אנציקלופדיה תלמודית:תחית המתים

הגדרת הערך - נס העתיד להתרחש באחרית הימים, שישיב הקדוש ברוך הוא את נפשות מתי ישראל לגופם.

מהותה וגדרה

ענינה

תחיית המתים היא נס המובטח שייעשה לעם ישראל, או כחלק מטובות קץ הימים^[1] והנכבד שבהם^[2], וכחלק מתשלום השכר על המעשים בעולם הזה^[3]. ויחדו חכמים ברכה לנס זה את ברכת גבורות שבתפילת שמונה עשרה^[4], על פרטי ברכה זו ע"ע גבורות.

מקור לאמונה בה

מקור לתחיית המתים מן התורה, הביאו אמוראים מקראות שונים, חלקם הם ראיות מבוררות וחלקם על דרך רמז^[5]: א) ר' יוחנן אומר,^[6] ממה שנאמר: ^[7] ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן, והלא אהרן מת קודם שנכנס לארץ, ואיך יתנו לו ישראל תרומה*, אלא שעתיד אהרן לחיות וישראל נותנים לו תרומה, ומכאן לתחיית המתים מן התורה^[8]. ויש מן הראשונים שביארו שלמדים כן ממה שהזכיר הכתוב אהרן יותר מבניו, על אף שהתרומה ניתנת לכל בני אהרן, אלא בא הכתוב ללמוד שעתיד אהרן לחיות ולקבל תרומה^[9]. וכתבו ראשונים שמקור זה מלמד על תחיית המתים שתהיה בימות המשיח, שבתחיית המתים שתהיה לעולם הבא, לא תהיה אכילה ושתיה, ולא תהיה בו מצוות תרומה^[10]. ב) יש אומרים ממה שאמר הכתוב על האבות, אברהם, יצחק ויעקב: וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען^[11], וכן נאמר: על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם^[12], לכם לא נאמר, אלא להם, והרי לא נתנה הארץ לאבות אלא לבני בניהם, אלא מכאן לתחיית המתים מן התורה^[13], שעתידים האבות לשוב לתחיה, ויתן להם הקדוש ברוך הוא את הארץ^[14]. ג) יש אומרים שרבן גמליאל לימד מן הכתוב: ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום^[15] - ומייתור תיבת "היום" למדים שמשמעות הכתוב היא, חיים כולכם כהיום הזה^[16] - מה היום כולכם קיימים, אף לעתיד לבוא כולכם קיימים^[17]. ד) בברייתא דרשו מן הכתוב: אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא^[18], כשם שמחיצה ורפואה מתקיימים באותו אדם - שהרי אין רפואה אלא במקום מכה^[19] - כך מיתה וחיים באותו אדם, שאחר שהוא מת, הוא חי, מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מוזכרת בתורה^[20]. ה) ר' מאיר אומר, ממה שנאמר: אז ישיר משה^[21], ולא נאמר "שר" בלשון עבר, אלא "ישיר" בלשון עתיד, מכאן לתחיית המתים מן התורה^[22], שעתידים משה ובני ישראל לשיר עוד שירה חדשה לעתיד לבא^[23], על נס תחיית המתים^[24]. ו) עוד דרש רבא, ממה שאמר הכתוב: יחי ראובן ואל ימת^[25] - והלא ראובן מת, אלא כוונת הכתוב^[26] - יחי ראובן, בעולם הזה, ואל ימת, לעולם הבא, ומכאן לתחיית המתים מן התורה^[27].

