מיקרופדיה תלמודית:הלכה (ד) - כללי ההלכה במחלוקת האמוראים

הגדרה^[1] - קביעת ההלכה במחלוקת בין האמוראים השונים

כמה כללי הלכה במחלוקת של אמוראים^[2] נאמרו בתלמוד, ויותר מהם בגאונים ובראשונים.

בתלמוד מצינו כללים:

• במחלוקת של רב ושמואל.

• רב ורבי יוחנן.

• שמואל ורבי יוחנן.

• רבי יוחנן וריש לקיש.

• רב נחמן ואמוראים אחרים.

• אביי ורבא.

• ורב אחא ורבינא.

רב ושמואל

רב ושמואל שנחלקו - הלכה כרב באיסורים (בכורות מט ב), בין לקולא ובין לחומרא (נדה כד ב), וכשמואל בדינים (בכורות שם)^[3], מלבד בשלשה דברים, שאף על פי שהם באיסורים הלכה כשמואל, והם: מדליקים מנר לנר (ראה ערך בזוי מצוה), ומתירים ציצית מבגד לבגד (ראה ערך הנ"ל), וגוררים בשבת (ראה ערך דבר שאינו מתכוין. שבת כב א). טעמו של דבר מפני שרב היה רגיל לדקדק בהוראות איסור והיתר, ושמואל היה רגיל תמיד לפסוק דינים, ולכך היה מדקדק בהם, ויורד לעומקם, ומשכיל על כל דבר אמת (רא"ש בבא קמא ד ד)^[4].

בירושלמי

אף כשנחלקו בירושלמי כתבו אחרונים שאומרים הלכה כרב באיסורים, מכיון שהטעם הוא שרב היה בקי באיסורים יותר (הלכות קטנות ב קנז).

כשעיקר המחלוקת באיסורים ונוגע גם לדינים או להיפך

במקום שעיקר המחלוקת שלהם הוא באיסורים, אלא שמחלוקת זו נוגעת גם לדינים, הלכה כרב גם באיסור וגם בדין (תוספות קדושין כג ב ד"ה ורבי, ונזיר כד ב ד"ה ואמר; רא"ש בבא קמא שם), וכן להיפך, כשעיקר המחלוקת הוא בדינים, אלא שהדבר נוגע גם באיסורים, הלכה כשמואל בשניהם (רא"ש שם; ר"ן נדרים פח ב ד"ה ולענין הלכה, בשם רבי שמואל הנגיד שכתב בשם רב עמרם גאון).

כשעיקר המחלוקת בשני העניינים יחד

כשעיקר המחלוקת נוגע גם באיסורים וגם בדינים, אין כלל זה אמור, וצריכים לפסק הלכה מיוחד (כן משמע מהריטב"א קדושין עט ב); ויש שכתב שהלכה כרב, שהיה גדול משמואל (חוות יאיר צד, על פי בבא קמא פ ב, וחולין צה ב).

כשהאיסור תלוי בדיני ממונות

כשנחלקו בדבר איסור, אלא שהאיסור תלוי בדבר של דיני ממונות, כאותה שנחלקו במי שחתנו מודר הנאה ממנו, והוא נתן לבתו מעות על מנת שאין לבעלך רשות בהן ומה שתרצי עשי, אם מותר, מפני שהבעל לא קנה אותן; או שאסור, מפני שיד אשה כיד בעלה ונמצא שהבעל נהנה, שרב ושמואל נחלקו באיסור והיתר שבדבר, אלא שתלוי אם הבעל קנה אותן המעות או לא, נחלקו הדעות:

• יש אומרים שהרי זה כמו שנחלקו בדינים, והלכה כשמואל (ר"ן נדרים שם, בשם רבי שמואל הנגיד שכתב בשם רב עמרם גאון).

• ויש אומרים שמכיון שהמחלוקת שלהם היא באיסור שבדבר, הלכה כרב באיסורים (ר"ן שם, בשם רבנו תם והראב"ד).

כשרב ושמואל נחלקו עם אמוראים אחרים

הלכה כשמואל בדינים, אינו אמור אלא כשנחלק עם רב, אבל לא במחלוקתו עם אמוראים אחרים (רא"ש בבא מציעא ד כא); וכן הלכה כרב באיסורים אמרו דוקא כשנחלק עם שמואל ולא עם אחר (הליכות עולם ה ב), ואפילו כשנחלק רב באיסורים עם אבוה דשמואל (ים של שלמה ביצה א כה)^[5].

מתי אין הולכים אחר הכלל

במספר סוגי מקרים אין הולכים אחר הכלל:

• אם היתה ברייתא כאחד מהם - פוסקים כמותו, אף שהוא נגד הכלל (כן משמע מרש"י פסחים עו א ד"ה ושמואל).

• במקום שיש אמוראים אחרים שסוברים כאחד מהם - אין הולכים אחר הכלל (כן משמע מהרי"ף סוכה יד א, ובבא קמא נא ב; כן משמע מתוספות שבת נג א ד"ה דשמעיה, וקדושין עט ב ד"ה והלכתא, ובבא מציעא פב א ד"ה לא).

• כשסוגיית התלמוד היא כאחד מהם - פוסקים כמותו (ר"ן נדרים פח ב ד"ה ולענין הלכה, בשם רבי שמואל הנגיד שכתב בשם רב עמרם גאון; שלטי גבורים גיטין ח ב מדפי הרי"ף ה).

• כשאחד מהם סובר כדעת יחיד, והשני כדעת הרבים - פוסקים כרבים (ראה ערך הלכה א: על פי הרוב. ר"ן שם, בשם רבי שמואל הנגיד שכתב בשם רב עמרם גאון).

כשאמוראים חלוקים בדעת רב

אין אומרים הלכה כרב באיסורים אלא כשרב אמר דינו בודאי, אבל כשאמוראים חלוקים אם אמר כן רב, אין מניחים ודאי של שמואל מפני ספקו של רב (ספר המכריע ח; יד מלאכי קנא, על פי יבמות יח ב).

כשרב ושמואל חלוקים בפירוש דברי תנאים

כשנחלקו רב ושמואל לא בדעת עצמם, אלא בפירוש דברי המשנה או תנאים, נחלקו ראשונים:

• יש אומרים שאין הכלל קיים (מאירי פסחים ב א, בשם גאוני הראשונים; ים של שלמה יבמות ג ב).

• ויש אומרים שאף בזה אומרים הכלל (מאירי שם, בשם יש פוסקים; יד מלאכי קמח, בדעת הרי"ף והרא"ש).

הכל מודים שכשנחלקו בפסק הלכה של מחלוקת תנאים - רב אמר הלכה כפלוני, ושמואל אומר הלכה כפלוני, הולכים אחר הכלל (כן משמע מהרי"ף שבת נד א, ועירובין ו ב, ושם מב ב, ותוספות מגילה יח ב ד"ה נקוט, וכתובות יד ב ד"ה כמאן, ורא"ש שבת ה ה, ועירובין א ח, ושם ד ב)^[6].

