אנציקלופדיה תלמודית:שני כתובים הבאים כאחד

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - שני כתובים הבאים כאחד. דבר שנכתב בתורה שני פעמים, אם למדים מהם לשאר מקומות.

שני כתובים - או שלשה כתובים – הבאים כאחד - כלומר בענין אחד[1] - אין מלמדים, כלומר דבר שנכתב בתורה בשני מקומות, אין למדים מהם לשאר דיני התורה, לפי שהיה ניתן לכותבו במקום אחד, והשני ילמד ממנו, וכיון שהוצרך להיכתב, יש ללמוד שבענין זה אין לומדים מהכתוב לשאר דיני התורה.

הכלל וגדרו

ב' וג' כתובים

דבר שנכתב בתורה מספר פעמים, אי אפשר ללמוד מכתובים אלו לשאר מקומות, במידות שהתורה נדרשת בהם[2], שגלתה תורה בענין זה שלא ללמוד לשאר מקומות, שאם כן היה ניתן לכתוב רק כתוב אחד, והשני ילמד ממנו, וכיון שנכתבו שניהם, בהכרח שלא היה יכול להלמד מהראשון[3]. ונחלקו תנאים בדבר: חכמים סוברים שאף שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדים[4], ור' יהודה סובר שדבר שנכתב בשני מקומות, למדים מהם[5], ודוקא שלשה כתובים הבאים כאחד – וכל שכן ארבעה כתובים ויותר[6] - אין מלמדים[7], ונסתפקו אמוראים בדעת שמאי הזקן, אם סובר ששני כתובים מלמדים או לא[8]. הלכה כחכמים ששני כתובים אין מלמדים[9], ויש סוברים בדעת הירושלמי שהלכה שמלמדים[10].

לדעת הסוברים ששני כתובים מלמדים, כתבו ראשונים ואחרונים כמה ביאורים, מדוע מלמדים, ובטעם החילוק בין שני כתובים לשלשה כתובים: א) שאין להביא ראיה מהכתוב השני שאין ללמוד מהכתוב הראשון, שאפשר שטרח הכתוב לכתוב בפירוש דבר שיכול להלמד בבנין אב, וכשם שמלתא-דאתיא-בקל-וחומר-טרח-וכתב-לה-קרא*[11], ולכך שלשה כתובין אין מלמדים, שאין הכתוב טורח לכתוב שני פעמים דבר הנלמד בדרכי הלימוד[12]. ב) שהוא כפרשה שנאמרה ונשנית שלא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה[13], ושלשה כתובים שאין מלמדים, משום שלא מצינו שפרשה נשנית ג' פעמים[14]. ג) אפשר שנמצא פרכא שלא ללמוד מהאחד מהכתובים, ולכן נכתב פעמיים[15]. ד) אפשר שנכתב פעם שניה, להורות שאין ללמוד כאן מכתוב אחד לבדו, אלא משני הכתובים יחדיו[16]. ה) ר' יהודה הסובר שמלמדים, לשיטתו שאין אדם דורש בנין אב מעצמו אלא אם כן קבלה מרבותיו[17], ולכן נכתב הכתוב השני, שלא היינו יכולים ללומדו מעצמנו מהכתוב הראשון[18], אך בשלשה כתובים היה עדיף למוסרו בעל פה למשה, מאשר לכותבו שני פעמים[19]. ו) יש ללמוד מתרומת-הדשן* ועגלה-ערופה* שכתוב בהם שאסורים אף לאחר שנעשית מצותם, ונכתב בהם מיעוט שאין ללמוד מהם לשאר דיני התורה, משמע שבלא המיעוט היו מלמדים[20].

לדעה זו שמלמדים, כתבו אחרונים, שאף כשיש כתוב אחר המלמד להיפך משני הכתובים, לומדים משני הכתובים, שהשנים עדיפים על האחד[21], וכן אף לדעת הסוברים ששני כתובים אין מלמדים, וכששני הכתובים נצרכים הרי הם מלמדים[22], יש ללמוד יותר משני הכתובים, ולא מכתוב אחד המורה להיפך, ואפילו לקולא[23]. ויש שנסתפקו שמא אין עדיפות לשני הכתובים מהכתוב ההפכי[24].

לדעת התנאים ששני כתובין מלמדים ושלשה אין מלמדים, נחלקו אחרונים באופן שרק כתוב אחד מיותר: יש סוברים שהרי זה שלשה כתובים, ואין מלמדים[25], ויש חולקים שמלמדים, ואינו נחשב ג' כתובים אלא כששני כתובים מיותרים והיו יכולים להלמד[26], שהטעם ששלשה כתובים אין מלמדים, משום שאין הכתוב טורח לכתוב בפירוש דבר הלמד בדרכי הלימוד אלא פעם אחת[27], וכיון שהשנים נצרכים לא טרח הכתוב אלא בכתוב השלישי בלבד[28], ויש שצידדו שאם אחד משלשת הכתובים אינו יכול להלמד מחביריו, אף שהשנים האחרים למדים ממנו ויש בק כתובים מיותרים, הרי זה כשני כתובים ומלמדים, ודוקא כשכל אחד מהכתובים היה יכול להלמד מחבירו, אין מלמדים[29].

לימודו להיפך

שני כתובים הבאים כאחד, לדעת הסוברים שאין מלמדים, נחלקו ראשונים האם מלמדים להיפך, שבשאר דיני התורה אינו כמו שני כתובים אלו, או שאין למדים מכתובים אלו, ומכל מקום אפשר שאין חילוק בין שני מקומות אלו לשאר מקומות: יש סוברים שכיון שהכתוב השני לא הוצרך להכתב, בהכרח שבשאר דיני התורה הדין הוא להיפך מהמבואר בשני הכתובים[30], ואפילו יש היקש ממקום אחר להשוות הדין לשני הכתובים, אין מקישים[31]. ויש חולקים וסוברים, שאמנם אין למדים מכתובים אלו לשאר דיני התורה, אך מכל מקום יתכן שיהיה בהם הדין כמו שני כתובים אלו[32], אם נראה לומר כן מסברא[33], או ממקור אחר[34].

לדעת הסוברים שמלמד להיפך, יש שכתבו שאינו כדין המפורש בתורה, שאין דורשים בו טעמא-דקרא*[35], שדוקא דבר שנכתב בתורה סתם יש לנו להעמיד הדין בכל אופן אף כשאין שייך בו הטעם, אבל דין שנתמעט משני כתובים, אפשר שנתמעט מחמת הטעם, וכגון הנלמד משני כתובים שאין-שליח-לדבר-עבירה*[36], יש ליתן בו טעם, משום שדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים[37]. ויש שנראה בדבריהם שאין נותנים בו טעם, אלא גזירת הכתוב הוא[38].

שלשה כתובים הבאים כאחד, יש שכתבו שלדברי הכל מלמדים להיפך[39], אף לסוברים ששני כתובים מלמדים ושלשה אין מלמדים[40], ויש סוברים להיפך, שכיון ששני כתובים מלמדים, אף ששלשה אין מלמדים, מכל מקום אינו מיעוט לומר להיפך, אף לדעת הראשונים ששני כתובים הם מיעוט[41].

הנכלל בשני כתובים

לימודם זה מזה

שני כתובים שנחלקו בו אם מלמדים, ושלשה כתובים שלדברי הכל אין מלמדים, היינו באופן שאחד מהכתובים היה יכול להילמד מחבירו בבנין-אב*[42]. וכן בהיקש[43].

כשיכולים להלמד זה מזה בגזירה-שוה*, יש סוברים שלדברי הכל אף שני כתובים אין מלמדים[44], שטעם הסוברים ששני כתובים מלמדים, הוא משום שטורח הכתוב לכתוב בפירוש דבר הלמד בבנין אב, לדעתם[45], וגזירה שוה שהוא כמפורש בתורה אין שייך בו סברא זו[46]. ויש סוברים, שאף בזה נחלקו תנאים[47].

כשיכולים להלמד זה מזה בקל וחומר, יש סוברים שלדברי הכל מלמדים, ואין ראיה ממה שנכתב פעמיים, שאפשר שמלתא-דאתיא-בקל-וחומר-טרח-וכתב-לה-קרא*[48], ויש חולקים וסוברים שדינו כבנין אב שנחלקו תנאים אם מלמדים[49], ויש שכתבו להיפך, שכל שיכולים להלמד זה מזה בק וחומר לדברי הכל אין מלמדים[50].

כשיכול אחד מהם להלמד בהצד השוה, כגון שלשה כתובים ששנים מהם נצרכים, והשלישי היה יכול להלמד מבין שניהם בהצד השוה, כתבו ראשונים שאין מלמדים[51]. ויש מצדדים שדוקא ללמוד מהשנים בהצד השוה אי אפשר, אבל היכול להלמד מאחד מהכתובים, נלמד[52]. ויש חולקים וסוברים שבכל אופן מלמדים[53].

כשנצרכים שניהם

שני כתובים הבאים כאחד, שאין מלמדים, הוא דוקא באופן שאילו נכתב אחד מהכתובים, היה השני יכול להלמד ממנו, וכיון שנכתבו שניהם בהכרח שאין ללמוד ממנו לשאר דיני התורה, אבל באופן שאינו יכול ללמוד מהכתוב השני, מחמת חומר או קלות שיש לו כלפיו, אם כן הוצרך להכתב, וניתן ללמוד משני הכתובים לשאר דיני התורה[54].

שני כתובים האמורים לענין חיוב מיתה או מלקות, יש סוברים שלמדים מהם לענין איסור, שכיון שאין-עונשין-מן-הדין*, הוצרכו שניהם להיכתב[55]. וכן כשיש תועלת בכתוב השני לחייבו שתי מלקויות, הרי אלו מלמדים[56], וכן כשמועיל לחייבו ב' חטאות[57].

וכן שני כתובים שאין הכתובים מיותרים ללמד ענין זה, וכגון דבר הלמד ממשמעות הכתוב, שאפילו הדין פשוט הוצרך הכתוב להכתב, הרי אלו מלמדים[58], וכן כשנכתב בפירוש הדין שהיה יכול להלמד מהכתוב השני, אך ישנו חידוש נוסף בכתוב זה, הרי אלו מלמדים[59].

דין הלמד מחבירו בגזירה-שוה*, והיה יכול להלמד בבנין-אב, הרי הם כשני כתובים, שאילו מלמד בבנין אב, לא היה נצרך הגזירה שוה[60].

אף שני כתובים שנכתבו בדרך סיפור דברים, ולא בדרך חידוש דין, אין מלמדים[61].

שני כתובים הבאים כאחד, שניתן ליתן טעם למה נכתבו שניהם, לחדש איזה דין ודרשה, הרי אלו מלמדים, ואין אומרים שנכתבו שניהם בשביל שלא ילמדו מהם[62], ששני כתובים הם בגדר חידוש, שדוקא בדינים אלו ולא בשאר מקומות, ויותר מסתבר שהתורה השותה מדותיה בכל המקומות[63]. אך אם הדין שניתן לדרוש מהכתובים אינו מסתבר, טוב יותר להעמידו בשני כתובים, ואין מלמדים[64]. ונחלקו אחרונים אם יש לדרוש הכתוב לענין אחר, באם-אינו-ענין וכו' תנהו ענין וכו'*, יש סוברים שעדיף לדורשו באם אינו ענין, ומלמדים[65], ויש סוברים שעדיף להעמידו על מקרא זה עצמו, והרי הוא שני כתובים שאין מלמדים[66].

שני כתובים הבאים כאחד, שאין דינם שוה לגמרי, אלא יש חילוקי דינים ביניהם, כתבו ראשונים שמלמדים, שלכך נכתבו שניהם לצורך חילוק הדין[67], ויש סוברים שנחלקו בדבר אמוראים[68]. ויש מי שכתב שאין צורך שישוו שני הכתובים לגמרי, אלא אף כשחלוקים קצת הרי אלו שני כתובים ואין מלמדים, ואף על פי שהוצרך הכתוב השני בשביל דינו החלוק, שאדרבא מכך שאין דינו שוה לכתוב הראשון נראה שאין הדין בכל התורה כדין הכתוב בו[69].

היה אחד מהכתובים יכול ללמוד מחבירו, אף על פי שחבירו אינו למד ממנו, כתבו ראשונים שאין מלמדים, שהכתוב הראשון מיותר ללמד שאין נוהג כן בשאר דיני התורה[70].

שנים שנצרכים ללמד

דוקא כשהיה ניתן להילמד מכתוב אחד, אינו נלמד משני כתובים, אבל כשאינו למד מאחד מהכתובים, כגון חולין שאינו למד מקדשים, פעמים שכשכתוב שני כתובים בקדשים מלמדים, שאדרבא לכך נכתב פעמיים, ללמד אף על החולין[71].

