מיקרופדיה תלמודית:ישיבת סוכה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: לא הייתה אפשרות לשמור את התמונה הממוזערת אל יעדה

הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - המצוה לשבת בסוכה בשבעת ימי חג הסכות

המצוה גדרה וטעמה

המצוה

מצות עשה מן התורה היא על כל אחד מישראל לשבת בסוכה (ראה ערכו) שבעה ימים בימי חג הסכות, שנאמר: בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים (ויקרא כג מב. ספר המצוות לרמב"ם עשה קסח; החינוך שכה. ראה נחמיה ח יד: אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי).

טעם המצוה

טעם המצוה נתבאר בתורה: לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (ויקרא כג מג). ונחלקו תנאים האם אותן הסוכות שדיבר בהן הכתוב ענני כבוד היו (סוכה יא ב. ראה טוש"ע או"ח תרכה א שכתבו טעם זה, וראה הגר"א שם), שהקדוש ברוך הוא הקיף את בני ישראל בענני כבוד כדי שלא יזיקו להם השמש ביום והקרח בלילה, ודוגמא לזה ציוונו לעשות סוכות כדי שנזכור את הניסים הגדולים שעשה לאבותינו במדבר בצאתם ממצרים (החינוך שכה; טור שם. וראה רמב"ן ויקרא כג מג); או שסוכות ממש עשו להם (סוכה יא ב) באותם ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר (רשב"ם ויקרא כג מג; בית יוסף או"ח תרכה), שעשו סוכות בשעת חנייתם מפני החמה (רש"י סוכה יא ב), וראוי לזכור את אותן הסוכות כדי שמתוך כך ניתן הודאה למי שנתן לנו נחלה ובתים מלאים כל טוב, ולא נאמר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה (רשב"ם ויקרא כג מג), או כדי לידע ולזכור שארבעים שנה היו במדבר, לא באו בבית ועיר מושב לא מצאו, וה' היה עמהם ולא חסרו דבר (רמב"ן ויקרא שם. וראה כד הקמח ערך סוכה).

בטעם שציותה התורה לשבת בסוכה בחודש תשרי, ולא בחודש ניסן שבו היתה יציאת מצרים (טור או"ח תרכה) והתחיל הנס של ענני הכבוד (ב"ח וט"ז שם), כתבו ראשונים ואחרונים כמה טעמים:

  • בניסן מתחילים ימי הקיץ, ודרך כל אדם לעשות אז סוכה לצל, ואילו עשו סוכות בניסן, לא היה הדבר ניכר שעשייה זו היא במצות הבורא יתברך, ולכן ציוה אותנו הקדוש ברוך הוא שנעשה סוכות בחודש השביעי, שהוא זמן התחלת הגשמים, ודרך כל אדם לצאת אז מסוכתו ולישב בביתו, ואנחנו יוצאים מהבית לשבת בסוכה, ובזה ייראה לכל שמצות המלך היא עלינו לעשותה (טור שם; וראה מהרי"ל סוכה טעמים נוספים).
  • ציוה הקדוש ברוך הוא בזכרון הנס הקיים הנעשה להם כל ימי עמידתם במדבר בתחילת ימות הגשמים, לפי שבתחילת ימות החמה כבר יש זכרון ליציאת מצרים בחדשו ובמועדו, ולסוברים שסוכות ממש עשו להם, התחילו לעשות את הסוכות בתחילת החורף מפני הקור כמנהג המחנות, ולכן ציוה בהן בזמן הזה (רמב"ן ויקרא שם, וראה ב"ח או"ח תרכה בסופו).
  • טעם זכירת הסוכות הוא כדי שלא נאמר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, ולפי שתשרי הוא זמן אסיפת גורן ויקב, שאז הבתים מלאים כל טוב, קבע הקדוש ברוך הוא את חג הסוכות באותו זמן (רשב"ם ויקרא כג מג).
  • כשעשו ישראל את העגל נסתלקו ענני הכבוד, ולא חזרו עד שהתחילו לעשות את המשכן, ומשה ירד מהר סיני ביום הכפורים, ולמחרת ציוה על מלאכת המשכן, והעם הביאו נדבה יומיים, ולמחרת נטלו החכמים את הזהב, ובחמישה עשר בתשרי התחילו לעשות את המשכן, ואז חזרו ענני הכבוד, ולכן נצטוינו לעשות סוכות בחמישה עשר בתשרי (דרשת מהר"מ חביב בספר הזכרון לר"א דינקל גנזי מועדים עמ' רנא; פירוש הגר"א לשיר השירים א ד).

גדר המצוה

מצות הישיבה בסוכה נוהגת בלילות כבימים (סוכה מג א; רמב"ם סוכה ו ה,ו).

מי שלא ישב בסוכה ביום טוב הראשון, נחלקו תנאים האם עושה סוכה לישב בה בחולו של מועד (סוכה ט א). הלכה שאף מי שלא עשה סוכה לפני החג, עושה סוכה בחולו של מועד, ואפילו בסוף היום השביעי של החג (רמב"ם סוכה ו טו; טושו"ע תרלז א).

המבטל מצות סוכה, כתבו ראשונים שעונשו מרובה, מפני שנראה ככופר במצוה (שו"ת מן השמים כו. וראה ספר הסוכה השלם עמ' תעה ואילך).

ירדו גשמים בחג - ונמצא שאין חייבים לישב בסוכה (ראה להלן: החייבים במצוה) - הרי הם סימן קללה (משנה תענית ב א), ואמרו: משל למה הדבר דומה, לעבד שבא למזוג כוס לרבו, ושפך לו רבו קיתון על פניו, ואמר לו אי אפשי בשימושך (משנה סוכה כח ב). וראה להלן: לילה הראשון, האם הקללה היא דווקא בלילה ראשון.

הישיבה

דרך הישיבה בסוכה

מצות הישיבה בסוכה: בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים (ויקרא כג מב), דרשו בה חכמים: תשבו כעין תדורו (סוכה כח ב), כלומר לא שישב האדם בסוכה ישיבה כלשהי בלבד, אלא שישב בה ישיבה שהיא כעין דירה (ריטב"א סוכה כח ב), מכאן אמרו חכמים: כל שבעת הימים עושה אדם את סוכתו קבע, ואת ביתו עראי (סוכה כח ב), ויהא אוכל ושותה בסוכה (סוכה כח ב; רמב"ם סוכה ו ה,ו; טוש"ע או"ח תרלט א), וישן בסוכה (ראה סוכה כ ב, ושם כו א; רמב"ם שם ו; טוש"ע שם ב), וכן משנן בסוכה (סוכה כח ב; ראה רמב"ם סוכה ו ט; ראה טוש"ע או"ח תרלט ד), ואם היו לו כלים נאים ומצעות נאות מעלה אותן לסוכה (סוכה כח ב; רמב"ם סוכה ו ה; טוש"ע או"ח תרלט א).

==

מעשים החייבים בסוכה

הרוצה לסעוד סעודה, או רוצה לישון בחג הסוכות, אסור לו לאכול ולישון חוץ לסוכה (ראה להלן: האסור חוץ לסוכה, ושם על פרטי הדינים בזה), אלא חובה - ומצוה (ערכי תנאים ואמוראים ערך רב ייבא סבא, באכילה; ראה ברכי יוסף או"ח תעה סק"ו, ושערי ישר ג יט סוד"ה ואם אמנם) - עליו לאכול ולישון בסוכה (שו"ת הרשב"א ג רפז); ויש סוברים שאין המצוה אלא שלא לאכול ושלא לישון חוץ לסוכה (חמד משה תרלט).

שאר המעשים שאמרו בהם שהם בכלל "תשבו כעין תדורו" - בנוסף לאכילה ושינה - כגון שינון, יש מן הראשונים שסוברים שאף הם חייבים להיות בסוכה, ואסור לו לעשותם חוצה לה (סדור רבי סעדיה גאון עמ' רלד), ומן האחרונים יש שכתבו שבכל עת בחג הסוכות שאדם קובע ישיבה תחת מכסה בחדר, חייב הוא שתהא ישיבה זו בצל סוכה (ספר העיקרים (ר"ש איגר) ח"א עיקר אונן ואבל ענב ג), וכן כל דבר שבשאר ימות השנה אדם רגיל לעשות בביתו, אם אין סיבה המונעת ממנו מלעשותו בסוכה, חייב הוא בסוכות לעשותו בסוכה, ואם עושהו חוצה לה עובר בעשה (פסקי רש"ז אויערבך בספר הסוכה השלם אות טו), ויש מן הראשונים שכתבו יותר מזה, שכל אורח חיינו צריך להיות בסוכה, וכל מעשינו יהיו שם, ולא תהיה כניסתנו לבית אלא לצורך הנחוץ ביותר, ולאחר מכן נחזור לסוכה (סדור רבנו שלמה ב"ר נתן פ"ו (עמ' סד). וראה מלבושי יום טוב ללבוש או"ח תרלט, שודאי רשאי לצאת מן הסוכה לצרכיו במקום אחר), וכן יש מן האחרונים שכתבו שבכל רגע שאדם שוהה חוץ לסוכה בלי הכרח, הרי הוא עובר בעשה (יסוד ושורש העבודה שער האיתון יב).

ויש מן הראשונים שכתבו שישיבת סוכה בלא אכילה ובלא שתייה ובלא שינה, אינה חובה (ערכי תנאים ואמוראים ערך רב ייבא סבא), וכן כתבו ראשונים שאין איסור בשינון חוץ לסוכה (ראה תשובת ר"י בתוס' ר"י החסיד (שירליאון) ברכות יא ב), וכן כתבו בטיול, שאף על פי שהמטייל בסוכה עושה מצוה (שו"ת ספר הישר ע), אין איסור בטיול חוץ לסוכה (ראה תשובת ר"י שם, וספר הישר שם, ראה פניני ים או"ח כא ג).

