אנציקלופדיה תלמודית:תוספת שבת ויום טוב

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - ההוספה מחול על הקודש בכניסת השבת והיום טוב וביציאתם.

חיובה ומקורה

מצוה להוסיף מחול על הקודש[1], וכך דרש רבי ישמעאל, נאמר, ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם[2], יכול יתענו בתשעה, תלמוד לומר, בערב, יכול יתענו רק משתחשך, תלמוד לומר, בתשעה, הא כיצד, מתחיל ומתענה מבעוד יום, למדנו שמוסיפים מחול על הקודש. אין לי אלא בכניסתו, ביציאתו מנין, תלמוד לומר, מערב עד ערב. אין לי אלא יום הכפורים, שבתות מנין, תלמוד לומר, תשבתו. ימים טובים מנין, תלמוד לומר, שבתכם. הא כיצד, כל מקום שנאמר בו שבות, מוסיפין מחול על הקדש[3]. ונחלקו ראשונים בפירוש הריבוי שריבו שבתות וימים טובים לתוספת שבת. יש שפירשו שהתרבו שבתות וימים טובים לתוספת בין לפניהם ובין לאחריהם[4]. ויש שפירשו שלא התרבו אלא לתוספת לאחריהם, אבל אין תוספת שבת וימים טובים שלפניהם מן התורה[5]. בדעת רבי עקיבא נחלקו ראשונים, יש הסוברים שאף הוא דורש את הדרשה האמורה[6]. ויש הסוברים שהוא לומד דין תוספת שבת ויום טוב בקל וחומר מתוספת-שביעית*[7]. ויש הסוברים בדעת ראשונים, שרבי עקיבא סובר שאין מצות תוספת בשבת ויום טוב מן התורה[8] אלא מדרבנן[9]. ויש מן הראשונים שכתבו כן בדעת תנאים אחרים[10]. על שיטות התנאים בתוספת יום הכיפורים, עי' להלן[11].

להלכה כתבו ראשונים שמצוה להוסיף מחול על הקודש בשבתות וימים טובים[12] מן התורה[13], והוא מצות עשה[14]. ויש ראשונים שסוברים שמן התורה אין מצוה להוסיף[15]. ומהם יש הסוברים שיש מצוה להוסיף מדרבנן[16]. ויש שסוברים בדעת ראשונים, שאין מצוה בזה כלל[17]. על מצות תוספת יום הכיפורים, עיין להלן[18].

חומרתה

חיוב ההוספה הוא מצות עשה[19], ואין בו כרת או לאו[20].

נשים

נשים חייבות במצוות תוספת שבת ויום טוב[21], אף על פי שהיא מצות-עשה-שהזמן-גרמא*, שכן נשים התרבו לכל מצוות השבת[22]. ויש שצדדו לפטור נשים מתוספת שבת[23]. על נשים במצות תוספת יום הכיפורים, עי' להלן.

גדרה

יש שכתבו שתוספת שבת ויום טוב תכליתה שלא להיכנס לספק לילה[24], ובכדי להתרחק מן הספק בכל כוחו[25]. ויש שכתבו, שתוספת שבת היא מצווה בפני עצמה, גם במקום שהוא יודע בוודאי שעדיין יום[26].

שיעור משכה

בשיעור משך זמן התוספת המחויבת, נחלקו ראשונים. יש שכתבו ששיעורה כל שהוא[27] קודם הלילה[28], או קודם בין-השמשות*[29], כלומר זמן הנראה לעינים שהוא פורש משום תוספת ולא משום ספק לילה[30]. ויש שכתבו לשיטתם שתכלית מצות התוספת להתרחק מן הספק[31], שזמנה הוא בבין השמשות[32], או שהוא מעט קודם באופן שלא יכנס לכלל ספק[33]. ויש שכתבו שלא די בכל שהוא, אך לא התברר שיעורו, וצריך לפרוש מעט קודם בין השמשות[34]. ומן האחרונים יש שכתבו שיש להוסיף קרוב לרבע שעה[35].

אופן חלותה

איסור המלאכה מבעוד יום, כתבו הראשונים שהוא חל על ידי שמקבל עליו שבת[36]. ונחלקו לגבי מצות תוספת שבת. יש שכתבו שזו היא עיקר מצות תוספת שבת, שיקבל האדם על עצמו שבת קודם בין השמשות[37], ואם לא קבל עליו שבת, ביטל מצוות עשה אך לא נאסר במלאכה מעצמו[38]. ויש הסוברים שהתוספת חלה מאליה, ופרק זמן מסוים קודם שבת ויום טוב, אסור בעשיית מלאכה משום מצוות תוספת שבת[39]. אלא שאף לדעה זו יש שכתבו, שקבלת שבת על עצמו אוסרתו במלאכות שבת, אף קודם זמן האיסור[40]. קבלת השבת קודם זמן החיוב - לדעות שעיקר המצוה בקבלה, או לדעות שאף שאין זה עיקר המצוה, בכל אופן מועילה הקבלה לאוסרו במלאכה - יש מן הראשונים שכתבו שהיא מועילה מן התורה[41]. ויש שצדדו שאינה אלא מדרבנן[42].

זמן הקבלה

הזמן המוקדם ביותר בערב שבת בו יכול לקבל על עצמו שבת, יש מן הראשונים הסוברים שהוא מפלג-המנחה* של ערב שבת ואילך[43]. ויש הסוברים, לדעתם שתחילת שקיעת-החמה* הינה שעה ורביע קודם צאת-הכוכבים*, ועד סוף השקיעה עדיין הוא יום[44], שזמנה מתחילת שקיעת החמה ואילך[45]. ויש הסוברים שאפשר לקבל שבת משתי שעות קודם הלילה, שהן חלק אחד מי"ב מכ"ד שעות של היום, שלמדים כן מתוספת-שביעית*, שהיא ל' יום, חלק אחד מי"ב שבשנה[46]. ויש שכתבו שאפשר לקבל שבת אפילו כמה שעות קודם הלילה[47]. ויש שכתבו שלכתחילה אין לקבל קודם פלג המנחה, אך אם קבל קודם לכן אפילו כמה שעות חלה קבלתו[48].

