מיקרופדיה תלמודית:כרמלית

הגדרה^[1] - מקום שמן התורה אינו לא רשות היחיד ולא רשות הרבים לענין איסור מוציא מרשות לרשות בשבת, ומדרבנן נתנו עליו את חומרי שתי הרשויות

גדרה

ארבע רשויות לשבת: רשות-היחיד (ראה ערכו), רשות-הרבים (ראה ערכו), כרמלית, ומקום-פטור (ראה ערכו. תוספתא (צוקרמאנדל) שבת א א; שבת ו א; רמב"ם שבת יד א; טוש"ע או"ח שמה א).

כרמלית היא מקום שלא נשלמו בו לא תנאי רשות היחיד, ולא תנאי רשות הרבים (שו"ת ר"י מיגש כד; פירוש המשניות לרמב"ם שבת ב א), היינו שאין לו מחיצות כרשות היחיד (רש"י שם ו א ד"ה אינן), ואינו עשוי להילוך הרבים כרשות הרבים (רש"י שם ד"ה ולא).

נקרא כרמלית לשון "כרמל", תבואה שאינה לא לחה ולא יבשה אלא בינונית, ואף זו אינה לא רשות היחיד, ולא רשות הרבים אלא כרמלית (ירושלמי שבת א א; ערוך, כרמלית, והעתים עמ' 307, ותוספות שם ד"ה כרמלית, בשמו)^[2].

מקורה

דין זה אינו אלא מדרבנן, ומן התורה אין אלא שלש רשויות, רשות היחיד ורשות הרבים ומקום פטור, וחכמים חילקו במקום פטור, שיש שגזרו עליו ועשאוהו כרמלית (מגיד משנה עירובין א א; קרית ספר שבת יד), משום הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים (טור או"ח שמו).

רוחבה

גזירה זו היא במקום שיש בו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, ומקום הפטור היינו מקום שאין בו שיעור זה (כן משמע משבת ז א-ב, ושם ח ב, ועוד; שו"ת ר"י מיגש שם; רמב"ם שם ד,ז; טוש"ע או"ח שמה יד,יח-יט)^[3], שכך משמע לשון מקום פטור, שאפילו שיעור מקום אין בו (שו"ת ר"י מיגש שם). טעם החילוק, שמקום שאין בו ארבעה על ארבעה אינו דומה לרשות היחיד מפני קוטנו, ולכן לא גזרו עליו (פירוש קדמון ממצרים שבת ו א). ונקרא כרמלית כל שאין בו הילוך לרבים (רש"י שם ו א ד"ה ולא; טוש"ע שם יד), ואין לו מחיצות כרשות היחיד (רש"י שם ד"ה אינן).

היה בו ארבעה על ארבעה טפחים בגובהו, אבל לא בקרקעו, כגון ספינות קטנות שהולכות ונעשות צרות למטה עד כחודו של סכין, ואין בקרקעיתן רוחב ארבעה על ארבעה, הרי הוא מקום הפטור (כן משמע מתוספות שם קא א ד"ה הני ותוספות רא"ש ותוספות ר"י הזקן שם, וריטב"א ומיוחס לר"ן שם, בשם הרא"ה)^[4].

גובהה

כרמלית אינה תופסת אלא עד עשרה (גמ' שם ז א; רמב"ם שם ה; טוש"ע שם יח), היינו שאויר הכרמלית הרי הוא ככרמלית עד עשרה טפחים (גמ' שם; רמב"ם שם), ולמעלה מעשרה טפחים באויר כרמלית הרי זה מקום פטור (גמ' שם ב; רמב"ם שם ה,ז; טוש"ע שם יח), שהקילו חכמים בכרמלית מקולי רשות היחיד, ומקולי רשות הרבים (גמ' שם), הואיל ואין איסורה אלא מדרבנן (רש"י ד"ה ואקילו בה) - מקולי רשות היחיד, שאינה אלא ברוחב ארבעה (ראה ערך רשות היחיד. גמ' שם); ומקולי רשות הרבים, שאינה תופסת אוירה אלא עד עשרה טפחים (ראה ערך רשות הרבים. גמ' שם).

דין זה לא נאמר לעניין הנחה על גבי דבר מסויים למעלה מעשרה, כגון עמוד העומד שם, שהרי אם רחב ארבעה על ארבעה הרי הוא רשות היחיד, ואם אינו רחב, הרי הוא מקום הפטור גם למעשה מעשרה (ראה להלן), אלא הדברים אמורים במדביק דבלה למעלה מעשרה בפני כותל או בפני לבינה העומדים בתוך כרמלית, או באויר ממש, כגון בקולט חפץ מאויר כרמלית למעלה מעשרה, שמותר להוציאו לרשות היחיד, או לרשות הרבים (רש"י שבת ז א ד"ה דעד; רבנו יהונתן ומאירי שם).

