אנציקלופדיה תלמודית:קרפף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - מקום המוקף מחיצות, בלא קירוי, לענין הוצאה מרשות לרשות בשבת.


חצר שאין בו בית נקרא קרפף[1], שקרפף הינו מקום שמוקף מחיצות[2], בלא קירוי[3]. ובשם זה נקרא אף היקף גדול חוץ לעיר להכניס שם עצים לאוצר[4].

על קרפיפו של אדם, שקונה לו דברים הנמצאים בתוכו, ע"ע חצר (ב)[5]. על מדידת תחום* שבת, שיש מהתנאים סוברים שנעשית מהקרקף שמחוץ לעיר, ע"ע תחום.

רשות היחיד

כל היקף שלא הוקף לדירה[6], אלא שיהיה תשמישו לאויר[7], כגון גינות ופרדסים[8], שלא הוקפו לדירה, אלא כדי שיהא גן נעול וחתום שלא יבואו זרים לבוז מה שיתנו לתוכו[9], ובורגנים - שובכים עשוים לשדות לאצור בהם תבואה[10]. ויש מפרשים בתים שעושים מחוץ לעיר שם מוכרים מזונות לעוברים ושבים[11]. ויש מפרשים סוכת שומרים שבשדות[12], שהשומר יושב בתוכו ביום ואוכל שם את פתו, גם כן אינו הוקף לדירה, שהרי בלילה הוא לן בביתו, ואין תשמישו עשוי אלא לאויר לישב בתוכו[13] - שאינם עשוים אלא לשמור בתוכם[14], וכן קרפף שאחורי העיר שמניחים שם עצים אינו מוקף לדירה[15], וכל המקיף מקום מן הארץ לשומרו[16] ויש בגובה המחיצות עשרה טפחים או יתר[17], והוא בית סאתיים[18] - לסוברים כן[19], וכן הלכה[20] - הוא רשות-היחיד*[21] גמור[22], והזורק מרשות-הרבים* - והמוציא והמושיט[23] - לתוכו חייב חטאת[24], שמחיצה היא, אלא שמחוסרת דיורים[25]. וכן אסור להוציא - לזרוק ולהושיט[26] - מן הקרפף לרשות הרבים[27].

טעם דין זה, שכל מלאכות שבת והלכותיו אנו למדים ממלאכת המשכן[28], וחצר המשכן היה בו סאתיים[29], ולא היה בו בית דירה אלא היקף של קלעים[30]. ואין למדים מהר-הבית* ועזרת נשים ועזרת ישראל, שהיו יתר על כן[31], אף על פי שמסתבר ללמוד מחצר הגדול שאנו מוצאים שהיו משתמשים בו בלא הקפת דירה[32], אם משום שכל ענייני שבת אנו למדים ממשכן[33], או משום שהעזרות חשובים מוקפים לדירה, שהיו שומרים בה כל הלילה[34], או שכך היה מסור בידם שיש ללמוד מחצר המשכן[35].

טלטול בתוכו כשלא הוקף לדירה

היה הקרפף יותר מבית סאתים, ולא הוקף לדירה, אסרו חכמים[36] לטלטל בתוכו יותר מארבע-אמות*[37], ועשאוהו ככרמלית*[38], גזירה שמא יבוא לטלטל ברשות-הרבים*[39], שכיון שהוא גדול כל כך יבואו להחליפו ברשות הרבים[40].

קרפף זה שאסור לטלטל בו, נחלקו בו תנאים:

א) לדעת ר' יהודה בן בבא, הגינה והקרפף שהם שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים - דהיינו שבעים אמות וארבעה טפחים מרובעים[41], קרוב לבית סאתיים[42] - המוקפות גדר גבוה עשרה טפחים, מטלטלים בתוכה, ובלבד שיהא בה שומירה - סוכת שומרים[43] - בקביעות יומם ולילה כל השנה[44], כדי שיהא נאמר עליה בכך סרך היקף לשם דירה[45] - או בית דירה - לבעל הבית אף על פי שאינה תדירה אלא לפרקים[46] - או שתהא סמוכה לעיר[47] - בתוך אלפים אמה[48]. ויש מפרשים בתוך שבעים אמה ושירים[49] - שהואיל וקרובה לביתו דעתו להשתמש בה תמיד[50], ודומה להוקף לדירה[51], אבל אם אין בה, נקראת כרמלית ואסור לטלטל בה אלא בתוך ארבע אמות[52]. יש מהראשונים מפרשים שלדעת ר' יהודה בן בבא לא רק אם יש בה שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים היא מותרת בטלטול, אלא אפילו יש בה בית סאתיים גמור, שהוא שבעים אמות וארבעה טפחים ועוד דבר מועט מזה מרובעים, מותר בטלטול[53]. יש מהראשונים מפרשים שלדעת ר' יהודה בן בבא בפחות מבית סאתים צריך שומירה או בית דירה, וביתר מבית סאתים לא די בזה, אלא כשפתח ולבסוף הוקף הקרקף לצורך הבית, אבל כשהוקף לדירה, לעולם מותר[54].

ב) ולדעת ר' יהודה אפילו אין בה אלא בור או שיח או מערה מטלטלים בתוכה[55], שדי אם יש בה בור או שיח להתקבץ בהם מי גשמים, שנראה שלצורך אדם הוקפה[56], והוא כעין תשמיש[57], או מערה להסתופף תחתיה מפני החמה ולהתענג בה, אבל אם אין בה זו או זו, אסור לטלטל בכולה[58]. ויש מהאחרונים מפרשים בירושלמי שלדעת ר' יהודה כל שכן אם היא סמוכה לעיר שהוא כבית דירה[59].

ג) ולדעת ר' עקיבא אפילו אין בה אחת מכל אלו - ואין לא שומירה ולא בית דירה ולא סמוכה לעיר ולא בור ושיח ומערה[60], ולא הוקפה לשם דירה[61] - מטלטלים בתוכה, ובלבד שיהא בה שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים[62], דהיינו שבעים אמות וארבעה טפחים מרובעים[63], אבל אם יש שם בית סאתיים, שהוא שבעים אמות וארבעה טפחים ועוד דבר מועט מזה מרובעים, אסור לטלטל בו[64]. לסוברים שר' יהודה בן בבא מתיר לטלטל לקרפף שהוא בתוך אלפים אמה לעיר[65], ר' עקיבא המתיר אף כשאינה סמוכה לעיר, דהיינו אם שבת לשם או על ידי ערוב-תחומין*[66].

ד) ויש מהתנאים אחרים סוברים כר' עקיבא שאין צורך שיהיה אחד מהתנאים הנ"ל כדי להתיר טלטול, אלא שלדעתם אפילו יש בה בית סאתיים, מותר לטלטל בה, ורק יתר על כן אסור[67].

ה) ולדעת ר' אלעאי בשם ר' אליעזר, אפילו היא כבית-כור* - בית שלושים סאה[68] - מטלטלים בה[69], כאיסטרטיא של מלך[70], רחבה שאחורי פלטין, ושם היו מטיילים תמיד, הרי שהיא כדירה[71], שנאמר: ויהי ישעיהו לא יצא חצר התיכֹנה[72] - אחרי פלטין של חזקיה, שאם חצר שלפני בתים היא, "החיצונה" היה קורא לו[73], ויש שם קרי-וכתיב*[74] - כתוב: העיר, ואנו קוראים: חצר[75], שאף על פי שגדולה היא כעיר קורא לה חצר, ולא הוקפה לדירה[76], מכאן לאיסטרטיא של מלך שהיו כעיירות בינוניות[77], שהן בית כור[78].

ו) ולדעת חנניה אפילו היא בית ארבעים סאה, כאיסטרטיא של מלך, מטלטלים בתוכה[79], שאף לדעתו הדין נלמד מהכתוב לגבי ישעיהו, אלא שלדעתו עיירות בינוניות ארבעים סאה הם[80].

