מיקרופדיה תלמודית:חנק

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - המתה בחניקה כאחת ממיתות בית דין

מקורו

חנק היא אחת מארבע מיתות שנמסרו לבית דין (ראה ערך מיתות בית דין. משנה סנהדרין מט ב; רמב"ם סנהדרין יד א), ואף על פי שמיתת חנק לא הוזכרה בתורה, ארבע מיתות בית דין נמסרו הלכה למשה מסיני, וחנק אחת מהן (סנהדרין נג א).

ההמתה בחנק היא מצות עשה מן התורה, ונמנית במנין המצוות, אם כמצות עשה מיוחדת, או בכלל מצות עשה להמית מי שנתחייב במיתת בית דין (ראה ערך הנ"ל).

חייבי מיתות שלא נתפרשה מיתתם

כל חיבי-מיתות-בית-דין (ראה ערכו) שלא נתפרשה מיתתם בתורה, אין מיתתם אלא חנק (סנהדרין נב ב, ושם פד ב; רמב"ם שם), ונחלקו תנאים בטעם הדבר:

  • יש אומרים הטעם, לפי שאין אתה רשאי להחמיר אלא להקל (רבי יאשיה בתורת כהנים קדושים פרק י ח, וגמ' שם נב ב) על חייבי מיתות הסתומים, ומיתת חנק לדעתם היא הקלה שבמיתות-בית-דין (ראה ערכו), ואין לך כח להחמיר עליהם, לדונם במיתה חמורה מחנק, שמא לא נתחייבו בה (רש"י שם ד"ה אלא להקל), ולפיכך לא הוצרכה התורה לפרש באלו שמיתתם בחנק (קרבן אהרן שם).
  • יש אומרים שכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק (רבי יונתן שם ושם), שנאמרה מיתה בידי שמים, ונאמרה מיתה בידי אדם, מה מיתה האמורה בידי שמים מיתה שאין בה רושם - אין בה חבורה וסימן (רש"י שם ד"ה אין בה) - אף מיתה - סתם - האמורה בידי אדם מיתה שאין בה רושם (רבי שם ושם, לפי הגמ' שם נג א, לגירסתנו וגירסת רש"י ד"ה הכי גרסינן).
  • ויש אומרים שכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק (רבי יונתן שם ושם), שכך קיבלנו הלכה-למשה-מסיני (ראה ערכו. רבי יונתן בתורת כהנים שם, וגמ' שם נב ב, לפי הגמ' שם נג א, לגירסת תלמיד רבנו פרץ שם, בשם הריב"ן, ותורת חיים שם, בשם ספרים ישנים; רמב"ם שם)[2].

צורת ההמתה

מצות הנחנקים כיצד: היו משקעים אותו בזבל עד ארכבותיו - כדי שלא יתהפך לכאן ולכאן ויקלקלם ברעי (יד רמ"ה סנהדרין נב א), או כדי שימות מהרה על ידי הריח הרע (ראב"ד לתורת כהנים שם)[3] - ונותן סודר קשה לתוך הרך, וכורך על צווארו - ושני העדים (כן משמע מפירוש המשניות לרמב"ם שם) - זה מושך אצלו, וזה מושך אצלו, עד שנפשו יוצאה (משנה סנהדרין נב ב; רמב"ם שם).

טעם שני סודרים הללו, שבסודר רך בלבד לא ייחנק אלא בזמן ארוך ויצטער, ולכן נותנים הקשה בתוכו שימות במהרה, ובקשה בלבד אין חונקים אותו כדי שלא יחבול גרונו, ולא תהא מיתתו יפה (רבנו יהונתן שם)[4].

בימינו

מיום שנחרב בית המקדש ובטלו הסנהדרין, דין ארבע מיתות בית דין לא בטל - שבאה עליו פורענות בידי שמים הדומה למיתה שהוא מחוייב בה (רש"י סנהדרין לז ב ד"ה דין ארבע) - ומי שנתחייב חנק, או טובע בנהר, או מת באסכרה (גמ' שם).

הערות שוליים

  1. ז, טורים שפא-שפב.
  2. יש שכתב טעם לדבר, שכיון שלא פירשה התורה את מיתתם, כדרך שפירשה בחייבי מיתות: שריפה, סקילה והרג, למדים שנדונים במיתה אחרת, וזוהי חנק (תלמיד רבנו פרץ שם, בשם רבנו נתנאל מקינון); במדרש אמרו: מוֹת יוּמָת (שמות כא טו), אין אנו יודעים במה תהא מיתתו, תלמוד לומר: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ (ויקרא יט יח), ברור לו מיתה יפה, וזוהי מיתת חנק (מדרש הגדול שמות שם), שהיא ממהרת המיתה (חינוך מז).
  3. ו שכיון שתיקנו לעשות כן בנשרפים (ראה ערך שרפה) לא רצו חכמים לחלק בין חנק לשריפה (לחם משנה סנהדרין טו ה).
  4. ל דיני מיתת חנק המשותפים לשאר מיתות בית דין, ראה ערך מיתות בית דין; על החייבים בחנק, ראה ערך חיבי מיתות בית דין: המיתות; על מי שנתחייב במיתה אחרת ואי אפשר להמיתו בה, אם ממיתים אותו בחנק, ראה ערך הנ"ל: שלא במיתתו. כשנתחייב חנק ועוד מיתה, באיזו ממיתים אותו, ראה ערך הנ"ל: כשנתחייב שתי מיתות.