דיניה

כרמלית אין מוציאים בשבת מתוכה לרשות הרבים, ולא מרשות הרבים לתוכה, ואין מכניסים מתוכה לרשות היחיד, ולא מרשות היחיד לתוכה, ואם הוציא והכניס - פטור (תוספתא (ליברמן) שבת א ד; גמ' שם ו א; רמב"ם שם יג; טוש"ע או"ח שמו א), שמן התורה אין חיוב אלא בהוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים או להיפך, וחכמים אסרו אף בכרמלית (טוש"ע שם).

וכן אסור להעביר ארבע אמות בתוך כרמלית, כמו ברשות הרבים (ראה ערך מעביר ארבע אמות ברשות הרבים; כן משמע מהגמ' שם, ורש"י ד"ה אין נושאין; רמב"ם שם יא; טוש"ע שם ב), לפי שכרמלית דומה לרשות הרבים (רש"י שם; רמב"ם שם), ושמא תתחלף ברשות הרבים (רש"י שם; רמב"ם שם; טור שם), ואם העביר - פטור (תוספתא שם; רמב"ם שם), שאין האיסור אלא מדרבנן (רמב"ם שם; טוש"ע שם).

אופניה

כמה אופנים של כרמלית הם:

• כל המעכב דריסה ברשות הרבים (ירושלמי שם), דהיינו דבר המונח ברשות הרבים, וגובהו משלשה טפחים עד עשרה, ורחב ארבעה על ארבעה טפחים ויותר (גמ' שם ז א; טוש"ע שם י); וכן גומא ברשות הרבים, העמוקה משלשה טפחים ועד עשרה, אם היא רחבה ארבעה טפחים על ארבעה (כן משמע מהגמ' שם ח א; טוש"ע שם יא).

• רשות הרבים מקורה, שאין חייבים עליה משום רשות הרבים, לפי שאינה דומה לדגלי מדבר (ראה ערך רשות הרבים. רמב"ם שם ו; טוש"ע שם יד); וכן רשות הרבים שאינה רחבה שש עשרה אמה (ראה ערך הנ"ל. רמב"ם שם); וכן רשות הרבים שאין עוברים בה ששים ריבוא, לסוברים שאין חייבים עליה (ראה ערך הנ"ל. כן משמע מתוספות שבת סד ב ד"ה רב; רמב"ן ערובין נט א, בדעת רש"י).

• מקום המוקף בארבע מחיצות שגובהן משלשה טפחים עד עשרה, וביניהן ארבעה על ארבעה או יותר (כן משמע משבת ז א; רמב"ם שם ד; כן משמע מטוש"ע שם טו); וכן תל שיש בו ארבעה על ארבעה טפחים או יותר, וגובהו משלשה עד עשרה (רמב"ם שם; טוש"ע שם יד), או חריץ שיש בו ארבעה על ארבעה ויותר, ועומקו משלשה עד עשרה (רמב"ם שם; טוש"ע שם).

שלש מחיצות

מקום שאין לו אלא שלש מחיצות, אסור מדרבנן לטלטל בתוכו אלא בארבע אמות, עד שיעשה לו תיקון ברוח רביעית (כן משמע מעירובין יא ב, ורמב"ם שם ד; טוש"ע או"ח שסג א) - במבוי (ראה ערכו) לחי (ראה ערכו) או קורה (ראה ערכו. כן משמע מהגמ' שם), ובחצר (ראה ערכו) פסים (כן משמע מהגמ' שם יב א) - וכל זמן שלא תיקנו הוא ככרמלית (משנה עירובין צד א, לפי מגיד משנה שבת יז ט, בדעת הרמב"ם שם, ולפי תוספות רי"ד שם; טוש"ע או"ח שמה יד).

רחב וגבוה

מקום רחב ארבעה על ארבעה בלא מחיצות, והוא גבוה יותר מעשרה טפחים, כגון זיז רחב ארבעה על ארבעה הבולט מכותל למעלה מעשרה מן הקרקע, או גג הבולט מעבר למחיצות הבית, באופן שאין מחיצות הבית ניכרות לעומד על הגג, לסוברים שהחלק הבולט אינו רשות היחיד (ראה ערכו), נחלקו ראשונים:

• יש סוברים שחשוב כרמלית (תוספות עירובין פט א ד"ה במחיצות, ואור זרוע קצה, בשם ר"י), וכן הלכה (טוש"ע או"ח שמה טז). וזה שאמרו שאין כרמלית תופסת אלא עד עשרה, היינו שאין אויר שלמעלה מעשרה נעשה כרמלית מכוח הקרקע, אבל כשקרקע הכרמלית למעלה מעשרה אין בכך כלום, ואין לומר שכיון שאין רגל הרבים שולטת שם הרי זה מקום פטור, שלא מצינו מקום פטור רחב ד' (תוספות שם; רא"ש שם ט ב).