וישנם תנאים ואמוראים שהביאו ראיה לתחיית המתים מדברי הנביאים והכתובים: א) רבינא הביא, ממה שאמר הנביא "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם^[28]", מכאן ראיה לתחיית המתים^[29]. ב) רב אשי הביא ממה שאמר הנביא: ואתה לך לקץ ותנוח ותעמד לגרלך לקץ הימין^[30] - הרי שימות ושוב יעמד^[31] - מכאן לתחיית המתים מן התורה^[32]. ג) וכן הביאו מהכתוב: אז יבנה יהושע מזבח לה'^[33], "בנה" לא נאמר, אלא "יבנה", מכאן לתחיית המתים מן התורה^[34]. ד) רבי יהושע הביא, ממה שאמר הכתוב: אשר יושבי ביתך עוד יהללך סלה^[35], "היללוך לא נאמר, אלא "יהללוך", לעתיד לבוא, מכאן לתחיית המתים מן התורה^[36]. ה) רבי חייא בר אבא הביא ממה שאמר הנביא: קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו, "ריננו" לא נאמר, אלא "ירננו", מכאן לתחיית המתים מן התורה^[37], שעתידים הנביאים - שנקראו צופים^[38] - לקום לתחיה ולומר שירה^[39]. ו) ר' טבי בשם ר' יאשיה הביא מהכתוב: שלש הנה לא תשבענה וגו' שאול ועוצר רחם^[40], סמך הכתוב שאול אצל רחם, ללמד, מה רחם מכניס ומוציא, אף שאול מכניס ומוציא^[41]. ז) ויש שהביאו מן הכתוב: יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שכני עפר כי טל אורת טלך וארץ רפאים תפיל^[42]. ח) וכן הביאו הראשונים מהפסוקים שנאמרו במתים שהחיה יחזקאל: הנה אני פתח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל^[43], ועוד נאמר שם: ונתתי רוחי בכם וחייתם^[44]. ט) ויש שהביאו מהכתוב: ה' ממית ומחייה מוריד שאול ויעל^[45].

תכליתה

התכלית בחזרתן לתחייה של המתים, לדעת הראשונים שתחיית המתים היא לעולם הבא^[46], כתבו ראשונים שהיא בשביל שיקבל הגוף את השכר והעונש יחד עם הנפש, כשם שהיה עמה בחייו בעת שעשו את המצות או את העבירות^[47]. לדעת הראשונים שתחיית המתים היא לימות המשיח^[48], תכלית התחיה היא כדי לתת שכר לאוהביו ויראיו^[49], ויזכו הצדיקים שמתו ולא ראו בטובתם של ישראל, לראות בגאולה ובבנין בית המקדש ועבודתו^[50], ויהיו צדיקים רבים מכל הדורות מתקבצים יחד ומקיימים את המצוות^[51], או כדי לפרסם ניסי השם ואמונתו בעולם^[52], וכן כדי שתושלם כוונת היצירה בבריאת האדם, שהיה מוכן לעשיית הטוב, והיה ראוי לחיות חיים ארוכים, כך בני התחייה שיהיו יצירי כפיו של הקדוש ברוך הבא, יהיו מוכנים לעשיית הטוב, ויחיו חיים ארוכים וישתלמו בהם בתורה ובמצוות^[53], או כדי שיזכו הצדיקים לקיים את המצוות שלא זכו לקיימם בחייהם^[54], וישיגו מעלה גדולה יותר משיכלו להשיג בחייהם מפני הצרות ועול הגלות^[55].

מהותה

התחיה, היא שתחזור נפש האדם אל גופו שהיה לו מקודם, ומי שכלה גופו והפך לעפר, יאסוף ה' את עפרו וילבש בשר ועצמות וישוב גופו כמות שהיה קודם מיתתו.

מתים שגופם נותר קיים

מתים שגופם נותר קיים במיתתם - כגון צדיקים או מי שאין בו קנאה^[56] - יהפך גופם לעפר שעה אחת קודם תחית המתים, ואחר כך ישוב גופם ויקום לתחיה^[57].

ריפויים

מתים שהיו בעלי מום בחייהם, יקומו לתחיה כשהן בעלי מום, שנאמר: וקבצתים מירכתי ארץ בם עור ופסח^[58], ולאחר מכן יתרפאו ממומן, שנאמר: אז ידלג כאיל פסח ותרן לשון אלם^[59]. רבא למד כן מן הכתוב: אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא^[60], קודם אני מחיה ואחר כך מרפא^[61]. ובטעם שיקומו מתחילה כשהן בעלי מומין, אמרו במדרש, כדי שיכירו שהן אותן שמתו ולא יאמרו, אחרים הם^[62].

