אנציקלופדיה תלמודית:נטילת ידים

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך: רחצת ידים שתיקנו חכמים, לפני עשיית דברים מסויימים ולאחר עשיית דברים אחרים.

שמו ומהותו

נטילת ידים היא רחצת ידים[1], ונזכרת במשנה ובתלמוד במספר תקנות שונות, בהן נתקן שלפני עשיית דברים מסויימים[2], ולאחר עשיית דברים אחרים[3], יש ליטול את הידים[4], ולעיתים אף מברכים על מעשה זה: בא"י אמ"ה אקב"ו על נט"י[5]. בפירוש המילה "נטילה" נחלקו גאונים וראשונים ואחרונים:

א) יש מהגאונים וראשונים ואחרונים מפרשים שנטילה היא לשון הגבהה[6], כפי שנאמר: וינטלם וינשאם כל ימי עולם[7], ונאמר: ותשאני רוח[8], ותרגומו: ונטלתני רוחא[9]. לפי שהנוטל ידיו - לסעודה[10], או אף לנטילות אחרות, לסוברים כן[11] - צריך להגביהם למעלה[12], שלא יבואו המים שחוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים[13], ולכן אינו מברך "על רחיצת", אלא "על נטילת"[14]. ויש מהאחרונים מפרשים שנקרא על שם הגבהה, כיון שעל ידי הנטילה מרוממים ומנשאים את הידים מהטומאה לטהרה[15]. יש מהראשונים שכתבו שמה שהוא אומר - מברך - בלשון נטילה ואינו אומר בלשון נשיאה - שאף הוא לשון הגבהה[16] - על שם הכלי שניטל הימנו, ששמו אנטל[17]. ויש מהראשונים שכתבו להיפך, שלא נקרא הכלי נטלא[18], אלא על שם הנטילה[19], שהיא הגבהת הידים[20].

ב) ויש מהראשונים ואחרונים מפרשים שנטילה היא על שם הכלי[21], שנקרא בתלמוד אנטל[22] או נטלא[23], ותוקן שיחזיק רביעית*[24], שהוא שיעור נטילה[25] - לסעודה[26] - לפי שצריך ליטול מן הכלי[27], ולכן אינו מברך "על רחיצת", אלא "על נטילת"[28]. וכן את הכתוב - בקדוש-ידים-ורגלים* - ורחצו אהרן ובניו ממנו[29], תרגם - התרגום - הירושלמי: ויסבון מיניה בנטלא דכיא[30] - ויקחו ממנו בכלי טהור[31] - דהיינו בכלי מיוחד לנטילה[32]. ויש מהראשונים שכתבו שמסתבר שנקרא הכלי אנטל, שהוא לשון רחיצה בארמית[33]. ואע"פ שבנטילה בשעת היקיצה מהשינה אין צריך כלי[34] - לסוברים כן[35] - וראוי היה לברך על נקיות ידים[36], מכל מקום לא רצו חז"ל לשנות הברכה[37], ועל שם שתיקנו בנט"י לאכילה לברך על נט"י, תיקנו אף לברך כן בשעת היקיצה מהשינה[38]. ויש מהאחרונים שכתבו שודאי אין הטעם היחיד על שם הכלי, שאם כן יש לומר "נטלת" בלא יו"ד[39], ועוד שבתלמוד מצינו שני כלים: רב יעקב מנהר פקוד התקין נטלא, דהיינו של זכוכית, ורב אשי התקין כוזא, דהיינו של חרס[40], ואם הטעם משום הכלי בלבד, מדוע תיקנו בלשונו של רב יעקב ולא בלשון של רב אשי, וכל שכן - שיש לתקן בלשונו - ש"בתראה" - מאוחר - הוא, והלכה-כבתראי*[41].

ג) ויש מהראשונים מפרשים שנטילה היא על שם נטילת הכלי, שחיובו - לפני אכילת פת או דבר שטיבולו במשקה[42], ויש סוברים אף לאחר היקיצה מהשינה[43], ויש סוברים אף בשאר נטילות[44] - ליטול מכלי[45].

ד) ויש מהאחרונים מפרשים שנטילה הוא לשון לקיחה[46] של הכלי[47], כלומר יטול הכלי בידו אחת, או אדם אחר ישפוך על ידיו[48], שאז יבוא מכח האיש שנטל הכלי כבר[49].

ה) ויש מהאחרונים מפרשים שנטילת ידים היינו לקיחת מים לידים[50], וכפי ששנינו: מי רביעית נותנים לידים[51], והיינו נוטלים לידים[52], וכתבו שכן מוכיח נוסח הברכה "נטילת ידים", כמו - ברכת-המצוות* על נטילת ארבעה-מינים*, שנוסחה - "נטילת-לולב*"[53] שענינו לקיחה, כמו שאומר הכתוב: ולקחתם לכם[54]. ולמרות ששם עיקר המצוה לקיחת הלולב וכאן עיקר המצוה אינה לקיחת המים אלא רחיצת הידים, תיקנו "נטילת" ולא "רחיצת", כדי שתהא בכללה הזכרת הכלי[55]. וכתבו שאף הראשונים הסוברים שנטילה היא על שם הכלי[56] סוברים שעיקר לשון נטילה היא לקיחה, ולא אמרו שתיקנו הלשון משום הכלי, אלא לומר שלכן תיקנו "נטילת" ולא "רחיצת"[57]. ויש מהאחרונים שדחו דבריהם, שאם כן היה לו להיות "על נטילת מים", כמו "על נטילת לולב", או "נטילה לידים"[58]. ועוד, שאינו צריך לקיחה, שהרי אחר יכול ליצוק מים על ידיו, ואינו דומה ללולב שצריך ליקח אותו בידיו, וא"כ למה לא תיקנו "על לקיחת המים"[59]. ועוד, מדוע לא תיקנו "על נתינת ידים", כלשון המשנה[60].

ו) ויש מהאחרונים מפרשים בדעת ראשונים שנטילת ידים נקראת כן, משום שהרחיצה בלשון-חכמים*[61] נקראת נטילה[62], וכן כתבו ראשונים שהרחיצה בלשון חכמים נקראת נטילה, אף כשהיא בלא כלי[63]. לדעה זו כתבו אחרונים בדעת ראשונים, הסוברים שנטילה היא על שם הכלי[64], שאף הם סוברים שנטילה פירושה רחיצה, וכוונתם שתיקנו לברך "נטילת" ולא "רחיצת", כדי לרמז שצריכים כלי עבור הנטילה[65].

ז) ויש מהאחרונים מפרשים שמכיון שנאמר: שאו ידֵכם קדש וברכו את ה'[66], וממנו אנו למדים לתכוף ברכה לנט"י[67], וכן אנו למדים מכתוב זה שכהן שלא נטל את ידיו לא ישא את כפיו[68], נראה שהמקרא הזה היה מקובל אצלם לנט"י, ובאשר שתרגומו: טולו ידיכון[69], לכן תיקנו לומר "על נטילת ידים"[70]. וכיוונו עוד בשם זה לנטילה במובן של הגבהה[71]. ומה שלא תיקנו "על נשיאת" כלשון הכתוב, לפי שהלשון הזה מיוחד אצלם לנשיאת-כפים* לדוכן[72]. ומפני שהרחיצה הדתית מכונה בשם "נטילה", לכן הוסב שם הכלי המיוחד לרחיצה זו: נטלא[73].

במנין המצוות

יש מהראשונים, המונים במנין-המצוות* אף מצוות דרבנן[74], שמנו את מצות נט"י כמצוה דרבנן[75], שציונו הקב"ה לשמוע דברי חכמים שתיקנו נט"י[76]. וכן האחרונים שמנו בנוסף למנין המצוות של תרי"ג מצוות עוד שבע מצוות דרבנן[77], מנו בכלל שבע המצוות את מצות נט"י[78].

חשיבותו

זהירות בנט"י

צריך להיזהר - מאוד[79] - בנט"י[80] לסעודה[81], שאפילו פעם אחת[82] לא יימנע ליטול את ידיו, כשמחוייב בכך[83], כי נט"י בכלל הדברים העומדים ברומו של עולם[84]. ואסור לזלזל בהם[85], וכל המזלזל בנטילתם[86] חייב נִדוי*[87], ובא לידי עניות[88] ונעקר מן העולם[89].

כיצד בא לידי עניות ונעקר מן העולם, נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש מהראשונים מפרשים, שהעקירה מן העולם, היא מיתה שבאה על ידי עניות[90]. ב) ויש מהאחרונים מפרשים, שבתחילה בא לידי עניות - משום שאין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה[91] - ולאחר מכן בא לידי מיתה[92]. ג) ויש מהאחרונים מפרשים - לפי מסקנת התלמוד שכש"רוחץ ואינו רוחץ" בא לידי עניות[93] - שדוקא אז הוא שבא לידי עניות, אבל אם אינו רוחץ כלל, נעקר מן העולם[94]. ד) ויש מהאחרונים הסובר שמחלוקת תנאים בדבר, אם בא לידי עניות[95] אבל אינו חייב מיתה[96], או שנעקר מן העולם[97], דהיינו שחייב מיתה[98]. ולדעתו יש מהראשונים שפסקו הלכה כשתי הדעות[99], ויש מהראשונים שלהלכה לא רצה לדחות דעת הסוברים שאין חיוב מיתה על כך[100].

במדרש אמרו שהמזלזל בנט"י סימן רע לו, ולא יאבה ה' סלוח לו[101], והוא מנודה לשמים[102] ואין לו חלק לעולם הבא[103].

המזלזל בנט"י, כתבו ראשונים שאינו אלא בן האדם הנרדם בתרדמת עצלה[104]. וכתבו המקובלים, שמתגלגל - לאחר פטירתו - במים[105].

המזלזל בנט"י, כתבו ראשונים ואחרונים דהיינו שאוכל תמיד בלא נט"י[106], וביארו אחרונים טעמם, שאם היה מי שאוכל פעם אחת בלא נט"י, היה נאמר: כל האוכל בלא נט"י[107], כפי שנאמר שם, שכל האוכל בלא נט"י כאילו בא על אישה זונה[108]. ועוד, שהבא על אישה זונה משמע שעונשו קל ממי שנעקר מן העולם[109]. ויש מהאחרונים המפרש בדעת ראשונים שהמזלזל בנט"י שבא לידי עניות, היינו מי שאינו מדקדק ליטול ידיו כדי שיעור נט"י[110], אבל הוא נוטל ידיו תמיד, ולפיכך אין עונשו חמור כל כך, שכיון שאינו נמנע לגמרי ליטול ידיו מוכח שאינו נמנע לדקדק מחמת שאין נט"י חשוב בעיניו למצוה כלל, אבל המזלזל בנט"י שנעקר מן העולם הוא מי שאוכל תמיד בלא נט"י[111]. ויש מהאחרונים המפרש בדעת ראשונים, שאפילו בפעם אחת שאוכל בלא נט"י, מזלזל בדברי חכמים וחייב על כך נידוי[112], ואם פעם אחת אכל בלי נט"י מחמת עצלות, אינו נקרא מזלזל בנט"י, אבל אם אוכל בלי נט"י תמיד, למרות שעושה זו מחמת עצלות, נקרא מזלזל[113].

המזלזל חייב נידוי

המזלזל בנט"י חייב נידוי[114], וכן שנינו: את מי נידו, את אליעזר[115] - ויש גורסים: ר' אליעזר[116], ויש גורסים: אלעזר[117], ויש גורסים: ר' אלעזר[118] - בן הַנָּד[119] - ויש גורסים: הנוד[120], ויש גורסים: הינוד[121], ויש גורסים: הינד[122], ויש גורסים: הנדה[123], ויש גורסים: הנך[124], ויש גורסים: חנך[125], ויש גורסים: חנוך[126], ויש גורסים: הצר[127], ויש גורסים: הגר[128] - שפקפק[129] - דהיינו זלזל[130], ויש גורסים: שזלזל[131] - בטהרת ידים[132] - ויש גורסים: בנטילת ידים[133] - וביארו ראשונים שזלזל בטהרת ידים שהיא מדרבנן ונקבעה באומה ונתחזקה[134], ולא קיבל תקנת חכמים[135] שהידים מתטמאים בלעדי שאר הגוף[136]. המזלזל בנט"י שחייב נידוי[137], נמנה בתלמוד בין כ"ד דברים שמנדים עליהם על כבוד הרב[138]. בטעם שהמזלזל בנט"י חייב נידוי, אמרו בירושלמי, שהמפקפק בדבר, אפילו מדברי-סופרים* צריך נידוי[139]. וכן מנו ראשונים בין כ"ד דברים שמנדים עליהם את האדם[140], את המזלזל בדבר אחד מדברי סופרים ואין צריך לומר בדברי תורה[141]. וכן כתבו אחרונים בטעם שהמזלזל בנט"י חייב נידוי, שעובר על דברי חכמים[142].

להלכה כתבו אחרונים שהמזלזל בנט"י שחייב נידוי, אינו אלא כשמזלזל תמיד[143], דוקא אם מזלזל מחמת עצלות, ואם מזלזל אפילו פעם אחת מכיון שמתכוין לעבור על דברי חכמים, חייב נידוי[144].

המזלזל בא לידי עניות

המזלזל בנט"י שבא לידי עניות[145], נחלקו בו בתלמוד: א) לדעת רבא המזלזל בנט"י הוא כשאינו רוחץ ידיו כלל, אבל רוחץ ולא רוחץ אינו בכלל זה[146]. בפירוש "רוחץ ולא רוחץ" נחלקו ראשונים: יש מפרשים שאינו רוחץ ומשפשף יפה אלא מעט מים[147], כגון רביעית* - שהוא שיעור נט"י לסעודה[148] - מצומצם[149]. ויש מפרשים - שנוטל מכלי - שאין בו רביעית[150]. ויש מהאחרונים מפרשים ש"רוחץ ולא רוחץ" דהיינו ספק נטל ספק לא נטל[151], וכשאין ספק אלא ודאי נטל, אינו בא לידי עניות[152], וכתבו שלדעת הראשונים הסוברים ש"רוחץ ואינו רוחץ" היינו שאינו רוחץ ומשפשף יפה אלא מעט מים[153], כל שכן בספק אם נטל ידיו, שבא לידי עניות[154]. ב) התלמוד דוחה דברי רבא מכח דברי רב חסדא שאמר: אני רוחץ מלוא חופני מים ונותנים לי מלוא החופניים טובה[155].

בביאור מסקנת התלמוד נחלקו ראשונים: א) לדעה שרוחץ ואינו רוחץ היינו רביעית מצומצם, כתבו ראשונים שמסקנת התלמוד שאפילו רביעית מצומצם מביאו לידי עניות[156], וכתבו שמכאן שיש להיזהר בנט"י להרבות בהן מים[157]. ב) ולדעה שרוחץ ואינו רוחץ היינו פחות מרביעית, כתבו ראשונים שרביעית היא השיעור[158] ואינו נעשה עני כשנוטל בו[159], וביארו אחרונים שמכיון שרביעית היא שיעור נט"י[160] - ואפילו אותו רביעית אינו צריך לשפוך כולו על ידיו[161] - למה יבוא לידי עניות כשקיים תקנת חכמים[162].

כשאינו נוטל כלל, כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שלמרות שנדחו דברי רבא, לא נדחה אלא מה שאמר שהיכן ש"רוחץ ואינו רוחץ" אינו בא לידי עניות, אבל במה שאמר שהיכן שלא רחץ כלל ענשו עניות לא נדחה[163].

יש מהאחרונים מפרשים - וכן נראה מדברי ראשונים[164] - ששני ענינים שונים הם[165]: רבא אמר רק שהמזלזל בנט"י הוא כשאינו רוחץ ידיו כלל, ודבריו אינם נדחים[166]. ולאחר מכן התלמוד אומר דבר אחר, שמי שרוחץ ואינו רוחץ אינו עושה טוב, שהרי אמר רב חסדא: אני רוחץ מלוא חופני מים ונותנים לי מלוא החופניים טובה[167]. ויש מהראשונים ואחרונים שנראה מדבריהם ששני ענינים הם[168], והרוחץ ואינו רוחץ היינו מקום שאין לו מים מרובים[169], ששם - אינו עושה טוב אם רוחץ בפחות מרביעית[170] - ודי לו ברביעית[171], אבל במקום שיש שם מים מרובים - אם נוטל ברביעית בא לידי עניות[172] - וצריך יותר מזה, שהרי אמר רב חסדא: אני רוחץ מלוא חופני מים ונותנים לי מלוא החופניים טובה[173].

יש מהראשונים שלא הביאו להלכה הענינים הללו[174], וביארו אחרונים שלדעתם הנוטל ברביעית מצומצם אינו נקרא מזלזל בנט"י[175]. ויש מהראשונים ואחרונים שהביאו אותם להלכה, באופנים שונים: א) יש מהראשונים ואחרונים שכתבו שאפילו רביעית מצומצם מביאו לידי עניות ושהנוטל מלוא חפניו נותנים לו מלוא החופניים טובה[176]. ב) ויש מהראשונים ואחרונים שכתבו שהמזלזל בנט"י בא לידי עניות, ושאע"פ ששיעורם ברביעית יוסיף ליטול בשפע[177]. ונחלקו אחרונים אם הם חולקים וסוברים שהנוטל ברביעית מצומצם אינו נקרא מזלזל בנט"י[178], או שאף לדעתם הנוטל ברביעית מצומצם הרי הוא מזלזל בנט"י ובא לידי עניות[179], או שהם סוברים כדעה ששני ענינים שונים הם, ודברי רבא אינם נדחים כלל[180].

להלכה כתבו הפוסקים שיש להיזהר וליתן דעתו בכל עת שנוטל - ידיו לסעודה - שיטול יותר מרביעית כדי לצאת לפי כל הדעות[181].

המזלזל בנט"י שבא לידי עניות, הטעם כתבו אחרונים, שהשד של עניות אוהב מקום מאוס[182], ומשום כך נמשך - האדם - לעניות, הואיל ואוכל במיאוס ולכלוך הידים[183].

המזלזל בנט"י שבא לידי עניות, כתבו ראשונים סימן לדבר - מנוסח הברכה[184] - ע'ל נ'טילת י'דים, ראשי תיבות עני[185].

המזלזל נעקר מן העולם

המזלזל בנט"י שנעקר מן העולם[186], נחלקו בו ראשונים ואחרונים:

א) יש מהראשונים מפרשים דהיינו מיתה[187], ונחלקו אחרונים בדעתם, אם היינו שמת בקיצור ימים[188], או שמת מיתה חטופה או משונה[189]. וכתבו ראשונים הטעם שנעקר מן העולם, משום שכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה[190], שנאמר: ופֹרֵץ גדר ישכנו נחש[191]. וביארו אחרונים, שאפילו בנט"י לחולין שאין בה טעם בעצמה, אלא תיקנו שיהא רגיל בנטילה זו אף בחולין כדי שלא יבא ליגע בתרומה בלי נטילה[192], אפילו אז חייב מיתה[193]. וכן שנינו בר' עקיבא כשהיה חבוש בבית האסורים, שלא טעם כלום עד שהביא לו משמשו מים ונטל ידיו, והטעים שעושה כן, למרות שלא היו המים מספיקים לשתייתו, שכן "מה אעשה שחייבים עליהן מיתה, מוטב אמות מיתת עצמי ולא אעבור על דעת חבירי"[194]. יש מהאחרונים שכתבו שמת בקיצור ימים לפי שהוא מנודה לשמים[195], וכתבו ראשונים שהמנודה אינו מאריך ימים[196].

ב) ויש מהראשונים מפרשים שעקירה מן העולם היא מיתה שבאה על ידי עניות[197] - שמת מחמת עניות[198], שהמזלזל בנט"י בא לידי עניות[199], ועל ידי שהוא עני ואין לו מה לאכול, נעקר מן העולם[200] - וכתבו בגדרה, שהיא קשה ממיתה על ידי נחש[201], אבל אינה קשה כמו עקירה מן העולם שלא באה יחד עם עניות[202], שהיא מיתה חטופה או משונה[203]. וכתבו בהסבר דברי ר' עקיבא, שמי שאינו נוטל ידיו חייב מיתה, דהיינו מיתה רגילה, משום שעבר על דברי חכמים, אבל המזלזל, דהיינו שמזלזל בה תמיד[204], נעקר מן העולם[205]. לדעה זו, כתבו אחרונים שמייד כשרואים שאדם מזלזל תמיד בנט"י, מוטל על חכמי הדור לנדותו, ואם אינו משגיח על זה בא לידי עניות, ועל ידי העניות נעקר מן העולם[206].

ג) ויש מהאחרונים המפרש שהמזלזל בנט"י שנעקר מן העולם, היינו שאין לו חלק לעולם הבא[207], שכן שנינו במדרש: המזלזל בנט"י אין לו חלק לעולם הבא[208].

בטעם שהמזלזל בנט"י נעקר מן העולם, כתבו ראשונים שמבזה בליבו תקנת חכמים[209].

על מקום סכנה, שהאדם פטור בו מנט"י, עי' להלן: הפטורים מנטילת ידים[210]. על הטעמים שניתנו בראשונים ואחרונים מדוע ר' עקיבא לא סמך על פטור זה, עי' להלן: שם[211].

זהירות בנטילה לפני אכילת פת

בביאור המקרא: כי בעד אשה זונה עד ככר לָחם[212], נחלקו אמוראים: א) רב עוירא היה דורש, לעיתים משמו של ר' אמי ולעיתים משמו של ר' אסי: כל האוכל לחם* בלא נט"י[213], כאילו בא על אשה זונה, שנאמר: כי בעד וגו'[214], וביארו ראשונים שהמקרא נדרש מסופו לתחילתו: בשביל ככר לחם אדם מתחייב בעונש של אשה זונה[215], ופירט בה אכילת לחם ולא אכילה סתם, למעט אכילת פירות[216]. בטעם שמדמים האוכל לחם בלא נט"י לבא על אשה זונה כתבו ראשונים, שכשאוכל בלא נטילה האכילה היא הפקר, וזונה זו מופקרת היא[217], או משום שהאוכל בלא נט"י ממלא תאוותו במה שאינו ראוי לו[218]. וכתבו ראשונים שאע"פ שפשוטו של מקרא שהלהוט אחר בולמוס של עריות נכסיו יורדין לטמיון עד שבסוף מבקש ככר לחם ואינו מוצא, יש ממנה רמז לענין זה גם כן[219]. ב) רבא דחה דרשת רב עוירא, שאם כן היה צריך להיות: בעד ככר לחם עד אשה זונה[220], ודרש בענין אחר[221].

להלכה השמיטו הפוסקים דרשת רב עוירא[222], וביארו אחרונים טעם ההשמטה כיון שרבא דחה הדרשה[223]. ויש מהראשונים שהביאו הדרשה[224], וכתבו שאע"פ שפשוטו של מקרא בענין אחר, מכל מקום יש ממנה רמז לענין נט"י[225].

מי שאינו נוטל כראוי

בזוהר אמרו: כל מי שלא נוטל ידיו כראוי, אע"פ שנענש למעלה - שהוא מנודה לשמים[226] - נענש למטה, ומה עונשו למטה, שגורם לעצמו עניות[227]. ומי שנוטל ידיו כראוי, גורם לעצמו ברכות שלמעלה, ששורות הברכות על ידיו כראוי, ומתברך בעושר[228].

התקנות השונות של נטילת ידים מתחלקות על פי עניניהן, למקרים שבהם תיקנו נטילת ידים לפני מעשים מסויימים[229], ולמקרים שבהם תיקנו נטילת ידים לאחר מעשים מסויימים[230].

לפני מעשים מסויימים

לפני מעשים מסויימים, תיקנו חכמים ליטול את הידים: לפני מגע בתרומה*[231]; לפני אכילת לחם*[232]; לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה*[233]; לפני קריאת-שמע*[234]; לפני תפלה*[235]; ולפני נשיאת-כפים*[236]. ויש הסוברים שתיקנו כן אף לפני מגע בקדשים[237]; לפני אכילת-מעשר-שני*[238]; לפני אמירת דברי תורה[239]; ולפני אמירת ברכות*[240].

לפני מגע בקדשים

שלמה המלך - ובית דינו[241] - גזרו טומאה על הידים[242], שגזרו על כל הידים שיהיו שניות[243] - לטומאה[244] - לענין קדשים[245], כל שהסיח דעתו מהם[246], ואף על פי שלא ידע בודאי שנטמאו[247], מפני שהידים עסקניות[248], דהיינו מרבות למשמש[249].

ומנין ששלמה תיקן - התקנה - שנאמר: ואִזֵּן וחִקֵּר[250], שעשה אזנים לתורה[251], כלומר סייג והרחקה ככפיפה זו שנוטלים אותה באזנים ואין נוגעים בה[252], ותיקן נט"י לעשות סייג לטהרות[253].

במהות גזירת שלמה נחלקו אמוראים בירושלמי: א) ר' לעזר סובר שגזר על ידים טהורות - סתם ידים[254] - שיצטרכו נט"י לפני אכילת-קדשים*[255], וכן שנינו בתוספתא: הנוטל ידיו במקדש - לקודש[256] - צריך ליטול מי רביעית[257]. ומה ששנינו במשנה: ולקודש מטבילים[258], היינו בידים טמאות[259] - שידוע שהן טמאות - שצריכים ארבעים סאה[260]. וכן אמרו בתלמוד שתיקן שלמה נטילת ידים[261]. והרבה גאונים וראשונים גורסים שתיקן שלמה ידים[262], וביארו ראשונים דהיינו נט"י[263]. ב) ר' חנינא בריה דר' הלל סובר ששלמה המלך גזר שיצטרכו לטבול את הידים בארבעים סאה לצורך אכילת קדשים[264], וזהו ששנינו במשנה: ולקודש מטבילים[265]. ומה ששנינו בתוספתא שהנוטל ידיו לקודש צריך מי רביעית[266], היינו בחולין שנעשו על גב הקודש[267], וכדעת התנאים הסוברים שחולין שנעשו על גב הקודש הרי אלו כתרומה[268]. וכן יש מהאחרונים שביארו הגירסא שתיקן שלמה ידים[269], שלא די בנט"י לקדשים, אלא יש צורך בטבילה[270].

יש מהאחרונים שכתבו שלמסקנת הבבלי שלמה גזר שיהיה כטמא גמור[271] וצריך טבילת כל גופו[272].

אף ראשונים נחלקו להלכה: יש פוסקים שסתם ידים די להם בנטילה לפני נגיעה בקדשים[273]. ויש פוסקים שסתם ידים יש לטובלם לפני נגיעה בקדשים[274].

על הגזירה על טומאת סתם ידים, ע"ע ידים (טומאת ידים): סתם ידים. על מחלוקת הראשונים מהו החשש של ידים עסקניות שבשלו גזרו על טומאת הידים, ע"ע הנ"ל[275].

לפני מגע בתרומה

כשגזרו גזירת שמנה-עשר-דבר* גזרו על הידים[276] להיות שניות לטומאה[277], מפני שהידים עסקניות הן[278], ולפיכך צריך נט"י לתרומה[279].

על הגזירה על טומאת סתם ידים, ע"ע ידים (טומאת ידים): סתם ידים. על מחלוקת הראשונים מהו החשש של ידים עסקניות שבשלו גזרו על טומאת הידים, ע"ע הנ"ל[280]. על פסילת התרומה שנגעו בה ללא נט"י, ע"ע הנ"ל[281]. על הגזירה שידים שנגעו בכתבי הקודש יטמאו תרומה, ע"ע הנ"ל: ידים הבאות מחמת ספר. על היחס שבין גזירה זו לגזירה שכתבי הקודש יטמאו תרומה, ע"ע הנ"ל[282]. על נגיעה בכתבי הקודש בטומאה, ע"ע כתבי הקודש[283].

לפני אכילת חולין

נט"י לחולין תיקנו[284] מפני סרך - הרגל[285], או: צורך[286] - תרומה, ועוד משום מצוה[287].

סרך טומאה, כתבו ראשונים, דהיינו שירגילו אוכלי תרומה ליטול ידיהם בחולין[288], שאם יאכלו חולין בלא נט"י יבואו לאכול תרומה בלא נט"י[289], והידים שניות[290] ופוסלות את התרומה[291]. וביארו אחרונים שעל ידי שהם עסקניות ייטמאו ולא ידעו ויבואו לידי חיוב מיתה-בידי-שמים*, שהאוכל תרומה טמאה חייב מיתה בידי שמים[292]. ואף על גב שאין עכשיו לנו תרומה, לא בטלה הגזירה, משום שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ונחזור לארצנו ויהיה לנו תרומה ונדע ליזהר בה[293].

"משום מצוה", שהוא טעם לתקנת נט"י לחולין, נחלקו בפירושו אמוראים:

א) אביי פירש שמצוה לשמוע דברי חכמים שתיקנוה[294]. ונחלקו ראשונים: יש מפרשים דהיינו שתיקנוה משום נקיות[295], ואינו טעם אחד עם הטעם של סרך תרומה[296], ולכן אמרו: ו"עוד" משום מצוה[297]. ויש מהראשונים מפרשים שטעם אחד הוא[298], ו"עוד" היינו שאפילו לא ציוו חכמים על כך היה בדין לנט"י משום סרך תרומה, וכל שכן עכשיו שיש בדבר מצות חכמים[299]. ומהאחרונים יש מפרשים שטעם אחד הוא, ו"עוד" היינו שנט"י לא הוצרכה לחולין עצמן ואין בהן תועלת אלא מפני סרך תרומה, שעל ידי כן לא יבואו לפסול את התרומה, ועוד יש בהן תועלת משום מצוה לשמוע דברי חכמים שתקנוה משום כך ויש שכר מצוה[300].

ב) ורבא פירש שמצוה לשמוע דברי ר' אלעזר בן ערך[301] - ויש גורסים: ר' אלעזר[302] - שאמר: וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים[303], מכאן סמכו חכמים לנט"י - ויש גורסים: מכאן סמכו חכמים לנט"י לחולין[304]. ויש גורסים: מכאן לנט"י[305]. ויש גורסים: מכאן אמרו חכמים לנט"י[306] - מן התורה[307], שנאמר: וידיו לא שטף במים, הרי שאם שטף - הזב את ידיו[308] - טהור - הנוגע בזב[309] - ועל כרחך אין הכתוב מדבר בזה, שהרי צריך טבילה*, אלא שאַחֵר שלא שטף, טמא[310], שהנוגע בזב ומי שאינו שוטף את ידיו שניהם טמאים[311], שפירוש הכתוב: כל אשר יגע בו הזב, וכן אחר שאינו זב שלא שטף ידיו במים, טמא, כלומר שניהם טמאים, הרי שאם שטף אותו האחר ידיו במים, לחולין, טהור[312], אבל טהור שלא שטף ידיו טמא לאכול אפילו חולין[313]. לימוד זה כתבו גאונים וראשונים שהינו אסמכתא*[314], שאין היא דרשה גמורה[315], שעיקר הכתוב בא לדרשה אחרת[316], ואין החיוב אלא מדרבנן[317]. ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שהוא לימוד גמור[318].

במקום אחר למדו לנט"י ממקור אחר: והתקדשתם[319], אלו מים ראשונים[320]. ביחס שבין לימוד זה לביאורו של אביי, יש מהראשונים שכתבו - לדעתם ששני הטעמים אחד הם, וטעם התקנה משום סרך תרומה בלבד[321] - שהלימוד מוהתקדשתם נאמר דוקא למברך[322], ומשום ברכה, והמסובים העונים אינם צריכים נטילה אלא משום סרך תרומה[323]. ויש מהראשונים - לדעתם ששני טעמים הם, משום סרך תרומה ומשום נקיות[324] - שהביאו הן את הטעם של סרך תרומה, והן את הטעם של נקיות, והן את הלימוד של והתקדשתם[325]. ביחס שבין הלימוד של והתקדשתם ללימוד של וידיו לא שטף, כתבו ראשונים שהלימוד מוהתקדשתם הוא מדרבנן בלבד, שהרי למדים שם מהמילים: והייתם קדֹשים[326] למים אחרונים[327], ומים אחרונים אינם אלא מדרבנן[328], ואילו הלימוד של וידיו לא שטף הוא מהכתוב[329].

יש מהאחרונים מבארים הלימוד מוהתקדשתם[330], שקדושה היא היפך הטומאה ורצון הקב"ה שנתנהג בנקיות ובקדושה, וטהרה של נקיות מביא לידי טהרה וטהרה מביא לידי פרישות וקדושה[331], וכתבו בדעת ראשונים שזוהי הנקיות שמחמתה תיקנו נט"י לחולין[332].

יש מהראשונים שכתבו שאע"פ שהחולין טמאים הם, גזרו שלא יאכל אדם בלא נט"י, מפני שהידים עסקניות הן[333].

לתנאים הסוברים ששני לטומאה עושה מדרבנן שלישי לטומאה בחולין[334] כתבו אחרונים שחיוב נט"י אינו משום סרך תרומה - בלבד[335], או: כלל[336] - אלא כדי שלא יטמאו האוכלים[337].

נט"י, כתבו ראשונים שלא תיקנוה למגע בחולין, אלא באכילה בלבד, ששכיח הדבר הרבה שנוגע באכילתו[338].

על הסוברים שסתם ידים ראשונות לטומאה לגבי חולין, ע"ע ידים (טומאת ידים)[339]. על הסוברים שסתם ידים שניות לטומאה לגבי חולין, אבל עושות חולין שלישי לטומאה, ע"ע הנ"ל[340].

לפני אכילת פת

במה דברים אמורים שחייב בנט"י לחולין, באכילת פת[341], שכשמבקש לאכול לחם*[342] צריך ליטול ידיו ואח"כ יקבע סעודתו, אע"פ שאוכל חולין[343]. וכתבו ראשונים שהדברים אמורים בפת שמברכים עליו המוציא[344], שהוא דרך קביעות[345], אבל כל מיני דגן שמברכים עליהם בורא מיני מזונות - אם אין בהם שיעור קביעות סעודה[346], לסוברים כן, וכן הלכה[347], או: בורא מיני כיסנים, לסוברים כן[348] - אין צריך נט"י[349], אם אין טיבולן במשקה[350]. בטעם שתיקנו נט"י לחולין דוקא בפת, נחלקו ראשונים: א) יש מפרשים משום שהנטילה היא משום סרך תרומה[351], ורוב התרומות הם מהפת[352], וביארו אחרונים שאין רוב התרומה אלא ממיני פת, ככתוב: ראשית דגנך וגו'[353], ואין דרך לאכול מיני דגן אלא אחר שעושין ממנו פת, ולכן לא גזרו נטילה אלא כשיאכל פת[354]. ב) ויש מהראשונים מפרשים הטעם שתיקנו נט"י לחולין לפת דוקא, משום שאכילת פת היא דרך קביעות[355], וביארו אחרונים שלא תקנו אלא על אכילה של קביעות שיש בזה המוציא[356] וברכת-המזון* וניכרת הקדושה, אבל לא במה שברכתו מזונות, שהאכילה היא דרך עראי והברכה האחרונה - ברכה-מעין-שלש*[357] - קצרה, ואין הקדושה ניכרת בזה כל כך[358].

לפני פת שאין מברכים עליו המוציא

קבע סעודתו על פת שאין מברכים עליו המוציא, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: א) ראשונים כתבו שנוטל ידיו[359]. וביארו אחרונים, שאע"פ שכשאין קובע סעודתו עליו אינו נוטל, ואם כן פעמים נוטל על פת זו ופעמים לא, אין חשש, שהכל הולך אחר ברכת המוציא, שלפעמים נותנים לו תואר שם לחם ולפעמים נותנים לו תואר שם מזון[360]. ב) ויש מהאחרונים המצדדים - בדעת ראשונים[361] - שאינו נוטל ידיו[362], שאינו נקרא פת שמברכים עליו המוציא אלא פת שמברכים עליו לעולם המוציא, אפילו כשאינו קובע עליו[363], שקשה לומר שעל לחם אחד בעצמו פעם יצטרך לו נט"י ופעם לא יצטרך[364].

להלכה נחלקו הפוסקים: רוב הפוסקים פוסקים שיטול ידיו[365], וכתבו שכן המנהג[366]. ויש פוסקים שלא יטול ידיו[367].

לסוברים שאם קבע סעודתו על פת שאין מברכים עליו המוציא, נוטל ידיו לפני האכילה, אם מברכים על נטילה זו, עי' להלן: הברכה[368].

שיעור הפת

בשיעור אכילת הפת המחייב בנט"י, נחלקו ראשונים:

א) יש מהראשונים סוברים שהאוכל פחות מכביצה* אין צריך נט"י[369], וביארו אחרונים הטעם, שלדעתם כל טֻמאת-אוכלים* - דהיינו שיעור המקבל טומאה מן התורה[370] - הוא בכביצה[371]. ואע"פ שמדרבנן מקבל טומאה - ששיעור קבלת הטומאה הוא בכל שהוא[372] - מכל מקום הקילו בו לענין נט"י, כיון שאין חיוב נט"י כי אם מדרבנן[373].

ב) ויש מהראשונים סוברים שהאוכל פחות מכביצה צריך נט"י[374], מספק[375], וביארו אחרונים הספק, שכיון שבפחות מכביצה אינו מקבל טומאת אוכלים, ניתן לומר שלא הצריכו בו חכמים נטילה, וניתן לומר שסתם הצריכו נטילה לאוכל פת ולא חילקו בין פחות מכביצה ליותר[376], ועל כל מה שנקרא אכילה גזרו - נט"י - ולא חילקו באכילה, והאוכל כזית חייב בכל האיסורים[377], כיון שבכזית נקרא אכילה[378]. ויש מהאחרונים המבארים הספק, שנסתפקו האם טומאת אוכלים - דהיינו השיעור לקבלת טומאה - היא בכל שהוא או בכביצה[379].

ג) ויש מהראשונים סוברים שהאוכל פחות מכזית* אין צריך נט"י[380], כיון שאינו אלא משום סרך תרומה[381].

אף לדעה שהאוכל פחות מכביצה צריך נט"י[382], יש מהראשונים שכתבו שהאוכל פחות מכזית* אין צריך נט"י[383], והטעם כתבו אחרונים שבפחות מכזית אינו צריך נט"י, מפני שאין בזה ברכת-המזון*[384]. ויש אחרונים שכתבו שהוא הדין באוכל כזית מכוון שאינו צריך נט"י[385]. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים שלדעה זו אף על פחות מכזית צריך נט"י[386], וביארו אחרונים הטעם, מפני שצריך לברך המוציא[387].

אף להלכה נחלקו הפוסקים: יש פוסקים שהאוכל פחות מכביצה לא יטול את ידיו[388]. ויש פוסקים שהאוכל פחות מכזית לא יטול את ידיו[389], וכזית עד ביצה יטול את ידיו[390], וכתבו הפוסקים שכן המנהג[391]. ויש פוסקים שאף על פחות מכזית נוטל את ידיו[392]. ונחלקו אחרוני הפוסקים אם לכתחילה נכון להחמיר כן[393], או שעל פחות מכזית אין נט"י כלל[394].

השיעור המצריך נטילה, הוא אף אם היה הפת פירורים דקים[395], שמצטרפים זה לזה[396] לשיעור כזית או כביצה[397].

על הברכה שמחוייב לומר על נט"י לפני אכילת לחם, עי' להלן: הברכה[398]. על שיעור האכילה המחייב בברכה זו, עי' להלן: שם[399].

לפני אכילת פת שבאה למתק השתייה

האוכל פת למתק חריפות השתיה - או המליח[400] - באופן שאינו צריך לברך ברכת הנהנין על הפת[401], שהיא טפלה לשתייה[402], נחלקו בו אחרונים: א) יש סוברים שאינו צריך נט"י[403], אפילו אם יש בו כשיעור ביצה*[404], שאין לחלק בין ברכה - ברכת המוציא, שפטורים ממנה - לנטילה[405]. ב) ויש סוברים שצריך נט"י[406], שכיון שהצריכו חכמינו נט"י לפת סתם, ולא חילקו בין עיקר לטפל, איך נקום אנו ונחלק מדעתנו, ויש לומר שלא חילקו חכמים ("לא-פלוג-רבנן*"), ובפרט בדבר שכיח כזה[407]. ועוד, שטעם הנטילה משום סרך תרומה[408], פירוש שמא יגע בתרומה ויטמאנה, אם כן מה לי נגיעה הטעונה המוציא מה לי נגיעה שאינה טעונה המוציא[409]. וראיה לדבר, שהצריכו רבותינו נטילה לדבר שטיבולו במשקה[410], אע"פ שהמשקה טפל לאותו דבר שמטבלים בו[411]. ונחלקו אחרונים לדעה זו, אם הוא דוקא אם יש בו כשיעור ביצה, אבל בכזית אינו צריך נט"י[412], או שצריך נט"י אף בשיעור כזית*[413], אבל בפחות מכזית אינו צריך נט"י[414].

יש מהאחרונים שכתב שטוב לצאת מידי ספק ולא לאכול בשעת שתיה משום מיתוק השתיה כלל, כי אין אנו בקיאים היטב לדעת מתי אוכלים משום מיתוק השתיה או משום מילוי הכרס[415].

ע"י מזלג וכף

האוכל - פת[416] - במגריפה - דהיינו מזלג[417], או בכף[418] - צריך נט"י[419], אע"פ שאינו נוגע במאכל[420], שמכל מקום החמירו חכמים וחששו שמא יגע[421].

אכן פת השרוי במרק, אע"פ שאינו נימוח, כשאוכלו ע"י כף - או מגריפה[422] - אינו צריך נט"י[423], כיון שאין דרכו לאכול פרוסות שרויות במרק אלא ע"י כף, אין לחוש שמא יבוא לגעת[424].

האוכל דבר שטיבולו במשקה ע"י כלי, אם צריך נט"י, עי' להלן[425]. המאכיל לאחרים ע"י מזלג וכף, אם צריך נט"י, עי' להלן[426].

האוכל על ידי מאכיל

המאכיל - פת[427] - לאחרים אינו צריך נט"י[428], שלא גזרו עליו חכמים משום סרך תרומה - לסוברים שהוא טעם תקנת נט"י לפת[429] - שדבר שאינו שכיח הוא, ודבר שאינו שכיח לא גזרו בו חכמים[430]. אכן האוכל ע"י מאכיל צריך נט"י[431], אע"פ שאחר נותן לתוך פיו ואינו נוגע במאכל[432], גזירה שמא יגע[433], שאע"פ שאינו שכיח שיגע האוכל בידיו, מכל מקום גזרו חכמים בזה, משום שחוששים אנו שמא יגע[434], שהאוכל פעמים אינו יכול לבלוע ומכניס ידו לפיו להבליעו[435]. או שהטעם הוא, שלא חילקו חכמים ("לא-פלוג-רבנן*") בגזרותיהם[436]. ואין לו למאכיל להאכילו, עד שיטול - האוכל - ידיו, משום לפני-עור-לא-תתן-מכשול*[437]. ואפילו האכילו ע"י מפה - או מזלג[438] או כף[439] - צריך האוכל ליטול ידיו[440]. ויש מהאחרונים שהסתפק בזה[441].

יש מהאחרונים מצדדים שאם המאכיל הוא השמש, צריך ליטול ידיו, שכיון שטרוד הוא חוששים שיאכל הוא עצמו גם כן ממנו בלא נט"י[442].

החולה מאוד והפצוע בידיו, שאינו רגיל להכניס ידיו לפיו, כתבו ראשונים שאינו חייב ליטול ידיו כשאחר מאכילו[443], שהרי הטעם שהאוכל ע"י מאכיל צריך נט"י, משום שהאוכל פעמים אינו יכול לבלוע ומכניס ידו לפיו להבליעו[444].

על המאכיל דבר שטיבולו במשקה לאחר, אם צריך המאכיל או האוכל נט"י, עי' להלן[445].

לפני אכילת פירות

נט"י שתיקנו, הינה לפני אכילת פת[446], אבל לא לפני אכילת פירות[447], אם לא טיבלן במשקה[448]. בטעם שעל פירות לא גזרו נטילה, נחלקו ראשונים ואחרונים: א) לדעה שתקנו נט"י דוקא בפת חולין משום שרוב התרומות הם מהפת[449], כתבו ראשונים הטעם, שאין נותנין תרומה מן התורה מפירות[450], אפילו מענבים וזתים, אלא אחר שעשו מן הענבים יין ומן הזתים שמן[451] - לסוברים כן[452] - וכיון שתיקנו נטילה משום סרך תרומה[453], לכן בפירות שאין התרומה כי אם מדרבנן - לא החמירו בו[454] - ולא תיקנו נטילה[455]. ב) ולדעה שתיקנו נט"י דוקא בפת חולין שאכילתה היא דרך קביעות[456], כתבו ראשונים הטעם שעל פירות לא גזרו נטילה, שאכילת פירות אינה דרך קביעות[457]. ג) ויש מהאחרונים שכתבו שני הטעמים יחד, שחכמים לא גזרו על פירות רק על פת מפני שתרומת פירות דרבנן, ואף לסוברים שהיא מדאוריתא[458], מכל מקום הם אכילת עראי ולא גזרו רק על אכילת קבע[459].

בנט"י לאכילת פירות, שלא תוקנה[460], נחלקו אמוראים: לדעת ר' אלעזר אמר ר' אושעיא מצוה בדבר, משום נקיות[461], אבל לא חובה[462]. ולדעת רבא אינה לא חובה ולא מצוה אלא רשות[463]. ולדעת רב נחמן הנוטל ידיו לפירות אינו אלא מגסי הרוח[464], וביארו ראשונים שדומה ליוהרא[465] - שמראה שהוא מדקדק במצוות[466] במקום שאין צריך[467], שמחמיר יותר מדברי חכמים והחכמים לא גזרו על פירות רק על פת[468] - ואסור לנהוג עצמו בגסות הרוח[469].

להלכה כתבו ראשונים שהנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח[470], שאין נט"י לפירות[471]. מדברי ראשונים נראה טעמם שכן מובא בתלמוד מעשה רב[472] שאין נוטלים ידים לפירות[473], וכן כתבו אחרונים[474]. ויש מהאחרונים שביארו הטעם, שאין הלכה-כבתראי* אלא מאביי ורבא ואילך[475] - לסוברים כן[476] - ושכן נראה מלשון התלמוד[477], ומסדר הבאת הדעות החולקות בתלמוד[478]. ועוד, שמובא שם מעשה רב שאין נוטלים ידים לפירות[479]. ויש מהראשונים סוברים שלהלכה הרשות בידי אדם ליטול ידיו לפירות[480], שרבא "בתראה"[481].

להלכה שהנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח[482], כתבו ראשונים דהיינו דוקא כשנוטל דרך נט"י לפת, אבל ליטול ידים דרך נקיות - אף אם אינן מטונפות - אין לחוש[483]. ונחלקו אחרונים: א) יש מפרשים שהרי זה מגסי הרוח כשנוטלן בתורת חיוב[484] נט"י[485], אבל אם נוטלן משום נקיות[486], שלא היו ידיו נקיות - ורשאי לאכול ללא נטילה[487], אלא שרוצה שיהיו ידיו נקיות משום הברכה של פירות[488], שרוצה להחמיר על עצמו לנקות ידיו לכבוד הברכה אף על פי שאינו יודע להם שום טומאה[489] - מותר[490]. ונחלקו אחרונים לדעה זו: יש סוברים שאם כבר ברך ואין צריך ליטול משום ברכה ורוצה ליטול משום נקיות, מותר לו ליטול שנית[491]. ויש סוברים שהנוטל ידיו אחר שברך הרי זה מגסי הרוח[492]. ב) ויש מהאחרונים מפרשים שהנוטל ידיו לפירות הוא מגסי הרוח כשנוטל דרך נט"י לפת, היינו שנטלן כדין מים ראשונים, אבל נטלן שלא כדרך בנטילה זו, שאין בה הכשר נטילה, אין לו לחוש[493].

להלכה שהנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח[494], כתבו ראשונים שהדברים אמורים אם ידיו נקיות שיוכל לברך על הפירות[495], שאם יודע שידיו מטונפות, הרי זה צריך לרחוץ ידיו משום הברכה[496], שצריך לברך על הפירות[497],

להלכה שהנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח[498], כתבו ראשונים שאינו מגסי הרוח כשנוטל ידיו משום שהן מטונפות, שצריך רחיצת ידים כדי לברך[499], וכן אם נגע במקום הטינופת שצריך נט"י כדי לברך[500].

להלכה שהנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח[501], כתבו ראשונים שהוא דוקא כשאוכל הפירות בפני עצמן - כשהן נגובים[502] - אבל ע"י טיבול לא, שכל שטיבולו במשקה צריך נט"י[503], והוא הדין כשנשרו במים ועוד המים עליהם[504].

על נט"י לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה, עי' להלן[505]. על נט"י משום ידים מטונפות, עי' להלן: לאחר מעשים מסויימים[506]. על נט"י משום נגיעה במקום הטינופת, עי' להלן: שם[507].

לפני אכילת שאר דברים

האוכל בשר - או גבינה או ירקות[508] - אינו צריך נט"י[509], אם אכלן בפני עצמן, וכל הנוטל ידים להם - להלכה שהנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח[510] - אינו אלא מגסי הרוח[511]. טבלן במשקים, או שנשרו במים ועוד המים עליהם, צריך נט"י, שכל דבר שטיבולו במשקה צריך נט"י[512].

הנוטל ידיו לפני אכילת תבשיל מחיטים, הרי זה מגסי הרוח[513], למרות שתרומתן - לדברי הכל - מן התורה[514], והיינו שהם נגובים, שאין עליהם משקה טופח, שאם לא כן צריך ליטול ידיו משום דבר שטיבולו במשקה[515]. והוא הדין האוכל חיטים ושעורים נגובים[516].

על נט"י לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה, עי' להלן[517].

לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה

מלבד נט"י לחולין לפני אכילת פת[518], תיקנו חכמים[519] שכל - דבר - שטיבולו במשקה* - דהיינו באחד המשקים המכשירים לקבל טומאה[520] - צריך נט"י לפני אכילתו[521], אם לא נתנגב[522], ואפילו אין ידיו נוגעות במקום המשקה[523], ואפילו אינו מטבל רק ראש הירק או הפרי[524].

בירושלמי נחלקו אמוראים אם תיקנו נט"י לכל דבר שיש בו לכלוך משקה[525], דהיינו דבר שטיבולו במשקה[526], או שאין נט"י אלא לפת בלבד[527].

בטעם התקנה ליטול ידיו לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה, נחלקו ראשונים:

א) יש סוברים הטעם, משום סרך תרומה[528], שכמו שתיקנו נט"י למי שאוכל פת משום סרך תרומה, משום שידים שניות הן ופוסלות את התרומה, כך תיקנו נט"י למה שטיבולו במשקה[529], לפי שהמשקה עלול לקבל טומאה[530], והידים עסקניות הן, ושמא נגע במשקה[531]. והחמירו בהם, אע"פ שאינם נאחזים בידים, שאדם שותה אותם ע"י הכלי[532], לפי שסתם ידים שניות - לטומאה, ומטמאות תרומה - וכל הפוסל את התרומה מטמא משקים[533] להיות תחילה[534], שנעשו - המשקים - ראשונים - לטומאה - לטמא דברים אחרים[535]. ומה שמצריכים נט"י למה שטיבולו במשקה, אבל אין מצריכים נט"י לפני שתיית משקים[536], משום שבדבר טיבולו במשקה קרוב הוא ליגע במשקין[537], שייתכן שייגע במשקים על ידי טיבול[538], ובשתייה לא חששו שמא ייגע[539], ששם אינו נוגע במשקים שבתוך הכוס[540].

ב) ויש סוברים טעם תקנת נט"י לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה, שאינה כנט"י לפני אכילת פת שהיא משום נקיות[541] - לסוברים כן[542] - ואף אין בה מצוה לשמוע דברי רבי אלעזר בן ערך - שהיא טעם נט"י בפת, לסוברים כן[543] - וטעם הנטילה כדי שלא יטמא המשקים להיות תחילה ויהא אסור לשתותן ולפסול את גופו[544].

לדעה זו כתבו ראשונים שהנטילה היתה דוקא בדורות ראשונים שהיו נזהרים בטהרה[545], ובארץ-ישראל*, שם היו נזהרים מטומאה[546], ואפילו בחוץ-לארץ*, היו שאכלו חולין בטהרה[547], אבל בזמן הזה שאין אנו נזהרים מלטמאות עצמנו ומלאכול אוכלים טמאים, אין צריכים לאותה נטילה[548]. והנוטל ידיו הרי הוא כנוטל ידיו לפירות, שהוא - לסוברים כן[549], וכן הלכה[550] - מגסי הרוח[551].

להלכה כתבו הפוסקים שצריך נט"י לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה[552], וצריך להיזהר בזה בכל דיני נט"י לפת[553], מלבד - לסוברים שאין מברכים על נטילה זו[554] - הברכה[555], שהעיקר כסוברים שהטעם משום סרך תרומה[556]. ומכל מקום כתבו שרוב העולם אין נזהרים בזה, ואין נוטלים ידיהם לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה[557], משום שסומכים על הדעה שבזמן הזה אין צורך בנטילה זו[558]. יש שכתבו שניתן לסמוך על מנהג זה[559]. ורוב הפוסקים כתבו שאין לסמוך עליו, ויש ליטול ידים לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה[560]. וכן יש שכתבו שבמקומם נהגו להיזהר בנטילה זו[561], ויש שכתבו שכן מנהג רוב העולם[562], או בסתם שכן מנהג העולם[563].

יש מהאחרונים סוברים שהעיקר להלכה כסוברים שטעם נט"י לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה כדי שלא יפסול את גופו[564].

על ברכת נט"י, שנחלקו גאונים וראשונים אם אומרה על נטילה לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה, עי' להלן: הברכה[565]. על כך שאף הנוהגים שלא ליטול ידים לדבר שטיבולו במשקה, מכל מקום נוטלים ידים לפני אכילת הכרפס* בליל-של-פסח*, ועל טעמם, ע"ע כרפס[566].

שיעור המאכל המוטבל

בשיעור המאכל המוטבל במשקה, שחייבים לפני אכילתו נט"י, נחלקו הדעות:

א) ראשונים כתבו שהמטביל פחות מכזית* אין צריך נט"י[567], כפי הדין לדעתם בפת[568], והוא טעם למצריכים לאכול מהכרפס* בליל-של-פסח* כזית[569].

ב) ואחרונים כתבו בדעת ראשונים הסוברים שאין צורך לאכול מהכרפס כזית[570], אלא שיעורו בכל שהוא[571], וכן בדעת הסוברים שיש להדר לאכול מהכרפס דוקא פחות מכזית[572], כדי להציל עצמו מהספק של מחלוקת הראשונים אם מברכים ברכה-אחרונה* אחר אכילת כרפס[573], שאף האוכל פחות מכזית צריך נט"י[574], ושיעורו בכל שהוא[575]. ואף לראשונים הסוברים שהאוכל פחות מכזית בפת אינו צריך נט"י, מכל מקום שונה דבר שטיבולו במשקה, שצריך נטילה משום המשקים, שהוא בכל שהוא[576].

ג) ויש מהאחרונים הסוברים שדין שיעור המאכל המוטבל במשקה המחייב בנט"י תלוי במחלוקת הראשונים בטעם הנטילה לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה: א) לסוברים שטעמו משום סרך תרומה כטעם הפת[577] - וכן הלכה לדעתם[578] - דינם שווה לכל דבר[579] - מלבד הברכה[580], לסוברים כן[581] - ושיעורו כשיעור הפת[582], שלדעתם להלכה שיעורו בכזית[583]. ב) ולסוברים שטעם הנטילה לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה משום פיסול גופו ע"י אכילת דבר טמא[584], שיעורו אינו תלוי בשיעור הפת[585].

להלכה כתבו הפוסקים שאף לפני אכילת פחות מכזית הטבול במשקה יש צורך בנט"י[586]. ויש מהפוסקים שפסקו שאין צורך[587].

שיעור המשקה

בשיעור המשקה שבו מטובל המאכל, המחייב בנט"י, כתבו אחרונים שהוא בכל שהוא[588]. ויש הסובר ששיעורו ברביעית*, אבל פחות מרביעית אין צריך נט"י[589], שאף אם נטמאו וישתה אותם אין גופו נפסל בהם - לסוברים כן[590] - ומכיון שתקנת נט"י היא מדברי סופרים הלך אחר המקל[591].

כשאין הדרך לטבול המאכל במשקה

בדבר שאין הדרך לטבל במשקה, נחלקו גאונים ראשונים ואחרונים: יש סוברים שאם טבל במשקה דבר שאיך הדרך לטבל במשקה - כגון תאנים וענבים בדבש[592] או בחומץ[593] - אינו חייב בנט"י[594], וביארו אחרונים הטעם, שמסתבר שלא גזרו אלא כעין פת שהוא דבר ששכיח[595], אבל דבר שאין הדרך לאכול מטובל במשקה, אע"פ שזה אוכלו בטיבול בטלה דעתו אצל כל אדם ואין צריך נטילה[596]. ויש סוברים שחייב בנט"י אף כשמטבל דבר שאין הדרך לטבלו במשקה[597].

כשהמשקה נפל על האוכל

אוכל שנפל עליו משקה, כתבו אחרונים שחשוב דבר שטיבולו במשקה וצריך נט"י[598]. ויש הסוברים שאינו צריך נט"י[599], שלא נקרא טיבולו במשקה אלא הדבר שמטבלים אותו במשקה בשעת אכילתו, אבל אם היה על האוכל משקה, כיון שאינו מטבל בו לא נקרא דבר שטיבולו במשקה, ואין צריך נטילה[600], ועוד שאם בא לאוכל, אוכל הוא ולא משקה, ואינו מכשיר ואינו נקרא דבר שטיבולו במשקה[601].

כשרחצוהו להעביר הלכלוך

ירק שרחצוהו להעביר הלכלוך - ולא נוגב[602] - חשוב דבר שטיבולו במשקה וצריך נט"י[603]. ויש הסובר שכיון שלא השימו המים כדי לשתות מהם או כדי לאכול המאכל שרוי במים, אלא כדי לנקות הפירות, ואינו נהנה מן המים לענין המאכל כלום אלא לענין הנקיון לבד[604], אינו צריך נט"י[605].

הטובל אצבעו במשקה

הטובל אצבעו במשקה ומוצץ, כתבו אחרונים שאינו צריך נט"י[606], אם משום שהוא דבר שאינו שכיח ולא גזרו עליו[607], או משום שלא תיקנו נט"י למשקים אלא ע"י טיבול אוכלים ולא בענין אחר[608], הואיל ועיקר דרך שתיית המשקים הוא בכלי[609]. ויש מהאחרונים הסוברים שהטובל אצבעו במשקה ומוצץ צריך נט"י[610].

ע"י מזלג או כף

המטביל במשקה על ידי מגריפה - מזלג[611] - נחלקו בו ראשונים ואחרונים:

א) מדברי ראשונים נראה שצריך נט"י[612], וכן כתבו אחרונים[613]. וכתבו האחרונים שהוא הדין שהמטביל על ידי כף צריך נט"י[614], שלא חילקו חכמים ("לא-פלוג-רבנן*")[615], שכיון שיש לחוש לנגיעה, אפילו על ידי כף אנו חוששים[616], ואין טעם לחלק בין המטביל במשקה לאוכל פת ע"י כף, שצריך נט"י[617]. ויש מפרשים הטעם, שנטילה לדבר שטיבולו במשקה, היא נטילה גמורה ודינו לכל דבר - לסוברים כן[618] - כפת[619], או שאף אם אין דינו לכל דבר כפת, שהרי אין מברכים על נטילה זו - לסוברים כן[620] - מכל מקום מה שאין מברכים הוא משום ספק ברכות להקל[621], אבל לענין נטילה יש להחמיר[622].

ב) ויש מהאחרונים הסוברים שהאוכל במגריפה דבר שטיבולו במשקה אינו צריך נט"י[623], שדוקא נוגע במאכל עצמו הצריכו אע"פ שלא יגע במקום משקה[624], מפני שהדבר קרוב שיטעה ויגע במשקה, ולכן לא הצריכו נטילה בשותה משקים[625], ולהלכה שאין מברכים על נט"י לדבר שטיבולו במשקה[626], אין דינו לכל דבר כפת[627].

ג) ויש מהאחרונים הסוברים שדין האוכל דבר שטיבולו במשקה בכף תלוי במחלוקת הראשונים בטעם הנטילה לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה[628]: א) לראשונים הסוברים שטעמו משום סרך תרומה כטעם הפת[629] - וכן הלכה לדעתם[630] - דינם שווה לכל דבר[631] - מלבד הברכה[632], לסוברים כן[633] - והאוכל דבר שטיבולו במשקה בכף צריך נט"י, כדין האוכל פת בכף[634]. ב) ולראשונים הסוברים שטעם הנטילה לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה משום פיסול גופו ע"י אכילת דבר טמא[635] - אף אם אף לטעם זה יש ליטול ידים בזמן הזה לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה[636] - האוכל דבר שטיבולו במשקה בכף אינו צריך נט"י[637].

