אנציקלופדיה תלמודית:עמוד השחר

הגדרת הערך - הזמן שבסוף הלילה* שבו מתחילים השמים להאיר מצד מזרח, ומכאן ואילך הוא חשוב יום*.

מהותו וזמנו

מהותו

עמוד השחר הוא עמוד אור שבוקע בבוקר בצד מזרח קודם עלות השמש^[1], והוא הזמן שבו מתחיל הבוקר להאיר בעולם^[2]. עמוד זה נקרא בשם "שחר" כיון שממנו והלאה סרה שחרות הלילה^[3], או ששחר הוא כינוי לאור שנראה בשמים לפני זריחת השמש^[4]. במקרא נקרא זמן זה עלות השחר^[5], וכן נקרא זמן זה עפעפי שחר^[6]. על זמנים נוספים, שיש סוברים שהם שמות אחרים לעמוד השחר, עי' להלן^[7].

זמנו

זמנו של עמוד השחר, נחלקו בו תנאים ואמוראים: ר' יהודה אומר שהוא קודם הנץ-החמה* - הנקודה הראשונה מהחמה שמתחילה להתנוצץ על העולם מיד כשמתחיל גוף השמש לעלות^[8] - כדי שילך אדם ארבעה מילים^[9], וכן אמרו בירושלמי שמעלות השחר עד הנץ החמה יש זמן הילוך ארבעה מילים^[10]. ועולא ורבא אמרו שזמן עמוד השחר הוא קודם הנץ החמה כדי שילך אדם חמשה מילים^[11], ולמדוהו מהמרחק שהלך לוט מסדום לצוער, שיצא מסדום בעמוד השחר, שנאמר: וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט וגו'^[12], והגיע לצוער בהנץ החמה, שנאמר: השמש יצא על הארץ ולוט בא צֹערה^[13], ואמר ר' חנינא שהמרחק ביניהם הוא חמשה מילים^[14]. להלכה, יש פוסקים שזמנו של עמוד השחר הוא כדי הילוך ארבעה מילים לפני הנץ החמה^[15]. ויש פוסקים שזמנו הוא כדי הילוך חמשה מילים לפני הנץ החמה^[16]. על שיעור הזמן של הילוך מיל, עי' בנספח לע' מידות ומשקלות (שיעוריהם)^[17] וע' מיל.

סוג השעות שבהן הזמן נמדד

סוג השעות שבהן נמדד הזמן שבין עמוד השחר להנץ החמה, יש מן הראשונים סוברים שהוא שעות זמניות, שמשתנות על פי השתנות אורך היום על פני עונות השנה^[18]. ויש מן הראשונים סוברים שהוא שעות שוות ולא שעות זמניות שמשתנות על פי עונות השנה^[19], ומכל מקום אף לדעה זו יש מן האחרונים סוברים שאין הזמן שבין עמוד השחר להנץ החמה שוה בכל הזמנים ובכל המקומות, אלא הוא נקבע על פי מיקום השמש מתחת לאופק ביום הבינוני בארץ ישראל בזמן של הילוך ארבעה - או חמשה^[20] - מילים קודם הנץ החמה, ובמקומות ובזמנים שמיקום כזה של השמש הוא בזמן אחר, אותו זמן הוא עמוד השחר^[21]. על זמנו של עמוד השחר במדינות הצפון שבהן אין החמה מתרחקת בקיץ מתחת לאופק ואורה נראה כל הלילה, ע"ע חצות^[22].

ביחס לאילת השחר

אילת השחר, והיא הזמן שבו כוכב הבוקר – נוגה^[23] - מאיר קודם עלות השחר^[24], או שהיא כמין שני עמודים של אור שנראים במזרח^[25], אמר ר' חנינא שעמוד השחר מאוחר לה מהלך ארבעה מילים^[26]. ויש מן האחרונים סוברים בדעת ר' יוסי בן ר' בון, שהוא חולק וסובר שאילת השחר היא עמוד השחר^[27], וכן יש מן הראשונים סוברים שאילת השחר היא עלות השחר^[28].