להלכה פסקו בתלמוד כר' עקיבא[81], וביארו ראשונים דהיינו במה שאמר שאפילו אין בה אחד מאלו מטלטלים בתוכה, אבל במה שסובר שבית סאתיים אין מטלטלים בתוכו, אין הלכה כמותו - שהלכה כדברי המיקל בערוב[82] - אלא הלכה שמטלטלים אף בבית סאתיים[83], וכן כתבו גאונים ראשונים ואחרונים להלכה[84].

על סלע שבים הגבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה טפחים ויש בו יותר מבית סאתים, שדינו כקרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, שנחלקו אמוראים אם מותר לטלטל מתוכו אל הים, ע"ע כרמלית[85]. ושם, שלהלכה הדבר מותר[86]. על מחלוקת הראשונים אם ההיתר הוא אף בקרפף שביבשה, ע"ע הנ"ל[87].

מוקף לדירה

הוקף הקרפף לדירה, אפילו יש בו כמה מילים מותר לטלטל בתוכו[88], הואיל ולשם דירה הוקף[89]. ויש מהראשונים מפרשים שלדעת ר' יהודה בן בבא, אף על פי שהוקף הקרפף לדירה, מותר לטלטל בו רק כשיש בו בית סאתים, ויותר על כן אסור[90], ואפילו כשפתח ולבסוף הוקף הקרקף לצורך הבית, אינו מועיל ביותר מבית סאתים[91].

מה נקרא מוקף לדירה, זה שבנה בו בית דירה[92] או שפתח לו פתח מביתו ואחר כך הקיפו[93]. הוקף שלא לדירה ולבסוף פתח לו פתח דירת ביתו, אינו מועיל[94], שפתח לתשמיש דירה אינו מחשיב הקרקף כמוקף לדירה[95], שצריך שבעת ההיקף תהיה לדירה[96]. וכתבו אחרונים שדין זה נלמד מהמשכן, שכן היתה הקמתו במדבר, הקימו המשכן דהיינו הקרשים של אוהל מועד תחילה והוא הבית דירה אשר שם מעון לשכינה, ואחר כך הקיפוהו בקלעים, ואף על פי שאינה בית דירה ממש, מכל מקום דומה לבית דירה[97].

יש מאחרונים שכתבו בדעת ראשונים שגינה וקרפף שהקיפום בגדר גבוה עשרה טפחים ויש שם שומירה או בית דירה או שהיא סמוכה לעיר, אפילו גדולים הרבה מותר לטלטל בהם[98]. וביארו אחרונים שאף על פי שנפסק להלכה כר' עקיבא[99], מכל מקום מדברי ר' יהודה בן בבא אנו שומעים שאלו חשובים בית דירה, לכן אם הקרפף יותר מבית סאתיים, שצריך הוקף לדירה, חשובים אלו כבית דירה[100]. יש מהאחרונים סוברים שהראשונים הסוברים שאפילו לר' יהודה בן בבא ביותר מבית סאתיים לא די בשומירה ובית דירה[101], חולקים על דין זה[102]. ויש מהאחרונים סוברים שהכל מודים ששומירה או בית דירה אין מתירים הקרפף[103]. ויש מהאחרונים סוברים שאין המחלוקת אלא בסמוך לעיר, אבל בשאר עניינים הכל מודים שמועיל[104]. ויש מהאחרונים סוברים שאין מחלוקת כלל, שאף אם ר' יהודה בן בבא מיקל רק בפחות מבית סאתיים, לדעת ר' עקיבא המיקל וסובר שבשיעור סאתיים מותר לטלטל אפילו בלא שומירה ובית דירה, אם כן יותר מבית סאתים עולה מעלה אחת וצריך שומירה או בית דירה[105], אף על פי שהיא דירה גרועה[106].

לסוברים ששומירה אינו מועיל[107], כתבו אחרונים שבית-כנסת* ובית-המדרש* ובית-המרחץ*, אם אין שם דירה להשמש או לשומר המרחץ אינו מוקף לדירה, שמה שמתפללים ולומדים שם אינו דירה, כמו שהמשכן לא נקרא מוקף לדירה, וכן במרחץ, וכן קרפף שאחורי העיר שמניחים שם עצים או שארי סחורות לא נקרא מוקף לדירה[108].

יש מהראשונים סוברים שעכשיו כל הקרפיפות שלנו הם מוקפות לדירה[109], שרגילים לפתוח פתח תחילה ואחר כך להקיף[110]. שאף על פי שסתם קרפף אינו מוקף לדירה, זהו מפני שלא היו נכנסים ויוצאים בה תדיר אבל עכשיו נכנסים ויוצאים בה תדיר[111], ואם משום שצריך פתח ולבסוף הוקף[112], גם קרקיפות שלנו כן הוא שמתחילה פותחים בה הפתח של הדירה הזו ואחר כך מקיפים אותה[113].

כשהוקף ולבסוף פתח, שיש לו תקנה שיעשה פרצה ויגדרה, עי' להלן[114]. על רחבה שאחורי הבתים, שאין מטלטלים בו אלא בארבע אמות, אלא אם כן פתח ולבסוף הוקף, ע"ע רשות היחיד.

אורכו יתר על רוחבו

היה אורכו של הקרפף שלא הוקף לדירה יתר על רוחבו, נחלקו בה תנאים:

א) לדעת ר' יוסי אפילו אורכו פי שנים ברוחבו מטלטלים בתוכו[115], שכן היה חצר המשכן[116], אבל אם היה אורכו יותר משנים ברוחבו אמה אחת אין מטלטלים בתוכו[117]. יש מהגאונים והראשונים מפרשים שלדעתו אפילו אם אלכסונו יותר מפי שנים ברוחבו מותר[118], שלמד ממשכן, שאורכו מאה אמה ורוחבו חמישים אמה[119], שנמצא אורכו מרובע כשנים ברוחבו, אף על פי שאלכסונו יותר מן שנים ברוחבו[120]. ויש מהראשונים מפרשים שלדעת ר' יוסי עיקר ההיתר הוא במרובע, אלא שאם היה כמלבן אינו נאסר בכך[121].

ב) ולדעת ר' אליעזר במשנה היתה אורכה יתר על רוחבה אפילו אמה אחת, אין מטלטלים בתוכה[122], ואף על פי שמיעט רוחבה והוסיף על אורכה ואין בכולה אלא בית סאתים, שמרובע הוא שהתירו חכמים היכן שלא הוקף לדירה[123], וביארו בירושלמי שלדעתו אין בית סאתים נלמד מהמשכן[124].

ג) ולדעת ר' אליעזר בתוספתא הגינה והקרפף אם היתה אורכה יתר על פי שנים ברוחבה אפילו אמה אחת, אין מטלטלים בתוכה[125], שכחצר המשכן הוא שמותר, אף על פי שאנו מרובה, והיינו אורך כשנים ברוחב, אבל יותר משנים ברוחב אינו מותר[126]. וביארו בבבלי שאף במשנה סובר כן, ולא אמר היתה אורכה יתר על רוחבה אפילו אמה אחת, אין מטלטלים בתוכה, אלא כשהיה יתר על פי שנים ברוחבה[127]. יש מהגאונים וראשונים מפרשים שלדעתו אם אורכה יתר על פי שנים ברוחבה אפילו באלכסון אין מטלטלים[128], שאין הכל בקיאין במדת האלכסון, ויאמרו כבר התירו בה יותר מחצר המשכן[129]. ויש מהראשונים מפרשים שלדעת ר' אליעזר עיקר ההיתר הוא כשאורכו פי שנים ברוחבו, כפי שהיה במשכן, אלא שאם הוא מרובע אינו נאסר בכך[130]. ויש מהראשונים מפרשים שלדעתו אין ההיתר אלא כשהוא מלבן כחצר המשכן, אבל לא במרובעת[131].

ד) יש מהראשונים מפרשים בדעת ר' עקיבא, שצריך שיהיה הבית סאתים דוקא מרובע[132].

