אנציקלופדיה תלמודית:שכר שבת

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - איסור קבלת שכר על עבודה בשבת.

האיסור

אסור ליטול שכר שבת[1], מדרבנן[2], אפילו על דבר שמותר לעשותו בשבת[3], כגון שמירה, וכן שנינו: השוכר את הפועל לשמור את התינוק או את הפרה או את הזרעים, אין נותנים לו שכר שבת[4]. בטעם האיסור כתבו ראשונים שהוא גזירה משום מקח וממכר[5], ושכירות בשבת[6], שנראה כאילו השכיר את עצמו בשבת[7]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שפירשו מה שאמר הכתוב בשבת וביום טוב: שבתון[8], שהיינו שיהיה מנוחה מן הטורח ועמל אף על פי שאינו מלאכה[9], על כן אסור לקבל שכר שבת, שלא יהיו טורחים ועושים דברים שאינם מלאכה כדי לקבל שכר[10]. ויש מן האחרונים שכתבו ששכר שבת אינו אפילו איסור דרבנן, אלא שהחמירו לכתחילה במקום שאפשר[11].

שכר יו"ט

שכר יום טוב, כתבו ראשונים שאסור[12].

מהות האיסור

במהות האיסור, יש מן האחרונים שפירשו בדעת ראשונים, שאינו איסור להרויח, אלא שמלאכה שמרויחים עליה היא מלאכה אסורה[13]. ויש סוברים שהאיסור הוא הרווחת המעות[14].

בדיעבד

שכר שבת אם מותר ליטלו בדיעבד, נחלקו בדבר: יש סוברים שאסור בדיעבד[15], לעולם, בין לו ובין לאחרים[16], ונוטלו וזורקו לים[17]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת הגאונים שחולקים ומתירים בדיעבד[18].

עבודת האדם והנכסים

איסור שכר שבת, היינו בשכר על עבודה[19]. ויש מן הראשונים שכתבו שאסור אף ליטול שכר על שכירות נכסים או חפצים[20], וכן שכר על עבודת הבהמה[21]. שכר על לקיחת חפצים, מותר[22].

המקבל

איסור שכר שבת כתבו ראשונים שהוא על המקבל השכר[23], והנותן עובר על 'לפני עור'[24]. ולפיכך מותר לתת לגוי[25]. ויש מן האחרונים סוברים שאסור אף ליתן שכר שבת[26], ולפיכך אסור אף לתת לגוי[27].

אופנים מסויימים

קבלת שכר כשלא עבד מתחילה על דעת שכר, מותר[28]. ומכל מקום חסיד*[29], אינו מקבלו, כיון שנראה שכר שבת[30]. שמור לי בשבת ואשמור לך מותר ואינו בכלל שכר שבת האסור, כיון שלא נתחדש ממון לאחד מהם, אלא עומדים בממונם[31]. מחילת חוב תמורת עבודה בשבת, יש סוברים שאסורה[32]. ויש סוברים שמותרת[33]. המורד* על אשתו מתשמיש שקונסים אותו ממון על כל יום שמורד[34], קונסים רק על ימי החול ולא על ימי השבת, שקנס על ימי השבת נראה כשכר שבת[35]. אבל אשה המורדת* על בעלה, שקונסים אותה להפסידה מכתובתה[36], קונסים אותה אף על ימי השבתות, שכיון שאין מוסיפים לבעל אלא פוחתים לאשה, אינו דומה לשכר-שבת* שאסור[37].

פחות משוה פרוטה

שכר פחות משוה פרוטה, יש מן האחרונים שכתבו שמותר[38], ואינו אסור מדין חצי-שיעור*[39], כיון שאין איסור שכר שבת אלא מדרבנן[40], ועוד, כיון שטעם איסור שכר שבת גזירה משום מקח וממכר[41], אינו שייך בפחות משוה פרוטה, שאין קנין בפחות משוה פרוטה[42].

לצורך מצוה

שכר שבת לעושה צרכי מצוה, כגון 'חזנים' בשבת, הנוטלים שכר, וכן התוקעים בשופר בראש השנה שנוטלים שכר, נחלקו ראשונים אם מותר: יש שכתבו שמותר[43], שאין איסור ליטול שכר על קיום מצוה[44]. מהם יש שפירשו לפי שלדעתם אין איסור ליטול שכר שבת אלא לכתחילה[45], ובמקום מצוה לא חששו כלל[46]. מהם יש שכתבו שלא התירו אלא לצורך מצוה של השבת, ולא לצורך מצוה אחרת, כגון לשמור פרה-אדומה*[47]. ב) ויש אוסרים שכר שבת אף לצורך מצוה[48].

