אנציקלופדיה תלמודית:ערבה

הגדרת הערך - אחד מארבעה-מינים* שמצוה ליטול בחג הסוכות^[1], ושמצוה להקיף בו את המזבח בחג^[2], וכן ליטלו בהושענא-רבה*^[3].

ערך זה עוסק בדיני הערבה עצמה, בין לענין מצות נטילת-לולב*, בין לענין מצות הקפת המזבח בחג^[4], ובין לענין מצות נטילת הערבה בהושענא-רבה*^[5]. על שאר דיני המצוה של הקפת המזבח ושל מצות נטילת ערבה בהושענא רבה, ע"ע ערבה ב.

מהותה ושיעורה

מהות "ערבי נחל"

"ערבי נחל", שנצטוינו על לקיחתן ביום הראשון של חג הסכות*^[6] - מן הכתוב: ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' וערבי נחל^[7] - נחלקו במהותן תנאים, וראשונים בדעתם: א) יש מן התנאים סוברים שהכוונה למין מסוים של ערבה, שאותו אמרה התורה ליטול^[8], ונקרא "ערבי נחל" לפי שהעלים של הערבות ממין זה משוכים כנחל^[9], או לפי שדרכן של הערבות ממין זה להיות גדלות בסמוך לנחלי מים^[10], ולהוציא את המין הנקרא צפצפה, שאין יוצאים בו ידי חובה, לדעתם^[11], אף על פי שמין ערבה הוא^[12], לפי שאין העלים שלו משוכים כנחל^[13], או לפי שאין דרכו להיות גדל על הנחל^[14]. בטעם שפירשו את הכתוב כן - אף שהיה מקום לפרשו למעט ערבות שאינן גדלות על הנחל בפועל^[15], או רק להצריך ליטול ממין מסוים זה לכתחילה^[16] - יש שכתבו שלמדו מן הכתוב "קח על מים רבים צפצפה שמו"^[17], שהוזכרה בו צפצפה כמין גרוע, ומסתבר שבא הכתוב לפסלה^[18], ויש שכתבו שקבלנו מהלכה-למשה-מסיני* לפרשו כן^[19]. ב) בדעת התנאים שאמרו שכוונת הכתוב היא לערבות הגדלות על הנחל^[20], יש מן הראשונים שביארו שכל מיני הערבה בכלל הכתוב, ולא בא הכתוב אלא ללמד שצריך שיהיו הערבות גדלות בפועל בסמוך לנחל^[21], וכן כתבו ראשונים בדעת התנאים הסוברים שהכתוב "ערבי", לשון רבים, נצרך ללמוד ממנו דינים אחרים^[22], שאין הכתוב מיותר ללמוד ממנו להכשיר ערבות שאינן גדלות בנחל בפועל, ולפיכך הכתוב מתפרש כפשוטו, להצריך שיהיו הערבות גדלות בפועל סמוך לנחל, ולא לענין מין הערבה^[23]. לדעתם, כתבו אחרונים שיוצאים ידי חובה בצפצפה^[24].

סימני הערבה

מין הערבה המסוים שנצטוינו ליטלו - לסוברים שלא כל מיני הערבה בכלל המצוה^[25] - שלשה סימנים נאמרו בו: קנה שלו אדום, עלים שלו משוכים ולא עגולים, ופיו - היינו שפת העלים שלו^[26] - חלק, ללא פגימות^[27]. סימנים אלו נלמדים מהלכה-למשה-מסיני*^[28], ויש מן התנאים סוברים שהסימן שהעלים שלו משוכים נלמד מן הכתוב: ערבי נחל^[29], שיהיו עלים שלו משוכים כנחל^[30].

גדר הסימנים

בגדר הסימנים, יש מהאחרונים שכתבו שענינם הוא לברר שמין זה ממין הערבה הוא, ולפיכך, לדעתם, מין שידוע שהוא ממין הערבה כשר אף אם אין בו את הסימנים, מלבד הסימן שיהיו עליו משוכים, הנלמד מן הכתוב "ערבי נחל", שיהיו עלים שלו משוכים כנחל^[31], שהוא מדיני הערבה, ולפיכך אף ענף שידוע שממין הערבה הוא צריך שיהיו עליו משוכים כנחל^[32].

