מילון הראי"ה:עומר (ענין קרבנו)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
(ענין קרבנו) - הנפש הבהמית המתעלה לעליוניות מקורה, בנטיית כחה העז לקודש ולטהרת אמת, בקירוב כחותיה החמריים של האומה כולה, המתפשטים בכללותה, להיות קודש לד' [עפ"י קובץ א שפג].
כוונת הקרבתו[עריכה]
- נטיית רצונו של הכלל לצד העילוי והקודש, בתפיסת יסוד הכח הבהמי המשותף לאדם ולבהמה, הכלול במהותם של השעורים, המתכלל בעומר, כשהוא עולה למזבח [קובץ א שפד].