אנציקלופדיה תלמודית:קבה

הגדרת הערך - אבר בבעלי חיים שהאוכל נקבץ שם.

מהותה

מאכל - הבהמה והחיה - נכנס מבית-הכוסות* להמסס* ומההמסס לקיבה ומהקיבה לדקין*^[1].

על העוף*, שאין לו כרס* ולא המסס ולא בית הכוסות, אבל יש לו כנגדם זפק* וקורקבן*, ע"ע זפק וע' קורקבן. על המצוה ליתן לכהן* זרוע-ולחיים-וקבה*, ע"ע זרוע ולחיים וקבה.

צורתה

הקיבה - כפופה^[2] - ועשויה כקשת^[3], ויש עליה שני חלבים, ועל מהותם וצורתם ע"ע חֵלב^[4]. ונחלקו תנאים בהיתר אכילתם, ועל כך ע"ע הנ"ל^[5]. ושם^[6], שנחלקו בני ארץ ישראל ובני בבל למעשה, ובביאור היחס שבין מחלוקתם למחלוקת התנאים.

על כך שלהלכה חֵלב הקשת אסור מן התורה וחייבים על אכילתו כרת*, ע"ע הנ"ל^[7]. ושם^[8], שנחלקו ראשונים ואחרונים להלכה אם חֵלב היתר אסור מן התורה וחייבים על אכילתו כרת, או שהוא מותר באכילה, ואין איסור אכילתו אלא מדין מנהג*, או שהוא מותר באכילה. על חֵלב היתר, שכיון שיש שאוכלים אותו אין להחמיר בו לענין סתימה, ע"ע נקובה.

טריפה

בקיבה יש שלושה מיני פסולים של טרפה*^[9]: א) ניקבה הקיבה, הרי זו טריפה^[10], ונכלל במין הטריפה של נקובה*^[11]. ב) חסרה הקיבה, הרי זו טרפה*^[12], ונכלל במין הטריפה של חסורה*^[13]. ג) נמצאו בה שתי קיבות, הרי זו טריפה^[14], ונכלל במין הטריפה של חסורה^[15], שהיתר* כנטול^[16].

חלב בקיבה לענין בשר בחלב

חָלב* הנמצא בקיבה - כגון טלה או עגל שינקו חָלב ועדיין נמצא בקיבתם^[17], והוא כחומץ ויש בו חריפות הרבה^[18] - לענין איסור בשר-בחלב*, נחלקו בו ראשונים: א) יש סוברים שאפילו הקרוש שבו חָלב ממש הוא, ואסור בין שבישלו עם עור קיבתו ובין שבישלו עם בשר אחר^[19]. ב) ויש סוברים שאפילו הצלול שבו הוא כפרש - כטינופת^[20], והוא כמו כל הטינופת הנמצא בקיבה^[21], שהרי ישתנה במעים^[22] ואין בו טעם חלב כלל^[23] - ואינו חָלב, ומותר עם בשר בבישול ובאכילה^[24], ואפילו מדברי-סופרים*^[25]. ויש מהאחרונים שכתב שלדעה זו אסור מדרבנן^[26]. ג) ויש מהראשונים מחלקים: הקרוש אינו חָלב ומותר עם בשר, והצלול חָלב הוא ואסור^[27], שכשהחָלב עדיין לח עדין הוא חָלב^[28], שחָלב הצלול שבקיבה שעדיין לא נקרש חלב גמור הוא ולא פרש^[29], ואם בשל בעוד שהוא לח, הכל אסור^[30], שאין חלב זה נפקע מדין חלב עד שיקרש, ומאחר שנקרש הרי הוא פרש בעלמא, ומותר בכל בהמות שבעולם, אף באסורי-הנאה*, חוץ משל עבודה-זרה*^[31].

אף להלכה נחלקו הפוסקים: יש פוסקים שחָלב הנמצא בקיבה אינו חָלב, ומותר לבשל בו בשר, אפילו בצלול שבה^[32], וכתבו שכן המנהג^[33]. ויש פוסקים שאסור לבשל בשר בחָלב צלול הנמצא בקיבה^[34], אבל בקרוש מותר^[35], וכתבו שכן המנהג^[36]. ויש פוסקים שאסור לבשל בשר אפילו בחלב קרוש הנמצא בקיבה^[37].

למחלקים בין חָלב צלול לחָלב קרוש^[38], היה החָלב בקיבה צלול בשעת שחיטה ונקרש אחר כך, נחלקו בו ראשונים: יש סוברים שדינו כקרוש^[39]. ויש סוברים שדינו כצלול, ואין קרוש אלא כשנקרש בחיי הבהמה^[40]. להלכה - לפוסקים שחָלב צלול אסור לבשל בו בשר והקרוש מותר^[41] - יש מהפוסקים שכתבו שבמקום הפסד יש להקל^[42], ואפילו אם אין הפסד מרובה^[43], או דוקא במקום הפסד מרובה^[44], כיון שיש מהראשונים סוברים שאף חָלב צלול מותר^[45], ואם מעמיד בו גבינה, אינו עובר על איסור דאוריתא, כיון שאינו דרך בישול^[46]. ויש שכתבו שהעיקר להלכה שאינו נחשב כקרוב אלא כשנקרש בחיי הבהמה^[47].

לסוברים שחָלב - צלול^[48], או אף קרוש^[49] - שבקיבה דינו כחָלב, איסורו מן התורה^[50], שהוא כנוס במעיו^[51], שמשיצא מדדי הבהמה שינק ממנה חָלב הוא^[52]. ויש סוברים שאינו אלא כחלב שחוטה שאין איסורו מן התורה^[53], אלא - לסוברים שחלב שחוטה אסור מדרבנן בבישול ואכילה עם בשר^[54] - אסור מדרבנן^[55].

