אנציקלופדיה תלמודית:תרומת הדשן

הגדרת הערך - נטילת דשן מעל מזבח החיצון ונתינתו סמוך למזבח.

חובתה

מצות עשה על הכהנים להרים מהדשן שמעל מזבח-החיצון* בכל יום, ולהניחו סמוך למזבח, שנאמר: והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח ושמו אצל המזבח^[1]. ונמנית במנין המצוות^[2], ויש ממוני המצוות שלא מנאוהו^[3].

סדר עשייתו

התורם, טובל, ולובש בגדי הרמה^[4], ומקדש ידיו ורגליו^[5], ואומרים לו הזהר שמא תגע בכלי עד שתקדש ידיך ורגליך^[6], ואחר כך לוקח את המחתה^[7], שהיתה נתונה במקצוע בין כבש למזבח במערבו של כבש*, ועולה לראש המזבח החיצון, ומפנה את הגחלים אילך ואילך וחותה מן הגחלים שנתאכלו בלב האש^[8], ויורד למטה לארץ, והופך פניו לצפון ומהלך בארץ למזרח הכבש כמו עשר אמות כלפי הצפון, וצובר את הגחלים שחתה על גבי הרצפה רחוק מן הכבש שלשה טפחים, במקום שנותנים מוראת העוף ודשון המזבח הפנימי והמנורה^[9]. על טעם הדבר שהיה נותן שם את הדשן, ע"ע בית הדשן^[10]. על תרומת הדשן שטעונה גניזה, ע"ע גניזה^[11].

היד

הרמת הדשן, יש לעשותה ביד ימין, ואם עשאה בשמאל לא יצא^[12]. ויש חולקים וסוברים שאפשר אף בשמאל^[13].

הדשן

התורם את הדשן, שנינו שהיה מפנה את הגחלים^[14], וחותה מן המאוכלות הפנימיות^[15], ולא היה חותה מן העצים, לפי שנאמר: העולה^[16]. ונחלקו בדבר: יש סוברים שלא היה חותה מן העצים כלל^[17], ואותה שאמרו שהיה מפנה את הגחלים^[18], היינו שהיה מפנה את הגחלים של העצים, וחותה מאיברי העולה^[19]. ויש סוברים שלא בא למעט אלא שלא יטול מן העצים בלבד, אלא אף נוטל עצים עם העולה^[20].

דשן העולה

הדשן הראוי להרמה, שנינו שאינו איברי עולה שלא נשרפו, לפי שנאמר: אשר תאכל האש^[21], אלא מן המאוכלות הפנימיות של העולה^[22]. ואותה ששנינו שהיה מפנה את הגחלים וחותה מן המאוכלות הפנימיות^[23], יש שפירשו שלפי שיש מאיברי העולה במערכה למעלה שלא נשרפו, היה מפנה את הגחלים מלמעלה, וחותה מהנמצא למטה שנשרפו לגמרי^[24]. ונחלקו בדבר: יש סוברים שצריך שיעשה דשן ממש^[25]. ויש סוברים שצריך שיהיו קרובות לדשן^[26], שיהיו נעשים גחלים דקות קרובות לדשן^[27]. ויש סוברים שהיו מערבים דשן עם גחלים^[28]. ויש סוברים שיש חילוק בדבר, שקודם חצות צריך דשן ממש, ואחר חצות אפילו בשר שלא נתעכל ממש, ראוי להרמה^[29], ולמדים כן מן הכתובים, שכתוב אחד אומר "כל הלילה והקטיר" – שנאמר: על מוקדה על המזבח כל הלילה^[30], דהיינו הקטרה^[31] - וכתוב אחד אומר "כל הלילה והרים" – שסמך לכתוב כל הלילה הכתוב: והרים^[32] - ודורשים שחצי הלילה להקטרה וחצי הלילה להרמה^[33], דהיינו שבחצי הראשון אינו חשוב עיכול אם אינו דשן ממש, ובחציו השני אפילו קשים שבהם ראויים להקטרה^[34].

השיעור

שיעור הדשן שמרים, תני ר' חייא שהוא שיעור 'מלא קומצו'^[35], שלמדים בגזירה-שוה*, שנאמר כאן: והרים^[36], וכן במנחות* נאמר: והרים^[37], וכשם שבמנחות השיעור מלא קומצו^[38], אף בתרומת הדשן הוא מלא קומצו^[39], והיינו דוקא שלא יפחות ממלא קומצו, אבל יכול להוסיף^[40], עד מלא המחתה^[41]. בירושלמי אמרו שהוא בכזית*, שנאמר: אשר תאכל האש^[42], ואין אכילה אלא בכזית^[43].

בשיריים

הרמת הדשן מתקיימת דוקא בשנשאר שיריים על המזבח אחר ההרמה, שנאמר: והרים^[44], ואין והרים אלא בששייר^[45].