כששמואל בא להשמיע הלכה למעשה

כשאמרו בתלמוד ששמואל בא להשמיענו הלכה למעשה (ראה ביצה כט ב) - נחלקו ראשונים אם בזה הלכה לעולם כמותו (תוספות ביצה שם ד"ה שמואל; מרדכי שם תרפו, בשם הראבי"ה); או שאף בזה ההלכה ככלל (מרדכי שם, בשם ראב"י).

כשתלמידי רב חלוקים עליו

כשכל תלמידיו של רב נחלקו עליו, מסתמא חזר בו רב (כן משמע מתוספות ברכות מב ב ד"ה ורב; רא"ש שם ו לב), אבל אם תלמיד אחד חלק עליו, וסובר כשמואל, אין מניחים בשביל כך את הכלל של הלכה כרב באיסורים (רא"ש בכורות ח ה).

כשנסתפקו בתלמוד כמי הלכה

כשבתלמוד עצמה נסתפקו הלכה כמי, ונשאר הדבר בספק בדין - יש סוברים שאין אומרים בו הלכה כשמואל בדינים (רשב"א וריטב"א גיטין ס ב, בשם הגאונים); ויש סוברים שאף שם הולכים אחר הכלל (כן משמע מרש"י שם ד"ה כל דאלים, ותוספות שם ד"ה השתא, ורא"ש שם ה כא, בשם רבנו חננאל).

רב ושמואל ורבי יוחנן

רב ורבי יוחנן

רב ורבי יוחנן - הלכה כרבי יוחנן (ביצה ד א), חוץ משלשה דברים בענין שבת ויום טוב הסמוכים, ושני ימים טובים של גלויות ושל ראש השנה, שבהם הלכה כרב (ראה ערך הכנה וערך יום טוב שני. ביצה שם ב, ושם ה ב).

ובטעם הכלל נחלקו הדעות:

• יש אומרים לפי שהיה גדול מרב (ריטב"א כתובות ז א, ובבא בתרא קסג ב; נמוקי יוסף בבא בתרא שם, בשמו)^[7].

• ויש אומרים לפי שגדל רבי יוחנן והרבה ישיבה והרבה חכמה (מגדל עוז שבת יז יג).

• ויש אומרים לפי שרבי יוחנן היה אחרון לגבי רב, שהרי ראה דבריו וחלק עליו (ראה ערך הלכה כבתראי. מהרי"ט בחידושיו קדושין עח א, ובשו"ת יו"ד ג).

אכן כשסוגית התלמוד מסייעת לרב - הלכה כמותו (רא"ש קדושין ג ג; מגיד משנה אישות ז יב); וכן כשנחלקו אמוראים אם אמר רבי יוחנן דבר זה - הלכה כרב (משנה למלך כלאים ז יב).

וכשנחלקו בדבר שאינו אלא לצאת ידי שמים - הולכים אחר המסתבר (קרבן נתנאל כתובות ה כט, בדעת הרא"ש).

שמואל ורבי יוחנן

שמואל ורבי יוחנן - הלכה כרבי יוחנן (עירובין מז ב; תוספות רי"ד שם, בשם מפתחות התלמוד מימות האמוראים) בכל מקום, אפילו בדינים, שאותה שאמרו הלכה כשמואל בדינים לא אמרו אלא כנגד רב, אבל לא כנגד רבי יוחנן (רא"ש בבא מציעא ד כא).

רב ושמואל נגד רבי יוחנן

כשרב ושמואל נחלקו שניהם עם רבי יוחנן, נחלקו ראשונים:

• יש אומרים שאף כאן הלכה כרבי יוחנן (תוספות שבת קמה א ד"ה ורבי, בשם רבנו חננאל, וראש השנה לד ב ד"ה לדידי, ובכורות כא ב ד"ה רבי; רא"ש שבת ג א, וקדושין ג ג, בשם רבנו חננאל, ועירובין ו כב; רשב"א קדושין יג ב, ובשו"ת א תשז; כסף משנה מאכלות אסורות טו ו).

• יש אומרים שהלכה כרב ושמואל, שאין דברי היחיד כנגד שנים (רי"ף שבת קמה א; רשב"א שם; רא"ש שם כב ד, ועירובין ו כ).

• יש אומרים שספק בדין הוא אם הלכה כרב ושמואל, או כרבי יוחנן (נודע ביהודה קמא יו"ד כו, בדעת הרי"ף ורבנו ירוחם).

• ויש מחלקים בין כשרב ושמואל סוברים שניהם כאחד הדין הלכה כמותם נגד רבי יוחנן, שהם הרבים, אבל כשרב ושמואל חולקים גם ביניהם, בפני עצמם, ורבי יוחנן חולק על שניהם, בזה הלכה כרבי יוחנן (יעיר אוזן ה סו, בדעת הרשב"א)^[8].

רבי יוחנן וריש לקיש

רבי יוחנן וריש לקיש שנחלקו - הלכה בשלשה דברים - בחליצת מעוברת (ראה ערך חליצה), במחלק נכסיו על פיו (ראה ערך ירושה), ובכותב כל נכסיו לבנו (ראה ערך קנין פירות) - כריש לקיש (רבא ביבמות לו א), אבל בכל שאר המקומות הלכה כרבי יוחנן (סדר תנאים ואמוראים לב; כן משמע מהמאירי שם; הליכות עולם ה ב), מפני שהיה רבו (ראה בבא מציעא פד א), וגדול ממנו (ראה מעילה ז ב. חוות יאיר צד).

כשברייתא מסייעת לריש לקיש

במקום שברייתא מסייעת לדעת ריש לקיש, נחלקו ראשונים:

• יש אומרים שהלכה כריש לקיש (רי"ף פסחים לז א, בשם כהן צדק; מאירי יבמות שם; ר"ן עבודה זרה ו א, ובית יוסף יו"ד קמח ב, בדעת הרי"ף והרמב"ם), וכן הלכה (כן משמע מהשו"ע שם).

• ויש אומרים שההלכה כרבי יוחנן (כן משמע מתוספות יבמות שם ד"ה הלכתא, ועבודה זרה ו ב ד"ה תניא, ושם עא א ד"ה רב), שהרי אף באותם שלשה הדברים שאמרו הלכה כריש לקיש יש מהם בתלמוד ברייתות המסייעות לריש לקיש, הרי שבכל שאר המקומות, אפילו שיש ברייתות המסייעות לריש לקיש, הלכה כרבי יוחנן (ר"ן פסחים שם).

כשריש לקיש אומר בשם אחרים

במקום שריש לקיש אמר דינו בשם אחרים, ולא בשם עצמו, לא אמרו שהלכה כרבי יוחנן (תוספות יבמות שם, ובבא מציעא מח א ד"ה נתנה), וכל שכן כשאמר ריש לקיש דינו בשם רבו של רבי יוחנן (רי"ף בבא קמא נט ב; רא"ש שם א ח)^[9].

