אנציקלופדיה תלמודית:נעבדה בו עבירה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך: דיני דבר שנעשה בו עבירה.

פתיחה

דבר שנעבדה בו עבירה, דנו בהכשרו לענין גבוה ובהכשרו למצוות ובהתירו להדיוט.

לגבוה

בהמה שנעבדה בה עבירה, כגון שחרשו בשור וחמור יחדיו[1], או שחסמו הבהמה[2], או שנעשתה בה מלאכה בשבת[3], מותרת לגבוה[4], שאם נעבדה בה עבירה כשהיא חולין מותרת להקדישה ולהקריבה, וכן אם נעבדה בה עבירה כשהיא הקדש מותרת להקריבה[5]. במקור הדבר כמה שיטות בדבר: יש שלמדו מהכתוב לענין הקרבת בעל מום: ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה וגו'[6], ודרשו מכל אלה אי אתה מקריב אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהם עבירה[7]. ויש שלמדו מהכתוב לענין הקרבת בעל מום: לא תקריבו אלה לה'[8], ודרשו אלה שהם בעלי מום אי אתה מקריב אבל מקריב אתה את שנעבדה בה עבירה[9]. ויש שלמדו מהכתוב: מן הכשבים או מן העזים לעלה[10], לרבות שנעבדה בהם עבירה[11], שהכתוב: לעולה מיותר[12]. ויש מן הראשונים שכתבו בדעת ר' שמעון שכשרה מכך שפסלה תורה בעל-מום*[13], מכלל שנעבדה בו עבירה כשרה[14].

על אתנן* כלאים* ומוקצה-לעבודה זרה* ונוגח* ונעבד* ורובע-ונרבע*, שאסורים לגבוה, עי' ערכיהם וע' אסורי מזבח.

למצוה

עשיית מצוה בדבר שנעבדה בו עבירה, יש שכתבו שכשר לכתחילה[15], ולפיכך היו קונים מגוים הדס* אף על פי שהיו הגויים גוזלים אותו[16].

עבירות הפוסלות לגבוה

עבירות הפוסלות לגבוה, כגון אתנן* ונעבד*, יש שכתבו בדעת אמוראים שנסתפקו אם פסולות למצוה אף בדיעבד, שמצוה הרי הוא כגבוה[17]. ויש שכתבו בנעבד שלכתחילה אין לעשות בו מצוה, לפי שעבודה זרה מאוס הוא[18].

הוייתו בעבירה

דבר שכל הוייתו בעבירה, כגון אתרוג שהרכיבהו כלאים, יש שכתבו שמאוס הוא ופסול מן התורה, כבהמת כלאים שאסרה תורה למזבח[19].

על ברכת-הנר* במוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים, שאין מברכים על נר שנעבדה בו עבירה, ע"ע ברכת הנר[20].

להדיוט

בהמה שנעבדה בה עבירה, מותרת להדיוט[21], ואמרו בספרי, יכול החורש בשור וחמור והחורש במוקדשים – ואחר כך נפל בהם מום ונפדו[22] - שיאסר השור - כמו שמרבים לאסור מיני טריפות מלבד טריפה שאוסר הכתוב שהיא דרוסה[23] – תלמוד לומר בפרשת אכילת בהמה: שור שה כשבים ושה עזים[24], מרבה את אלו שמותרים[25], ולמדים מתיבת "שור" שמיותרת[26]. ויש שלמדו התירו, מדמותר לגבוה[27], קל וחומר שמותר להדיוט[28]. ויש שלמדו התירו קל וחומר משבת החמורה שמעשיה מותרים[29]. האסורים לגבוה: מוקצה ונעבד ואתנן ומחיר וכלאים וטריפה ויוצא דופן[30], אף הם מותרים להדיוט[31], שנאמר: שור שה כשבים[32], מרבה את אלה שמותרים[33], ולמדים מתיבות "שה כשבים" שמיותרות[34]. ויש שלמדו מדהוצרכה הכתוב לאוסרם לגבוה[35], ואם אסורים להדיוט, לא היה הכתוב צריך ללמד שפסול להקרבה לגבוה, שהרי אין מביאים לגבוה אלא מן המותר באכילה לישראל[36].

על דבר שנעבדה בו עבירה שיש סוברים שאסור באכילה מהכתוב: לא תאכל כל תועבה, ועל האיסורים והאופנים הכלולים בזה, ע"ע כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל.

חמץ שעבר עליו הפסח

חמץ-שעבר-עליו-הפסח* שקנסו חכמים לאוסרו באכילה מדרבנן[37], יש מן האחרונים שכתבו שמלבד הקנס, אסרו רבנן האוכל עצמו משום שנעבדה בו עבירה, ולפיכך אסור אף באופן שאין שייך בו קנס[38]. ובטעם הדבר שאסרו באכילה והתירו בהנאה, כתבו אחרונים לפי שמפורש בתורה היתר הנאה בנעבדה בו עבירה[39], ודבר המפורש בתורה להיתירא לא אסרו חכמים[40].

