אנציקלופדיה תלמודית:סומא

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - אדם עיור, לענין חיובו וכשרותו בהלכות שונות


חיובו במצוות

סומא, אם חייב במצוות, נחלקו תנאים: דעת ר' יהודה שפטור[1], כשם שהוא פטור לדעתו ממשפטים[2], שנאמר: אלה המצות והחקים והמשפטים[3], כל שישנו במשפטים ישנו במצוות וחוקים וכל שאינו במשפטים אינו במצוות וחוקים[4]. ודעת חכמים, החולקים וסוברים שסומא חייב במשפטים[5] - וכן דעת ר' מאיר[6] - שחייב גם במצוות[7]. ומן האחרונים יש שכתבו שמחלוקת ברייתות היא בדעת ר' יהודה אם סומא פטור מכל המצוות[8]. להלכה כתבו גאונים וראשונים שסומא חייב במצוות[9], ויש ראשונים שכתבו להלכה שפטור[10], ונדחו דבריהם[11].

פיתח ונסתמא

סומא שפטור מן המצוות, לסוברים כן[12], הוא אפילו מי שהיה פיתח ונסתמא[13], שהרי הפטור ממצוות נלמד מפטור סומא ממשפטים[14], והפטור ממשפטים נלמד מתוך שאינו בכלל עדים-זוממים*[15], ואף פיתח שנסתמא אינו בכלל עדים זוממים[16].

סומא מעיקרו

סומא שחייב במצוות לסוברים כן[17], היינו בין סומא מעיקרו ובין פיתח שנסתמא[18]. ומן האחרונים יש מי שכתב שסומא מעיקרו פטור מן המצוות לדברי הכל, ולא נתחייב במצוות - מן התורה - לסוברים כן, אלא פיתח שנסתמא[19].

בעין אחת

סומא בעין אחת הרי הוא ככל ישראל וחייב במצוות לדברי הכל[20].

במצוות לא תעשה

סומא, לסוברים שפטור מן המצוות[21], מן הראשונים והאחרונים יש שכתבו שפטור גם ממצוות לא-תעשה*[22], וביארו אחרונים שכיון שלמדו לפוטרו ממצוות מתוך שנאמר: אלה המצות החקים והמשפטים[23], הרי שגם מצוות לא תעשה בכלל[24]. ויש שכתבו שאין סומא פטור אלא ממצוות עשה, אבל חייב בלא תעשה[25], שהרי הוא בן דעת ואין הדעת סובלת שפטרתו תורה מכל האיסורים כעבודה-זרה* גלוי-עריות* ושפיכות-דמים* וחילול שבת[26], והכתוב שלמדו ממנו לפטור סומא ממצוות נאמר בו: לעשות[27], הרי שאין בכלל פטור זה אלא מצוות שיש בהן עשייה[28]. מן הסוברים שסומא חייב במצוות לא תעשה, יש שפירשו שפטור סומא הוא ממצוות שקיומן בקום ועשה בלבד ולא ממצוות שקיומן בשב ואל תעשה[29], ומהם יש שכתבו שמטעם זה סומא מצווה גם בלאו-הבא-מכלל-עשה*, שכן קיומו הוא בשב ואל תעשה[30], ויש שנראה מדבריהם שסומא חייב בכל מצוות לא תעשה גם אם קיומן הוא בקום עשה[31], וכן יש שצדדו בדעת ראשונים שאף על פי שסומא חייב במצוות לא תעשה, מכל מקום אינו חייב בלאו הבא מכלל עשה[32].

בעשה המנתק לאו

עשה הבא לניתוקו של לאו-הניתק-לעשה*, יש מן האחרונים שצדדו שסומא חייב בו, לדעתם שסומא חייב במצוות לא-תעשה*[33], שכיון שכל עוד שלא קיים הסומא את העשה עדיין הוא עומד בעבירת הלאו, מוטל עליו לקיים את העשה ולנתק את הלאו שהוא מחויב בו[34], או שכיון שמצות עשה זו כרוכה בלאו, כל שהוא מחויב בלאו מחויב גם בעשה[35].

במצוות שבן נח חייב בהן

מצוות שבן-נח* חייב בהן[36], כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שגם לסוברים שסומא פטור מן המצוות[37], הוא חייב בהן[38] - כשם שסומא בן נח חייב במצוותיו, לדעתם[39], שמדרשת הכתוב למעט סומא ממצוות[40], לא נתמעטו אלא ישראל[41] - שאף אם לא נתקדש הסומא בקדושת ישראל בהר סיני, מכל מקום ודאי שהוא בכלל קדושת בן נח[42], ולא יתכן שהותר לסומא לרצוח ולנאוף[43]. ויש שנראה מדבריהם שלסוברים שסומא פטור מן המצוות הוא פטור גם ממצוות שבן נח חייב בהן[44].

באיסורי כרת

איסורים שחייבים עליהם כרת*, מן האחרונים יש שכתבו שסומא חייב בהם[45]. ויש שנראה מדבריהם שסומא פטור גם מאיסורים שחייבים עליהם כרת[46].

במצוות הנוהגות קודם מתן תורה

מצוות שהיו נוהגות קודם מתן תורה יש אחרונים שכתבו שסומא חייב בהן, גם לסוברים שהוא פטור משאר מצוות - כשם שהוא חייב במצוות בני נח, לדעתם[47] - ולפיכך כתבו שמצות פריה-ורביה*, שנהגה קודם מתן תורה[48], סומא חייב בה לדברי הכל[49]. ומטעם זה צדדו אחרונים שסומא ישנו במצות יבום* והיא דוחה עבורו את לא-תעשה* של אשת-אח* - שהותר במקום יבום[50] - גם לסוברים שסומא פטור ממצוות עשה וחייב בלא תעשה[51], כי מצות יבום תלויה במצות פריה ורביה שהוא חייב בה[52].

באמונות ודעות

מצוות שענינן אמונות ודעות, מן האחרונים יש שכתבו שסומא חייב בהן, גם לסוברים שפטור מכל המצוות[53], שלא פטרתו תורה אלא ממצוות התלויות במעשה, או גם בהמנעות ממעשה לסוברים כן[54], אבל לענין מצוות התלויות באמונה, הן בתורה שבכתב והן בתורה שבעל פה ובדברי חכמים, דינו ככל ישראל[55].

במצוות שמחמת נס

מצוות שעיקרן זכרון לנס - שנשים חייבות בהן גם אם הזמן גרמן מפני שאף הן היו באותו הנס[56] - נראה מדברי ראשונים, וכן כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שסומא, לסוברים שפטור ממצוות[57], אף על פי שאף הוא באותו הנס הרי הוא פטור מהן[58], ומן האחרונים יש שביארו הטעם שכיון שהסומא פטור מכל המצוות ואינו בן חיוב כלל הרי שגם חובת קביעת המצוה לזכר הנס אינה נוהגת בו[59]. ויש אחרונים שנראה מדבריהם שסומא חייב במצוות ששייך בהן הטעם שאף הוא היה באותו הנס[60].

מצוות שבין אדם לחבירו

מצוות שבין אדם לחבירו יש שצדדו שסומא חייב בהן לדברי הכל[61]. ויש אחרונים שנראה מדבריהם שדין מצוות שבין אדם לחבירו כדין שאר מצוות[62].

חיובו מדבריהם

מדבריהם, יש ראשונים שכתבו שסומא חייב במצוות לדברי הכל[63], שכיון שאינו חייב מן התורה בשום מצוה, אם יניחוהו חכמים כך, יהיה - או ייראה[64] - כגוי שאינו נוהג בתורת ישראל כלל[65], או שכיון שהוא מין בן חיוב - ואינו דומה לאשה במצוות עשה שהזמן גרמן שאינה מין בן חיוב ולפיכך לא חייבוה[66] - החמירו בו חכמים לחייבו[67]. ויש ראשונים סוברים שסומא פטור מן המצוות אפילו מדבריהם[68]. ויש שכתבו שפיקח שנסתמא חייבוהו חכמים במצוות - שלא יהיה כגוי[69] - לפי שכבר בא לידי חיוב, ואפילו נסתמא כשהוא קטן, ראוי היה לבא לידי חיוב, אבל סומא מעיקרו שלא היה ראוי מעולם לבא לידי חיוב פטור ממצוות גם מדבריהם[70]. על חיוב סומא מדבריהם במצוות שהוא פטור מהן גם לסוברים שחייב בשאר מצוות, עי' להלן[71].

במצוות שמדבריהם

מצוות שמדברי סופרים, אם סומא חייב בהן, לסוברים שפטור מן המצוות[72], נחלקו ראשונים ואחרונים: יש ראשונים שנראה שסוברים, לדעתם שלא חייבו חכמים את הסומא במצוות[73], שסומא פטור גם ממצוות שמדבריהם[74]. ויש ראשונים ואחרונים הסוברים, לדעתם שחייבו חכמים את הסומא במצוות[75], שסומא חייב במצוות שמדבריהם[76]. ויש ראשונים שנראה מדבריהם, שאף שלא חייבו חכמים את הסומא במצוות שמן התורה, לדעתם, מכל מקום במצוות שמדברי סופרים חייבו גם את הסומא, שאם יהיה פטור גם ממצוות שמדבריהם יהיה חשוב כגוי[77]. ומן האחרונים יש שדנו שאף אם חייבו חכמים את הסומא במצוות שמן התורה אפשר שלא חייבוהו במצוות שמדבריהם, שאין עושים תקנתא-לתקנתא*, ומאחר שהמצוה עצמה מדבריהם וחיובו של סומא במצוות אף הוא מדבריהם הרי זו כתקנה לתקנה[78]. על מצות הגדה* בזמן הזה, שהיא מדבריהם לסוברים כן, אם חייבו בה חכמים את הסומא, לסוברים שהוא חייב בשאר מצוות ופטור ממצות הגדה בזמן הבית שהיא מן התורה, עי' להלן[79].

בברכות הנהנין

ברכות-הנהנין*, לסוברים שסומא פטור מן המצוות[80], כתבו ראשונים שהוא פטור מהן[81]. ומן האחרונים יש שצדדו - לדעת הסוברים שסומא חייב במצוות לא תעשה[82] - שמאחר שהנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו מעל[83], חייב סומא בברכות הנהנין[84]. על חיובו של סומא בברכות-השחר* ע"ע ברכות השחר[85].

על איסור לא-תאכילום* אם נוהג בסומא לסוברים שהוא פטור מן המצוות, ע"ע[86].

על מצות לא-תסור*, אם סומא חייב בה גם לסוברים שהוא פטור משאר מצוות לא תעשה, ע"ע לא תסור[87].

רשאי לקיים מצוות

סומא, אף לסוברים שפטור מן המצוות[88], הרי הוא רשאי לקיים מצוות[89], ואף מידת חסידות יש בכך[90], ונוטל עליהן שכר[91], ואף על פי שכל-הפטור-מן-הדבר-ועושהו* נקרא הדיוט[92], פירשו ראשונים שלא נאמר כן אלא בדבר שאינו מצוה כלל[93], שכל העושה כיוצא בזה פטור ממנו[94], אבל סומא שעושה מצוות התורה כתקנן אף על פי שלא נצטוה בהן מקבל עליהן שכר[95]. ויש ראשונים שכתבו שלא נאמר שנקרא הדיוט אלא כשעושה מה שאין אחרים עושים, שיש בכך יוהרא, אבל סומא המקיים מצוות ששאר ישראל מקיימים אותן, אין בכך יוהרא ולפיכך מותר[96]. ויש שכתבו בדעת ראשונים שסומא הוא בכלל המצוות אלא שאינו מחויב בהן, ולפיכך אף על פי שאינו נענש על ביטולן הוא מקבל שכר על קיומן[97]. ומן האחרונים יש שכתבו הטעם שסומא רשאי לקיים מצוות שכיון שהוא פטור מכל המצוות כגוי רשאי להחמיר על עצמו[98]. בטעם שאין הסומא עובר בבל-תוסיף* כשהוא מקיים מצוות שאינו חייב בהן, יש ראשונים שכתבו שכיון ששאר בני אדם חייבים אף הוא אינו עובר בבל תוסיף, כי קולא היא שהקילה בו תורה לפוטרו[99]. ויש שכתבו שכיון שאינו מחוייב גם במצוות לא תעשה, לדעתם[100], אינו צריך לחוש ללאו של בל תוסיף ומותר לו לקיים מצוות[101]. ומן האחרונים יש שכתבו שאין בל תוסיף אלא במי שמוסיף על מצוות שהוא חייב בהן, אבל סומא שהוא פטור מכל המצוות אין שייך בו בל תוסיף[102].

לברך על מצוות

סומא, לסוברים שהוא חייב במצוות מדבריהם[103], כתבו ראשונים שמברך עליהן ברכת-המצוות*, שהרי מברכים על מצוות שמדבריהם[104]. ומן האחרונים יש שכתבו בדעת ראשונים, שאף אם סומא חייב במצוות מדבריהם אינו רשאי לברך עליהן[105], שהרי מצוות שמדבריהם מברכים עליהן "וציונו" משום שנצטוינו בהן מ"לא תסור"[106], וסומא, מאחר שמן התורה הוא פטור ממצוות, ואף ממצוות לא תעשה, לדעתם[107], אינו מצווה ב"לא תסור" ואינו יכול לברך[108]. לסוברים שסומא פטור מן המצוות גם מדבריהם[109], אם רשאי לברך ברכת המצוות, וכן אם רשאי לברך ברכות קריאת-שמע* ושמנה-עשרה* וכיוצא בהן שהוא פטור מהן לדעתם, ע"ע ברכה שאינה צריכה.

סומא בן נח

סומא בן-נח*, כתבו אחרונים שחייב לדברי הכל בשבע מצוות בני נח, שהרי לא מצינו בו דרשה לפטור[110], ויש אחרונים שנראה מדבריהם שלסוברים שסומא פטור ממצוות אף סומא בן נח פטור[111].

חיובו בעונשים ובמשפטים

בושת

סומא המבייש את חבירו, אם חייב בתשלומי בושת*, נחלקו תנאים: ר' יהודה פוטר[112], וחכמים מחייבים[113]. טעמו של ר' יהודה מגזירה-שוה*, שנאמר בעדים-זוממים*: ולא תחוס עינך[114], ונאמר בדין בושת: לא תחוס עינך[115], מה להלן סומים לא, שסומא אינו נעשה עד[116], אף כאן סומים לא[117]. ויש מן הראשונים שכתבו שלאחר שדרש ר' יהודה לפטור סומא מכל המשפטים[118], שוב אינו צריך דרשה מיוחדת לפטור מבושת, והיא בכלל המשפטים שסומא פטור מהם[119]. הלכה שסומא שבייש חייב[120]. ויש שצדדו בדעת ראשונים להלכה שסומא שבייש פטור[121].

בייש כשהיה פיתח

פיתח שנתחייב בתשלומי בושת ונסתמא - לסוברים שסומא שבייש פטור[122] - כתבו אחרונים שאינו נפטר מתשלומים[123].

גלות

חיוב גלות* אם נוהג בסומא, נחלקו תנאים: ר' יהודה פוטר[124], שנאמר: בלא ראות[125], להוציא את הסומא[126], שאינו רואה בשום מקום[127], ור' מאיר מחייב[128], שהוא דורש: בלא ראות, לרבות את הסומא[129]. להלכה כתבו ראשונים שסומא פטור מגלות מפני שהוא קרוב לאונס[130], וכתבו אחרונים בדעתם שאף שמפטור סומא מגלות למד ר' יהודה לפוטרו מכל המצוות[131], ואין הלכה כמותו, לסוברים כן[132], מכל מקום בדין גלות עצמו מאחר שהסומא קרוב לאונס הלכה כר' יהודה שפטור[133]. ויש ראשונים שכתבו להלכה שסומא חייב בגלות[134].