גדר הקבלה

קבלת שבת בערב שבת קודם הלילה, יש שסוברים שהיא מועילה מתורת נדר[49], ועל כן יכול להישאל על קבלתו ולהתירה[50]. ויש שסוברים שהיא דין מחודש מתורת תוספת שבת, ואינה שייכת לדין נדרים[51]. ויש שצדדו שהקבלה מזמן השקיעה היא מדין תורה, והקבלה קודם לכן, מזמן פלג המנחה, היא מדרבנן וכעין נדר[52].

תפילת ערבית

תפילת ערבית של שבת, חשובה כקבלת שבת, ואוסרת את המתפלל בעשיית מלאכה[53]. ואפילו יחד שהקדים להתפלל קודם הציבור, נאסר בעשיית מלאכה[54]. ואפילו אם התנה קודם שאינו מכוון לקבל שבת בתפילתו, אינו מועיל לו[55]. וכתבו ראשונים שקבלה זו חלה משעת עניית ברכו של ערבית[56]. ויש שכתבו שאף קודם לכן מעת אמירת פרק מזמור שיר ליום השבת[57], במקום שנוהגים לאומרו[58] ודעתם שלא לעשות עוד מלאכה[59]. וכמו כן פיוט לכה דודי ובואי כלה, שנוהגים לומר בבית הכנסת, הרי זו קבלה[60]. ויש שצדדו שאף שעל קבלת שבת שעל ידי תפילת ערבית אי אפשר להתנות, על קבלת שבת שעל ידי אמירת מזמור שיר או עניית ברכו אפשר להתנות[61].

הדלקת נרות

המדליק נרות של שבת[62], יש מן הגאונים שכתבו שהדלקתו חשובה כקבלת שבת[63], לכל בני הבית[64]. ויש מן הראשונים הסוברים שאין הדלקת נרות חשובה כקבלת שבת[65]. להלכה יש מהפוסקים שכתבו שהמנהג הוא שהאישה המדליקה נרות מקבלת שבת בהדלקתה, אך שאר בני הבית אינם בכלל והם מותרים במלאכה[66]. וכתבו אחרונים שאיש המדליק נרות אינו בכלל מנהג זה[67]. לדעת הסוברים שהדלקת הנרות נחשבת קבלה, יש הסוברים שיכול להתנות שאין מקבל שבת בהדלקתו[68]. ויש סוברים שהתנאי מועיל רק לבני הבית, אך למדליק בעצמו אין מועיל התנאי, שכיון שמברך על ההדלקה, אין לך קבלה גדולה מזו[69]. להלכה יש שכתבו לחוש לדעת המחמרים, ולא להתנות אלא לצורך גדול או לצורך מצוה[70]. על ההלכות הנובעות מקבלת השבת שבהדלקת נרות, ע"ע נר שבת.

קבלה בפה ובלב

קבל על עצמו שבת באמירה בפיו, יש מן הראשונים סוברים שהיא אינה קבלה[71], ויש סוברים שדי שיאמר בפיו שהיא נחשבת קבלה[72]. ויש שכתבו שאף קבלה בלב מועילה[73].

קבלת רוב הציבור

רוב הציבור שקבלו על עצמם שבת, המיעוט נמשך אחריהם ואסור במלאכה[74]. לכן אם ענו הקהל ברכו בבית הכנסת, אף היחיד שלא היה בבית הכנסת אסור במלאכה, ואפילו אם אינו רוצה לקבל על עצמו שבת[75]. ואף מי שבא לעיר אחר שקבלו רוב בני העיר את השבת, נאסר מיד במלאכה[76]. לא היו רוב העיר בבית הכנסת בשעת התפילה, אין קבלת המיעוט מחייבת אותם[77]. וכן כשיש בעיר הרבה בתי כנסיות, אין מתפללי בית הכנסת האחד נמשכים אחר בתי הכנסת האחרים[78], ואפילו אחר בית הכנסת בו מתפללים רוב הציבור[79]. אבל המתפללים בביתם, אפילו יש להם מנין קבוע בפני עצמו, נמשכים אחר רוב העיר[80]. והמתפללים של אותו בית הכנסת שקבלו בו את השבת, נחלקו בו אחרונים, יש סוברים שהם נמשכים אחר בית הכנסת שלהם[81], ויש סוברים שכשרוב העיר עדיין לא קבלו שבת, אין קבלת בית הכנסת שלהם מחייבתם[82]. קבל ראש הבית שבת, יש שכתבו שבני ביתו נגררים אחריו. לא קבל שבת בעצמו אלא חלה עליו קבלת שבת של רוב הציבור או בית הכנסת שמתפלל בו, הסתפקו אחרונים אם גם באופן זה נגררים בני בית אחריו[83].

קבלה בטעות

הייתה הקבלה בטעות, נחלקו ראשונים בדינה, יש סוברים שבין קבלה של ציבור ובין קבלה של יחיד, בטעות אינה קבלה, ולכן כשהתפללו ערבית משום שהיו סבורים ששקעה חמה, ואחר כך נמצא שלא שקעה, אין קבלתם קבלה[84], ולדעה זו יש שכתבו שכשהקבלה הייתה במעשה ולא בדיבור, כגון בהדלקת נרות לסוברים שנחשבת קבלה, אפילו קבלה בטעות נחשבת[85]. ויש שמחלקים בקבלה בטעות, ששל יחיד אינה קבלה, אבל של ציבור נחשבת קבלה אפילו בטעות[86]. ולדבריהם כשהדליקו נרות בטעות, אין ההדלקה חשובה קבלה[87]. ויש סוברים שאפילו יחיד קבלתו בטעות קבלה, אלא שכשהתפלל ערבית בטעות, אין תפילתו תפילה, ועל כן אין היא חשובה קבלה, אבל ציבור שהתפלל ערבית שאינו צריך לחזור ולהתפלל, תפילתו תפילה, ועל כן היא חשובה קבלה אפילו בטעות, ולדבריהם המדליק נרות בטעות, נאסר במלאכה[88]. אף לדעת הסוברים שקבלה בטעות נחשבת קבלה, אין האחרים נגררים אחרי קבלתם בטעות אפילו היו המקבלים רוב[89].