ביחס לקריאת הגבר

קריאת הגבר – שבה או בסמוך אליה תורמים את הדשן בכל יום^[29], וכן לדעת רבי אלעזר בן רבי שמעון^[30] עד אליה מותר לאכול ולשתות בתעניות שמותרים לאכול ולשתות בהן משחשכה^[31] – נחלקו בזמנה ביחס לעמוד השחר: א) מדברי רבן גמליאל נראה שזמנה הוא בעמוד השחר^[32]. וכן בדעת רב שאמר שקריאת הגבר היא קריאת הכרוז^[33], שמכריז קומו כהנים לעבודתכם^[34], יש מן הראשונים סוברים שזמנה הוא בעמוד השחר^[35]. וכן בדעת ר' שילא שאמר שקריאת הגבר היא קריאת התרנגול^[36], יש מן האחרונים סוברים שזמנה הוא בעמוד השחר^[37]. וכן יש מן הראשונים שנראה מדבריהם, וכן סוברים אחרונים, שזמנה של קריאת הגבר הוא בעמוד השחר^[38]. ב) ויש מן הראשונים סוברים בדעת ר' שילא, שזמנה של קריאת הגבר הוא זמן רב קודם עמוד השחר^[39]. וכן יש מן הראשונים סוברים בדעת רב, שזמנה של קריאת הגבר הוא קודם עמוד השחר^[40]. וכן יש מן הראשונים סוברים שזמנה של קריאת הגבר הוא קודם עמוד השחר^[41], מהם סוברים שזמנה הוא שליש הלילה לאחר חצות הלילה^[42], והיינו סוף האשמורה* התיכונה^[43], ומהם סוברים שזמנה הוא מעט קודם עמוד השחר^[44]. ויש מן האחרונים סוברים שזמן קריאת הגבר הוא בחצות הלילה^[45]. ג) ויש מן האחרונים סוברים בדעת ראשונים, שלסוברים שקריאת הגבר היא קריאת התרנגול, כמה זמנים יש בה: לענין תעניות – שעד קריאת הגבר אוכלים ושותים בהן, לסוברים כן^[46] – קריאת הגבר היא קריאתו הראשונה של התרנגול, וזמנה מוקדם לעמוד השחר, ואילו לענין תרומת הדשן – שמקריאת הגבר ואילך היו תורמים את הדשן בכל יום^[47] – קריאת הגבר היא קריאתו השלישית של התרנגול, וזמנה בעמוד השחר^[48].

על זמנו של האיר-המזרח*, אם הוא עמוד השחר או שהוא מאוחר יותר, ע"ע האיר המזרח: זמנו.

