אנציקלופדיה תלמודית:צאת הכוכבים

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

הגדרת הערך - הזמן בתחילת הלילה שרואים בו את הכוכבים.

מהותו

בתחילת הלילה כשהעולם מחשיך, ניתן לראות את הכוכבים ברקיע, והוא נקרא "צאת הכוכבים"[1]. צאת הכוכבים מוזכר בנביא לענין בנין בית המקדש: ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים[2]. ערך זה עוסק בזמנו של צאת הכוכבים ובמהותו. על בין-השמשות* שקודם לצאת הכוכבים, ע"ע בין השמשות.

לילה

שעת צאת הכוכבים, אם הוא הזמן שנעשה לילה, לענין מצוות שזמנם בלילה[3], וכן שאין נוהגים בו מצוות שזמנם ביום[4], נחלקו בדבר: א) יש סוברים שהוא תחילת הלילה[5], שכן נאמר בנביא לענין בנין בית המקדש שמלאכתו ביום ולא בלילה[6]: ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים וגו', והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה[7], הרי שבצאת הכוכבים מסתיים היום ומתחיל הלילה, ולפיכך סיימו בהם מלאכתם[8]. ויש מן האחרונים שכתבו שזמן זה הוא הלכה-למשה-מסיני*, ובא הנביא והסמיכו בכתוב[9]. ויש שכתבו שהוא נלמד מהכתוב: לממשלת הלילה ואת הכוכבים[10], שהלילה תלוי בכוכבים[11]. לדעה זו שתחילת הלילה הוא בצאת הכוכבים, ואף על פי כן נסתפקו בזמן בין-השמשות* אם הוא לילה[12], ואף על פי שהוא קודם לזמן צאת הכוכבים[13], פירשו ראשונים שלפי שמשערים את צאת הכוכבים בכוכבים בינונים[14], ואין בקיאים מה הם כוכבים בינונים, לפיכך נסתפקו בכוכבים הנראים בזמן בין השמשות עד זמן "צאת הכוכבים", אם הם כוכבים בינונים[15]. ויש מן האחרונים שכתבו שאף נסתפקו אם הלילה הוא ביציאת ב' כוכבים או ג' כוכבים[16], או אפילו בכוכב אחד[17]. על כך שמלבד סימן של צאת הכוכבים ללילה נתנו אף סימן של הכסיף העליון והתחתון[18], וטעם הדבר שהוצרכו לשניהם, ע"ע בין השמשות[19]. על זמן התחלפות הימים שיש סוברים שאינו בצאת הכוכבים, ע"ע לילה[20]. ב) ויש סוברים שבצאת הכוכבים הוא ודאי לילה, לפי שהוא חושך גמור - והחושך הוא סיבת הלילה[21] - וקודם צאת הכוכבים הוא ספק לילה – לפי שעדיין אינו חושך גמור, ומכל מקום פועל האור נשקע תחת הארץ[22] - ואין למדים מהכתוב: ואנחנו עשים במלאכה וגו'[23], שהלילה מצאת הכוכבים, שאין בכתוב אלא סיפור בעלמא[24]. ג) ויש סוברים שנחלקו תנאים אם בצאת הכוכבים נעשה לילה או קודם לכן[25].

סימן או סיבה

שעת צאת הכוכבים שנעשה לילה לסוברים כן[26], יש מן האחרונים שמצדדים שהיא סימן ללילה ואינה סיבה ללילה, שהרי הכוכבים לא נבראו עד יום רביעי למעשה בראשית[27], ובימים שקדמו להם נאמר: ויהי ערב[28].

מנין הכוכבים

מנין הכוכבים שביציאתם חשוב לילה ודאי[29], נחלקו בדבר: א) יש סוברים שהוא בשלשה[30], שכן אמר הכתוב: עד צאת הכוכבים[31] - ומכתוב זה למדים שהלילה בצאת הכוכבים[32] - ומיעוט כוכבים שניים, וכוכב הראשון אינו מן המנין[33], לפי שהוא ודאי יום[34]. ויש סוברים שמלבד הראשון שהוא של יום צריך שלשה אחרים, שאין משערים בכוכב של יום[35]. ב) ויש סוברים שצאת הכוכבים הוא ביציאת שני כוכבים[36]. הלכה ביציאת שלשה[37].