עבודה

הרמת הדשן אם דינה כעבודת כהונה, כגון: לענין שצריכה בגדי כהונה^[46], נחלקו אמוראים בדבר: יש סוברים שאינה עבודה^[47]. ויש סוברים שהיא עבודה^[48].

על תרומת הדשן שיש סוברים שדוחה את הטומאה בציבור ואף על פי שאינה עבודה בקרבנות, ע"ע טמאה בצבור^[49].

תרומת הדשן מועלים בו אף לאחר שנעשית מצותה, ועל כך ע"ע דבר שנעשית מצותו^[50].

זמנה

תרומת הדשן כשרה כל הלילה^[51], שנאמר: כל הלילה וגו' והרים^[52], או מהכתוב: כל הלילה עד הבקר^[53], שעד הבקר בא ללמד לענין הרמה, שכל הלילה עד הבקר יכול להרים^[54]. ואינה כשרה מבעוד יום^[55]. לא תרם בלילה, כתבו אחרונים דמצותה כל היום^[56]. ויש מן הראשונים שכתבו שהיו תורמים משיעלה עמוד השחר^[57]. וכן שנינו שהיו תורמים בכל יום בקריאת הגבר, וברגלים מתחילת שליש אמצעי של לילה, וביום הכיפורים מחצות הלילה^[58], שלפי שכשרה כל הלילה, קבעו לה חכמים זמנים כפי הצורך והזמן^[59]. על מחלוקת הראשונים אם יש ענין להקדימה משום זריזין-מקדימין-למצות*, ע"ע זריזין מקדימין למצות^[60].

כהונה ובגדי כהונה

תרומת הדשן אינה כשרה אלא בכהן, שנאמר: ולבש הכהן וגו' והרים את הדשן^[61]. וזר* שהרים הדשן, יש מן התנאים ואמוראים סוברים שחייב מיתה, ועל כך ע"ע זר^[62], וע' כל^[63].

התורם

בראשונה כל כהן שרצה לתרום, היה תורם, וכשהיו כמה כהנים שרצו לתרום, היו רצים ועולים בכבש, וכל הקודם את חבירו ליכנס לתוך ארבע אמות עליונות הסמוכות לראש המזבח, זכה, ואם היו שניים שוים היו עושים פיס* מי יזכה, ואחר כך התקינו לעשות פיס בתחילה^[64].

על תרומת הדשן ביום הכיפורים שנחלקו ראשונים, אם נעשית בכהן גדול, ע"ע עבודת יום הכיפורים.

בעל מום

כהן בעל-מום* אם כשר להרמה, נחלקו אמוראים בדעת תנאים בדבר: ריש לקיש אמר בדעת ר' אליעזר – המכשיר בעל מום בהוצאת הדשן^[65] – שכשר, שהרמת הדשן אינה עבודה^[66]. ור' יוחנן אמר שפסול, שהרמת הדשן עבודה היא^[67], וכן אמר ריש לקיש בדעת חכמים שפסול^[68], שאף על פי שסובר שאינה עבודה, מכל מקום בעל מום כזר הוא, ואינו קרב למזבח^[69].

בגדי כהונה

כהן התורם לובש כתונת ומכנסים^[70], שנאמר: ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן^[71]. שאר בגדי כהן הדיוט שהם מצנפת ואבנט^[72], נחלקו בדבר: יש מהתנאים ואמוראים סוברים שלובשם^[73], שכן אמר הכתוב: ילבש על בשרו^[74], והילבש מיותר, ובא לרבות שלובש אף מצנפת ואבנט^[75], או שמאחר והצריך הכתוב ללבוש כתונת ומכנסים, הרי שהרמת הדשן חשובה עבודה, וממילא צריך לה כל הארבעה בגדים^[76]. וריש לקיש סובר שאינו לובשם, שלא אמר הכתוב שילבש אלא כתונת ומכנסים, שהרמת הדשן אינה חשובה עבודה^[77]. להלכה כתבו ראשונים שהרמת הדשן עבודה היא ולובש ארבעה בגדים^[78].

איכות הבגדים

הבגדים שלובש המרים את הדשן, נחלקו בו ראשונים: יש סוברים שלובש בגדי כהונה פחותים מהבגדים שמשמש בהם בשאר העבודות^[79], שנאמר: ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים^[80], ואף על פי שהכתוב נאמר על הוצאת הדשן^[81], למדים מכאן שאין ראוי לעשות מלאכת הדשן באותם בגדים שהוא משמש בהם^[82], שאינו דרך-ארץ* למזוג כוס לרבו בבגדים שבישל בהם קדירה לרבו^[83]. ויש חולקים וסוברים שלובש בגדי הכהונה הרגילים^[84], שמאחר שאינו מסיר אלא דשן מועט, אין בזה לכלוך בגדים^[85].

הערות שוליים