כתוב אחד בתורה ואחד בקבלה

כתוב אחד בתורה ואחד בדברי קבלה, יש סוברים שנחשב שני כתובים[72]. ויש חולקים[73].

בענין אחד

שני כתובים השנויים בענין אחד, שנכפל הדבר שני פעמים, כתבו ראשונים שמלמדים, שאין ראיה שלא ללמוד מהם לשאר התורה, אלא כששנוי בשני ענינים, ולא למד האחד מחבירו משום שנוהג רק בשני כתובים אלו, אך הכתובים בענין אחד שאין האחד נלמד מחבירו, אלא מיותר, לא[74]. ויש חולקים וסוברים שאף כשנשנה פעמיים באותו ענין, הרי הוא כשני כתובים שאין מלמדים[75], ויש שכתב ששני כתובים שהם בענין אחד, לדברי הכל אין מלמדים[76].

שני כתובים שדומים זה לזה, והם כענין אחד, מלמדים[77], וכגון מורא אב וכיבוד אב, שאשה חייבת בהם, יש ללמוד מהם לשאר מצוות שאין הזמן גרמא שאשה חייבת, לפי שמורא וכבוד אחד הם[78], שמתוך היראה בא לכבדו[79], וכן פטר-חמור* שאינו נפדה בשה כלאים*, שנלמד מפסח[80], אף על פי שפסח וקדשים הם שני כתובים, לפי שהם כאחד[81]. אך יש סוברים שדין שנשנו שני פרטים, הרי הם כשני כתובים ואין מלמדים, אף שהוא דין אחד[82].

לאו ועשה

שני כתובים, שהאחד נכתב בלשון לאו, ואחד בלשון עשה, הרי אלו מלמדים[83].

הדומה למלמד

ללמוד לענין דבר השייך לאחד משני כתובים אלו עצמו, כגון ללמוד בכורי דורות מבכורי מדבר לענין שיום שלשים כלפניו ופטור מפדיון, וישנו כתוב נוסף המלמד דין זה לענין ערכין, נסתפק ר' עקיבא אם דינו כשני כתובים ואין מלמדים, או כיון שבכורי דורות הם ענין אחד עם בכורי מדבר, הרי שלעצמם מלמדים[84], ולדעת חכמים הסוברים שלומדים מבכורי מדבר לפטור מת ביום שלשים[85], ביארו אחרונים ששני כתובים מלמדים לעצמם[86]. וכן מחוסר בגדים ששימש שחייב מיתה-בידי-שמים*, משום שדינו כזר, אף על פי שישנם שני כתובים לחייב מיתה[87].

שנים שיצאו מן הכלל

דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד*, שמלמד על הכלל כולו[88], אם יצאו שני פרטים מן הכלל, אינם מלמדים על הכלל כולו, שנחשבים כשני כתובים שאין מלמדים[89].

בכלל ופרט וכלל

כלל-ופרט-וכלל* שמרבים כל דבר שהוא כעין הכלל[90], כשיש שני פרטים בין הכללים, וניתנים ללמוד אחד מהשני, אין דנים אותו כשני כתובים הבאים כאחד, למעט אף דבר שהוא כעין הפרט, אלא מתרבה הכל, שלא הפרטים הם המלמדים אלא הכלל[91]. ויש חולקים וסוברים שכשנכתבו שני פרטים אינו מלמד אף כעין הפרט[92].

בפרט וכלל

פרט-וכלל*, שמרבה הכל[93], כשכתוב שני פרטים וכלל, אין מרבים הכל, אלא שני פרטים אלו[94]. ויש שנסתפקו בזה[95].

שני כתובים שממעטים

שני כתובים הבאים כאחד, לסוברים שמלמדים[96], אם נאמר בשניהם מיעוט שמשמעו שדוקא בכתובים אלו ולא במקומות אחרים, אין למדים מהם[97]. נאמר רק באחד משני הכתובים מיעוט, יש סוברים שמלמדים, ואף על פי שבהצטרף המיעוט הרי הם שלשה כתובים הבאים כאחד, שלדברי הכל אין מלמדים[98], כיון שנכתבו שני מיעוטים במקום אחד, הרי זה כמעוט-אחר-מיעוט*, שבא לרבות[99], ויש סוברים שאף במיעוט אחד אין מלמדים[100], ויש שכתבו שלומדים כל הדומה למלמדים, ומפרשים המיעוט לדבר שאינו דומה[101], ומסרו הכתוב לחכמים איזה דבר למעט ואיזה לרבות[102].

הדרכים שאין מלמדים

בקל וחומר

בבנין-אב*, אין למדים משני כתובים או שלשה כתובים הבאים כאחד[103].

בקל-וחומר*, יש סוברים שלמדים אף משני כתובים[104], שאף על פי ששני הכתובים יכולים היו להלמד זה מזה בבנין אב, ומוכח שבשאר דיני התורה אין למדים מכתובים אלו בבנין אב, אין ראיה שאף בקל וחומר אין ללמוד[105], שקל וחומר עדיף על בנין אב[106], אמנם באופן שאחד משני הכתובים היה יכול להלמד מחבירו בקל וחומר, אין מלמדים בקל וחומר, שגלתה תורה שבדין זה אין ללמוד לשאר דיני התורה אף בקל וחומר[107], ויש שביארו חילוק זה מטעם אחר, שמסברא אין לחלק בין מדת בנין אב למדת קל וחומר, ולכן אין ללמוד בקל וחומר מאחד מהכתובים, אך כשיש קל וחומר משניהם יחד, אפשר שהכתוב השני הצורך להכתב שלא ילמדו לשאר דיני התורה הדומים לכתובים אלו שהם קלים[108]. ויש חולקים וסוברים שכשם ששני כתובים אין מלמדים בבנין אב, כך אין מלמדים בקל וחומר[109].

בגזירה שוה

בגזירה שוה, כתבו ראשונים שלומדים אף משני כתובים[110], וכן משלשה כתובים[111], ואינו נחשב כלמד משני כתובים, שהלמד בגזירה שוה הרי זה כנכתב בו עצמו דין זה[112], ואפילו ניתן לדרוש הגזירה שוה לענין אחר, אין גזירה שוה למחצה[113], וממה שנכתב הכתוב השני ולא נלמד מהראשון, אין ראיה אלא שלא ללמוד בבנין אב, אבל בגזירה שוה למדים[114], אך אם שני הכתובים היו למדים זה מזה בגזירה שוה ובכל זאת נכתבו שניהם, אין למדים מהם לדינים אחרים בגזירה שוה[115], שבהכרח לכך נכתב הכתוב השני לומר שאין ללמוד מהכתוב הראשון אף בגזירה שוה[116], וכן כשהיקש סותר לגזירה שוה זו, אף לדעת הסוברים שגזירה שוה עדיפה מהיקש[117], אין למדים הימנה[118]. ויש ראשונים שחולקים וסוברים שאינו מלמד בגזירה שוה[119], אף שניתן ללמוד מכתוב זה ענינים אחרים שאין בהם כתוב נוסף[120]. ויש סוברים שנחלקו בו תנאים[121], ואמוראים[122]. ויש שחילקו בדבר, ששני כתובים ממעטים מקומות אחרים, ולכן כשאין מה למעט מלבד מה שלמד בגזירה שוה, הרי הוא מתמעט ואין דורשים אותו בגזירה שוה, אבל כשממעט ענינים נוספים, ניתן לדרוש מהגזירה שוה, ולענין זה לא נתמעט[123]. ויש שחילקו כעין זה, שהגזירה שוה מחוייבת לעמוד ולרבות דבר מה, ולכן מרבה אף דבר שנתמעט משני כתובים, אך כשניתן לרבות ענין אחר מהגזירה שוה, אין לומדים הפרט בו ישנם שני כתובים[124].

אף לסוברים שאינו מלמד בגזירה שוה, היו הלמד בגזירה שוה דומה בשאר דבריו למלמד, ניתן ללמוד מהמלמד אף דין שהוא שני כתובים, שאינו אלא כגלוי מלתא בעלמא שדיניהם שוים, וכל דין שנאמר במלמד הינו אף בלמד[125].

בהיקש, כתבו אחרונים שלדעת הסוברים שלומדים בגזירה שוה, הוא הדין בהיקש[126], ולדעת הסוברים שאין לומדים בגזירה שוה, הוא הדין בהיקש[127].

בסמוכין*, שהוא לימוד גרוע מגזירה-שוה*, צידדו אחרונים שלדברי הכל אין מלמדים[128].

בגלוי מלתא

לימוד שהוא בגדר גלוי-מלתא-בעלמא*, יש סוברים שנלמד אף משני כתובים הבאים כאחד[129], וכגון מכשף זכר, שנלמד מאוב וידעוני שחייב מיתה[130], שאף שהם כשני כתובים הבאים כאחד[131], הרי זה גלוי מלתא שאין חילוק בין זכר לנקבה[132], ואף שאחד מהכתובים היה יכול להלמד מחבירו, טרח וכתב לה קרא[133]. ויש חולקים וסוברים שאין למדים משני כתובים, אף בגלוי מלתא בעלמא[134].

בתורת פרכא

אף שאין מלמדים, מכל מקום ניתן להביאו כפרכא על לימוד אחר, שאין ללמוד קל וחומר פלוני, כי ב' כתובים אלו יוכיחו שחמורים גם כן ואין הדין נוהג בהם[135].