מלקות ומיתות בית דין

חיובי מלקות ומיתות בית דין, אם נוהגים בסומא, נחלקו תנאים: ר' יהודה פוטר[135], מגזירה-שוה*, שנאמר בדין גלות: הרֹצח[136], ונאמר בדין מיתות בית דין: רֹצח[137], מה גלות אינה נוהגת בסומא, לדעתו[138], אף מיתות בית דין אינן נוהגות בו, ונאמר בדין מיתות בית דין: רשע[139], ובדין חיוב מלקות: רשע[140], מה מיתות בית דין אינן נוהגות בסומא אף מלקות אינן נוהגות בו[141]. וחכמים - והיא דעת ר' מאיר[142] - מחייבים[143], לדעתם שסומא חייב גם בגלות[144], או שאף אם סומא פטור מגלות אין למדים מכך לפוטרו ממלקות ומיתות בית דין[145]. להלכה כתבו ראשונים ואחרונים שסומא חייב במלקות ומיתות בית דין[146].

כרת

חיוב כרת, כתבו אחרונים שאינו נוהג בסומא לסוברים שעונש מלקות אינו נוהג בו[147].

סומא בשעת הדין

מי שבעודו פיתח עבר עבירה שחייבים עליה מלקות או גלות או מיתת בית דין, ונסתמא קודם שהעמידוהו בדין - לסוברים שסומא פטור ממלקות, מגלות וממיתת בית דין[148] - כתבו אחרונים שאינו נפטר מעונשו[149]. ויש מן האחרונים שהסתפקו במי שנתסמא קודם שחייבוהו מיתת בית דין אם מחייבים אותו בהיותו סומא[150].

עונשי מצוות שמחויב בהן

סומא פטור מעונשים - לסוברים כן - גם כשעבר על מצוות שהוא מחויב בהן[151], ולפיכך כתבו אחרונים שגם מצוות שבן-נח* חייב בהן, שסומא חייב בהן אפילו לסוברים שפטור משאר מצוות לדעתם[152], מכל מקום אם עבר עליהם הסומא אינו נענש[153]. ויש מן האחרונים שצדדו בדעת ראשונים שגם אם סומא פטור מעונשים בית דין רשאים להענישו אם ירצו[154].

משפטים

משפטים - והיינו דיני ממונות[155] - אם נוהגים בסומא, נחלקו תנאים: ר' יהודה פוטר[156], שנאמר: ושפטו העדה בין המכה ובין גאל הדם על המשפטים האלה[157], כל שישנו במכה וגואל הדם ישנו במשפטים, וסומא שאינו במכה ובגואל הדם - והיינו שפטור לדעתו ממיתות בית דין[158], ויש מפרשים דהיינו שפטור לדעתו מדין בושת* כשהכה את חבירו[159], ומדין גלות*[160] - אינו במשפטים[161]. וחכמים - המחייבים סומא במיתות בית דין[162], בבושת[163] ובגלות[164] - מחייבים[165]. הלכה שסומא חייב במשפטים[166].

לדון אותו ולהזדקק לדינו

בגדר מה שסומא אינו במשפטים, לסוברים כן[167], יש ראשונים שכתבו שאין דנים אותו ואין חייבים להזדקק לדינו[168]. ומן האחרונים יש שכתבו בדעתם שמכל מקום בית דין רשאים להזדקק לדינו[169].

על כשרותו של סומא בשתי עיניו, או בעינו אחת, לדון, ע"ע בית דין[170]. על כשרותו של סומא לשמש דיין בחליצה*, ע"ע[171]. על סמיכת חכם סומא לדון ולהורות, ע"ע סמיכה (חכמים).

סומא כבריא

הסומא - לסוברים שחייב במשפטים, שהלכה כמותם[172] - הרי הוא כבריא לכל דבר תביעת הלואה - ולכל טענה[173] - ונשבע בכל מיני שבועות, ונשבעים על טענתו[174], שהרי הוא בן דעת[175], והוא מבחין בקול ויכול לדעת מי הלוהו ולמי הלוה ולתבוע או להשבע על פי ידיעתו זו[176].

משפטי בן נח

משפטים שסומא פטור מהם, לסוברים כן[177], יש מן האחרונים שביארו - לדעתם שסומא חייב במצוות בני נח לדברי הכל[178] - שהם משפטים הנוהגים בישראל ואינם נוהגים בבני נח, אבל משפטים שבן-נח* חייב בהם - ש"דינים" הם משבע מצוות בני נח[179], ובכלל זה משפטי ממונות לסוברים כן[180], והיינו חוקים נימוסיים כמשפט היושר, לסוברים כן[181] - אף סומא חייב בהם לדברי הכל[182].

מקחו ממכרו ומתנותיו

הסומא הוא כבריא לכל דבר במקחו ובממכרו ובמתנותיו[183].

בקידושין וגירושין

הסומא, גם לסוברים שפטור מן המצוות[184], קידושיו קידושין[185], וגירושיו גירושין[186]. וכן אשה סומה קידושיה קידושין ואסורה לאחרים משום אשת איש[187]. ויש מי שכתבו לסוברים שסומא פטור מן המצוות, שקידושיו אינם קידושין[188].

הקדשו ותרומתו

הסומא, גם לסוברים שפטור מן המצוות[189], הקדשו ותרומתו חלים[190].

בעדות

סומא פסול לעדות[191], שנאמר: והוא עד או ראה[192], פרט לסומא[193]. ואף אם הוא מכיר את הקול ויודע את האנשים פסול[194], שנאמר: והוא עד או ראה, מי שראוי לראות הוא שמעיד[195]. ופסול גם לעדות המתקיימת בידיעה בלא ראייה[196], שנאמר: או ראה או ידע[197], מי שאתה קורא בו "או ראה" אתה קורא בו "או ידע" ומי שאין אתה קורא בו "או ראה" אין אתה קורא בו "או ידע"[198], ויש שכתבו הטעם שכיון שאינו ראוי לעדויות התלויות בראייה אינו ראוי לשום עדות[199]. ואפילו ראה עדות בעודו פיתח ונסתמא, פסול להעיד[200], שפסול סומא לעדות הוא פסול הגוף, וכיון שסופו בפסלות, גם אם היתה תחילתו בכשרות פסול[201]. ויש מן הראשונים שכתבו שפסולו של סומא להעיד על מה שראה בעודו פיתח הוא רק בעדויות שצריך בהן כיוון, כגון שמעיד על קרקע ובכיוון המיצרים נודע לנו על איזו קרקע מעיד, וכן בגלימה במדת ארך ורוחב, וכן בחתיכת כסף במדת המשקלות, שאין סומכים על כיוון זה ומאחר שאינו יכול לומר בבירור זהו הדבר שאני מעיד עליו פסול, אבל בדברים שאין צריכים בהם לשום כיוון אלא להודעה על מה שהיה, כגון שמעיד שבפניו, בעודו פיתח, הלוה פלוני לפלוני מנה או שחבל בו, כשר, מאחר שהוא בן דעת[202], ומהם יש שצדדו שעדויות שאינן צריכות כיוון, סומא שנתפתח פסול בהן מדבריהם, כל שיש לחשוש שאם יכשירוהו יבואו להכשירו גם לעדויות הצריכות כיוון[203]. כהה עינים עד שאינו יכול להבחין בין אנשים כשהוא מסתכל בהם, כתבו ראשונים שהוא בכלל סומא לענין פסולו לעדות[204]. סומא בעינו אחת כשר לעדות[205], שהוא בכלל "או ראה" שהרי רואה הוא[206].

על חיוב המבייש את הסומא, ע"ע בושת[207].

במצוות מסוימות

ראייה

סומא פטור מן הראיה*[208] - גם לסוברים שחייב בשאר מצוות[209] - שנאמר: שלש רגלים[210], פרט לסומא[211], שאינו רואה את הדרך ואינו יכול לעלות לעזרה ברגליו ללא עזרת אחרים[212]. ואפילו סומא בעין אחת אמר ר' יוחנן בן דהבאי בשם ר' יהודה שפטור מן הראיה[213], שנאמר: יֵרָאה[214], כדרך שבא לֵירָאות כך בא לִרְאות[215] - שדורשים מקרא ומסורת[216], וכיון שלא נכתב "יֵירָאה" בשני יודי"ם, משמע גם "יִרְאה"[217] - מה ליראות בשתי עיניו - שהאדם בא להיראות לפני המקום בשתי עיניו של מקום[218], שנאמר: עיני ה' אלהיך בה[219], ויש מפרשים שהאדם בא להיראות בפני הכהנים בשתי עיניהם, שכהן סומא באחת מעיניו פסול משום בעל-מום*[220] - אף לראות - והיינו שבא האדם לראות המקום[221], או את הכהנים[222] - בשתי עיניו[223]. ויש שכתבו הדרשה מן הכתוב: בבוא כל ישראל לֵרָאות[224], כשם שהם באים להראות לפני ה' כך הם באים לראות הדר קדשו ובית שכינתו, להוציא סומא, שאפילו נסמית עינו אחת אין ראייתו שלימה[225]. ויש תנאים חולקים וסוברים שסומא בעין אחת חייב בראיה[226], משום שאינם דורשים כלל מ"יֵרָאה" לפטור סומא[227], או שדורשים מ"יֵרָאה" רק לפטור סומא בשתי עיניו[228]. הלכה שסומא בעין אחת פטור מן הראייה[229].

חגיגה

סומא הפטור מן הראיה*[230], פטור גם מן החגיגה*, שכל הפטור מן הראייה פטור מן החגיגה[231], ויש מן האחרונים שצדדו בדעת ראשונים שסומא חייב בחגיגה[232].

הקהל

סומא הפטור מן הראיה* פטור גם מהקהל*[233], שכן דרשו בגזירה-שוה* ראיה ראיה, שכל הפטור מן הראייה פטור מהקהל[234].

סמיכה

סמיכה* על הקרבן אינה נוהגת בסומא[235]. ובטעם הדבר נחלקו אמוראים, יש אומרים שסמיכת כל הקרבנות נלמדת מסמיכת זקני העדה על פר-העלם-דבר-של-צבור*, וכשם שדייני הסנהדרין הסומכים על פר העלם דבר של ציבור אין בהם סומא, שסומא פסול לסנהדרין[236], כך סמיכת כל קרבן אינה נוהגת בסומא, ויש אומרים שסמיכת כל הקרבנות נלמדת מסמיכה על קרבנות ראיה*, וכשם שסומא פטור מן הראייה[237], כך סמיכת כל הקרבנות אינה נוהגת בו[238]. ופירשו אחרונים שכיון שנאמר בסמיכה: לפני ה'[239], למדו מסמיכת פר העלם דבר של ציבור שנאמר בה: לפני ה'[240], או מראייה שנאמר בה: את פני ה'[241], שסומא שאין לו עין לראות שהוא עומד לפני ה' אינו בסמיכה[242]. סומא בעין אחת, מבואר מדברי ראשונים שסומך[243], ומן האחרונים יש שכתבו שלדעת הסוברים שסומא אינו בסמיכה משום שלמדוה מפר העלם דבר של ציבור[244], אף סומא בעינו אחת אינו סומך, כשם שהוא פסול לסנהדרין[245], ולדעת הסוברים שלמדוה מראייה[246], דין סומא באחת מעיניו תלוי במחלוקת תנאים, לסוברים שהוא חייב בראייה[247], אף סמיכה נוהגת בו, ולר' יהודה שפטור מראייה[248], אף סמיכה אינה נוהגת בו[249].

הגדה

הגדה*, אם סומא חייב בה, נחלקו אמוראים: דעת רב אחא בר יעקב שסומא פטור מהגדה - גם לסוברים שהוא חייב בשאר מצוות[250] - שנאמר: בעבור זה[251] - שייחדו את המצה והמרור בראיית העין[252] - פרט לסומא[253], ויש אומרים שגזירה-שוה* היא מבן-סורר-ומורה* שנאמר בו: בננו זה[254], מה בן סורר ומורה אינו נוהג במי שאביו או אמו סומים[255], אף הגדה אין סומא חייב בה[256]. ודעת רב יוסף ורב ששת, שהיו מוציאים את בני ביתם באמירת ההגדה אף על פי שהיו סומים[257], שלא נאמר "בעבור זה" אלא ללמד שבעבור גאולתנו נאכלים המצה והמרור[258], או שצריך לומר את ההגדה בליל ט"ו בניסן כשמצה ומרור מונחים לפניו[259], אבל סומא חייב[260], והרי המצה והמרור לפניו ויכול ליטלם ולהגביהם[261]. לסוברים שסומא פטור מהגדה*, יש ראשונים שכתבו שמכל מקום הוא חייב בה מדבריהם[262], כשם שלסוברים שסומא פטור מכל המצוות[263], חייבוהו בהן חכמים, לדעתם[264], ויש שכתבו שפטור גם מדבריהם[265], מהם שסוברים שגם אם סומא פטור מכל המצוות לא חייבוהו בהן חכמים[266], ומהם שכתבו שאף אם לסוברים שסומא פטור מכל המצוות חייבוהו בהן חכמים, היינו משום שחששו שלא יהיה כגוי[267], אבל לסוברים שהוא חייב בשאר מצוות ופטור מהגדה שהיא מצוה אחת, לא הוצרכו חכמים לחייבו[268], ויש שצדדו שבשעה שחיוב הגדה מן התורה, והיינו בזמן הבית, או אף בזמן הזה, לסוברים שמצה בזמן הזה מן התורה[269], לא חייבו חכמים את הסומא, כי מאחר שהוא פטור מן התורה לסוברים כן, אם יחייבוהו יעבור בבל-תוסיף* - לדעתם שיש "בל תוסיף" בהוספת אישים[270] - אבל כשחיוב ההגדה הוא מדבריהם, והיינו בזמן הזה לסוברים שמצה בזמן הזה מדבריהם[271], מאחר שאין זה זמן החיוב מן התורה אין בהוספה על החיוב משום בל תוסיף - שאין חיוב בל תוסיף אלא בשעת חיוב המצוה, לסוברים כן[272] - ולפיכך חייבו חכמים גם את הסומא[273]. לסוברים שסומא פטור מכל המצוות[274], כתבו ראשונים שפטור גם מהגדה[275]. ומן האחרונים יש שכתבו שאף אם סומא פטור מכל המצוות אפשר שחייב בהגדה[276], מפני שאף הוא היה באותו הנס[277], או מפני שאסור באכילת חמץ, לסוברים שחייב במצוות לא תעשה[278], וכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה[279], והוא הדין במצות הגדה[280]. הלכה שסומא חייב בהגדה[281], ויש שכתבו, לדעתם להלכה שסומא פטור מכל המצוות[282], שאינו חייב בה אלא מדבריהם[283]. על סומא, לסוברים שהוא פטור מהגדה לגמרי או שחייב בה מדבריהם, אם יכול להוציא אחרים, בזמן הבית, שחיוב הגדה מן התורה, או בזמן הזה לסוברים שחיובה מדבריהם, ע"ע שומע כעונה.

אכילת מצה

אכילת-מצה*, אם סומא חייב בה - לסוברים שחייב בשאר מצוות[284] - נחלקו ראשונים בדעת אמוראים: יש שכתבו שכשם שנחלקו אמוראים אם סומא חייב בהגדה*[285], כך נחלקו באכילת מצה[286]. ויש שכתבו שלגבי אכילת מצה ומרור דין סומא ככל אדם[287]. לסוברים שסומא פטור מכל המצוות[288], יש שכתבו שמכל מקום חייב באכילת מצה, שכן הוא חייב באיסור חמץ, לדעתם שהוא חייב במצוות לא תעשה[289], וכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה[290].

