אנציקלופדיה תלמודית:תענית אסתר

בתענית אסתר מצינו שני מנהגים חלוקים: בברייתא שנינו שרבותינו שבארץ ישראל, נהגו להתענות שלשת ימי צום מרדכי ואסתר, לאחר פורים, שני וחמישי ושני, על מנהג זה ראה להלן: מנהג תענית שלושה ימים. מספרי הגאונים ואילך מצינו שמתענים ביום י"ג באדר, זכר למה שנקהלו והתענו ביום זה, בימי מרדכי ואסתר^[1], או זכר לתעניות שגזרה אסתר שלושה ימים^[2], בתענית זו עוסק עיקר הערך.

מקורה ומהותה

מקורה

יום תענית אסתר בשלושה עשר באדר, מצינו בספרי הגאונים ואילך, שמתענים ביום זה^[3], ויש מן הגאונים שכתבו שהוא נזכר במשנה ובתלמוד, והוא יום-הכניסה*^[4] - שבזמן שהיה בית המקדש קיים, בשנים מסוימות היו הכפרים מקדימים לקרות בו את מגילת-אסתר*^[5], למי שיושב בו בתענית^[6] - וקרוי כן לפי שמתכנסים בו לבקש רחמים^[7], כמו שנאמר "דברי הצומות וזעקתם"^[8], או לעיין בדברי העיר^[9], ויושבים בתענית^[10], ובטלים ממלאכה^[11], שכך כתוב "נקהלו היהודים ועמוד על נפשם ביום שלשה עשר לחודש אדר"^[12], מכאן אתה למד שיום שלושה עשר תענית, ויום ארבעה עשר משתה ושמחה^[13], ויש מן הגאונים וראשונים שכתבו שזהו שאמר רב שמואל בן רב יצחק בתלמוד, שיום שלושה עשר באדר זמן קהלה לכל הוא^[14], על שם הכתוב "בשלושה עשר בו"^[15] "נקהלו היהודים"^[16], שגזרו בו תענית^[17], והוא יום התענית^[18], ובאים בני הכפרים לעיירות לומר סליחות ותחנונים^[19]. ויש מן הראשונים שכתבו שתענית אסתר מוזכרת במגילה במה שכתוב "וכאשר קיימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם"^[20], דהיינו, שקבלו עליהם להתענות בכל שנה^[21]. מן האחרונים יש שכתב שזו היא שאמר רבי יוחנן, שמה שכתוב במגילה "ומאמר אסתר קיים"^[22], חוזר אף על הנאמר בסמוך לו "דברי הצומות וזעקתם"^[23], דהיינו שקיימו על עצמם את דברי הצומות, וקבלו להתענות תענית אסתר^[24].

זמן תקנתה

על הזמן שבו מצינו שהתענו תענית זו, נחלקו ראשונים: יש סוברים שהוא מימות מרדכי ואסתר^[25] - שקבלו עליהם^[26], או שמרדכי ואנשי כנסת הגדולה תקנו כן^[27], או שכן נהגו מאז^[28] - לעשות תענית בכל שנה ושנה^[29], כמו שנאמר במגילה "וכאשר קיימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם"^[30], ופרשו שכשם שקבלו עליהם את ימי הפורים, כך קיימו עליהם את ענין הצומות שצמו בזמן ההוא^[31]. ויש סוברים שמצינו תענית זו בימי בית שני^[32], וזהו שאמרו בגמרא, שבזמן שבית המקדש היה קיים, היו בני הכפרים בשנים מסוימות, מקדימים את מקרא מגילה ליום הכניסה - או לפניו^[33] - שהוא יום תענית אסתר^[34]. ויש מן הראשונים שכתבו, שהיא מתקנת חכמים האחרונים, שאחר חתימת התלמוד, לפי שאינו מפורש בכתוב, ולא בתלמוד^[35]. ויש מן הראשונים שכתבו, שלא ידוע בבירור מי תיקן תענית זו^[36]. על זמן מנהג תענית שלושה ימים, ראה להלן: מנהג תענית שלושה ימים. ויש סוברים שאף שנתקנה התענית בימי מרדכי ואסתר, קודם בנין בית שני, בימי בית שני לא התענו, משום שיום י"ג באדר הוא מהימים טובים הנזכרים במגילת תענית^[37], ואין מתענים בו - לסוברים כן ^[38]- ולאחר שנחרב הבית ובטלה מגילת תענית^[39], חזרה התענית למקומה^[40].

תקפה

בתוקף התענית נחלקו ראשונים: יש סוברים שהיא מדברי קבלה^[41], וחשובה כדברי תורה, ולכן היא חמורה משאר תעניות^[42], שלדעתם זהו מה שנאמר במגילה "כאשר קבלו עליהם ועל נפשם דברי הצומות וזעקתם"^[43], שקבלו עליהם להתענות בכל שנה^[44]. ולדעת הרבה ראשונים, אינה תענית ציבור קבועה - לא מדברי תורה, ולא מדברי סופרים^[45] - אלא שכך נהגו העם^[46], זכר לדבר^[47] , ואינה חובה גמורה כל כך^[48], ומה שנאמר במגילה "דברי הצומות וזעקתם"^[49], אינו קבלת תענית אסתר^[50], שהרי אותם תעניות שהתענה מרדכי בשושן, היו בניסן^[51], וכן כתבו אחרונים להלכה, שתענית זו אינה חובה^[52], ויש שכתבו שאף על פי שאינה מארבעת הצומות הקבועים, יש בה סרך קבלת אבות, יסוד אנשי כנסת הגדולה, כמו שנאמר "וכאשר קיימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם"^[53]. ויש שכתבו שהיא חובה מתקנת חכמים^[54], קודם שנחרב הבית^[55], או מדברי הגאונים^[56].