הערות שוליים

  1. ↑ יד רמ"ה סנהדרין סז ב. ועי' גאוניקה עמ' פד: תרין קראי דמפרשין חד פירושא וחד מלתא. ועי' ציון 67 ואילך, אם דוקא כשדיניהם שוים.
  2. ↑ עי' להלן. ועי' ציון 104 ואילך, באיזה דרכים לא ניתן ללמוד.
  3. ↑ עי' פסחים מה א: לכתוב רחמנא בנזיר כו'. ר"ח קדושין כד א; רש"י פסחים מה א ד"ה מצרך וקדושין שם ד"ה אין ומנחות ט ב ד"ה אלא וחולין סא ב ד"ה אין. וכ"כ הרבה ראשונים, ועי' גמ' שבציון 54, שדוקא כשכתוב אחד היה יכול להלמד מהכתוב השני.
  4. ↑ עי' פסחים כו א ומה א ויומא ס א ונזיר לז ב וגיטין עו א וקדושין כד א ולד ב ולה א ולז ב ומב ב ומג א ונח א וסנהדרין מה ב וסז ב ועב ב ושבועות כו ב וע"ז נד ב וזבחים כד א ומו א ונז א וחולין סא ב וקיג ב וקיז א ובכורות מט א וערכין יד ב וכריתות ו א ומעילה יא ב. ועי' קדושין לה א, שכן סובר ר"מ (אך עי' נובי"ת או"ח סי' קכה ומלא הרועים ע' שני כתובים אות יב, שלמסקנא אין ראיה בדעתו, ועי' אלון בכות הארמלין זבד טוב אות פד), ושם לז ב משמע שכן סובר ר' ישמעאל (ועי' חיבת הקודש זבחים מו א ונז א ובמערכה ה שבסוה"ס ועי' עדות ביעקב סופר ח"א סי' מט), וגיטין שם שכן סובר רשב"ג, ובכורות שם שכן סובר ר"ע (ועי' הגהת בהמ"ח בנובי"ת או"ח סי' קכה, שר"י הסובר שמלמדים, סובר כן אף בדעת ר"ע רבו, ועי' חיבת הקודש מערכה שם, ושם ובחות יאיר חדש עמ' שפג, בד' ר"ש).
  5. ↑ קדושין לה א וסנהדרין סז ב. והובאה דעה זו בפסחים פסחים כו א ויומא שם וקדושין לד ב ומג א ונח א ושבועות כו ב וע"ז נד ב (ועי' ציון 68) וזבחים כד א ומו א ונז א וחולין קיג ב וקיז א וערכין יד ב וכריתות ו א ומעילה יא ב. ועי' על"נ ושמחת יהודה כריתות ב א, שאין שום תנא שסובר כן מלבד ר' יהודה, ועי' פאר הלכה עמ' שו שכ"מ ברש"י סנהדרין סז ב ד"ה קסבר, ועי' זכר יהוסף סי' קפא אות ב ואולם וסי' רטז דף טו ע"ג ומשיב שלום רצג ג בדעת ר' אליעזר, ואהל דוד ר"ה ב א בדעת רבי, ורמב"ן ב"מ נד ב בדעת ריב"ל, ומראה יחזקאל חולין צט בדעת אביי. ועי' ירושלמי כלאים פ"ח ה"א ושבת פ"ז ה"א וסנהדרין פ"ז ה"ה, ופ"מ במקומות הנ"ל ומה"פ סנהדרין שם. ועי' דברי סופרים ח"ג עמ' סג ב.
  6. ↑ עי' תוס' יבמות קא ב ד"ה וקראו, ועוד מקומות.
  7. ↑ קדושין לה א וזבחים נז א. ועי' הפליאה (מהד' קורץ עמ' קב ב) להיפך, שאף למ"ד שני כתובים אין מלמדים, ג' כתובים מלמדים, שאילו אין מלמדים היה מספיק שני כתובים, והשלישי נכתב ללמד לשאר התורה, וכ"כ בית לוי מנחות יט ב ומקום שמואל שער התירוצים למגילה יא, וצ"ב שהוא להיפך מהמבואר בגמ' שג' כתובים לכו"ע אין מלמדים, ועי' שד"ח מערכת שי"ן אות לט. ועי' לימודי ה' לימוד קמז, שבאופן שהכתובים היה יכולים להלמד זה מזה בק"ו, אף בשלשה כתובים אין מלמדים ע"ש, ועי' ציון 48 ואילך.
  8. ↑ עי' קדושין מג א, ב' תירוצים בגמ'. ועי' שו"ת בית יצחק יו"ד ב נו אות ג ופרי עץ הדר (אתרוג) ח"ז עמ' כה וראשית ביכורים ח"ב סי' ז וחשק שלמה בסיום לש"ס הנד' בסוף טהרות, שלסוברים בדעת ב"ש ששני כתובים מלמדים, מן הסתם גם ב"ש סוברים כן, ע"פ תוס' יבמות קיז א ד"ה ב"ה שמסתמא אין ב"ה חולקים על הלל, וה"ה שב"ש אין חולקים על שמאי, ועי' שו"ת משיב שלום סי' רצג אות ג, שאינו מוכרח.
  9. ↑ עי' רי"ף קדושין סוף פ"ב; עי' פהמ"ש קדושין פ"ב מ"ט: ואין מלמדין לפי כללי המידות אצלינו; מהר"ם אלשקר סי' ל בשם הרמ"ה; כס"מ ע"ז ח א וב"י יו"ד קמה (ועי' ישרי לב עמ' קכ שכ"מ בב"י או"ח שמג); עי' גן המלך אות ז, ע"פ תוס' חגיגה י א ד"ה לאפוקי ורש"י חולין צח ב ד"ה לטעם וספר הכריתות לשון לימודים שער א. ועי' גו"ר יו"ד כלל ה סי' י (וע"ש סי' ז ופנים יפות דברים כז), שאע"פ שר"מ ור"י הלכה כר"י, ע"ע הלכה ציון 750, מכ"מ הלכה שאין מלמדים, שכ"מ מסתימת הגמ' בכל המקומות שבציון 4, וכעי"ז בכפות תמרים סוכה מ ב ונובי"ת או"ח סי' קכה וחיבת הקודש בסוה"ס מערכה ה שכ"מ בדעת שאר התנאים, ועי' גן המלך וכפות תמרים שם, שאין הלכה כר"י משום שר"ע רבו סובר שאין מלמדים, עי' ציון הנ"ל, ועי' ר"ש כהנא בקובץ יגדיל תורה סלוצק שנה ב' עמ' 238, שכ"מ משבת כה א, שפסק רב אשי שאין עשה דוחה ל"ת ועשה, והיינו כמ"ד שני כתובים אין מלמדים, עי' תוס' יבמות ה א ד"ה שכן. ועי' גו"ר שם שהטועה בזה הוא כטועה בדבר משנה (אך לענין אבילות שהלכה כדברי המקל באבל, ע"ע אבלות ציון 369, יש לסמוך על מ"ד שמלמדים). אך עי' העיטור הל' שחיטה דף מד טור א, שהביא בשם הגאון שסובר שג' כתובים מלמדים (נדטס"ה וצ"ל ב' כתובים), וחלק עליו, ועי' ר"י פיק בנוב"י שם שכן יש לפסוק משום שר"מ ור"י הלכה כר"י, ועי' דברי מלכיאל בהדרן להוריות אות כב ולג שהביא מנוב"י שם שלהלכה מלמדים, וצ"ב.
  10. ↑ עי' מה"פ שביעית פ"ו ה"א ונזיר פ"ו ה"א וסנהדרין פ"ז ה"ה. ועי' בית דוד פאה פ"א מ"ב ופתח הדביר או"ח שמג אות ב.
  11. ↑ ע"ע. עי' ספר הכריתות לשון לימודים ח"א (וע"ש שלפי"ז שני כתובים שיכולים להלמד זה מזה בגזירה שוה, אין מלמדים, שגז"ש הוא כמפורש ול"ש בו טרח וכתב קרא, ועי' ציון 44 ואילך). ועי' הליכות עולם ש"ד פ"ב ויבין שמועה שם ושל"ה כלל התלמוד אות שע ושכנה"ג יו"ד קמה הג' ב"י אות כב ועצמות יוסף קדושין נח א וגור אריה (צ'רמון) זבחים צז ב ומלא הרועים בנין אב אות ב ג וגו"ר כלל יז ומב ושד"ח מערכת מ אות כד- כז וכלילת המנורה פ"ח אות ב ואור חדש פסחים קיח ב וברית הלוי מערכה א סי' ט. ועי' הכריתות שם, שלדעת הסוברים שני כתובים אין מלמדים, צ"ל שאין אומרים טרח וכתב לה קרא אלא בדבר הלמד בק"ו, ולא כשנלמד בבנין אב, ועי' ציון 48. ועי' מגן גבורים קדושין סא ב, שלפי"ז שני כתובים שלא נכתבו לעצמם אלא ללמד לאחרים, ל"ש לומר טרח וכתב קרא, ואין מלמדים.
  12. ↑ על"נ סנהדרין פב ב; קובץ ענינים (וסרמן) חולין קיג א ואילת השחר זבחים נז א. עי' כעי"ז ר"י טעבעלס בליקוטי הערות לנובי"ק אה"ע סי' עח. ועי' רע"א חולין קיז ב בדעת התוס' שם, שאף בשני מקראות שייך לומר טרח וכתב לה קרא, אך עי' חזו"א יו"ד סי' ריד לחולין שם שביאר ד' התוס' באופן אחר.
  13. ↑ עי' גו"ר כלל יב והרבה אחרונים, ע"פ תוס' יומא ס א ד"ה תרי. אך עי' יבין שמועה כלל קנט, שפי' דבריהם באופ"א ע"ש.
  14. ↑ מלא הרועים ערך שני כתובים אות ח.
  15. ↑ טהרת הקדש זבחים יח א ומעשי למלך השמטות למעה"ק פ"ה ודברי מלכיאל בהדרן להוריות אות לד, ע"פ רבינו שמואל שבתוס' יומא שם. וג' כתובים שאין מלמדים, אפשר שאין חוששים שימצא פרכא לשנים מהכתובים, ודברי מלכיאל שם כתב שכיון שיש פרכא לשנים מהם, יתכן שיש פרכא אף לשלשתם. ועי' דברי מלכיאל שם שלמ"ד אין מלמדים כיון שחוששים שיש פרכא, א"א אף משניהם יחד בהצד השוה כיון שיש להם צד חמור (ור"י לשיטתו שאינו חושש לפרכא של צד חמור ע"ש) ועי' פאר הלכה שבציון 89. ועי' כעי"ז באדרת אליהו ריקי חולין קיג ב, שאפשר שיש טעם כמוס למה נכתבו שניהם שלא נודע לנו, ולכן מלמדים. ועי' כעי"ז חקרי לב (ראשגולין) סי' י.
  16. ↑ אסיפת חכמים (סגל) פר' וילך בשם ר"א ברודא, וצ"ב למה נפק"מ, ואפשר שצריך ללמוד משניהם יחד, בגדרים של שני המלמדים, למ"ד דון מינה ומינה. וכ"מ באדרת אליהו שם, שבשני כתובים יש ללמוד משניהם, ועי' ריטב"א חולין קיג ב, ששני הכתובים הם כחד קרא, משמע כנ"ל. ויל"ע בטעם שג' כתובים מלמדים.
  17. ↑ עי' רש"י סוכה לא א ד"ה לא. וע"ע מדות שהתורה נדרשת בהם ציון 52.
  18. ↑ גו"ר כלל יב; מלא הרועים שני כתובים אות ח. ועי' אחרו' הנ"ל שהקשו איך למדים משני כתובים בלא קבלה, ועי' גו"ר שם, שאכן אין לומדים לר"י משני כתובים אלא בק"ו, שניתן לדורשו בלא קבלה, ע"ע הנ"ל ציון 46 (ועי' מלא הרועים שם, שלדעת הסוברים בציון 105 שאף למ"ד שני כתובין אין מלמדים ניתן ללמוד בק"ו, א"כ למ"ד מלמדים היינו אף בבנין אב), ועוד תי' שנפק"מ כשניתן להעמיד ההלכה כן מסברא בלא מקור, ולמ"ד אין מלמדים הרי"ז מיעוט שלא לדון כן כסברא (עי' ציון 33, ועי' ציון 30 שי"ח), ועי' מלא הרועים שם שתי' שניתן ללמוד בבנין אב שנתקבל לענין אחר להשוות הדינים, ועי' גו"ר שם שהק' בקדושין לד ב ולה א, שמשמע בדעת ר"י שניתן ללמוד משני כתובים בבנין אב אף בלא קבלה. ועי' חי' דברי מלכיאל הדרן להוריות אות כח. ועי' ציון 50.
  19. ↑ גו"ר ומלא הרועים שם.
  20. ↑ עי' צ"ק וארבע שיטות למוהר"ש (שפירא) זבחים מו א. ועי' כסא רחמים קדושין מג א, שנלמד מהפסוק בש"ב ב יט: ואותו הרגת בחרב בני עמון, שמוכח שיש שליח לדבר עבירה משום שב' כתובים מלמדים, עי' קדושין שם (ולכן הובא בגמ' מקור מפסוק זה, אף שהטעם משום ששני כתובים מלמדים, ועי' עצמות יוסף שם ופנים יפות ויקרא יז ה).
