אנציקלופדיה תלמודית:שאת

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - מראה לבן של נגע בעור בשרו של אדם

מראיתה

שאת היא אחד מארבעה מראות-נגעים* של האדם[1] - שמטמאים בנגעי עור בשר ובנגעי שחין ומכוה ובנגעי גבחת וקרחת[2] - והיא כהה יותר מבהרת*[3] - שהיא מראה עז כשלג[4] - שאין שאת אלא לשון גבוה[5], שנאמר: על כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנִשאות[6], והיינו מראה כהה יותר בלבנוניתו, שכל מראה כהה נראה גבוה יותר ממראה חזק, כמו מראה צל שגבוה מן החמה[7]. במראית השאת נחלקו תנאים: ר' מאיר אומר שהיא כקרום ביצה[8], היינו הלובן של הקרום הדק שדבוק בקליפת הביצה מבפנים[9], וחכמים אומרים שהיא כצמר לבן[10], היינו צמר נקי בן יומו[11], שהוא יום לידת הכבש[12], לפני שיתלכלך[13], שמכסים אותו כדי לשמור עליו[14], או שרוחצים ומלבנים אותו[15]. ומכל מקום, יש מן הראשונים סוברים שכמה מראות יש בצמר לבן שהם לבנים זה מזה – שיש צמר נקי ויש צמר שאינו כל כך נקי[16] - וכולם בכלל מראה צמר לבן, וכן כמה מראות יש בקרום ביצה, וכולם בכלל קרום ביצה[17]. הלכה כחכמים[18].

תולדתה

תולדה יש לשאת[19], שנאמר: אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת[20], ואין ספחת אלא לשון טפילה[21], שנאמר: ספחני נא אל אחת הכהֻנות[22], או שנאמר: ומראה הנגע עמֹק[23], שני לשאת[24]. ובמראיתה נחלקו תנאים, וראשונים בדעתם: א) חכמים, שאומרים שמראית השאת היא כצמר לבן[25], אומרים שמראית תולדת השאת היא כקרום ביצה[26], שהוא כהה יותר מצמר לבן[27], שטפילה משמעותה שהיא כהה יותר מהאב שלה[28]. ב) ובדעת ר' מאיר, שאמר שמראית השאת היא כקרום ביצה[29], ומראית תולדת השאת היא כצמר לבן[30], יש מן הראשונים סוברים שתולדת השאת חזקה בלבנוניתה מהשאת עצמה[31], שכיון שהשאת נדרשת ללשון מראה גבוה[32], הרי היא המראה הכהה שבמראות הנגעים[33]. ומכל מקום, במראיתה המדויק של תולדת השאת לדעה זו, נחלקו ראשונים: יש סוברים שצמר לבן הוא של כבש בן יומו, שתולדת השאת לדעת ר' מאיר היא השאת לדעת חכמים[34]. ויש סוברים שאף על פי שלדעה זו מראית תולדת השאת חזקה יותר מקרום ביצה, מכל מקום היא אינה חזקה כצמר לבן נקי של כבש בן יומו, אלא היא כצמר לבן שאינו נקי שנהיה כהה יותר[35]. ג) ויש מן הראשונים סוברים בדעת ר' מאיר שאף הוא מודה לחכמים שתולדת השאת כהה יותר בלבנוניתה מהשאת עצמה, ולדעתו תולדת השאת כהה יותר מקרום ביצה[36]. ד) ובדעת ר' עקיבא, שחולק על משנת מראות נגעים[37], יש מן הראשונים סוברים שיש לשאת שתי תולדות, האחת מראיתה כסיד ההיכל והאחרת מראיתה כקרום ביצה[38]. הלכה כחכמים[39].

על היחס בין השאת ותולדתה לבין הבהרת ותולדתה, ע"ע מראות נגעים.

על נגע במראה שאת שמצטרף לנגע במראה של תולדת השאת להיות נגע אחד, ועל נגעים אלו, שנחלקו אם הם מצטרפים לנגע במראה של בהרת ולנגע במראה של תולדת הבהרת להיות נגע אחד, ע"ע הנ"ל.

