אנציקלופדיה תלמודית:ערב יום טוב

הגדרת הערך - הדינים המיוחדים הנוהגים ביום הקודם ליום-טוב*.

ערך זה עוסק בדינים המיוחדים הנוהגים ביום*, דהיינו זמן האור ביום^[1]. על ההכנות הנעשות בערב יום טוב לכבוד יום טוב, ע"ע כבוד שבת ויום טוב^[2].

תפילה

אין אומרים תחנון בערב יום טוב, אף לא בתפילת שחרית^[3].

לנוהגים שאף בימים שאין אומרים בהם תחנון, יש מהם שאומרים למנצח ואל ארך אפים^[4], כתבו ראשונים ואחרונים שאומרים אותם בערב יום טוב, מלבד ערב-יום-הכפורים* וערב-פסח*^[5]. ויש מחלקים, שאומרים אל ארך אפים ואין אומרים למנצח^[6].

תספורת

מצוה להסתפר לפני המועד^[7], בערב יום טוב^[8], אם הוא מגודל שיער^[9], משום כבוד יום טוב^[10], שלא יכנס לו כשהוא מנוול^[11], ויכול להסתפר אף כמה ימים קודם לכן^[12]. ואם מסתפר בערב יום טוב, יש הסוברים שלכתחילה יסתפר קודם חצות^[13]. ויש סוברים שאין להקפיד בזה, ויכול להסתפר אף אחר חצות^[14] - מלבד ערב-פסח* שאסור להסתפר אחר חצות^[15] - וכתבו שכן המנהג^[16].

רחיצה

מצוה על כל אדם לנאות את עצמו בערב יום טוב ברחיצה^[17] בחמים, ובחפיפת הראש^[18], משום כבוד יום טוב^[19], וירחוץ פניו ידיו ורגליו^[20], ומן המובחר לרחוץ כל גופו^[21].

על טבילה* במקוה טהרה בערב יום טוב, ע"ע טהרה: טהרה ברגל, וע"ע טבילה^[22] וע' ערב ראש השנה וע' ערב יום הכפורים.

נטילת ציפורניים

מצוה על כל אדם ליטול ציפורניו בערב יום טוב^[23], אם הם ציפורניים שראוים לגלחם^[24], משום כבוד יום טוב^[25], שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול^[26]. ואם יש לו צורך ליטלן ביום שלפני יום טוב, נוטלם ואינו חושש, ולכתחילה יש לו ליטלם קודם חצמות, ועל כל פנים יש לו ליטלן קודם שיטבול לטהר עצמו ברגל^[27].

כיבוס

מצוה על כל אדם לנאות את עצמו בכיבוס בגדיו בערב יום טוב, משום כבוד יום טוב^[28], כדי שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול^[29].

הליכה יותר מג' פרסאות

כשם שבערב שבת אין הולכים יותר משלוש פרסאות כדי שיהיה פנוי להכין צרכי שבת^[30], כך גם בערב טוב^[31]. על פרטי דין זה, ע"ע ערב שבת.

אכילה

אכילה בערב יום טוב מן המנחה ולמעלה, נחלקו בה תנאים: לדעת ר' יהודה, לא יאכל אדם בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה, כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה^[32], ויהיו הקידוש והסעודה חביבים עליו^[33], והוא בכלל כבוד יום טוב^[34]. ולדעת ר' יוסי, אוכל והולך עד שתחשך^[35], שאינו צריך ליכנס ליום טוב כשהוא מתאוה^[36]. אף להלכה נחלקו ראשונים: יש סוברים שהלכה כר' יוסי^[37], ומהם שכתבו שאף על פי כן ראוי לנהוג כר' יהודה משום כבוד יום טוב^[38]. ויש סוברים שאין הלכה כר' יוסי^[39]. על פרטי דין זה, ע"ע ערב שבת^[40].

ביום-טוב-שני-של-גליות*, אסור לקבוע סעודה ביום ראשון מן המנחה ולמעלה, מפני שהוא ערב יום טוב שני, ויש שפקפקו בזה, ועל כך ע"ע יום טוב שני של גליות^[41].

אסור לקבוע בערב יום טוב סעודה ומשתה שאינו רגיל בימי החול, מפני כבוד יום טוב, שיכנס ליום טוב כשהוא תאב לאכול, וכל היום בכלל האיסור^[42], כפי הדין בערב-שבת*^[43]. על פרטי דין זה, ע"ע ערב שבת.

על האיסור לאכול בערב סוכות פת ושאר דברים הממלאים את כריסו, כדי שיאכל בסוכה לתיאבון, ע"ע ישיבת סוכה^[44]. על האסור לאכול בערב פסח פת ושאר דברים הממלאים את כריסו, כדי שיאכל מצה לתאבון, ע"ע ערב פסח.