דיני המקבל - איסורי שבות

המקבל שבת ויום טוב, נחלקו ראשונים אם מותר באיסורי שבות המותרים בבין השמשות[90], יש מהם סוברים שמותר[91]. ויש הסוברים שלא הותרו איסורי שבות בין השמשות, אלא כשלא קבל על עצמו שבת, אבל כשקבל על עצמו, אסור אף בכל איסורי השבות[92]. ויש שחלקו בין המקבל על עצמו תוספת שבת, שמותר באיסורי שבות, למקבל על עצמו עיצומו של יום, שאסור באיסורי שבות[93]. ויש שחלקו בין קבלת שבת של יחיד, שאינה אוסרת עליו איסורי שבות, לקבלת שבת של רבים, האוסרת אף באיסורי שבות[94].

מצוות של הלילה

המקבל על עצמו שבת או יום טוב מבעוד יום, אינו יכול לקיים בזמן זה מצוות השייכות ללילה, כגון קריאת-שמע* של ערב[95] וספירת העומר[96].

ערבית

המקבל על עצמו שבת או יום טוב מבעוד יום, לסוברים שזמן תפילת ערבית* הוא בלילה בלבד ולא מפלג-המנחה*[97], יש סוברים שכיון שהוא מוסיף מחול על הקודש, יכול הוא להתפלל תפילת ערבית של שבת אף קודם הלילה[98]. ויש סוברים שאינו יכול להתפלל ערבית של שבת קודם הלילה[99], ועל כן לסוברים שאף שלהלכה יכול אדם לנהוג כאחד הדעות, צריך הוא לנהוג כן באופן קבוע[100], הנוהג בחול שלא להתפלל קודם הלילה, אף בשבת אינו יכול להתפלל קודם[101]. ויש שכתבו שאף שבחול הוא מחויב למנהגו להתפלל בלילה, כשהוא מקבל שבת מבעוד יום, יכול הוא לנהוג כהסוברים שתפילת ערבית זמנה מפלג המנחה[102].

קידוש

המקבל עליו שבת מבעוד יום, יכול לקדש על היין קודם הלילה[103]. בטעם הדין יש שכתבו משום שקבלת שבת היא מן התורה לסוברים כן[104]. ויש שכתבו שאף אם היא מדרבנן, מועילה לצאת ידי חובת קידוש שהוא מן התורה[105].

סעודת שבת ויו"ט

המקבל עליו שבת מבעוד יום, יש מן הראשונים סוברים שהוא יכול לסעוד סעודת שבת מבעוד יום[106], ויש סוברים שצריך שיאכל כזית בלילה כדי לקיים מצות סעודת שבת ויו"ט בזמנה[107].

שמחת יו"ט

המקבל על עצמו יום טוב מבעוד יום, כתבו הראשונים שאינו חייב במצוות שמחת-יום-טוב* עד הלילה[108].

דיני יום שקבל בו

המקבל על עצמו מבעוד יום את יום טוב של שמיני-עצרת*, כתבו אחרונים שאין הקבלה פוטרתו ממצוות יום שעומד בו, ועל כן הוא מחוייב עדיין במצוות סוכה*, שאף על פי שקבל על עצמו את היום טוב, אלא שאינו מברך על ישיבתו, שלגבי הוא זה הוא כשמיני עצרת שאין מברכים בה על הסוכה, ועל כן ימתין מלאכול עד הלילה, כדי שלא יאכל בסוכה בלא ברכה[109]. ויש חולקים, שמאחר וקבלת היום היא מן התורה, נפטר בה ממצוות אכילת סוכה[110].

תפילת מנחה אחר הקבלה

צבור שקבל עליו את השבת מבעוד יום באמירת ברכו, וענה היחיד עמהם, אף על פי שעדיין לא התפלל תפילת מנחה, אינו יכול להתפלל יותר, שכבר חל עליו קדושת שבת ואינו יכול להתפלל תפילה של חול[111]. וכן המדליק נר שבת, לסוברים ובאופן שהדלקת הנר היא קבלה[112], אינו יכול להתפלל תפילת מנחה[113]. וכן אם קבל עליו שבת בפיו או באמירת מזמור שיר ליום השבת[114]. ויש שכתבו שמי שלא קבל עליו שבת, אך חלה עליו שבת מחמת קבלת הציבור[115], יכול הוא להתפלל תפילת מנחה[116]. ויש חולקים וסוברים שאף לאחר שקבל עליו אדם שבת, יכול עדיין להתפלל מנחה[117].

מלאכה שנעשתה בזמן התוספת

עשה מלאכה בזמן תוספת שבת, יש מן האחרונים שצדדו שמעשיו אסורים בהנאה משום מעשה-שבת*[118]. ויש נוטים להתיר[119].

מלאכה של מי שלא קבל

המקבל על עצמו שבת, מותר לו לומר לחבירו שעדיין לא חלה עליו שבת, שיעשה לו מלאכה, ומותר לו להנות ממלאכה שעשה[120].

שיעור התוספת במוצאי שבת

שיעור התוספת במוצאי שבת, הוא שיוסיף לפרוש ממלאכה אחר זמן צאת-הכוכבים*, שהוא שעה שנראים שלושה כוכבים בינוניים, עד שיראו שלשה כוכבים קטנים[121]. ויש סוברים שלא יעשה מלאכה כאשר הכוכבים הנראים הם מפוזרים, עד שיראו הכוכבים רצופים[122], שיראו למראית העין כאילו הם בתוך ארבע אמות[123], או בתוך אמה אחת[124], שהוא זמן מועט אחר שנראים כוכבים קטנים[125].