עמידתם עם הלבוש

כשיקומו המתים, אמרו חכמים שהם יקומו במלבושיהם, קל וחומר מחיטה, שנזרעת ערומה וצומחת בכמה לבושים, צדיקים שנקברו לבושים, כל שכן שיקומו במלבושיהם^[63], והטעם, כדי שלא יתביישו הצדיקים כשיקומו ערומים^[64]. לבוש זה יש שביארו שהוא התכריכים שנקברו בהם^[65], ואף אם כבר נרקבו התכריכים הראשונים, הקדוש ברוך הוא יחדש אותם ויחזרו להיות כמו שהיו בשעת הקבורה^[66]. ויש שביארו שהכוונה ללבושים שהיו לבושים בהם בחייהם^[67]. ויש שביארו שאין הכוונה למלבושים גשמיים, אלא ללבוש רוחני^[68].

מנהגם של השבים לתחיה

אלו אשר ישובו לתחיה, לדעת הסוברים שהתחייה היא בעולם הזה, יאכלו וישתו וישאו נשים ויולידו כשאר בני אדם^[69]. ויש שכתבו שבתחילה יהיו אוכלים ושותים כשאר בני אדם - אלא שיהיה גופם מזוכך יותר, כיון שאינם ילודי אישה, ותספיק להם האכילה לעיתים מזומנים כל אחד כפי שיעור מעלתו^[70] - עד אשר יזככו גופם לגמרי ויהיו ראויים לעבור על העולם הבא שאין בו אכילה ושתיה כלל^[71]. לדעת הסוברים שהתחיה היא לעולם הבא, יהיה מנהגם מנהג בני העולם הבא, ועל כך ע"ע עולם הבא.

על חיובם במצות של הקמים לתחיה, ע"ע מצות וע' מת.

חזרתן לעפר

לאחר שיקומו המתים לתחיה, יש מן התנאים והאמוראים שאמרו שאין חוזרים יותר לעפרן, שנאמר: ובלע המוות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים^[72]. וכן כתבו גאונים וראשונים אף לדעת הסוברים שתחיית המתים תהיה בעולם הזה^[73], שאלו שיקומו לתחייה יחיו כל ימי העולם הזה, ואחר כן ייעתקו מחיי העולם הזה לחיי העולם הבא בלא שימותו קודם^[74]. ויש שכתבו שכן יהיה רק בצדיקים גמורים, אבל שאר הקמים לתחיה, ישובו וימותו^[75]. ויש שכתבו שכן יהיה רק בישראל שיקומו לתחייה, אבל הגויים שיקומו לתחייה - לדעתם^[76] - באותה העת, יחזרו לעפרם אחר חיים ארוכים^[77]. ויש מן הראשונים שכתבו, לסוברים שתחיית המתים היא בעולם הזה, שאף החיים בתחיית המתים ישובו לעפרם, אחר שיחיו חיים ארוכים הנוהגים בימות המשיח^[78]. ויש מן הראשונים שכתבו שכן הוא לדעת האומר שאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות^[79], שלדעה זו אף הקמים לתחיה ימותו כשאר בני אדם^[80].

זמנה

זמן תחית המתים

הזמן בו הובטחנו שיקומו לתחייה מתי ישראל, נחלקו בו ראשונים, ונאמרו בו כמה דעות: יש מן הראשונים סוברים שהוא בימי העולם הזה^[81], בימות המשיח^[82] בתחילתם או באמצעם^[83]. ויש מן הראשונים סוברים שהיא לזמן העולם הבא^[84]. ויש מן הראשונים סוברים ששתי תחיות הן, אחת בזמן שקודם העולם הבא, ואחת לעולם הבא^[85]. ויש מן הראשונים שכתבו שהדבר תלוי במחלוקת אמוראים, שלשמואל הסובר שאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד^[86], לא תהיה תחיית המתים בימות המשיח אלא לעולם הבא, אבל לחולקים עליו, תהיה תחיית המתים עוד בימות המשיח^[87]. ויש מן הראשונים שכתבו שיש עוד תחיה שלישית, שהאבות והנביאים וגדולי חסידי ישראל, זוכים עוד בגן עדן קודם ימות המשיח, לתחיית המתים בגופם ובנפשם, והם נעשים מלאכים ושושבינים לקדוש ברוך הוא^[88].