כשנחלקו בדברי תנאים

כשרבי יוחנן וריש לקיש נחלקו בדעת תנא פלוני איך הוא סובר, אין אומרים שם הלכה כרבי יוחנן (תוספות סנהדרין טו ב ד"ה תניא); וכן כשמחלוקתם תלויה במחלוקת של אחרים, אין כלל זה אמור (מאירי יבמות לו א; מגיד משנה איסורי ביאה כ ג), ומקומות רבים כאלה בתלמוד (מאירי שם).

כשאמוראים אחרים סוברים כריש לקיש

כשאמוראים אחרים סוברים כדעת ריש לקיש - נחלקו ראשונים אם מכל מקום הלכה כרבי יוחנן (רמב"ן בחידושים ובמלחמות וריטב"א יבמות מ ב); או שהלכה-כבתראי (ראה ערכו. ספר המכריע טו).

בירושלמי

כלל זה של הלכה כרבי יוחנן לגבי ריש לקיש קיים אף בתלמוד ירושלמי (כסף משנה יסודי התורה ה ה; ט"ז יו"ד קנז סק"ז)^[10].

הלכתא למשיחא

יש מהראשונים המצדדים לומר שאין כלל זה אמור אלא בדברים הנוהגים בזמן הזה, ולא בהלכתא-למשיחא (ראה ערכו. תוספות שבת ע ב ד"ה נודע).

כרב נחמן בדינים

הלכה כרב נחמן בדינים (כתובות יג א), שהוא רגיל במקום הדיינים, וראה מעשים איך הדיינים נוהגים (בבא בתרא סה א, ורשב"ם ד"ה דמקרביתו).

כשנחלק עם רבותיו

כלל זה נחלקו בו ראשונים אם הוא רק נגד בני דורו, ולא נגד רבותיו, שאין-הלכה-כתלמיד-במקום-הרב (ראה ערכו. ראש בבא מציעא ג י; כן משמע מהרא"ש שם ד כא; גופי הלכות (אלגאזי) כללי הד' קמה, בשם דרכי התלמוד לרס"ג); או שהוא אף נגד רבותיו (כן משמע מהשאילתות לג; תוספות בבא מציעא פב א ד"ה לא; כן משמע מאור זרוע ג קסב, בשם רבנו חננאל).

נגד רבים

ומכל מקום הכל מודים שכשנחלק עם רבים אין הלכה כמותו (רשב"א גיטין לה א).

כשבתראי חלוקים עליו

והוא הדין כשאמוראים מאוחרים חלוקים עליו, שהלכה-כבתראי (ראה ערכו. כן משמע מהרשב"ם בבא בתרא קכד ב ד"ה אמר רבא, ותוספות בכורות מה ב ד"ה הניחא, ורא"ש כתובות א יט).

כשעיקר המחלוקת באיסורים

לא אמרו הלכה כרב נחמן בדינים אלא כשעיקר המחלוקת היא בדינים, אבל כשעיקר מחלוקתם באיסורים, אפילו שיוצאת מתוך כך גם מחלוקת בדינים, לא נאמר כלל זה (תוספות בכורות שם), ולכן אמרו: רב נחמן ורב הונא, הלכה כרב הונא באיסורים, וכרב נחמן בדינים; ורב נחמן ורב ששת, הלכה כרב ששת באיסורים, וכרב נחמן בדינים (סדר תנאים ואמוראים לה), אכן כשאין רב ששת חולק במפורש על רב נחמן, אלא מתמיה על דבריו, הלכה כרב נחמן אף באיסורים (רא"ש סנהדרין ג יג)^[11].

רבה ורב יוסף

רבה ורב יוסף, הלכה כרב יוסף בשלשה דברים: בשדה (ראה בבא בתרא יב ב), ענין (ראה שם קיד ב), ומחצה (ראה שם קמג ב. גמ' שם קיד ב וקמג ב), ונחלקו ראשונים:

• יש אומרים שבשאר המקומות בתלמוד ההלכה כרבה (רש"י עירובין מב ב ד"ה כמאן, וגיטין עד ב ד"ה והלכתא; כן משמע מרי"ף שבת לד ב; רשב"ם בבא בתרא קמג ב ד"ה והלכתא; תוספות בבא מציעא כט א ד"ה והוי, וקדושין ט א ד"ה והלכתא, ובבא קמא נו ב ד"ה בההיא)^[12], ומכל מקום לפעמים הלכה כרב יוסף, שאין מן הכללות שבתלמוד שאין בו חוץ (מלחמות לרמב"ן שבת קלה א; ר"ן גיטין עד ב).

• ויש אומרים שאין כלל זה אמור אלא במחלוקת שביניהם בסדר נזיקין בלבד (שו"ת הרשב"א א שכד), או במסכת בבא בתרא בלבד, שכן אותם שלשה דברים היוצאים מן הכלל שאמרו הם במסכת בבא בתרא (המאור שבת שם; תוספות בבא מציעא שם, ומלחמות לרמב"ן שבת שם, בשם רב צמח גאון, וקדושין שם, ובבא קמא שם, בשם יש מפרשים)^[13].

כשחולקים בשמועה

אף לדעה הראשונה, לא אמרו הלכה כרבה אלא כשחולקים בסברות עצמם, לפי שרב יוסף היה סיני ובקי, ורבה עוקר הרים ובעל סברא (ראה ברכות סד א והוריות יד א), וסברתו של רבה עדיפה; אבל במקום שהם חלוקים בשמועה ששמעו, אין הכלל הזה (רא"ש שבת ב כג, ורשב"א שם לה א, בשם רבנו יונה; הליכות עולם ה ב; כסף משנה נזירות ה יז, וערכין ו יז)^[14].

ונחלקו הדעות, אם לדעה זו אפשר שההלכה כרב יוסף (כן משמע מתוספתות מנחות לב א ד"ה מנעל); או שמפני שרב יוסף היה בקי בשמועות יותר מרבה, הלכה כמותו בשמועה (יד מלאכי תקצו).

כשאמוראים נוספים חולקים

היו גם שאר אמוראים חולקים על רבה, אין כלל זה אמור (תוספות מגילה כט ב ד"ה והלכתא).

בהלכתא למשיחא

בדבר שאינו נוהג בזמן הזה (ראה ערך הלכתא למשיחא), אין הכלל הזה (רא"ש בבא מציעא ב יז).

אביי ורבא

אביי ורבא שנחלקו, הלכה כאביי ביע"ל קג"ם (בבא מציעא כב ב), אבל בכל שאר המקומות הלכה כרבא (רש"י פסחים עו ב ד"ה אמר לך: סדר תנאים ואמוראים לט).

יע"ל קג"ם הם סימני שש הלכות:

• יאוש שלא מדעת (ראה ערך יאוש. בבא מציעא שם).

• עד זומם למפרע הוא נפסל (ראה ערך עדים זוממים. סנהדרין כז א).

• לחי העומד מאליו (ראה ערך מבוי. עירובין טו א); ויש מפרשים ימי לידה (ראה ערך זבה וערך יולדת. תוספות נדה לז א ד"ה נקטינן, וקדושין נב א ד"ה ביע"ל, בשם רבנו תם); ויש מפרשים לא אפשר ולא מכוין (ראה ערך דבר שאינו מתכוין. תוספות קדושין שם, בשם בני נרבונא).

