מיקרופדיה תלמודית:הבדלה

הגדרה^[1] - מצות קידוש שבת ויום טוב ביציאתם, בזכירת דברים המבדילים אותם מימות החול

מצוותה ומקורה

מצוותה

מצוה לקדש את יום השבת בדברים ביציאתו, כשם שמצוה לקדשו בכניסתו (ראה ערך קידוש. רמב"ם שבת כט א, וספר המצוות מצות עשה קנה; סמ"ג עשין כט; חינוך לא), ולהזכיר בהם הבדלו של יום השבת משאר הימים הקודמים לו והבאים אחריו (ספר המצוות שם; חינוך שם), והבדלה זו הודאה היא שאנו מודים לקב"ה שמקדש את השבת, ומבדיל בין קודש לחול (רי"ץ גיאת, הבדלה).

מדאוריתא או דרבנן

ונחלקו ראשונים במקור חיוב מצוה זו:

• יש אומרים שחיובה מן התורה (רש"י נדיר ד א ד"ה והרי מושבע; רמב"ם שם ושם; סמ"ג שם; תוספות רי"ד פסחים קו א, בדעת השאילתות; חינוך שם; תוספות ר"י שירליאון, ותוספות הרא"ש ברכות כ ב, בשם ר"י קרא ורבי קלונימוס; מאירי שם, בדעת גדולי המחברים).

• ויש אומרים שאינו אלא מדרבנן (תוספות ר"י שירליאון, ותוספות הרא"ש שם, בשם רבנו תם; מאירי שם, בשם יש מפרשים; סמ"ק רפג; ארחות חיים הבדלה יח; ט"ז או"ח רצו סק"ז, בדעת הרמ"א), שאין הבדלה תלויה בשמירת שבת, וחכמים הסמיכוה על המקרא (ארחות חיים שם).

ובדעה הראשונה נחלקו הדעות:

• יש אומרים שאף שעיקר הבדלה מצותה מן התורה, מכל מקום הבדלה על היין היא מדרבנן (רמב"ם שבת שם ו; מאירי ברכות כ ב, ופסחים קו א; סמ"ג שם; חינוך שם).

• ויש אומרים שאף חיוב ההבדלה על היין הוא מהתורה (רש"י נזיר שם; הרי"ד שם ושם, בדעת השאילתות; תוספות רי"ד, והמכריע שם, לדעת השאילתות; תוספות ר"י שירליאון, ותוספות הרא"ש שם, בשם ר"י קרא ורבי קלונימוס).

המקור בתורה

ומספר לימודים נאמרו, לדעה שחיוב ההבדלה מהתורה:

• נאמר: זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ (שמות כ ח), אין לי אלא בכניסתו, ביציאתו מנין, תלמוד לומר: "את יום" (פסחים קו א, לגירסת רש"י נזיר שם; נזיר ג ב, לגירסת הרי"ד בספר המכריע עא, ותוספות רי"ד פסחים שם, בשם השאילתות).

• בדברות הראשונות נאמר: זָכוֹר (שם), ובדברות האחרונות נאמר: וְזָכַרְתָּ (דברים ה טו), שתי זכירות הללו למה, הראשונה לכניסת השבת והשניה ליציאתה (סמ"ג עשין כט).

• נאמר בדברות האחרונות: שָׁמוֹר (דברים שם יב), ולשון שמור שייך ביציאתו שלא ינהג בקדושת קודש מנהג חול עד שיבדילנו, וכתבו שאף על פי ששניהם הקידוש וההבדלה מן התורה - הקידוש עיקר, והבדלה טפלה לו (מגדל עוז שבת כט א).

• נאמר: וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל (ויקרא י י. מגיד משנה שבת שם, על פי שבועות יח ב).

במנין המצוות

גם הסוברים שחיובה מדאוריתא מודים שאינה נחשבת למצות עשה מיוחדת במנין המצות, לפי שזכירת הבדלו ביציאתו היא חלק ממצות זכירת שבת (ספר המצוות שם).

הבדלה במועדים

כשם שמבדילים במוצאי שבת, כן מבדילים במוצאי ימים טובים ובמוצאי יום הכפורים (תוספתא ברכות (ליברמן) ה ל; פסחים קד א; רמב"ם שבת כט יח; טוש"ע או"ח תצא א ותרכד א,ג), שכולם שבתות ה' הם (רמב"ם שם).

מקדושה חמורה לקדושה קלה

וכן מבדילים במוצאי שבת ליום טוב (משנה חולין כו ב; תוספתא שם; פסחים שם; רמב"ם שם ה כא, ושם כט יח; טוש"ע או"ח תצא א), שהיוצא חמור מן הנכנס (רש"י חולין שם ד"ה חל להיות), שקודש חמור יוצא וקודש קל נכנס (רש"י שבת קיד ב ד"ה מוצ"ש), והוא הדין שמבדילים במוצאי ימים טובים לחולו של מועד (תוספתא שם; פסחים שם; רמב"ם שם כט יח; טוש"ע שם).

מקדושה קלה לקדושה חמורה

אבל אין מבדילים במוצאי שבת ליום הכפורים (שבת קיד ב; רמב"ם שבת ה כא), בזמן שקידשו על פי הראייה, ויום הכפורים היה יכול לחול במוצאי שבת (ראה ערך קדוש החדש), שהנכנס חמור כמו היוצא לענין כל איסור מלאכה (רש"י סוכה נד ב ד"ה לא היו), ואין מבדילים אלא להתיר דבר שהיה אסור לו קודם, וביום הכפורים אין מותר שום דבר שהיה אסור בשבת (ירושלמי שבת טו ג), וכל שכן שאין מבדילים במוצאי יום טוב לשבת (משנה חולין שם; פסחים שם; רמב"ם שם ושם), שהנכנס חמור מן היוצא (רש"י חולין שם ד"ה ולא מבדילין).

מקור חיוב הבדלה במוצאי יום טוב

אף לסוברים שהבדלה במוצאי שבת חיובה מדאוריתא, מכל מקום מודים שהבדלה במוצאי יום טוב אינה אלא מדרבנן, שגם קידוש יום טוב הוא מדברי סופרים (ראה ערך קדוש. מגיד משנה שבת כא יח)^[2].

בשני ימים טובים של גלויות

יש מן האמוראים שהיה מבדיל בין יום טוב ראשון לשני, מפני שהיה מסופק אם יום טוב שני כיום ארוך הוא, וקדושה אחת עם יום טוב ראשון, ואין בו הבדלה, או ששתי קדושות הן, ומאחר שאנו בקיאים בקביעת החודש (ראה ערך קדוש החדש) יש להבדיל, ומספק יש להחמיר ולהבדיל (רב אסי בביצה ד ב, ורש"י שם ד"ה והא רב אסי וד"ה ספוקי), ואין הלכה כמותו, ואף על פי שהלכה שתי קדושות הן (ראה ערך יום טוב שני של גליות) אין מבדילים, שמא יבוא לזלזל ביום שני (רשב"א ושיטה מקובצת ביצה שם; ריטב"א סוכה מז א).

נשים

בנוגע לחיוב נשים בהבדלה נחלקו ראשונים:

• יש סוברים שהן חייבות בהבדלה, אם מפני שהם סוברים שהבדלה מצותה מן התורה (ראה לעיל), ואם כן נשים חייבות, כשם שחייבות בקידוש, שהרי זכירה זו של הבדלה למדים מזכירה האמורה בקידוש (מגיד משנה שבת כט א, בדעת הרמב"ם; מאירי ברכות כ ב), או שחיובן נלמד מכתוב מיוחד: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה (שמות כ ט-י), והואיל וחייבות בשמירת שבת צריכות להבדיל בין קודש לחול ובין שבת לששת ימי המעשה (ראבי"ה ברכות סב, בשם רבי אדא בירושלמי), או שהם סוברים שהבדלה חיובה מדרבנן, ומכל מקום נשים חייבות בה, לפי שחכמים תקנוה כעין קידוש (מגיד משנה שם; ריטב"א פסחים נד א).

• ויש סוברים שהן פטורות מהבדלה, לפי שהם סוברים שהבדלה חיובה מדרבנן, ואין להקישה לשמירת השבת, והרי היא מצות עשה שהזמן גרמא (ארחות חיים הבדלה סח; בית יוסף או"ח רצו, בשמו).

אף הפוסקים נחלקו בדבר: יש מחייבים (שו"ע או"ח רצו ח, בסתם); ויש פוטרים (שו"ע שם, בשם יש מי שחולק).

ולדעה זו נחלקו הפוסקים האם מותרות להבדיל:

• יש מתירים להן להבדיל, שגם על הצד שפטורות מהבדלה אין איסור בדבר אם יבדילו ויברכו (ב"ח שם), או לפי שאין אומרים בה "וצונו" הכל מודים שאין איסור בדבר (מגן אברהם שם ס"ק יא, בדעת הרא"ש קידושין א מט)^[3].

• ויש אוסרים (רמ"א שם) וסוברים שאם אין שם איש, יאמרו הנשים "המבדיל בין קודש לחול" ללא שם ומלכות, ויעשו מלאכה (רמ"א או"ח רצט י), שסוברים שחיוב הבדלה מדרבנן, ומכיון שאף חיוב הגברים מדרבנן, וחיוב הנשים תלוי במחלוקת הפוסקים (ראה לעיל), אל להן לברך (ט"ז שם סק"ז), או שבמצוה שיש בה עשיה רשאית לעשות המצוה ולברך, אבל בדבר שאין בה אלא הברכה בלבד, כגון בהבדלה, אינה רשאית (מגן אברהם שם).

עבדים וקטנים וגרי תושב

יש מהראשונים שכתב שאף בעבדים וקטנים למדים שחייבים בהבדלה מאותו הלימוד שאמרו בנשים, אם כן מה תלמוד לומר: וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ (שמות כ י), אלא קטן ועבד ואמה שישנם במקצת מצות, שחייבים בתפילה וברכת המזון ובמזוזה, לפיכך חייבים בקידוש ובהבדלה כישראל, מה שאין כן גר-תושב (ראה ערכו) - לדעה שמצווה על שמירת שבת (ראה ערך גר תושבה) - אינו אלא בשימור שבת בלבד, ולפיכך פטור מקידוש והבדלה (ראבי"ה ברכות סב, בשם רבי אדא בירושלמי).