טעמה

בטעם התענית, נחלקו ראשונים: יש שכתבו שהיא זכר לנס שנעשה ביום י"ג באדר^[57], שנקהלו בו היהודים^[58], לתת שבח והודאה על העבר, ולהתפלל ולהתחנן על העתיד^[59], כדי לזכור שהשם רואה ושומע כל איש בעת צרתו, כאשר יתענה וישוב אליו בכל לבבו, כמו שעשה בימים ההם^[60], וכתבו שאינה זכר לתענית שגזרה אסתר, שלושה ימים^[61], שהרי הם התענו שלושה ימים^[62], ואנו אין מתענים אלא יום אחד^[63], ועוד שתעניות אלו היו בניסן^[64], ויש שכתבו כעין זה, שיום י"ג באדר היה להם יום מלחמה וצער, כמו שכתוב "נקהלו היהודים", ונחו בי"ד, וזכר לאותו צער, תקנו תענית, והשמחה בי"ד, כאדם שיצא מצרה לרוחה^[65]. ויש סוברים שהיא זכר לתעניות שגזרה אסתר בימי המן^[66], והתענו בו מרדכי ואסתר^[67], שלושה ימים^[68], ותקנו שיתענו זכר לנס^[69], ושיזכור כל אדם שהבורא יתברך, רואה ושומע כל איש בעת צרתו, כאשר יתענה אליו וישוב אליו, בכל לבבו כאשר עשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, שהתענו שלושה ימים, לילה ויום^[70], ואף על פי שהם התענו בניסן^[71], אין תענית זו, אלא זכר לדבר^[72], ונהגו לסמוך התענית לפורים^[73], ומשום כך כתבו שאין זו תענית ציבור קבועה, אלא מנהג שנהגו^[74], וכו יש שכתבו שתקנו להתענות בשלושה עשר, אף על פי שהם התענו בניסן, זכר לנס^[75], ואף על פי שהם התענו שלושה ימים^[76], לפי שלדעת הבבלי הם התענו שלושה ימים ברציפות^[77], ואין מתענים לדורות שלושה ימים, ברציפות - שיש סכנה בדבר^[78] - ושלא ברציפות אין מתענים, לפי שהם לא התענו אלא תענית אחת, של שלושה ימים רצופים^[79]. ויש שכתבו שלא נתקנה תענית זו, אלא כדי שיהיו זריזים לשמוע מקרא-מגלה*, לפיכך קבעו תענית, שלא לאכול קודם מקרא מגילה^[80]. ויש שכתבו טעם לתענית על פי הסוד, לפי שבימי הפורים מותר לשתות כל יין שירצה האדם, ולהתענג ולהתפנק^[81], והשטן מכניס שמחה בלבות בני אדם, ונותן בלבם לאכול ולשתות, ואחר כך עולה ומסטין, ולכן מתענים, להכניע כחו מלהשטין, ולהורות שמה שישראל שמחים ושותים בימים אלו, אינו להשלים תאות היצר, אלא לעבודת קונינו, שהרי אנו מקדימים להתענות קודם לכן, להכניע תאות היצר^[82].

גדרה

בגדר התענית, משמע בדברי ראשונים שהיא חשובה תענית ציבור^[83]. ויש מן הראשונים שכתב שלא מצינו תענית זו, בכלל הצומות שהם גזרת חכמים, אלא כעין תענית יחיד הוא, ולכן צריך לקבלה מבעוד יום^[84].

מהותה

במהות יום התענית נחלקו ראשונים ואחרונים: יש שכתבו שאינה בכלל שאר תעניות, שתענית של שמחה היא^[85], וקבלו עליהם בשמחה^[86], לזכר הניסים^[87], ואינו קבוע לצער^[88], וכן כתבו ראשונים, שאינה כשאר תעניות של פורענות^[89], ולכן אם אי אפשר להתענות בו ביום, מקדימים את התענית ולא מאחרים אותה^[90]. ויש מן הראשונים שכתבו שאין מרבים בו בשמחה^[91], כבשאר ימי חודש אדר^[92]. על מהות התענית לנוהגים לצום שלושה ימים ראה להלן^[93]. וכתבו ראשונים שתענית זו יש בה סרך תפלה, ופרסום הנס, ליתן בו הודאה ושבח לבורא יתברך על הנסים ועל הגבורות^[94],

הכרזת התענית

הכרזת התענית - שיש נוהגים, ששליח ציבור מכריז על התענית, בשבת שלפניה^[95] - כתבו ראשונים שאין מכריזים על תענית אסתר^[96], ויש שכתבו הטעם לפי שענין ההכרזה, הוא קבלת תענית ציבור, בזמן שלום^[97], ואילו תענית זו לדעתם, היא חיוב קבוע^[98], ואינה צריכה להכרזה^[99].

ימי השבוע שיכולה לחול בהם

שלושה עשר באדר, לפי לוח-השנה* המסור בידינו, לעולם לא יחול בימים ראשון שלישי ושישי^[100], סימן "ולא אג"ו צום אסתר"^[101], ויש שכתבו סימן "ולא אגו"ז תענית אסתר"^[102].