• קדושין שלא נמסרו לביאה (ראה ערך קדושין. קדושין נב א).

• גילוי דעת בגט (ראה ערך גלוי דעת. גיטין לד א).

• מומר אוכל נבלות להכעיס (סנהדרין כז א).

בתלמוד נזכר גם שלהלכה תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב (בבא מציעא מב א), אף על פי שנחלקו בכך אביי ורבא מה אמר רבה, ולדעת רבא אמר שפטור (גמ' שם לו ב), וביארו ראשונים שרבנן סבוראי הוסיפו כן (תוספות קדושין שם).

כשחולקים בטעם דבר

כלל זה שההלכה כרבא לגבי אביי, נחלקו הדעות האם נאמר רק כשחולקים בדין, אבל כשאינם חולקים אלא בטעמו של דבר אין כלל זה נוהג (בית יוסף יו"ד רכח ט; תוספות יום טוב נדרים ט א); או שאף במחלוקת בטעם הדבר הלכה כרבא (יד מלאכי קנג, בדעת הרי"ף והרא"ש).

כשנחלקו בדברי תנאים

וכן כשנחלקו בפסק הלכה שנחלקו בה תנאים, אם הלכה כפלוני או כפלוני, הלכה כרבא (כן משמע מרי"ף ברכות כז ב, וכסף משנה תפלה א ו), ואף כשנחלקו לא בסברת עצמם, אלא בסברת תנאים, שנחלקו כיצד סוברים אותם תנאים, הלכה כרבא (כן משמע מהמאור יבמות לח ב, ותוספות שבת קנה א ד"ה והלכתא)^[15], וכן כשנחלקו סתם בדבר שכבר נחלקו בו תנאים או אמוראים קודמים - לא שנחלקו אם הלכה כפלוני או פלוני, אלא נחלקו בגופו של דבר - הלכה כרבא (רש"י פסחים עו ב ד"ה אמר; תוספות ישנים כריתות ז א ד"ה ובפלוגתא; מהרי"ק קלז)^[16].

כשנחלקו אמוראים מאוחרים יותר במחלוקתם

כשנחלקו אמוראים מאוחרים במחלוקת של אביי ורבא - נחלקו ראשונים האם ההלכה כרבא (כן משמע מהרא"ש יבמות ד יג, ומלחמות לרמב"ן, וריטב"א שם לט א); או שאין אומרים הלכה כרבא, אלא הלכה-כבתראי (ראה ערכו. תוספות שם ד"ה אע"ג; רא"ש שם, בשם הלכות גדולות).

כשעוד אמורא סובר כאביי

כשיש עוד אמורא שסובר כאביי, ורבא הוא יחיד נגד רבים - נחלקו ראשונים אם אף בזה ההלכה כרבא (רמב"ן וריטב"א שם; כסף משנה רוצח ה ד); או שהלכה כרבים (ראה ערך הלכה א. רי"ף גיטין נ א; רא"ש שם ה ב; רמ"ע מפאנו קז).

כשהירושלמי סובר כאביי

כשבירושלמי נפסקה הלכה בדבר שבבבלי נחלקו בו אביי ורבא, הירושלמי מכריע, אפילו אם ההלכה כדברי אביי (כסף משנה שבת יח ב, בדעת הרמב"ם).

בהלכתא למשיחא

יש מן האחרונים שכתב שלא אמרו הלכה כרבא אלא בדברים שנהגו בזמן האמוראים, אבל לא בדברים של קדשים וכיוצא שלא נהגו אז (ראה ערך הלכתא למשיחא. נודע ביהודה תנינא אה"ע קכט); ויש שאינם מחלקים בכך (כסף משנה איסורי מזבח א ד; שיבת ציון כא).

רב אחא ורבינא

רב אחא ורבינא שנחלקו, ולא נתפרש מי אמר כך ומי כך, אלא "חד אמר" ו"חד אמר", בכל התורה כולה רבינא הוא המיקל, ורב אחא המחמיר, והלכה כרבינא להקל, מלבד בשלשה דברים באיסור דם שרב אחא מיקל ורבינא מחמיר, והלכה בהם כרב אחא להקל (פסחים עד ב, וחולין צג ב)^[17].

כשאמוראים אחרים חלוקים באותה המחלוקת

במקום שמלבד רב אחא ורבינא נחלקו אף אמוראים אחרים - נחלקו ראשונים אם הולכים אחר הכלל (רמב"ן וריטב"א יבמות מ ב); או שאין הולכים אחריו (הליכות עולם ה ב, בשם התוספות; כללי הגמרא שם, בשם תוספות הרא"ש).

כשיש בדבר להקל ולהחמיר

בדבר שיש בו להקל ולהחמיר לא נאמר כלל זה, והדבר ספק (ר"ן עבודה זרה סא א).

בדיני ממונות

בדיני ממונות, כשקולא לאחד וחומרא לשני, כשפוטרים את המוחזק זוהי הקולא בנוגע לכלל זה (תוספות בבא מציעא צה א ד"ה איתמר, בשם רבנו חננאל; באר הגולה חו"מ שעד ובאור הגר"א שם סק"ה), מלבד בהלואה, שהולכים אחר הקל להמלוה, לפי שמשעה שלוה נשתעבדו נכסיו למלוה, ולכן המלוה נקרא המוחזק (כללי הגמרא שבהליכות עולם שם, בשם התרומות).

כשבתלמוד מפורש שההלכה להחמיר

במקום שבתלמוד מפורש שהלכה כמחמיר, לא נאמר כלל זה (תוספות עבודה זרה לג ב ד"ה והלכתא).

כשהמחלוקת תלויה במחלוקת אחרת

במקום שהמחלוקת של רב אחא ורבינא נוגעת למחלוקת אחרת, ושם ההלכה לחומרא, אף במחלוקתם הלכה כמחמיר (מאירי סנהדרין עו ב).

בשאר אמוראים (לפי א"ב)

בתלמוד לא מצינו מפורש כללי הלכה במחלוקות של שאר אמוראים, מלבד אלה שהוזכרו למעלה, אבל מצינו בדברי הגאונים והראשונים שקבעו בנוגע לכמה אמוראים כללים כמי מהם הלכה.

רבי אבא

רבי אבא הלכה כמותו נגד בן מחלוקתו, לפי שהוא מדייני ארץ ישראל (ספר הזכות לראב"ד יבמות לז ב, על פי שבועות מז א, לגירסתו; רא"ש שם ד י, בשמו; מלחמות לרמב"ן שם), ויורד לעומק הדין (ספר הזכות שם; רא"ש שם, בשם; מלחמות לרמב"ן שם).

רבי אבהו

יש המצדדים שההלכה כרבי אבהו נגד רבי יוחנן, שהוא בתרא (ראה ערך הלכה כבתראי. תוספות ראש השנה לד ב ד"ה לדידי).