האוכל - או ישן, או עושה מעשה אחר שחייבים לעשותו בסוכה (ראה לעיל) - חוץ לסוכה, כתבו ראשונים ואחרונים שהוא עובר על איסור בשב ואל תעשה (ר"א מן ההר סוכה כו א ד"ה אשתכח; ראה מגן אברהם או"ח תרטז סק"ב), ויש מוסיפים שלא אסרה תורה לאכול חוץ לסוכה, אלא רק חייבה לקיים מצות סוכה, ולכן כל מי שאינו יכול לקיים את המצוה, אינו צריך למעט באכילה ושינה, אלא אוכל וישן כדרכו חוץ לסוכה (הליכות שלמה מועדים ט כה). ויש מן האחרונים שכתבו שהאוכל או ישן חוץ לסוכה מבטל את מצותה בקום ועשה, שיש איסור לאכול ולישון חוץ לסוכה (פני יהושע סוכה כה א ד"ה במשנה, והובא בפרי מגדים תרמ אשל אברהם סק"י).

אכילה

אכילה בסוכה - מלבד בלילה הראשון, שהאכילה בו היא חובה, ועל כך ראה להלן: הלילה הראשון - חכמים אומרים שאין לדבר קצבה - אם ירצה יאכל, ואם לא ירצה לא יאכל (סוכה כז א), - אלא שאם הוא אוכל אכילה החייבת בסוכה, לא יאכל חוץ לסוכה (רש"י סוכה שם ד"ה אין); רבי אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה (סוכה שם), שתי סעודות בכל יום, שבעה ימים (רע"ב למשנה שם). הלכה כחכמים (רמב"ם סוכה ו ז; טוש"ע או"ח תרלט ג).

שינה

שינה בסוכה, כתבו ראשונים שעיקר המצוה - לנשוי שאשתו עמו - היא לישון בסוכה עם אשתו (מהרי"ל סוכה; מטה משה תתקטו. וראה רמ"א או"ח תקלט ב). על הסוברים שמי שאינו יכול לישון בסוכה עם אשתו פטור מלישון שם, ראה להלן: החייבים במצוה.

לימוד

לימוד, שאמרו בו שצריך לשנן בסוכה (ראה לעיל), אמר רבא שמקרא ומשנה בסוכה, אבל שינון חוץ לסוכה, ואף על פי שאמרו שיהא אדם משנן בסוכה, שני מיני שינון הם, גריסה ועיון (סוכה כח ב; ראה רמב"ם סוכה ו ט, ושו"ע או"ח תרלט ד), ונחלקו ראשונים: יש סוברים שלגרוס גמרא הברורה לו כבר, צריך לגרוס בסוכה, אבל לעיין בסברא ולעיין בשמועות האמוראים שהיו מדקדקים בדברי המשנה ומדמים דבר לדבר, אם ירצה מעיין חוץ לסוכה, שהאויר - בחוץ - יפה לו ומרחיב דעתו (רש"י שם); ועוד, שכדי לעיין הוא צריך להתבודד ולשבת בישוב הדעת (רא"ש סוכה ב יח). ויש שכתבו טעם אחר, שצריך לגרוס בסוכה לפי שהוא קבע, ולעיין יכול חוץ לסוכה, שאינו אלא עראי (ריטב"א סוכה שם: יש שפירשו), ויש מפרשים להיפך, שמקרא ומשנה ועיון בסברא צריכים קבע, ולכן טעונים סוכה - כמו אכילה ושתיה ושינה (המכתם סוכה שם) - אבל לחזור על לשון הגמרא יכול הוא אף חוץ לסוכה (רי"ץ גאות הל' סוכה; ר"ח סוכה כח ב, וראה ריטב"א ור"ן סוכה שם שמסיקים שיש להחמיר כשתי הדעות).

תפילה

המתפלל, כתבו ראשונים שאם רצה מתפלל בסוכה, ואם רצה מתפלל חוצה לה (רמב"ם סוכה ו ט; טוש"ע או"ח תרלט ד), שהתפילה צריכה כוונה (פסקי הריא"ז סוכה כח ב, הובא בב"ח תרלט ובמגן אברהם תרלט ס"ק יד), אבל קריאת-שמע (ראה ערכו) קורא בסוכה, ואם היה לו בית כנסת בעירו, מניח סוכתו והולך לו לבית הכנסת, שאף בשאר ימות השנה אדם מניח דירתו וקורא קריאת שמע בבית הכנסת (פסקי הריא"ז שם). הבדלה (ראה ערכו) מבדילים בסוכה (ט"ז תרלט ס"ק יד; משנה ברורה שם סק"ל), ואם רגיל כל השנה להבדיל בבית הכנסת, אף בסוכות יכול להבדיל שם (שער הציון שם ס"ק נז).

==

ראשו ורובו

הבא לקיים מצות סוכה, אפילו לא היו בסוכה אלא ראשו ורובו - יצא (ראה סוכה כח א, ושם ג א. וראה פסקי רש"ז אויערבך בספר הסוכה השלם אות טז, שאף לכתחילה די בראשו ורובו).

מי שהיה הוא [ראשו ורובו או אפילו כולו] בסוכה, ושולחנו בתוך הבית - או חוץ לסוכה (רמב"ם סוכה ו ח; טוש"ע תרלד ד) - בית שמאי אומרים לא יצא, ובית הלל אומרים יצא (סוכה כח א, ג א), שבית שמאי גוזרים שמא ימשך אחר שולחנו, ובית הלל סוברים שאין גוזרים (סוכה שם). להלכה אמרו בירושלמי שהלכה כבית שמאי (ירושלמי סוכה ב ח בסופו), וכן פסקו גאונים וראשונים (ר"ח סוכה ג א; רי"ף שם ז ב, ושם כח א; רמב"ם שם; שו"ע תרלד ד; ועוד) ויש פוסקים כבית הלל (העיטור סוכה ב; רא"ש סוכה א א).

היה מקצת שולחנו עומד בתוך הסוכה, ומקצתו בתוך הבית, כתבו אחרונים שיצא ידי חובתו (מגן אברהם תרלד סק"ב), ואפילו כל השולחן בתוך הבית, ורק טפח ממנו בתוך הסוכה (חיי אדם קמו בסופו, וראה שער הציון תרלד סק"ו שיש חולקים).

תשמיש בזוי

אין לעשות שום תשמיש בזוי בסוכה - דהיינו כל תשמיש שאדם אינו עושה בחדר שהוא אוכל בו כל השנה (מקור חיים תרלט א) - שלא תהיינה המצוות בזויות עליו (רמ"א תרלד א), וכתבו ראשונים שזה הטעם שכלי האכילה - כגון קערות, לאחר שאכל בהם, צריך הוא להוציאם (רש"י סוכה כט א ד"ה מאני) – צריך להניחם חוץ לסוכה (סוכה כט א), מפני שכלים אלה מאוסים הם (ראה רש"י שם ד"ה במטללתא; רא"ש סוכה ב יט); ויש חולקים וסוברים שאין צריך להוציא את כלי האכילה לאחר שאכל בהם (ספר הישר (שלזינגר) שסז), וכתבו ראשונים שנהגו שלא לשטוף קדירות וקערות בסוכה (ארחות חיים סוכה לד, הובא בבית יוסף או"ח תרלט שם. וראה מגן אברהם תרלט סק"ג).

אסור להשתין בסוכה, אפילו בכלי (חיי אדם קמז ב; משנה ברורה תרלט סק"ט).

תשמיש המטה בסוכה מותר (ט"ז או"ח תרלט סק"ד; מטה משה תרלט ד; נשמת אדם קמז; באור הלכה תרלט א ד"ה ואל. על דעת המקובלים בענין תשמיש בסוכה, ושיש שאוסרים אותו, ראה של"ה הלכות סוכה).

נר, אם היתה לו סוכה גדולה מניחו בסוכה, ואם היתה הסוכה קטנה מניחו חוצה לה (סוכה כט א; רמב"ם סוכה ו ה; טוש"ע או"ח תרלט א); ויש סוברים שאין איסור בנר אלא לאחר שכבה (מאירי סוכה כט א: י"מ), משום שהוא מאוס (המכתם סוכה שם), ודוקא נר של חרס אסור (ראה ב"ח תרלט ג). וכתבו ראשונים ואחרונים שהמנהג הוא שאין מכניסים נר של חרס אפילו לסוכה גדולה (הרוקח ריט, הובא בב"ח שם; מגן אברהם שם סק"ב; משנה ברורה שם סק"ז) - ובשעה שהנר דולק מותר להכניסו לסוכה, כיון שהוא צריך לו (לחם משנה סוכה ו ה).

האסור חוץ לסוכה

אכילת ארעי

כל שבעת ימי החג אסור לאכול סעודה חוץ לסוכה (ראה משנה סוכה כה א; רמב"ם סוכה ו ו), אבל אוכלים ושותים עראי - שיעור מועט, שהאוכלו אינו מתכוין שיהא לסעודה, אלא הוא אוכלו כדי להשקיט את רעבונו עד שיאכל את סעודתו אחר כך (פירוש המשניות לרמב"ם סוכה כה א; רע"ב סוכה ב ד, וראה ערך אכילת עראי) - חוץ לסוכה (סוכה שם; רמב"ם שם; טוש"ע או"ח תרלט ב).

בשיעור אכילת עראי שמותר לאכול חוץ לסוכה, נחלקו אמוראים: רב יוסף אמר שהוא כשתים או שלש ביצים (סוכה כו א) - או לגימות (ר"ח סוכה שם); ואביי סובר ששיעור זה חשוב סעודת קבע, אלא שיעור אכילת עראי הוא כמו שטועם - סועד סעודה קטנה (שו"ת הרשב"א א רסח) - תלמיד קודם שהוא הולך לבית המדרש (סוכה שם) בבוקר, שהוא דואג שמא ימשכו השמועות, והוא טועם מלא פיו ושותה (רש"י שם ד"ה כדטעים), וכן הלכה (ראה רמב"ם סוכה ו ו, ומגיד משנה שם בדעתו, וטוש"ע או"ח תרלט ב).