הזמנים שמתענים בהם

קביעות היום

היום שבו מתענים, יש מן הראשונים שכתבו שהיא תענית קבועה ליום י"ג באדר^[103], ויש שכתבו שאין יום קבוע לתענית^[104], שהרי מצינו שיש נוהגים להתענות שלושה ימים לאחר פורים^[105], וכן יש מן האחרונים שכתבו בדעת גאונים, שמעיקר התקנה - לסוברים שתענית אסתר, היא תקנה^[106] - לא נקבעה התענית ביום מסויים בדוקא, אלא נקבע צום אסתר בכל שנה, ואם אפשר מתענים ביום שלושה עשר^[107] - שהוא עיקר קביעותו^[108] - וכן היו נוהגים קודם שנתקנה מגילת-תענית*^[109] - לסוברים שהיו מתענים בזמנים אלו ^[110]- ולאחר שנקבעה מגילת תענית, ונאסר יום זה בתענית^[111], היו מתענים באחד עשרה באדר^[112], שאין תענית זו כשאר תעניות ציבור, שהיום גורם לפורענות^[113], ואף בימי מרדכי ואסתר, היו מקדימים את התענית, אילו היתה חלה בימים שאסור להתענות בהם^[114]. על תענית שחלה ביום שאין מתענים בו, עי' להלן: תענית שלא בזמנה.

תענית ביום שלפני פורים

בטעם ההיתר להתענות ביום שלושה עשרה באדר, אף על פי שהוא יום שלפני פורים - שימי הפורים נזכרים כימים טובים במגילת-תענית*^[115], שאין מתענים בימים שלפניהם, לסוברים כן^[116], ולענין פורים לא בטלה מגילת תענית, אף לאחר חורבן הבית, לסוברים כן^[117] - מצינו בראשונים כמה טעמים: א) מהם מחלקים בין תענית זו לשאר תעניות, שהיא תקנת חכמים קדומה, עוד קודם שבטלה מגילת תענית^[118], שמתחילה כך התקינו^[119] - בימי מרדכי ואסתר^[120] - כמו שנאמר במגילה "דברי הצומות וזעקתם"^[121], ולא היה כח ביד חכמים לבטלה^[122]. או לפי שהיא חשובה כתענית חובה, מדברי הגאונים, ומנהג כל ישראל, והרי היא מותרת, אף על פי שתענית של רשות אסורה ביום זה^[123]. או לפי שאינה בכלל שאר תעניות, שתענית של שמחה היא^[124], זכר לניסים^[125], ואינה קבועה לצער^[126], ואין איסור בתענית כזו^[127]. ב) ויש שכתבו שדוקא לאחר חורבן הבית, שבטלה מגילת תענית - לסוברים כן^[128] -יום שלפני פורים אינו אסור בתענית, שאף שלענין פורים לא בטלה המגילה - לסוברים כן^[129] - היינו לענין פורים עצמו, אבל לענין יום שלפניו התבטל^[130], שאינו עדיף משאר ימים טובים של מגילת תענית^[131]. או מאחר שיום י"ג באדר הוא "יום נקנור" שהוא מהימים טובים הנזכרים במגילת תענית^[132], וכיון שנתבטל יום טוב זה, כשנתבטלה מגילת תענית^[133], אף משום יום שלפני פורים אינו אסור^[134], שאינו חוזר וניעור משום יום שלפני פורים^[135], שבבית דין של ראשונים, לא נאסר יום זה משום יום שלפני פורים, אלא משום יום נקנור, וכיון שעמדו בית דין של אחריהם, ובטלו יום נקנור, אין אנו אוסרים אותו בשביל יום שלפני פורים^[136], שכיון שבטלה קדושה הבאה לו מעצמו, אין אוסרים אותו משום קדושה הבאה לו ממקום אחר^[137]. או שמכיון שבטלה המגילה, יש להקל אף לענין פורים, לפסוק להלכה, כדעת הסוברים שבימים טובים המוזכרים במגילת תענית אין איסור תענית ביום שלפניהם^[138], כיון שדעת חכמים להקל בה^[139]. ג) ויש שכתבו שיום שלפני פורים, מעולם לא נאסר בתענית לפי שהאיסור להתענות בימים שלפני ימים טובים, הוא משום חיזוק לימים טובים^[140], ויום הפורים אינו צריך חיזוק, שהוא מדברי קבלה^[141], ודברי קבלה כדברי תורה^[142], שאין צריכים חיזוק^[143], או שאין צריך חיזוק לפי שיום הפורים נכתב בכתובים^[144], או שאין צריך חיזוק לפי שפורים היא מן המפורסמות - שקוראים בה את המגילה^[145] - ואינה צריכה חיזוק^[146]. על התענית לבני עיירות המוקפות חומה, שיום י"ד אינו אסור להם מדברי קבלה, עי' להלן^[147].

תענית ב"יום ניקנור"

על התענית בי"ג באדר, שהוא "יום נקנור", והוא יום טוב במגילת-תענית*^[148], שנינו בברייתא שרבותינו שבארץ ישראל, לא התענו ביום זה - את התענית שנהגו ג' ימים, זכר לתעניות אסתר^[149] - מפני ניקנור וחבריו^[150], אבל לאחר חורבן הבית, כתבו ראשונים שמותר להתענות ביום זה, לפי שבטלה מגילת תענית^[151] - והיינו אף תענית ציבור, לסוברים כן^[152] - ויש מן הראשונים שכתבו שמתענים ביום זה, אף על פי שהוא "יום ניקנור" - ואף על פי שלדעתם אף לאחר שבטלה מגילת תענית, תענית ציבור אין גוזרים בימים אלו^[153] - לפי שתענית זו אינה כשאר תעניות שנדחות מפני ימים טובים, כי היא זכר לנס שנעשה בו^[154], או לפי שתענית זו כבר קבלו עליהם ביום זה, קודם שנקבע ליום טוב^[155] - דהיינו בימי מרדכי ואסתר^[156] - ומה שנמנה יום ניקנור בכלל ימים טובים, לדעתם אינו אלא לענין הספד, ולא לענין תענית^[157].