אביי

אביי, הלכה כמותו נגד רבי יהושע בן לוי, ונגד רב יהודה, ונגד שמואל (תוספות יומא לז ב ד"ה אמר), ונגד רבי יוחנן (מגיד משנה שבת יד כב), ונגד רבי יוסי ברבי חנינא (כסף משנה נדרים ו טז), ונגד רבי ירמיה (מים חיים לפרי חדש כז), שהוא בתרא מכולם (ראה ערך הלכה כבתראי. כסף משנה שם, ומים חיים שם).

רבי אושעיא

רבי אושעיא נגד רבי חייא, לא נקבע כמי מהם הלכה, וכשנחלקו בדבר גם אמוראים אחרים הולכים אחר הכללים של אותם האמוראים (כן משמע מהרא"ש פסחים א יד).

רבי אושעיא נגד רבי יוחנן, הלכה כרבי אושעיא (מגיד משנה שבת יח ג; כסף משנה קרבן פסח ז ז), שהיה רבו של רבי יוחנן וגדול ממנו (כסף משנה שם)^[18].

רבי אחא בר אושעיא

רבי אחא בר אושעיא והאמורא רבי יוסי, הלכה כרבי אחא, שהיה גדול ממנו (רא"ש עירובין א ד).

רב אחא בר יעקב

רב אחא בר יעקב ורב פפא, הלכה כרב אחא בר יעקב שהוא בתרא (ראה ערך הלכה כבתראי. כסף משנה שבועות י א).

רבי אמי

רבי אמי ורב, נחלקו ראשונים האם ההלכה כרבי אמי שהוא בתרא (ראה ערך הנ"ל. רא"ש מועד קטן ג כ, ומרדכי שם תתעה, בשם הראב"ד); או שכיון שעד אביי ורבא אין-הלכה-כתלמיד-במקום-הרב (ראה ערכו), הלכה כרב (רא"ש שם).

רבי אסי

רב אסי ורב הונא, הלכה כרב אסי, שרב הונא כתלמיד לגבי רב אסי, ואין-הלכה-כתלמיד-במקום-הרב (ראה ערכו. תוספות ברכות לד א ד"ה אמצעיות, בשם הלכות גדולות; רא"ש שם ד כ)^[19].

רב אשי

רב אשי הלכה כמותו, מפני שהוא בתרא (ראה ערך הלכה כבתראי), נגד רבי יוחנן (מלחמות לרמב"ן בבא קמא צו ב), ורבה (אוצר הגאונים כתובות, לקוטי פירוש רבנו חננאל עמ' 9), ואביי (רי"ף שם), ורבא (רי"ף גיטין עו א; רא"ש כתובות ז טו, בשם הרמ"ה; מגיד משנה גרושין ח יט, בדעת הרמב"ם), ורב אחא בר יעקב (תוספות שבת ט ב ד"ה בתספורת), ואמימר (תוספות בבא מציעא מח ב ד"ה נתנה), ומר זוטרא (תוספות שם טז א ד"ה ארצי), ורב נחמן בר יצחק (רב עמרם גאון בגאוניקה עמ' 342), ורב פפא (מבוא התלמוד (עקנין) ו עמ' 11)^[20].

רב אשי ורבינא - נחלקו גאונים וראשונים אם ההלכה כרב אשי (סדר תנאים ואמוראים לח; סמ"ג עשין מח, ורא"ש קדושין א טז, בשם ר"י; מרדכי כתובות רסג), לפי שהוא גדול מרבינא, שהיה תלמיד חבר לרב אשי (סמ"ג ורא"ש ומרדכי שם, על פי עירובין סג א); או שהלכה כרבינא, שהוא בתרא (ראה ערך הלכה כבתראי. הלכות גדולות, עריות, עמ' רצד במהדורת מכון ירושלים; סמ"ג שם, ורא"ש קדושין שם, בשם סדר תנאים ואמוראים מכתיבת רבי יוסף טוב עלם)^[21].

בני רבי חייא

בני רבי חייא הלכה כמותם נגד רבי יוחנן (כן משמע מהראב"ד, וכסף משנה עבודה זרה ח ב).

בר קפרא

בר קפרא הלכה כמותו נגד רבי יוחנן (תשובות הגאונים (הרכבי) עט; רא"ש עבודה זרה ב לד), ורבי אלעזר (תשובות הגאונים שם), וחזקיה (רא"ש שם לו), שהיו תלמידיו, ואין-הלכה-כתלמיד-במקום-הרב (ראה ערכו. תשובות הגאונים שם; רא"ש שם).

רב הונא

רב הונא ורב חסדא - נחלקו ראשונים אם הלכה כרב הונא, שהוא רבו (ראה ערך אין הלכה כתלמיד במקום הרב. סדר תנאים ואמוראים לה; רי"ף ור"י מיגש וחידושי הר"ן שבועות מז ב, על פי עירובין סב ב; רא"ש שבועות ז ט); או שכשרב חסדא מחמיר הולכים אחריו לחומרא, למרות שהיה תלמידו של רב הונא (תוספות ברכות כד ב ד"ה פסק, ורא"ש שם ג מה, בשם רבנו חננאל).

רב הונא וחייא בר רב - הלכה כרב הונא, שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין (תוספות עירובין נז ב ד"ה (נז א) רב, בשם רבנו תם; מאירי שם).

רב הונא ורב יהודה - ההלכה כרב הונא, שהוא רבו (סדר תנאים ואמוראים לה; מבוא התלמוד; רא"ש בבא קמא ט י).

רב הונא ורבי ירמיה בר אבא - הלכה כרב הונא, שהוא רבו (ר"ן קדושין מו א; כסף משנה תרומות ו טז)^[22].

רב זביד

רב זביד ורב פפא - נסתפקו ראשונים הלכה כמי (רא"ש בבא קמא ג ט).

רבי זירא

רבי זירא ואבוה דשמואל - הלכה כרבי זירא, שהוא בתרא, ועוד שהוא מארץ ישראל שאוירה מחכים יותר (מלחמות לרמב"ן ראש השנה כח א).

חזקיה

חזקיה ורבי יוחנן - הלכה כחזקיה, שהוא רבו (רי"ף עבודה זרה לח ב; רא"ש שם ב לד ולו, ובבא קמא א ח)^[23].

ברייתא שנשנית דבי חזקיה - תנא דבי חזקיה - היא עיקר יותר מברייתא אחרת, מפני שחזקיה היה שונה ברייתות של אביו רבי חייא (תוספות סנהדרין עט א ד"ה ומפקא).

רבי חייא

רבי חייא ורבי אסי - הלכה כרבי חייא, שהוא רבו של רבו (כסף משנה בכורים ו ד).

רבי חייא ורבי יוחנן - הלכה כרבי חייא (כן משמע מהרשב"א ברכות מא ב), וכל שכן נגד ריש לקיש, שהרי הלכה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש (ראה לעיל: רבי יוחנן וריש לקיש. יד מלאכי תרג).

רבי חייא ושמואל - הלכה כרבי חייא, שרבי חייא היה רבו של רב, ורב גדול משמואל (מהרי"ק ק).