אף לסוברים שהמטביל במשקה על ידי כף ומזלג צריך נט"י[638], כתבו אחרונים שדבר שדרכו לאכול בכף, כגון מרק, או במזלג, כגון דגים ובשר, אין צריך נט"י[639], שהוא כשותה משקים, שאין צריך נט"י[640]. ויש מהאחרונים שהסתפק באוכל על ידי כף, שייתכן שדינו כשותה משקים שאינו נוגע[641].

כשמטביל דבר מבושל על ידי כף, כתבו אחרונים שאינו צריך נט"י[642], שאף נט"י לפני אכילת דבר מבושל המוטבל במים היא חומרא[643], ושתי חומרות אין עושים[644].

האוכל פת ע"י כלי, אם צריך נט"י, עי' לעיל[645].

כשהמשקה שמטבילים בו נקרש

משקה שנתבשל עד שנתבטל מתורת משקה - וקרש[646] - וחזר להיות אוכל, אין לו דין משקה[647], ואינו מכשיר לענין טומאה[648], ואין צריך נט"י המטבל בו[649]. והוא הדין משקה הנקרש מחמת צינה[650]. וכתבו אחרונים שהמנהג - אף במקומות שנוהגים ליטול ידים לדבר שטיבולו במשקה[651] - לאכול דברים המטוגנים בדבש בלי שום נטילה, שדבש קרוש הוא ואין עליו תורת משקה[652].

נתקשה המשקה ונתעבה מעט ועדיין הוא ניגר, שם משקה עליו[653] - אם חשב עליהם למשקה[654] - וצריך נט"י[655].

אפילו אם נקרש המשקה לגמרי, אם חוזר ונימוח, חוזר להיות תורת משקה עליו[656], ולכן עיסה המטוגנת בחמאה - לסוברים שתורת משקה עליה[657] - צריך ליטול ידיו תחילה, שהחמאה היא חלב שנקרש וחזר ונימוח[658]. ודוקא במקומות שמתיכים החמאה לבדה תחלה בכלי אחד ואח"כ משימים אותה לתוך הטיגון כשהיא מהותכת ונימוחה, שכבר ירד עליה תורת משקה קודם שנתנה לתוך האוכל, שהוא הטיגון, אבל במקומות שנותנים לתוך הטיגון חמאה קרושה שאין בה טופח על מנת להטפיח[659] אין צריך נט"י לטיגון זה, שכיון שהחמאה קרושה היתה אוכל גמור וכשהתחילה להיות נימוחה ולצאת ממנה משקה הרי יצא לתוך האוכל שהוא מין הטיגון, וכל משקה הבא לאוכל מתחלת יציאתו אין עליו תורת משקה כלל אלא תורת אוכל[660].

האוכל על ידי מאכיל

המאכיל דבר שטיבולו במשקה לאחרים אינו צריך נט"י[661], והאוכל צריך נט"י[662], אע"פ שאחר נותן לתוך פיו ואינו נוגע במאכל[663], שאע"פ שאינו שכיח שיגע האוכל בידיו, מכל מקום גזרו חכמים בזה, משום שחוששים אנו שמא יגע[664]. ויש מצדדים בדעת ראשונים שהאוכל אינו צריך נט"י[665], שלא נאמרו הדברים אלא בפת[666], שבו החמירו יותר מדבר שטיבולו במשקה[667].

יש מהאחרונים הסוברים שדין המאכיל דבר שטיבולו במשקה לאחר תלוי במחלוקת הראשונים בטעם הנטילה לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה: א) לסוברים שטעמו משום סרך תרומה כטעם הפת[668] - וכן הלכה לדעתם[669] - דינם שווה לכל דבר[670], והאוכל דבר שטיבולו במשקה ע"י מאכיל צריך נט"י, כדין האוכל פת ע"י מאכיל שצריך נט"י[671]. ב) ולסוברים שטעם הנטילה לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה משום פיסול גופו ע"י אכילת דבר טמא[672] - אף אם אף לטעם זה יש ליטול ידים בזמן הזה לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה[673] - האוכל דבר שטיבולו במשקה ע"י מאכיל אינו צריך נט"י[674].

על המאכיל פת לאחר, אם צריך המאכיל או האוכל נט"י, עי' לעיל[675].

חמאה

בחמאה, נחלקו אחרונים: יש הסוברים שתורת משקה עליה, שהיא חָלב קרוש - והחלב הוא אחד משבעת משקים המכשירים לקבל טומאה[676] - ולמרות שנקרשת לגמרי, כשחוזרת ונימוחה, חוזר להיות תורת משקה עליה[677]. ויש הסוברים שאינה משקה, שמיד כשהופרשה מהמקור, שהוא חלב, בטל שם חלב ממנו[678].

על משקה שנקרש, שאינו בכלל משקה, עי' לעיל[679]. על משקה שנקרש, שכשחוזר ונימוח חוזר להיות תורת משקה עליו, עי' לעיל[680].

לפני מגע במעשר שני

הטעון ביאת מים מדברי-סופרים* מותר במעשר, דברי ר' מאיר, וחכמים אוסרים[681]. בביאור המחלוקת נחלקו ראשונים בדעת הבבלי:

א) יש מפרשים שהידים בכלל כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים[682], ונחלקו באוכל פירות מעשר-שני*, שלדעת ר' מאיר אינו צריך נט"י ולדעת חכמים צריך[683], אבל האוכל לחם הכל מודים שצריך נט"י[684] - כדין האוכל פת של חולין[685] - וזהו ששנינו: נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה[686], והנוגע במעשר, הכל מודים שאינו צריך נט"י[687], וזהו ששנינו: התרומה והבכורים טעונים רחיצת ידים, מה שאין כן במעשר[688].

ב) ויש מפרשים שכל הטעון ביאת מים מדברי סופרים, אינו הטעון נט"י[689], אלא מי שגופו טמא[690], שלדעת ר' מאיר אינו צריך לטבול לפני אכילת מעשר ולדעת חכמים צריך לטבול[691]. ומי שאינו טמא אלא מגזירת סתם ידים[692], מותר לאכול מעשר[693]. וכן אמרו בירושלמי: וחכמים אוסרין במעשר, נפסל גופו מלאכול במעשר[694], שאינו ענין לנט"י, אלא לטבילת טמאים[695].

ג) ויש מפרשים שנחלקו באכילת מעשר שני, בין בלחם ובין בפירות, שלדעת חכמים צריכים נט"י[696], ולדעת ר' מאיר אין צריכים[697], אבל במגע הכל מודים שאין צריכים נט"י[698].

להלכה כתבו ראשונים שהאדם אינו חייב ליטול את ידיו לצורך אכילת פירות מעשר שני[699].

לפני קריאת שמע

חכמים תיקנו להם לישראל ליטול את הידים לקריאת-שמע*[700]. וכן אמרו בתלמוד: הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלימה, יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל[701], וכל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר: ארחץ בנקיון כפָּי ואסֹבבה את מזבחך ה'[702].

גדר הנטילה לפני קריאת שמע, כתבו ראשונים שאין כאן דין נטילה אלא נקיון בעלמא[703], שקריאת שמע היא כקריאה בתורה ואין מקפידים על מים, ובקינוח ידיו בעפר די[704]. וכן יש ראשונים שכתבו שחיוב הנטילה לפני קריאת שמע, אינו אלא משום אמירת דברי תורה[705], שאין - סברא - לחלק בין קריאת שמע לברכת כהנים[706].

לא היו לו מים, שדי לו בנקיון בכל דבר שמנקה, עי' להלן: המים[707]. כשאין לו מים, אם צריך לחזר אחר מים, עי' להלן: שם[708]. היו ידיו מלוכלכות, אם צריך נטילה, עי' להלן[709]. נט"י שלאחר היקיצה מהשינה, שיש הסוברים שהיא משום שהיא לפני קריאת שמע ותפילה, עי' להלן: לאחר מעשים מסויימים[710]. על כך שמברכים על נטילה זו, עי' להלן: הברכה[711].

לפני תפילה

חכמים תיקנו להם לישראל ליטול את הידים לתפלה*[712]. וכן אמרו בתלמוד: הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלימה, יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל[713], וכל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר: ארחץ בנקיון כפָּי ואסֹבבה את מזבחך ה'[714].

בטעם הנטילה לתפילה נחלקו ראשונים: יש סוברים שחכמים תיקנו שצריך ליטול ידיו לתפילה, משום: הכון לקראת אלהיך ישראל[715]. ויש מהראשונים סוברים שלתפילה צריך ליטול ידים, שמא נגע במקום מטונף[716], כפי שנתקן - לטעם זה, לאחר היקיצה מהשינה[717] - משום תפילת שחרית[718]. ויש סוברים שהדבר נלמד מקדוש-ידים-ורגלים*, שהתפילה היא במקום העבודה[719], כי התפילות כנגד התמידים תיקנום[720].

בגדר הנטילה לפני תפילה, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שלתפילה אין דין נטילה, אלא נקיון בעלמא[721]. ב) ויש סוברים בטעם החילוק בין קריאת שמע לתפילה - לסוברים כן[722] - שאם אין לו מים, לקריאת שמע אינו צריך לחזר כלל, מה שאין כן לתפילה, שתפילה שרחמים היא, צריך לבקש מים, כדי שיתפלל בנקיות, אבל קריאת שמע היא כקריאה בתורה, ואין מקפידים על מים, ובקינוח ידיו בעפר די[723]. וכן יש מהראשונים סוברים שלתפילה נטילת מים היא עיקר[724], ותקנת חכמים היא[725], וכל עיקר קבלת מלכות שמים, שנפנה ונוטל ידיו[726], אלא שלא לעבור זמן תפילה סומך על כל שמנקה[727].

על נט"י לאחר היקיצה מהשינה, שהיא נט"י לתפילת שחרית, עי' להלן[728]. על מחלוקת הראשונים אם חייב נטילה לפני מנחה וערבית, עי' להלן[729]. לא היו לו מים, שדי לו בנקיון בכל דבר שמנקה, עי' להלן: המים[730]. כשאין לו מים, אם צריך לחזר אחר מים, עי' להלן: שם[731]. היו ידיו מלוכלכות, אם צריך נטילה, עי' להלן[732]. הבא להתפלל, והסיח דעתו מרחיצת ידים שחרית, שנחלקו ראשונים אם צריך ליטול ידיו לפני התפילה, עי' להלן: הפסק והיסח הדעת[733]. על חיוב ברכה על נט"י שלפני קריאת שמע ותפילה, עי' להלן: הברכה[734]. נט"י קודם כל תפילה ותפילה, אם מותרת היא ביום-הכפורים*, שאסורים בו ברחיצה[735], ע"ע[736]. נט"י קודם כל תפילה ותפילה, אם מותרת היא בתשעה-באב*, שאסורים בו ברחיצה, ע"ע. נט"י שלאחר היקיצה מהשינה, שיש הסוברים שהיא משום שהיא לפני קריאת שמע ותפילה, עי' להלן: לאחר מעשים מסויימים[737]. על כך שמברכים על נטילה זו, עי' להלן: הברכה[738].

נטילה לפני שחרית

נט"י שחרית, נוטלים אותה לאחר היקיצה מהשינה[739], וכל נטילה של שחרית לתפילה היא[740], ונטילת שחרית כשנטל כשקם ממיטתו עולה לו לתפילה[741], אם לא הסיח דעתו ממנה[742] - לסוברים כן[743], או אף אם הסיח דעתו ממנה, לסוברים כן[744] - וכתבו ראשונים שאין ליטול שנית סמוך לתפילה, שכיון שבנטילה הראשונה יצאה ידי חובת נטילה, נטילה שנייה שלא לצורך היא, ואינה מועילה ואינה מורידה[745]. וכן כתבו אחרונים בדעת ראשונים שאף לטעם שתקנת נט"י לאחר היקיצה מהשינה משום תפילה[746], תקנוה שיברכה מיד בקומו ממטתו[747], שהרי תיקנוה בין ברכות-השחר*[748]. וכן כתבו הפוסקים שהנטילה בקומו משנתו היא נטילה לתפילה, ואינו צריך ליטול שוב ידיו[749]. ויש מהאחרונים שכתב בדעת הסוברים שיש לסמוך בשחרית ברכת על נט"י לתפילה[750], משום שלדעתם עיקר נט"י שחרית נתקנה לתפילה[751], ויש ליטול ולברך לפני כל תפילה[752], שיש ליטול את הידיים פעמיים, שתיכף כשניעור צריך ליטול ידיו משום רוח רעה, ועל הנטילה הזאת אין מברכים כיון שהיא משום סכנה, ומייד קודם התפילה, יטול שנית לתפילה, ועל הנטילה הזאת יברך[753]. וכתב שאף לטעם שנט"י נתקנה משום שבשחר נעשה בריה חדשה והוא ככהן המקדש ידיו ורגליו[754], צריך לעשות כן, כי איך תיחשב הנטילה שנוטל מייד בקומו לעבודה שהיא התפילה, אם יפסיק בין הנטילה והברכה בעשיית צרכיו ושאר דברים[755].

הבא להתפלל, והסיח דעתו מרחיצת ידים שחרית, שנחלקו ראשונים אם צריך ליטול ידיו לפני התפילה, עי' להלן: הפסק והיסח הדעת[756].

נטילה לפני מוסף

כיון שנטל ידיו שחרית, אינו צריך ליטול שנית לתפילת מוסף[757], אף אם דורשים בין שחרית למוסף[758], אלא אם כן הפסיק אחר שחרית[759].

מכירת המצוות בין שחרית למוסף, אם נחשבת הפסק, עי' להלן: הפסק והיסח הדעת[760].

נטילה לפני מנחה וערבית

לתפילת מנחה כתבו גאונים וראשונים שצריך נט"י כמו לתפילת שחרית[761], וכתבו אחרונים שהוא הדין לתפילת ערבית, אם הפסיק אחר מנחה[762]. ויש מהראשונים סוברים שהסח-הדעת* אינו מצריך נט"י לתפילה[763], וכתבו אחרונים בדעתם שאין צריך נטילה למנחה וערבית[764]. וכן יש מהאחרונים סוברים בדעת ראשונים הסוברים שאף על היסח הדעת צריך נטילה[765], שבתפילת מנחה - וערבית - סתם בני אדם משמרים ידיהם כל היום מלטמאם ומליגע במקום מזוהם[766], ואין צריכים ליטול ידיהם[767].

העומד מלימודו

העומד מלימודו לתפילה, כתבו ראשונים ואחרונים שצריך לטהר ידיו טרם יתפלל[768], אם יש לו מים[769]. וביארו אחרונים דהיינו שמי שעשה צרכיו ונטל ידיו קודם שהתחיל ללמוד[770], למרות שמן הסתם לא נגע באמצע הלימוד במקום מטונף, מצוה ליטול בשביל התפילה[771]. וכתבו ראשונים ראיה לדבר מאבות העולם[772], שאמרו עליהם בתלמוד שרחצו ידיהם[773], שכן אליהו העמיד את אברהם ורחץ ידיו והתפלל והשכיבו, וכן ליצחק וכן ליעקב[774], ואע"פ שבמתים אין שייך לומר שנגעו במקום מטונף, אע"פ כן צריכים ליטול[775]. ויש מהאחרונים שכתבו שלא נהגו להחמיר לעומד מלימודו ליטול ידים לתפילה[776].

בטעם שהעומד מלימודו לתפילה צריך ליטול ידיו - לסוברים כן[777] - נחלקו אחרונים: יש סוברים הטעם משום נקיות[778], שהמסיח דעתו מנטילה שחרית צריך ליטול שנית לתפילה - לסוברים כן[779] - וודאי הסיח דעתו מהנטילה הראשונה[780]. ויש סוברים הטעם, שהרי תפילה במקום תמיד[781], והכהנים היו צריכים לקדש ידיהם קודם[782].

הפסיק בלימודו אחר נט"י

נטל ידיו לתפילה, אע"פ שהפסיק אח"כ בלימודו - והעומד מלימודו לתפילה צריך לטהר ידיו טרם יתפלל, לסוברים כן[783] - כתבו אחרונים שאין צריך ליטול שנית[784]. וראיה לדבר, שרב, לפני שהיה שונה פרקים בספרא דבי רב, היה מקדים ורוחץ ידיו ומברך ושונה הפרקים ומניח תפילין ואח"כ קורא קריאת-שמע*[785], ולא הוזכר שנטל ידיו שנית אחר ששנה להם הפרקים קודם שקרא קריאת שמע[786]. ולכן אף אם מפסיקים ודורשים - בין תפילה לתפילה הסמוכה לה - אינו צריך ליטול ידיו שנית[787].

העומד מסעודה

מי שנטל ידיו לאכילה - אכילת פת[788], או דבר שטיבולו במשקה[789] - ואכל, מכל מקום צריך ליטול לתפילה[790] - אף לסוברים שאינו צריך ליטול ידיו לתפילה כשלא הסיח דעתו מנט"י שחרית[791] - ואפילו לא הסיח דעתו מהנטילה[792], כיון שלא נטל לתפילה[793], ואין נטילתו לאכילה עולה לתפילה[794].

היו ידיו מלוכלכות

הבא להתפלל, וידיו מלוכלכות בטיט, נחלקו בו ראשונים: יש סוברים שצריך נטילה[795]. ויש סוברים שאינו צריך נטילה, אלא אם כן הסיח דעתו מרחיצת ידים שחרית[796], ודי בנקיון בלבד[797]. אף להלכה נחלקו הפוסקים אם מי שידיו מלוכלכות צריך נטילה לתפילה[798], או שדי בנקיון בלבד[799]. ויש הסוברים שלמרות שדי בנקיון, יש להחמיר אם בנקל להשיג מים[800].

הבא להתפלל, והסיח דעתו מרחיצת ידים שחרית, שנחלקו ראשונים אם צריך ליטול ידיו לפני התפילה, עי' להלן: הפסק והיסח הדעת[801].

לפני אמירת דברי תורה

לפני תלמוד תורה כתבו ראשונים שצריך נט"י[802], וכן אמרו בתלמוד שרב, לפני שהיה שונה פרקים בספרא דבי רב, היה מקדים ורוחץ ידיו ומברך - ברכת-התורה*[803] - ושונה הפרקים[804]. וכן כתבו ראשונים ואחרונים להלכה, שמלכתחילה המשכים בבוקר יטול ידיו[805] קודם שיברך ללמוד[806] - ברכת-התורה* - ויעסוק בתורה[807]. אף החיוב לנט"י לפני קריאת-שמע*[808], יש מהראשונים שכתבו שאינו אלא משום אמירת דברי תורה[809], שאין - סברא - לחלק בין קריאת שמע לברכת כהנים[810].

בטעם הנטילה נחלקו ראשונים: יש סוברים שחכמים תיקנו שצריך ליטול ידיו ללמוד תורה, משום: הכון לקראת אלהיך ישראל[811]. ויש שנראה מדבריהם שהנטילה לפני אמירת דברי תורה, הוא משום שמא נגע במקום מטונף[812], כפי שנתקן - לטעם זה, לאחר היקיצה מהשינה[813] - משום תפילת שחרית[814]. ויש סוברים שטעם הנטילה לפני אמירת דברי תורה בבוקר[815], משום הרוח הרעה השורה על הידים[816].

לא היה לו מים, יכול ללמוד בלא נטילה[817], וינקה ידיו בכל דברים המנקים ("מידי דמנקי")[818]. אכן, סתם ידים - במהלך היום - שלא נגע בהם במקומות המכוסים[819] ולא עשה צרכיו[820], כשרים לתורה[821], ומכל מקום נכון הדבר שירחוץ ידיו קודם שילמוד, משום שנאמר: הכון לקראת אלהיך ישראל[822]. ויש מהראשונים סוברים שאף הנוגע בכל דבר מלוכלכך, אע"פ שאינו מטמא, צריך נטילה קודם אמירת דברי תורה[823].

אם צריך לברך על נטילה לפני אמירת דברי תורה, עי' להלן: הברכה[824].

לפני אמירת ברכות

ברכות, כתבו ראשונים שאף הם צריכות נט"י קודם להן[825], וכל דבר שיש עליו ברכה, צריך נט"י[826], וכן נאמר באגדה: כל המברך צריך נטילה, שנאמר: שאו ידיכם קדש וברכו את ה'[827]. וכן כתבו ראשונים שלעולם אסור לאדם לברך עד שירחץ ידיו, משום: הכון לקראת אלהיך ישראל[828].

במה דברים אמורים במי שאין ידיו נקיות[829], אבל מי שידיו נקיות, נחלקו בו ראשונים: א) יש סוברים שסתם ידים - שאינו יודע שנגע בהם במקום מטונף[830] או שאינו יודע שהם מלוכלכים[831] - אינן פסולות לברכה[832]. וביארו אחרונים הטעם, שהרי לא תיקנו רחיצת ידים אלא לקריאת-שמע* ותפלה* בלבד[833], שדוקא לתפילה שיש בה הרבה ברכות והוא עומד לפני המלך תיקנו נטילה[834]. ב) ויש מהראשונים סוברים שלעולם אסור לאדם לברך עד שירחץ ידיו, משום: הכון לקראת אלהיך ישראל[835].

לסוברים שסתם ידים אינן פסולות לברכה[836], כתבו ראשונים שמי שידיו נקיות, אם נוטל ידיו, עליו אמרו: הנוטל ידיו לפירות אינו אלא מגסי הרוח[837].

לסוברים שסתם ידים אינן פסולות לברכה[838], כתבו אחרונים שאם היו מלוכלכות או מזוהמות, ירחץ ידיו אם יש לו מים מזומנים, ואם אין לו, ינקה ידיו[839].

להלכה כתבו אחרונים שסתם ידים אינן פסולות לברכה[840], ומכל מקום נכון הדבר שירחוץ ידיו קודם שיזכור את השם, משום שנאמר: הכון לקראת אלהיך ישראל[841].

אם צריך לברך על נט"י לפני אמירת ברכות, עי' להלן: הברכה[842].

לפני נשיאת כפים

תקנת חכמים היא שיטלו הכהנים ידיהם לפני העלייה לדוכן[843] - לנשיאת-כפים* - וסמכוהו חכמים לכתוב[844]: שאו ידֵכם קדש וברכו את ה'[845]. וכן אמרו: כל כהן* שלא נטל את ידיו - לפני עלותו לדוכן[846] - לא ישא את כפיו[847], שנאמר: שאו ידֵכם קדש וברכו את ה'[848], כלומר: כשתשאו ידיכם קדשו אותם בתחילה, היינו נטילה - שכן רחיצת ידים נקראת קידוש, שהרי "ורחצו"[849] תרגומו: ויקדשון[850] - ואח"כ ברכו את ברכת ה', והיא ברכת כהנים[851].

בטעם התקנה נחלקו הדעות: יש סוברים שהיא משום שמצות עשה לקדש ידיו בשעת עבודה[852], וברכת כהנים עבודה היא, שהרי כתוב: לעמֹד וגו' לשרתו ולברך בשמו[853]. ויש סוברים שטעם התקנה משום טומאת ידים[854], ולכן - לסוברים כן - אם נטל ידיו שחרית, ואינו יודע להם שום טומאה, שוב אינו צריך ליטול[855]. ויש סוברים שהתקנה גזרת-הכתוב* היא[856], ללא טעם[857].

נט"י קודם נשיאת-כפים*, אם צריכה להיות סמוכה לה או שיכול לסמוך על נט"י שבשחרית, עי' להלן: הפסק והיסח הדעת[858]. לסוברים שנט"י לפני נשיאת כפים צריכה להיות סמוכה לה, אם מותר להפסיק בדיבור בין הנטילה לנשיאת הכפים, עי' להלן: שם[859]. אם צריכים ליטול ידים אף לנשיאת כפים במוסף*, עי' להלן: שם[860]. נט"י קודם נשיאת כפים, שצריכים בה מים, ולא די בדברים המנקים, עי' להלן: המים[861]. נט"י קודם נשיאת כפים, שהמנהג שהלויים יוצקים מים על ידי הכהנים, עי' להלן: צורת הנטילה[862]. על הנוהגים ברחיצת רגלים לפני נשיאת כפים, ע"ע נשיאת כפים. נט"י קודם נשיאת-כפים*, אם מותרת היא ביום-הכפורים*, שאסורים בו ברחיצה[863], ע"ע[864]. נט"י קודם נשיאת כפים, אם מותרת היא בתשעה-באב*, שאסורים בו ברחיצה, ע"ע.

לפני יציקה על ידי הכהנים

לויים, שהמנהג שיוצקים מים על ידי הכהנים, לפני נשיאת כפים[865], בזוהר אמרו שצריכים להתקדש בתחילה[866], דהיינו שקודם ליציקת המים על ידי הכהנים, יטול הלוי* ידי עצמו[867], שמכיון שהם צריכים להוסיף קדושה על קדושת הכהנים[868] איך יוסיפו קדושה והם אינם קדושים[869]. יש מהפוסקים שכתבו כן להלכה[870], ושיש מקומות שנהגו כן[871]. וכתבו הפוסקים שיש מקומות שנהגו שהלוים יוצקים מים על ידי הכהנים, בלא ליטול ידיהם קודם לכן[872], אלא סומכים על נטילתם שחרית[873], ואין צריכים לחזור וליטול ידיהם, שהרי כבר קדושים הם[874], ויש מהפוסקים שכתבו כן להלכה[875]. ומכל מקום, אף במקומות הללו, כתבו הפוסקים שאם הסיח הלוי דעתו, הגון הוא שיטול הלוי קודם[876], ואין צריך לומר במקום שנגע - במקומות המכוסים - בגופו[877] או במנעליו[878]. ויש מהפוסקים שכתב שאף במקום שלא נהגו הלויים ליטול ידיהם, ראוי ללוי ליטול ידיו לפני היציקה על ידי הכהנים, כדי לקיים דברי הזוהר[879].

נט"י של הלוי היוצק מים על ידי הכהן, אם מותרת היא ביום-הכפורים*, שאסורים בו ברחיצה[880], ע"ע[881]. נט"י של הלוי היוצק מים על ידי הכהן, אם מותרת היא בתשעה-באב*, שאסורים בו ברחיצה, ע"ע.

על נט"י לאחר היקיצה מהשינה, שיש אומרים שניתקנה כנט"י לפני תפילת שחרית, עי' להלן: לאחר מעשים מסויימים[882].

לאחר מעשים מסויימים

לאחר מעשים מסויימים, תיקנו חכמים ליטול את הידים: לאחר היקיצה מהשינה[883]; לאחר הסעודה[884]; לאחר עשיית צרכים[885]; היוצא מבית הכסא, ואפילו לא עשה צרכיו[886]; היוצא מבית המרחץ[887]; לאחר שנוטל ציפורניו[888]; לאחר שחולץ מנעליו[889]; לאחר שנוגע ברגליו[890]; ולאחר שחופף ראשו[891]. ויש הסוברים שתיקנו כן אף לאחר שנגע במת[892]; היוצא מבית הקברות[893]; לאחר שהפליא כליו[894]; לאחר ששימש מיטתו[895]; לאחר שנגע בכינה[896]; ולאחר שנגע במקומות המטונפים בגופו[897].

לאחר היקיצה מהשינה

כשייקץ האדם משנתו - בסדר ברכות-השחר* שתיקנו חכמים על סדר העולם והנהגתו[898] - אמרו בתלמוד שבשעה שרוחץ ידיו, מברך: בא"י אמ"ה אקב"ו על נטילת ידים[899]. שלושה טעמים נתנו גאונים וראשונים לנטילה זו:

א) תיקנו חכמים נט"י בשחרית, שרוח הטומאה שורה על הידים[900], ונוטלים ידים כדי שלא להינזק[901]. וכן שנינו במקום אחר בברייתא - לחלק מהגירסאות[902] - שבת חורין מקפדת עד שירחוץ ידיו שלוש פעמים[903], וביארו ראשונים שהיא הרוח השורה על הידים לפני נטילה[904]. וכן שנינו במקום אחר בברייתא: יד לעיץ תיקצץ וכו'[905], וביארו ראשונים דהיינו בשחרית, קודם שיטול ידיו[906], שנוח ליד שתיקצץ[907], ולא תגע שוב בעין קודם נטילה[908], שרוח רעה שורה על היד ומסמא העין[909]. וכן שנינו במדרש, בטעם שאסור ליטול ידיו שחרית מיד אחר שלא נטל ידיו[910], שרוח הטומאה שורה בידים[911]. וכן שנינו בזוהר, שאין אדם בעולם שאינו טועם טעם מוות בלילה ורוח הטומאה שורה על אותו הגוף - אם הוא מישראל[912] - משום שהנשמה הקדושה מסתלקת מן האדם ויוצאת ממנו[913], ועל שהנשמה הקדושה יוצאת ומסתלקת ממנו שורה רוח של טומאה על אותו הגוף ונטמא, וכשהנשמה חוזרת לגוף עוברת אותה הזוהמה, מלבד בידי האדם, ושורה עליהם עד שנוטל אותם[914]. וביארו אחרונים שהטומאה חפצה וחושקת להתדבק באיש הישראלי להחטיאו, אך כל זמן שהאדם ער ורוחו ונשמתו בקרבו, אי אפשר לו להתדבק כל כך, אם לא כשמסיר יראת ה' ממנו לגמרי, אבל בעת השינה שרוחו ונשמתו מסתלקים מן האדם ולא נשאר בו אלא נפש חיוני, אזי שורה רוח הטומאה עליו, וכאשר יעור משנתו וחוזרת נשמתו, אזי רוח הטומאה השורה על הגוף בעל כורחה הולכת לה, רק על האצבעות שהם קצות הגוף, משם אינה עוברת אלא על ידי נטילה[915]. וכן יש מהגאונים וראשונים מפרשים אותה ששנינו בברייתא שמדיחה אשה ידה אחת במים - ביום-הכפורים*, האסור ברחיצה[916] - ונותנת פת לתינוק, ואינה חוששת[917], וביארו בתלמוד שהתירו לה הדחה זו מפני "שיבתא"[918], שהיא רוח רעה השורה על הידים בלילות[919], עד שלא נטלן שחרית[920]. מלבד מה שנוטלים ידים משום הרוח הרעה כדי שלא להינזק, כתבו אחרונים שהיא אף הכנה לתפילה, שאע"פ שסתם ידים כשרות לברכה - לסוברים כן[921] - כיון שרוח רעה שורה על הידים, אין זה משום היכון - שהוא טעם הנטילה לפני התפילה, לסוברים כן[922] - וצריך נט"י משום כבוד התפילה וקדושתה[923].

ב) תיקנו חכמים נט"י בשחרית, לפי שידיו של אדם עסקניות הן[924], וממשמש בגופו[925], ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה[926], לפיכך כשעומד משנתו אין יכול לברך ולא לקרות קריאת שמע ולא להתפלל עד שיטול ידיו[927], שנאמר: הכון לקראת אלהיך ישראל[928], ולכן תיקנו שקודם שיקרא קריאת שמע ויתפלל יטול ידיו ויברך[929]. וכן שנינו במקום אחר בתלמוד: הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלימה, יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל[930], וכל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר: ארחץ בנקיון כפָּי ואסֹבבה את מזבחך ה'[931]. וביארו אחרונים בטעם שנצרכים אף לטעם זה, שמשום רוח רעה לא מתקנים ברכה[932], שכיון שהוא משום סכנה לא שייך ברכה על זה, כמו שלא תיקנו ברכה על מים אחרונים - לסוברים כן[933] - מפני שהיא משום סכנה[934]. ואף שלא תיקנו ברכה כשנוטל משום שנגע במקום מטונף[935], וכן כשנוטל ידיו לשאר תפילות - לסוברים כן[936] - אף שהטעם הוא משום שייתכן שידיו מטונפות[937] - לסוברים כן[938] - מכל מקום כאן כיון שהוא דבר תמידי, שתמיד ידיו מטונפות, תיקנו נטילה בברכה[939].

ג) תיקנו חכמים נט"י בשחרית, לפי שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה[940], כמו שכתוב: חדשים לבקרים רבה אמונתך[941], וצריכים אנו להודות לו יתברך על שבראנו לכבודו ולשרתו ולברך בשמו, ולכן תיקנו בשחרית כל אותן ברכות של שחר[942], ולפיכך אנו צריכים להתקדש בקדושתו וליטול ידינו[943] מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו[944]. ואינו משום תפילה וקריאת שמע - בלבד - שכן אם משום תפילה וקריאת שמע נוטל ידיו, די ברחיצה או בנקיון עפר וצרורות[945]. וכן אינו משום רוח רעה בלבד, שמשום רוח רעה לא היו מתקנים ברכה[946].

יש מהאחרונים שכתבו שארבעה טעמים הם[947], שלדעתם רוח הטומאה השורה על הידים אינו ענין אחד עם הרוח הרעה השורה על הידים[948].

הניעור כל הלילה, אם צריך ליטול ידיו, עי' להלן[949]. הישן ביום אם צריך ליטול ידיו, עי' להלן[950]. הישן שינת ארעי אם צריך ליטול ידיו, עי' להלן[951].

זמן הנטילה

נטילה זו, כתבו אחרונים, שיטול מייד כשניעור[952], אע"פ שאינו רוצה לקום עדיין[953], רק נשאר מושכב[954], כדי שילך ממנו רוח הטומאה[955] - השורה על ידי האדם בקומו[956] - כי אין ראוי ליתן לו כח ושלטנות אפילו רגע אחד, משום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם[957], כי בעוד שלא נטל, היצר הרע שנקרא אל אחר שולט עליו[958]. יש מהם שכתבו שצריך לעשות כן[959]. ויש מהם שכתבו שראוי לעשות כן[960], או שהמדקדק במעשיו יזהר לעשות כן[961].

ניעור משנתו ורוצה לישון עוד, נחלקו אחרונים: יש שכתבו שיטול ידיו מייד כשניעור משנתו רק אם אינו רוצה לישן עוד[962]. ויש מהם שכתבו לעשות כן אפילו שדעתו לישן עוד[963].

יש מהאחרונים סוברים שעל זה אמרו שאסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית - לסוברים כן[964] - שאין עיקר האיסור על מעשה ההליכה, אלא כל עיקר ההקפדה על השיהוי, ששוהה עליו רוח הטומאה כדי שיעור הילוך ארבע אמות[965]. ויש חולקים וסוברים שהאיסור הוא בהליכה דוקא, ולא אמרו שיטול מייד כשניעור, אלא להזהיר מדרך המוסר[966].

אף בשאר הנטילות שצריך נט"י משום רוח הטומאה - כגון כשיוצא מבית הכסא*[967] או כשנוטל צפרניו[968] או מגלח שערו[969] או שנגע במת[970] - כתבו אחרונים שירחץ ידיו תיכף ומייד[971], להקדים ככל האפשר להסיר מעליו כח אותה טומאה ולהתרחק ממנה[972].

אם היו מי נט"י שחרית רחוקים מהאדם, שיש סוברים שעדיף שילך במרוצה, כדי שלא להשהות הרוח הרעה על ידיו, עי' להלן[973].

נגיעה האסורה לפני הנטילה

בברייתא שנינו: יד לעין תיקצץ, יד לחוטם תיקצץ, יד לפה תיקצץ, יד לאוזן תיקצץ, יד לחסודה - מקום שמקיז דם[974] - תיקצץ, יד לאמה תיקצץ, יד לפי טבעת תיקצץ, יד לגיגית - כלי שמשימים בו שכר[975] או יין[976] - תיקצץ. יד מסמא, יד מחרשת, יד מעלה פוליפוס[977]. וביארו ראשונים דהיינו בשחרית, קודם שיטול ידיו[978], שנוח ליד שתיקצץ[979], ולא תגע שוב בעין או באוזן קודם נטילה[980], שרוח רעה שורה על היד ומסמא העין[981] ומחרשת האוזן[982] ומעלה ריח - רע - מהחוטם והפה[983]. ובשאר דברים נחלקו ראשונים ואחרונים:

א) יש מפרשים שאף בהם היינו לפני נט"י שחרית[984], שלא יגע בנקב ההקזה ובאמה ופי הטבעת, מפני שמעפשתו ומעלה שם בשרו נימא[985], ולא יגע בגיגית, שגורם להיות יינו מזיק את שותיו[986]. ומכל מקום אף לאחר נטילה אסור לגעת בפי האמה, מפני שמביאתו לידי הרהור עבירה[987] וטומאת קרי[988].

ב) ויש מפרשים שחסודה ואמה ופי הטבעת לענין רוח רעה נאמרו, שרוח רעה שורה על הנקב של חסודה ואמה ופי הטבעת[989], ולכן לא יגע בעינו, אוזנו, חוטמו ופיו, לאחר שנגע בחסודה ואמה ופי הטבעת, אם לא נטל בינתיים[990]. וגיגית נאמרה לענין קודם נט"י שחרית, שקודם נט"י לא יגע בגיגית משום שמעלה פוליפוס, שכשתגע היד בגיגית קודם נטילת שחרית משרה בה רוח רעה, ושוב כששותין ממנו מזיל, שמעלה פוליפוס[991]. ואין לפרש שאף חסודה ואמה ופי הטבעת קודם נטילת שחרית נאמרו, שהרוח הרעה נכנסת בגוף דרך הנקבים הללו ומזקת אותו, שאם כן קשה מדוע לא שנו בברייתא ההיזק שעושה היד לחסודה ואמה ופי הטבעת[992].

ג) ויש מפרשים שכולם לענין אחר נאמרו, ולא לגבי נט"י שחרית או רוח רעה[993] - ולכן לא נזכרו גבי יד מסמא וכו'[994] - שלא יגע בחסודה, לפי שמשמוש היד מזיק לחבורה[995], ולא יגע באמה, משום שמביא לידי קרי[996], ויד לפי טבעת תיקצץ, אם משמש בה תדיר, משום שמביאתו לידי תחתוניות[997], ויד לגיגית תיקצץ - אם נוגע בה תמיד - שמנהיג עצמו לשתות ולא יהיה לו ריוח בסחורתו[998], או משום שמשמוש היד מפסידו[999], וקיללו אותו משום שבהפסדת הגיגית עובר על בל-תשחית*[1000]. ומשום ששנינו אף בהם הקללה שתיקצץ, שנו אותם גם גבי שאר הדברים[1001].

ד) ויש מפרשים שכולם נאמרו לענין נט"י שחרית, חוץ מאמה ופי הטבעת[1002], אמה משום שמביא לידי קרי ופי הטבעת אם ממשמש בה תמיד[1003]. ונגיעת היד בחסודה, אף היא לענין נט"י שחרית, משום שרוח רעה נכנס בגוף דרך הנקב ומזקת אותו[1004], וכן גיגית, שמחמיץ השיכר בנגיעתו[1005], או שכשישתה אח"כ השיכר הוא מזיקו[1006]. ולא שנו ההיזק שעושה היד לחסודה, משום שדבר פשוט הוא[1007], או משום שהוא בכלל יד מעלה פוליפוס[1008]. ואין לפרש שאף יד לגיגית אינו ענין לנט"י שחרית, ונאמר משום שמשמוש היד מפסידו, שכיון שאינו אלא הפסד בלבד, לא מצינו קללה על הפסד[1009], ועוד, שאם כן בכל שאר הפסד שעושה אדם היה לו לומר קללה[1010].

אף להלכה נחלקו ראשונים:

א) יש מהראשונים שהזכירו להלכה רק את הדין של איסור נגיעה באמה[1011], וביארו אחרונים בדעתם, שנשתנו הטבעים ושוב אין לחוש לרוח רעה[1012]. וכן יש מהאחרונים שכתבו שרוח רעה של שחרית אינו מצוי בינינו, שהרי בזמן הזה מעולם לא ראינו ולא שמענו שמי שנגע בעיניו טרם יטול ידיו, שנסמאו עיניו[1013].

ב) ויש מהראשונים פוסקים שאסור לגעת ביד לעין או לחוטם או לפה או לאוזן או לחסודה או לפי טבעת או לגיגית שחרית קודם שיטול ידיו, וכן הדין ביד לאמה כל היום[1014].

ג) ויש פוסקים שאסור לגעת ביד לעין או לחוטם או לפה או לאוזן או לחסודה או או לגיגית שחרית קודם שיטול ידיו[1015], ולא הזכירו דין האמה ופי הטבעת.

ד) ויש פוסקים במקום אחד שאסור לגעת ביד לעין ולאמה ולפה ולחוטם בבוקר, קודם שירחץ ידיו[1016], ובמקום אחר שאסור לגעת ביד קודם נטילה לפה ולחוטם ולאזנים ולעינים[1017], ושיש איסור לגעת באמה כל היום[1018]. ונחלקו אחרונים לדעה זו: יש סוברים שאפילו מי שנטל ידיו שחרית, יזהר שלא יגע וימשמש תמיד בפי הטבעת, מפני שמביאו לידי תחתוניות, ולא יגע במקום הקזה, מפני שמשמוש היד מזיק לחבורה[1019], ולא יגע בגיגית שכר, שמשמוש היד מפסיד השכר[1020], ופסקו כן להלכה[1021]. ולדעתם איסור הנגיעה באוזן הוא קודם נט"י שחרית, ובאמה כל היום, וטעות סופר היא במקום שנאמר שהאיסור קודם נט"י שחרית הוא בנגיעה ב"אמה"[1022], וצריך להיות: ב"אוזן"[1023]. ויש סוברים שאפילו לאחר נט"י יש סכנה אם יגע שוב בעין או באוזן, בחוטם או בפה, לאחר שנגע בחסודה ואמה ופי הטבעת, אם לא נטל בינתיים[1024]. ויש סוברים שרק קודם נט"י שחרית יש סכנה אם יגע בעין, באוזן, בחוטם או בפה, והוא הדין בנגיעה בחסודה ובשכר[1025], ופסקו כן להלכה[1026]. ולדעתם לא הזכירו ראשונים להלכה הדין בחסודה ובשכר, שלא נקטו רק דברים המצויים בכל יום[1027], ומלבד האיסור לגעת באמה, יש היזק בנגיעה באמה קודם נט"י שחרית[1028].

בדברים האסורים לגעת קודם נט"י שחרית, אם נגע בהפסק בגד - או דבר אחר[1029] - מותר[1030].

יש מהאחרונים מפרשים שאין הנזקים של יד מסמא וכו' אמורים על איברי הגוף, אלא על איברי הנפש[1031]. וכן יש מהאחרונים מפרשים שהנזקים הללו אמורים בתורה, שהנוגע באחת מאלה נעשה באותו היום סומא וחרש בתורה, כי לא יבין מה שיראה בתורה ולא יבין מה שישמע[1032].

במדרש אמרו בטעם איסור הנגיעה בעין[1033], שהוא פן יכשלו רבים במראות עיניך, כי אין ברכה שורה במראית עין שקיבל טומאה, ואם יסתכל האדם בשונאו, שונאו נמלט ואוהבו נכשל[1034].

על איסור הנגיעה באמה, ועל החילוק בין נשוי לשאינו נשוי, ע"ע השחתת זרע[1035]. אם אסור לגעת במאכלים קודם נט"י שחרית, עי' להלן[1036]. אם אסור לגעת בבגדים קודם נט"י שחרית, עי' להלן[1037]. אם אסור ללכת קודם נט"י שחרית, עי' להלן[1038]. אם הרוח הרעה שורה מחמת השינה, ואפילו ישן ביום, עי' להלן[1039]. אם הרוח הרעה שורה מחמת הלילה, ואפילו היה ניעור כל הלילה, עי' להלן[1040].

העין האסורה בנגיעה

בהשמת היד על העין, שאסורה קודם נט"י שחרית, נחלקו אחרונים: יש סוברים שאם שם ידיו על עיניו מבחוץ אין בזה איסור[1041]. ויש סוברים שיש ליזהר אפילו על גבי עיניו מבחוץ[1042]. והכרעת אחרוני הפוסקים שיש ליזהר בזה, אם אפשר לו[1043]. ויש שפסקו בסתם שלא יגע בעיניו קודם הנטילה, אפילו שהם סגורות ונוגע מבחוץ[1044].

על טעם איסור הנגיעה בעין, עי' לעיל[1045].

נגיעה במאכלים

יש מהגאונים וראשונים מפרשים אותה ששנינו בברייתא שמדיחה אשה ידה אחת במים - ביום-הכפורים*, האסור ברחיצה[1046] - ונותנת פת לתינוק, ואינה חוששת[1047], וביארו בתלמוד שהתירו לה הדחה זו מפני "שיבתא"[1048], שהיא רוח רעה השורה על הידים בלילות[1049], שהוא שד ששמו "שיבתא"[1050], ואם לא נטלן שחרית[1051], הנוגע בלחם מעביר את הרוח הרעה על הלחם[1052], והאוכלו יכול לבוא לידי סכנה[1053]. וכן יש מהראשונים שכתבו שאסור לגעת באוכלים קודם נט"י של שחרית, משום הרוח הרעה[1054], ושאם נגע בהם ידיחנו שלוש פעמים, להעביר הרוח הרעה[1055]. וכתבו אחרונים שאין הדברים אמורים אלא לסוברים שהאיסור לגעת בגיגית שיכר הוא קודם נט"י שחרית, משום הרוח הרעה[1056], שאף בשאר מאכלים אסור לדעתם לגעת[1057]. אבל לסוברים שהאיסור הוא בכל היום, ואינו משום רוח רעה[1058], שוב אין חשש לגעת במאכלים קודם נטילה[1059]. וכן הדין לסוברים שנשתנו הטבעים, ואין חשש רוח רעה בימינו[1060].

לסוברים שאסור לגעת בכל המאכלים קודם נט"י שחרית[1061], בטעם שאמרו בתלמוד רק לגבי הנוגע בגיגית שתיקצץ ידו[1062], נחלקו אחרונים: יש מפרשים שלא נקט גיגית שיכר בלבד, אלא משום שבה עושה היזק - ניכר - ומתחמץ[1063], מה שאין כן בשאר מאכלים[1064]. ויש מפרשים - לדעתם שאין המאכלים נאסרים בדיעבד - שרק לגבי גיגית שיכר קיללו שתיקצץ היד, ללמדנו ששאר אוכלים בדיעבד אינם אסורים[1065]. ויש מפרשים שאם לא נטל כלל מזיק בכל אוכלים ומשקים, אבל כשמדיחה פעם אחת אינו מזיק כי אם לגיגית שיכר[1066].

להלכה כתבו הפוסקים שמלכתחילה יש ליזהר שלא ליגע קודם נט"י שחרית בשום מאכל[1067] או משקה[1068], ושצריך להזהיר ביותר את הנשים על זה[1069], כי רוב תיקון מאכלים הם על ידם[1070]. וכן כתבו הפוסקים שיש ליזהר שהקטנים יטלו ידיהם בשחרית[1071], תיכף ומיד בקומם מהמיטה בכל בוקר[1072], שלא יטמאו האוכלים והמשקים[1073]. אכן כתבו הפוסקים שלא נהגו להיזהר בנגיעת קטן - שלא הגיע לחינוך[1074] - במאכל[1075], וביארו הטעם, לפי שהרוח הרעה שורה בגלל הסתלקות הנשמה הקדושה מגופות ישראל בשנתם[1076], ולפי שגמר ועיקר כניסת נפש הקדושה באדם הוא בי"ג שנים ויום א' לזכר וי"ב לנקבה, שלכן נתחייבו אז במצות מן התורה ונעשו בני עונשים, ותחלת כניסת נפש זו הקדושה היא בחינוך לתורה ולמצות שחייבו חכמים לחנך, אין לחוש שרוח הטומאה תישרה בהן[1077]. ויש שכתבו שאין להקל בזה, אלא יש להחמיר אפילו מיום המילה ואילך[1078].

בדיעבד, אם נגע אדם במאכל ומשקה קודם נט"י, נחלקו הפוסקים: יש סוברים שלא אסר האוכלים[1079] והמשקים[1080], ומכל מקום יש מהם הסוברים שאם נגע בהם, ידיח אותם שלוש פעמים לפני שיאכלם[1081]. ויש סוברים שבדיעבד אם נגע בהם, אסרם[1082], ובמשקים אין להם תקנה[1083], ובאוכלים יש להם תקנה, שידיח אותם שלוש פעמים לפני שיאכלם[1084], או שיטול מהם כדי קליפה קודם האכילה[1085]. וכתבו אחרונים שהאוכל מאכל שנגעו בו קודם נט"י, המאכלים ההם מטמטמים ליבו[1086], ויש לחוש שהאוכלם עלול ח"ו לעשות עבירה ע"י רוח הטומאה ששורה עליו[1087].

אף הסוברים שהמשקים מותרים בדיעבד[1088], יש מהם סוברים ששיכר אסור אף בדיעבד[1089], ולכן לגבי גיגית שיכר קיללו שתיקצץ היד, ולא בשאר מאכלים, ללמדנו ששאר אוכלים בדיעבד אינם אסורים[1090]. ויש מהם סוברים שאף שיכר שנגעו בו קודם נט"י מותר בדיעבד[1091].

גוי שנגע במאכלים ללא נט"י, הכל מודים שלא פסלם[1092], שאינם מקבלים טומאה[1093], שאין טומאה שורה אלא במקום שהקדושה יוצאת משם[1094], ואין הרוח הרעה שורה אלא משום הנשמה היתירה המסתלקת מהאדם בשעת שנתו[1095], וזו אינה אלא בישראל ולא בגוים[1096].

נגיעה בבגדים

במדרש אמרו: וכשתקום בבוקר, אל תלבש חלוקך ללבוש בלא נט"י[1097]. ויש מהאחרונים שכתבו להלכה שלא יגע במלבושיו עד שיטול[1098]. ויש שכתבו כן ע"פ הקבלה[1099]. ושאף בזמן הקור לא ילבשו האנפלאות ברגליהם בעולם על מיטתם קודם שיקומו לעשות נט"י[1100]. וכעין זה יש מהאחרונים שכתבו להלכה שבקומו ממיטתו, לאחר שלבש חלוקו, קודם שיגע במלבושיו, יטול ידיו תחילה להעביר ממנו רוח הטומאה השורה עליו בלילה[1101]. אכן, ראשונים לא הביאו דין זה להלכה[1102], והרבה ראשונים כתבו להלכה שאם ירצה להתעטף בטלית קטן מייד בקומו, יכול לעשות כן, אף קודם שרחץ ידיו[1103]. וכן כתבו אחרונים שמהתלמוד נראה שמותר לגעת בבגדים[1104], שכן בסדר ברכות-השחר* שבתלמוד סודרה הנטילה לאחר לבישת הבגדים[1105]. ועוד, שנאמר שם שסחו מלאכי השרת: אל תיטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש[1106], וביארו ראשונים, שלא תיטול מיד השמש, אלא אתה בעצמך טלהו ממקום שהוא שם ותלבשנו[1107]. ויש מהאחרונים שכתבו שירא שמים יחמיר לעצמו שלא לגעת במלבושיו קודם נט"י[1108].

נטילת בגד מידי שמש

סחו מלאכי השרת: אל תיטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש[1109], שמלאכי חבלה מצפים לו לאדם, ואומרים: אימתי יבא אדם לידי דבר זה וילכד[1110]. וביארו ראשונים, שלא תיטול מיד השמש, אלא אתה בעצמך טלהו ממקום שהוא שם ותלבשנו[1111]. בטעם הדבר כתבו אחרונים, שאין לעשות מעשה שררות בהנהגתו פעולה ראשונה של היום, כדי לדעת שאינו ראוי למידת האדנות[1112]. והוסיפו אחרונים שכן הדין אפילו אם השמש כבר נטל[1113]. אכן, בזוהר אמרו: לא יקח אדם בגד ללבוש ממי שלא נטל ידיו, שהרי ממשיך עליו רוח טומאה ונטמא[1114]. יש מהראשונים ואחרונים שכתבו להלכה שאסור ליטול החלוק שחרית מיד השמש[1115], ורוב הראשונים ואחרונים השמיטוהו[1116].

הליכה קודם נט"י

בהליכה ללא נט"י שחרית, נחלקו אחרונים:

א) יש סוברים שאסור לילך ארבע-אמות* ללא נט"י שחרית[1117], מפני שהוא הולך בידים טמאות[1118] - מחמת רוח הטומאה השורה עליהם[1119] - וההולך ארבע אמות בידים טמאות חייב מיתה[1120] לשמים[1121], לפי שמביא אל אחר בידיו[1122], ועליו הכתוב אומר: ישלָיוּ אֹהלים לשֹׁדדים ובַטֻּחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו[1123]. מי הם מרגיזי אל, אותם המביאים אל אחר בידיהם[1124]. שההולך ארבע אמות בידים מזוהמות מזוהמת נחש אשר שרה עליהם בלילה, נותן כח לטומאה לשלוט עליו[1125], וחילל קדושת ה' אשר עליו[1126], ועל זה נאמר: לא יהיה בך אל זר[1127], וכאילו עובד עבודה-זרה* חס ושלום[1128], ועובר על ולא ידבק בידך מאומה מן החרם[1129], כי אין ראוי ליתן לו כח ושלטנות אפילו רגע אחד[1130], כי בעוד שלא נטל, היצר הרע שנקרא אל אחר שולט עליו[1131]. וכתבו אחרונים שלכן חסידים הראשונים היו מכינים קיתון של מים אצל מיטותיהם וכשננערים בלילה רוחצים ידיהם והם על מיטתם[1132], ושהירא את דבר ה' ורוצה להתדבק בקדושתו יתברך יזהר מאוד בזה[1133]. ויש מהאחרונים שכתבו שנהגו להיזהר בזה[1134]. ואמנם הפוסקים לא הביאו דין זה[1135], אך זה מפני שרוב של רוב אינם יכולים ליזהר בכך, מוטב שיהיו שוגגים ולא יהיו מזידין[1136].

ב) ויש מהאחרונים שכתבו שאין ראוי ללכת ארבע אמות ללא נט"י שחרית[1137], והיא משנת חסידים[1138] ופרישות וחסידות יתירה[1139] ובעל נפש יזהר בה[1140], והזריז הרי זה משובח[1141], והמחמיר קדוש יאמר לו[1142]. וכתבו שהסוברים שחייב מיתה הפריזו על המידה, שהרי פשט הכתוב מדבר בעבודה זרה[1143].

ג) ויש מהאחרונים סוברים שאין איסור בדבר[1144]. אם משום שלא נאמר האיסור אלא בזמניהם, כמו לענין גלוי*[1145] וזוגות*[1146]. או משום שדין זה לא נזכר בתלמוד ופוסקים ראשונים, ומדברי התלמוד נראה ההיפך ממנו, שאמרו שם שבקומו ממיטתו יבדוק נקביו ויפנה ואח"כ יטול ידיו[1147], וכיוון שצריך ליפנות וליכנס לבית-הכסא*, ודאי הוא יותר מארבע אמות, כי לאו כל אדם זוכה להיות בית הכסא סמוך למיטתו כל כך[1148]. או משום שלא אמרו שאסור ללכת ארבע אמות, אלא כשמים מצויים לפניו והולך ארבע אמות בלי נט"י[1149]. או משום שלא אמרו שאסור ללכת ארבע אמות בלא נט"י, אלא לסוברים שאסור לברך ברכה לפני נט"י[1150], שכיוון שחמורה טומאתו כל כך, אסור לילך ארבע אמות בלא שיסלקנה[1151], שאין ללכת ארבע אמות במצב איסור ברכה, שהרי אדם חייב לברך על כל נשימה ונשימה[1152]. אבל לסוברים - וכן הלכה[1153] - שמותר לברך לפני נט"י שחרית[1154], אינו מוכרח שאסור ללכת ארבע אמות בלא נט"י[1155]. וכן יש מהאחרונים שכתבו שהמנהג שלא להיזהר בזה[1156].

כשקם על מנת שלא לחזור לישון

באיסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית - לסוברים כן[1157] - נחלקו אחרונים: יש סוברים שהוא דוקא שקם על מנת שלא לחזור לישון[1158]. ויש סוברים שאין בו חילוק בין הקם שלא לישון עוד לקם על מנת לחזור ולישן, שעיקר הטעם הוא משום רוח רעה, וכל הלילה רוח רעה שורה עליו[1159].

מחוץ לבית

באיסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית - לסוברים כן[1160] - נחלקו אחרונים: יש סוברים שאינו אלא בהליכה מחוץ לבית[1161], אבל בתוך הבית, כל הבית כולו הוא כארבע אמות, אפילו הוא מאה אמה[1162]. ואף על פי שלהלכה לא נפסק כן[1163], מכל מקום לענין נט"י שחרית - שאין האיסור ללכת ארבע אמות קודם נטילה אלא פרישות וחסידות יתירה, לסוברים כן[1164] - אין להחמיר בזה[1165]. ויש מהאחרוניים שכתבו שאין לסמוך על זה אלא בשעת הדחק[1166].

בחדר אחר

באיסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית - לסוברים כן[1167] - נחלקו אחרונים: יש סוברים שכל אותו החדר חשוב כארבע אמות[1168]. אכן כתבו אחרונים שהמנהג - לנוהגים ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית[1169] - שמקילים יותר ויוצאים מאותו החדר[1170].

בנטילה אחת

באיסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית - לסוברים כן[1171] - נחלקו אחרונים: יש סוברים שדי אם נטל קצת, כדי לצאת מהאיסור[1172], ולכן כתבו שיטול ידיו קצת קודם שילך ארבע אמות אפילו קודם שילביש חלוקו, ואחר שלבשו כראוי יטול ידיו יפה בעירוי[1173]. ויש סוברים שכיון שצריך לערות שלוש פעמים משום שהרוח הרעה מקפדת על שלוש פעמים[1174] - ואינה סרה בפחות מזה[1175] - עירוי קצת אינו מועיל[1176].

היו המים רחוקים

לסוברים שיש איסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית[1177], אם היו המים רחוקים מאוד מהאדם ואין לו מי שיקרבם, נחלקו אחרונים:

א) יש סוברים שילך פחות פחות מארבע אמות[1178], כאותה שאמרו גבי שבת[1179], בשעת הדחק, בהליכה ברשות-הרבים*, שילך פחות פחות מארבע אמות[1180]. שהאיסור אינו אלא בהליכה דוקא[1181], משום שבהליכה של ארבע אמות גורם להקנות מושב ליצר הרע בגופו[1182]. ונחלקו אחרונים לדעה זו, אם צריך לשבת בכל פעם שהולך פחות מארבע אמות ושיעור הישיבה שהולך יהיה כמה שישב[1183] - כפי הסוברים כן בשבת[1184] - או שאינו צריך לשבת[1185].

ב) ויש סוברים שעדיף שילך במרוצה, שלא להשהות רוח רעה השורה על ידיו[1186], ועל זה אמרו שאסור ללכת ארבע אמות קודם נט"י שחרית, שאין עיקר האיסור על מעשה ההליכה, אלא כל עיקר ההקפדה על השיהוי, ששוהה עליו רוח הטומאה כדי שיעור הילוך ארבע אמות[1187].

הליכה לצורך ניגוב

אף לסוברים שאין הרוח הרעה סרה מהידיים עד שינגבם[1188], כתבו אחרונים שמכל מקום יכול לילך ליקח מטפחת לנגב ידיו, אף שהוא רחוק ממנו יותר מארבע אמות, שלענין זה אין להחמיר כל כך[1189].

היה ניעור כל הלילה

היה ניעור כל הלילה, אם צריך נט"י בבוקר, נחלקו הדעות:

א) יש סוברים שאינו צריך ליטול את ידיו[1190]. אם משום שנט"י נתקנה משום רוח רעה[1191], ולדעתם הניעור בלילה אין רוח הטומאה שורה עליו[1192], שאין הרוח הרעה שורה על האדם אלא בשעת השינה[1193], או שאין הרוח הרעה שורה על האדם אלא בשעת השינה בלילה[1194]. או משום שנט"י נתקנה משום שידיו של אדם עסקניות הן ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה[1195], וכיון שניעור הוא, אפשר שלא נגע בשום מקום מטונף[1196]. או משום שנט"י נתקנה משום שבשחר נעשינו כבריה חדשה[1197], וכשניעור כל הלילה אינו נעשה בריה חדשה[1198], שאינו נעשה בריה חדשה אלא כשישן בלילה ומפקיד נשמתו בידי הקב"ה[1199].

ב) ויש סוברים שצריך ליטול את ידיו[1200] מיד כשיאור היום[1201]. אם משום שנט"י נתקנה משום רוח רעה[1202], ולדעתם היא שורה - לעולם - עד אור היום - אפילו אינו ישן[1203], שהלילה הוא הגורם לרוח רעה[1204] - ועל כן צריך נטילה באור היום[1205], או שבעמוד השחר חוזרת הרוח הרעה ושורה פעם שנית[1206], או שהרוח שורה עליו בלילה מבחוץ אפילו בעודו ניעור[1207], כי בלילה זמן שליטת המזיקין[1208], אלא שכשישן הוא נכנס לתוכו במקום שהיתה נשמתו, ואף אם היה ניעור צריך ליטול להעביר הרוח הרעה השורה עליו מבחוץ[1209]. או משום שנט"י נתקנה משום שידיו של אדם עסקניות הן ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה[1210], ואף שאין הטעם שייך כשניעור כל הלילה[1211], מכל מקום יש לומר שלא חילקו חכמים ("לא-פלוג-רבנן*") בתקנותיהם, ואף כאן יש לו ליטול[1212], כיון שרוב העולם ידיהם מטונפות, ואף הוא רוב פעמים ידיו מטונפות בבוקר, אף שעתה אין מטונפות, אין לחלק[1213]. או משום שנט"י נתקנה משום שבשחר נעשינו כבריה חדשה[1214], ואע"פ שלא הפקיד נשמתו בידי הקב"ה ולא נעשה בריה חדשה, מכל מקום יש לומר שלא חילקו חכמים בתקנותיהם, ואף כאן יש לו ליטול[1215], או שמכל מקום יש לומר שעל חידוש העולם צריך - ליטול - ולברך אף שלא נהנה[1216], שצריך אדם ליתן שבח והודיה על חסדי ה' יתברך שמחזיר נשמותיהם של אחרים שהיו ישנים[1217].