בזמן שלום

בזמן שלום - ששאר תענית ציבור, אין חייבים להתענות^[158] - נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם, האם מתענים תענית זו: יש סוברים שאין מתענים^[159], שלדעתם אין זו תענית חובה מדברי קבלה^[160]. ויש סוברים שמתענים^[161], שלדעתם זוהי תענית קבועה^[162], מדברי קבלה^[163].

ליל התענית

ליל י"ג באדר, כתבו אחרונים שיש מתענים לילה ויום^[164], שאף בתענית שגזרה אסתר התענו לילה ויום^[165], ויש שכתבו שבזמן הזה, לא נהגו כן כלל^[166].

פרעון התענית

פרעון התענית ביום אחר, למי שאינו מתענה בי"ג אדר - על החייבים לפרוע את התענית, עיין להלן^[167] - כתבו אחרונים שהיינו משום שתענית זו אינה קבועה^[168], בדוקא ליום זה^[169], שהרי מצינו שיש נוהגים להתענות לאחר הפורים^[170], זכר לתענית של אסתר^[171].

בשנה מעוברת

בשנה מעוברת, שיש בה שני אדרים^[172], מתענים באדר השני^[173], שבו חל פורים^[174], שבאדר הראשון אין עושים פורים^[175], וכל שכן שאין מתענים בערבו^[176], ומה ששנינו, אין בין אדר הראשון לאדר השני, אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים^[177], היינו לענין שנהגו פורים ואחר כך עיברו את השנה^[178]. ויש מן הגאונים שכתבו שמתענים גם באדר הראשון, כמו בי"ג של אדר השני^[179].

המקומות שמתענים בהם

בעיירות המוקפות חומה

אף בעיירות המוקפות חומה - שיום הפורים שלהם הוא בט"ז אדר^[180] - כתבו גאונים וראשונים שמתענים בשלושה עשר^[181], ויש שכתבו שזו היא שאמרו בתלמוד שיום י"ג באדר זמן קהלה לכל הוא^[182], דהיינו שנקהלים לתענית אסתר - לסוברים כן^[183] - ומה שאמרו "לכל" היינו אף למוקפות חומה^[184], וכתבו אחרונים שאף על פי שמתענים, זכר למה שנקהלו היהודים בימי המן ביום י"ג באדר - לסוברים כן^[185] - ובשושן אף ביום י"ד, נקהלו על נפשם, שהרי לא נחו עד יום ט"ו^[186], לפי שהולכים אחר רוב העולם, ויום י"ג היה יום צרה לכל^[187], ואף לסוברים שטעם ההיתר להתענות ביום שלפני פורים, הוא משום שפורים דברי קבלה, ואינו צריך חיזוק לפניו^[188], כתבו ראשונים שאף על פי שיום י"ד אינו אסור לבני ט"ו, מדברי קבלה^[189], כיון שלא נאסר יום י"ד, לבני ט"ו אלא מפני יו"ט של יום י"ד, די להם להיות כמותם, ולא להאסר לפניו^[190], ויש שכתבו שאף לבני ט"ו, יום י"ד אסור בתענית מדברי קבלה, משום הנס שנעשה אף להם ביום זה^[191]. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שבעיירות המוקפות חומה אין מתענים בי"ג באדר^[192], שלדעתם דוקא בעיירות שאין מוקפות חומה, אין איסור להתענות, משום יום שלפני פורים, שיום פורים אין צריך חיזוק, - לפי שהוא מדברי קבלה^[193], או לפי שהוא כתוב במגילה^[194] - אבל יום י"ד, במוקפות חומה צריך חיזוק - שאינו מדברי קבלה, אלא הרי הוא בכלל הימים טובים ששנינו במגילת-תענית*^[195], ואינו כתוב במגילה^[196] - ואסור להתענות לפניו^[197].

בירושלים

בירושלים - שהיא מוקפת חומה^[198], ואין מתענים בי"ג באדר במוקפות חומה, לסוברים כן^[199] - נחלקו אחרונים: יש שכתבו שהיא בכלל שאר עיירות המוקפות חומה, שאין להתענות בה בי"ג באדר^[200]. ויש שכתבו שבירושלים מתענים בי"ג באדר^[201], לפי שיש לנהוג בה את החומרות של כל שאר המקומות^[202].

בכפרים

אף בכפרים - שמקדימים בהם את קריאת המגילה ליום-הכניסה*^[203] - כתבו גאונים שמתענים בשלושה עשר^[204]. ונחלקו אחרונים בדעתם: יש סוברים שדינם כמו בני שאר מקומות, שמתענים בי"ג, בכל יום מימות השבוע^[205], שהתענית מותרת בהם^[206]. ויש סוברים שלפי שבימי התענית, מתכנסים בני הכפרים לעיירות, לאמירת סליחות^[207], אין מתענים בי"ג אלא כשהוא חל ביום שני או חמישי, שבימים אלו מתכנסים בני הכפרים לעיירות, לקריאת התורה^[208], אבל כשחל י"ג באדר בשאר ימות השבוע, לא הטריחום לבא לעיירות שני ימים רצופים, ומקדימים את התענית ליום שני או חמישי שלפני י"ג באדר - כדרך שהקלו לבני הכפרים להקדים את מקרא המגילה ליום הכניסה^[209] - ואף על פי שביום זה, בני הכפרים מקדימים לקרוא בו את המגילה^[210], אין יום זה אסור אצלם בתענית^[211].