סוג הכוכבים

הכוכבים שביציאתם נעשה לילה, אינם כוכבים גדולים הנראים ביום[38], ולא קטנים שאין נראים אלא בלילה, אלא בכוכבים בינונים[39]. וכתבו ראשונים שכיון שאין הכל בקיאים להבחין מהו כוכבים בינונים, צריך להיזהר לא להחשיב לילה לענין קריאת-שמע* של ערבית, ולענין צאת השבת, עד שייראו כוכבים קטנים[40]. על כך שביציאת השבת החמירו שיהיו הכוכבים רצופים ולא מפוזרים ע"ע תוספת שבת[41]. על שאר דינים אם די בהם בכוכבים בינונים, או שהחמירו בהם בכוכבים קטנים, ע"ע לילה[42].

זמנו

איזהו זמן יציאת הכוכבים שנעשה בו לילה[43], נחלקו בדבר גאונים וראשונים: א) יש מן הראשונים סוברים שהוא בשיעור הילוך של ארבעה מילים[44] - ועוד זמן מועט[45] - אחר השקיעה*, דהיינו מאחר שנכנסת החמה בעובי הרקיע[46], ולדעתם זו שאמר ר' יהודה שמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים מהלך אדם ארבעה מילין[47], שהיינו הזמן שמשקיעת עיגול השמש עד צאת הכוכבים שנעשה בו לילה[48]. ב) ויש מן הגאונים והראשונים סוברים שהוא בשיעור של הילוך שלשת רבעי מיל – ועוד משהו[49] - אחר שקיעת עיגול השמש מהאופק[50], ואותה שאמר ר' יהודה שמהלך אדם משקיעת החמה עד צאת הכוכבים ארבעה מילין[51], היינו עד יציאת כל הכוכבים הנראים בלילה שאין נראים כל הכוכבים אלא משנעלם האור לגמרי[52], או ששיטת ר' יהודה הוא כהסוברים שחמה מהלכת בלילה מעל הרקיע ממערב למזרח[53], ואין הלכה כן[54]. ג) ויש מן הראשונים סוברים שהוא בזמן שקיעת השמש מהאופק, שבשעה זו יוצאים הכוכבים להיכנס וללכת בעובי הרקיע[55], שכן הכתוב: מעלות השחר עד צאת הכוכבים[56], שלמדים מממנו שהיום מתחיל בעלות השחר ומסתיים בצאת הכוכבים[57], וכשם שעלות השחר היינו כשהחמה מתחילה לצאת[58], אף צאת הכוכבים היינו שהכוכבים מתחילים לצאת,[59] ואותה שאמר ר' יהודה שמהלך אדם משקיעת החמה עד צאת הכוכבים ארבעה מילים[60], היינו עד זמן שהכוכבים גומרים להלך כל עובי הרקיע ויוצאים לארץ[61].

על המצוות שזמנם בלילה ע"ע לילה: דברים שזמנם בלילה. על תחילת זמן ערבית וקריאת שמע של ערבית, ע"ע ערבית וע' קריאת שמע[62]. על זמן היתר אכילת תרומה וקודשים לטבול-יום*[63], ע"ע הערב שמש: זמנו. על השבת משכון כסות לילה שהוא בצאת הכוכבים, ע"ע השבת העבוט[64]. על זמן בדיקת חמץ אם הוא בצאת הכוכבים או לפניו, ע"ע בדיקת חמץ[65]. על זמן הדלקת נר חנוכה, ע"ע חנוכה[66]. על תפילת נעילה שיש סוברים שזמנה בצאת הכוכבים, ע"ע יום הכיפורים[67], וע' נעילה. על קדשים הנאכלים לשני ימים ולילה[68], ששנינו שסוף זמן אכילתם משתשקע החמה של יום השני[69], שכתבו ראשונים שהיינו צאת הכוכבים[70], ע"ע שקיעת החמה.

