מיקרופדיה תלמודית:הרכבה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - חיבור ענף מאילן לאילן, כביטולו של הענף באילן השני וכנטיעה חדשה

בערלה

הדין

הרכבה פטורה מן הערלה, שנאמר: וּנְטַעְתֶּם (ויקרא יט כג) - פרט למרכיב (תורת כהנים קדושים ג, והובא בפירוש המשניות לרמב"ם ערלה א ה, ור"ש שם, ותוספות ראש השנה ט ב ד"ה המרכיב, ושאר ראשונים שם), וכן אמרו: ילדה - נטיעה צעירה - שסיבכה בזקנה - מלשון נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ (בראשית כב יג) שעשאה ענף בזקנה (רש"י ד"ה שסיבכה) - בטלה ילדה בזקנה, ואין בה דין ערלה (סוטה מג ב).

לעומת זה שנינו: אחד הנוטע ואחד המבריך - הכופף ענף מהאילן, או גוף האילן בקרקע, כדי שישתרש ויוציא אילן חדש (ראה ערך הברכה) - ואחד המרכיב שלשים יום לפני ראש השנה, עלתה לו שנה (תוספתא שביעית ב ג, וברייתא בראש השנה ט ב, ובירושלמי ערלה א ב) למנין שנות ערלה (רש"י ראש השנה שם ד"ה עלתה), הרי שהרכבה ישנה בדין ערלה, ונחלקו בכך ראשונים:

  • יש מפרשים שאותה שאמרו הרכבה פטורה מערלה, הדברים אמורים במרכיב ענף המחובר לאביו שהוא אילן זקן ועברו עליו שנות ערלה, ומתח ענף זה והרכיבו באילן אחר, אבל אם תלש הענף מאביו והרכיבו באחר, זוהי שאמרו שהרכבה חייבת בערלה (פירוש המשניות לרמב"ם ערלה א ה; מאירי ראש השנה שם בשמו), וכן פסקו להלכה (רמב"ם מעשר שני י יד) שאין נוהג דין ערלה בהרכבה אלא כשהיא דרך נטיעה, כלומר שהשורש נחתך לגמרי (כפתור ופרח פרק נד [הוצאת לונץ] עמ' תשל. ורצונו לומר שנחתך לגמרי הענף מהאילן הקודם), ואין הבדל בין הרכיב זקנה בילדה, להרכיב ילדה בזקנה (כפתור ופרח שם עמ' תשכט, ומאירי שם בדעת הרמב"ם).
  • רוב הראשונים חולקים וסוברים שחילוק זה בין נפסק מאביו ללא נפסק אמור רק בהברכה (ראה ערך הברכה), אבל בהרכבה, המרכיב יחור תלוש פטור מן הערלה כשהרכיבו בזקנה, מפני שבטלה ילדה בזקנה, ואותה שאמרו המרכיב חייב בערלה מדובר במקום שאין הילדה יכולה להיבטל באילן שהורכבה בו, כגון שהורכבה באילן שנטע לקורות ולעצים, שאין בו דין ערלה, או באילן סרק (רש"י סוטה מג ב; ראשונים ראש השנה שם; ר"ש בפירושו לתורת כהנים קדושים שם; ט"ז יו"ד רצד ס"ק כד).

הטעם שילדה בטלה בזקנה

ילדה שבטלה בזקנה (ראה סוטה מג ב. וראה לעיל) - יש מן הראשונים סוברים בטעמו של דבר שהוא משום זה וזה גורם (ראה ערכו) - דבר שיש לו שני גורמים להווייתו, או לגידולו, אחד של היתר ואחד של איסור - שמותר, ולכן המרכיב יחור של ערלה באילן זקן, הפירות שיצמחו מאותו יחור מותרים מיד, אף שלא מלאו לו שנות ערלה, לפי שפירות אלו אף על ידי האילן של היתר הם באים (רש"י עבודה זרה מט א ד"ה והבריך, ור"ן שם), ומה שאמרו לשון "בטלה ילדה" הרי זה לפי שההיתר של זה וזה גורם גופו משום ביטול הוא, שכל שאיסור והיתר גרמו לו הרי כאילו נתבטל איסור זה (ר"ן שם בדעת רש"י, וראה ערך זה וזה גורם).

