אנציקלופדיה תלמודית:צאת הכוכבים

הגדרת הערך - הזמן בתחילת הלילה שרואים בו את הכוכבים.

מהותו

בתחילת הלילה כשהעולם מחשיך, ניתן לראות את הכוכבים ברקיע, והוא נקרא "צאת הכוכבים"^[1]. צאת הכוכבים מוזכר בנביא לענין בנין בית המקדש: ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים^[2]. ערך זה עוסק בזמנו של צאת הכוכבים ובמהותו. על בין-השמשות* שקודם לצאת הכוכבים, ע"ע בין השמשות.

לילה

שעת צאת הכוכבים, אם הוא הזמן שנעשה לילה, לענין מצוות שזמנם בלילה^[3], וכן שאין נוהגים בו מצוות שזמנם ביום^[4], נחלקו בדבר: א) יש סוברים שהוא תחילת הלילה^[5], שכן נאמר בנביא לענין בנין בית המקדש שמלאכתו ביום ולא בלילה^[6]: ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים וגו', והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה^[7], הרי שבצאת הכוכבים מסתיים היום ומתחיל הלילה, ולפיכך סיימו בהם מלאכתם^[8]. ויש מן האחרונים שכתבו שזמן זה הוא הלכה-למשה-מסיני*, ובא הנביא והסמיכו בכתוב^[9]. ויש שכתבו שהוא נלמד מהכתוב: לממשלת הלילה ואת הכוכבים^[10], שהלילה תלוי בכוכבים^[11]. לדעה זו שתחילת הלילה הוא בצאת הכוכבים, ואף על פי כן נסתפקו בזמן בין-השמשות* אם הוא לילה^[12], ואף על פי שהוא קודם לזמן צאת הכוכבים^[13], פירשו ראשונים שלפי שמשערים את צאת הכוכבים בכוכבים בינונים^[14], ואין בקיאים מה הם כוכבים בינונים, לפיכך נסתפקו בכוכבים הנראים בזמן בין השמשות עד זמן "צאת הכוכבים", אם הם כוכבים בינונים^[15]. ויש מן האחרונים שכתבו שאף נסתפקו אם הלילה הוא ביציאת ב' כוכבים או ג' כוכבים^[16], או אפילו בכוכב אחד^[17]. על כך שמלבד סימן של צאת הכוכבים ללילה נתנו אף סימן של הכסיף העליון והתחתון^[18], וטעם הדבר שהוצרכו לשניהם, ע"ע בין השמשות^[19]. על זמן התחלפות הימים שיש סוברים שאינו בצאת הכוכבים, ע"ע לילה^[20]. ב) ויש סוברים שבצאת הכוכבים הוא ודאי לילה, לפי שהוא חושך גמור - והחושך הוא סיבת הלילה^[21] - וקודם צאת הכוכבים הוא ספק לילה – לפי שעדיין אינו חושך גמור, ומכל מקום פועל האור נשקע תחת הארץ^[22] - ואין למדים מהכתוב: ואנחנו עשים במלאכה וגו'^[23], שהלילה מצאת הכוכבים, שאין בכתוב אלא סיפור בעלמא^[24]. ג) ויש סוברים שנחלקו תנאים אם בצאת הכוכבים נעשה לילה או קודם לכן^[25].

סימן או סיבה

שעת צאת הכוכבים שנעשה לילה לסוברים כן^[26], יש מן האחרונים שמצדדים שהיא סימן ללילה ואינה סיבה ללילה, שהרי הכוכבים לא נבראו עד יום רביעי למעשה בראשית^[27], ובימים שקדמו להם נאמר: ויהי ערב^[28].

מנין הכוכבים

מנין הכוכבים שביציאתם חשוב לילה ודאי^[29], נחלקו בדבר: א) יש סוברים שהוא בשלשה^[30], שכן אמר הכתוב: עד צאת הכוכבים^[31] - ומכתוב זה למדים שהלילה בצאת הכוכבים^[32] - ומיעוט כוכבים שניים, וכוכב הראשון אינו מן המנין^[33], לפי שהוא ודאי יום^[34]. ויש סוברים שמלבד הראשון שהוא של יום צריך שלשה אחרים, שאין משערים בכוכב של יום^[35]. ב) ויש סוברים שצאת הכוכבים הוא ביציאת שני כוכבים^[36]. הלכה ביציאת שלשה^[37].