להלכה נחלקו הפוסקים: יש פוסקים שהניעור כל הלילה יטול ידיו מספק[1218], ולכן לא יברך על הנטילה[1219], שספק ברכות להקל[1220], שאין מברכים על הספק, שמא תהיה הברכה לבטלה[1221]. ויש פוסקים שיטול ויברך[1222]. ויש פוסקים שאינו צריך ליטול כלל[1223].

אף הפוסקים שהניעור כל הלילה יטול ידיו ולא יברך[1224], כתבו אחרונים שאם נגע במקום המטונף יכול ליטול ולברך[1225], וכן אם עשה צרכיו[1226], או שהטיל מים ושפשף[1227], אם משום שהעיקר - לדעתם - שנט"י נתקנה משום חשש טינוף הידים[1228], או שאף אם טעם התקנה משום שנעשה בריה חדשה, סוברים שלדעה זו יכול לברך אם היה ניעור כל הלילה[1229]. וכתבו אחרונים שנכון לעשות כן לכתחילה מי שניעור כל הלילה, כדי לחייב עצמו בברכה[1230].

הניעור כל הלילה, שלהלכה נוטל ידיו, כמה פעמים יטלם, עי' להלן: צורת הנטילה[1231].

הישן עם כפפות

הישן בלילה בבתי ידים - כפפות - כתבו אחרונים שדינו תלוי בטעם תקנת נט"י: אם טעם תקנת נט"י שידיו של אדם עסקניות הן ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה[1232], אם ישן בלילה בבתי ידים ודאי לא נגע במקום מטונף, ואין צריך ליטול ידיו[1233]. ואף לטעם תקנת נט"י משום רוח רעה[1234], מכל מקום יטול בלא ברכה[1235]. אבל לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום שבשחר נעשינו כבריה חדשה[1236], אף הישן בבתי ידים יש לו ליטול בברכה[1237], ככהן בקדוש-ידים-ורגלים* בהיסח הדעת[1238], שהרי נעשה כבריה חדשה[1239]. ולהלכה כתבו הפוסקים שיטול מספק ולא יברך[1240]. ויש מהם שכתבו שטוב שיביא עצמו לידי חיוב נטילה מצד אחר, שיעשה צרכיו או יטיל מים וישפשף ואז יטול ויברך[1241].

הישן שינת עראי בלילה

הישן שינת עראי בלילה, דינו תלוי בטעם תקנת נט"י: אם טעם תקנת נט"י שידיו של אדם עסקניות הן ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה[1242], אינו צריך נט"י[1243], משום שבשינת עראי אין חזקתו שנגע במקום המטונף[1244], והם סתם ידים שכשרים לתלמוד-תורה*[1245] ולברכה[1246], רק לתפלה* פסולים[1247]. אבל לטעם שנט"י נתקנה משום שבשחר נעשינו כבריה חדשה[1248], צריך נטילה[1249], משום ששייך בו הטעם, שהרי הפקיד פקדונו ביד הקב"ה ומחזירה לו חדשה[1250]. ולטעם שנט"י נתקנה משום רוח רעה[1251], הרי זה תלוי באורך השינה, שאם ישן פחות משישים נשימות, אינו צריך ליטול את ידיו[1252], שבפחות משישים נשימות אין הרוח הרעה שורה[1253], שהישן שישים נשימות הוא בכלל טועם טעם מיתה[1254], שרוח הטומאה שורה משום שינה של שישים נשימות[1255]. ויש סוברים שדוקא כשישן יותר משישים נשימות הוא טועם טעם המיתה[1256].

להלכה נחלקו אחרונים: יש פוסקים שהישן שינת עראי צריך נטילה[1257], שהעיקר לדעתם שהנטילה היא משום שנעשה בריה חדשה[1258], או שפוסקים כן מספק, שמא העיקר כטעם זה[1259]. ויש פוסקים שהישן שינת עראי אינו צריך נטילה[1260], שהעיקר לדעתם שהנטילה היא משום חשש שמא נגע במקומות המטונפים[1261].

שיעור שישים נשימות, שבו טועם האדם טעם מיתה והרח הרעה שורה עליו[1262], נחלקו בו אחרונים: יש סוברים שהוא שיעור שש שעות[1263], שכן דוד המלך, יש מהאמוראים סוברים שהיה מתנמנם כסוס עד חצות[1264], ונאמר במקום אחר שלא ישן שישים נשימות[1265], ומבואר ששישים נשמות הם שש שעות[1266]. ויש סוברים שהוא שיעור שלוש שעות[1267]. ויש סוברים שהוא כשיעור שעתיים[1268]. ויש סוברים שהוא יותר מחצי שעה[1269]. ויש סוברים שהוא כמשך חצי שעה[1270]. ויש סוברים שהוא שלוש דקות ושליש[1271]. ואין ראיה מדוד המלך, שכן יש מהאמוראים סוברים שעד חצות היה לומד תורה[1272], ואף לדעה שהיה מתנמנם כסוס, פירשו ראשונים שהיה עוסק בתורה כשהוא מתנמנם, כסוס הזה שאינו נרדם לעולם, אלא מתנמנם ונעור תמיד[1273], ואם כן יש לומר שבכל שישים נשימות היה ניעור משנתו[1274].

לפוסקים שהישן שינת עראי בלילה צריך נט"י[1275], אם מברך על הנטילה, עי' להלן: הברכה[1276]. על המשכים קודם עמוד-השחר* ונוטל ידיו ואח"כ השכיב עצמו לישון קודם היום, אם תלוי אם ישן שיעור שישים נשימות, עי' להלן[1277]. על הישן ביום, אם נוטל ידיו רק שישן שיעור שישים נשימות, עי' להלן[1278].

השכים קודם עמוד השחר

השכים קודם עמוד-השחר* ונטל ידיו, נחלקו בו הדעות, לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום רוח רעה[1279]: יש מהראשונים סוברים שצריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום[1280], וביארו אחרונים שלדעתם הרוח שורה - לעולם - עד אור היום - שהלילה הוא הגורם לרוח רעה[1281] - ועל כן צריך נטילה באור היום[1282], או שלדעתם בעמוד השחר חוזרת הרוח הרעה ושורה פעם שנית[1283]. ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שסוברים שאם השכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו, אינו צריך ליטול ידיו שנית כשיאור היום[1284], וביארו אחרונים שלדעתם השינה גורמת לרוח הרעה[1285], או שהשינה בלילה גורמת לרוח הרעה[1286], ואם כן כיון שכבר שכבר רחץ אחר שקם מהשינה ושוב לא ישן, אף על פי שהיה לילה בשעת הנטילה מכל מקום אין רוח רעה שורה שוב[1287].

לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום שבשחר נעשה בריה חדשה[1288], אינו צריך ליטול ידיו, שפעם אחת נעשה בריה חדשה ולא שתי פעמים[1289]. וכן לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום נגיעה במקומות המטונפים[1290], אינו צריך נט"י שנית, שמכיון שהוא ניעור אפשר שלא נגע בשום מקום מטונף[1291], ולמרות שהנטילה היא הכנה לקריאת שמע ותפילה[1292], כיון שנטל פעם אחת אינו צריך ליטול ידיו שנית[1293]. ויש מהאחרונים שכתב שמכיון שצריך להכין לתפילה וקריאת שמע, צריך ליטול ידיו שנית[1294].

יש שכתב שאם השכים קודם היום ונטל ידיו, יש לו ליטול ידיו קודם שיתפלל או שישב ללמוד, שלינה פוסלת בנט"י, כדרך שפוסל בקדוש-ידים-ורגלים*[1295].

להלכה נחלקו אחרונים: יש פוסקים שמי שהשכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו, כשיאור היום יטול ידיו שנית[1296]. ויש פוסקים שטוב שיטול ידיו שנית[1297], משום הספק אם צריך ליטול משום רוח רעה[1298], או משום שלדעתם טוב ליטול משום הכנה לקריאת שמע ותפילה[1299]. ויש פוסקים שאינו צריך ליטול ידיו כלל[1300], שלדעתם השינה בלילה היא הגורמת לרוח הרעה[1301].

מי שהשכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו, לסוברים שצריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום[1302], אם מברך על הנטילה, עי' להלן: הברכה[1303]. מי שהשכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו, לסוברים שצריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום, לסוברים כמה פעמים יטלם, עי' להלן: צורת הנטילה[1304].

השכים וישן שנית בלילה

השכים קודם עמוד-השחר* ונטל ידיו, ואח"כ השכיב עצמו לישון קודם היום, נסתפקו אחרונים לטעם שנט"י נתקנה משום הרוח הרעה[1305], אם אינו צריך לחזור וליטול ידיו, שכיון שעברה הרוח פעם אחת על ידי נטילה שלוש פעמים שוב אינה שורה באותה הלילה[1306], או שאע"פ שעברה על ידי נטילה שלוש פעמים, חוזרת ושורה[1307], וצריך ליטול ידיו שנית[1308] אם ישן שיעור שישים נשימות[1309], שאז הוא בכלל טועם טעם מיתה[1310], שרוח הטומאה שורה משום שינה של שישים נשימות[1311].

לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום שבשחר נעשה בריה חדשה[1312], אינו צריך ליטול ידיו[1313], שפעם אחת נעשה בריה חדשה ולא שתי פעמים[1314]. לטעם שתקנת נט"י נתקנה משום נגיעה במקומות המטונפים[1315], אינו צריך נט"י שנית, אם ישן שנת עראי[1316], שאין חוששים שמא נגע במקום מטונף[1317], ואפילו ישן הרבה[1318], אבל אם ישן שינת קבע, לטעם זה צריך ליטול ידיו עם ברכה[1319]. ולמרות שהנטילה היא הכנה לקריאת שמע ותפילה[1320], אם ישן שינת עראי, כיון שנטל פעם אחת אינו צריך ליטול ידיו שנית[1321]. ויש מהאחרונים שכתב שמכיון שצריך להכין לתפילה וקריאת שמע, צריך ליטול ידיו שנית[1322].

מהו שיעור שישים נשימות, עי' לעיל[1323].

השכים בתחילת הלילה

היה ישן בתחילת הלילה, וקם ונטל ידיו - ולא ישן עד עמוד-השחר* - לטעם שנט"י נתקנה משום הרוח הרעה[1324], אינו צריך ליטול ידיו שנית[1325]. וכן לטעם שנט"י נתקנה משום משום נגיעה במקומות המטונפים[1326]. אבל לטעם שנט"י נתקנה משום שבשחר נעשה בריה חדשה[1327], כתבו אחרונים שצריך עוד הפעם בבוקר ליטול ידיו לתפלה*, בברכה, שלא שייך לומר שכבר נעשה בריה חדשה כשקם בתחילת הלילה[1328], שהרי כתוב: חדשים לבקרים רבה אמונתך[1329] - שבשחר נעשה בריה חדשה[1330], ולא בתחילת הלילה - ולכן כתבו אחרונים להלכה שיעשה צרכיו קודם התפילה, ויתחייב ליטול ולברך לכל הדעות[1331].

יש שכתבו ע"פ הקבלה שמי שקם קודם חצות, ולא עבר עליו חצות בשינה, אינו צריך נט"י בדילוג - להעביר הרוח הרעה[1332] - אבל צריך נט"י כדרך נט"י לאכילה - שע"פ הקבלה נוטל שלוש פעמים ברצף ידו הימנית ושלוש פעמים ברצף ידו השמאלית[1333] - ויברך על הנטילה[1334], ומי שישן אחר חצות אינו צריך נט"י כלל[1335], מפני שהרוח הרעה שורה על האדם דוקא אם ישן בנקודת חצות, ומי שניעור באותה השעה אינה שורה עליו[1336]. וכתבו אחרונים שנכון - לחוש לדעת הפוסקים[1337] - וליטול ידיו ללא ברכה[1338], ולא הקלו בזה לסמוך על הקבלה, אלא בשעת הדחק[1339], במקום שאין מים מצויים[1340].

הישן ביום

הישן ביום, אם לטעם שנט"י נתקנה משום רוח רעה[1341] צריך נט"י, נחלקו אחרונים: א) יש שנסתפקו אם צריך ליטול ידיו כשייעור משנתו[1342], או שאינו צריך ליטול ידיו[1343], שאין רוח הטומאה שורה אלא כשישן בלילה[1344]. ודוקא כשישן שישים נשימות[1345], שהוא בכלל טועם טעם מיתה[1346], שרוח הטומאה שורה משום שינה של שישים נשימות[1347], אבל פחות משישים נשימות, ודאי אינו צריך ליטול[1348], שאינו טועם טעם מיתה בפחות משישים נשימות, ובודאי אין כאן רוח רעה[1349]. ויש סוברים שהספק הוא אם ישן שיעור של יותר משישים נשימות, שרק אז רוח הטומאה שורה על האדם[1350]. ב) ויש סוברים שהישן ביום - שיעור של יותר משישים נשימות[1351], ויש סוברים אף כשישן שישים נשימות[1352] - ודאי יטול ידיו[1353], שאף הישן ביום רוח רעה שורה עליו[1354], שלדעתם השינה גורמת לרוח הטומאה, ואינה תלויה ביום או בלילה[1355], ומי שישן ביום הגיע למדרגת הטומאה ומקום מצא להתגדר וצריך להעביר אותו מעליו[1356]. ג) ויש סוברים שהישן ביום לעולם אינו צריך ליטול את ידיו[1357], שלדעתם אין רוח הטומאה שורה אלא מתוך שינה בלילה[1358].

לטעם שנט"י נתקנה משום שנעשה בריה חדשה, ולטעם שנט"י נתקנה משום נגיעה במקומות המטונפים, ודאי אינו צריך ליטול ידיו[1359].

להלכה כתבו הפוסקים שהישן שיעור שישים נשימות ביום יטול ידיו ללא ברכה[1360]. ויש מהם שכתבו שהישן שיעור שישים נשימות אינו צריך ליטול ידיו, אלא כשישן יותר משיעור שישים נשימות[1361]. ויש מהם שלא הזכירו שיעור שישים נשימות[1362]. ויש מהם שהזכירו שיעור זה, אבל כתבו רק שטוב שהישן שיעור שישים נשימות ביום יטול ידיו[1363].

יש שכתבו ע"פ הקבלה, שהישן ביום אינו צריך כלל ליטול ידיו[1364]. וכתבו אחרונים שנכון - לחוש לדעת הפוסקים[1365] - וליטול ידיו ללא ברכה[1366], ולא הקלו בזה לסמוך על הקבלה, אלא בשעת הדחק[1367], במקום שאין מים מצויים[1368].

הישן ביום, להלכה שצריך ליטול ידיו, כמה פעמים יטלם, עי' להלן: צורת הנטילה[1369]. מהו שיעור שישים נשימות, עי' לעיל[1370].

על רחיצת הכהנים ידיהם ורגליהם לפני העבודה, ע"ע קדוש ידים ורגלים. על רחיצת הידים לאחר הסעודה, שיש אומרים הטעם כדי שלא יברך ברכת-המזון* בידים מזוהמות, ע"ע מים אחרונים. על מים-אמצעים* שנוטלים בין תבשיל לתבשיל, ע"ע.

בתקנות השונות של נטילת ידים דנים מצד צורת הנטילה, הצורך בכלי*, המים הפסולים מליטול בהם ושיעור המים, בברכה[1371], ומצד הצורך שלא תהיה חציצה[1372].

צורת הנטילה

רחיצה שלוש פעמים לאחר היקיצה מהשינה

בברייתא שנינו לגבי רוח הרעה: ר' נתן - ויש גורסים: ר' יוסי[1373] - אומר: בת חורין היא זו - וביארו ראשונים, שנקראת "בת חורין" מפני שיש לה כבוד ברוחות כבן חורין בבני אדם[1374] - ומקפדת עד שלוש פעמים[1375]. ונחלקו הגירסאות:

א) יש גורסים: ומקפדת עד שירחוץ ידיו שלש פעמים[1376], וביארו ראשונים: שהרוח - הרעה[1377] - השורה על הידים לפני נטילה[1378], דהיינו נט"י שחרית[1379], מקפדת בנטילה לנוטלה יפה[1380] ואינה עוברת משם[1381] עד שישפוך מים - יפה[1382] - שלוש פעמים על ידיו[1383].

ב) ויש גורסים: ומקפדת עד שלושה פעמים[1384], וביארו ראשונים - שאינה ענין לנט"י שחרית, אלא - רוח רעה שורה על גב העין, ואינה עוברת עד שלוש פעמים[1385]. ויש מפרשים אף כאן: אינה עוברת עד שיטול מים שלוש פעמים[1386].

להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים:

א) יש מהראשונים שפסקו שצריך ליטול ידיו שלוש פעמים[1387], וביארו אחרונים שאפילו אם שופך הרבה בפעם אחת אינו מועיל[1388], כי אין הרוח הרעה סרה עד שיטול שלוש פעמים[1389].

ב) ויש מהראשונים שהשמיטו הדין[1390], וביארו אחרונים בדעתם שאין צריך ליטול שלוש פעמים אלא די בנטילה אחת[1391]. ובטעם הדבר נחלקו אחרונים: יש סוברים שלדעתם אין הלכה כר' נתן, שיחיד הוא, ולדעת חכמים די בנטילה אחת להעביר את הרוח הרעה[1392]. ויש מהאחרונים סוברים שלדעת הראשונים שפסקו שדי בנטילה אחת, נשתנו הטבעים ושוב אין לחוש לרוח רעה[1393].

ג) וכן יש מהאחרונים סוברים שבימינו אין הרוח הרעה מצויה בינינו[1394], ומכל מקום לדעתם צריכים הידים טהרה, משום זוהמא, כמו לסעודה - שצריכים נטילה לפני אכילת פת משום נקיות, לסוברים כן[1395] - אלא מאחר שידים נקיות די בנטילה שני פעמים[1396].

ד) ויש מהאחרונים סוברים שבשחרית מערה ארבע פעמים[1397], שלוש פעמים להעביר רוח רעה, ופעם רביעית לטהר המים שנטמאו[1398], שהמים הראשונים ילכו להם[1399]. ויש מהם הסוברים שהעירוי הרביעי יהיה על שתי ידיו בבת אחת[1400].

לסוברים שצריך ליטול שלוש פעמים להעביר הרוח הרעה[1401], אף הניעור כל הלילה, שלהלכה נוטל ידיו[1402], צריך לנוטלם שלוש פעמים[1403]. וכן הדין במי שהשכים קודם עמוד-השחר* ונטל ידיו, לסוברים שצריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום[1404]. וכן הדין במי שישן ביום באופנים שצריך ליטול ידיו[1405].

נטילה לסירוגין

לסוברים שצריך ליטול שלוש פעמים להעביר הרוח הרעה[1406], נחלקו אחרונים:

א) רוב האחרונים כתבו שצריכה הנטילה להיות לסירוגין[1407], שיטול מתחילה הכלי של המים בידו הימנית[1408], כאדון האומר לעבדו נטול ושופך מים על ידי[1409], ונותנו בידו השמאלית, ואח"כ שופך מים מידו השמאלית על ידו הימנית[1410], שבכל רחיצה ראוי להקדים הימין לשמאל[1411], שבכל מקום חולקים כבוד לימין[1412], כי הימין הוא העיקר והחשוב[1413], ועוד, ששמאל הוא השמש וראוי לשרת כדין לוי לכהן[1414], ואח"כ ישפוך מים מידו הימנית על ידו השמאלית[1415]. וחוזר כסדר הזה פעם שניה ושלישית, באופן שתרחוץ כל יד ויד שלוש פעמים[1416]. ולא יטול שלוש פעמים רצופים ידו הימנית וכן ידו השמאלית[1417], כי רוח הטומאה דולגת וקופצת עד שנעתקת לגמרי משם, ואם לאו אינה נעתקת[1418].

ב) ויש מהאחרונים שכתבו - שלא יטול לסירוגין, אלא - יקח הכלי של מים בימינו ואח"כ יתתנו לשמאל, וישפוך מן השמאל לימין שלוש פעמים, ואח"כ יתן הכלי ליד ימינו וישפוך על השמאל שלוש פעמים[1419].

יש מהאחרונים שכתבו שלצאת ידי שתי הדעות, יטול ידיו בתחילה שלוש פעמים על יד ימין ושלוש פעמים על יד שמאל, ושוב יטול ידיו בסירוגין שתי פעמים[1420]. ויש שכתבו שלצאת ידי שתי הדעות, יטול ידיו בתחילה שלוש פעמים על יד ימין ושלוש פעמים על יד שמאל, ושוב יטול ידיו בסירוגין שלוש פעמים[1421].

כשאין די מים

לסוברים שצריך ליטול שלוש פעמים להעביר הרוח הרעה[1422], מכל מקום אם אין לו מים רבים כל כך כדי ליטול ידיו שלוש פעמים כראוי, נוטל פעם אחת[1423], ואינו מועיל להעביר הרוח הרעה מעל ידיו[1424]. וכיון שאינו נוטל ידיו אלא פעם אחת, צריך שיזהר לשפוך רביעית* על שתי ידיו כאחת[1425]. ודוקא לתפילה, אבל לרוח רעה, כל שמערה שלוש פעמים אף משבר כלי ובלא כח גברא מצינור וכדומה, מועיל[1426].

על ניגוב, שאינו נצרך בנט"י שחרית, עי' להלן[1427].

עד להיכן נוטלים לפני התפילה

בנט"י לפני התפלה - של מנחה או ערבית - יטול ידיו עד הפרק[1428], דהיינו עד חיבור האצבעות לכף היד[1429]. וכתבו אחרונים שכדי לצאת ידי הסוברים שבנט"י לסעודה צריך ליטול ידיו עד הזרוע[1430], יקח עוד מעט מים בכפו וישפשף כפות הידים זו בזו לנקותם, לקיים: ארחץ בנקיון כפָּי[1431].

מספר הנטילות לפני התפילה

בנט"י לפני התפלה*, של מנחה או ערבית[1432], וכן לפני תפילת שחרית, אם עשה צרכיו לאחר נט"י שחרית[1433] או שנגע במקומות המכוסים שבגוף[1434], או חיכך ראשו[1435], אין צריך ליטול אלא פעם אחת[1436].

עד להיכן נוטלים לפני נשיאת כפים

בנט"י של הכהנים לפני נשיאת-כפים*[1437], הכהן נוטל את ידיו עד הפרק[1438], כדרך שמקדשים לעבודה[1439], שהדוכן - אליו עולים לנשיאת כפים[1440] - נקרא גם הוא עבודה[1441].

על המלמדים זכות על אלו שנוטלים ידיהם לפני נשיאת כפים בשיעור מועט, עי' להלן: המים[1442].

מספר הנטילות לפני נשיאת כפים

יש מהאחרונים שהיה מדקדק ליטול את הידים בנט"י לפני נשיאת כפים שתי פעמים, כמו בנט"י לסעודה[1443].

היוצקים מים בנטילה שלפני נשיאת כפים

בנט"י של הכהנים לפני נשיאת כפים - נוהגים[1444] - שהלויים יוצקים מים על ידיהם[1445], שהלויים שהם קדושים יהיו יוצקים מים על ידיהם של הכהנים שהם קדושים[1446], להוסיף קדושה על קדושתם[1447] של הכהנים[1448]. ועוד, לזכרון בית-המקדש*, שאז היו הלוים משמשים בשמירת המקדש[1449] תחת ממשלת הכהנים[1450], ולכן משמשים גם עתה לכהנים[1451]. ואין יציקת הלויים מעכבת, שהרי עיר שכולה כהנים כולם עולים לדוכן אע"פ שאין שם לוי*[1452].

לא היו שם לויים, אלא כהנים וישראלים בלבד[1453], כתבו אחרונים בשם ראשונים, שאם יש בכור[1454], הוא יוצק מים על ידי הכהנים[1455], וביארו אחרונים דהיינו בכור מאם שהוא פטר רחם[1456], שיש בו צד קדושה, שצריך פדיון-הבן*[1457], אבל בכור מאב לא מצינו בו קדושה[1458]. ויש מהאחרונים הסובר שאם אין שם אלא כהנים וישראלים בלבד, הכהן יטול בעצמו[1459]. אין שם בכור פטר רחם, יטול הכהן* בעצמו, ולא יצוק מים על ידי ישראל[1460].

היה הלוי תלמיד-חכם* והכהן עם-הארץ*, אם מותר ליצוק מים על ידיו, וקהל כהנים שיש בהם תלמידי חכמים ועמי הארצות, אם מותר לתלמיד חכם ליצוק מים על ידיהם, ע"ע תלמיד חכם.

ניגוב הידים

צריך אדם לנגב את ידיו - היטב[1461], לאחר נט"י[1462] - ואחר כך יאכל[1463], ואסור למשמש בפת וידיו אינן נגובות[1464]. ואמר ר' אבהו שכל האוכל - פת[1465] - בלא ניגוב ידים, כאילו אוכל לחם* טמא[1466], שנאמר: ויאמר ה' ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא וגו'[1467].

בביאור הדרשה נחלקו גאונים וראשונים:

א) ויש מפרשים הלימוד מהכתוב, שהוא דרך רמז[1468], שמילת לחמם, נוטריקון*[1469] לח מים[1470], ליחות מים[1471], שלא לאכול בטומאת זוהמת ליחות המים שבידיו[1472], שקרא להן טמא אע"פ שהן רחוצות ואינן נגובות[1473].

ב) ויש מפרשים הלימוד מהכתוב, שהמילים לחמם טמא, בגימטריא*: בלא ניגוב ידים[1474].

ג) ויש מפרשים שהלימוד הוא אף מהגימטריא של לחמם טמא ואף מהנוטריקון של לחמם[1475].

ד) ויש מפרשים שהאוכל בלי ניגוב ידים דבר מאוס הוא וחשוב כטומאה[1476], שהרי ציווהו ה' ליחזקאל לעשותו במיאוס, ולאפותו בגללי האדם[1477], שנאמר: ועֻגַת שעֹרים תאכלנה והיא בגֶֽלְלֵי צֵאַת האדם תעֻגֶנָה לעיניהם[1478], ועל זה נאמר: ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא[1479], דהיינו מאוס[1480], הרי שדבר מיאוס קרוי טומאה[1481].

ה) ויש מפרשים שהאוכל בלא ניגוב ידים, המים מכשירים האוכלים והפירות לטומאה, ואם לא ינגב ידיו בטוב, תצא הלחלוחית שבידיו להפת ויוכשר לטומאה, שנאמר: ככה יאכלו בני ישראל, פירוש: כמו הגוים[1482].

ו) ויש מפרשים שהלימוד מהכתוב הוא מהמשך הכתוב: לחמם טמא מאשר אדיחם שם, כלומר בהדחה בלבד בלי ניגוב[1483].

בטעם שאין לאכול בלא ניגוב ידים, נחלקו ראשונים:

א) יש סוברים שהאוכל בלי ניגוב ידים דבר מאוס הוא[1484] וחשוב כטומאה[1485], וביארו אחרונים שיש בו מיאוס אם יאכל בידים מטפיחים[1486]. וכתבו אחרונים שאי אפשר לומר שהיא טומאה ממש, שהרי נאמר בתלמוד: כאילו אוכל לחם טמא[1487], ולא "אוכל" לחם טמא, ועוד, שאם הוא טמא ממש, אין צורך להביא ראיה לזה מהכתוב[1488].

ב) ויש מהראשונים סוברים שהאוכל בלא ניגוב ידים, ליחות המים מטמא[1489], שהוא וביארו אחרונים שאע"פ שהידים טהורים מייד במים שניים, מכל מקום - לכתחילה[1490] - צריך להעביר אותן המים מן הידים, על ידי ניגוב[1491], או להעבירם במים שלישיים - לסוברים כן[1492] - או או לשפוך על הידים רביעית בפעם אחת[1493].

ג) ויש מהראשונים סוברים שהאוכל בלא ניגוב ידים, המים מכשירים האוכלים והפירות לטומאה, ואם לא ינגב ידיו בטוב, תצא הלחלוחית שבידיו להפת ויוכשר לטומאה[1494].

ד) ויש סוברים שהאוכל בלא ניגוב ידים, אוכל בטומאת זוהמת ליחות המים שבידיו[1495], וצריך ניגוב כדי שלא ילכלך את האוכלים[1496].

יש מהאחרונים שכתבו שלסוברים שהטעם שאסור לאכול בלא ניגוב ידים משום שהוא מיאוס[1497], הרי שעיקר הלימוד הוא משום שהוא מיאוס, והגימטריא היא סימן לדבר[1498]. ולסוברים שהטעם שאסור לאכול בלא ניגוב ידים הוא משום טומאה[1499], לא הובא הפסוק אלא בתור אסמכתא*[1500], או שהביאו אותו רק משום הגימטריא ולא משום מיאוס[1501].

ויש מהאחרונים סוברים שלא נחלקו ראשונים בטעם הדבר, והכל סוברים שבמקום שתיקנו נט"י משום טומאה, הקפידו גם כן שבאותו פעם לא יהיה מיאוס[1502], ומצאו לזה אסמכתא* מהכתב של ככה יאכלו[1503]. ולא אמרו שהאוכל בלא ניגוב כאילו אוכל לחם טמא משום שמאוס, אלא בשישי כאן צד טומאה, ומשום כך הוא מאוס, אבל כשאין כאן צד טומאה, אע"פ שהידים טפוחים, ואפילו על מנת להטפיח, אין כאן דבר מאוס, כיוון שהמים שעליהם אינם טמאים והם נקיים[1504].

ניגוב זה כתבו גאונים וראשונים שהוא עיקר נטילה[1505] - נט"י - או שהוא מעיקר הנטילה[1506], שלא נגמרה מצות הנטילה עד אחר ניגוב הידים[1507].

ניגוב זה, כתבו ראשונים שהוא בין בחול ובין בשבת, ואין לחוש בשבת מפני שמרטיב המפה וחוששים לסחיטה[1508].

חיוב הניגוב לאחר נט"י, אם הוא רק לנט"י שלפני אכילת פת, או אף לנט"י שלפני אכילת דבר שטיבולו במשקה, עי' להלן[1509]. על כך שאין חיוב ניגוב לאחר נט"י, בנט"י שאינה לפני אכילה, עי' להלן[1510].

ניגוב בחלוק

ניגוב הידים, כתבו ראשונים שלא יעשה בחלוקו, שקשה לשכחה[1511]. ונסתפקו אחרונים אם היינו חלוקו ממש, הרי ששאר בגדים לא, או שכל בגדיו במשמע[1512].

המטביל את ידיו

המטביל את ידיו, אם צריך לנגב ידיו, נחלקו בו ראשונים:

א) בתוספתא כתוב שאין צריך לנגב את ידיו[1513], ויש מהראשונים שכתבו כן להלכה[1514]. בטעם הדבר נחלקו אחרונים: יש סוברים הטעם, שאין שם מים טמאים כלל[1515], שלדעת הראשונים הללו הטעם שאסור לאכול בלא ניגוב הוא משום טומאה[1516], שהמים חוזרים ומטמאים את הלחם אם לא ינגבם[1517], ולכן המטביל ידיו אין צריך לנגב[1518], שהרי החשש הוא משום שהמים נטמאו[1519], וכאן נטהרו המים מייד[1520], שמי שהטיל ידו בארבעים סאה, המים שעל ידו טהורים הם, שהרי באים מארבעים סאה, ואינם מקבלים טומאה, שאפילו שיטבלו במקוה* כמה בני אדם המקוה טהור, שנאמר: אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור[1521]. ויש סוברים הטעם, שלדעת הראשונים הללו הניגוב הוא מתיקון חכמים, ומשום מיאוס[1522], ולא תיקנו אותו אלא בנט"י[1523], אבל בטבילת ידים - שבא מצד טבילת גופו, שהוא דאורייתא[1524] - לא תיקנו בו ניגוב[1525], שהרי הטובל כל גופו נעשה טהור אפילו בעודו לח, והפסוק אינו מדבר אלא בדבר ששייך לאכילה, שהרי נאמר שם: "יאכלו"[1526], דהיינו נט"י, שבה הקפידו על מיאוס[1527]. וכן כתבו אחרונים בדעת הסוברים שהטעם שאסור לאכול בלא ניגוב הוא משום שהמים מכשירים לקבל טומאה, שיש לומר שלא תיקנו ניגוב בטבילה[1528].

ב) אכן הרבה ראשונים השמיטו הדין[1529]. וביארו אחרונים שלדעתם טעם איסור האכילה בלא ניגוב שאמר ר' אבהו, הוא משום שהוא דבר מאוס[1530], ולכן צריך ניגוב אף אם מטביל ידיו[1531], שמכל מקום מאוסים הם בעודם מטפיחים[1532]. לדעה זו כתבו אחרונים שאין הלכה כתוספתא[1533], אלא כר' אבהו, שאסר לאכול בלא ניגוב משום מיאוס[1534], שכיוון שהתלמוד לא הביא התוספתא אלא הביא דברי ר' אבהו סתם, משמע שבכל צורה מצריך ניגוב[1535]. או שר' אבהו מפרש התוספתא שהמטביל ידיו אינו צריך לנגב במטפחת אבל מכל מקום אסור לאכול עד שיתנגבו היטב מאליהם[1536].

אף לדעת הסוברים שהמטביל ידיו אינו צריך ניגוב[1537], כתבו אחרונים שמי שדעתו קצה עליו באכילה כשמים על ידיו, יש בו משום מיאוס וצריך ניגוב[1538].

להלכה כתבו רוב הפוסקים שהמטביל את ידיו אינו צריך ניגוב ידים[1539]. ויש מהפוסקים שכתבו שצריך ניגוב ידים[1540]. ויש מהפוסקים שהסתפקו בזה[1541], ומהם שצידדו שאף אם אינו צריך ניגוב במטפחת, מכל מקום לא יאכל בהם עד שיתנגבו מאליהן - בשמש וכדומה[1542] - משום מיאוס[1543].

הנוטל ידיו בבת אחת

הנוטל שתי ידיו בבת אחת, ושופך עליהם רביעית* מים בבת אחת, נחלקו בו אחרונים:

א) יש סוברים שאינו צריך לנגב את ידיו[1544], שטעם הניגוב לאחר נט"י הוא משום טומאה[1545] - לסוברים כן[1546] - וכשנוטל שתי ידיו בבת אחת נטהרו הידים מייד והמים לא נטמאו[1547], ואינו מנגב, כפי הדין - לסוברים כן - בטבילה[1548].

ב) ויש סוברים שצריך לנגב ידיו[1549]. אם משום שטעם הניגוב לאחר נט"י הוא משום שהידים מאוסים - לסוברים כן[1550] - ולכן אף כאן אסור לאכול בלא ניגוב ידים, שמכל מקום מאוסים הם בעודם מטפיחים[1551]. או משום שהטעם שצריך ניגוב הוא משום שהידים מאוסים - לסוברים כן[1552] - ולכן תיקון חכמים הוא בנט"י, אף כאן, שינגבו ידיהם[1553]. או משום שסוברים שטעם איסור האכילה בלא ניגוב הוא משום שהמים מכשירים לקבל טומאה[1554]. או משום שמכיוון שלא מצינו דין זה לא בברייתא ולא בדברי האמוראים, ור' אבהו אמר ש"כל" האוכל בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם וטמא, ומזה שאמר בסתם "כל" משמע אפילו שופך רביעית בבת אחת צריך ניגוב, אין ללמוד דין נטילה מדין טבילה[1555].

ג) ויש שהסתפקו בדין זה[1556].

הנוטל על כל יד רביעית

הנוטל ידו אחת ושפך עליה רביעית*, וכן שפך על חברתה, כתבו אחרונים שאינו צריך ניגוב[1557], כיון שטעם הניגוב הוא משום טומאה - לסוברים כן[1558] - וכיוון ששפך על כל יד רביעית בבת אחת, אין שם מים טמאים כלל ואינו צריך ניגוב[1559]. ויש מהאחרונים שנסתפקו בזה[1560], שכן לפי הטעם שהניגוב לאחר נט"י הוא משום מיאוס[1561], אפילו השופך רביעית מים על ידו האחת וכן על חברתה אסור לאכול בלא ניגוב ידים, שמכל מקום מאוסים הם בעודם מטפיחים[1562].

לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה

בנט"י שלפני אכילת דבר שטיבולו במשקה, אם צריך ניגוב, נחלקו אחרונים:

א) יש סוברים שצריך ניגוב[1563]. אם משום שלדעתם יש לנט"י שלפני אכילת דבר שטיבולו במשקה כל דין נט"י לפת[1564]. או משום שטעם הניגוב הוא משום שהמים ששופך על ידיו נטמאו מחמת ידיו - לסוברים כן[1565] - והוא הדין בנוטל ידיו לדבר שטיבולו במשקה שצריך לנגב ידיו, שאם לא כן הוא כאוכל פירות טמאים מחמת מים ראשונים שנטמאו מחמת ידיו[1566].

ב) ויש סוברים שאינו צריך ניגוב[1567]. אם משום שבכתוב ממנו למדים חיוב הניגוב נאמר: "לחמם" טמא, טמא הלחם שנמאס בידים לחים, לא שאר דברים[1568]. או משום שטעם הניגוב הוא משום נקיות - לסוברים כן[1569] - שכשידיו לחים יש בהם משום מיאוס, וזה שייך כשנוטל ידיו לאכילת פת שנמאס הפת מלחלוחית המים שעל ידיו, אבל גבי דבר שטיבולו במשקה אין שייך טעם זה כיוון שבעצמן הם לחים מימי הטיבול שטיבל אותם, ומכיוון שבלא זה הם לחים אין שייך להצריך ניגוב כדי שלא ימאסו[1570]. או משום שטעם הניגוב שהמים מכשירים האוכלים לטומאה - לסוברים כן[1571] - ואם לא ינגב ידיו בטוב תצא הלחלוחית שבידיו להפת ויוכשר לקבל טומאה, ודבר שטיבולו במשקה אין צריך ניגוב, כיוון שאף בלא הלחלוחית שעל ידיו הוכשרו הפירות במימי הטיבול[1572]. או משום שטעם הניגוב הוא כדי שלא ילכלך את האוכלין - לסוברים כן[1573] - אבל בדבר שטיבולו במשקה, שבלא זה הוא מלוכלך מהמים שטובל בהם אין שייך לומר כדי שלא יתלכלכו הפירות צריך ניגוב, שהרי בלא זה הם מלוכלכים מחמת מי הטיבול[1574].

בשאר נטילות

אי זו היא שיש בה חובת ניגוב[1575], זו היא נטילה שלפני סעודה[1576], אבל שאר נטילות - כגון שיוצא מבית-הכסא*[1577], או שנוטל ידיו לקריאת-שמע* ולתפלה*[1578] ונט"י שחרית[1579] לאחר היקיצה מהשינה - כתבו ראשונים שאין צריכות ניגוב כלל[1580]. וביארו אחרונים הטעם, שהרי הכתוב: ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים[1581], שממנו למדים חובת ניגוב הידים[1582], באכילה מדבר ולא בתפילה[1583]. ועוד, שכיוון שיכולים לברך ברכת-אשר-יצר* וברכת על נט"י קודם הניגוב או בזמן הניגוב[1584], למרות שאינו רשאי עדיין לאכול עד תשלום הניגוב[1585], ובברכות* מזכיר שם ומלכות[1586], מן הסתם שיכול לקרוא קריאת שמע ולהתפלל ללא ניגוב ידים[1587]. ויש מהאחרונים שנראה מדבריהם שבנט"י שחרית חייבים בניגוב, שלדעתם אין הרוח הרעה - השורה על ידי האדם בקומו משנתו[1588] - סרה מהידים עד לאחר הניגוב[1589].

על חציצה בנט"י, ע"ע חציצה: בנטילת ידים.

הכלי

לאחר היקיצה מהשינה

אם בנט"י שלאחר היקיצה מהשינה יש צורך בכלי, נחלקו ראשונים:

א) יש סוברים שאין צורך בכלי[1590]. אם משום שסוברים שטעם הנטילה משום שמא נגע במקום הטינופת בשנתו[1591], ולזה די ברחיצה בלבד[1592], או שטעם הנטילה שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה[1593], ואינו צריך כלי[1594] - כמו בנט"י לסעודה[1595] - כיון שאינם באים לטהר משום טומאה כמו אותם המים הבאים לנט"י לסעודה, אלא משום נקיות ותודה לברך על שנעשה בריה חדשה[1596], וכן לטעם שבא להעביר הרוח הרעה[1597], אין צורך בכלי[1598].

ב) ויש מהראשונים סוברים שמקפידים בנטילה זו בכל תנאי הנטילה כבשעת סעודה[1599], וצריך אדם ליטול ידיו שחרית בכלי[1600], אם משום שלדעתם טעם הנטילה שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה[1601], או שאף אם טעם הנטילה משום שמא נגע במקום הטינופת בלילה, צריך כלי[1602]. וכן אמרו בזוהר - הסובר שטעם הנטילה משום רוח רעה[1603] - שצריך כלי[1604]. וכתבו ראשונים שקצת ראיה לדבר, ממה שאמרו: נוטל ידיו שחרית ומתנה עליו כל היום[1605], כלומר מתנה שתעלה אותה נטילה אפילו לסעודה, ובסעודה צריך כלי[1606]. וכן קצת ראיה לדבר, ממה שאמרו: הנוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע[1607], וממה שאמר "נוטל ידיו" ולא "רוחץ ידיו", משמע שהנטילה היא בכלי[1608].

להלכה כתבו הפוסקים שטוב להקפיד בנט"י שחרית בכל הדברים המעכבים בנט"י לסעודה[1609], ובכללם הכלי[1610], אבל בדיעבד אינו מעכב[1611], שכן העיקר לדין שאין צורך בכלי[1612]. ולכן אם אין לו כלי שלם, מותר ליטול אף מכלי נקוב[1613], ואף שלא מן הכלי כלל[1614]. ויש מהפוסקים סוברים שמצד עיקר הדין יש צורך בכלי[1615].

אם נטל נט"י שחרית שלא מן כלי, איזו ברכה מברך, עי' להלן: הברכה[1616].

לפני סעודה

אין נוטלים לידים - לסעודה, לפני אכילת פת[1617], או דבר שטיבולו במשקה[1618] - אלא מכלי[1619].

על טעם הדבר, ע"ע כלים[1620]. באלו כלים נוטלים לידים, ע"ע הנ"ל[1621]. על הסוברים שצריך כלי חשוב דוקא, ע"ע הנ"ל[1622].

טבילת ידים

ההולך בספינה ואין לו כלי, ורוצה לאכול, שוטף ידיו בנהר, ודיו[1623]. וכן הדין - לסוברים שאף לאחר היקיצה מהשינה יש צורך בכלי[1624] - בשחר[1625]. ואפילו אם יש לו כלי[1626], שהמטביל ידיו בנהר, הרי זה כאילו נטל ידיו בכלי[1627], וכל הצריך נטילת ידים והטביל ידיו במי מקוה אינו צריך דבר אחר[1628], שאין צריך כלי לטבילת ידים[1629].

דין זה, שטבילת ידים מועילה כנטילת ידים, נלמד בקל וחומר[1630], שאם לכל גופו מועילה טבילה, לידיו - שנטילה קלה מטהרת אותם[1631] - לא כל שכן[1632].

יש מהראשונים מצדדים שטבילת ידים עדיפה על פני נטילה[1633], שכיון שטבילה מועילה לקדשים אבל לא נטילה, הרי שטבילת הידים עדיפה על פני נטילה[1634]. ועוד, שאין צריך בטבילה ניגוב[1635], ועוד מקל וחומר של כל גופו[1636].

היו לפניו מים מלוחים - הפסולים לנטילה[1637], כגון מי הים הגדול[1638] - או עפר לקנח, כתבו אחרונים שיטבול ידיו במים[1639], שמים מנקים יותר מעפר, ועוד ששֵם מים עליהם, ועוד שהם כשרים לטבילה[1640].

אלו מים כשרים לטבילת ידים, עי' להלן: המים[1641]. טבילת ידים בכלי, אם עולה לו, עי' להלן: הכלי[1642]. המטביל את ידיו, אם צריך לנגב ידיו, עי' להלן: צורת הנטילה[1643]. המטביל את ידיו, מה מברך, עי' להלן: הברכה[1644].

בשאר נטילות

בנט"י לשאר נטילות שאינן לסעודה - או לאחר היקיצה מהשינה[1645] - אם צריך כלי, נחלקו ראשונים: יש סוברים שאין חיוב הכלי אלא לסעודה[1646], אבל לתפילה - ושאר נטילות[1647] - אין צריך כלי[1648]. ויש סוברים שבכל נטילת חובה צריך כלי[1649]. ורמז לדבר, שהרי בשחרית אנו מברכים בלשון נטילה, ולשון זה היא - לסוברים כן[1650] - על שם הכלי הנקרא נטלא[1651].

הנוטל ידו אחת וטובל השנייה

הנוטל ידו אחת בנטילה - מן הכלי[1652], בזריקה על ידיו כתיקון חכמים[1653] - ואחת בשטיפה - בטבילה[1654], בנהר או במקוה[1655] - ידיו טהורות[1656]. אבל אם נטל בידו אחת מן הנהר, ונתן על ידו השנית, לא עשה ולא כלום, וידיו טמאות[1657], שחפניו אינן ככלי[1658], והנטילה צריכה להיות מכלי[1659], ואין כאן לא נטילה ולא טבילה[1660].

המים

משקה הכשר לנטילה

מים ראשונים - דהיינו נט"י לפני סעודה[1661], לפני אכילת פת חולין[1662] או תרומה[1663], ולפני אכילת דבר שטיבולו במשקה[1664] - נחלקו ראשונים באיזה משקה נוטלים בהם:

א) יש סוברים שאין נוטלים אלא במים בלבד[1665], ולא שאר משקים[1666]. אם לפי שעשו נט"י לחולין כטהרת מקוה* לתרומה[1667], שמשום סרך תרומה היא[1668], ואין עושין מקוה אלא מן המים[1669], ואין שאר משקים כשרים למקוה[1670], ונאמר: וידיו לא שטף במים[1671], ומכאן סמכו חכמים לנט"י[1672]. או ששאר משקים אין תורת נטילה בהן, שהשמן והדבש והחלב חלקים הם ושמנים ואין מצחצחין יפה, ומי תותים ורימונים ושאר מיני פירות, הואיל ואין עליהם תורת משקה לענין הכשר, הרי הם כפירות עצמן ואין נטילה עולה בהן[1673]. ולדעתם אותה ששנינו: יין, עד שלא נתן לתוכו מים, נוטלין ממנו לידים, משנתן לתוכו מים, אין נוטלין ממנו לידים - ויש גורסים להיפך: עד שלא נתן לתוכו מים, אין נוטלין ממנו לידים, משנתן לתוכו מים, נוטלין ממנו לידים[1674] - דברי רבי אליעזר, וחכמים אומרים: בין כך ובין כך אין נוטלין הימנו לידים[1675], לא על נט"י המכשירה לאכילה היא אמורה, אלא על נט"י לנקיות[1676].

ב) ויש סוברים שאין השמן ושאר משקים, לבד היין - ומים - מטהרים את הידים[1677]. ונשתנה יין שהוא כשר לנט"י יותר משאר משקים, מפני שרחיצת היין דומה לרחיצת המים לנקות את הידים, מה שאין כן בשמן ודבש - וחלב[1678] - שהם שמנים וצחים ואינם מנקים יפה יפה[1679], ומי תותים ורימונים ושאר מיני פירות, הואיל ואין עליהם תורת משקה לענין הכשר, הרי הם כפירות עצמן ואין נטילה עולה בהן[1680]. ואע"פ שיין אדום נשתנו מראיו ממים - ושינוי מראה פוסל במים[1681] - לדעתם, מי פירות אינם פוסלים בשינוי מראה[1682].

ג) ויש מחלקים בין יין לבן ליין אדום, שיין לבן כשר לנט"י[1683], שמראהו כמים[1684], אבל אדום לא[1685], שהוא כשינוי מראה[1686], שפסול אפילו במים[1687].

ד) ויש סוברים שהיין כשר לנטילה[1688], בין שנתן לתוכו מים בין שלא נתן לתוכו מים[1689], אלא שאסור לעשות כן לכתחילה[1690], כדי שלא יהא כמזלזל בדבר חשוב שנשתנה לעילוי עד שקובע ברכה לעצמו[1691], לברך עליו בורא פרי הגפן[1692]. ולדעתם מחלוקת ר' אליעזר וחכמים בנט"י המכשירה לאכילה[1693], ונחלקו תנאים בדין מלכתחילה, והכל מודים שבדיעבד אם נטל ידיו בו עלתה לו נטילה[1694].

ה) ויש סוברים שמי פירות כשרים לנט"י[1695] בשעת הדחק[1696]. ואף לדעתם מחלוקת ר' אליעזר וחכמים בנט"י המכשירה לאכילה[1697], וחכמים פוסלים לנטילה משום הפסד אוכלין[1698], ולמרות שההלכה כחכמים[1699], שהרי יחיד ורבים הלכה כרבים[1700], ועוד שר' אליעזר שמותי הוא ואין הלכה כמותו[1701], היכן שיש שעת הדחק, מותר ליטול מהם, אפילו לחכמים[1702]. ויין שלנו אפילו ר' אליעזר מודה שאין נוטלין ממנו אף על פי שלא נתן לתוכו מים, שאינו חולק אלא ביינם, לפי שיינם חזק מאוד ואין ראוי לשתות בלא מים[1703]. ולכן ביין אסור ליטול אפילו בשעת הדחק[1704], אבל במי פירות מותר בשעת הדחק[1705], והוא הדין בשכר[1706] ודבש[1707], שאינם עדיפים ממי פירות[1708]. וביארו אחרונים דהיינו במי דבש המבושלים, שעיקרם מים[1709], והוא משקה העשוי מדבש ומנקה כשכר[1710], ואיננו דבש ממש, שהרי דבש אינו מנקה[1711].

בירושלמי גורסים בברייתא בדברי חכמים: בין חי בין מזוג נוטלין ממנו לידים[1712], ואמר על זה ר' אבא הטעם, שאין בו משום איבוד אוכלין[1713].

יש מהראשונים הגורסים בברייתא בדברי ר' אליעזר בין ברישא בין בסיפא: אין נוטלין ממנו לידים[1714].

מים הכשרים לנטילת ידים

אע"פ שהמים מיוחדים לנט"י[1715], לא כל מים כשרים לכך. כיצד, כל מים שנפסלו משתיית הבהמה, כגון מים המרים או מלוחים או סרוחים או עכורים, אם היו בכלי פסולים, ואם היו בגומא שבקרקע כשרים[1716].

מים הכשרים לטבילת ידים

הצריך נט"י, שיכול להטביל ידיו במים ודיו[1717], הדברים אמורים, שהטביל ידיו במי מעין*[1718], היינו בכל מימות הנובעין אף שהם נזחלין למרחוק[1719], שעלתה לו טבילה, כל שמתכסים ידיו בהם בבת אחת[1720], אם יש בו רביעית*. אם משום שאפילו כל שהוא מטבילין בהם גוף, אם כולו עולה בהם[1721] - לסוברים כן[1722] - או משום שאינו עדיף מטבילת-כלים* שדי - מן התורה בשיעור - רביעית[1723]. או שבטבילת הגוף אין מעין מועיל, אם אין בו ארבעים סאה - לסוברים כן[1724] - משום שחיוב הטבילה הוא מדאוריתא, אבל כאן שאין החיוב אלא מדרבנן, הכל מודים שטבילת ידים כשרים במעין אפילו אין בו ארבעים סאה[1725]. וכן הדין כשהטביל ידיו בארבעים סאה[1726], הראויים למקוה*[1727].

הטביל ידיו במי מקוה שיש בהם פחות מארבעים סאה, נחלקו ראשונים:

א) יש סוברים שלא עשה כלום[1728], שאין טבילה לידים מועילה אלא במים שראויים להטביל בהם כל גופו, ואם הטבילן במים שאין בהם שיעור מקוה לא עשה כלום[1729], שכיוון שביטלו חכמים לרביעית בכלים[1730], אף לידים צריך ארבעים סאה[1731]. וכן שנינו בתוספתא: כל מקום שאדם טובל, ידים וכלים טובלים, אין אדם טובל, אין ידים וכלים טובלים[1732]. ואע"פ שעיקר הדין אמור על הקודש, שמטבילים את הידים, ואין הנטילה מספיקה לכך[1733], מכל מקום משמע שהוא הדין לדברים שמספיק בהם נטילה, שאם בא להטבילם צריך להטבילם במקוה שאדם טובל בו[1734].

ב) ויש סוברים שדי שיטבול ברביעית*[1735], אם הידים מתכסים בו[1736], שהרי טבילת כלים שהיא מן התורה, די ברביעית והוא שיהו מתכסים הכלים בתוך המים[1737], אלא שחכמים אמרו שלא יהא חילוק בין טבילת גופו לטבילת כלים, והצריכו הכל בארבעים סאה[1738], ואם טבילת כלים שהיא מן התורה אינה צריכה ארבעים סאה, כל שכן טבילת ידים, שאינה - אין תקנת נט"י - אלא מדרבנן[1739]. ועוד, שלא נאמר שיעור ארבעים סאה אלא כדי שיכסו כל הגוף בבת אחת[1740], ובידים אין צריכים כל כך[1741].

אף להלכה נחלקו הפוסקים: יש פוסקים שאם הטביל ידיו במי מקוה דינו כמעין[1742], ואפילו אין בו ארבעים סאה עלתה לו טבילה, כל שמתכסים ידיו בהם בבת אחת[1743], שכיון שנט"י דרבנן, נוקטים להקל[1744]. ויש פוסקים שיש להחמיר שכל עוד אין בהם ארבעים סאה לא עלתה לו טבילה[1745]. ויש פוסקים שמלכתחילה יש להחמיר כן[1746].

הטביל ידיו במים שאובים מן הקרקע, נחלקו ראשונים: יש סוברים שלא עשה כלום, שאין המים שאובין מטהרים את הידים אלא בנטילה[1747], וכן כתבו אחרוני הפוסקים להלכה[1748]. ויש מהראשונים סוברים שידיו טהורות[1749], שהרי בעל-קרי* טובל בהן אף על פי שהם שאובים[1750], אם יש בהם ארבעים סאה בקרקע[1751], וכיון שטבילת ידים היא מדרבנן, אינה עדיפה על טבילה שתיקנו לבעל קרי לדברי תורה שהיא מדרבנן[1752]. במה דברים אמורים כשלא המשיכו את המים, אבל המשיכו המים, כתבו אחרונים שהכל מודים שידיו טהורות[1753].

מים הפסולים לנטילה, מכל מקום כשרים לטבילת ידים[1754].

מי גשמים הזוחלין*, שאינן כשרים כלל לטבילת גוף האדם[1755], אינם מועילים לטבילת ידים[1756].ויש סוברים שיש להסתפק בהם אם מועילים[1757].

שיעורם

תיקנו חכמים שלא יטול אדם ידיו בפחות מרביעית* מים[1758], שכל מים שהם פחותים מרביעית אין מטהרין את הידים[1759]. וכן שנינו: מי רביעית - מים שיש בהן שיעור רביעית הלוג*[1760], ויש גורסים: מרביעית[1761], דהיינו כלי מחזיק רביעית מלא מים[1762] - נותנין - ויש גורסים: נוטלין[1763] - לידים לאחד[1764]. שיעור זה אינו אלא לאכילה - לפני אכילת פת חולין[1765] או תרומה[1766], ולפני אכילת דבר שטיבולו במשקה[1767] - ולא לתפילה[1768].

בטעם שתיקנו חכמים שנט"י ברביעית, כתבו ראשונים שעשו הידים כטמאות - שגזרו עליהן טומאה[1769] - והרביעית הלכה-למשה-מסיני* הוא מקוה* לטהר להטביל בו מחטים וצינורות[1770], אלא שביטלוהו[1771], וכיון שעשו אותן כטמאות תיקנו להן ברביעית שהוא כמקוה קטן[1772].

יש מהראשונים שכתבו טעם נוסף, ששיערו חכמים שאין הידים מודחות יפה מן הלכלוך אלא ברביעית[1773]. וכתבו ששני הטעמים נצרכים - לסוברים שלנטילה לפני אכילת פת חולין יש צורך בנטילה פעמיים[1774] - שהיתר נטילה ברביעית לשניים הוא - לסוברים כן[1775] - במים הראשונים, שהם באים לעורר - להסיר - הלכלוך[1776], אבל המים השנִיים - ששופכים לסעודה לאחר מכן על הידיים[1777] - צריך שיהא בהן רביעית בבת אחת[1778] - לסוברים כן[1779] - כדי שיהא כמקוה טהרה[1780]. ויש מהראשונים שכתבו שאין לומר ששיעורו חכמים שאים הידים עולות יפה מטומאתם אלא ברביעית, שאם כן היאך נוטלים ממנו שנים, בזה אחר זה - לסוברים כן[1781] - והלא אין מודחות בפחות מרביעית[1782].

ברביעית שאמרו - אין חילוק[1783] - בין ידיו של גדול ובין ידיו של - אדם[1784] - קטן[1785] בשנים[1786], ויש מפרשים: קטן בקומה[1787] או שגופו קטן[1788], ובין אם נוטל ידו אחת[1789],כגון שנטל כבר ידו האחת וניגב אותה ורוצה עכשיו ליטול האחרת[1790], ובין אם נוטל שתי ידיו[1791], שלא חילקו חכמים ("לא-פלוג-רבנן*")[1792] - בתקנותיהם - ואף אם נטל ידו האחת וניגב אותה, ידו השנייה אינה מיטהרת בפחות מרביעית[1793].

אף מה שאמרו ששנַיים נוטלים ברביעית - לסוברים שהוא בין במיים ראשונים ובין במיים שנִיים[1794] - היינו שאין די אלא ברביעית לאחד, אלא שהקלו חכמים בנטילה, שאף שנַיים יכולים ליטול ברביעית, כשבאו משיירי טהרה[1795], שהואיל ונשארו ממקוה טהרה, כמקוה טהרה הוא נידון, אע"פ שבשאר מקואות אין אומרים כן[1796]. ויש סוברים שמכיוון ששניים נוטלים ברביעית, הרי ששיערו חכמים שחצי רביעית די לידים[1797], ומכל מקום לאחד צריך רביעית[1798].

אם צריך רביעית* בנט"י בשעת היקיצה מהשינה, עי' להלן[1799].

בכלי אחד

רביעית זו צריכה להיות מכונסת במקום - בכלי[1800] - אחד, שאם נטל משמינית וחזר ונטל משמינית - מכלי אחר[1801], אף על פי שהם יחד רביעית, אין מצטרפים[1802] - וידיו טמאות כשהיו[1803], ומחוייב לנגבם ולחזור וליטול מרביעית[1804], שאם לא ינגבם לא תועיל הנטילה השנייה[1805], שייטמאו המים מהידים[1806]. ואין חילוק בין אם שפך שמינית על שתי ידיו וחזר ושפך השמינית האחרת על שתי ידיו, או אם שפך שמינית על כל יד בפני עצמה[1807]. וכן שנינו בתוספתא: שנַיים שנטלו שתי ידיהן, זו משמינית וזו משמינית - בשני כלים, שאין בכל אחת מהן כי אם שמינית, דהיינו רביעית בין שניהם, ואלו השניים לא נטלו כל אחד אלא ידו אחת[1808] -אע"פ שחוזרים ומערבים בקילוח - שבבת אחת שפכו שני הכלים על שניהם[1809] - ידיהם טמאות, שמתחילה לא נטלו מן רביעית[1810]. וביארו אחרונים שלאו דוקא משני בני אדם לכל אחת על ידו אחד לבד, אלא הוא הדין לאדם אחד על שני ידיו משני כלים - אפילו שופכם בבת אחת על שתי ידיו[1811] - שכל כלי אינו מחזיק אלא שמינית[1812]. וכן אמרו בתלמוד שתיקנו אמוראים כלים המכילים רביעית[1813], וביארו אחרונים שתיקנו שיעור הכלי, להודיע שיהיו המים מכונסים במקום אחד[1814], ולא די שיטול שמינית מכלי אחד ושוב יטול שמינית מכלי אחר[1815]. וכתבו אחרונים שאפילו אם שני בני אדם שפכו על ידיו כאחד, כל אחד מכלי שהיה בו שמינית - אע"פ ששפכו בבת אחת ומערבים הקילוח[1816] - ידיו טמאות, כיון שלא היה בכלי רביעית שלם מכונס במקום אחד[1817].