ויש סוברים שאף לאוסרים זה וזה גורם (ראה ערך הנ"ל) בטלה ילדה בזקנה, שלא מטעם זה וזה גורם מותרת אלא מטעם ביטול, שההרכבה בטלה אצל עיקר האילן (תוספות עבודה זרה שם; רמב"ן שם), ואין על ההרכבה דין ערלה מאחר שכל חיותה מן הזקנה, שאין כאן אפילו שרשים בקרקע ממקום אחר (ר"ש משנץ לתורת כהנים קדושים ג)[2].

כשהיו בילדה פירות קודם ההרכבה

במה דברים אמורים שילדה שסיבכה - שהרכיבה - בזקנה בטלה, כשאין בה בילדה פירות, אבל יש לה פירות שגדלו בה קודם שסיבכה, שהם פירות ערלה, הם אסורים, ואפילו שהוסיפו אותם הפירות בגידולין מאתים על מה שהיו קודם שהרכיבוה, אין גידולי ההיתר מבטלים את העיקר האסור (נדרים נז ב, ושם נתבאר; רמב"ם מעשר שני י טז; טוש"ע רצד כב. וראה ערך גדולין, ושם על הגידולין עצמם אם הם אסורים).

הרכיב מין בשאינו מינו

ילדה שהרכיבה בזקנה מין בשאינו מינו, וזוהי הרכבת איסור של כלאים (ראה ערך כלאי אילן, ויתכן או שהרכיב באיסור או שהרכיב גוי) נחלקו בכך אחרונים:

  • יש סוברים שאף היא בטלה בזקנה, ואין הבדל בין הרכבת מין במינו, לבין מין בשאינו מינו (שו"ת מהר"מ אלשיך קי בהרכבת אתרוג בלימון, וראה ערך אתרוג).
  • יש שכתבו שאינה בטלה, שדוקא מין במינו כיון שנאחז בזקנה נעשה גוף אחד ובטל אליו, אבל בשני מינים, שאחר שהורכב עדיין הוא מובדל ועומד לעצמו ואינו נעשה גוף אחד כלל, אינו בטל, ומונים לו שנות ערלה משעת ההרכבה, אלא שנוטים לומר שהדבר תלוי בטעם הביטול של ילדה בזקנה, שלשיטת הסוברים שמשום זה וזה גורם הוא (ראה לעיל: הטעם שילדה בטלה בזקנה, שיטת רש"י), אין הבדל בין מין במינו למין בשאינו מינו, שסוף סוף שני גורמים יש כאן; אבל לסוברים שהוא משום ביטול הילדה ויניקתה מהזקנה (ראה שם שיטת התוספות ועוד), זה לא שייך אלא במין במינו בלבד (שו"ת בית אפרים או"ח נו, ראה שם בארוכה[3]).
  • ויש סוברים כל ששניהם מין מאכל, אף שהם משני מינים, בטלה ההרכבה לאילן (שו"ת שאילת דוד יו"ד יא בהגה א), ונוטים לומר שזו מחלוקת שני התלמודים - לבבלי בטלה, ולירושלמי אף תאנה שחורה בלבנה, אף שאין בה משום כלאים, כיון שאינם מין אחד לגמרי, אינה בטלה (שאילת דוד שם).

הרכיב אילן בירק

הרכיב אילן בירק אינו בטל לירק, וחייב בערלה (סוטה מג ב), ואינו דומה לילדה בזקנה, שהזקנה בת מינה של הילדה היא, אבל הירק אינו בן מינו כלל (מהרש"א שם).

