מילון הראי"ה:ריתחא דרבנן

הזעם האלהי השרוי בלב הנשמות הגדולות. קצפם העולה של הנשמות הגדולות, המלאות זיו אלהי בקרבם וטוב נצחי אצור בחובם, מחמלתם המתעוררת כשהם מביטים על המציאות בניווליה <על פי התכונה הקצופה שנותנים לה בני אדם המתגאים בתרבויותיהם, אשר מפני שכחת אלהים הגסה השורה במוחם ובלבבם, הולך הזרם החי שביצירתם ונעשה מזוהם, מגושם ועכור, וכל העולם הנאה הזה, החי, המלא עדן ונחת רוח, שירה וזמרה, אהבה ושלום, גבורה ורוח המתחדשת לבקרים וזורמת זרמים חדשים מחיים לב בכל רגע - עולם זה נעשה כעור ואפל ע"י ההשתעבדות הגסה לנטיות המזוהמות, לדמיונות אויליות ורשעיות, והכל מתענים בקרבם, קוצפים על עצמם ועל העולם. וקצפם הוא ממאיר ומעלה הבל של סרחון ובאשה נוראה, והנשמות מצטערות מתמקמקות וצוללות בעמקי רשע על ידי כך>. <אבל קצף זה כמה נעים ומתוק, כמה ערב ונחמד הוא, מהודו ושאתו תרגז כל הרשעה כולה והחלחלה הנסתרת הנכנסת גם בלבותיהם של הרשעים היותר מוחלטים, לקצץ מעט את כנפי אכזריות לבם, באה ע"י הצנורות הגנוזים של ריתחא דרבנן, הנובע מנשמות הנאצלות של שרי קודש הגלויים והנסתרים שבכל דור ודור> [עפ"י פ"א קפב־קפג (קבצ' ב פג)].