סעודה ג' כשחל בשבת

חל ערב יום טוב בשבת*, שחייב לאכול שלש-סעודות*, יכול לקיים סעודה שלישית מזמן מנחה קטנה ולמעלה בפת - אף לסוברים שמצוה להימנע מלקבע סעודה בערב יום טוב מן המנחה ולמעלה^[45] - ויאכל רק מעט פת לכבוד יום טוב^[46], שיאכל בלילה לתאבון^[47]. ולכתחילה יאכל סעודה שלישית קודם זמן מנחה קטנה^[48], הן משום שיש סוברים שאין לקבוע סעודה בערב יום טוב מן המנחה ולמעלה^[49], והן משום שאז יוכל לקבוע סעודה ולאכול כמה שירצה^[50].

עשיית מלאכה

עשיית מלאכה בערב יום טוב מן המנחה ולמעלה, כתבו אחרונים שכשם שהעושה מלאכה בערב שבת, מן המנחה ולמעלה, אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה לעולם, שמה שמרויח בה מפסיד כנגד זה ממקום אחר^[51], כך גם בערב יום טוב^[52]. על פרטי דין זה ע"ע ערב שבת^[53]. על עשיית מלאכה בערב פסח, ע"ע ערב פסח.

נישואין

מותר לישא אישה בערב יום טוב^[54], בין בתולות בין אלמנות^[55]. ואף שאסור לישא אשה ברגל, או משום שאין-מערבין שמחה-בשמחה*, או משום שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו, או משום שיטרח לצורך הנשואין וטרחה אסורה במועד, או משום ביטול פריה ורביה, שאילו היה מותר לשאת אישה ברגל, היה אדם מתעכב מלשאת אשה עד המועד, כדי לעשות סעודה אחת למועד ולנישואין^[56], בערב הרגל מותר, שעיקר שמחת הנשואין ועיקר הטורח הוא ביום הראשון, ושיתעכב מלישא אישה כל השנה, כדי לשאת בערב הרגל אין חוששים, שאין אדם מתעכב מלישא אישה כל השנה כדי לעשות סעודה אחת למועד ולנישואין, כשיכול לשאת רק ביום אחד, שחושש שיארע דבר שימנע ממנו מלשאת באותו יום, ולא יוכל לשאת כל ימי הרגל^[57]. ויש שנהגו שלא לשאת אישה בערב יום טוב^[58], משום שלדבריהם אסור לעשות סעודת נשואין בליל יום טוב^[59]. וכתבו אחרונים שאין לשנות המנהג^[60], אם לא בשעת הדחק^[61]. ויש שנהגו לשאת אישה בערב יום טוב^[62].

לשאת אשה בערב יום טוב סמוך לחשיכה, כתבו אחרונים שלסוברים שההיתר לישא אשה בערב יום טוב הוא משום שעיקר שמחת הנשואין הוא ביום הראשון^[63], מותר לשאת אשה בערב יום טוב דוקא בשחרית, שרק באופן זה שמחת הנשואין לא תתערב בשמחת הרגל, כי ישמח עמה כל היום^[64]. ויש חולקים וסוברים שמותר לשאת אשה בערב יום טוב אפילו סמוך לערב^[65], שעיקר השמחה הם הנישואין, ומה שאמרו שעיקר שמחת הנשואין הוא יום אחד, לאו דוקא הוא^[66]. וכן נהגו בכמה מקומות לישא אשה בערב יום טוב אפילו סמוך לחשיכה^[67]. ומכל מקום לכתחילה יש ליזהר לעשות הנישואין בשחרית, כדי שיוכל לעשות את סעודת הנישואין בחול^[68].

על הנושא אשה ערב הרגל, אם רשאי לעשות סעודת נישואין ברגל, ע"ע אין מערבין שמחה בשמחה^[69]. על ההיתר לייבם בערב הרגל, ע"ע יבום^[70].

ללוש פת

מצוה ללוש פת בערב יום טוב, לכבוד יום טוב^[71], כדי שיעור חלה*^[72], כמו בערב-שבת*^[73], שראוי לו לנהוג עצמו בטהרה ולא לאכול פת-גוים* ביום-טוב* - והוא כבוד יום טוב^[74] - ולכן ילוש הפת בעצמו בערב יום טוב^[75]. וכתבו אחרונים שמנהג העולם שלא לאפול מערב יום טוב, רק לשים ואופים ביום טוב, משום שיותר עונג יום טוב^[76], לאכול פת חמה^[77].

תענית יחיד

תענית-יחיד* שזמנה בערב יום טוב, נראה מדברי אחרונים שדינה שוה לתענית יחיד שזמנה בערב-שבת*^[78], ועל כך ע"ע ערב שבת.

הקזת דם

אין מקיזים דם בערב ימים טובים^[79], שבערב שבועות יצא שד ששמו "טבוח", שאם לא היו מקבלים ישראל את התורה היה טובח בהם, ויש סכנה למקיז דם בערב שבועות^[80], וגזרו חכמים שלא יקיזו בכל ערב יום טוב, משום הקזת דם בערב שבועות^[81]. ויש מהראשונים הסוברים שמותר להקיז דם בערב יום טוב^[82], שכיון שהורגלו בזה רבים, שומר פתאים ה'^[83], או שאין הדברים אמורים אלא בימיהם שהיו מקיזים רוב דמם, אבל עתה אין מקיזים כי אם מעט דם^[84].