להלכה פסקו בתלמוד כר' יוסי[133], וביארו שאין צורך שיהיה מרובע, ואפילו ארוך וקטן מוטל לטלטל בו[134]. וכן פסקו ראשונים ואחרונים להלכה שאם הוא בית סאתיים ולא הוקף לדירה, מותר לטלטל בכולו בין שהוא מרובע בין שהוא עגול או אריך וקטין, ובלבד שלא יהא אורכו יותר משנים ברוחבו אמה אחת[135].

גדר

קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, ואחר כך בנה לו בית דירה, ורוצה להקיפו לשם דירה, אין צריך לפרוץ כולו - ולהקיפו שנית - אלא יפרוץ בו פרצה ביותר מעשר אמות[136], בגובה עשרה טפחים[137], ובזה יתבטל ההיקף[138], שהוא כמי שאין בו מחיצות[139], שחשוב כאילו נפרץ כל הכותל לגמרי[140], שכיון שנפרץ כל כך נתבטלו כל המחיצות[141], ואפילו זה שהוא עומד עדיין הרי הוא כאילו נסתר[142], ונמצא בית פתוח בו בלא היקף[143]. ויחזור ויגדור הפרצה[144] כולה[145], או אמה היתירה על עשר אמות, והעשר אמות פתח הן[146], והרי הוא פתוח ולבסוף הוקף[147], שכשחוזר וגודרו ומעמידו עד עשר לשם דירה[148], הרי הוא חשוב כאילו עשה בו מחיצה אחת שלימה לשם דירה, שדי בכך לקרפף שלא מוקף לדירה[149], שחשוב כאילו הקיפו כולו לשם דירה[150], ומותר לטלטל בכולו[151]. והוא הדין אם היתה שם פרצה מאליה יותר מעשר אמות וגדר בה אפילו אמה אחת לשם דירה, עד שהעמידה על עשר[152], שהעשר אמות מכוונות נחשבות לפתח, והוא כמו שהוקף[153]. ואינו צריך לפרוץ כל גובה הכותל עד למטה אלא כל שלא נשאר בגובה עשרה טפחים די, שהפחות מעשרה טפחים בגובה, אינו נקרא מחיצה[154]. אבל אם פורץ עשר לבד וגדרה, אינו חשוב היקף לשם דירה, אלא כמי שעשה פתח, שעד עשר לעולם הוא פתח[155]. וכן אם פורץ וגודר שלא לשם דירה, אינו מועיל, שצריך שיהיו המחיצות עשויות לשם דירה[156].

לא סוף דבר שיפרוץ את כל הפרצה ביחד ואחר כך יגדור, אלא אפילו[157] פרץ אמה וגדרה לשם דירה, ופרץ אמה וגדרה לשם דירה, עד שהשלימה ליתר מעשר, מותר לטלטל בכולו[158], שגדרות מצטרפים לעשות מוקף לדירה[159], שסוף סוף פנים חדשות באו לכאן[160], וקרפף חדש הוא[161], שהחידוש של היקף יותר מעשר חשוב היקף לשם דירה[162]. ואין אומרים שכיון שלא פרץ עשר בבת אחת ולא גדר בבת אחת אינו היקף לשם דירה[163], שכל אמה ואמה בטלה בשעתה[164].

מילוי עפר

אם קשה עליו לפרוץ הכותל, יש מהראשונים סוברים - שיש כאן עוד תיקון נקל מזה[165], לסוברים שעפר מבטל מחיצה*[166] - שיכול להניח עפר אצל הכותל משני צדדיה עד שיתמעט הכותל מגובה עשר ורוחב העפר רחב מארבע - ארבעה טפחים, כדי שיהא מקום חשוב[167] - באורך עשר אמות באורך הכותל[168], שימלא עפר עד שלא ישאר מהעפר עד הכותל למעלה עשרה טפחים והוא כאילו נתבטלה המחיצה ביותר מעשר אמות[169]. ואם אין בגובה העפר עשרה טפחים אם כן הוא כאילו פרץ שם הכותל, שלא נשאר שם גבוה עשר למעלה מן העפר שהוא כקרקעית הקרפף[170], ועכשיו הרי היא כמחיצה חדשה והוא כפתח ולבסוף הוקף, ואפילו אין בגובה העפר עשרה טפחים מכל מקום המחיצה הראשונה נתבטלה כיון שלא נשתייר עשרה טפחים מן העפר אל ראש הכותל, ולא רק אם יש בגובה העפר עשרה טפחים ואי אפשר לעשות העפר והכותל כמחיצה אחת כיון שיש ברוחב העפר ארבעה טפחים הרי היא דבר בפני עצמו[171], ואף אם חוזר ולוקח משם אחר כך העפר, די בזה[172], שכשנוטל העפר משני צדדי הכותל הכותל כמחיצה חדשה[173], שהואיל וביטלו שם שבת אחת[174] הוא כפתח ולבסוף הוקף[175]. ויש מהראשונים חולקים וסוברים שעפר אינו ביטול אלא אם כן אין עתיד לפנותו לעולם[176].

נזרע

קרפף שהוא יותר מבית סאתים שהוקף לדירה, פעמים שחוזר ונאסר, והוא אם[177] נזרע רובו - בזרעים[178] - הרי הוא כגינה, ואסור[179] לטלטל בכולו[180], שבמקום הזרוע זרעונים אינם דרים אנשים[181] וביטל דירתו[182], שכשנזרע יצא מתורת דירה ומתורת חצר[183], ואף על פי שהוקף לדירה, חשוב כלא הוקף לדירה[184], ואסור לטלטל אף בחלק שלא נזרע[185], ואפילו אם החלק הזרוע יש בו פחות מסאתיים[186], שהחלק שלא נזרע בטל לגבי הרוב[187] שנפרץ במילואו למקום האסור לו[188], והוא כולו גינה, ובגינה אינו מועיל הוקף לדירה[189].

נזרע מיעוטו, הדבר תלוי במחלוקת תנאים: א) לדעת חכמים - הסוברים שחצר וקרקף שתי רשויות הן[190] - אין הדברים אמורים אלא כשהמיעוט הנזרע אינו בית סאתיים[191], שאינו חשוב להיבדל מן החצר ולהקרות לו שם לבדו[192], שכיון שהוא פחות מבית סאתים אינו חשוב ובטל לגבי רוב שאינו נזרע[193]. אבל בית סאתים אסור[194], שחשוב, ואינו בטל לגבי הרוב[195], ונקרא קרפף שלא הוקף לדירה, ואף על פי שאם היה לבד כבית סאתים לא היה נאסר, כאן שנפרץ לחצר וחצר נפרצה לו, אסור לטלטל מקרפף לחצר, שהוא רשות הנפרצה למקום האסור לה ואוסרים הרשויות זו לזו ואין מטלטלים לא בזה ולא בזה[196]. ב) ולדעת ר' שמעון - הסובר שרשות קרפף וחצר אינם אוסרים זה על זה[197] - לא אמרו אלא כשהחלק הזרוע אין בו אלא בית סאתיים[198], שאפילו המיעוט בית סאתים שנקרא קרפף, כיון שבפני עצמו מותר, גם כאן מותר ואינם אוסרים זה על זה, שאם היתה מחיצה ביניהם היה מותר לדעת ר' שמעון לטלטל מזה לזה, עכשיו שנפרצו זה לזה, לא נפרצו לרשות האסור לה[199]. אבל יותר מבית סאתיים, אסור[200], שנעשה כרמלית*, ובזה אפילו ר' שמעון מודה שאין מטלטלים מחצר לקרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, והיכן שנפרצו זה לזה, הרי כל אחד נפרץ למקום האסור לו[201]. וכן כתבו גאונים ראשונים ואחרונים להלכה[202], שהרי הלכה כר' שמעון[203].

