דבר שמלאכתו מיוחדת לעבירה, אסור, לאיסור ולהיתר, מותר

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כלי המיועד אך ורק למלאכה האסורה בשביעית, אסור למוכרו בשביעית למי שחשוד על השביעית; אבל כלי המיועד בין לעבודה האסורה בשביעית ובין לעבודה המותרת, מותר למוכרו בשביעית גם למי שחשוד על השביעית.נאמר בתורה (ויקרא יט, יד): "לפני עור לא תתן מכשול", והכוונה בזה ש"מי שסגרה עיניו התאווה ויצר הרע, לא תעזור אותו להוסיף בעיורונו, ותוסיף להרחיקו מן היושר; ומפני זה אסור לעזור לעוברי עבירה" (פירוש המשניות לרמב"ם שביעית פ"ה מ"ו). משום האיסור לסייע לדבר עבירה נאסר להגיש עזרה לחשוד על השביעית כאשר ידוע, או שהוא אומר בפירוש, שהעזרה דרושה לו לעבירת שביעית.כאמור, גם כאשר החשוד לא פירש את כוונתו, אסור למכור לו בשביעית כלים המיוחדים לעבודה האסורה בשביעית, כגון מחרישה, כלי רתמה לשוורים המושכים את המחרישה, מזרה, דקר ועוד. אבל כלים שמשתמשים בהם בין לאיסור ובין להיתר, כמגל יד, מגל קציר, עגלה וכדומה, מותר למוכרם לכל אדם.בסיבת ההיתר נחלקו הראשונים: לדעת הרמב"ם - אנו תולים שהחשוד זקוק למגל כדי לקצור באופן המותר בשביעית, כלומר כמות קטנה לצרכי ביתו; ולדעת הר"ש - תולים בכך שבכלי זה תיעשנה עבודות ביתיות שאינן קשורות למלאכת קצירה.ברם, מותר למכור לאדם שאינו חשוד על השביעית אפילו כלים המיועדים אך ורק לעבודה האסורה בשביעית, מתוך הנחה שהקניה היא לצורך מוצאי שביעית.גם כאשר החשוד הוא שכן, הקלו חז"ל משום "דרכי שלום", והתירו לאשה להשאיל לחברתה נפה או כברה, למרות שידוע שברשותה תבואת שביעית האסורה, ומסתבר שהיא שואלת את הכלי לשם ניפויה; ותולים בכך שהיא צריכה לנפה לספור מעות או לנפות חול[1].

הערות שוליים[עריכה]

  1. בטעם הדבר שהקלו חכמים באיסור "לפני עור לא תתן מכשול" ו"מסייע לדבר עבירה", והתירו לתלות אפילו בדברים רחוקים, כתב ה"חזון איש": "משום שאם באנו להחמיר בספיקות נעשה מכשול, שנמנע חסד ודרכי חיים ושלום מעצמנו ומהם, והם רק עמי הארץ, וחייבים אנחנו להחיותם ולהטיב עמם, וכל שכן שלא להרבות שנאה ותחרות בינינו ובינם, ועוברים על לא תשנא את אחיך... ועוד כמה לאווים שאין איסורן קל מאיסור זה של שביעית, שאנו באים להציל אותם ממנו. ולכן שקלו חז"ל והכריעו לאסור למכור להם בזמן שהוא ודאי לעבירה, ולהתיר בספק".