יש בו חלק מהסימנים

מין שאין בו אלא חלק מהסימנים, אם פיו חלק, ואין הקנה שלו אדום או שאין העלים שלו משוכים, יש שכתבו שפסול^[33], ויש שצידדו שכשר^[34], אין פיו חלק ויש בו את שני הסימנים האחרים, נחלקו בו: א) יש שכתבו שאם פגימותיו קטנות כשר, ואם פגימותיו גסות פסול^[35], שלדעתם זהו שאמרו לענין המין הנקרא "חילפא גילא" - שיש בו את שני הסימנים האחרים, אלא שאין פיו חלק^[36] - שאם פגימותיו עשויות כמגל כשר, ואם עשויות כמסר פסול^[37], שמגל פגימותיו קטנות, ומסר פגימותיו גסות^[38]. ב) יש שכתבו שאם כל פגימותיו נוטות לצד אחד, ואין הפגימה מורגשת ביד אלא מצד אחד, כשר, ואם הפגימות ישרות ומורגשות משני הצדדים, פסול^[39], שלדעתם זהו שאמרו שאם פגימותיו עשויות כמגל כשרות ואם עשויות כמסר פסולות^[40], שפגימות של מגל נוטות לצד אחד, ושל מסר ישרות ומורגשות משני הצדדים^[41]. ג) ויש שכתבו שדוקא מין שפגימותיו גם גדולות וגם מורגשות משני הצדדים פסול, שדומה למסר בכל תכונותיו^[42]. ד) ויש שכתבו שכל ערבה שאין פיה חלק פסולה, שלדעתם כל שיש בה פגימות היא דומה למסר^[43].

בדק רק סימן אחד

נטל ערבות וראה שפיהן חלק, ולא בדק אם יש בהם את שאר הסימנים, ועכשיו אינן לפניו ואינו יכול לבודקן, כתבו אחרונים שיצא ידי חובתו, לפי שבדרך כלל כשיש אחד מהסימנים יש את כולם^[44].

קנה ירוק

ערבה שהקנה שלה ירוק, דינה כקנה אדום^[45], לפי שאם תשאר בעץ ותתבשל יהיה הקנה שלה אדום^[46].

שם לווי

ערבה שיש לה שם לווי - כגון המין הנקרא "חילפא גילא", ש"חילפא" היינו ערבה בלשון ארמית, ו"גילא" הוא שם לווי^[47] - כשרה^[48], שנאמר: ערבי נחל, לשון רבים^[49], או שלמדו מלשון הכתוב שלא הקפידה תורה על שם המין, אלא רק שיהיה גדל בנחל^[50].

ערבות הגדלות בנחל

לכתחילה, יש סוברים שמצוה ליטול דוקא ערבות שגדלות בסמוך לנחל^[51], שנאמר "ערבי נחל"^[52]. מהם שכתבו שיש ליטול דוקא ערבות הגדלות בסמוך לנחלי מים^[53], ומהם שכתבו שאפשר ליטול אף ערבות הגדלות בעמק^[54], שאף עמק נקרא בלשון התורה "נחל"^[55]. בדיעבד, יש שכתבו שאין יוצאים בערבות שאינן גדלות על נחל^[56], ויש שכתבו שיוצאים בהן^[57], שנאמר: וערבי, לשון רבים^[58], או מייתור הוי"ו במילה "וערבי"^[59], או שלמדו כן מהלכה-למשה-מסיני*^[60]. ויש סוברים שאף לכתחילה אפשר ליטול ערבות שאינן גדלות על הנחל^[61], שלדעתם הכתוב "ערבי נחל" אינו מתפרש לענין שיהיו הערבות גדלות בסמוך לנחל, אלא לענין המין המסוים של ערבה שנצטוינו בו^[62]. מהם, יש שלמדו כן מכך שנקט הכתוב "ערבי", לשון רבים, לרבות ערבות שאינן גדלות על נחל^[63]. להלכה אפשר ליטול אף ערבות שאינן גדלות בנחל^[64], ואף לכתחילה אין להקפיד לחזר אחרי ערבות הגדלות על הנחל^[65], מפני שיש מעלה בנטילת ערבות שאינן ערבי נחל, כדי ללמד את החידוש שבדבר^[66], או מפני שחששו שאם יקפידו על כך יבואו לומר שהכתוב "ערבי נחל" מתפרש רק לענין ערבות הגדלות על הנחל, ולא למעט צפצפה, ויבואו להכשיר צפצפה הגדלה על הנחל^[67].

