אנציקלופדיה תלמודית:פר כהן משיח

הגדרת הערך - פר חטאת שמביא כהן משוח בשמן שמשחה ששגג והורה על אחת מהמצות שבתורה להיתר, ועשה על פי הוראתו.

מהותו וחיובו

החטא עליו בא הפר

כהן משיח – היינו כהן שנמשח בשמן המשחה^[1] – שטעה והורה לעצמו להיתר בדבר שזדונו כרת ועל שגגתו ההדיוט מביא חטאת קבועה^[2], ועשה בשוגג על פי הוראתו - כגון שדימה שהזורק מרשות לרשות בשבת מותר, וזרק מרשות לרשות והוא תולה בהוראתו לעצמו^[3] - מביא פר חטאת^[4], והוא הנקרא פר כהן משיח^[5], שנאמר אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת^[6], ודרשו: לאשמת העם - הרי משיח כצבור מה הצבור שהן בית דין אינן חייבין בקרבן עד שיטעו בהוראה ויעשו העושים על פיהם^[7], כך המשיח אינו מביא קרבן עד שיטעה בהוראה ויעשה על פי הוראתו^[8]. פעמים שנקרא פר הבא על כל המצות^[9], לפי שבתחילת הפרשה נאמר: נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה'^[10]. בראשונים מצאנו שקראו לפר זה פר העלם דבר^[11], לפי שבא על העלם דבר עם שגגת מעשה^[12].

הבאת הפר היא מצות עשה^[13], יש מהראשונים והגאונים שמנו אותה בכלל המצוה להביא חטאת יחיד^[14], ויש שמנו אותה מצוה בפני עצמה, לפי שנכתבה בתורה בפרשה בפני עצמה והקרבן חלוק מקרבן יחיד^[15], ויש מהאחרונים שכתב שהוא בכלל המצוה להביא פר העלם דבר של ציבור^[16].

על כהן מרובה בגדים אם מביא פר, ע"ע כהן גדול^[17].

כהן משוח מלחמה אינו מביא פר כהן משיח^[18]. ודרשו על הכתוב אם הכהן המשיח^[19], משיח - יכול המלך יביא פר, שהוא משוח בשמן המשחה^[20], תלמוד לומר: כהן; יכול משוח מלחמה תלמוד לומר והכהן המשיח שאין משיח על גביו, שמ-"ה" של המשיח משמע שהוא המשיח הידוע, דהיינו כהן גדול^[21].

על כהן משיח שחטא בשגגה בעבודה זרה, ע"ע שעירי עבודה זרה.

על כהן משיח שחטא עד שלא נתמנה, ואחר כך נתמנה, אם מביא פר, ע"ע אשתני גופא^[22], וע' שגגת הוראה.

על כהן גדול שעבר מכהונתו מחמת מום או מחמת זקנה ואחר כך חטא, או שחטא ואחר כך עבר מכהונתו, ע"ע כהן גדול^[23], וע' בעל מום (כהן)^[24], וע' שגגת הוראה. על כהן גדול שסילקוהו מכהונתו אם מביא פר כהן משיח, ע"ע כהן גדול^[25].

על אילו מצות חייבים פר כהן משיח כששגג בהם, ע"ע חטאת^[26], וע' שגגת הוראה^[27].

על כהן משיח ששגג בעבירה שחייבים עליה אשם ודאי, אם מביא פר או שמביא קרבן אשם כיחיד, ע"ע אשם^[28]. על כהן משיח שהסתפק אם שגג בהוראת עצמו אם מביא אשם תלוי, ע"ע אשם תלוי^[29].

על כהן משיח שחטא בב' מיני עבירות או בעבירה אחת בב' ידיעות, אם ידיעות מחלקות, ע"ע ידיעות מחלקות^[30], וע' שגגת הוראה^[31].

דרשו חז"ל על הכתוב: כאשר יורם משור זבח השלמים^[32], וכי מה מפורש בזבח השלמים שאין מפורש כאן, אלא מה שלמים מביאין שלום לעולם שלכן נקראו שלמים, אף זה אף על פי שאין שמו שלמים, מביא שלום לעולם^[33].

על ההבדל בפגם של העבירה בין ציבור שחטאו לכהן משיח שחטא, ע"ע פר העלם דבר של צבור^[34].

ההוראה

אין כהן משיח חייב קרבן עד שיהיה חכם מופלא^[35] – היינו שיהיה ראוי להוראה^[36] – שנאמר אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם^[37], הרי משיח כצבור מה הצבור שהן בית דין אינן חייבין בקרבן עד שיהיו חכמים ראויין להוראה, כך המשיח^[38]. וכן בכל דיני ההוראה שנוהגים בפר העלם דבר של צבור, כגון שצריך שיקיים מקצת ויבטל מקצת מהמצוה, למדים מכתוב זה שנוהגים אף בפר כהן משיח^[39].