בשיעורו של אביי נחלקו ראשונים:

  • יש סוברים שהוא כביצה (ראה ערכו. רש"י שם כז א ד"ה ואביי; רא"ש סוכה ב יג; טוש"ע שם. ראה יומא פ א).
  • יש סוברים שהוא פחות מכביצה (סמ"ג עשין מג. וראה ביאור הגר"א או"ח רצא א).
  • יש סוברים שמותר לאכול מחוץ לסוכה יותר מכביצה (רי"צ גיאות סוכה; תוספות רבנו פרץ סוכה כו א; רע"ב סוכה ב ה).
  • ויש שכתבו ששיעור אכילת עראי הוא או כביצה, או פחות מעט או יותר מעט (רמב"ם סוכה ו ו), וביארו אחרונים שאין בזה שיעור קבוע לכל אדם, אלא לכל אחד השיעור הוא כפי שהוא רגיל לאכול דרך מהירות (שפת אמת סוכה כו א לתוד"ה תרתי).

יתר על שיעור זה, אפילו אינו קובע עליו סעודה, אסור לאכלו חוץ לסוכה (פרי מגדים או"ח תרלט אשל אברהם סק"ו).

==

מיני תרגימא

מיני תרגימא נראה בתלמוד שחייבים בסוכה. ונחלקו ראשונים:

  • יש סוברים שמיני תרגימא הם דברי מאכל שמלפתים בהם את הפת, כגון בשר ודגים (תוס' סוכה כז א), וגבינה (רא"ש סוכה ב יג בשם רבנו פרץ)[2], וביצים (מאירי סוכה שם), וקטניות (פסקי הריא"ז שם ב ג ח), וירקות (ר"א מן ההר שם כז א).
  • יש חולקים וסוברים שבשר וגבינה פטורים מסוכה (מנהגים דבי מהר"ם מרוטנבורג עמ' 62. וראה שו"ע או"ח תרלט), שאין דרך לקבוע עליהם סעודה, ואינם חשובים יותר מאכילת עראי של פת, ומיני תרגימא שאמרו בהם שהם חייבים בסוכה, הם תבשיל מחמשת מיני דגן (רא"ש סוכה ב יג).
  • ויש מן הראשונים שחולקים על כל זה, וסוברים שמיני תרגימא פטורים מן הסוכה (ר"י מלוניל סוכה שם).

בשיעור של מיני תרגימא שחייב בסוכה, יש שכתבו שהאוכל מהם יותר מכביצה חייב לאכול בסוכה (ראה מגן אברהם תרלט סק"ו, וראה הגהות רבי עקיבא איגר שם, ושערי תשובה תרלט סק"ה בסופו בדעתו, וראה שער הציון ס"ק לו; שו"ע הרב תרלט יא); ויש סוברים שאינו חייב לאכול מיני תרגימא בסוכה אלא כשהוא קובע סעודה עליהם (מנהגים דבי מהר"ם מרוטנבורג עמ' 62, בחמשת מיני דגן; טור או"ח תרלט בשם הרא"ש, בגבינה, וראה פרי מגדים תרלט אשל אברהם סק"ו; שו"ע תרלט ב, בתבשיל מחמשת מיני דגן. וראה משנה ברורה שם ס"ק ט"ו. וראה שמירת שבת כהלכתה ב מח הערה מה) - כגון שאוכל מהם שיעור חשוב שקובע סעודתו עליו, או שאוכלם בחבורת אנשים (משנה ברורה שם), ויש מוסיפים שאין הקביעות מועילה להחשיב את אכילתם לקבע אלא כשיש בהם כביצה (שערי תשובה שם), ויש מן האחרונים שמוסיפים שכל שהוא קובע עליהם, אפילו אין דרך לקבוע על שיעור כזה, חייב בסוכה (מאמר מרדכי תרלט סק"ג, הובא בבאור הלכה תרלט ב ד"ה אם) - אבל אם אינו קובע סעודתו עליהם, אפילו אוכל מהם הרבה, אינו חייב בסוכה (לבוש תרלט ב. וראה שו"ת יחוה דעת א סה מכמה אחרונים).

פת הבאה בכיסנין

פת הבאה בכיסנין [-על מהותה, ראה ערך ברכת הפת] דינה כתבשיל מחמשת מיני דגן, ואין חייבים לאכלה בסוכה אלא אם קובעים עליה, לסוברים כן (שו"ת חיים שאל א עא); ויש סוברים שחמורה היא מתבשיל, ודינה כפת ממש, שאפילו אינו קובע עליה, אם אוכל הוא ממנה יותר מכשיעור, חייב הוא לאכול אותה בסוכה (ראה גינת ורדים ד ו).

פירות

פירות, נחלקו בהם אמוראים: יש סוברים שהם צריכים סוכה (לשון ראשון ביומא עט ב) כשהוא קובע את עצמו לאכול אותם (רא"ש סוכה ב יג) - ויש מצדדים לומר שאפילו אם לא קבע עליהם, כל שאוכל מהם כביצה חייב בסוכה (מגן אברהם תרלט ו, לביאור מחצית השקל ועוד שם) - ואף הם בכלל מיני תרגימא שחייבים בסוכה (יומא שם בלשון ראשון: מאי מיני תרגימא, פירות). יש מן הראשונים שכתבו שהדברים אמורים דוקא בפירות חשובים של שבעת המינים (תוס' הרא"ש יומא עט ב ד"ה מאי. ראה מקור חיים תרלט ב); ורבא אמר שפירות אינם טעונים סוכה, אפילו אוכל מהם יותר מכביצה, ואפילו קובע עליהם סעודה (יומא שם; רמ"א תרלט ב). הלכה כרבא (רמב"ם סוכה שם; שו"ע או"ח תרלט ב), ויש מן הראשונים שפסקו שפירות טעונים סוכה (רמב"ן במלחמות סוכה כו א. וראה רא"ש סוכה ב יג שמהר"ם מרוטנבורג החמיר כדעה זו, וראה שער הציון תרלט ס"ק לח).

יין

יין (ראה ערכו), יש מן הראשונים שכתבו שמותר לשתותו חוץ לסוכה (ראה יראים השלם תכא; תשב"ץ קטן קמד; רא"ש סוכה ב יג; שו"ע או"ח תרלט ב), אפילו קובע עליו (רמ"א תרלט ב, ומשנה ברורה שם ס"ק יג בדעתו); ויש סוברים שאסור לשתות יין חוץ לסוכה (ראה ריטב"א סוכה כה א. וראה משנה ברורה שם ס"ק יג, שלכתחילה נכון שלא לשתות דבש ושכר ושאר משקים בקבע אלא תוך הסעודה), וכתבו ראשונים שהשותה רביעית יין חייב בסוכה (ראה ריטב"א שם), ויש שכתבו שדוקא שתייה דרך קבע חייבת בסוכה (לבוש תרלט ב), כגון בני חבורה שקבעו לשתות יין (ב"ח תרלט שם; משנה ברורה שם ס"ק יג).

מותר לשתות מים חוץ לסוכה (יומא עט א; רמב"ם סוכה ו ו; טוש"ע או"ח תרלט ב), ואפילו הרבה (אהל מועד ריש הל' סוכה).

אף על פי שמותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה, אם בא להחמיר על עצמו לאכול בסוכה - מחמיר, ואין בזה משום יוהרא (סוכה כו ב), וכתבו ראשונים שהמחמיר שלא לשתות אפילו מים חוץ לסוכה, הרי זה משובח (רמב"ם סוכה ו ו; טוש"ע תרלט ב).

==

שינת ארעי

אין ישנים חוץ לסוכה אפילו שינת עראי (סוכה כו א; רמב"ם סוכה ו ו; טוש"ע או"ח תרלט ב). בטעם האיסור נחלקו אמוראים:

  • רב אשי אמר שאסור גזרה שמא יירדם (סוכה שם), שתחטפנו שינה ויישן שנת קבע (רש"י שם ד"ה ירדם), ולפיכך מותר לו לישון מחוץ לסוכה שנת עראי כשהוא מניח את ראשו בין ברכיו (ראה סוכה שם, ומאירי למשנה שם כה א), שזה ודאי שלא יירדם (רש"י שם כו א ד"ה בין), ואמרו בירושלמי שכמו כן מותר לו לאדם לישון שנת עראי חוץ לסוכה אם הוא מוסר את שנתו לאחרים (ירושלמי שם), שהוא אומר לחברו: אם אירדם, העירני (רש"י סוכה שם ד"ה מוסר), ויש ראשונים סוברים בדעת הבבלי שחולק, שאפילו במוסר את שנתו לאחרים יש לחוש שמא יימשך בשינה (תשב"ץ א ק סוד"ה צריך).
  • רבא אמר שאסור לישון שנת עראי חוץ לסוכה לפי שאין קבע לשינה (סוכה כו א), שפעמים שאין אדם מנמנם אלא מעט, ודיו בכך (רש"י שם).

הלכה כרבא (רי"ף סוכה שם; רא"ש סוכה ב יד), ואסור לישון חוץ לסוכה אפילו בהנחת ראשו בין הברכיים (יראים השלם תכא; מאירי וריטב"א סוכה שם; שבלי הלקט שם; פרי מגדים תרלט משבצות זהב סק"ה, הובא בבאור הלכה שם), ואפילו ודאי שלא יירדם, כגון מוסר את שנתו לאחרים (שבלי הלקט), ואפילו שינה כלשהי חוץ לסוכה אסורה (יראים השלם שם: כל שהוא מיקרי קבע)[3].

ויש פוסקים כרב אשי (ראב"ן סוכה ומעשה רוקח סוכה קמו; תשב"ץ א ק ד"ה צריך), וכתבו שמותר לאדם לישון מעט על כתפי חברו חוץ לסוכה (תשב"ץ שם), ומן האחרונים יש שכתבו יותר מזה, שאדם הישן מעצמו, שישב חוץ לסוכה ולא שכב שם לישון, ואירע שנרדם שם, אין בדבר חשש, ואין האיסור בשנת עראי אלא כשהוא משכיב עצמו לישון (הגהות רא"מ הורוויץ סוכה כו א).

הברכה

הנכנס לישב בסוכה מברך: אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה (סוכה מו א; רמב"ם סוכה ו יב. וראה טור אורח חיים תרמא, ושו"ע שם תרמג ב)[4].