סומא

הסומא, נחלקו בו הדעות:

• יש אומרים שמכיון שאינו יכול לברך בורא מאורי האש (בית יוסף או"ח רחצ יג) - לדעה הסוברת כן (ראה ערך ברכת הנר) - אינו צריך להבדיל, ואם הבדיל בתפילה דיו (שו"ת הרשב"א א תשלט, בשם הגאונים, ושם ה ריג, וארחות חיים הבדלה יב, בשם רב האי גאון).

• ויש אומרים - שאף לדעה הסוברת כן - על הנר אינו מברך, אבל שאר הבדלה אומר (מגן אברהם שם ס"ק יז, בדעת המרדכי והטוש"ע; אליה רבה שם כד; משנה ברורה שם ס"ק לד).

תקנות החכמים

אנשי כנסת הגדולה תיקנו להם לישראל ברכות ותפילות וקדושות והבדלות (ברכות לג א), כלומר מטבע הברכות וסידורן (מאירי שם). שאפילו לסוברים שעיקר הבדלה מן התורה (ראה לעיל), מכל מקום מן התורה אין המצוה אלא לדבר דברים מענין הבדלת היום כל אחד כפי צחות לשונו, אבל הנוסח אינו מן התורה, ואנשי כנסת הגדולה תיקנוהו (מנחת חינוך לא ג).

ושלש תקנות תיקנו:

• בתחילה קבעוה בתפלה (ברכות שם), שכשעלו מן הגולה היו דחוקים לקנות יין (רש"י שם ד"ה בתחלה).

• העשירו לקנות יין - קבעוה על הכוס (גמ' שם, ורש"י ד"ה העשירו), ואז נשתכחה תקנה הראשונה בתפילה (רש"י שם ד"ה קבעוה).

• חזרו והענו, קבעוה הן בתפלה (גמ' שם, ורש"י שם), והן בכוס (ירושלמי ברכות ה ב).

ונחלקו אמוראים מהי עיקר התקנה:

• יש אומרים שעיקר התקנה היא התפילה (רב נחמן בר יצחק שם; ירושלמי שם, בדעת רבי יעקב בר אידי בשם רבי יצחק רובא), ומכל מקום תקנו שהמבדיל בתפילה צריך שיבדיל על הכוס (גמ' שם, ורש"י שם), כדי לזכות את התינוקות - ושאר בני הבית שלא שמעו בתפילה (פני משה שם) - שישמעו אף הם (רבי יעקב בר אידי בשם רבי יצחק רובא בירושלמי שם)^[4].

• יש אומרים שעיקר התקנה היא הכוס (ירושלמי שם, בדעת רבי יוחנן), ועל ידי שעיקרה בכוס שכחוה בתפילה, ונחלקו תנאים היכן אומרה (ראה להלן. רבי יוחנן שם)^[5].

• ויש אומרים שעיקר התקנה להבדיל הן בתפילה והן בכוס (ירושלמי שם, בדעת רבי זעירא רב יהודה בשם שמואל).

מקום אמירתה בתפלה

לאחר שקבעו חכמים לאמרה בתפילה, נחלקו תנאים היכן אומרה:

• יש אומרים שאומרה בברכת חונן הדעת (תנא קמא במשנה ברכות לג א), שמתוך שהיא חכמה - שהחכם יודע להבדיל בין קודש לחול, ובין טהור לטמא (רש"י שם ד"ה מתוך שהיא) - קבעוה בברכת חכמה (רב יוסף בגמ' שם), שאם אין דעה - הבדלה מנין (ראה ירושלמי שם), או שמתוך שהיא חול קבעוה בברכה ראשונה של חול (רבנן בגמ' שם), או מפני שאסור לתבוע צרכיו במוצאי שבת קודם הבדלה (ראה ירושלמי שם; מגן אברהם רצד סק"א) כשם שאסור בשבת עצמו (שלחן ערוך הרב שם א), או מפני שזריזים מקדימים למצות (רא"ה שם). הלכה כשיטה זו (רמב"ם תפלה ב ד, ובסדר תפלות שלו; טוש"ע או"ח רצד א)^[6].

• יש אומרים שאומרה - להבדלה - ברכה רביעית בפני עצמה (רבי עקיבא במשנה שם).

• ויש אומרים שאומרה בברכת ההודאה (רבי אליעזר שם), מפני שאנו צריכים להודות לה' על שנתן לנו את השבת (מאירי שם).

ובשילובה של ההבדלה בברכת חונן הדעת נחלקו אמוראים:

• יש אומרים שאומר מטבע ברכה, ואחר כך מבדיל, שאם אין דעה הבדלה מנין (רבי יודן בירושלמי שם).

• ויש אומרים שמבדיל, ואחר כך אומר מטבע ברכה, שאסור לתבוע צרכיו קודם שיבדיל (רבי יצחק ברבי אלעזר שם).

להלכה אומרה באמצע ברכת הדעת, ומקדים לה מענין הברכה, ומסיים לאחריה בענין הברכה (ראה להלן: בתפילה), כדי לצאת ידי שתי הדעות (באור הגר"א או"ח רצד א).

בהבדלה של מוצאי שבת ליום טוב

בהבדלה של מוצאי שבת ליום טוב, שאין שם ברכת חונן הדעת - יש מהאמוראים סוברים שהכל מודים שעושים כדעה השלישית (רבי יצחק רבה בשם רבי בירושלמי שם; רבי יוחנן בבבלי שם ב)^[7], ומכל מקום להלכה אף הבדלה זו אומרים בברכה האמצעית, היינו ברכה של קדושת היום (מסקנת הגמ' שם; רמב"ם תפלה ב יב; טוש"ע או"ח תצא ב)^[8].

מספר ההבדלות

במטבע ההבדלה נחלקו הדעות:

• יש אומרים שמעיקר הדין אומרים אחת (רבי יהודה הנשיא בפסחים קג ב; רבי יוחנן, בשם רבי מנחם בר סימאי בגמ' שם קד א; רב שמואל בר אידי, בשם חנניה אחיו שם; נחום ברבי סימאי, בשם אביו, בירושלמי ברכות שם), ולכן הרגיל - הבקי - אומר הבדלות הרבה, ושאינו רגיל אומר אחת (תוספתא ברכות (ליברמן) ה ל; גמ' שם) או שתים (תוספתא שם).

• ויש אומרים שהפוחת לא יפחות משלש הבדלות, והמוסיף לא יוסיף על שבע (רבי אלעזר אמר רבי אושעיא בגמ' שם; רבי יוחנן בירושלמי שם), ונהגו העם לומר שלש (רבי יוחנן בגמ' שם), ובלבד שיאמר מעין הבדלות האמורות בתורה (רבי יהושע בן לוי שם; לוי בירושלמי שם)^[9].

ואלו הן ההבדלות האמורות בתורה:

• בין קודש לחול (גמ' שם), שנאמר: וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל (ויקרא י י. רש"י שם ד"ה וחותם בסדר; רשב"ם שם ד"ה וחותם בסדר).

• בין אור לחושך (גמ' שם), שנאמר: וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ (בראשית א ד. רש"י ורשב"ם שם).

• בין ישראל לעמים (גמ' שם), שנאמר: וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים (ויקרא כ כו. רשב"ם שם).

• בין טמא לטהור (גמ' שם), שנאמר: וּלְהַבְדִּיל וגו' וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר (ויקרא י י. רשב"ם שם).

• בין מים עליונים למים תחתונים (גמ' שם), שנאמר: וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ (בראשית א ז. רש"י ורשב"ם שם).

• בין לוים לישראלים (גמ' שם), שנאמר: בָּעֵת הַהִיא הִבְדִּיל ה' אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי (דברים י ח. גמ' שם).

• בין כהנים ללוים (גמ' שם), שנאמר: וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים (דברי הימים א כג יג. גמ' שם).

הבדלה בין יום השביעי לששת ימי המעשה, אף על פי שאומרה, אינה מן החשבון, שאינה כתובה בתורה, ועוד שאומרים אותה רק כדי שתהיה מעין לחתימה (ראה להלן: על הכוס. גמ' שם, ורשב"ם שם).

שלש ההבדלות שנהגו העם הן:

• בין קודש לחול.

• בין אור לחושך.

• ובין ישראל לעמים.

מלבד ההבדלה שבין יום השביעי לששת ימי המעשה שאינה מן החשבון (פסחים קג ב - קד א; רמב"ם שבת כט ג)^[10].

ונהגו באלו, מפני ששלשתן ענין לשבת או למוצאי שבת, שהאור נברא במוצאי שבת, וישראל נבדלים מן האומות ומקודשים על ידי שמירת השבת, שנאמר: אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִיא וגו' לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם (שמות לא יג), אבל שאר הבדלות אינן ענין לשבת (המנהיג, שבת, עמ' רג במהדורת מוסד הרב קוק; אבודרהם, סדר מוצאי שבת).

בתפילה

הבדלה רגילה

בתחילת נוסח התפילה אומר מטבע הברכה: אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה^[11], ואף לאחריה מסיים במטבע הברכה: וחננו מאתך וכו'^[12] (משנה ברורה רצד סק"ב, בשם האחרונים).

ומנהגים שונים בנוסח ההבדלה הנאמר ביניהם:

• יש אומרים: אתה הבדלת בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה. כשם שהבדלת בין קודש לחול, כן פדנו והצילנו מכל מיני משחית ומכל מיני פורעניות המתרגשות לבוא לעולם, ושמרנו מן הכל (רמב"ם, סדר תפלות כל השנה; מנהג התימנים).

• יש אומרים: אתה חוננתנו ה' אלהינו מדע והשכל, אתה אמרת להבדיל בין קודש לחול, ובין אור לחושך, ובין ישראל לעמים, ובין יום השביעי לששת ימי המעשה. כשם שהבדלתנו ה' אלהינו מעמי הארצות וממשפחות האדמה, כך פדנו והצילנו משטן רע, ומפגע רע, ומכל גזרות קשות ורעות המתרגשות לבוא בעולם (מנהג הספרדים).