שיעורה למצות נטילת לולב

שיעור אורך הערבה למצות נטילת-לולב*, נחלקו בו: דעת תנא קמא ששיעורה לכל הפחות שלשה טפחים^[68]. בדעת רבי טרפון, שאמר ששיעור ערבה נמדד באמה בת חמשה טפחים^[69], נחלקו אמוראים: רב דימי מפרש שיש לחלק את האמה הבינונית, ששיעורה ששה טפחים^[70], לחמשה חלקים, ושיעור הערבה הוא שלשה חלקים מתוכם, שהם שלשה טפחים ושלשה חמישיות^[71], ודעת רבין ששיעור שלשה טפחים שאמרו בערבה הוא לפי טפחים של אמה קטנה, של חמשה טפחים^[72], שאם נחלק אותה לששה חלקים, שיעור הערבה הוא שלשה חלקים מתוכם, דהיינו שני טפחים וחצי^[73]. שיעורים אלו נלמדים מהלכה-למשה-מסיני^[74]. ואף להלכה נחלקו, יש שכתבו ששיעורה הוא שלשה טפחים ושני חמישיות^[75], יש שכתבו ששיעורה הוא שני טפחים ומחצה^[76], ויש שכתבו ששיעורה ג' טפחים^[77], וכן נוהגים לכתחילה^[78].

שיעורה להושענא רבה

ערבה שנוטלים ביום הושענא-רבה*^[79], נחלקו בשיעורה: יש שכתבו שאין לה שיעור, ויוצאים בה אף בשיעור כל שהוא^[80], ויש שכתבו ששיעורה כשיעור ערבה למצות נטילת-לולב*^[81], ככל דיני הערבה של נטילת לולב, שנוהגים אף בערבה של הושענא-רבה*^[82]. לכתחילה, יש שכתבו שלדברי הכל יש ליטול ערבה כשיעור ערבה של נטילת לולב, משום הידור-מצוה*^[83]. וכתבו ראשונים שנהגו ליטול ענפים ארוכים ויפים, משום הידור מצוה^[84].

שיעורה להקפת המזבח

ערבה שהיו מקיפים בה את המזבח בחג^[85], כתבו אחרונים ששיעורה כשיעור ערבה שנוטלים ביום הושענא-רבה*^[86], ומה שאמרו שהיו מביאים ערבות באורך י"א אמה^[87], אין זה אלא לכתחילה^[88], משום הידור-מצוה*^[89], או כדי שיקיפו את כל שיעור המזבח^[90]. לא מצאו ערבות באורך י"א אמה, כתבו אחרונים שמכל מקום מצוה להביא ערבות ארוכות ככל היותר^[91].

אופן מדידת השיעור

שיעור הערבה נמדד ממקום חיבור הקנה לעץ^[92], אף שאין שם עלים, לפי שעיקר הערבה היא הקנה, ולא העלים^[93]. עלים היוצאים בראש הערבה אינם משלימים לשיעור^[94]. ענפים קטנים היוצאים מראש הערבה, נסתפקו אחרונים אם משלימים לשיעור^[95].

פסוליה

הדר

הערבה, יש סוברים שצריכה להיות מהודרת ונאה^[96], שכל ארבעת המינים הוקשו לאתרוג, שנאמר בו "פרי עץ הדר"^[97], או לפי שנאמר: זה אלי ואנוהו^[98]. לדעת רבי יהודה, הסובר שאתרוג שאינו "הדר" כשר^[99], אף ערבה שאינה מהודרת כשרה^[100]. בדעת רבי טרפון, הסובר, לדעת כמה ראשונים, שערבה שנקטם ראשה כשרה^[101], יש שכתבו שאין הערבה צריכה להיות מהודרת, שלדעתם הכתוב "הדר" נאמר דוקא לענין אתרוג, וכן לענין לולב, שסמוך לו בפסוק, אך לא לענין שאר מינים^[102].