כמה פעמים מברכים על ישיבת הסוכה, נחלקו בדבר תנאים ואמוראים: האם כיון שבירך ביום הראשון שוב אינו חוזר ומברך, או שמברכים על הסוכה כל שבעה (סוכה מה ב, מו א). הלכה שמברך על הסוכה כל שבעת הימים (סוכה מה ב; רמב"ם סוכה ו יב; טור אורח חיים תרלט, וראה שו"ע תרלט ח, ובאור הגר"א שם).

==

יצא וחזר וישב

אם בירך על הסוכה, ויצא ממנה ובא לחזור ולישב בה, צריך הוא לחזור ולברך (רמב"ם סוכה ו יב). ויש מן הראשונים שחולקים, וסוברים שאין צריך לברך על הסוכה אלא פעם אחת בכל אחד מימי חג הסוכות (ריטב"א שם, וראה מקור חיים אורח חיים תרלט ח. וראה ט"ז שם, שהדבר פשוט, וראה מגן אברהם ס"ק יז).

הקובע עצמו לעשות בסוכה דבר שחייב בברכה, כגון סעודה - ובירך, ושוב חוזר וקובע עצמו לעשות בה דבר נוסף שחייב בברכה, כגון לסעוד פעם נוספת - אם לא יצא מן הסוכה בינתיים, לא יחזור לברך (ריטב"א סוכה מה ב; אחרונים דלהלן. וראה משנה ברורה תרלט ס"ק מז, ושער הציון פו, שכן דעת רוב האחרונים, וכן הלכה); ויש חולקים וסוברים שאפילו לא יצא מן הסוכה, בכל פעם ופעם שהוא קובע את עצמו לעשות בה דבר נוסף, צריך הוא לברך (ריטב"א שם בשם יש מרבותינו חכמי צרפת. וראה ט"ז תרלט כ).

היוצא מן הסוכה על מנת לחזור מיד, ולא הסיח את דעתו ממנה, וחזר לסוכה לישב בה, כתבו ראשונים שאינו חוזר ומברך, שדוקא ביציאה גמורה לעשות את ענייניו, ושלא לחזור לאלתר - חוזר ומברך (ראה ראבי"ה סוכה תרמד); ויש סוברים שאף היוצא לדבר עם חברו, כשחוזר לסוכה חוזר ומברך (רבנו מנוח סוכה ו ז. וראה חיי אדם קמז יג), וכן כתבו אחרונים במי שאכל בסוכה ובירך ברכת המזון, שאם קודם שבא לאכול פעם נוספת יצא מן הסוכה, אפילו יציאה כלשהי ודעתו לחזור לסוכה מיד, כשיחזור ויאכל בה צריך הוא לברך (אליה רבה תרלט יח, וראה משנה ברורה תרלט ס"ק מז, ושער הציון ס"ק פו).

היוצא באמצע סעודתו מסוכתו לסוכת חברו, יש מן האחרונים שמצדדים לומר שחוזר ומברך, שלדעתם ההליכה חשובה הפסק (מגן אברהם תרלט ס"ק יז, וראה שער הציון שם ס"ק צא); ויש חולקים וסוברים שהליכה אינה חשובה הפסק (ראה ט"ז או"ח ח ס"ק יא; הגר"א או"ח ח. וראה משנה ברורה תרלט ס"ק מח), ואם בשעת הברכה היה בדעתו לצאת מסוכתו לסוכת חברו, אינו מברך שם (משנה ברורה שם); ויש שכתבו שהיוצא מסוכתו ונכנס לסוכת חברו, צריך הוא לחזור ולברך "לישב בסוכה", ואפילו שתי הסוכות סמוכות זו לזו, באותה החצר (שו"ע הרב תרלט טו).

==

מעשים החייבים בברכה

על אלו מעשים שבא אדם לעשות בסוכה מברך הוא כשנכנס לה, נחלקו גאונים וראשונים:

  • יש סוברים שכל הנכנס לסוכה צריך הוא לברך (טור תרלט בשם הגאונים; ראה רמב"ם סוכה ו יב), בין שנכנס לה לאכול, או לישון, או ללמוד (העיטור תחילת הלכות סוכה), אבל נכנס ויוצא בלבד לא יברך (ארחות חיים לט בשם הגאונים).
  • יש שכתבו שהנכנס לסוכה מברך אפילו לא נכנס לה אלא כדי לנוח או לשבת בלבד (פי' התפילות והברכות לר"י בן יקר שם. וראה שערי תשובה תרלט סק"ה, ומשנה ברורה תרלט ס"ק טז).
  • יש שנראה מדבריהם שאין מברך אלא הנכנס לסוכה לאכול ולשתות או לישון (ראה תוספות סוכה מה ב ד"ה אחד).
  • ויש מהראשונים שחולקים על כל זה, וסוברים שאין מברך אלא הנכנס לסוכה לאכול, והברכה על האכילה פוטרת אף את שאר הדברים שעושים בסוכה (רא"ש ברכות א יג, וסוכה ד ג; טור אורח חיים תרלט בשם ר"ת), ואף שינה כתבו ראשונים שהברכה על האכילה פוטרתה (תוספות ברכות יא ב ד"ה שכבר, בתירוץ ראשון).

כתבו ראשונים ואחרונים שפשט המנהג שאין מברכים אלא על האכילה (מגיד משנה סוכה ו יב; טור תרמג בסופו; שו"ע ורמ"א תרלט ח. וראה באור הגר"א שם, ומעשה רב ריח, שהעיקר כרי"ף ורמב"ם שמברך כל פעם שנכנס, וראה חיי אדם קמז יג שכן נהג הגר"א, אבל הכל נוהגים כר"ת שאין מברכים אלא על האכילה), וכתבו אחרונים שהיושב בסוכה קודם האכילה, אף הוא אינו מברך עד שיאכל (מגן אברהם תרלט ס"ק יז; חיי אדם שם), ומכל מקום כתבו אחרונים שאין ראוי לשבת בסוכה בלא ברכה, ולכן נכון שהנכנס לסוכה - ודעתו לאכול שם - מיד בהיכנסו לסוכה יאכל ויברך (ראה מגן אברהם שם; חיי אדם שם; משנה ברורה תרלט ס"ק מו. וראה של"ה למסכת סוכה ד"ה נראה).

==

סדר הברכות

המברך על הסוכה קודם שהוא אוכל בה פת, נחלקו ראשונים בסדר שיברך את הברכות:

  • יש סוברים שיברך על הסוכה מיד כשיכנס בה כדי לאכול, קודם ברכת הפת (רא"ש סוכה ד ג בשם מהר"ם ב"ב; שו"ע תרמג ג).
  • ויש סוברים שאינו מברך על הסוכה אלא לאחר שמברך ברכת הפת (רא"ש שם: מנהג העם; שו"ע ורמ"א שם, ראה שמירת שבת כהלכתה מח הערה מה).

הנכנס לקדש בסוכה, מברך ברכת הסוכה על הכוס, עם שאר ברכות הקידוש (ראה ערך קידוש. סוכה מו א; רמב"ם סוכה ו יב), ומברך תחילה על היין, ואחר כך על היום, ואחר כך "לישב בסוכה" (ראה רמב"ם שם; טוש"ע שם א, ורמ"א תרמג ג). בקידוש היום, שאין בו אלא ברכה על הכוס בלבד (ראה ערך קדוש), כתבו ראשונים שמברך "לישב בסוכה" לאחר ברכת היין, קודם שישתה ממנו (לבוש או"ח תרס בסופו, הובא במשנה ברורה תרמג סק"ט), ומן האחרונים יש שכתבו שאינו מברך "לישב בסוכה" בקידוש היום, אלא אחר כך, סמוך לברכת הפת (ט"ז תרמג סק"ד. ראה משנה ברורה שם סק"ט).

בפעם הראשונה בשבעת ימי החג שאדם נכנס לישב בסוכה צריך לברך, מלבד הברכה שהוא מברך על ישיבתה, גם ברכת הזמן – "שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה" (ראה ערך ברכת הזמן) - ונחלקו אמוראים איזו ברכה יש לו לברך תחילה (סוכה נו א). הלכה שמברך על הסוכה תחילה, ואחר כך מברך ברכת הזמן (סוכה שם; רמב"ם סוכה ו יב; טוש"ע תרמג א); ואם בירך ברכת הזמן קודם ברכת הסוכה, אינו חוזר ומברך (משנה ברורה שם סק"ג).

החייבים במצוה

הכל חייבים בסוכה - לשבת בה בשבעת ימי החג (על המצוה המיוחדת לאכול בסוכה בלילה הראשון, ראה להלן: הלילה הראשון) - כהנים לויים וישראלים (ערכין ג ב). וכל אשר הוא מישראל, מגדולם ועד קטנם, חייב בסוכה, שנאמר: כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת (ויקרא כג מב. רמב"ן ויקרא שם).

הנשים פטורות מן הסוכה (סוכה כח א; רמב"ם סוכה ו א; טוש"ע או"ח תרמ א), הלכה-למשה-מסיני (ראה ערכו. סוכה שם א,ב), ואפילו מדרבנן אינן חייבות (ראה סוכה ב ב, ותוס' ר"ה לג א ד"ה הא).

טומטום ואנדרוגינוס (ראה ערכיהם), חייבים בסוכה מספק (רמב"ם סוכה ו א; טוש"ע או"ח תרמ א)[5].

גרים ועבדים משוחררים חייבים בסוכה (סוכה כח ב).

עבדים כנעניים פטורים מן הסוכה (סוכה כ ב, ושם כח א; רמב"ם סוכה ו א; טוש"ע או"ח תרמ א).

סומא (ראה ערכו), לסוברים שהסומא חייב במצוות (ראה ערך סומא, מחלוקת תנאים), חייב הוא אף בסוכה (בית יצחק או"ח ה טו).