הערות שוליים

  1. ועי' יראה"ש סי' רעד, לדעת חכמי ישראל בפסחים צד ב שהחמה מהלכת בלילה מעל הרקיע והכוכבים מהלכים ביום מעל הרקיע, שבתחילת הלילה יוצאים הכוכבים מעל הרקיע ובאים לארץ.
  2. נחמיה ד טו. ועי' ציון 7 ואילך.
  3. ע"ע לילה: דברים שזמנם בלילה.
  4. ע"ע יום: בדברים שמצוותם ביום.
  5. עי' ברכות ב ב ושבת לה ב ופסחים ב א ומגילה כ ב וירושלמי ברכות פ"א ה"א; עי' רמב"ם ק"ש פ"א ה"ט ושבת פ"ד ה"ד ותרומות פ"ז ה"ב וביה"ב פ"א הי"ב; עי' טוש"ע או"ח רלה א ורמט ד ורצג ב ותקסב א.
  6. ע"ע בית המקדש ציון 123 ואילך.
  7. נחמיה ד טו - טז.
  8. ירושלמי ברכות פ"א ה"א: והכתיב עד צאת הכוכבים; תוס' שבת לה א ד"ה תרי ופסחים ב א ד"ה והא ומגילה כ ב ד"ה והיה וזבחים נו א ד"ה מנין ותוס' הרשב"א פסחים שם ורשב"א שבת לד ב ותוס' הרא"ש ברכות ב ב ויראה"ש סי' רעד, ע"פ ר' זירא מגילה שם. ועי' תוס' מגילה שם ותוס' הרשב"א שם ותוס' רא"ש שם, שאע"פ שאמרו בברייתא ברכות ב ב (ותוספתא ברכות פ"א וירושלמי ברכות פ"א ה"א), שא"א להוכיח מהכתוב שם ואינו אלא זכר לדבר, היינו לענין ק"ש, אבל לשאר דברים התלויים בלילה ראיה גמורה היא, ועי' מנחת כהן מבוא השמש פ"ב, שמוכיח שהוא לימוד גמור. ועי' רש"י ברכות שם ד"ה שאין, שמפרש שא"א להוכיח מהכתוב שלילה היא מצאת הכוכבים, ועי' ציון 10.
  9. ביה"ל ח"א סי' לג אות ט.
  10. בראשית א טז.
  11. קר"א ברכות ג א ד"ה ועוד קשה; שו"ת דברי יציב או"ח סי' קט אות ב.
  12. ע"ע בין השמשות: מהותו.
  13. ע"ע הנ"ל: זמנו.
  14. עי' ציון 39.
  15. תוס' שבת שם ופסחים שם; תוס' רשב"א פסחים שם; רשב"א שבת שם; ריטבא פסחים שם.
  16. עי' ציון 30 ואילך. מנחת כהן מבוא השמש מאמר א פ"ג ד"ה ולכן נ"ל, ועי"ש פ"ח; קר"א שם. וכ"מ בריטב"א שם. ועי' קו' איזהו בין השמשות לרי"מ שלזינגר בס' הזכרון אש תמיד עמ' תשפ, ביאור אחר שביציאת שני כוכבים הוא סוף היום, וביציאת שלשה הוא תחילת הלילה, והזמן שביניהם שבין סוף היום לתחילת הלילה הוא ספק.
  17. עי' מרכה"מ שבת פ"ה ה"ד, בד' ר' יהודה שבת לד ב. ועי' ציון 36.
  18. עי' ר' יהודה בברייתא שבת לד ב, וע"ע בין השמשות ציון 15.
  19. ציון 26 ואילך.
  20. ציון 52 ואילך.
  21. עי' ר"א מן ההר דלהלן.
  22. עי' ר"א מן ההר דלהלן.
  23. עי' ציון 7 ואילך.
  24. ר"א מן ההר מגילה שם. ועי' רש"י שבציון 8. ועי' מנחת כהן שם פ"ח. וע"ע לילה ציון 48.
  25. תוה"א לרמב"ן ענין אבלות ישנה וראב"ן סי' ב, שר' יהודה בברייתא שבת לד ב, סובר שלילה הוא קודם צאת הכוכבים (ע"ע לילה ציון 47 ואילך), והגמ' שבציון 5 סוברת שמצאת הכוכבים לילה, ועי' פסקי מהרי"ח שבת לד ב, וכ"כ התוה"א שם בד' ר' יוסי שבת שם, שמצאת הכוכבים לילה.