על ערבה יבשה או קטומה, שיש סוברים שפסולות משום שאינן "הדר", עי' להלן^[103].

על הערבות שפסולן מחמת "הדר", אם פסולות רק ביום ראשון או אף בשאר ימים, ע"ע נטילת לולב.

כל הדינים שנאמרו בערבה למצות נטילת-לולב*, נאמרו אף בערבה למצות ערבה בהושענא-רבה*^[104], מלבד שיעורה, לסוברים כן^[105], ושיעור העלים שצריך שיהיו בה^[106].

יבשה

ערבה יבשה פסולה^[107], לפי שאינה "הדר"^[108], או לפי שנאמר: לא המתים יהללו יה^[109], וכיון שיבשה הרי היא כמת, ואין ראוי להלל בה את הקב"ה^[110], או שכיון שיבשה הרי היא כמי שאינה^[111].

שיעור היבשות הפוסל, נחלקו בו: יש שכתבו שהוא כשנפרכת ביד מחמת יבשותה^[112], שכל שיבשה כשיעור זה אינה בכלל "הדר"^[113], או לפי שטעם הפסול הוא משום שערבה יבשה היא כמי שאינה, לסוברים כן^[114], ורק כשנפרכת ביד היא כמי שאינה^[115]. ויש שכתבו שהשיעור הפוסל הוא כשהתלבנו פני הערבה מחמת יבשותם^[116], שלדעתם ערבה ירוקה אינה חשובה יבשה, לפי שאם תשרה במים תחזור ללחלוחיתה^[117].

כמושה

ערבה כמושה - היינו שניטלה ממנה הלחלוחית, אבל לא הגיעה לשיעור היבשות הפוסל^[118] - יש מהאחרונים שכתבו שלכתחילה לא יטלנה^[119], משום הידור-מצוה*^[120].

שיעור העלים היבשים

ערבה שיבשו רוב עליה חשובה ערבה יבשה ופסולה^[121]. נותרו שלש שורות עלים לחים בראשה, יש מהראשונים שנסתפקו לומר שכשרה^[122], שטעם פסול ערבה יבשה, לדעתם, הוא משום שאינה "הדר"^[123], וכל שנותרו שלשה שורות עלים לחים בראשה חשובה "הדר"^[124] - וכפי שאמרו בהדס, שאם יבשו כל עליו ונותרו שלשה בדי עלים לחים בראשו כשר, שחשוב "הדר"^[125] - או שמא לא אמרו כן אלא בהדס, שהדרו בעבותו, ולא בשאר מינים^[126].

יבש קנה הערבה

יבש רוב קנה הערבה, יש מהראשונים שכתבו שפסולה אף אם עליה לחים^[127]. יבש ראש הקנה, יש מהראשונים שכתבו שאף אם יבש ממנו משהו פסולה^[128], שדין ראש קנה הערבה כדין חוטמו של אתרוג*, שפסול, לדעתם, אף אם יבש בו משהו^[129].

קטומה

ערבה שנקטם ראשה - היינו ראש הקנה שלה^[130] - נחלקו בה: דעת סתם משנה שפסולה^[131], לפי שאינה "הדר"^[132]. בדעת רבי טרפון, הסובר, לדעת כמה ראשונים, שהדס שנקטם ראשו כשר^[133], יש שכתבו שאף ערבה שנקטם ראשה כשרה^[134], שדין "הדר" לא נאמר, לדעתם, אלא בלולב ואתרוג, ולא בשאר מינים^[135], או שאף שדין הדר נאמר אף בערבה, מכל מקום קטימת ראשה אינה פוגמת בהידורה^[136], כיון שדרכה להיקטם בעודה מחוברת^[137], או משום שאין קטימתה ניכרת בשעת נטילתה, כיון שאגודה היא עם הלולב ונמוכה ממנו^[138], או שכיון שאם עלתה בה תמרה כשרה^[139], אף אם לא עלתה כשרה^[140]. וכתבו שהלכה כרבי טרפון^[141]. להלכה, לכתחילה לא יטול ערבה שנקטם ראשה^[142], ואם אין לו אחרת, יש מהאחרונים שכתבו שיכול לברך עליה^[143], ויש שכתבו שביום ראשון של חג, שמצות לולב נוהגת בו מן התורה^[144], לא יברך, שספק דאורייתא לחומרא^[145], ורק בשאר ימים יברך^[146].

