מילון הראי"ה:זוהמא (כינוי)

הטביעה העמוקה במצולות החטא בטבעיות הנפש, עד שהיא בעצמה אינה מורגשה כלל, <היא (-הזוהמא) משתקפת רק מתוך מהלך החיים הכלליים, ומוצצת ביחידות הסקירה לאנשי צפיה מיוחדה> [קובץ ז פו]. קליטה חצונית של המהות הסובבת את כל החיים, המוטבעים, המורגשים והמושכלים, המורידה אותם לתהומות של כל זוהמת החמרנות וכל עמקי הרשע הנכרכים עמה [ע"ר א יז]. זוהמת הנחש^[1]- הכנה חזקה בנפש אל הדברים שהם תועבה לפני השכל האנושי והדעה הישרה. כל החסרונות הטבעיים המביאים לאדם למעט חשקו אל דרכים הטובים והישרים האנושיים [מ"ש שב (מא"ה ג קנו, קנז)]. הירידה של כללות המין האנושי [מ"ש רפו־ז (ה' רמד)]. חסרון ההסתכלות בבהירות עושר החיים מצד איכותם, מבלי העמד את כל היסוד על הכמות שבהם, שאינו כ"א מעור את העין ומרמה את הדעה (ומוביל) להליכה אחר תאות עינים הגסות [עפ"י ע"א ד ו כא (ח"פ צו)].

זוהמת הנחש[עריכה]

, מקום שליטתה בעוצם טבעה - מקום שהאור הנשמתי לא הואר בטבע [עפ"י א"א 128]. ע' במדור זה, פסקה זוהמתם.

הערות שוליים[עריכה]