על דיני ההוראה בפר העלם דבר, ע"ע הוראת בית דין: גדרה^[40], וע' דבר שהצדוקים מודים בו^[41], וע' הלכה למשה מסיני^[42], וע' שגגת הוראה.

על דיני ההוראה המיוחדים בכהן משיח, ועל כהן משיח שהורה עם בית דין ושגגו בהוראה, אם חייב קרבן, ועל פרטי ההלכות מתי חשוב שעשה על פי הוראתו ומתי חשוב שאינו עושה על פי הוראתו, ועל אופנים שונים שדנו בהם אם חייב קרבן, ע"ע שגגת הוראה.

הורה לאחרים

כהן משיח שהורה לאחרים ועשו על פיו, אינו מביא פר. ודרשו: והקריב על חטאתו אשר חטא^[43] - על מה שחטא הוא מביא ואין מביא על מה שחטאו אחרים^[44], שהכתוב: אשר חטא מיותר, ובא ללמד שצריך שהשגגה והמעשה יהיו בכהן גדול עצמו^[45].

מהותו

פר כהן משיח הוא פר חטאת*^[46], והוא חטאת יחיד^[47], ומכל מקום סתם שם חטאת יחיד שנזכר בחז"ל הוא על קרבן יחיד מישראל שחטא ולא על פר כהן משיח^[48], שדיניו שונים מדיני חטאת יחיד^[49]. חטאת זו היא זכר, ובא מן הבקר^[50] - אף שכל חטאת יחיד היא נקבה^[51], ואינה באה מן הבקר^[52] - שכתוב: והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר^[53], ופר הוא זכר^[54]. על גילו של הפר, ע"ע פר. על מהות קרבן חטאת והלכותיו, ע"ע חטאת.

חטאת זו היא מחטאות הפנימיות*, שדמם טעון הזאה ונתינה בפנים, בהיכל^[55], ואין בהם זריקה על מזבח החיצון^[56]. על פרטי הדינים של ההזאה עי' להלן^[57]. על מהותם והלכותיהם של חטאות הפנימיות, ע"ע חטאות הפנימיות, וע' פרים הנשרפים.

פר כהן משיח הוא מפרים הנשרפים*^[58], או חטאות הנשרפות^[59], שבשרן טעון שריפה בבית-הדשן* מחוץ לירושלים^[60], ואסור באכילה^[61], שלא כחטאות-החיצונות* שבשרן נאכל לכהנים^[62]. על מהותם והלכותיהם של פרים הנשרפים, ועל פסול טמא אם נוהג בהם, ע"ע פרים הנשרפים. על פסול לינה אם נוהג בבשר ובאימורים של פרים הנשרפים, ע"ע לינה^[63]. על פסול יוצא אם נוהג בפרים הנשרפים, ע"ע יוצא^[64].

אם לא מצא פר, אינו יכול להביא במקומו שעירה - כמו שמביא יחיד שחטא^[65] -, ודרשו: את הפר^[66] - פר הוא מביא ואינו מביא חלופין^[67], שפר זה מיותר שכבר נאמר: והקריב וכו' פר^[68], והיה לו לומר "והביאו", ובא ללמד שאינו מביא אחר במקומו^[69].

הקרבתו

הבאת הקרבן

פר כהן משיח ופר העלם דבר שעומדים ליקרב, פר כהן משיח קודם לפר העלם דבר בכל מעשיו^[70]. וכן קודם פר כהן משיח לשעירי עבודה זרה שמביאים ציבור שחטאו בשגגת ע"ז בהוראת בית דין^[71], שדין הוא שיקדים המכפר למתכפרים^[72]. על אופנים שונים שדנו אם יש בהם חיוב קדימה, ע"ע פר העלם דבר^[73].

פר כהן משיח אין מקריבים אותו בטומאה, כיון שהוא קרבן יחיד^[74], ועוד שאין זמנו קבוע, וכל קרבן שאין זמנו קבוע אינו דוחה את הטומאה אף שהוא קרבן צבור^[75], וכן אינו דוחה את השבת מטעמים אלו^[76]. ואמרו: כאשר יורם משור זבח השלמים^[77], הקישו הכתוב לשלמי יחיד הבאים משור, כשם שהם אינם דוחים שבת וטומאה אף פר כהן משיח אינו דוחה שבת וטומאה^[78].