נקטמו העלים שבראשה

נשרו העלים שבראש הערבה, אם נשרו פחות מהשיעור הפוסל^[147], כשרה, ואין דינה כערבה קטומה, שדוקא קטימת הקנה חשובה קטימה^[148]. ואף לסוברים לענין לולב שאם נקטמו העלים שבראשו פסול אף אם לא נקטמה שדרתו^[149], היינו כיון שבכל הלולבים גדלים עלים מעל השדרה, ולפיכך העלה חשוב ראש הלולב, אבל בערבה, שישנן ערבות שאין בראשן עלה, אין העלה חשוב ראש הערבה, אלא הקנה, וכשרה^[150].

שיעור הקטימה

שיעור קטימת הערבה הפוסלת, לסוברים כן^[151], הוא אפילו בכל שהוא^[152].

נקטם ועלתה בו תמרה

נקטם ראש הערבה ועלתה בו תמרה - היינו בליטה קטנה העולה בראש העץ^[153] - לדברי הכל כשרה^[154], שהיא בכלל "הדר"^[155].

נקטם הלבלוב

נקטם החלק הגדל בראש קנה הערבה, המכונה "לבלוב", יש מהאחרונים שנסתפקו בדבר, האם חלק זה חשוב חלק מקנה הערבה, וקטימתו פוסלת, או שהוא חלק מהעלה, וכשר^[156]. ויש שכתבו שבכל אופן כשר, שאין קטימתו ניכרת, ואין זה חסרון ב"הדר"^[157]. נשר העלה העליון כשהיתה הערבה מחוברת לעץ, לדברי הכל כשרה, לפי שכך הוא דרך גדילת הערבה, שבסוף צמיחתה נושר ממנה עלה זה^[158]. לכתחילה, יש שנהגו ליטול דוקא ערבה שיש בה "לבלוב" בראשה, שבאופן זה ודאי שלא נקטם ראש הקנה^[159].

נשרו העלים

ערבה שנשרו עליה - וכן ערבה שלא היו בה עלים מתחילתה^[160] - פסולה לנטילת לולב^[161], שאין לה שם ערבה^[162], או לפי שאינה "הדר"^[163]. ונחלקו בשיעור העלים: א) יש שכתבו שאם נשארו רוב העלים כשרה^[164], ופירשו כן בדברי המשנה שערבה שנשרו מקצת עליה כשרה^[165]. לדעתם, הטעם שלענין ערבה שנוטלים בהושענא-רבה* יוצאים אף בערבה שנשרו רוב עליה^[166], היינו לפי שהקילו במצוה זו, שחיובה אינו מן התורה^[167]. ב) בדעת רב ששת, שאמר שבהושענא רבה יוצאים אף בערבה שאין בה אלא עלה אחד^[168], יש שכתבו שיוצאים בה אף ידי מצות נטילת לולב^[169]. מהם שכתבו שלא הכשירו אלא כשאותו עלה נשאר בראש הערבה^[170], ומהם שכתבו שאף אם נשאר בתחתית הערבה כשרה^[171]. ג) ובדעת רב נחמן, שאמר שיוצאים ידי מצות ערבה בהושענא-רבה* בערבה שיש בראשה שלשה עלים, לסוברים כן בדעתו^[172], יש שכתבו שיוצאים בה אף ידי מצות נטילת לולב^[173].

נחסר רוב העלה, חשוב כל העלה כמי שאינו^[174].