• ויש סוברים שאינו חשוב כרמלית, אלא מקום פטור (תוספות ורא"ש ואור זרוע שם, בדעת רבי יוחנן בירושלמי עירובין ז ב, ושם י ד; עבודת הקודש, בית נתיבות ג א; בית מאיר או"ח שנג, בדעת רש"י שם צח ב ד"ה עד עשרה, ורמב"ם שבת טו ד,ו).

ים

ים הוא כרמלית (שבת ק ב), ונחלקו אמוראים אם מודדים אויר עשרה טפחים מקרקעית הים, ולמעלה מהם הרי זה מקום פטור אפילו בתוך המים (רב הונא בגמ' שם); או שרואים את כל עומק המים כקרקע עבה, ומודדים עשרה טפחים משפת המים ולמעלה (רב חסדא ורבה בר רב הונא בגמ' שם). להלכה נחלקו ראשונים אם לפסוק כדעה הראשונה (אגודה שם קיג, בשם רשב"ט וריב"א; ראבי"ה שם רא); או השניה (רי"ף שם; רא"ש שם יא ב; אגודה שם, בשם יש גאונים), וכן הלכה (טוש"ע שם יח).

מקום פטור בתוך כרמלית

מקום פטור בתוך כרמלית, כגון עמוד גבוה שלשה טפחים ויותר, ואינו רחב ארבעה על ארבעה, העומד בכרמלית; או בור שבכרמלית שעמוק שלשה טפחים ויותר, ואינו רחב ארבעה על ארבעה, נחלקו ראשונים:

• יש סוברים שדינו ככרמלית (רמב"ם שבת יד ו; ר"ן וחידושי הר"ן שבת ז א, בשם יש אומרים), וכן הלכה (טור שם; רמ"א שם יח-יט, ושם שמו ג, בסתם; שלחן ערוך הרב או"ח שמה כה). ואף על פי שאילו היה ברשות הרבים היה דינו כמקום פטור (ראה ערך מקום פטור וערך רשות הרבים), עכשיו שהוא בכרמלית מצא מין את מינו, וניעור (ר"ן שם, על פי עירובין ט א; כסף משנה שם, בדעת הרמב"ם; רמ"א או"ח שמו ג). ומכל מקום חלוק עמוד מבור, שעמוד שבכרמלית שאינו רחב ארבעה, אם הוא גבוה יותר מעשרה הרי זה מקום פטור (כן משמע מהר"ן שם), שלמעלה מעשרה אין לומר מצא מין את מינו וניעור, שהרי אף הכרמלית עצמה אינה תופסת אלא עד עשרה (כן משמע מפרי מגדים או"ח שמה, משבצות זהב ס"ק יא; תוספת שבת שם ס"ק מו; שער הציון שם ס"ק עה); אבל בור שבכרמלית, לדעתם, אפילו עמוק מאה אמה הרי הוא כרמלית (רמב"ם שם יד ו; טוש"ע או"ח שמה יח).

• יש סוברים שדינו כמקום פטור (כן משמע מרש"י שבת ז א ד"ה דעד עשרה; רבנו יהונתן שם; מאירי שם וח ב; רשב"א שם ק א; רמ"א או"ח שמה יט, בשם יש חולקים, ושם שנה ג, בשם יש אומרים), שאי אפשר שיהא דינו כשהוא בכרמלית חמור מדינו כשהוא ברשות הרבים (כן משמע מרש"י שם; רשב"א שם).

• ויש מחלקים בין בור שבכרמלית, שהוא ככרמלית, לבין עמוד שבכרמלית, שהוא מקום פטור (כן משמע ממגיד משנה שבת יד ו-ז, בדעת הרמב"ם), שבבור נראה הכל כרשות אחת, אבל עמוד ניכר הוא בפני עצמו (בני ציון או"ח שם).

בור עמוק ורחב

בור עמוק עשרה טפחים ורחב ארבעה, שהוא רשות היחיד (ראה ערך רשות היחיד), הרי זה אף כשהוא בתוך כרמלית (כן משמע מרבי שמעון בתוספתא שבת (ליברמן) י ב, וגמ' שם ק א, וכן משמע מגמ' שם ח ב, ועירובין לד ב; שו"ת הרמב"ם (בלאו) שב; ראב"ד שבת יד ו; רשב"א וריטב"א שם ק א; כן משמע מטור או"ח שמה, ורמ"א שם יח)^[5].