חולה פטור מן הסוכה (משנה סוכה כה א; רמב"ם סוכה ו ב; טוש"ע או"ח תרמ ג), ואפילו אין בו סכנה, אפילו חש בראשו, או חש בעיניו (סוכה כו א; טוש"ע שם), וכן החש במעיו (ראב"ן סוכה תסג), או באחד משאר אבריו (מאירי סוכה שם)[6], ואפילו חולי קל (פירוש המשניות לרמב"ם סוכה כה א).

בטעם שהחולה פטור כתבו ראשונים שהוא משום "תשבו כעין תדורו" (ספר החינוך שכה; רע"ב סוכה ב ד), שאם היה לו חולי זה כל השנה, לא היה יושב בביתו, אלא היה אוכל ושותה במקום שהיה רוצה, והיה ישן תחת האויר (תלמיד הרמב"ן סוכה כו א).

מצטער

וכן מצטער פטור מן הסוכה (סוכה כו א; רמב"ם סוכה ו ב; טוש"ע או"ח תרמ ד). בטעם הדבר כתבו ראשונים שאף הוא פטור משום "תשבו כעין תדורו", שאין אדם דר במקום שהוא מצטער (תוספות סוכה כו א ד"ה הולכי); ויש שכתבו שדורשים מהפסוק "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ" (ויקרא כג מב), שהמצוה היא שיישב האדם בסוכה הראויה לישיבה, פרט למי שהוא מצטער מחמת הסוכה (הרוקח סוכה ריט); ויש דורשים שהמצטער פטור מהסוכה מן הכתוב: כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת (ויקרא שם), שאין חייב בישיבת סוכה אלא מי שהוא כאזרח רענן (ריטב"א שם כח ב; לבוש תרמ ד, וראה פרי מגדים תרמ משבצות זהב סק"ז). ויש ראשונים שנראה מדבריהם שחולקים על כל זה, וסוברים שהמצטער פטור מישיבת סוכה מפני שהצער דוחה את המצוה (ראה אור זרוע ב ו).

המצטער, כתבו ראשונים שאינו פטור מן הסוכה אלא כשהסוכה היא שמצערתו (רש"י סוכה כה ב ד"ה צערא; אור זרוע סוכה רצט), ובצאתו ממנה ינצל מן הצער (יראים השלם תכא; שבלי הלקט שמג; רמ"א תרמ ד); ויש מן הראשונים שחולקים וסוברים שמצטער שפטור מן הסוכה אין הכוונה למי שהסוכה מצערתו, שזה יכול לעשות סוכה שלא תצערנו, אלא הוא החלש קצת ואינו בריא, אבל גם אינו צריך רפואה, ואם יאכל יפה ויישן, יתחזק מאליו, ומחמת חולשתו אינו יכול לסבול את הישיבה בתוך הסוכה, או את הזבובים שבה, או את הסרחון מהעשבים שעשה בהם את הסוכה כשהיה בריא, והתירו לו לישון מחוץ לסוכה עד שיתחזק יפה (פסקי הרי"ד סוכה כו א), וכן יש מן האחרונים שכתבו שלסוברים שמצטער פטור מן הכתוב "כל האזרח" (ראה לעיל), פטור הוא אפילו לא ינצל מן הצער ביציאתו מן הסוכה (פרי מגדים שם), ויש סוברים שאף משום "תשבו כעין תדורו" יש לפטרו, שהמצטער דרכו לעזוב את דירתו (פרי מגדים תרמ אשל אברהם סק"י).

איזה הוא מצטער שפטור מלישב בסוכה, כגון שאינו יכול לשבת בסוכה מפני הגשמים (ראה סוכה כח ב, ורמב"ם סוכה ו י, וטוש"ע או"ח תרלט ה), או שאינו יכול לישון בה[7] מפני הרוח (רמב"ם שם ב; טוש"ע שם ד), או מפני היתושים (ארחות חיים סוכה לב בביאור הירושלמי) והזבובים והפרעושים וכיוצא בהן, או מפני הריח (ראה סוכה כו א; רמב"ם שם; שו"ע שם), או מפני שמצטער מן הצינה (רש"י סוכה שם), או שירא - שמא יחלה - ממנה (ראה מאירי שם ד"ה שומרי, ומרדכי סוכה תשמא, שעל זה סמכו בזמן הזה שלא לישון בסוכה, וראה דרכי משה תרלט סק"ג, ורמ"א תרלט ב, וט"ז שם תרמ סק"ג), או מפני הנשר שנופל מן הסוכה תדיר (ר"ח סוכה כט א. וראה שער הציון תרלט ס"ק סא), או מפני לסטים (שו"ת הרמ"א כט, וראה שם על חשש שיגנבו את ממונו שבסוכה, וראה רמ"א תרמ ד), או מפני הדוחק (תשובת רב האי גאון במנהיג סוכה ד), וכיוצא (רי"צ גאות סוכה)[8], וכל שכן אם מצטער בדבר שהוא למעלה מאלו (ר"ח סוכה כו א), ואפילו כשהאדם עצמו אינו מצטער, אלא שמאכלו מתקלקל בסוכה זו, הרי זה פטור (לבוש או"ח תרלט ה, הובא בט"ז תרלט ס"ק טז; מג"א שם ס"ק טו; מ"ב שם ס"ק לא), וכל שהוא מצטער בענין שבצער הזה היה יוצא מביתו, יכול הוא לצאת מן הסוכה (יראים השלם תכא; ראה רמ"א בשו"ע או"ח תרלט ה).

מי שכבו לו הנרות בסוכה בליל שבת, כתבו ראשונים שמותר לו לצאת מן הסוכה כדי לאכול במקום שיש לו נר, שהאוכל בחושך מצטער הוא (תרומת הדשן שם ושם, הובא ברמ"א בשו"ע תרמ ד).

מי שצר לו המקום בסוכה לשינה, יש סוברים שפטור הוא מן הסוכה (ט"ז תרמ סק"ה, וראה שם שאם עשה את הסוכה מתחילה כן, חייב לשבת בה, ראה מגן אברהם שם סק"ט; משנה ברורה שם ס"ק כז), והרבה סוברים שאין זה נקרא מצטער, שלפעמים אדם ישן בכיפוף הגוף והאיברים (תרומת הדשן צב; רמ"א תרמ ד. וראה פסקי רש"ז אויערבך בספר הסוכה השלם כח), ומכל מקום אדם מעונג שמצטער מאד לישן כך, הרי זה מצטער ופטור (חיי אדם קמז יח; ראה משנה ברורה שם ס"ק כו).

אין אדם יכול לומר מצטער אני ויפטר מן הסוכה, אלא בדבר שדרך בני אדם להצטער בו (טור או"ח תרמ; רמ"א תרמ ד), אבל בדבר שאין דרכם של אנשים להצטער בו, בטלה דעתו אצל כל אדם (ראה ט"ז תרמ סק"ו; משנה ברורה שם ס"ק כח. ראה ערך בטלה דעתו אצל כל אדם), והוא חייב בסוכה אף על פי שהוא מצטער באותו הדבר (ביאור הגר"א שם); ויש מן הראשונים שחולקים וסוברים שגם בדבר שאין דרך בני אדם להצטער בו, זה שמצטער ממנו פטור מן הסוכה (ראה ר"ן סוכה כו א, ובאור הלכה תרמ ד ד"ה אלא בדעתו).

אסטניס (ראה ערכו), המצטער מן הסוכה משום אנינות דעתו, פטור מן הסוכה (ראה סוכה כט א, הובא ברי"ף וברא"ש ושא"ר שם), כיון שכל אניני הדעת מצטערים בדבר שכזה (ט"ז שם סק"ו, ומשנה ברורה שם ס"ק כט). יש מן האחרונים שכתבו שדוקא מי שידוע שהוא מאניני הדעת פטור, אבל שאר כל אדם אינו יכול לומר איסטניס אני (מגן אברהם שם סק"ט); ויש חולקים וסוברים שכל שיודע בעצמו שהוא מאניני הדעת, הרי זה פטור (שער הציון שם ס"ק מג).

העושה סוכה, צריך לעשותה באופן שלא יצטער בישיבתו בה (ראה שו"ת מהר"ח אור זרוע קצד בשם ר"ת, שאם אפשר לעשות סוכה שאין גשמים יורדים בתוכה, אינו נפטר בירידת גשמים, וחייב לעשות סוכה כזו שתצילנו מהם), ואינו רשאי לעשותה בענין שיצטער בה, ולומר מצטער אני (יראים השלם תכא; ראה רא"ש סוכה ב יב; טוש"ע תרמ ד), ואם עשאה כך שהישיבה בה מצערתו, כתבו ראשונים שאינו נפטר בכך, וזו אינה חשובה סוכה, ואינו מקיים את המצוה בישיבתו בה (יראים השלם שם; רע"ב סוכה ב ד; רמ"א תרמ ד). וכן אם יש בסוכה איזה דבר שמצערו, אם בידו להסירו הרי זה חייב להסירו (ראה מגן אברהם תרכט ס"ק כה), ואינו נפטר מן הסוכה אלא כשאינו יכול להציל את עצמו מן הצער שבישיבתו שם (חיי אדם קמז יח). ויש מן הראשונים שכתבו שאף על פי שיכול אדם לעשות סוכה שלא יצטער בה התורה לא ציותה לעשות סוכה כמין בית שתציל מן הגשמים ומן החמה, ויהא נוח לחולה לישון בה (שו"ת מהר"ח אור זרוע קצד).

==

ירדו גשמים

היושב בסוכה וירדו גשמים, מותר לו לפנות (משנה סוכה כח ב) ולצאת מן הסוכה (רש"י שם), ולהיכנס לתוך ביתו (רמב"ם סוכה ו י; טוש"ע תרלט ה).