מנהגי היום

סליחות

אומרים בו סליחות*^[212] ותחנונים^[213], מעניין הפורענות^[214], בשחרית^[215], בתפילת שמונה עשרה^[216], כמו בשאר תעניות*^[217], שעיקר התענית סליחות ורחמים^[218], ומרבים בסליחות ותחנונים^[219] - כדרכם בשאר תענית ציבור^[220] - ויש שכתבו שבטלים בו ממלאכה^[221], ומתקבצים לבקש רחמים^[222].

נישואים

על נישואי אשה בשאר תעניות ציבור, ע"ע תענית ציבור, ולענין תענית זו מצינו בגאונים, שנושאים אשה בתענית אסתר^[223].

נפילת אפים

בשחרית אומרים נפילת-אפים*, שהרי מתענים ואומרים תחנונים וסליחות^[224], על נפילת אפיים בתפילת מנחה, ע"ע פורים.

תפילות היום

תענית אסתר, הרי היא כתענית ציבור לכל דבר^[225], קוראים בתורה "ויחל משה"^[226], כמו בשאר תעניות*^[227], ומזכירים עננו בתפילה^[228], ואומרים וידוי, ואבינו מלכנו^[229], ומפטירים במנחה בהפטרת "דרשו"^[230], וכן לענין נשיאת כפים במנחה של תענית אסתר - שבתענית ציבור הכהנים נושאים כפיהם^[231] - מצינו בגאונים שהכהנים נושאים כפיהם^[232], וכן כתבו אחרונים שכך נוהגים^[233], שתענית זו היא תענית ציבור^[234], ושקולה לשאר תעניות ציבור הכתובים בפסוק, וכבר קבלו עליהם בכל תפוצות ישראל להתענות בו^[235].

אמירת מזמור לתודה

אמירת מזמור לתודה, בתפילה^[236], כתבו אחרונים שאומרים אף בתענית אסתר^[237], ואף לסוברים שבבית שני היו מתענים בו^[238], ולא היו מקריבים בו קרבן תודה^[239], ומצינו שבימים שלא היו מקריבים קרבן תודה, אין אומרים מזמור לתודה^[240], כיון שבבית ראשון היו מקריבים קרבן תודה^[241].

מחצית השקל

על מנהג נתינת מחצית השקל לצדקה, זכר למחצית השקל, ע"ע פורים*. ויש מן האחרונים שכתב שנותנים אותו דווקא בתענית, כדי שתהא צדקה לכפרה, עם התענית^[242].

על לימוד עם תלמידים, שיש שנמנעו בערב פורים, בשביל שטרודים בהכנת צרכי פורים, ע"ע פורים.

החייבים בתענית

לפרוש מן הציבור

אף לסוברים שתענית זו אינה חיוב, אלא מנהג^[243], כתבו ראשונים שאסור לאדם לפרוש מן הציבור, משום איסור לא-תתגודדו*, שנצטוינו שלא להתחלק לאגודות, שכל אחת נוהגת באופן אחר^[244].

נשים

נשים - שבשאר תעניות אין נוהגות להתענות, לסוברים כן ^[245]- יש מן האחרונים שכתב שלדעת הסוברים שתענית זו מנהג^[246], אין הנשים נוהגות להתענות כמו בשאר תעניות^[247], ולדעת הסוברים שהיא מדברי קבלה^[248], הן מתענות, שלכתחילה נקבעה התענית על כולם, כמקרא מגילה^[249].

לבריאים שקשה להם

בריאים שקשה עליהם התענית - כגון הולכי דרכים^[250], או שיש להם טורח^[251], או צער^[252] - נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם: יש סוברים שחייבים להתענות^[253], שתקנת חכמים היא - לסוברים כן ^[254]- ואף לסוברים שאינה אלא מנהג^[255], מכל מקום אין להם לפרוש מן הציבור^[256], וכן הוא אף בתענית שהוקדמה ליום חמישי - לסוברים כן^[257] - שאין אוכלים בחמישי, ופורעים בשישי^[258]. ויש סוברים שבריאים שקשה להם התענית, פטורים מלהתענות^[259], שלדעתם אין תענית זו חובה, אלא מנהג בלבד^[260].

חולים קצת

חולים קצת - כגון מעוברות, ומניקות, וחולה שאין בו סכנה^[261] - נחלקו אחרונים בדעת ראשונים האם מתענים בתענית זו: יש סוברים שתענית זו חמורה משאר תעניות ציבור, ואף חולים אלו - שבשאר תעניות פטורים מן התענית^[262] - חייבים להתענות בתענית זו^[263], שלדעתם חיובה מדברי קבלה^[264]. ויש סוברים שתענית זו דינה כשאר תעניות ציבור^[265], שלדעתם החיוב בתענית הוא משום תקנת חכמים^[266], או משום מנהג^[267], על החיוב והמנהג בחולים אלו, לדעה זו, ע"ע תענית ציבור. ויש סוברים - וכן הלכה^[268] - שהקלו בתענית זו יותר משאר תעניות^[269], שלדעתם אינה חובה, אלא מנהג^[270], ולכן הקלו בה לעת הצורך^[271], וכן יש שכתבו שחלושים יכולים שלא להתענות, שכל עקרו של תענית זה רפוי, ובעיקר למי שחלוש, וביום שלאחריו, יצטער משום התענית, שאין נכון שיתענה^[272], שאם כן יצטער בפורים^[273], ונחלקו העומדים בדעה זו: מהם שהתירו דוקא למעוברות ומניקות שמצטערות^[274], וכן ליולדת בתוך שלושים יום^[275], שאף שבשאר תעניות נהגו להחמיר בהן^[276], בתענית זו אין צריכות להתענות^[277], וכן חולים, אפילו שלא הכביד עליהם החולי, כגון כואבי עינים^[278], ומהם שהקלו במעוברות ומניקות, אף על פי שאינן מצטערות^[279].