תוספת יום הכיפורים

מצוה להוסיף מחול על הקודש ביום הכפורים, וכך דרש רבי ישמעאל, נאמר[126], ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם, יכול יתענו בתשעה, תלמוד לומר, בערב, יכול יתענו משתחשך, תלמוד לומר, בתשעה, הא כיצד, מתחיל ומתענה מבעוד יום, אין לי אלא בכניסתו, ביציאתו מנין, תלמוד לומר, מערב עד ערב[127]. ויש ראשונים שפירשו לדעת תנאים, שמצות תוספת נלמדת ממה שהוצרכה תורה למעט תוספת מכרת[128], מכך שמענו שיש מצוה בדבר[129]. ויש הסוברים בדעת רבי עקיבא, שאין מצוה להוסיף מחול על הקודש אף ביום הכיפורים[130]. ויש שחלקו בדעת תנאים, הסוברים לדעתם שאין מצות תוספת בשבתות וימים טובים[131], שיש להוסיף על יום הכפורים ולהתחיל ולהתענות מבעוד יום, אך אין איסור מלאכה בזמן תוספת זו[132].

להלכה כתבו ראשונים שמצוה להוסיף ביום הכיפורים בין בתחילתו ובין בצאתו[133]. ונחלקו בתוספת זו, שיש מן הראשונים הסוברים שהיא בין לעינוי ובין לאיסור מלאכה[134]. ויש סוברים שהיא רק לעינוי, אך מותר במלאכה אף בזמן התוספת[135].

חומרתה

חיוב התוספת ביום הכיפורים אין בה כרת*, שנאמר[136]: כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה ונכרתה, על עיצומו של יום ענוש כרת ואינו ענוש כרת על תוספת[137]. ואף לאו אין בו אלא עשה[138]. אף על איסור המלאכה בזמן התוספת לסוברים כן[139], אין כרת. שנאמר[140]: וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי, על עצמו של יום ענוש כרת ואינו ענוש כרת על התוספת[141].

העינוי האסור

בכלל העינוי שבתוספת של יום הכפורים, ישנו איסור אכילה וכל שאר העינויים הנוהגים ביום כיפור[142]. ויש שצדדו שלסוברים שאין בכלל חיוב תוספת אלא עינוי ולא שביתה ממלאכה[143], שאין חיוב העינוי כולל אלא איסור אכילה, שהוא בכרת[144], ולא שאר עינויים[145].

נשים

נשים חייבות בתוספת יום הכיפורים[146], שנאמר: האזרח[147], לרבות את הנשים[148].

על תוספת שביעית, ע"ע. על תוספת תשעה באב, ע"ע תשעה באב. על תוספת בתעניות, ע"ע תענית.