• ויש אומרים: אתה חוננתנו למדע תורתך, ותלמדנו לעשות בהם חוקי רצונך^[13], ותבדילנו ה' אלהינו בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה. אבינו מלכנו החל עלינו הימים הבאים לקראתנו לשלום, חשוכים מכל חטא, ומנוקים מכל עון, ומדובקים ביראתך (מנהג האשכנזים).

הבדלה של מוצאי שבת ליום טוב

הבדלה של מוצאי שבת ליום טוב, שאומרה בברכה אמצעית (ראה לעיל: תקנות החכמים), סדרה - כשמגיעים לותתן לנו וכו' (סידור רש"י תלד; מחזור ויטרי (הורוויץ) שעה; כן משמע מרי"ץ גיאת, הבדלה, בשם רב עמרם)^[14], אומרים: ותודיענו ה' אלהינו את משפטי צדקך, ותלמדנו לעשות בהם חוקי רצונך, ותנחילנו זמני ששון וחגי נדבה, ותורישנו קדושת שבת וכבוד מועד וחגיגת הרגל, בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת, ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קידשת, הבדלת וקידשת את עמך ישראל בקדושתך, ותתן לנו וכו' (ברכות לג ב; רמב"ם תפלה ב יב).

ואחד הראשונים תיקן לאחר "וחגיגת הרגל" להוסיף: ותבדילנו ה' אלהינו מן העמים אשר על פני האדמה, כי אתה הבדלת בין קדש לחול, ובין אור לחשך, ובין ישראל לעמים, ובין יום השביעי לששת ימי המעשה (אבודרהם, יום שמיני ושמחת תורה, בשם אבן הירחי), וכעין זה מנהג רוב ישראל בימינו, אלא שאומרים: ותבדילנו ה' אלהינו בין קדש לחול וכו' (מנהג הספרדים והאשכנזים).

בראש השנה

אף בראש השנה שחל להיות במוצאי שבת אומרים ב"ותודיענו": וחגיגת הרגל, אף על פי שאינו קרוי חג, ואין משנים מכל יום טוב, כדרך שאומרים הבדלה בין יום השביעי לששת ימי המעשה במוצאי יום טוב, מפני שסדר הבדלות הוא מונה (מרדכי ברכות קז, בשם ראבי"ה ורשב"ט; אבודרהם, סדר תפילות של ראש השנה), ואף כאן סדר התקון הוא אומר (אבודרהם שם).

על הכוס

במוצאי שבת

נוסח ההבדלה במוצאי שבת: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה (פסחים קג ב; רמב"ם שבת כט ג; טור או"ח רצט), ובחתימת הברכה ישנן דעות רבות בתנאים ואמוראים:

• אינו חותם כלל (עולא בפסחים קד ב - קה א), שאין בה הפסק תחינה והפסק ריצוי ושבח, וכולה הודאה אחת היא (רשב"ם שם קה א ד"ה הא נמי).

• חותם: ברוך אתה ה' סודר בראשית (תנא קמא בפסחים קד א), לפי שבמוצאי שבת התחיל הקדוש ברוך הוא לסדר מעשה בראשית (רשב"ם שם ד"ה וחותם בסדר).

• חותם: ברוך אתה ה' יוצר בראשית (אחרים שם).

• חותם: ברוך אתה ה' מקדש ישראל (רבי יוסי ברבי יהודה שם; רב שם).

• חותם: ברוך אתה ה' מקדש ישראל, והמבדיל בין קודש לחול (תנא משמיה דרבי יהושע בן חנניא שם).

• חותם: ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לחול (שמואל שם), וכן הלכה (רשב"ם שם ד"ה ושמואל, על פי חולין כו ב; רי"ף שם; רמב"ם שם; רא"ש שם י יא; טור שם).

במוצאי יום טוב

אף ביום טוב שחל להיות באמצע השבוע, אף על פי שאין ענין לומר בו הבדלה מיום השביעי לששת ימי המעשה, מכל מקום אומר כמו במוצאי שבת, לפי שסדר הבדלות - האמורות בתורה (רש"י חולין כו ב ד"ה סדר הבדלות) - הוא מונה (גמ' שם; רמב"ם שם כח; טוש"ע או"ח תצא א), ובין יום השביעי לששת ימי המעשה אף שאינה כתובה בתורה, הרי היא בכלל בין קודש לחול שבתורה (רש"י שם), ועוד שצריך לאמרה כדי שתהיה מעין חתימה סמוך לחתימה (רש"י שם, על פי פסחים קד א).

במוצאי שבת ליום טוב

בהבדלה שבמוצאי שבת ליום טוב, יש להזכיר הבדלה שבין שתי קדושות, ואף הבדלה זו כתובה בתורה: וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים (שמות כו לג. מאירי פסחים קג ב), אלא שנחלקו תנאים בנוסחה:

• יש אומרים שיש לומר: בין קודש חמור לקודש הקל (רבי דוסא במנשה חולין שם).

• ויש אומרים שיש לומר: המבדיל בין קודש לקודש (תנא קמא שם), וכן הלכה (גמ' שם; רמב"ם שם כב; טור או"ח תעג), שאין לזלזל ביום טוב לקרותו קודש קל (רש"י שם ד"ה ולית הלכתא).

ולדעה זו נחלקו אמוראים:

• יש אומרים שבחתימתה של הבדלה בלבד מסיימים ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לקודש, אבל בפתיחתה אומרים בין קודש לחול (רב יהודה שם), וכן הלכה (גמ' שם; רמב"ם שם; טור שם), לפי שבתחילתו הוא בא למנות סדר הבדלות, והבדלה הכתובה בתורה בקודש וחול כתובה (רש"י שם).

• ויש אומרים שאף בפתיחתה מתחיל המבדיל בין קודש לקודש (רב ששת בריה דרב אידי שם).

ונחלקו אמוראים אם צריך לומר בהבדלה שבמוצאי שבת ליום טוב "בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת":

• יש אומרים שצריך שיאמר מעין החתימה סמוך לחתימה, ומכיון שחותם בין קודש לקודש צריך שיזכיר "בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת" (רב יהודה אמר שמואל בפסחים קד א), וכן הלכה (רי"ף שם; רא"ש שם י יא).

• ויש אומרים שצריך שיאמר מעין הפתיחה סמוך לחתימה, ולכן אין צריך לומר בין קדושת שבת וכו' (פומבדיתאי שם).

ונהגו העם להוסיף: "ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קידשת, הבדלת וקידשת את עמך ישראל בקדושתך" (תוספות שם ד"ה בעי; רא"ש שם; טור או"ח תעג), ואף על פי שהוספה זו אין בה לא מעין הפתיחה ולא מעין החתימה, מכל מקום משום חיבת היום האריכו כדי לומר פעם אחת מעין כל שבע ההבדלות שבתורה (ראה לעיל: תקנות החכמים) והן:

• בין קודש לחול.

• בין אור לחושך.

• בין ישראל לעמים.

• בין יום השביעי לששת ימי המעשה.

• בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת, שפירושו ששבת חמורה מיום טוב, שהותרה בו ביום טוב מלאכת אוכל נפש, ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קידשת, היינו ששבת חמורה מחול המועד, שדבר-האבד (ראה ערכו) מותר בו, והבדלה אחת היא זו.

• הבדלת וקידשת את עמך ישראל בקדושתך, שהן שתי הבדלות: בין כהנים ללוים, ובין לוים לישראלים, ושתי הבדלות אלו הן מעין החתימה, שהרי הן הבדלות בין קודש לקודש (תוספות ורא"ש שם, בשם רבנו תם)^[15].

ולפיכך הנוסח הנהוג הוא: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המבדיל בין קודש לחול' בין אור לחושך' בין ישראל לעמים' בין יום השביעי לששת ימי המעשה, בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת' ובין יום השביעי לששת ימי המעשה קידשת, הבדלת וקידשת את עמך ישראל בקדושתך, ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לקודש (כך הנוסח בסידורים).

פסוקים קודם הבדלה

יש מנהגים שונים באמירת פסוקים קודם ההבדלה בין מוצאי שבת לחול (ראה בסידורים), ואין האמירות חובה, אלא סימן טוב בלבד (דרכי משה או"ח רצו א), ואינן נהוגות אלא בהבדלה הנעשית בבית, ולא בהבדלה הנעשית בבית כנסת (ראה להלן. ערוך השולחן שם ח), וכן אינן נהוגות כשמבדיל לאחר זמנה (ראה להלן: לאחר זמנה. מטה אפרים תקפא, קצה המטה ס"ק פא, ותרא, קצה המטה סק"ו), ובהבדלה בין יום טוב לחול (מטה אפרים תרא י' ושם תרכד ה)^[16], וכן אׇבֵל (ראה ערכו) אינו אומר הפסוקים (פתחי תשובה יו"ד שעו סק"ב, ושם שצא סק"א).

נתינת עינים בכוס ובנר

העונים אמן - אחר ברכת הבדלה (פני משה ברכות ה ב) - צריכים ליתן עיניהם בכוס ובנר (ירושלמי ברכות שם; טור או"ח רצט; רמ"א או"ח רצו א), וכן המבדיל בעצמו (דרך החיים, דיני הבדלה א, על פי הרמ"א שם; משנה ברורה שם סק"ג, וערוך השולחן שם ט, בשמו).

שפיכת יין

ונוהגים לשפוך מכוס של יין על הארץ לסימן ברכה, שיהיה סימן טוב בתחילת השבוע (רמ"א שם), שכל בית שאין נשפך בו יין כמים אין בו סימן ברכה (עירובין סה א; רמ"א שם), ומכל מקום יש למעט בשפיכה משום הפסד משקים (ראה ערך בזוי אוכלין. ט"ז שם סק"א; משנה ברורה שם סק"ה, שכך הסכמת האחרונים)^[17].

ונחלקו הדעות:

• יש אומרים לשפוך קודם שיסיים בורא פרי הגפן, כדי שלא יהיה הכוס פגום (רמ"א שם), שאם ישפוך קודם הברכה תהיה תחילת הברכה על כוס פגום (לבוש שם א), ואם ישפוך קודם שישתה הרי זה פגם וביזוי לכוס של ברכה כששופך ממנו לפני השתייה (מגן אברהם שם סק"ב).