סוכה

סוכה*, סומא חייב בה[291] - לסוברים שחייב בשאר מצוות[292] - ואף על פי שנאמר בטעם המצוה "למען ידעו דרתיכם" וגו'[293], ולמדו שצריך שיהיה הסכך ניכר לעיני היושבים בסוכה, לסוברים כן[294], מכל מקום אין דורשים טעמא-דקרא* לקולא[295], לפטור את מי שאין הטעם שייך בו, ועוד, שגם "ידעו דרתיכם" שייך בסומא כשיראו אחרים שהוא יושב בסוכה[296].

ציצית

כסות סומא, אמרו בתלמוד, וכן פסקו ראשונים, שחייבת בציצית[297] - לסוברים שסומא חייב בשאר המצוות[298] - ומה שנאמר בציצית: וראיתם אתו[299], נחלקו תנאים: דעת חכמים שלא מיעט הכתוב כלל ציצית שאין רואים אותה[300], ואפילו כסות לילה חייבת וכל שכן כסות סומא שישנה בראייה אצל אחרים[301], ודעת ר' שמעון שמיעט הכתוב כסות לילה, ומכל מקום כסות סומא שישנה בראייה אצל אחרים חייבת, שנאמר: אשר תכסה בה[302], לרבות כסות סומא[303]. ובספרי דרשו: והיה לכם לציצת[304], לרבות כסות סומא[305]. ובמדרש דרשו: למען תזכרו[306], לרבות זכירה למי שאינו רואה[307]. ומן הגאונים והראשונים יש שכתבו שסומא פטור מן הציצית, שנאמר: וראיתם אתו[308], פרט לסומא[309], ויש שכתבו בדעת ראשונים שסומא אינו מצווה בציצית ואינו מקיים מצוה בלבישתה ומכל מקום כסותו חייבת ואסור לו ללובשה בלא ציצית[310]. לסוברים שסומא פטור מכל המצוות[311], כתבו ראשונים שפטור גם מציצית[312], ומן האחרונים יש שצדדו, לדעתם שסומא שחייב במצוות לא תעשה לדברי הכל[313], שחייב, שהוקשה ציצית לכלאי-בגדים[314], וכשם שחייב בשעטנז כן חייב בציצית[315]. סומא, לסוברים שחייב בציצית[316], כתבו אחרונים שיש לו לאחוז את הציצית בידו בשעת אמירת פרשת ציצית, ולנשק אותה משום חיבוב מצוה, ככל אדם[317], ומכל מקום לא יעבירנה על עיניו, כשאר אדם[318], שהוא כחוכא ואיטלולא מאחר שאין לו עינים לראות בהם[319].

תפילין

תפילין, יש מן הגאונים שכתבו שסומא פטור מהם[320], וכתבו אחרונים בדעתם שלמדו כן מן הכתוב: וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך[321], שדרשו ממנו: אלו תפילין שבראש[322], והרי שסומא שאינו רואה פטור מהם[323]. וחלקו ראשונים עליהם[324], שלא מצינו - לסוברים שסומא חייב במצוות, שהלכה כמותם[325] - שסומא פטור מן התפילין[326], ואף אם פטור מציצית משום שנאמר בה: וראיתם אתו[327], בתפילין לא נאמר[328], ואף על פי שתפילין צריכים גוף נקי[329], סומא יכול להישמר שיהיה לו גוף נקי[330]. להלכה כתבו הפוסקים שסומא חייב בתפילין[331].

בהלכות התלויות בהנאה מן האור

יוצר המאורות

סומא שלא ראה מאורות מימיו, אם פורס-על-שמע* ומברך "יוצר המאורות", נחלקו תנאים: ר' יהודה אומר, כל שלא ראה מאורות מימיו אינו פורס על שמע[332], שאינו מברך יוצר המאורות[333], מאחר שלא נהנה מן האור[334], וברכת "יוצר המאורות" היא ברכת הנאה[335], ואפילו אם לא בא להוציא את הרבים ידי חובתם, כגון שהם עונים אחריו בעצמם, לא יברך[336], שהוא כמעיד עדות שקר[337], ומוציא שם שמים לבטלה[338], ויש ראשונים שנראה מדבריהם שרשאי לברך לעצמו, אלא שאינו יכול להוציא אחרים ידי חובתם[339], ומהם שנראה מדבריהם שאף שרשאי לברך מכל מקום אפילו מידת חסידות אין בכך ולפיכך אינו יכול להוציא אחרים ידי חובתם[340]. וחכמים אומרים, אף מי שלא ראה מאורות מעולם פורס על שמע[341], שהרבה דרשו במרכבה ולא ראו אותה מעולם[342], וכן הסומא יודע ענין המאורות ומשיגם על ידי לימוד ויכול לברך עליהם אף על פי שלא ראה אותם[343], והסומא נהנה מן האור בראיית אחרים שיורו לו את הדרך ילך בה ומברך על כך "יוצר המאורות"[344]. ומן הראשונים יש שכתבו הטעם שמברך מפני שאף שאין הסומא נהנה מאור המאורות עצמו הוא נהנה מפעולת האור בעולם[345], וכגון הפירות המבשילים מחמתו[346]. סומא שראה מאורות ונסתמא, לדברי הכל פורס על שמע ומברך "יוצר המאורות"[347], שכבר נהנה מן האורה[348]. לסוברים שסומא פטור מן המצוות[349], אפילו ראה מאורות מימיו אמרו בירושלמי שאינו פורס על שמע[350], שכיון שאינו מחויב אינו יכול להוציא את הרבים ידי חובתם[351]. וכתבו ראשונים שדעת הבבלי אינה כן, אלא פורס על שמע לדברי הכל[352], שאף על פי שאינו מחויב מן התורה הוא מחויב מדבריהם, לדעתם[353], ומאחר שחיוב קריאת-שמע* אינו אלא מדבריהם, לדעתם[354], יכול המחויב במצוות מדבריהם להוציא בה את הרבים ידי חובתם[355], או משום שאף מי שאינו מחויב כלל יכול להוציא את הרבים בחיוב קריאת שמע שמדבריהם[356]. הלכה שסומא אפילו כשלא ראה מאורות מימיו פורס על שמע[357].

ברכת הנר

סומא, אם מברך ברכת-הנר*, יש ראשונים שצדדו שהדין תלוי במה שנחלקו תנאים אם פורס על שמע[358], ולדעת חכמים - שהלכה כמותם[359] - שרשאי לפרוס על שמע ולברך "יוצר המאורות" משום שיש לו הנאה מן האור בראיית אחרים[360], הוא הדין שמברך "בורא מאורי האש"[361]. ויש ראשונים שכתבו שאינו מברך[362], ומהם שביארו שאפילו לדעת חכמים הדין כן, שהרי אין מברכים על הנר עד שיאותו לאורו[363], וכיון שהסומא אינו יכול להשתמש לאור הנר, אף על פי שיש לו הנאה ממנו בראיית אחרים אינו מברך[364]. ויש שכתבו שמברך ברכת הנר במוצאי שבת, שאז נבראה האש[365], והוא נהנה ממנה[366], אבל במוצאי יום הכפורים אינו מברך[367]. להלכה הורו הפוסקים שסומא אינו מברך ברכת הנר[368].

הבדלה

הבדלה* על הכוס, מן הגאונים יש שכתבו שסומא פטור ממנה, ודי לו במה שמבדיל בתפילה[369], ויש שכתבו הטעם שכיון שאינו מברך ברכת-הנר*, לסוברים כן[370], לא חייבוהו כלל בהבדלה על הכוס[371]. ומן הראשונים יש שכתבו, שסומא - לסוברים שחייב במצוות[372] - חייב בהבדלה[373]. להלכה הורו אחרונים שסומא חייב בהבדלה[374], ויש שכתבו לחוש לדברי הגאונים שפטור[375]. לסוברים שסומא פטור מהבדלה, יש שצדדו שמכל מקום הוא רשאי להבדיל אם ירצה[376], ויש שכתבו שאסור לו להבדיל בעצמו[377].

פוקח עורים

ברכת "פוקח עורים", יש שכתבו בדעת ראשונים, הסוברים שאין מברך ברכות-השחר* אלא מי שנתחייב בהן[378] - והיינו שאירע לו הדבר שעליו נתקנו - שסומא אינו מברכה[379]. וכן יש ראשונים שכתבו, לדעתם שמי שאינו שייך בעניינן של ברכות השחר אינו מברכן[380], שסומא אינו מברך "פוקח עורים", מפני שמחמת חסרון בגופו אינו שייך בה[381]. ויש שכתבו, לדעת הראשונים הסוברים שברכות השחר נתקנו על מנהגו של עולם ואומרן גם מי שאינו שייך בהן[382], שסומא מברך פוקח עורים[383]. ויש שכתבו שאפילו לסוברים שאין לברך ברכות השחר אלא כשנתחייב בהן, מכל מקום סומא מברך, כשם שהוא מברך "יוצר המאורות", לסוברים כן[384], מאחר שיש לו הנאה בראיית אחרים שהם מורים לו את הדרך ילך בה[385]. ויש שכתבו שאף לסוברים שברכות השחר נתקנו על מנהגו של עולם לא יברך סומא "פוקח עורים", שהרי אינו ראוי לראות כלל וכל-שאינו-ראוי-לבלה-בלה-מעכבת-בו*[386], או שאף שתיקנו לברך על מנהגו של עולם היינו למי שעתיד ליהנות מענין אותן הברכות לכל הפחות לאחר זמן, אבל סומא שאינו עתיד ליהנות מראיית עינים לא יברך[387].

הנותן לשכוי בינה

ברכת "הנותן לשכוי בינה", אף על פי שנתקנה על הבחנת האור[388], כתבו אחרונים שסומא מברך אותה, שהרי הוא יכול לשמוע את קריאת התרנגול ולהבחין בה בין יום ללילה, ואף מן האור הוא נהנה בראיית אחרים שיסייעוהו[389]. ויש שכתבו שסומא אינו יכול לברך "הנותן לשכוי בינה" בקריאת הגבר, אלא ימתין לברכה משיאור היום[390].

ברכת הלבנה

ברכת-הלבנה*, כתבו אחרונים שסומא יכול לברכה, לסוברים - והלכה כמותם[391] - שסומא מברך "יוצר המאורות"[392], ואף על פי שאינו מברך ברכת-הנר*, לסוברים כן, משום שאין מברכים על הנר עד שיאותו לאורו[393], ברכת הלבנה נתקנה על חידוש העולם ושייכת גם בסומא, ולא אמרו שהמברך יראה לאורה אלא שהעולם ייאותו לאורה[394], ואף הסומא נהנה מן הלבנה על ידי שאחרים רואים ומוליכים אותו[395]. ויש אחרונים שכתבו שסומא פטור מברכת הלבנה, שהרי אמרו שהרואה לבנה בחידושה מברך ברכת הלבנה[396], וסומא שאינו רואה כיצד יתחייב[397], ועוד אמרו שהמברך על הלבנה תולה עיניו כנגדה[398], הרי שצריך להביט בה, ונמצא שסומא פטור[399]. והורו אחרונים להלכה שסומא טוב יותר שישמע ברכת הלבנה מאחרים[400].

ברכת החמה

ברכת-החמה*, כתבו אחרונים שסומא לא יברכה, שאף הסוברים שמברך ברכת-הלבנה*[401], אפשר שמודים בברכת החמה שכיון שאינה מפורשת על החמה - אלא ברכתה "עושה מעשה בראשית"[402] - אין סומא מברכה, ועוד שיש מקומות שנהגו שלא לברך ברכת החמה כלל[403], ולכן סומא שספק אם יש לו לברך, לא יברך[404]. ויש אחרונים שכתבו, לסוברים שסומא מברך ברכת הלבנה, שמברך גם ברכת החמה[405]. ויש שכתבו שאף לסוברים שסומא אינו מברך ברכת הלבנה מפני שאינו רואה אותה[406], מברך ברכת החמה, שדי בה בידיעה שחזרה החמה לנקודה הראשונה, לסוברים כן[407], ואף סומא ראוי לכך[408].

נר חנוכה

נר חנכה*, כתבו ראשונים שסומא – לסוברים שחייב במצוות[409] – חייב בו ומברך עליו[410]. ומן האחרונים יש שצדדו שסומא פטור מנר חנכה, שכיון שאינו רואה בעצמו ואין בהדלקת הנר פירסום הנס לגביו אף לאחרים אינו מחויב לפרסם, וכתבו שראוי שישתתף הסומא בפרוטה עם אחרים המדליקים באותו בית, או תדליק אשתו עבורו, ומכל מקום אם דר לבדו ואין עמו אשה יסייעו לו אחרים וידליק בעצמו, שאף על פי שאינו רואה בעצמו הוא מחויב מפני שהנר ישנו בראייה אצל אחרים[411]. וכתב אחרונים שכשמדליק בעצמו מברך על ההדלקה[412], ויכול להוציא אחרים ידי חובתם[413]. ויש מן האחרונים שכתבו שכיון שספק הוא אם חייב לא יברך על ההדלקה ולא יפטור בה אחרים[414].

נר שבת

נר שבת, כתבו אחרונים שאשה סומה חייבת בו משום שהיא נהנית מן האור בראיית אחרים המסייעים לה, וכשם שסומא מברך "יוצר המאורות" מאותו הטעם, לסוברים כן[415], והלכה כמותם[416], ומכל מקום כתבו שאם בעלה פיתח ידליק הוא[417]. ויש אחרונים שכתבו שסומה לא תברך על נר שבת, שעיקרו כדי לאכול ולהשתמש לאור הנר[418], ולסומא אין בכך תועלת, ואין נר שבת כברכת "יוצר המאורות" שסומא חייב בה מחמת האחרים הרואים ומצילים אותו מן הפחתים, כי בבית לא שייכים כל כך מכשולים וכל סומא בקי בביתו[419]. סומה האוכלת בבית אחד עם נשים אחרות המדליקות נרות, כתבו אחרונים שלא תברך על נרות שהיא מדליקה לריבוי אורה, כיון שאין בהם עבורה תוספת שמחה[420].

בהלכות שונות

אמירת דברים שבכתב

סומא, מאחר שאינו יכול לקרות מתוך הכתב, יש ראשונים שכתבו שאינו רשאי באמירת תורה-שבכתב*, שהרי דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה[421], ופירשו שמטעם זה רב יוסף, שהיה סומא[422], היה רגיל בקריאת תורה שבכתב בלשון תרגום[423], שהיא מותרת בעל פה[424]. ויש ראשונים חולקים ומתירים לסומא לקרוא בעל פה תורה שבכתב, שהרי התירו לכתוב תורה-שבעל-פה* משום "עת לעשות לה'"[425], והוא הדין שיש להתיר מאותו הטעם אמירת תורה שבכתב בעל פה[426], וסומא שאינו יכול לקרות מתוך כתב אין לך "עת לעשות לה'" גדולה מזו[427]. ומן האחרונים יש שכתבו שמטעם זה מותר רק כשהסומא לומד לעצמו, שלא יתבטל מתורה ושלא ישכח, אבל אם קורא לצורך אחרים אסור, שאין זו "עת לעשות לה'" כיון שאפשר שיקראו אחרים מתוך הכתב[428]. קריאה באמצעות כתב ברייל, יש שצדדו להתיר לקרוא בה תורה שבכתב לדברי הכל, לדעת הסוברים שאמירת תורה שבכתב בעל פה מותרת בדבר השגור בלשונו שאין חשש שיטעה[429], שהרי השימוש בכתב ברייל מונע טעות[430].

שמיעת קריאת התורה

שמיעת קריאת-התורה*, כתבו גאונים וכן צדדו ראשונים שסומא פטור ממנה, שאינו בחיוב תורה-שבכתב*[431], וכיון שאסור לסומא לקרוא תורה שבכתב בעל פה, לסוברים כן[432], הוא פטור גם משמיעתה מפי אחרים[433]. ומן הראשונים יש שנראה מדבריהם שסומא חייב בשמיעת קריאת התורה[434]. על סומא אם רשאי לעלות לתורה, ע"ע קריאת התורה. על סומא אם רשאי לעבור לפני התיבה, ואם ראוי לעשותו שליח-צבור* קבוע, ע"ע שליח צבור.