אינו רואה סימן ברכה

הנראה כנוטל שכר שבת אינו רואה סימן ברכה, וכן שנינו שהמתורגמים – המשמיעים לרבים דברי החכם, בשבת[49], ולפעמים אף בחול[50] - אינם רואים סימן ברכה לפי שנראה כנוטלים שכר שבת[51], שרוב הפעמים מתרגמים בשבת[52]. ויש מן הראשונים שפירשו שאינו שכר שבת ממש, לפי שלא היו מתנים שישלמו להם, אלא מנהג בני העיר היה לנדב להם[53]. מן האחרונים יש שפירשו שאין איסור בדבר לפי שצורך מצוה היא, ואין איסור נטילת שכר שבת לצורך מצוה לסוברים כן[54]. ויש מן האחרונים שפירשו שנטילת שכר שבת אינו איסור[55], אלא שאין רואים מהשכר סימן ברכה[56].

הבלעה

הבלעה*, היינו שכר שבת שנבלע בכלל שכר שאר הימים, כגון שמשלמים שכר שבוע או שכר חודש, מותר[57], ששכר שבת אסור לפי שנראה כמקח וממכר[58], ובהבלעה אינו נראה כמקח וממכר[59], או שמאחר שאין האיסור אלא מדרבנן[60], כשאינו נראה כלוקח שכר שבת ממש הקלו ולא גזרו[61]. או לסוברים ששכר שבת אסור כדי שישבתו ולא יטרחו עבור קבלת שכר[62], כשהשכר אינם על השבת לא יבאו לעשותם דוקא בשבת[63]. על פרטי דיני 'הבלעה', ע"ע הבלעה: בשכר שבת.

התחלה בשבת

השכרת כלים לגוי לשבוע כשמתחיל במלאכה בשבת, ומשלם הגוי שכר לשבוע, נחלקו ראשונים: יש סוברים שכיון שמתחיל בשבת אין זה הבלעה, ואסור משום שכר שבת[64]. ויש סוברים שכיון שמקבל שכר לשבוע, הרי זה שכר בהבלעה שמותר, אלא שמכל מקום אסור משום מראית העין, שנראה כנוטל שכר שבת[65].