רבי חייא בר אבא

רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן ואמורא אחר בשמו - הלכה כמותו, לפי שהיה מדייק שמועותיו בשם רבי יוחנן, וגם כל שלשים יום היה חוזר תלמודו לפני רבי יוחנן (ברכות לח ב; רבנו חננאל שבת קכג א).

רבי חנינא

רבי חנינא וזעירי - הלכה כרבי חנינא (מלחמות לרמב"ן יבמות קיט ב).

רבי חנינא ורבי יוחנן - הלכה כרבי חנינא (שיטה מקובצת כתובות סט א, בשם הלכות גדולות; כן מצדד בכסף משנה תמידין ה ט, בדעת הרמב"ם), שהוא רבו (שיטה מקובצת שם), ועדיף וקשיש ממנו, והוא כמו תנא (כסף משנה שם, על פי כתובות קג ב)^[24].

רבי חנינא ורב - נחלקו גאונים אם הלכה כרבי חנינא, שרב הוא תלמידו של רבי חנינא (רי"ץ גיאת לולב עמ' קז, בשם רב האי גאון; רמב"ן ורשב"א גיטין סג ב, בשם רבנו חננאל; מאירי גיטין כב א); או שהלכה כרב (רי"ץ גיאת שם, בשם רב נטרונאי; סדר תנאים ואמוראים לה; סמ"ג לאוין קיא, בשם ספר חפץ; רמב"ן ורשב"א שם, בשם בעל מתיבות).

רבי חנינא ושמואל - נחלקו הדעות אם הלכה כרבי חנינא, שהיה רבו (שו"ת הרדב"ז ה קצא, בשם רבנו חננאל); או שבדינים הלכה כשמואל (ראה לעיל: רב ושמואל. שו"ת הרדב"ז שם, בשם איכא מאן דפסק)^[25].

רב חסדא

רב חסדא ורב המנונא, הלכה כרב חסדא שהוא רבו (לחם משנה עבודה זרה ה א).

רב חסדא ורבי חנינא, נחלקו ראשונים אם ההלכה כרבי חנינא (כסף משנה אבות הטומאה א ג, בדעת הראב"ד); או כרב חסדא שהוא בתרא (כסף משנה שם, בדעת הרמב"ם).

רב חסדא ורבה, הלכה כרב חסדא, מפני שגדול ממנו (רא"ש בבא קמא ה ה, על פי בבא מציעא ו ב)^[26].

רב יהודה

רב יהודה ורב חסדא - הלכה כרב יהודה, שהוא גדול ממנו (כסף משנה שחיטה ג ה).

רב יהודה ורב יוסף - הלכה כרב יהודה, שהוא רבו (רא"ש שבת יט ה).

רב יהודה ורבה - הלכה כרב יהודה (מבוא התלמוד; רא"ש שם; קרבן נתנאל שם, בדעת הרמב"ן)^[27].

רב יהודה בר ליואי

רב יהודה בר ליואי ושמואל - הלכה כרב יהודה בר ליואי, שהוא עדיף מרבי יוחנן, ורבי יוחנן ושמואל הלכה כרבי יוחנן (ראה לעיל: רב ושמואל ורבי יוחנן. מגיד משנה שבת כו א).

רבי יהושע בן לוי

נחלקו גאונים וראשונים אם כלל הוא שההלכה כרבי יהושע בן לוי בכל מקום (סדר תנאים ואמוראים כג; תוספות עבודה זרה לה א ד"ה חדא, ושם נז ב ד"ה לאפוקי, וחולין צז א ד"ה אמר, וסמ"ג לאוין קלח, ורא"ש חלה ג, בשמו; סמ"ג שם, בשם הלכות גדולות ורבנו חננאל; רא"ש סוכה ד א, בשם תשובות הגאונים); או לא (רא"ש שם, בשם רב שמואל בר חפני; רשב"א עירובין פו א, וריטב"א שם מז ב, בשם הגאונים).

לדעה שאין הלכה כמותו בכל מקום:

• נחלקו ראשונים אם מכל מקום הלכה כרבי יהושע בן לוי נגד רבי יוחנן (תוספות עירובין סב ב ד"ה ורבי, ושם סה ב ד"ה איקלעו, ומגילה כז א ד"ה כוותיה; רא"ש סוכה שם, בשם רבנו תם); או שההלכה כרבי יוחנן (רא"ש שם, בשם רב שמואל בר חפני; רשב"א עירובין פו א, וריטב"א שם מז ב, בשם הגאונים). אכן הכל מודים שכשברייתא מסייעת לרבי יוחנן, שההלכה כמותו (הלכות גדולות, ברכות א, עמ' לג במהדורת מכון ירושלים; רי"ף ברכות ד ב), והוא הדין במקום שאמוראים אחרונים סוברים כרבי יוחנן (ראה ערך הלכה כבתראי. רשב"א גיטין ו א)^[28].

• כתבו ראשונים שהלכה כרבי יהושע בן לוי נגד כמה אמוראים: נגד רב ושמואל (תוספות עבודה זרה נז ב ד"ה לאפוקי, בשם ר"י שמצא בכתיבת הלומדים לפני רבנו תם)^[29]; ונגד רב הונא, שהיה תלמידו של רב (שו"ת הרשב"א א ז; לחם חמודות ברכות ג יח, נז); ונגד רבי חייא, שההלכה-כבתראי (ראה ערכו. רבנו יונה ברכות מב ב).

רבי יוחנן

רבי יוחנן ורבי אלעזר בן פדת - הלכה כרבי יוחנן, שהוא רבו של רבי אלעזר (רס"ג בתשובות הגאונים (הרכבי) תקנח; סדר תנאים ואמוראים לא; רי"ף כתובות יג ב; רא"ש שם א כח; ספר כריתות ימות עולם ג כא); ויש שהוסיפו: לבד משלשה דברים שהלכה כרבי אלעזר (סדר תנאים ואמוראים שם; ספר כריתות שם): יציאה בדיינים (ראה בבא מציעא סא ב), העלאה על גבי הכבש (ראה מנחות נז ב), ומנין ההזאות (ראה יומא נה א. לקוטי מרדכי לספר כריתות שם תצג).

ההלכה כרבי יוחנן נגד תלמידיו, שאין-הלכה-כתלמיד-במקום-הרב (ראה ערכו), ולפיכך הלכה כמותו נגד זעירי (מלחמות לרמב"ן פסחים מב א), ונגד רבי אמי (רא"ש נדה כלאי בגדים י), ונגד רבי יונה והאמורא רבי יוסי (שו"ת הרשב"א א תסד), ונגד רבה בר בר חנה (רי"ף ורשב"א חולין נה ב).

רבי יוחנן ורבי יוסי בן חנינא - נחלקו הדעות:

• יש אומרים שההלכה כרבי יוחנן (תשובות גאוני מזרח ומערב רכז; תשובות גאונים קדמונים צה; רא"ש בבא קמא ד ד), שרבי יוסי בן חנינא תלמידו הוא (רא"ש שם, על פי בבא קמא קיב ב).