  21. ↑ עי' שיטה לנ"ל קדושין מג א ד"ה אדנילף, בתירוצו השני, שאף כשיותר מסתבר ללמוד מהאחד, שבעלמא עדיף מכ"מ לומדים מהשנים להיפך, ולכן אם יש ש"כ שיש שלד"ע ילפי' מהם אף כשיש כתוב אחד שאין שלד"ע. ועי' יבין שמועה כלל קנז, שנסתפק שמא אדרבא עדיף ללמוד תמיד מהאחד, שאף למ"ד מלמדים מכ"מ כשיש סתירה לזה מכתוב אחר הרי הוא עדיף, אך מכח קו' השלנ"ל כתב שאפשר שהשנים עדיפים, ועי' גזע ישי אות צד ד"ה אך, שהסכים לתי' השלנ"ל, שהוא דלא כיבין שמועה שנסתפק בזה.
  22. ↑ עי' ציון 54.
  23. ↑ חי' מהרש"ך קדושין לד א ד"ה ואומר, הובא בעצמות יוסף שם ד"ה עוד יש.
  24. ↑ עי' יבין שמועה כלל קנז, והובא בלימודי ה' לימוד קנג ד"ה ודע, שאדרבא י"ל שעדיף ללמוד מהכתוב האחד, שאף ששני כתובין מלמדים ומיישבים את יתור הכתוב השני, מכ"מ הלימוד מהכתוב היחיד מרווח יותר; עי' אמרי בינה קדושין לה א ד"ה ותמיה לי. ועי' שיטה לנ"ל שם בתירוצו הראשון, שניתן ללמוד מהכתוב היחידי כשהסברא כן, וע"ש לה א שמשמע שדורשים לחומרא להיפך משני הכתובים.
  25. ↑ עי' גו"ר כלל יב ומשמרות כהונה קדושין לה ויעלת חן (ר"ש זליג) שיטה ט דרוש א, ע"פ תוס' יומא ס א ד"ה אלא, בתה"ד ובגדי כהונה ועגלה ערופה שהם ג' כתובים שאין היתר כשנעשה מצותו, אע"פ שתה"ד נצרך למצות נתינה ועגלה לגז"ש לאסור מת בהנאה, וע"פ תוס' קדושין שם ד"ה משום, בת"ת ופה"ב ופו"ר שהם ג' כתובים לפטור נשים במצות שאין הזמן גרמא, ות"ת ופו"ר אינם מיותרים ע"ש. ועי' גו"ר שם שכ"מ במהרש"א קדושין שם ד"ה הניחא, וכתב שכ"ה לביאור התוס' שבציון 13, ששני כתובים מלמדים משום שהוא כפרשה שנאמרה ונשנית, וכיון שנשנה פעמיים אף שנצרך, אין לשנותו פעם ג' וע"כ שלא ללמוד מהם לשאר התורה, ועי' מלא הרועים שני כתובים אות ח, שאינו מוכרח, שאפשר שדרך המקרא לייתר פעם אחת, ועי' דברי סופרים ח"ג ערך שני כתובים ד"ה בגנ"ו.
  26. ↑ עצמות יוסף קדושין לה א ד"ה הניחא הב'; עי' רע"א זבחים כג ב; על"נ סנהדרין פב ב; עי' משמרות כהונה יומא ס ב, בדעת תו"י שם סא א ד"ה ועגלה, בשמן המשחה ועגלה ותה"ד, שאינם נחשבים ג' כתובים, כיון ששמן אינו למד מעגלה ותה"ד, והם אינם למדים משמן; גו"ר שם, בדעת מהרש"ל קדושין לה א ד"ה משום ע"ש; יעלת חן שם, בדעת רש"י פסחים כו ע"ש. וכ"מ בשו"ת הרשב"א ח"א סי' שמט, שכתב בנדון זה שנחלקו בו תנאים אם מלמדים (ומש"כ ג' כתובים, כנראה ל"ד, שאם החשיבו לג' כתובים לכו"ע אין מלמדים). ועי' מעשה חושב ערכין יד ב ד"ה ולמ"ד.
  27. ↑ עי' ציון 12.
  28. ↑ גו"ר שם; על"נ שם; מלא הרועים שם. אך עי' גו"ר כלל מב, שאף לטעם זה אפשר שאין מלמדים, לדעת הסוברים שמלתא דאתיא בהצד השוה אין אומרים בו טרח וכתב לה קרא, ע"ע מלתא כו' (אך לפי"ז ניתן ללמוד בבנין אב, ודוקא בהצד השוה משני הכתובים אין ללמוד). ועי' מלא הרועים שם, שאף לטעם שבציון 19, שג' כתובים אין מלמדים משום שהיה הדין צריך לימסר בע"פ מאשר לכותבו פעמיים, אי"ז שייך אלא כששני כתובים מיותרים.
  29. ↑ עי' מהר"י בי רב קדושין נח א ד"ה אלא למ"ד, בקודש ע"ז ושביעית, שאינם נחשבים ג' כתובים כיון ששביעית אינו למד מהם; עי' צ"ק זבחים כד א, בדעת תוס' שם ד"ה אימא; ועי' תורת חסד (לוו) כלל כט ד"ה ואולם, שכ"מ בקדושין מג א (וכתב שלא מצא סברא זו), ועי' מלא הרועים שם. וכ"מ בשימ"ק זבחים נז א אות ה, בעולה חטאת ואשם שאינם נחשבים ג' כתובים כיון שאשם אינו נלמד מעולה שהוא כליל ע"ש, משמע שאף שאשם וחטאת מיותרים מכ"מ מלמדים. אך עי' מים קדושים שם שודאי מלמדים, ועי' תפארת ישראל קדושין ב בועז אות ב, שר"ל כדברי מהר"י בי רב הנ"ל, והק' מ"ש ממש"כ תוס' דלהלן, ששני כתובים למ"ד אין מלמדים היינו אף כשרק אחד מהם למד מחבירו.
  30. ↑ תו"י קדושין לה א, הביאם מהרש"א בתוס' שם ד"ה אלא; עי' פסקי תוס' קדושין אות עג: ש"כ הבאים כאחד כו' וגם איפכא גמרינן מינייהו, אם חייב בהן א"כ בעלמא הוה להיפך ע"כ; עי' ר"י בן לב ומהרש"א שם ובית מאיר ואמרי בינה ורש"ש שם מג א וגו"ר כלל יב ומלא הרועים אוכל נבילות אות יא, בדעת תוס' שם לה א ד"ה אלא: הוו כמו מיעוטא (ועי' תשו' רצ"ה בנובי"ק אה"ע סי' עח אות ה, שהוא דחוק בלשונם); עי' לימודי ה' לימוד קנ ומהר"ם שיק ב"מ צ ב, בדעת תוס' שבועות כא א ד"ה אמר ושם כו ב ד"ה צריך ויבמות קא ב ד"ה וקרא וערכין ב א ד"ה קרבנו (וכ"כ הפלאה שבערכין ערכין שם בד' התוס' שם) ע"ש; עי' נובי"ק אה"ע סי' פ אות כז, ע"פ תוס' ב"מ י ב שאין שליח לדבר עבירה מגזירת הכתוב, ונלמד מב"כ שיש שליח (ועי' משמרות כהונה ב"מ שם), וכ"כ גזע ישי מערכת אלף אות צד ותורת חסד (לוו) כלל כט ואור חדש שם, בדעת ריטב"א קדושין מג א וש"ך חו"מ סי' שמח ס"ק ו שכ"כ, וכ"מ בריטב"א יומא נט ב ד"ה אין (וטו"א מעילה יא א); עי' באר יעקב (ברלין) כלל לו עמ' קמ א, בדעת פהמ"ש לרמב"ם מעילה פ"ו מ"א ע"ש; יד דוד זבחים נ א בתוס' ד"ה אם על, ע"פ תוס' שם; עי' שיח יצחק יומא ס א, בדעת תוס' שם ד"ה תרי, בב"כ ויש חד מיעוטא, שמתפרש כמיעוט אחר מיעוט, משמע שב"כ הוא מיעוט (ודחה בדוחק שדוקא כשכתוב מיעוט אזי מתפרש גם הב"כ כמיעוט משא"כ בעלמא); עי' אבן שתיה (דון יחיא) סי' יג, שכ"מ בהמפרש נזיא מב א ד"ה דמכדי (והק' לד' החולקים מסוגיא שם); עי' מהרי"ט קדושין לה א ד"ה אלא למ"ד ולו ב ד"ה כף. ועי' שד"ח מערכת שין כלל לח, בדעת שו"ת חת"ס יו"ד סי' שכא (וכ"מ שם יו"ד סי' קצח). ועי' מלא הרועים ערך שני כתובים אות י, שכ"מ בחולין סא ב, שיש ללמוד להתיר עוף בסימן אחד משום שפרס ועזניה הם ב"כ, והרי יש ללמוד מתורים שכל שאין לו ד' סימני טהרה טמא, וע"כ שפרס ועזניה מלמדים שסימן אחד טהור. וכ"מ בתוס' יומא מב א ד"ה למעוטי ע"ש. ועי' להלן שי"ס בדעת רש"י שאינו מיעוט, ועי' נובי"ק שם שמשמע שאף לרש"י הוא מיעוט, ועי' גופי הלכות כלל תקכג ורש"ש ואמרי בינה קדושין מג א שהק' על רש"י שם ד"ה ולמ"ד שאין שלד"ע משום דברי הרב וכו' ולא משום ששני כתובים הם מיעוט, ועי' באר מים חיים (הלוי) ומרומי שדה קדושין שם ובאר יעקב (ברלין) לחו"מ שמח ש"ך ס"ק ו מה שתי', ומשמע כנ"ל שאף לרש"י הוא מיעוט, וכ"מ ברש"י מנחות ט ב ד"ה אלא ובמיוחס לרשב"א שם (ועי' ליקוטי הערות לנוב"י שם מר"י טעבלס, שכ"מ מרש"י שבציון 120, שאין למדים בגז"ש משני כתובים, וצ"ב הראיה, שהרי אף אם אינו מיעוט מכ"מ מכתובים אלו אין ללמוד כלל). ועי' מי מעין (וילדמן) עמ' כה ב, שמכ"מ כשיש כתוב המורה להיפך משני הכתובים, אין דורשים את שני הכתובים למיעוט ע"ש. ועי' ציון 124.
  31. ↑ עי' יבין שמועה כלל קנד.
  32. ↑ עי' הכריתות ח"ה ש"א, ע"פ רש"י זבחים מו א ד"ה אין מלמדים, ועי' שיח יצחק לתו"י יומא נט ב ויד דוד ויתר הבז זבחים שם, שהוא ממש"כ רש"י ולא מייתי ראיה כו' ע"ש, ועי' יבין שמועה כלל קנד ולמודי ה' לימוד קנ (ועי' תוספת קדושה שם ביאור אחר ברש"י); עי' ר"י בן לב ומהרש"א קדושין לה א וגו"ר כלל יב ומלא הרועים ערך שני כתובים אות ט וע' אוכל נבילות אות יא, בדעת רש"י קדושין שם ד"ה ומשני: וגמר מראיה (-יל"ע במהרש"ל); עי' נובי"ק אה"ע סי' עח אות ה (תשו' רצ"ה בעל תפארת צבי) ובית מאיר ואור חדש וזרע יצחק קדושין מג א ולימודי ה' ושיח יצחק שם ודברי חיים (אוירבאך) חמץ סי' יג וגזע ישי מערכת אלף אות צג עמ' פד ב, בדעת רש"י שם ד"ה ולמ"ד ע"ש; עי' גו"ר כלל יב ד"ה עוד זאת אדרוש ושיח יצחק שם ושלמי תודה זבחים מו א ובית מאיר יומא שם וקוב"ש ח"ב סי' כא, בד' תו"י שם, שאף שיש ש"כ שדבר שנעשה מצותו מועלים בו, אינו בהכרח שבשאר מקומות אין מעילה. ועי' נובי"ק שם, שכ"מ בסנהדרין מה ב, שלדעת ר"ש אי"צ קרא כדכתיב, אע"פ שיש ש"כ לזה (ועי' דברי אמת (ארנברג) דרוש ג, שדחה), וכ"מ בפסחים כו א, בתה"ד ועגלה ערופה שהם ש"כ שיש מעילה בדבר שנעשה מצותו, ולמ"ד מלמדים נכתב בהם מיעוט לכל התורה, משמע שאף למ"ד אין מלמדים נצרך המיעוט ואין מספיק מה שיש ש"כ (אך עי' מהר"ם שי"ף חולין קיז ב ושמן רוקח דלהלן, שלמ"ד אין מלמדים אין המיעוט מיותר). ועי' שערי חכמה (לוו) כלל ט סי' לח ושערי תורה כ"ח כללים עמ' שצו, שלפי"ז בגמ' שאומרת, שיש ש"כ שיום שלשים כלמעלה ואין מלמדים, צ"ל שהסברא היא שהוא כלמטה ע"ש, ועי' דברי חיים שם ולבושי מרדכי אה"ע מהדו"ק נד, שכן צ"ל בגמ' שבציון 68, בחליפי חליפין של ע"ז שמתרין משום שיש ש"כ לאסור ע"ש. ועי' תקנת עזרא מעילה יא ב ד"ה ומעתה, שנחלקו בזה הסוגיות אם הוא מיעוט. ועי' ברכת אברהם (ברודנא) ח"ג עמ' פו וחמדת דניאל זבחים כד א וצרור החיים (קליין) שער הרוב פכ"ה אות ב. ועי' עצמות יוסף קדושין לה א, שפי' כן אף בד' התוס' שם, ע"ש.