חשיבותו כיום וכבוקר

עמוד השחר, אמרו בגמרא שהזמן שממנו ואילך חשוב יום^[49], שנאמר: ואנחנו עֹשים במלאכה וגו' מעלות השחר^[50], ונאמר: והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה^[51], שכל זמן שעוסקים במלאכה קראו הכתוב יום^[52], ואף בלשון בני אדם הוא קרוי יום, לפי שהאיר היום קצת^[53]. ואף בדעת האומרים שזמן זה קרוי עדיין לילה^[54], יש מן הראשונים סוברים שהם מודים שיום הוא, ואינו קרוי לילה אלא לגבי זמן קריאת-שמע* של ערבית – שבמקום אונס יוצא בה ידי חובה אף לאחר שעלה עמוד השחר^[55] - שלא נאמר בה בכתוב "יום ולילה" אלא: ובשכבך ובקומך^[56], ואף לאחר שעלה עמוד השחר אנשים עדיין ישנים^[57], וכן לעניין מצוות התלויות בראיה – כגון ציצית*, לסוברים כן^[58], וכגון הנחת-תפילין*^[59] - הוא קרוי עדיין לילה^[60], ועל חשיבותו כיום לעניין שאר מצוות, עי' להלן: חשיבותו בהלכה^[61]. וכן אמרו שמעמוד השחר ואילך חשוב בוקר*^[62], שנאמר: הבֹּקר אור^[63], התורה קראתו לאור בוקר^[64]. ויש מן הראשונים סוברים בדעת תנאים שאף הזמן שלאחר עמוד השחר חשוב לילה – עד הנץ החמה^[65] - ואף על פי שיש שקוראים לזמן זה יום, אין זה אלא מחמת שיש אנשים שכבר ערים בזמן זה^[66], ובלשון סתם בני אדם הוא נקרא לילה, לפי שעדיין לא האיר היום^[67]. וכן יש מן הראשונים סוברים שעמוד השחר עודנו לילה^[68], ואינו קרוי בוקר אלא דרך מקרה, אבל הבוקר האמיתי מתחיל מאוחר יותר^[69].

על זמן עלות השחר, שנחלקו בו ראשונים ואחרונים אם חשוב הוא כתחילת היום לחישוב השעות הזמניות של היום והלילה, ע"ע אשמורה^[70] וע' יום^[71] וע' שעה.

חשיבותו בהלכה

הדינים התלויים בעמוד השחר, רובם הוא מפני שמאותו זמן מתחיל היום, הן במצוות שזמנן כל הלילה, שמצותן היא עד שיעלה עמוד השחר^[72], והן במצוות שזמנן ביום או בבוקר, שאף על פי שלכתחילה מצותן היא מהנץ החמה ואילך, או מזמן שבו יש די אור להכיר בדברים מסוימים, בדיעבד אם עשאן מעמוד השחר יצא ידי חובה^[73], ומהן שאף לכתחילה מצותן מעמוד השחר^[74], והן בדברים שמותרים בלילה ואסורים ביום, שזמן איסורם מתחיל מעמוד השחר^[75]. ויש דינים שתלויים בעמוד השחר מפני שהוא חשיבות אותו זמן לכשעצמו^[76].

במצוות שזמנן כל הלילה

מצוות שזמנן כל הלילה, מצותן היא עד שיעלה עמוד השחר^[77], ולכן קריאת שמע של ערבית, שזמנה כל הלילה לדעת רבן גמליאל^[78], מצותה היא עד שיעלה עמוד השחר^[79]. וכן תפילת ערבית*, שזמנה כל הלילה, לסוברים כן^[80], אמרו במדרש, וכן יש מן הראשונים סוברים, שמצותה היא עד שיעלה עמוד השחר^[81]. וכן הקטר חלבים ואמורים – של קרבנות שנזרק דמם ביום^[82] – שזמנו כל הלילה^[83], מצותו היא עד שיעלה עמוד השחר^[84]. וכן כל הקדשים* הנאכלים ליום ולילה – אשם*, חטאת*, כבשי-עצרת*, מנחות*, תודה*^[85], והוא הדין איל-נזיר*^[86] - לדעת רבן גמליאל מצות אכילתם היא עד שיעלה עמוד השחר^[87]. וכן מצות אכילת-פסחים* בלילי פסחים, לדעת חכמים ור' עקיבא שאמרו שזמנה כל הלילה^[88], מצותה היא עד שיעלה עמוד השחר^[89]. וכן מצות אכילת-מצה* בלילי פסחים לדעתם, מצותה היא עד שיעלה עמוד השחר, כיון שהוקשה אכילת מצה לאכילת הפסח^[90]. וכן קריאת הלל* בלילי פסחים^[91], מצותה היא עד שיעלה עמוד השחר^[92]. וכן מקרא-מגילה* בליל פורים, שזמנה כל הלילה^[93], מצותה היא עד שיעלה עמוד השחר^[94]. וכן הדלקת נר חנכה*, בדיעבד כשלא הדליק בזמן – שהוא משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק^[95] - שיש סוברים שזמנה כל הלילה^[96], וכן בזמנים שמדליקים בתוך הבית - כגון בשעת הסכנה^[97] – שיש סוברים שזמנה כל הלילה^[98], מצותה היא עד שיעלה עמוד השחר^[99]. וכן ספירת-העומר*, שזמנה כל הלילה^[100], מצותה היא עד שיעלה עמוד השחר^[101]. וכן קצירת העומר*, שזמנה כל הלילה^[102], מצותה היא עד שיעלה עמוד השחר^[103].