ננטע

קרפף שהוא יותר מבית סאתים שהוקף לדירה, נטע רובו - אילנות[204] או כרם[205] - הרי הוא כחצר, ומותר[206], שלא ביטל דירתו[207] ועדיין תורת חצר עליו[208], שכך הוא דרכם של בני אדם ליטע אילנות לישב תחתיהם בצל[209]. ונחלקו אמוראים: לדעת רב יהודה אמר אבימי אין הדברים אמורים אלא שעשויים אצטבלאות[210], שנטע האילנות בסידור ערוגות ערוגות[211], שורות שורות[212], ונאה לשבת שם[213]. ולדעת רב נחמן כך הדין אף על פי שאין עשויים אצטבלאות[214] אלא נטועים בערבוב[215], וכן עשה מעשה רב הונא בר יהודה, שהיה לו קרפף ויותר מבית סאתים הוה, והוקף לדירה, וניטע אחרי כן, וטלטלו בתוכו[216]. וכן הלכה[217], שהרי הלכה כמעשה רב[218].

נתמלא מים

קרפף יותר מבית סאתים שהוקף לדירה ונתמלא מים, דינו כדין קרפף שננטע[219], ומותר בטלטול[220], שאינו מבטל תורת דירה[221]. והוא שראויים המים לתשמיש[222], שדרך החצרות לכנוס בהם מים[223], ואין לך דירה מעולה מזו[224], ואף על פי שאינו יכול להשתמש במקום המים, המים עצמם הם כצרכי דירה[225]. אבל אינם ראויים לתשמיש, הקרפף אסור בטלטול[226], שאין מטלטלים בו אלא בארבע אמות[227], שכיון שאינם ראויים לתשמיש, וגם אינו יכול להשתמש במקום המים, מבטלים הדירה[228].

תשמיש זה, נחלקו בו ראשונים אם היינו שראויים לשתייה[229], דהיינו שתיית אדם[230], וכן הלכה[231]. או אף כשראויים לכביסה[232], שהם מים זכים הראויים לתשמיש של חצר[233], אבל מים מלוחים[234] או עכורים אוסרים את החצר[235].

היו המים ראויים לתשמיש, נחלקו בו אמוראים: א) לדעת רב אשי אף כשראויים המים לתשמיש אינו מותר לטלטול אלא כשאין בעומקו יותר מבית סאתיים, אבל אם יש בעומקו יותר מבית סאתיים, אסור[236]. ונחלקו ראשונים אם היינו שאין עומקו של מים נפשט ברוחב יותר על בית סאתים, ועומקו של סתם מים לבטל מקומו מדין קרקע עשרה טפחים[237], ומה שאינו עמוק כל כך בטל הוא בחצר[238]. או שלמקום המים קורא עומקו, מפני שאי אפשר למים בלא שום עומק[239], ואפילו רוב מים עמוקים מותרים, שכיון שאין אלא בית סאתיים בין עמוקים ובין שאינם עמוקים אינם חשובים כזרעים אלא דומים לנטעים, וביותר מבית סאתיים אסור, שאין דרך שוחה מליאה מים לעשות יותר מבית סאתיים, וחשובים כזרעים[240]. ב) ולדעת מסקנת התלמוד אין הדין כן[241]. וכן כתבו ראשונים להלכה שאם המים ראויים לתשמיש, אפילו אם המקום שנתפשטו שם יותר מבית סאתיים - ואפילו נתמלא כולו מים[242] - ואפילו הם עמוקים הרבה, הרי הם כנטעים, ומותר לטלטל בתוכו[243].

היו מים שאינם ראויים לתשמיש פחות מעומק עשרה טפחים, נחלקו בהם ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים שכל שעמוקים פחות מעשרה אין מבטלים מקומם[244], שפחות מכאן אינו אלא כטיט שבחצר רקק הוא זה, ורקק אינו חולק רשות לעצמו בשום מקום[245]. ב) ויש סוברים שאפילו אין בעומקם עשרה, אסור לטלטל בו[246], שכיון שאינם ראויים לתשמיש, וגם אינו יכול להשתמש במקום המים, מבטלים הדירה[247]. ואינו דומה לרשות הרבים, שתשמישו בהילוך, וכשהרקק פחות מעשרה טפחים מהלכים בו על ידי הדחק, אבל קרפף שתשמישו לדירה, אם יש בו רקק מים אפילו אינם עמוקים עשרה, אם אינם ראויים לתשמיש נתבטל שם דירה ממנו[248]. וצידדו אחרונים בדעתם, שמכל מקום כשעמוק פחות משלושה טפחים מותר לטלטל בקרפף, שהוא כארץ סמיכה, וגם אינו קשה להשתמש שם בתשמישים של חצר[249].

ביחס לחצר וגג

גגות חצרות וקרפיפות, נחלקו בהם תנאים: א) לדעת ר' מאיר כל גגות העיר רשות אחת, ובלבד שלא יהא גג גבוה עשרה או נמוך עשרה[250], וגגות וחצירות רשות לעצמם וקרפיפות רשות לעצמם[251]. ב) ולדעת חכמים כל אחד ואחד רשות בפני עצמו[252], דהיינו שגגות וחצירות רשות אחת, קרפיפות רשות אחת[253]. ג) ולדעת ר' שמעון אחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות[254] שהוקפו שלא לשם דירה[255], שאין בכל אחת מהן יתר על בית סאתיים[256], או שיש יותר על סאתיים והוקף לדירה[257], הואיל וכולם אין תשמישם מיוחד ותדיר[258], רשות אחת הן[259], ואפילו הם של בעלים הרבה[260], שלא אסרו מרשות לרשות אלא בתים[261], ומעלים שמן ואלונטית מגג לגג ומגג לחצר ומחצר לחצר ומחצר לקרפף ומקרפף לקרפף אחר[262] ומטלטלים מזה לזה, אפילו מחצר של רבים לחצר רבים בלא עירוב[263] לכלים ששבתו לתוכם[264], שכלים ששבתו באחד מהם, מוציאים אותם מזה לזה[265], אבל לא לכלים ששבתו בתוך הבית[266], שאם הביאום לחצירם על ידי שעירבו בני החצר, אסור להוציאם מחצירו לחצר אחרת, אם לא עירבו שתי החצירות יחד[267]. אבל היה הקרפף יותר מבית סאתיים שלא הוקף לדירה, הרי הוא אסור לעצמו[268], ואין צריך לומר שהוא אסור עם החצר[269].

בתלמוד אמרו שהלכה כר' שמעון[270], וכן פסקו גאונים ראשונים ואחרונים[271].