נטילת שניים

בנטילת שני אנשים נחלקו תנאים:

א) לדעת תנא קמא במשנה[1818] ור' מאיר - ויש גורסים: ר' יוסי[1819] - בתוספתא[1820], מי רביעית נותנין אף - ויש גורסים: ואפילו[1821] - לשניים[1822]. וביארו בתלמוד שלאחד מצריכים אנו רביעית מתחילה[1823], אבל לשניים, אע"ג שאין רביעית גבי שני, יפה הוא עושה[1824], הואיל ומשיירי טהרה באו[1825], כלומר שכבר היה שם רביעית כשהתחיל הראשון ליטול ידיו[1826], וכן הלכה[1827]. וביארו ראשונים שלמרות שתיקנו חכמים שלא יטול אדם ידיו בפחות מרביעית[1828], שניים הבאים ליטול ידיהם, גם הם יכולים ליטול מרביעית אף על פי שלא ישאר לשני רביעית[1829], ובלבד שירפו ידיהם בענין שיגיעו המים לכל אחד[1830], שלא תהיה חציצה[1831]. ויש מהאחרונים סוברים שמכיוון ששניים נוטלים ברביעית, הרי ששיערו חכמים שחצי רביעית די לידים[1832].

ב) בתלמוד שנינו שדעה זו שנויה במחלוקת[1833]. וביארו ראשונים ואחרונים שהחולק הינו ר' יוסי במשנה, האומר על ההיתר ליטול לרבים, הוא בלבד שלא יפחות לאחרון שבהם מרביעית[1834], שהוא חלוק על ההיתר של שיירי טהרה, וסובר שלכל אחד צריך שיהיה בכלי רביעית[1835]. וכן אמר ר' יוסי - ויש גורסים: ר' מאיר[1836] - בתוספתא: מי רביעית נותנין לאחד, אבל לא לשניים[1837]. ויש מהראשונים מפרשים שר' יוסי במשנה חולק על הנאמר שם: מלוג לחמישה ולעשרה ולמאה[1838], שלדעתו כיון שהתירו ליטול ממנו לכמה בני אדם, חוששים שמא לא ישאירו לאחרון כדי לשפוך על ידיו פעמיים, ולכך העמידוהו על שיעור נטילה[1839]. ואדרבא, ר' יוסי הוא הסובר שנוטלין לאחד ואף לשניים[1840], וחבריו חלוקים עליו וסוברים לאחד ולא לשניים[1841]. וכן יש הגורסים בתוספתא שלדעת ר' יוסי מי רביעית נותנין לאחד, אף לשנים[1842]. וביארו אחרונים שלמרות זאת סובר במשנה שהאחרון צריך רביעית, ואינו אומר שדי כשיש לשניים האחרונים רביעית, שבמשנה דן מלכתחילה, שלא יפחות מרביעית[1843], והוא מחמיר לשיטתו שספק ידים ליטהר טמא[1844], ומה שאמר בתוספתא, היינו בדיעבד[1845].

בביאור דעת הסוברים שמי רביעית נותנין אף לשניים[1846], נחלקו ראשונים:

א) יש מפרשים ששיעור המים שנוטלין בהן תחילה רביעית לכל אדם ואדם לשתי הידים ואין פחות משיעור זה[1847], ורחיצה זו שהתיר בפחות מרביעית לכל אחד אינה אלא במים שנִיים[1848] - שנוטלים לסעודה לאחר המים הראשונים[1849] - מפני שהידים כבר טהרו במים ראשונים[1850], ואין המים השניים לטהר אלא להעביר המים הראשונים[1851], וזהו שאמרו שבא משיירי טהרה[1852] - דהיינו שכבר נעשית הטהרה במים הראשונים[1853] - ולכן אין אנו צריכין אלא כדי ללחלח כל היד בלבד[1854]. ולדעה זו כתבו ראשונים שר' יוסי החולק במשנה ואומר על ההיתר ליטול לרבים, הוא בלבד שלא יפחות לאחרון שבהם מרביעית[1855], חולק וסובר שאע"פ שאין מים שניים צריכין רביעית לכל אחד, אלא מה שמרטיב כל היד בלבד, אבל צריך שיהא במים שהוא יוצק מהן אותו השעור המועט רביעית, דהיינו שיהא בכלי בשעה שיוצק ממנו על האחרון רביעית[1856].

ב) ויש מפרשים להיפך, שמים הראשונים אין צריך להוסיף כדי שיהא בהן רביעית לכל אחד ואחד בתחילה, אלא די להם לשניהם ברביעית לעורר - להסיר - הלכלוך מידיהם[1857], והרביעית עולה לשניהם הואיל ושניהם רוחצים בבת אחת, ואח"כ יבא הרביעית השני על השאר וידיח המים המטושטשים מידיהם, וברביעית זו צריך שיהא בהן רביעית בבת אחת, כדי שיהא כמקוה טהרה[1858]. וזהו ששנינו: מוסיפין על השניים ואין מוסיפין על הראשונים[1859], שהמים הראשונים אין צריך להוסיף בהן, והמים השניים מוסיפים בהן עד כדי שיהא רביעית[1860].

ג) ויש מפרשים שלעולם נוטלים ברביעית שלם, והכלי צריך אף הוא להחזיק רביעית, אלא שאם נטל ראשון בפחות מרביעית, יכול השני ליטול מאותו הכלי, כיון שהחצי שיעור שבכלי בא משיירי טהרה של השיעור השלם שהיה בו, ולהשלים שיעור רביעית ממקום אחר[1861].

ד) ויש מפרשים שאין חילוק בין מים ראשונים למים שניים, ובשניהם שנַיים נוטלים ברביעית[1862].

לדעה זו, נחלקו ראשונים בפירוש ההיתר בשניים:

א) יש מפרשים שנטלו בבת אחת[1863], שכיון ששניהם באו לטהר ידיהם בבת אחת, שיורי טהרה מועילין לשני בפחות מרביעית[1864].

ב) ויש מפרשים שנטלו בזה אחר בזה - בלא הפסק[1865] - ולא הפסיק הקילוח[1866], כגון שמערה על ידיהם מצרצור - פך[1867] - קטן[1868]. וקל הוא שהקילו בנטילה[1869], משום שניצוק* הוא חבור*[1870], וכל הניצוק מתחילה ועד סוף מחובר בקילוח אחד, והוא כאילו היה רביעית לכל אחד[1871]. כיצד, היה רביעית מים בכלי ופשט אחד ידיו ואחר יוצק על ידיו, ובא שני ופשט ידיו למטה ממנו סמוך ליד הראשון, וקילוח יורד על ידו של ראשון ולידו של שני שלמטה ממנו, ידי שניהם טהורות, אף על פי שפיחת שיעור הרביעית כשהם מגיעים לידיו של שני, ידיו טהורות מפני שהם באים משיורי טהרה[1872]. וביארו אחרונים שההיתר הוא דוקא כשנתכונו ליטול שניהם כאחד - שאז אפילו אם פשט השני ידיו אח"כ כשכבר התחיל ליצוק על הראשון עלתה לו נטילה[1873] - אבל כשנתכוון אחד ליטול לעצמו ואח"כ פשט השני ידו למטה ממנו, ידיו טמאות וצריך לנגבם ולחזור וליטלם[1874].

ג) ויש מהראשונים מתירים אפילו כשנוטלים זה אחר זה[1875] והפסיק הקילוח[1876], הואיל ובשעה שהתחיל האחד ליטול מהם היה בהם רביעית, גם לשני עולים, מפני שבאו משיורי טהרה[1877]. ויש מהם המבארים שלדעה זו לא נתנו חכמים שיעור רק למים שבכלי, וכשיש בו שיעור רביעית, לא חשו חכמים כמה יגיע לכל אחד רק שיטול עד הפרק[1878] - שהוא שיעור נטילה[1879] - וביארו אחרונים שאם יש רביעית לאחד ודאי מועיל, ובפחות מרביעית לאחד הוא בצמצום שיגיע לפרק, ולמרות זאת כיון שבא משיירי טהרה מותר[1880]. ואף כאן אין ההיתר אלא כשבאו ליטול כאחד[1881], בבת אחת, והשני המתין עד שיטול הראשון, אבל כשבא השני אחר זמן, צריך רביעית[1882].

להלכה נחלקו הפוסקים:

א) יש פוסקים שאין ליטול בפחות מרביעית[1883], אם משום שסוברים שההיתר בשניים הוא כשמשלים הנטילה בחצי שיעור אחר[1884], או שההיתר הוא במים שנִיים, שאין בהם צורך אלא באכילת תרומה - לסוברים כן[1885] - ולא באכילת חולין[1886].

ב) ויש פוסקים ששנַיים הבאים ליטול כאחד, האחרון אין צריך רביעית, כיון שבאו משיירי רביעית ובאו ליטול כאחד, ואפילו נוטלים בזה אחר זה, ובלבד שלא יפסיק הקילוח[1887], אבל הראשון צריך שיטול על ידיו רביעית שלם[1888].

ג) ויש פוסקים שהאחרון אינו צריך רביעית - אפילו הפסיק הקילוח[1889] - מפני שבאו המים משיירי טהרה[1890], ובאו ליטול שניהם כאחד[1891], והזמין גם השני עצמו ליטול[1892], ואף הראשון אינו צריך רביעית שלם[1893], ואדרבא צריך לצמצם בנטילתו כדי שישאר גם לשני שיעור כדי שיוכל ליטול את ידיו[1894] עד לפרק[1895].

היו ידי השני מרוחקות מידי הראשון, כתבו אחרונים שלא עלתה לו נטילה[1896], לפי שהוא נוטל במי רחיצת חבירו[1897], הפסולים, אפילו הם מי רביעית, משום שנעשה בהם מלאכה[1898], ואינו נחשב כיד אחת, אלא כשידי השני סמוכות לידי הראשון[1899].

להלכה למעשה כתבו אחרוני הפוסקים שלמרות שאין להחמיר בנטילת ידים לחוש לדעה המצריכה בנטילת שניים רביעית לכל אחד[1900], מכל מקום כן המנהג, ואין נוטלים שניים מרביעית אחת[1901], ואם נטל אחד את ידו ונשתייר בכלי מים פחות מרביעית, צריך להשלים עליו לרביעית או יותר, ואח"כ יטול השני, שיש לחוש לסברת המחמירים, משום ספק ברכות[1902]. ויש שנתנו טעם למנהג, שחוששים שמא לא יוכלו לכוין הידים יחד, שלא יהיו מרוחקות מידי[1903]. ובשעת הדחק יש לסמוך על המתירים בנטילת שניים פחות מרביעית אפילו הפסיק הקילוח[1904].

על נטילת ידים רבים, כשנתכוונו ליטול כאחת, שנחשבים כיד אחת, עי' להלן[1905].

נטילת שלושה וארבעה

בנטילת שלושה וארבעה אנשים, נחלקו תנאים:

א) לדעת תנא קמא במשנה[1906] ור' מאיר - ויש גורסים: ר' יוסי[1907] - בתוספתא[1908], הסוברים שמי רביעית נותנין אף לשניים[1909], מחצי לוג - נותנין לידים - לשלושה או לארבעה[1910], וכן הלכה[1911]. וביארו ראשונים דהיינו לשלושה או לארבעה אבל לא לחמישה[1912]. ונחלקו ראשונים: יש שכתבו שלפי שיעור רביעית לשניים היה די ברביעית ומחצה לשלושה - שלדעתם שיערו חכמים שחצי רביעית די לידים[1913] - אלא כיון שמרובים האנשים חוששים אנו שלא ידקדקו יפה ליטול עד הפרק - כפי הדין[1914] - מפני שכל אחד יצמצם המים מפני חבירו[1915], מחמת ראייתם המים המועטים[1916], ולכן לא די ברביעית ומחצה[1917]. אכן, אם יש רביעית ומחצה, ונטל אחד מהם חצי רביעית, ודאי שיועיל רביעית הנשאר לשניים האחרונים, שאפילו בתחילה די לשניים ברביעית[1918], כל שכן כאן שבאו משיירי טהרה, ואינו מועיל אם לא נשאר לשניים האחרונים רביעית[1919]. וכתבו אחרונים שמכל מקום לדעה זו די לארבעה בחצי לוג[1920], וכן לוג לכמה בני אדם[1921], ולא חוששים לזה, משום שבשיעור גדול אין הראשונים - הנוטלים - חוששים כלל בעד האחרונים[1922]. ויש מהראשונים סוברים שלדעה זו לא נתנו חכמים שיעור רק למים שבכלי, וכשיש בו שיעור רביעית, לא חשו חכמים כמה יגיע לכל אחד רק שיטול עד הפרק[1923], ומחצי לוג לשלושה או לארבעה שיערו חכמים שיגיע עד הפרק לבינונים[1924]. לדעת הראשונים הסוברים שאין מחלוקת התנאים בנטילת שניים אלא במים שניים[1925], מחצי לוג נותנים אפילו לחמישה[1926], שאין המים השניים לטהר אלא להעביר המים הראשונים[1927].

ב) לדעת ר' יוסי - ויש גורסים: ר' מאיר[1928] - בתוספתא[1929], הסובר שמי רביעית נותנים לאחד, אבל לא לשניים[1930], מחצי לוג נותנין לשלושה, אבל לא לארבעה[1931]. ויש הגורסים בתוספתא שאף לדעה זו, מחצי לוג נותנין לשלושה ולארבעה[1932].

נטילת חמישה ועשרה ומאה

בנטילת חמישה ועשרה ומאה אנשים, נחלקו תנאים:

א) לדעת תנא קמא במשנה[1933] ור' מאיר - ויש גורסים: ר' יוסי[1934] - בתוספתא[1935], הסוברים שמי רביעית נותנין אף לשנַיים[1936], מלוג - נותנין לידים - לחמישה ולעשרה ולמאה[1937], וכן הלכה[1938]. ונחלקו ראשונים: יש מפרשים - לדעתם שאין המחלוקת בנטילת שנִיים אלא במים שניים בלבד[1939] - שמלוג נותנין אפילו למאה, שאין המים השניים לטהר אלא להעביר המים הראשונים[1940]. ויש מפרשים שמלוג ולמעלה נוטלין אפילו מאה בתוספת[1941], וביארו אחרונים, שמשום שמרביעית נוטלין אף לשנַיים[1942], הוא הדין שמלוג נוטלים לשלושה ולארבעה[1943], אבל מלוג לחמשה ולעשרה ולמאה, על כרחך אי אפשר בלא תוספת מים שיוסיפו[1944]. ויש מהראשונים מפרשים שהלשון מאה לשון גוזמא[1945], שכיון שיש בו מים הרבה אפילו מאה נוטלין ממנו[1946], כל זמן שמספיקים המים לשפוך לכל אחד על ידו שני פעמים[1947], בין שנוטלין זה אחר זה בין שנוטלין כולם כאחד[1948]. וכן כתבו הפוסקים להלכה[1949].

ב) לדעת ר' יוסי - ויש גורסים: ר' מאיר[1950] - בתוספתא[1951], הסובר שמי רביעית נותנים לאחד, אבל לא לשניים[1952], מלוג נותנין לחמישה, אבל לא לעשרה ולא למאה[1953]. ויש הגורסים בתוספתא שאף לדעה זו, מלוג נותנין לחמישה, ועשרה ולמאה[1954].

נתינת ידי רבים זה בצד זה

בנתינת ידי רבים שנינו: נוטלים ארבעה וחמישה זה בצד זה[1955], או זה על גבי זה, ובלבד שירפו, שיבואו בהם המים[1956], וביארו ראשונים דהיינו שירפו ידיהם[1957], כדי שיבוא ביניהם המים[1958], ויגיעו המים לכל אחד[1959]. ולא ידחקו ידיהם[1960], שאז לא יכנסו בהם המים[1961], ותהיה חציצה[1962]. וכתבו אחרונים שמאידך צריך שהידים לא יהיו מרוחקים זה מזה ביותר[1963].

לדעת הסוברים שלהלכה אף בנטילת שניים אין לפחות לכל אחד מרביעית[1964], אף כאן, צריך שיהיה באותה השטיפה כדי רביעית לכל אחד ואחד[1965]. ולדעת הסוברים שלהלכה שניים נוטלים רביעית לשניהם[1966], זהו שאמרו שמלוג נותנים אף למאה[1967], אם יכולים להניח ידיהם וליטול כאחד - ודוקא כשנתכוונו מעיקרא ליטול כולם כאחד[1968], ואז יכולים ליטול אף בזה אחר זה[1969], ובלבד - שיגיעו המים לכל אחד[1970], ואף כאן ארבעה וחמישה נוטלין כולן מרביעית אחת, ובלבד שיהיה בשיעור כדי שיטלו כולן בהן עד הפרק[1971]. וכתבו אחרונים - לסוברים ששניים נוטלים מרביעית, בלבד שלא יפסיק הקילוח[1972], אף כאן - צריך שלא יפסיק הקילוח[1973].

בנתינה זו אין חוששים שמא נטמאו[1974], דהיינו שבנתינה זה בצד זה אין הידים מטמאות זו את זו בנגיעתן[1975], שכולן כיד אחת חשובות[1976], וכן בנתינה זה על גב זה, איננו אומרים שנטמאו המים מידו של ראשון[1977], שכולן כיד אחת חשובות[1978]. וכן אין חוששים שמא נעשתה בהן מלאכה[1979], שנטילת יד הראשון היא מלאכה לשני[1980], שמאותם המים כבר נטלו הידים הראשונות[1981], שכולן כיד אחת חשובות[1982]. וכן אין חוששים שמא לא נטלו מן הכלי[1983], שכולן כיד אחת חשובות[1984]. וכן אין חוששים שמא לא ניטלו מרביעית[1985], שכבר נתמעט מרביעית על ידים הראשונים[1986], שאם היה חצי לוג לחמישה, ששנינו שנותנים ממנו לשלושה ולארבעה[1987], ומשמע לא לחמישה - לסוברים כן[1988] - כשהשמש הולך ושופך מים על ידיהם, אם לאחר שנטלו השלושה נשאר עדיין בכלי רביעית, מועילה הנטילה לשניים האחרונים[1989], מפני שספק ידים לטהר, טהורות[1990], או משום שכולן כיד אחת חשובות[1991].

כשנטל כל אחד יד אחת

שתי ידות של שנַיים - דהיינו שלא נטלו אלא זה ידו אחת וזה ידו אחת[1992] - נידונות כשני אנשים[1993]. כיצד, שניים שנטלו שתי ידיהן מי רביעית, לא יחזור הראשון ויטול ידיו - ידו השנייה[1994] - משיירי רביעית[1995], משום שידו השנייה נעשית כיד אדם אחר שלישי[1996], אחרי שלא נטל מתחילה אלא ידו אחת[1997], ומי רביעית ניטלין לשניים ולא לשלושה[1998]. טעם הדבר כתבו אחרונים, שמה שאנו מקילים רביעית אחת לשני בני אדם - לסוברים כן[1999] - היינו דוקא כשנטל הראשון שתי ידיו זו אחר זו וכן השני אחריו, אבל כאן שלא נטל מתחילה רק יד אחת ונטל השני אחריו, חשוב בזה כאלו כבר נטלו שני אנשים, ולכן כשחוזר הראשון ליטול ידו השניה חשוב כאדם שלישי, וממילא אין די ברביעית[2000]. לפיכך כתבו ראשונים שאם היה בכלי חצי לוג, ידיו טהורות - שהרי אמרו מחצי לוג לשלושה או לארבעה[2001] - ואם לאו, אין ידו השניה טהורה[2002], עד שיטיל עליה רביעית מים[2003], שאין נוטלים בפחות מחצי לוג - שתי רביעיות - יותר משני בני אדם[2004]. נטל אף השני ידו השנייה, הרי אלו כארבעה בני אדם[2005].

נטלו כל אחד יד אחת, וחזר השני ונטל גם ידו השנייה, תיכף אחר שנטל ידו הראשונה, מועילה הנטילה לשני, שהרי מי רביעית נוטלים אפילו לשניים - לסוברים שפירושו ששניים נוטלים מרביעית אחת[2006] - משום שבאו משיורי טהרה[2007], ואינו מפסידו במה שהראשון נטל רק ידו אחת[2008].

לא היה מתחילה חצי לוג, רק יותר מרביעית, וכשנטל הראשון ידו אחת נשארו בכלי יותר מרביעית או רביעית ואח"כ נטלו שניהם אפילו שלוש ידיהם הנשארות מזה הרביעית, ידיהם טהורות[2009], שהרי אמרו: מרביעית לאחד ואפילו לשנים[2010] - לסוברים שפירושו ששניים נוטלים מרביעית אחת[2011] - וכל שכן כאן שזה הרביעית הנשאר היה משיירי טהרה[2012], ומתחילה כשהתחילו ליטול הא לא היו כאן אלא שנים והרי ידיהם ממנה הם טהורות[2013].

היו מתחילה שלושה בני אדם ולא היה בכלי חצי לוג, אף על גב שלא היה רק רביעית וחצי או מעט יותר, וכשנטל הראשון ידיו נשארו בכלי רביעית, ידיו טהורות ונוטלים השניים האחרונים מאותו רביעית הנשאר[2014], מטעם שאמרו מרביעית לאחד אף לשנים[2015], אלא שלכתחילה אמרו שלשלושה לא יהיו המים פחות מחצי לוג - לסוברים כן[2016] - שמכיון שמרובים האנשים חוששים שהראשון לא ידקדק יפה ליטול עד הפרק, שיצמצם במים מפני חביריו להותיר להם מים רבים כשיעור נטילתן[2017]. וכן אם היו מתחילה שני אנשים, ולא היה אלא רביעית ומחצה - ואינו ידוע כמה נותר לאחר נטילת הראשון - אין הנטילה מועילה, שכיון שאינו נוטל כאחד, יש לחוש שמא יצמצם[2018].

נטילה בשפע

אע"פ ששיעור נט"י ברביעית*[2019], יוסיף ליטול בשפע[2020], והנוטל ידיו במים מלא חפניו נותנים לו טובה - וברכה[2021] - מלוא חופניו[2022]. ונחלקו אחרונים: א) יש שכתבו שמכל מקום לא יעשה כן - לכתחילה[2023] - על מנת להתעשר, שאז הוא עובד על מנת לקבל פרס[2024], אלא מאחר שהיא מצוה גדולה[2025], על כן יעשה - הדור-מצוה*[2026] - לכבוד השם יתברך[2027], והשכר ממילא יבוא[2028]. ב) ויש שכתבו שדוקא דברים שהוא חייב בהם מהדין אסור לעשות על מנת לקבל פרס, אבל אם הוא מוסיף על החיוב, מותר[2029], ולכן בנט"י יכול ליטול ידיו ברביעית לשם מצוה, ואח"כ יוסיף על השיעור כדי להתעשר[2030].

מי שזהיר בנטילה בשפע ואינו מתעשר, כתבו אחרונים שהוא מפני שמעשיו מעכבים[2031], אבל על כל פנים אע"פ שאינו מתעשר צריך להיזהר ליטול בשפע, כדי שימשך שפע למעלה ויקבל שכר לעתיד, שאין לך שום מצוה שאין לה שכר[2032].

על הנוטל ידיו בצמצום, שבא לידי עניות, עי' לעיל: חשיבותו[2033].

תפילה בשעה הנטילה

בזוהר אמרו שכשראה ר' שמעון את ר' אבא שנוטל ידיו במים בשיעור מרובה, אמר: מלא ידיו מברכותיך, ומהיום ההוא התעשר[2034]. ועל פי זה יש מהאחרונים שהרגיל עצמו לומר בכל פעם שנוטל ידיו לסעודה: רבון כל העולמים, מלא ידי מברכותיך ומברכותיך יבורך בית עבדך לעולם, ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך[2035]. וביארו בדעתו אחרונים שייתכן שסובר שדוקא דברים שהוא חייב בהם מהדין אסור לעשות על מנת לקבל פרס, אבל אם הוא מוסיף על החיוב, מותר[2036], ולא התפלל אלא בשעה שמוסיף יותר מרביעית*, שהוא החיוב בנט"י[2037], ושייתכן שסובר כדעה שאין ליטול ידיו בשפע על מנת להתעשר[2038], ולמרות שלא נטל ידיו בשפע על מנת להתעשר, מכל מקום יכול להתפלל בעת ההיא על העושר ואינו חשוב שעושה המעשה על מנת לקבל פרס[2039].

לאחר היקיצה מהשינה

אם צריך רביעית* בנט"י בשעת היקיצה מהשינה, נחלקו הדעות:

א) ראשונים כתבו שאין צריך רביעית לנט"י לתפלה*[2040], דהיינו שיכול ליטול ידיו כשקם ממיטתו שחרית בפחות מרביעית, אם אין לו יותר[2041], שאין אדם צריך ליטול ידיו ברביעית כי אם לאכילה - שאז המים באים לטהר משום טומאה[2042], לסוברים כן[2043] - אבל לתפילה אם אין לו מים יכול לקנח ידיו בכל דבר המנקה ("כל מידי דמנקי")[2044]. וביארו אחרונים שאין תקנת נט"י אלא משום נקיות[2045], ודי בפחות מרביעית[2046], או משום תודה, לברך על שנעשה בריה חדשה[2047], ודי בפחות מרביעית[2048], או כדי להעביר הרוח הרעה[2049], ודי בפחות מרביעית[2050], וכן הלכה[2051]. וכן יש מהאחרונים שכתבו ע"פ הקבלה שלנט"י שחרית אין צריך רביעית[2052] ודי באיזה מים[2053] - במים כלשהו - כי ברית כרותה למים לטהר האדם מטומאתו[2054].

ב) ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים שצריך לנט"י שחרית כל דיני נטילה של אכילה[2055], ואם חסר מרביעית, למרות שמועיל לנקיות לתפילה, לא קיים דין הנטילה[2056]. וכן יש מהאחרונים שכתבו ע"פ הקבלה שצריך - לנט"י שחרית - נטילה ברביעית[2057], ואם חסר מרביעית, פסולה[2058].

להלכה שדי לנט"י שחרית בפחות מרביעית[2059], אין הדברים אמורים אלא בדיעבד - שאין מעכב הברכה ומברך על נט"י[2060] - אבל לכתחילה טוב להקפיד שיטול ברביעית[2061].

נקיון בכל דבר שמנקה

מי שאין לו מים לרחוץ ידיו - שחרית[2062], לפני התפלה*[2063], תפילת שחרית* ושאר התפילות[2064], ולפני קריאת-שמע*[2065] ולאחר עשיית צרכיו[2066] - מקנח ידיו בעפר או בצרור[2067] או בקורה[2068] או במפה[2069] וכיוצא בהן[2070], בכל דבר המנקה[2071], שנאמר: ארחץ בנקיון כפָּי[2072], ולא ארחץ במים, ומכאן שמנקה בכל דבר שמנקה ("כל מידי דמנקי")[2073], ונאמר לאחר מכן: ואסֹבבה את מזבחך ה', שזה הוא קריאת שמע ותפילה שהם במקום עבודה[2074]. ומכל מקום אם יש לו מים, צריך מים, שהרי כתוב: ארחץ, ורחיצה היא במים, ובנקיון בא לרבות כל דבר שמנקה דוקא כשאין לו מים[2075]. היה בספינה, מקנח ידיו בדופני הספינה או בבגדים קשים, וכן אתה דן בשבת* - או יום-טוב* - שאינו רשאי בטלטול צרור או עפר[2076].

דין זה, שמי שאין לו מים לרחוץ ידיו מקנח ידיו בכל דבר המנקה, כתבו ראשונים שאינו נלמד מפשט הכתוב, אלא מדרשה[2077], שפשט הכתוב בא להוציא מגזל*[2078] - לומר שלא קיים המצוות בגזל - כמו: ובנקיון כפַּי עשיתי זאת[2079], שאין גזל במצוות[2080], שהרי לולב הגזול פסול[2081].

בטעם שמי שאין לו מים יכול לקנח ידיו בכל דבר המנקה, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שלקריאת שמע ותפילה של שחרית אין דין נטילה, אלא נקיון בעלמא[2082]. ב) ויש סוברים שאף לתפילה נטילת מים היא עיקר[2083] ותקנת חכמים היא[2084], וכל עיקר קבלת מלכות שמים, שנפנה ונוטל ידיו[2085], אלא שלא לעבור זמן תפילה סומך על כל שמנקה[2086]. וכן יש מהראשונים הסוברים בטעם החילוק בין קריאת שמע לתפילה - לסוברים כן[2087] - שאם אין לו מים, לקריאת שמע אינו צריך לחזר כלל, מה שאין כן לתפילה, שקריאת שמע היא כקריאה בתורה, ואין מקפידים על מים, ובקינוח ידיו בעפר די, אבל תפילה שרחמים היא, צריך לבקש מים, כדי שיתפלל בנקיות[2088].

נקיון זה מועיל להתפלל, אבל לא להעביר הרוח הרעה[2089] - השורה על ידיו של האדם בקומו משנתו[2090] - שאינה עוברת אלא בעירוי שלוש פעמים[2091] של מים[2092], ואף - לסוברים כן[2093] - בכלי[2094]. ולכן כשיזדמן לו אח"כ - מים - יטול ידיו שלוש פעמים בלא ברכה[2095].

מכיון שהנקיון אינו מועיל לרוח הרעה[2096], די בנקיון בלבד[2097], ואינו צריך לקנח שלוש פעמים כמו מים[2098]. ויש מהאחרונים הסובר בדעת ראשונים שהנקיון מועיל אף להעביר הרוח הרעה[2099], וכתב שלכן צריך לקנח שלוש פעמים כמו מים[2100].

כשמנקה ידיו בכל דבר שמנקה, איזו ברכה מברך, עי' להלן: הברכה[2101]. הבא להתפלל וידיו מלוכלכות, אם צריך ליטול ידיו לפני התפילה, עי' לעיל: לפני מעשים מסויימים[2102]. הבא להתפלל, והסיח דעתו מרחיצת ידים שחרית, אם צריך ליטול ידיו לפני התפילה, עי' להלן: הפסק והיסח הדעת[2103].

מתי מועיל הנקיון

הבא להתפלל, שאם אין לו מים, מקנח ידיו בכל דבר שמנקה[2104], נחלקו בו ראשונים:

א) יש סוברים דהיינו שלא הסיח דעתו - מרחיצת הידים בשחרית[2105] - אלא שנתלכלכו בטיט[2106], אבל אם הסיח דעתו צריכים נטילה לתפילה, אע"פ שאינו יודע להם שום לכלוך[2107]. וכן הלכה[2108]. וביארו אחרונים הטעם שהיסח הדעת פוסל, שידים עסקניות הן[2109], ושמא נגע באחד ממקומות המטונפים[2110]. או שסתם ידים עסקניות הן ובודאי נגעו במקום הטינופת[2111], ושמא דבוק בידיו מעט זיעה או צואה[2112].

ב) ויש מהראשונים סוברים שאדרבא, צריך שלא יהיו הידים מלוכלכים, ועל היסח הדעת אין לחוש, שאין היסח הדעת אלא באכילה[2113], אבל לקריאת שמע ותפילה, לא[2114]. ואם הסיח דעתו, אינו צריך נטילה, אלא אם היו ידיו מלוכלכות[2115].

ג) ויש סוברים שאין לחלק, ובין היו הידים מלוכלכות ובין אם הסיח דעתו, די שינקה בכל דבר שמנקה[2116].

אם יחזר אחר מים

מי שאין לו מים לרחוץ ידיו, אם צריך לחזר אחר מים לקריאת שמע ותפילה, נחלקו בו הדעות:

א) יש מהגאונים והראשונים הגורסים - או מפרשים[2117] - בו חילוק בין אם רוצה לקרוא קריאת שמע ובין אם רוצה להתפלל[2118], שהרוצה לקרוא קריאת שמע לא יאחר קריאתה וילך לבקש מים, אלא מקנח ידיו בכל דבר שמנקה וקורא[2119]. והרוצה להתפלל, אם היה בינו ובין המים - לפניו[2120] - עד פרסה[2121], שאם היה מהלך בדרך ויודע שימצא מים[2122] בשיעור פרסה[2123], דהיינו ארבעה מילין[2124], שהם שמונת אלפים אמה[2125] - ויש גורסים במקום פרסה: עד ארבעה מילין[2126] - הולך עד מקום המים ורוחץ ואחר כך יתפלל[2127]. היה בינו ובין המים יותר על כן, מקנח ידיו בכל דבר שמנקה ומתפלל[2128]. אבל אם היה מקום המים לאחוריו, אין מחייבים אותו לחזור לאחוריו אלא עד מיל[2129], שעד מיל - ומיל בכלל[2130] - אינו חוזר[2131], פחות ממיל חוזר[2132], ויש הגורסים: שעד מיל אינו חוזר, מיל ופחות מכאן חוזר[2133], ואם עבר מן המים יותר, אינו חייב לחזור, אלא מקנח ידיו ומתפלל[2134].

ב) ויש מהראשונים שאין גורסים חילוק בין קריאת שמע ותפילה, ולדעתם בשניהם אינו מחזר אחר המים[2135], שאף הרוצה להתפלל לא יאחר התפילה וילך לבקש מים, אלא מקנח ידיו בכל דבר שמנקה ומתפלל[2136], שמא יעבור זמן התפילה[2137]. ואף על גב שקריאת שמע דאורייתא - לסוברים כן[2138] - ותפילה דרבנן[2139] - מכל מקום אין לחלק ביניהם - שחכמים-עשו-חזוק-לדבריהם* כשל תורה[2140]. וכן יש מהגאונים הגורסים חילוק בין קריאת שמע ותפילה, אלא שלדעתם לא נאמר תפילה כלל לענין דין חיזור אחר מים, אלא לענין חיזור אחר תפילה במנין[2141]. ויש מהאחרונים מפרשים בדעת ראשונים שבין בקריאת שמע ובין בתפילה מחזר אחר מים, אם הוא בתחילת הזמן, מה שאין כן אם הוא בסוף זמן הקריאה והתפילה, שאז אינו מחזר אחר מים[2142].

בטעם החילוק בין קריאת שמע לתפילה - לסוברים שיש חילוק ביניהם[2143] - נחלקו הדעות:

א) יש מהגאונים וראשונים סוברים שקריאת שמע זמנה קבוע[2144], שצריך לקרות בעונה[2145], ואם יטרח לילך אל המים שמא יעבור זמנו, אבל תפלה שאין לה קבע לא[2146], שתפילה רחמים היא, שמתי שרוצה יכול להתפלל, צריך לחזור[2147].

ב) ויש מהראשונים סוברים טעם החילוק, שלקריאת שמע שזמנו קבוע - עד שלוש שעות[2148] - אם יטרח לילך אל המים שמא יעבור זמנו[2149], אבל תפילה, שזמנה מרובה[2150], עד ארבע שעות - לסוברים כן[2151] - או חצות - לסוברים כן[2152] - לא[2153], שיש לו יותר שהות ביום ממה שיש לקרוא קריאת שמע[2154].

ג) ויש מהראשונים סוברים טעם החילוק בין קריאת שמע לתפילה, שאין ראוי לאחר קריאת שמע כדי לחזר אחר המים, הואיל והמשך עונתה מועט, שאין ראוי להתאחר בקבלת עול מלכות שמים, ומכיון שהגיע זמנה אינו מאחר אף על פי שיש שם שיעור גדול[2155].

ד) ויש מהראשונים מפרשים טעם החילוק בין קריאת שמע לתפילה, שכיון שקריאת שמע דאורייתא - לסוברים כן[2156] - החמירו בה שמא יעבור הזמן[2157], מה שאין כן בתפילה שהיא מדרבנן[2158].

ה) ויש מהראשונים מפרשים טעם החילוק בין קריאת שמע לתפילה, שבקריאת שמע שהיא דאורייתא לא החמירו עליו לחזר אחר מים, לפי שאין דברי תורה מקבלין טומאה[2159], שלקריאת שמע אין צריכים בה לנקיות גדול - ובקינוח ידיו בעפר די[2160] - הואיל ואינה אלא שינון וכקריאת התורה[2161], אבל לתפילה, שרחמים היא[2162], החמירו עליו[2163], שצריכה נקיות יותר[2164], וצריך לבקש מים כדי שיתפלל בנקיות[2165].

ו) ויש מהאחרונים מפרשים בדעת ראשונים טעם החילוק בין קריאת שמע לתפילה, שלתפילה יש תשלומין* בשוגג, ובוודאי אין לך שוגג גזול מזה שאין לו מים, ובוודאי אין מבטלה במזיד רק באונס מחמת מים, וכיוון שאף אם יעבור הזמן יש לה תשלומים, לכן צריך לחזר אחר מים, אפילו בסוף הזמן, אבל לקריאת שמע שאין לה תשלומין, אם היה תחילת זמן קריאת שמע, יחזר אחר מים, אבל בסוף זמנה לא יחזר אחר מים[2166].

לדעת הסוברים שיש חילוק בין קריאת שמע לתפילה[2167], ושלתפילה מחזר אחר מים[2168], אין הדברים אמורים אלא כשיודע בוודאי שימצא מים, אבל אם מסופק אם ימצא, לא[2169].

לדעת הסוברים שיש חילוק בין קריאת שמע לתפילה[2170], ושלתפילה מחזר אחר מים[2171], אם הוא בדרך ואין לו מים ומתיירא שמא יעבור זמן תפילה עד שיגיע אליהם, נחלקו הדעות:

א) לסוברים שטעם החילוק בין קריאת שמע לתפילה, שקריאת שמע זמנה קבוע, אבל תפילה אין לה קבע[2172], כתבו גאונים שאם הוא בדרך ויודע שיהיו לפניו עד ארבעה מילין, ימתין עד מקום המים אפילו יעבור זמן התפילה[2173]. וכן כתבו אחרונים בדעת ראשונים המחלקים בין קריאת שמע לתפילה, ואינם נותנים טעם לדבר[2174].

ב) לסוברים שטעם החילוק בין קריאת שמע לתפילה, שקריאת שמע זמנו קבוע ותפילה זמנה מרובה[2175], כתבו ראשונים שאינו מחפש אחר מים לנטילה לתפילה, אם הוא ירא שמא יעבור הזמן קודם שימצא מים[2176], אלא מנקה בכל דבר שמנקה[2177]. וכן כתבו ראשונים הסוברים שטעם החילוק שאין ראוי לאחר קריאת שמע, משום שאין ראוי להתאחר בקבלת עול מלכות שמים[2178]. וכן הלכה[2179].

לדעת הסוברים שיש חילוק בין קריאת שמע לתפילה[2180], בטעם החילוק בתפילה בין לפניו ובין מאחוריו[2181], כתבו אחרונים, שמכיוון שיש טירחה לחזור לאחוריו, לא הטריחוהו[2182].

אף להלכה נחלקו גאונים ראשונים ואחרונים: יש הפוסקים החילוק בין קריאת שמע לתפילה, שלנט"י שלפני קריאת שמע אם אין לו מים מזומנים אינו מחזר אחר מים, אבל בנט"י שלפני התפילה מחזר[2183]. ויש הפוסקים שאין חילוק בין קריאת שמע לתפילה, ובשניהם אם אין לו מים מזומנים, אינו צריך ליטול[2184]. ויש שפסקו לגבי שחרית, שלתפילה, אם אין לו מים מזומנים מחזר אחר מים[2185], אבל לגבי מנחה פסקו שאם אין לו מים מזומנים, אינו צריך ליטול[2186]. ומספר אופנים מצאנו בביאור דבריהם: א) העיקר שלדעתם אין חילוק בין קריאת שמע לתפילה, ובשניהם אינו צריך לחזר אחר מים, שחזרו בהם ממה שכתבו לגבי שחרית[2187]. ב) לדעתם יש חילוק בין בדרך, שכל שלא עבר הזמן מחוייב לפניו ארבעה מילין ולאחריו מיל, ובביתו לא הטריחו כלל[2188]. ג) לדעתם יש חילוק כשידיו מטונפות חוזר אחר מים, ובסתם ידים אין צריך לחזור אחריהם[2189]. ד) במנחה, שעיקר התחלתה מט' ומחצה - לסוברים כן[2190] - לא יצויר הדין שלפניו ארבעה מילין, שהוא שיעור שעה וחומש שעה, וכל הזמן של מנחה עד פלג-המנחה* - לסוברים שהוא סוף זמנו[2191] - הוא זה השיעור, פחות שלוש דקות[2192]. ה) במנחה, הקילו תמיד כשאין לו מים מזומנים לפניו[2193].

היה בביתו, נחלקו אחרונים: יש הסוברים שחייב לחזר אחר מים[2194], ודינו כמו מלאחריו שחייב לחזר עד מיל[2195]. ויש הסוברים שאינו חייב לחזר אחר מים[2196].

כשיפסיד תפילה במנין

הדר בעיר שיש שם עשרה ומתפללים בציבור, אפילו יש לו שהות להתפלל ביחידי לאחר שיחזר אחר המים אלא שיעבור השעה שהציבור מתפללים, אסור לחזר אחר המים, אלא ינקה ידיו בכל דבר שמנקה[2197].

כשייפרד מהשיירה

ההולך בשיירה, ואין לו מים ליטול לפני התפילה, אין צריך להיפרד מן השיירה ללכת יחידי למקום המים[2198].

לדברי תורה

לתלמוד תורה, די בנקיון בעלמא[2199], בכל ענין[2200], אפילו יש לו מים[2201] מזומנים לפניו[2202]. ויש הסוברים שאין הדברים אמורים אלא בדיעבד[2203].

לנשיאת כפים

נט"י של הכהנים לפני נשיאת-כפים*[2204] צריכה להיות במים דוקא, ולא מועיל שינקה דבריו בדברים המנקים ("מידי דמנקי"), כמו לתפילה[2205]. ואם אין לו מים, ונטל ידיו שחרית - עד קשרי האצבעות[2206], ויש סוברים: עד הפרק[2207] - אינו צריך ליטול[2208], אם לא הסיח דעתו מהנטילה[2209], ויודע שלא נגע במקום מטונף[2210], שיכול לסמוך על הסוברים שכל שנטל ידיו שחרית, שוב אינו צריך ליטול ידיו לנשיאת כפים[2211].

בנט"י זו הכהן נוטל את ידיו עד הפרק[2212], ועל כל פנים יטול בשיעור רביעית[2213]. ויש מהאחרונים שלימד זכות על אלה שמביאים מים מועטים לצורך רחיצת ידי הכהנים[2214], שסומכים על הסוברים שכהן שנטל ידיו שחרית אינו צריך ליטול ידיו לפני נשיאת כפים[2215]. או שאף אם כהן שנטל ידיו שחרית צריך ליטול ידיו לפני נשיאת כפים, היינו משום הסח-הדעת*[2216], שאם הסיח דעתו והלך לחוץ ובא אח"כ לבית הכנסת, חייב ליטול ידיו לנשיאת כפים, אבל כגון אנו שעומדים בתפילה, אין צריך ליטול שנית, ודי ליטול קצת, אף שלא הגיע לפרק[2217].

יש נוהגים לשפוך שמן מבושם במים שנוטלים בהם ידי הכהנים[2218]. אם יש במנהג זה משום איסור מוליד* בשבת ויו"ט, ע"ע[2219].

על הטעם שהכהן נוטל ידיו עד הפרק, עי' לעיל: צורת הנטילה[2220].

הברכה

מברכים ברכה בנטילה שלאחר היקיצה מהשינה[2221] ובנטילה שלפני אכילת פת[2222]. ויש סוברים שאף בנטילה שלפני אכילת דבר שטיבולו במשקה[2223], ובנטילה שלפני קריאת-שמע* ותפלה*[2224], ובנטילה שלפני אמירת דברי תורה[2225], ובנטילה שלפני נשיאת-כפים*[2226], ובנטילה שלאחר עשיית צרכים[2227], ובנטילה כשהידים מלוכלכות[2228].

זמן הברכה ביחס לנטילה

בזמן הברכה ביחס לנטילה, נחלקו גאונים וראשונים:

א) יש מהגאונים וראשונים הסוברים שמברכים על נט"י אחר הנטילה[2229], וכן אמרו במדרש לגבי נט"י לסעודה, שצריך להגביה ידיו אחר נטילה בשעה שמברך[2230]. בטעם הדבר כתבו ראשונים משום שיש מקומות שהאדם אינו ראוי לברך קודם הנטילה[2231], שפעמים אין הידים נקיות[2232], ופסולות לברכה[2233], כגון הבא מבית-הכסא* - שצריך ליטול ידיו[2234], ומברך על נטילתו, לסוברים כן[2235] - ואינו ראוי לברך עד לאחר הנטילה[2236], או כיון שבבוקר ידיו מלוכלכות ואינו יכול לברך קודם נטילה[2237], לכן לא חילקו חכמים ("לא-פלוג-רבנן*") בכל הנטילות[2238], אפילו בנוטל לסעודה[2239], כדי שלא יבא לברך לפעמים באיסור היוצא מבית הכסא[2240]. או משום - שבנט"י לסעודה - כל האוכל בלי ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא[2241], והניגוב הוא מעיקר המצוה[2242], שלא נגמרה מצות הנטילה עד אחר ניגוב הידים[2243], ולכן אחר הנטילה וקודם ניגוב נקרא - קצת[2244] - עובר לעשייתן[2245], ומברכים הברכה בין הנטילה לניגוב[2246] - ואף על פי שלפעמים אין צריך ניגוב, לא רצו לחלק בין נטילה לנטילה[2247] - או משום שבנט"י שחרית אין הידים נקיות, וכיון שיכול לומר הברכה קודם גמר עשייתה דהיינו בשעת הניגוב עובר לעשייתו[2248]. ולדעתם מה ששנינו בתלמוד: כל המצוות מברך עובר לעשייתן חוץ מן הטבילה[2249], כל טבילת טמאים בכלל[2250], והוא הדין נט"י[2251], והוא בכלל מה שאמרו: חוץ מן הטבילה[2252]. ואף שלגבי נט"י שחרית סידרוה בתלמוד בתוך שאר הברכות שמברך על מיטתו, הוא מפני שהם היו קדושים ומתוך כך היו נזהרים ורוחצים ידיהם ועומדים בענין שהיו יכולין לומר הברכות בנקיות, אבל אנו שאין אנו יכולין ליזהר ולשבת בנקיון כל כך אינו נכון לומר הברכה אלא לאחר נטילה[2253].

ב) ויש מהגאונים וראשונים סוברים שמברכים הברכה על נט"י, לפני הנטילה, עובר לעשייתן[2254], אלא אם כן יש בידו טינוף ולכלוך[2255] המעכב את התפלה[2256], שהרי אמרו בתלמוד: כל המצוות מברך עובר לעשייתן חוץ מן הטבילה[2257], ולדעתם היינו טבילת גר ושפחה, שאינו יכול לברך קודם טבילה, אבל שאר חייבי טבילות מברכים ואח"כ טובלים[2258], והוא הדין בנט"י[2259]. ואין טעם שאדם יברך על נט"י אחרי נטילתן יותר משיברך להדליק נר חנוכה אחרי שהדליק, וכשם שזה אסור כך זה אסור[2260], ומה שנהגו העם לברך אחר נט"י, טעות הוא בידם[2261]. ואם ידיו מטונפות, יברך לאחר הנטילה[2262] קודם ניגוב[2263], ואם ירצה, מקנח ידיו בצרורות[2264], או נוטל ידיו בכלי שאינו ראוי לנטילה[2265], או בפחות מרביעית*[2266], ומברך ואח"כ נוטל ידיו[2267].

ג) ויש מהגאונים וראשונים סוברים שמברכים בעוד שהוא עוסק ליטול ידיו[2268], שאז הוא גם עובר לעשייתן[2269], וקודם הנטילה אינו יכול לברך, שעדיין אינו ראוי לברך[2270]. ויש מהם שכתבו שמברכים אחר שפשוף ידים - לסוברים שצריך לשפשף ידים[2271] - קודם שיטילו עליהן מים שניים - לסוברים שצריך ליטול פעם שנייה[2272] - כיון שהן נקיות כבר[2273]. ויש מהם שכתבו שמברכים אחר התחלת נטילה קודם ניגוב, בין שפיכה ראשונה לשנייה[2274].

ד) ויש מהראשונים שכתבו - לגבי נט"י לסעודה - שאין לברך עד לאחר הניגוב[2275], שהוא עיקר הנטילה, שהרי האוכל בלי ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא[2276].

ה) ויש מהראשונים סוברים שמברכים על נטילה קודם נט"י[2277], מלבד כל נטילה שיש לומר בה שאין האדם ראוי לברך, כגון שיצא מבית הכסא - לסוברים שמברכים על נט"י לאחר עשיית צרכים[2278] - מברך אחר נטילה, ואע"פ שאין כאן עובר לעשייתה, היכן שלא אפשר, שונה הדין[2279]. ואף לסעודה, אע"פ שאפשר שהוא ראוי לברך קודם לנטילה, אינו מברך עד אחר שיטול, שהרי הוא צריך ניגוב, והרי הניגוב שיירי מצוה[2280].

לסוברים שאין מברכים על הנטילה עד לאחר הנטילה[2281], יש מהראשונים שנראה מדבריהם שהיא מתקנת חכמים[2282], ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שהוא מנהג[2283]. ויש מהאחרונים שכתבו שהכל מודים שאינו אלא מנהג[2284], ולא כתבו ראשונים שיש צורך דוקא לברך לאחר נטילה, אלא שנוהגים לעשות כן[2285].

על זמן הברכה למעשה בנטילה שלאחר היקיצה מהשינה, עי' להלן[2286]. על הזמן הברכה בנטילה שלפני אכילת דבר שטיבולו במשקה, לסוברים שמברכים על נטילה זו[2287], עי' להלן[2288]. על זמן הברכה למעשה בנטילה שלפני אכילת פת, עי' להלן[2289].

לאחר היקיצה מהשינה

כשייקץ האדם משנתו - בסדר ברכות-השחר* שתיקנו חכמים על סדר העולם והנהגתו[2290] - אמרו בתלמוד שבשעה שרוחץ ידיו[2291], מברך: בא"י אמ"ה אקב"ו על נטילת ידים[2292]. ואע"פ שבנטילה בשעת היקיצה מהשינה אין צריך כלי[2293] - לסוברים כן[2294] - וראוי היה - לסוברים ש"נטילה" היא מלשון כלי[2295] - לברך על נקיות ידים[2296] או: על נקיון ידים[2297], על דרך המקרא: ארחץ בנקיון כפָּי[2298], שביארו חכמים דהיינו בכל דבר שמנקה[2299], מכל מקום לא רצו חז"ל לשנות הברכה[2300], ועל שם שתיקנו בנט"י לאכילה לברך על נט"י[2301], תיקנו אף לברך כן בשעת היקיצה מהשינה[2302].

על הטעם שמברכים אף במצוות דרבנן אקב"ו וכו', למרות שזו אינה אלא מצות חכמים, ע"ע ברכת המצוות[2303]. על הטעם שמברכים "על נטילת", ולא "ליטול", ע"ע הנ"ל[2304]. על ביאור לשון "נטילה" שבברכה זו, עי' לעיל: שמו ומהותו[2305]. הניעור כל הלילה, לפוסקים שיטול ידיו, אם יש לו לברך על הנטילה, עי' לעיל: לאחר מעשים מסויימים[2306]. הישן עם כפפות, שלהלכה נוטל ידיו, אם יש לו לברך על הנטילה, עי' לעיל: שם[2307]. מי שהשכים קודם עמוד-השחר* ונטל ידיו, שלהלכה צריך ליטול ידיו שנית כשיאור היום, אם יש לו לברך על הנטילה, עי' לעיל: שם[2308]. הישן ביום, שלהלכה נוטל ידיו כשייעור משנתו, שאינו מברך על נטילה זו, עי' לעיל: שם[2309].

זמן הברכה לאחר היקיצה מהשינה

בזמן הברכה בשעת היקיצה מהשינה[2310], אמרו בתלמוד שבשעה שרוחץ ידיו, מברך[2311], וביארו אחרונים שמייד כשקם ממיטתו מברך על הנטילה[2312].

יש מהראשונים שכתבו שנהגו להמתין מלברך על נט"י עד בית הכנסת[2313], למרות שהוא הפסק בין הנטילה והברכה[2314], ושאין לשנות המנהג[2315]. ומספר טעמים לדבר:

א) יש מהראשונים שכתבו הטעם, כדי שישמעו עמי הארץ שאינם יודעים לברך ויענו אמן ויצאו בברכתו[2316]. ואף על פי שבימינו כמעט כל אדם בקי בברכה זו ויודע המברך שאין אדם בבית הכנסת שאין בקי בברכה זו, למרות זו אינה ברכה לבטלה, שכן נהגו שמא יחזור הדבר לקלקולו ויקלקל רוב העם ויהיה מהם שלא ידע[2317].

ב) ויש מהראשונים שכתבו הטעם, כי אין לך אדם מלובן ומזורז לברכם בשעתם בסעיפים מחזיונות לילה בנפול תרדמה על אנשים[2318].

ג) ויש מהאחרונים שכתבו הטעם, שלפי שאי אפשר לברך ברכת נט"י עובר לעשייתן - כדין כל ברכת-המצוות*[2319], לסוברים כן[2320] - מפני שאין הידים נקיות[2321], הואיל ונדחתה, נדחתה[2322]. ויש מהם שכתבו שמכיון שאנו ממתינים ומברכים ברכות-השחר* בבית הכנסת - אם כדי שעמי ארצות שאינן יודעים אותן יענו אמן[2323], או משום שאין הידים נקיות[2324] - זאת גם כן תידחה ותיאמר עימהן[2325].

ד) ויש מהאחרונים שכתבו הטעם, לפי הטעם שתקנת נט"י היא משום שבשחר נעשה בריה חדשה[2326], שמכיון שנט"י לא באה אלא כדי להתקדש ולברך ברכת ההודאה, אחריהן היא נגררת, ומאחר שהן נסדרות בבית הכנסת, גם ברכת נט"י יכול לסדרה בבית הכנסת[2327].

ה) ויש מהאחרונים שכתבו הטעם, שיש שבירכו בביתם, וצריכים נטילה אח"כ מחמת דברים אחרים ולא יזכרו תמיד לברך, ובעניית אמן* בבית הכנסת יוצאים ידי חובה[2328].

ו) ויש מהאחרונים שכתבו הטעם, שיש שלאחר נט"י הטילו מים ושפשפו, ויש ספיקות ומחלוקות אם חייבים לברך, ובעניית אמן בבית יוצאים ידי חובה[2329].

ז) ויש מהאחרונים שכתבו הטעם, לחנך הנערים במצוות, שיזכירו את הברכות עם השם[2330].

ח) ויש מהאחרונים שכתבו הטעם - לסוברים שמברכים כל ברכות-השחר*, אפילו לא נתחייבו בהן[2331] - שמברכים ברכת על נט"י בבית הכנסת, כדי לסדרן הכל ביחד[2332].

ט) ויש מהאחרונים שכתבו - לדעתם שעיקר נט"י שחרית נתקנה לתפילה[2333] - שיש לסמוך בשחרית ברכת על נט"י לתפילה[2334].

מכל מקום כתבו ראשונים שאם בירך בביתו, לא יברך פעם אחרת כשיבוא לבית הכנסת[2335], ושאין הדברים אמורים, שיכול לברך בבית הכנסת, אלא כשהולך מייד לבית הכנסת[2336], אבל אם לומד או עושה מלאכה בביתו, אינו יכול להמתין מלברך, אלא צריך לברך על נט"י בביתו[2337]. ויש מהאחרונים שכתבו - לדעתם שעיקר נט"י שחרית נתקנה לתפילה[2338], ושיש ליטול ולברך לפני כל תפילה[2339] - להיפך, שיש לסמוך בשחרית ברכת על נט"י לתפילה, ולא יאמר אותו תיכף כשקם ממיטתו כשאין דעתו להתפלל מייד, ובלבד שלא ישכח[2340]. וכן יש מהאחרונים שכתבו שלטעם שנט"י נתקנה משום נגיעה במקומות מטונפים וכהכנה לתפילה[2341], אם בירך על נט"י ואח"כ נפנה, צריך לחזור ולברך, ולכן נכון להמתין לברך על נט"י, עד לאחר שמנקה עצמו ורוצה להתפלל[2342]. וכן כתבו אחרונים שיש הנוהגים לסדר ברכת על נט"י עם שאר ברכות בית הכנסת ואין מברכים בביתם, אף אם לומד קודם שיכנס לבית הכנסת[2343], ויש מהאחרונים שכתבו שלא יפה הם עושים[2344].

יש מהראשונים שכתבו שאין המנהג להמתין לברך על נט"י בבית הכנסת, אלא נוהגים לברך על נט"י בביתו[2345], בשעת נט"י[2346], ושיפה עושה הנוהג כן[2347], וביארו אחרונים שצריך לעולם להקדימה למצוה עובר לעשייתה, כדין כל ברכת-המצוות*[2348], אלא שממתינים עד אחר הנטילה[2349], אם כן כל מה שאפשר לקרב הברכה שתהא סמוכה לנטילה צריך לקרב ולא להפסיק בינתיים[2350]. ויש מהראשונים שכתבו שהרוצה להמתין עד לבית הכנסת ולברך שם, הרשות בידו[2351].

להלכה, רוב האחרונים נקטו שיש לברך על נט"י בבית, בשעת הנטילה[2352], מייד בקומו משנתו[2353]. ויש מהאחרונים שנקטו שהרוצה להמתין עד לבית הכנסת ולברך שם, הרשות בידו[2354]. ויש מהאחרונים שנקטו שמוטב להמתין ולברך הברכה בבית הכנסת[2355].

לפי המנהג שמברכים על נט"י לאחר הנטילה[2356], ושאף בשחרית מברכים אותה בשעת נט"י[2357], נחלקו אחרונים בזמנה המדוייק: א) יש שכתבו ע"פ הקבלה שלא יברך עד אחר שינגב ידיו[2358], שלדעתם אין הרוח הרעה סרה מהידים עד לאחר הניגוב[2359], ולדעתם אסור לברך בידים שרוח רעה שורה עליהם[2360]. ב) ויש שכתבו שיברך - מייד אחר נטילה[2361] - קודם הניגוב[2362], ושכן נכון ע"פ הקבלה[2363], שלדעתם אותם המים הנשארים על הידים - מהעירוי השלישי - טהורים הם[2364], שאחר הנטילה כהלכתה שלוש פעמים[2365] נעקרת הרוח הרעה לגמרי[2366]. ויש מהם שכתב שאין לאחר הברכה עד אחר הניגוב, ואם איחרו שוב אין לו לברך, שהוא אחר קיום המצוה[2367]. ג) ויש שכתבו שבנט"י לקריאת שמע ולתפילה אין הניגוב מעכב[2368], ואין קפידא אם מברך קודם הניגוב או אחריו[2369], ואין צריך להמתין עד לניגוב[2370]. ד) ויש שכתבו שלצאת מידי חשש, ישפכו פעם רביעית על הידים, כדי שהמים הראשונים ילכו[2371], ואז ודאי יכול לברך לפני הניגוב[2372].

ניקה ידיו בדברים המנקים

מי שאין לו מים לרחוץ ידיו שחרית, או לפני שאר התפילות, או לאחר עשיית צרכיו, שיכול לקנח ידיו בכל דבר שמנקה[2373], נחלקו הדעות בברכתו:

א) הרבה ראשונים כתבו שמברך - בא"י אמ"ה אקב"ו - על נקיות ידים[2374], שכן חייב אדם לנקות ידיו בשעת תפילה, ככתוב: ארחץ בנקיון כפָּי[2375]. וביארו אחרונים שאין לברך "על נטילת ידים", אם משום שנטילה הוא לשון לקיחה[2376] של כלי[2377] - לסוברים כן[2378] - וכאן אינו בא מכח אדם אלא שהוא נותן ידיו לצרור, ולכן אינו נקרא "נטילה"[2379], או משום שנטילה היא לשון כלי - לסוברים כן[2380] - שהיה מחזיק מים[2381], ואינו יכול לברך על הנטילה, שהרי אינו נוטל[2382]. ולמרות שכשטובל ידיו מברך "על נטילת ידים" - לסוברים כן[2383] - היינו מפני שטבילה לא הוזהרנו עליה כלל לסעודה[2384], אבל נקיון, הרי כתוב: ארחץ בנקיון, ובא לרבות שיכול לנקות בכל דבר שמנקה[2385], שבשחר תיקנו חיוב נטילה[2386], וכשאין לו מים די בנקיון, וגם הנקיון מן התקנה והמצוה, ויכול לומר: וצונו על נקיות ידים[2387]. וכן הלכה[2388].

ב) ויש מהראשונים סוברים שמברך "על רחיצת ידים", שאין ראוי לברך "על נטילת ידים", כיוון שאין כאן לא כלי ולא מים[2389].