על חָלב הקיבה שנמלח בעורה או עמד בה יום אחד, ע"ע כבוש^[56] וע' מליח כרותח.

חלב בקיבת כשרה שינקה מטריפה

חָלב* הנמצא בקיבת בהמה כשרה שינקה אותו מן הטרפה*, נחלקו בו ראשונים:

א) יש סוברים שהוא אסור^[57], מפני שכנוס הוא במעיה, דהיינו שנאסף הוא במעיה מן אחרים ולא משל עצמה^[58], שחָלב הכנוס בבהמה אין דנים אותו כבהמה שנמצא בה, אלא הרי הוא כמונח בקערה ודינו כמקום שבא משם^[59], ולכן^[60] טריפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת, מפני שכנוס במעיה^[61].

ב) ויש סוברים שחָלב כשירה שינקה מן הטריפה מותר^[62], ואף על פי שבמשנה שנינו שכשרה שינקה מן הטירפה קיבתה אסורה^[63], משנה זו נשנתה קודם חזרה^[64], כשסבר ר' יהושע שאסור לאכול גבינות גוים, מפני שמעמידים אותה בחלב הקרוש שבקיבת נבילה^[65], ולאחר חזרה סבר ר' יהושע שמעמידים בקיבת הנבלה, שפרש בעלמא הוא^[66], שהוא מעוכל^[67], ולכן למסקנה החָלב מותר, משום שחָלב המכונס בקיבה, פרש בעלמא הוא^[68], ומותר בין צלול בין קרוש^[69].

ג) ויש מחלקים: חלב צלול שבתוך הקיבה - כל שלא שהה במעי בהמה כדי קרישה והעמדה^[70] -אינו חשוב פרש^[71], הואיל ולא נתעכל ולא נקרש^[72], ואסור באכילה^[73], ועליו שנינו במשנה שכשרה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה^[74], שאינו פרש אלא חלב גמור אותו עצמו שינקה^[75], וחָלב קרוש שבתוך הקיבה - ששהה במעיה כדי קרישה^[76] - חשוב פרש^[77], ועליו אמרו בתלמוד שהחָלב מותר^[78], והמשנה נשנתה לאחר חזרה^[79].

בירושלמי נחלקו הסוגיות: במקום אחד נאמר שלמשנה האחרונה כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה מותרת^[80], ובמקום אחר נאמר שלמשנה האחרונה כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה^[81].

אף להלכה נחלקו הפוסקים: יש הפוסקים שחָלב צלול הנמצא בקיבת כשירה שינקה מן הטריפה אסור, וחָלב קרוש מותר^[82], וכתבו שכן המנהג^[83], ושאף במקום שאין מנהג אין ראוי להקל נגד המחמירים שהם המרובים, ו"בתראי"^[84]. ויש הפוסקים שאף חָלב צלול מותר^[85], וכתבו שכן נהגו^[86]. ויש הפוסקים שבין חָלב קרוש ובין חָלב צלול אסור באכילה^[87].

אף לסוברים שחָלב טריפה הנמצא בקיבת כשרה אסור באכילה^[88], הלוקח גדי מן הגוי אין חוששים שמא ינק מן הטריפה^[89], והכל מותר כל זמן שלא ידענו בודאי שינק מהטריפה^[90].

אף לסוברים שחָלב צלול הנמצא בקיבת כשירה שינקה מן הטריפה אסור וחָלב קרוש מותר^[91], יש מהפוסקים שכתב שמכל מקום יש להחמיר לכתחילה שלא לאכול חָלב קרוש הנמצא בקיבת כשרה, כשידוע שינקה מן הטריפה, מפני שנראה כאוכל טריפות^[92]. והשיגו עליו ודחו דבריו^[93], שלא נזכר דין זה בראשונים אלא בטריפה שינקה מן הכשרה^[94], ולא שייך מראית עין בכשירה שינקה מן הטריפה אם הוא קרוש^[95].

חלב בקיבת טריפה שינקה מכשרה

חָלב טרפה* שינקה מן הכשירה ונמצא בקיבתה, מותר^[96], בין צלול בין קרוש^[97]. ומספר טעמים לדבר: א) לפי שטעמו ומראהו לא נשתנו במעיה^[98]. ב) מפני שאינו מגוף הטמא, אלא הוא - לסוברים כן בכשרה שינקה מן הטריפה^[99] - פרש בעלמא^[100], שלדעתם החלב דומה למי רגלים של חמור, שאף הם פרש בעלמא, ולפיכך לדעתם לאוסרים מי-רגלים* של חמור^[101], אף חָלב הנמצא בקיבתו אסור, ואין מותר אלא חלב הנמצא במעי טהורה נבילה - או טריפה^[102] - לפי שהיא ממין טהור^[103]. ג) הקרוש הרי הוא - לסוברים כן^[104] - כפרש, והצלול, ממה נפשך, לסוברים בכשרה שינקה מן הטריפה שנחשב כפרש^[105], אף כאן הרי הוא כפרש, שהוא מעוכל, ולסוברים בכשרה שינקה מן הטריפה שאינו כפרש^[106], הרי הוא הולך אחר הגוף שבא ממנו^[107]. ומכל מקום כתבו ראשונים ואחרונים שנוהגים מלכתחילה לאסור להקפות חלב בקיבת טריפה ונבילה שינקו מן הכשרה לעשותו גבינה^[108], משום מראית העין^[109], שנראה כאוכל נבילות וטריפות^[110].

הערות שוליים