להלכה כתבו הפוסקים שנהגו שלא להקיז דם בערב יום טוב, ואין לשנות^[85].

בלילה שלפני ערב יום טוב, מותר להקיז דם^[86], מלבד ליל הושענא-רבה*, מפני שהוא יום הדין^[87].

הקזת דם של שרעפפי"ן - שאינה מפנימיות הגוף כדם הקזה^[88] - נחלקו בה ראשונים: יש אוסרים להקיזה בערב יום טוב^[89]. ויש מתירים^[90]. וכתבו אחרונים שמכל מקום בערב שבועות יש להחמיר^[91].

ערב שביעי של פסח, כתבו אחרונים שמותר להקיז דם^[92], שאינו רגל בפני עצמו^[93].

הנצרך להקזת דם, משום סכנת חולי, כתבו אחרונים שמותר להקיז דם, ואפילו בערב שבועות^[94], ואין האיסור אלא כשרוצה להקיז משום בריאות^[95].

אבלות

פגע יום טוב בימי אבלות* שלאחר שבעה ותוך שלושים - שבטלה ממנו אבלות שלושים^[96] - אף על פי שבאבלות שלושים אסור בתספורת^[97], מותר להסתפר בערב הרגל^[98] - שכן מצוה להסתפר בערב יום טוב^[99] - משום כבוד הרגל^[100].

חל היום השביעי לאבלות בערב הרגל, נחלקו בו תנאים: לדעת תנא קמא, אסור להסתפר בערב הרגל^[101]. ולדעת אבא שאול מותר להסתפר בערב הרגל^[102], שמקצת היום ככולו, ויום שביעי עולה לו לכאן ולכאן^[103], תחילת יום השביעי הוא תשלום השבעה, ואחר כך מתחיל יום שמיני, שהוא נחשב מהתחלת שלושים^[104]. וכן הלכה^[105].

היתר זה בתספורת, היינו סמוך לחשיכה^[106], שאז ניכר ממש שמפני הרגל הותר לו^[107].

אבל, באבלות שלושים, האסור ברחיצה^[108], מכל מקום אם חל הרגל בתוך השלושים, או אם חל יום השביעי שלו בערב הרגל - לסוברים שמותר בתספורת^[109], וכן הלכה^[110] - מותר ברחיצה^[111], שכן מצוה לרחוץ בערב הרגל, משום כבוד יום טוב^[112].

היתר זה, ברחיצה לאבל ביום השביעי ערב הרגל, אמרו בתלמוד, שהוא כיון שעמדו מנחמים מאצלו^[113]. וכתבו גאונים שמעיקר הדין מותר ברחיצה מתחילת היום^[114], ויש מהראשונים שכתבו שנהגו כן^[115]. ויש מהראשונים שכתבו שנהגו להחמיר ולרחוץ רק סמוך לערב^[116], אחר תפילת המנחה^[117], שכן יש לגזור ברחיצה משום תספורת האסורה עד סמוך לערב^[118]. וכן הלכה^[119].

חל היום השלישי לאבלות בערב הרגל - והוא הדין אפילו יום השישי^[120] - אסור ברחיצה עד הערב^[121]. ונחלקו גאונים וראשונים: יש מהגאונים וראשונים מפרשים שאסור ברחיצה עד שיכנס יום-טוב*^[122], שעדיין לא שלמה אבלותו, אלא רגל הוא שמפסיק לאבילות, הלכן אסור לרחוץ עד שחל הרגל^[123]. ויש מהראשונים מפרשים שעד הערב, היינו סמוך לחשיכה^[124]. וכן הלכה^[125].

אבל, באבלות שבעה, האסור בכביסה^[126], אם חל יום השביעי שלו בערב - לסוברים שמותר בתספורת^[127], וכן הלכה^[128] - נחלקו ראשונים אם מותר בכביסה^[129] - שכן מצוה לכבס בגדיו בערב הרגל, משום כבוד יום טוב^[130] - וכן הלכה^[131]. או שאסור בכביסה^[132].

אבל באבלות שבעה, שאסור - לסוברים כן^[133], וכן הלכה^[134] - בנטילת ציפורניים, מותר ליטול ציפורניו בערב יום טוב, סמוך לחשכה - שכן מצוה ליטול ציפורניו בערב יום טוב^[135] - משום כבוד יום טוב, שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול^[136].

כל הדברים המותרים לאבל בערב הרגל, מותרים בערב-פסח* אחר חצות, דהיינו מזמן שחיטת קרבן-פסח*^[137], ועל כך ע"ע ערב פסח. על הרחיצה* ביום-טוב*, אם מותרת בצונן בלבד או אף ביום טוב, ע"ע רחיצה.

הערות שוליים