  33. ↑ עי' רש"י זבחים וקדושין מג הנ"ל. ועי' נובי"ק אה"ע סוס"י פ אות כז, שהק' שאדרבא, אם הסברא היא כמו השני כתובים, יש להוכיח ממה שנצרך להכתב שבכל התורה אינו כן, ואפילו בכתוב אחד ובפרט בשני כתובים, וע"ש סי' פא אות טז, תשו' רצ"ה, שמדובר באופן שאין הסברא ברורה ולכן נצרכו הכתובים, ומכל מקום אפשר שהדין כן בשאר מקומות אלא שאינו מוכרע ע"ש וצ"ב.
  34. ↑ עי' רש"י קדושין לה דלהלן.
  35. ↑ ע"ע: חילוק בדין ע"פ הטעם, ושם מח' תנאים בדבר.
  36. ↑ ע"ע ציון 12.
  37. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 7 ואילך. תשו' רצ"ה בנובי"ק אה"ע סי' עח אות ה.
  38. ↑ עי' ש"ך חו"מ שמח ס"ק ו. אך עי' נובי"ק שם אות ו, שנדחק בדבריו. ועי' ציון 63.
  39. ↑ עי' בירורי המידות ערך ו פ"א אות ג עמ' 176.
  40. ↑ שם.
  41. ↑ דברי מלכיאל בהדרן להוריות אות לב.
  42. ↑ עי' גמ' שבציון 4.
  43. ↑ עי' הכריתות לשון לימודים ש"א. ועי' ח"נ זבחים נז א.
  44. ↑ עי' הכריתות שם. ועי' למודי ה' לימוד קנג ד"ה וראיתי להרב ושעה"מ ע"ז יב ג ויקר הערך יד ב. ועי' יבין שמועה כלל קנה, שהק' מחולין קיג ב, שיכולים להלמד זה מזה בגז"ש ומכ"מ נח' אם מלמדים, ותי' ששם אינו גז"ש גמורה, עי' ציון 122.
  45. ↑ עי' ציון 11.
  46. ↑ הכריתות שם. וע"ע מלתא דאתיא כו', ושם טעם הדבר, ושי"ח.
  47. ↑ עי' שימ"ק זבחים נז א אות ה.
  48. ↑ ע"ע הנ"ל. הכריתות שם. ועי' יבין שמועה כלל צח וקכא וקנה.
  49. ↑ עי' ב"י או"ח שמג; ח"נ זבחים נז א, ע"פ קדושין לד ב ולז ב.
  50. ↑ עי' מלא הרועים אות ח, ע"פ המבואר בציון 18, שהטעם שמלמדים משום שהכתוב השני לא היה למד מחבירו בלא קבלה, ולפי"ז כשלמד בק"ו, שניתן לדורשו בלא קבלה, מלמדים.
  51. ↑ עי' תוס' יבמות ה א ד"ה שכן. ועי' יבין שמועה. ועי' ציון 70, שאי"צ ששני הכתובים יוכלו ללמד זה מזה, אלא אחד מהם מחבירו.
  52. ↑ עי' גו"ר סוף כלל מב.
  53. ↑ עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' שמט, שהשואל הק' איך אפשר ללמוד חדא מתרתי, עי' יבמות ה ב, והרי יש ג' כתובים שעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת, וכיון שהכתוב השלישי יכול להלמד מהשנים, הרי הכתוב מיותר ואין מלמדים, והשיב שאפשר שהיה בו איזה פרכא לכן מלמדים ע"ש, וצ"ב שא"כ כל שני כתובים ילמדו, ועי' ערוגת הבושם (גרינוולד) ח"א עדל"ת אות נז, שצ"ל שדוקא כאן שדוחים בכל דהוא לכן יש לחוש יותר לפרכא ולכן מלמדים ע"ש.
  54. ↑ עי' פסחים מה א וקדושין כד א ולד ב ולה א ולז ב ונזיר לז ב. ועי' אבן שלמה (מטולוטשין) לחולין קיח א, שלכך נאמר בגמ' בכ"מ: חדא מחדא לא אתיא, תיתי חדא מתרתי, והיינו שמאחר שהאחד לא נלמד מהשני, לכך אין נוהג בו דין שני כתובים, והשלישי יכול להלמד מהם.
  55. ↑ גו"ר יז ד"ה באופן וסוף כלל מב; עי' פנים יפות ויקרא יח ז; עי' קר"א נזיר לה ב וזבחים צז ב ושו"ת רע"א ח"ג סי' עו וחת"ס פסחים מד ב ד"ה ובזה ניישב ודברי בינה ח"א סי' א אות כו ומאיר עיני חכמים קמא סי' מו, שהק' מדוע אין לומדים מנזיר וחטאת שהיתר מצטרף לאיסור, מחמת שהם שני כתובים, והרי נצרך למלקות (ועי' שו"ת בית יצחק דרוש יא אות ד); עי' כתר ישועה כריתות כא א ד"ה ובהגהות, ע"פ גמ' שם סברא מדלכל מילי כו', והק' בהג' רד"ל ורש"ש שאדרבא הם ג' כתובים, וי"ל שנצרך למלקות; אמרי רג"ש סי' ז; עי' תקנת עזרא מעילה יא ב ד"ה ודאמרינן. ועי' יריעות שלמה יו"ד סי' פב ד"ה ולכאו' ודברים סופרים ח"ג עמ' סא ב, שהק' בגמ' חולין סא ב, שפרס ועזניה הם ב' כתובים, אע"פ שנוגע למלקות. ועי' כתר ישועה שם ודברי סופרים שם, שדוקא שני כתובים שהיו יכולים להלמד זה מזה בקל וחומר (ועי' ציון 48 ואילך), אבל כשלמדים בבנין אב, הרי"ז תלוי האם עונשין על דבר הלמד בבנין אב, ע"ע אין עונשין מן הדין ציון 56א ואילך.
  56. ↑ עי' תוס' ב"מ קטו ב ד"ה אמר לך, ברחים ורכב, שאינם שני כתובים, שנכתבו לחייב משום ב' כלים. ועי' לימודי ה' לימוד קנג.
  57. ↑ על"נ ומצפה איתן סנהדרין סז ב. וע"ש שהק' בגמ' שם שאוב וידעוני הם ב' כתובים, ותי' שאם נכתב פעמיים בשביל לחלק לחטאות, היה לו להכתב לגבי האזהרה או כרת ולא לגבי מיתה.
  58. ↑ עי' חמרא וחיי סנהדרין מא: אפשר; אהל ישרים (בונאן) שי"ן אות ט, ע"פ מהרש"א חולין קיז א ד"ה אין לך; עי' חת"ס קדושין מא א ד"ה ולא ראיתי; רי"פ פרלא (נד' בקובץ נועם כג עמ' ס), ע"פ תוס' שבציון 59. ועי' מהר"ם שיק קדושין מא ב ד"ה ולכאורה, כשהכתובים אינם מפורשים, אלא נלמדים בהיקש, כיון שאינם מיותרים הרי הם מלמדים (ועי' שם לד ב, במצה והקהל שנחשבים שני כתובים, אע"פ שמצה נלמד בהיקש, עי' פסחים מג ב, וכן תפילין וראיה הם שני כתובים, אע"פ שתפילין נלמד בהיקש מת"ת, וי"ל שמכ"מ הקהל וראיה מיותרים הם, עי' ציון 70, ועי' כרוב ממשח קדושים שם).
  59. ↑ עי' תוס' יומא נט ב ד"ה והרי: י"ל דאין כאן פסוק מיותר כו'; עי' גבו"א שם ס א במילואים; עי' פנ"י פסחים מד א ד"ה אלא דאכתי; עי' פרחי כהונה מעילה כ א; עי' קדושת ישראל כתובות מד א ד"ה אך. ועי' שיטה לנ"ל קדושין לד א ד"ה ותו, במורא ושלוח הקן, שאינם נחשבים שני כתובים לחייב נשים, מפני שחיוב נשים בשלוח הקן נלמד מוהארכת ימים ונשים גם צריכות אריכות ימים, וכיון שהוצרך להשמיענו את עצם השכר, אין הכתוב מיותר, וכ"כ ריטב"א ותוס' טוך תוס' רא"ש שם לה א, במורא ומזוזה, שאינו נחשב שני כתובים מחמת מזוזה, כיון שאינו מיותר אלא נלמד מלמען ירבו ימיכם ונשים צריכות חיים (ועי' תוס' שם לד ב ד"ה נשים שהקשו למה אינו שני כתובים, ועי' עצמות יוסף רע"א ושלמי תודה ושדה העיר שם ומהרי"ט שם א ד"ה והא דפי', שתמהו שמזוזה אינו מיותר, ועי' עצמות יוסף שם, שאה"נ אלא שהתוס' מצאו צריכותא, ועי' רי"פ פרלא עשה ט עמ' צח ב, ועי' מהרי"ט ושדה העיר שם, שלא כתבה תורה טעם המצוות אלא לדרש ונחשב שני כתובים).
  60. ↑ תפארת ישראל קדושין בועז פ"ב אות ב.
  61. ↑ עי' פנ"י קדושין ב א, ע"פ חולין קיג ב, בגדי עזים (ועי' ריטב"א שבציון 75). אך עי' ברכת הזבח וגור אריה (צ'רמון) מנחות יט ב, שמלמדים, ועי' בה"ז שצייון לרש"י, שב"כ בענין אחד מלמדים, ועי' לימודי ה' לימוד מב ויתר הבז מנחות שם שתמהו שסברתו אינה ענין לדברי רש"י, ועי' וזאת ליהודה ליקוטים על הש"ס ויד מלאכי כלל תרכב, וצ"ב.
  62. ↑ נובי"ק או"ח סי' קכה; אור חדש פסחים מד א ד"ה ועוד דבנזיר; שם שלמה עמ' כא א; אגודת אזוב מרגליות דרוש ד אות ט עמ' נד ב; חי' יעב"ץ (אלטנקונשטט) עמ' טז א. ועי' רמב"ן ורשב"א יבמות ו א, שאין ללמוד שאין עדל"ת מיבמה שכתוב עליה, שיש לפרש הכתוב בענין אחר, אך לאחר שנכתב מקור נוסף שאין עדל"ת, יש לפרש כן גם הכתוב עליה, והם שני כתובים ע"ש, וצ"ב. ועי' תוס' כריתות ב ב ד"ה לדונו: תימה דבשלמים וכו', ועי' על"נ ושמחת יהודה ועולת שלמה שם, שר"ל שמנין לדרוש כרת של שלמים למעט קדשי בה"ד מכרת, ולא למעט ממלקות ויחשב שני כתובים, ועי' זרעו של אברהם שם, שכיון שניתן לדורשו לגופו אינו נדרש לשני כתובים.
  63. ↑ שם שלמה שם. וכן בחי' יעב"ץ שם, שב"כ הוא גזיה"כ, עי' ש"ך שבציון 38.
  64. ↑ אגודת אזוב שם עמ' סג ב, וביאר שאל"כ בכל שני כתובין ניתן לבאר הטעם שנכתבו שניהם בשביל חידוש דין; עי' חי' יעב"ץ שם.
  65. ↑ עי' לימודי ה' לימודי קנג, ע"פ סנהדרין מא א, ולרבנן כו' (והק' מב"מ פז ב, שהקשו ואימא דבר חרמש אכול כו', והיינו משום ש"כ כמ"ש תוס' שם, אע"פ שאפשר לדרוש כרם להלכותיו, ותי' שיותר משמע לדרוש תיבת כרם עצמו מאשר להלכותיו שהוא מהמשך הכתוב); עי' בגד ללבוש קדושין מב ב.
  66. ↑ עי' לימודי ה' לימוד קמז (ועי' ציון קודם), ע"פ רבינו יונה סנהדרין מא א ע"ש; עי' לחם אבירים ומר דרוש קדושין מב א.
  67. ↑ יבין שמועה כלל קכא, ע"פ תוס' קדושין נח א ד"ה ושני וע"ז נד ב ד"ה משום ותוס' רא"ש ושי' הקדמונים ורמב"ן קדושין שם וריטב"א ע"ז שם, וע"ש שהק' על הגמ' שם ושם, בשביעית וע"ז שהם שני כתובים שתופסים דמיהם, והרי בשביעית רק אחרון אחרון נתפס ובע"ז הכל נאסר, ע"ש; עי' שימ"ק זבחים נז א בהשמטות, בעולה וחטאת שנחשבים שני כתובים, והק' שאין דיניהם שוים ע"ש; עי' מהרי"ט קדושין מג א, במעילה ושליחות יד שהם ש"כ שיש שליח לדבר עבירה, והרי בשליחות יד חייב מטעם פושע ולא מדין שליחות לשי' הרמב"ם, ותי' שאם לומדים בכה"ת שיש שליח לדב"ע ממעילה אי"צ לכתוב בשליחות יד שחייב משום פושע, כיון שאפשר לחייבו משום שליח; ע"ע הקדש ציון 38.