במצוות שזמנן ביום או בבוקר

מצוות שזמנן ביום או בבוקר, אף על פי שלכתחילה אין לעשותן אלא משעת הנץ החמה^[104], שזמן זה הוא ברור וידוע לכל^[105], וקודם לכן אין הכל בקיאים בו^[106], או שקודם לכן טרם האיר היום והוא נראה כלילה^[107], מכל מקום כשעשאן מעמוד השחר יצא ידי חובה בדיעבד^[108], וכן בשעת הדחק, כגון המשכים לצאת לדרך, יכול לעשותן אף לכתחילה מעמוד השחר^[109], כיון שמעיקר הדין חשוב הוא כיום^[110], ולכן מקרא מגילה של יום הפורים^[111], הקורא מעמוד השחר יצא^[112], ובשעת הדחק כגון המשכים לצאת לדרך, יכול לקרותה לכתחילה מזמן זה^[113]. וכן מילה*, שזמנה ביום^[114], המל מעמוד השחר יצא^[115]. וכן חייבי טבילות שטבילתם ביום – כגון זב*^[116] וזבה*^[117] וטמא-מת*^[118] ומצורע*^[119] ושומרת-יום-כנגד-יום*^[120] - הטובל מעמוד השחר יצא^[121]. וכן הזאה*, שזמנה ביום^[122], המזה מעמוד השחר יצא^[123]. וכן קריאת הלל, שזמנה ביום^[124], הקורא מעמוד השחר יצא^[125]. וכן תקיעת-שופר* שזמנה ביום^[126], התוקע מעמוד השחר יצא^[127], ובשעת הדחק כגון המשכים לצאת לדרך, יכול לתקוע לכתחילה מזמן זה^[128]. וכן נטילת-לולב*, שזמנה ביום^[129], הנוטל מעמוד השחר יצא^[130], ובשעת הדחק כגון המשכים לצאת לדרך, יכול ליטלו לכתחילה מזמן זה^[131]. וכן תפילת מוסף*, שזמנה ביום^[132], המתפלל מעמוד השחר יצא^[133]. וכן ודוי-מעשר*, שמצותו ביום^[134], המתודה מעמוד השחר יצא^[135]. וכן כל עבודות שבמקדש שזמנן ביום – כגון קרבן-מוסף*^[136], וודוי* פרים^[137], ווידוי יום הכפורים^[138], וסמיכה*^[139], ושחיטת קרבנות^[140], ותנופה* בקרבנות^[141], והגשה* של מנחות* למזבח^[142], וקמיצה* של מנחות^[143], והקטרה* של מנחות^[144], ומליקה* של חטאת-העוף* ושל עולת-העוף*^[145], וקבלה* של דם הקרבנות^[146], וזריקתו על המזבח^[147] - העושה אותן מעמוד השחר יצא^[148]. וכן השקאת-סוטה*, שזמנה ביום^[149], המשקה מעמוד השחר יצא^[150]. וכן עריפת עגלה-ערופה*, שזמנה ביום^[151], העורף מעמוד השחר יצא^[152]. וכן טהרת-מצורע*, שעיקרה אינה נעשית אלא ביום^[153], העושה אותה מעמוד השחר יצא^[154]. וכן תפילת שחרית*, שעיקר זמנה לכתחילה הוא מהנץ החמה^[155], המתפלל מעמוד השחר יצא^[156], ובשעת הדחק, כגון במשכים לצאת לדרך, יכול אף לכתחילה להתפלל אותה מעמוד השחר^[157].