• ויש אומרים שלא לשפוך בשעת ברכה, אלא בשעה שמוזג את הכוס ימלאנו על כל גדותיו עד שיהיה שופע ונשפך על הארץ לסימן ברכה (ט"ז שם, בשם יש נוחלין; מגן אברהם שם סק"ג, בשם מטה משה ושל"ה), וכן הלכה (משנה ברורה שם, שכך הסכמת האחרונים; ערוך השולחן שם יא, בשם מפרשי השו"ע, ושכן המנהג).

מלבד זאת נוהגים לשפוך מהיין לאחר השתייה ולכבות בו את הנר ולרחוץ בו העינים, משום חיבוב מצוה (רמ"א שם).

הטעמת הכוס

נחלקו גאונים אם המבדיל מטעים מכוס של הבדלה לבני ביתו (טור או"ח רצט, בשם סדר רב עמרם); או שאינו צריך לעשות כן (סידור רס"ג עמ' קכה; טור שם, בשמו), וכתבו אחרונים שהמנהג שאינו מטעים כלל, אלא שותה כולו (מגן אברהם רצו סק"ד)^[18].

הבדלה בבית הכנסת

שליח צבור מבדיל על הכוס בבית הכנסת, כדי להוציא את מי שאין לו יין (טוש"ע או"ח רצה א), ומי שנתכוין שלא לצאת ידי חובתו בבית הכנסת - לא יצא, ולכן נהגו להבדיל בבית, אף ששמעו בבית הכנסת, שמתכוונים שלא לצאת (ר"ן ראש השנה כח ב; שו"ע או"ח רצו ז), אבל נתכוין לצאת בהבדלה, אף שלא נתכוין לברכת היין - יצא (שו"ת רש"י (אלפנביין) רפא; מגן אברהם שם סק"י).

בעמידה או בישיבה

כשמבדילים להוציא אחרים, נחלקו ראשונים:

• יש אומרים שישבו המבדיל והשומעים, שיהיה נראה בקביעות (תוספות ברכות מג א ד"ה הואיל; שו"ע או"ח רצו ו).

• ויש אומרים שנכון להבדיל מעומד (תוספות שם, שכן המנהג; כלבו מא; רמ"א שם), לכבוד המלך שאנו מלווים אותו, ודרך לויה מעומד (כלבו שם), וזוהי הקביעות שמזמנים עצמם הכל, ועומדים ומכוונים לצאת (משנה ברורה שם ס"ק כז), ומתוך שקובעים עצמם להבדלה, מועילה הקביעות אף לברכת היין (תוספות שם, בישוב המנהג; אגודה ברכות קנז)^[19].

סדר הברכות

זמן אמירת ברכת הנר והריח

ברכת בורא מאורי האש שמברכים במוצאי שבת על האור (ראה ערך ברכת הנר), וברכת הריח שמברכים על הבשמים (ראה ערך ברכת הריח), נחלקו בהם תנאים:

• יש אומרים שמברכם רק על כוס של הבדלה (רבי יהודה ורבי חייא בפסחים נד א), וכן הלכה (רבי יוחנן שם; רמב"ם שבת כט כד; טוש"ע או"ח רצו א).

• ויש אומרים שמברכם מיד כשרואה האור, ומביאים לפניו הבשמים (תנא קמא שם).

• ויש אומרים שמברכם פעמיים: מיד כשרואה כנ"ל, ושנית, על הכוס, כדי להוציא בניו ובני ביתו (רבי שם)^[20].

סדר הברכות

סדר ארבע הברכות שמברכים על כוס של הבדלה - יבנ"ה (שו"ע או"ח רצו א):

• ברכת היין.

• ברכת הבשמים.

• ברכת הנר.

• וברכת הבדלה (רבי יוחנן בברכות נב ב, ופסחים קג א; רמב"ם שבת כט כד; טוש"ע שם)^[21].

במוצאי יום הכפורים - כשחל בחול (ראה ערך ברכת הריח) - שאין ברכת בשמים, הסימן ינ"ה, ובמוצאי יום טוב לחול, שאין לא נר ולא בשמים, מברכים יין והבדלה, והסימן י"ה (המנהיג, שבת, עמ' ר במהדורת מוסד הרב קוק).

פתיחה בברוך

ארבע ברכות אלו, אף על פי שהן ברכות הסמוכות לחברתן (ראה ערך ברכות), פותחות בברוך, לפי שהן ברכות בפני עצמן, ואינו מסדר ברכות ההבדלה, אלא שסידרו אותן על הכוס (ירושלמי ברכות א ה), ועוד שמאחר שברכת הנר קצרה היא, אם לא יפתחו הבדלה בברוך תיראה כברכה אחת (תוספות פסחים קד ב ד"ה חוץ, בשם רבנו תם).

מוצאי שבת ליום טוב

בסדר הברכות של מוצאי שבת ליום טוב נחלקו אמוראים:

• יש סוברים שברכת קידוש קודמת לברכת הבדלה (מספר אמוראים בפסחים קב ב - קג א; מספר אמוראים בירושלמי ברכות ח א), לפי שקדושת היום עדיפה מהבדלה, ועוד שכשמבדיל בראשונה נראה כאילו קדושת היום עליו כמשוי (רשב"ם שם קב ב ד"ה רב אמר).

• ויש סוברים שברכת הבדלה קודמת לקידוש (רבי יהושע בן חנניא ומספר אמוראים שם קג א; מספר אמוראים בירושלמי שם), משל למה הדבר דומה למלך שיוצא ואפרכוס - שר - נכנס, מלווים את המלך, ואחר כך יוצאים לקראת אפרכוס (רבי יהושע בן חנניה שם, ורשב"ם שם קב ב ד"ה ושמואל; רבי אחא בשם רבי יהושע בן לוי בירושלמי ברכות ח א).

וכן נחלקו אם סומכים ברכת היין לקידוש או להבדלה, ואם מפסיקים בין קידוש להבדלה בברכה אחרת, לפי שזה מכחיש כחו של זה, או שאין מפסיקים (ראה גמ' שם), וכן נחלקו אם ברכת הבדלה קודמת לברכת-הזמן (ראה ערכו. אביי שם); או מאוחרת לה (רבא שם).

ולהלכה סדרו יקנה"ז, היינו: יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן (גמ' שם; רמב"ם שבת כט כב; טוש"ע או"ח תעג א).

בחמר מדינה ופת

שכר

אף על פי שהבדלה שתיקנו על הכוס היינו על יין (ראה לעיל: תקנות החכמים), כשאין יין מבדילים על שכר, אם הוא "חמר מדינה" (פסחים קז א; רמב"ם שבת ט יז; טוש"ע או"ח רצו ב).

אכן יש אמוראים שאמרו שאין מבדילים על שכר (רב ושמואל בגמ' שם), ונחלקו ראשונים בביאור דעתם: יש אומרים שלא אמרו אלא כשאינו חמר מדינה (תוספות שם קו ב ד"ה מקדש; רא"ש שם י יז); ויש אומרים שלדעתם אף כשהשכר הוא חמר מדינה אין מבדילים עליו (רא"ש שם, בשם הרשב"ם), אלא שאין הלכה כמותם (רא"ש שם)^[22].

חמר מדינה

ונחלקו ראשונים מהו חמר מדינה:

• יש מפרשים שבעיר הזאת אין יין מצוי (רשב"ם שם ד"ה חמר מדינה) בכל השנה (מגן אברהם רעב סק"ו), אף על פי שבשאר השנים מצוי, כגון שלקו הכרמים בשנה זו (תוספות מערבי פסחים שבמרדכי שם, בשם רש"י), ורוב שתייתם של בני העיר הזו היא שכר (מאירי פסחים קו ב).

• יש אומרים דוקא שאין היין גדל במהלך יום סביב העיר (רא"ש פסחים י יז, בשם יש מפרשים; טור או"ח רעב, בשמם; מגן אברהם שם סק"ו, בשם יש אומרים).

• יש אומרים שאין יין מצוי בכל אותה הגמוניא (ראבי"ה פסחים תקטז), ואפילו יכול למצוא יין על ידי הדחק, מבדיל על חמר מדינה, ואין צריך לדחוק ולחפש אחריו (אור זרוע ב כה), אבל אם יש יין אלא שהוא ביוקר, נקרא יין מצוי (ראבי"ה שם; מגן אברהם שם), אם אין יין ישראל מצוי, אף על פי שמצוי יין של גוי, השכר הוא חמר מדינה (בית יוסף ומגן אברהם שם).

• ויש אומרים שאפילו אם אפשר לקנות יין אצל החנווני, כל שאין רוב שתיית בני אותו המקום יין, וקובעים סעודותיהם על שכר, הרי הוא חמר מדינה (רמב"ם שבת כט יז, לפי שלחן ערוך הרב או"ח רעב י).

שאר משקים

שכר שאמרו לאו דוקא, אלא הוא הדין שאר משקים, אם הם חמר מדינה (ראבי"ה שם; מאירי שם; טור או"ח רעב; שו"ע או"ח רצו ב), מלבד מים, שאין מבדילים עליהם אפילו במקום שאין לא יין ולא שכר, ואינם נקראים חמר מדינה (רשב"ם שם ד"ה חמר מדינה; רא"ש שם; שו"ע שם).

על חלב ושמן אין להבדיל, שאין רגילים לשתותם בתורת משקה (ברכי יוסף או"ח רצו סק"ג; שערי תשובה שם סק"א ומשנה ברורה שם סק"ט, בשמו)^[23].

כשחמר המדינה חביב מיין

היה חמר מדינה חביב עליו יותר מיין, יכול להבדיל על חמר מדינה, ולכן נהגו להבדיל במוצאי פסח על שכר ולא על יין, לפי שהשכר חביב אז עליו יותר מן היין (רמ"א או"ח רצו ב), אבל מי שאינו חביב עליו כל כך, יש לו להבדיל על היין (ט"ז שם סק"ג), ואף מי שחביב עליו אינו יכול להבדיל עליו אלא במקום שהוא חמר מדינה, אבל כשאינו חמר מדינה אינו יכול להבדיל עליו אף שהוא חביב עליו מאד (מגן אברהם שם סק"ו).

כשאינו ראוי לקידוש

יין שאין מקדשים עליו (ראה ערך קדוש) אין מבדילים עליו, אלא אם כן היה יין זה חמר מדינה (כלבו מא).

