מילון הראי"ה:דופי (כינוי) (שאין בה דופי)

אדם שאין בו דופי ^[1]- (אדם )גדול בעל נפש גדולה מאד, המתנשא בפנימיות טובו וזוך נפשו מעל כל אותם הדברים שבחטאות האדם, שגרמו כמה דברים של עמל ושל טורח לישרים, ולהעמיד על מכון הראוי את כל מערכת הנהגת התולדה. בתוכיות שלו אינו חש כל עמל ואון, ע"כ אינו מכיר כלל את הערך של הרשע, ואת הצורך הגדול הנמצא בסדרי המוסר הכללי האלהי להכחידו, ולמנוע את הזיקו, ולא עוד אלא להפכו לברכה ולקדושה לטובה עדי עד. קשור הוא מאד בטוב המוחלט, ולא יוכל לזוז ממנו [ע"א ד ה סח]. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, "בעלי קבין".

הערות שוליים[עריכה]