שנים מקרא ואחד תרגום

חיוב קריאת שנים-מקרא-ואחד-תרגום*, נראה מדברי ראשונים שישנו בסומא[435]. ויש שכתבו שסומא פטור מקריאת שנים מקרא ואחד תרגום, מאחר שהוא אסור באמירת תורה שבכתב, לסוברים כן[436], ואף על פי שהיה יכול לצאת בשמיעה מאחר כדין שומע-כעונה*, לא מצינו דבר שיהיה פטור על ידי עצמו מפני שאינו שייך בו ויהיה חייב על ידי אחרים[437].

מגילה

מקרא-מגלה*, כתבו ראשונים שסומא - לסוברים שהוא חייב במצוות[438] - חייב בו[439], וכיון שאינו יכול לקרוא מתוך מגילה בעצמו, והקורא בעל פה לא יצא[440], ישמענה מאחר כדין שומע-כעונה*[441]. ומן האחרונים יש שצדדו שסומא פטור ממקרא מגילה, כי מאחר שאינו יכול לקרוא בעצמו מתוך מגילה אף לצאת מפי אחרים אינו יכול, שכל-שאינו-ראוי-לבלה-בלה-מעכבת-בו*[442]. ויש שכתבו שאמנם אין סומא חייב במקרא מגילה, ומכל מקום יש במגילה גם חיוב שמיעה[443], וכיון שהסומא יכול לשמוע הוא חייב בשמיעת מקרא מגילה[444].

בשחיטה

סומא - היודע לשחוט[445] - ששחט - אם שחיטתו נראית יפה[446], שלא הגרים[447] - שחיטתו כשירה[448]. ונראה מדברי ראשונים, וכן כתבו אחרונים, שגם לסוברים שסומא פטור מן המצוות[449], שחיטתו כשרה[450], ואינה כשחיטת גוי*, שפסולה משום שאינו בר זביחה[451], שהסומא מחויב במצוות לא תעשה, לסוברים כן[452], ונמצא שהוא אסור בנבילה וחשוב בר זביחה[453], או שאף על פי שהוא מותר בנבילה, לסוברים שפטור גם ממצוות לא תעשה[454], מכל מקום אסור להאכילו נבילה בידים, לסוברים כן[455], ולפיכך הוא חשוב בר זביחה[456], או שכיון שאפשר שיתפתח ויתחייב במצוות הוא חשוב בר זביחה[457], או שכיון שמדבריהם הוא חייב במצוות, לסוברים כן[458], חשוב בר זביחה גם מן התורה להכשירו לשחוט[459], או שכיון שהוא שייך במצוות אלא שאינו מחויב בהן, לסוברים כן[460], הוא חשוב בר זביחה[461]. ויש אחרונים שכתבו בדעת הסוברים שסומא פטור אפילו ממצוות לא תעשה, ששחיטתו פסולה מפני שאינו בר זביחה, וצדדו שגם לסוברים שחייב במצוות לא תעשה, אם אינו חייב לדעתם גם בלאו-הבא-מכלל-עשה*[462], שחיטתו פסולה, שרק המצווה במצות עשה של "וזבחת ואכלת"[463], שלמדו ממנה איסור אכילת שאינו זבוח[464], הוא הכשר לזביחה[465]. אם סומא רשאי לשחוט לכתחילה, ע"ע שחיטה. על סומא שלא ראה מאורות מימיו, שיש סוברים ששחיטתו פסולה, ע"ע הנ"ל.

בל יראה

איסור "בל יראה"[466], מן האחרונים יש שדנו, לסוברים שאין עוברים בבל יראה על חמץ טמון שאינו נראה לעינים[467], אם סומא פטור ממנו מפני שאינו יכול לראות את החמץ שברשותו, או שכיון שהחמץ שברשות הסומא ראוי להיראות לאחרים עובר עליו[468].

עמידתו בתפילה

סומא, מאחר שאינו יכול לכוין את עמידתו בתפילה כנגד ירושלים, אמרו בתלמוד שיכוין את לבו לאביו שבשמים[469], שנאמר: והתפללו אל ה'[470]. החיוב להתפלל בבית שיש בו חלונות כדי לעורר את הכוונה בנשיאת העינים למעלה, לסוברים כן[471], כתבו אחרונים שאינו שייך בסומא[472].

אחורי אשה

האיסור לילך אחורי אשה[473], כתבו אחרונים שנוהג גם בסומא[474]. ויש שצדדו שאיסור זה אינו שייך בסומא[475].

צירופו למנין

סומא, לסוברים שפטור מן המצוות[476], דנו אחרונים אם מצטרף למנין עשרה לאמירת דברים שבקדושה מאחר שהוא בן דעת, או שכיון שאינו מחויב במצוות אי אפשר לצרפו[477].

על סומא אם חייב לעמוד בפני אביו או רבו, ע"ע קימה והידור. על החיוב לעמוד בפני אביו או רבו סומא, ע"ע הנ"ל.

אם מותר לסומא לומר דברים שבקדושה בפני צואה או בפני ערוה, ע"ע מחנה קדוש.

על סומא אם ישנו בדין שכחה*, ע"ע.

על סומא בחליצה*, ע"ע[478].

על כהן סומא בשתי עיניו, או בעינו אחת, לענין ראיית נגעים*, ע"ע נגעים.

על כהן סומא בשתי עיניו, או בעינו אחת, לענין נשיאת-כפים*, ע"ע.

על חיובו של אב למול את בנו, אם נוהג בבנו סומא לסוברים שסומא פטור מן המצוות ומצות מילה בכללן, ע"ע מילה.

על סומא בבדיקת-אשה*, ע"ע[479].

על בעל שנעשה סומא, בשתי עיניו או בעינו אחת, אם ומתי כופים אותו להוציא, ע"ע גרושין: גרושין מחמת תביעה[480]. על אשה שנתברר שהיא סומה, אם נחשב הדבר מקח טעות בקידושין, ע"ע מומי אשה. על עיורון גמור או חלקי, שנחשב מום בכהנים, ע"ע מומים (כהן)[481].

על סימוי עין, שאם עשאו אדון לעבד-כנעני* שלו יוצא בו לחרות, ע"ע שן ועין.

על סומא בהפרשת-חלה* ובהפרשת-תרומות-ומעשרות*, עי' ערכיהם[482].

על סומא, לסוברים שפטור מן המצוות, אם אם יכול להיעשות שליח, ע"ע שליחות.

על היתר סומא באשתו על פי טביעות-קול*, ע"ע[483]. על כשרותו של שליח סומא להביא גט* על ידי טביעות קול, ע"ע הנ"ל[484].

על ברכה שמברך הרואה את הסומא, ע"ע ברכות הראיה[485]. על חיובו של סומא בברכה שמברכים על ראיית המלך, ע"ע הנ"ל[486].

על סומא אם ישנו בכלל ערבות, ע"ע כל ישראל ערבים זה לזה[487].

גרות

סומא הבא להתגייר, יש מן האחרונים שכתבו, לסוברים שסומא פטור מכל המצוות[488], ואף ממצוות לא תעשה[489], שאי אפשר לגיירו, שהרי גרות תלויה בקבלת עול מצוות[490], ואינה שייכת במי שאינו בכלל דת יהדות[491]. ויש שכתבו שכיון שסומא חייב במצוות התלויות באמונות ודעות, לסוברים כן[492], ועוד שהוא חייב מדבריהם במצוות, לסוברים כן[493], די בכך לקבלת עול מצוות ומקבלים אותו[494].

סומא, לסוברים שפטור מן המצוות, אם מחללים את השבת וכיוצא בזה להצלת חייו, ע"ע ספק נפשות וע' פקוח נפש.

חילול שבת למניעת עוורון

חילול שבת וכיוצא בזה למניעת עוורון, יש מן הפוסקים שצדדו להתיר, שהרי יש ראשונים הסוברים להלכה שסומא פטור מן המצוות[495], ואם כן מותר לחלל שבת אחת כדי שלא יסתמא וישאר מחויב במצוות וישמור שבתות הרבה[496], ואף שלדעת רוב הפוסקים להלכה סומא חייב במצוות[497], מכל מקום זהו כספק-נפשות* שאין הולכים בו אחר הרוב[498], ועוד, שגם לסוברים שחייב במצוות בודאי יתבטל מחמת סמיותו מתלמוד תורה וכמה מצוות, וגדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות הדוחה את כל התורה כולה[499]. ויש שהוסיפו לדון להתיר משום שעל ידי העוורון יכול אדם לבא לידי סכנת נפשות כשאינו רואה להיכן הולך[500].