כוס פגום

צריך להיזהר שלא יהא הכוס פגום (טוש"ע או"ח רצו א, על פי פסחים קה ב בכוס של ברכה), שאם שתה אחד מן היין מתחילה, נפגם להבדלה (משנה ברורה שם סק"ב), וכן לכתחילה יהיה הכוס מלא, אפילו שלא שתו ממנו (כן משמע מהמגן אברהם שם סק"ב), אבל אם יש לו כוס יין שאינו מלא, וכוס מלא שכר או שאר משקה שהוא חמר מדינה, טוב יותר להבדיל על היין (שלחן ערוך הרב שם ט).

אם היה היין פגום - והוא בענין שאי אפשר לתקן פגימתו על ידי נתינת מעט מים לתוכו, שיתקלקל על ידי זה (שלחן ערוך הרב שם) - וחמר מדינה אינו פגום, טוב יותר להבדיל על חמר מדינה (מגן אברהם שם סק"ה; באור הגר"א שם סק"ו; שלחן ערוך הרב שם), אלא אם כן המשקה האחר אינו חמר מדינה, שאז יבדיל על היין הפגום (מגן אברהם והגר"א שם, בדעת הרמ"א), וכן אם אין לו שום משקה רק יין פגום, יותר טוב להבדיל על הפגום מלהבדיל בלא יין כלל (אבודרהם, מוצאי שבת).

פת

אין לו יין ולא חמר מדינה, נחלקו גאונים וראשונים אם יכול להבדיל על הפת:

• יש אומרים שמבדילים על הפת (העיטור, עשרת הדיברות, מצה ומרור, דף קלב טור ב במהדורת רמ"י, בשם מספר גאונים; ארחות חיים הבדלה כ, בשם הגאונים; רוקח שנו), שהדברים קל וחומר: ומה קידוש שחמור מהבדלה, שאין מקדשים בלא יין ומבדילים בלא יין, מקדש על הפת (ראה ערך קדוש), הבדלה לא כל שכן (העיטור שם; ארחות חיים שם).

• ויש אומרים שאין מבדילים על הפת (סידור רב סעדיה גאון עמ' קכו; העיטור שם, בשם רבוותא בתראי; רי"ף שם נא ב; רשב"ם שם קו ב ד"ה דחביבא, בשם סידור רב עמרם; תוספות שם ד"ה מקדש; רא"ש שם י יז), וכן הלכה (טוש"ע או"ח רצו ב). הטעם: קידוש תלוי בסעודה, שאין קידוש אלא במקום סעודה, ואם קידש ולא אכל לא יצא ידי חובתו (ראה ערך קדוש), ונמצא קידוש וסעודה דבר אחד הוא, והפת עיקר הסעודה היא; אבל הבדלה אינה תלויה בסעודה, שאם הבדיל ולא אכל יצא ידי חובתו, ואף על פי שמצוה לאכול במוצאי שבת (ראה ערך מוצאי שבת), הסעודה תלויה בהבדלה, ולא ההבדלה בסעודה (ריב"ב לרי"ף שם), ולכן מבדיל על היין, ששייך בו כל הודאה ושירה (תוספות שם), ואין ההבדלה אלא כשאר מצות שמברכים עליהן על הכוס כמילה (ראה ערך ברית מילה) וכיוצא בה (ארחות חיים שם, בשם האחרונים)^[24]. ולפיכך מי שאין ידו משגת לקנות יין לקידוש ולהבדלה, יקנה להבדלה, שהקידוש אפשר בפת, מה שאין כן ההבדלה (טוש"ע או"ח רצו ד)^[25].

במוצאי שבת ליום טוב, שהקידוש והבדלה כאחד, נחלקו גאונים וראשונים:

• יש אומרים, שאף על פי שבכל מוצאי שבת אין מבדילים על הפת, כאן אגב שמקדש על הפת מבדיל עליה (רי"ף ברכות שם, בשם איכא מרבוותא, על פי המשנה שם; תוספות ורא"ש שם, בשם סדר רב עמרם; טור שם, בשם הגאונים; שו"ע שם ב, בשם יש אומרים, הראשון; רמ"א שם), שהרי נפסקה הלכה שסדר מוצאי שבת ליום טוב הוא יקנה"ז (ראה לעיל: סדר הברכות), הרי שקידוש עיקר ונעשית הבדלה טפלה לו (תוספות ורא"ש שם, בשם סדר רב עמרם).

• ויש אומרים שאף להלכה במוצאי שבת ליום טוב אין מבדילים על הפת (רי"ף שם; רא"ש שם; טור שם, בשמו; מאירי ברכות נב ב; שו"ע שם, בשם יש אומרים, השני), ולדעה זו אומר שניהם, הקידוש וההבדלה, על חמר מדינה (רא"ש פסחים שם; טור שם, בשמו; שו"ע שם, בשם יש אומרים, השני)^[26].

לפני זמנה

אף על פי שעיקר מצות הבדלה הוא במוצאי שבת עם צאת הכוכבים (ראה ערך בין השמשות וערך לילה), ולא עוד אלא שמצוה להוסיף מחול על הקודש, ולאחר תפילת ערבית והבדלה יותר (ראה טוש"ע או"ח רצג א), מכל מקום מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת - אחר פלג המנחה (טוש"ע שם ג) - ואומר הבדלה גם על הכוס (ברכות כז ב). ונחלקו גאונים וראשונים בדבר:

• יש אומרים שהדברים אמורים כשהיה אנוס, שהיה צריך להחשיך על התחום וללכת לדבר מצוה, ובדרך לא יהיה לו יין להבדלה, ואז יכול להקדים (תוספות שם ד"ה צלי; מרדכי ברכות צ וטור או"ח רצג, בשם רב האי גאון), וכן הלכה (שו"ע שם ג).

• יש אומרים שלעולם אמרו כן - אפילו בלי אונס - ולדעת התנאים הסוברים שבכל יום מתחילה תפילת ערבית מבעוד יום מפלג המנחה (ראה ערך מנחה וערך ערבית), ואף בשבת כן, והבדלה נמשכת אחר תפילה, ואין גורעים ממטבע של תפילה שטבעו חכמים בעונתה, ואין כאן משום ביטול מצות שבת, שאנו רק מודים לקב"ה שמקדש השבת ומבדיל בין קודש לחול, וכשם שמותר לומר הבדלה אחר זמנה (ראה להלן: לאחר זמנה), כך מותר לאמרה קודם זמנה, וכל זמן שמברך זמנה הוא (כן משמע מהרמב"ם שבת כט יא; רי"ץ גיאת, הבדלה), שמצות זכירה לאמרה בין בשעת יציאתו, ובין קודם לשעה זו מעט (רמב"ם שם).

• יש אומרים שלא אמרו כלל שיבדיל ביום, אלא שיתפלל בלבד, ואומר הבדלה על הכוס פירושו משתחשך ויהי לילה, שהיאך יבדיל והוא עדיין אסור בעשיית מלאכה (רי"ץ גיאת שם, בשם רב האי גאון).

• ויש אומרים שלא אמרו כן אלא כשהתפללו בטעות, כגון שנתקשרו שמים בעבים וכסבורים שהוא לילה והתפללו והבדילו, ואחר כך נתפזרו העבים וראו שהוא יום, אבל לא להתפלל ולהבדיל לכתחילה מבעוד יום (תשובות גאוני מזרח ומערב קמב, בשם אית מן רבנן).

ואף לדעת הסוברים שמבדיל מבעוד יום, יש מהראשונים שכתב שמכל מקום כיון שנהגו כל ישראל כתנאים הסוברים שאין מתפללים ערבית אלא משחשכה, אין להתפלל של מוצאי שבת בשבת, בין יין מצוי ובין שאינו מצוי, שהבדלה אפשר למחר (רי"ץ גיאת שם; טור שם, בשמו), וכתבו אחרונים שכן יש לנהוג שלא להתפלל ולא להבדיל עד שתחשך, שדבר תמוה לרבים הוא (ב"ח שם; מגן אברהם שם סק"ד; משנה ברורה שם סק"ט).

לאחר זמנה

הבדלה אחרי מוצאי שבת

מי ששכח ולא הבדיל במוצאי שבת (טוש"ע או"ח רצט ו)^[27], נחלקו תנאים בדינו:

• יש אומרים שמבדיל אפילו בחמישי בשבת (רבי ינאי בשם רבי יודה ברבי בירושלמי ברכות ה ב).

• יש אומרים שמבדיל והולך כל השבת כולה (בני רבי חייא בפסחים קו א), וביארו אמוראים בדרבריהם דהיינו עד רביעי בשבת (רבי זירא שם), ולא עד בכלל (רשב"ם שם ד"ה עד רביעי), אלא עד סוף יום שלישי (שו"ע שם, לדעה זו), לפי ששלשה ימים הראשונים שלאחר השבת נחשבים לשבת שעברה, ומרביעי בשבת ואילך נחשבים לשבת הבאה (כן משמע מהגמ' שם).

• ויש אומרים שמבדיל כל היום הראשון בלבד (אמימר בשם רבא שם קז א).

להלכה נחלקו ראשונים:

• יש פוסקים כדעה השניה (רמב"ם שבת כט ד, לגירסתנו; תוספות שם ד"ה אמימר; טור שם, בשם רב עמרם והתוספות; שו"ע שם, בסתם; רמ"א שם, לפי אליה רבה שם ט; משנה ברורה שם ס"ק יט, בשמו), ומכל מקום לכתחילה יקדים להבדיל ביום ראשון, ואם לא הבדיל בראשון יבדיל בשני, וכן בשלישי (שלחן ערוך הרב שם ח; משנה ברורה שם ס"ק טז, בדעת הרמב"ם).

• ויש פוסקים כדעה השלישית (רי"ף שם; טור שם, בשם הגאונים ור"י גיאת; שו"ע שם, בשם יש אומרים).

ואף לסוברים שהבדלה היא מן התורה (ראה לעיל: מצותה ומקורה), מכל מקום מה שמבדיל עד יום רביעי הוא מדרבנן (פרי מגדים או"ח רצו משבצות זהב סק"ז).

