התפארת שלמה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

התפארת שלמה- הרב שלמה רבינוביץ'- היה האדמור מראדומסק. ורות חייו נולד בעיירה ולושצ'ובה (Włoszczowa), נולד לרב דב צבי הכהן, שהיה ממשפחת מתנגדים. משפחתו מיוחסת לב"ח, למהרש"ל ועד לרש"י. בידי סבו היה ספר יוחסין ובו ייחוס עד לאהרון הכהן.

בילדותו התחנך בפיטרקוב אצל רבי אברהם צבי הירש פצנובסקי מחבר הספר "שו"ת ברית אברהם" ואצל רבי דוד חריף מחבר הספר "בית דוד", מתלמידיו של "היהודי הקדוש" מפשיסחא. בפיטרקוב נמשך ר' שלמה לחסידות למורת רוחו של אביו שאמר עליו: "הפסד גדול הוא למוח כזה שמרבה לעסוק בחסידות ולא בפלפול".

באותם ימים כונה "העילוי מוולושצ'ובה", וסופר עליו שלילה אחד בעודו לומד בבית המדרש, נכנס בו פחד, הוא נטל את השופר שהיה בבית הכנסת ותקע בו תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה. לפתע נתחלחל כאשר ראה נפטרים בתכריכים עומדים על יד החלונות ושואלים: "האומנם שופרו של משיח הוא זה?!". והוא נמלט מבית המדרש בבעתה. סיפור זה נתפרסם בכל הסביבה והכל דיברו על קדושתו הנוראה של העילוי אשר בתקיעתו הטהורה הוציא נפטרים מקבריהם.

רבי שלמה רבינוביץ' עסק גם בכתיבת חיבורים תורניים בפלפול ובסברא על התלמוד. הוא היה בקי בספר "אורים ותומים" לרבי יהונתן אייבשיץ בעל פה וממנו למד דרכי החיבור והפלפול. חיבורו הראשון היה חידושיו על מסכת כתובות. לאחר מכן כתב חיבור מעמיק בענייני חזקות כדרך הספר שב שמעתתא וחיבר ספר על 13 קושיות במסכת עבודה זרה שאת כולן תירץ בתירוץ אחד, תוך שהוא כותב במליצה שלושה עשר אני יודע. את חיבורו למסכת כתובות כתב בגיל עשרים ושלוש. מכל חיבוריו נותר בידינו רק חידושיו על מסכת כתובות כי תלמידיו נטלו את כתביו לעצמם.

היה תלמידם של רבי מאיר מאפטא, רבי פישל מסטריקוב ורבי ישעיהו מפשדבורז'.

נשא לאשה את הרבנית גיטל בת רבי שמואל מבארזילוב, אך היות שהחמות לא רצתה בשידוך התעכבה החתונה זמן רב עד לפטירת החמות. בעקבות זה לא שהה בבית חמיו כמקובל באותם ימים אלא הלך להתגורר אצל אביו בפשדבורז, ושימש כמלמד עד שנת תקצ"ד. בתקופה זו התקרב מאד לסבא קדישא רבי ישכר בר מרדושיץ ששימש כרב בעיירה.

בשנת ה'תקצ"ב , כשהוצע לרבי שלמה לכהן כרב העיר ראדומסק, מנתה הקהילה היהודית בעיר כארבע מאות תושבים. היהודים גרו בתחום הפרבר בּוּגָאי, שהיה נפרד מן העיר בשער ובכניסה מיוחדים. ביום ראשון י"ט באדר ב' ה'תקצ"ד מונה ר' שלמה לרב של העיר ראדומסק. מבואות ראדומסק החלו לקלוט את מאות החסידים, שבאו לשמוע את דברי תורתו של רבי שלמה רבינוביץ' ולהכתירו לרבם. אך למרות אי רצונו לשמש כאדמו"ר לחסידים, נכפה עליו הדבר על ידי רבו הס"ק מרדושיץ ומחותנו רבה של בנדין רבי דוב בעריש הרציגר.

בשנת ה'תר"ג נפטר רבי ישכר בר מרדושיץ, ורבים מחסידיו של רבי דב בר מרדושיץ' נסעו לראדומסק וקבלו עליהם את מרותו של רבי שלמה.

בתקופה זו התחיל לנסוע רבי שלמה לרבי משה מלעלוב וקיבל עליו את מרותו, הוא המשיך בכך עד עלייתו של רבי משה מלעלוב לארץ ישראל בשנת ה'תרי"א.

באסרו חג של פסח ה'תר"ח נפטר רבי יצחק מוורקה, לאחר פטירתו הצטרפו רבים מחסידיו, אל הנוסעים לרבי שלמה לראדומסק, והוא התחיל להתפרסם בחכמתו ובמופתיו, אותם לפעמים היה עושה על ידי אמרות שנונות. עם זאת גם בהיותו אדמו"ר, היה נוסע לפעמים לרבי חיים מצאנז ומתבטל לפניו.

האדמו"ר מראדומסק נודע כ"בעל תפילה" ומלחין. רבים נהרו לשמוע את נעימותיו, כשהיה עובר לפני התיבה בקבלת שבת.

מסופר שאחרי פטירת החידושי הרי"מ בכ"ג באדר ה'תרכ"ו אמר שמקובל אצלו שכשיסתלק צדיק הדור יקראו לו להיות בעל תפילה בקבלת שבת בשמים, ואכן באותו שבוע עוד לפני שבת נפטר.


קברו באוהל אדמו"רי ראדומסק שבבית הקברות היהודי בראדומסק על פטירתו, בכ"ט באדר ה'תרכ"ו, מסופר כי קודם לחצות הלילה נטל לידיו את ספר הזוהר ולמד בו. מעט אחרי חצות הניח ידיו וראשו על הספר וכך נפטר. תלמידיו שבאו בבוקר מצאוהו "ישן" על ספר הזוהר ולא רצו להעירו. רק כעבור כמה שעות כשראו שהרבי לא מתעורר. נדהמו לראות כי הרבי נפטר. למחרת בערב שבת כ"ט באדר ה' תרכ"ו נערכה הלוויתו במעמד רבבות מחסידיו.

אחרי פטירתו, מונה בנו, רבי צבי מאיר (ד' באב תרס"ב) לשמש כממלא מקום אביו ברבנות העיר ראדומסק. ואילו בנו השני רבי אברהם יששכר בער רבינוביץ, מונה כממלא מקום אביו וכממשיך שושלת אדמו"רות ראדומסק. בן נוסף היה הרב אריה לייביש (כ"א באב ה'תר"ן). הגותו את עיקרי תורתו כתב האדמו"ר מראדומסק בספרו "תפארת שלמה" על התורה ועל המועדים. הגותו עוסקת בעיקר סביב מידת היסוד מתוך יסודות הקבלה. בספרו מרבה האדמו"ר לעסוק ביוסף הצדיק ולחזור על כך שהגימטריה של שמו עולה כמספר ציון. המעלה הבסיסית היא ההתגברות על התאווה שהיא המפתח להתגדלות בתורה ובשאר המידות. על ידיעותיו בנסתר התבטא פעם באומרו "ברוך ה', בקי אני בכתבי האר"י הקדוש ז"ל כבאשרי יושבי ביתך".