ג) ויש מהראשונים סוברים שמברך "על נטילת ידים", שאין נוסח הברכה משתנה לעולם[2390]. וכן יש מהאחרונים שכתבו שלדעת הראשונים הסוברים שכשטובל ידיו מברך "על נטילת ידים"[2391], אף כאן מברך "על נטילת ידים"[2392] - שמנקה ידיו - מחמת הנטילה שציוונו עליה[2393]. וכן יש מהאחרונים מצדדים שלטעם שתקנת נט"י שחרית היא משום שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה, ואנו צריכים להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו[2394], אם כן עיקר הברכה משום שהוא דומה לקידוש-ידים-ורגלים*, אבל על הנקיון, שהוא להפריש מאיסור, אין לברך, שאינו אלא מתקן האיסור אבל אין כאן קדושה[2395].

ד) ויש מהראשונים סוברים שמברך "על נקיון כפים", ככתוב: ארחץ בנקיון כפָּי[2396], ועפר וקיסמית נקראים דבר שמנקה[2397].

ניקה ידיו בדברים המנקים, ובירך "על נקיות ידים" - לסוברים כן[2398] - ואחר כך נזדמנו לו מים ונטל ידיו - כדי להעביר הרוח הרעה[2399] - אינו מברך "על נטילת ידים", אם לא - לסוברים כן[2400] - אם הוא כהן ונוטל ידיו לצורך נשיאת-כפים*[2401].

אם בירך על נקיות ידים

הנוטל ידיו מן הכלי, שחרית, או לפני שאר התפילות[2402], אם בירך "על נקיות ידים" על הרחיצה יצא[2403], כיון שיכול לקנח ידיו בכל דבר שמנקה[2404].

כשאין די מים

לסוברים שצריך ליטול ידיו שלוש פעמים להעביר הרוח הרעה[2405], שמכל מקום אם אין לו מים רבים כל כך כדי ליטול ידיו שלוש פעמים כראוי, נוטל פעם אחת[2406], מברך על הנטילה, כי הברכה לא נתקנה בשביל העברת הטומאה מעל ידיו בלבד, אלא לפי שצריך להתקדש בקדושתו של הקב"ה ולהעביר הטומאה מעל ידיו ע"י זריקת מים טהורים מן הכלי, ככהן שמקדש ידיו מן הכיור, ולקדוש-ידים-ורגלים* די בפעם אחת[2407]. וכן אם אין לו רביעית*, שדי לו בנטילה פחותה מכך - לסוברים כן[2408] - מברך על הנטילה[2409].

הישן שינת עראי בלילה

הישן שינת עראי בלילה, שיש פוסקים שצריך נט"י[2410], נחלקו בו אחרונים: א) יש סוברים שמכל מקום לא יברך על נטילה זו, שמא העיקר כטעם שתקנת נט"י היא משום שידיו של אדם עסקניות הן ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה[2411], וכשישן שינת עראי אינו צריך נטילה[2412]. ואף אם ישן יותר משישים נשימות, ולטעם שנט"י נתקנה משום רוח רעה[2413] צריך נטילה[2414], משום רוח רעה אין מברכים, שלא מצינו ברכה על דברי סכנה[2415]. אבל אם ישן עראי, ועשה צרכיו סמוך לתפילה, יכול לברך[2416], אע"פ שבשאר היום אינו מברך על נט"י בנטילה שלאחר עשיית צרכיו, מכל מקום בשחרית, ודאי נאמר שיברך משום שלא חילקו חכמים ("לא-פלוג-רבנן*") בתקנותיהם[2417]. ב) ויש סוברים שהישן עראי בלילה יברך על נטילתו, אף אם לא עשה צרכיו, שלדעתם עיקר טעם תקנת נט"י הוא שבשחר נעשה בריה חדשה[2418], ולטעם זה צריך נטילה[2419].

השכים קודם עמוד השחר

לפוסקים שמי שהשכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו, כשיאור היום יטול ידיו שנית[2420], מכל מקום לא יברך על הנטילה[2421]. בטעם שאינו מברך, יש מהאחרונים שכתבו שאין עיקר הברכה אלא משום ידים המטונפות, והרי לא נגע בבשר המטונף[2422]. ויש שכתבו שאין עיקר הברכה אלא משום שנעשה בריה חדשה, ואינו נעשה בריה חדשה כעת[2423]. ויש שכתבו שהוא משום שאין מברכים על הספק[2424]. ויש שכתבו שרוח רעה לעולם אינה מחייבת לבדה בברכה[2425], ולשאר טעמים אינו חייב כלל ליטול ידיו[2426].

בדעת הפוסקים שמי שהשכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו, כשיאור היום יטול ידיו שנית ללא ברכה[2427], נחלקו אחרונים: יש סוברים שאין הדברים אמורים שיטול ידיו בלא ברכה, אלא בשכבר בירך על נט"י כשנטל נטילתו הראשונה קודם שעלה עמוד השחר, אבל אם עדיין לא בירך, ודאי שיברך בנטילתו השנית[2428]. ויש סוברים שאפילו אם בפעם הראשונה כשנטל ידיו לא בירך על נט"י, מכל מקום לא יברך עתה, שאיך יאמר "וציונו" על נט"י, הלא כבר יצא ידי חובת הנטילה לתפילה[2429], לטעם שנט"י תוקנה משום ידים המטונפות וכהכנה לתפילה[2430], וכתבו שהנכון שיביא עצמו לידי חיוב ברכה, על ידי שיעשה צרכיו קודם התפילה - ויגע במקומות המטונפים - ויתחייב לברך על נט"י[2431] - שלטעם שנט"י תוקנה משום ידים המטונפות, הרי הן מטונפות - ולטעם שנט"י תוקנה משום שבשחר נעשה בריה חדשה[2432], הברכה מוסבת על הנטילה הראשונה שנטל ללא ברכה[2433].

היה ניעור כל הלילה, שלדעה שבעמוד השחר חוזרת הרוח הרעה ושורה פעם שנית, צריך ליטול ידיו בבוקר, עי' לעיל: לאחר מעשים מסויימים[2434].

כשאין לו רביעית

הקם ממיטתו שחרית ואין לו רביעית* מים, לסוברים - וכן הלכה[2435] - שנוטל בפחות מרביעית מים[2436], מברך "על נטילת ידים"[2437], משום שלא חילקו חכמים ("לא-פלוג-רבנן*") בתקנותיהם, כיון שרוחץ ידיו במים הכשרים לנטילה[2438]. ולסוברים שמועיל רק לנקיות לתפילה, אבל לא קיים דין הנטילה[2439], מברך "על נקיות ידים"[2440].

כשאין לו כלי

הקם ממיטתו שחרית ואין לו כלי, לסוברים - וכן הלכה - שנוטל ידיו במים שאובים שלא מן הכלי[2441], מברך "על נטילת ידים"[2442], משום שלא חילקו חכמים ("לא-פלוג-רבנן*") בתקנותיהם, כיון שרוחץ ידיו במים הכשרים לנטילה[2443].

לפני קריאת שמע ותפילה

הנוטל ידיו לקריאת-שמע* ולתפלה* - לסוברים שנוטלים ידים לתפילת מנחה וערבית[2444] - נחלקו בו גאונים וראשונים:

א) יש סוברים שמברך "על נטילת ידים" בין לקריאת שמע[2445] ובין לתפילה[2446], שהרי חכמים תיקנו שצריך ליטול ידיו לתפילה[2447] - והטעם הוא, לסוברים כן[2448] - משום: הכון לקראת אלהיך ישראל[2449]. ואע"פ שאין הנטילה צריכה כלי - לסוברים כן[2450], ולשון "נטילה" הוא על שם הכלי, לסוברים כן[2451] - מכל מקום מברכים "על נטילת ידים", שלא חילקו חכמים ("לא-פלוג-רבנן*")[2452].

ב) ויש סוברים שמברך "על נקיות ידים", אפילו נטל במים[2453], הואיל ודי לו בנקיות צרור[2454], כפי שמברך המנקה בצרור[2455] - לסוברים כן[2456] - והברכה היא "על נקיות ידים", לפי שנאמר - בפסוק אותו הסמיכו לחיוב נט"י לתפילה[2457] - ארחץ בנקיון כפָּי[2458]. ואין ברכת "על נטילת ידים" אלא בשחרית ובשעת סעודה, שאין די להם בשום ניקוי אלא מים[2459].

ג) ויש סוברים שאינו מברך כלל, אלא בבוקר ובזמן האוכל[2460], שאינו יכול לפטור עצמו בנקיות צרור או עפר[2461] - שהרוח הרעה בבוקר אינה סרה אלא במים[2462] - אבל בתפילה וקריאת שמע שיכול לפטור עצמו בכל דבר שמנקה[2463], אינו מברך[2464] - ולכן - כשבא להתפלל מנחה - וערבית - אינו מברך[2465]. ויש מהאחרונים שכתבו הטעם, שדוקא בשחר תיקנו לברך על נט"י[2466], משום שרוב פעמים ידו נגעה במקום מטונף[2467], או משום שהוא כבריה חדשה[2468], וכן בשעת סעודה[2469], משום סרך תרומה[2470] - לסוברים כן[2471] - ולא תיקנו חכמים לברך על הנטילה שלפני התפילה[2472]. ויש מהאחרונים שכתב הטעם - לסוברים שנט"י לתפילה נתקנה משום נקיות הידים[2473] - שדוקא בשחר תיקנו לברך, משום רוח הטומאה - השורה על האדם בשנתו[2474] - ולא בשביל נקיון כפים לתפילה[2475].

ד) ויש סוברים שאינו צריך לברך, אלא אם כן יוצא מבית-הכסא* - לאחר עשיית צרכיו - ונוטל ידיו להתפלל[2476], שאז יש לו לברך "על נטילת ידים" למנחה כמו ליוצר - תפילת שחרית - כי אין טעם לחלק בין תפילה לתפילה[2477], שלתפילה צריך ליטול ידים, שמא נגע במקום מטונף[2478], כפי שנתקן - לטעם זה, לאחר היקיצה מהשינה[2479] - משום תפילת שחרית[2480]. וביארו אחרונים שלדעתם צורת התקנה שכל זמן שיצטרך מהדין לנקות - ידיו - יהיה זקוק לתפילה רחיצה, ולכן גם למנחה וערבית, אם הוא צריך נקיון, יטול בברכה, שעל זה חלה התקנה, אבל באופן שאין צריך אפילו נקיון, לא תיקנו חכמים כלל שיצטרך נטילה, שלא תיקנו נטילה כי אם במקום של נקיון מהדין[2481].

להלכה כתבו הפוסקים שאינו מברך כשנוטל ידיו למנחה וערבית[2482], שמכיון שיש הסוברים שאין לברך[2483], ספק ברכות להקל[2484], וכן המנהג[2485]. ויש שכתב שמברך על נטילה זו[2486].

לפני אמירת דברי תורה

נט"י לפני אמירת דברי תורה[2487], אם צריך לברך עליה, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שהנוטל ידיו לתלמוד תורה בנקיות, מברך "על נטילת ידים"[2488], שהרי חכמים תיקנו שצריך ליטול ידיו לתלמוד תורה, משום: הכון לקראת אלהיך ישראל[2489]. וביארו אחרונים שלדעה זו כל פעם שהוא נוטל לתלמוד תורה, אפילו כשיעשה זה בסתם ידים - שאין צריך בהם נט"י לצורך תלמוד תורה[2490] - צריך - לברך על - נט"י[2491]. ב) ויש סוברים שאין מברכים על נט"י לפני תלמוד תורה[2492], וכן הלכה[2493].

לאחר עשיית צרכים

בנטילה שלאחר עשיית צרכים[2494], אם צריך לברך עליה, נחלקו גאונים וראשונים:

א) יש מהגאונים והראשונים סוברים שחייב לברך "על נטילת ידים" לאחר שנצרך לנקביו[2495], בין לקטנים בין לגדולים[2496], על כל פעם ופעם שנוטל ידיו[2497] כדי לנקות את עצמו[2498], שנטילה זו לנקות עצמו שיהא ראוי לקרות בתורה[2499], והוא הדין לשאר מצוות[2500], ולמלאכת השמים[2501], וכיוון שהוא רוחץ לנקיות, הברכה מוטלת עליו[2502]. ועוד, שמכיוון שהוא צריך לברך ברכת-אשר-יצר*[2503], שהוא דבר של קדושה[2504], צריך לברך על נט"י[2505], שכן מי שידיו מטונפות מבית-הכסא* אי אפשר לו לברך עד שיטול ידיו[2506], ועל כן ברכת הנטילה קודמת על כל פנים[2507].

ב) ויש מהגאונים וראשונים סוברים שאין מברכים על נט"י לאחר עשיית צרכים[2508], בין לקטנים בין לגדולים[2509]. אם משום שסוברים שאין מברכים אלא לסעודה[2510], לאכילת פת[2511], - ודבר שטיבולו במשקה[2512], לסוברים כן[2513] - ולתפילה[2514] - לסוברים כן[2515] - ובבוקר[2516]. או משום שאין מברכים - לתפילה, לסוברים כן[2517] - אלא בשחר ובשעת אכילה[2518]. או משום שסוברים שאין מברכים אלא כשנוטל ידיו לתפילה או ללמוד תורה[2519]. וביארו אחרונים שאינו מברך אע"פ שקינח ושפשף, כפי הדין במי שידיו מלוכלכות בטיט ובצואה - לסוברים כן[2520] - שאין צריך לברך על נט"י[2521].. בטעם שאין מברכים על נט"י לאחר עשיית צרכים כתבו ראשונים, שאין מברכים על הנטילה אלא אם כן חייב ליטול בנטילה[2522], והיאך יאמר "ציונו" על הנטילה והיכן ציונו, וליותר יספיק לו רחיצה במים או אפילו נקיון בעפר ובצרורות[2523]. או שאין לברך על נט"י - לסוברים שמברכים על נט"י כשמנקה ידיו מלכלוך[2524] - הואיל וכשיוצא מבית הכסא אין עליהם לכלוך[2525]. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים הטעם, שכיוון שבירך פעם אחת בשחר וקיים תקנת חכמים, שוב אינו מברך[2526]. ויש מהאחרונים שכתבו הטעם, שלא נתקנה ברכת על נט"י אלא לסעודה, משום טהרה מטומאה - לסוברים כן[2527] - או בשחרית, משום תודה ושבח על בריה חדשה שנתחדשה בכל בוקר[2528] - לסוברים כן[2529] - אבל בשאר כל היום אחר הצרכים, הנטילה אינה אלא משום נקיות לבדה, לא תיקנו בה ברכת על נטילת ידים[2530].

ג) ויש מהראשונים סוברים שאין מברכים "על נטילת ידים" על הקטנים, אלא על הגדולים בלבד[2531], לפי שהוא צריך לברך ברכת-אשר-יצר*, ואסור לברך עד שיטול ידיו[2532]. אבל על הקטנים אפילו נט"י אינו צריך - לסוברים כן[2533] - היכן שלא שפשף בניצוצות שברגליו[2534], אפילו אם רוצה לעסוק בדבר קדושה[2535], אבל אם שפשף רגליו, צריך ליטול ידיו ולברך על הנטילה[2536].

יש מהראשונים שכתבו שהנכנס להשתין מים אינו צריך לברך, אפילו אם שפשף[2537], כפי הדין - לסוברים כן[2538] - כשידיו מלוכלכות בטיט ובצואה[2539].

להלכה כתבו הפוסקים שאינו מברך על נט"י לאחר עשיית צרכיו[2540], שמאחר שמחלוקת הגדולים היא, טוב למעט בברכות, שאינן מעכבות[2541], וכן המנהג[2542]. ויש מהפוסקים שכתב שלאחר עשיית גדולים, אם רוצה להתפלל מייד ומצטרף לזה עוד ספק ברכה, כגון שמייד אוכל דבר שטיבולו במשקה, יברך על נט"י[2543], משום שדעת הרבה ראשונים שלאחר עשיית גדולים מברך על נט"י[2544], על כל פנים אם עומד להתפלל מייד אח"כ[2545]. ויש מהפוסקים שנסתפק, בנתווסף עוד ספק לברכה, כגון שרוצה לאכול דבר שטיבולו במשקה אחר עשית צרכיו - שיש הסוברים שמברכים על הנטילה שלפני אכילת דבר שטיבולו במשקה[2546] - ולהתפלל אח"כ מנחה, אם יברך[2547]. ויש מהפוסקים שכתב שלאחר עשיית גדולים, אם רוצה להתפלל מייד מנחה או ערבית, יברך[2548].

על היוצא מבית-הכסא* לאחר עשיית צרכיו ועומד להתפלל, שיש הסוברים שצריך ליטול ידיו בברכה, עי' לעיל[2549].

ידיו מלוכלכות

היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה, ורוצה ליטול ידיו, נחלקו ראשונים: יש סוברים שמברך "על נטילת ידים"[2550]. ויש סוברים שאינו מברך[2551], שאותה נטילה אינה מצוה[2552], וכן הלכה[2553].

נגיעה במקום הטינפות

לסוברים שמי שהיו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה, ורוצה ליטול ידיו, אינו מברך[2554], הוא הדין כשנוגע במקום הטינופת[2555].

לפני נשיאת כפים

נט"י של הכהנים לפני נשיאת-כפים*[2556], נחלקו ראשונים אם מברך עליה: יש סוברים שמברך עליה על נטילת ידים[2557], שנאמר - במקור החיוב לנט"י לפני נשיאת כפים[2558] - שאו ידֵכם קדש וברכו את ה'[2559]. ויש סוברים שאינו מברך עליה כלל[2560]. ונחלקו אחרונים בטעם הדבר: יש סוברים שלדעתם מי שנטל ידיו שחרית אינו צריך ליטול ידיו לפני נשיאת כפים[2561], ואפילו אם נוטל, אינו מברך[2562]. ויש סוברים שלדעתם לא נתקנה ברכה על נט"י, אלא לאכילה[2563] או בנט"י שחרית[2564], ואפילו הסוברים שצריך נט"י סמוך לנשיאת כפים[2565] - ואינו יוצא במה שנטל שחרית[2566] - סוברים שאינו צריך לברך על נטילה זו[2567].

להלכה כתבו הפוסקים שאין מברכים על נטילה זו[2568], שיש לחוש לסוברים שכל שנטל ידיו שחרית אינו צריך ליטול ידיו לפני נשיאת כפים[2569], ואין מברכים שמא הלכה כמותם[2570], ומספק אין צריך לברך[2571], שספק ברכות להקל[2572].

כשנגע קודם לכן במקום המטונף

כהן שנגע במקום המטונף, בין נט"י שחרית לנשיאת כפים, כשנוטל ידיו לנשיאת כפים, נחלקו בו אחרונים: יש סוברים שצריך לברך[2573], שהרי מהדין צריך ליטול ידיו משום נגיעה במקום מטונף[2574], ואף לסוברים שאם נטל ידיו שחרית אינו צריך ליטול ידיו שנית לנשיאת כפים, כאן חייב בנט"י[2575]. וכן הדין אם הוצרך לנקביו קודם נשיאת כפים, שודאי נוטל ידיו ומברך על נט"י, שבטלה לה נטילת שחרית[2576]. ויש מהאחרונים סוברים שאינו צריך לברך[2577], אם משום שלדעתם לא נתקנה ברכת נט"י אלא לאכילה או בנט"י שחרית[2578], או משום שדרך הכהנים להכין עצמם לדוכן, וכשצריכים לנקבים הולכים מקודם ונוטלים ידיהם בעצמם שלא על מנת לעלות לדוכן, שלדוכן הלוים יוצקים על ידיהם[2579], וכשהלויים יוצקים מים על ידיהם, הרי זה ספק אם סומכים על הנטילה הקודמת ואינו צריך ליטול ידיו, או שצריך נט"י, ומפני הספק אין צריך לברך[2580]. ולמרות שלא בירך על נט"י, לאחר עשיית צרכיו, הלא ברכות אינן מעכבות[2581].

הלכה למעשה כתבו אחרונים שלא נהגו לברך על נט"י בנטילה שלפני נשיאת כפים, אף אם נגע במקום המטונף[2582], או שעשה צרכיו קודם לכן[2583], ומשום הספק אם צריך לחזור ולברך כשנוטל ידיו לנשיאת כפים[2584], כל כהן ירא וחרד ישמור ידיו משעת נטילתם שחרית, שלא ליגע במקום מלוכלך[2585].

כהן שנטל ידיו שחרית והסיח דעתו מהנטילה, אם כשנוטל ידיו לנשיאת כפים מברך על נטילה זו, עי' להלן: הפסק והיסח הדעת[2586].

כשניקה ידיו שחרית בדברים המנקים

כהן שלא היו לו מים בשחרית וניקה ידיו בדברים המנקים ("מידי דמנקי")[2587], ובירך "על נקיות ידים" - לסוברים כן[2588] - כשנוטל ידיו לנשיאת כפים, נחלקו בו אחרונים: יש סוברים שמברך "על נטילת ידים"[2589], כיון שצריכים מים לנטילה זו, ואינו מועיל שינקה בדברים המנקים[2590]. ויש סוברים שאינו מברך על נטילה זו[2591].

כשנטל ידיו שחרית ולא בירך

נטל הכהן ידיו שחרית ולא בירך עליהם, כשנוטל ידיו לנשיאת כפים, כתבו אחרונים שיש לו לברך[2592], ויסמוך על הסוברים שמברך על נט"י שלפני נשיאת כפים[2593]. ויש מהאחרונים שנראה מדבריהם שאינו מברך[2594].

כשהיה ניעור כל הלילה

היה הכהן ניעור כל הלילה, ולא בירך בשחרית על נט"י[2595], כשנוטל ידיו לנשיאת כפים, יש לו לברך[2596]. וכתבו אחרונים שלא ראו מי שנזהר בזה[2597], וכן יש מהאחרונים שנראה מדבריהם שאינו מברך[2598].

לפני אכילת פת

בזמן הברכה בנטילה שלפני אכילת פת[2599], כתבו הפוסקים שנהגו לברך לאחר הנטילה[2600]. יש מהם שכתבו שנהגו לברך אחר ששפשף ידיו, קודם שיטול מים שניים[2601]. ורוב הפוסקים כתבו שנהגו לברך לאחר הנטילה וקודם הניגוב[2602].

הברכה על נט"י שלפני אכילת פת, היא: בא"י אמ"ה אקב"ו על נטילת ידים[2603], שהרי שנינו בתלמוד שבשחרית מברך ברכה זו[2604] - ותקנת חכמים ליטול ידיו לפני אכילת פת[2605] - וכל מצוות - העשה - אף דרבנן, צריכות ברכה[2606].

ההולך בספינה ואין לו כלי, ורוצה לאכול, ששוטף ידו בנהר ודיו[2607], וכן - לסוברים שאף לאחר היקיצה מהשינה יש צורך בכלי[2608] - בשחר[2609], נחלקו ראשונים בברכתו:

א) יש סוברים שאין מברכים "על נטילת ידים" אלא כשנוטל מן הכלי[2610], שעל שם הכלי תיקנו חכמים לברך "על נטילת ידים"[2611] - בלשון "נטילה", לסוברים כן[2612], ורק כשנוטל מן הכלי נקרא "נטילה"[2613], ואם יברך כשטבל, הרי הוא דובר שקרים[2614] - או שאין מברכים "על נטילת ידים" אלא כשבא מכח כלי ומכח אדם[2615] - כפי דין נט"י לפני אכילת פת[2616] - אלא מברך "על שטיפת ידים"[2617], או "על טבילת ידים"[2618], כפי שהיה אם כל גופו היה טובל שם[2619] - שחייבי טבילה מברכים: "על הטבילה"[2620] - או "להטביל את הידים"[2621], או "על רחיצת ידים"[2622], או "על נקיון ידים"[2623], או "על נקיון כפים"[2624]. ואע"פ שטופס ברכה הוא "על נטילת ידים", ובכמה מקומות אמרו שטופס ברכה כך היא ולא משנים המטבע[2625], בנהר הוא עושה מעשה אחר[2626].

ב) ויש סוברים שמברך "על נטילת ידים"[2627], אם משום שכך המטבע שטבעו חכמים[2628], או משום שהוא יתברך ציוונו על הנטילה[2629], ומחמת ציווי הנטילה אנו מטבילים כעת את ידינו[2630], וכיוון שהוא עושה המצוה כתיקנה, יברך על נטילת ידים אף על פי שאין נוטל בכלי[2631], ואינו מברך "על טבילת ידים"[2632], שלא נצטווינו על טבילת ידים[2633], אלא על הנטילה[2634], ואין הטבילה בכלל נטילה[2635]. ואע"פ שנטילה אין כאן, הואיל וטבילה חשובה ממנה, הרי הנטילה בכלל הטבילה ורשאי לברך עליה[2636]. וכתבו אחרונים עוד, שאע"פ שלשון נטילה נתקן על שם הכלי - לסוברים כן[2637] - מכל מקום הואיל ועיקר תקנת חכמים היה מתחילה בנטילה[2638], וטבילה אנו יודעים שמועילה מקל וחומר[2639], יותר טוב לברך על תקנת חכמים עצמם[2640]. לטעם זה[2641], יש מהאחרונים הסוברים, שאם בירך "על שטיפת ידים" יוצא ידי חובתו[2642].

ג) ויש מהראשונים הסובר שמברך "על נטילת ידים" או "על שטיפת ידים"[2643].

אף לדעת הסוברים שהמטביל ידיו אינו מברך "על נטילת ידים"[2644], הנוטל ידו אחת בנטילה ואחת בטבילה, שידיו טהורות[2645], כתבו אחרונים שהכל מודים שמברך "על נטילת ידים"[2646], שהרי הכל מודים שעדיף לומר על נטילת ידים, שעל זה נצטוינו, אלא שיש הסוברים שכשמטביל ידיו אינו יכול לומר "על נטילת ידים", שהוא דובר שקרים, שהרי טבל[2647], על כל פנים כשנטל ידו אחת, אין בברכתו שקר[2648].

אף להלכה נחלקו הפוסקים: רוב הפוסקים פוסקים שהמטביל ידיו מברך "על נטילת ידים"[2649], וכתבו אחרונים שכן המנהג[2650]. ויש פוסקים שיברך "על טבילת ידים" או "על שטיפת ידים"[2651]. ויש פוסקים שיברך "על טבילת ידים"[2652]. ויש מהפוסקים הפוסקים שבנט"י שחרית אם מטביל ידיו יברך "על נטילת ידים"[2653], ובנט"י לסעודה אם מטביל ידיו לכתחילה יברך "על שטיפת ידים"[2654], שכן לדעתם בה יוצא לדברי הכל[2655].

במה דברים אמורים שמברך "על נטילת ידים" - לסוברים כן[2656] - כשטבל ידיו במים הכשרים לנטילה בכלי, אבל טבל ידיו במים הפסולים לנטילה בכלי - דהיינו חמי טבריא[2657] או מים מלוחים או סרוחים או מרים[2658], שהם כשרים למי מקוה* לטבילה[2659] - כתבו אחרונים שמברך "על טבילת ידים"[2660], שדין נטילה לא שייך בהם[2661]. נתערבו מים פסולים במים כשרים, הולכים אחר הרוב[2662]. ויש מהאחרונים הסוברים שגם אם טבל ידיו במים הפסולים מברך "על נטילת ידים"[2663]. ויש מהאחרונים שכתבו שהרוצה יברך "על נטילת ידים" והרוצה יברך "על טבילת ידים"[2664].

הטביל ידיו בים הגדול, כתבו אחרונים שנוהגים שמברך "על נטילת ידים"[2665] - אע"פ שהמים מלוחים, ומים מלוחים פסולים לנט"י[2666] - אם משום שהטובל ידיו אף במים פסולים מברך "על נטילת ידים"[2667] - לסוברים כן[2668] - או שהטובל ידיו במים פסולים אינו מברך אלא "על טבילת ידים" - לסוברים כן[2669] - ובים הגדול מברך "על נטילת ידים", שמי הים ראויים לשתייה ע"י הרתחה[2670].

אף לדעת הסוברים שכשמטביל ידיו במים פסולים אינו מברך "על נטילת ידים"[2671], כתבו אחרונים שהנוטל ידו אחת בנטילה ואחת בטבילה, שידיו טהורות[2672], אם נטל ידו האחת כהלכתה, וטבל ידו אחת במים שאין ראוים לנטילת ידים, מברך "על נטילת ידים"[2673].

המטביל ידיו, לסוברים שמברך "על נטילת ידים"[2674], כתבו אחרונים שמכל מקום בדיעבד יוצא בברכת "על טבילת ידים"[2675], כיון שיש פוסקים שיוצאים בברכה זו ידי חובה, וספק ברכות להקל[2676]. וכן לסוברים שמברך "על שטיפת ידים"[2677], אם ברך "על טבילת ידים" או "על נטילת ידים", אין צריך לחזור ולברך[2678].

על שינוי המטבע בברכות, ע"ע ברכות: שינוי המטבע.

לפני פת שאין מברכים עליו המוציא

הקובע סעודתו על פת שאין מברכים עליו המוציא, לסוברים שנוטל ידיו לפני האכילה[2679], נחלקו הפוסקים: יש סוברים שמברך על נטילה זו[2680], וכתבו שכן המנהג[2681]. ויש סוברים שאינו מברך על נטילה זו[2682], אם משום שלדעתם כן סוברים ראשונים[2683] ולדעתם כן מדויק מלשון התלמוד[2684], או משום ספק - שמא ההלכה שאינו נוטל - שברכות אינם מעכבות ושמא יברך ברכה לבטלה[2685], וכתבו שטוב שלא יקבע סעודתו עליהם, אלא יאכל כביצה[2686] פת גמור מתחילה[2687], כדי שיטול ידיו ויברך עליהם על נט"י, ויברך עליו גם ברכת המוציא, ואח"כ יאכל את אלו ויצא ידי ספקו[2688].

לפני אכילת פת שבאה למתק השתייה

האוכל פת למתק חריפות השתיה, באופן שאינו צריך לברך ברכת הנהנין על הפת[2689], שהיא טפלה לשתייה[2690], לסוברים שצריך ליטול את ידיו[2691], מכל מקום לא יברך על נטילה זו[2692], משום המחלוקת אם צריך נט"י[2693].

לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה

נט"י לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה[2694], אם מברכים עליה, נחלקו גאונים וראשונים:

א) יש סוברים שמברך[2695], שיש להם כל דין נט"י[2696], שלדעתם טעם הנטילה היא משום סרך תרומה[2697], ודינה כנט"י לפני אכילת פת שמברכים עליה[2698].

ב) ויש סוברים שאינו מברך[2699], שלדעתם הנטילה אינה אלא כדי שלא יכניס לגופו מאכלים טמאים[2700], ונהגה בדורות ראשונים שהיו נזהרים בטהרה[2701], ובארץ-ישראל*, שם היו נזהרים מטומאה[2702], ואפילו בחוץ-לארץ*, היו שאכלו חולין בטהרה[2703], אבל בזמן הזה שאין אנו נזהרים מלטמאות עצמנו ומלאכול אוכלים טמאים, אין צריכים לאותה נטילה[2704], ואיננו נוטלים אלא לקיים מנהג הראשונים שהיו אוכלים חולין בטהרה[2705], והמברך עליה הרי זו ברכה לבטלה[2706]. ויש סוברים הטעם שאינו מברך, שאין הנטילה אלא משום שמא נגע במשקה[2707], וכל עיקר התקנה איננה אלא על ספק, ואין מברכים - לסוברים כן[2708] - על מצוה שחייבוהו חכמים לעשות מפני הספק[2709].

לסוברים שמברכים על נט"י לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה[2710], הברכה היא - בא"י אמ"ה אקב"ו - על נטילת ידים[2711]. ברכה זו, כתבו גאונים - לדעתם שבנטילה מברך אחר נט"י[2712] - שמברך לאחר הנטילה[2713]. וראשונים שכתבו - לדעתם שבנטילה מברך לפני נט"י[2714] - שמברך לפני נטילה[2715].

להלכה כתבו הפוסקים שאינו מברך[2716], אם משום שכיון שיש חולקים - אם לברך[2717], או אף אם ליטול[2718] - טוב לחוש מלברך[2719], שספק ברכות להקל[2720]. או שהטעם הוא שסומכים לענין ברכה על הסוברים שאין ליטול[2721]. או שהטעם הוא שאין מברכים על מצוה שהיא משום ספק[2722]. וכתבו הפוסקים שכן המנהג במקומות הזהירים בנטילה זו[2723] שלא לברך[2724], ואף במקומות שאינם זהירים בנטילה זו, אותם הנזהרים ונוטלים אינו נוהגים לברך[2725]. וביארו אחרונים שהעיקר להלכה כדעת הסוברים שיש ליטול, אך משום החומר של לא תשא[2726], מחמירים ולא מברכים[2727]. ויש מהפוסקים שכתבו שיברך[2728], ויש מהם שכתבו שמכל מקום שהרוצה להוציא עצמו ידי ספק יביא עצמו לידי חיוב נטילה מצד אחר, כגון שיסך רגליו וישפשף[2729], וכתבו הפוסקים שלהלכה, שאינו מברך על נט"י לאחר שמיסך רגליו[2730], אינו יכול לעשות אותו תיקון[2731].

על הברכה לנט"י לפני אכילת הכרפס* בליל-של-פסח*, ע"ע כרפס[2732].

הפסק והיסח הדעת

בין נט"י לבציעה על הפת

אם מותר להפסיק בין נט"י לברכת המוציא, נחלקו ראשונים:

א) יש סוברים שלאחר שינגב ידיו היטב[2733], יברך ברכת המוציא מיד[2734], שאסור להפסיק בין נט"י לברכת המוציא[2735]. שלדעתם אותה שאמרו בתלמוד: תיכף לנט"י ברכה[2736], היינו בנט"י שלפני הסעודה[2737], שאסור להפסיק בינה לבין ברכת המוציא[2738], וכן אמרו בירושלמי: תיכף לנט"י ברכה, שנאמר: שאו ידֵכֶם קדש וברכו את ה'[2739] - ועל כרחך במים ראשונים מדובר, שהרי באחרונים צריך שישפיל ידיו[2740], אבל בראשונים צריך שיגביה ידיו[2741] - וכן שנינו בברייתא: תיכף לנט"י סעודה[2742], וכן אמרו בירושלמי: וכל מי שהוא תוכף לנט"י ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה[2743]. ויש מפרשים מעין זה, שתיכף לנט"י ברכה מוסב הן על נט"י שלפני הסעודה וברכת המוציא והן על נט"י של מים אחרונים וברכת המזון[2744], וביארו אחרונים, שאם על מים ראשונים בלבד, היה לו לומר: תיכף לנטילה המוציא, ואם על מים אחרונים בלבד, היה לו לומר: תיכף לנטילה ברכת המזון, אלא שמע מזה שמוסב על שניהם[2745].

ב) ויש מהראשונים סוברים שאין לחוש על הפסק בין נטילה להמוציא[2746], שכיון שהשולחן לפניו ודעתו לאכול אינו חשוב הסח-הדעת*[2747] ויכול לשוח ביניהם[2748], ואינו הפסק אלא אם כן יצא לחוץ ויפליג[2749], שלדעתם, תיכף לנט"י ברכה, היינו בנט"י של מים-אחרונים*[2750], שאסור להפסיק בינה לבין ברכת-המזון*[2751]. ונחלקו אחרונים: יש סוברים שלדעה זו מה שאמרו: תיכף לנט"י סעודה, נדחה מההלכה[2752], אם או משום שאמרו בתלמוד שאמר ריש גלותא לרב ששת שהפרסיים נוהגים במים ראשונים שגדול נוטל תחילה, ומביאים לפניו מייד שולחנו ואוכל, משום כבודו שלא ישב וישמור ידיו עד שיטלו כולם[2753], ומבואר שאין חשש שיפסיק בדיבור, אלא שחוששים לכבודו[2754]. או משום שאמרו: שלוש תכיפות הן, ולא מנו - לביאורם שתיכף לנט"י ברכה היינו מים אחרונים - מים ראשונים וברכה[2755]. ומה שאמר הירושלמי שכל מי שהוא תוכף לנט"י ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה[2756], נדחה מההלכה מחמת התלמוד[2757]. או שהירושלמי לחומרא ופרישות בלבד אמר שיתכוף נט"י לברכה ולא יפסיק, שמא לא ישמור ידיו ויעסוק בדבר שצריך נטילה, אבל היכן שהנוטלים מרובים בודאי לא הזהיר כלל שלא יפסיק בדברים[2758]. או שהירושלמי אף הוא דן במים אחרונים[2759], ורצונו לומר שאין השטן מקטרג על אותה סעודה[2760] שחלפה[2761], שענין נטילת מים אחרונים כדמיון שעיר המשתלח ביום-הכפורים*, שעל כן לא יקטרג השטן על הסעודה[2762]. ותיכף לנט"י ברכה שבירושלמי[2763], אף הוא במים אחרונים[2764]. ויש סוברים שלדעה זו תיכף לנט"י סעודה היינו הבאת השולחן לפניו, שהבאתו היא קביעתו[2765], וכיון שהשולחן לפניו ודעתו לאכול אין צריך ליזהר בהפסקה, שאין זה היסח הדעת[2766]. ויש סוברים שלדעה זו לא אמרו תיכף לנט"י סעודה אלא שלא יתעסק בינתיים באיזה עסק עד שיסיח דעתו מהסעודה[2767]. וכן יש מהראשונים מבארים את תיכף לנט"י סעודה, דהיינו במזיגה - של המים ליין - שהיא בחמין, וצריך דקדוק שלא יחסר ולא יותיר[2768], אבל קידוש אינו היסח הדעת[2769].

ג) ויש מהראשונים מבארים שתיכף לנט"י סעודה, היינו בסעודת החול, שחש לחוש שאם יטול קודם מזיגה, שיעסוק בשאר דברים ולא יאכל מייד - או שלא יאכל כלל[2770] - אבל בשבת - משום שמוכרח לאכול[2771] - אין לחוש שיפליג לדבר אחר שהשולחן ערוך ויאכל מייד[2772].

בדעת הסוברים שאסור להפסיק בין נט"י לסעודה בעסק שיסיח דעתו מהסעודה[2773], נחלקו אחרונים: יש סוברים שהוא הדין בשיחה הרבה המביאה לידי היסח הדעת[2774], אפילו אם היא בדברי תורה[2775], אבל אם יושב בטל ואינו עושה בינתיים שום מעשה שיש בו היסח הדעת, אע"פ ששוהה הרבה[2776], ואפילו משיח מעט, אין לחוש[2777]. ויש סוברים שהאיסור הוא אפילו בדיבור מועט[2778], שזה מביא לידי היסח הדעת, ורק הפסק בשתיקה מותר[2779].

ההפסק האסור בין נט"י להמוציא - לסוברים שכל הפסק אסור[2780] - כתבו ראשונים דהיינו שלא להפסיק ולא לדבר[2781], וביארו אחרונים דהיינו לדבר באיזה עסק וענין אחר שלא מענין הסעודה וצרכיה, אבל מענין הסעודה וצרכיה אינו חשוב הפסק[2782], ואפילו לכתחילה מותר להפסיק בצרכי סעודה בין נטילה להמוציא אם שכח עליהם קודם הנטילה[2783]. וכתבו אחרונים שאם שהה כדי הלוך כ"ב אמה, נקרא הפסק[2784]. ודוקא אם אין צורך בשהייה, אבל בדבר שיש צורך, כגון שמקום הנטילה רחוק ממקום האכילה אף יותר מכ"ב אמה, אינו נקרא הפסק[2785]. ויש מי שהקפיד שתהא מקום הנטילה סמוך לשולחן, כדי שלא ישהה כלל בהליכה[2786], ודחו הפוסקים דבריו[2787].

להלכה כתבו הפוסקים שאין צריך ליזהר לאכול מייד לאחר נט"י[2788], אבל לדבר אסור[2789], אלא אם כן הוא לצורך הסעודה[2790], וכל שכן לעשות איזה מעשה[2791], כמו למזוג הכוס בחמין[2792], שזה יביא להסח-הדעת*[2793], אבל טוב ליזהר מלהפסיק בין נט"י להמוציא[2794] אפילו בשהייה בלבד[2795]. ויש שכתבו שמותר להפסיק אפילו בדיבור שאינו מצרכי הסעודה, אם אינו מסיח דעתו משמירת הידים[2796], ולכן יש שנהגו להניח במשך כל הזמן בין נט"י להמוציא ידיהם אחת על חברתה[2797]. ויש שכתבו שעל פי הקבלה אסור להפסיק בין נט"י להמוציא[2798]. ומכל מקום כתבו אחרונים שבכל יום קודם נטילה יתפלל על מזונו, ואם שכח להתפלל עד אחר נטילה, מותר להפסיק בכך[2799]. וכן שיש ללמד זכות על הנוהגים לומר מזמור לדוד ה' רֹעי[2800] בין נטילה להמוציא[2801], שלפעמים אין הידים נקיות קודם הנטילה, וכיון שזהו מענין סעודה ואינו חשוב הפסק לדברי הכל, הקילו בו שלא לטרוח להיזהר לאומרו קודם הנטילה בנקיון כפים[2802]. ויש מהפוסקים שכתבו שחלילה מלהפסיק בין נטילה להמוציא במזמור זה[2803]. וכן יש מהאחרונים שכתבו לומר מזמור זה, מייד לאחר אמירת המוציא[2804].

יש מהפוסקים שכתב שלמרות שטוב ליזהר מלהפסיק בין נט"י להמוציא[2805], מכל מקום אם שואל לו אדם דברי תורה ואינו משיב לו עוון הוא בידו[2806], מאחר שהעיקר שמותר להפסיק[2807], ואין החומרא אלא משום גדר ופרישות, ואין ראוי שיעשה גדר לבטל דברי תורה[2808]. ורוב הפוסקים כתבו שטוב ליזהר שלא לשוח, אף בדברי תורה[2809].

בין נט"י לנשיאת כפים

נט"י לפני עלייה לדוכן לנשיאת-כפים*[2810], נחלקו בה ראשונים ואחרונים:

א) יש סוברים שצריכה להיות סמוך ממש לעלייה לדוכן[2811], ואע"פ שנטלו הכהנים ידיהם שחרית[2812], חוזרים ונוטלים ידיהם[2813], להוסיף טהרה על טהרתן[2814], שמהכתוב שאו ידֵכם קדש וברכו[2815] - אותו הסמיכו חכמים לחיבו נט"י לפני העלייה לדוכן[2816] - משמע שתיכף לנט"י ברכת כהנים[2817]. ועוד, שאם אין החיוב אלא כשלא נטל ידיו בשחרית, יש להזקיקו ליטול ידיו לא משום נשיאות כפים, אלא משום דברי תורה[2818], שכן חיוב נטילה עבור קריאת-שמע*[2819], הוא משום דברי תורה[2820], שאין לחלק בין קריאת שמע לשאר דברי תורה[2821]. או שיש לחייבו משום שודאי ברכת כהנים אינה גרועה מקריאת שמע או תפלה*, שמחוייב ליטול ידים עבורם[2822].

ב) ויש סוברים שאם נטל ידיו שחרית ונטהר כהן* - ואינו יודע להם שום טומאה[2823] - אינו צריך ליטול ידיו כשעולה לדוכן[2824], שאין טעם התקנה אלא משום טומאת ידים - לסוברים כן[2825] - ואם ידיו טהורות אינו צריך לחזור לנוטלם[2826], ואף לסוברים שטעם התקנה משום שנשיאת כפים היא עבודה[2827], מכל מקום אף כהן בעבודתו, אם קידש ידיו שחרית די כל היום[2828]. לדעה זו, לא אמרו שכל כהן שלא נטל את ידיו לא ישא את כפיו[2829], אלא כשלא נטל ידיו שחרית ולא קרא קריאת שמע והתפלל אלא על ידי קינוח בצרור או בעפר[2830], שאז אסור לישא כפיו אלא אם כן נטל ידיו במים[2831]. או שנטל ידיו שחרית, אבל הסיח דעתו, שלדברי תורה אינו צריך ליטול[2832] - לסוברים כן[2833] - ואפילו לקריאת שמע[2834], שכיון שאינו יודע להם שום טומאה העמד הדבר על חזקתו[2835]. ולמרות שלתפילה צריך לחזור וליטול היכן שהסיח דעתו[2836], אין הדברים אמורים אלא כשיש לו מים, אבל אם אין לו מים, יכול להתפלל, ומכל מקום אינו נושא את כפיו[2837], או שהמדובר כשהסיח דעתו, ואינו מתפלל אלא נושא כפיו בלבד[2838], שנשיאת כפים מצות עשה בפני עצמה היא, אלא שקבעוהו חכמים בתפילה[2839].

ג) ויש סוברים יותר מזה, שכל כהן העומד בתפילה יגש לברכת כהנים וסומך על נט"י לקריאת-שמע[2840]* ולתפלה*[2841] - לסוברים שזהו טעם נט"י לאחר היקיצה מהשינה[2842] - ומי שנטל ידיו לתפילה, אם נטל שנית לפני נשיאת כפים[2843], ולא עשה צרכיו[2844] ולא נגע בערוותו[2845], הרי הוא מזלזל בנט"י לתפילה[2846] - שלדעתם אין טעם נט"י לפני נשיאת כפים אלא משום טומאת ידים[2847], ואם נוטל ידיו שנית - מראה שהיו ידיו טמאות כשהתפלל, וזה גנאי לו[2848].

להלכה למעשה כתבו אחרונים שמנהגים חלוקים הם: יש הנוהגים שנוטלים ידים לפני העלייה לדוכן, אף אם נטלו בשחרית[2849]. ויש הנוהגים שאין נוטלים ידים לפני העלייה לדוכן, שסומכים על הנטילה בשחרית[2850]. וכתבו אחרונים שאף הנוהגים שנוטלים ידים לפני העלייה לדוכן, אף אם נטלו שחרית, מכל מקום במקום שאי אפשר ליטול, כגון שליח-צבור* העומד בתפלה* - חזרת-הש"ץ*, ושכח ליטול קודם לכן - ויש הפסק אם יטול את ידיו, סומכים על הסוברים שאינו צריך ליטול שנית[2851], והוא הדין אם אין לו מים[2852].

לסוברים שהנטילה צריכה להיות סמוכה לעלייה לדוכן, בזמן הנטילה ביחס לחזרת-הש"ץ*, ע"ע נשיאת כפים.

לפני תפילת מוסף

ביום שיש בו תפילת מוסף*, אם צריכים הכהנים ליטול ידיהם לפני נשיאת כפים שבתפילת מוסף[2853], נחלקו המנהגים: א) יש נוהגים ליטול ידיהם[2854], אם משום שלדעתם הנטילה צריכה להיות סמוכה לעלייה לדוכן, ואע"פ שנטלו הכהנים ידיהם שחרית צריכים לחזור וליטול[2855], וכן הדין במוסף[2856], או שלדעתם אם נטלו בשחרית אינם צריכים ליטול ידיהם לפני העלייה לדוכן בשחרית[2857], ומכל מקום צריכים ליטול ידיהם לפני העלייה לדוכן במוסף[2858], שמן הסתם הסיחו דעתם מהנטילה[2859], שבשחרית לא חשו להיסח הדעת, אבל במוסף שזמן ארוך מצריך נטילה[2860]. ב) ויש הנוהגים שלא ליטול ידיהם לפני העלייה לדוכן במוסף, כמנהגם לפני העלייה לדוכן בשחרית[2861].

אורך ההפסק

לסוברים שנט"י צריכה להיות תיכף לעלייה לדוכן[2862], כתבו ראשונים ואחרונים דהיינו פחות מהליכת כ"ב אמה[2863]. ולהלכה נחלקו אחרונים: א) יש פוסקים שלכן צריך ליטול סמוך לרצה ושליח-הצבור* לא יאריך ברצה ובמודים[2864], וכתבו אחרוני הפוסקים שלכתחילה טוב להיזהר בזה[2865], והיכן שאפשר לו שלא ישהה כדי הילוך כ"ב אמה בין נט"י לברכת כהנים[2866]. וכתבו אחרונים שהרוצים ליזהר בזה צריכים להנהיג שלא ליטול חוץ לבית-הכנסת*, אם בית הכנסת גדול, אלא יטלו קרוב לדוכן[2867], וכן כתבו ראשונים לדעה זו, שהמים צריכים להיות מוכנים אצל שער הדוכן והכהנים רוחצים בשעה שעולים לדוכן[2868]. ב) ויש מהאחרונים פוסקים שאין צורך בכך[2869], שסומכים אנו בזה על הסוברים שכיון שנטלו ידיהם שחרית, אין צריך נט"י לפני העלייה לדוכן[2870].

שיחה

לסוברים שנט"י צריכה להיות תיכף לעלייה לדוכן[2871], כתבו אחרונים שיש להיזהר שלא לשוח בין הנטילה לברכה[2872], וכתבו להלכה שראוי לנהוג כן מלכתחילה[2873].

היסח הדעת

נטל ידיו שחרית, והסיח דעתו מהנטילה[2874], הכל מודים שחייב ליטול שנית לפני העלייה לדוכן[2875], שאף לסוברים שיכול לסמוך על נטילת ידים שחרית[2876], היינו דוקא כשלא הסיח דעתו[2877]. ולכן כתבו אחרונים שכל כהן יזהר שלא יסיח דעתו מנט"י שחרית[2878], ואפילו אם במקומו נוהגים ליטול ידים לפני העלייה לדוכן[2879], כדי שלא יכנס בספק אם לברך על נטילה זו[2880].

לוי, שנטל ידיו שחרית והסיח דעתו מהנטילה, כתבו הפוסקים, שאף במקומות שנהגו שאין הלויים נוטלים ידיהם לפני היציקה[2881], הגון הוא שיטול הלוי קודם[2882].

הבא להתפלל והסיח דעתו מנטילת שחרית

הבא להתפלל[2883], והסיח דעתו מרחיצת הידים בשחרית[2884], נחלקו בו ראשונים: א) יש סוברים שצריך נטילה לתפילה, אע"פ שאינו יודע לידיו שום לכלוך[2885]. ואף על גב שלשאר ברכות אין חוששים לסתם ידים - ויכול לברך ללא נטילה, לסוברים כן[2886] - אין זה דומה לתפילה, שיש בה הרבה ברכות והוא כעומד לפני המלך[2887], ויש לחוש שמא נגע באחד ממקומות המטונפים[2888], ושמא דבוק בידיו מעט זיעה או צואה[2889] על ידי הנגיעה במקומות הללו[2890]. וכן הלכה[2891]. ב) ויש סוברים שאינו צריך נטילה, אלא אם כן היו ידיו מלוכלכות[2892], שסתם ידים כשרות לתפילה, כמו שכשרות לשאר ברכות[2893].

יש מהאחרונים סוברים בדעת ראשונים, שבקומו ממיטתו להתפלל שחרית והידים עסקניות הם ודאי אין לך היסח הדעת גדול מזה במה שהסיח דעתו כל הלילה, ובזה הוא שנחלקו ראשונים, אבל בתפילת מנחה - וערבית - סתם בני אדם משמרים ידיהם כל היום מלטמאם ומליגע במקום מזוהם[2894].

הבא להתפלל וידיו מלוכלכות, שנחלקו ראשונים אם צריך נטילה, עי' לעיל: לפני מעשים מסויימים[2895]. נט"י על נט"י שחרית ביום-הכפורים*, שכתבו אחרונים שראוי שלא להסיח דעתו ממנה, כדי שלא יצטרך ליטול לשאר התפילות, ע"ע יום הכפורים[2896].

מכירת מצוות בין שחרית למוסף

מכירת המצוות בין שחרית למוסף, אם נחשבת כהסח-הדעת*, נחלקו בה אחרונים: יש סוברים שהיא כהיסח הדעת[2897], וצריך ליטול שנית למוסף[2898], אלא אם כן - יודע - שלא הסיח דעתו[2899] - מנט"י שחרית, שאז אינו צריך ליטול ידיו[2900] - ויש סוברים שכל זמן שהוא בבית-הכנסת*, אף שמפסיקים במכירת המצוות, אין צריך ליטול, שמן הסתם לא הסיח דעתו[2901], וכן המנהג[2902]. ולכן הבא לבית הכנסת להתפלל ונטל ידיו, אע"פ שהשתהה הרבה בבית הכנסת, כיוון שלא יצא מבית הכנסת אין צריך נטילה[2903].

פיוטים

האומר פיוטים* בבית הכנסת, בשעת התפלה*, הרי הוא משמר ידיו - ואינו מסיח דעתו מהם - ואין צריך ליטול מחדש[2904].

הפטורים מנטילת ידים

ההולכים למלחמה

במחנה - היוצאת למלחמה[2905], ההולכים למלחמה[2906] - פטורים מרחיצת ידים[2907], דהיינו מנט"י לפני הסעודה[2908] - או לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה[2909] - ואינם חייבים לחזר אחרי מים[2910], מפני שהם טרודים במלחמה[2911], ואפילו במלחמת הרשות[2912], וכל שכן במלחמת מצוה[2913]. וכשם שבהליכתם פטורים, כך בחזרתם[2914], שעדיין הם בסכנה מפני האויבים האורבים בדרך[2915], שנאמר: מי ירא וחרד יָשֹׁב ויצפֹּר - ישכים בבוקר[2916] - מהר הגלעד[2917], ולמה הם חוזרים בצפירה - דהיינו בהשכמה, ומזרזים עצמם בהליכה[2918] - מפני השונאים[2919] האורבים[2920].

הפטור מנט"י במחנה מלחמה הוא כשאין לו מים[2921], שאף שיש מים תוך ארבעה מילין[2922] - לפניו ומיל מאחריו[2923] - אין צריך לילך[2924]. ויש מהאחרונים סוברים שאם יש מים תוך ארבעה מילין לפניו או מיל מאחריו, שאינו פטור מנט"י[2925].

אם הפטור מנט"י במחנה הוא אף מכריכת מפה[2926], נחלקו אחרונים: יש סוברים שאם אין לו מים ילוט ידיו במפה, או יאכל ע"י כף[2927] - לסוברים שאם אין מים מצוים לפניו או מאחריו, שיכול לאכול ע"י כף[2928] - כפי הדין בהולכי דרכים[2929]. ויש סוברים שאינו צריך לכך[2930], אם משום שכל מה שהצריכו כריכת מפה, היינו כשהולך בדרך ואינו מוצא מים תוך ארבעה מילין[2931], שאז הוא באקראי, אבל להולכי מחנה שהוא בתמידות לא הטריחו לאכול כל פעם על ידי כריכת מפה[2932], או משום שכיון שפטרוהו חכמים מנט"י, פטרוהו לגמרי[2933].

הפטור מנט"י במחנה כתבו ראשונים שהוא אף מנט"י לתפילה[2934], שמתפללים בקינוח ידיהם בעפר לבדו[2935].

כמה הוא מחנה היוצא למלחמה, לענין הפטור מנט"י, ע"ע מלחמה.

במקום סכנה

מי שהיה במדבר[2936] או במקום סכנה[2937] פטור מנט"י[2938] - לפני אכילת פת[2939] או דבר שטיבולו במשקה[2940] - ואוכל ושותה ללא נטילה[2941], וביארו ראשונים שהוא כל שכן מההולכים במלחמה הפטורים מנט"י[2942], שמקום סכנה דומה למלחמה[2943], וביארו אחרונים טעם הפטור, שלא חייבוהו כשאינו יכול[2944]. וכתבו שאינו צריך להימנע מלאכול, אע"פ שלא יסתכן בתעניתו עד שיביאו לו מים או שיש לו לאכול דברים אחרים שאינם צריכים נט"י, לפי שבמקום סכנה לא גזרו כלל על נט"י[2945]. עבר אונסו וסכנתו, חייב ליטול מייד[2946].

במדבר זה שאמרו שפטור מנט"י, נחלקו בו אחרונים: יש סוברים שמדבר לעולם מקום סכנה הוא[2947]. ויש סוברים שבמדבר פטור מנט"י אע"פ שאינו מקום סכנה[2948], שאפילו אין מים לפניו ויש עימו מים לשתיה לדרך יום או יומים, פטור מנט"י, ואינו מחוייב ליטול מאותם המים, שכיון שהוא מדבר אפשר שיתעכב שם ויכלו המים ויבוא לידי סכנה[2949].

פטור זה מנט"י במקום סכנה, כתבו אחרונים שהוא כשאין לו מים[2950] ומפחד לחזר אחריהם[2951], שאף שיש מים תוך ארבעה מילין[2952] - לפניו ומיל מאחריו[2953] - אין צריך לילך[2954], כפי הדין במחנה היוצאים למלחמה[2955]. וכן במדבר אין צריך לילך, שהוא סכנה לחפש אחר מים[2956].

אם הפטור מנט"י במקום סכנה הוא אף מכריכת מפה[2957], נחלקו הפוסקים: רוב הפוסקים סוברים שילוט ידיו במפה[2958] או יאכל ע"י כף[2959] - לסוברים שאם אין מים מצוים לפניו או מאחריו, שיכול לאכול ע"י כף[2960] - כפי הדין בהולכי דרכים[2961], או לפי שאין עיכוב בכך שיכרוך ידיו במפה[2962]. ויש סוברים שאינו צריך לכך[2963], שמכיון שטרודים מחמת סכנה לא הצריכו לכרוך במפה[2964].

הנמצא במקום סכנה שפטור מנט"י ויש לו מים בצמצום כדי לשתות ורוצה להחמיר וליטול, כתבו אחרונים שרשאי[2965].

יש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים שבמקום סכנה חייבים בנט"י[2966].

ר' עקיבא כשהיה חבוש בבית האסורים, בכל יום ויום היו מכניסים לו מים במידה, יום אחד שפך השומר חצי מימיו, ולא היו המים מספיקים לשתייתו, ולא טעם כלום עד שהביא לו תלמידו מים ונטל ידיו[2967], אע"פ שבמקום סכנה פטור מנט"י[2968] - לסוברים כן[2969] - ומספר הסברים מצינו בראשונים ואחרונים למעשה זה: א) ר' עקיבא מחמיר על עצמו היה[2970], ומן הדין היה פטור[2971]. והטעם שהחמיר על עצמו, אם משום שאף בעבירות שאמרה תורה יעבור ואל יהרג, המחמיר על עצמו הרי זה קידש את ה'[2972] - לסוברים כן[2973] - או שבמקום סכנה גמורה לא היה מחמיר על עצמו, שבעבירות שאמרה תורה יעבור ואל יהרג אסור להחמיר על עצמו וליהרג[2974] - לסוברים כן[2975] - ואם היה גובר עליו הצמא עד שהוא מסוכן בסכנת יציאת הנפש, אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש[2976], ור' עקיבא החמיר על עצמו, כי לא היתה הסכנה ברורה כל כך[2977]. או שמשום שידע שהולך למות בגזירת מלכות הרשעה, לכן נטל ידיו, אפילו שהיה מסתכן למות[2978]. או שהחמיר על עצמו כדי שילמדו ממנו קל וחומר, ושלא לזלזל בנט"י[2979]. ב) ר' עקיבא היה עובד שלם העושה המצוה בשלמות כמאמרה ומוסר נפשו עליה לקיימה בכל זמן חיובה[2980]. ג) שומר בית האסורים ששפך חצי המים, נתכוון להעביר את ר' עקיבא על הדת, ובשעת השמד חייבים מיתה אפילו אם כופים הגוים לשנות מדרך ישראל בענין שרוך הנעל[2981]. ד) ר' עקיבא יודע היה שהולך להיהרג במיתה קשה[2982], ולכן רשאי היה לחבול בעצמו וכל שכן להרוג עצמו בשב ואל תעשה לכבוד ה'[2983]. ה) ר' עקיבא ציפה שיביאו לו מים כשיראו שמצטער[2984], והיה סומך שלא יניחו שומר האסורים למות בצמא[2985]. ו) ר' עקיבא סובר ששני לטומאה עושה מדרבנן שלישי לטומאה בחולין[2986], ולדעתו חיוב נט"י אינו משום סרך תרומה - בלבד[2987], או: כלל[2988] - אלא כדי שלא יטמאו האוכלים[2989], ור' עקיבא החמיר על עצמו לא לאכול מאכלים טמאים[2990].

יש מהראשונים שפסקו להלכה שאפילו אין לו מים אלא כדי שתייה נוטל ידיו במקצתן ואחר כך אוכל ושותה מקצתן[2991], וכתבו אחרונים שמקור דבריהם במעשהו של ר' עקיבא[2992]. ומספר הסברים מצאנו לדעתם: א) הם סוברים שר' עקיבא עשה כעיקר הדין, משום שבמקום סכנה חייבים בנט"י[2993], ואפילו אם תאמר ששם היה יכול תלמידו להביא לו מים נוספים אחר ששפכם השומר, מכל מקום היא סכנה, שייתכן שהיה פוגע בו השומר שנית[2994]. ב) הם סוברים שבמקום סכנה פטורים מנט"י[2995], ור' עקיבא החמיר על עצמו אף במקום סכנה[2996], ולמדו דינם מכך שתלמידו לא תמה על כך שר' עקיבא בכל יום נטל ידיו, אע"פ שודאי לא נתנו לו אלא כדי שתייתו, שהיה במקום צער בלבד[2997], שם מעיקר הדין[2998] אם אין לו מים אלא כדי שתייה נוטל ידיו במקצתן ואח"כ אוכל ושותה מקצתן[2999]. ג) הם סוברים שבמקום סכנה פטורים מנט"י[3000], ור' עקיבא החמיר על עצמו אף במקום סכנה[3001] ולא שתה כל היום, ומקור דבריהם במה שתמה תלמידו עליו: "לשתות אין מגיעים, ליטול ידים מגיעים", שמשמע שאם היו מגיעים לשתות, היה נוטל מקצתם ושותה מקצתם[3002]. ד) הם סוברים שבמקום סכנה פטורים מנט"י[3003], אלא שר' עקיבא לא היה במקום סכנה גמורה, וסכנתו לא היתה ברורה כל כך[3004].