הבדלה אחרי מוצאי יום טוב

במוצאי יום טוב ששכח ולא הבדיל, נחלקו אחרונים אם יש לו ועד כמה יש לו תשלומין בחול:

• יש אומרים שיכול להבדיל כל השבוע, אפילו אחר שלשה ימים, שמן הדין כל חמשה עשר יום אחר הרגל נקראים אחר הרגל, אלא שאם הפסיקה שבת בינתיים שוב אין לו שייכות להבדלה של הרגל, אבל עד השבת יכול להבדיל (בית יהודה (עייאש) ב כח; ברכי יוסף או"ח תצא, בשמו).

• יש אומרים שיום טוב שוה בזה לשבת, שמבדיל עד שלשה ימים (מעשה אברהם מז; קובץ על הרמב"ם שבת כט כח).

• יש אומרים שאין ליום טוב תשלומין בהבדלה, אלא שביום ראשון יכול להבדיל משום שהיום הולך אחר הלילה (חידושי רבי עקיבא איגר לאו"ח רצט ו; יהודה יעלה או"ח צה).

• ויש אומרים שאף ביום ראשון אינו יכול להבדיל, ואין ליום טוב הבדלה אלא בליל מוצאי יום טוב בלבד (חידושי רבי עקיבא איגר שם, בדעת הלכות גדולות, ובשם לשון חכמים).

נוסח ההבדלה

כשמבדיל אחר מוצאי שבת מברך ברכת בורא פרי הגפן וברכת המבדיל בין קודש לחול בלבד, ואינו מברך על הנר (גמ' שם קו א; רמב"ם שבת כט ד; מאירי שם טוש"ע שם), ולא על הבשמים (מאירי שם; טוש"ע שם)^[28].

תשעה באב שחל ביום ראשון

תשעה באב שחל באחד בשבת - על הנר מבדיל מיד לאחר השבת (ראה ערך ברכת הנר, ושם שמחלוקת בדבר), ובתפילה מבדיל בערבית של מוצאי שבת (הגהות מרדכי מועד קטן תתקלד; משנה ברורה תקנו סק"ב)^[29].

החולה שרשאי לשתות יין, יבדיל במוצאי שבת הבדלה כדרכו (שערי תשובה שם סק"א), מלבד ברכת הבשמים, שאינה נאמרת כלל (ראה ערך ברכת הריח. טוש"ע שם א).

הבריא, נחלקו בו ראשונים:

• רוב הראשונים סוברים שמבדיל על הכוס במוצאי התענית (הלכות גדולות, קידוש והבדלה, עמ' צא במהדורת מכון ירושלים; סדר רב עמרם גאון (הרפנס), סדר תשעה באב, בשם רב נטרונאי; תוספות פסחים קז א ד"ה אמימר, בשמו, ושכן המנהג; רוקח שיא; רא"ש תענית ד מ, בשם הלכות גדולות, ושכן המנהג; מאירי שם ל ב, שכן המנהג), שהרי להלכה מבדיל עד סוף יום שלישי (ראה לעיל. כן משמע מהתוספות שם), וכן הלכה (טוש"ע או"ח תקנו א)^[30].

• יש מהראשונים הסובר שאין מבדילים כלל על הכוס (תורת האדם לרמב"ן, ענין אבלות ישנה, עמ' רסא במהדורת שעוועל), שלדעת האומרים שאין מבדילים אלא ביום ראשון, הרי כבר עבר יום הראשון (רמב"ן שם; רא"ש ומאירי שם, ותרומת הדשן קנד, לדעה זו), ואפילו להלכה שמבדילים עד סוף יום שלישי אין הדברים אמורים אלא כשהיה ראוי להבדלה במוצאי שבת, אבל בתשעה באב שלא היה ראוי אז להבדלה לא יוכל להבדיל אחר כך, ששאר הימים אינם אלא תשלומין לראשון, וכשבזמנה אינו ראוי אין שייך תשלומין שלא בזמנה (תורת האדם שם; טור או"ח תקנו, בשמו)^[31].

• ויש מן הראשונים סוברים שמבדיל במוצאי שבת, ונותן לתינוק לטעום, ואין גוזרים שמא יתרגל לשתות כשיגדיל (ראה ערך חנוך), שתשעה באב מדרבנן הוא, ואין דוחים סדר הבדלות משום גזרה בדרבנן, ועוד שלא בכל שנה חל במוצאי שבת, ולא יבוא להתרגל (תורת האדם שם, בשם איכא מאן דאמר, ודחאו; מאירי שם, בשם יש מחייבים, ודחאם).

אונן

אף באונן, שיש לו במוצאי שבת מת שלא נקבר (ראה ערך אנינות), שפטור באותה שעה מן המצות (ראה ערך הנ"ל) - אם לא שמע הבדלה מאחר - נחלקו ראשונים בדינו:

• יש אומרים שמבדיל למחר אחר קבורת המת, כמו כל מי שלא הבדיל במוצאי שבת שמבדיל אחר כך (רא"ש ברכות ג ב, ומרדכי מועד קטן תתקל, וטור יו"ד שמא, בשם המהר"ם מרוטנבורג), וכן הלכה (שו"ע שם ב).

• ויש אומרים שכיון שנפטר במוצאי שבת שוב אין לו תשלומין ונפטר לגמרי (רא"ש ברכות שם, ותענית ד מ, בשם ה"ר יהודה, והסכים עימו; טור שם, בשמם)^[32].

בטעות

שכח בתפילה ויש לו כוס

טעה ולא אמר הבדלה בחונן הדעת, אין מחזירים אותו, מפני שצריך לאמרה על הכוס (ברכות כט א; רמב"ם תפלה י יד; טוש"ע או"ח רצד א), ונחלקו ראשונים:

• יש סוברים שאפילו שנזכר קודם שהגיע לברכת שומע תפילה משלים תפילתו ואינו חוזר לראש (רמב"ם שם, לגירסתנו וגירסת הכסף משנה שם; מאירי ברכות כט א, ושם לג א, בשם יש מי שכתב; כלבו מא, בשם הרמב"ם), ואינו יכול לכללה בברכת שומע תפילה, כשם שיכול לשאול שם צרכיו (ראה ערך תפלה), שהבדלה אינה מעין תפילה, אלא דברי שבח (תוספות ברכות כט א ד"ה מפני), וכן הלכה (טוש"ע או"ח רצד א).

• יש אומרים שאם נזכר קודם שומע תפילה, אומרה בשומע תפילה (רמב"ם שם, בשם יש מי שהורה, לגירסת הכסף משנה שם, בשם ספרים שבידינו, וגירסת הטור שם; כלבו שם, בשם ר' נתן).

• ויש אומרים שמזכירה בברכת מודים, שכדאים התנאים הסוברים ששם מקומו (ראה לעיל: תקנות החכמים) לסמוך עליהם בשעת שכחה, ואם שכח גם בהודאה, אם לא סיים עדיין תפילתו ולא עקר רגליו, חוזר לראש התפילה (מאירי שם לג א, בשם יש מפרשים, הראשון); ויש מהם אומרים שחוזר לברכת אתה חונן, שאינו סומך על הכוס אלא אם סיים תפילתו (מאירי שם, בשם יש מפרשים, השני; כן משמע מהכלבו שם, בשם ה"ר אשר).

שכח בתפילה ואין לו כוס

טעה ולא הבדיל בתפילה ואין לו כוס להבדיל עליו, צריך לחזור ולהתפלל ולהבדיל בתפילה (רבנו יונה ברכות שם, ורא"ש שם ד טו, בשם הלכות גדולות; תוספות הרא"ש שם, בשם רס"ג; טוש"ע או"ח רצד ב), אלא שבזה אם נזכר קודם שומע תפילה, יאמרה בשומע תפילה (מגן אברהם שם סק"ג)^[33]. ודוקא אם סבור הוא שגם למחר לא יהיה לו כוס, אבל אם יודע שימצא כוס למחר, אינו צריך לחזור ולהתפלל (רבנו יונה שם, בשם מורי הרב; רא"ש שם, בשם רבנו יונה; טוש"ע שם), ולפיכך תשעה באב שחל להיות באחד בשבת, וטעה ולא הבדיל בתפילה, אין צריך לחזור ולהתפלל, כיון שמבדיל על הכוס במוצאי תשעה באב (ראה לעיל: לאחר זמנה. טוש"ע שם). וכתבו ראשונים שאף מי שלא הבדיל בתפילה, ואין לו כוס, ולא נזכר בלילה, הולך ומבדיל עד יום רביעי (מאירי שם).

כשלא התחיל ברכת השיבנו

במקום שאמרו אינו חוזר ומתפלל, הינו כשכבר התחיל הברכה שלאחריה, היינו ברכת השיבנו, אבל אם נזכר מיד כשסיים ברכת חונן הדעת, קודם שהתחיל השיבנו, נחלקו ראשונים:

• יש אומרים שחוזר לראש הברכה (רבנו יונה שם, בשם רבינו הקדוש; טור שם, בשם ה"ר אלחנן).

• ויש אומרים שאף אם עוד לא התחיל בברכה שלאחריה, כיון שסיים ברוך אתה ה' חונן הדעת, שוב אינו חוזר (תוספות ברכות ל ב, ורבנו יונה שם, שם בשם ר"י; רא"ש שם ד יז; טור שם, בשמו), שכיון שכבר הזכיר את השם של סיום הברכה, אם יחזור יעבור על ברכה לבטלה (ב"ח שם), וכן הלכה (שו"ע שם ד).

כשאמרו אינו חוזר, אם אינו חייב או שאסור

כשאמרו אינו חוזר, נחלקו ראשונים אם פירושו שאינו חייב לחזור, אבל אם רצה חוזר (רא"ש וטור שם, בשם רבנו תם); או שאינו רשאי לחזור, שכיון שאינו צריך לחזור, אם יחזור הרי זה הפסק באמצע תפילתו (רא"ש וטור שם), וכן הלכה (שו"ע שם). ומכל מקום לאחר שסיים תפילתו, אם רצה חוזר ומתפלל בתורת נדבה (ראה ערך תפלה. רא"ש שם; טוש"ע שם ה, ומגן אברהם סק"ד)^[34].