הערות שוליים

  1. ברייתא ר"ה ח ב וט א ויומא פא ב; רי"ף יומא ב ב; רא"ש יומא פ"ח סי' ח.
  2. ויקרא כג לב.
  3. שם ט א וכעי"ז יומא שם, עי' מסורת הש"ס שם.
  4. עי' תוס' ר"ה שם ד"ה ור"י; עי' ריטב"א שם; עי' רשב"א שם; או"ז הל' ערב שבת סי' יד. ועי' ציון 12 ואילך, שרוב הראשונים והפוסקים לא הזכירו חילוק בין לפניה ולאחריה.
  5. עי' תוס' ד"ה ור"י בשם ר"ת; או"ז שם בשם ר"ת; מרדכי מגילה תשצח בשם ר"ת.
  6. רשב"א שם בשם יש מי שפירש.
  7. תוספות ר"ה שם ד"ה ור"ע; ריטב"א שם; ר"ן שם.
  8. מ"מ בד' הרמב"ם שבציון 15; או"ז הל' ערב שבת סי' יד בשם ר"ת ובשם הר"י מקורביל. ועי' ציון 134 ואילך שנחלקו בענין יו"כ. ועי' ציון 16 ואילך, אם לדעת הרמב"ם יש תוספת מדרבנן.
  9. או"ז שם.
  10. תוספות שם ד"ה ור"ע בד' רבן גמליאל ובית דינו לפי מה שפירשוהו בירושלמי ובמו"ק ד א, ובד' הגמ' שבת לד א: ספק חשכה אין מדליקין את הנרות, משמע שלפני כן מותר, ועי' ציון 15.
  11. ציון 127 ואילך.
  12. הלכות גדולות סי' יג; רי"ף יומא פא א; תוספות ברכות כז א ד"ה דרב ור"ה ט. ד"ה ור"ע; או"ז הל' ערב שבת סי' יד בשם הר"י מקורביל ורבינו שמשון; רא"ש ברכות פ"ד ס"ו ויומא פ"ח סי' ח; תלמידי ר"י ברכות כז ב, עי' מש"כ שם בשם הר"י מאורליינש; רמב"ן תורת האדם ענין אבילות ישנה; ר"ן על הרי"ף שבת לה ב; רבינו ירוחם תו"א נתיב יב; פסקי ריא"ז שבת פ"ב ה"ד אות ז ויומא פ"ח ה"א אות ג; שו"ת מהר"ח או"ז סי' קפה; שו"ע או"ח רסא ב בשם יש אומרים ורצג ב; לבוש רסא בשם י"א; אליהו רבה שם ס"ק יב; שו"ע הרב רסא קו"א אות ג.
  13. עי' הלכות גדולות שם; עי' רי"ף שם; תוספות ברכות שם; או"ז שם, ועי"ש שלדעת הר"י מקורביל פוסקים כר' ישמעאל, עי' ציון 8, ולדעת רבינו שמשון לכו"ע הוא מן התורה; עי' תלמידי ר"י שם; רמב"ן שם; רא"ה ברכות שם; רא"ש ברכות שם; עי' פסקי ריא"ז יומא שם לגבי תוספת יום הכיפורים; מג"א שם סק"ח; אליה רבה שם, וכתב שכן סוברים רוב הגדולים.
  14. רמב"ן שם; עי' פסקי ריא"ז שם; עי' מג"א שם.
  15. רמב"ם שביתת עשור פ"א ה"ו לפי' המ"מ שם והכ"מ שבת פ"ה ה"ג ובב"י או"ח רסא, והוכיחו ממה שפסק שם לתוספת עינוי ביום הכיפורים ולא הזכיר תוספת מלאכה, וכן לעניין שבת לא הזכיר תוספת כלל; רבינו מנוח שבציון 16 שתוספת שבת הוא מדרבנן; לבוש שבציון 16 שתוספת שבת הוא מדרבנן; ביאור הגר"א שם סק"ח, עי"ש שכתב שכן מסקנת התוס' ר"ה ט ד"ה ור"ע, ועי' ביאוה"ל שם ד"ה י"א.
  16. רבינו מנוח שם; עי' מ"מ שם בד' הרמב"ם, ועי' ב"י שם; לבוש שם, ועי' ציון 15; כנסת הגדולה שם הגהות ב"י אות ב בשם הראנ"ח; עי' ביאור הגר"א סק"ח; ביאור הלכה רסא יב ד"ה י"א. ועי' כנה"ג ובי' הגר"א שם, שכתבו שברמב"ם נזכר דין תוספת שבת מדרבנן, במה שהזכיר בשבת פ"ה הי"ח ואילך את דין התקיעות של ערב שבת.
  17. כסף משנה שבת פ"ה ה"ג וב"י או"ח רסא.
  18. ציון 133 ואילך.
  19. רמב"ן תורת האדם שער האבל ענין אבילות ישנה; ר"ן על הרי"ף שבת לה ב ויומא פא א; לבוש סי' רסא סעי' ד, ועי' א"ר שם ס"ק יד; מ"א שם סק"ח, ועי' פמ"ג א"א שם; שו"ע הרב שם סעי' ד; מ"ב שם ס"ק יט.
  20. עי' רמב"ן שם; עי' ר"ן שם; עולת שבת שם סק"ח; מ"ב שם. ועי' ציון 137 ואילך.
  21. עי' תוספות כתובות מז א ד"ה דמסר; עי' מהרי"ל החדשות סי' צה.
  22. פמ"ג משב"ז תרח סק"א; שפת אמת ר"ה ט א בתוס' ד"ה ור"ע.
  23. עי' מנ"ח מצוה שיג אות טז; שפת אמת שם, והניח בצ"ע. ועי' שם ושם שכתבו שממה שהוצרכו ביום הכיפורים לרבות מפסוק, ובשבת שאין ריבוי היו צריכות להיות פטורות.
  24. רבינו מנוח שביתת עשור פ"א ה"ו בשם המפרש. ועי' ציון 33.
  25. פסקי ריא"ז שבת פ"ב ה"ד אות ז ויומא ה"א אות ג.
  26. רבינו מנוח שם.
  27. תוס' ר"ה ט א ד"ה ור"ע; תלמידי ר"י ברכות כז ב בשם הר"י מאורליינש; רמב"ן בתורת האדם; חי' הרא"ה ברכות שם; שטמ"ק ברכות כז א ד"ה מדרב.
  28. חי' הרא"ה שם.
  29. תוס' שם; רמב"ן שם; הרא"ה שם; ריטב"א שם.
  30. רמב"ן שם; ריטב"א תענית יב ב ד"ה ומצינו.
  31. עי' ציון 24 ואילך.
  32. פסקי ריא"ז שבת פ"ב ה"ד אות ז ויומא ה"א אות ג.
  33. רבינו מנוח שם.
  34. רא"ש ברכות פ"ד סי' ו ויומא פ"ח סי' ח. ועי' דרך החיים סי' נ סעי' א, שנראה שדי בדקה וחצי.
  35. חיי אדם ח"ב כלל ה ע"פ השו"ע שם רנו; משנה ברורה רסא ס"ק כב.