סוג הכוכבים

הכוכבים שביציאתם נעשה לילה, אינם כוכבים גדולים הנראים ביום^[38], ולא קטנים שאין נראים אלא בלילה, אלא בכוכבים בינונים^[39]. וכתבו ראשונים שכיון שאין הכל בקיאים להבחין מהו כוכבים בינונים, צריך להיזהר לא להחשיב לילה לענין קריאת-שמע* של ערבית, ולענין צאת השבת, עד שייראו כוכבים קטנים^[40]. על כך שביציאת השבת החמירו שיהיו הכוכבים רצופים ולא מפוזרים ע"ע תוספת שבת^[41]. על שאר דינים אם די בהם בכוכבים בינונים, או שהחמירו בהם בכוכבים קטנים, ע"ע לילה^[42].

זמנו

איזהו זמן יציאת הכוכבים שנעשה בו לילה^[43], נחלקו בדבר גאונים וראשונים: א) יש מן הראשונים סוברים שהוא בשיעור הילוך של ארבעה מילים^[44] - ועוד זמן מועט^[45] - אחר השקיעה*, דהיינו מאחר שנכנסת החמה בעובי הרקיע^[46], ולדעתם זו שאמר ר' יהודה שמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים מהלך אדם ארבעה מילין^[47], שהיינו הזמן שמשקיעת עיגול השמש עד צאת הכוכבים שנעשה בו לילה^[48]. ב) ויש מן הגאונים והראשונים סוברים שהוא בשיעור של הילוך שלשת רבעי מיל – ועוד משהו^[49] - אחר שקיעת עיגול השמש מהאופק^[50], ואותה שאמר ר' יהודה שמהלך אדם משקיעת החמה עד צאת הכוכבים ארבעה מילין^[51], היינו עד יציאת כל הכוכבים הנראים בלילה שאין נראים כל הכוכבים אלא משנעלם האור לגמרי^[52], או ששיטת ר' יהודה הוא כהסוברים שחמה מהלכת בלילה מעל הרקיע ממערב למזרח^[53], ואין הלכה כן^[54]. ג) ויש מן הראשונים סוברים שהוא בזמן שקיעת השמש מהאופק, שבשעה זו יוצאים הכוכבים להיכנס וללכת בעובי הרקיע^[55], שכן הכתוב: מעלות השחר עד צאת הכוכבים^[56], שלמדים מממנו שהיום מתחיל בעלות השחר ומסתיים בצאת הכוכבים^[57], וכשם שעלות השחר היינו כשהחמה מתחילה לצאת^[58], אף צאת הכוכבים היינו שהכוכבים מתחילים לצאת,^[59] ואותה שאמר ר' יהודה שמהלך אדם משקיעת החמה עד צאת הכוכבים ארבעה מילים^[60], היינו עד זמן שהכוכבים גומרים להלך כל עובי הרקיע ויוצאים לארץ^[61].

על המצוות שזמנם בלילה ע"ע לילה: דברים שזמנם בלילה. על תחילת זמן ערבית וקריאת שמע של ערבית, ע"ע ערבית וע' קריאת שמע^[62]. על זמן היתר אכילת תרומה וקודשים לטבול-יום*^[63], ע"ע הערב שמש: זמנו. על השבת משכון כסות לילה שהוא בצאת הכוכבים, ע"ע השבת העבוט^[64]. על זמן בדיקת חמץ אם הוא בצאת הכוכבים או לפניו, ע"ע בדיקת חמץ^[65]. על זמן הדלקת נר חנוכה, ע"ע חנוכה^[66]. על תפילת נעילה שיש סוברים שזמנה בצאת הכוכבים, ע"ע יום הכיפורים^[67], וע' נעילה. על קדשים הנאכלים לשני ימים ולילה^[68], ששנינו שסוף זמן אכילתם משתשקע החמה של יום השני^[69], שכתבו ראשונים שהיינו צאת הכוכבים^[70], ע"ע שקיעת החמה.

הערות שוליים