כשטעה ולא הבדיל לא בתפילה ולא על הכוס

טעה בזו ובזו, חוזר לראש (ברכות לג א), היינו שטעה בין בתפילה ובין בכוס, שהתפלל ולא הבדיל, ושתה ולא הבדיל על הכוס, שאף על פי שאם טעם קודם הבדלה על הכוס מבדיל אחר כך (ראה להלן: איסור אכילה), זה שלא הבדיל גם בתפילה חוזר ומתפלל ומבדיל בתפילה (רבנו יונה שם; רא"ש שם ה יד; רשב"א שם; מאירי שם; טוש"ע שם א, וט"ז סק"ב), וחוזר ומבדיל על הכוס (מאירי שם; קיצור פסקי הרא"ש שם), והוא הדין אם עשה מלאכה קודם שהבדיל על הכוס, ולא הבדיל גם בתפילה (רשב"א שם; תוספות הרא"ש שם; שלחן ערוך הרב שם ג)^[35].

טעה בתפילה ובכוס במוצאי שבת ליום טוב, ששכח לומר ותודיענו (ראה לעיל: בתפלה), ושכח לומר בקידוש ברכת המבדיל, חוזר לשניהם, אם מפני שזהו בכלל טעה בזו ובזו (תוספות הרא"ש שם, בשם יש מפרשים), או לפי ששתה מן הקידוש (תוספות הרא"ש שם).

הבדלה בתפילת תשלומין למנחה של שבת

טעה ולא התפלל מנחה בשבת, שדינו להתפלל במוצאי שבת שתים (ראה ערך תפלה), מבדיל בתפילה הראשונה, ואינו מבדיל בשניה (ברכות כו ב; רמב"ם תפלה י טו; טוש"ע קח י), לפי שהתפילה הראשונה היא לשם חובת ערבית של מוצאי שבת, והשניה להשלמה (ראה ערך הנ"ל), ודין הבדלה בתפילת מוצאי שבת (רש"י שם ד"ה מבדיל לראשונה), והבדלה דיה בפעם אחת, ואין צריך להזכירה בכל התפילות (מגן אברהם שם ס"ק יג).

לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה - שניה עלתה לו, וראשונה לא עלתה לו (גמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), שכיון שהבדיל בשניה גילה דעתו שזוהי לחובתו של מוצאי שבת (רש"י שם ד"ה שניה; רי"ף שם). אבל אם כיוון במחשבתו שהראשונה היא לחובתו והשניה לתשלומין, אלא ששכח ולא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה - יצא (מגן אברהם קח סק"ב וס"ק יד; שלחן ערוך הרב שם טז; משנה ברורה שם ס"ק כט)^[36].

הבדיל בשתיהן או לא הבדיל בשתיהן - יצא (רי"ף שם; תוספות שם ד"ה טעה, בשמו; רמב"ם שם; טוש"ע שם), שהרי אין חוזרים בשביל שלא הזכיר הבדלה בתפילה, שיכול לאמרה על הכוס (ראה לעיל. רי"ף שם; תוספות שם, בשמו).

הבדלה בתפילת תשלומין לערבית של מוצאי שבת

טעה ולא התפלל ערבית במוצאי שבת, שצריך להתפלל בשחרית שתים (ראה ערך תפלה) נחלקו אחרונים:

• יש אומרים שאינו צריך לומר אתה חוננתנו, לא בראשונה ולא בשניה, ואפילו אם לא הבדיל אתמול גם על הכוס, שלא תיקנו תשלומין לדבר שיש לו תקנה, ואתה חוננתנו הרי יש לו תקנה בהבדלה על הכוס (שו"ת הרדב"ז א שסא).

• יש אומרים שצריך לומר אתה חוננתנו בשחרית - בתפילה השניה, שהיא לשם תשלומין של מוצאי שבת (שלחן ערוך הרב שם ב; משנה ברורה שם סק"ב, ובאור הלכה שם ד"ה אומרים)^[37] - ואפילו שהבדיל במוצאי שבת על הכוס, שעיקר התקנה היתה להבדיל בתפילה (מגן אברהם רצד סק"א; שלחן ערוך הרב שם).

• ויש מכריעים שאם הבדיל בלילה על הכוס, שכבר יצא בעצם המצוה, לא יזכיר בשחרית בתפילה כלל, אבל אם לא הבדיל מאתמול כלל, שיש עליו עדיין עצם החיוב, יזכיר בשחרית בתפילה (משנה ברורה ובאור הלכה שם).

איסור אכילה

אסור להתחיל לאכול במוצאי שבת משתחשך שום דבר, ואפילו לשתות יין או שאר משקים, חוץ ממים, עד שיבדיל (רמב"ם שבת כט ה, על פי פסחים קה א; טוש"ע או"ח רצט א), ואף על פי שהבדיל בתפילה, עדיין אסור באכילה עד שיבדיל על הכוס (פסחים קז א, ור"ן שם), ואם התפלל ערבית מבעוד יום (ראה לעיל: לפני זמנה) אסור לאכול מיד עד שיבדיל (מגן אברהם שם סק"א).

כשאין יין וחמר מדינה

מי שאין לו במוצאי שבת יין ולא שאר משקים חמר מדינה להבדיל, נחלקו ראשונים:

• יש אומרים שאסור לו לטעום שום דבר עד למחר שיבדיל, שכן אמרו באחד האמוראים שנזדמן לו להיות במקום שלא היה יין להבדיל, ולן כשהוא מעונה עד למחר שהביאו לו יין, והבדיל וטעם (אמימר בפסחים קז א), אלא שהדברים אמורים דוקא כשמצפה שלמחר יהיה לו יין, אבל אם אינו מצפה למחר ליין, מותר לו לאכול במוצאי שבת מיד (תוספות ברכות נב א ד"ה מניחו, בתירוץ הראשון; רא"ש שם ח ב, ופסחים י יז, בשם ר"י; טור או"ח רצו; שו"ע שם ג, בשם יש אומרים, השני)^[38].

• ויש אומרים שמן הדין מותר לו לאכול מיד אם הבדיל בתפילה, אפילו שמצפה למחר ליין, אלא שאותו אמורא החמיר על עצמו ממידת חסידות (תוספות ברכות שם, בתירוץ השני; רבנו יונה שם, בשם יש מי שסובר; בית יוסף שם, בדעת הרי"ף והרמב"ם; שו"ע שם, בשם יש אומרים, הראשון).

ולהלכה כתבו רוב האחרונים שיש להחמיר כדעה הראשונה (אליה רבה שם ט; שלחן ערוך הרב שם יב; משנה ברורה שם ס"ק כא), מלבד אם הוא אדם חלש שקשה לו התענית, שאז יכול לסמוך על דעות המקילים (שלחן ערוך הרב שם; משנה ברורה שם); ויש מהאחרונים שפסק כדעה השניה (ערוך השלחן שם יד).

כשיש כוס אחד בלבד

אין לו אלא כוס אחת, ואינו מצפה שיהיה לו למחר עוד כוס:

• לסוברים ברכת המזון טעונה כוס (ראה ערך כוס של ברכה), יאכל קודם הבדלה ויברך עליו ברכת המזון, ואחר כך יבדיל עליו (תוספות ברכות נב א ד"ה מניחו, ופסחים קב ב ד"ה מניחו; רא"ש ברכות ח ב, ופסחים י יז, בשם ר"י; טוש"ע או"ח רצו ג), שמוטב שידחה איסור האכילה קודם הבדלה משיברך ברכת המזון בלא כוס אחר הבדלה (רא"ש שם; טור שם)^[39]; אבל אם מצפה שיהיה למחר כוס, שאסור לו לטעום כלום קודם שיבדיל, יבדיל עכשיו (מגן אברהם שם סק"ט)^[40].

• ולסוברים שאין ברכת המזון טעונה כוס (ראה ערך הנ"ל), אף על פי שמצוה מן המובחר יש בה, אין מצוה זו דוחה איסור טעימה קודם הבדלה, אלא יבדיל בתחילה על הכוס שיש לו, ואחר כך אם ירצה יאכל ויברך בלי כוס (שלחן ערוך הרב שם יג).

היה יושב ואוכל מבעוד יום וחשכה לו

בענין זה נחלקו אמוראים:

• יש אומרים שכשם שמפסיקים לקידוש, כך מפסיקים להבדלה (שמואל בפסחים ק ב), שמפסיקים אכילתם ומבדילים (רשב"ם שם ד"ה כך מפסיקין).

• ויש אומרים שאין יציאת השבת קובעת להבדלה לאסור גמר אכילה שהתחיל מבעוד יום, כדרך שכניסת השבת אוסרת האכילה עד שיקדש (ראה ערך קדוש. רב בפסחים קה א, ורשב"ם ד"ה הבדלה), שזהו כבוד שבת שיהא גומר סעודתו, ולאחר שגמר סעודתו - יבדיל (רשב"ם שם), וכן הלכה (רמב"ם שבת כט יב; טוש"ע או"ח רצט א).

ונחלקו ראשונים:

• יש סוברים שלא התירו לגמור כשהתחיל מבעוד יום אלא בספק חשכה, אבל בודאי חשכה אסור לגמור, וצריך להבדיל קודם, ולהתחיל אסור אף בספק חשכה (סמ"ג עשין כט; מאירי שם, בשם גדולי הפוסקים; מהרי"ק צו, בדעת הרי"ף, והסכים עמו; שו"ע או"ח רצט א, בשם יש אומרים).

• ויש סוברים שהדברים אמורים אף בודאי חשכה שאינו צריך להפסיק כשהתחיל מבעוד יום (רמב"ם שם; המאור שם; ר"ן שם, בדעת הרי"ף; רא"ש שם י יב; שו"ע שם, בסתם), ומכל מקום אף לדעתם אסור להתחיל באכילה או שתיה אף בספק חשכה (ב"ח שם; מגן אברהם שם סק"א; באור הלכה שם ד"ה משתחשך, בדעת הרי"ף והרמב"ם ועוד ראשונים)^[41], וכן המנהג (רמ"א שם), שאם מפסיק נראה כמגרש את המלך, ודומה לזה אמרו: זכור ושמור, שמרהו ביציאתו כאדם שאינו רוצה שילך אוהבו מאצלו כל זמן שיכול (מגן אברהם שם סק"ב, בשם שלחן ארבע לרבנו בחיי), ולכן אין להחמיר ולהפסיק (משנה ברורה שם סק"ד).