חורי כרמלית

חורי כרמלית, כגון בית הסמוך לבקעה, ויש בכותל הבית חורים הפתוחים לבקעה, ואינם מפולשים לתוך הבית (משנה ברורה שמה סק"ע), נחלקו בהם אמוראים:

• יש סוברים שאינם ככרמלית (אביי בר אבין ורב חיננא בר אבין בעירובין פז ב), ואף על פי שחורי רשות הרבים הרי הם כרשות הרבים, לסוברים כן (ראה ערך רשות הרבים. כן משמע מרש"י שם ד"ה ותיהוי), בכרמלית לא החמירו חכמים כל כך (רש"י ד"ה אין), שהכרמלית אינה אלא מדרבנן, ולא החמירו אלא בכרמלית גופה, ולא בחוריה (המאור ומאירי ורשב"א וריטב"א שם), והחורים נידונים לפי גובהם ורוחבם (מגיד משנה שם יד י; שו"ע או"ח שמה יז), שאם אין ברוחבם ארבעה טפחים על ארבעה, והם גבוהים משלשה טפחים עד עשרה הרי הם מקום פטור (שלחן ערוך הרב שם יח), וכן הלכה (רא"ש שם ח ח; רשב"א וריטב"א שם; מאירי שם, ושבת ז ב; טוש"ע שם)^[6].

• ויש סוברים שחורי כרמלית הרי הם ככרמלית (רב אשי בגמ' שם, לפי ריטב"א שם, בשם יש אומרים), ואף על פי שכרמלית אינה אלא מדרבנן, כל-דתקון-רבנן-כעין-דאורייתא-תקון (ראה ערכו. ריטב"א שם).

כלים

אין כרמלית בכלים (תוספות שבת ה א ד"ה כאן, על פי רש"י שם ח א ד"ה פחות מכן, ותוספות יא ב ד"ה אלא, ועוד; הישר (החידושים) קפו; ראבי"ה שבת רא; רמב"ן שם ה א, בתירוץ הראשון; רשב"א וריטב"א וחידושי הר"ן שם), היינו שכלי המונח ברשות הרבים, רחב ארבעה על ארבעה וגובהו משלשה טפחים ועד עשרה, אינו חשוב כרמלית, ומותר לטלטל מתוכו לרשות הרבים, לפי שלא גזרו חכמים לבטלו מתורת כלי (רש"י שם), ולא תיקנו כרמלית בכלים, אלא בדבר הקבוע בקרקע (ריטב"א שם וג ב)^[7]. ולא כלי בלבד, אלא כל דבר שעומד להינטל מיד (כן משמע מרשב"א שבת ז א; ריטב"א שם ה א).

כלל זה נאמר בשל תורה, שאין כלי המונח ברשות הרבים חשוב מקום פטור מן התורה, אלא דינו כרשות הרבים (תוספות שם ה א ד"ה כאן; הישר שם; רמב"ן וריטב"א וחידושי הר"ן שם; מגן אברהם או"ח שמה סק"ד; ועוד), שאין כלי חולק רשות לעצמו להיות כרמלית, אלא בטל הוא לגבי הרשות שהוא בה (רשב"א שם; מיוחס לר"ן שם) מכיון שאינו קבוע, ועשוי הוא להינטל משם (רשב"א שם ז א; מיוחס לר"ן שם, בשם הרא"ה), ואינו מבטל את דריסת הרבים שם (מיוחס לר"ן שם, בשם הרא"ה)^[8]. היה הכלי מונח בכרמלית, דינו ככרמלית (הבתים, איסור הוצאה ב; מגן אברהם שנה סק"ו, בדעת רש"י שם קא ק ד"ה אבל לא), שלעולם הכלי נידון כרשות שהוא עומד בה, אם ברשות הרבים - כרשות הרבים, ואם ברשות היחיד - כרשות היחיד, ואם בכרמלית - ככרמלית (הבתים שם), ואפילו כשאין כלי זה רחב ארבעה, מכיון שעומד הוא בכרמלית, דינו ככרמלית (הבתים שם; ישועות מלכו או"ח נב, בדעת רש"י).

היה הכלי כלי שאינו עומד להינטל ממקומו - דינו ככרמלית, ולכן לבינה המונחת ברשות הרבים כרמלית היא (כן משמע מהגמ' שם ז א, ורש"י ד"ה חייב), שהרי היא קבועה שם יותר מכלי (ריטב"א שם), וכן גת של יין אינו חשוב כלי לענין זה, ונעשה כרמלית (תוספות שבת יא ב ד"ה אלא).