מראה פתוך

שאת שמעורב בה מראה אדום, אף היא בכלל שאת[40], שנאמר בבהרת: בהרת לבנה אדמדמת[41], מלמד שהיא מטמאה בפתוך[42], היינו מעורב[43], ויש לתת האמור בבהרת אף בשאת, שנאמר: נגע צרעת[44], שכלל את שניהם בשם אחד לומר לך שהם שווים, ושניהם מטמאים חלק ופתוך[45], או שכיון שנאמר "נגע צרעת הוא" לאחר בהרת[46], ונאמר "צרעת הִוא" לאחר שאת[47], בא הכתוב להקיש אותם זה לזה שבשניהם מטמאים לבן ופתוך[48], ועוד נאמר: או לבנה[49], לרבות שאר המראות[50], שאף הם מטמאים חלק ופתוך[51]. ויש מן האחרונים שלמדו לטמא למראה שאת פתוך מהכתוב: שאת לבנה או בהרת לבנה אדמדמת[52], שיש לפרש שהמילה "אדמדמת" מתייחסת לא רק ל"בהרת לבנה" שנאמרה לפניה אלא אף ל"שאת לבנה" שנאמרה קודם לכן[53]. ועוד נאמר בנגעי גבחת וקרחת: שאת לבנה אדמדמת[54], מלמד שהשאת מטמאת בפתוך[55].

על מראית השאת הפתוכה ועל מראית תולדת השאת הפתוכה, ע"ע מראות נגעים.