זקנה שהרכיבה בילדה

זקנה שהרכיבה בילדה, שהרכיב ענף מאילן זקן לאילן שלא עברו עליו שנות ערלה, נחלקו בכך אחרונים:

  • יש סוברים שהמורכב בטל בעיקר האילן שהורכב בו, ואפילו הוא מחובר עדיין באביו, וכשם שילדה בטלה בזקנה כך זקנה בטלה בילדה, וכל הענף בטל לאילן, ופירותיו אסורים משום ערלה (באור הגר"א יו"ד רצד ס"ק מח).
  • יש חולקים וסוברים שכיון שלא נפסק מאביו אין הענף המורכב בטל לגבי האילן שהורכב בו, ואם הענף הוא מאילן זקן, פירות הענף מותרים אם לא הופסק מעיקרו אף שהורכב בילדה (שו"ת שאילת דוד יו"ד יא).
  • ויש שכתב יותר מזה, שאם הענף הוא מאילן זקן והרכיבו בילדה, ולא נפסק הענף מאביו, לא זו בלבד שאין הענף הזקן בטל בילדה שהורכב בו, אלא שאף האילן הילד בטל לענף הזקן, ופירות כל האילן מותרים (שו"ת שאגת אריה החדשות יד, וכן כתב בטורי אבן ראש השנה ט ב), ואחרונים נחלקו עליו וכתבו שגוף האילן לעולם אינו בטל לגבי הענף שהורכב אליו (שאילת דוד שם, והגאון רבי צבי פסח פראנק ז"ל בכרם ציון ספר ה).

ילדה שהרכיב בילדה

ילדה שהרכיב בילדה, אם כלו שנות ערלה של הילדה הראשונה לפני זו שהרכיב בה, בטלה האחרונה בראשונה, אף שהורכבה בתוך שנות הערלה (תוספות מנחות סט ב ד"ה דאמר; מאירי ראש השנה עמוד 26), וזמן השניה נגרר אחר הראשונה (מאירי סוטה מג ב).

הרכיב בילדה שפטורה מן הערלה

הרכיב ילדה של אילן מאכל על גבי ילדה שנטע אותה לסייג - לגדר בגבול שדהו - ולקורות ולעצים, שפטורה מן הערלה, לפי שאינה בכלל עץ מאכל (ראה ערך ערלה), חייבת הילדה שהורכבה בערלה, ואין אומרים שכיון שהאילן שהורכב בו פטור, הרי דינו כזקנה שהורכבה בה ילדה, שבטלה ילדה בזקנה, לפי שדווקא זקנה שכבר עברו עליה שנות ערלה אינה יכולה להתחייב שוב בערלה, אבל כשהורכבה בנטועה לסייג ולקורות, שאם ימלך ויחשוב שמעתה תהיה לפירות למאכל, בת חזרה היא, והיא עצמה תתחייב בערלה (ראה ערך הנ"ל), אין ההרכבה שנטעה לפירות בטלה אצלה, וחייבת בערלה (סוטה מג ב, וראה רש"י שם).

להלכה, יש שכתבו בדעת ראשונים שאף המרכיב בנטוע לסייג ולקורות פטור מן הערלה, ואף כאן בטל הענף המורכב באילן שהרכיב בו, כמו ילדה בזקנה, שכיון שלא נמלך על הראשונה לחשבה למאכל והיא פטורה, אף המורכב בה פטור (שו"ת שאגת אריה החדשות יד, בדעת הרמב"ם שהשמיט הדין של מורכב לסייג, וראה שם שהאריך לבאר טעמו); ורוב הראשונים פוסקים שהמרכיב לסייג ולקורות חייב בערלה (ראה רמב"ן ור"ן וריטב"א ועוד במסכת ראש השנה ט ב, וראה שו"ת משפט כהן כד בדעת הרמב"ם).

הרכבת אילן מאכל באילן סרק

גוי שהרכיב אילן מאכל על אילן סרק, אף שאין ישראל רשאי לעשות כן (ראה ערך כלאי אילן), חייב בערלה, מאימתי הוא מונה לו - משעת נטיעתו (תוספתא ערלה א. והיינו משעת נטיעת אילן הסרק, מנחת ביכורים שם. וראה חסדי דוד שם בארוכה).