הערות שוליים

  1. עי' תו"כ וברייתא תמורה וגמ' חולין דלהלן.
  2. עי' גמ' חולין דלהלן.
  3. עי' תו"כ דלהלן פרשה ה ומאירי חולין קטו א. ועי' תו"כ שם עוד אופנים שנעבדה בה עבירה.
  4. ברייתא תמורה כח א, ותו"כ דבורא דנדבה פרשה ב ה"ז ופרשה ה ה"ב ואמור פרשה ז, וסוטה מו א: עבודת איסור, וחולין קטו א, לגי' המובא בתוס' שם ד"ה חורש ותוס' רא"ש שם וריטב"א שם.
  5. עי' סוטה שם; ר"ש לתו"כ שם.
  6. ויקרא כב כה. וע"ע בעל מום (קרבן), ושם ציון 118 ואילך.
  7. חולין שם, לגי' הראשונים הנ"ל, ועי' סוטה שם שדרשו כעי"ז.
  8. ויקרא כב כב.
  9. תו"כ אמור פ"ז.
  10. ויקרא א י.
  11. תו"כ שם.
  12. מלבי"ם שם אות סג.
  13. עי' לעיל ציון 6.
  14. ר"ש לתו"כ שם ה"ג בד' ר"ש שם. ועי' מלבי"ם שם.
  15. ט"ז או"ח סי' תרמט ס"ק ג; פמ"ג או"ח סי' תרמח א"א ס"ק כג; שו"ת פרי יצחק ח"א סי' י, בד' תוס' ע"ז מז א. ועי' ט"ז שם בד' הלבוש או"ח סי' תרמט ס"ג שפוסל למצוה נעבדה בו עבירה, ועי' ציון 19.
  16. עי' סוכה ל א. ט"ז שם.
  17. עי' ר"ח ע"ז מז א ורמב"ן שם בד' ר"ל שם, ופרי יצחק שם.
  18. פמ"ג או"ח סי' תרמח א"א ס"ק כג, ושו"ת פרי יצחק ח"א סי' י, בד' תוס' ע"ז מז א ד"ה מי, בד' ר"ל ע"ז שם ורבא סוכה לא ב.
  19. חת"ס סוכה לא ב ובכורי יעקב סי' תרמט ס"ק יט ושו"ת בית אפרים או"ח סי' נו בד' הלבוש או"ח סי' תרמט. ועי' חיבת הקדש לר"א קלצקין סי' יג עמ' ל בדעת הלבוש שם.
  20. ציונים 151, 153 ואילך.
  21. משנה תמורה כח א וספרי דברים יד ו פיסקא קא וגמ' חולין קטו א. ועי' שו"ת חת"ס או"ח סוס"י קו ע"פ גמ' חולין שם שהיתר הנאה .
  22. עמק הנצי"ב לספרי דלהלן.
  23. ע"ע טריפה ציונים 19 ואילך, 52 ואילך. ספרי שם ועמק הנצי"ב שם.
  24. דברים שם ד.
  25. ספרי שם.
  26. עמק הנצי"ב שם. ועי' ר' הלל שם שפי' בע"א.
  27. עי' ציון 4.
  28. גמ' חולין קטו א, לגי' המובא בתוס' שם ד"ה חורש ותוס' רא"ש שם וריטב"א שם.
  29. ע"ע מעשה שבת. גמ' חולין שם לגירסתינו. ועי' שו"ת חת"ס או"ח סוס"י קו ע"פ גמ' חולין שם שהיתר הנאה בדבר שנעבדה בו עבירה למדים מהכתוב האוסר הנאה בכלאי הכרם (ע"ע) פן תוקדש, שמשמע ששאר נעבדה בו עבירה מותר בהנאה, ועי"ש שלימוד זה הוא כמפורש בתורה, ועי' ציון 40.
  30. ע"ע אסורי מזבח.
  31. משנה תמורה כח א וספרי שם.
  32. עי' ציון 24.
  33. ספרי שם. ועי"ש עוד לימודים להתיר בבהמה שנעבדה בה עבירה שחייבת מיתה ואין לה עדים או שלא נגמר דינה.
  34. עמק הנצי"ב שם.
  35. ע"ע אסורי מזבח.
  36. ע"ע ממשקה ישראל. רבנו גרשום תמורה כט א ורש"י שם ד"ה ואי ס"ד, בביאור דברי ר"פ שם. ועי' תוס' שם ד"ה מנא, שפי' בע"א, שאילו היה אסור אף להדיוט, היה נכתב האיסור לגבי הדיוט, וממילא היה נאסר המוקצה לגבוה מן הכתוב "ממשקה ישראל".
  37. ע"ע חמץ שעבר עליו הפסח ציון 8 שכ"ד ר"ש, ושם ציון 1 שי"ס שאסור מה"ת.
  38. שו"ת חת"ס או"ח סוס"י קו. וע"ע הנ"ל ציון 31
  39. עי' ציון 29.
  40. ע"ע יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה: לאסור דבר המפורש בתורה להיתר. חת"ס שם.