ויש מהאחרונים סוברים שאין עיקר מקור דברי הראשונים הסוברים שאפילו אין לו מים אלא כדי שתייה נוטל ידיו במקצתן ואחר כך אוכל ושותה מקצתן[3005], במעשהו של ר' עקיבא, אלא בסברא, שבמקום שאין די, כל שתהיה רביעית* - שהיא שיעור המים הנצרך לנטילה[3006] - אין צורך ליטול בשפע[3007], אלא יותיר לשתייתן[3008]. ויש לזה סיוע מכח זה שר' עקיבא לא טעם כלום עד שהביא לו מים ונטל[3009].

בטעם שר' עקיבא לא לט ידיו במפה, עי' לעיל[3010].

כשייתכן שיתעכב

הסוברים שהפטור של מי שהיה במדבר מנט"י[3011], הוא משום חשש שמא יתעכב[3012], כתבו לחדש שהולכי ימים שהוא מצוי שדרך יום אחד מהלכים אותו בעשרה ימים או יותר, פשוט שאפילו יש לו מים כדי שתיית יום אחד פטור מנט"י, שמא יתעכב שם ויכלו המים ויבוא לידי סכנה[3013].

בבית האסורים

היושב בבית האסורים ואין לו מים, כתבו אחרונים שפטור מנט"י[3014], שאינו גרוע מהיוצא למלחמה במחנה שפטור מנט"י[3015]. ורבי עקיבא שנטל ידיו בבית האסורים[3016], הוא משום שהחמיר על עצמו[3017].