  26. עי' לעיל.
  27. עי' בראשית א טז.
  28. בראשית שם ה וח ויג. קו"ש פסחים אות ב. ועי' אחרונים שבציון 11, שנראה שבבריאת הכוכבים תלה הכתוב הלילה בהם.
  29. עי' ציון 5 ואילך.
  30. ברייתא ושמואל שבת לה ב; ר' פנחס בירושלמי ברכות פ"א ה"א. ועי' שבת שם וירושלמי שם, שבשניים הוי ספק (ביה"ש), ועי' ציון 15 ואילך, ועי' מרכה"מ שבציון 17 בד' ר' יהודה שאף בכוכב אחד הוי ספק.
  31. נחמיה ד טו.
  32. עי' ציון 8.
  33. ירושלמי שם. ועי' זהר חדש בראשית יז ב, שמ' שבשני כוכבים הוא לילה (ועי' ציון 36), ועי"ש ז ב, וע"ע בין השמשות ציון 25.
  34. פנ"מ שם.
  35. עי' ציון 38. ר' יוסי בר בון בירושלמי שם, והובא בר"ח שבת שם.
  36. ר' יעקב דרומנה בשם ר' יהודה בן פזי בירושלמי ברכות שם (ועי"ש שבין כוכב ראשון לשני הוא ביה"ש, ועי' ציון 17); עי' אהל מועד שער ק"ש דרך ג סוף נתיב א, לענין ק"ש, ועי"ש בד' הדעה המצריכה ג', שאינו אלא לענין תוספת שבת במוצ"ש. ועי' ב"י או"ח סי' רלה, שהק' על האהל מועד מנין לו זה.
  37. רמב"ם שבת פ"ה ה"ד ותרומות פ"ז ה"ב; טוש"ע או"ח רלה א, ועוד.
  38. ר' יוסי בברייתא שבת לה ב; ירושלמי ברכות פ"א ה"א: באילין דאורחהון מתחמיא ביממא לא משערין בהון, ור' יוסי בר בון שם, עי' ציון 35.
  39. ר' יוסי שבת שם; רמב"ם שבת פ"ה ה"ד.
  40. תר"י ברכות (א ב); עי' שו"ע או"ח רלה א, ורצג ב.
  41. ועי' שו"ע שם.
  42. ציון 71 ואילך.
  43. עי' לעיל. על זמן ראיית ג' כוכבים במציאות דנו בזה הרבה האחרונים ואחרוני זמנינו, ועי' מקורות בס' הזמנים בהלכה לר"ח בניש פרקים שער י.
  44. בשיעור הילוך מיל ע"ע מיל: שיעור זמן הילוכו. ועי' ביאה"ל סי' רסא ס"ב ד"ה שהוא, מח' אחרונים אם נמדד בשעות שוות וכל השנה שוה, או בשעות זמניות ובימי הקיץ מאריך יותר.
  45. שעה"צ סי' רסא אות יח, לשיטת ר' יוסי בברייתא שבת לד ב (ע"ע בין השמשות ציון 65 ואילך), ושם שלא הוזכר בפוסקים כיון שהוא שיעור מועט.
  46. עי' ראשונים דלהלן, וע"ע שקיעה, בד' ראשונים הנ"ל דהיינו משקיעת החמה מהאופק, ושם שי"מ בד' ראשונים הנ"ל, דהיינו קודם שקיעת החמה מהאופק כדי הילוך שלשה ורבע מיל, וזמן צאת הכוכבים לדעתם הוא כדעה שבציון 50, ועי' מאירי ונמוק"י שבציון הנ"ל.
  47. ברייתא פסחים צד א. ועי"ש ד' רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן, שמהלך ה' מילים.