נשרו העלים מרוב הקנה

נשרו העלים מרוב קנה הערבה, אף שאינם אלא מיעוט העלים, כתבו אחרונים שדינה כנשרו רוב העלים, ופסולה, לסוברים כן^[175]. היתה הערבה גדולה יותר מהשיעור הנצרך^[176], אינה נפסלת אלא אם נשרו רוב העלים שבתוך השיעור^[177].

שיעור העלים לערבה בהושענא רבה

ערבה שנוטלים ביום הושענא-רבה*^[178], נחלקו כמה עלים צריך שיהיו בה: א) דעת רב ששת שמספיק שיהיה בה עלה אחד^[179], וכן יש שכתבו בדעת רב נחמן, שאמר שצריך שיהיו שלשה בדי עלים לחים^[180], שמודה שמספיק עלה אחד בכל ערבה^[181]. ב) יש שכתבו בדעת רב נחמן שצריך שיהיו בכל ערבה שלשה עלים^[182]. ג) ויש שכתבו בדעתו שצריך שיהיו עלים בכל אורך שיעור קנה הערבה^[183]. הלכה כרב ששת^[184], שהלכה כמותו לגבי רב נחמן באיסורים^[185], או שכיון שמצות ערבה בהושענא רבה אינה אלא מנהג נביאים^[186], הקילו בה^[187]. ומכל מקום כתבו גאונים שמכוער הדבר לעשות כן, ולכתחילה יש ליטול ערבה שיש בה שלשה עלים^[188]. ויש שפסקו כרב נחמן^[189]. היו בה עלים ונשרו, דינה כאילו לא היו בה אותם עלים מתחילה^[190].

שיעור העלים לערבה שבמזבח

ערבה שמקיפים בה את המזבח בחג^[191], נחלקו בשיעור העלים שצריך שיהיו בה: יש שכתבו שדינה כערבה שנוטלים ביום הושענא-רבה*^[192]. ויש שנראה מדבריהם שדינה כערבה של מצות נטילת-לולב*^[193].

נשרו קצת מהעלים

נשרו מקצת עלי הערבה, בשיעור שאינה נפסלת בו^[194], נחלקו בדינה: יש שכתבו שלכתחילה לא יטלנה^[195], ויש שכתבו שכשרה לכתחילה^[196].

נחלקו העלים

ערבה שנחלקו או נסדקו רוב עליה לארכן, יש שכתבו שפסולה^[197], שלדעתם זהו ששנינו שערבה שנפרצו עליה פסולה^[198], וכפי שפסלו, לדעתם, לולב שנחלקו עליו^[199]. ואינה פסולה אלא אם נסדק העלה ברוב ארכו^[200]. ויש מהאחרונים שכתבו שמעיקר הדין אין לחשוש לכך, אלא שלכתחילה יש ליטול ערבות שלא נסדקו לפי שערבות מצויות^[201].

נתדלדלו העלים

ערבה שניתקו העלים שלה ממקום חיבורם בקנה ונתדלדלו כלפי מטה, ולא נשרו לגמרי, יש שכתבו שפסולה^[202], שלדעתם זהו ששנינו במשנה שערבה שנפרצו עליה פסולה^[203], וכתבו אחרונים שלכתחילה יש לחוש לדבריהם^[204].

נסדק הקנה

ערבה שנסדק הקנה שלה לארכו, כתבו ראשונים שאם נסדק מיעוטו כשרה^[205], אף אם נסדק מלמעלה^[206], לפי שדרך הסדק של ערבה להתהדק, ואדם יכול להחזירו לעמוד כשלם^[207], או שאף אם נסדק בשיעור שאין אדם יכול להחזירו לשלמותו מכל מקום בערבה אין זה פוגם ב"הדר"^[208]. נסדק רובו, פסולה^[209], לפי שאין לה שם ערבה, ואינה אלא שברי ערבה^[210].

על ערבה שנוטה לצדדים או שעליה נוטים כלפי מטה, אם פסולה משום שאינה כדרך גדילתה, ע"ע נטילת לולב.

על מחלוקת האחרונים בערבה כבושה במים, ע"ע כבוש^[211].

הערות שוליים