  68. ↑ עי' ריטב"א ע"ז שם בשם יש דוחין, שלמ"ד שע"ז ושביעית נחשבים שני כתובים, הוא משום שעכ"פ לענין תפיסת דמים דינם שוה, ולמ"ד שני כתובים מלמדים, היינו בשני כתובים כגון אלו שאין דינם שוה. ועי' כס"מ ע"ז ח א, שתמה על הרמב"ם שנראה שפסק שמלמדים (כיון שפסק בחליפי חליפין שאסורים ותלוי בזה ע"ש בגמ'), והרי הלכה ששני כתובים אין מלמדים (עי' ציון 9), וכתבו הרבה אחרונים (עי' כפות תמרים סוכה מ ב וקובץ והגר"א בליקוטים על הרמב"ם ובאר יהודה וכתר המלך וארץ יהודה ובארות המים וזיו משנה ומקראי קודש (אבולעפיא) ושלל דוד ע"ז שם ומלא הרועים שני כתובים אות ד, ועי' מער"ק ע"ז שם ושד"ח מערכת שין כלל לח שביארו כן בד' פר"ח ע"ז שם).
  69. ↑ אריה דבי עילאי חי' קדושין בענין דברי הסמ"ע כו' ענף ז, ע"פ קדושין מג א, במעילה ושליחות יד שהם שני כתובים שיש שליח לדב"ע, אע"פ שבמעילה חייב אף כשהשליח נהנה ועוד כמה נפק"מ ע"ש. וע"ש שלסוברים ששני כתובים מלמדים וג' אין מלמדים, היינו דוקא כששלשתן שוים לגמרי בדינם, ע"ש הטעם.
  70. ↑ עי' פסחים מה א ונזיר לז ב וקדושין לד ב. תוס' קדושין נח א ד"ה ושני, ע"פ גמ' שם (ועי' תוס' רי"ד שם שאינו נחשב ב"כ, ועי' שד"ח מערכין שי"ן כלל לח, שמודה לכלל הנ"ל, וכוונתו לקו' השניה בתוס' שם ע"ש, ואכן כ"מ בתוס' טוך ורשב"א שם); עי' תוס' שבועות כו ב ד"ה משום; עי' בעה"מ חולין כ א מדפי הרי"ף; רמב"ן חולין סב א; הליכות עולם ש"ד פ"ב ע"פ קדושין שם ושם; חמרא וחיי סנהדרין מא א בשם כל בעלי הכללים; אמרי הצבי ב"ק עט א אות קמד א ע"פ פסחים שם. ועי' אמרות שמואל (רוזובסקי) יומא נט ב, שתמה על גבו"א שם ס א שלא סובר כן (שהק' איך תה"ד ובגדי כהונה הוו ב"כ, הרי בבגדי כהונה אינו מיותר ע"ש), וכ"כ בתקנת עזרא מעילה יא ב ד"ה נשוב שרק קרא דתה"ד מיותר. ועי' תורת חסד כלל כח ואבן ישראל (ליפקין) עמ' עג.
  71. ↑ עי' לימודי ה' לימוד קנ (ותי' בזה קו' יבין שמועה כלל קכב, בב"ק עז ב, שלומדים פט"ח מפסח לפטור כלאים, אך שפסח וקדשים הם ש"כ, משום שפט"ח אינו נלמד מפסח או מקדשים לבד. וכ"כ לימודי ה' לימוד מב ובית לוי (ר"ל בן שלמה) ויד דוד מנחות יט ב, בביאור ד' התוס' שבציון 74, שלכך אינו ש"כ, כיון שאין למדים דוקות משעה, א"כ אדרבא לכך נכתבו שני כתובים שנוכל ללמוד מהם. ועי' קו' הראיות לריא"ז סנהדרין סו א.
  72. ↑ עי' שערי חכמה ט לח והליכות אלי כלל קנב ומאיר נתיב והליכות אלי פ"ב אות קנב ועוד אחרונים, ע"פ רש"י שבועות כו ב ד"ה תרומה ותוס' שם ד"ה משום (ותוס' חגיגה י א ד"ה לאפוקי), ועי' מגיה לאהל ישרים (בונאן) מערכין שין אות א, שאף הר"י מיגש ורשב"א וריטב"א שחלקו על רש"י ותוס', משמע שבענין זה הסכימו; עי' מגן גבורים קדושין מ א. ועי' שו"ת וזאת ליהודה סי' ז, שלפי"ז בחולין קיג ב, בשני כתובים הכתוב בהם 'גדי עזים', שלא הביאו מהכתובים בנביא, משום שמצאו שני כתובים בתורה עצמה, ועי' לב שומע שם ושדה יצחק חיות סי' יא (ע"ש) ושם ישראל פלדמן וציון לנפש חיה סי' מו.
  73. ↑ תוס' רא"ש שבועות שם, הובא בזרע יצחק שם (ועי' לב שומע לר"ח כהן מערכת שי"ן אות ד שתמה שאינו בתור"ש לפנינו, ובמהדו"ח הודפס); שיטה לנ"ל קידושין מג א, לענין טביחה ומעילה ורציחה שאי"נ ש"כ (ועי' לאברהם למקנה קדושין שם עמ' קנח ב, שהק' מרש"י שבועות, ונכדו בהגהה תי' שסובר כדעת תוס' רא"ש הנ"ל); עי' פמ"ג פתיחה כוללת ג ט, ע"ד רש"י ותוס' הנ"ל, שאינו יודע אם נחשב ב"כ.
  74. ↑ רש"י מנחות ט ב ד"ה אלא מכתיב (ועי' מיוחס לרשב"א שם, שהוא הגהה ברש"י); ח"נ וצ"ק ומצפה איתן והג' רי"א חבר מנחות יט ב, בביאור ד' התוס' שם ד"ה דתנא: ואין להקשות אדרבא ליהוו ש"כ הבאין כאחד (ועי' ביאורים נוספים בציונים 71, 135. ועי' בית לוי לר"ל בן שלמה ביאור נוסף, וצ"ב); לחם אבירים קדושין מב א (בכה"ג מלמדים). ועי' מקנה אברהם כלל תמא.
  75. ↑ עי' לימודי ה' לימוד מב ויד דוד מנחות יט ב, בדעת תוס' זבחים נז א ד"ה למה, שמהכתוב שני פעמים סביב בחטאת או בעולה הרי הוא ש"כ (ועי' שפ"א שם שתמה, ועי' באר יעקב כלל מו עמ' קמג, ועי' עולת שלמה שם ומים קדושים שם, שאכן אינו נחשב שני כתובים, וכוונת הגמ' שלמ"ד שני כתובים אין מלמדים ואין אומרים שטרח וכתב קרא, עי' ציון 11, א"כ דורשים היתור לרבות קדשים קלים). וכ"מ בד' היש שפי' שהביא רש"י במנחות.
  76. ↑ עי' אסיפת חכמים סגל פרשת וילך בשם ר"א ברודא, ע"ש הטעם.
  77. ↑ עי' להלן. ועי' חמרא וחיי סנהדרין מה ב, ברוצח וגואל הדם שהם ש"כ שאי"צ קרא כדכתיב, ופרש"י שגואל הדם היינו רוצח בשוגג, וביאר הטעם שלא פירש ברוצח במזיד לענין שיכולים אחרים להורגו, שא"כ ענינו אחד עם רוצח, שיש להורגו במיתה אחרת משום שאי"צ קרא כדכתיב, ועניניהם דומים (ועי' ספרי דבי רב פר' מסעי פיס' קמא שפי' כן, אך תמה שהדינים שונים). ועי' כסא רחמים (חורי) סנהדרין סז ב, בקו' מהרש"א שבציון 132, איך נלמד מידעוני שמכשף זכר חייב, והרי אוב וידעוני הם שני כתובים, וי"ל הטעם משום שנכתבו בפסוק אחד (וצ"ב מגמ' שם שנחשבים שני כתובים).
  78. ↑ רמב"ן קדושין לד ב.
  79. ↑ חי' קדמונים לר"א אשכנזי קדושין שם.
  80. ↑ עי' תוס' ב"ק עז ב. וע"ע פטר חמור.
  81. ↑ למודי ה' לימוד קנ (בישוב קושיית היבין שמועה כלל קכב שהק' כן). ועפ"ד הרמב"ן הנ"ל.
  82. ↑ עי' לימודי ד' לימוד קמז, בביאור ד' רבינו יונה סנהדרין מא א, שאם כתוב פעמיים התראה לגבי נסקלים הרי הם שני כתובים ואין מלמדים (אך עי' יד דוד סנהדרין שם שכוונת רבינו יונה שאחד מהכתובים ידרש באם אינו ענין לנשרפין, ולכך הם כשני כתובים, וכ"כ כוס ישועות שם); עי' וזאת ליהודה (ליקוטים על הש"ס בשם גור אריה ש"י) ודברי סופרים ח"ג עמ' סב א, ע"פ רש"י ותוס' שבת ע א, בחרישה וקצירה שהם ש"כ שחייב שתים אף בהעלם אחד (-עי' בית הלחמי ח"א עמ' צח), ודברי סופרים שם ע"פ סנהדרין סז ב, באוב וידעוני שנחשבים ש"כ לחייב סקילה (וכתב שלכן הביאו תוס' בשבת ראיה מאוב וידעוני, להוכיח שב"כ אין מלמדים אף בכה"ג), וע"פ קדושין כד א בשן ועין שהם ב"כ, וחולין סא בפרס ועזניה. ועי' רי"פ פרלא עשין ט-י עמ' צח ב, שאדרבא ככל שהדינים קרובים זה לזה יותר אין מלמדים, וביאר ד' הרמב"ן שם באופ"א ע"ש.
  83. ↑ עי' תוס' שבת ע א ד"ה ועל כולן ורמב"ן שם, לענין ג' כתובים, ועי' תורת חסד כט ומלא הרועים ש"כ אות ז, שה"ה בשני כתובים. ועי' טהרת המים מע' י כלל נה ובאר אברהם (משכיל לאיתן) עמ' קסג.
  84. ↑ בכורות מט א.
  85. ↑ בכורות שם.
  86. ↑ מהרש"א לתוס' שם ד"ה מת (וע"ש שהק' איך למדו מזה תוס' לחליצה, ועי' ח"נ וצ"ק ורש"ש והוראת שעה ונחלת יהושע); גו"ר יו"ד כלל ה סי' ז וי, בדעת התנאים שב"כ אין מלמדים; ריט"א שם אות עג או"ק א (ומה שהוצרכו רבנן לגז"ש, מבואר שדוקא בזה נסתפק ר"ע וסברו רבנן שלומדים, ולא בבנין אב, מלך שלם סי' מג עמ' סג ב; שי למורא בכורות שם; שו"ת ר"י מפוזנא סי' ע; בית אברהם סי' כ; אביר יעקב סי' מא. וכ"מ בשו"ת חת"ס אה"ע ח"ב סי' סט. ועי' ספר הקנה מהד' קורץ עמ' צב א. אך עי' הכריתות שבציון 122, שרבנן סברו ששני כתובים מלמדים בגז"ש, ועי' בכור דל בכורות שם, שרבנן סוברים שאינו נחשב ב' כתובים, ועי' חיי אריה שבציון 130, ולפי"ז שני כתובים אין מלמדים לעצמם ג"כ, ועי' גו"ר שם, שלדעת התנאים ששני כתובים מלמדים, זהו טעמם של רבנן.
  87. ↑ רמ"ה סנהדרין פד א (והק' על רש"י לענין יושב שדינו כזר דא"כ יתחייב מיתה, ועי' שפ"א זבחים כג ב שרש"י חזר בו). ועי' כעי"ז משמרות כהונה שבת כא א בתוס' ד"ה שמחת, בטעם שלומדים מבגדי כהן גדול לשאר בגדי כהונה שיש מעילה לאחר שנעשית מצותו, אף שבגדי כה"ג ותה"ד הם שני כתובים, משום שלגופו מלמד.
  88. ↑ ע"ע דבר שהיה בכלל כו'.
  89. ↑ עי' סנהדרין סז ב; עי' ירו' סוטה ז ד שהובא בתוס' סוטה לז ב ד"ה רבי, שאין ללמוד לכה"ת שקבלום בברית בכלל ופרט מהארורים המנויים, משום שאינם בדבר אחד, ועי' פ"מ וקה"ע שם, שפי' שהוא שני כתובים (ובירו' שם תי', שכיון שכתוב בסוף אמן, נכללו כל הארורים והוא ככתוב אחד, ועי' שי"ק שמכאן שכל שכללן הכתוב אינו נחשב שני כתובים, וצ"ב). ועי' תוס' שבת ע א ד"ה ועל, בחריש וקציר שנחשבים שני כתובים, ע"פ סנהדרין שם, ועי' מהרש"א שכוונתם להוכיח שאף בשני דברים שהיו בכלל ויצאו מן הכלל אינם מלמדים כנ"ל. וע"ע דבר שהיה בכלל כו' ציונים 51, 61.