הערות שוליים

  1. תוספתא שבת פי"ז וברייתא נדרים לז א וב"מ נח א וגמ' שבת קכ א ופסחים נ ב וכתובות סד א וב ומסכת כלה פ"ט; רמב"ם שבת פ"ו הכ"ה; טוש"ע אוח שו ד.
  2. עי' ראשונים שבציון 5; רי"צ בשיטמ"ק נדרים שם; תוספת שבת סי' שו ס"ק ט.
  3. עי' להלן. ועי' ס' הבתים שערי מלאכות האסורות שי"ח אות ח, ושם שיש מי שמתיר במלאכה המותרת, ותמה עליו.
  4. ברייתא נדרים וב"מ שם; רמב"ם שם טוש"ע שם.
  5. רש"י כתובות שם א ד"ה כשכר; תוס' נדרים שם. ועי' א"ר או"ח סי' שו ס"ק יד, בטעם הדבר שאינו 'גזירה לגזירה', ועי' ציון 11.
  6. רש"י שם.
  7. ר"א מן ההר נדרים שם.
  8. שמות טז כג, ועוד בשבת, וויקרא כג במועדים.
  9. ע"ע יום טוב ציון 631, וע' שבת.
  10. שו"ת שו"מ חמישאה סי' צא.
  11. עי' ב"י או"ח סי' תקפה ותוספת שבת או"ח סי' שו ס"ק יב בדעתם, ע"פ רש"י שבציון 5, שהרי מקח וממכר בשבת אינו אלא גזירה, וכאן אינו אלא 'גזירה לגזירה'.
  12. טוש"ע או"ח תקפה ה.
  13. חי' הגר"ח שבת יט א סי' יב בד' הרי"ף שהשמיט הדין בשבת שם שאסור להשכיר בע"ש כלים לנכרי; צ"פ שבת פ"ו הכ"ה בד' רש"י מו"ק יב א ד"ה שרשוי ויח ב ד"ה לעצמו. ועי' שש"כ פכ"ח הע' קטז.
  14. עי' חי' הגר"ח שם בד' הסוברים שאיסור השכרת כלים לגוי בע"ש הוא אף לשאינם סוברים שביתת כלים, ועי' ראשונים שבציון 20, ועי' ארחות שבת פכ"ב הערה קנד.
  15. ריטב"א ע"ז כו א ד"ה אולודי; מרדכי שבת סי' רמו; ב"י או"ח סי' רמה (אות ו) בד' הרמב"ם שבת פ"ו הי"ז; עי' שו"ע שם ו, וביאור הלכה שם ד"ה אסור; ב"ח שם סוס"י רמג, שכ"ה בגמ' ע"ז כב א, וכ"כ בד' ר' נטורונאי גאון שבציון הבא, והובא במג"א שם ס"ק ה; שו"ע הרב או"ח סי' רמה סי"ט. וע"ע חשד; מראית העין ציון 749 ואילך, על מקום האסור משום מראית העין שנראה כנוטל שכר שבת, שר' נטורנאי הנ"ל מתיר בדיעבד.
  16. עי' ריטב"א שבציון הבא; שו"ע הרב שם.
  17. ריטב"א שם.
  18. ב"י שם בד' תשובות ר' נטורונאי גאון או"ח סי' נט.
  19. עי' ברייתא שבציון 4.
  20. ראשונים שבציון 64 ואילך, בביאור הברייתא שבת יט א: לא ישכיר אדם כליו לנכרי בע"ש. ועי' שו"ת מהרש"ג ח"ב סי' ס, בד' הרמב"ם שבציון 1 שחולק, שלא הזכיר איסור שכר שבת אלא בשכר פעולה.
  21. שו"ת ריב"ש סי' קנא. עי"ש בשותף עם גוי.
  22. נובי"ת או"ח סוס"י כו.
  23. עי' טור או"ח שו, ועי' ב"ח שם; עי' אחרונים שבציון 24; ארחות שבת פכ"ב הערה קלד, ע"פ שבת קכא: כל המכבה אינו מפסיד.
  24. חיי אדם סי' ס ס"ח; משנ"ב סי' שו ס"ק כא.
  25. עי' משנ"ב סי' שלד ס"ק סא, ושש"כ פכ"ח סס"ג והערה קלג.
  26. מנורה הטהורה סי' רמד ס"ק י וקני המנורה סי' רמו ס"ק א.
  27. עי' מנורה הטהורה סי' רמז ס"ק ב.
  28. עי' רש"י שבת קכ א ד"ה חסידי; ר"י מלוניל שם (מה א); המיוחס לר"ן שם. ועי' ראשונים הנ"ל בביאור הסוגיא שם, ועי' רמב"ם שבת פכ"ג הכ"ד, ומ"מ שם.
  29. ע"ע.
  30. רבא שבת שם: חסידי אגרא דשבתא שקלי, בתמיה. וע"ע חסיד ציון 37 ואילך, וע' מדת חסידות ציון 176 ואילך.
  31. או"ש שם.
  32. עי' ריטב"א כתובות סד א; או"ש שבת פכ"ד ה"ח; שלחן שלמה שבת סי' שו ס"ק ז.
  33. תהלה לדוד שם ס"ק ז, ועי' ריטב"א שם צד א.
  34. ע"ע מורד.
  35. כתובות סד א. וע"ע מורד ציון 232 ואילך.
  36. ע"ע מורדת.
  37. כתובות שם. וע"ע הנ"ל ציון 271 ואילך.
  38. תוספת שבת סי' שו ס"ק ט.
  39. ע"ע, ושם ציונים 316 ואילך, 468 ואילך.
  40. עי' ציון 2. תו"ש שם, ועי' שד"ח שבע' חצי שיעור ציון 418. וע"ע הנ"ל ציון 406 ואילך.
  41. עי' ציון 5.
  42. תו"ש שם.
  43. מרדכי כתובות סי' קפט בשם ר' שמואל; טוש"ע או"ח תקפה ה.
  44. ר' שמואל שם.
  45. עי' ציון 11.
  46. ב"י שם.
  47. ט"ז שם ס"ק ז.
  48. עי' מרדכי שם בשם ר' ברוך; טור או"ח תקפה בשם אחיו ר' יחיאל; עי' ב"י שם.
  49. רש"י פסחים נ ב ד"ה מתורגמין ועי' ר"ח שם.
  50. מהר"ם חלוואה שם.
  51. פסחים נ ב ומסכת כלה פ"ט; עי' שו"ע או"ח תקפה ה.
  52. עי' מהר"ם חלוואה שם. וכעי"ז כ' בשפ"א שם.
  53. תוס' חכמי אנגליה שם.
  54. עי' ציון 43. מג"א שם ס"ק יב.
  55. עי' ציון 11.
  56. ב"י או"ח סי' תקפה.
  57. תוספתא שבת פי"ז וברייתא נדרים לז א וב"מ נח א; רמב"ם שבת פ"ו הכ"ה; טוש"ע אוח שו ד.
  58. עי' ציון 5.
  59. תוס' נדרים שם ד"ה הבלעה.
  60. עי' ציון 2.
  61. רי"ץ בשיטמ"ק נדרים שם ב.
  62. עי' ציון 10.
  63. שו"ת שו"מ חמישאה סי' צא.
  64. עי' רמב"ן במלחמת שבת (ז א), וריטב"א שם יט א, ומאירי שם יח ב, בביאור הברייתא שם יט א: לא ישכיר אדם כליו לנכרי בע"ש.
  65. עי' תוס' שם ד"ה לא, ועו"ר שהובאו בע' חשד; מראית העין ציון 945 ואילך.