חתן ובעל ברית

על חתן ביום חופתו, ובעל ברית, שיש סוברים שאין חייבים בתענית ציבור, ע"ע תענית ציבור, וכתבו אחרונים, שכן הוא לענין תענית אסתר^[280], ויש מן האחרונים שכתבו, שלענין תענית אסתר שאינה חובה כל כך^[281], אפשר שיש להקל להלכה כדעת הסוברים שאין בעל ברית צריך להתענות, ועל כל פנים לאחר מנחה^[282].

בתוך שבעת ימי המשתה

חתן בתוך שבעת ימי המשתה, כתבו אחרונים בדעת ראשונים שאינו צריך להתענות, שדוקא לענין שאר תענית ציבור, מחוייב להתענות - לסוברים כן^[283] - אף שימי שמחתו הם כרגל אצלו, משום שאבלות של רבים, דוחה עשה של יחיד^[284], אבל תענית אסתר, אינה חובה - לסוברים כן^[285] - ומקילים בה^[286], ונחלקו אחרונים האם צריך לפרוע את התענית, יש שכתבו שאין צריך^[287], ויש שכתבו שלאחר שבעת ימי המשתה יפרע את התענית^[288].

פרעון התענית לפטורים משום צער

פרעון התענית ביום אחר, לפטורים מהתענית, מחמת צער - כגון כואבי עיניים, או מעוברות ומניקות, לסוברים שאין פטורות אלא כשמצטערות^[289] - עליהם לפרוע את התענית^[290], לפי שמעיקר הדין חייבים הם להתענות, ולא הקלו להם אלא משום צערם, ולאחר שיעבור הצער, צריכים לפרוע ולהתענות ביום אחר^[291].

שלא משום צער

מי שפטור מן התענית, אף שלא במקום צער - כגון מעוברות ומניקות, לסוברים שפטורות מן התענית, אף כשאינן מצטערות ^[292]- נחלקו אחרונים האם עליהן לפרוע את התענית ביום אחר: יש שכתבו שאין צריכות לפרוע את התענית^[293], לפי שמעיקר הדין אינן בכלל חובת התענית^[294]. ויש שמשמע מדבריהם שחייבות לפרוע ביום אחר^[295].

השתתפות עם הציבור

הפטורים מן התענית - כגון עוברות ומניקות^[296] - ימעטו קצת באכילה ושתיה, בשביל לכלול עמם עם הציבור^[297], על פרטי הדין, ע"ע תענית ציבור.

תענית שלא בזמנה

כשאי אפשר להתענות בו ביום

חל יום שלושה עשר באדר ביום שאין מתענים בו - כגון בשבת, שאין מתענים בה^[298], או בערב שבת, בזמן שמקדשים על פי הראיה^[299], ואין מתענים בו, לסוברים כן^[300] - אין מבטלים את התענית לגמרי^[301], אלא מקדימים אותה^[302] - על היום שבו מתענים, ראה להלן^[303] - ואינה כשאר תעניות, שמאחרים אותן, שאין מקדימים את הפורענות^[304], ואילו תענית זו אינה של פורענות^[305], אלא נס הוא, ונס מקדימים ולא מאחרים^[306]. ויש שכתבו הטעם שמקדימים ואין דוחים, לפי שאי אפשר לאחרו ליום ראשון, שהוא פורים^[307], ואין דוחים את יום הפורים^[308], ולא ליום שני שהוא שושן פורים^[309]. ויש שכתבו הטעם שמקדימים ואין דוחים, לפי שאם תידחה התענית, לא תהיה דומה לתענית שהתענו בימי אסתר, שהיתה קודם לישועה^[310], ואי אפשר לעשות להיפך, פורים ואחר כך תענית^[311]. על איחור התענית, לנוהגים לצום שלושה ימים, ראה להלן: מנהג תענית שלושה ימים^[312].