פר כהן משיח מביאים אותו לפני אהל מועד, שכתוב: והביא את הפר אל פתח אהל מועד^[79]. ודרשו: אמר ר' יצחק משל למלך שכיבדו אוהבו בדורון נאה ובקילוסין נאה, אמר המלך הניחו דורון על פתח פלטין, כל מי שיצא ונכנס יהא רואה אותו, שנאמר והביא את הפר וגו'^[80].

כהן משיח שעבר עליו יום הכיפורים אחר שחטא, חייב להביא קרבן^[81] - ככל חייבי חטאות שחייבים להביאם אף לאחר יום הכיפורים^[82] -, ודרשו: והביא את הפר^[83], "והביא" הוא מיותר שכבר כתוב: והקריב על חטאתו וכו' פר^[84], ובא ללמד שמביא אף לאחר יום הכפורים^[85].

על פר כהן משיח אם קרב בבמה, ע"ע במה^[86].

דיני ההקרבה

פר כהן משיח דבר הוא חטאת^[87], ובעיקר דיני ההקרבה דינו כחטאת יחיד^[88], ומכל מקום ישנם בו הלכות מיוחדות שנאמרו בחטאות הפנימיות^[89], וברוב הלכותיו הוא דומה לפר העלם דבר של צבור*^[90], אלא שפר העלם דבר הוא קרבן צבור^[91], ופר כהן משיח הוא קרבן יחיד^[92].

על דיני ההקרבה של חטאת ע"ע חטאת: הקרבתה ואכילתה. על דיני ההקרבה של חטאות הפנימיות, ע"ע פרים הנשרפים.

פר כהן משיח אינו טעון נסכים ככל החטאות שאינן טעונות נסכים^[93].

פר כהן משיח טעון סמיכה*, כדין קרבן יחיד^[94], שנאמר: וסמך את ידו על ראש הפר^[95]. על פרטי הדינים של הסמיכה ע"ע סמיכה.

פר כהן משיח דבר טעון וידוי^[96], שמתודה עליו חטא שהביאו עליו^[97], ככל קרבנות חטאת שמתודה עליהם^[98]. וידוי זה אינו אלא ביום, וכל היום כשר לוידוי זה^[99], שלמדים בגזרה שוה כפרה - כפרה מיום הכפורים, מה שם ביום, אף כאן ביום^[100]; ומכל מקום מצוה להקדימו, שזריזין מקדימין למצות*^[101]. על פרטי הדינים של הוידוי, ע"ע ודוי: בקרבנות^[102].

פר כהן משיח שחיטתו בצפון^[103] כשאר חטאות הטעונות צפון^[104], וכן נאמר בו: ושחט את הפר לפני ה'^[105], היינו בצפון^[106].

אחר השחיטה מקבל דמו בכלי, שנאמר: ולקח הכהן המשיח מדם הפר^[107], ולמדו גזירה שוה לקיחה לקיחה מעולת הר סיני שכתוב בה: ויקח משה חצי הדם וישם באגנות^[108], מה לקיחה האמורה שם בכלי, אף לקיחה זו בכלי^[109]. קבלה זו בצפון כשאר חטאות^[110].

בפר כהן יש דין הולכה, שצריך להוליך את הדם למזבח הפנימי שבהיכל ולפרוכת^[111], שנאמר: ולקח וגו' מדם הפר והביא אתו אל אהל מועד^[112].

על פר כהן משיח שעשה עבודותיו לשם קרבן אחר, ע"ע מחשבה בקדשים^[113], על מחשבה לשמה בפר כהן משיח, עי' שם^[114].

על מחשבת חוץ לזמנו בפר כהן משיח, ע"ע פגול, וע' הולכה^[115].

על מחשבת חוץ למקומו בפר כהן משיח, ע"ע פגול.

על מחשבת פסול בהולכה אם פוסלת בפר כהן משיח, ע"ע הולכה^[116].

על דם הפר שהכניסו לקדש הקדשים, אם נפסל הקרבן, ע"ע דם חטאת^[117].

ההזאות

פר כהן משיח טעון שבע הזאות – היינו שמזה באצבעו בכח מרחוק^[118] - על הפרוכת המבדלת בין הקודש ובין קודש הקדשים^[119], בין שני בדי הארון^[120], שנאמר בו: והזה מן הדם שבע פעמים לפני ה' את פני פרכת הקדש^[121]. שבע ההזאות צריכות מנין, שימנה כל אחת מהם, ומכל מקום אין צריך למנות אחת ושבע כדרך שמונה בהזאות של פר ושעיר ביום הכיפורים^[122]. על פרטי הדינים של ההזאה, ועל מקום ההזאה ואופן ההזאה, ועל ההזאות אם צריכות ליגע בפרוכת, ועל מקום עמידת הכהן בשעת ההזאות של הפרוכת ומזבח הזהב, ע"ע הזאה^[123].