במצוות שזמנן תלוי בראיה והכרה

מצוות שזמנן תלוי בכמות אור שבו אפשר לראות ולהכיר, כשעשאן מעמוד השחר, יש מן הראשונים סוברים שיצא בהם ידי חובה בדיעבד, וכן בשעת הדחק, כגון המשכים לצאת לדרך ולא תהיה לו אפשרות לעשותן כשיגיע זמנן, יש סוברים שהוא יכול לעשותן מעמוד השחר אף לכתחילה^[158], כגון קריאת שמע של שחרית, שיש סוברים שזמנה משיראה את חברו בריחוק ארבע אמות ויכירנו^[159], וכן הלכה^[160], הקורא אותה מעמוד השחר, יצא ידי חובה בדיעבד^[161], וכשהוא משכים לצאת לדרך ולא יוכל לקוראה בזמנה, יכול לקרותה מעמוד השחר אף לכתחילה^[162], שכיון שזמן קריאתה תלוי בזמן קימה^[163], ויש אנשים שקמים כבר בעמוד השחר, הרי זה חשוב זמנה בשעת הצורך^[164]. וכן ציצית*, אף על פי שיש סוברים שזמנה אינו אלא משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה^[165], שנאמר בה: וראיתם אֹתו^[166], רְאִיה גמורה^[167], יש סוברים שבדיעבד יכול לברך עליה כבר מעמוד השחר, שאף על פי שאין בשעה זו ראיה גמורה, מכל מקום יש בה קצת ראיה^[168], או שהדבר דומה לשאר מצוות שזמנן ביום, שבדיעבד יוצא בהן ידי חובה כבר מעמוד השחר^[169]. וכן תפילין, שזמן הנחתן בבוקר משיראה את חברו בריחוק ארבע אמות ויכירנו^[170], בדעת הסוברים שזמן זה נקבע לפי שאף בתפילין יש דין ראיה^[171], יש מן האחרונים סוברים שכשצריך להניחם קודם זמנם, כגון ביוצא לדרך, יכול לברך עליהם משעלה עמוד השחר^[172].

מצוות שלכתחילה זמנן מעמוד השחר

יש מצוות שזמנן ביום או בבוקר, שלכתחילה מצוותן היא כבר מעמוד השחר^[173], כגון בנין בית-המקדש*, שזמנו רק ביום^[174], ולכתחילה מצוותו מעמוד השחר^[175]. וכן שחיטת קרבן תמיד* של שחר, מעיקר הדין לכתחילה מצוותה היא מעמוד השחר^[176], שבניגוד לשאר מצוות שזמנן ביום, שהמתאחר בהן אינו מפסיד כלום – ולכן עדיף לדחות את התחלת עשייתן לזמן הנץ החמה שהוא ברור לכל^[177] - בתמיד של שחר הקדמתו מצווה, שנאמר בו: בֹּקר^[178], או שבתמיד של שחר אין חשש שיטעו בו כשישחטוהו קודם הנץ החמה^[179], לפי שכהנים-זריזים-הם*^[180], ועל הטעם שתקנו שאין לשחוט את קרבן התמיד של שחר עד שיאירו כל פני המזרח, ע"ע האיר המזרח^[181] וע' תמיד. וכן ציצית, שזמנה ביום, לסוברים כן^[182], יש מן הראשונים סוברים שלכתחילה מצוותה היא מעמוד השחר, שהואיל ולא נאמר בה "יום" אלא "ראיה" – וראיתם אֹתו^[183] – כבר מעמוד השחר אפשר לראות^[184], ומברכים עליה החל מזמן זה^[185]. וכן ברכת יוצר אור, שזמנה ביום^[186], יש מן הראשונים סוברים שלכתחילה מצוותה היא מעמוד השחר, שהואיל ועלה עמוד השחר, מתחילה כבר מעט הנאה מהאור^[187].