  36. רבינו ניסים גאון ברכות כז ב ד"ה אמר רבא; רש"י שם ד"ה והיינו וד"ה טעותא וד"ה הואיל; תוספות שם ד"ה דרב; תלמידי רבינו יונה שם בשם הר"י מאורליינש; ראב"ן סי' ק"ע; רמב"ן תורת האדם ענין אבילות ישנה; ריא"ז ברכות שם; פסקי הרי"ד שם; הרא"ה שם; ריטב"א שבת כג ב ד"ה נר ושבת לה א ד"ה וכתב; נמוקי יוסף שם; שטמ"ק ברכות שם ד"ה מדרב; טור או"ח רסז בשם התוספות שם; שו"ע שם רסא סעי' ב ברמ"א וסעי' ד ורסז סעי' ב; משנה ברורה רסא ס"ק כא. ועי' ציון 53 ואילך על אופני הקבלה השונים.
  37. ריטב"א שם ושם; עי' שטמ"ק שם; תוספת שבת רסא ס"ק יג בד' רבינו שמריה שבמרדכי שבציון 92, שלדבריו המשנה שבת לד א, מערבין וכו', מדברת בלא קבל עליו, ולכן מותר באיסורי שבות. ועי' או"ז הל' ערב שבת סי' כ: שצריכין להוסיף מחול על הקודש ולקבל השבת. ועי' רוקח סי' לז: יש לאדם לקבל שבת בעוד יום בע"ש.
  38. תוספת שבת שם.
  39. ביאור הגר"א או"ח שצג ב; חיי אדם כלל ה ס"ב; שו"ע הרב רסא ג בקו"א, עי"ש שהוכיח מברכות כז ב: מי בדלת. ועי' רא"ה ברכות כז ב שמשמע שרק תוספת של קודם הזמן צריך קבלה בקידוש ותפילה, ואפשר שאין כוונתו שבזמנה אין צריך קבלה כלל, אלא שאז די בקבלה בדיבור או בלב.
  40. ביאור הגר"א שם; חיי אדם שם. ועי' רא"ש ברכות פ"ד סי' ו שכ' שיכול לקבל מפלג המנחה, ומשמע שם שאיסור האכילה בתוספת יוה"כ הוא ממילא.
  41. רא"ה ברכות כז ב; או"ז הל' ע"ש סי' יד בשם הר"י מקורביל ורבינו שמשון; עי' תלמידי ר"י שבציון 42; שטמ"ק ברכות כז ב.
  42. תלמידי ר"י ברכות כז ב בשם הר"י מאורליינש: אע"פ שאפשר לומר; הגהות רע"א סי' רנג במג"א ס"ק כו, ועי"ש שמשמע מהמרדכי במגילה שהוא מן התורה, והיינו אף שהמרדכי עצמו סובר שם כר"ת שתוספת שבת לפניה הוא מדרבנן, עי' ציון 5, עכ"פ מבואר בדבריו שלשיטות שהוא מן התורה, אף הקבלה שקודם הזמן היא מן התורה.
  43. תלמידי רבינו יונה ברכות כז ב; רא"ש ברכות פ"ד סי' ו; טור או"ח רסז; שו"ע שם רסא ב ברמ"א ורסז ב, ועי' רסג ד; שו"ע הרב רסא ה. וע"ע פלג המנחה, מתי הוא זמן זה.
  44. ע"ע בין השמשות ציון 29 ואילך וע' שקיעת החמה.
  45. רמב"ן תורת האדם שם, ריטב"א שבת לה א ד"ה וכתב ור"ה ט א ד"ה ותוספת, רא"ה ברכות כז א ד"ה ת"ש; שטמ"ק ברכות כז א ד"ה מדרב.
  46. ע"ע תוספת שביעית. שו"ת מהר"ח או"ז סי' קפה בשם ר' אברהם בר' עזריאל בס' ערוגת הבושם, ע"פ ירושלמי, הובא במהרי"ל דלהלן; שו"ת מהרי"ל סי' קנב ובחדשות סי' מה, ועי' בחדשות שם שישב בזה מנהג כמה קהילות, וכ' שיש מרבותינו שאין נוהגים כן; אגור סי' שסא בשם מהרי"ל (וצ"ל שם מהר"ח במקום מהר"ם), הובא בדרכ"מ רסא סק"א; ב"ח סי' רסא ד"ה ומיהו; מג"א שם סק"ט.
  47. קרן אורה ברכות ג א ד"ה אמור, ועי' תרומת הדשן סי' א שהביא שכן נהגו בכמה קהילות ולא הסכים עמהם, ועי' של"ה שבת נר מצוה ס"ק כא ד"ה נשמע, שהזכיר שנוהגים כן.
  48. ערוך השולחן סי' רסג סעי' יט.
  49. לבוש סי' רסג סעי' יז.
  50. לבוש שם בהג"ה; חתם סופר שבת קנא א והגהות שו"ע רסג על המ"א סקל"ג. ועי' הג' רעק"א רסא אות ב.
  51. א"ר שם ס"ק לח: צ"ע לדינא; ערוך השולחן שם סעי' כח. ועי' הגהות רע"א שם.
  52. פרי מגדים רסג משב"ז סק"ג.
  53. רבינו ניסים גאון ברכות כז ב ד"ה אמר רבא; רש"י שם ד"ה והיינו וד"ה טעותא וד"ה הואיל; תוספות שם ד"ה דרב; תלמידי רבינו יונה שם בשם הר"י מאורליינש; ראב"ן סי' ק"ע; רמב"ן תורת האדם ענין אבילות ישנה; ריא"ז ברכות שם; פסקי הרי"ד שם; רא"ש שם סי' כד; הרא"ה שם; ריטב"א שבת כג ב ד"ה נר ושבת לה א ד"ה וכתב; נמוקי יוסף שם; שטמ"ק ברכות שם ד"ה מדרב; טור או"ח רסג, ורסז בשם התוספות שם; שו"ע שם רסג י ויא ורסז ב. ועי' בראשונים הנ"ל שכן מבואר בברכות שם: מי בדלת וכו', והם מפרשים משום שהתפילה היא כקבלה.
  54. בית יוסף ושו"ע שם רסג יא.
  55. שם ושם.
  56. רא"ש שם; רבינו ירוחם שם; מרדכי שבת רמז רצ ורצו ורחצ; הגהות מיימוניות שבת פ"ה אות ר בשם רבינו שמואל בן ר"ב; בית יוסף ושו"ע או"ח רסא ד ורסג י, ועי' בית יוסף רסג, שכ' שאף מה שכתבו הרא"ש והטור תפילת ערבית, כוונתם משעת ברכו, וכמו שסיים הרא"ש שם; דרכי משה רסא אות ב.
  57. בית יוסף ושו"ע שם רסא ד.
  58. דרכי משה שם סק"ב.