יד אדם

ידו של אדם העומד ברשות אחת ופשוטה לרשות אחרת, שאינה נמשכת אחר גופו להיות לגמרי כרשות שהוא עומד בה, בין שהיא רשות היחיד ובין שהיא רשות הרבים (ראה ערך מוציא), נסתפקו בתלמוד אם עשאוה ככרמלית לעניין החזרתה לרשות היחיד, שאם הוציא ידו מרשות היחיד לרשות הרבים כשחפץ בתוכה לא יחזירנה אצלו עד שתחשך (שבת ג ב, ורש"י ד"ה בעי), שאפשר שהחמירו עליה חכמים לעשותה ככרמלית, שכיון שאינה נמשכת אחר גופו הרי היא כרשות אחרת מדרבנן, ואסור להוציא ממנה לרשות היחיד ולרשות הרבים (רש"י שם), וכתבו ראשונים להלכה שאינה ככרמלית (כן משמע מרמב"ם שבת יג כ, וטוש"ע או"ח שמח א; רבנו ירוחם יב ה).

באיסור הוצאה

כרמלית אין מוציאים מתוכה לרשות הרבים, ולא מרשות הרבים לתוכה, ואין מכניסים מתוכה לרשות היחיד, ולא מרשות היחיד לתוכה (תוספתא שבת (ליברמן) א ד; שבת ו א; רמב"ם שבת יד יג; טוש"ע או"ח שמו א), וכן אסור להעביר ארבע אמות בתוך כרמלית (כן משמע מהתוספתא שם, וגמ' שם, ורש"י ד"ה אין נושאין; רמב"ם שם יא; טוש"ע שם ב), ואם הוציא והכניס או העביר ארבע אמות - פטור (כן משמע מהתוספתא שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), שאין איסור כרמלית אלא מדרבנן (רמב"ם שם יא; טוש"ע שם).

מכרמלית לכרמלית

מותר לטלטל מכרמלית לכרמלית (כן משמע משבת ח ב, וטור או"ח שמו; הבתים, איסור הוצאה ה; אהל מועד, השבת יג ג), כגון ים ובקעה, שהם כרמליות, שמותר לטלטל מזו לזו בתוך ארבע אמות (עבודת הקודש, בית נתיבות ג ב; מרדכי שבת ריט; שו"ע שם ב), ושניהם מצטרפים לארבע אמות (עבודת הקודש שם)^[9]. אכן אסור להעביר או לזרוק מכרמלית לכרמלית דרך רשות היחיד (כן משמע מרמ"א שם ג; שלחן ערוך הרב שם ד,ח ושמז ט), אבל דרך מקום פטור, בתוך ארבע אמות - מותר (שלחן ערוך הרב או"ח שמו ד).

מרשות היחיד לרשות היחיד דרך כרמלית

לזרוק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך אויר כרמלית - למטה מעשרה - אסור (כן משמע מרמב"ם שבת יד י, ומרדכי שבת שעד, וריטב"א עירובין צט ב; שלחן ערוך הרב או"ח שמז ח), משום ההעברה באויר הכרמלית, שנראה כמוציא מרשות היחיד לכרמלית (כן משמע מפירוש רבי דוד עראמה לרמב"ם שם), וכן אסור להעביר חפץ מרשות היחיד לרשות היחיד דרך כרמלית (כן משמע מהרמב"ם שם). ודווקא למטה מעשרה, אבל אויר למעלה מעשרה הרי הוא מקום פטור, ומותר לזרוק דרכו (ראבי"ה שבת רא, בשם יש מפרשים; מרדכי שם).

מרשות אחרת לכרמלית דרך מקום פטור

"להחליף" בכרמלית דרך מקום פטור - היינו לטלטל מכרמלית לרשות היחיד או לרשות הרבים, ולהיפך, דרך מקום פטור - נחלקו אמוראים: יש אוסרים (כן משמע מזעירי בשם רבי יוחנן בעירובין פז ב; רב חסדא ורבה בר רב הונא בשבת ק ב, לפי רמב"ן שם, בתירוץ השני, ורשב"א ומאירי וריטב"א וחידושי הר"ן ומיוחס לר"ן שם); ויש מתירים (כן משמע מרב דימי בשם רבי יוחנן בעירובין שם), שלא אסרו להחליף אלא ברשויות של תורה (ראה ערך מוציא וערך מקום פטור), ולא ברשויות דרבנן (גמ' שם).

אף להלכה נחלקו ראשונים: יש אוסרים (המאור שם; המאורות שם פז א, ושם עו ב, בשם ההשלמה; רשב"א שם; רא"ש שם ח ח; ריטב"א שם; כן משמע מהטור או"ח שמו; שו"ע שם א, בשם יש אוסרים), וכתבו אחרונים להלכה שיש לחוש לדעה זו (רמ"א או"ח שעב ו, לפי משנה ברורה שם ס"ק מט; שלחן ערוך הרב או"ח שמו ג); ויש מתירים (כן משמע מרי"ף עירובין עז א; מגיד משנה שבת טו כ, בדעת הרמב"ם שם; כתוב שם לראב"ד שם; הבתים, איסור הוצאה ט י; שו"ע שם, בשם יש מתירים).