כשחל בשבת

חל שלושה עשר באדר להיות בשבת - שמקדימים את התענית^[313] - נחלקו גאונים וראשונים באיזה יום מתענים: א) יש סוברים - וכן הלכה^[314] - שמתענים ביום חמישי^[315] - שהוא י"א באדר - ואף על פי שהוא רחוק הרבה מיום פורים^[316], לפי שבערב שבת אין מתענים^[317], מפני טורח השבת^[318], שעיקר תענית סליחות ורחמים^[319], ויבואו להמנע מכבוד השבת^[320], או שלא יהיו יכולים להרבות תחנונים, מפני טורח כבוד שבת^[321], או כדי שלא יכנס בשבת כשהוא מתענה^[322] - שאין מתענין בערב שבת, אלא תענית של צורך, כגון תענית-חלום*, לסוברים כן ^[323] - או משום שאין רגילים להתענות בערב שבת, משום כבוד שבת^[324] - אף על פי שלהלכה מותר^[325] - ואף שמצינו שאנשי מעשה מתענים אף בערב שבת - לסוברים כן ^[326]- היינו דווקא ליחידים שאין מבטלים בכך עונג שבת, אבל רוב העולם חלשים לאחר התענית,^[327], או שלא התירו אלא תענית יחיד, ולא תענית ציבור^[328], כמו תענית אסתר^[329], ואף לסוברים שכאשר חל בערב שבת, מתענים בו ביום^[330], כאשר חלה בשבת, וכבר נדחתה התענית ממקומה, לא רצו לקבעו בערב שבת, הואיל ונדחה^[331], או שמאחר שמקדימים, מקדימים ליום-הכניסה*^[332], ויש שכתבו שזוהי ששנינו במשנה, שאם חל להיות פורים ביום ראשון, יום הכניסה הוא ביום חמישי^[333], שלדעתם יום הכניסה הוא יום התענית^[334]. ב) ויש סוברים שמתענים בערב שבת^[335], שהוא קרוב יותר ליום הפורים^[336], לפי שכך היא ההלכה, שבערב שבת מתענים ומשלימים^[337], או לפי שיש בה סרך תפילה ופרסום הנס וקבלת אבות - לסוברים כן^[338] - ותענית שיש בה סרך מצוה, מתענים אף בערב שבת, לסוברים כן^[339], או כדי שיהיו קוראים בתורה חמשה ימים רצופים^[340]. ויש שכתבו בשם גאונים, שבראשונה היו מתענים בערב שבת, ויום זה בבבל היה יום השוק, וכשהיו מתענים באותו היום, היו שוהים הציבור בבית הכנסת, ומרבים בסליחות ותחנונים, כדרכם בשאר תענית ציבור, וביציאתם מבית הכנסת כבר פסקה רגל מן השוק, והעם צריכים לקנות ולא מוצאים, התקינו לדחותו ממקומו, ולהקדימו לחמישי, שלא יתמעט כבוד השבת, ומאותה תקנה ואילך, נהגו העם להתענות בחמישי^[341].

מנהג פרושים

ויש מהראשונים שכתבו שיש פרושים, שמתענים בחמישי עם הציבור, וחוזרים ומתענים בשישי, כדי לסמוך התענית לפורים, שלדעתם כך הוא דינו, הואיל ואי אפשר להתענות בשבת, יש להתענות בערב שבת^[342], ותמהו עליהם, שלדעתם אין תענית זו, אלא מנהג בלבד^[343], וכיון שנהגו להתענות בחמישי, אין להחמיר ולעשותו כאילו הוא קבוע מן התורה, ולחזור ולהתענות בשישי^[344].

כשחל בערב שבת

חל שלושה עשר להיות בערב שבת - כגון בזמן שמקדשים על פי הראיה^[345] - נחלקו גאונים וראשונים בדעתם: כתבו גאונים שמקדימים את התענית^[346], ומתענים בחמישי^[347] - שהוא יום י"ב באדר - לפי שאין מתענים בערב שבת, מפני טורח השבת^[348], ולדעתם זוהי ששנינו במשנה, שאם חל להיות פורים בשבת, יום הכניסה הוא ביום חמישי^[349] - שלדעתם יום הכניסה, הוא יום התענית^[350] - וכתבו שאין תענית זו כשאר תענית ציבור, שמתענים אף בערב שבת^[351] - כגון בזמן שמקדשים ע"פ הראיה^[352], או תענית עשרה בטבת, שאף בזמן הזה יכולה לחול בערב שבת^[353] - שהם תעניות קבועות, ושל פורענות הם ואין מקדימים פורענות, אבל תענית זו, אינה חובה גמורה כל כך - לסוברים כן^[354] - ואינה חיוב קבוע כשאר תעניות^[355] - לסוברים כן^[356] - ולא נאמר בה שאין מקדימים אותה, שאין היא של פורענות, אלא תענית של שמחה^[357], ולכך ראוי להקדימה^[358], ויש שכתבו שאף לסוברים שחיובה קבוע^[359], מקדימים אותה, שאינה דומה לשאר תעניות שהיום גורם את התענית, שבו היתה הפורענות^[360], אבל תענית זו, אף בימי מרדכי ואסתר, אילו היה חל יום שלושה עשר בשבת, היו מקדימים להתענות ביום חמישי^[361]. ויש שכתבו שמתענים ביום שישי^[362], ואף לסוברים שכאשר חל בשבת נדחה לחמישי^[363] שדוקא כאשר נדחית התענית ממקומה, אין דוחים אותה לערב שבת, אבל כשזמנו קבוע לערב שבת, מתענים בו ביום^[364].

ברית מילה

ברית שחלה בתענית אסתר שהוקדמה ליום חמישי - לסוברים כן^[365] - נחלקו אחרונים אם הקרואים לברית מותרים באכילה: יש סוברים שמותרים באכילה^[366] - כל הקרואים לסעודה^[367] - ואפילו הם יותר מעשרה^[368], כיון שהיא סעודת מצוה, ויש לתענית תשלומים למחר^[369], ואפילו בשחרית מותרים באכילה^[370], ויפרעו את התענית למחר בערב שבת^[371], שלדעתם אף שמקדימים את התענית ליום חמישי, אין יום זה קבוע לתענית^[372], או לפי שלדעתם הטעם שאין קובעים את התענית ביום שישי, הוא משום הסליחות שאומרים בתענית^[373], ויחידים יכולים ללוות ולפרוע ביום שישי, שהרי כבר אמרו סליחות ביום חמישי^[374]. ויש סוברים שיתענו ביום חמישי, ויעשו את הסעודה בלילה^[375] - מלבד בעלי הברית, שאף בשאר תענית ציבור שנדחית, מותרים באכילה^[376] - שלדעתם כשמקדימים את התענית, יום חמישי הוא יום קבוע לתענית^[377], ולדעתם הטעם שאין מתענים ביום שישי, הוא משום שאין קובעים תענית בערב שבת^[378], ואף ליחיד אין להתענות בו^[379], ועוד שאם ידחו את התענית לערב שבת, יצטרכו להשלים למחרת עד צאת הכוכבים של כניסת השבת^[380], ואינו בדין שביום חמישי, שהוא זמן הקבוע על פי חכמים^[381], לא יתענה מפני סעודת הברית, ובערב שבת יתענה עד הלילה, וכבר נכנסה שבת^[382].