  59. מג"א שם ס"ק יג, ועי' פמ"ג א"א שם, שהוא תלוי במנהג; מ"ב שם ס"ק לא.
  60. הלכות קטנות ח"א סי' נב; תוספת שבת שם ס"ק יד בשם דרך חכמה נתיב ו אות ג; משנ"ב שם ס"ק לא. ועי' מאמר מרדכי שם סק"ז, שגם בזה שייך דברי המג"א שבציון 59.
  61. הגהות רעק"א שם סעי' יא סק"ח.
  62. ע"ע הדלקת הנר.
  63. בה"ג הל' חנוכה; אור זרוע הל' ערב שבת סי' יא; ר"ן על הרי"ף שבת כג ב; עי' סמ"ג עשין ל, ועי' להלן; עי' מרדכי שבת רצג ועי' ב"י רסג בדעתו; עי' הגהות מיימוניות שבת פ"ה אות ר בשם מהר"ם ורבינו שמחה וראבי"ה, ועי' ב"י שכ' שהם סוברים כדעה שבציון 66, וצ"ע; טור ושו"ע או"ח רסג י בדעה ראשונה.
  64. לבושי שרד שם סק"ג; ערוך השולחן שם סעי' טז. ועי' רמ"א דלהלן.
  65. רמב"ן שבת שם; רבינו שמשון [או שמעון], הובא באו"ז ובהגה"מ שם ובטור סי' רסג [ע"ש תוספות]; רא"ש שם פ"ב סי' כד; רבינו ירוחם תולדות או"ח נתיב יב; עי' מגיד משנה חנוכה פ"ד הי"ג, ועי' ב"י שם בדעתו; טור ושו"ע או"ח רסג י דעה ב'. ועי' ב"י שבציון 63. ועי' רא"ש ורבינו ירוחם שם שהוכיחו כן משבת לה: ושוהה כדי צליית וכו', וזה אחרי הדלקת הנר.
  66. רמ"א שם.
  67. מגן אברהם שם ס"ק יח; מ"ב שם ס"ק מב.
  68. מרדכי שבת רמז רצג; מהר"ם שבהגהות מיימוניות שם וכל בו סי' לא ותשב"ץ קטן סי' ח; שו"ע שם: ויש אומרים.
  69. רבינו פרץ, הובא בהגה"מ ובכל בו שם; תשב"ץ קטן סי' יד, וכן הביא בשם פסקים דרבינו יודא; שו"ע שם: ויש אומרים.
  70. מג"א סק"כ; מ"ב ס"ק מד.
  71. רא"ה ברכות כז ב; ריטב"א שבת כג ב ולה א ור"ה ט א ותענית יב א ד"ה ולכאורה וב ד"ה ואחר; שטמ"ק ברכות כז א ד"ה מדרב.
  72. משנ"ב סי' רסא ס"ק כא. ועי' ציון 73. ועי' שו"ע שם שהזכיר קבלת שבת, ולא הזכיר תפילה או קידוש, ומשמע מדבריו שלא כהראשונים לעיל.
  73. משנ"ב שם, ועי"ש שדמה זה לרמ"א תקנג א, ולמה שהביא שם בסק"ב בשם הב"ח והגר"א שם, שגם קבלה בלב מועילה.
  74. או"ז הל' ערב שבת סי' טז; מרדכי שבת רצז רצח; ב"י ושו"ע או"ח רסג יב.
  75. או"ז שם; מרדכי שם; ב"י ושו"ע שם. ועי' או"ז ומרדכי שם שהביאו כן בשם ריב"ם.
  76. שבלי הלקט סי' נט בשם הראבי"ה, ועי"ש שהביא לזה ראיה מהתוספתא סוכה פ"ד; ב"י ושו"ע שם.
  77. כנסת הגדולה שם הגהות בית יוסף אות ז בשם הר"א בן נחמייש; מ"א שם ס"ק כד; משנה ברורה שם ס"ק נא.
  78. כנה"ג שם בשם הנ"ל; מ"א שם; מ"ב שם.
  79. פמ"ג שם אשל אברהם ס"ק כד; שו"ע הרב שם סעי' יט; ערוך השולחן שם סעי' כ; משנה ברורה שם.
  80. דרך החיים דין אימת מתחיל וכו' סעי' א; משנה ברורה שם.
  81. מחצית השקל רסג ס"ק כד; ערוך השולחן שם סעי' כ וכב.
  82. שו"ע הרב שם סעי' יט.
  83. ערוך השולחן שם סעי' כב.
  84. עי' תוספות ברכות כז ב ד"ה שאני, ועי' ביאור הגר"א או"ח רסג ס"ק לה; תלמידי רבינו יונה ברכות כז ב בשם הרב משה ב"ר יוסף נרבוני; בעל המאור המובא בשבלי הלקט סי' נט; רשב"א שם; רא"ש שם פ"ד סי' ו; ר"ן המובא בשבלי הלקט שם; רבינו ירוחם תולדות או"ח נתיב יב ח"א; ב"י ושו"ע או"ח רסג סעי' יד. ועי' ראשונים הנ"ל שכ"כ ע"פ הגמ' שם: טעותא הוי, ופירשו מה שאמרו שם, שאני ציבור דלא מטרחינן להו, שאינו אלא לענין לחזור ולהתפלל.
  85. ב"י שם בפי' ד' המרדכי שבת רצז.
  86. ראב"ן סי' קע; שבלי הלקט סי' נט, ועי"ש שהביא כן בשם רבינו חננאל ורבינו ישעיה ורבי אביגדור כהן צדק; חדושי אנשי שם על המרדכי שם אות ב בפי' דעת המרדכי שם; מ"א שם ס"ק כו, וכ"כ בפי' המרדכי שם. ועי' תלמידי ר"י שם בפי' הא' ורוקח סי' מח, וחכמת שלמה ברכות כז ב, ויש לפרשם גם כפי' דלהלן ציון 88.
  87. שבלי הלקט שם; שו"ע שם.
  88. בי' הגר"א שם ס"ק לג בפי' ד' המרדכי שם. ועי' ציון 86.
  89. אליה רבה ס"ק ל; מ"א שם; מ"ב שם ס"ק נו מאחרונים בשם כמה מגדולי הפוסקים.
  90. ע"ע בין השמשות ציון 131 ואילך, וע"ע שבת.
  91. מרדכי שבת רמז רצ בשם רבינו יואל, ממה שהתירו חכמים איסורים אלו בבין השמשות, וכל שכן במקבל עליו שבת; שו"ע או"ח שצג ב דעה א', ועי' להלן.
  92. מרדכי שם בשם רבינו שמריה, עי"ש שהתיר מתחילה וחזר בו ואסר כדעת תלמידיו; שו"ע שם: וי"א, ועי' שו"ע שם רסא ד ועי' להלן.
  93. דגול מרבבה סי' רסא; שו"ע הרב שם קו"א אות ג. ועי' אחרונים הנ"ל שכתבו כן ליישב סתירת השו"ע מרסא ד לשצג ב.
  94. ביאור הלכה רסא ד"ה אין מערבין.