ומאימתי מותר לפנות מן הסוכה, משתסרח [- משתתקלקל] – המקפה (משנה שם; ראה רמב"ם שם וטוש"ע שם). המקפה היא תבשיל קפוי, לא רך ולא עבה (רש"י שם), והדברים אמורים במקפה של גריסים (סוכה כט א) - פולים טחונים (פירוש המשנה לרמב"ם סוכה כח ב, וראה רמב"ם סוכה ו י, ושו"ע או"ח תרלט ה) - שהיא ממהרת להתקלקל בקצת גשמים (רש"י שם כט א), ויש מפרשים להיפך, שחומרא היא לשער במקפה של גריסים, שאינה ממהרת להתקלקל כל כך כמו מקפה אחרת (סמ"ק מצוה צג; מאירי סוכה כח ב בשם י"מ). מי שאינו בקי בשיעור "משתסרח המקפה", כתבו ראשונים שיתן את לבו בירידת גשמים אם בצער הזה היה יוצא מביתו, רשאי הוא לצאת מן הסוכה (יראים השלם תכא; רמ"א תרלט ה), ועוד כתבו ראשונים שאנו איננו בקיאים בשיעור "משתסרח המקפה" (מהרי"ל הלכות סוכה).

היו גשמים יורדים, אפילו היה נראה שהם עתידים להפסק בקרוב, כתבו ראשונים ואחרונים שיכול הוא לאכול מחוץ לסוכה, ואינו צריך להמתין לאכול עד שייפסקו הגשמים (תלמיד הרמב"ן סוכה כט א; ראה מגן אברהם תרמ ס"ק טו); ויש סוברים שאם נראה לו שהגשמים ייפסקו בקרוב, יש לו להמתין (תלמיד הרמב"ן שם בשם אית דדייקי), וכעין זה כתבו אחרונים, שכל שאינו מצטער בהמתנה יש לו להמתין אולי ייפסקו הגשמים (אשל אברהם (בוטשאטש) תנינא תרמ; ברכת הבית שער נב שערי ברכה אות ד).

הישן בסוכה וירדו גשמים, הרי זה יוצא מן הסוכה אפילו הגשמים מועטים הם, ואין בהם כדי "שתסרח המקפה", שבגשמים מועטים הוא מצטער ואינו יכול לישון (שו"ת מהר"י ווייל קצא; רמ"א או"ח תרלט ז). וכתבו אחרונים שצינה דינה הוא כגשמים, ובצינה מועטת פטור מלישון בסוכה (פרי מגדים תרלט אשל אברהם סק"ז).

משמשי חולה פטורים הם מן הסוכה (סוכה כה א; רמב"ם סוכה ו ב; טוש"ע או"ח תרמ ג).

המשמשים את המצטער חייבים בסוכה (סוכה כו א; רמב"ם סוכה ו ב; טוש"ע או"ח תרמ ד).

הולכי דרכים והשומרים

הולכי דרכים ביום פטורים מן הסוכה ביום וחייבים בלילה, הולכי דרכים בלילה פטורים מן הסוכה בלילה וחייבים ביום (סוכה כו א; רמב"ם סוכה ו ד; טוש"ע או"ח תרמ ח), הולכי דרכים ביום ובלילה פטורים מן הסוכה בין ביום ובין בלילה (סוכה שם. והר"ח והרי"ף והרמב"ם וסמ"ג וטוש"ע השמיטו, וראה בכורי יעקב תרמ ס"ק כז). וכתבו ראשונים שהולכי דרכים פטורים משום "תשבו כעין תדורו", שכשם שכל השנה אין אדם נמנע מלצאת מביתו וללכת בדרך, כך לא הצריכו הכתוב להימנע מללכת מסוכתו (רש"י שם כו א ד"ה הולכי; רע"ב סוכה ב ד; רמ"א תרמ ח).

הולכי דרכים שפטורים מהסוכה, כתבו ראשונים שהם היוצאים לסחורה (רש"י סוכה כו א). יש שכתבו שאסור לצאת לטיול ולתענוג למקום שאין שם סוכה, שהולכי דרכים אינם פטורים אלא לצורך, ולא לטיול ולתענוג (שו"ת אגרות משה או"ח ג צג), ויש שכתבו שהיוצא לטיול אינו בכלל הולכי דרכים כיון שאפשר להקדים או לאחר את הטיול ליום אחר (פסקי רש"ז אויערבך בספר הסוכה השלם אות ל, והליכות שלמה מועדים ט כא), ויש סוברים שאף היוצאים לטיול פטורים כהולכי דרכים, שכן דרך העולם לצאת לטיול כל השנה (הערות במסכת סוכה (הגרי"ש אלישיב) עמ' קיד, וראה ספר הסוכה השלם עמ' תלג).

הולכי דרכים שהם פטורים מן הסוכה, מותרים הם לאכול בדרך כשרצונם לאכול, ואין הם צריכים להמתין עד שיגיעו למקום שימצאו שם סוכה (לבוש או"ח תרמ ח; מגן אברהם תרמ ס"ק טו; חיי אדם קמז כב; משנה ברורה שם סק"מ).

ההולכים לכפרים של נכרים לתבוע מהם את חובותיהם בחול המועד סוכות, ואין להם סוכה באותם הכפרים, כתבו ראשונים שיחמירו על עצמם לשוב לבתיהם בלילה כדי לאכול בסוכה, ואף על פי שיש להקל - שאינם חייבים לעשות סוכה באותם כפרים כשהם לנים שם (הגר"א או"ח תרמח, וראה משנה ברורה תרמ ס"ק מד) - המחמיר תבא עליו ברכה (המכתם סוכה כו א; רמ"א תרמ ח), ואם שוהה בכפר אחד שלשה או ארבעה ימים, כתבו אחרונים שחייב, מעיקר הדין, לעשות שם סוכה (מגן אברהם תרמ ס"ט טו; חיי אדם קמז כב; משנה ברורה תרמ ס"ק מה).

שומרי העיר - מן הגייסות (ירושלמי סוכה ב ה, הובא במגן אברהם תרמ ס"ק טז, ובמשנה ברורה תרמ ס"ק מו להלכה) - ביום, פטורים מן הסוכה ביום וחייבים בלילה, שומרי העיר בלילה, פטורים מן הסוכה בלילה וחייבים ביום (סוכה כו א; רמב"ם סוכה ו ד; טוש"ע או"ח תרמ ט).

שומרי גינות ופרדסים - וכן שאר שומרי ממון (ראה ירושלמי סוכה ב ה), ואפילו על ממון שלהם (מאירי סוכה כו א), שדרכם הוא שאינם זזים מאותו המקום שהם שומרים שם (רש"י שם) ביום ובלילה (מאירי שם), ואינם רגילים לבא לבתיהם כלל (ריטב"א שם) - פטורים מן הסוכה בין ביום ובין בלילה (תוספתא ב ג; רמב"ם סוכה ו ד; טוש"ע או"ח תרמ י).

==

נשוי

נשוי שאינו יכול להביא את אשתו שתשב עמו בסוכה, יש סוברים שפטור הוא מן הסוכה, משום "תשבו כעין תדורו", שכשם שבדירה דרך אדם לדור עם אשתו, כך אף בסוכה יש לו לדור עם אשתו (ערכין ג ב; דרכי משה תרלט ג, ורמ"א תרלט ב). וכן כתבו אחרונים שמטעם זה נוהגים עכשיו להקל בשינה, שאין ישנים בסוכה אלא המדקדקים במצוות, לפי שמי שאין לו סוכה מיוחדת שיוכל לישון בה עם אשתו, הרי זה פטור מן השינה בסוכה (דרכי משה ורמ"א שם). ויש שכתבו הטעם שאם אינו יכול לדור עם אשתו הרי זה מצטער (מגן אברהם תרלט סק"ח), ודוקא כשהוא זמן עונה (ראה ערכו) אצלו, שאם אינו זמן עונה, אין זה מצטער (ראה נשמת אדם קמז; משנה ברורה שם ס"ק יח), ויש שנראה מדבריהם שסוברים שמי שאינו יכול לדור בסוכה עם אשתו חשוב הוא מצטער אפילו אשתו נדה (ראה אשל אברהם (בוטשאטש) תניינא תרלט באורך, וראה דרכי משה שם). ויש שכתבו טעם אחר לפטור מישיבת סוכה את זה שאין אשתו עמו, מפני שהוא חייב לשמח את אשתו ברגל (ראה ערך שמחת יום טוב) ואפילו איננה טהורה, שמחה היא לה כשבעלה עמה בחדר (ט"ז שם סק"ט; שו"ע הרב שם ט). ויש סוברים שאף מי שאינו יכול לדור בסוכה עם אשתו חייב הוא בישיבת סוכה, שדירת איש בלא אשתו שמה דירה (שו"ת מהר"ם חלאווה (ירושלים תשמ"ז) טז; ראה שו"ת הר הכרמל או"ח טו).

==

שלוחי מצוה

שלוחי מצוה - הולכי בדרך מצוה, כגון ההולך ללמוד תורה (רש"י סוכה כה א; וטור או"ח תרמ), או להקביל את פני רבו, או לפדות שבויים (רש"י שם), או למול את בנו, או לדרוש ברבים בהלכות החג ולהפריש את עמי הארץ מכל דבר איסור (שו"ת סדר היום צט), או לשאת אשה, וכיוצא באלו (מאירי סוכה שם) - פטורים מן הסוכה, שהעוסק במצוה פטור מן המצוה (סוכה כה א; רמב"ם סוכה ו ד; טוש"ע או"ח תרמ ז. וראה ערך עוסק במצוה).

היה יושב בסוכה ונזדמנה לו מצוה, כתבו ראשונים שיכול הוא לצאת מן הסוכה ולעסוק באותה המצוה, שהרי אף לדבר הרשות רשאי הוא לצאת מסוכתו כדרך שהוא יוצא מביתו בשאר ימות השנה, וכל שכן לדבר מצוה (שו"ת מהר"ח אור זרוע קפג).