אחר ההזאות נותן מן הדם ארבע מתנות על ארבע קרנות מזבח הזהב שבהיכל, שנאמר: ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטרת הסמים לפני ה' אשר באהל מועד^[124]. מתנות אלו אין דינם בהזאה אלא בנתינה^[125], היינו שנותן באצבע, טיפין טיפין, בנחת ומקרוב^[126]. על פרטי הדינים של המתנות, ע"ע מתן דמים^[127].

כל ההזאות שעל הפרוכת ועל מזבח הזהב, מעכבות זו את זו, שאם חיסר אחת מהם לא יצא^[128].

מזבח הזהב שלא נתחנך על ידי שהקטירו עליו קטורת הסמים^[129], אי אפשר להזות עליו ההזאות של פר כהן משיח^[130].

על חיוב הפרישה מההיכל ומבין האולם והמזבח בשעת מתן דמים של פר כהן משיח, ע"ע בין האולם ולמזבח^[131].

שפיכת שיריים

אחר שנתן מהדם על קרנות המזבח הפנימי, שופך את שיירי הדם ליסוד המזבח החיצון^[132], שנאמר: ואת כל הדם ישפך אל יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד^[133]. אם לא שפך הקרבן כשר^[134]. על פרטי הדינים של שפיכת השיריים, ועל מקום השפיכה ביסוד מזבח החיצון, ע"ע שפיכת שירים, וע' פר העלם דבר^[135].

הקטרת אימורים

פר כהן משיח טעון הקטרת אימורים – היינו החלבים, ויותרת ושתי הכליות^[136] - על המזבח החיצון, שנאמר: ואת כל חלב פר החטאת ירים ממנו את החלב המכסה על הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב, ואת שתי הכלית ואת החלב אשר עליהן אשר על הכסלים ואת היתרת על הכבד על הכליות יסירנה וגו' והקטירם הכהן על מזבח העלה^[137], ומזבח העולה הוא מזבח החיצון^[138].

על פרטי הדינים של ההקטרה, ע"ע אמורים: הקטרתם^[139], וע' הקטרה (אמורים ומנחות), וע' פר העלם דבר^[140].

הוצאתו ושריפתו

את הפר מוציאים מחוץ לירושלים ושורפים אותו בבית הדשן שהיה שם, שנאמר: ואת עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו וקרבו ופרשו. והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה אל מקום טהור אל שפך הדשן ושרף אתו על עצים באש על שפך הדשן ישרף^[141].

על פרטי הדינים של ההוצאה והשריפה, ועל איסור אכילתו, ע"ע פרים הנשרפים. על טומאת העוסקים בהוצאתו ובשריפתו, ע"ע טמאת מקדש וקדשיו^[142], וע' פרים הנשרפים.

פר כהן משיח אינו טעון הפשט כלל, ואינו מנתח אותו קודם שיוצאנו, אלא מוציאו שלם, ואחר שיוציאנו לפני השריפה מנחת אותו^[143]. על פרטי הדינים של ההפשט והניתוח, ע"ע הפשט ונתוח^[144].

פר כהן משיח - אף שאין בשרו נאכל^[145] - נוהג בו איסור אכילת קדשים בטומאת הגוף וחיובו בכרת או בקרבן^[146].

עבודתו בכהן גדול

על עבודות הדם - היינו הזאה וקבלת הדם והולכה^[147] -, שנחלקו ראשונים ואחרונים אם כשרות דוקא בכהן משיח עצמו או אף בכהן הדיוט, ועל מרובה בגדים אם כשר לעבודות אלו, ע"ע הזאה^[148], וע' כהן גדול^[149]. על מרובה בגדים אם כשר לעבודות הפר, ואם קודם לכהן הדיוט, ע"ע הזאה^[150]. על הולכת אברים לכבש אם כשרה בכהן הדיוט, ע"ע פר העלם דבר^[151].

לדעת הסוברים שעבודות הדם צריכות להיות בכהן גדול^[152], יש אחרונים סוברים שאם יש שני כהנים גדולים - כגון שנטמא הכהן הגדול ביוה"כ ומשחו אחר במקומו, שאותו שני אינו חוזר לעבודתו משום איבה ומ"מ דינו ככהן גדול^[153] - אין צריך שדוקא הכהן המשיח שחטא והביא את הפר יעשה אותם, אלא יכול כהן אחר לעשותם, ובלבד שיהיה משוח^[154], ויש שנראה מדבריהם שרק הכהן משיח עצמו שחטא יכול להביא את הפר, כיון שמביא את הפר על חטאו צריך להקריבו בעצמו^[155].

הערות שוליים