  48. ר"ת בסה"י סי' רכא ובתוס' שבת לה א ד"ה תרי ופסחים צד א ד"ה רבי וזבחים נו א ד"ה מנין ומנחות כ ב ד"ה נפסל; רמב"ן בתוה"א ענין אבילות ישנה; תוס' רי"ד שבת לד ב; עי' רא"ש תענית פ"א סי' יב וב"י או"ח סי' רסא וק"נ תענית שם בדעתו; רשב"א ברכות ב סוף א, ועי' שבת לד ב; ריטב"א שבת לה א; ר"ן שם (טו א) וחי' הר"ן שם לד ב; העיטור מילה ח"ג; עי' סה"ת סי' ריג; רוקח סי' נא; מ"מ שבת פ"ה ה"ד; שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' רפב, ועי"ש שכ"כ בד' הרי"ף והרמב"ם והרא"ש; עי' מהר"י אבוהב או"ח סי' רסא (הובא בב"י שם) בד' הטור שם סי' תרח; עי' שו"ע או"ח רסא ב. ועי' גאונים שבציון 54, ועי' פסקי מהרי"ח שבת שם. ועי' מנחת כהן מבוא השמש מ"ב פ"ה ד"ה ונ"ל שאם, והובא בביאוה"ל ר"ס רצג, שאם נראו הכוכבים קודם זמן זה, הוי לילה, וי"ח בזה, עי' מקורות בס' הזמנים בהלכה לר"ח בניש פמ"ב אות טז-יז.
  49. ע"ע בין השמשות ציון 66 ואילך בד' ר' יוסי שבת שם ששיעור בין השמשות כהרף עין, שי"ס שהוא אחר שיעור הילוך ג' רבעי מיל, והוא זמן צאת הכוכבים, ועי' ציון 25, וע"ע הנ"ל ציון 70 ואילך בשיעור זמן "כהרף עין".
  50. ר' שרירא גאון ורה"ג ור' נסים גאון ור"א בן הרמב"ם, בשו"ת מהר"ם אלשקר סי' צו, ושם שכ"ד הרי"ף והרא"ש והרמב"ם; פי' ר"ל חביב קדוה"ח פ"ב ה"ט ושו"ת מהרלב"ח סי' קמד, בד' הרי"ף והרא"ש והרמב"ם שם; עי' מאירי ונמוק"י שבת לד ב, ואבהא"ז ק"ש פ"א ה"א אות ד בדעתם (ועי' מאירי ונמוק"י שם שכ"כ בד' ר"ת שבציון 48, וע"ע שקיעה); בהגר"א או"ח סי' רסא ס"ק יא ושנות אליהו ברכות פ"א מ"א. ועי' רמב"ן בתוה"א ענין אבילות ישנה וחי' הר"ן שבת לד ב ומהר"ם אלשקר שם בד' רש"י שבת לה א ד"ה כרמל, וס' הבתים המלאכות האסורות בשבת שער ו אות ג בשם ר"ש (רש"י). וע"ע הנ"ל ציון 50 ואילך, ששיעור זה אינו אלא בא"י ובבבל ובימי ניסן ותשרי, ועי"ש ציון 53.
  51. עי' ציון 47.
  52. ביאור הגר"א ושנות אליהו שם. ועי' ביאור הגר"א שם, שמחלק עוד שהשיעור של ד' מילים הוא דוקא באופק א"י ובבבל.
  53. עי' פסחים צד ב שכ"ד חכמי ישראל.
  54. מהר"ם אלשקר שם בשם ר' שרירא גאון ורה"ג ע"פ פסחים שם שכ"ד חכמי האומות, ושם: ונראין דבריהן.
  55. יראה"ש סי' רעד.
  56. נחמיה ד טו.
  57. עי' ציון 8, וע' יום ציון 15 ואילך.
  58. ע"ע עמוד השחר.
  59. יראה"ש שם.
  60. עי' ציון 47.
  61. יראה"ש שם.
  62. ועי' אבהא"ז ק"ש פ"א ה"א, וע"ע טרחא דצבורא ציון 103 ואילך.
  63. ע"ע.
  64. ציון 28.
  65. ציון 40 ואילך.
  66. ציון 952 ואילך, ולהלן שם ציון 78 ואילך.
  67. ציון 2056.
  68. ע"ע אכילת קדשים: זמן אכילתם.
  69. עי' ברייתא זבחים נו ב: ובבשרן משתשקע החמה של שני ימים; רמב"ם מעה"ק פ"י ה"ו.
  70. תוס' שם א סוד"ה מנין; סה"י סי' רכא; מהר"פ בשיטמ"ק שם ב בשם ר"ת.