הלילה הראשון

ליל יום טוב הראשון של החג, חובה על האדם לאכול בסוכה (משנה סוכה כז א; רמב"ם סוכה ו ז; טוש"ע או"ח תרלט ג) - שלא כבשאר ימי החג, שאם רצה אינו אוכל אלא דברים הפטורים מן הסוכה חוץ לסוכה (ראה לעיל: הישיבה) - שלומדים בגזרה-שוה (ראה ערכו) מאכילת-מצה (ראה ערכו) בפסח, שנאמר "חֲמִשָּׁה עָשָׂר" בחג (ויקרא כג לד,לט), ונאמר "חֲמִשָּׁה עָשָׂר" בפסח (שם כג ו), מה חמשה עשר שנאמר בפסח, הלילה הראשון חובה לאכול בו מצה (ראה ערך אכילת מצה), אף חמשה עשר שנאמר בחג, הלילה הראשון חובה לאכול בו בסוכה (סוכה שם), ואפילו השבע ואינו תאב לאכול, חייב לאכול בסוכה (לבוש או"ח תרלט ג), ואף אדם שהאכילה צער היא עבורו, ולפיכך אינו חייב לאכול סעודת שבת ויום טוב (ראה ערך עונג שבת ויום טוב), בלילה הראשון של סוכות חייב הוא לאכול, שמצות האכילה בו אינה משום עונג, אלא עצם האכילה היא המצוה (אלף למטה תרכה ס"ק צז; ביאור הלכה תרלט ג).

ודוקא בזה חלוק ליל יום טוב הראשון של החג משאר ימי ולילי החג, אבל בשאר כל העניינים שחייבים לעשותם בסוכה, כגון שינה, אין חילוק בין הלילה הראשון של החג, לבין שאר ימי החג (ריטב"א שבת קלא ב). ויש מן הראשונים שהיה מחייב את האדם להשכיב את עצמו לישון בסוכה בלילה הראשון של סוכות, ולכל הפחות לישון שם שנת עראי (ריטב"א שם בשם גדול מגדולי הדור אשר בצרפת).

אשה פטורה ממצות אכילה בלילה הראשון בסוכה (ראה סוכה כח ב).

==

זמן האכילה

זמן מצות האכילה בסוכה בלילה הראשון הוא משעה שהוא ודאי לילה (הגהות רבנו פרץ על הסמ"ק צג; רמ"א תרלט ג) - אבל האוכל בסוכה קודם לכן, אפילו קבל על עצמו תוספת יום טוב, לא יצא ידי חובתו (ראה שו"ת כתב סופר או"ח עא (ד"ה ובקושיא), ויד אליהו (רגולר) א כא א, וקבא דקשייתא פו), ואפילו אכל בבין-השמשות (ראה ערכו), חייב לחזור ולאכול בסוכה כשיהא לילה ודאי (פרי מגדים תרלט משבצות זהב ס"ק יב; בכורי יעקב תרלט ס"ק כב, הובא במשנה ברורה תרלט ס"ק כה, וראה שם לענין הברכה) - שחיוב האכילה בסוכה בלילה הראשון לומדים אותו מאכילת מצה בלילה הראשון של פסח (ראה לעיל), וכשם שאכילת מצה בלילה הראשון של פסח זמנה בלילה דוקא, ואין לאוכלה אלא בזמן שהוא ודאי לילה (ראה טוש"ע או"ח תעב א, וראה ערך תוספת שבת ויו"ט), כך דין האכילה בסוכה (הגהות רבנו פרץ שם; רמ"א תרלט ג וט"ז שם).

וכן למדים מאכילת מצה את סוף זמן האכילה בסוכה בלילה הראשון, ולפיכך יאכל קודם חצות הלילה, כמו אכילת מצה, שאינה אלא לפני חצות הלילה, לסוברים כן (ראה ערך אכילת מצה: השיעור והזמן. מהרי"ל הלכות סוכה; רמ"א תרלט ג), אלא שבדיעבד אם לא אכל קודם חצות, חייב הוא לאכול לאחר חצות, לחוש לדעת הסוברים שאכילת מצה מצוותה כל הלילה (ראה ערך אכילת מצה: השיעור והזמן. בכורי יעקב תרלט ס"ק כג, וראה משנה ברורה תרלט ס"ק כו, ושער הציון שם ס"ק נא לענין הברכה), ויש שכתבו שלא מן הדין אמרו שיאכל קודם חצות, אלא לחומרא, כדי לחבב את המצוה (אלף למטה תרכה סק"ח). כתבו אחרונים שלכתחילה ראוי לאכול בסוכה סמוך לחשיכה, שזריזין-מקדימין-למצוות (ראה ערכו. שו"ת כתב סופר או"ח קיח).

==

האכילה

אין אדם יוצא ידי חובת אכילה בסוכה בלילה הראשון של סוכות אלא בפת (ראה רמב"ם סוכה ו ז, ושו"ע או"ח תרלט ג; תוספות סוכה כז א ד"ה אי)[9].

בשיעור האכילה שחייבים לאכול בסוכה בלילה הראשון, כתבו ראשונים, וכן נראה בירושלמי, שאם אכל כזית (ראה ערכו) יצא ידי חובתו (ראה ירושלמי סוכה ב ז, הובא בתוספות סוכה כז א ד"ה תשבו; רמב"ם סוכה ו ז; טוש"ע או"ח תרלט ג)[10]. וכתבו אחרונים שיש לאכול את הכזית בתוך כדי אכילת-פרס (ראה ערכו. פרי מגדים או"ח משבצות זהב תרמג בסופו ד"ה ישיבת; רבי עקיבא איגר על או"ח תרלט ג).

אכל בלילה הראשון פת עם מאכלים אחרים, נחלקו בדבר: יש סוברים שלא יצא (ראה פסחים קטו א. יד אליהו (רגולר) א כג א), והרבה סוברים שיצא (צל"ח פסחים קח א; אשל אברהם (בוטשאטש) תנינא תרלט ג; פסקי רש"ז אויערבך בספר הסוכה השלם אות יח, בשם ר"ד בהר"ן, ועי"ש שאף יש בזה חיבוב מצוה).

האכילה שחייבים לאכול אותה בסוכה בלילה הראשון, מצוה לאוכלה לתיאבון (ראה ירושלמי סוכה ב ז), ויש מצדדים לומר שאין צריך לאוכלה לתיאבון (דרכי משה תרלט ו). אכלה אכילה גסה שהוא קץ בה, אין זו אכילה (ראה ערך אכילה גסה, שאכילה גסה אין שמה אכילה לענין מצוות), ולא יצא בה ידי חובתו (מטה אפרים תרכה נד).

בערב סוכות - משש שעות ולמעלה (מהרי"ל הל' סוכה; רמ"א או"ח תרלט ג; לבוש שם; חיי אדם קמז יז), ויש אומרים שמשעה עשירית ואילך (הגר"א או"ח תרלט ג; משנה ברורה שם ס"ק כז, וכתב שכן הסכמת האחרונים) - אסור לאכול (מהרי"ל שם; רמ"א שם) - פת, ושאר דברים הממלאים את כריסו (ראה ערך אכילת מצה, באכילה בערב פסח, על המאכלים ושיעורם) - כדי שיאכל בסוכה לתיאבון (ירושלמי שם; רמ"א שם), בדומה לאיסור לאכול בערב פסח משום מצות אכילת-מצה (ראה ערכו. ירושלמי שם; מהרי"ל שם; רמ"א שם. וראה דרכי משה או"ח שם סק"ו, המצדד שאין איסור בדבר, אך ראה מסקנתו שנראה שר"ל שיש להחמיר).

ירדו גשמים בלילה ראשון

ירדו גשמים בלילה הראשון של חג הסוכות - שבשאר ימי החג פטורים מישיבת סוכה בעת שיורדים גשמים (ראה לעיל) - נחלקו ראשונים: יש סוברים שחייבים לאכול בסוכה בלילה זה (תוספות רבנו פרץ סוכה כז א; טור או"ח תרלט; שו"ת מהר"י וייל קצא; רמ"א או"ח תרלט ה), ואף לברך על אותה האכילה "לישב בסוכה" (כן נקטו בפשיטות הט"ז והפרי מגדים או"ח תרלט, ושו"ע הרב תרלט יח, וחיי אדם קמז ט, ומשנה ברורה תרלט ס"ק לה), וכן שאר מצטער בישיבת הסוכה, חייב לאכול בסוכה בלילה הראשון (תוספות רבנו פרץ שם; רמ"א או"ח תרמ ד); ויש חולקים וסוברים שאם יורדים גשמים - וכן שאר מצטער בישיבת הסוכה (שו"ת הרשב"א ד עח) - אינו חייב לאכול בסוכה בלילה הראשון (ראה תוספות שם ד"ה אי בשמו; מגיד משנה סוכה ו ז שכן עיקר. וכן משמע מסתימת השו"ע שם ה, ראה באור הגר"א שם שכן עיקר).

לסוברים שאי אפשר לקיים את מצות האכילה בסוכה בלילה הראשון בשעה שיורדים גשמים, כתבו ראשונים שצריך להמתין מללכת לישון שמא ייפסקו הגשמים ויוכל לאכול אז בסוכה, וצריך להמתין עד חצות הלילה (שו"ת מהרי"ל קנז, הובא בדרכי משה תרלט ז), או שצריך להמתין כל הלילה אולי יהיה במשך הלילה זמן שראוי לאכילה בסוכה (מעשה רב ריז (כסוברים שזמנה כל הלילה, ראה לעיל, וראה שער הציון תרלט ס"ק סו). וראה שער הציון תרלט סק"ע), ויש שנראה מדבריהם שאין צריך להמתין אלא עד זמן השינה, שאם הוא ממתין יותר הרי הוא מצטער, ופטור (בכורי יעקב תרלט שם בדעת תרומת הדשן צה); ויש חולקים וסוברים שאינו חייב כלל להמתין שמא ייפסקו הגשמים, ורשאי הוא, לאחר שאכל בביתו את סעודת החג, לילך ולישון (בנין שלמה הוספות כו (לסימן מז) בדעת הפוסקים).

הממתין לפסיקת הגשמים בלילה הראשון של החג, כדי שיוכל לקיים את המצוה ולאכול בסוכה, יש סוברים שעליו להימנע מלאכול - פת או שאר דברים המשביעים - בזמן שהוא ממתין (מעשה רב ריז). והרבה סוברים שלא ימתין מלאכול בביתו (שו"ת שבות יעקב ג מה; מור וקציעה תרלט; מעשה רב ריז לגירסת ריצ"ה (הובא במעשה רב השלם שם)), שהנמנע מלאכול מבטל שמחת יום טוב (שבות יעקב שם), והרי מוטלת עליו מצות קידוש, והוא חייב באכילת פת כבשאר יום טוב (בנין שלמה א הוספות כו (על סימן מז)).

