מיקרופדיה תלמודית:יבום - מבוא לערכי יבום

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה

לשון יבום מצינו במקרא במי שבא על אשת אחיו המת - והיא הקרויה "יבמה" - ונושא אותה לו לאשה, היינו שהוא מייבם אותה, כמו שמצינו שאמר יהודה לאונן בנו: בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ (בראשית לח ח). לשון "יַיבֵּם" בא מהמלה "יָבָם" - שהוא אחי הבעל, כמו שנאמר: מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל (דברים כה ז. ספר השרשים לר"י אבן ג'נאח יבם. וראה ספר השרשים לרד"ק יבם וחזקוני בראשית ודברים שם).

אשה שבעלה מת ולא הניח אחריו זרע, אסורה להינשא לאדם אחר, ומצוה על אחי המת לייבם אותה, היינו לבא עליה ולקחתה לו לאשה, כדי להקים שם לאחיו המת, שנאמר: כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ: וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל (דברים כה ה, ו)[1].

אם לא רצה היבם לייבם את אשת אחיו המת, הרי זה חולץ לה (ראה ערך חליצה), היינו שהיא חולצת נעלו מעל רגלו לעיני בית דין, וניתרת בחליצה זו להינשא לכל אדם, שנאמר: וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וגו' וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלו וגו' (דברים שם ז - ט).

היבמה נקנית ליבם בביאה ונעשית כאשתו לכל דבר, ואחר כך יכול הוא להוציאה בגט בלי חליצה, ומותרת להינשא לכל אדם, וחכמים חייבו את היבם לקדש את היבמה קודם שיבא עליה.

אף על פי שהיבמה אסורה על היבם בחיי בעלה משום איסור אשת-אח (ראה ערכו), ואף לאחר מיתת בעלה - כשאינה זקוקה ליבום - אסורה, התירה התורה איסור זה לשם קיום מצות יבום.

עם מיתת הבעל נוצר קשר אישות של זקה בין אשת המת לבין היבם, והרי היא כמו ארוסתו לענין קצת דינים (ראה ערך זקה).

הערות שוליים

  1. וראה ספר החינוך תקצח, שהבן אשר יוולד ליבם מיבמתו נחשב כממלא מקומו של המת בעולם, כדרך שבנו של אדם ממלא מקומו.