הערות שוליים

  1. עי' תשובת רב נטרונאי גאון באוצה"ג התשובות סי' שסט ותשובות רנ"ג או"ח סי' ט; עי' לקוטי הפרדס (מונקאטש תרנ"ז) דף יא ע"א; עי' א"ח הל' נט"י סי' א, בשם רב האי בתשובה; מוסף הערוך ע' נטל ב'; כתר תורה לר"ד ויטל ד' קונסטנטינה רצ"ו, מצוות דרבנן שבסוה"ס מ' ה ד"ה רחיצה.
  2. עי' להלן: לפני מעשים מסויימים.
  3. עי' להלן: לאחר מעשים מסויימים.
  4. עי' משנה ברכות נא ב וגמ' שם נא א וס ב וערובין כא ב וסוטה ד ב וחולין קה א, ועוד.
  5. עי' להלן: הברכה.
  6. עי' מחז"ו סי' סז ולקוטי הפרדס (מונקאטש תרנ"ז) דף יא ע"א והל' נט"י לראב"ד שבכלבו סי' כג וא"ח הל' נט"י סי' א והשואל בשו"ת מהרי"ל (מ"י) סי' קנד, בשם רב האי בתשובה; הל' נט"י לראב"ד (נד' בתוך מים ראשונים (רבינוביץ) עמ' קד), והובא בתמים דעים סי' סו, בטעם הב'; שבה"ל סי' קלו, בשם רב האי; עי' רבינו מנוח תפילה פ"ז ה"ד בפי' הא'; ס' הנייר סי' כו; שלחן של ארבע שער א; קונ' בית יד למאירי ש"ו, בשם י"מ, והסכים להם; אבודרהם ברכות השחר, בשם י"מ; עץ יוסף, תחילת תפילת שחרית, בפי' הב'.
  7. ישעיהו סג ט. לקוטי הפרדס שם וא"ח שם והשואל בשו"ת מהרי"ל שם, בשם רב האי בתשובה; שבה"ל שם, בשם רב האי; רבינו מנוח שם בפי' הא'; ס' הנייר שם; שלחן של ארבע שם; אבודרהם שם, בשם י"מ; עץ יוסף שם, בפי' הב'. ועי' ס' הנייר שם, שהוסיף: כמתרגמינן ונטילנון, והיינו בת"י שם, וצ"ב מדוע הוצרך לזה.
  8. יחזקאל ג יב.
  9. ת"י שם. שלחן של ארבע שם; אבודרהם שם, בשם י"מ.
  10. עי' להלן.
  11. עי' להלן.
  12. עי' להלן ואילך. לקוטי הפרדס שם והשואל בשו"ת מהרי"ל שם, בשם רב האי בתשובה; שבה"ל שם, בשם רב האי; אבודרהם שם, בשם י"מ.
  13. עי' להלן ואילך. לקוטי הפרדס שם, בשם רב האי בתשובה; אבודרהם שם, בשם י"מ.
  14. לקוטי הפרדס שם בפי' הב'.
  15. עיון תפילה לרי"צ מקלבורג תחילת תפילת שחרית; עיון תפילה לר"א גורדון שם, בשמו; עי' עולת ראיה ח"א עמ' נז.
  16. עי' ציון 7.
  17. עי' גמ' שבציון 22. לקוטי הפרדס שם, בשם ר'.
  18. עי' גמ' שבציון 22.
  19. בית יד שם.
  20. עי' בית יד שם.
  21. מעשה הגאונים סי' סב והפרדס לרש"י (עהרענרייך) עמ' קפח ולקוטי הפרדס דף י ע"ב - יא ע"א ושבה"ל סי' קלג, בשם ר' יצחק בר' יהודה; עי' מחז"ו סי' סז; הל' נט"י לראב"ד (נד' בתוך מים ראשונים (רבינוביץ) עמ' קד), והובא בתמים דעים סי' סו, בטעם הא'; הל' נט"י לראב"ד שבכלבו סי' כג, בשם מקצת הגאונים; פירושי סידור התפילה לרוקח עמ' ב ועמ' ד; פירוש התפלות והברכות לר"י בר יקר עמ' יג; שבה"ל סי' קלו, בשם רבינו שלמה; רבינו מנוח תפילה פ"ז ה"ד בפי' הב'; רא"ש ברכות פ"ט סי' כג; קונ' בית יד למאירי ש"ו, שכן פרשו רבים; רי"ו תא"ו נט"ז ח"ו (קמז ב); אבודרהם ברכות השחר בפי' הא'; ס' הפרדס לר"א ממונתשון ש"ט פ"ה סי' א, בשם יש מי שפירש; א"ח הל' נט"י סי' א וכלבו סי' כג, בשם מקצת הגאונים; מהר"ן שפירא לטור או"ח סי' ד (נד' בטור הוצ' אל המקורות ובילקוט מפרשים של הטור מהד' מכון המאו"ר), בתי' הב'; עי' מוסף הערוך ע' נטל ב'; מטה יוסף ח"ב או"ח סי' יח אות ג, בד' הסוברים שעל מים-אחרונים (ע"ע) מברכים: על רחיצת ידים, ע"ע מים אחרונים; עץ יוסף, תחילת תפילת שחרית, בפי' הא'.
  22. עי' ב"ב נח ב. סדר פסח ארוך מרש"י שבמחז"ו הל' פסח סי' סח; מחז"ו סי' סז; לקוטי הפרדס שם, בשם ר' יצחק בר' יהודה, ושם יא ע"א בפי' הא'; פירוש התפלות והברכות לר"י בר יקר שם; עי' שבה"ל שם, בשם רבינו שלמה; א"ח וכלבו שם, בשם מקצת הגאונים. ועי' ס' הפרדס לר"א ממונתשון שם: אנטלי.
  23. חולין קז א. עי' מעשה הגאונים שם, בשם ר' יצחק בר' יהודה; עי' הפרדס לרש"י שם, בשם ר' יצחק בר' יהודה: נטלה; פירושי סידור התפילה לרוקח שם ושם; רבינו מנוח שם בפי' הב'; רא"ש שם; בית יד שם; אבודרהם שם בפי' הא'; מהר"ן שפירא שם.
  24. עי' שבה"ל שם, בשם רבינו שלמה; ס' הפרדס לר"א ממונתשון שם.
  25. ס' הפרדס לר"א ממונתשון שם.
  26. עי' להלן ואילך.
  27. עי' להלן. אבודרהם שם.
  28. לקוטי הפרדס שם, בפי' הא'.
  29. שמות ל יט.
  30. תיוב"ע שם, לגי' כת"י לונדון שמובאת בס' תרגום יונתן בן עוזיאל על התורה (רידר) ח"א עמ' 154 הערה 7. לגירסתנו וגי' מוסף הערוך שם: בנטלא דכיא, ותרגם בכתר יונתן: בנטילה טהורה, אך עי' ציון 32 שבמוסף הערוך, למרות שגרס כגירסתנו, ביאר כגי' כת"י לונדון. ועי' ס' תרגום יונתן בן עוזיאל שם, שגירסתנו היא שיבוש.
  31. ס' תרגום יונתן בן עוזיאל על התורה שם.
  32. מוסף הערוך שם.
  33. עי' שבה"ל שם.
  34. עי' רא"ש שם; כ"מ מרי"ו שם; עי' עץ יוסף שם.
  35. עי' ציון 1590 ואילך.
  36. רא"ש שם; רי"ו שם.
  37. עי' רי"ו שם; עץ יוסף שם, לד' זו.
  38. עי' רא"ש שם.
  39. תוי"ט ברכות פ"ח מ"ב, בנימוק הא', ומעיו"ט לרא"ש שם פ"ט סי' כג סק"ר, בנימוק הב'.
  40. חולין קז א, ורש"י ד"ה נטלא וד"ה כוזא. תוי"ט שם, בנימוק הב', ומעיו"ט שם, בנימוק הא'.
  41. ע"ע: באמוראים. תוי"ט שם, בנימוק הב', ומעיו"ט שם, בנימוק הא'. ועי' ציון 56 ואילך.
  42. עי' ציון 1617 ואילך.
  43. עי' ציון 1599 ואילך.
  44. עי' ציון 1649 ואילך.
  45. ס' הפרדס לר"א ממונתשון ש"ט פ"ה סי' א, בדעה הא', וצ"ב כוונתו.
  46. מהר"ן שפירא לטור או"ח סי' ד (נד' בטור הוצ' אל המקורות ובילקוט מפרשים של הטור מהד' מכון המאו"ר), בתי' הא'.
  47. עי' מהר"ן שפירא שם.
  48. עי' להלן ואילך. מהר"ן שפירא שם.
  49. עי' מהר"ן שפירא שם.
  50. עי' תוי"ט ברכות פ"ט מ"ב ומעיו"ט לרא"ש שם פ"ט סי' כג סק"ר.
  51. ידים פ"א מ"א.
  52. ידים שם, לגי' הגמ' שבציון 1763. תוי"ט שם; עי' מעיו"ט שם.
  53. ע"ע. תוי"ט שם; עי' מעיו"ט שם.
  54. ויקרא כג מ. תוי"ט שם
  55. תוי"ט שם
  56. עי' ציון 21 ואילך.
  57. תוי"ט שם, בד' הרא"ש שבציון 21.
  58. מטה יוסף ח"ב או"ח סי' יח אות ג.
  59. מטה יוסף שם.
  60. מטה יוסף שם, ע"פ המשנה שבציון 51.
  61. ע"ע לשון תורה; לשון חכמים.
  62. מטה יוסף ח"ב או"ח סי' יח אות ג, בד' הרא"ש שבציון 21 והר"ן שבציון הבא, ע"פ פסחים קו ב וקטו ב וחולין קה א.
  63. ר"ן חולין קה ב (לז ב), בדחיית הסוברים שעל מים-אחרונים (ע"ע) מברכים: על רחיצת ידים, ע"ע מים אחרונים.
  64. עי' ציון 21 ואילך.
  65. מטה יוסף שם, בד' הרא"ש שבציון 21.
  66. תהלים קלד ב.
  67. עי' ציון 2739. ירו' ברכות פ"א ה"א; שוח"ט שם.
  68. עי' ציון 848. סוטה לט א; במדב"ר פי"א ס"ד.
  69. תרגום תהלים קלד ב.
  70. עיון תפילה לר"א גורדון תחילת תפלת שחרית.
  71. עי' ציון 15. עיון תפילה שם.
  72. עיון תפילה שם.
  73. עיון תפילה שם.
  74. ע"ע מנין המצוות.
  75. סמ"ג במנין מ"ע מד"ס שלאחר פירוט המ"ע מה"ת; סמ"ק סי' קפא (אך פירט בכלל המצוה רק נט"י לפני אכילת לחם ונט"י משום נקיות, וצ"ב טעמו).
  76. סמ"ק שם ע"פ אביי שבציון 294.
  77. ע"ע מנין המצוות.
  78. כתר תורה לר"ד ויטל, מצוות דרבנן שבסוה"ס מ' ה; כתר תורה לרד"א פרסקי, מצוות דרבנן שבסוה"ס מ' ה.
  79. לבוש או"ח סי' קנח ס"ט; שו"ע הרב שם סט"ו; ערה"ש שם ס"ג וסט"ו.
  80. עי' צוואת ר"א הגדול אות יב; טוש"ע או"ח קנח ט; לבוש שם; שו"ע הרב שם; ערה"ש שם ושם.
  81. עי' גמ' שבציון 146, וראשונים שבציון 147 ואילך; עי' ראשונים ואחרונים שבציון 106; עי' ס' הנייר סי' כו; ברכת אברהם לר"א צרפתי ח"ג סי' עו, ע"פ רש"י שבציון 106: לאכילה.
  82. כה"ח שם ס"ק עד, בד' השו"ע.
  83. עי' כה"ח שם.
  84. צוואת ר"א הגדול שם.
  85. רמב"ם ברכות פ"ו הי"ט.
  86. עי' ציון 106 ואילך מי נכלל בכלל המזלזל.
  87. ר' אלעזר בברכות יט א, ע"פ עדיות שבציון 115; טור שם, ע"פ עדיות שם, לגירסתו שבציון 131; שו"ע שם; לבוש שם; שו"ע הרב שם. ועי' בערה"ש שם ס"ג, שהשמיט, והוסיף שבעדיות שם מבואר שהיה אחד שפקפק בנט"י וקללוהו ומת בקללתו, ובעדיות אינו, וצ"ב, ושמא עשה כן מחמת הצנזורה.
  88. עי' ברייתא בשבת סב ב; טוש"ע שם; לבוש שם; שו"ע הרב שם; ערה"ש שם ושם.
  89. אמר ר' זריקא אמר ר' אלעזר בסוטה ד ב; ר' עקיבא במדרש משלי פ"ט (בנוסח הרגיל, ובמהד' בובר אינו), ואינו כלשונו במקבילה בברייתא שבציון 194; טוש"ע שם; לבוש שם; שו"ע הרב שם; ח"א כלל לו ס"א; ערה"ש שם ס"ג.
  90. תוס' שבציון 197, ועי' ציון 202 בביאור גדרה של המיתה.
  91. ראה ויק"ר פי"ז ס"ד. א"ר שבציון הבא.
  92. א"ר סי' קנח ס"ק כא, בד' רש"י סוטה ד ב ד"ה נעקר, ביישוב הברייתא שבציון 95 עם הגמ' שבציון 89, בתי' הב'; עי' מהר"ן שפירא שבציון 200.
  93. עי' ציונים 155, 163. ועי' ציון 164 ואילך הסוברים שמסקנת הגמ' אינה כן.
  94. א"ר שם, בד' רש"י שם, בתי' הא'.
  95. סתם ברייתא בשבת שם.
  96. עי' יד המלך (לנדא) ברכות פ"ו הי"ט.
  97. אמר ר' זריקא אמר ר' אלעזר בסוטה שם. יד המלך שם, ע"פ ירו' ברכות פ"ה ה"א: רבי זריקן ר' יוחנן בשם ר"א בנו של רבי יוסי הגלילי, ויומא ד ב: ואמרי לה אמר רבי זריקא רבי אלעזר רמי, שר' אלעזר היינו התנא ר"א בנו של ריה"ג, ושהתוס' בציון 197 ואילך חשבו שהמדובר באמורא ר' אלעזר ואינו יכול לחלוק על תנא.
  98. עי' ציון 122 ואילך. יד המלך שם, בד' ר' עקיבא שבציון 194, שמסכים עם דעת ר' זריקא. ועי' מדרש משלי פ"ט (בנוסח הרגיל, ובמהד' בובר אינו) שלגירסא שם ר"ע אומר כן במפורש, ובניגוד ללשונו במקבילה בברייתא שבציון 194.
  99. יד המלך שם, בד' טוש"ע שם.
  100. יד המלך שם, בד' הרמב"ם שם, שלא הביא אף אחת מהדעות, אבל הוציא ההלכה שבציון 2991 מכח המעשה בר"ע, הסובר שחייב מיתה (עי' ציון 2992).
  101. תדב"א רבה פט"ו, והובא ברוקח סי' שכח וא"ר סי' קנח ס"ק כא וילקוט ראובני פר' קדושים ופר' נצבים וא"ר סי' קנח ס"ק כא ויפה ללב ח"א או"ח שם אות ו וכה"ח שם ס"ק עה; תדב"א מהד' איש שלום פט"ז: ברחיצת ידים. ועי' תדב"א שם, בהמשך: המבעט בנט"י.
  102. צוואת ר"א הגדול אות יב, והובא בשבט מוסר פט"ז ויפה ללב שם וכה"ח שם ; חופת אליהו אות יח: מי שאוכל בלא נט"י.
  103. צוואת ר"א הגדול שם, והובא בשבט מוסר שם ויפה ללב שם וכה"ח שם; ערה"ש שם סט"ו.
  104. עי' מאירי שבת סב ב.
  105. שער הגלגולים הקדמה כב, והובא בכה"ח או"ח סי' קנח ס"ק עה.
  106. רש"י סוטה ד ב ד"ה המזלזל; עי' תוס' שם ד"ה נעקר; תוס' איוורא (שאנץ) שם; אהל מועד שער הברכות דרך ה נ"א; ב"ח או"ח סי' קנח בד' הטור (ושו"ע) שבציון 177; עי' חפץ לה' שבציון 180 בד' הטור (ושו"ע) שם.
  107. גושפנקא דמלכא ברכות פ"ו הי"ט.
  108. עי' ציון 213 ואילך. גושפנקא דמלכא שם.
  109. גושפנקא דמלכא שם.
  110. עי' להלן ואילך.
  111. באר שבע שם, בד' רש"י סוטה ד ב ד"ה המזלזל, שפי' שמזלזל תמיד, ולא פירש כן הברייתא שבציון 88.
  112. שו"ת מטה יוסף ח"ב או"ח סי' יח אות לד, בד' רש"י ותוס' שם, ע"פ ברכות ד ב: וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה, ומשמע אפי' פעם אחת.
  113. מטה יוסף שם, בביאור ל' רש"י סוטה שם, ובד' תוס' שם שלא יישבו הברייתא שבציון 95 עם הגמ' שבציון 89, שבראשונה המדובר בעושה כן פעם אחת ובשניה בעושה כן תמיד, ועי' ציון 104.
  114. עי' ציון 87.
  115. עדיות פ"ה מ"ו, לגי' כת"י גניזה קיימברידג' T-S E2.78 וכת"י קופמן וכת"י פרמה 3173.
  116. עדיות שם, לגי' הטור או"ח סי' קנח. ועי' בעלי תמר לירו' מו"ק פ"ג ה"א שכ' שהגירסא "רבי" משובשת, עיי"ש טעמו.
  117. עדיות שם, לגי' הערוך ע' פק ה' וכתי"מ; ברכות יט א; ירו' מו"ק שם; סדר"ע ח"א סי' ע. ועי' דק"ס ברכות שם בירור גירסאות הערוך.
  118. עדיות שם, לגי' המאירי שם; ס' הסדרים לרש"י ח"ב סי' מח (בתוך ס' היובל לכבוד הרב ד"ר שמעון פדרבוש עמ' נג) וסדור רש"י סי' סג ומחז"ו סי' מח (והוא מובאה מהסדר"ע שבציון הקודם בעילום שמו). ועי' ציון 116.
  119. עדיות שם, לגי' המאירי שם וכת"י גניזה הנ"ל וכת"י קופמן (המנוקד כולו) וכת"י פרמה 3173; ירו' מו"ק שם, לגי' ד' ונציה; ברכות שם, לגי' ע"י דפו"ר.
  120. עדיות שם, לגי' הרמב"ם בכת"י (קאפח), וייתכן שהיא הגי' שבציון הבא.
  121. מלא"ש שם, בשם קצת ספרים.
  122. מלא"ש שם, בשם יש ספרים, ובשם הירו' (אך עי' ציון 119), והערוך ע' פק.
  123. עדיות שם, לגי' הטור שם בדפוס ונציה ש"י (כן נראה לקרוא, אבל ייתכן שהה' היא ח' מטושטשת: הנדח, וכן נדפס בטור מכון המאו"ר ע"פ דפוס זה). בדפוסים המצויים של הטור: הנדל.
  124. ברכות שם ועדיות שם, לגי' כתי"מ; סדר"ע (גולדשמידט) שם, עיי"ש בח"נ; ס' הסדרים לרש"י וסדור רש"י שם.
  125. עדיות שם, לגי' הערוך ע' פק ה'; ירו' שם, לגי' הערוך ע' דגם; חכמת שלמה למהרש"ל ברכות שם דפו"ר. ועי' דק"ס ברכות שם בירור גירסאות הערוך.
  126. עדיות שם, לגי' ד' וילנא; ברכות שם, לגירסתנו; ירו' מו"ק שם, לגי' ד' דעסויא תק"ג וד' וילנא; רש"י שם ד"ה אלעזר, לגירסתנו; חכמת שלמה למהרש"ל ד' וילנא; מלא"ש עדיות שם, שכן הגיה ר' בצלאל אשכנזי בברכות שם. ועי' דק"ס שם, דהוא טעות שנתגלגלה בדפוסי התלמוד ורש"י ועין יעקב מהד' של התלמוד שהדפיסו אחרי הגהת מהרש"ל שבציון הקודם (וא"כ לכאו' גם במלא"ש הנ"ל צ"ל חנך), וכעי"ז בעלי תמר לירו' שם דהוא טעות שנתגלגלה בירו' מד' דעסויא הנ"ל.
  127. ברכות שם (יט ב - כ א בד' ונציה דפו"ר; יט א בד' ונציה ד' שני), לגי' ד' ונציה; רש"י שם ד"ה אלעזר, לגי' ד' ונציה; דק"ס שם, שכ"ה בכל הדפוסים הישנים של התלמוד ורש"י, ועי' בציון הקודם שנשתנה בדפוסים מאוחרים מחמת הגהת המהרש"ל.
  128. שאילתות (מירסקי) שאי' קו, ועיי"ש בח"נ; מחז"ו שם.
  129. עדיות שם, לגי' הערוך ע' פק ה' וכת"י גניזה הנ"ל וכת"י קופמן וכתי"מ וכת"י פרמה; ברכות שם; ירו' מו"ק שם; סדר"ע שם; סדור רש"י ומחז"ו שם.
  130. ערוך ע' פק ה'; עי' ס' הסדרים לרש"י שם: שפקפק ושמזלזל; פהמ"ש לרמב"ם שם, והובא בתוי"ט שם; מאירי שם; רע"ב שם, והובא בתוי"ט שם.
  131. משנה שם, לגי' הטור שם.
  132. ע"ע ידים (טומאת ידים). משנה שם, לגי' כת"י קופמן וכת"י פרמה 3173; משנה שם, לגי' הרמב"ם בכת"י (קאפח), וירו' מו"ק שם, לגירסתנו: הידים; ירו' שם, לגי' ר"ח מו"ק יז ב.
  133. עדיות שם, לגי' הערוך ע' פק ה' והמאירי שם והטור שם וכתי"מ; ברכות שם; ירו' שם, לגי' הערוך ע' דגם; סדר"ע שם; ס' הסדרים לרש"י וסדור רש"י ומחז"ו שם.
  134. ע"ע ידים (טומאת ידים). פהמ"ש לרמב"ם (קאפח) שם, וכעי"ז בפהמ"ש לרמב"ם שם, והובא בתוי"ט שם.
  135. מאירי שם.
  136. ע"ע ידים (טומאת ידים). פהמ"ש לרמב"ם שם, והובא בתוי"ט שם; עי' מאירי שם.
  137. עי' ציון 87.
  138. ברכות יט א.
  139. ירו' מו"ק פ"ג ה"א, והובא בר"ח מו"ק יז ב וערוך ע' דגם.
  140. ע"ע נדוי.
  141. רמב"ם ת"ת פ"ו הי"ד, והובא בטור יו"ד סי' שלד; שו"ע שם מג.
  142. לבוש או"ח סי' קנח ס"ט; שתילי זיתים שם ס"ק כב, בשמו.
  143. כה"ח שם ס"ק עד, בדיוק ל' פקפק שבציון 129, ודחה המטה יוסף שבציון 112.
  144. כה"ח שם.
  145. עי' ציון 88.
  146. שבת סב ב.
  147. רש"י שם ד"ה משא; ר"ן שם.
  148. עי' להלן ואילך.
  149. רש"י שם; ריבב"ן (בשיטת הקדמונים) שם ומיוחס לר"ן שם, בשמו; ר"ן שם.
  150. ריבב"ן שם.
  151. יש"ש חולין פ"ח סי' טז, בשם המפרשים.
  152. עי' יש"ש שם.
  153. עי' ציון 147.
  154. יש"ש שם בד' רש"י שבציון הנ"ל.
  155. שבת שם.
  156. פסקי מהרי"ח (בשיטת הקדמונים) שבת סב ב; מיוחס לר"ן שם, ע"פ רש"י שם ד"ה משא; שו"ת מטה יוסף ח"ב או"ח סי' יח אות לד, בד' תוס' סוטה ד ב ד"ה נעקר.
  157. מיוחס לר"ן שבת שם.
  158. עי' ציון 1758 ואילך.
  159. עי' ריבב"ן שם; מטה יהודה בתחי' החי' על סוטה (סא ב); מטה יהודה סי' קנח ס"ק יט, בשמו.
  160. עי' ציון 1758 ואילך.
  161. עי' להלן ואילך. דרישה או"ח סי' קס סק"ב.
  162. דרישה שם; מטה יהודה שם. ועי' ציון 142.
  163. שו"ת מטה יוסף ח"ב או"ח סי' יח אות לד, בד' תוס' סוטה ד ב ד"ה נעקר, שלא יישבו הברייתא שבציון 95 עם הגמ' שבציון 89, שבראשונה המדובר כשלא נטל כלל ובשניה כשנטל רביעית מצומצם (עי' ציון 156). וייתכן שכן יש לבאר אף בשאר הראשונים שבציון 106, שלכאו' נסמכים על דברי רבא כאן. ועי' בציון הבא.
  164. חפץ לה' לאוה"ח שבת סב ב, בד' הטור (ושו"ע) שבציון 177. וכ"מ משאר הראשונים שבציון 106, שלכאו' נסמכים על דברי רבא כאן. ועי' בציון הקודם. ועי' ביש"ש שבציון 151 שהביא לכאו' דברי רבא, לביאורו, ולביאור רש"י שבציון 147 להלכה, ולכאו' אף הוא סובר כן.
  165. עי' חפץ לה' שם.
  166. חפץ לה' שם.
  167. חפץ לה' שם.
  168. עי' הל' נט"י לראב"ד (נד' בתוך מים ראשונים (רבינוביץ) עמ' קח ועמ' קיב), שהשמיט דברי רבא והביא רק "משא ולא משא" ודברי רב חסדא, והובא בכלבו סי' כג וא"ח הל' נט"י סי' לא ותמים דעים סי' סו; כ"מ ממאמ"ר או"ח סי' קנח ס"ק יד, ועיי"ש שהביא א"ח הנ"ל.
  169. הל' נט"י לראב"ד שם; מאמ"ר שם ודברי מרדכי שם סק"י.
  170. עי' מאמ"ר שם.
  171. הל' נט"י לראב"ד שם; מאמ"ר ודברי מרדכי שם.
  172. עי' מאמ"ר שם.
  173. הל' נט"י לראב"ד שם; מאמ"ר ודברי מרדכי שם.
  174. עי' רמב"ם ברכות פ"ו הי"ט, שרק כתב שאסור לזלזל בנט"י.
  175. מטה יהודה סי' קנח ס"ק יט, בד' הרמב"ם שם.
  176. עי' רי"ף שבת סב ב (כח ב) ורא"ש שם (ובקיצור פסקי הרא"ש השמיט); פסקי מהרי"ח שם; שו"ע הרב או"ח סי' קנח סט"ו.
  177. טוש"ע שם ט-י.
  178. מטה יהודה סי' קנח ס"ק יט ומאמ"ר שם ס"ק יד, בד' הטוש"ע שם; כה"ח שם ס"ק עט, בד' הטוש"ע והב"ח.
  179. עי' שו"ת מטה יוסף ח"ב או"ח סי' יח אות לה, ע"פ ל' הטוש"ע שם ובד' הב"י או"ח סי' קס; כה"ח סי' קנח שם, בד' ב"י או"ח סי' קס.
  180. חפץ לה' שבת שם, בד' הטור (ושו"ע). וכ"מ מהב"ח שם, שהטור (ושו"ע) סובר להלכה הן כרבא והן כרב חסדא. ועי' מצת שמורים שער הברכות ד"ה נתן נלע"ד דאיכא למידק, שכ' ע"פ הקבלה שכל המזלזל, דהיינו שלא הגביה ידיו אחר הנטילה (עי' להלן ואילך).
  181. כה"ח או"ח סי' קנח ס"ק עט.
  182. פרישה סי' קנח סק"ו, ע"פ חולין קה ב.
  183. פרישה שם.
  184. עי' ציון 2603.
  185. אבודרהם ברכות השחר; מטה משה סי' רנח; לבוש או"ח סי' קנח ס"ט, עיי"ש שהרחיב; ערה"ש שם סט"ו, בשמו.
  186. עי' ציון 89.
  187. עי' רש"י סוטה ד ב ד"ה נעקר, ותוס' שם ד"ה נעקר, בשמו, ותוס' איוורא (שאנץ) שם; עי' שע"ת לרבנו יונה שער ג סי' ח.
  188. יפה ללב ח"א או"ח סי' קנח אות ו בפי' הב', ומ' שם שהוא בד' רש"י; כה"ח או"ח סי' קנח ס"ק עד, בד' רש"י: בלא עתו.
  189. באר שבע שם, לשיטתו בד' רש"י בציון 111, ושכך הוא דומה לשאר עקירה מן העולם שבגמ' בציון 202, וע"פ תוס' שבציון 203.
  190. אדר"נ פ"ב ה"ח; ברייתא בברכות ד ב. רש"י סוטה שם וערובין כא ב ד"ה עשה, ותוס' סוטה שם, בשמו, ותוס' איוורא (שאנץ) שם; עי' שע"ת שם; מאירי שם.
  191. קהלת י ח. רש"י סוטה שם, ותוס' איוורא (שאנץ) שם; מאירי שם.
  192. עי' להלן ואילך.
  193. א"ר סי' קנח ס"ק כא, ליישב תמיהת ר"י בתוס' שם ד"ה נעקר, ע"פ יישוב הב"ח מדוע טרח הטור לכתוב לגבי נט"י מדוע מברכים "וצונו", וסיים: מיהו יש לגמגם בזה.
  194. ברייתא בערובין כא ב. ועי' מדרש משלי פ"ט (בנוסח הרגל, ובמהד' בובר אינו) שם נמצאים דברי ר"ע בע"א.
  195. עי' ציון 102. עי' יפה ללב ח"א או"ח סי' קנח אות ו בפי' הב', ע"פ צוואת ר"א הגדול שבציון הנ"ל.
  196. מנחת יהודה (ריב"א) דברים לג כה, בשם הר"ר ברכיה מנקול"א; נפש חיים (פלאג'י) מע' נ אות טו"ב, בשם מנחת יהודה, והובא בקיצור ביפה ללב שם.
  197. תוס' סוטה ד ב ד"ה נעקר, ביישוב הברייתא שבציון 95 עם הגמ' שבציון 89 והברייתא שבציון 194; א"ר או"ח סי' קנח ס"ק כא, בד' הלבוש שם ס"ט.
  198. שו"ת מטה יוסף ח"ב או"ח סי' יח אות לד, בד' התוס' שם.
  199. עי' ציון 88. עי' תוס' שם.
  200. מהר"ן שפירא לטור או"ח סי' קנח (נד' בטור הוצ' אל המקורות ובילקוט מפרשים של הטור מהד' מכון המאו"ר).
  201. תוס' שם. ולכאו' כוונתם ממיתה של העובר על דברי חכמים שבאה בגלל פורץ גדר ישכנו נחש (עי' ציון 190 ואילך), ועי' שו"ת מטה יוסף ח"ב או"ח סי' יח אות לד: ממיתה על ידי נח"ש, וביאור המהדיר במהד' טוב ירושלים שם: נידוי, חרם שמתא.
  202. עי' סוכה מה ב וסנהדרין סג א ונדרים סב א. תוס' סוטה שם.
  203. תוס' שם.
  204. עי' ציון 106.
  205. עי' תוס' סוטה שם, וכה"ח או"ח סי' קנח ס"ק עד בד' התוס'.
  206. פרישה או"ח סי' קנח סק"ו.
  207. יפה ללב שם או"ח סי' קנח אות ו בפי' הא'.
  208. צוואת ר"א הגדול אות יב. יפה ללב שם.
  209. ס' הנייר סי' כו.
  210. ציון 2936 ואילך.
  211. ציון 2970 ואילך.
  212. משלי ו כו.
  213. עי' להלן, על חיוב נט"י לפני אכילה בימינו.
  214. סוטה ד ב. ועי' תדב"א רבה פט"ו במהדורות עם פי' ישועות יעקב: האוכל בלא נט"י כאילו בא על אשת איש, ובתדב"א דפו"ר ומהד' איש שלום, במקום זה: המבעט בנט"י סימן רע לו.
  215. רש"י שם ד"ה כי בעד; תוס' איוורא (שאנץ) שם.
  216. עי' ציונים 447 ואילך, 460 ואילך. מאירי שם.
  217. תוס' איוורא (שאנץ) שם; שטמ"ק שם, בשם גליון, שכ' בשם תוס' רא"ש, שכ' בשם י"א.
  218. מאירי שם.
  219. מאירי שם.
  220. גמ' שם.
  221. עי' גמ' שם.
  222. עי' רי"ף ברכות מב ב בדפי הרי"ף; עי' רא"ש שבת ו יב; עי' טוש"ע או"ח קנח ט; שו"ת מטה יוסף ח"ב או"ח סי' יח אות לד: הפוסקים השמיטו.
  223. מטה יוסף שם.
  224. רוקח סי' שכח, ועי' במטה יוסף שם שתמה עליו ונשאר בצ"ע; מאירי סוטה ד ב.
  225. מאירי שם.
  226. יפה ללב ח"א או"ח סי' קנח אות ו, ע"פ צוואת ר"א הגדול שבציון 102.
  227. זוהר ח"א דף פז ע"ב, והובא ביפה ללב שם וכה"ח או"ח סי' קנח ס"ק עח. ועי' ציונים 88, 145 ואילך.
  228. זוהר שם, והובא ביפה ללב שם וכה"ח שם. ועי' ציונים 2022, 2024.
  229. עי' להלן: לפני מעשים מסויימים. עי' כתר תורה לר"ד ויטל, מצוות דרבנן שבסוה"ס מ' ה ד"ה נטילה.
  230. עי' להלן: לאחר מעשים מסויימים. עי' כתר תורה שם ד"ה נקיות.
  231. עי' ציון 276 ואילך.
  232. עי' ציון 341 ואילך.
  233. עי' ציון 518 ואילך.
  234. עי' ציון 700 ואילך.
  235. עי' ציון 712 ואילך.
  236. עי' ציון 843 ואילך.
  237. עי' ציון 241 ואילך.
  238. עי' ציון 681 ואילך.
  239. עי' ציון 803 ואילך.
  240. עי' ציון 830 ואילך.
  241. רמב"ם אבה"ט פ"ח ה"ח.
  242. ע"ע ידים (טומאת ידים): סתם ידים. ר"ח ערובין כא ב. וע"ע טֻמאה: טומאות מדברי סופרים.
  243. רמב"ם שם.
  244. עי' רמב"ם שם; עי' מאירי שבת יד א.
  245. שבת טו א; עי' רמב"ם שם. ועי' ח"א כלל לו ס"א: ושלמה המלך ע"ה ובית דינו תיקנו נט"י ידים לסעודה, וצ"ב.
  246. מאירי שבת יד א.
  247. רמב"ם שם.
  248. גמ' שם יד א; רמב"ם שם.
  249. פהמ"ש לרמב"ם טהרות פ"ז מ"ח.
  250. קהלת יב ט. רש"י שבת יד ב ד"ה שלמה גזר וערובין כא ב ד"ה שלמה תיקן.
  251. רש"י שם ושם ע"פ יבמות כא א.
  252. רש"י שבת שם ע"פ יבמות שם.
  253. רש"י ערובין שם ד"ה וידים. על בת הקול שיצאה בשעה שתיקן שלמה דבר זה, ע"ע ידים (טומאת ידים) ציון 6 ואילך.
  254. קה"ע לירו' שבציון הבא.
  255. ירו' חגיגה פ"ב ה"ה ופ"מ.
  256. ברייתא בירו' שם, לגי' מאירי חגיגה יח ב.
  257. תוספ' ידים (מהד' צוקרמאנדל) פ"א ה"ה ותוספ' שם פ"א ה"ב, לגי' אור הגנוז שם; ברייתא בירו' שם, לגירסתנו.
  258. משנה חגיגה יח ב.
  259. עי' ר' לעזר בירו' שם.
  260. פ"מ שם.
  261. גמ' שבת יד ב, לגירסתנו; ערובין כא ב, לגירסתנו וגי' תוס' שם ד"ה שעה. ועי' חיבור לטהרה, בפתיחה, שהגמ' סוברת כדעת ר' לעזר שבציון 255.
  262. תשוה"ג מוסאפיה ליק סי' עו; רב ניסים גאון ערובין ב א, שכ"ה בערובין בפ' עושין (כא ב); רש"י ערובין כא ב ד"ה ידים; פסקי רי"ד מגילה יד א; תוס' רא"ש ערובין שם; מהרש"א שבת שם, שכ"ה בערובין שם, ועי' פנ"י שבת יד ב ועצי אלמוגים סי' קנח סק"א (אות א במהד' מכון משנת ר"א) שבספרים שלפנינו אף בערובין כגירסא שבציון הקודם, ועצ"א שם שקשה לשבש כל הספרים ומש"כ ביישוב גירסתנו.
  263. רש"י ערובין שם.
  264. עי' ירו' חגיגה שם ומאירי חגיגה שם וקה"ע ופ"מ שם (וכן פי' הקה"ע והפ"מ במשנה שם).
  265. עי' ירו' שם. משנה חגיגה שם.
  266. עי' ציון 257.
  267. עי' ירו' שם.
  268. ר' אליעזר בר ר' צדוק במשנה טהרות ב ח. עי' ירו' שם.
  269. עי' לעיל ציון 262.
  270. מהרש"א שבת שם. ומ' מלשונו שצריך טבילת גופו כפנ"י שבציון הבא.
  271. פנ"י שבת יד ב.
  272. עי' פנ"י שם.
  273. מאירי חגיגה יח ב, בסתם, ושהוא לדעת ר' אליעזר בירו' חגיגה פ"ב ה"ה, ושכן נראה לו. ועי' ציון 263 שכן לכאו' דעת רש"י בערובין וסותר לכאו' לרש"י שבציון הבא, וצ"ב.
  274. עי' רש"י חגיגה שם ד"ה ולקודש, וסותר לכאו' לרש"י שבציון הקודם, וצ"ב; פסקי תוס' שם אות כב; רמב"ם בפהמ"ש שם ובהקד' לידים; מאירי חגיגה שם, בשם י"מ, ושהוא לדעת ר' חנינא בריה דרב הלל שבציון 264.
  275. ציון 13 ואילך.
  276. ע"ע ידים (טומאת ידים): סתם ידים. שבת יג ב ופסחים יט ב ע"פ זבים פ"ה מי"ב.
  277. ע"ע ידים (טומאת ידים) ציון 123 ואילך. עי' מאירי שבת יד א.
  278. שבת יד א.
  279. רמב"ם אבה"ט פ"ח ה"ח ע"פ משנה חגיגה יח ב.
  280. ציון 13 ואילך.
  281. ציון 25 ואילך.
  282. ציון 32 ואילך.
  283. ציון 240 ואילך.
  284. עי' ציונים 341 ואילך, 518 ואילך, באלו דברים תיקנו נט"י בחולין.
  285. עי' רבנו גרשום שם; עי' רש"י שם ד"ה נט"י לחולין, לגירסתנו; ערה"ש ע' סרך א'.
  286. עי' רש"י שם לגי' כת"י המובא בדק"ס שם: ומפני צורך תרומה.
  287. רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן בחולין שם.
  288. רש"י חולין קו א ד"ה נט"י לחולין; נ"י שם (בתוך שיטת הקדמונים) קה א; סמ"ג עשין כז.
  289. רגמ"ה שם קו א; עי' רש"י שם; עי' סמ"ג שם.
  290. ע"ע ידים (טומאת ידים) ציון 123 ואילך.
  291. עי' ציון 276 ואילך. רש"י שם; סמ"ג שם.
  292. לבוש או"ח סי' קנח ס"א.
  293. לבוש שם; עי' ערה"ש שם ס"א, בשמו; עמק ברכה ח"א עשרה כללים כלל ז בהגה"ה, והובא בשל"ה שער האותיות אות הקו"ף - קדושת האכילה (סי' שכא במהד' יד רמה), עיי"ש שהיא משום חומרת תרומה.
  294. חולין קו א ורש"י ד"ה מצוה.
  295. תוס' שם ד"ה מצוה הא'; תוס' רא"ש שם; סמ"ג עשין כז; יש"ש שם פ"ח סי' יח. עיי"ש שבהמשך הגמ' שמביאים הטעם של נקיות לנט"י לפירות (עי' ציון 461). ועי' תו"ח שם ועי' ציון 332. ועי' ערה"ש או"ח סי' קנח ס"ב.
  296. עי' תוס' שם ותוס' רא"ש שם.
  297. תוס' שם; תוס' רא"ש שם.
  298. כ"מ ברש"י שם ד"ה מצוה; רשב"א שם; ריטב"א שם.
  299. רשב"א שם.
  300. תו"ח שם.
  301. גמ' שם, לגירסתנו וגי' שאילתות שאי' צ ורי"ף ברכות מא א בדפי הרי"ף ותורי"ד חולין שם.
  302. סדר"ע ח"ב סי' פג; עי' תשובות גאונים קדמונים סי' פט. ועי' בתוה"א בית ו שער א: מצוה לשמוע דברי ר' אלעזר וכו' ואמר רבי אלעזר בן ערך.
  303. ויקרא טו יא.
  304. בה"ג שם; שאילתות שם; סדר"ע שם.
  305. תורי"ד שם במהדו"ק: מיכן.
  306. רי"ף ברכות שם.
  307. גמ' שם, לגירסתנו וגי' רש"י ד"ה מכאן וגי' המאירי ברכות קונ' בית יד. בתורי"ד שם במהדו"ב: מיכן.
  308. עי' רש"י שם ד"ה הא שטף; עי' לבוש או"ח סי' קנח ס"א.
  309. רש"י שם.
  310. רבא בגמ' שם.
  311. עי' רגמ"ה שם; רש"י שם ד"ה אלא ה"ק.
  312. לבוש שם.
  313. רגמ"ה שם.
  314. עי' תשובות גאונים קדמונים שם; רש"י שם; עי' רש"י לרי"ף ברכות מא א בדפי הרי"ף; עי' תוס' חולין שם ד"ה מצוה הב'.
  315. תוס' שם.
  316. תוס' שם ע"פ נדה מג א. ועי' תוס' שם שביארו כן על תחילת דברי רבא, ואילו רש"י שם בציון הבא כתב: דאוריתא היא מצוה, ועי' ציון 314 שכתב במסקנת דברי רבא שהוא אסמכתא ועי' בשו"ת אג"מ או"ח ח"ה סי' יג אות ח, שלד' רש"י רבא סבר בתחילה דהיא דאורייתא, ומכיון שהוקשה לו שאין משמעות מקרא א"ל ר"נ שאיכא קצת משמעות, שא"א לומר שהוא לדרשה ממש אלא לאסמכתא, ועי' בציון 318 שי"מ בע"א.
  317. עי' להלן ואילך. עי' תשובות גאונים קדמונים שם.
  318. עי' רש"י שם ד"ה רבא אמר וכ"מ מרש"י נדה מג א ד"ה לא שטף, ועי' בחיבור לטהרה סי' קנח סק"ב שביאר שלד' רש"י מדאוריתא יש צורך בנטילה ומשום קדושה, אבל טומאת ידים אינה אלא מדרבנן, והלימוד מהכתוב על זה הוא אסמכתא, ועי' בציון 316 שי"מ בע"א; כ"מ מריטב"א שבציון 329, ואולי יש לבאר החילוק בדבריו בין סוגי הלימוד ע"פ שיטתו בע' אסמכתא (דרשה) ציון 27 ואילך, וצ"ב.
  319. ויקרא יא מד.
  320. אמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה במתניתא תנא בברכות נג ב.
  321. עי' ציון 298 ואילך.
  322. רשב"א חולין שם ותוה"א בית ו שער א; מאירי ברכות קונ' בית יד: שמא.
  323. רשב"א שם ושם.
  324. עי' ציון 295 ואילך.
  325. סמ"ג עשין כז.
  326. ויקרא שם.
  327. ברכות שם.
  328. ריטב"א שם.
  329. ריטב"א שם, ועי' ציון 318.
  330. עי' ציון 319 ואילך.
  331. ערה"ש או"ח סי' קנח ס"ב.
  332. ערה"ש שם בד' תוס' שבציון 295.
  333. אהל מועד שער הברכות דרך ה נ"א, וצ"ב היחס לשני טעמי הגמ'.
  334. ע"ע טֻמאת אוכלים ציון 16, דעת ר"ע. אך ע"ע ולד הטומאה ציון 94 מחלוקת אמוראים בירו' אם אכן כך הדבר.
  335. עצ"א שם.
  336. עי' ישו"ע סי' קנח סק"ג.
  337. ישוע"י שם; עצ"א שם.
  338. עי' חי' הר"ן חולין קו א.
  339. ציון 125 ואילך.
  340. ציונים 16, 70 ואילך. ועי' לעיל ציון 334.
  341. עי' חגיגה יח ב; עי' רמב"ם ברכות פ"ו ה"א; עי' טור או"ח סי' קנח; חי' הר"ן חולין קו א; עי' צדה לדרך מאמר א כלל ג פכ"ה. ועי' להלן ואילך שחייב נט"י לחולין אף לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה.
  342. ע"ע לחם ציון 2 ואילך, שבתלמוד ובפוסקים נתייחד שם לחם לפת, עיי"ש הטעם.
  343. סדר"ע ח"א סי' ע; ס' הסדרים לרש"י ח"ב סי' מח וסדור רש"י סי' סג ומחז"ו סי' מח.
  344. ע"ע ברכת הפת ציון 2 ואילך. רמב"ם שם, עי' בכס"מ שם שמקורו מהלשון "נהמא" שבחגיגה שם; צדה לדרך שם.
  345. עי' חי' הר"ן חולין שם; כס"מ שם בד' הרמב"ם.
  346. ע"ע ברכת הפת ציון 37.
  347. ע"ע הנ"ל ציון 36.
  348. ע"ע הנ"ל ציון 35.
  349. כס"מ שם בד' הרמב"ם.
  350. עי' להלן ואילך. כס"מ שם בד' הרמב"ם.
  351. עי' להלן.
  352. תר"י ברכות מא א בדפי הרי"ף, בשם מורו הרב.
  353. דברים יח יד. לבוש שם ס"א.
  354. לבוש שם.
  355. חי' הר"ן חולין שם.
  356. ע"ע ברכת הפת.
  357. ע"ע ציון 2 ואילך.
  358. ערה"ש שם ס"ג.
  359. עי' בדה"ב בית ו שער א; הרשב"א במשה"ב שם, בסופו, וכן דייק הב"י או"ח סי' קנח מהרשב"א בתוה"ק שם (עי' א"ר שם סק"ב וברכ"י שם סק"ג); שו"ת מטה יוסף ח"ב סי' יח אות א ואות ה, בד' רמב"ם ברכות פ"ו ה"א; מטה יוסף שם אות ה, בד' ר"ש חלה פ"א מ"ה; בית יהודה סי' קנח סק"ב, בד' ר"ש שם וסמ"ק סי' קנא. דעה זו היא לכאו' כד' הר"ן שבציון 355, וצ"ב אם תר"י שבציון 352 מודים לזה.
  360. בית יהודה שם.
  361. מו"ק שם בד' הרמב"ם ברכות פ"ו ה"א, ועי' ציונים 362, 2683, 365 שי"מ בע"א.
  362. כן מצדד הב"י שם באמצע דבריו (ועי' במו"ק שם שהוא בד' הרמב"ם, ועי' ציונים 361, 2683, 365, שי"מ הרמב"ם בע"א), ועי' במג"א שם וא"ר שם שהב"י בסוף דבריו מביא הדיוק מתוה"ק שבציון 359 וא"כ הכריע כדעה החולקת, ועי' בא"ר שם שאף בשו"ע הכריע כן, ועי' מו"ק שם. דעה זו היא לכאו' כד' תר"י שבציון 352, וצ"ב אם הר"ן שבציון 355 מודה לזה.
  363. ב"י שם.
  364. עי' ב"י שם.
  365. עי' שו"ע או"ח קנח א; ט"ז שם סק"ב, שהב"י אינו חולק אלא רק מפלפל בדבר; מג"א שם סק"ב, בד' הרמב"ם שם (ועי' ציונים 361, 362, 2683, שי"מ בע"א) ובשם בדה"ב ומשה"ב ושאין חולק בדבר, שאף הב"י מכריע כן (עי' ציון 362); א"ר שם; באה"ט שם סק"ב, בשם הט"ז ומג"א; שתילי זיתים שם סק"ב, בשם בדה"ב ומשה"ב והמג"א וט"ז וב"י; בהגר"א שם ס"א ד"ה אינו וכו', בשם הרשב"א והרא"ה ושכ"נ מירו' ברכות פ"ו ה"ו; החיד"א בברכ"י סי' קנח אות ג ומחב"ר שם אות ב, בשם הט"ז ומג"א ועוד, והסכים להם; בית מנוחה דיני נט"י לסעודה ס"ג, בשם השו"ע ומג"א ושאר אחרונים; שו"ע הרב שם ס"א; דה"ח דיני נט"י לסעודה ס"א; קצש"ע סי' מח ס"א; ערה"ש שם ס"ג, בד' הרמב"ם שם ובשם תוה"ב ומפרשי השו"ע, ושאין ספק בדבר; מ"ב שם סק"ח; קצות השלחן סי' לו ס"ג.
  366. עי' כה"ח שם סק"ז.
  367. לבוש שם ס"א, בשם י"א ; מו"ק שם; ערה"ש שם, בשם יש שמסתפקים, ודחה.
  368. ציון 2679 ואילך.
  369. רוקח סי' רפח, לגירסתנו, וסותר לרוקח שבציון 374 ואילך, ולגי' הב"י שבציון 383 אינו סותר, ועי' בד"ח לרא"ש חולין פ"ח סי' יז ס"ק עב שכ' ליישב שבציון שלנו דן הרוקח לגבי חיוב, ושם מדבר רק מספק וכ"כ הדרישה או"ח סי' קנח סק"ד בסוף הס"ק, בתי' הא', ועי' בתוס' יוה"כ עט א שעמד על סתירה זו וכ' שכיון שהראיה ממשנה סוכה דלהלן אינה מוכרחת לכן כתב שיטול מספק, ועי' דרישה שם בתי' הב'; לבוש שם ס"ב בשם י"א; היעב"ץ במו"ק שם ולחם שמים סוכה פ"ב מ"ה בד' תוס' סוכה כו ב ד"ה נטלו, ועי' ציון 374 שי"מ בע"א. ועי' רוקח שם: כדאמרינן בסוכה ובברכות, ובא"ז שם סק"ב כ' שכוונתו לסוכה כז א, בתי' הגמ': דילמא פחות מכביצה נטילה וברכה לא בעי הא כביצה בעי נטילה וברכה, וכ"מ מנחלת צבי שם סק"ג, וברכות לכאו' אינו ראיה לדין זה, אלא לאמור ברוקח שם לעיל ששיעור אכילת-מצה (ע"ע) הוא בכזית, והראיה מברכות מח א: להוציא את הרבים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן. ועי' בתוס' יוה"כ שם ומחה"ש שם סק"ד שכתבו שראיית הרוקח מהמעשה במשנה סוכה כו ב בר' צדוק שכנשתנו לו אוכל פחות מכביצה נטלו במפה, עיי"ש הראיה, וכ"מ מד"ח שם.
  370. עי' תוס' יוה"כ שם ומחה"ש שם סק"ג בשמו.
  371. ע"ע טֻמאת אוכלים ציון 149. עי' ב"י שבציון 376; לבוש שם לד' זו; ערה"ש שם ס"ג לד' זו.
  372. ע"ע הנ"ל ציון 150.
  373. עי' תוס' יוה"כ שם; מחה"ש שם בשמו.
  374. רוקח סי' שכח, וסותר לרוקח שבציון 369, ולגי' הב"י שבציון 383 אינו סותר, ועי' אחרונים שבציון 369 מש"כ ליישב; לבוש או"ח סי' קנח ס"ב, בשם י"א; עי' מג"א שם סק"ג בד' תוס' סוכה שם (ועי' ציון 369 שי"מ בע"א) ופסחים קטו ב ד"ה כל. ועי' בא"ר שם סק"ג וא"ז שם סק"ב שכ' שהרוקח כתב שמשמע כן בחולין קז א וביאר הא"ר הראיה, וצ"ב שהרוקח אינו מביא משם ראיה לענין זה.
  375. רוקח שם; א"ר שם, בשמו.
  376. ב"י שם בד' הרוקח שבציון 374.
  377. ע"ע אכילה ציון 47א ואילך, ושם ציון 50 ואילך אם יש מהתנאים החולקים בזה.
  378. לבוש שם.
  379. ע"ע טֻמאת אוכלים ציון 1444 ואילך מח' ראשונים. תוס' יוה"כ שם בד' הרוקח שבציון 374; עי' מו"ק שם בד' הרוקח שם.
  380. עי' מאירי חולין קז ב; עי' ריטב"א חולין כה א והלכות ברכות פ"ג הי"ט; מאמר חמץ לרשב"ץ אות קכ; ברכ"י שם אות ד ובה"ל סי' תעו ד"ה פחות מכזית, בשמו.
  381. עי' ציון 284 ואילך. מאמר חמץ לרשב"ץ שם; בה"ל שם, בשמו.
  382. עי' ציון 374 ואילך.
  383. רוקח סי' רפח, לגי' הב"י שם בדפוסים קדומים (ברוב הדפוסים החדשים תוקן ע"פ חי' הגהות ומהרל"ח שם מהדו"ב: שעל כזית); שו"ע שם ג, בשם יש מי שאומר; לבוש שם ס"ג, שכ"ה לכ"ע; רוקח סי' שכח, לפי א"ר שם סק"ד. ועי' נחלת צבי שם וד"ח שם שהעירו שלגי' הב"י הרוקח סותר עצמו, שכתב בסי' רפח שיוצא באכילת מצה בכזית אבל אינו צריך נטילה, משמע שעל כזית אין צריך נטילה, וכתב שם שהאוכל פחות מכזית אין צריך נט"י, ומשמע שהאוכל כזית צריך נט"י. וכ"כ בקיצור נמרץ במג"א שם סק"ד. וכתב עוד בנחלת צבי להעיר, שבגמ' סוכה שבציון 369 לא משמע כדברי הרוקח לגי' הב"י, ששם מדובר לענין פחות מכביצה. וכתבו האחרונים הנ"ל שס' רוקח מוטעה נזדמן לב"י, והגירסא הנכונה כרוקח שבציון הנ"ל. ועי' בא"ר שם.
  384. ע"ע ברכת המזון ציון 20 ואילך מח' תנאים, ועיי"ש ציון 24 שכן הלכה. ד"ח שם; ערה"ש שם לד' זו; מ"ב שם סק"י.
  385. לבוש שם ס"ב; עי' חי' הגהות ומהרל"ח שם מהדו"ב, לגירסתו בב"י שבציון 383.
  386. נחלת צבי שם בד' הרוקח שבציון 185; א"ר שם, בד'הרמב"ם והפוסקים שתלו דין נט"י בברכת המוציא.
  387. ע"ע ברכות הנהנין ציון 32 ואילך, שלהלכה אפילו רוצה לאכול או לשתות כל שהוא, מברך הברכה הראויה לאותו מין. ועיי"ש ציון 40 ואילך החולקים בזה. א"ר שם.
  388. עי' שכנה"ג או"ח סי' קנח הגב"י אות ב; שתילי זיתים או"ח סי' קנח סק"ד, בשם ד"ח ומג"א ושכנה"ג, ועי' בי"מ שם ס"ב, שנ' שבא לשלול הבנה זו במג"א, ועי' ציונים 389, 392 שי"מ המג"א בע"א.
  389. שו"ע שם ס"ג, בשם יש מי שאומר, ועי' ב"ח שם: ולזה נוטה דעת השו"ע, וברכ"י שם סק"ד, שהב"י הסתפק בדין זה, ועי' יד מלאכי כללי הש"ע והרמ"א סי"ב; לבוש שם ס"ג; ב"ח שם בד' הרוקח, ונ' שמסכים לו; ד"ח לרא"ש חולין פ"ח סי' יז ס"ק עב; ט"ז שם סק"ג, שכן מפורש בגמ' סוכה, ועי' א"ר שם סק"ד ומגן גבורים שם אלף המגן סק"ז תמהו עליו שאינו שם, וצ"ב; מג"א שם סק"ד, לפי ערה"ש שם ס"ג, ועי' ציונים 388, 392 שי"מ בע"א; עי' עט"ז שם סק"ב; מטה יהודה שם סק"ג; בהגר"א שם ד"ה אם כו', לפי מ"ב שם סק"י; ברכ"י שם, במסקנה. ועי' ברכ"י שם שכ"כ בשם שכנה"ג, וצ"ב שאינו שם, ועי' שכנה"ג בציון 388.
  390. לבוש שם ס"ב; עי' ב"ח שם; ט"ז שם; בהגר"א שם.
  391. בית מנוחה דיני נט"י לסעודה ס"א: והכי נהוג עלמא; עי' ערה"ש שם שכ' על הדעה החולקת: כמדומה שהעולם לא תפסו כן.
  392. עי' נחלת צבי שם סק"ג; מג"א שם, לפי מ"ב שם סק"י, ועי' ציונים 388, 389 שי"מ בע"א; עי' א"ר שם סק"ד; פמ"ג שם א"א סק"ד; ברכ"י שם, שכן הסכמת האחרונים; בי"מ שם; דה"ח דיני נט"י לסעודה ס"ב בשם א"ר ופמ"ג.
  393. מ"ב שם; כה"ח שם סק"י.
  394. ערה"ש שם.
  395. שו"ע הרב או"ח סי' קנח ס"ב; מ"ב שם סק"י, בשמו.
  396. מ"ב שם, בשם שו"ע הרב.
  397. עי' ציון 388 ואילך. עי' מ"ב שם.
  398. ציון 2603 ואילך.
  399. להלן ואילך.
  400. מטה משה סי' שסד; כה"ח (פלאג'י) סי' כב אות ט.
  401. ע"ע ברכות הנהנין ציון 112 ואילך.
  402. ע"ע הנ"ל: עיקר וטפל.
  403. שו"ת הרמ"א סי' א; פנים חדשות (ישורון) הל' נט"י ועו"ת סי' קנח סק"א ומג"א סי' ריב סק"ג, בשמו; מטה משה, שכן נהג מורו; מג"א סי' ריב שם, בשם מטה משה שכתב בשם רש"ל; א"ר סי' קנח סק"ד, בשם הרמ"א, והובא במגן גבורים שם אלף המגן סק"ז; כנה"ג או"ח סי' קנח הגה"ט אות ו, בשם פנים חדשות שכתב בשם שו"ת הרמ"א; פר"ח או"ח סו"ס ריב, בשם הרמ"א, ודחה; הגהות רעק"א לדה"ח דיני נט"י לסעודה ס"ג, בשם רמ"א בתשובה ורש"ל; מ"ב סי' קנח סק"י, בשם י"א; כה"ח שם ס"ק כב, בשם הרמ"א ורש"ל.
  404. מ"ב שם, לד' זו.
  405. שו"ת הרמ"א שם; עי' א"ר שם, בשמו, והביא ראיה מהרמב"ם שבציון 344 ואילך, הסובר שחיוב נט"י הוא רק לפת שמברכים עליו המוציא.
  406. עי' שו"ת הרמ"א שם, שיש המחמירים כן ע"פ תר"י ברכות מב ב בדפי הרי"ף; מטה משה שם, במסקנה, ע"פ תר"י שם; שכנה"ג שם אות ב, בשמו; עמק ברכה ח"א עשרה כללים כלל ז בהגה"ה, שכ"מ מרש"י יומא ל א ד"ה לא אמרן ומתר"י ברכות שם, והובא בשל"ה שער האותיות אות הקו"ף - קדושת האכילה (סי' שכא-שכב במהד' יד רמה); מג"א סי' ריב שם, בשם השל"ה; פר"ח שם; א"ר סי' קנח שם, בשם מטה משה ושל"ה ושכ"נ ד' השכנה"ג, והובא במגן גבורים שם; שתילי זיתים שם סק"ה, בשם מטה משה ועוד אחרונים, והשמיט הדעה החולקת; כה"ח (פלאג'י) שם; מ"ב שם, בשם י"א; כה"ח שם, בשם מטה משה ועוד אחרונים, והסכים להם.
  407. עמק ברכה שם, והובא בשל"ה שם (סי' שכא).
  408. עי' ציון 284 ואילך.
  409. עמק ברכה שם, והובא בשל"ה שם.
  410. עי' ציון 518 ואילך.
  411. עמק ברכה שם, והובא בשל"ה שם ובדרישה או"ח סי' ריב סק"א, עיי"ש בדרישה שדחה.
  412. ח"א כלל נו ס"ג, שבפחות מכביצה בלא"ה י"א שאי"צ נט"י (עי' להלן ואילך); מ"ב שם, בשם י"א, ושעה"צ שם, בשם ח"א, ודחה.
  413. מ"ב שם.
  414. מ"ב שם; כה"ח שם.
  415. עמק ברכה ח"א עשרה כללים כלל ז בהגה"ה, והובא בשל"ה שער האותיות אות הקו"ף - קדושת האכילה (סי' שכג במהד' יד רמה).
  416. עי' רמב"ם ברכות פ"ו הי"ח; תר"י ברכות מב א בדפי הרי"ף.
  417. עי' שו"ע או"ח קסג ב, בהגה: כלי שיש לו שינים; דמשק אליעזר חולין פ"ח סי' כ אות ט. וכ"כ דין זה לגבי מזלג בערה"ש או"ח סי' קסג ס"ב וס"ג.
  418. טור שם; שו"ת מטה יוסף או"ח ח"ב סי' יח אות יז, בד' הרמב"ם שם; ערה"ש שם סג ס"ב.
  419. רמב"ם שם; תר"י שם: בכלי הנקרא בלעז מרגפ"א.
  420. עי' רמב"ם שם; תר"י שם; מטה יוסף שם.
  421. מטה יוסף שם.
  422. מגן גבורים סי' קסג אלף המגן סק"ו, בשם מו"ק.
  423. מו"ק שם.
  424. מו"ק שם.
  425. ציון 611 ואילך.
  426. ציון 438 ואילך.
  427. עי' תוס' חולין קז ב ד"ה בלם ורשב"א וריטב"א שם; עי' רמב"ם ברכות פ"ו הי"ח; תר"י ברכות מב א בדפי הרי"ף.
  428. אבוה דשמואל בחולין שם, ורש"י ד"ה לא מסתייה ונ"י (בשיטת הקדמונים) שם, ומסקנת הגמ' שם; רי"ף ברכות שם; רמב"ם שם; טוש"ע או"ח קסג ב.
  429. עי' ציון 351 ואילך.
  430. לבוש שם ס"ב; שו"ע הרב שם ס"ב.
  431. מסקנת הגמ' חולין שם; רי"ף שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  432. עי' רש"י שם ד"ה צריך; עי' נ"י שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  433. שו"ע הרב שם.
  434. שו"ת מטה יוסף ח"ב או"ח סי' יח אות יז.
  435. עי' בה"ג ברכות פ"ו; ראבי"ה סי' אלף קט, בשמו.
  436. לבוש שם.
  437. תר"י שם, והובא בב"י שם וד"מ הארוך שם ופרישה שם סק"ב; רמ"א שם.
  438. דמשק אליעזר חולין פ"ח סי' כ אות ט; מגן גיבורים שם אלף המגן סק"ו, בשמו ובשם שכנה"ג (עי' ציון 440): מגריפה, ועי' ציון 417.
  439. דמשק אליעזר שם; א"ר סי' קסג סק"ז, בשמו.
  440. דמשק אליעזר שם; עו"ת שם סק"ג, בשמו ובשם הלבוש (עי' א"ר שם הלימוד מהלבוש, ודחה); א"ר שם ושכנה"ג שם הגב"י סק"ג, בשם הדמשק אליעזר.
  441. א"ר שם.
  442. מהרש"א חולין קז ב, ע"פ הגמ' שם; הגהות רעק"א לשו"ע או"ח סי' קסג ס"ב, בשמו (כצ"ל, וכ"ה במהד' מ"י, ובמהד' המצויות: במהרש"ל).
  443. ראבי"ה סי' אלף קט, ע"פ בה"ג שבציון 435.
  444. עי' ציון 435. ראבי"ה שם. ולכאו' ללבוש שבציון 436 אין הדין כן, וצ"ב.
  445. ציון 661 ואילך.
  446. עי' ציון 341 ואילך.
  447. חגיגה יח ב; עי' מעשה בר' אמי ור' אסי בחולין קו א; פהמ"ש לרמב"ם הקד' לידים; תוס' חגיגה שם ד"ה כאן; חי' הר"ן חולין שם.
  448. רשב"א שם, והובא בב"י או"ח קנח; חי' הר"ן שם.
  449. עי' ציון 351 ואילך.
  450. תר"י ברכות מא א בדפי הרי"ף, בשם מורו הרב; לבוש שם ס"ו; עו"ת שם סק"ו בשמו; עי' עטרת צבי שם סק"ח; מחה"ש שם סק"ו.
  451. תר"י שם, בשם מורו הרב; לבוש שם; עו"ת שם, בשמו; עי' עטרת צבי שם.
  452. ע"ע תרומות ומעשרות, ועיי"ש שיש החולקים וסוברים שתורמת פירות היא מדאוריתא.
  453. עי' לעיל ציון 287.
  454. מגן גבורים שם אלף המגן סק"כ לד' זו.
  455. מחה"ש שם; מגן גבורים שם לד' זו.
  456. עי' ציון 355.
  457. עי' חי' הר"ן חולין שם; עי' מגן גבורים שם בשמו.
  458. ע"ע תרומות ומעשרות.
  459. ערה"ש שם סי"ב.
  460. עי' ציון 447.
  461. חולין קו א.
  462. סבור מינה בגמ' שם, לד' זו.
  463. גמ' שם.
  464. גמ' שם.
  465. תר"י ברכות מא א בדפי הרי"ף.
  466. לבוש או"ח סי' קנח ס"ו; עטרת צבי שם סק"ח.
  467. לבוש שם; עי' עו"ת שם סק"ו, בשמו.
  468. ערה"ש שם סי"ב.
  469. רש"י חולין שם ד"ה ופליגא.
  470. עי' רי"ף ברכות מא א בדפי הרי"ף ורא"ש חולין פ"ח סי' י, שהשמיטו דעת רבא, וכתב בב"י שם שמשמע שסוברים להלכה כרב נחמן; עי' סדר פסח ארוך מרש"י שבמחז"ו הל' פסח סי' סט, בשם רב עמרם, וסי' סח; עי' סדר ליל פסח שלאחר פי' רשב"ם לפסחים שבכתי"מ, ונדפס בדק"ס סוף מס' פסחים וכ' שכנראה הוא מרבינו שמעיה; רמב"ם ברכות פ"ו ה"ג ופהמ"ש בהקד' לידים; המנהיג הל' פסח סי' נו; סמ"ק סי' קפא; מרדכי ברכות רמז קצב וסוף פסחים בהסדר בקצרה; תוה"א בית ו שער א; קונ' בית יד למאירי ש"ב; קיצור פסקי הרא"ש הלכות קטנות הל' נט"י; טוש"ע שם ה; הל' ברכות לריטב"א פ"ג הט"ו; צדה לדרך מאמר א כלל ג פכ"ה; עי' ס' המנהגים לר"א קלויזנר סי' קז, בשם הר"ר ברוך; יש"ש חולין פ"ח סי' יח; ב"ח שם, בשם רוב הפוסקים; מגן גיבורים שם אלף המגן סק"כ בשם כל הפוסקים; ערה"ש שם.
  471. אהל מועד שער הברכות דרך ה נ"ד.
  472. ע"ע הלכה: על פי מעשה.
  473. עי' אהל מועד שער הברכות דרך ה נ"ד, שהביא המעשה בר' אמי ור' אסי בגמ' שם.
  474. שכנה"ג שם הגב"י אות י.
  475. יש"ש שם. ועי' בשכנה"ג שם מש"כ לדחות דבריו.
  476. ע"ע הלכה כבתראי ציון 6 וע"ע אין הלכה כתלמיד במקום הרב ציון 9 מחלוקת הראשונים באביי ורבא עצמם שנחלקו עם רבותיהם.
  477. יש"ש שם מדיוק הלשון "ופליגא דר"נ".
  478. יש"ש שם, שלא הובא בתחילה ד' ר"נ ואח"כ ד' רבא כסדר המחלוקת.
  479. ע"ע הלכה: על פי מעשה. שכנה"ג שם, ע"פ מעשה בר' אמי ור' אסי בגמ' שם.
  480. סמ"ג עשין כז; ב"י וב"ח שם ויש"ש שם, בשמו, ודחו; מגן גיבורים שם, בשמו, ושהיש"ש דחה דבריו; ס' הנייר סי' כו: ולפירות נטילה לו רשות דנראה כמגסי הרוח, וצ"ב, ועי' בהערת המהדיר שם.
  481. ע"ע הלכה כבתראי: באמוראים. סמ"ג שם.
  482. עי' ציון 470.
  483. הגהת סמ"ק סי' קפא, והובא בב"י וב"ח או"ח סי' קנח וד"מ הארוך שם סק"ב ד"ה הרי זה וביאור המהרש"ל לטור שם, וביש"ש חולין פ"ח סי' יח הובא בשם הסמ"ק.
  484. רמ"א שם ה, ובציון שם שהוא מהגהת סמ"ק; לבוש שם ס"ו; שו"ע הרב שם סי"א; ערה"ש שם סי"ב.
  485. לבוש שם; שו"ע הרב שם.
  486. רמ"א שם, ובציון שם שהוא מהגהת סמ"ק; לבוש שם; עי' שו"ע הרב שם; ערה"ש שם.
  487. א"ר שם ס"ק יד וא"ז שם סק"ז, בד' הלבוש שם, ע"פ שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקח.
  488. לבוש שם.
  489. שו"ע הרב שם.
  490. רמ"א שם, ובציון שם שהוא מהגהת סמ"ק; עי' לבוש שם; עי' שו"ע הרב שם; עי' ערה"ש שם.
  491. עו"ת שם סק"ז, שכן נראה מהרמ"א בציון 490, ושכן מוכח מהלבוש, ולא ביאר ראייתו, ועי' בא"ר שם ס"ק יד.
  492. א"ר שם, בד' הלבוש ושכ"מ מהב"ח שם וצדה לדרך שבציון 495.
  493. יש"ש שם, בד' הסמ"ק, ועי' ציון 483.
  494. עי' ציון 470.
  495. צדה לדרך מאמר א כלל ג פכ"ה.
  496. עי' להלן ואילך על נט"י לברכות. עי' תר"י ברכות מא א בדפי הרי"ף; עי' רשב"א חולין קו א, והובא בב"י או"ח סי' קנח; אהל מועד שער הברכות דרך ה נ"ד; עי' לבוש שם ס"ו; א"ר שם ס"ק יד.
  497. אוהל מועד שם.
  498. עי' ציון 470.
  499. עי' להלן ואילך, על נט"י לאמירת ברכות. עי' תר"י ברכות שם; רשב"א חולין קו א, והובא בב"י או"ח קנח; עי' לבוש שם ס"ו; א"ר שם ס"ק יד.
  500. עי' להלן ואילך. ר"ן פסחים קטו ב (כה א); ב"ח שם ופרישה שם סק"ה, בשם המרדכי (ואינו לפנינו); שו"ע הרב שם סי"א.
  501. עי' ציון 470.
  502. שו"ע הרב או"ח סי' קנח סי"א.
  503. רשב"א חולין קו א, והובא בב"י או"ח קנח; לחם רב שם סק"ב, בשם הרשב"א והב"י.
  504. עי' תוה"ק שבציון 509; עי' שו"ע הרב שבציון 502.
  505. ציון 518 ואילך.
  506. להלן ואילך.
  507. להלן ואילך.
  508. תוה"ק בית ו שער א; נ"י (בשיטת הקדמונים) חולין שם; א"ר סי' קנח ס"ק יב.
  509. תוה"ק שם ורשב"א חולין קז ב; א"ר שם.
  510. עי' ציון 470.
  511. תוה"ק שם ורשב"א שם.
  512. עי' ציון 518 ואילך. תוה"ק שם.
  513. מרדכי ברכות רמז קצב, והובא בב"י או"ח סי' קנח; שו"ע שם ה.
  514. ע"ע תרומות ומעשרות. שו"ע הרב שם סי"א, והוא לכאו' כד' הר"ן שבציון 457, וצ"ב אם הראשונים והאחרונים שבציון 450 מודים לזה.
  515. עי' להלן ואילך. ב"י שם.
  516. עי' שו"ע הרב שם.
  517. ציון הבא ואילך.
  518. עי' ציון 341 ואילך.
  519. עי' תר"י ברכות מא א בדפי הרי"ף; יש"ש חולין פ"ח סי' יח.
  520. ע"ע טֻמאת משקים: המשקים. ב"י או"ח סי' קנח; עי' שו"ע שם ד והגה שם; פרישה שם סק"ג. ועי' ב"י ושו"ע שם שנקט בכלל המשקים את הדם, וע"ע דם (איסור): איסורו וחיובו, ומג"א שם סק"ח.
  521. פסחים קטו א; רי"ף ברכות שם; רמב"ם ברכות פ"ו ה"א; רא"ש פסחים הל' פסח בקצרה; קיצור פסקי הרא"ש הלכות קטנות הל' נט"י; טוש"ע שם; יש"ש שם.
  522. ב"י שם, שכ"ה בין לראשונים שבציון 2695 ובין לראשונים שבציון 2699, ושכ"נ מכלבו סי' כג, ושכן פשוט ; שו"ע שם.
  523. ב"י שם, ע"פ גמ' שם; שו"ע שם.
  524. ב"י שם, ע"פ גמ' שם; רמ"א שם.
  525. תני ר' הושעיא בירו' ברכות פ"ח ה"ב.
  526. פ"מ שם.
  527. רב הונא בירו' שם.
  528. עי' תר"י ברכות מא א בדפי הרי"ף, בשם מורו; רא"ש פסחים הל' פסח בקצרה וחולין פ"ח סי' י; עי' כלבו סי' נ, שכן ד' הר"ש; יש"ש חולין פ"ח סי' יח.
  529. עי' תוס' פסחים קטו א ד"ה כל, בשם הקונ', ודחו; רא"ש פסחים שם; עי' כלבו שם, שכן ד' הר"ש; עי' יש"ש שם.
  530. תר"י ברכות שם, בשם מורו; רא"ש חולין שם.
  531. המנהיג הל' פסח סי' ס.
  532. תר"י ברכות שם, בשם מורו.
  533. רש"י פסחים קטו א ד"ה צריך ורשב"ם שם ד"ה כל שטיבולו ותר"י ברכות שם בשם מורו ורא"ש פסחים שם, ע"פ פרה פ"ח מ"ז; תוס' פסחים שם, בשם הקונ'; כלבו שם, שכן ד' הר"ש.
  534. רשב"ם שם ותר"י שם בשם מורו ורא"ש שם, ע"פ פרה שם; תוס' פסחים שם, בשם הקונ; כלבו שם, שכן ד' הר"ש.
  535. תר"י ברכות שם, בשם מורו.
  536. עי' להלן ואילך.
  537. אהל מועד שער הברכות דרך ה נ"ד.
  538. יש"ש שם.
  539. אהל מועד שם.
  540. יש"ש שם.
  541. תוס' פסחים קטו א ד"ה כל; כ"מ מרי"ו תא"ו נט"ז ח"ו (קמז ג), בשם י"מ.
  542. עי' ציון 295.
  543. עי' ציון 301 ואילך.
  544. תוס' שם.
  545. עי' תוס' פסחים קטו ב ד"ה (קטו א) כל; הגמ"י חמץ פ"ח ה"א, בשם הר"ם.
  546. מנהגים דבי מהר"ם עמ' 25; תשב"ץ קטן סי' צט.
  547. העיטור עשרת הדברות - מצה ומרור, דף קלד טור ג במהד' רמ"י.
  548. תוס' שם.
  549. עי' ציון 464.
  550. עי' ציון 470.
  551. ס' המנהגים לר"א קלויזנר סי' קז, בשם הר"ר ברוך.
  552. רמב"ם ברכות פ"ו ה"א; טוש"ע או"ח קנח ד; יש"ש חולין פ"ח סי' יח; לבוש או"ח סי' קנח ס"ה וסי' תעג ס"ו; שו"ע הרב או"ח סי' קנח ס"ג וסי' תעג ס"ד; מטה יהודה סי' קנח סק"ד; ערה"ש שם ס"ה; מ"ב שם סק"כ.
  553. עי' יש"ש שם; שו"ת מטה יוסף ח"ב או"ח סי' יח אות יח, בד' הרבה ראשונים; מטה יהודה שם, בד' השו"ע; מ"ב שם; כה"ח שם ס"ק יג.
  554. עי' ציון 2699 ואילך.
  555. עי' יש"ש שם; מטה יוסף שם, בד' הב"י או"ח סי' קנח שבציון 2716; עי' מ"ב שם, שכן המנהג; כה"ח שם.
  556. מטה יהודה שם, בד' השו"ע שם ד, ע"פ ב"י שם.
  557. עי' לבוש או"ח סי' תעג ס"ו; ד"ח לרא"ש חולין פ"ח סי' י ס"ק מא; מג"א סי' קנח סק"ח ומטה יוסף שם אות יט ובאה"ט שם ס"ק יא, בשמו; עטרת צבי שם סק"ז ומ"ב שם סק"כ: העולם; שו"ע הרב סי' קנח שם: רוב המון העם במדינות אלו; ערה"ש שם ס"ה.
  558. עי' ציון 548. ד"ח שם; מג"א ומטה יוסף ובאה"ט שם, בשמו; עי' עטרת צבי שם: ואפשר.
  559. ד"ח שם; עי' מג"א שם, בשמו; מטה יוסף ובאה"ט שם, בשמו.
  560. עי' לבוש או"ח סי' תעג ס"ו; עי' ט"ז או"ח סי' תעג סק"ו; מטה יוסף שם; באה"ט שם, בשמו; בהגר"א או"ח סי' קנח ס"ד ד"ה בלא ברכה; שו"ע הרב שם; מטה יהודה שם; ערה"ש שם; מ"ב שם.
  561. שכנה"ג או"ח סי' קנח הגב"י אות ג; מטה יוסף שם.
  562. מטה יהודה שם סק"ד: רוב מנהג העולם.
  563. עי' ברכת הזבח מנחות לא א לתוס' ד"ה שידה.
  564. שו"ת גו"ר או"ח כלל א סי' לז.
  565. להלן ואילך.
  566. ציון 75 ואילך.
  567. עי' מאמר חמץ לרשב"ץ אות קכ; ברכ"י סי' קנח אות ד ואות ז ובה"ל סי' תעו ד"ה פחות מכזית, בשמו.
  568. עי' ציון 380 ואילך. מאמר חמץ שם; ברכ"י סי' קנח שם אות ד ובה"ל סי' תעו שם, בשמו.
  569. ע"ע כרפס ציון 83. מאמר חמץ שם.
  570. ע"ע כרפס ציון 85.
  571. ע"ע הנ"ל ציון 86.
  572. ע"ע הנ"ל ציון 88.
  573. ע"ע הנ"ל ציון 102 ואילך.
  574. ברכ"י סי' קנח אות ז ובה"ל סי' תעג ד"ה פחות מכזית, בד' השו"ע שם ס"ו; מ"ב סי' קנח סק"כ, במהדורה השניה ואילך, בהגה"ה שבתחתית העמ', בד' הטור או"ח סי' תעג ותפו.
  575. מו"ק סי' קנח, שכן דעת כמה פוסקים בסי' תעג; מגן גבורים סי' קנח אלף המגן סק"ז.
  576. מגן גבורים שם.
  577. עי' ציון 528 ואילך.
  578. מטה יהודה סי' קנח סק"ד.
  579. עי' אחרונים שבציון 553; מטה יהודה שם.
  580. אחרונים שבציון 555.
  581. עי' ציון 2699 ואילך.
  582. עי' ציון 369 ואילך מחלוקת הראשונים בשיעורו. מטה יהודה שם.
  583. מטה יהודה שם סק"ג.
  584. עי' ציון 541 ואילך.
  585. מטה יהודה שם סק"ד.
  586. חסד לאלפים או"ח סי' קנח ס"ז; כה"ח שם סק"כ, בשמו; כה"ח (פלאג'י) סי' כב אות ט; מ"ב שם סק"כ, במהדורה השניה, בהגה"ה שבתחתית העמ', וס"ק כו, במהדורה השניה (עי' מאמר חמץ לרשב"ץ (מהד' יצחקי, בתוך קובץ שמוש חכמים ח"ו) בהערת המהדיר שבעמ' קיג), ועי' בציון הבא; כה"ח שם, שיש להחמיר כדעת השו"ע (עי' לעיל ציון 574); חזו"א או"ח סי' כה ס"ק טו; שונה הלכות למ"ב שם סכ"א, ועי' בציון הבא.
  587. מ"ב שם ושם, במהדורה הראשונה ובמהדורה השלישית ואילך (עי' מאמר חמץ שם, בהערת המהדיר). ועיי"ש בבה"ל סי' תעג ד"ה פחות מכזית, שנשאר בצ"ע לדינא.
  588. שו"ת מטה יוסף ח"ב או"ח סי' יח אות ט; שיורי ברכה סי' קנח אות א, ע"פ שו"ע שם ס"ה, ושכן האריכו רבנן בתראי, ושכן הלכה רווחת במקומנו; עי' שו"ע הרב שם ס"ג.
  589. תשו' מר שמואל חכים שבשיורי ברכה שם.
  590. ע"ע טמאת משקים ציון 227 ואילך.
  591. תשו' מר שמואל חכים שם. עיי"ש שהוסיף: כל שכן שאף באיסורי תורה סומכים על התוס' דרבים ומחדדי טפי נינהו.
  592. שו"ת רדב"ז שבציון 594; בית יהודה סי' קנח סק"ה, בשמו.
  593. שו"ת רדב"ז שבציון הבא.
  594. תשובת רבינו שמשון בתשוה"ג שערי תשובה סי' קצג, ע"פ הגמ' שבציון 521: כל שטיבולו, ולא "כל שטובלים", וע"פ הירו' שבציון 525; מאירי ברכות קונ' בית יד, בשם חכמי הצרפתים; שו"ת רדב"ז ח"ד סי' עח, בד' רשב"ם פסחים קטו א ד"ה כל שטיבולו, ולא "כל דבר המטובל" או "כל המטבל", ושכן הוא לד' רש"י שבציון 533 והתוס' שבציון 544, וצ"ב מדוע הדיוק מהרשב"ם והלא הוא לשון הגמ'; כנה"ג או"ח סי' קנח הגה"ט אות ז ומג"א שם סק"ה וא"ר שם סק"ה וא"ז שם סק"ד ובית מנוחה דיני נט"י לסעודה ס"ז ועו"ת שם סק"ה וכה"ח שם ס"ק יד, בשמו; עי' בית יהודה שם סק"ה ד"ה עוד כתב הרדב"ז; עי' א"ז שם וערה"ש שם ס"ז, לגבי הדין שבלהלן ואילך.
  595. שו"ת רדב"ז שם; כנה"ג ובית מנוחה ועו"ת וכה"ח שם, בשמו; עי' פמ"ג שם א"א סק"ה: אפשר.
  596. שו"ת רדב"ז שם; כנה"ג שם וא"ר שם סק"ה ובית מנוחה ועו"ת ובית יהודה וכה"ח שם, בשמו. כעי"ז בקיצור במג"א שם, בשם הרדב"ז.
  597. תשוה"ג מכת"י שבשיורי ברכה או"ח סי' קנח בקו"א, ע"פ ירו' שם, והובא בכה"ח שם; מאירי שם ע"פ ירו' שם; בית מנוחה שם, כיון שכ"כ הגאונים הנ"ל; כה"ח שם, בשמו.
  598. שו"ת רדב"ז ח"ד סי' עח, בשם יש מי שאומר, והסכים לו, ע"פ הראשונים שבציון 528 ואילך, ושכ"ה אף לראשונים שבציון 541 ואילך, וסי' פג; שו"ת מטה יוסף ח"ב או"ח סי' יח אות ט, בשם הרדב"ז וע"פ הגמ' שבציון 521: כל שטיבולו, וע"פ תוה"א ב"ו ש"א: כל שיש בהם משקה או שמטבל אותם במשקה; מטה יהודה שם סק"ה, בשם הרדב"ז ומטה יוסף; עי' שו"ע הרב שם ס"ג.
  599. רדב"ז שם סי' עח, בשם יש מי שאומר, וסי' פג, בשם אחד מהרבנים (ונ' שהוא מר שמואל חכים שבציון 601), ודחה; שיורי ברכה סי' קנח אות א, שכן הורה זקן א', ע"פ הגמ' שבציון 521: כל שטיבולו, ולא "דבר שמטובל במשקה" או "דבר שיש עליו משקה", וע"פ התוס' שבציון 541 ואילך.
  600. רדב"ז שם סי' עח, בשם יש מי שאומר.
  601. רדב"ז שם סי' פג, בשם אחד מהרבנים; תשו' מר שמואל חכים שבשיורי ברכה סי' קנח אות א.
  602. עי' ציון 522. עי' ערה"ש או"ח סי' קנח ס"ז.
  603. תשו' הרב זרחיא גוטא כת"י שהובאה בברכ"י או"ח סי' קנח אות ה, במסקנתו; תשו' כת"י לרב אחד קדוש, שהובאה בברכ"י שם, ע"פ רש"י שבציון 533 ותוס' שבציון 544 ושו"ת רדב"ז ח"ד סי' פג, וע"פ הרא"ש (ועי' ברכ"י (מהד' אביטן) שם, בהערות המהדיר, שאינו ברא"ש אלא בתוה"ק ב"ו ש"א); שע"ת שם סק"ד, בשם ברכ"י שכ' בשם מהר"ז גיטה ואחד קדוש בתשובה כת"י ושכ"מ מהרדב"ז שם; ערה"ש שם, בשם שע"ת.
  604. תשו' הרב זרחיא גוטא שם, לצד זה.
  605. תשו' כת"י לרב אחד קדוש שם, בשם יש מי שהורה, ודחה.
  606. שו"ת רדב"ז ח"ד סי' עח; כנה"ג או"ח סי' קנח הגה"ט אות ה וא"ר שם סק"ה וא"ז שם סק"ד ומג"א שם סק"ה ועו"ת שם סק"ה וברכ"י שם ס"ק יג ומו"ק שם ובאה"ט שם סק"ד, בשמו; עי' פמ"ג שם א"א סק"ה; לבושי שרד לט"ז שם סק"ט, בד' הט"ז שם, במסקנה; שו"ע הרב שם ס"ג; ערה"ש שם ס"ז ומ"ב שם ס"ק יב, בשם המג"א שכ' בשם הרדב"ז.
  607. מו"ק שם, בד' הרדב"ז; מגן גיבורים שם אלף המגן סק"ח, בשם המו"ק; עי' פמ"ג שם: אפשר; עי' ערה"ש שם.
  608. שו"ע הרב שם; עי' מ"ב שם.
  609. שו"ע הרב שם.
  610. כ"מ מא"ר שם סק"ה ופמ"ג שם מ"ז סק"י, בד' הט"ז שם סק"י; מו"ק שם, בד' הט"ז שם; ברכ"י שם, בשם הרב הגדול מהר"ר ישראל בנימין בכ"י, שכ' בד' הב"י, ושהסכימו לו כל רבני מצרים; לבושי שרד לט"ז שם, בד' הט"ז, בהו"א, ודחה. ועי' ערה"ש שם ס"ז, בסוה"ס.
  611. עי' ציון 417. וכ"כ דין זה לגבי מזלג בערה"ש או"ח סי' קנח ס"ז.
  612. עי' רמב"ם ברכות פ"ו הי"ח.
  613. ד"ח לרא"ש חולין פ"ח סי' יז ס"ק עב, ע"פ שו"ע או"ח קסג ב; א"ר שם סק"ג והגהות רעק"א לשו"ע שם, בד' השו"ע שם; ערה"ש שם ס"ב וסי' קנח ס"ז.
  614. עי' שו"ת רדב"ז ח"ד סי' עח (אך עי' בשו"ת גו"ר או"ח כלל א סי' לז, במסקנתו, מש"כ בביאור דבריו); שכנה"ג או"ח סי' קנח הגב"י אות ד, בד' הרמ"א והלבוש שבלהלן (הסוברים שאין מים מצוים לפניו או מאחריו יכול לאכול ע"י כף), ובד' הרדב"ז שם, והסכים להם; עו"ת שם סק"ה, בשמו, והסכים לו; שו"ת מטה יוסף ח"ב או"ח סי' יח אות יז, בד' רשב"א חולין קז ב וב"י שבציון 523 ושבלהלן (אומצא; גם הרשב"א לגבי אומצא.) ויש"ש חולין פ"ח סי' לד, והסכים להם; א"ז שם סק"ד, בשם כנה"ג; באה"ט שם ס"ק יב, בשם כנה"ג ועו"ת ומטה יוסף; ערה"ש שם, בשם באה"ט שכ' בשם כנה"ג.
  615. ערה"ש שם.
  616. שכנה"ג שם; מטה יוסף שם, ע"פ רמב"ם שבציון 419.
  617. עי' ציון 416 ואילך. מטה יוסף שם.
  618. עי' ציונים 528 ואילך, 2695 ואילך.
  619. א"ר שם, בד' הרמב"ם שבציון 612.
  620. עי' ציון 2699 ואילך, ועי' ציון 2716 ואילך, שכן הלכה.
  621. עי' ציון 2720. א"ר שם, בד' שו"ע שבציון 2716.
  622. א"ר שם, בד' שו"ע שבציון 613.
  623. ערך לחם למהריק"ש או"ח קסג ב; הגהות רעק"א שם, בשמו, ודחה; שו"ת גו"ר או"ח כלל א סי' לז; א"ר שם סק"ג, בד' לבוש שם ס"א; מאמ"ר סי' קנח סק"ד, בשם מהריק"ש וגו"ר, ודחה.
  624. עי' להלן. ערך לחם שם; גו"ר שם, במסקנתו: והיותר נכון.
  625. עי' להלן ואילך. ערך לחם שם; גו"ר שם.
  626. עי' ציון 2716 ואילך.
  627. גו"ר שם; א"ר שם, בד' לבוש שבציון 494. ועי' בגו"ר שם, מש"כ בתחי' דבריו לחלק בין דין הרדב"ז לדין המהריק"ש.
  628. עי' שו"ת גו"ר או"ח כלל א סי' לז, בסוף דבריו: ולו יהיה שהדבר תלוי במחלוקת; מטה יהודה סי' קנח סק"ד.