להלכה בזמן שיורדים גשמים בלילה הראשון, כתבו הרבה אחרונים שיש לחוש הן לסוברים שחייבים לאכול בסוכה, והן לסוברים שאין מקיימים את המצוה בישיבה בסוכה אז, ולפיכך לכתחילה לא יאכל בסוכה בשעת הגשם, שאינו יכול לברך "לישב בסוכה" על האכילה אז, ויש לו להמתין שעה או שתיים אולי ייפסקו הגשמים, ואם אינם פוסקים יאכל בסוכה - כשיעור המצוה, כדי לצאת לדעת הסוברים שאף מצטער ואף מחמת הגשמים חייב באכילה בסוכה בלילה הראשון - אבל לא יברך "לישב בסוכה" על אותה האכילה (צל"ח ברכות מט ב, וראה חיי אדם קמז ט, ומשנה ברורה תרלט ס"ק לה); ויש שכתבו שדוקא מי שאינו מצטער ברעב ימתין מלאכול, אבל המצטער ברעב יאכל בסוכה מיד, שהרי אם המצטער חייב בסוכה בלילה הראשון, יוצא הוא ידי חובתו באכילה זו, ואם המצטער פטור הוא מן הסוכה אף בלילה הראשון, הרי אינו חייב להמתין (בכורי יעקב תרלט שם, הובא בשער הציון תרלט ס"ק סז, וראה שם שיש לנהוג כן אף על פי שהוא מפסיד את הברכה, משום ביטול שמחת יום טוב).

פסקו הגשמים לאחר שאכל בסוכה בשעת ירידתם, חייב הוא לשוב ולאכול בסוכה - שמא לא יצא ידי חובתו באכילה שאכל בשעת הגשמים - ויאכל שם יותר מכביצה, ויברך על אכילה זו "לישב בסוכה" - (שער הציון שם ס"ק סט) - ויוצא בזה לכל הדעות (צל"ח שם, ומשנה ברורה שם ס"ק לו). וכל עוד לא פסקו הגשמים, אף על פי שכבר אכל בסוכה בשעת הגשמים, יש לו להמתין עד חצות שמא ייפסקו, וראוי להמתין אף כל הלילה, לחוש לפוסקים שזמן המצוה כל הלילה (ראה לעיל), כיון שהיא מצוה מן התורה (חיי אדם קמז ט, הובא בשער הציון שם סק"ע. וראה שם אם הוא מצטער במניעת השינה מותר לו לישון).

אותה שאמרו שגשמים בחג סימן קללה הם (תענית ב א, ראה לעיל), יש מן הראשונים שכתבו שאין זה אלא בלילה הראשון של החג (מאירי תענית ב א בשם קצת גאונים), וכן אותה שאמרו בירידת גשמים בסוכות: משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו, ושפך לו רבו קיתון על פניו (סוכה כח ב, ראה לעיל), יש מן הראשונים שכתבו שלא אמרו כן אלא על הלילה הראשון (ריטב"א תענית שם בשם רבינו אפרים ועוד); ויש ראשונים שחולקים וסוברים שאף בשאר ימי החג הגשמים סימן קללה הם (מאירי תענית ב א. וראה בכורי יעקב תרלט ס"ק לט, ובנין שלמה א מז ד"ה ולענין. וראה שו"ת שבות יעקב ב י, ושואל ומשיב מהדו"ד ג יא בתחילתו).

==

תשלומים

מי שלא אכל בליל יום טוב הראשון, חכמים אומרים אין לדבר תשלומים; רבי אליעזר אומר ישלים בליל יום טוב האחרון של החג (משנה סוכה כז א)[11].

הלכה כחכמים, ומי שלא אכל בליל יום טוב הראשון של החג אין לו תשלומים (פירוש המשנה לרמב"ם סוכה כז א; יראים השלם תכא; רע"ב שם. וכן משמע מסתימת שאר פוסקים שלא הביאו דין תשלומים); ויש מן הראשונים שסוברים להלכה שיש תשלומים לאכילה בלילה הראשון (שו"ת סדר היום ק).

הערות שוליים

  1. כו, טורים א- קסח. וראה ערך סוכה וערך סוכות.
  2. וראה משנה ברורה תרלט ס"ק טו, שכמה אחרונים הסכימו שנכון להחמיר כדעה זו, ולא לאכול בשר ודגים וגבינה חוץ לסוכה, וראה שער הציון שם ס"ק לט שמכל מקום לא יברך.
  3. ויש שנראה מדבריהם שסוברים ששינה פחות משיעור הילוך מאה אמה, אינה חשובה אף שנת עראי, ומותרת היא חוץ לסוכה (ראה רי"ץ גאות הל' סוכה. וראה משנה ברורה תרלט ס"ק יא, ושער הציון ס"ק כג).
  4. על עיקר החיוב לברך על כל מצוה שאדם עושה, ראה ערך ברכת המצוות (ושם: אחר המצות, אם מברכים ברכה נוספת לאחר שקיים את המצוה). על ברכת "שהחיינו" שמברך בפעם הראשונה שיושב בסוכה, ראה ערך ברכת הזמן, (ושם במי שבירך על הסוכה בשעת עשייתה או קודם שבא לישב בה).
  5. על קטן שפטור מכל המצוות, ובכלל זה מישיבה בסוכה, ראה ערך חרש שוטה וקטן: במצוות ואיסורים, וערך קטן; על החיוב לחנך את הקטן במצות סוכה, ראה ערך חנוך. אם מותר ליתן לקטן בידיים לאכול מחוץ לסוכה, ראה ערך קטן אוכל נבילות (וראה מגן אברהם תרמ סק"ג, ומשנה ברורה סק"ה).
  6. וראה לחם יהודה ברמב"ם סוכה ו ב בסופו, שדוקא מיחוש הראש והעין פוטר, לפי שהם איברים ראשיים בגוף, אבל מיחוש יד או רגל וכיוצא חייב בסוכה.
  7. על מי שיכול לישון בסוכה, אלא ששנתו עריבה וטובה יותר חוצה לה, ראה אגרות משה או"ח ג צג. וראה מגן אברהם תרלט סק"ז, שמי שאין לו כרים וכסתות כראוי אין לו לישון בסוכה בעת הצינה, וראה באור הלכה תרמ ד, שיקפיד ללבוש בגדים חמים בסוכה, כדי שלא תהא ברכתו לבטלה.
  8. וראה פסקי רש"ז אויערבך בספר הסוכה השלם אות כח, ושם אות כט במתבייש לאכול או לישון בפני אורחים שבאו לשם. וראה פרי מגדים תרמ אשל אברהם ס"ק יז, שמי שבא בדרך ונזדמנה לו סוכה קטנה, והוא רגיל שיש כלים בביתו, ובני ביתו מרובים, הרי זה בכלל מצטער ופטור מן הסוכה, והנזהר תבוא עליו ברכה. וראה סוכה כה ב בחתן, והשגות הראב"ד לבעל המאור סוכה שם אות א, ורא"ש סוכה ב ח בסופו, בשושבינים, שמצטערים שאינם שמחים עם החתן, וראה שדי חמד מערכת סוכה א י מכמה אחרונים, באורח היושב לבדו בסוכת חברו, וראה חי' הגרי"ז (סטענסיל) ערכין ב ב בקטן שאמו אינה עמו. על מי שיתבזה בסוכה, כגון שנמצא שם בעל חובו, ראה אור שמח סנהדרין טו ד"ה פסק, שבזיון הוא צער גדול מצער הגוף, וראה שו"ת בצל החכמה ה ט, וראה שו"ת שערי דעה ב יז ד"ה והנה, שנסתפק, וראה פסקי רש"ז אויערבך בספר הסוכה השלם אות כט, ומוריה רפו-רפח עמ' קיג מרש"ז אויערבך, שמי שקשה לו לאכול בסוכה או לישון שם מפני האורחים הנמצאים שם, פטור מן הסוכה.
  9. יש סוברים שספק הוא בירושלמי אם אדם יוצא ידי חובתו אף במיני תרגימא, אלא שלא נפשט הספק, ולפיכך צריך להחמיר ולאכול פת (רא"ש שם, וביאור הגר"א או"ח שם; משנה ברורה שם ס"ק כא, ושער הציון ס"ק מג). יש מן הראשונים שכתבו שיוצאים ידי חובה אף באכילת קבע של מיני תרגימא (ר"א מן ההר סוכה כו א בשם איכא מ"ד).
  10. יש שכתבו שצריכים לאכול יותר מכביצה (ריטב"א סוכה כז א בשם י"א, אבל אח"כ חזר בו; לשון ראשון בר"ן סוכה שם), ויש מן הפוסקים שכתבו שאף על פי שעיקר להלכה שדי בכזית (ראה פרי מגדים משבצות זהב תרמג בסופו ד"ה ישיבת, וחיי אדם קמז ט, ושו"ע הרב תרלט יז), לכתחילה יש לאכול בסוכה יותר מכביצה, לחוש לדעת הסוברים כן (מטה אפרים תרכה נו; בכורי יעקב תרלט ס"ק יט; משנה ברורה תרלט ס"ק כב). יש סוברים שכל הסעודה הראשונה של החג הרי היא בכלל המצוה (ארחות חיים סוכה לח, וכל בו עא בשם הר"ם; שו"ת זקן אהרן קסה). לסוברים ששיעור אכילה הוא בכביצה ועוד, יש שכתבו שצריך לאכול את כל השיעור הזה בתוך כדי אכילת פרס (מטה אפרים שם), ויש סוברים שצריך לאכול כל כזית משיעור זה בתוך כדי אכילת פרס (שו"ת שרגא המאיר א נז).
  11. ראה תוספות סוכה כז א ד"ה חזר בביאור דעת רבי אליעזר.