אנציקלופדיה תלמודית:עולת יולדת

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - קרבן עולה שמביאה יולדת לטהרתה.

החיוב

יולדת - הטמאה משום הלידה[1] - במלאת ימי טהרתה - ביום ארבעים ואחד לזכר, ויום שמונים ואחד לנקבה[2] - חייבת להביא קרבן, כבש לעולה - ונסכיו[3] - מלבד מה שמביאה חטאת בן יונה או תור, שנאמר: ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעלה[4], ואם אין ידה משגת, מביאה שתי תורים או שני בני יונה, אחד לעולה ואחד לחטאת, שנאמר: ואם לא תמצא ידה די שה ולקחה שתי תרים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת[5], היה לה די שה, ואין לה די צרכיו - והם הנסכים*[6] - אינה חייבת אלא בקרבן עני, שנאמר: די שה[7].

בנדר ובנדבה

עולת יולדת, אינה באה בנדר ובנדבה[8]. לפיכך השוחט חולין לשם עולת יולדת, שחיטתו כשרה[9], שאין עולת יולדת באה בנדר ובנדבה[10]. על פרטי הדין ע"ע עולה.

נסכים

עולת יולדת מביאים עמה נסכים*, כשיעור הידוע לעולה[11], וכך דרשו: לכבש[12], זו עולת יולדת[13].

סדר ההקרבה

את העולה מקריבים לאחר הקרבת החטאת, כדרך שאר מקומות שעולה קודמת לחטאת, ואפילו חטאת העוף הבאה עם עולת בהמה - כגון יולדת עשירה[14] - קודמת החטאת לעולה[15], ואף על פי שהכתוב הקדים עולה לחטאת, שנאמר: כבש בן שנתו לעלה ובן יונה או תר לחטאת[16], וביולדת ענייה נאמר: אחד לעלה ואחד לחטאת[17], למקראה הקדימה הכתוב[18], ולא שתיקרב תחילה[19]. בפירוש "למקראה" ע"ע יולדת[20].

קודם הזמן

הביאה עולתה קודם הזמן שצריכה להביא, היינו שהביאה בתוך ימי מלאת[21], העולה כשרה, אבל אינה עולה לחובתה, ועולת נדבה היא[22].

בספק

אשה שספק הפילה ספק לא הפילה, כגון שלא הוחזקה מעוברת*, והפילה בשעה שעברה בנהר, שהיא ספק יולדת[23], או שהפילה וספק אם יש בו מצורת אדם[24], כתבו ראשונים שמלבד החטאת שמביאה[25], מביאה עולה, ומתנה עליה שאם ילדה מין חובה תהא לחובתה, ואם לאו תהא עולת נדבה[26]. ויש שכתבו בדעת ראשונים שאין מצריכים אדם להביא עולה מספק[27].

לאחר מיתה

היולדת שהביאה חטאתה ומתה, יביאו יורשים עולתה[28], ואפילו לא הפרישתה מחיים[29], שכבר נשתעבדו נכסיה לקרבן, והשעבוד דין תורה הוא[30], כמו בשאר עולות של מחוסרי כפרה שחייבים היורשים להפריש מנכסים שירשו מאביהם[31]. על פרטי הדין ע"ע חייבי קרבנות[32], וע' יורש (א)[33].

הערות שוליים

  1. ע"ע טומאת יולדת.
  2. רמב"ם מחוסרי כפרה פ"א ה"ה.
  3. עי' רמב"ם מעה"ק פ"ב ה"ב, וע"ע נסכים.
  4. ויקרא יב ו. וע"ע חטאת העוף: חיובה וחשיבותה.
  5. ויקרא שם ח. רמב"ם מחו"כ שם ה"ג ושגגות פ"י ה"ב.
  6. פי' הראב"ד ור"ש משאנץ וק"א שם, וכ"ה ברמב"ם שגגות שם.
  7. תו"כ שם; רמב"ם שם.
  8. רמב"ם שם.
  9. חולין מא ב; רמב"ם שחיטה פ"ב ה"כ.
  10. רמב"ם שם.
  11. ע"ע נסכים.
  12. במדבר טו ה.
  13. גמ' מנחות צא ב.
  14. רש"י זבחים צ א ופסחים נט א; ראב"ד לתו"כ דלהלן. ועי' תוס' הרא"ש הוריות יג א, שלא יתכן עולת בהמה וחטאת העוף באדם אחד, וצ"ב שהרי כ"ה ביולדת, ועי' ישר הורי (יוז'וק) הוריות שם מכמה אחרונים שישבו.
  15. תו"כ ויקרא דבורא דחובה פרק יח; ברייתא זבחים שם וש"נ.
  16. ויקרא יב ו. רש"י ערכין כא א.
  17. שם שם ח. רש"י זבחים שם ד"ה כאן, בביאור דברי ר"א בברייתא שם.
  18. רבא זבחים שם.
  19. רש"י שם. על מי שעבר והקדים עולה לחטאת, ע"ע חטאת: קדימתה.
  20. ציונים 633 ואילך.
  21. עי' ציון 2.
  22. עי' משנה שם ורש"י, ורמב"ם שם.
  23. ע"ע יולדת ציון 161.
  24. תוספתא כריתות פ"א. ועי"ש שהוזכר גם ספק בן קיימא, ועי' חזון יחזקאל שם ביאור ספק זה.
  25. עי' ציון 4.
  26. רש"י שם, וכ"כ רש"י ערכין ח ב ד"ה ואינו, לענין ספק זבה; מאירי חולין קלד א.
  27. מקדש דוד קדשים סי' יב אות ח, בד' תוס' נזיר ס א ד"ה תגלחת שכ"כ לענין קרבנות נזיר טמא, וע"ע קרבנות.
  28. משנה קנים סוף פ"ב והובאה בקדושין יג ב, וש"נ: רמב"ם מחוסרי כפרה פ"א הי"ג.
  29. ר' יוחנן בקדושין שם ובירושלמי חגיגה פ"א סוף ה"א: רמב"ם שם.
  30. רמב"ם שם ע"פ גמ' קדושין שם.
  31. פי' הראב"ד ופי' הרז"ה קנים שם.
  32. ציונים 30 ואילך.
  33. עי"ש: בקרבנות המוריש.