• ויש אומרים שההלכה כרבי יוסי בן חנינא (רא"ש שם, בשם הרמ"ה וכתובות ט ב; יראים תנו; כסף משנה נזקי ממון ו ג, בדעת הרמב"ם), שרבי יוסי בן חנינא דיין הוא ויורד לעומקו של דין (רא"ש בבא קמא שם, על פי בבא קמא לט א).

ואף ברבי יוחנן ורב הונא, נחלקו ראשונים:

• יש אומרים שההלכה כרבי יוחנן, שהרי רבי יוחנן ורב הלכה כרבי יוחנן (ראה לעיל: רב ושמואל ורבי יוחנן), ורב הונא תלמידו של רב, וכל שכן שההלכה כרבי יוחנן נגדו שהיה גדול ממנו, ואין הלכה-כבתראי (ראה ערכו) אלא באמוראים אחרונים (תוספות ברכות לט ב ד"ה מברך).

• ויש אומרים שההלכה כרב הונא, שלדעתם אף באמוראים ראשונים אומרים הלכה כבתראי (הגהות מימוניות ספר תורה י ז).

וכן ברבי יוחנן ורב יהודה, נחלקו ראשונים:

• יש אומרים שההלכה כרבי יוחנן, שהרי אפילו נגד רב ושמואל הלכה כרבי יוחנן (ראה לעיל: שם), וכל שכן נגד רב יהודה שהיה תלמידם (רשב"א שבת ז ב).

• ויש אומרים שההלכה כרב יהודה, שהוא בתרא (מגיד משנה שבת יד ב, בדעת הרמב"ם).

ההלכה כרבי יוחנן נגד חזקיה בנו של חייא בר רב (רשב"א גיטין פד ב), ונגד רבי חנין, שרבי יוחנן הוא מרא דתלמודא יותר מרבי חנין (כסף משנה אבות הטומאות יב ז), ונגד עולא (תשובות הגאונים (אסף, תרפ"ט) עמ' 63), ונגד רמי בר יחזקאל, שאינו עדיף מרבותיו רב ושמואל שהלכה כרבי יוחנן נגדם (כסף משנה תפילין ד טו)^[30].

רב יוסף

רב יוסף וריש לקיש - הלכה כרב יוסף, שהוא בתרא (ראה ערך הלכה כבתראי. כסף משנה טומאת אוכלין י יז)^[31].

רבי ינאי

רבי ינאי ורבי יוחנן - הלכה כרבי ינאי, שהוא רבו (רי"ף ורשב"א חולין נה ב; רא"ש שם ג לו, ושם יא א), וכל שכן נגד רב, שההלכה כרבי יוחנן נגד רב (ראה לעיל: רב ושמואל ורבי יוחנן. רי"ף ורשב"א שם; רא"ש שם ושם), אכן כשנחלק רבי ינאי עם רבי יוחנן שאמר משם רבו, לא נאמר בזה שהלכה כרבי ינאי (כסף משנה איסורי ביאה י יא, ומעשר שני ג ט).

רבי ינאי נגד רב ושמואל ביחד - נחלקו בדבר אם הלכה כרבי ינאי (ר"ש שם יא א, בשם בעל הלכות ומר חפץ, והסכים עמם); או שהוא יחיד אצל רבים, והלכה כרבים (רא"ש שם, בסתם).

רבי ינאי וריש לקיש - הלכה כרבי ינאי, מכל שכן מרבי יוחנן, שההלכה כמותו נגד ריש לקיש (ראה לעיל: רבי יוחנן וריש לקיש. כסף משנה ולחם משנה שחיטה ט ד).

רב כהנא

רב כהנא ורב אשי - הלכה כרב כהנא (סדר תנאים ואמוראים לח; הליכות עולם ה ב)^[32].

לוי

לוי ורבי יוחנן - הלכה כלוי, שקשיש ממנו (כסף משנה איסורי מזבח א י, בתירוץ הראשון).

לוי נגד רב, נחלקו הדעות:

• יש אומרים שההלכה כלוי (מגיד משנה מאכלות אסורות ט א; כסף משנה תעניות ה טו, ובית יוסף או"ח תקס ד, ואה"ע ז יא), ואף כשנחלקו רב ושמואל עם לוי הלכה כלוי, מפני שגדול מרב ושמואל (כסף משנה שם ובית יוסף או"ח שם).

• יש אומרים שההלכה כרב (ריטב"א כתובות כז א).

• ויש אומרים שאין בזה כלל ידוע הלכה כדברי מי, ולכן כשנחלקו בשל תורה – מחמירים, ובדרבנן - מקילים (יד מלאכי תקנט).

לוי וריש לקיש - הלכה כלוי, שהוא רבו, ואין-הלכה-כתלמיד-במקום-הרב (ראה ערכו. רי"ף חולין צג ב).

מר בר רב אשי

מר בר רב אשי, כלל אמרו הגאונים לגביו, ונחלקו מהו:

• יש גורסים שההלכה כמותו בכל מקום, חוץ מהיפוך שבועה (ראה שבועות מא א), והודאה (ראה סנהדרין כט ב. סדר תנאים ואמוראים לח; רש"י חולין עו ב ד"ה וכמר; תוספות שם ד"ה מר, בשמו ובשם סדר תנאים ואמוראים; רא"ש סנהדרין ג כז, וחולין ד ז, בשם סדר תנאים ואמוראים ועוד); ויש מוציאים הודאה, שבזו הלכה כמותו, ומכניסים במקומו חיוורא (חולין שם), שאין הלכה כמותו (רי"ף סנהדרין כט ב, וחולין שם, בשם רב האי גאון; תוספות כתובות פד ב ד"ה והוא, וסנהדרין שם ד"ה מר, וחולין שם ד"ה מר, בשם רבנו חננאל); ויש אומרים שבכל שלש הלכות אלו אין הלכה כמותו (רב שרירא גאון בתשובות הגאונים (שערי צדק) ד ה ג, ובתשובות הגאונים (הרכבי) שפז; מאירי סנהדרין שם, וחולין שם).

• ויש גורסים להיפך, שאין הלכה כמר בר רב אשי בכל מקום, חוץ מהיפוך שבועה והודאה שבהן הלכה כמותו (תוספות יומא פג א ד"ה מר, בשם רב האי ורבנו גרשום), שהרי מצאנו בכמה מקומות שאמרו אין הלכה כמר בר רב אשי (בבא בתרא קכח א. רשב"א ורמב"ן שם, בשם תוספות)^[33].

מר זוטרא

מר זוטרא ורב חסדא - הלכה כמר זוטרא, שהיה בתרא (תוספות עבודה זרה עב ב ד"ה אמר).

רב נחמן בר יצחק

רב נחמן בר יצחק ורבי יוחנן - נחלקו ראשונים: יש אומרים שההלכה כרבי יוחנן (רי"ף בבא קמא לא א, ובבא מציעא לח א); ויש אומרים שההלכה כרב נחמן בר יצחק, שהוא בתרא (ראה ערך הלכה כבתראי. רא"ש בבא קמא ג ט, ובבא מציעא ג י).