הערות שוליים

  1. ברייתא ב"ק פז א, ועי' קדושין לא א וירושלמי מגילה פ"ד ה"ז וסוטה פ"ב ה"ה ומכות פ"ב ה"ה. ועי' מלא הרועים ע' סומא וצי"א ח"ט סי' ב, לדעה זו אם סומא חייב במ"ע שלא הז"ג.
  2. עי' ציון 156.
  3. עי' גמ' דלהלן, ואינו פסוק בשום מקום, ועי' בגליון שם שציינו לדברים ו א: וזאת המצוה החקים והמשפטים, ועי' הג' רז"ו הלוי ב"ק שם.
  4. ב"ק שם. ועי' הלק"ט ח"א סי' ריז שכתב הדרשה מ"ולמדתם ועשיתם" (עי' דברים ה א, ועי' יבמות קט ב), שסומא שאינו בלימוד תורה שבכתב שאי אתה רשאי לאומרה בע"פ פטור ממצוות, ועי' לב מבין ע"ז פ"ו ה"ה. ועי"ש ח"ב סי' לח שטעם הפטור משום שמי שחסר אחד מן החושים החשובים הרוחנים חשוב כאינו אדם.
  5. עי' תוספתא ב"ק פ"ט וסתימת המשנה ב"ק פו ב וגמ' שם ושם א ורש"י שם ב ד"ה דלא, שחייב בבושת. ועי' שם א שהיא דעת ר' שמעון.
  6. עי' מכות ט ב וברייתא ב"ק שם ב, שמחייב בגלות, ועי' מרדכי מגילה תשצח. ועי' מלא הרועים ח"א ע' סומא שכ"ד התנאים שנחלקו בשבת כז ב וש"נ אם כסות סומא חייבת בציצית, ועי' שי"ק בבי' הירושלמי סוטה שם, שכ"ד ברייתא סוטה שם שהצריכה דרשה ללמוד שאין אשתו של סומא נעשית סוטה, ועי' המכריע סי' עח ומרדכי מגילה תשצח שכ"ד רב אחא בר יעקב ורב יוסף ורב ששת בפסחים קטז ב.
  7. עי' ריטב"א ור"ן דלהלן; עי' רדב"ז סי' א' קלא שמתוך שאמרו בברייתא שר' יהודה פוטרו מבושת וכן היה פוטרו מכל המצוות מוכח שהמחייבים בבושת מחייבים בכל המצוות, ועי"ש שכן מוכח מתוך שדן רב יוסף בקדושין לא א וב"ק פז א אם הלכה כר' יהודה, ועי' דבר שמואל (אבוהב) סי' יב. ועי' הלק"ט שם שהמחלוקת תלויה במה שנחלקו בכסות סומא אם חייבת בציצית, ע"ע ציצית ולהלן ציון 309 , וצ"ב.
  8. עי' שי"ק מכות פ"ב ה"ה, שלדעת הברייתות בב"ק שם שהיה ר' יהודה פוטרו מגלות וממלקות וממיתות בי"ד, או שהיה פוטרו ממשפטים, לא היה פוטרו מכל המצוות.
  9. בה"ג סוף הלכות ב"ק; עי' תשוה"ג שבציון 320; אשכול (רצב"א) הל' תפילין; עי' ראבי"ה סי' תתקצא; או"ז ח"ג ב"ק סי' שלט בשם ר"ח; מרדכי שם בשם ר"ט מווינה בתי' ב'; רמב"ן קדושין לא א; שו"ת הרא"ש כלל ד סי' כא; ספר השולחן ק"ש שער א; ריא"ז ב"ק פ"ח; ריטב"א קדושין שם; ר"ן קדושין שם (יג א בדפי הרי"ף); מאירי ב"ק פז א; יש"ש ב"ק פ"ח סי' כ. ועי' רדב"ז שם שכן משמעות דברי רב יוסף שם ושם ושכ"ד הרי"ף והרא"ש ב"ק פ"ח והרמב"ם תפלה פ"ח הי"ב (ועי' מרדכי שבציון 10 שלד' אין ראיה מד' הרמב"ם).
  10. עי' מרדכי שם בשם ר"ט מווינה בתי' א'; עי' שו"ת הריטב"א סי' צז ושם בשם הר"ר דן; רי"ו תא"ו נ"ה ח"ד וני"ג ח"א; עי' אגודה ר"ה פ"ד סי' יח ומגילה פ"ג סי לג וב"ק פ"ח סי' קד; עי' אבודרהם ברכת המצוות ומשפטיהם. ועי' כללי המצוות ע' פטור. ועי' בנימין זאב סי' רמה ונח"צ או"ח סי' נג ודבר שמואל (אבוהב) סי' יב וסי' לג ושאילת יעב"ץ ח"א סי' עה וח"ב סי' סז וישוע"י או"ח סי' נג ס"ק ט ופמ"ג או"ח פתיחה כוללת ח"ג וח"ש או"ח סי' שכה סמ"ו ושד"ח דברי חכמים סי' סט.
  11. עי' רדב"ז שם; ב"י או"ח סו"ס תעג; ב"ח או"ח סי' נג; מ"א סי' נג ס"ק טז ועי' סי' תקפט סק"א; פר"ח או"ח סי' נג סי"ד; בהגר"א או"ח שם; מ"ב סי' נג ס"ק מא.
  12. עי' לעיל.
  13. תוס' ב"ק פז א ד"ה וכן (הב'); רמב"ן וריטב"א קדושין לא א, ור"ן קדושין שם (יג א בדפי הרי"ף) ובחי' ר"ה לג א; וריטב"א מגילה כד א. ועי' ראשונים שם שכ"מ בירושלמי מגילה פ"ד ה"ז ומכות פ"ב ה"ה. ועי' רמב"ן וריטב"א ור"ן שם הוכחתם מרב יוסף, שאמר בקדושין שם וב"ק שם שלר' יהודה הוא פטור מן המצוות אע"פ שהיה פיתח ונסתמא, עי' תשוה"ג שע"ת סי' קעח ורגמ"ה מנחות קט ב ורמב"ן וריטב"א ור"ן שם בשם אגדה.
  14. עי' ציון 4.
  15. עי' ב"ק פו ב. ועי' ציון 161, וצ"ב.
  16. עי' ציון 200. רמב"ן שם ועי' ריטב"א קדושין שם.
  17. עי' לעיל.
  18. עי ראשונים שבציון 13 ובציון 63. וחיובו מן התורה, עי' שו"ת רדב"ז א' קלא ועי"ש הוכחותיו.
  19. שאילת יעב"ץ ח"א סי' עה.
  20. פמ"ג או"ח פתיחה כוללת ח"ב אות לג. ועי' ברייתא חגיגה ב א וש"נ שהוצרך יוחנן בן דהבאי בשם ר' יהודה לדרוש בסומא בעינו אחת שפטור מן הראיה, ועי' שי"ק מכות פ"ב ה"ה.
  21. עי' לעיל.
  22. עי' המכריע סי' עח; עי' רא"ש קדושין פ"א סי' מט, ועי' ק"נ שם; שו"ת הריטב"א סי' צז; קה"ע ושי"ק סוטה פ"ב ה"ה; נובי"ת או"ח סי' קיב (מבן המחבר); המקנה קידושין לא א; הג' הרד"ל על הרא"ש שם. ועי' פתח עינים ב"ק פז א שכ"מ קצת בראשונים שבציונים 64, 65, ושם שיש לדחות, ועי' בעין זוכר מע' ס אות כ שכ"מ בתוס' ר"פ שבציון 63, ועי' במחזיק ברכה או"ח סי' נג, ועי' ערך השלחן או"ח שם.
  23. עי' ציון 4.
  24. המקנה שם.
  25. עי' רשב"א ב"ק פז א, שחייב ב"לא תסור"; עי' אר"ח ח"א הל' קדוש היום אות כ: וסומא פטור מן המ"ע; הגהה מאחד הקדמונים לס' המכריע שם; רא"ם על הסמ"ג מ"ע מב: שמא; טו"א מגילה כד ב: אפשר; ק"נ שם; פמ"ג פתיחה כוללת או"ח ח"ג אות כט; הג' רעק"א יו"ד סי' א ס"ט ובשו"ת ח"א סי' קסט וח"ב סי' רנג; בית יצחק יו"ד ח"ב סי' יג; מהר"ם שיק גטין כג א; מהר"צ חיות ב"ק שם. ועי' ארצות החיים למלבי"ם סי' יז ארץ יהודה ס"ק ג. ועי' טו"א שם שכ"נ בתוס' שבציון 63, כי אם אינו חייב ב"לא תסור" א"א לחייבו במצוות מדבריהם, ועי' קוב"ש דברי סופרים סי' א, ועי' ציון 55, ועי' רעק"א בשו"ת שם שכ"נ ממה שכתבו תוס' הנ"ל שסומא מברך על מצוות מפני שהוא מחויב בהן מדבריהם, עי' ציון 104, שהרי מברכים "וציונו" על מצוות שמדבריהם רק משום שנצוינו בהן מ"לא תסור", ועי' ציון 108. ועי' רעק"א יו"ד שם ובשו"ת ח"א שם שמטעם זה יש לחייבו גם במצה, שהוקשה לחמץ, ע"ע אכילת מצה ציון 15, ובקידוש היום, שהוקש לשמירת שבת, ע"ע אשה ציון 250, ועי' בית יצחק או"ח סי' ה אות יב בשם בנו, שמטעם זה יש לחייבו גם בציצית, שהוקשה לכלאי-בגדים, עי' תוס' יבמות ד א ד"ה דכתיב, ועי' משאת המלך סי' טז שי"ל שסומא כיון שהוא שייך במצוות אלא שפטור מהן אין לחייבו משום כל שישנו וכו'.
  26. הגהת המכריע שם. ועי' מהר"צ חיות ופתח עינים שם.
  27. עי' ציון 3.
  28. מהר"ם שיק שם; הג' רז"ו הלוי ב"ק פו ב.
  29. הגהת המכריע שם; רא"ם שם; עי' טו"א שם, ועי' ציון 31, וצ"ב; פמ"ג שם; מהר"ם שיק שם.
  30. רעק"א שם, ועי' ציון 31, וצ"ב.
  31. עי' רשב"א טו"א ורעק"א שם שכתבו שחייב במצוות מדבריהם משום "לא תסור", עי' ציון 25, וכ"נ ממה שדן רעק"א שם לחייבו במצה וקידוש היום מפני שאסור בחמץ ובחילול שבת, הרי שמה שתלוי באיסור לאו מחייבו גם במצוה שקיומה במעשה.
  32. דב"א ח"א סי' טו בד' הראשונים שבציון 25.
  33. עי' ציון 25 ואילך. תורת חסד או"ח סי' ח; משמרות כהונה תמורה ד ב; משנת רבי אהרן סי' סט, ועי"ש מש"כ בשם ס' תורת ירוחם.
  34. תורת חסד ומשנת רבי אהרן שם.
  35. משמרות כהונה שם.
  36. ע"ע בן נח: שבע מצוות.
  37. עי' לעיל.
  38. חיד"א בפתח עינים ב"ק פז א ואהבת דוד דרוש יג לשבת שובה; תורת חסד או"ח סי' ח; מנ"ח מ' ב ומ' כו.
  39. מנ"ח שם ושם, ופשוט שכ"ה גם לשאר האחרונים הנ"ל.
  40. עי' ציון 4.
  41. מנ"ח שם ושם.
  42. מנ"ח שם ושם.
  43. תורת חסד שם.
  44. עי' פנ"מ סוטה פ"ב ה"ו, שסוטה סומא אינה שותה לר' יהודה מפני שהיא פטורה מן המצוות, והיינו שאין איסור אשת איש נוהג בה, ועי' קה"ע ושי"ק שם (ה"ה), ועי' תורת חסד שם; עי' שו"ת הרב"ז ח"א סי' ג.
  45. ילקוט הרועים ח"ב אות ס' בשם אחרונים.
  46. עי' פנ"מ שבציון 44
  47. עי' לעיל.
  48. ע"ע פריה ורביה.
  49. בית יצחק או"ח סי' ה אות טו.
  50. ע"ע יבום ציון 18 ואילך.
  51. עי' ציון 25.
  52. בית יצחק שם. ועי"ש מה שהביא מכסא דהרסנא.
  53. עי' לעיל.
  54. עי' ציון 22.
  55. חמדת ישראל תורה אור אות יד. ועי"ש שמטעם זה חייב ב"לא תסור" גם אם פטור משאר לאווים, וע"ע לא תסור ציון 33 ואילך.
  56. ע"ע אשה ציון 193 ואילך.
  57. עי' לעיל.
  58. עי' ר"ת באו"ז ח"ב סי' רסו ותוס' ר"ה לג א ד"ה הא ותוס' הרא"ש ר"ה שם וראבי"ה סי' תקצז והמכריע סי' עח, שפטור מנ"ח ומגילה, ועי' אחרונים דלהלן בד' תוס' שם (ושא"ר) שהוכיחו שסומא חייב במצוות מדבריהם מפסחים קטז ב שחייב בהגדה.
  59. הרי בשמים ח"א סי' קיט, ע"פ ר"ן מגילה (ו ב בדפי הרי"ף) לענין קטן.
  60. עי' לימודי ה' לימוד קצא; עי' שפ"א מגילה כד א; עי' משמרות כהונה פסחים קטז ב; עי' הר צבי או"ח ח"ב סי' סו.
  61. עי' כלי חמדה ויקרא בקונטרס מבהמ"ח אות ז.
  62. עי' תורת חסד שבציון 43.
  63. תוס' עירובין צו א ד"ה דילמא ור"ה לג א ד"ה הא וב"ק פז א ד"ה וכן (הב'); או"ז ח"ב סי' רסו בשם ר"י; המכריע סי' עח; תוס' ר"פ ב"ק שם; מרדכי מגילה תשצח בשם ר"ט מוינא וב"ק פד; רמב"ן קדושין לא א בשם ר"י הזקן בעל התוס', והסכים עמו; רשב"א ר"ה שם בשם יש דוחים: דילמא, וב"ק שם בשם תוס'; רא"ש קדושין פ"א סי' מט ותוס' הרא"ש עירובין שם ור"ה שם וקדושין שם, ושו"ת הרא"ש כלל ד סי' כא בשם ר"י; ריטב"א קידושין שם בשם ר"י ובשו"ת סי' צז בשם יש מי שסובר; ר"ן ר"ה שם (ט ב בדפי הרי"ף) בשם איכא דדחו ובחי' שם, וקדושין שם (יג א בדפי הרי"ף); רי"ו תא"ו נ"ה ח"ד וני"ג ח"א; אגודה ב"ק פ"ח סי' קג.
  64. תוס' עירובין ור"ה שם ואו"ז שם ותוס' הרא"ש שם ושם ושם ורא"ש שם, ועי' תור"פ ורמב"ן שם.
  65. תוס' ב"ק שם; רשב"א ב"ק שם; שו"ת הרא"ש שם; ריטב"א שם ושם.
  66. ע"ע אשה: במצות עשה שהזמן גרמא. ראשונים דלהלן.
  67. תוס' עירובין ור"ה שם; או"ז שם; רשב"א ר"ה שם; תוס' הרא"ש שם ושם ושם ורא"ש שם.
  68. רשב"א ב"ק שם: נראה; עי' תוס' הרא"ש עירובין שם; ריטב"א קדושין שם בשם יש דוחים ובשו"ת שם בשם יש מי שהיה סובר. ועי' ר"ת, הובא בתוס' עירובין ור"ה שם וקדושין לא א ד"ה דלא וראבי"ה סי' תקצז והמכריע שם ואו"ז שם וסמ"ג ע' מב ורמב"ן שם ורשב"א ר"ה שם ורא"ש שם ובתוס' הרא"ש שם ושם ושם ור"ן שם ושם ושם. ועי' ראשונים הנ"ל בד' הירושלמי מגילה פ"ד ה"ז ומכות פ"ב ה"ה, ועי' מרה"פ מכות שם, ועי' ארצות החיים למלבי"ם סי' יז ארץ יהודה סוס"ק ג. ועי' נובי"ת או"ח סי' קיב, שד' רב יוסף בקידושין שם וב"ק שם שלד' ר' יהודה פטור אפי' מדבריהם, שלא כסתימת התלמוד מגילה שם, עי' ראשונים הנ"ל, ולפיכך אמר שלד' ר' יהודה אינו מצווה, ועי' ראשונים הנ"ל.
  69. רשב"א דלהלן.
  70. רשב"א וריטב"א מגילה כד א בשם תוס', בביאור דברי ר' יהודה שם שכל מי שלא ראה מאורות מימיו אינו פורס על שמע; שו"ת הריטב"א שם בשם אחרים אומרים. ועי' תוס' מגילה שם ד"ה מי: ואפי' נסתמא משנולד, ועי' ציון 77.
  71. ציון 262 ואילך.
  72. עי' לעיל.
  73. עי' ציון 68.
  74. עי' ראשונים שבציון הנ"ל לדעת ר"ת, שסומא פטור מק"ש וברכותיה גם לדעתם שם שהיא מדברי סופרים.
  75. עי' ציון 63.
  76. עי' ראשונים שבציון הנ"ל לדעת ר"י, שסומא חייב בק"ש שהיא מדבריהם לדעתם; עי' תורת חסד או"ח סי' ח.
  77. עי' תוס' מגילה כד א ד"ה מי. ועי' שפ"א שם שכ' כעי"ז, ובי' שמצוות שמד"ס שחיובן מסברא שייכת בהן סברת אף הם היו באותו הנס, ועי' ציון 60. ועי' רשב"ם פסחים קטז ב ורמב"ן ור"ן קדושין לא א בבי' הגמ' פסחים שם, שסברו שסומא חייב בהגדה בזמן הזה דוקא לסוברים שהיא מדבריהם, ומה שדחו שם שתקון חכמים כעין דאורייתא צ"ב אם שייך גם בשאר מצוות שמדבריהם לסוברים שסומא פטור מכל המצוות, ועי' טו"א מגילה כד א.