יום טוב

יום-טוב (ראה ערכו), נחלקו בו ראשונים:

• יש סוברים שלא גזרו בו על הוצאה בכרמלית, אף במקום שברשות הרבים יש בכך איסור תורה לדעתם, כגון בהוצאה שלא לצורך היום כלל, או לצורך נכרי (ראה ערך יום טוב: בהוצאה ובהבערה), כדרך שלא גזרו, לדעתם, על טלטול ביום טוב מחצר לחצר כשלא עירבו (ראה ערך ערובי חצרות. תוספות כתובות ז א ד"ה מתוך, בשם הרשב"א, בהוה אמינא, ותוספות שאנץ שם, בשם רבו, ושכן דעתו בהוה אמינא; תוספות רא"ש שם, בשם יש אומרים).

• ויש סוברים שגזרו ביום טוב אף על כרמלית (תוספות שם, ותוספות שאנץ שם, במסקנה; תוספות רא"ש שם; הגהות אש"רי שם א י, בשם ר"י ומהרי"ח; שלחן ערוך הרב או"ח תקיב א; משנה ברורה שם ס"ק יט), אם מפני שאף על חצרות שלא עירבו גזרו (ראה ערך הנ"ל. תוספות שם; תוספות שאנץ שם; הגהות אש"רי שם), או שעל חצרות שלא עירבו לא גזרו, אבל כרמלית חמורה יותר, וגזרו עליה (תוספות שם; תוספות שאנץ שם; תוספות רא"ש שם)^[10].

כבוד הבריות

איסור הוצאה בכרמלית נדחה מפני כבוד-הבריות (ראה ערכו), כדרך שנדחים מפניו שאר איסורים דרבנן (ראה ערך כבוד הבריות: דחיית איסורים דרבנן. שבת צד ב; מנחות לח א, בלשון השניה; תוספות סוכה לו ב ד"ה בשבת; רמב"ם שבת טו כב-כג; טוש"ע או"ח שיא ב, ושו"ע שם יג ג, ורמ"א שם שיב א; אליה רבא שנה סק"ג; משנה ברורה שם ס"ק לט, בשמו).

היזק הרבים

איסור כרמלית נדחה מפני היזק הרבים, כגון קוץ המונח בכרמלית, שמותר לטלטלו ארבע אמות (שבת מב א; רמב"ם שם טו כב; טוש"ע או"ח שח יח) כדי שלא יזוקו בו רבים (כן משמע מהגמ' שם; רמב"ם שם; שו"ע שם), שבמקום היזק רבים לא גזרו חכמים שבות (ראה ערכו. שו"ע שם), ולא החמירו להוליך את הקוץ פחות-פחות מארבע אמות (עבודת הקודש, בית נתיבות ג ב)^[11].

ספק

ספק באיסור הוצאה, שברשות הרבים וברשות היחיד מחמירים בו כדין ספק-דאורייתא (ראה ערכו), נחלקו אחרונים אם בכרמלית מותר, כדין ספק-דרבנן (ראה ערכו) שהוא להקל (ביאור הגר"א או"ח שנ ב, לפי משנה ברורה שם ס"ק יא, ונשמת אדם ב יא ב); או שאסור (שו"ע שם, לפי משנה ברורה שם, ואמרי בינה או"ח ד), שהואיל והוא אותו ספק עצמו שמחמירים בו בשל תורה, מחמירים בו גם לגבי איסור דרבנן (אמרי בינה שם).

שבות

הוצאה לכרמלית דינה כדין שבות (ראה ערכו) לענין בין-השמשות (ראה ערכו), שלסוברים שלא גזרו על שבות בין השמשות (ראה ערך בין השמשות: דיניו), לא גזרו אף בהוצאה לכרמלית (עירובין לד ב; רמב"ם שבת כד י; טוש"ע או"ח שמב א). וכן לענין "שבות דשבות" לצורך מצוה שהותרה באמירה לנכרי, לסוברים כן (ראה ערך אמירה לנכרי שבות), אף אמירה לנכרי להוציא בכרמלית בכלל ההיתר (כן משמע מרמ"א או"ח שכה ב, לפי שלחן ערוך הרב שם ד, ומשנה ברורה שם ס"ק יא; אליה רבא שז סק"ה, לפי ביאור הלכה שם ד"ה להביא).