רב נחמן בר יצחק ורב כהנא - הלכה כרב נחמן בר יצחק, שהוא בתרא (רא"ש בבא מציעא שם)^[34].

עולא

עולא ואיסי בר נתן - הלכה כעולא, שהוא מרא דתלמודא יותר (כסף משנה דעות ה ו, ובית יוסף או"ח ג ח, בדעת הרי"ף והרא"ש)^[35].

רב פפא

רב פפא ורבא נחלקו הדעות:

• יש אומרים שההלכה כרב פפא, שהוא בתרא (ראה ערך הלכה כבתראי. תוספות יבמות לט א, בשם הלכות פסוקות דרב יהודאי גאון; המאור ורשב"א ור"ן שבת קמא ב; רא"ש שם כ יג, ועבודה זרה ד יב), אם לא שרב פפא ישב לפני רבא רבו ונחלק עמו פנים בפנים, שכיון ששמע דברי התלמיד ולא קיבלם - נדחו דבריו (ראה ערך הלכה כבתראי. רשב"א ור"ן שבת שם).

• ויש אומרים שההלכה כרבא (תוספות עבודה זרה נט ב ד"ה אמר; מלחמות לרמב"ן שבת שם), שהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין (תוספות עבודה זרה שם), והיה רבו (מלחמות לרמב"ן שבת שם).

רב פפא ורב יימר - הלכה כרב פפא, שהוא בתרא (ריטב"א עבודה זרה נט ב), ומטעם זה ההלכה כרב פפא נגד רב נחמן (תוספות בכורות מה ב ד"ה הניחא).

רב

רב ורב הונא - הלכה כרב, שהיה רבו (ספר כריתות ימות עולם ג כא; הליכות עולם ה ב).

רב וזעירי - הלכה כרב, שהיה רבו (רא"ש בבא קמא ג ז).

רב נגד רבה ורב יוסף - חלקו ראשונים אם ההלכה כרבה ורב יוסף, שהם בתראי (ראה ערך הלכה כבתראי. רי"ף שבת קלה א); או שההלכה כרב, שהיה רבו של רב יהודה רבם של רבה ורב יוסף (רא"ש שם יט ה).

רב וריש לקיש - הלכה כרב, שגדול ממנו (מגדל עוז שבת יז יג)^[36].

רבא

אמוראים אלו, כשנחלק עמם רבא, הלכה כמותו, שהוא בתרא, והלכה-כבתראי (ראה ערכו): רבי אמי (רי"ף חולין עה א), רב אסי (רי"ף בבא קמא צט ב), רבי זירא (המאור גיטין פד ב), רב חסדא (כסף משנה מלכים י א), רב יהודה (כסף משנה אישות כד יב, וסנהדרין ז ב), רב ספרא (רי"ף גיטין פד ב), ריש לקיש (רי"ף חולין צג ב; כסף משנה פסולי המוקדשין ג יח), ושמואל (רא"ש ביצה ג יד; מגיד משנה יום טוב ד כא).

כשנחלק עליו רב המנונא - הלכה כרבא, שהוא רבו, ואין-הלכה-כתלמיד-במקום-הרב (ראה ערכו. תשובות הגאונים (הרכבי) רל), והוא הדין כשנחלק עליו רבינא, מטעם זה (רשב"א ברכות כ ב), וכשנחלק עם רבה בר עולא, הלכה כרבא, שהוא מרא דתלמודא יותר (לחם משנה תמידין א ה).

וברבותיו של רבא, נחלקו ראשונים:

• כגון כשחולק על רב נחמן, נחלקו ראשונים אם ההלכה כרבא, שהוא בתרא (תוספות שבת כז ב ד"ה סד"א); או שההלכה כרב נחמן, שהוא רבו (רמב"ן גיטין פ א); ויש אומרים שההלכה כרב נחמן דוקא אם באותו ענין ישב רבא לפניו כתלמיד, שלא הוזכר שם בתלמוד "רבא אמר", אלא "אמר לו רבא לרב נחמן" (רי"ף בבא בתרא ל א, ונמוקי יוסף שם)^[37].

• וכן כשחולק על רבה, נסתפקו ראשונים אם הלכה כרבה, לפי שאין הלכה כתלמיד במקום הרב, או שהלכה כרבא שהוא בתרא (רא"ש כתובות ז יג, בשם הגאונים)^[38].

רבה

רבה ואבוה דשמואל - הלכה כרבה, שהוא בתרא (תוספות ביצה ט א ד"ה גלגל)^[39].

רבין

רבין ורב דימי - הלכה כרבין שהוא בר סמכא יותר (תוספות עבודה זרה עג א ד"ה רואין, ובכורות כב ב ד"ה יתיב, על פי יבמות סד ב).

רבינא

רבינא ואביי - הלכה כרבינא, שהוא בתרא (רא"ש גיטין ד כג).

רבינא ורב עוירא - הלכה כרבינא (מבוא התלמוד (עקנין) ו עמ' 11)^[40].

שמואל

שמואל ורב אדא בר אהבה - נחלקו הדעות אם הלכה כשמואל (מבוא התלמוד (עקנין) שם); או שאין הכרע בדבר (כן משמע ממגיד משנה יום טוב א י).

שמואל ורב אסי - נחלקו ראשונים אם ההלכה כשמואל (רש"י בבא קמא צט א ד"ה לימא); או כרב אסי, שגדול ממנו (רא"ש קדושין ד כד, על פי בבא קמא פ ב)^[41].

שמואל ורב הונא - הלכה כשמואל, שהוא רבו (תשובת גאון בספר העתים עמ' 49; כסף משנה מעשה הקרבנות יט כג).

שמואל ורב חסדא - הלכה כשמואל, שקשיש ועדיף ממנו (ר"ן שבת קכז א).

שמואל ומר עוקבא - יש אומרים שההלכה כשמואל, שהוא רבו (רי"ף פסחים מ א, ורא"ש שם ב כה, בשם יש אומרים, על פי מועד קטן טז ב); ויש סוברים שבמקום שלא נפסקה הלכה בפירוש כאחד מהם, הדבר ספק (רי"ף ורא"ש שם)^[42].

רבי שמעון בן לקיש

רבי שמעון בן לקיש - ריש לקיש - ורבה, הלכה כרבי שמעון בן לקיש, שגדול ממנו (כן משמע מהמלחמות לרמב"ן ראש השנה כח א)^[43].

וראה לעיל ברבי חייא, רבי יוחנן, רבי ינאי, לוי ורב.

רב ששת

רב ששת ורב חסדא - הלכה כרב ששת, שגדול ממנו (תוספות עירובין מ א ד"ה אדעתא, על פי גמ' שם סז א), והוא בתרא (ראה ערך הלכה כבתראי. תוספות עבודה זרה עב ב ד"ה אמר).

רב ששת כנגד רב ורבי יוחנן - הלכה כרב ששת, שהוא בתרא (כסף משנה ברכות א ח).

רב ששת ורב נחמן - הלכה כרב ששת באיסורים, וכרב נחמן בדינים (ראה לעיל: כרב נחמן בדינים).

הערות שוליים