תחייה שבימות המשיח - לדעת הסוברים שתהיה כן - יש מן הראשונים שכתבו שלא יקומו בה כולם בבת אחת, אלא כל אחד ואחד לפי שכרו^[89].

הקמים בה

צדיקים ורשעים

תחיית המתים אמרו בתלמוד שהיא לצדיקים בלבד^[90], ובראשונים ביארו הדבר בכמה אופנים: לדעת הסוברים שתחיית המתים תהיה בימות המשיח^[91], כתבו גאונים וראשונים שהתחיה תהיה לצדיקים ולא לרשעים^[92], שהרשעים אינם יכולים לקום לתחיה, שאפילו בחייהם הם קרויים מתים^[93]. ויש שכתבו שכל מי שיש לו חלק לעולם הבא, הוא זוכה לתחייה^[94]. ויש שכתבו שהתחיה היא לצדיקים גמורים בלבד^[95]. לדעת הסוברים שתחיית המתים תהיה בשני זמנים, חלקה בימות המשיח וחלקה לעתיד לבוא^[96], התחייה שבימות המשיח, יש מן הראשונים שכתבו שהיא לצדיקים - גמורים^[97] - בלבד^[98], או לצדיקים שמתו בגלות וחיכו לישועה שעליהם אמר הכתוב אשרי המחכה ויגיע לימים^[99]. ויש שכתבו שהיא למשה ואהרון ולבניו^[100], כדי שילמדו ויורו את בני ישראל^[101], או לשבעה נסיכי אדם^[102]. ויש מן הראשונים שכתבו שיש רשעים שיקומו כבר בימות המשיח כדי לקבל עונשם^[103].

תחיית המתים שהיא לעולם הבא - לדעת הסוברים שתהיה כן^[104], שהוא יום הדין הגדול שיעמדו בו הבריות לקבל שכרם ועונשם^[105] - יש מן הראשונים סוברים שיקומו בה בין צדיקים ובין רשעים, צדיקים לקבל שכרם ורשעים לקבל את עונשם^[106], שנאמר: ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם^[107], שמן הדין הוא שגם הגופים יקבלו שכרם ועונשם כדרך שמקבלות הנשמות^[108]. ויש מן הראשונים סוברים שרק אלו שזוכים לחיי עולם הבא יקומו בתחית המתים, והרשעים עונשם הוא שלא יקומו באותה התחיה^[109]. על תחית המתים שהיא עוד בגן עדן, עי' לעיל: זמנה^[110].

בעלי תשובה

לדעת הסוברים שתחיית המתים היא לצדיקים^[111], אף בעלי תשובה בכלל, ואפילו מי שיש בידו עון חילול ה'*, שרק מיתתן כפרתן^[112], אם עשה תשובה, הוא זוכה לתחיית המתים^[113].

מי שהיה בו גסות הרוח

מי שהיה בו גסות הרוח, אינו זוכה לתחיית המתים^[114].

גויים

הגויים, יש מן הראשונים שנראה מדבריהם שיש מהם שיקומו לתחיה, ובאלו נאמר: ועמדו זרים ורעו צאנכם^[115], שיהיו משרתים לישראל בזמן ההוא^[116]. ויש שכתבו שמקצת מן אומות העולם יקומו, כדי שיספרו לגויים על השכר והעונש שראו בעולם הנשמות, ויחזירום בתשובה^[117].

החיים בימות המשיח

לדעת הסוברים שהתחייה היא בימות המשיח, אלו שנולדו וחיו בימות המשיח ומתו - לסוברים שאף בימות המשיח לא יבטל המוות^[118] - יש מן הגאונים שכתבו שהם אינם קמים לתחיה, שלא הובטחה התחייה אלא לאלו שלא זכו לראות בגאולה, אבל אלו כבר זכו וראו בגאולת ישראל^[119]. ויש הסוברים שאף אלו ישובו לתחייה^[120].

