מיקרופדיה תלמודית:אב, ערוה

הגדרה^[1] - אביו בתורת איסור ערוה.

סיכום תמציתי

האיסור

לאו מיוחד יש בתורה, נוסף על הלאו של משכב זכור, שלא לגלות ערות האב במשכב זכור - עֶרְוַת אָבִיךָ וגו' לֹא תְגַלֵּה (ויקרא יח ז; סנהדרין נד א. וראה שם בדעת רבי יהודה). האיסור נמנה במנין המצוות (רמב"ם, ספר המצוות לא תעשה שנא; סמ"ג לאוין פט; החינוך מצוה קפט).

בכל העריות חייבים שניהם, הן השוכב והן הנשכבת (רמב"ם איסורי ביאה א א), אבל הבא על אביו אינו מוזהר בלאו המיוחד אלא השוכב, אבל אביו הנשכב אינו מוזהר אלא משום משכב זכור בלבד, לפי שאין לנשכב הנאה כמו בעריות, או לפי שאין זו דרך ביאה (מנחת חינוך מצוה קפט. ועי' בחינוך מצוה קצט).

העונש

הבא על אביו עונשו בכרת, אלא שאם עשה במזיד ובהתראה, הרי הוא ממילא חייב סקילה משום משכב זכור, ואין תוספת האיסור מוסיפה חיוב, אבל אם עשה בשוגג הרי הוא חייב שתי חטאות: אחת משום משכב זכור, ואחת משום אביו (סנהדרין שם; רמב"ם שגגות ד א), אבל אביו אינו חייב אלא אחת, משום זכור, כמבואר לעיל.

אין מיתת בית דין בבא על אביו, אף על פי שבמשכב זכור יש חיוב סקילה, שלא מצינו בתורה חיוב זה על הלאו המיוחד של אביו (תוס' יבמות כה א-ב סוף ד"ה הוא). ויש מהראשונים שסובר שחייב סקילה גם משום אביו (החינוך מצוה קפט). ואף על פי שממילא חייב סקילה משום משכב זכור, מכל מקום נפקא מינה לענין התראה, שאם התרו בו משום הלאו של אביו, אף שלא התרו בו משום זכר, חייב סקילה (עי' מנחת חנוך שם).

בן נח

איסור ערוה של אביו אין לו ענין לבן נח, שחיוב חטאת אין בו, ומיתה הוא ממילא חייב משום משכב זכור (סנהדרין נד א), ולענין התראה אין לו הבדל, שבן נח נהרג בלי התראה, שאזהרתם זוהי מיתתם (רש"י שם ד"ה דינו).

הערות שוליים