הערות שוליים

  1. ↑ רבינו גרשום ערכין לג ב, ע"פ גמ' שם.
  2. ↑ ס' הערוך ע' קרפף; פהמ"ש לרמב"ם ערובין יח א.
  3. ↑ ס' הערוך שם.
  4. ↑ עי' רש"י שם ד"ה לגינה ולקרפף; עי' רע"ב שם פ"ב מ"ג.
  5. ↑ ציונים 1 ואילך, 20, 27 ואילך.
  6. ↑ רמב"ם שבת פט"ז ה"א; טוש"ע או"ח שנח א.
  7. ↑ רמב"ם שם.
  8. ↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  9. ↑ ב"ח שם.
  10. ↑ ס' הערוך ע' בדק ב'. ולכאו' לפי"ז הטעם שלא הוקף לדירה הוא כב"ח שבציון הקודם.
  11. ↑ ס' הערוך ע' ברגן (ושם, שהוא פי' אחר ממש"כ בציון הקודם). ולכאו' לפי"ז הטעם שלא הוקף לדירה הוא כב"ח שבציון 13.
  12. ↑ עי' עבוה"ק לרשב"א בית נתיבות ש"ג סי' עח; ב"ח שם; מ"ב סי' שנח סק"ג, בשם רש"י ערובין טו א (ונ' שלמד כן מרש"י שם ד"ה משום דהוי, ואינו מפורש בו) ועבוה"ק.
  13. ↑ ב"ח שם.
  14. ↑ טוש"ע שם א.
  15. ↑ ערה"ש שם ס"ח.
  16. ↑ עי' רמב"ם שם.
  17. ↑ רמב"ם שם.
  18. ↑ ע"ע בית סאה; בית סאתיים.
  19. ↑ עי' ציונים 53, 67.
  20. ↑ עי' ציון 83 ואילך.
  21. ↑ רש"י שבת ז א ד"ה כגון וד"ה כדעולא וערובין סז ב ד"ה חייב; פסקי רי"ד ערובין שם; טור שם.
  22. ↑ רש"י ערובין שם; פסקי רי"ד שם; טור שם.
  23. ↑ רמב"ם שם.
  24. ↑ עולא אמר ר' יוחנן בשבת שם וערובין שם, ורש"י שבת שם ד"ה כגון וערובין שם ד"ה הזורק לתוכו וד"ה חייב; עי' רמב"ם שם; עי' מאירי ערובין שם; עי' טור שם.
  25. ↑ גמ' שם ושם.
  26. ↑ עי' רמב"ם שם.
  27. ↑ פסקי רי"ד שבת שם; מאירי ערובין שם.
  28. ↑ ע"ע אבות מלאכות: גדר האב. טור או"ח סי' שנח.
  29. ↑ ע"ע בית סאה; בית סאתיים ציון 8 ואילך. ר' יהודה בברייתא ערובין כג ב; ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן בירו' ערובין פ"ב ה"ה; טור שם. ועי' ציון 124, שי"ח.
  30. ↑ טור שם.
  31. ↑ ע"ע הר הבית ציון 19 ואילך וע' עזרות.
  32. ↑ עי' תוס' רא"ש שם.
  33. ↑ תוס' ערובין כג א ד"ה שהוא, בתי' הא'.
  34. ↑ תוס' שם, בתי' הב'; תוס' רא"ש שם, בתי' הב'. ועי' ב"ח שם.
  35. ↑ תוס' רא"ש שם, בתי' הא'.
  36. ↑ עי' פסקי רי"ד ערובין סז ב; טוש"ע או"ח שמו ג ושנח א.
  37. ↑ עי' משנה ערובין יח ב וכג א; טוש"ע שם ושם.
  38. ↑ רש"י שבת ז א ד"ה כגון וערובין כג ב ד"ה אלא; תוס' שבת ו א ד"ה ארבע; ריטב"א ערובין כד א.
  39. ↑ עי' טור או"ח סי' שמו; עו"ש שם סק"ג.
  40. ↑ מ"ב שם ס"ק טז.
  41. ↑ רש"י שם ב ד"ה אלא אמרה.
  42. ↑ ע"ע בית סאה; בית סאתיים ציון 14 ואילך.
  43. ↑ רש"י ערובין כג א ד"ה שומירה; עי' ר"י מלוניל שם (ו ב בדפי הרי"ף); מאירי שם; הג"א שם פ"ב סי' ב, בשם או"ז (באו"ז ח"ב סי' ל: שומרים).
  44. ↑ ר"י מלוניל שם; עי' מאירי שם.
  45. ↑ מאירי שם.
  46. ↑ ר"י מלוניל שם; מאירי שם.
  47. ↑ משנה שם.
  48. ↑ ר"י מלוניל שם; מאירי שם, בשם י"מ.
  49. ↑ מאירי שם.
  50. ↑ רש"י שם ד"ה סמוכה לעיר; עי' ר"י מלוניל שם; עי' מאירי שם.
  51. ↑ רש"י שם.
  52. ↑ ר"י מלוניל שם.
  53. ↑ ר"ח שם (ותוס' שם ד"ה ובלבד, בשמו, ותור"פ שם ב, בשמו, והסכים לו) ופהמ"ש לרמב"ם שם, שת"ק הנזכר בגמ' שם שחלוק על ר"ע שבציון 64, היינו ר' יהודה בן בבא שם, ועי' ציון 67, שי"מ בע"א.
  54. ↑ עי' תוס' שם א ד"ה ובלבד; עי' ריטב"א שם, בשם ר"י, והסכים לו; אגודה ערובין פ"ב סי' כז, בשם ר"י. ועי' ציונים 90, 98 ואילך, שי"מ בע"א.
  55. ↑ משנה ערובין כג א: בור ושיח ומערה; מאירי שם.
  56. ↑ ר"י מלוניל שם (ו ב).
  57. ↑ מאירי שם.
  58. ↑ ר"י מלוניל שם.
  59. ↑ ירו' ערובין פ"א ה"ד ופ"ב ה"ו וביצה פ"ד ה"ב, במסקנה, בד' ר' יהודה, ע"פ ר' יהודה במשנה ביצה לא א, לפי פ"מ לירו' שם ושם ושם. ועי' קה"ע שם ושם ושם, שפי' בע"א.
  60. ↑ עי' ר"י מלוניל ערובין כג א (ו ב).
  61. ↑ מאירי ערובין כג א.
  62. ↑ משנה שם, לגירסתנו. ועי' רשב"א שם, שהיא גי' מקצת ספרים, וגי' רוב הספרים וכן מצא בספרים הישנים ובספרי הגאונים: אפי' אין בה אלא אחד מכל אלו, עיי"ש מש"כ ליישב גי' זו.
  63. ↑ רש"י שם ב ד"ה אלא אמרה.
  64. ↑ גמ' שם, בד' ר' עקיבא, ע"פ ר' יהודה בברייתא שם, ורש"י שם וד"ה איכא בינייהו.
  65. ↑ עי' ציון 48.
  66. ↑ מאירי שם, לד' זו.
  67. ↑ אמרו לו (לר' יהודה) במשנה שם יח ב, לפי רש"י שם כג ב ד"ה איכא בינייהו (ותוס' שם א ד"ה ובלבד ותור"פ שם ב, בשמו) ואו"ז ח"ב סי' קל ומאירי שם א ורע"ב שם פ"ב מ"ה, שת"ק הנזכר בגמ' שם שחלוק על ר"ע שבציון 64, היינו אמרו לו הנ"ל, ועי' ציון 53, שי"מ בע"א; כ"מ מר' יוסי בר' יהודה בס' והזהיר פ' תצוה דף פט ע"א.
  68. ↑ ע"ע בית כור ציון 18 ואילך וע' כור ציון 8 ואילך.
  69. ↑ משנה ערובין כג א. עיי"ש שביקש לו חבר ולא מצא, ועי' רש"י שם ד"ה ובקשתי, שגבי גינה וקרפף לא התירו יותר מבית סאתיים, ועי' תוס' שם כו ב ד"ה ולא.
  70. ↑ עי' ר' יוחנן בד' ר' אלעאי בגמ' שם כו א.
  71. ↑ עי' רש"י שם ד"ה כאיסטרטיא.
  72. ↑ מל"ב כ ד.
  73. ↑ רש"י ערובין שם ד"ה התיכונה.
  74. ↑ עי' גמ' וירו' ומסורה קטנה ומנחת שי שבציון הבא.
