מילון הראי"ה:יראת ד' טהורה (כינוי)

יראת ד' המובנת לאמיתתה [ע"א ב 258]. העליה וההעמקה הרוחנית בזיקוק האלהי של האדם בעומק מילואו, שהוא היסוד שכל המעשים נסמכים אליו ויוצאים ממקורו [קובץ ה רכה]. חכמה, גברת כל החכמות, ומקור חכמת החיים [פנק' ג שיז]. ◊ היראה הטהורה נובעת מהשגת הסוד, עצמותה (של המחשבה) שהיא הכרת האמת, הכרת השלמות המוחלטת של האלהות, השגת התהילה האלהית בשיקוף פנימי [ע"א ד ח לה].

יראת אלהים טהורה[עריכה]

אמונת אלהים אמיצה, השתולה דוקא בתוך הכנסיה הישראלית [מ"ר 3]. ע' במדור שמות כינויים ותארים אלהיים, טהור, שם טהור.