  95. תלמידי ר"י ברכות כז ב; רא"ש שם פ"ד סי' ו; עי' מג"א רלה סק"ב; משנה ברורה רסז סק"ו.
  96. אגור הל' כתמים סי' אלף שעז בשם מהרי"ל; ש"ך יו"ד סי' קצו ע"פ האגור הנ"ל. ועי' רא"ש שם לענין מצה.
  97. ע"ע ערבית.
  98. הלכות גדולות מהדו' מ"י סי' א פ"ד וכפי שפירשו מג"א סי' רסז סק"א.
  99. הרי"ץ גיאות (הל' הבדלה), הובא בטור רצג; מג"א שם בד' הרא"ש והרמב"ם.
  100. ע"ע הנ"ל.
  101. הרי"ץ גיאות שם.
  102. עי' טוש"ע שם ב: מקדימין וכו', ועי"ש רלג א, ועי' מג"א רסז סק"א; תלמידי ר"י ברכות כז ב לפי' המג"א שם; מ"ב שם סק"ג.
  103. ברכות כז ב; תוס' פסחים צט ב ד"ה עד; רא"ש ברכות פ"ד סי' ו; הרא"ה שם כז ב; ריטב"א שבת לה ב; שטמ"ק ברכות שם; שו"ע רסז ב.
  104. או"ז הל' ע"ש סי' יד; הרא"ה ברכות כז ב; עי' ריטב"א שבת לה ב.
  105. מרדכי מגילה רמז תשצח בשם ר' טוביא מווינא.
  106. תוס' פסחים צט ב ד"ה עד בתי' ראשון; רבינו ירוחם תאו"ח נתיב יב ח"א; מהר"י אבוהב שהובא בבית יוסף רסז ע"פ התוס' שם והרא"ש שבציון 96; תרומת הדשן סי' א; שו"ע שם ב.
  107. ספר חסידים סי' רסט; גבורות ה' פמ"ח; ב"ח או"ח סי' תעב ע"פ גבורות ה' שם. ועי' מג"א שם רסז סק"א ומ"ב שם סק"ה שכ' שנכון לחוש לכתחילה לדעה זו.
  108. תוס' כתובות מז ב ד"ה שמסר.
  109. שו"ת מהרש"ל סי' סח; ב"ח סי' תרסח; לבוש שם סעי' א; א"ר שם סק"ג; חמד משה שם סק"א; נהר שלום שם סק"א; בגדי ישע שם; מור וקציעה שם; מ"ב שם סק"ז.
  110. ט"ז סי' תרסח סק"א.
  111. מרדכי שבת רצו; שו"ע רסג טו.
  112. עי' ציון 64 ואילך.
  113. א"ר רסג ס"ק יז; מג"א שם ס"ק יט; משנ"ב שם ס"ק מג.
  114. משנ"ב סי' קח ס"ק כה.
  115. עי' ציון 74 ואילך.
  116. חיי אדם כלל לג סעי' ד. עי' שו"ע רסג טו וביאוה"ל ד"ה של.
  117. שו"ת זרע אמת ח"ג סי' כז.
  118. תוספות שבת סי' שיח סק"ב.
  119. עי' תוספות שבת שם שהניח בצ"ע; פרי מגדים סי' רנג א"א ס"ק כו; עי' ביאור הלכה רסא ד"ה ואין מדליקין.
  120. רשב"א שבת קנא א בשם התוספות; ב"י ושו"ע רסג יז.
  121. רמב"ן תורת האדם שער האבל ענין אבילות ישנה; ריטב"א ר"ה ט א ושבת לה א. ועי' תר"י ברכות ב א שיש להמתין לקטנים כדי לצאת מהספק, ועי' שו"ע אוח רצג ב.
  122. רמב"ן שם ע"פ הירושלמי ברכות פ"א ה"א: ובלחוד דיתחמון וכו'; ר"ן על הרי"ף שבת לה א ויומא פא א בשם הרמב"ן; ריטב"א שם ע"פ ירושלמי שם; שו"ע או"ח רצג ב.
  123. ריטב"א שם ושם.
  124. ריטב"א ר"ה שם בשם יש מפרשים.
  125. דגול מרבבה שם; פתחי תשובה שם סק"ב; מ"ב שם סק"ה.
  126. ויקרא כג לב.
  127. ר"ה ט א ויומא פא ב, ועי' ציון 3.
  128. עי' ציון 137.
  129. רש"י שם ד"ה ותנא, ועי' תוספת יום הכיפורים בפירושו.
  130. או"ז הל' ערב שבת סי' יד בשם ר"ת והר"י מקורביל.
  131. עי' ציונים 8, 10.
  132. רמב"ם שביתת עשור פ"א ה"ו, עי' נו"כ שם בפירוש שיטתו.
  133. רמב"ם שביתת עשור פ"א ה"ו; טוש"ע תרח א.
  134. חבור התשובה למאירי מאמר משיב נפש מאמר ב פרק ח; טור שם; מ"מ שם וב"י שם בד' הרי"ף; ב"י שם בד' הרא"ש; שלטי גבורים על הרי"ף יומא פא א אות ג. ועי' מ"מ שם שכן דעת שאר מפרשים, ועי' ציון 12 ואילך, שרוב ראשונים סוברים שגם בשבתות ויו"ט יש מצות תוספת.
  135. רמב"ם שם.
  136. ויקרא כג כט.
  137. יומא פא א ועי' סוכה כח ב; רי"ף שם; רא"ש שם פ"ח סי' ח; חבור התשובה למאירי מאמר משיב נפש מאמר ב פרק ח; הגהות מיימוניות שביתת עשור פ"א ה"ו אות ג; פרי חדש או"ח תרח.
  138. פסקי ריא"ז שם ה"א; הגהות מיימוניות שם; מ"ב תרח סק"א.
  139. עי' ציון 134.
  140. ויקרא שם ל.
  141. יומא שם; רי"ף שם; רא"ש שם; פסקי ריא"ז שם פ"ח ה"א; חיבור התשובה למאירי שם.
  142. ע"ע יום הכיפורים: מצות העינוי ואילך. חבור התשובה למאירי מאמר משיב נפש מאמר ב פרק ח; ב"ח או"ח סי' תרח; עי' מג"א תריד סק"ב, ועי' להלן; פמ"ג אשל אברהם שם; ביאור הלכה שם ד"ה אסור ע"פ המג"א והפמ"ג שם ומשנה ברורה סי' תרכד סק"ג לענין תוספת ביציאתו.
  143. עי' ציון 135.
  144. ע"ע יום הכפורים ציון 474.
  145. קרן אורה תענית ל א.
  146. סוכה כח א, ועי' שבת קמח ב וביצה ל א; רמב"ם שביתת עשור פ"א ה"ז; טוש"ע או"ח תרח ב.
  147. ויקרא טז כט.
  148. ברייתא סוכה שם וכפי שהעמידוה שם ב לענין תוספת.