הערות שוליים

  1. נגעים פ"א מ"א; תו"כ תזריע פ' נגעים פרשתא ב אות ד; עי' תוספתא נגעים רפ"א; שבועות ג א; רמב"ם טו"צ פ"א ה"ב.
  2. ע"ע מראות נגעים וע' נגעי אדם.
  3. עי' תו"כ דלהלן; תוספתא שם; ברייתא בשבועות ו ב, ועי' ברייתא נוספת שם; רמב"ם שם.
  4. ע"ע בהרת ציון 1.
  5. תו"כ שם פ"א אות ד, לגי' ר"ש נגעים שם וקר"ס טו"צ שם וק"א לתו"כ שם והג' הגר"א לתו"כ שם, וכ"מ שזו גי' רבנו הלל לתו"כ שם, וכ"ה גי' כל כתה"י לתו"כ, ולפנינו: מובהקת, ועי' ק"א שם, שטס"ה; ברייתא שם.
  6. ישעיהו ב יד. ברייתא שם.
  7. עי' רע"ב נגעים שם; עי' ק"א לתו"כ שם, בפי' דברי התו"כ שם.
  8. משנה שם; תו"כ פרשתא ב שם
  9. תפא"י נגעים שם בועז אות א.
  10. משנה שם; תו"כ שם.
  11. רב ביבי אמר רב אסי בשבועות שם.
  12. רש"י שבועות שם ד"ה בן; פיהמ"ש להרמב"ם נגעים שם.
  13. פיהמ"ש להרמב"ם שם.
  14. רש"י שם, בפי' דברי הגמ' שם, לגי' שלפנינו (וכ"ה גי' ר"ח שבועות שם, וכ"ה גי' כתי"מ וכת"י רומי 140 וכת"י פירנצה): שמכבנים אותו למילת, ועי' ציון 15.
  15. פיהמ"ש להרמב"ם שם; רע"ב שם. ונ' שגרסו בגמ' שם: שמכבסים, או שגרסו: שמלבנים, ועי' ציון 14.
  16. רא"ש דלהלן. וכעי"ז בר"ש דלהלן.
  17. תוס' שבועות ה ב ד"ה שנים: אפשר; ר"ש שם: אפשר; רא"ש נגעים שם.
  18. רמב"ם שם, ובפיהמ"ש להרמב"ם שם; ריטב"א שבועות שם; רע"ב שם.
  19. עי' נגעים פ"א מ"א: שניה לה; עי' תו"כ תזריע פ' נגעים פ"א אות ד: שני לשאת, ופרשתא ב אות ד: שניה לה; שבועות ג א וו א, ועי' ברייתא שם ב: טפילה לשאת; רמב"ם טו"צ פ"א ה"ב.
  20. ויקרא יג ב. עי' ברייתא שם; תו"כ פ"א שם, לגי' הראב"ד לתו"כ שם, ועי' ציון 24.
  21. ברייתא שם; תו"כ שם; רמב"ם שם.
  22. שמו"א ב לו. ברייתא שם; תו"כ שם.
  23. ויקרא שם ג.
  24. תו"כ שם, לגי' שלפנינו, וכ"ה גי' רבנו הלל לתו"כ שם ור"ש נגעים שם וק"א לתו"כ שם, ועי' ציון 20. ועי' ר"ש שם, שזו ד' ר"מ, שסובר שתולדת השאת לבנה יותר מהשאת עצמה, לסוברים כן, עי' ציון 31, ועי' ק"א שם, שפי' את דברי התו"כ לד' חכמים שבציון 26, וכ"מ ברבנו הלל שם.
  25. עי' ציון 10.
  26. משנה שם; תו"כ פרשתא ב שם.
  27. עי' תוספתא נגעים רפ"א; עי' גמ' שם א ודברי ר' חנינא בגמ' שם ב; רמב"ם טו"צ פ"א ה"ב.
  28. עי' רש"י שבועות שם א ד"ה האי מאי: טפילה כל שהוא במשמע; רבנו הלל לתו"כ שם, בפי' שני.
  29. עי' ציון 8.
  30. משנה שם; תו"כ שם.
  31. עי' תוס' שבועות ה ב ד"ה שאת; ר"ש שם; עי' מהר"ם מרוטנבורג נגעים שם, בשם ר"ש מקשטילטירי; ריטב"א שבועות ה ב, בשם יש מרבותינו שבתוס'; רא"ש נגעים שם, ובתוס' הרא"ש שבועות שם; רע"ב נגעים שם; ק"א פרשתא ב שם.
  32. עי' ציון 5 ואילך.
  33. ר"ש שם; מהר"ם מרוטנבורג שם, בשם ר"ש מקשטילטירי; ריטב"א שם, בשם יש מרבותינו שבתוס'; רא"ש שם שם, ובתוס' הרא"ש שם; רע"ב שם; ק"א שם.
  34. עי' ציון 10 ואילך. עי' ר"ש שם; עי' מהר"ם מרוטנבורג שם, בשם ר"ש מקשטיליירי; עי' ריטב"א שם, בשם יש מרבותינו שבתוס'; עי' רא"ש שם, ועי' תוס' הרא"ש שם; עי' רע"ב שם; ק"א שם.
  35. תוס' שם. ועי"ש, שטעמו הוא שלא יתכן שלר"מ תולדת השאת תהיה חזקה יותר אף מתולדת הבהרת, שהיא כסיד ההיכל, ע"ע מראות נגעים, וצמר לבן של כבש בן יומו חזק יותר בלבנוניתו מסיד ההיכל, לסוברים כן, ע"ע הנ"ל.
  36. פיהמ"ש להרמב"ם שם מ"א, לגי' מלאכ"ש נגעים שם ולגי' ר"י קפאח (וכ"ה במהד' עוז והדר, ע"פ כת"י), והמגיה במלאכ"ש שם, ובפיהמ"ש להרמב"ם שבדפוסים נשמט מפני הדומות.
  37. שבועות ה ב.
  38. רש"י שם ד"ה אע"ג; ר"י מיגאש שבועות ה ב; רמב"ן שבועות שם; מאירי שבועות שם; חי' הר"ן שבועות שם. וע"ע מראות נגעים. וע"ע הנ"ל, שי"ס שר"ע מודה שיש לשאת רק תולדה אחת, ונחלק על חכמים בע"א. וע"ע ראית נגעים, שלר"ע נפ"מ בשמו של המראה, שכל כהן שאינו בקיא בנגעים ובשמותיהם אינו רואה את הנגעים.
  39. רמב"ם שם (ועי' ראב"ד טו"צ שם, שהרמב"ם פסק כר"ע, אך ע"ע מראות נגעים, שלד' הרמב"ם ר"ע אינו חולק בסוגי התולדות), ובפיהמ"ש להרמב"ם שם; ריטב"א שם; רע"ב שם.
  40. עי' תו"כ דלהלן; עי' דברי ר' חנינא בשבועות ו א: לארבעה כוסות של חלב, ור"ש נגעים פ"א מ"ב ומאירי שבועות שם ורא"ש נגעים שם; רמב"ם טו"צ פ"א ה"ד.
  41. ויקרא יג יט, בשחין, ושם כד, במכוה.
  42. תו"כ תזריע פ' נגעים פרשתא ד אות ג, בשחין, ושם פ"ז אות ה, במכוה.
  43. רש"י שבועות ו א ד"ה פתוך; רמב"ם שם, ובפיהמ"ש להרמב"ם נגעים שם; רא"ש שם; רע"ב נגעים שם.
  44. ויקרא שם כ, לפי' הק"א דלהלן, ושם ג, לפי' פיהמ"ש להרמב"ם וקר"ס דלהלן.
  45. ק"א לתו"כ פרשתא ד שם.
  46. ויקרא שם ג.
  47. ויקרא שם יא.
  48. עי' פיהמ"ש להרמב"ם שם; קר"ס טו"צ שם.
  49. ויקרא שם כד.
  50. תו"כ פ"ז שם.
  51. ק"א לתו"כ שם.
  52. ויקרא שם יט.
  53. תפא"י נגעים שם יכין אות יב.
  54. ויקרא שם מג.
  55. תו"כ שם פי"א אות ג. ועי' משנ"א נגעים שם וערה"ש העתיד טהרות סי' עט סי"ז, בטעם שאין למדים מהכתוב המפורש בשאת פתוכה בנגעי גבחת וקרחת לשאר סוגי הנגעים.