כשברשויות דאוריתא האיסור מדרבנן

הוצאה באופן שאין בה איסור תורה ברשויות של תורה, לפעמים בכרמלית אין בה איסור אפילו מדרבנן, מכיון שעיקר איסור ההוצאה בכרמלית אינו אלא מדרבנן, ואין גוזרים גזרה-לגזרה (ראה ערכו), כגון העומד ברשות היחיד או ברשות הרבים שלהלכה מותר לו להושיט את ראשו לכרמלית לשתות משם (רבא בשבת יא ב; רמב"ם שבת טו ב; טוש"ע או"ח שנ א), שכיון שאף ברשויות של תורה אינה אלא גזירה שמא יביא את הכלי אליו (ראה ערך מוציא), בכרמלית שאין איסור הוצאה אלא מדרבנן לא גזרו גזרה לגזרה (רבא בגמ' שם)^[12]. לפעמים גזרו על כרמלית אפילו בהוצאה דרבנן, כגון בהוצאה גמורה לכרמלית, שדומה למלאכה דאורייתא, שבה גזרו אף באופנים שברשות הרבים אינם אסורים אלא מדרבנן, ולכן אסור להוציא פחות משיעור לכרמלית (רמב"ן שבת צד ב ותורת האדם, ענין מי שמתו, כתבי רמב"ן ב עמ' עז-עח; מיוחס לר"ן שם, בשם הרא"ה; ריטב"א ור"ן שם).

כרמלית ברשות היחיד

קרפף

אפילו מקום מוקף מחיצות, שמן התורה הוא רשות היחיד, באופנים ידועים עשאוהו חכמים ככרמלית שלא לטלטל בתוכו אלא בארבע אמות, ושלא להוציא ממנו לרשות היחיד אחרת, כגון קרפף (ראה ערכו) [מקום מוקף מחיצות מחוץ לעיר, המשמש כאוצר להכניס בו עצים], אם יש בו יותר מבית-סאתים (ראה ערכו) ולא הוקף לדירה, אף על פי שמן התורה דינו כרשות היחיד (ראה ערך הנ"ל), אסרו חכמים לטלטל בתוכו אלא בתוך ארבע אמות (כן משמע ממשנה עירובין יח א, ושם כג א; טוש"ע או"ח שמו ג), שעשאוהו ככרמלית (רש"י שבת ז א ד"ה כגון, ועירובין כג ב ד"ה אלא; תוספות שבת ו א ד"ה ארבע)^[13]. וכן כל מקום המוקף מחיצות, ולא הוקף לדירה, כגון גנות ופרדסים וכיוצא בהם, אם יש בו יותר מבית-סאתים (ראה ערכו) אסור לטלטל בתוכו אלא בארבע אמות (כן משמע מהמשנה שם ושם; רמב"ם שבת טז א; טוש"ע או"ח שם שנח א) ככרמלית (רמב"ם שם), וכן אסור להוציא ממנו לרשות היחיד גמורה (כן משמע מרש"י עירובין צא א ד"ה וקרפיפות, ותוספות שם צ ב ד"ה לשמואל, ורשב"א וריטב"א שם, על פי גמ' שם כג ב, ורבנו יהונתן שם לד ב; תוספות רבנו פרץ שם כג ב; השלמה שם פט א, על פי גמ' הנ"ל; מאירי שם סז ב; טור או"ח שעב; פרי מגדים או"ח שמו, משבצות זהב סק"ג).

סלע שבים

סלע שבים הגבוה עשרה טפחים ורחב ארבע אמות ויש בו יותר מבית סאתים, שדינו כקרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, נחלקו אמוראים אם מותר לטלטל מתוכו אל הים, שהוא כרמלית גמורה, או מן הים לתוכו:

• יש אומרים שהדבר אסור (כן משמע מרבא בעירובין סז ב), שהרי הסלע רשות היחיד הוא מן התורה, ואסור לטלטל ממנו לכרמלית (כן משמע מהגמ' שם, ורש"י ד"ה לעולם).

• ויש אומרים שהדבר מותר, ואף על פי שהסלע הוא רשות היחיד מן התורה, הואיל ועיקר האיסור לטלטל מרשות היחיד לכרמלית אינו אלא מדרבנן, הם-אמרו-והם-אמרו (ראה ערכו), הם אמרו שקרפף יותר מבית סאתים אסור לטלטל בו ארבע אמות, והם אמרו שאסור לטלטל מרשות היחיד לכרמלית, וסלע זה כיון שאסור לטלטל בתוכו ארבע אמות התירו לטלטל ממנו לכרמלית ומכרמלית לתוכו, כדי שלא יאמרו שהוא רשות היחיד גמורה, ויבואו לטלטל בתוכו (רב אשי בגמ' שם, לגירסתנו), שראו שאין שני איסורים אלו מתקיימים כאן, וביטלו את האיסור לטלטל ממנו לכרמלית, כדי שיתקיים האיסור לטלטל בתוכו (רש"י שם ד"ה רב אשי), והעמידו דבריהם בטלטול בתוכו ולא העמידו דבריהם בטלטול ממנו לים - ולא להיפך (חידושי המאירי וריטב"א שם) - לפי שטלטול בתוכו מצוי, וטלטול ממנו לים אינו מצוי (גמ' שם, לגירסתנו), ולא גזרו בדבר שאינו מצוי (רש"י ד"ה תוכו), וכן הלכה (רמב"ם שבת טז ב; טוש"ע או"ח שמו ג).