מאימתי מונים שנות ערלה במרכיב באילן שפטור

להלכה נחלקו ראשונים מאימתי מונים שנות הערלה במרכיב על גבי הנטוע לסייג ולקורות, וכן במרכיב באילן סרק:

  • יש סוברים שבמרכיב לסייג ולקורות מונים משעת נטיעה ראשונה, שמכיון שחיוב השניה בערלה אינו אלא משום שמועילה המלכה על הראשונה, הרי אפילו נמלך על הראשונה וחשב עליה למאכל אין מונים לה משעת המלכה אלא משעת נטיעה (ראה ערך ערלה), ולכן אף זו מונים לה משעת נטיעת ראשונה (ראה לעיל. רמב"ן ראש השנה ט ב, וכן כתבו בבאור הגר"א יו"ד רצד ס"ק מח, ובטורי אבן ראש השנה שם).
  • יש סוברים להלכה יותר מזה, שאף במרכיב באילן סרק מונים מנטיעה הראשונה (באור הגר"א יו"ד שם, בדעת רש"י סוטה שם ד"ה בטלה).
  • ויש חולקים וסוברים שמונים שנות ערלה משעת הרכבה, אפילו במרכיב לסייג, שאין הילדה בטלה אצלה מאחר שאין הנטועה לסייג בת ערלה, אף שמכח זה שהרכיבוה בה היא חיה (מאירי ראש השנה ט ב; ריטב"א שם).

בעורכי המלחמה

כשם שהנוטע כרם חוזר עליו מעורכי המלחמה, כפי שכתוב: וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ (דברים כ ו. וראה ערך מלחמה), כך המרכיב חמשה אילני מאכל - חוזר (משנה סוטה מג א), ואינו חוזר אלא בשביל הרכבה שחייבת בערלה (רמב"ם מלכים ז ו, על פי הסוגיא בסוטה שם ב), ולפיכך הרכיב ילדה בזקנה, שבטלה ילדה בזקנה ואין בה דין ערלה (ראה לעיל: בערלה; הדין) - אינו חוזר; הרכיב ילדה בילדה, חוזר אף בלא ההרכבה, בשביל ילדה הראשונה, ולא מצינו חזרה מעורכי המלחמה בשביל הרכבה אלא בנוטע את הראשונה לסייג ולקורות, שההרכבה אינה בטלה אצלה וחייבת בערלה (ראה לעיל שם: הרכיב בילדה שפטורה מן הערלה), או במבריך - שהוא מרכיב (רש"י שם ד"ה רב נחמן) - אילן בירק, לסוברים שאין בו איסור כלאים (סוטה שם. וראה ערך כלאי אילן וערך מלחמה על הרכבת איסור).

רבי אליעזר בן יעקב חולק וסובר שאינו חוזר בשביל הרכבה, שנאמר: אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם, נטע כמשמעו, ולא מרכיב, וכתוב ולא חללו, הרי זה מיעוט לזה ולא לאחר (ברייתא בסוטה שם, ורש"י וכרבי יוחנן בגמרא שם וירושלמי שם ח ב, וראה פני משה שם), הלכה היא שחוזר (רמב"ם מלכים ז ו, וכסתם משנה וברייתא שם, ראה שם בכסף משנה); ויש שכתבו שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב, שמשנתו קב ונקי (מרדכי ראש השנה תשד).

בהרכבת איסור

הרכבת איסור, כגון שהרכיב מין בשאינו מינו שאסור משום כלאים (ראה ערך כלאי אילן), אינו חוזר עליה מעורכי המלחמה, וזוהי שממעטים מלא חללו פרט למרכיב לדעת חכמים שהרכבה חוזרים עליה (רב חסדא בסוטה מג ב, ורש"י ובירושלמי ח ב, וראה שם בקרבן העדה ופני משה).

להלכה נחלקו ראשונים: יש סוברים שאף בהרכבת איסור חוזר (רמב"ם מלכים ז ו שסתם ולא חילק, וכפי שכתבו הכסף משנה ולחם משנה בדעתו); ויש סוברים שאינו חוזר (מאירי סוטה שם).

בשבת ושביעית

בשבת

המרכיב בשבת, חייב משום זורע (שבת עג ב; רמב"ם שבת ז ג), שהוא ענין אחד עם זורע, שכל אחד מהם להצמיח דבר מתכוין (רמב"ם שם), אלא שזה בזרעים וזה באילנות (רש"י שבת שם ד"ה חייב), וחייב גם משום נוטע (שבת שם), שאם התרו בו בין משום נוטע, ובין משום זורע - חייב (ראה תוספות שם ד"ה משום, וראה ערך התראה).