  78. שאילת יעב"ץ ח"א סי' עה; עי' מנחת אלעזר ח"ב סי' יד ושם סי' לא אות ג. ועי"ש סי' לא שדן גם באיסורים שמדברי סופרים אם סומא חייב בהן לסוברים שחייב מן התורה במצוות לא תעשה, עי' ציון 25.
  79. ציון 273.
  80. עי' לעיל.
  81. סמ"ג מ"ע מב; תוס' הרא"ש חולין קי ב. ועי' תוס' עירובין צו א ד"ה דילמא ושא"ר שבציון 68. ועי"ש אם רשאי לברך אע"פ שהוא פטור.
  82. עי' ציון 25.
  83. ע"ע ברכות הנהנין ציון 1.
  84. רא"ם על הסמ"ג שם. ועי"ש שצידד לפטור מפני שהוא שוא"ת, עי' ציון 29.
  85. ציון 148.
  86. ציון 656. ועי' חי' ר"ש שקופ סי' יג אות ה, ועי' דב"א ח"א סי' טו שמותר לספות לסומא.
  87. ציון 31 ואילך.
  88. עי' לעיל.
  89. ע' דברי רב יוסף בקדושין לא א וב"ק פז א.
  90. עי' רשב"א ב"ק שם. ועי' ריטב"א קדושין לא א.
  91. עי' רב יוסף שם.
  92. ברייתא ששנה חזקיה בירושלמי ברכות פ"ב ה"ט, וש"נ, וע"ע כל הפטור מן הדבר ועושהו.
  93. עי' רמב"ן דלהלן.
  94. מאירי דלהלן.
  95. עי' רמב"ן וריטבא קדושין שם; מאירי ר"ה לג א וב"ק פז א. וע"ע הנ"ל: במצוות שיש מי שחייב בהן.
  96. אר"ח ח"א קדוש היום אות כ. ועי' יד מלאכי כללי הדינים אות שכד.
  97. עי' קוב"ש קדושין אות קמג, בד' הר"ן (ושא"ר) קדושין שם (יג א בדפי הרי"ף) שסומא רשאי לברך על המצוות אף לסוברים שפטור מהן ויכול לומר "וציונו" מפני שאחרים מצווים בהן ואף הוא נוטל עליהן שכר, ועי' משרת משה אישות פ"ד ה"ח. ועי' קוב"ש שם אות קמד שצידד שמשום כך שייך בסומא עשה דוחה לא תעשה, עי' ציון 52.
  98. מהר"צ חיות ב"ק שם.
  99. רשב"א עירובין צו א; ריטב"א שם ב בשם ר"י. ועי' משאת המלך סי' טז.
  100. עי' ציון 22.
  101. המכריע סי' עח. ועי' דרך המלך (חוידנסקי) כלאים פ"י הל"ד, ושם ביאורים נוספים.
  102. ישוע"י או"ח סי' יז ס"ק א; בית שערים או"ח סי' לד.
  103. עי' ציון 63.
  104. ע"ע ברכת המצוות ציון 14. תוס' עירובין צו א ד"ה דילמא ור"ה לג א ד"ה הא; או"ז ח"ב סי' רסו בשם ר"י; המכריע סי' עח; רמב"ן קדושין לא א בשם ר"י הזקן בעל התוס'; רשב"א ר"ה שם בשם יש דוחים; רא"ש קדושין פ"א סי' מט ותוס' הרא"ש עירובין שם ור"ה שם וקדושין שם, ושו"ת הרא"ש כלל ד סי' כא בשם ר"י; ריטב"א קידושין שם בשם ר"י; ר"ן ר"ה שם (ט ב בדפי הרי"ף) בשם איכא דדחו ובחי' שם, וקדושין שם (יג א בדפי הרי"ף). ולפ"ז, מצוות שסומא פטור מהן גם לסוברים שחייב בשאר מצוות, עי' להלן: בהלכות שונות, לסוברים שאינו חייב בהן מדבריהם, עי' ציון 268, אינו רשאי לברך עליהן.
  105. נובי"ת או"ח סי' קיב (מבהמ"ח) בדעת תוס' קדושין שם. ועי' שיטה קדמונית קדושין שם שנ' שצידד כן, ועי' רמב"ן שם בד' הירושלמי.
  106. ע"ע ברכת המצוות שם.
  107. עי' ציון 22.
  108. נובי"ת שם. אמנם בשיטה קדמונית שם נ' שפי' בד' הרמב"ן בירושלמי שאף ברכות ק"ש אינו מברך אע"פ שחייב במצוות מדבריהם.
  109. עי' ציון 68.
  110. מנ"ח מ' ב.
  111. עי' אמרי הצבי ב"ק פז א.
  112. ברייתות בב"ק פו ב – פז א, לבי' הגמ' שם פו א ורש"י שם פו ב ד"ה דלא ותוס' שם ד"ה סומא; עי' תוספתא ב"ק פ"ט.
  113. עי' משנה שם פו ב, וגמ' שם ושם א בביאורה.
  114. דברים יט כא.
  115. דברים כה יב.
  116. עי' ציון 191 ואילך.
  117. גמ' שם פו ב. ועי' תוס' שם ד"ה מה, שכיון שדרשו מתיבת "עינך" פירשו את הדרשה לענין סומא שאינו רואה, ועי' רשב"א ותוס' הרא"ש בשמ"ק שם, ועי' תוס' ר"י הזקן שם שפי' שדרשו ממשמעות "עינך" בלבד ולא מגז"ש, וצ"ב.
  118. עי' ציון 156 ואילך.
  119. תוס' שם פז א ד"ה וכן. ועי"ש שצדדו שרק אחר הדרשה מ"עינך" למדו לפטור סומא מכל המשפטים. ועי' חי' ר' מאיר שמחה ב"ק שם שלסוברים שקטן שהזיק חייב לשלם כשהגדיל, ע"ע חרש שוטה וקטן ציון 70 ואילך, ה"ה סומא שנתפתח, ומ"מ בבושת פטור.
  120. מרדכי מגילה תשצח; עי' רמב"ן קידושין לא א; בעה"ת של"ו ח"א; רא"ש ב"ק פ"ח סי' ז; עי' ריטב"א קידושין שם; עי' ר"ן קידושין שם (יג א בדפי הרי"ף); יש"ש ב"ק פ"ח סי' כ. ועי' רדב"ז סי' א' קלא בד' הרי"ף ב"ק שם.
  121. עי' כנה"ג חו"מ סי' תכ הגה"ט אות לב בבי' השמטת הרמב"ם והטוש"ע לדין סומא שבייש, ועי"ש בד' רי"ו.
  122. עי' לעיל.
  123. בית יצחק או"ח סי' ה אות יד, ועי"ש הוכחתו, שהרי פטור סומא מבושת נלמד מכך שכיון שאינו ראוי להעיד אינו בעדים זוממים, אמנם גם בעדים זוממים אפשר שהעיד בעודו פיתח ולאחר מכן נסתמא.
  124. משנה מכות ט ב; ספרי מסעי קס; ברייתות ב"ק פז א; ברייתא מכות שם; תוספתא מכות פ"ב. ועי' ירושלמי מכות פ"ב ה"ה שתלוי דין זה במה שר' יהודה פוטר סומא מכל המצוות, עי' ציון 1, ועי' להלן.
  125. במדבר לה כג.
  126. ספרי שם; ברייתא ב"ק ומכות שם.
  127. רש"י ב"ק ומכות שם.
  128. משנה שם; ברייתא ב"ק ומכות שם; עי' תוספתא שם: חכמים.
  129. עי' ספרי שם; ברייתא ב"ק ומכות שם. ועי' גמ' שם ושם ונדרים פח א בביאור המחלוקת. ועי' תוס' ב"ק פז א ד"ה וכן (הא') בבי' הב' בברייתא שם, שהמחייבים סומא בבושת, עי' ציון 113, יש להם לדרוש לגבי גלות כר"מ ולחייב.
  130. רמב"ם רוצח פ"ו הי"ד.
  131. עי' ב"ק שם ועי' לעיל: חיובו במצוות.
  132. עי' ציון 9.
  133. יש"ש ב"ק פ"ח סי' כ. ועי' שיעורי ר' שמואל מכות שם.
  134. מאירי ב"ק שם, ובמכות שם בשם יש חולקים.
  135. ברייתא בב"ק פו ב; תוספתא מכות פ"ב. ועי' מאירי מכות ט ב שסומא ההורג מזיד חייב גם לדעת ר' יהודה הפוטרו בשוגג מגלות, עי' ציון 124, וצ"ב.
  136. במדבר לה ו.
  137. במדבר לה לא.
  138. עי' ציון 124.
  139. דברים לה לא.
  140. דברים כה ב.
  141. גמ' ב"ק שם.
  142. עי' ציון 128 שהוא המחייב בגלות, ועי' להלן.
  143. עי' תוספתא שם; עי' תוס' ומאירי דלהלן, ועי' יש"ש דלהלן שהיא סתימת המשנה מכות ט ב שהביאה מחלוקת לגבי חיוב סומא בגלות ומשמע ששאר חיובים יש לו, ועי' תוס' שבציון 129.
  144. עי' ציון 128. עי' תוס' ב"ק שם ד"ה חייבי, שחכמים מודים בגז"ש אלא שמחייבים גם בגלות, ועי' להלן.
  145. כן מוכח ביש"ש דלהלן, שאף לפוסקים להלכה שסומא פטור מגלות מ"מ חייב במלקות ומיתות בית דין.
  146. מאירי ב"ק פז א; יש"ש ב"ק פ"ח סי' כ.
  147. בית יצחק או"ח סי' ה אות טו.
  148. עי' לעיל.
  149. בית יצחק או"ח סי' ה' אות יד, ועי"ש שאף שי"ס בבן סורר שהקיף זקן התחתון שנפטר ממיתה מפני שהשתנה דינו ובמצבו עכשיו לא היה מתחייב, הסוברים שסומא פטור ממיתת בי"ד ודאי אינם סוברים כך, דא"כ כל המחויב מיתת בי"ד יסמא עצמו ויפטר, ועי' ציון הבא.
  150. עי' חי' ר' מאיר שמחה ב"ק פז א. ועי"ש שאף שמי שהשתנה דינו נפטר ממיתת בי"ד, הנעשה סומא אינו בכלל, כי לא נעשה שינוי בדינו אלא שנעשה פטור מן הדין בכלל.
  151. פתח עינים ב"ק פז א.
  152. עי' ציון 38.
  153. מנ"ח מ' כו.
  154. פתח עינים שם בד' הראב"ד שבציון 168.
  155. עי' זרע יצחק ב"ק פז א.
  156. ברייתא ב"ק שם.
  157. דברים לה כד.
  158. עי ציון 135. רש"י ב"ק שם ד"ה כל שאינו.
  159. עי' ציון 112.
  160. עי' ציון 124. קה"ע מכות פ"ב ה"ה, ועי' להלן.
  161. גמ' ב"ק שם.
  162. עי' ציון 143.
  163. עי' ציון 113.
  164. עי' ציון 128.
  165. עי' ציון 113 שמחייבים אותו בבושת, אע"פ שהיא מן המשפטים (עי' תוס' ב"ק שם ד"ה וכן, הא'), ועי' יש"ש ב"ק פ"ח סי' כ, ועי' מאירי דלהלן, ועי' בציונים הקודמים, ועי' שי"ק מכות שם.
  166. בעה"ת של"ו ח"א ומאירי ויש"ש ב"ק שם, ועי' ציון 120.
  167. עי' לעיל.
  168. ראב"ד ב"ק פז א. ועי' רמב"ם טו"נ פ"ה הי"ב.
  169. פתח עינים ב"ק שם בד' הראב"ד.
  170. ציון 520 ואילך. ועי' ראב"ד דלעיל. ועי' בעי חיי חו"מ ח"א סי' ה-ו ושער יהושע ח"א סי' ג ושו"ת תורת חיים ח"ג סי' צג אם כשר לדון כשקיבלוהו עליהם ואם יכול נתבע לדרוש לדון לפני דיין שהוא סומא.
  171. ציון 71 ואילך.
  172. עי' לעיל.
  173. עי' רמב"ם דלהלן.
  174. רמב"ם טו"נ פ"ה הי"ב; בעה"ת של"ו ח"א; טוש"ע חו"מ צו ה. וע"ע טביעות קול ציון 75 ואילך. ועי' תוספתא מכות פ"ב: כפקח לכל דבריו.
  175. לבוש חו"מ שם. עי' גטין כג א ונדה יג ב.
  176. בעה"ת שם.
  177. עי' לעיל.
  178. עי' ציון 38.
  179. ע"ע בן נח: שבע מצוות.
  180. ע"ע הנ"ל ציון 255, ועי"ש ציון 253 שי"ס שדיני ממונות הם בכלל מצות גזל שב"נ מצווים בה.
  181. ע"ע הנ"ל ציון 261 ואילך.
  182. פתח עינים ב"ק פז א. ועי' שו"ת הרב"ז ח"א סי' ג.
  183. רמב"ם זכיה פ"ח ה"א; טוש"ע חו"מ רנ ה. עי' תוספתא מכות פ"ב.
  184. עי' לעיל: חיובו במצוות.
  185. עי' פמ"ג פתיחה לאו"ח ח"ג; שו"ת רעק"א מהדו"ת סי' קנג; אג"מ אהע"ז ח"א סי' קכ ענף ב; גדו"ש ב"ק פז א. ועי' שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' קסג שתלה הדין בחיובו של סומא בלאוים, עי' ציון 22 ואילך, ועי' שו"ת בית יצחק אהע"ז ח"ב סי' י, ועי' משרת משה אישות פ"ד ה"ח.
  186. רעק"א שם; אג"מ שם.
  187. גדו"ש שם.
  188. קר"א יבמות כג א. ועי' גרש ירחים גיטין כג א ובית אהרן שם.
  189. עי' לעיל: חיובו במצוות.
  190. אג"מ אהע"ז ח"א סי' קכ ענף ב; גדו"ש ב"ק פז א.
  191. תוספתא דלהלן; עי' ברייתא ב"ב קכח א; רש"י ערכין יז ב ד"ה סומא ונדה מט ב ד"ה לאתויי; רמב"ם עדות פ"ט הי"ב; טוש"ע חו"מ לה יב. ועי' ברייתא ב"ק פו ב, שאינו בעדים זוממים, וראשונים דלהלן.
  192. ויקרא ה א.
  193. תוספתא שבועות פ"ג, לפטרו משבועת העדות, ועי' יד רמ"ה ב"ב שם שמדרשה זו למדו לפסלו לעדות, ועי' כס"מ עדות שם וברכ"ח חו"מ שם; רש"י שם; רא"ש ב"ב פ"ח סי' כד. ועי' רש"י ב"ק שם ד"ה בעדים שכתב טעם הפסול שכיון שלא ראה איך יעיד, ועי' רעק"א שם ושו"ת בית יצחק או"ח סי' ה שתמהו עליו.
  194. רמב"ם שם; מאירי ב"ק פז א; טוש"ע שם.
  195. רמב"ם שם, ועי' רא"ש שם וטור שם.
  196. יד רמ"ה ב"ב שם; בעה"ת של"ו ח"א; עי' רא"ש שם.
  197. ויקרא שם.
  198. יד רמ"ה שם.
  199. סה"ת שם. ועי' רא"ש שם, ועי' מאירי דלהלן בשם י"ח.
  200. ברייתא ב"ב שם, ועי' גמ' שם שנדחו דברי כמה אמוראים שהכשירו עדות פיתח שנסתמא אם יכול לכוין עדותו; רמב"ם עדות פי"ד ה"ב; טוש"ע שם לה יג.
  201. עי' ב"ב שם וגטין כג א וקצוה"ח סי' רנט סק"ב בד' תוס' גטין שם ד"ה הוא.
  202. עי' רמב"ן גטין שם ור"ן שם (יא ב בדפי הרי"ף); מאירי ב"ב שם. ועי' ציון 194, וצ"ב.
  203. עי' רמב"ן ור"ן שם.
  204. תשב"ץ ח"ג סי' ו.
  205. עי' נדה מט ב; רמב"ם עדות פ"ט הי"ב; טור חו"מ לה ועי' שו"ע שם סי"ב. ועי' מנ"ח מ' עה.
  206. לבוש חו"מ שם, ועי' ערה"ש שם.
  207. ציון 101. ועי' תוספתא ב"ק פ"ט שנ' שבזה נחלקו ר"י וחכמים, אמנם בחס"ד וחזו"י שם פי' המחלוקת לגבי סומא המבייש, כבגמ' הנ"ל, ועי' כנה"ג חו"מ סי' תכ הגה"ט אות לב שצידד בד' הרמב"ם להלכה שהמבייש את הסומא פטור, ועי' ראב"ד ב"ק פו ב.
  208. משנה חגיגה ב א; מכילתא דר' ישמעאל מסכתא דכספא פ"כ; מכילתא דרשב"י כג יז; רמב"ם חגיגה פ"ב ה"א. ועי' תוספתא חגיגה פ"א וירושלמי שבת פי"ט ה"ג וחגיגה פ"א ה"א ויבמות פ"ח ה"א, שנ' שפטור סומא מראיה תלוי במחלוקת תנאים, ועי' גי' הגר"א לתוספתא שם וחגיגה ד ב.
  209. עי' לעיל: חיובו במצוות. ועי' שי"ק מכות פ"ב ה"ה שלר' יהודה שסומא פטור מכל המצוות לא הוצרכו למעטו מראייה אלא כדי ללמד שגם סומא בעינו אחת פטור, עי' להלן.