כשאין שתי וערב יחד

רשות המוקפת מחיצות של "שתי" בלא "ערב", כגון שנעץ קנים בקרקע וביניהם פחות פחות מג' טפחים, שחשובים כמחיצה מטעם לבוד (ראה ערכו), או של "ערב" בלא "שתי", כגון שהקיפה בכמה חבלים זה מעל זה ואין ביניהם ג' טפחים, שאם יש בה יותר מבית-סאתים (ראה ערכו) אסור מדרבנן לטלטל בה אלא בארבע אמות (ראה ערך רשות היחיד וערך מחיצות), אסור לטלטל ממנה לכרמלית, לפי שאינה כרמלית, אלא רשות היחיד גמורה, אלא שהחמירו חכמים שלא לטלטל בתוכה (תוספת שבת שס סק"ד; משנה ברורה שם סק"ה, בשמו).

שלש מחיצות

מקום שאין לו אלא שלש מחיצות, שאסרו חכמים לטלטל בו אלא בארבע אמות (ראה ערך רשות היחיד), נחלקו ראשונים בדינו:

• יש סוברים שמותר לטלטל ממנו לכרמלית (תוספות שבת ט א ד"ה אף על גב; רשב"א שם, בדעת רבא), אף על פי שלדעתם מן התורה דינו כרשות היחיד (ראה ערך הנ"ל, וראה תוספות שם), מכיון שמדרבנן עשאוהו ככרמלית (כן משמע מהרשב"א שם), וכן הלכה (בית יוסף או"ח שעד א; שלחן ערוך הרב או"ח שסא ד).

• ויש סוברים שאסור לטלטל ממנו לכרמלית, מכיון שהוא רשות היחיד (עבודת הקודש, בית נתיבות ג א).

אמת המים

אמת המים העוברת בחצר אין ממלאים ממנה בשבת (משנה עירובין פז א; רמב"ם שבת טו יא; טוש"ע או"ח שנו א), שהרי זה טלטול מכרמלית לרשות היחיד (פסקי ריא"ז שם ו א). ואף על פי שהאמה ברשות היחיד, כרמלית היא (רש"י שם ד"ה אמת המים; רבנו יהונתן ומאירי שם), ואינה בטלה אצל רשות היחיד (מאירי שם), לפי שהיא באה מכוח כרמלית, הנהר שנמשכת ממנו (רבנו יהונתן ומאירי שם). במה דברים אמורים, באמה העמוקה עשרה טפחים ורחבה ארבעה או יותר מזה, אבל אם אינה עמוקה עשרה או שאינה רחבה ארבעה, מותר למלא ממנה (כן משמע מהמשנה שם וגמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), לפי שאין מים נעשים רשות לעצמם בפחות מעומק עשרה ברוחב ארבעה, וכיון שהם בחצר הרי הם רשות היחיד (רש"י ד"ה שלא היתה), שהאמה בטלה לגבי החצר (מאירי וריטב"א שם). ואף על פי ששיעור כרמלית ביבשה הוא ארבעה על ארבעה בגובה שלשה טפחים עד עשרה (ראה לעיל: גדרה), באמת המים שיעורה בעומק עשרה טפחים ורוחב ארבעה, שבשיעור זה נמנעת הרגל מלדרוס בה, וכל שאין בה שיעור זה אינה חולקת רשות לעצמה (מאירי שם).

כשעשו לה מחיצות

עשו לאמת המים מחיצה גבוהה עשרה טפחים בכניסתה לחצר וביציאתה ממנה, מותר למלא ממנה מים (משנה שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), שאז אינה כרמלית, ודומה כאילו היא מתחילה בחצר זו, ואינה מחוברת למים שחוץ לחצר (כן משמע מרש"י שם ד"ה עשו לה).

עשו לה מחיצה בכניסה ולא עשו לה ביציאה, או ביציאה ולא בכניסה, אין ממלאים ממנה בשבת (תוספתא עירובין (ליברמן) ו כו; גמ' שם), שהרי היא מחוברת למים שחוץ לחצר ביציאה או בכניסה, ונעשה הכל כרמלית (רש"י שם).

הערות שוליים