וכל זה כשלא התפללו ערבית, אבל התפללו ערבית בתוך הסעודה, חלה עליו חובת הבדלה, ואסור לאכול עד שיבדיל (מגן אברהם שם סק"ב).

התחיל בזמן האסור - מפסיק (מגן אברהם שם, על פי תוספות שבת ט ב ד"ה לימא). יש סוברים שאין הדברים אמורים אלא לדעת האומרים הבדלה היא מן התורה (ראה לעיל: מצותה ומקורה), אבל לאומרים הבדלה מדרבנן - אפילו אם התחיל לאכול באיסור אינו פוסק (מגן אברהם שם); אבל האחרונים חולקים וסוברים שלדברי הכל אם התחיל באיסור - פוסק (שלחן ערוך הרב שם, קונטרס אחרון סק"ב; שער הציון שם סק"ו).

היה יושב ושותה מבעוד יום וחשכה

היה יושב ושותה מבעוד יום ויצא השבת, פוסק ומבדיל, ואחר כך חוזר לשתייתו (פסחים קה א; רמב"ם שם; טוש"ע או"ח רצט א), שהשתיה אינה דבר חשוב להקפיד בהפסקתה (רשב"ם שם ד"ה והני מילי, השני; מאירי שם)^[42]. ודוקא בשתיה בלא אכילה (תוספות שם ד"ה אבל), אבל שתיה שבאכילה דינה כאכילה, ואינו פוסק (מאירי שם)^[43]. ואפילו אם אחר גמר הסעודה שהתחילו מבעוד יום קבעו לשתיה אין צריך להפסיק כשיגיע הלילה, שהכל נחשב לסעודה אחת (שלחן ערוך הרב שם ג).

אכל קודם הבדלה

אכל במוצאי שבת קודם הבדלה, נחלקו אמוראים: יש אומרים ששוב אינו מבדיל (רב הונא ורב יוסף אמר שמואל בפסחים קו ב); ויש אומרים שמבדיל (רב אסי ורבה אמר רב נחמן אמר שמואל), וכן הלכה (גמ' שם קז א; רמב"ם שם ה; טוש"ע שם ה), ואין חילוק בזה בין ששכח, ובין שעבר ואכל ושתה (רמב"ם שם; טוש"ע שם, לפי משנה ברורה שם ס"ק טו).

המבדיל לאחר מוצאי שבת

אף מי שלא הבדיל במוצאי שבת, ובא להבדיל למחר (ראה לעיל: לאחר זמנה), אסור לו לאכול קודם שיבדיל (שלחן ערוך הרב שם ח, על פי פסחים קז א), וכן אם לא הבדיל למחר, ומבדיל ביום שני או שלישי (ראה לעיל), אסור לטעום קודם שיבדיל (שלחן ערוך הרב שם).

ונחלקו גאונים וראשונים אם טעם למחר קודם שהבדיל:

• יש אומרים שלא אמרו טעם מבדיל אלא במוצאי שבת, אבל למחר אף בדיעבד אם טעם אינו מבדיל (הלכות גדולות, קידוש והבדלה, עמ' צו במהדורת מכון ירושלים; רי"ץ גיאת, הבדלה, בשם רב סעדיה ורב נטרונאי; טור שם, בשם הלכות גדולות; שו"ע שם ו, בשם יש מי שאומר).

• ויש אומרים שאף בשאר הימים אם טעם - מבדיל (רי"ף שם; רי"ץ גיאת שם; טור שם; שו"ע שם, בסתם, לפי אליה רבה שם ט; רמ"א שם).

שתית כוס ברכת המזון לאחר חשכה

כשהיה אוכל וחשכה שאינו צריך להפסיק, גומר סעודתו ומברך ברכת המזון על הכוס - אם הוא נזהר לברך על הכוס (ראה ערך כוס של ברכה) - ומותר לשתות ממנו קודם שיבדיל (מגן אברהם שם סק"ז), לפי שכוס של ברכת המזון אף הוא מכלל הסעודה, למי שנזהר בו תמיד (שלחן ערוך הרב שם ו). אבל אם בכל השנה אינו נזהר לברך על כוס, אסור לו לשתות עתה מכוס ברכת המזון קודם הבדלה (מגן אברהם ושלחן ערוך הרב שם).

אם אין לו אלא כוס אחד, מבדיל על כוס של ברכת המזון קודם שישתה ממנו (ראב"ד שבת כט יב; שו"ע שם ד), ולא יאחר ההבדלה עם השתייה לאחר זמן, לפי שצריך לשתות מכוס ברכת המזון מיד אחר ברכת המזון (שלחן ערוך הרב שם ז). ואם יש לו שתי כוסות, מברך ברכת המזון על אחד ומבדיל על אחד, לפי שאין אומרים שתי קדושות על כוס אחת (ראה ערך אין עושין מצות חבילות חבילות. שו"ע שם)^[44].

איסור מלאכה

אסור לעשות מלאכה קודם שיבדיל (שבת קנ ב; רמב"ם שבת כט ה; טוש"ע או"ח רצט י), ואפילו מלאכות האסורות מדברי סופרים (ראה ערך שבות) אסור לעשות (שלחן ערוך הרב שם טו; משנה ברורה שם ס"ק לב); אכן יש הסוברים שלא אסרו אלא מלאכה גמורה, כגון כותב ואורג וכיוצא בהם, אבל הדלקת הנר, או הוצאה מרשות לרשות - מותר (רבנו ירוחם יב יט; רמ"א שם, בשם יש אומרים)^[45], שכיון שכבר אין כאן איסור שבת לא אסרו אלא מלאכת אומן, שאין יכולת ביד כל אדם, כחטיבת עצים וכיוצא בה, אבל לא במלאכה שאין בה טורח, אפילו שהיא מאבות מלאכות (ט"ז שם סק"ט), ומזה נתפשט מנהג להקל להדליק נר מיד שאמר הקהל ברכו, אבל העיקר כדעה ראשונה שאסור (רמ"א שם).

תקיעה בסוף יום הכפורים

התקיעה של יום הכפורים בסוף היום (ראה ערך יום הכפורים) מותר לתקוע אפילו קודם הבדלה, שתקיעת שופר חכמה היא ואינה מלאכה, ולא החמירו בה חכמים כל כך (מרדכי יומא תשכז; רוקח ריח; טור או"ח תרכד; מגן אברהם תרכג סק"ד).

כשהבדיל בתפילה

הבדיל בתפילה, אף על פי שלא הבדיל על הכוס, מותר לעשות מלאכה (רש"י שם ד"ה ועבדנין; מגיד משנה שם ו, בשם הגאונים והאחרונים; טוש"ע שם); אכן יש הסוברים שאף אם הבדיל בתפילה עדיין אסור במלאכה (טור שם, בדעת הרא"ש; בית יוסף שם, בדעת הרמב"ם), וכל בעל נפש יחמיר שלא להדליק נר עד אחר סדר קדושה של הציבור (ראה ערך מוצאי שבת), אף על פי שכבר הבדיל בתפילה (מגן אברהם שם ס"ק יז), וכל העושה מלאכה קודם קדושה אינו רואה סימן ברכה לעולם מאותה מלאכה (שלחן ערוך הרב שם יט). אבל חזן הכנסת מותר להדליק נר אחר שהבדיל בתפילה משום כבוד הציבור (שלחן ערוך הרב שם; משנה ברורה שם סק"מ).

לומר לעשות מלאכה למי שכבר הבדיל

מי שמאחר תפילתו במוצאי שבת, או שממשיך סעודתו בלילה, מותר לומר לחברו שכבר התפלל והבדיל בתפילה לעשות לו מלאכתו (דרכי משה או"ח רסג סק"ח; רמ"א שם יז; מגן אברהם שם ס"ק לב; ט"ז שם סק"ג; משנה ברורה שם ס"ק סז; ערוך השלחן שם שם כו)^[46].

אמירת המבדיל בין קודש לחול

לא התפלל ולא הבדיל על הכוס וצריך לעשות מלאכה, יאמר המבדיל בין קודש לחול ויעשה מלאכתו (שבת קנ ב; רמב"ם שם ו; טוש"ע או"ח רצט י), ואחר כך יברך על הכוס ברכה גמורה של הבדלה (רש"י שם ד"ה ועבדינן), ובמוצאי שבת ליום טוב יאמר המבדיל בין קודש לקודש (מגן אברהם שם ס"ק יג)^[47].

ונחלקו גאונים וראשונים בנוסח הבדלה זו:

• יש אומרים שאין צריך להזכיר בה שם ומלכות (כן משמע מרש"י שם ד"ה המבדיל; כן משמע מהרמב"ם שם; תוספות רי"ד שם; מאירי שם, בשם גדולי הרבנים; ר"ן שם ובפסחים קד א), שכל עיקרה באה להיכר בלבד ללוות את המלך (רש"י שם), וכן הלכה (שו"ע שם, ומגן אברהם ס"ק יד), ומכל מקום יאמר בלשון ברכה, היינו: ברוך המבדיל בין קודש לחול (לבוש שם ט; שלחן ערוך הרב שם טז)^[48].

• ויש אומרים שצריך לברך בשם ומלכות, במטבע קצר בלי חתימה, היינו: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המבדיל בין קודש לחול (הלכות גדולות, קידוש והבדלה, עמ' צו במהדורת מכון ירושלים; רי"ף שבת שם; רא"ש פסחים י יא; מאירי שבת שם, בשם גדולי הפוסקים, ובפסחים קג ב בסתם; המנהיג, שבת, עמ' קצח במהדורת מוסד הרב קוק, בשם הרי"ף, ושכן נראה מהגאונים; אור זרוע ב צ, בשם רבנו חננאל, והסכים עמו), שאינה גרועה מברכת הפירות וברכת המצות (אור זרוע שם), ובלי שם ומלכות אינה ברכה והבדלה כלל (המנהיג שם)^[49].

אכילה ושתיה

במה דברים אמורים להיתר מלאכה, אבל לאכול ולשתות אסור, אפילו אם התפלל ואמר המבדיל בין קודש לחול, עד שיבדיל על הכוס (מאירי פסחים קג ב; מגן אברהם שם ס"ק יג)^[50].

הערות שוליים