  90. ↑ ע"ע כלל ופרט וכלל.
  91. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 79, מתורי"ד קדושין כה ב. ועי' יבין שמועה כלל קלט, שלדברי התורי"ד יש חילוק בין "כלל ופרט וכלל" לבין "דבר שהיה בכלל" כו', שבשני כתובים אינו מלמד על הכלל, עי' ציון 89.
  92. ↑ עי' שיטה מתלמיד ר"י מפריז מו"ק ג א, בשאר עבודות מלבד חרישה וזריעה, שיש מ"ד שאין לוקים עליהם, משום שחרישה וזריעה הם שני כתובים, ועי' ברורי המדות וטל חיים שם; עי' עצמות יוסף קדושין כד א; עי' אמרי בינה שם; עי' קקיון דיונה שם ב; עי' מר קשישא ערך כלל ופרט וכלל.
  93. ↑ ע"ע פרט וכלל.
  94. ↑ ע"ע פרט וכלל ציון 220, ע"פ חולין פ א ופסחים צה א, וצוין שם ל'מדות אהרן פ"ז ז'. וע"ע כלל ופרט וכלל ציון 161. ועי' משמרות כהונה מנחות נה ב, לגבי כלל ושני פרטים, שצ"ב מה הוצרכו לכלל למעט מדין כלל ופרט, מאחר ששני הפרטים הם שני כתובים ע"ש.
  95. ↑ עי' יבין שמועה כלל קלד, ע"פ תוס' רי"ד שבציון 91 ע"ש.
  96. ↑ עי' ציון 5.
  97. ↑ עי' פסחים כו א ויומא ס א וזבחים מו א וחולין קיג ב וקיז ב וכריתות ו א ומעילה יא ב.
  98. ↑ עי' ציון 7.
  99. ↑ תוס' יומא ס א ד"ה תרי.
  100. ↑ עי' תוס' מעילה שם ד"ה תרי (ועי' זבחי צדק ושערי ציון ותקנת עזרה שם). ועי' תוס' חולין קיג ב ד"ה עזים וזבחים שם ד"ה תרי וחי' הר"ן פסחים שם, שתמהו למה הוצרכו בגמ' לשני מיעוטים, ועי' פנים מאירות ומים קדושים זבחים שם וחת"ס ובאר יצחק ודור רביעי ועקבי יעקב חולין שם, ועי' צ"ק שבציון 20, שמלמד על שני כתובים בכל התורה שמלמדים.
  101. ↑ תוס' פסחים שם ד"ה כתיב. ועי' כעי"ז לב אריה חולין שם ושדה יצחק סי' יא ותקנת עזרה שם ד"ה ועוד י"ל.
  102. ↑ ריטב"א חולין שם, וביאר שכיון ששני כתובים הם, הרי הם ככתוב אחד, וכשכתוב מיעוט רק באחד משני הכתובים הרי"ז כחצי מיעוט, ויש למעט רק חלק מהדברים.
  103. ↑ עי' כל הגמ' שבציון 4.
  104. ↑ עי' עצמות יוסף קדושין לד א ד"ה כלל, שצידד כן; עי' פנ"י שם ב ד"ה גמ' ותו, שהק' למה אין לומדים לחייב נשים במצות שאין הזמ"ג בק"ו ממצה והקהל, ועי' אור חדש שבציון 110; פנ"י ברכות כ ב, לענין ק"ו מג"כ; עוד יוסף חי ערכין ב א; עי' חמרא וחיי סנהדרין מא א, שנסתפק, ועי' גופי הלכות כלל קיב; לאברהם למקנה עמ' צה ב וקיג א וקלח ב, ועי' מקנה אברהם אות תמא (שדחה דכשם שבגז"ש אין לומדים אולי גם בק"ו); עי' גו"ר כלל יב, שצידד כן בד' הסוברים שלמדים בגז"ש. ועי' אור גדול סי' א עמ' 38, בד' הרמב"ם. ועי' משמרות כהונה חולין סא ב, שצידד שלמדים בק"ו כמו בגז"ש, ועי' פרחי כהונה שם א וקמב א. ועי' מהר"ם שיק תריג מצות מצוה רי, לדעת הסוברים שלמדים בגז"ש מש"כ, עי' ציון 111.
  105. ↑ גו"ר כלל יב; מלא הרועים כלל שני כתובים אות יא.
  106. ↑ עי' עצמות יוסף שם, ועוד.
  107. ↑ גו"ר שם בדעת העצמ"י, ועי' מלא הרועים אות ח ויא ויט ע"ש, וכ"כ במלא הרועים פסחים מה א, ועי' ראשונים שבציון 116 שכ"כ לענין גז"ש. וכ"מ בשילנ"ל קדושין כא א וערך השלחן או"ח שמג אות א, שכתבו בנידון כזה אין למדים בק"ו משני כתובים. אך עי' אור גדול שם, שצידד בד' הרמב"ם שאף בכה"ג מלמדים.
  108. ↑ עי' מגן גבורים (די אבילה) קדושין לד א, וכתב שלכן יש ללמוד לפטור בהזמ"ג מק"ו מת"ת ופו"ר שאין הזמ"ג ופטורות (וכקושיית העצמות יוסף שם), והוצרכו להכתב למעט במצוות שהזמ"ג. ולכאו' נפק"מ בין טעם זה לטעם הקודם, באופן שיש ק"ו מאחד משני הכתובים, אך הכתוב השני אינו נלמד בק"ו מחבירו, ועי' תוס' יומא דלהלן שבכה"ג אין מלמדים, והוא מובן לטעם זה.
  109. ↑ עי' גו"ר שם ומאיר נתיב שם ורי"פ פרלא בקובץ נועם כג עמ' ס, ע"פ תוס' יומא נט ב ד"ה והרי: דאל"כ כו'; יבין שמועה כלל קנו, ועי' גופי הלכות דלעיל להיפך; עי' לב אריה חולין סא ב, ע"פ תוס' ד"ה מכדי; עי' רבינו יונה סנהדרין מא א ד"ה ולכתוב (ועי' ציון 82, שיל"ד אם כוונתו לב"כ בנסקלין, או לב"כ שנדרוש אחד מהם לנשרפין, ולביאור השני הרי למדים זמ"ז בק"ו, ואפשר שלכך אין למדים מהם בק"ו, עי' ציון 108); עי' גו"ר שם, שצידד כן לד' הסוברים שאף בגז"ש אין למדים מב"כ; אור חדש קדושין לד ב, ודחה קו' הפנ"י שבציון 105; עי' מגן גבורים, ע"פ גמ' שם ב, שאין לומדים לפטור נשים באין הזמ"ג בק"ו מת"ת שהיא מצוה חביבה ופטורות, משום שת"ת ופו"ר הם ב"כ; סדר משנה בוסקוביץ ק"ש סי' א. עי' יקר הערך ערכין יד ב
  110. ↑ עי' תוס' פסחים וערכין דלהלן; עי' תוס' קידושין לד ב ד"ה ה"א, וי"ל דמגז"ש הו"א דילפי' כו', ועי' פסקי תוס' שם אות עג: שני כתובים הבאים כאחד גמר גז"ש מינייהו (אך עי' פרחי כהונה קדושין שהתוס' כ"כ רק להו"א, ועי' לימודי ה' קנג שנסתפק בזה); עי' תוס' קדושין נד ב ד"ה גמר: נילף משביעית שתופס דמיו, ועי' משמרות כהונה שאע"פ ששביעית וע"ז הם ב"כ, מלמדים בגז"ש (אך עי' עטרת יוסף שם שהגיה); עי' מעשי למלך דלהלן, שהוכיח כן בד' הרמב"ם. ועי' מהרי"ט וגלה"ש קדושין לד ב, שהק' מגמ' זבחים שבציון 120, שאין למדים, ועי' יבין שמועה קנה וטו"א ר"ה ט ב ד"ה ולנטיעה ושער המלך ע"ז יב ג וח"נ ויתר הבז זבחים נז א ומקנה אברהם אות תמא ורש"ש קדושין שם ואור חדש שם ופסחים סד א והפלאה שבערכין יד ב ומלא הרועים שני כתובים אות ו, שתי' שבגמ' שם יכולים שני הכתובים להלמד זה מזה בק"ו, ולכך אין מלמדים, עי' ציון 116, ועי' מעשי למלך השמטות למעה"ק פ"ה, שדוקא כששני הכתובים היו יכולים להלמד זה מזה ניתן ללמוד מהם בגז"ש, או כשהאחד בלבד היה יכול להלמד, ניתן ללמוד מהכתוב המיותר, אבל מהכתוב שאינו מיותר לא (ע"ש הטעם, ובהמשך דבריו דן להיפך, שדוקא מהכתוב שאינו מיותר ניתן ללמוד בגז"ש ע"ש). ועי' מלא הרועים ע' שני כתובים אות ו, שלד' הסוברים שניתן ללמוד בק"ו משני כתובים, עי' ציון 105, כ"ש בגז"ש. ועי' לימודי ה' לימוד קנג ומעין גנים (מזרחי) עמ' פח ב ומשמרות כהונה סנהדרין סז ב ורצ"ה אורנשטיין בכנפי שחר סי' לט, ע"פ סנהדרין נד א, שלומדים סקילה בשאר חייבי מיתות מאוב וידעוני בגז"ש, שנחשבים ש"כ (גמ' שם סז ב), ועי' ציון 125.
  111. ↑ עי' גופי הלכות אות קל, ע"פ סנהדרין פד א ונילף חילול מתרומה שאונן במיתה, אף דהוו ג"כ. ועי' לימודי ה' דלהלן. וכ"מ בתוס' פסחים שם. אך עי' אדני כסף וויל קדושין לד ב, שחילק ביניהם, שבשני כתובים כשניתן למעט מהם דבר אחר, אין ממעטים דבר הלמד בגז"ש, עי' ציון 124, משא"כ בג' כתובים שבכל אופן אין למדים מהם בגז"ש ע"ש.
  112. ↑ מעין גנים (מזרחי) עמ' פח ב.
  113. ↑ ע"ע גז"ש: אין גז"ש למחצה. עי' תוס' שאנץ פסחים סד ב; צ"ק זבחים נז א; ראש המזבח זבחים יח א. ועי' מלא הרועים שם אות ו, שאפשר שאביי שסובר להלן שאין למדים בגז"ש משני כתובים, לשיטתו שיש גז"ש למחצה ע"ש. ועי' פאר הלכה עמ' שיד, טעם נוסף שמלמדים, שבכל שני כתובים שאין מלמדים, הטעם משום שאפשר שהכתוב השני נכתב משום איזה פרכא שיש על הלימוד מהכתוב הראשון, ולכך אין לנו ללמוד אף לדברים אחרים, שמא קיימת הפרכא, אבל בגז"ש שאין פורכים יש ללמוד.
  114. ↑ עי' תוס' שאנץ שם. וכ"מ מראשונים שבציון הבא.
  115. ↑ תוס' פסחים סד ב ד"ה אתיא ותוס' שאנץ שם, ע"פ זבחים שם, שאין למדים ד' מתנות בבכור מעולה ואשם שהם ב"כ, כיון שעולה ואשם יכולים להלמד זמ"ז בגז"ש (ועי' יב"ש כלל קנה שהעיר דלתוס' זבחים אינם למדים זמ"ז בגז"ש ע"ש, ועי' באר יעקב כלל לו, שלכן לרש"י מוכח מאביי שאין מלמדים בכל אופן, משום דשם אין למדים זמ"ז, וכתב לפי דרכו שבזה חולק רבא שדוקא שם אין מלמדים משום שלמדים זמ"ז), ועי' אחרונים לעיל שכ"כ בד' תוס' קדושין; עי' תוס' ערכין יד ב ד"ה אבעיא וטו א ד"ה והוו, ע"פ גמ' שם שאין לומדים חומש בפדיית שדה מקנה ושדה אחוזה דהוה ש"כ עם מקדיש ביתו, ועי' שעה"מ ע"ז יב ג, שמשמע שאפי' כשלא ניתן הגז"ש אלא לדרשה זו אין דורשים מב"כ באופן זה. ועי' יבין שמועה כלל קנה וח"נ זבחים נז א ושפ"א בכורות מט א, שלכך לר"ע שם אין לומדים גז"ש מב"כ (עי' ריט"א שם פ"ח אות עג או"ק א שנדח' מחמת קו' זו שאינה גז"ש גמורה), משום שלמדים זמ"ז בגז"ש, ועי' ח"נ שם שלפי"ז רבנן שחולקים (עי' הכריתות דלהלן, אך עי' בית שלמה הנ"ל, שאפשר שלרבנן ש"כ מלמדים לגופייהו כספיקת ר"ע), סוברים שאף בכה"ג למדים בגז"ש, ורק בבנין אב או היקש אין למדים מב"כ, ועי' ח"נ שבציון 122, שלדבריו נח' בזה אף התנאים בחולין. ועי' עולת שלמה ערכין שם ד"ה גז"ש גמורה (בישוב קו' הרא"ש שבציון 126), שלמסקנא בערכין שם מלמדים דלא כרבא, וכ"כ בשו"ת בית שלמה יו"ד ב רכ, ועי' למודי ה' לימוד קנג ושעה"מ שם, שכ"מ ממה שלומדים בגז"ש טמא ששימש מתרומה שהוא במיתה, אף שיש ג' כתובים שבמיתה.