  210. שמות כג יד.
  211. ברייתא חגיגה ד א.
  212. ר"י מלוניל חגיגה שם. ועי' להלן שיש דורשים מכתוב אחר.
  213. ברייתא בחגיגה ב א וש"נ, ועי' תוספתא שם וגי' הגר"א שם. ועי' סנהדרין ד ב: משום ר' יהודה בן תימא, אמנם בירושלמי שם ושם ושם מבואר שהוא ר' יהודה סתם.
  214. שמות כג יז.
  215. ברייתא שם; ספרי ראה קמג (על הכתוב דברים טז טז).
  216. עי' סנהדרין ד ב וחי' הר"ן שם ותוס' חגיגה שם ד"ה יראה.
  217. ר"י מלוניל שם.
  218. ר"ת בתוס' שם ובתוס' סנהדרין שם ד"ה כדרך.
  219. דברים יא יב. רש"י סנהדרין ד ב ד"ה יראה. ועי' יד רמ"ה סנהדרין שם.
  220. ע"ע מומים (כהן). יד רמ"ה שם.
  221. ר"ת שם. ועי' רש"י חגיגה וסנהדרין שם שגורס ומפרש באופ"א, והכוונה אחת.
  222. יד רמ"ה שם. ועי' רגמ"ה ערכין ב ב.
  223. חגיגה שם, וש"נ.
  224. דברים לא יא.
  225. רמב"ם שם. ועי' לח"מ שם שאין זו דרשת הגמ' ואולי נמצאת באיזה מקום, ועי"ש שתמה שלא הביא הרמב"ם דרשת הגמ', ועי' ספר המפתח שם.
  226. עי' ברייתא חגיגה ד א שדרשו לפטור סומא מ"רגלים", ועי' חגיגה ב א בד' התנא במשנה שם, ועי' ציון הבא.
  227. ר"י מלוניל שם בבי' א'. ועי' סנהדרין שם שדרשה זו תלויה במחלוקת אם יש אם למסורת.
  228. ר"י מלוניל שם בבי' ב. ועי' תוספתא שם: יראה, פרט לסומא, וכ"ה במכדרשב"י כג יז וכעי"ז במכילתא דר' ישמעאל פרשה כ, ועי' מדרש תנאים דברים טז טז: יראה, להוציא את הסומא, ר' יוחנן בן דהבאי אומר משום ר' יהודה סומא באחת מעיניו פטור מן הראיה, שנאמר, יראה, כדרך שבא לראות וכו'.
  229. רמב"ם שם. ועי' טו"א בקונ' אבני שהם חגיגה ב א שנ' שפוסק שחייב, ועי' מנ"ח מ' תצ שתמה על הרמב"ם שפסק כיחיד נגד רבים, ועי' הר המוריה חגיגה שם.
  230. עי' לעיל.
  231. רמב"ם חגיגה פ"ב ה"ד, ושם ה"ה, ועי' כס"מ שם; מאירי חגיגה ב א. ועי' מנ"ח מ' פח שצידד בד' תוס' חגיגה ב ב ד"ה שומע הסוברים שחרש השומע ואינו מדבר או להיפך הפטור מראייה חייב בחגיגה, שמ"מ סומא שפטור מראייה מדרשת הכתוב בה פטור גם מחגיגה.
  232. עי' מנ"ח שם בד' התוס' שם. ועי' טו"א אבני שהם חגיגה ג א.
  233. רמב"ם חגיגה פ"ג ה"ב.
  234. עי' כס"מ שם, ועי' ציון 225 שלדעת הרמב"ם הדרשה לפטור סומא מראייה נלמדת מכתוב שנאמר בפרשת הקהל, ועי' נובי"ת או"ח סי' צד.
  235. משנה מנחות צג א; רמב"ם מעה"ק פ"ג ה"ח.
  236. ע"ע בית דין ציון 527.
  237. עי' ציון 208.
  238. מנחות שם, מחלוקת רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי.
  239. עי' ויקרא א ג-ד.
  240. ויקרא ד טו.
  241. דברים טז טז.
  242. קר"א מנחות שם, בישוב קו' תוס' שם מדוע לא נתמעטו מסמיכה כל הפסולים לסנהדרין או פטורים מראייה.
  243. עי' תוס' מנחות שם; מנ"ח מ' קטו בד' תוס' שם ורמב"ם שם.
  244. עי' לעיל.
  245. ע"ע בית דין ציון 535.
  246. עי' לעיל.
  247. עי' ציון 226.
  248. עי' ציון 213.
  249. טו"א אבני שהם חגיגה ב א.
  250. עי' ציון 5 ואילך.
  251. שמות יג ח.
  252. עי' חי' הר"ן ומאירי פסחים קטז ב.
  253. �פסחים שם.
  254. דברים כא כ.
  255. ע"ע בן סורר ומורה ציון 111.
  256. עי' רשב"ם פסחים שם ד"ה בעבור.
  257. פסחים שם ורש"י ורשב"ם שם.
  258. עי' פסחים שם ורשב"ם שם.
  259. עי' פרי"ד פסחים שם.
  260. גמ' שם בבי' דעת רב יוסף ורב ששת. ועי' חי' ר' אליעזר משה הורביץ פסחים שם, שלא נחלקו רב יוסף ורב ששת אלא בהגדה בזה"ז לדעתם שהיא מדבריהם, כי מאחר שאפשר לדחוק ולפרש את הכתוב באופן שלא נתמעט ממנו סומא תיקנו חכמים הגדה בזה"ז גם לסומא, אמנם בזה"ב, או בזה"ז לסוברים שהגדה מן התורה, סומא פטור, מפני שמפרשים מקרא ככתבו למעט סומא, ואף מדבריהם אינו חייב.
  261. מאירי שם.
  262. או"ז ח"ב סי' רסו בשם ר"י; תוס' עירובין צו א ד"ה דילמא ור"ה לג א ד"ה הא; תוס' הרא"ש עירובין שם ור"ה שם וקדושין לא א ורא"ש קידושין פ"א סי' מט ובשו"ת כלל ד סי' כא; ריטב"א קידושין שם ובשו"ת סי' צז. וכ"נ דעת רשב"ם פסחים שם, עי' ציון 268.
  263. עי' לעיל: חיובו במצוות.
  264. עי' ציון 63. ר"י באו"ז שם; תוס' שם ושם; תוס' הרא"ש שם ושם ושם ורא"ש שם.
  265. עי' או"ז שם ותוס' שם ושם ותוס' הרא"ש עירובין שם ור"ה שם בד' ר"ת; עי' מרדכי מגילה תשצח; רמב"ן קדושין שם. עי' בד קודש (דאנון) תפילה פ"ח הי"ב.
  266. ראשונים בד' ר"ת שם, עי' ציון 68.
  267. עי' ציון 65.
  268. רמב"ן שם; עי' ברכ"י או"ח סי' תעג ס"ק טז. ועי' מלא הרועים ע' סומא אות ט כעי"ז, שכיון שפטרה תורה בפירוש סומא מהגדה אין מקום לחייבו מדבריהם, ועי' מרדכי שם. ועי' רשב"ם פסחים שם בביאור הגמ', וכ"ד הרמב"ן שם, ור"ן קדושין שם (יג א בדפי הרי"ף) וחי' ר"ה שם בבי' ב', שאף אם לא חייבו חכמים את הסומא בהגדה בזה"ב שהיא מן התורה היה מקום שיחייבוהו בהגדה בזה"ז לסוברים שהיא מדבריהם, אלא דכל-דתקון-רבנן-כעין-דאורייתא-תקון.
  269. ע"ע אכילת מצה ציון 3. ע"ע הגדה ציון 28.
  270. ע"ע בל תוסיף ציון 99. ועי' המכריע שם שאיסור זה מפני שמברך ברכת ההגדה ומראה שעושה כן בתורת חובה, ועי"ש בבי' ב' שחייבו חכמים את הסומא גם כשחיוב הגדה מן התורה משום שברכת ההגדה שהיא ברכת הודאה ולא ברכת המצוות אינה מראה שעושה כן בתורת חובה.
  271. ע"ע אכילת מצה ציון 8. ע"ע הגדה ציון 27.
  272. ע"ע בל תוסיף ציון 11.
  273. המכריע סי' עח, בביאור א'. ועי"ש שכ"ז לסוברים שסומא חייב בשאר המצוות, אבל לסוברים שפטור מכל המצוות חייבוהו חכמים בהגדה משום שאינו חייב בבל תוסיף, לדעתו שפטור גם ממצוות לא תעשה, עי' ציון 22.
  274. עי' לעיל: חיובו במצוות.
  275. המכריע שם; עי' מרדכי שם; רמב"ן קידושין לא א; רי"ו תא"ו נ"ה ח"ד; פר"ח או"ח סי' נג סי"ד.
  276. תורת חסד או"ח סי' ח; משמרות כהונה פסחים קטז ב.
  277. משמרות כהונה שם, ועי' ציון 60.
  278. עי' ציון 25.
  279. ע"ע אכילת מצה ציון 15.
  280. תורת חסד שם. ועי' חשק שלמה פסחים שם שכ' מעין זה.
  281. א"ר סי' תעג ס"ק לג; ח"י שם ס"ק לט ע"פ ב"י שם; שו"ע הרב שם סנ"ב; ח"א חלק ב-ג כלל קל סי"א. ועי' ח"י שמ"מ לא יאמר "מצה זו" אלא מצה שאנו אוכלים, וכן במרור, ועי' פמ"ג שם משב"ז ס"ק ט שלא יגביה המצה והמרור, ועי' ח"א שם שחולק, ועי' מאירי שבציון 261. ועי' רא"מ הורביץ שבציון 260 שלדעתו להלכה שהגדה בזה"ז מן התורה הרי שסומא פטור ממנה אף מדבריהם.
  282. עי' ציון 10.
  283. רי"ו שם. ועי' ברכ"י שם ס"ק ט"ז בשם מהר"ם מטיבולי המובא בס' יד אהרן, שכוונת רי"ו לפסוק כמחייבים סומא בכל המצוות ופוטרים מהגדה, ודחה דבריו. ועי' שער אפרים סי' כז שפי' דברי רי"ו באופ"א.
  284. עי' לעיל: חיובו במצוות.
  285. עי' לעיל.
  286. רמב"ן ושיטה קדמונית קדושין לא א; עי' שו"ת הריטב"א סי' צז; ר"ן קדושין שם (יג א בדפי הרי"ף) וחי' ר"ה לג א.
  287. המכריע סי עח, ועי"ש שצידד מתחילה שנחלקו גם במצה.
  288. עי' לעיל: חיובו במצוות.
  289. עי' ציון 25.
  290. ע"ע אכילת מצה ציון 15. עי' הגהות רעק"א יו"ד סי' א ס"ט ובשו"ת ח"א סי' קסט; תורת חסד או"ח סי' ח.
  291. עי' להלן, ועי' סוכה כט א ברב יוסף ושו"ת הרב"ז ח"א סי' ג, ועי' ר"ת באו"ז ח"ב סי' רסו והמכריע סי' עח ותוס' ר"ה לג א ותוס' הרא"ש עירובין צו א ור"ה שם.
  292. עי' לעיל: חיובו במצוות. ועי' ר"ת שבציון הקודם.
  293. ויקרא כג מג.
  294. רבה בסוכה ב א, שמטעם זה סוכה למעלה מכ' אמה פסולה, ועי"ש שיש שנתנו טעמים אחרים.
  295. עי' בית יצחק דלהלן. וע"ע טעמא דקרא: חילוק בדין על פי הטעם, מחלוקת תנאים אם דורשים טעמא דקרא.
  296. בית יצחק או"ח סי' ה' אות טו, וכעי"ז במשיב שלום סי' ק, ועי"ש שהביא מכסא דהרסנא שדן בדבר.
  297. עי' מנחות מג א וש"נ, ועי' שעה"מ ציצית פ"ג ה"ז; עי' רמב"ם ציצית פ"ג ה"ז; עי' ר"ת באו"ז ח"ב סי' רסו והמכריע סי' עח ובתוס' ר"ה לג א ובתוס' הרא"ש עירובין צו א ור"ה שם וקידושין לא א וברא"ש קידושין פ"א סי' מט; מאירי שבת כז ב; עי' טוש"ע או"ח יז א.
  298. עי' להלן. ועי' המקנה קדושין לד א שאין לדון על כסות סומא אם חייבת כשהיא אצל אחרים, כי טלית שאולה פטורה מן הציצית.
  299. במדבר טו לט.
  300. עי' מנחות שם.
  301. עי' רגמ"ה מנחות שם ב ורש"י שם ד"ה האי.
  302. דברים כב יב.
  303. ברייתא מנחות שם וש"נ, ובגמ' שם שהיא דעת ר"ש. ועי' זבחים שנחלקו ברייתות בצורת הדרשה.
  304. במדבר שם.
  305. ספרי שלח קטו.
  306. במדבר טו מ.
  307. במדב"ר שלח יז; תנחומא שלח.
  308. במדבר טו לט.
  309. תשוה"ג שע"ת סי' קנו מרב ששנא וסי' רסז מרב שמעון קיירא; ס' העתים בשם גאון, הובא ברא"ש הל' ציצית סי' טז; אשכול (רצב"א) הל' תפילין (עמ' 88) בשם גאון, ושם באשכול שכ"ד חכמים; רש"י סוכה יא א ד"ה לפרזומא, בדעת חכמים; תוס' שבת קלא א ד"ה ושוין ורמב"ן ורשב"א ותוס' הרא"ש וחי' הר"ן שם; עיטור הל' ציצית עג ד.
  310. צ"פ ציצית שם, ועי"ש מזוזה פ"ו ה"ז.
  311. עי' לעיל: חיובו במצוות.
  312. עי' ר"ת באו"ז ח"ב סי' רסו והמכריע סי' עח ובתוס' ר"ה לג א ובתוס' הרא"ש עירובין צו א ור"ה שם וקידושין לא א וברא"ש קידושין פ"א סי' מט.
  313. עי' ציון 25.
  314. עי' תוס' יבמות ד ב ד"ה דכתיב.
  315. בית יצחק או"ח סי' ה אות יב בשם בנו; עי' תורת חסד או"ח סי' ח.
  316. עי' לעיל.
  317. עי' טוש"ע או"ח כד.
  318. עי' טוש"ע שם.
  319. שבות יעקב ח"ב סי' לח, הובא במ"ב סי' כד ס"ק ז.
  320. תשוה"ג שע"ת סי' קנו מרב ששנא וסי' רסז מרב שמעון קיירא; אשכול (רצב"א) הל' תפילין בשם גאון; רא"ש הל' תפילין סי' טז מס' העתים בשם גאון; רי"ו תא"ו ני"ט ח"ה. ועי"ש שכתבו הטעם לפטור סומא מציצית ומתפילין משום שנאמר: וראיתם אתו, ועי' להלן.
  321. דברים כח יא.
  322. ברכות ו א, וש"נ.
  323. מעיו"ט הל' תפילין שם. ועי"ש שמה שכתבו הגאונים שפטור משום "וראיתם אתו" היינו שכשם שפטור מציצית לדעתם משום "וראיתם אתו" כן פטור מתפילין משום "וראו כל עמי הארץ", ועי' אשכול שם שנ' שצידד לפרש כן בד' הגאונים ודחה, ועי' נחל אשכול שם. ועי' מעיו"ט שם שתמה שאף בציצית לא נתמעטה כסות סומא, עי' ציון 297 ואילך, ועי' ציון 309.
  324. ראשונים דלהלן. ועי' ר"ת באו"ז ח"ב סי' רסו והמכריע סי' עח ובתוס' ר"ה לג א ובתוס' הרא"ש עירובין צו א ור"ה שם וקידושין לא א וברא"ש קידושין פ"א סי' מט.
  325. עי' ציון 5 ואילך. עי' ר"ת שבציון הקודם.
  326. אשכול שם.
  327. במדבר טו לט. עי' ציון 309.
  328. אשכול שם; עי' רא"ש שם. ועי' נחל אשכול שם בכוונת האשכול, שגם הכתוב וראו כל עמי הארץ וגו' אין במשמעותו אלא שיראו אחרים ועוד שאין ללמוד ממנו לתפילין של יד.
  329. ע"ע הנחת תפילין ציון 656.
  330. אשכול שם.
  331. א"ר סי' לח סק"א; פמ"ג שם א"א ס"ק א.
  332. משנה מגילה כד א; תוספתא מגילה פ"ג; תנחומא תולדות; מסכת סופרים פי"ד.
  333. תנחומא שם; ר"ח מגילה שם ב ופרי"ד שם וראשונים דלהלן.
  334. עי' מגילה שם ב. ועי' ציון 70 שיש ראשונים שפירשו טעמו של ר' יהודה מפני שסומא מתחילתו פטור ממצוות אפילו מדבריהם, וצ"ב.
  335. עי' מגילה שם ב ור"א מן ההר שם.
  336. עי' מאירי מגילה שם.
  337. תנחומא שם.
  338. ר"ח שם.
  339. עי' רשב"א דלהלן. ועי' ריטב"א מגילה שם: אינו ראוי לברך עליו ולהוציא אחרים.