מתים שבחוצה לארץ

מתים שמתו בחוצה לארץ, נחלקו אמוראים אם יקומו לתחיה כמתים שבארץ ישראל. לדעת ר' אלעזר אינם קמים בחוצה לארץ, שנאמר: נתן נשמה לעם עליה ורוח להלכים בה^[121], כלומר, שהשבת הנשמות תהיה רק בארץ ישראל^[122], והצדיקים מתגלגלים עצמותיהם עד ארץ ישראל וקמים לתחיה שם^[123], או שהקדוש ברוך הוא עושה - למי שזוכה לכך^[124] - מחילות בקרקע ממקום קבורתו עד ארץ ישראל^[125], והם עומדים על רגליהם והולכים במחילות עד ארץ ישראל ושם מבצבצים ויוצאים^[126]. ולדעת ר' אבא בר ממל, אף צדיקים שבחוצה לארץ חיים כמתים שבארץ ישראל^[127], שנאמר: יחיו מתיך נבלתי יקומון^[128], יחיו מתיך, אלו מתים שבארץ ישראל, נבלתי יקומון, אלו מתים שבחוצה לארץ^[129]. בירושלמי אמר ר' שמעון בן לקיש בשם בר קפרא, שמתי ארץ ישראל קמים קודם מתי חוצה לארץ, שנאמר: אתהלך לפני ה' בארצות החיים^[130], ארץ שמתיה חיים תחילה לימות המשיח^[131], וזוכים לימות המשיח^[132].

נפלים

נפלים, לדעת ר' אלעזר, חוזרים לחיים בתחיית המתים, שנאמר: נבלתי יקומון^[133].

האמונה בה

הכופר בתחית המתים

הכופר בתחיית המתים אין לו חלק לעולם הבא^[134], מדה כנגד מדה, שמאחר וכפר בתחיית המתים, לא יזכה לתחיית המתים^[135], שהיא התחייה שעל ידה זוכים לחיי העולם הבא^[136], ולסוברים שתחיית המתים אינה לזמן העולם הבא, אלא בימות המשיח^[137], כיון שעל ידי תחיית המתים באים לחיי העולם הבא, והוא כופר בה, לא יזכה לעולם הבא^[138]. ולסוברים שהעולם הבא אינו אלא לנשמות, הכופר בתחיית המתים, הוא מי שאינו מאמין כלל בשכר הנשמות אחר המוות, ועל כן אין לו חלק בשכר זה לעולם הבא^[139]. ויש מן הראשונים שכתבו שאף המאמין בתחיית המתים, אלא שאומר שאין אמונה זו רמוזה בתורה^[140], אין לו חלק לעולם הבא, שאין ערך לאמונה זו שמאמין מעצמו, מאחר שאינו מאמין שאמונה זו כתובה בתורה^[141]. ויש מן האחרונים שכתבו, שהמאמין בתחיית המתים על פי קבלת חכמים, אף שאינו מאמין שאמונה זו רמוזה בתורה, יש לו חלק לעולם הבא^[142]. ויש מן הראשונים שכתבו, שהמאמין בתחיית המתים, אך אומר שלא הייתה כן אמונת הנביאים, הוא ככופר בתחיית המתים^[143]. וכן הכופר בתחיית המתים נקרא מין^[144].

הכופר בתחיית הגוף

הכופר בתחיית הגוף, ואומר שאין התחייה אלא לנשמות, הרי הוא ככופר גמור בתחיית המתים^[145].

על האמונה בתחיית המתים, אם היא מעיקרי האמונה, ע"ע עקרים.

המאמין שישבו המתים לעפרם

לדעת הסוברים שהמתים שיקומו לתחייה יחיו לעולם בגוף ונפש, אף הכופר בכך וסובר שהמתים יחזרו לעפרם, אין הוא נחשב ככופר בתחית המתים^[146].

הערות שוליים