מילון הראי"ה:חמוה (כינוי) (הוה קאי אפיתחא דבי חמוה)

הוה קאי אפיתחא דבי חמוה ^[1]- עת ההתרוממות הנפשית העליונה. ההתעלות הרוחנית שהנשמה מתעלית בהיותה עולה בשיטתה העליונה למרומי הציורים הרוחניים המרוממתה מכל כלי והגבלה, אפילו מההגבלות הקדושות של פרטי התורה, הנמשלת לאשה מצד גילויה המעשי, המושפע מרוממות מבועה העליון, מקור החכמה האלהית, שהיא בית אב לה, חותן המליצי לבעלה של תורה. בהיות האדם עומד על פתחה של החכמה העליונה, האב לכל השפע הרוחני המשתלשל ויורד עד שפלות העולם המעשי, והוא עודנו יכול להשתכל בעולם המעשה [עפ"י ע"א ד ח ח].

הערות שוליים[עריכה]