  75. ↑ ר' יוחנן בגמ' שם, בד' ר' אלעאי; עי' ירו' סנהדרין פ"י ה"ב; עי' מסורה קטנה שם; עי' מנחת שי שם.
  76. ↑ רש"י שם.
  77. ↑ ר' יוחנן בגמ' שם, בד' ר' אלעאי; ילק"ש מל"ב רמז רמב; רד"ק שם, בשם רבותינו. ועי' ירו' שם (והובא ברש"י ור"י קרא ורד"ק שם) דרשה אחרת מקרי וכתיב זה.
  78. ↑ ר' יוחנן בגמ' שם, בד' ר' אלעאי.
  79. ↑ עי' חנניה בברייתא ערובין כו א. ועי' ריטב"א שם, בשם מורינו, שהוא חנניה משמו של ר' אליעזר, עיי"ש הטעם, ובשם תוס', שהוא חנניה משם עצמו, והסכים להם.
  80. ↑ ר' יוחנן בגמ' שם, בד' חנניה.
  81. ↑ רב ביבי אמר רב יהודה אמר שמואל בערובין כג ב.
  82. ↑ ע"ע הלכה: על פי קולא וחומרא ציון 353 ואילך.
  83. ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם שם א; עי' או"ז ח"ב סי' קל; עי' מאירי שם; עי' רע"ב ערובין פ"ב מ"ה.
  84. ↑ תשו' רב ששנא בתשו' גמו"מ סי' לא; עי' ראשונים שבציון הקודם; רמב"ם שבת פט"ז ה"א טוש"ע או"ח שנח א.
  85. ↑ ציון 396 ואילך.
  86. ↑ ציון 407.
  87. ↑ ציון 408 ואילך.
  88. ↑ עי' ר"י מלוניל ערובין כג א (ו ב); טוש"ע או"ח שנח א.
  89. ↑ מאירי שם ב.
  90. ↑ עי' רש"י ערובין כג א ד"ה שומירה; עי' תוס' שם ד"ה ובלבד, בד' רש"י, ודחו; עי' או"ז ח"ב סי' קל; עי' ריטב"א שם, בשם רש"י, ודחה. ועי' ציון 54, שי"מ בע"א.
  91. ↑ עי' תוס' שם, בד' רש"י.
  92. ↑ טוש"ע או"ח שנח ב; לבוש שם.
  93. ↑ עי' רב נחמן בערובין כד א; עי' רמב"ם שבת פט"ז ה"י; טוש"ע שם; עי' לבוש שם.
  94. ↑ רב נחמן בגמ' שם, ורש"י ד"ה קרפף יותר; עי' טור שם.
  95. ↑ עי' ריטב"א שם.
  96. ↑ ערה"ש שם ס"ה.
  97. ↑ לבוש שם. ועי' מלבושי יו"ט שם סק"ה (והובא בא"ר שם סק"ז).
  98. ↑ הג"א ערובין פ"ב סי' ב, בשם או"ז, לפי ב"י או"ח סי' שנח, ועי' ציון 103, שי"מ בע"א; רמ"א בשו"ע שם א, בשם י"א עוד, ומג"א שם סק"ד.
  99. ↑ עי' ציון 81.
  100. ↑ ב"י או"ח סי' שנח, בד' הג"א שבציון 98; עי' מג"א שם.
  101. ↑ עי' ציון 54.
  102. ↑ ב"י שם ומהרש"א ערובין כז א וא"ר שם ס"ק יא, בד' תוס' שבציון הנ"ל, ועי' ציונים 104, 105, שי"מ בע"א; ב"ח שם, בד' טור שם; א"ר שם ס"ק יב, בד' אגודה ערובין פ"ב סי' כז.
  103. ↑ הג"א שם, בשם או"ז, לפי ערה"ש שם ס"ח, ע"פ או"ז ח"ב סי' קל, שפי' ד' ר' יהודה בן בבא, ולא נזכר שם שנפסק להלכה כן, ועי' ציון 98, שי"מ בע"א.
  104. ↑ רמ"א שם, בשם י"ח, לפי מג"א שם סק"ד ובגדי ישע שם, שכן ד' תוס' שבציון 54, ועי' ציונים 102, 105, שי"מ בע"א.
  105. ↑ עו"ש שם סק"ג, בד' תוס' שבציון 54, ועי' ציונים 102, 104, שי"מ בע"א.
  106. ↑ מהרש"ל ערובין כג א לתוס' ד"ה ובלבד, בשם תוס' שאנץ, ושכצ"ל בתוס'; עו"ש שם, בשם מהרש"ל, ועי' בגדי ישע שם.
  107. ↑ עי' ציון 101 ואילך.
  108. ↑ ערה"ש או"ח סי' שנח ס"ו.
  109. ↑ מרדכי ערובין רמז תפה; עי' רמ"א בשו"ע או"ח שנח א, בשם י"א; עי' לבוש שם ס"ב, בשם י"א.
  110. ↑ עי' מרדכי שם; רמ"א שם, בשם י"א; עי' לבוש שם, בשם י"א.
  111. ↑ עי' ערה"ש שם ס"ח.
  112. ↑ עי' ציון 93 ואילך.
  113. ↑ ערה"ש שם.
  114. ↑ ציון 136 ואילך.
  115. ↑ משנה ערובין כג א.
  116. ↑ ע"ע בית סאה; בית סאתיים ציון 9. עי' ירו' ערובין פ"ב ה"ז, לפי פ"מ שם. ועי' קה"ע שם, שפי' בע"א.
  117. ↑ עי' גמ' שם ב, על ר' אליעזר שבציון 125 ואילך: אי הכי היינו ר' יוסי.
  118. ↑ גמ' שם ב: איכא בינייהו ריבועא דריבעוה רבנן, לפי רב ניסים גאון שם ור"ח שם כד א, ותוס' שם כג ב ד"ה איכא, בשמו, והסכימו לו, ורי"ף שם (ו ב) וכתוב שם לראב"ד שם, בשמו, והסכים לו, ומלחמות לרמב"ן שם, בשם רבינו ניסים בשם רבינו שרירא גאון, ובשם ר"ח והרי"ף והסכים להם, ורא"ש שם פ"ב סי' ב, ומאירי שם א בשם גאוני הראשונים. ועי' ק"נ שם סק"צ, שתלוי בחי' גירסאות, שהראשונים הנ"ל גורסים: ריבוע דרבנן.
  119. ↑ עי' שמות כז יח.
  120. ↑ ר"ח כד א שם. ועי' ראשונים שבציון 118, דהיינו כד' חכמים במשנה שם מט ב, לגבי ערובי-תחומין (ע"ע). וע"ע ערובי תחומין.
  121. ↑ רש"י שם ד"ה איכא בינייהו; תוס' שם, בשמו, ודחו. וכעי"ז בבעה"מ שם.
  122. ↑ משנה ערובין כג א.
  123. ↑ רע"ב שם פ"ב מ"ה. ועי' תוס' שם ב ד"ה והתניא וד"ה אי.
  124. ↑ ירו' ערובין פ"ב ה"ז, לפי פ"מ שם. ועי' קה"ע שם, שפי' בע"א.
  125. ↑ עי' תוספ' ערובין פ"ב; עי' ברייתא ערובין כג ב.
  126. ↑ רש"י שם ד"ה ארכה יתר.
  127. ↑ עי' גמ' שם.
  128. ↑ גמ' שם ב: איכא בינייהו ריבועא דריבעוה רבנן, לפי רב ניסים גאון שם ור"ח שם כג ב - כד א, ותוס' שם כג ב ד"ה איכא, בשמו, והסכימו לו, ורי"ף שם (ו ב) וכתוב שם לראב"ד שם, בשמו, והסכים לו, ומלחמות לרמב"ן שם, בשם רבינו ניסים בשם רבינו שרירא גאון, ובשם ר"ח והרי"ף והסכים להם, ורא"ש שם פ"ב סי' ב, ומאירי שם א, בשם גאוני הראשונים. ועי' ק"נ שם סק"צ, שתלוי בחי' גירסאות, שהראשונים הנ"ל גורסים: ריבוע דרבנן. ועי' ראשונים הנ"ל, דהיינו כד' ר' חנינא בן אנטיגנוס במשנה שם מט ב, לגבי ערובי-תחומין (ע"ע). וע"ע ערובי תחומין.
  129. ↑ כתוב שם לראב"ד שם.
  130. ↑ רש"י שם ד"ה איכא בינייהו; תוס' שם, בשמו, ודחו.