  116. ↑ מהר"ם פסחים שם; צ"ק זבחים נז א.
  117. ↑ ע"ע גזרה שוה ציון 212 ואילך.
  118. ↑ מעשי למלך שם.
  119. ↑ רש"י זבחים נז א ד"ה אין, ע"פ אביי שם, ועי' ראש יוסף חולין קיג ב שדה יצחק (חיות) סוס"י יא, שכ"מ מרש"י חולין שם ד"ה ונילף; הכריתות לשון לימודים שער א, ע"פ זבחים שם, ועי' ציון 122; עי' פסקי תוס' ערכין אות מד: ש"כ הבאין כאחד אין מלמדים אף בג"ש (משמע כשאין למדים זמ"ז בגז"ש, לא כדעת התוס' ערכין שם). וכ"מ בשימ"ק ערכין יד ב אות יט בשם רא"ש. ועי' באר יעקב כלל לו עמ' קמ א שלמד כן בד' הרמב"ם ע"ש. ועי' אור חדש פסחים שם, שצ"ע מקדושין לד ב שמשמע שלומדים בגז"ש, עי' לעיל, ועי' חיבת הקודש שם שאינו נשאר למסקנא ע"ש (וכ"כ פרחי כהונה שבציון 111), ועי' לימודי ה' קנג שהאריך. ועי' ח"נ זבחים שם שם ורוח אליהו קדושין לד ב ורצ"ה אורנשטין בכנפי שחר סי' לט, שיש לפרש כוונת רש"י שאין מלמדים באופן ששני הכתובים היו למדים זה מזה בגז"ש, וכד' התוס' שבציון 116, ולכן בקדושין שם לומדים בגז"ש, וכ"כ ביתר הבז זבחים שם ובבית אהרן (מגיד) ח"ב עמ' תצח, בד' הכריתות, אך עי' צ"ק וזבחי אפרים זבחים שם וטו"א שם, שלד' רש"י בכל אופן אין מלמדים, וכ"כ בגו"ר כלל יב שכ"מ בצ"ק, וכ"מ מאחרו' הנ"ל שהקשו מקדושין.
  120. ↑ ברורי מידות ערך ג סי' יא ע"פ לשון רש"י זבחים שם.
  121. ↑ הכריתות שם, ע"פ בכורות מט א מח' ר"ע וחכמים ע"ש, ועי' יבין שמועה כלל קנה (ועי' יבין שמועה שם, שהק' שמא טעמם משום שלגופייהו מלמדים, ועי' פרח שושן יו"ד כלל ה סי' א של"מ כן מלא פי' בגמ' טעמם של רבנן שלגופייהו מלמדים, ועי' יד דוד זבחים שם, שהספק של ר"ע הוא אם לגופייהו מלמדים וא"כ אינו בגדר גז"ש אלא סברא שלא לחלק, וא"כ רבנן שלמדו בגז"ש ע"כ שבגז"ש מלמדים, ועי' ציון 86. ועי' יבין שמועה ופרח שושן שם, שהעירו למה לא קאמר שבזה גופא נסתפק ר"ע). ועי' ח"נ זבחים נז א, שכמו"כ נח' בזה התנאים בחולין קיג ב, בשני כתובים שכתוב בהם גדי עזים, אם יש ללמוד מהם בגז"ש לכל התורה, עי' רש"י שם ד"ה ונילף (והטעם שלא הביאו הכריתות, משום שלא נתפרשו שם שמות החולקים), ועי' יבין שמועה שם וזרע יצחק חולין שם, שדחו שאינו גז"ש גמורה, ועי' ראש יוסף ושדה יצחק שבציון 120, ועי' ציון 125. ועי' יבין שמועה, שהק' למה לא כ' הכריתות שלדעת ר' יהודה הסובר ששני כתובים מלמדים, הרי הם מלמדים בגז"ש, ועי' ח"נ שם, שאפשר שכשלמדים זה מזה בגז"ש מודה ר"י שאינו מלמד בגז"ש (וצ"ב מ"ש מכל ש"כ שלמדים זה מזה בבנין אב ומכ"מ מלמדים בבנין אב).
  122. ↑ באר יעקב כלל לו עמ' קמ א ואדני כסף שם ואור חדש קדושין נז א ד"ה אמרי וד"ה ואס"ד וחיבת הקודש מערכה ה ד"ה והנה בהא, בד' רש"י זבחים שם: אשמעינן אביי כו', משמע שאינו מוסכם, והיינו לרבא בקדושין לד ב הסובר שלכך כתוב מיעוט שנשים פטורות מסוכה, כדי שלא נלמוד ממצה לחייב, והרי מצה והקהל הם שני כתובים ומכ"מ הו"א ללמוד בגז"ש (ואביי בזבחים אכן לשי' חולק עליו בקדושין). ועי' מלא הרועים שבציון 114 ובאר יעקב שבציון 124 (ועי' עצמות יוסף וזרע יצחק קדושין שם, שרבא לא אסיק אדעתיה שמצה והקהל הם שני כתובים, ועי' רוח אליהו קדושין שם ומהר"ם ברבי פר' נצבים וחי' ר"א חריף ח"א סי' כא, ועי' לימודי ה' לימוד קנג, שי"ל שרבא סובר כרבנן שלומדים בגז"ש, עי' ציון 122). ועי' הפלאה שבערכין יד ב, שתמה שרבא עצמו בערכין שם סובר שאין למדים בגז"ש משני כתובים. ועי' באר יעקב שם, שמהכריתות משמע שאף לד' רבא אין מלמדים, שהרי הלכה כרבא.
  123. ↑ שער המלך שעה"מ ע"ז יב ג ואדני כסף קדושין לד ב וטהרת הקודש ויפה עינים וכרוב ממשח זבחים נז א, וכתב שלכן בזבחים שם אין מלמדים בגז"ש, כיון שכל הקדשים למדים בגז"ש ואין מיעוט לענין אחר, משא"כ בקדושין שם (עי' ציון 111), שם ממעט ענינים אחרים; באר יעקב כלל לו עמ' קמ ב, בישוב ד' הכריתות שאין מלמדים, מדברי רבא בקדושין שם, שמשמע שמלמדים בגז"ש, עי' ציון 123; תורת יחיאל (גראס) עמ' 45. ועי' מהרי"ט קדושין לו ב, שאין למעט אשה מתנופה משום שנזירה וסוטה הם שני כתובים שחייבת, כיון ששלמים נלמדים בגז"ש מסוטה ויש למעט משני הכתובים שאר קדשים, משמע כחילוק הנ"ל, ועי' אור חדש שם. ועי' עולת שלמה ערכין יד ב, שתי' כן קושיית התוס' שם ד"ה איבעיא, ועי' שער המלך שהתוס' שם סברו שבכל אופן מלמדים. ועי' הפלאה שבערכין יד ב, שחידש שאפילו כשאין ענין אחר למעט רק דבר שלמד בגז"ש, עדיין יש ללמוד בגז"ש אחרת, ואינו ממעט כל הנלמדים בגז"ש. ועי' שלמי תודה שבציון 127.
  124. ↑ יבין שמועה כלל קנז, בדעת תוס' ערכין שם; ראש המזבח זבחים נז א, ומטעם שאין לנו לבטל הגז"ש לגמרי, ומיושב הגמ' קדושין שם, שלאין לימוד אחר מהגז"ש (ועי' שער המלך שם ויבין שמועה כלל קנה, שדחו שמהג"ש שם לומדים למעט חרש מראיה, עי' חגיגה ג א, ועי' רוח אליהו קדושין שם); עי' ראש יוסף חולין קיג ב; לימודי ה' לימוד קנג ורצ"ה אורנשטיין בכנפי שחר סי' לט, ע"פ סנהדרין נד א, שמוכח שלומדים בגז"ש (עי' ציון 111), והיינו משום שאין דין אחר ללמוד מהגז"ש; לימודי ה' שם, ע"פ סנהדרין פד, דבעי למילך אונן חילול חילול מתרומה אע"פ שהוא ב"כ. ועי' צ"ק שם, שלסוברים שאין מלמדים בגז"ש, גילה הכתוב שכאן יש לדרוש הגז"ש למחצה.
  125. ↑ עי' שימ"ק ערכין יד ב אות יט בשם הרא"ש, ע"פ גמ' שם שפדיון רבעי טעון חומש מגז"ש ממע"ש, אף שיש ש"כ לחייב חומש, משום שרבעי דומה למע"ש בכל דיניו (ועי' הפלאה שבערכין שם, שיש להעמיד את המיעוט של ש"כ לדברים אחרים, עי' ציון 124, ועי' ערכי עלי שם). ועי' בירורי המידות ערך ג פ"ג סי' יא ויב, שהאריך בביאור ד' הרא"ש.
  126. ↑ עי' משמרות כהונה נדרים ג ב; ושבועתו ליצחק סי' טז; ישרש יעקב יבמות נה א ד"ה אבל באמת; מהר"ם שיק תריג מצות מצוה רי. ועי' ציון 114. ועי' דברי מלכיאל בהדרן למכת הוריות אות סח, שמכ"מ כששני הכתובים היו יכולים להלמד זה מזה בהיקש, אין מלמדים לשאר דיני התורה בהיקש, עי' ציון 116. ועי' חיי אברהם (טייב) קדושין לה א ד"ה אלא, שהק' על תוס' שם, שמשמע שאין למדים בהיקש מש"כ, מ"ש מגז"ש שלדעתם למדים, ועי' שלמי תודה שם, שכיון שאין דבר אחר למעט משני הכתובים, לכך אין למדים בהיקש, עי' ציון 124.
  127. ↑ מים קדושים זבחים צח א; משמרות כהונה למכלתא משפטים פ"כ; אור חדש קדושין נו ב ד"ה ובדברינו; ספר זכרון למש' אולמן עמ' יד, מכתב רש"ז אולמן לחת"ס; חקר הלכה (קאליר) חקירה יז ד"ה והנה ראיתי; עטרת יוסף קדושין נד ב. ועי' גור אריה (צינץ) חולין כא ב, שאין מלמדים, אך בנידונו יכולים שני הכתובים להלמד זה מזה בהיקש, עי' דברי מלכיאל הנ"ל.
  128. ↑ ערל"נ יבמות ד ד"ה וכי.
  129. ↑ ע"ע גלוי מלתא בעלמא. עי' רמב"ן חולין סב א, בקו' הגמ' שם סא א, שיש ללמוד מעופות טמאים שיש להם ג' סימני טהרה, מהעופות שאסרה תורה שיש להם ג' סימנים, אע"פ ששנויים כמה עופות, לפי שגלוי מלתא הוא שאלו הם סימני טומאה, ועי' משמרות כהונה שם ב; חיי אריה בכורות מט א ומעילה יא א; עי' חזו"א סנהדרין סי' כב לדף מה ב, בחייבי מיתות שניתן להרגם במיתה אחרת, שנלמד מרוצח וחייבי סקילה שהם ש"כ שאי"צ קרא כדכתיב; עי' זבחי אפרים זבחים נז א, ע"ש. ועי' כעי"ז רא"ש שבציון 126.
  130. ↑ עי' סנהדרין סז א.
  131. ↑ עי' שם ב. ועי' מהרש"א שם, שהקשה כן, ועי' ציון 77.
  132. ↑ דינא דחיי מצוה קצח וחמרא וחיי ואמרי בינה סנהדרין שם.
  133. ↑ חזו"א שם.
  134. ↑ עי' ר"ש טבו"י פ"ב מ"ג, במה שלומדים מנזיר שהיתר מצטרף לאיסור, לולא שנזיר וחטאת הם ב"כ, הוא גלוי מלתא בעלמא ע"ש, משמע שמב"כ אין למדים אף גלוי מלתא; פנ"י קדושין ב א ד"ה והנראה, וכ"מ בפנ"י פסחים נח ב ד"ה העולה; לימודי ה' לימוד קמו; עקבי יעקב מעילה יא א ע"ש.
  135. ↑ עי' עצמות יוסף לד א, הובא בגו"ר יב ד"ה עוד אבאר לך. ועי' מאיר נתיב, שכ"מ בקדושין לז ב. עי' רי"פ פרלא ל"ת רעד.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:שני_כתובים_הבאים_כאחד&oldid=138265"