פרעון התענית לבעלי ברית

בעלי ברית שחלה ביום תענית אסתר מוקדמת ליום חמישי, שאין חייבים להתענות בו^[383], נחלקו אחרונים האם חייבים לפרוע את התענית בערב שבת: יש סוברים שחייבים לפרוע^[384], שלדעתם יום חמישי הוא יום קבוע לתענית מוקדמת^[385]. ויש סוברים שאין חייבים לפרוע, לפי שלדעתם יום חמישי אינו יום קבוע לתענית מוקדמת^[386].

פרעון התענית לשוכח

תענית שהוקדמה ליום חמישי - לסוברים כן^[387] - ויחיד לא התענה, ששכח שמתענים בו ביום, יתענה למחר בערב שבת^[388].

סליחות למתענים ביום אחר

תענית שהוקדמה ליום חמישי - לסוברים כן^[389] - ויחידים מתענים למחרת - כגון הקרואים לסעודת ברית, שחלה ביום חמישי, לסוברים כן^[390] - כתבו אחרונים שאומרים סליחות ביום חמישי^[391].

מחצית השקל

על מנהג מחצית השקל לצדקה, זכר למחצית השקל, שיש שכתבו שנותנים אותו דוקא בתענית, כדי שתהא צדקה לכפרה עם התענית, עיין לעיל^[392], ולדעתם כאשר מקדימים את התענית ליום חמישי^[393], נותנים אותו ביום התענית^[394].

מנהג תענית שלושה ימים

תענית שלושה ימים

מנהג תענית שלושה ימים, שנינו בברייתא, שרבותינו שבארץ ישראל נהגו להתענות כן^[395], ואין מתענים אותם רצופים, אלא פרודים, שני וחמישי ושני^[396], זכר לתענית שהתענו בימי מרדכי ואסתר^[397], שלדעתם הם התענו שלושה ימים שלא ברציפות^[398] - כגון שני וחמישי ושני^[399] - ולכן נהגו להתענות שלושה ימים שלא ברציפות^[400], ויש שכתבו הטעם שמתענים שני וחמישי ושני, משום שמקדימים את התענית^[401], וכל תענית שנדחית, דוחים אותה ליום-הכניסה*, שהם ימי שני או חמישי^[402], ומחלקים אותם לשלושה ימים, שני וחמישי ושני^[403], ויש שכתבו שאף לסוברים שבימי מרדכי ואסתר התענו שלושה ימים רצופים^[404], אין מתענים יותר מיום אחד, לפי שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בדבר^[405], ולהתענות שלושה ימים שלא ברציפות אין טעם, משום שלדעתם - שהתענו שלושה ימים ברציפות - לא היתה זו אלא תענית אחת^[406], ויש אחרונים שהביאו אנשי מעשה, להתענות ג' תעניות אלו קודם פורים^[407], בי"א וי"ב וי"ג באדר^[408].

זמן התענית

בזמן התענית שנינו בברייתא, שאין מתענים אותם בניסן - אף על פי שהתענית שגזרה אסתר היתה בניסן ^[409] - לפי שאין מתענים בניסן^[410], אלא מקדימים אותם לאחר הפורים^[411], שסומכים את התעניות, לזמן שהם התענו בו^[412]. ויש שגרסו בברייתא שמתענים לאחר ניסן^[413]. ועוד שנינו בברייתא שאין מתענים ביום י"ג באדר, לפי שהוא "יום נקנור"^[414], ועוד שמאחרים את הפורענות, ולא מקדימים^[415], וכתבו אחרונים שאף על פי שתענית זו היא זכר לנס, מכל מקום גוף התענית, דבר של צער הוא, ואין מקדימים אותה^[416].

בלילה

תעניות אלו נחלקו אחרונים האם מתענים בהם אף בליל התענית: יש סוברים שמתענים לילה וביום^[417], זכר למה שהם התענו לילה ויום^[418], ויש שפרשו שזוהי ששנינו בברייתא שמפסיקים לפורים^[419], שמפסיקים בתענית אלו מבעוד יום^[420], ויש שכתבו שיש מתענים ביום לבד^[421]. וכן לענין הנוהגים להתענות ג' תעניות אלו קודם פורים^[422], יש נוהגים להתענות בימים בלבד, ויש נוהגים להתענות שלושה ימים רצופים, לילה ויום^[423].

בזמן הזה

בזמן הזה, כתבו אחרונים שאין נוהגים לצום תעניות אלו, בשביל שלא להכביד על הציבור^[424], וכן יש שכתבו שבזמן הזה, לא נהגו כלל בתעניות אלו^[425], ויש שכתבו שהטעם שאין אנו נוהגים בכך, הוא משום שהמנהג להתענות שלושה ימים שאינם רצופים, הוא על פי הסוברים שכך התענו בימי מרדכי ואסתר, שלושה ימים שאינם רצופים - לסוברים כן ^[426] - אבל אנו נגררים במנהגים שלנו אחר דעת התלמוד בבלי, שסובר שהם התענו שלושה ימים רצופים^[427], ולדורות אין ראוי לנהוג תענית יותר מיום אחד^[428]. ויש מן האחרונים שהביאו מנהג אנשי מעשה להתענות שלושה ימים^[429].

הערות שוליים