דברים שמותרים בלילה ואסורים ביום

דברים שמותרים בלילה ואסורים ביום, זמן איסורם מתחיל מעמוד השחר^[188], ולכן תעניות שמותרים לאכול ולשתות בהם משחשכה – כגון שלוש תעניות ראשונות של תענית-גשמים*, ושבעה-עשר-בתמוז* וצום-גדליה* ועשרה-בטבת* ותענית-אסתר*^[189], והוא הדין תענית-יחיד*^[190] - אמר רבי^[191] שאפשר לאכול ולשתות בהן עד עמוד השחר^[192], וכן הלכה^[193].

בדינים שבהם הוא חשוב לעצמו

חשיבות עמוד השחר בתור זמן לעצמו מצינו באיסורים שונים, שבהם יש לעשות דבר מסוים עד סוף הלילה, וכשהגיע עמוד השחר וטרם עשה את המוטל עליו, מיד עובר על האיסור^[194], כגון באיסור בל-תלין* - שנאמר בו: לא תלין פעֻלת שכיר אתך עד בֹּקר^[195] - ששכיר יום שגובה את שכרו כל הלילה^[196], כשאחר בעל הבית מלשלם לו ועלה עמוד השחר, מיד עובר על האיסור^[197]. וכן באיסור הלנת-המת* - שנאמר בו: לא תלין נבלתו על העץ^[198] - כשנשתהה מלקבור את המת ועלה עמוד השחר, מיד עובר על האיסור^[199]. וכן באיסור להותיר מבשר הקדשים לאחר זמן אכילתם – שנאמר בהם: לא תותירו ממנו עד בֹּקר^[200], וכן נאמר בהם: לא יניח ממנו עד בֹּקר^[201], וכן נאמר: לא ישאירו ממנו עד בֹּקר^[202] - בקדשים שזמן אכילתם כל הלילה^[203], ונתאחר מלאכלם ועלה עמוד השחר, מיד עובר על האיסור^[204]. וכן באיסור להניח אמורים ואברים של קרבנות מלהקטירם – ולא ילין חלב חגי עד בֹּקר^[205] - שזמן הקטרתם כל הלילה^[206], כשנתאחר מלהקטירם ועלה עמוד השחר, מיד עובר על האיסור^[207]. וכן מצינו חשיבות של עמוד השחר בתור זמן לעצמו בדינים נוספים, שמיד כשהגיע עמוד השחר מתחיל דינם^[208], כגון בישיבת-סוכה*, שהישן בביתו עקב ירידת גשמים – שאז הוא פטור מן הסוכה^[209] – ופסקו הגשמים, אפילו אם נעור משנתו, אין מטריחים אותו לחזור ולישון בסוכה עד שיעלה עמוד השחר^[210], ששנת כל הלילה חשובה שינה אחת וכן הוא דרך העולם^[211]. וכן מצינו בקדשים שנפסלים בלינה*^[212], שמיד כשעלה עמוד השחר נפסלו^[213]. וכן מצינו בדין נותר*, שכל הנאכלים ליום ולילה^[214], מיד כשעלה עמוד השחר – ונאסרו באכילה^[215] – הרי הם נעשים נותר^[216]. וכן מצינו בברכת-התורה*, שלסוברים שאפילו כשישן על מיטתו אינו צריך לברך קודם שיתחיל יום חדש^[217], חיוב הברכה מתחיל מעמוד השחר^[218], וכן לסוברים שכשמתחיל יום חדש מתחייב בברכה אף על פי שלא ישן^[219], חיוב הברכה מתחיל מעמוד השחר^[220].

הערות שוליים