  131. ↑ בעה"מ שם.
  132. ↑ רש"י ערובין כג ב ד"ה אריך וקטין לא, ע"פ גמ' שם; רשב"א שם א.
  133. ↑ רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל בערובין כג ב; רי"ף שם (ו ב); רא"ש שם פ"ב סי' ב.
  134. ↑ עי' גמ' שם; עי' רי"ף שם (ז א); עי' רא"ש שם.
  135. ↑ טוש"ע או"ח שנח א.
  136. ↑ עי' רב נחמן אמר שמואל בערובין כד א; עי' רמב"ם שבת פט"ז ה"ה; עי' מאירי שם; עי' טוש"ע או"ח שנח ב; עי' לבוש שם.
  137. ↑ רמב"ם שם; לבוש שם. ועי' ציון 154.
  138. ↑ טור שם; לבוש שם.
  139. ↑ רש"י שם ד"ה כיצד הוא עושה.
  140. ↑ ריטב"א שם.
  141. ↑ עי' עטרת צבי שם סק"ג; מ"ב שם ס"ק כג, בשם הפוסקים.
  142. ↑ מ"ב שם, בשם הפוסקים.
  143. ↑ טוש"ע שם; עי' לבוש שם.
  144. ↑ טוש"ע שם.
  145. ↑ שו"ע שם.
  146. ↑ עי' רש"י שם; שו"ע שם.
  147. ↑ טוש"ע שם.
  148. ↑ עי' רמב"ם שם; ריטב"א שם.
  149. ↑ ריטב"א שם.
  150. ↑ ר"ח שם; מאירי שם.
  151. ↑ עי' גמ' שם; רמב"ם שם.
  152. ↑ מאירי שם; עי' לבוש שם; עי' מ"ב שם ס"ק כב, בשם האחרונים.
  153. ↑ עי' לבוש שם.
  154. ↑ עי' רמב"ם שבציון 137, לפי מאמ"ר שם סק"ה, בפי' הא', ובמסקנה; מ"ב שם ס"ק כא, בשמו. ועי' מאמ"ר שם, בד' הרמב"ם, בפי' הב', שאם לא היה פרוץ בגובה עשרה אע"פ שברוחב פרוץ ביותר מעשר אמות אינו חשוב פרצה.
  155. ↑ רש"י שם; עי' עטרת צבי שם.
  156. ↑ עי' מ"ב שם סק"כ.
  157. ↑ מאירי ערובין כד א.
  158. ↑ בעיא דאפשטא בגמ' שם, ורש"י ד"ה פרץ אמה; רמב"ם שבת פט"ז ה"ה; עי' טוש"ע או"ח שנח ב. ועי' הג' יעב"ץ שם.
  159. ↑ ריטב"א שם, ע"פ גמ' שם, במסקנה.
  160. ↑ עי' גמ' שם; ריטב"א שם.
  161. ↑ ריטב"א שם.
  162. ↑ רש"י שם ד"ה עד שהשלימו.
  163. ↑ עי' רש"י שם ד"ה עד שהשלימו.
  164. ↑ ריטב"א שם.
  165. ↑ לבוש או"ח סי' שנח ס"ב; עי' ערה"ש שם סי"א.
  166. ↑ ע"ע מחיצה, ושם, שי"ח. עי' ד"מ שם סק"א.
  167. ↑ ערה"ש שם, בשם י"א.
  168. ↑ עי' תה"ד סי' עה; עי' ד"מ שם סק"א, בשמו; רמ"א בשו"ע שם ב, בשם י"א; לבוש שם, בשם י"א.
  169. ↑ ערה"ש שם, בשם י"א.
  170. ↑ עי' תה"ד שם; עי' ד"מ שם, בשמו; עי' רמ"א בשו"ע שם, בשם י"א; עי' לבוש שם, בשם י"א.
  171. ↑ ערה"ש שם, בשם י"א.
  172. ↑ עי' תה"ד שם; עי' ד"מ שם, בשמו; עי' רמ"א בשו"ע שם, בשם י"א; עי' לבוש שם, בשם י"א; עי' ערה"ש שם, בשם י"א.
  173. ↑ ערה"ש שם, בשם י"א.
  174. ↑ עי' תה"ד שם; עי' ד"מ שם, בשמו; רמ"א בשו"ע שם, בשם י"א; לבוש שם, בשם י"א.
  175. ↑ עי' ערה"ש שם, בשם י"א.
  176. ↑ עי' תה"ד שם, בד' רא"ש ומרדכי וראבי"ה ור"ח לגבי ביטול מחיצה, שצריך שיבטל בפיו לעולם (וע"ע הנ"ל); רמ"א שם, בשם י"ח; לבוש שם, בשם י"ח.
  177. ↑ מאירי ערובין כג ב.
  178. ↑ רש"י שם ד"ה נזרע רובו: בזרעונים; עי' טוש"ע או"ח שנח ט.
  179. ↑ גמ' שם; רמב"ם שבת פט"ז ה"ו; רא"ש שם פ"ב סי' ב; עי' טוש"ע שם. הרי"ף השמיט.
  180. ↑ עי' רש"י שבציון 185; רמב"ם שם.
  181. ↑ עי' רש"י שם ד"ה נזרע רובו; עי' מאירי שם.
  182. ↑ רש"י שם; מאירי שם; עי' טוש"ע שם.
  183. ↑ מאירי שם.
  184. ↑ רש"י שם כד א ד"ה והוה ליה.
  185. ↑ עי' רש"י כג ב שם.
  186. ↑ עי' גמ' שם, בדחיית הל' הא' בשם רב הונא בריה דרב יהושע; מג"א שם ס"ק יא; בהגר"א שם ד"ה אפי' אין, בשמו, וע"פ גמ' שם; מ"ב שם ס"ק סח, בשם מג"א וגר"א ושאר אחרונים.
  187. ↑ עי' רש"י כג ב שם.
  188. ↑ ב"י שם.
  189. ↑ רש"י כד א שם. ועי' בה"ל שם ד"ה הזרעים מבטלין הדירה, אם בסוף הקיץ שכבר הוציאו הזרעים מותר לטלטל. ועי' שו"ת דבר שמואל סי' רנט ושו"ת חכ"צ סי' נט ומו"ק סי' שנח ובי"מ שם ס"א ובה"ל שם ד"ה אבל אם נזרע, על עיר מוקפת חומה, אם הזרעים שבתוך העיר מבטלים היקף הדירה של החומה.
  190. ↑ עי' ציון 252 ואילך. עי' רש"י ערובין כד א ד"ה כרבנן.
  191. ↑ סתמא דגמ' ערובין כד א בשם רב הונא בריה דרב יהושע, לאחר דחיית הלשון הא' בשמו, ושם, שהוא כרבנן, ורש"י שם ד"ה דלא הוי.
  192. ↑ רש"י שם.
  193. ↑ תוס' שם ד"ה לא.
  194. ↑ סתמא דגמ' שם בשם רב הונא בריה דרב יהושע.
  195. ↑ תוס' שם.
  196. ↑ רש"י שם ד"ה אבל בית סאתים.
  197. ↑ עי' ציון 254 ואילך. רש"י שם כג ב ד"ה אבל בית סאתים.
  198. ↑ רב ירמיה מדיפתי בשם רב הונא בריה דרב יהושע בגמ' שם כד א, ושם, שהוא כר' שמעון, ורש"י שבציון הבא ומ"ב סי' שנח סק"ע.
  199. ↑ רש"י שם ד"ה לקולא.
  200. ↑ רב ירמיה מדיפתי בשם רב הונא בריה דרב יהושע בגמ' שם.
  201. ↑ רש"י שם.
  202. ↑ עי' תשו' רב ששנא בתשו' גמו"מ סי' לא; עי' רמב"ם שבת פט"ז ה"ו; עי' בעה"מ שם (ו ב); עי' רא"ש שם פ"ב סי' ב; עי' טוש"ע או"ח שנח ט. הרי"ף השמיט.
  203. ↑ עי' ציון 270 ואילך. בעה"מ שם.
  204. ↑ עי' תשו' רב ששנא בתשו' גמו"מ סי' לא; רש"י ערובין כג ב ד"ה נזרע רובו; עי' ראשונים ואחרונים שבציון 146.
  205. ↑ עי' תשו' רב ששנא שם.
  206. ↑ גמ' שם.
  207. ↑ רש"י שם.
  208. ↑ מאירי שם.
  209. ↑ עי' רש"י שם; מאירי שם; עי' טור או"ח סי' שנח; עי' עו"ש שם סק"ט; עי' עטרת צבי שם סק"ח; עי' מ"ב שם ס"ק סה.