אם ההרכבה היא אב מלאכה או תולדה, ראה ערך הברכה.

בשביעית

המרכיב בשביעית, דינו כנוטע, שבשביעית הרי זו תולדת עבודת הארץ כמו נוטע, ומכים אותו מכת מרדות מדבריהם (רמב"ם שמיטה ויובל א ד[4]).

בערב שביעית

אין מרכיבים ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ראש השנה, ואם הרכיב - יעקור (שביעית ב ו; רמב"ם שמיטה ויובל ג יא), אלא שנחלקו אם הרכבה זו היא בתוך ארבעים וארבעה יום קודם ראש השנה, היינו ארבעה עשר יום לקליטה (ראה ערך ערלה וערך תוספת שביעית, ושם שיש תנאים החולקים בזמן של הקליטה), ושלשים יום לתוספת שביעית (ראה רש"י ראש השנה י ב, ורמב"ם שמיטה שם), או שהקליטה בלבד צריכה שתהיה לפני ראש השנה של שביעית, ולא זמן של תוספת שביעית (ראה תוספות ראש השנה שם ד"ה שלשים, בשם רבינו תם ור"ש שביעית ב ו[5]).

במדידת שיעור הרחקה

הארכובה שבגפן, אין מודדים לה אלא מהעיקר השני (כלאים ז א), יש מהראשונים מפרשים שהדברים אמורים בהרכבה שמרכיבים גפן בחורה בגפן זקנה, שכשמזקינה הגפן קוצצים אותה סמוך לקרקע, ועושים למעלה במקום חתך חור במקדח ומרכיבים שם גפן בחורה (פירוש רבינו גרשום בבא בתרא פג א, וכן בר"ש וריבמ"ץ כלאים שם), ונמצא גזעה של הגפן המורכבת חלקו התחתון עב מן העליון (ר"ש וריבמ"ץ שם).

והמדידה שאמרו, מהם שמפרשים במדידת ארבע אמות של כרם קטן, שהוא שתים כנגד שתים ואחד יוצא זנב (ראה ערך כלאי הכרם), ומודדים אותן מן העיקר השני - העליון - שהוא ממקום הקצר (רבינו גרשום שם); ומהם שמפרשים בהרחקת ששה טפחים מגפן יחידית, כדי עבודת הגפן (ראה ערך הנ"ל), שמודדים אותם מן העיקר השני, הקצר, וקולא היא, שאילו היה מודד מן התחתון היה צריך להרחיק יותר (ר"ש וריבמ"ץ שם).

במה דברים אמורים כשאין העיקר הראשון נראה, אבל אם היה הראשון נראה נותן ששה טפחים מעיקר הראשון (ירושלמי כלאים ז א, לגירסת הר"ש וריבמ"ץ שם, וכפירושם לפנינו בירושלמי ששה טפחים לכאן וששה טפחים לכאן).

יש מהראשונים מפרשים הארכובה שבגפן לא על הרכבה כלל, אלא על הברכה (ראה על פירוש זה בערך הברכה); ויש מפרשים לא בהרכבה ולא בהברכה, אלא בגפן זקנה שנקראת רכובה (ראה על פירוש זה בערך כלאי הכרם).

על איסור הרכבת שני מיני אילנות זה בזה, ראה ערך כלאי אילן (ושם על הרכבת אילן וירק זה בזה, ועל הרכבה בשרשים, ועל הרכבת שרף אילן לתוך סדק של אילן אחר, וכיוצא).

הערות שוליים

  1. יא', טורים א-טו.
  2. וראה חזון איש ערלה שם סוף סי' ב, שאין ביטול זה כביטול איסור בהיתר, וראה שם ביאורו, וכן פירש בשאילת דוד יו"ד יא, וראה טורי אבן ראש השנה ט ב.
  3. וראה שו"ת משפט כהן כד שהאריך לדחות כל ראיותיו.
  4. וראה ערך שביעית אם יש בו איסור עשה מהתורה של שביתת הארץ, ושיש אומרים שבנוטע לוקה.
  5. וראה ערך תוספת שביעית בטעמי השיטות השונות.