  340. עי' רשב"א ב"ק פז א שם.
  341. עי' משנה שם; עי' תוספתא שם וברייתא מגילה שם ב וגמ' שם; עי' מסכת סופרים שם.
  342. תוספתא שם.
  343. ריטב"א מגילה שם ב.
  344. עי' מגילה שם ב וטוש"ע דלהלן.
  345. פהמ"ש לרמב"ם מגילה פ"ד מ"ו.
  346. ראש יוסף מגילה שם בד' הרמב"ם.
  347. עי' משנה שם.
  348. ר"י מלוניל מגילה שם; רשב"א שם; ריטב"א שם. ועי' טו"א מגילה שם א שתמה היכן מצינו שיברך על הנאה שכבר היתה, ועי' הג' הגרז"ס לטו"א שם.
  349. עי' לעיל: חיובו במצוות.
  350. ירושלמי מגילה פ"ד ה"ז ומכות פ"ב ה"ה, ועי' תוס' ר"ה לג א ד"ה הא שגירסת הירושלמי בשני המקומות משובשת.
  351. קה"ע ופנ"מ מכות שם.
  352. עי' ראשונים דלהלן.
  353. עי' ציון 63, ועי' ציון 76 ואילך.
  354. ע"ע קריאת שמע.
  355. תוס' עירובין צו א ד"ה דילמא ור"ה לג א ד"ה הא ומגילה כד א ד"ה מי; או"ז ח"ב סי' רסו בשם ר"י. ועי' תוס' עירובין ור"ה שם ואו"ז שם שאף לסוברים שמי שאינו בר חיובא כלל מוציא את המחויב מדבריהם בהגדה וברהמ"ז, מ"מ סומא אינו פורס על שמע אלא משום שחייב מדבריהם. ועי' תוס' מגילה שם שסומא אף אם הוא תרי דרבנן מוציא חד דרבנן כיון שהוא גדול ובר דעת, ואינו כקטן במצוות דרבנן שאינו מוציא חד דרבנן לסוברים כן.
  356. תוס' הרא"ש עירובין שם ור"ה לג א.
  357. עי' רמב"ם תפילה פ"ח הי"ב; טוש"ע או"ח סט ב.
  358. עי' לעיל.
  359. עי' ציון 357.
  360. עי' ציון 344.
  361. ראבי"ה סי' תקכג בשם רבותיו וסי' תקפז בשם ריב"ק, הובא במרדכי מגילה סי' תשצט ועי' הג"מ תפלה פ"ח אות ל; הג"מ שבת פכ"ט הכ"א אות י בשם מהר"מ. ועי' המנהיג הל' שבת שכ' שמברך כדעת חכמים.
  362. אר"ח הל' הבדלה אות יב בשם רה"ג; עי' רי"צ גיאת שבציון 369; ראבי"ה דלהלן. ועי' פמ"ג א"א סי' רחצ ס"ק יז, שאסור לו לברך.
  363. ע"ע ברכת הנר ציון 80.
  364. ראבי"ה שם ושם ובמרדכי והג"מ שם ושם. ועי' ב"ח או"ח סי' סט ולבוש או"ח סי' רחצ סי"ג.
  365. ע"ע הנ"ל ציון 4 ואילך.
  366. עי' לעיל.
  367. עי' אר"ח שם.
  368. טוש"ע או"ח רחצ יג; רדב"ז ב' שכא.
  369. עי' רי"צ גיאת ח"א עמ' כב; עי' אר"ח שבציון 361; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תשלט וח"ה סי' ריג, בשם גאונים.
  370. עי' לעיל.
  371. ב"י או"ח סי' רחצ, וכ"מ רי"צ גיאת ואר"ח שם.
  372. עי' לעיל: חיובו במצוות. עי' ראשונים דלהלן.
  373. עי' ר"ת באו"ז ח"ב סי' רסו ובתוס' ר"ה לג א וברשב"א ותוס' הרא"ש ר"ה ושם וראבי"ה סי' תקצז ומכריע סי' עח; מג"א סי' רחצ ס"ק יז בד' הטוש"ע שם שלא פטרוהו אלא מברכת הנר, ושכן משמע במרדכי שבציון 361.
  374. מג"א וא"ר ומ"ב שם.
  375. תורת שבת סי' רח"צ ס"ק טז; ערה"ש שם סי"ז.
  376. פמ"ג א"א שם ס"ק יז, ועי' ציון 362 שברכת הנר לסוברים שסומא פטור ממנה אסור לו לברך, ועי' פמ"ג שם שצידד שלכך כוונת הטוש"ע הנ"ל, שלא כמג"א שבציון 373.
  377. עי' תורת שבת וערה"ש שם, שמחמת הספק יצא מאחרים.
  378. ע"ע ברכות השחר ציון 169.
  379. שו"ת ר"א בן הרמב"ם סי' פג; עי' מו"ק או"ח סי' מו.
  380. עי' הג"מ דלהלן.
  381. הג"מ תפלה פ"ז אות ז בשם תוס'. ועי' מג"א סי' מו ס"ק יד, ועי' מחה"ש בדעתו, שברכת פוקח עורים נתקנה על הנאת עצמו שפקח עיניו ולפיכך אין לסומא לברכה אפילו אם יש בברכות השחר שמברכם גם מי שאינו שייך בהם, ועי' שו"ע הרב שם. ועי' מחה"ש שם שאף לסוברים שסומא מברך יוצר המאורות מחמת שנהנה בראיית אחרים, אולי יש לחלק שאינו מברך פוקח עורים, ועי' בר"י ויד אפרים שם בד' המג"א וישוע"י שם שברכת פוקח עורים נתקנה על פתיחת העינים בפועל ואין די לה ראיית אחרים, ועי' להלן.
  382. ע"ע הנ"ל ציון 175.
  383. מג"א שם בשם פוסקים; ערוה"ש שם, שכן נהגו.
  384. עי' ציון 341.
  385. קול הרמ"ז מגילה פ"ד מ"ו, ושם שהסכימו עמו ג' רבנים זקני א"י; פר"ח או"ח שם; עי' א"ר שם: נראה. ועי' פמ"ג א"א שם ורעק"א שם בשם זקנו ולבו"ש שם שלכך כוונת המג"א, עי"ש שהגיהו בדבריו.
  386. ישוע"י שם; מטה יהודה שם ס"ק ג.
  387. א"ר, שכ"מ בלבוש שם.
  388. ע"ע ברכות השחר ציון 53.
  389. יד אפרים סי' מו בד' מג"א שם; עי' מו"ק שם.
  390. מו"ק שם, וצ"ב.
  391. עי' ציון 357.
  392. שו"ת מהרש"ל סי' עז וט"ז או"ח סי' תכו ס"ק ג ומג"א ריש סי' תכו בשמו ופר"ח שם. ועי' מג"א ופר"ח שם: חייב לברך הלבנה.
  393. עי' ציון 364.
  394. מהרש"ל שם.
  395. מ"ב סי' תכ"ו ס"ק א ועי' מחה"ש שם.
  396. עי' רמב"ם ברכות פ"י הט"ז ושו"ע או"ח תכו א, ועי' בה"ג סי' א הל' ברכות ועוד שנ' שכן היתה גי' בסנהדרין מב א.
  397. ערך לחם סי' תכו ס"א ורעק"א שם בשמו וערה"ש שם.
  398. מסכת סופרים פ"כ וטוש"ע או"ח שם ב.
  399. עי' רדב"ז סי' שמא ובאה"ל סי' תכו בדעתו.
  400. באה"ל שם.
  401. עי' ציון 392 ואילך , ועי' ציון 397 ואילך שי"ח, ולדעתם כ"ש שאינו מברך כאן.
  402. ע"ע ברכת החמה.
  403. עי' מחב"ר דלהלן בשם שכנה"ג.
  404. מחב"ר או"ח סי' רכט.
  405. שו"ת זרע אמת ח"ג סי' כד.
  406. עי' ציון 397.
  407. ע"ע ברכת החמה ציון 20.
  408. מגן גיבורים אלף המגן סי' רכט ס"ק ג.
  409. עי' לעיל: חיובו במצוות, ועי' ראשונים דלהלן.
  410. עי' ר"ת באו"ז ח"ב סי' רסו ותוס' ר"ה לג א ותוס' הרא"ש ר"ה שם. ועי' רעק"א או"י סי' רסג ס"ג.
  411. שו"ת מהרש"ל סי' עז, הובא במג"א סי' תרעה.
  412. מזבח אדמה דף י ע"א לאו"ח סי' תרעז; שבט הלוי ח"ד סי' סז. ועי' שואל ונשאל ח"ג סי' נד.
  413. פמ"ג שם א"א סק"ד. ועי"ש בסומא המתגורר עם אחרים אם יש להוסיף עבורו נר לקיום מצות מהדרין.
  414. מו"ק סי' תרעה.
  415. עי' ציון 341.
  416. עי' ציון 357.
  417. מג"א סי' רסג ס"ק ט.
  418. ע"ע נר שבת ויו"ט.
  419. ערה"ש או"ח שם ס"ט.
  420. מג"א שם. ועי' פמ"ג שם שאם היא עקרת הבית תדליק היא תחילה ותברך.
  421. ע"ע תורה שבכתב. ועי"ש שי"ס שאין איסור אלא במוציא את אחרים ידי חובתם.
  422. עי' ב"ק פז א, ועוד.
  423. עי' ב"ק ג ב, ועוד.
  424. ע"ע הנ"ל. תוס' שבת קטו א ד"ה לא, ועי' תוס' ב"ק ג ב ד"ה כדמתרגם; תוס' תלמיד ר"ת ב"ק שם בשם ריב"א; או"ז ח"ב סי' שעח; ריטב"א יומא ע א וקדושין יג א; מאירי מגילה כד א.
  425. ע"ע תורה שבעל פה.
  426. ע"ע תורה שבכתב.
  427. ר"י בתוס' ב"ק שם; תוס' תלמיד ר"ת שם; מג"א סי' מט ס"ק א.
  428. שאילת יעב"ץ ח"א סי' עה.
  429. ע"ע הנ"ל.
  430. מנח"י שם. ולפ"ז לכאו' כשאפשר ע"י כתב ברייל אין להתיר באופן אחר לד"ה, שאין זו עת לעשות לה'.
  431. עי' תשוה"ג מוסאפיה ליק סי' פ, בביאור מה שאמרו בברכות ח א שהיה רב ששת עוסק בתושבע"פ בשעת קרה"ת; תוס' סוטה לט א ד"ה כיון ותוס' הרא"ש שם, בבי' הנ"ל; או"ז ח"א סי' יא בשם ר' שמחה ב"ר שמואל.
  432. עי' ציון 424. ועי' ציון 427 שי"ח.
  433. תוס' שם. ועי' פמ"ג או"ח סי' קמא משב"ז ס"ק ג.
  434. עי' תוס' שם בשם ר"ח, ותירוץ נוסף שם; עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' רו. ועי' פמ"ג פתיחה כוללת לאו"ח ח"ב.
  435. עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' רו שרב ששת היה משלים פרשיותיו שמו"ת, ורב ששת היה סומא, ועי' רדב"ז דלהלן, ועי' חזו"ע כרך א ע' נו שכ"ה לסוברים שרשאי לקרוא תושב"כ בע"פ, עי' לעיל.
  436. עי' לעיל.
  437. עי' תשובת הגאונים שבציון , לגבי שמיעת קריאת התורה, ולכאו' ה"ה; רדב"ז סי' תתסז. ועי' חזו"ע שם שתמה, שסומא חייב בקריאת המגילה, עי' ציון 439, אע"פ שאינו יכול לקרוא בעצמו, ועי' ציון 442.
  438. עי' לעיל: חיובו במצוות. עי' ראשונים דלהלן, ועי' ציון 58 ואילך.
  439. עי' ר"ת באו"ז ח"ב סי' רסו ותוס' ר"ה לג א ותוס' הרא"ש ר"ה שם והמכריע סי' עח וראבי"ה סי' תקצז.
  440. ע"ע מקרא מגלה.
  441. עי' שמחת יהודה (נג'אר) מס' סופרים פי"ד הט"ז, ושם שיוצא בכך כאילו קרא בעצמו מתוך מגילה.
  442. פמ"ג משב"ז סי' קמא ס"ק ג. ועי' רדב"ז שבציון 437, ועי' פמ"ג משב"ז סי' רפה ס"ק ב.
  443. ע"ע הנ"ל.
  444. שו"ת פני מבין או"ח סי' רל.
  445. תוספתא דלהלן. ועי' כנה"ג יו"ד סי' א הגה"ט אות נא שצידד שאין אומרים בסומא רוב מצויים אצל שחיטה מומחים הם, וע"ע שחיטה.
  446. לבוש יו"ד סי' א ס"ט.
  447. עי' לבוש שם.
  448. משנה חולין יג ב; תוספתא חולין פ"א; רמב"ם שחיטה פ"ד ה"י; שו"ע יו"ד שם, ועי' טור שם.
  449. עי' לעיל: חיובו במצוות.
  450. עי' רי"ו תא"ו נט"ו אות ה שפסק ששחיטת סומא כשירה אע"פ שדעתו להלכה שסומא פטור מן המצוות, עי' ציון 10; הג' רעק"א יו"ד שם.
  451. ע"ע גוי ציון 507 ואילך וע' שחיטה.
  452. עי' ציון 25
  453. רעק"א שם.
  454. עי' ציון 22.
  455. ע"ע לא תאכילום ציון 656, ועי' לעיל ציון 86.
  456. תורת חסד או"ח סי' ח, ע"פ ש"ך ופמ"ג יו"ד סי' א ס"ק כז לגבי קטן.
  457. תורת חסד שם. וצ"ב במי שאינו יכול להרפא.
  458. עי' ציון 63.
  459. עי' עבר ארח לאדר"ת סי' קלט בשם ר"ט מליניק, ועי"ש שדחה דבריו.
  460. עי' ציון 97.
  461. משאת המלך סי' טז.
  462. עי' ציון 32.
  463. דברים יב כא.
  464. עי' תוס' ביצה כה א ד"ה בחזקת, ועוד.
  465. דב"א ח"א סי' טו.
  466. ע"ע בל יראה ובל ימצא.
  467. ע"ע הנ"ל ציון 12, ושם ציון 13 שי"ח. ועי"ש ציון 9 ואילך שבודאי עובר בבל ימצא.
  468. מנ"ח מ' כ.
  469. ברכות ל א; רמב"ם תפלה פ"ה ה"ג; טור או"ח צד, ועי' שו"ע שם.
  470. מלכים א' ח מד. ברכות שם.
  471. ע"ע תפלה.
  472. פמ"ג או"ח סי' צ משב"ז ס"ק ב. ועי"ש שמ"מ החיוב להתפלל בבית שיש בו חלון כנגד ירושלים, לסוברים כן, שייך בסומא.
  473. ע"ע גלוי עריות ציון 119 וע' דרך ארץ ציון 273 ואילך.
  474. של"ה שער האותיות אות ק סי' שכז בהג"ה, ועי' שדי חמד מערכת הא' אות שב.
  475. אבות הרא"ש ח"א בחי' על אדר"נ פ"ב (צא ג). ועי"ש שהאיסור לסומא תלוי בטעם הדין, עי' ערכים הנ"ל.
  476. עי' לעיל חיובו במצוות.
  477. עי' אג"מ או"ח ח"ב סי' צז. ועי' עצי זית ח"א קונטרס זכרון בנימין סי' יז, ועי' בצל החכמה ח"ו סי' מט.
  478. ציון 333 ואילך.
  479. ציון 205.
  480. ציון 927 ואילך.
  481. ציון 134, ציון 152 ואילך,
  482. הפרשת חלה ציון 136 ואילך והפרשת תרומות ומעשרות ציונים 103 ואילך, 449 ואילך.
  483. ציון 39 ואילך.
  484. ציון 47 ואילך.
  485. ציון 113.
  486. ציון 171.
  487. ציון 526 ואילך.
  488. עי' לעיל: חיובו במצוות.
  489. עי' ציון 22.
  490. ע"ע גרות ציון 41.
  491. שו"מ מהדו"ק ח"ב סי' קכו.
  492. עי' ציון 55.
  493. עי' ציון 63.
  494. תשובות והנהגות ח"ד סי' רלג. ועי"ש שבסומא שיכול להתרפאות יש טעם נוסף לקבלו כי מקבל עליו עול כל המצוות אם יתרפא.
  495. עי' ציון 10.
  496. ע"ע פקוח נפש. עי' ח"ש או"ח סי' שכח; עי' חתן סופר סי' לד. ועי' חתן סופר שם שצידד כן בד' הרמב"ם שבת פ"ב ה"ד. ועי' דע"ת או"ח סי' שכח
  497. עי' ציון 9 ואילך.
  498. ע"ע הנ"ל וע' ספק נפשות. עי' ח"ש שם.
  499. עי' מגילה טז ב. עי' ח"ש שם.
  500. בנין צבי ח"א סי' נג. ועי' צי"א חכ"ב סי' כג, שאף שלא הכריעו הפוסקים הנ"ל להתיר, אפשר שלא רצה כל אחד מהם לסמוך על עצמו, אבל אם היו מתכנסים יחד היו מתירים, ועי"ש ח"ח סי' טו פ"י, ועי' שבט הלוי ח"ח סי' עג.