  210. ↑ גמ' שם כד א.
  211. ↑ מאירי שם כג ב.
  212. ↑ רש"י שם ד"ה איצטבלאות; עי' טוש"ע שם ט.
  213. ↑ רש"י שם.
  214. ↑ גמ' שם.
  215. ↑ עי' מאירי שם; מ"ב שם ס"ק סד.
  216. ↑ גמ' שם, ורש"י ד"ה לבי רב הונא.
  217. ↑ רמב"ם שבת פט"ז ה"ו, לפי הגמ"י ומ"מ ומער"ק שם; בעה"מ שם כג ב (ו ב); רא"ש שם פ"ב סי' ב; הגמ"י שם, בשם התוס'; טוש"ע שם. הרי"ף השמיט.
  218. ↑ ע"ע הלכה: על פי מעשה. עי' בעה"מ שם; עי' הגמ"י שם, בשם התוס'.
  219. ↑ עי' ציון 204 ואילך.
  220. ↑ עי' רב אבא (אבוה) [אחוה] דרב בריה דרב משרשיא בשם רבא בערובין כד א. עיי"ש שסברו רבנן לומר שהוא אסור ודומה לזרעים (עי' ציון 177 ואילך).
  221. ↑ ריטב"א שם.
  222. ↑ אמימר בגמ' שם ב. ועי' גמ' שם, לגירסתנו: ולגי' רש"י שם ד"ה דחזו לתשמישתא: לתשמישתא, ולגי' ריטב"א שם ומ"מ שבת פט"ז ה"ו: לתשמישתן, ועי' מער"ק שם, בתחי' דבריו, שתולה בזה מח' הראשונים שבציון 229 ואילך.
  223. ↑ עבוה"ק לרשב"א בית נתיבות ש"ג סי' קמד.
  224. ↑ רש"י שם; עטרת צבי סי' שנח ס"ק יב.
  225. ↑ ק"נ לרא"ש שם פ"ב סי' ד סק"ז.
  226. ↑ אמימר בערובין כד ב; עי' רמב"ם שבת פט"ז ה"ו; עי' טוש"ע או"ח שנח יא; רי"ו תא"ו ני"ב ח"ד (עב א).
  227. ↑ עי' ציון 36 ואילך. רמב"ם שם; רי"ו שם.
  228. ↑ רא"ש שם, לשיטתו שבציון 246 ואילך. ולכאו' הראשונים שבציון 244 ואילך יחלקו ע"ז, וצ"ב.
  229. ↑ רש"י ערובין כד ב ד"ה דחזו לתשמישתא; רמב"ם שבת פט"ז ה"ו, לפי מער"ק שם, בסו"ד, ע"פ ב"י או"ח סי' קנח, ועי' ציון 232, שי"מ בע"א; רי"ו תא"ו ני"ב ח"ד (עב א).
  230. ↑ או"ז ח"ב סי' קל; מ"ב שם ס"ק פה, בסתם, ובשעה"צ שם אות פ, שהוא בשם או"ז, ושכ"מ מרש"י שבציון הקודם.
  231. ↑ עי' טוש"ע או"ח שנח יא.
  232. ↑ רמב"ם שם, לפי מער"ק שם, בתחי' דבריו ושעה"צ שם אות פא, ועי' ציון 229, שי"מ בע"א; עבוה"ק שם; ריטב"א שבציונים 233, 235, לפי שעה"צ שם; מ"ב שם, בשם יש מקילין, ובשעה"צ שם אות פא, דהיינו רמב"ם ועבוה"ק וריטב"א.
  233. ↑ עי' ריטב"א שם.
  234. ↑ עבוה"ק שם.
  235. ↑ עבוה"ק שם; עי' ריטב"א שם.
  236. ↑ עי' ערובין כד ב. ועי' תוס' רא"ש שם, אם הוא רק לד' ר' שמעון שבציון 254 ואילך, או אף לד' חכמים שבציון 252 ואילך.
  237. ↑ רש"י שם ד"ה שאין בעומקו, ע"פ שבת ק ב; תוס' רא"ש שם, בשמו; עי' תוס' שם ד"ה לא, בפי' הא'; עי' ריטב"א שם.
  238. ↑ ריטב"א שם.
  239. ↑ ריטב"א שם, בשם י"מ; עי' חי' גאונים קדמונים שבר"ס מער"ק לשבת פט"ז, בשם הראב"ד.
  240. ↑ תוס' שם, בשם ר"י.
  241. ↑ גמ' שם: ולאו מילתא היא מידי דהוה אכריא דפירי. ועי' רש"י שם ד"ה כריא דפירי, ב' פירושים בביאור המושג.
  242. ↑ טור או"ח סי' שנח; מ"ב שם ס"ק פז, בשמו.
  243. ↑ רמב"ם שבת פט"ז ה"ו; עי' רא"ש ערובין פ"ב סי' ד; עי' רי"ו תא"ו ני"ב ח"ד (עב א); עי' טוש"ע שם יא. ועי' מג"א שם ס"ק טו ובה"ל שם ד"ה דינם כזרעים.
  244. ↑ רש"י שבציון 237, לפי ב"י או"ח סי' שנח, ועי' ק"נ לרא"ש פ"ב סי' ד סק"ז, שאין הכרע מרש"י שסובר כן; עבוה"ק לרשב"א בית נתיבות שער ג סי' קמד; מ"מ שבת פט"ז ה"ו, בשמו; ריטב"א ערובין כד ב, בשם י"א ומורו, לפי בה"ל שם, ועי' ציון 246, שי"מ בע"א; עי' שו"ע או"ח שנח יא.
  245. ↑ עבוה"ק שם; מ"מ שם, בשמו; עי' מ"ב שם סק"צ.
  246. ↑ עי' בעה"מ שם (ז א); עי' רא"ש שם פ"ב סי' ד; טור שם; רי"ו תא"ו ני"ב ח"ד (עב א), לפי ק"נ שם; ריטב"א שם, בשם י"א ומורו, לפי ק"נ שם, ועי' ציון 244, שי"מ בע"א; ס' הבתים שבציון 248, לפי בה"ל שם; ק"נ שם, במסקנה; בה"ל שם, במסקנה, שראוי להחמיר שלא במקום הדחק.
  247. ↑ רא"ש שם.
  248. ↑ עי' חי' גאונים קדמונים שבר"ס מער"ק לשבת פט"ז, בשם ס' הבתים, והובא בבה"ל שם.
  249. ↑ בה"ל שם, בד' הרא"ש ודעימיה.
  250. ↑ משנה ערובין פט א.
  251. ↑ ר' מאיר שבציון הקודם, לפי רב יהודה בגמ' שם צ ב - צא א.
  252. ↑ משנה שם פט א.
  253. ↑ חכמים במשנה שבציון הקודם, לפי רב יהודה בגמ' שם צא א.
  254. ↑ משנה שם.
  255. ↑ רמב"ם ערובין פ"ג הי"ח.
  256. ↑ ערובין כג ב, לפי ב"ח או"ח סי' שעב; עי' רש"י שם פט א ד"ה ר' שמעון; רמב"ם שם; עי' ריטב"א שם כג ב; עי' טוש"ע שם א.
  257. ↑ ריטב"א שם; טוש"ע שם.
  258. ↑ רש"י שם.
  259. ↑ ר' שמעון במשנה שם.
  260. ↑ רש"י שבת קל ב ד"ה דתנן ר' שמעון וערובין כג ב ד"ה כדתנן ר' שמעון.
  261. ↑ רש"י שבת שם.
  262. ↑ רבי בברייתא ערובין צא א, שכן היו עושים כשהיו לומדים תורה אצל ר' שמעון בתקוע.
  263. ↑ רש"י פט א שם.
  264. ↑ ר' שמעון במשנה שם.
  265. ↑ רש"י שם ד"ה לכלים ששבתו.
  266. ↑ ר' שמעון במשנה שם, לגי' רש"י שם ד"ה אבל לא וצא א ד"ה אבל עירבו.
  267. ↑ רש"י פט א שם.
  268. ↑ עי' ציון 36 ואילך.
  269. ↑ ריטב"א שם.
  270. ↑ רב בערובין צא א; עי' שמואל ור' יוחנן בגמ' שם. עיי"ש שנחלקו רב עם שמואל ור' יוחנן מה הדין להביא כלים מחצר לחצר כשעירבו כל חצר לעצמה.
  271. ↑ שאילתות שאי' מט; רמב"ם ערובין פ"ג הי"ח; טוש"ע או"ח שעב א.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:קרפף&oldid=139920"