  629. עי' ציון 528 ואילך.
  630. מטה יהודה שם.
  631. עי' אחרונים שבציון 553; מטה יהודה שם.
  632. אחרונים שבציון 555.
  633. עי' ציון 2699 ואילך.
  634. עי' ציון 419. מטה יהודה שם.
  635. עי' ציון 541 ואילך.
  636. עי' מטה יהודה שם. ועי' ציונים 545 ואילך, 2699 ואילך.
  637. עי' מטה יהודה שם.
  638. עי' ציון 612 ואילך.
  639. ערה"ש או"ח סי' קנח ס"ז.
  640. עי' להלן. ערה"ש שם.
  641. עט"ז שם סק"ג.
  642. שכנה"ג או"ח סי' קנח הגב"י אות ג; עו"ת שם סק"ה וא"ז שם סק"ד, בשמו.
  643. עי' להלן ואילך. עי' שכנה"ג שם; עו"ת שם, בשמו.
  644. שכנה"ג שם; עו"ת שם, בשמו.
  645. ציון 416 ואילך.
  646. עי' שו"ת רדב"ז ח"ד סי' פג; עי' ברכת הזבח מנחות לא א לתוס' ד"ה שידה; עי' מג"א סי' קנח סק"ז.
  647. רדב"ז שם, ע"פ רמב"ם שבע' טמאת משקים ציון 87, ועי' ראב"ד שם ציון 88, שחולק; עי' מג"א שם.
  648. רמב"ם שם, ועי' ראב"ד שם שחולק; רדב"ז שם.
  649. רדב"ז שם; ברכת הזבח שם, ע"פ ר"ת בתוס' שם; מג"א שם, בשם הרדב"ז וברכת הזבח.
  650. מג"א שם.
  651. עי' ציון 561 ואילך. עי' ברכת הזבח שם.
  652. ברכת הזבח שם, שכן נוהגים העולם ולא ראה לרבנן קשישאי שנטלו ידיהם לכך.
  653. שו"ת רדב"ז ח"ד סי' פג; מג"א סי' קנח סק"ז.
  654. רדב"ז שם, ע"פ מכשירין פ"ה מ"ט ורמב"ם טו"א פ"ז ה"ד.
  655. מג"א שם.
  656. שו"ע הרב או"ח סי' קנח ס"ט.
  657. עי' ציון 677 ואילך.
  658. שו"ע הרב שם.
  659. עי' להלן.
  660. שו"ע הרב שם.
  661. עי' רמב"ם ברכות פ"ו הי"ח, ע"פ חולין קז ב; עי' ריטב"א שם; עי' ראש יוסף שם, בד' הרשב"א שם.
  662. עי' רמב"ם שם; שו"ת רדב"ז ח"ד סי' עח.
  663. עי' רמב"ם שם.
  664. שו"ת מטה יוסף ח"ב או"ח סי' יח אות יז.
  665. עי' ראש יוסף חולין שם, בד' תוס' ד"ה בלם: אפשר.
  666. עי' להלן ואילך.
  667. ראש יוסף שם.
  668. עי' ציון 528 ואילך.
  669. מטה יהודה סי' קנח סק"ד.
  670. עי' אחרונים שבציון 553; מטה יהודה שם.
  671. עי' ציון 431. עי' מטה יהודה שם.
  672. עי' ציון 541 ואילך.
  673. עי' מטה יהודה שם. ועי' ציונים 545 ואילך, 2699 ואילך.
  674. עי' מטה יהודה שם.
  675. ציון 427 ואילך.
  676. ע"ע טמאת משקים ציון 210.
  677. עי' ציון 656. עי' שו"ע הרב או"ח סי' קנח ס"ט.
  678. הג' חת"ס לשו"ע או"ח סי' קנח למג"א סק"ז.
  679. ציון 646 ואילך.
  680. ציון 656 ואילך.
  681. פרה פי"א מ"ה.
  682. עי' רש"י חגיגה יח ב ד"ה כל הטעון, ע"פ גמ' שבציון 276; תוס' רי"ד חגיגה שם ד"ה כל הטעון, בשם המורה; עי' רע"ב בכורים פ"ב מ"א.
  683. גמ' שם, במסקנא, ורש"י ד"ה כאן באכילה; עי' ריבמ"ץ בכורים שם, בביאור הגמ' שם; עי' פהמ"ש לרמב"ם בכורים שם.
  684. גמ' שם, במסקנא, ורש"י ד"ה באכילה; ריבמ"ץ בכורים שם; עי' פהמ"ש לרמב"ם שם.
  685. עי' ציון 341 ואילך. עי' ר"י מלוניל חגיגה שם.
  686. משנה חגיגה שם. גמ' שם, במסקנא, ורש"י שם.
  687. עי' גמ' שם; ריבמ"ץ בכורים שם; מאירי חגיגה שם, בשם גדולי הרבנים.
  688. משנה בכורים שם. תוס' רי"ד חגיגה שם, בהו"א.
  689. תוס' רי"ד חגיגה יח ב.
  690. עי' תוס' רי"ד שם.
  691. עי' תוס' רי"ד שם.
  692. עי' להלן.
  693. תוס' רי"ד שם ע"פ חגיגה כד ב.
  694. ר' שמואל בשם ר' זעירה בירו' בכורים פ"ב ה"א וחגיגה פ"ב ה"ה. עיי"ש ושם בהו"א של הירו'.
  695. פ"מ בכורים שם.
  696. מאירי שם, והביא ראיה לזה ממשנה חולין לג א.
  697. עי' מאירי חגיגה שם.
  698. מאירי שם. ועי' ריבמ"ץ בכורים שם, שתרי תנאי אליבא דר"מ, דתני ר' שמעון אומר משום ר' מאיר: הידים תחילה לחולין ולמעשר ושניות לתרומה, ומלשונו נ' שגרס כן בירו' בבכורים, ולפנינו בירו' שם וחגיגה פ"ב ה"ה וגמ' חולין לג א: רשב"א משום ר' מאיר: הידים תחילה לחולין ושניות לתרומה.
  699. פהמ"ש לרמב"ם בכורים פ"ב ה"א. ועי' ברע"ב פרה פי"א מ"ה: והלכה כחכמים, וצ"ב.
  700. עי' סמ"ג עשין כז; קונ' בית יד למאירי ש"א; א"ח הל' נט"י סי' יב, בשם הרמב"ם.
  701. ר' יוחנן בברכות יד ב.
  702. תהלים כו ו. ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן בגמ' שם טו א.
  703. עי' רבנו מנוח ק"ש פ"ג ה"א, בשם רבינו יעקב; עי' רא"ש ברכות פ"ט סי' כג; ברכת אברהם לר"א צרפתי ח"ג סי' פ, ע"פ מרדכי ברכות רמז קצה.
  704. רבנו מנוח שם, בטעם הב' בחילוק בין ק"ש לתפילה (עי' ציון 2117 ואילך).
  705. עי' ציון 803 ואילך. עי' תוס' סוטה לט א ד"ה כל.
  706. עי' תוס' שם.
  707. ציון 2062 ואילך.
  708. ציון 2117 ואילך.
  709. ציון 795 ואילך.
  710. ציון 924 ואילך.
  711. ציון 2292.
  712. מעשה הגאונים סי' סב והפרדס לרש"י (עהרענרייך) עמ' קפח, בשם ר' יצחק בר' יהודה; עי' סמ"ג עשין כז; קונ' בית יד למאירי ש"א; א"ח הל' נט"י סי' יב, בשם הרמב"ם.
  713. ר' יוחנן בברכות יד ב.
  714. תהלים כו ו. ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן בגמ' שם טו א.
  715. עמוס ד יב. מעשה הגאונים סי' סב והפרדס לרש"י (עהרענרייך) עמ' קפח, בשם ר' יצחק בר' יהודה: לתפלה וללמוד תורה (עי' להלן), וכעי"ז בשבה"ל תפילה סי' ג, בשמו.
  716. עי' תוס' רא"ש יומא ל א.
  717. עי' ציון 924 ואילך.
  718. תוס' רא"ש שם.
  719. עי' רוקח סי' שסג ופירושי סידור התפילה לרוקח עמ' ב; כ"מ מהאגור סי' ג, בשם הרוקח (אך הלשון קצת צ"ב); עי' בדה"ב לרא"ה ב"ו ש"ה; שו"ת ושב הכהן סי' א, בד' רמב"ם תפלה פ"ד ה"א; עי' כה"ח או"ח סי' רלג ס"ק יג, בד' פרישה שבציון 782.
  720. ע"ע תפלה. עי' רוקח שם; עי' כה"ח שם, בד' פרישה שם.
  721. עי' רבנו מנוח ק"ש פ"ג ה"א, בשם רבינו יעקב; עי' רא"ש ברכות פ"ט סי' כג; ברכת אברהם לר"א צרפתי ח"ג סי' פ, ע"פ מרדכי ברכות רמז קצה. ועי תוס' ישנים יומא ל א, בשם הר"ר אלחנן: נטילה לתפלה מיהא לא מצינו שהצריכו בכל ענין.
  722. עי' ציון 2117 ואילך.
  723. רבנו מנוח שם, בטעם הב' בחילוק בין ק"ש לתפילה.
  724. עי' בדה"ב לרא"ה ב"ו ש"ה; שו"ת מהרי"ל סי' קנד.
  725. שו"ת מהרי"ל שם.
  726. שו"ת מהרי"ל שם, ע"פ הגמ' שבציון 713.
  727. שו"ת מהרי"ל שם.
  728. ציון 739 ואילך.
  729. ציון 761 ואילך.
  730. ציון 2062 ואילך.
  731. ציון 2117 ואילך.
  732. ציון 795 ואילך.
  733. ציון 2883 ואילך.
  734. ציון 2444 ואילך.
  735. ע"ע יום הכפורים: איסור רחיצה.
  736. ציון 831 ואילך.
  737. ציון 924 ואילך.
  738. ציון 2292.
  739. עי' גאונים וראשונים שבציון 929; עי' ראשונים שבציון 745; עי' אחרונים שבציונים 747, 749.
  740. שו"ת מהרי"ל סי' קנד.
  741. עי' מג"א סי' רלג סק"ח; עי' א"ר שם סק"ז; מגן גבורים שם אלף המגן ס"ק יא, בשם מג"א וא"ר; מ"ב שם ס"ק יט.
  742. עי' א"ר שם; מגן גבורים שם, בשם מג"א (עי' בציון הקודם) וא"ר; מ"ב שם.
  743. עי' ציון 2885 ואילך, ועי' ציון 2891 שכן הלכה.
  744. עי' ציון 2892 ואילך.
  745. שו"ת מהרי"ל החדשות סי' א.
  746. עי' ציון 929 ואילך.
  747. ערה"ש שם ס"ה, בד' שו"ת הרא"ש כלל ד ס"א.
  748. ערה"ש שם, ע"פ גמ' ורמב"ם שבלהלן.
  749. מג"א שם.
  750. עי' ציון 2340.
  751. עי' ציון 929 ואילך.
  752. עי' ציון 2486.
  753. אור חדש למעשה רב סי' ג, בד' הגר"א שם.
  754. עי' ציון 940 ואילך.
  755. אור חדש שם, בד' הרשב"א שבציון 944.
  756. ציון 2883 ואילך.
  757. עי' מג"א סי' רלג סק"ח; עי' באה"ט שם סק"ו, בשמו.
  758. עי' ציון 787. עי' מג"א שם; עי' באה"ט שם, בשמו.
  759. קצש"ע סי' סט ס"ד.
  760. ציון 2897 ואילך.
  761. סדר"ע ח"א סי' פד; עי' רא"ש ברכות פ"ט סי' כג; עי' תשובת מהר"ם שבשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' מא ושו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף קכד; עי' רי"ו תא"ו נט"ז ח"ו (קמז ב); עי' טוש"ע או"ח רלג ב; קצש"ע סי' סט ס"ד.
  762. קצש"ע שם.
  763. עי' ציון 2892 ואילך.
  764. עי' ב"י או"ח סי' צב וערה"ש שם ס"ט, בד' הטור שבציון 2892, בשם י"א, והר"ן שם.
  765. עי' ציון 2885 ואילך.
  766. דרישה או"ח סי' צב, בד' הטור, ששם הביא מח' הראשונים אם היסח הדעת מצריך נט"י לתפילה (ומסיק בשם הרא"ש שצריך), אבל בסי' רלג, לגבי תפילת מנחה, השמיט.
  767. עי' דרישה שם.
  768. מהרי"ל הל' תפילה אות י; הגהות מנהגים (טירנא) מנהג של יום חול אות כה, בשם ה"מ; ד"מ או"ח סי' רלג סק"א, בשם המנהגים, ורמ"א שם ב; לבוש שם ס"ב; עי' ח"א כלל ז ס"א, בשם הרמ"א.
  769. עי' להלן ואילך. ד"מ שם, בשם המנהגים.
  770. שעה"צ שם אות כג, כיוון שסתם ידים כשרות לתורה (עי' להלן ואילך).
  771. עי' לבוש שם; מ"ב שם ס"ק יח.
  772. הגהות מנהגים שם, בשם ה"מ; מג"א שם סק"ח, בשם ה"מ הגמ"נ.
  773. עי' הגהות מנהגים שם, בשם ה"מ; מג"א שם, בשם ה"מ הגמ"נ.
  774. ב"מ פה ב. מחה"ש שם סק"ח.
  775. מג"א שם. ועי' א"ר שם סק"ז, שדחה הראיה, ע"פ מהרש"א בח"א ב"מ שם.
  776. שכנה"ג שם הגב"י אות ג, בשם מורי הרב ושאר גדולי הדור; מהרי"ץ בתכלאל עץ חיים בדינים שקודם תפילת מנחה ובמעיל קטון סי' ו ס"ק קטו.
  777. עי' ציון 768 ואילך.
  778. לבוש או"ח סי' רלג ס"ב.
  779. עי' להלן ואילך.
  780. עי' לבוש שם בהג"ה.
  781. ע"ע תפלה.
  782. ע"ע קדוש ידים ורגלים. פרישה שם סק"ו. ולכאו' תלוי במח' הראשונים בטעם תקנת הנטילה לתפילה, עי' לעיל ציון 715 ואילך, ועי' כה"ח שבציון 719 ואילך.
  783. עי' ציון 768. עי' מג"א סי' רלג סק"ח.
  784. מג"א שם: נ"ל; באה"ט שם סק"ו ומגן גבורים שם אלף המגן ס"ק יא, בשמו; ערה"ש שם סט"ו.
  785. ברכות יד ב. מג"א שם, לפי מחה"ש שם.
  786. מחה"ש שם.
  787. עי' מג"א שם; עי' מגן גבורים שם, בשמו.
  788. עי' להלן ואילך.
  789. עי' להלן ואילך.
  790. מג"א סי' רלג סק"ח; א"ר שם סק"ז, בשמו, והסכים לו; באה"ט שם סק"ו ומ"ב שם ס"ק יט, בשם מג"א; עי' ח"א כלל ז ס"א, בשם הרמ"א סו"ס רלג, וצ"ב שאינו שם; מגן גבורים שם אלף המגן ס"ק יא, בשם מג"א וא"ר; ערה"ש שם סט"ו;
  791. עי' להלן ואילך. עי' א"ר שם;
  792. א"ר שם; מ"ב שם;
  793. מג"א שם; באה"ט שם, בשמו;
  794. מ"ב שם;
  795. עי' ראבי"ה ברכות סי' נא, בשם יש מי שאומר; עי' טור או"ח סי' צב, בשם י"א; כ"מ מב"י שם, בד' ר"ן פסחים קטו ב (כה א); עי' פמ"ג או"ח סי' ד א"א סק"א, בד' רא"ש ברכות פ"ט סי' כג.
  796. עי' ראבי"ה ברכות סי' נא; עי' מרדכי ברכות רמז מה והגמ"י תפלה פ"ד ה"ב וטור או"ח סי' צב, בשמו; טור שם, בשם הרא"ש, לפי בה"ל שם ד"ה והסיח: אפשר.
  797. בה"ל שם, לד' זו; ערה"ש שם ס"ד.
  798. כ"מ מרמ"א שם ס"ה; א"ר שם סק"ז, במסקנא; כ"מ מערה"ש שם ס"ט.
  799. עו"ת שם סק"ח, בד' השו"ע שם ה, במסקנא, ובשם הלבוש; א"ר שם וא"ז שם סק"ד, בד' לבוש שם ס"ה וד"ח לרא"ש ברכות פ"ב סי' יא ס"ק לח; מגן גבורים שם אלף המגן סק"י, בשם ל"ח (ד"ח).
  800. מגן גבורים שם, ושכן נראה מא"ר.
  801. ציון 2883 ואילך.
  802. מעשה הגאונים סי' סב והפרדס לרש"י (עהרענרייך) עמ' קפח ושבה"ל תפילה סי' ג, בשם ר' יצחק בר' יהודה; תוס' סוטה לט א ד"ה כל; עי' תוס' רא"ש יומא ל א; עי' קונ' בית יד למאירי ש"א.
  803. ברכות יא ב.
  804. ברכות שם ויד ב.
  805. אגור סי' ג, שכן נראה לו; ד"מ או"ח סי' מז סק"ג, בשמו; רמ"א שם סי"ג; עי' לבוש שם סי"ג; עי' שו"ע הרב שם ס"ט.
  806. עי' ד"מ שם, בשם האגור; רמ"א שם; עי' לבוש שם; שו"ע הרב שם.
  807. אגור שם.
  808. עי' לעיל להלן ואילך.
  809. עי' תוס' שם.
  810. עי' תוס' שם.
  811. עמוס ד יב. מעשה הגאונים סי' סב והפרדס לרש"י (עהרענרייך) עמ' קפח, בשם ר' יצחק בר' יהודה: לתפלה וללמוד תורה (עי' להלן), וכעי"ז בשבה"ל תפילה סי' ג, בשמו.
  812. כ"מ מתוס' רא"ש יומא ל א.
  813. עי' ציון 924 ואילך.
  814. תוס' רא"ש שם.
  815. עי' ציון 805 ואילך.
  816. עי' להלן ואילך. אגור סי' ג.
  817. אגור סי' ג, ע"פ הרא"ש שבע' ברכות השחר ציון 187; עי' ד"מ או"ח סי' מז סק"ד, בשם האגור; רמ"א שם סי"ג; עי' לבוש שם סי"ג; שו"ע הרב שם ס"ט.
  818. לבוש שם; עי' שו"ע הרב שם; מ"ב שם ס"ק לג.
  819. על חיוב נטילה זו, עי' להלן ואילך. עי' קונ' בית יד למאירי ש"ב, בשם הגאונים; עי' ח"א כלל ז ס"ג; שו"ע הרב או"ח סי' ז ס"ב.
  820. על חיוב נטילה זו, עי' להלן ואילך. ח"א שם.
  821. אהל מועד שער הברכות דרך ה נ"ד; פמ"ג או"ח סי' צב א"א סק"ג: אפשר, וסי' ד א"א ס"ק כז; ח"א שם; עי' שו"ע הרב או"ח סי' ז ס"ב; מ"ב סי' ד סק"ס.
  822. עמוס ד יב. שו"ע הרב שם.
  823. בית יד שם, בשם הגאונים.
  824. להלן ואילך.
  825. שו"ת הרשב"א ח"א סי' קנג, בשם ר"י ברצלוני; ע' קונ' בית יד למאירי ש"א וש"ב.
  826. קונ' בית יד למאירי ש"א.
  827. תהלים קלד ב. קונ' בית יד למאירי ש"ב, בשם הגדה.
  828. עמוס ד יב. שו"ת הרשב"א שם, בשם ר"י ברצלוני.
  829. קונ' בית יד למאירי ש"ב.
  830. מג"א סי' קנח סק"ט.
  831. מ"ב סי' ד ס"ק נט, בשם המג"א (עי' בציון הקודם).
  832. שו"ת הרשב"א ח"א סי' קנג; כ"מ מהרא"ש שבע' ברכות השחר ציון 187; בית יד שם; אהל מועד שער הברכות דרך ה נ"ד..
  833. שו"ע הרב או"ח סי' ד ס"ג.
  834. עי' ערה"ש שם סי' צב ס"ט.
  835. עמוס ד יב. שו"ת הרשב"א שם, בשם ר"י ברצלוני.
  836. עי' ציון 830 ואילך.
  837. עי' להלן. קונ' בית יד למאירי ש"ב.
  838. עי' ציון 830 ואילך.
  839. ח"א כלל ז ס"ג. וצ"ב אם ר"י ברצלוני שבציון 835 יודה לזה, או שסובר שצריך רחיצה דוקא.
  840. עי' רמ"א או"ח מז סי"ג; מג"א סי' ד ס"ק כו וסי' קנח ס"ק כו; פמ"ג או"ח סי' ד א"א ס"ק כז ומשב"ז ס"ק טו וסי' קנח א"א ס"ק כו; שו"ע הרב או"ח סי' ד ס"ג וסי' ז ס"ב; ערה"ש או"ח סי' צב ס"ט; מ"ב סי' ד ס"ק נט, בשם המג"א, וסק"ס.
  841. עמוס ד יב. שו"ע הרב סי' ז שם.
  842. להלן ואילך.
  843. עי' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשעח, ע"פ גמ' שבציון 847 ורמב"ם תפלה פט"ו ה"ה; עי' קרי"ס תפלה שם. ועי' בשואל בשו"ת רדב"ז שם שכתב שאין הנטילה מצוה אפי' מד"ס.
  844. קרי"ס שם; עי' לבוש או"ח סי' קכח ס"ז; מ"ב שם ס"ק יט, ע"פ הגמ' שבציון 847.
  845. תהלים קלד ב. לבוש שם; מ"ב שם.
  846. רש"י סוטה לט א ד"ה שלא נטל.
  847. ע"ע נשיאת כפים. גמ' שם; רי"ף מגילה טו ב בדפי הרי"ף; רמב"ם תפלה פט"ו ה"ה; רא"ש מגילה פ"ג סי' כב.
  848. תהלים קלד ב. גמ' סוטה שם; רי"ף ורא"ש מגילה שם; רמב"ם שם.
  849. שמות ל כא.
  850. אונקלוס ותיוב"ע שם. פרוש רבינו סעיד ן' דוד עדני תפלה פט"ו ה"ה.
  851. עי' פרוש ר"ס עדני שם; לבוש או"ח סי' קכח ס"ו; מ"ב שם ס"ק יט.
  852. ע"ע קדוש ידים ורגלים.
  853. דברים י ח. שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשעח.
  854. ע"ע ידים (טומאת ידים). עי' רמב"ם תפלה פט"ו ה"ה.
  855. עי' כס"מ שם; ב"י או"ח סי' קכח.
  856. ערה"ש או"ח סי' קכח סי"ג, בד' רש"י ותוס' שבציון 2811 ואילך, מהכתוב שבציון 845, וצ"ב מה שייך גזה"כ בכתוב מתהלים.
  857. עי' ערה"ש שם, בד' רש"י ותוס' שם.
  858. ציון 2810 ואילך.
  859. ציון 2871 ואילך.
  860. ציון 2853 ואילך.
  861. ציון 2205.
  862. ציון 1444 ואילך.
  863. ע"ע יום הכפורים: איסור רחיצה.
  864. ציון 835 ואילך.
  865. עי' ציון 1444 ואילך.
  866. זוהר ח"ג דף קמו ע"ב.
  867. עי' ב"י או"ח סי' קכח ושו"ע שם ס"ו; שו"ע הרב שם ס"י.
  868. עי' ציון 1446. לבוש שם ס"ז.
  869. לבוש שם; שו"ע הרב שם. ועי' ערה"ש שם סט"ו.
  870. ב"י שם, שכן ראוי לנהוג, ושו"ע שם; בא"ח שנה א' תצוה אות ז; עי' כה"ח שם ס"ק מב.
  871. שכנה"ג שם הגב"י אות ב, שכן המנהג הפשוט בינינו, והובא בא"ר שם ס"ק יא.
  872. ד"מ שם סק"ו ורמ"א שם, שכן המנהג; שו"ע הרב שם, שכן המנהג במדינות אלו; ערה"ש שם, שכן המנהג הפשוט.
  873. רמ"א שם. ועי' ציון 2810 ואילך, מחלוקת ראשונים ואחרונים אם הכהנים יכולים לסמוך על נט"י שחרית.
  874. לבוש שם.
  875. עי' רמ"א שם; לבוש שם.
  876. ב"ח שם; עו"ת שם ס"ק טו א"ר שם ושע"ת שם סק"ט, בשמו; עו"ת שם, בשם כנה"ג (ונ' שכיוון לכנה"ג שבלהלן הגה"ט אות טו לגבי כהנים – שאם נגעו במנעליהם צריכים ליטול ידים קודם שיתפללו); מגן גבורים שם אלף המגן ס"ק יא, בשם ב"ח וא"ר; מ"ב שם ס"ק כג, בשם האחרונים.
  877. על חיוב נטילה זה, עי' להלן ואילך. ב"ח שם; א"ר שם, בשמו; עי' מג"א שם סק"ח, בשמו; מגן גבורים שם, בשם ב"ח וא"ר; עי' שו"ע הרב שם; מ"ב שם ס"ק כג, בשם האחרונים.
  878. על חיוב נטילה זה, עי' להלן ואילך. ב"ח שם; א"ר שם, בשמו.
  879. כה"ח שם.
  880. ע"ע יום הכפורים: איסור רחיצה.
  881. ציון839 ואילך.
  882. להלן ואילך.
  883. עי' ציון 898 ואילך.
  884. ע"ע מים אחרונים.
  885. עי' להלן ואילך.
  886. עי' להלן ואילך.
  887. עי' להלן ואילך.
  888. עי' להלן ואילך.
  889. עי' להלן ואילך.
  890. עי' להלן ואילך.
  891. עי' להלן ואילך.
  892. עי' להלן ואילך.
  893. עי' להלן ואילך.
  894. עי' להלן ואילך.
  895. עי' להלן ואילך.
  896. עי' להלן ואילך.
  897. עי' להלן ואילך.
  898. טור או"ח סי' מו.
  899. ברכות ס ב; רמב"ם תפלה פ"ז ה"ד; טוש"ע או"ח ד א.
  900. עי' ס' חסידים (מרגליות) סי' קנה; רוקח סי' שסג: עיקרה משום שיבתא (עי' ציון 1049); כ"מ ממרדכי ברכות רמז רב: רוח רעה; עי' א"ח הל' נט"י סי' יא: בת מלך (עי' שבת קט ב).
  901. עי' ס' חסידים שם.
  902. עי' להלן ואילך.
  903. ר' נתן בברייתא בשבת קט א, לגירסתנו.
  904. רש"י שם ד"ה בת חורין.
  905. עי' ציון 974 ואילך. ר' מונא בשם ר' יהודה בברייתא בשבת קח ב.
  906. רש"י שם ד"ה יד לעין; ר"י מלוניל שם קט א (לח ב).
  907. רש"י שם קח ב ד"ה תיקצץ הא'; ר"י מלוניל שם.
  908. רש"י שם קח ב ד"ה תיקצץ הב'.
  909. רש"י שם ד"ה תיקצץ הא' ושם קט א ד"ה יד הא'; ר"י מלוניל שם; מאירי שם.
  910. עי' להלן ואילך.
  911. צוואת ר"א הגדול אות י.
  912. עי' ח"א שבציון 915; עי' אחרונים שבציון 1096.
  913. עי' זוהר ח"א דף נג ע"ב; זוהר שם דף קפד ע"ב, והובא בב"י או"ח סי' ד.
  914. זוהר שם, והובא בב"י שם.
  915. ח"א כלל ב ס"א.
  916. ע"ע יום הכפורים: איסור רחיצה.
  917. תנא דבי מנשה בשם רשב"ג ביומא עז ב וחולין קז ב; רמב"ם שב"ע פ"ג ה"ב; טור או"ח סי' תריג.
  918. אביי בגמ' שם ושם.
  919. עי' בה"ג הל' יוה"כ, והובא בערוך ע' שיבתא; עי' רגמ"ה חולין שם; עי' רש"י יומא שם ד"ה מדיחה וחולין שם ד"ה התם; ר' אליקים יומא שם; עי' ראב"ן יומא סי' תיח; עי' שיטת ריב"ב שם (א ב).
  920. עי' רש"י שם ושם; עי' רגמ"ה חולין שם; עי' ראב"ן יומא שם; עי' שיטת ריב"ב שם.
  921. עי' להלן, ועי' להלן שכן הלכה.
  922. עי' להלן ואילך.
  923. מצות ראיה או"ח סי' ד ס"ו ד"ה בארצה"ח.
  924. תשובת רב עמרם גאון בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' מ; רא"ש ברכות פ"ט סי' כג ושו"ת הרא"ש כלל ד סי' א ותוס' רא"ש יומא ל א.
  925. תשובת רב עמרם שם.
  926. רא"ש ברכות שם ושו"ת הרא"ש שם; עי' תוס' רא"ש שם.
  927. תשובת רב עמרם שם.
  928. עמוס ד יב. תשובת רב עמרם שם. וכ"כ בתשובת רב נטרונאי באוצה"ג התשובות סי' שסט ותשובות רנ"ג או"ח סי' ט ושבה"ל תפילה סי' א ותניא רבתי סי' א, אך יכול להתפרש גם טעם שבציון 940 ואילך.
  929. עי' תשובת רב עמרם שם; עי' רא"ש שם ושם.
  930. ר' יוחנן בברכות יד ב.
  931. תהלים כו ו. ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן בגמ' שם טו א.
  932. ערה"ש או"ח סי' ד ס"ד, בד' הרא"ש; עי' מ"ב שם סק"ח, בשם האחרונים. ועי' לבוש שם סי"ד ומג"א שם ס"ק יג, היסוד שמשום רוח רעה אינו צריך ברכה. ועי' בשו"ע הרב שבציון 2475 וסדור הרב שבציון 2407, שסובר שעיקר הברכה היא משום הרוח הרעה.
  933. ע"ע מים אחרונים.
  934. ע"ע מים אחרונים. ערה"ש שם.
  935. עי' להלן ואילך. עי' ארה"ח שם ארץ יהודה סק"ח.
  936. עי' להלן.
  937. עי' להלן ואילך. עי' ארה"ח שם.
  938. עי' ציון 716 ואילך.
  939. ארה"ח שם, בד' הרא"ש.
  940. שו"ת הרשב"א ח"א סי' קצא; אהל מועד שער ק"ש דרך ה נ"ב.
  941. איכה ג כג.
  942. שו"ת הרשב"א שם.
  943. שו"ת הרשב"א שם; עי' אהל מועד שם.
  944. ע"ע קדוש ידים ורגלים. שו"ת הרשב"א שם.
  945. עי' להלן ואילך. שו"ת הרשב"א שם.
  946. עי' ציון 932 ואילך. עי' מ"ב שם סק"ח, בשם האחרונים. ועי' ציון 932.
  947. עי' דרישה או"ח סי' ד סק"א; פמ"ג שם א"א סק"א.
  948. דרישה ופמ"ג שם, שהטעם של הא"ח שבציון 900 וטעם הזוהר שבציון 913 ואילך שני טעמים שונים הם, שלטעם הא"ח הניעור כל הלילה צריך ליטול ידיו, ולטעם הזוהר אינו צריך (ועי' ציונים 1200, 1209 שיש החולקים בד' הזוהר, ולדעתם צריך) והישן ביום, לטעם הא"ח אינו צריך ליטול ידיו ולטעם הזוהר צריך (ועי' ציון 1357 ואילך שיש החולקים בד' הזוהר, ולדעתם אינו צריך); ארה"ח שם המאיר לארץ ס"ק סג.
  949. להלן ואילך.
  950. להלן ואילך.
  951. להלן ואילך.
  952. סדר היום כוונת נט"י; דרך חיים למהר"ם לונזאנו ד"ה ואל תביא, ע"פ זוהר ח"א דף י ע"ב; ברכ"י או"ח סי' א אות א, בשמו; של"ה חולין דרך חיים (סי' קפא במהד' יד רמ"ה); א"ר סי' א סק"ד ועט"ז שם סק"א, בשמו; שו"ע הרב או"ח סי' א ס"ז זכירה לחיים ח"א חי' לזוהר שם, ע"פ זוהר שם, ובשם המקובלים..
  953. דרך חיים שם; ברכ"י שם, בשמו; של"ה שם: שעדיין אינו עומד ממטתו; זכירה לחיים שם, בשם המקובלים.
  954. של"ה שם; שו"ע הרב שם: אע"פ שנשאר.
  955. של"ה שם.
  956. עי' ציון 900 ואילך.
  957. דברים יג יח. סדר היום שם; סדור בית עובד שם, בשמו.
  958. עי' אור צדיקים שבציון 1131.
  959. דרך חיים שם; ברכ"י שם, בשמו; של"ה שם; עי' א"ר ועט"ז שם, בשמו; זכירה לחיים שם, ע"פ זוהר שם, ובשם המקובלים.
  960. עי' סדר היום שם.
  961. שו"ע הרב שם.
  962. של"ה חולין דרך חיים (סי' קפא במהד' יד רמ"ה); א"ר סי' א סק"ד, בשמו.
  963. זכירה לחיים ח"א חי' לזוהר ח"א דף י ע"ב, בשם המקובלים.
  964. עי' ציון 1117 ואילך.
  965. סדור בית עובד (אשכנזי) דיני נט"י שחרית ס"ג, ע"פ תולעת יעקב שבציון 1124 וסדר היום שבציון 957 ואילך.
  966. פתח הדביר ח"א או"ח סי' ד אות א, בד' השל"ה שבציון 952.
  967. עי' להלן ואילך. עי' סדר היום כוונת נט"י.
  968. עי' להלן ואילך. סדר היום שם.
  969. עי' להלן ואילך. סדר היום שם.
  970. עי' להלן ואילך. סדר היום שם.
  971. עי' סדר היום שם;
  972. עי' סדר היום שם; עי' סדור בית עובד (אשכנזי) דיני נט"י שחרית ס"ג, בשמו.
  973. להלן ואילך.
  974. ערוך ע' חסד ב; עי' רש"י שבת קח ב ד"ה לחסודה: ריבדא דכוסילתא, ורש"י ע"ז כז א ד"ה ריבדא דכוסילתא; עי' מאירי שבת קט א.
  975. עי' ערוך ע' גיגית א; רש"י שבת קט א ד"ה לגיגית; עי' מאירי שם; עי' א"ח הל' נט"י סי' ט.
  976. מאירי שם.
  977. ר' מונא בשם ר' יהודה בברייתא שם קח ב; רי"ף שם (לח ב); רא"ש שם פי"ד סי' ג.
  978. רש"י שם ד"ה יד לעין; ר"י מלוניל שם קט א (לח ב).
  979. רש"י שם קח ב ד"ה תיקצץ הא'; ר"י מלוניל שם.
  980. רש"י שם קח ב ד"ה תיקצץ הב'.
  981. רש"י שם ד"ה תיקצץ הא' ושם קט א ד"ה יד הא'; ר"י מלוניל שם; מאירי שם. ועי' ציון 1034, טעם אחר לאיסור הנגיעה בעין קודם נט"י שחרית.
  982. רש"י שם ד"ה יד הב'; מאירי שם.
  983. רש"י שם ד"ה יד הג' וד"ה מעלה; עי' מאירי שם.
  984. מאירי שם (ולכאו' ביאר כן ברש"י שבת קח ב ד"ה תיקצץ הא' וקט א ד"ה תיקצץ, ולא כב"ח שבציון 989 ואילך). וכעי"ז בר"י מלוניל שם, שכולם לפני נט"י שחרית, חוץ מיד לאמה (עי' ציון 987).
  985. מאירי שם.
  986. מאירי שם.
  987. ר"י מלוניל שם, ע"פ ברייתא בנדה יג ב: הרהור; מאירי שבת שם, ע"פ ברייתא בנדה שם.
  988. מאירי שבת שם.
  989. ב"ח שם, בד' רש"י שבת קח ב ד"ה תיקצץ הא' וד"ה תיקצץ הב'.
  990. כ"מ מרש"י שם ד"ה תיקצץ הב'; ב"ח שם.
  991. ב"ח שם, בד' רש"י שם ד"ה תיקצץ הא' וד"ה תיקצץ הב'.
  992. ב"ח שם, שלכן רש"י לא פי' כן.
  993. עי' ב"י או"ח סי' ד, בד' רש"י שבת קט א ד"ה מעלה, בפי' הב'.
  994. ב"י שם, בד' רש"י שם.
  995. ב"י שם, בד' רש"י שם.
  996. רש"י שם, ע"פ ברייתא בנדה יג ב.
  997. רש"י שבת שם.
  998. ערוך ע' גיגית א'.
  999. ב"י שם, בד' רש"י שם.
  1000. מצות ראיה שם ס"ה, בד' השו"ע שם, ביישוב דחיית הב"ח והט"ז שבציון 1009.
  1001. רש"י שם.
  1002. עי' א"ח הל' נט"י סי' ט; ב"ח או"ח סי' ד וט"ז שם סק"ד, בד' רש"י שבת קט א ד"ה מעלה, בפי' הב'.
  1003. ב"ח שם וט"ז שם, בד' רש"י שם.
  1004. ב"ח שם, לד' זו.
  1005. א"ח שם.
  1006. עי' ט"ז שם, ועי' ציון 991.
  1007. ב"ח שם, בתי' הא'.
  1008. ב"ח שם, בתי' הב'.
  1009. ב"ח שם, בדחיית הב"י שבציון 739, בדחייה הא'; ט"ז שם; א"ר שם סק"ג; בהגר"א שם ס"ד ד"ה אפי' כו'.
  1010. ב"ח שם, בדחיית הב"י הנ"ל, בדחייה הב'. ועיי"ש בדחייה הג' מכח הטעם שהביא לב"י לפרש כן.
  1011. רמב"ם אסו"ב פכ"א הכ"ג, ע"פ הגמ' שבע' השחתת זרע ציון 70 ואילך.
  1012. ארה"ח סי' ד ארץ יהודה סק"ד, בד' הרמב"ם. ועי' להלן.
  1013. תוס' יוה"כ יומא עז ב. ועי' אחרונים שבציון 1031 ואילך.
  1014. ר"י מלוניל שם; מאירי שם.
  1015. א"ח הל' נט"י סי' ט. ועי' בארה"ח סי' ד ארץ יהודה סק"ד, שהוא כפי' הא' של רש"י.
  1016. הטור בקיצור פסקי הרא"ש שבת פי"ד סי' ג.
  1017. טור או"ח סי' ד.
  1018. עי' ק"נ לרא"ש שם, בד' טור שם סי' ג ואה"ע סי' כג, עי' בטור שם ושם הפרטים. ועי' ציון 1028.
  1019. ב"י שם, בד' הטור.
  1020. ב"י שם, בד' הטור.
  1021. שו"ע שם ג-ד; לבוש שם ס"ג-ס"ה; ערה"ש שם סט"ו (ועיי"ש שהביא איסור נגיעה בשיכר בסתם, וכתב שכל שכן שלא יגע קודם נטילה, שמכניס רוח רעה לשיכר).
  1022. ק"נ לרא"ש שם סק"ל; יד אהרן (אלפנדרי) או"ח שם בהגב"י; ברכ"י שם אות ב; פמ"ג שם משב"ז סק"ד.
  1023. יד אהרן שם; ברכ"י שם; פמ"ג שם.
  1024. עי' ב"ח שם, בד' הטור, בפי' הא', לשיטתו בציון 989 ואילך בד' רש"י בפי' הא'.
  1025. עי' ב"ח שם, בד' הטור, בפי' הב', לשיטתו בציון 1002 ואילך בד' רש"י בפי' הב'.
  1026. ט"ז שם; א"ר שם סק"ג; עי' בהגר"א שם ס"ד ד"ה אפי' כו'; עי' שו"ע הרב שם ס"ה-ס"ו (עי' ציון 1056).
  1027. עי' ב"ח שם: אפשר; ט"ז שם.
  1028. א"ר שם, שבטור שבציון 1017 השמיטו, משום שמדבר מעטרה ולמטה שאין בו איסור משום קרי, ושכ"מ מהאגודה שבת סי' קכב, או שמדבר אפילו בנשוי, שמותר לו לגעת באמה (ע"ע הנ"ל ציון 74).
  1029. עי' פרישה או"ח סי' מו סק"ה; עי' של"ה חולין, דרך חיים (אות רלו במהדורת יד רמה): סדין או כתונת, והובא בא"ר שם סק"ג; עי' מג"א שם סק"א: מפה.
  1030. עי' של"ה שם, והובא בא"ר שם; עי' מעיו"ט ברכות פ"ט סי' כג סק"ע; ח"א כלל ב ס"ב.
  1031. חסד לאלפים או"ח סי' ד ס"ה, בשם המפרשים.
  1032. דברי חכמים (פוחאוויטשר) מקור חכמה סי' ד סולת בלולה סק"ג; קיצור של"ה חולין דיני נט"י דשחרית, בשמו.
  1033. עי' ציון 977.
  1034. צוואת ר"א הגדול אות י, וחלוק על ר' מונא בשם ר' יהודה בברייתא שבציון 977: יד לעין תקצץ וכו' יד מסמא, עי' ציון 981.
  1035. ציון 70 ואילך.
  1036. ציון 1054 ואילך.
  1037. ציון 1097 ואילך.
  1038. להלן ואילך.
  1039. להלן ואילך.
  1040. ציונים 1193, 1206 ואילך.
  1041. פרישה או"ח סי' מו סק"ה; א"ר שם סק"ג, בשמו; מו"ק סי' ד, וסותר למו"ק שבציון הבא; ארה"ח שם המאיר לארץ ס"ק כו, בשם הדרישה וא"ר ומו"ק.
  1042. כ"מ ממו"ק סי' מו, וסותר למו"ק שבציון הקודם; החיד"א במחב"ר או"ח סי' ד אות ג, ע"פ זוהר ח"א דף קפד ע"ב וקסט ע"ב, ובד' ס' הפרדס לר"א ממונתשון ש"ט פ"ד ובד' אלפסי זוטא ברכות פ"ט ומעיו"ט ברכות פ"ט סי' כג סק"ע ופר"ח או"ח סי' מו ס"א, והחיד"א בברית עולם לס' חסידים סי' קנה ושיורי ברכה או"ח שם, בד' ס' חסידים שם; חסד לאלפים או"ח סי' ד ס"ה; ארה"ח שם, בד' מעיו"ט שם ופר"ח שם ומג"א סי' מו סק"א וט"ז שם סק"א.
  1043. ארה"ח סי' ד לב הארץ ס"ג, ובהמאיר לארץ שם, שהוא משום מח' האחרונים הנ"ל מ"ב שם ס"ק יח, בשמו.
  1044. בא"ח שנה א' תולדות אות טו.
  1045. ציונים 981, 1034.
  1046. ע"ע יום הכפורים: איסור רחיצה.
  1047. תנא דבי מנשה בשם רשב"ג ביומא עז ב וחולין קז ב; רמב"ם שב"ע פ"ג ה"ב; טור או"ח סי' תריג.
  1048. אביי בגמ' שם ושם.
  1049. עי' בה"ג הל' יוה"כ, והובא בערוך ע' שיבתא; עי' רגמ"ה חולין שם; עי' רש"י יומא שם ד"ה מדיחה וחולין שם ד"ה התם; ר' אליקים יומא שם; עי' ראב"ן יומא סי' תיח; עי' שיטת ריב"ב שם (א ב).
  1050. רש"י יומא שם; ר' אליקים שם.
  1051. עי' רש"י שם ושם; עי' רגמ"ה חולין שם; עי' ראב"ן יומא שם; עי' שיטת ריב"ב שם.
  1052. בה"ג שם, והובא בערוך שם; עי' רש"י יומא שם; עי' ר"י מלוניל שם.
  1053. בה"ג שם, והובא בערוך שם; עי' ר' אליקים שם. ועי' ראב"ן חולין סי' רעא באריכות מה הסכנה הבאה לו ומהי רפואתו.
  1054. ליקוטי רבנו טודרוס הלוי שבתוך ס' סם חיים יומא עז ב; ליקוטי המכתם יומא עז ב (נד' בתוך המכתם מגילה לעמבערג תרס"ד).
  1055. עי' ליקוטי רבנו טודרוס שם; עי' ליקוטי המכתם שם. על הנטילה ג' פעמים שמועילה להסיר את הרוח הרעה, עי' להלן ואילך.
  1056. עי' ציונים 986, 991, 1005 ואילך, 1025 ואילך. עי' ח"א כלל ב ס"ב; ארה"ח סי' ד ארץ יהודה סק"ד.
  1057. עי' לב חיים (פלאג'י) או"ח סי' סו; ארה"ח שם.
  1058. עי' ציונים 998 ואילך, 1020 ואילך.
  1059. ארה"ח שם.
  1060. ארה"ח שם, בד' הרמב"ם, לשיטתו בציון 1012.
  1061. עי' ציון 1054.
  1062. עי' ציון 977.
  1063. לב חיים (פלאג'י) או"ח סי' סו, ע"פ א"ח שבציון 1005.
  1064. לב חיים שם.
  1065. ח"א כלל ב סי' ב.
  1066. מצות ראיה או"ח סי' ד ס"ו ד"ה ובשם האריז"ל, וצ"ב מהראשונים שבציון 1055.
  1067. עי' ח"א כלל ב ס"ב; מ"ב סי' ד ס"ק יד, בשמו; לב חיים (פלאג'י) או"ח סי' סו; חסד לאלפים או"ח סי' ד ס"א, בהגהת בן המחבר, בשמו; קצש"ע סי' ב ס"ה; עוד יוסף חי תולדות אות ו, בשם חסד לאלפים שהביא בשם לב חיים; שו"ע הרב שם ס"ו; ארה"ח שם לב הארץ ס"ה, עי' בהמאיר לארץ שם ס"ק לא, שהוא ע"פ יומא עז ב וחולין קז ב, לפירוש רש"י שם; ערה"ש שם סט"ו.
  1068. לב חיים (פלאג'י) שם; חסד לאלפים שם, בשמו; עוד יוסף חי שם, בשם חסד לאלפים שהביא בשם לב חיים; שו"ע הרב או"ח סי' ד ס"ו; ערה"ש שם סט"ו.
  1069. עט"ז שם סק"ד; ס' זכירה דף ד ע"ג; פמ"ג שם משב"ז סק"ז; עי' לב חיים (פלאג'י) סו"ס סז; שו"ע הרב שם במהדו"ת.
  1070. עט"ז שם; ס' זכירה שם; עי' פמ"ג שם; שו"ע הרב שם.
  1071. עי' פמ"ג שם; מ"ב שם סק"י וכה"ח שם ס"ק כב, בשמו; מורה באצבע סי' ב אות ס; כה"ח שם, בשמו; לב חיים שם ורוח חיים או"ח סי' ד אות ז.
  1072. לב חיים שם.
  1073. מורה באצבע שם; לב חיים שם.
  1074. שו"ע הרב שם, והובא בכה"ח שם; דיני הנהגת הבוקר שנוספו בתחי' סדור היעב"ץ במהד' לעמבערג תרס"ד סי' יד; עמודי השלחן לקצש"ע סי' ב סק"ז, בשם היעב"ץ.
  1075. פמ"ג שם, והובא בכה"ח שם; שו"ע הרב שם, והובא בכה"ח שם; דיני הנהגת הבוקר שנוספו בתחי' סדור היעב"ץ שם; עמודי השלחן לקצש"ע שם, בשם היעב"ץ.
  1076. עי' להלן ואילך.
  1077. עי' שו"ע הרב שם, והובא בכה"ח שם.
  1078. דיני הנהגת הבוקר שנוספו בתחי' סדור היעב"ץ שם; עמודי השלחן לקצש"ע שם, בשם היעב"ץ.
  1079. ח"א כלל ב ס"ב; מ"ב סי' ד ס"ק יד, בשמו; הוס' בעל הקצש"ע לדה"ח (מהד' וויען תר"כ) דיני נט"י שחרית ס"ב, בשם א"ר (וצ"ב, שאינו שם); מסגרת השלחן לקצש"ע סי' ב סק"א, בשם א"ר וסדור דה"ח; עמודי השלחן לקצש"ע שם, והסיק שיר"ש יחמיר; ארה"ח שם לב הארץ ס"ה; ערה"ש שם סט"ו.
  1080. עי' ח"א שם; ערה"ש שם.
  1081. ארה"ח למלבי"ם סי' ד לב הארץ ס"ה, ובהמאיר לארץ ס"ק לא, שמקורו ברבנו טודרוס שבציון 1055 (ורב חיים הוא טה"ד, וצ"ל סם חיים); מ"ב שם, בשם ארה"ח; עמודי השלחן לקצש"ע סי' ב סק"ז, בשם המלבי"ם.
  1082. ח"א שם, בשם מורה אחד, לגבי אוכלים; עי' לב חיים שם סי' סז; עי' חסד לאלפים שם, בשמו; עי' עוד יוסף חי שם, בשם חסד לאלפים שהביא בשם לב חיים.
  1083. לב חיים שם; חסד לאלפים שם, בשמו; עוד יוסף חי שם, בשם חסד לאלפים שהביא בשם לב חיים.
  1084. לב חיים שם, ע"פ רבנו טודרוס שבציון 1055; חסד לאלפים שם, בשמו; עוד יוסף חי שם, בשם חסד לאלפים שהביא בשם לב חיים.
  1085. לב חיים שם, ע"פ ב"י יו"ד סי' ו; חסד לאלפים שם, בשמו; עוד יוסף חי שם, בשם חסד לאלפים שהביא בשם לב חיים.
  1086. עי' ס' זכירה דף ד ע"ג; עי' רוח חיים (פלאג'י) או"ח סי' ד אות ז, בשמו; עי' קצור של"ה חולין דיני נט"י דשחרית; שתילי זיתים שם סק"ה ותכלאל עץ חיים למהרי"ץ סדר הנהגת הבוקר, בשמו.
  1087. ס' זכירה שם; עי' רוח חיים שם, בשמו; קצור של"ה שם; שתילי זיתים שם ותכלאל עץ חיים שם, בשמו.
  1088. עי' ציון 1080.
  1089. עי' ח"א כלל ב סי' ב; בה"ל סי' ד ד"ה לא, בד' הפוסקים שאיסור הנגיעה בגיגית היא דוקא קודם נטילה (עי' ציון 1026), ובשם הח"א, ונשאר בצ"ע למעשה, מחמת הדעה החולקת שבציון 1091.
  1090. ח"א שם.
  1091. ארה"ח שם ארץ יהודה סק"ד; בה"ל שם, בשמו, ונשאר בצ"ע למעשה, מחמת הדעה החולקת שבציון 1089.
  1092. פמ"ג או"ח סי' ד משב"ז סק"ד; מ"ב שם סק"י ועמודי השלחן לקצש"ע סי' ב סק"ז, בשמו; לב חיים (פלאג'י) סי' סח; חסד לאלפים או"ח סי' ד ס"א, בהגהת בן המחבר, בשמו; עוד יוסף חי תולדות אות ו, בשם חסד לאלפים שהביא בשם לב חיים; שו"ע הרב שם במהדו"ת.
  1093. פמ"ג שם; מ"ב שם, בשמו.
  1094. עי' לב חיים שם, ע"פ זוהר ח"א דף נג ע"ב; חסד לאלפים שם, בשמו; עוד יוסף חי שם, בשם חסד לאלפים שהביא בשם לב חיים; שו"ע הרב שם.
  1095. עי' להלן. לב חיים שם, ע"פ זוהר שם; עי' שו"ע הרב שם.
  1096. לב חיים שם; שו"ע הרב שם.
  1097. צוואת ר"א הגדול אות י.
  1098. מג"א סי' ד סק"א, בשם סדר היום (וצ"ב מסדר היום שבציון הבא), ודחה, והובא בקיצור במ"ב שם סק"ב; שתילי זיתים סי' ד סק"ב, בשם סדר היום; א"א (בוטשאטש) שם ס"א, בשם האחרונים.
  1099. עי' עו"ת שער התפילה (יג ב); עי' בא"ח שנה א' תולדות אות ו, בשמו; שו"ע הרב או"ח סי' א ס"ז, בשם חכמי הזוהר.
  1100. עי' בא"ח שם.
  1101. סדר היום כוונת נט"י.
  1102. רי"ף; רמב"ם; רא"ש; טוש"ע.
  1103. עי' תוס' ברכות יד ב ד"ה ומנח: בעת שידיו מטונפות; עי' ס' היראה לרבנו יונה; עי' טוש"ע או"ח ח י.
  1104. מג"א סי' ד שם, והובא במ"ב שם, על מה שהביא בשם סדר היום בציון 1098: ובגמ' לא משמע כן; שו"ע הרב סי' א שם: מדין התלמוד.
  1105. מג"א סי' ד שם, ומחה"ש שם סק"א ולבושי שרד שם.
  1106. ר' ישמעאל בן אלישע בברכות נא א, שסח לו סוריאל שר הפנים, וריב"ל שם, שסח לו מלאך המוות. מג"א שם.
  1107. רש"י שם ד"ה אל תטול; פסקי רי"ד שם. ועי' בא"א (בוטשאטש) שם, שהביא יחד דברי הגמ' עם מה שהביא בשם האחרונים בציון 1098, וצ"ב.
  1108. שו"ע הרב סי' א שם.
  1109. ר' ישמעאל בן אלישע בברכות נא א, שסח לו סוריאל שר הפנים, וריב"ל שם, שסח לו מלאך המוות.
  1110. ר' ישמעאל בן אלישע בגמ' שם, שסח לו סוריאל שר הפנים: אחד מדברים הללו (המנויים שם).
  1111. רש"י שם ד"ה אל תטול; פסקי רי"ד שם.
  1112. מצות ראיה או"ח סי' ד למג"א שם סק"א.
  1113. פמ"ג שם א"א סק"א; מ"ב שם סק"ב, בשמו; לבושי שרד למג"א שם סק"א.
  1114. זוהר ח"א דף נג ע"ב.
  1115. פסקי רי"ד שם; מנורת המאור (אלנקוה) פ"כ; פר"ח יו"ד סי' קטז סק"ט ד"ה גרסינן בסוף; מ"ב שם.
  1116. רי"ף; רמב"ם; רא"ש; טוש"ע; ועוד.
  1117. עי' תולעת יעקב סוד נטילת שחרית; שתילי זיתים סי' ד סק"ב, בשמו; פע"ח שער הברכות פ"ה ועו"ת שער התפילה (יג ב); קשר גודל סי' א אות ד; שלמי צבור סדר האשמורת ודיני נט"י אות א; סדור בית עובד (אשכנזי) דיני נט"י שחרית ס"א; מעשה רב (מהד' מוה"ק) סי' ג, בכת"י ר"ס; אור צדיקים סי' א ס"ג, שכן ד' הזוהר (עי ציון 1120); עט"ז סי' א סק"א; בא"ח שנה א' תולדות אות ו, בשם עו"ת; עי' אחרונים שבציונים 1120, 1136;
  1118. עי' תולעת יעקב שם;
  1119. עי' להלן ואילך.
  1120. תולעת יעקב שם; של"ה חולין דרך חיים (סי' קעז במהד' יד רמ"ה), בשם המקובלים; ב"ח או"ח סי' ד, בשם תולעת יעקב שכ' בשם הזוהר, וצ"ב, שלא כתב כן בשם הזוהר; מג"א שם סק"א, בשם ב"ח שכ' בשם תולעת יעקב; עט"ז סי' ד סק"ג, בשם תולעת יעקב שכ' בשם הזוהר; הלכה ברורה (אויערבך), בשם מג"א שכ' בשם ב"ח שכ' בשם תולעת יעקב; שלמי צבור שם, בשם הזוהר; ברכ"י או"ח סי' א אות א, שכ"ה בזוהר דף י ע"ב, לגי' כת"י בס' זוהר מוגה מרבנן קשישאי ואור הלבנה למהר"א אזולאי שם, ושו"ת יוסף אומץ סי' טז אות ב ומראית עין לקוטים סי' יא אות ז, שהיא נוסחא אמיתית; סדור בית עובד שם, בשם תולעת יעקב שכ' בשם הזוהר; עי' שו"ע הרב מהדו"ת סי' א ס"ז, בשם הזוהר;
  1121. תולעת יעקב שם; של"ה שם, בשם המקובלים; ברכ"י שם, שכ"ה בזוהר שם, לגי' כת"י בס' זוהר מוגה מרבנן קשישאי ואור הלבנה למהר"א אזולאי שם; סדור בית עובד שם, בשם תולעת יעקב שכ' בשם הזוהר;
  1122. תולעת יעקב שם; סדור בית עובד שם, בשמו; של"ה שם, בשם המקובלים; דרך חיים (ליפשיץ) סי' נד סי"ג, בשם השל"ה;
  1123. איוב יב ו. תולעת יעקב שם; סדור בית עובד שם, בשמו; עי' פע"ח ועו"ת שם; של"ה שם, בשם המקובלים; דרך חיים שם, בשם השל"ה; עי' בא"ח שם, בשם עו"ת;
  1124. תולעת יעקב שם; סדור בית עובד שם, בשמו; של"ה שם, בשם המקובלים; דרך חיים שם, בשם השל"ה;
  1125. תהלים פא י. סדר היום כוונת נט"י; סדור בית עובד (אשכנזי) דיני נט"י שחרית ס"ג, בשמו;
  1126. שו"ע הרב שם.
  1127. תהלים פא י. סדר היום שם; סדור בית עובד שם, בשמו;
  1128. אור צדיקים שם, שכן ד' הזוהר;
  1129. דברים יג יח. עי' סדר היום שם; עי' סדור בית עובד שם, בשמו; אור צדיקים שם;
  1130. עי' להלן ואילך. סדר היום שם; סדור בית עובד שם, בשמו.
  1131. אור צדיקים שם, שכן ד' הזוהר: הס"א שנקרא אל אחר;
  1132. כעי"ז בזוהר ח"א דף י ע"ב. תולעת יעקב שם; סדור בית עובד שם ס"ב, בשמו;
  1133. אור צדיקים שם;
  1134. ברכ"י או"ח סי' א סק"א: ובגלילותנו חזינן לרובא דעלמא, וכעי"ז ביוסף אומץ שם.
  1135. עי' ב"ח או"ח סי' ד שתמה על השו"ע שהשמיט, למרות שדרכו להביא אף דינים מהזוהר; אור צדיקים סי' א ס"ג, שלא הובא הדין בפוסקים. ועי' ברכ"י סי' א שם, שהשו"ע לא הביאו להלכה כי אינו בזוהר שלפנינו (עי' ציון 1120), ועי' מראית עין שם, שאם היה רואה השו"ע שנמצא בזוהר ובדברי האר"י, ודאי היה מביא הדין.
  1136. ע"ע תוכחה. עי' ב"ח או"ח סי' ד; עי' אור צדיקים שם וארה"ח שם המאיר לארץ ס"ק כב, בשמו, והסכימו לו; עי' דמשק אליעזר חולין פ"ח סי' י אות כט, בתחי' דבריו, ונ' שדחה; שכנה"ג או"ח סי' ד הגה"ט אות ד, בשם ב"ח ודמשק אליעזר; שלמי צבור שם, בשם שכנה"ג שכ' בשם ב"ח; הלכה ברורה שם, בשם ב"ח; א"ר סי' א סק"ד, בשם הב"ח, ותמה;
  1137. עי' סדר היום כוונת נט"י; כ"מ מדרך חיים למהר"ם לונזאנו ד"ה ואל תביא; עי' שו"ת שבו"י ח"ג סי' א, בד' הזוהר; עי' א"ר סי' א סק"ד; עי' שו"ע הרב או"ח סי' ד ס"ז ומהדו"ת סי' א ס"ז.
  1138. שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' יד.
  1139. שו"ת שבו"י ח"ג סי' א, בד' הזוהר.
  1140. סדר היום שם.
  1141. תשובה מאהבה שם.
  1142. מצות ראיה או"ח סי' ד ס"ו ד"ה בארצה"ח, בסו"ד.
  1143. דרך חיים שם.
  1144. עי' דמשק אליעזר חולין פ"ח סי' י אות כט; שו"ת שבו"י ח"ג סי' א; א"ר סי' א סק"ד, בד' לבוש או"ח סי' כה ס"א (והוא הגמ' שבציון 1147) וסי' ח סי"א; שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' יד; שו"ע הרב או"ח סי' א ס"ז: מדין התלמוד; מצות ראיה או"ח סי' ד ס"ו ד"ה בארצה"ח, בד' השו"ע שהשמיט.
  1145. ע"ע גלוי: בזמן הזה.
  1146. ע"ע זוגות ציון 65 ואילך. דמשק אליעזר שם, בד' הב"י: שמא; א"ר סי' א שם, בשמו; ברכ"י שם סק"א ושו"ת יוסף אומץ סי' טז אות ב, בשם א"ר שכ' בשם דמשק אליעזר, ודחה; .
  1147. עי' ר' יוחנן בברכות טו א.
  1148. שבו"י שם.
  1149. תשובה מאהבה שם, בד' הזוהר: ואפשר.
  1150. ע"ע ברכות השחר ציון 190 ואילך.
  1151. מצות ראיה סי' ד שם.
  1152. עי' בר"ר פי"ד סי' י. מצות ראיה שם, בסו"ד.
  1153. שו"ע או"ח ד כג.
  1154. ע"ע ברכות השחר ציון 187 ואילך.
  1155. מצות ראיה שם.
  1156. שבו"י שם, בשאלת השואל, שהעולם אין נזהרין בזה ואף יראים ושלימים בתורה; א"ר שם, שהעולם מקילין בזה ואפי' יודעי דת; תשובה מאהבה שם, שהעולם אין נזהרין.
  1157. עי' ציון 1117 ואילך.
  1158. זכור לאברהם (אלקלעי) ח"א או"ח אות נ, בד' עט"ז סי' א סק"א, ודחה.
  1159. זכור לאברהם שם, במסקנא; כה"ח או"ח סי' ד סק"ד, בשמו.
  1160. עי' ציון 1117 ואילך.
  1161. עי' שו"ת שבו"י ח"ג סי' א, בד' הזוהר.
  1162. ר' שמעון בן אלעזר בברייתא בברכות כה ב, לפי מסקנת הגמ' שם, לענין הרחקה מגרף של רעי ועביט של מי רגלים. שבו"י שם, בד' הזוהר; זכור לאברהם (אלקלעי) ח"א או"ח אות נ, שכמדומה לו יש בספרים, ודחה.
  1163. עי' טוש"ע או"ח פז ג.
  1164. עי' ציון 1137 ואילך.
  1165. שבו"י שם.
  1166. שע"ת סי' א סק"ב;
  1167. עי' ציון 1117 ואילך.
  1168. א"ר סי' א סק"ד, בשם גיסו הרב מוהר"ר יעקב (והוא השבו"י) שסמכו על הסוברים שכל אותו החדר שהמת מונח בתוכו חשוב כד"א.
  1169. עי' ציון 1156.
  1170. א"ר שם.
  1171. עי' ציון 1117 ואילך.
  1172. עי' עט"ז סי' ד סק"ג.
  1173. עט"ז שם; יד אהרן (אלפנדרי) שם בהגה"ט, בשמו, ודחה.
  1174. עי' ציונים 1376 ואילך, 1387 ואילך. יד אהרן שם: בת מלך (עי' ציון 900).
  1175. עי' ציון 1389.
  1176. יד אהרן שם.
  1177. עי' ציון 1117 ואילך.
  1178. ברכ"י או"ח סי' א סק"א, ששמע מרבנן קדישי, וקשר גודל סי' א אות ד; שע"ת סי' א סק"ב, בשמו: נהגו קצת מבעלי נפש; מטה אפרים סי' תריט סכ"ז; סדור בית עובד (אשכנזי) דיני נט"י שחרית ס"ג, בשם ברכ"י; המגיה בשלמי צבור סדר האשמורת ודיני נט"י אות ל, בשם ברכ"י; זכור לאברהם (אלקלעי) ח"א או"ח אות נ, בשם שלמי צבור, שכ' בשם ברכ"י, וח"ג או"ח אות נ, בשם באה"ט ועט"ז ושלמי צבור וברכ"י; פתח הדביר ח"א או"ח סי' ד אות א, בשם ברכ"י, והסכים לו;
  1179. ברכ"י שם; סדור בית עובד שם, בשמו: איסורי שבת; זכור לאברהם ח"ג שם והמגיה לשלמי צבור שם, בשם ברכ"י;
  1180. ע"ע רשות הרבים.
  1181. פתח הדביר שם: חיוב המיתה (עי' להלן).
  1182. עי' פתח הדביר שם: ואולי.
  1183. רוח חיים (פלאג'י) או"ח סי' ד אות א ד"ה אלא דצריך;
  1184. ע"ע רשות הרבים, ושם שאחרוני הפוסקים לא נקטו כן.
  1185. כה"ח או"ח סי' ד סק"ב, ע"פ שאר האחרונים שבלהלן, שלא הזכירו רק לעמוד.
  1186. שע"ת שם; סדור בית עובד (אשכנזי) דיני נט"י שחרית ס"ג;
  1187. סדור בית עובד שם, ע"פ תולעת יעקב שבציון 1124 וסדר היום שבציון 957 ואילך.
  1188. עי' להלן ואילך.
  1189. שע"ת סי' ד סק"א.
  1190. עי' ב"י או"ח סי' ד, בד' הזוהר ח"א דף קסט ע"ב וקפד ע"ב; ב"י שם ובהגר"א שם ד"ה ולהעביר, בד' הרא"ש שבציון 924; ב"י שם, בד' הרשב"א שבציון 944, בצד הא'; מקו"ח (הכהן) שם סק"ו, בד' הזוהר ח"ב דף קעג ע"א; מקדש מלך לזוהר ח"א דף קסט ע"ב, בשם רח"ו, בד' הזוהר שם; אור החמה (אזולאי) לזוהר ח"א דף י ע"ב, בשם רח"ו, בד' הזוהר שם; בהגר"א שם, בד' הזוהר ח"א דף קסט ע"ב וקפד ע"ב; פמ"ג שם א"א סק"א וס"ק יא, בד' הזוהר; מ"ב שם ס"ק כח, בשם הב"י והט"ז (עי' ט"ז שם סק"ט שהביא הב"י), בד' הרא"ש.
  1191. עי' ציון 900 ואילך.
  1192. אור החמה שם, בשם רח"ו.
  1193. ב"י שם ובהגר"א שם, בד' הזוהר שם ושם; אור החמה שם, בשם רח"ו, בד' הזוהר ח"א דף י ע"ב, וקצת צ"ב שסותר לרח"ו שבציון הבא בד' הזוהר במקו"א; פמ"ג שם א"א ס"ק יא, בד' הזוהר; מ"ב שם, לצד זה.
  1194. מקדש מלך שם, בשם רח"ו, בד' הזוהר ח"א דף קסט ע"ב, וקצת צ"ב שסותר לרח"ו שבציון הקודם בד' הזוהר במקו"א.
  1195. עי' ציון 924 ואילך.
  1196. ב"י שם, בד' הרא"ש; עי' מג"א שם ס"ק יא, לצד זה; מ"ב שם, בשם הב"י והט"ז (עי' ציון 1190), בד' הרא"ש.
  1197. עי' ציון 940 ואילך.
  1198. מג"א שם, לצד זה.
  1199. ב"י שם, בד' הרשב"א שבציון 944, בצד הא'.
  1200. ב"י או"ח סי' ד, בד' הרשב"א שבציון 944, בצד הב'; לבוש שם סי"ג, בד' הזוהר ח"א דף קסט ע"א; ב"ח שם, בד' הרא"ש שבציון 924 ובד' הרשב"א שם; בהגר"א שם ד"ה אם היה, בד' הרשב"א שם, וד"ה להעביר, בד' א"ח שבלהלן; פמ"ג שם א"א סק"א וס"ק יא, בד' הא"ח; מ"ב שם ס"ק כח, בשם הב"י והט"ז (עי' ציון 1190), בד' הרשב"א.
  1201. שו"ע הרב שם סי"ג.
  1202. עי' ציון 900 ואילך.
  1203. דרישה שם סק"א, בד' א"ח שבלהלן; מחה"ש שם ס"ק יג, לצד זה.
  1204. מחה"ש שם, לצד זה.
  1205. ט"ז שם סק"י, בד' א"ח שבלהלן; א"ר שם סק"ט, בשם הט"ז.
  1206. בהגר"א שם ד"ה ולהעביר, בד' א"ח שבלהלן; עי' ארה"ח שם לב הארץ סי"ד ומ"ב שם ס"ק לא, בביאור צד זה בספק בשו"ע שם סי"ד (שמקורו בא"ח הנ"ל).
  1207. לבוש שם, בד' הזוהר. כעי"ז בקיצור נמרץ בפמ"ג שם א"א ס"ק יא, בד' א"ח (והובא בעילום שם במ"ב שם, לצד זה), וצ"ב.
  1208. כ"מ מח"א כלל ב ס"ד (וייתכן שהוא טעם נפרד).
  1209. לבוש שם, בד' הזוהר.
  1210. עי' ציון 924 ואילך.
  1211. עי' ציון 1196.
  1212. ב"ח שם, בד' הרא"ש שבציון 924.
  1213. ארה"ח שם ארץ יהודה סק"ח, בביאור הב"ח שבציון הקודם.
  1214. עי' ציון 940 ואילך.
  1215. עי' ב"י שם, בד' הרשב"א שבציון 944, בצד הב'; עי' בהגר"א שם ד"ה אם היה, בד' הרשב"א; עי' שו"ע הרב שם סי"ג, לצד זה; מ"ב שם, בשם הב"י והט"ז (עי' ציון 1190), בד' הרשב"א. בטעם שהב"י לא נקט כן אף בד' הרא"ש, כב"ח שבציון 1212, עי' ט"ז שם סק"ט ומגן גבורים שם שלטי גבורים סק"ה.
  1216. דה"ח דיני נט"י שחרית סי"ז ובה"ל שם ד"ה ויטלם בלא, בד' הרשב"א שם, ע"פ שו"ת הרשב"א ח"א סי' קנג, בשם ר"י ברצלוני.
  1217. ט"ז שם סק"ט, בד' הב"י שם.
  1218. שו"ע או"ח ד יג; לבוש שם סי"ג; דברי חכמים (פוחאוויטשר) מקור חכמה סי' ד ס"ז; ח"א כלל ב ס"ד; עי' שו"ע הרב שם סי"ג.
  1219. רמ"א שם; לבוש שם; ט"ז שם סק"ט ומג"א שם ס"ק יב, לפי א"ר שם סק"ח; עי' דרך חיים (ליפשיץ) סי' נד סט"ז; דברי חכמים שם; ח"א שם; שו"ע הרב שם; שע"ת סי' ד ס"ק יג; מ"ב שם סק"ל, בשמו; ארה"ח שם לב הארץ סי"ג וארץ יהודה סוף סק"ח; מ"ב שם, בשמו; ערה"ש שם סי"ב, בשם יש מהגדולים, ותמה עליהם.
  1220. ע"ע ברכות: בספק. עטרת צבי שם ס"ק יז.
  1221. לבוש שם.
  1222. ב"ח שם; עטרת צבי שם ומג"א שם וא"ר שם וא"ז שם סק"ו ומ"ב שם, בשמו; מעשה רב סי' ב; מ"ב שם, בשמו; ערה"ש שם, בשם הב"ח, ושכן עיקר.
  1223. מקו"ח (הכהן) שם ס"ק יג, לשיטתו בביאור הזוהר לעיל בציון 1190; ברכ"י שם אות ה, בשמו; באה"ט (הקדמון) שם ס"ק יג, בשם האר"י; שתילי זיתים שם ס"ק יח ותפלה לדוד (עמאר) משפט ברכת ענ"י סי' ה, בשם הבאה"ט שכ' בשם האר"י.
  1224. עי' ציון 1218 ואילך.
  1225. עו"ת סי' ד סק"ח: טינף ידיו בלילה; א"ר שם, שמשמע שאף הרמ"א והלבוש בציון 1219 מודים לזה: טינף ידיו; דה"ח דיני נט"י שחרית סי"ז.
  1226. דה"ח שם; כ"מ מחי' רעק"א שם למג"א ס"ק יא; עי' ארה"ח שבציון 893; עי' שלחן הטהור שם ס"י; מ"ב שם סק"ל, בשם הסכמת האחרונים, ובשעה"צ שם אות מא, דהיינו א"ר וח"א (וצ"ב, שאינו בח"א) ודה"ח ורעק"א וארה"ח.
  1227. עי' ארה"ח שם; מ"ב שם, בשם הסמכת האחרונים (עי' בציון הקודם).
  1228. א"ר שם, בד' הב"י; עי' א"ר שם, בד' הרמ"א והלבוש.
  1229. דה"ח שם; בה"ל שם ד"ה יטלם בלא.
  1230. עי' ארה"ח שם; מ"ב שם, בשמו.
  1231. ציון 1403.
  1232. עי' ציון 924 ואילך.
  1233. עי' פמ"ג או"ח סי' ד א"א סק"א, בד' הרא"ש שבציון 725; עי' שו"ע הרב או"ח סי' ד סי"ג, לצד זה; עי' ארה"ח שם לב הארץ ס"א, בד' הרא"ש.
  1234. עי' ציון 900 ואילך.
  1235. עי' פמ"ג שם ומשב"ז סק"א; בה"ל שם ד"ה אם היה, בשם פמ"ג וארה"ח, בד' הרא"ש.
  1236. עי' ציון 940 ואילך.
  1237. פמ"ג שם ושם, בד' הרשב"א שבציון 733; עי' שו"ע הרב שם, לצד זה; עי' ארה"ח שם, בד' הרשב"א.
  1238. ע"ע קדוש ידים ורגלים. פמ"ג א"א שם, בד' הרשב"א.
  1239. עי' פמ"ג שם, בד' הרשב"א; שו"ע הרב שם, לצד זה.
  1240. עי' שו"ע הרב שם; ארה"ח שם; עי' בה"ל שם.
  1241. ארה"ח שם.
  1242. עי' ציון 924 ואילך.
  1243. שו"ת הרא"ש כלל ד סי' א, לפי ב"י או"ח סי' ד; א"ר שם סק"ח, בד' הרא"ש; מ"ב שם ס"ק כז, בד' הרא"ש.
  1244. עי' ב"י שם, בד' הרא"ש; עי' פמ"ג שם א"א ס"ק כז; מ"ב שם סק"ס.
  1245. עי' להלן.
  1246. ע"ע ברכות.
  1247. פמ"ג שם; מ"ב שם. על חיוב נט"י לפני התפילה, עי' להלן ואילך.
  1248. עי' ציון 940 ואילך.
  1249. עי' ד"מ הארוך שם וד"מ שם סק"א* (בחלק ממהד' הטור), בד' שו"ת הרשב"א ח"א סי' קצא; עי' עטרת צבי שם ס"ק טז; א"ר שם.
  1250. עטרת צבי שם.
  1251. עי' ציון 900 ואילך.
  1252. א"ר שם; עי' מ"ב סי' ד ס"ק לד.
  1253. א"ר שם, ע"פ זוהר ח"א דף רז ע"א, שהובא בב"י שם.
  1254. עי' זוהר שם, והובא בב"י שם; לבוש שם.
  1255. ב"י שם, בדיוק ל' הזוהר שם. ועי' מו"ק שם.
  1256. ד"ח לרא"ש ברכות פ"ט סי' כג ס"ק עז, ע"פ סוכה כו ב, ושבמקום שמפורש בגמ' אחרת מהזוהר, הולכים אחר הגמ'; א"ר שם ס"ק יא, בשמו; חסד לאברהם מעין ד נהר מה; דרך חכמה נתיב כ שביל י, בשמו, ובד' בזוהר שם; דברי חכמים (פוחאוויטשר) סדר ק"ש ע"פ האר"י, בסופו, בד' הזוהר שם; א"ר שם ס"ק יא, בשם הד"ח בביאור הגמ', ובשם הדרך חכמה שהביא את החסד לאברהם, ושכן ביאור הזוהר, עיי"ש מש"כ בד' הזוהר ובד' השו"ע; ארה"ח שם ארץ יהדוה סק"י, בד' הזוהר שם.
  1257. עטרת צבי שם ס"ק טז; עי' פמ"ג שם א"א ס"ק יג, בד' הט"ז שם סק"ט.
  1258. כ"מ מעטרת צבי שם.
  1259. עי' פמ"ג שם משב"ז סק"ט.
  1260. א"ר שם סק"ח, בד' הב"י.
  1261. א"ר שם, בד' הב"י.
  1262. עי' ציון 1253 ואילך, ועי' ציון 1256, הסוברים שהוא כשישן יותר משישים נשימות.
  1263. מקדש מלך לזוהר ח"א דף רז ע"א, בשם הרב, בפי' הזוהר שם; תפלה לדוד (עמאר) משפט ברכת ענ"י סי' ה; שתילי זיתים סי' ד ס"ק יט, בשם באה"ט שכ' בשם סדור האר"י (ועי' ציון הבא שבבאה"ט הקדמון כ' שלוש שעות, וצ"ב); ארה"ח שם ארץ יהודה סק"י, שכ"כ הרבה אחרונים.
  1264. ר' זירא בברכות ג ב.
  1265. סוכה כו ב.
  1266. ארה"ח שם, לד' זו.
  1267. באה"ט (הקדמון) שם ס"ק יז, בשם סדור האר"י (ועי' סדור האר"י ר' שבתי ענין סעודת שבת (ד' לעמבערג דף פג ע"ב): טוב לישן שנת צהרים כמו ג' שעות וכו' והוא תענוג גדול לנפש ומעונג שבת הוא); שע"ת שם ס"ק יז, ע"פ פע"ח שער השבת פכ"א: מורי ז"ל, היה ישן אחר סעודות שחרית ב' או ג' שעות ואמר כי השינה מכלל עונג שבת הוא, ודחה; בה"ל שם ד"ה דוד, בשם י"א הא'. ועי' ביאור הראיה מהאר"י ודחייתה בשע"ת ובה"ל שם ומגן גבורים שם סי' רלא אלף המגן סק"ב.
  1268. ערה"ש או"ח סי' ד סי"ז, בשם י"א: כשני שעות.
  1269. מחב"ר קו"א סי' ד אות א, ששמע מת"ח ירא ה' שדקדק כמה פעמים בשינת הסוס, והובא בשע"ת שם; בה"ל שם, בשם י"א הב'.
  1270. ערה"ש שם, בשם י"א.
  1271. שע"ת שם, בד' אלפסי זוטא סוכה פ"ב, ושבסוכה שם וטוש"ע או"ח סי' רלא לא משמע כ; בה"ל שם, בשם י"א הג': מעט יותר משלשה מינוט.
  1272. רב אשי בברכות שם.
  1273. רש"י שם ד"ה מתנמנם.
  1274. ארה"ח שם, בדחיית הראייה שבציון 1264 ואילך.
  1275. עי' ציון 1257 ואילך.
  1276. ציון 2410 ואילך.
  1277. ציון 1308 ואילך.
  1278. ציונים 1345 ואילך, 1360 ואילך.
  1279. עי' ציון 900 ואילך.
  1280. א"ח הל' נט"י סי' יא, בשם י"א, והובא בב"י או"ח סי' ד.
  1281. מחה"ש שם ס"ק יג, בביאור צד זה בספק בשו"ע שם סי"ד (שמקורו בא"ח שם).
  1282. ט"ז שם סק"י, בד' א"ח שם; א"ר שם סק"ט, בשם הט"ז.
  1283. בהגר"א שם ד"ה ולהעביר, בד' א"ח שם; ארה"ח שם לב הארץ סי"ד ומ"ב שם ס"ק לא, בביאור צד זה בספק בשו"ע שם (שמקורו בא"ח שם).
  1284. עי' א"ח שם, שהביא הדעה הקודמת בשם י"א, ומ' שי"ח; עי' שו"ע שם, שכתב הדין בל': יש להסתפק.
  1285. מחה"ש שם, בביאור צד זה בספק בשו"ע שם.
  1286. עי' מקו"ח (הכהן) שם ס"ק יד וס"ק טו, בד' הזוהר ח"א דף נג ע"ב; סדור האר"י ר' אשר סדר הלימוד באשמורת (ד' לבוב דף כא ע"א), בד' הזוהר ח"א דף קסט ע"ב; סדור האר"י ר' שבתי סדר הלימוד באשמורת (ד' לעמבערג דף יז ע"ב), שכן פי' הזוהר בביאור הרח"ו (עי' ציון 1190);
  1287. עי' מקו"ח שם; מחה"ש שם, בביאור צד זה בספק בשו"ע שם.
  1288. עי' ציון 940 ואילך.
  1289. מג"א שם ס"ק יג, בדיוק ל' השו"ע שם, ובד' הרשב"א שבציון 944; מ"ב שם, בד' הרשב"א שם;
  1290. עי' ציון 924 ואילך.
  1291. כ"מ מב"י או"ח סי' ד, בד' הרא"ש שבציון 924; עי' לבוש שם סי"ד.
  1292. עי' ציון 929.
  1293. עי' מקו"ח (הכהן) שם ס"ק יג, וסותר עצמו למקו"ח בציון הבא, וצ"ב; כ"מ ממג"א שם ס"ק יג, בדיוק ל' השו"ע שם; מ"ב שם ס"ק לב.
  1294. מקו"ח שם ס"ק יד, וסותר עצמו למקו"ח שבציון הקודם, וצ"ב.
  1295. שיורי ברכה סי' ד אות א, בשם ס' תרומה חדשה כ"י לחד מרבוואתא קמאי.
  1296. רמ"א בשו"ע או"ח סי' ד סי"ג; לבוש שם סי"ד; סדור האר"י קול יעקב סדר הלימוד (ד' לעמבערג דף טו ע"א), בשם השו"ע (וקצת צ"ב מהשו"ע שבציון הבא); דברי חכמים (פוחאוויטשר) מקור חכמה סי' ד ס"ז; ארה"ח שם לב הארץ סי"ד.
  1297. כ"מ משו"ע שם, שכתב הדין בלשון ספק; מקו"ח (הכהן) שם ס"ק יד; דברי חכמים שם סולת בלולה סק"י, בשמו; שו"ע הרב שם סי"ד.
  1298. עי' ציון 1279 ואילך. שו"ע שם.
  1299. מקו"ח שם, לשיטתו שבציון 1294.
  1300. סדור האר"י ר' אשר סדר הלימוד באשמורת (ד' לבוב דף כא ע"א), בשם השו"ע (וצ"ב מהשו"ע שבציון 1297), והזוהר ח"א דף קסט ע"ב; סדור האר"י ר' שבתי סדר הלימוד באשמורת (ד' לעמבערג דף יז ע"ב), בשם השו"ע (וצ"ב מהשו"ע שבציון 1297), ושכן פי' הזוהר בביאור הרח"ו (עי' ציון 1190); באה"ט (הקדמון) שם ס"ק יג, בשם האר"י בסדור; שתילי זיתים שם ס"ק יח, בשם הבאה"ט שכ' בשם האר"י; דברי חכמים שם, בשם סדור הכתוב ע"פ כתבי האר"י, ושכן מבואר בשו"ע (וצ"ב מהשו"ע שבציון 1297), ושכן פי' הזוהר בביאור הרח"ו (עי' ציון 1190); דרך חיים (ליפשיץ) סי' נד סט"ו, בשם האר"י ור' משה זקוטא, וכ' שהוא דלא כשו"ע; עי' הגהות מוהר"א אזולאי ללבוש שם, ע"פ זוהר פ' ויגש; ארה"ח שם ארץ יהודה סק"ט, בשם ברכ"י שם, שכ' בשם מהר"ח הכהן (אך עי' בברכ"י שם אות ה, שרק הביא בשמו שאין רוח רעה שורה, ועי' ציונים 1297, 1299 שלהלכה במקו"ח נקט שיטול, אבל לא משום רוח רעה, ועי' ציון 1293).
  1301. עי' סדור האר"י ר' אשר שם וסדור האר"י ר' שבתי שם.
  1302. עי' ציון 1296.
  1303. ציון 2420 ואילך.
  1304. ציון 1404.
  1305. עי' ציון 900 ואילך.
  1306. ב"י או"ח סי' ד: נראה.
  1307. ב"י שם: ואפשר, ובד' זוהר ח"א דף רז ע"א.
  1308. עי' ב"י שם ושו"ע שם סט"ו.
  1309. ב"י שם, בד' זוהר שם.
  1310. עי' זוהר שם, והובא בב"י שם; לבוש שם; שתילי זיתים שם, בשמו; דברי חכמים שם.
  1311. ב"י שם, בדיוק ל' הזוהר שם. ועי' מו"ק שם.
  1312. עי' ציון 940 ואילך.
  1313. כ"מ מב"י או"ח סי' ד; לבושי שרד למג"א שם ס"ק יג, בד' המג"א שם בביאור השו"ע שם סי"ד, ע"פ מג"א שם סק"א.
  1314. מג"א שם ס"ק יג, בדיוק ל' השו"ע שם, ובד' הרשב"א שבציון 944; פמ"ג שם א"א ס"ק יג, בדיוק ל' השו"ע שם; מ"ב שם, בד' הרשב"א שם.
  1315. עי' ציון 924 ואילך.
  1316. שו"ת הרא"ש כלל ד סי' א, לפי ב"י או"ח סי' ד; לבוש שם סי"ד.
  1317. ב"י שם; עי' לבוש שם.
  1318. לבושי שרד למג"א שם ס"ק יג, בד' שו"ת הרא"ש שם.
  1319. א"ז שם סק"ז, בד' הלבוש שם. ועי' לבושי שרד שם, מש"כ בד' הט"ז שם סק"א.
  1320. עי' ציון 929.
  1321. עי' מקו"ח (הכהן) שם ס"ק יג, וסותר עצמו למקו"ח בציון הבא, וצ"ב; כ"מ ממג"א שם ס"ק יג, בדיוק ל' השו"ע שם; מ"ב שם ס"ק לב.
  1322. מקו"ח שם ס"ק יד, וסותר עצמו למקו"ח שבציון הקודם, וצ"ב.
  1323. ציון 1263 ואילך.
  1324. עי' ציון 900 ואילך.
  1325. עי' בה"ל סי' ד ד"ה כל הלילה.
  1326. עי' ציון 924 ואילך. עי' בה"ל שם.
  1327. עי' ציון 940 ואילך.
  1328. בה"ל שם: נ"ל.
  1329. איכה ג כג. עי' ציון 940. בה"ל שם.
  1330. רשב"א שבציון 944.
  1331. בה"ל שם.
  1332. עי' ציון 1407 ואילך, שנט"י אינה עוברת אלא בנטילה לסירוגין.
  1333. עי' להלן ואילך.
  1334. תשובת הרא"ש שרעבי שבקונט' שפת אמת, בסו"ס אמת ליעקב, שאלה מא (דף קז ע"א) ודברי שלום שאלה צז.
  1335. תשובת הרא"ש שרעבי שם; .
  1336. עי' נהר שלום (שרעבי) דף כ ע"א.
  1337. הגהת ר"י ניניו לתשובת הרא"ש שרעבי שם.
  1338. הגהת ר"י ניניו שם; שלחן הטהור סי' ד ס"י; בא"ח שנה א' תולדות אות יג.
  1339. עי' הגהת ר"י נינו שם; בא"ח שם.
  1340. עי' הגהת ר"י ניניו שם.
  1341. עי' להלן ואילך.
  1342. ב"י או"ח סי' ד: אפשר; לבוש שם סט"ו; דברי חכמים (פוחאוויטשר) מקור חכמה סי' ד ס"ז;
  1343. ב"י שם: ומיהו יש לדחות.
  1344. ב"י שם, בדיוק ל' הזוהר ח"א דף קסט ע"ב ודף קפד ע"ב.
  1345. עי' ב"י שם, ע"פ זוהר שבציון 1347, ובשו"ע שם סט"ו השמיט, וצ"ב טעמו; לבוש שם סט"ו; שתילי זיתים שם ס"ק יט, בשמו; מג"א שם ס"ק יד, בשם לבוש וסדר היום (ועי' בסדר היום שבציון 1351, וצ"ב); א"ר שם סק"י; באה"ט שם ס"ק יז, בשם לבוש וסדר היום; דברי חכמים שם; שתילי זיתים שם ס"ק יט, בשם הלבוש.
  1346. עי' זוהר ח"א דף רז ע"א, והובא בב"י שם; לבוש שם; שתילי זיתים שם, בשמו; דברי חכמים שם.
  1347. ב"י שם, בדיוק ל' הזוהר שם. ועי' מו"ק שם.
  1348. לבוש שם; שתילי זיתים שם, בשמו; עי' א"ר שם; עי' דברי חכמים שם.
  1349. לבוש שם; שתילי זיתים שם, בשמו; עי' דברי חכמים שם. ועי' אחרונים שבציון 1256, שלכאו' לדעתם הספק הוא רק אם ישן יותר משיעור שישים נשימות.
  1350. ד"ח לרא"ש ברכות פ"ט סי' כג ס"ק עז, ע"פ סוכה כו ב: וכמה שינת הסוס שיתין נשמי.
  1351. סדר היום כוונת נט"י; כנה"ג שם הגב"י סק"י ודרך החכמה נתיב כא שביל א, בשמו.
  1352. עי' פמ"ג שם א"א סק"א, בד' זוהר.
  1353. סדר היום שם; כנה"ג שם ודרך חכמה שם, בשמו; דרך חכמה שם, בד' זוהר ח"ג דף קכ ע"ב; עי' אחרונים שבציונים 1354, 1355; פמ"ג שם, בד' הזוהר.
  1354. דרך חיים למהר"ם לונזאנו ד"ה ואל תביא, בד' זוהר ח"א דף י ע"ב; ברכ"י שם אות ו, בשמו ובשם אור החמה שכ' בשם רח"ו (עי' בציון הבא); שע"ת שם ס"ק יז, בשם ברכ"י שכ' בשם דרך חיים; עי' דרך חכמה שם, בד' זוהר ח"ג שם.
  1355. אור החמה (אזולאי) לזוהר ח"א דף י ע"ב, בשם רח"ו, בד' זוהר שם, וקצת צ"ב שסותר לרח"ו שבלהלן בד' זוהר במקו"א.
  1356. סדר היום שם.
  1357. ד"מ שם סק"ב ופמ"ג שם, בד' א"ח שבלהלן; מקדש מלך לזוהר ח"א דף קסט ע"ב, בשם רח"ו, בד' הוהר שם, ושהוא היפך השו"ע הסובר שיטול משום הספק ולא יברך (עי' להלן שהם דברי הרמ"א בשו"ע), וקצת צ"ב שסותר לרח"ו שבלהלן בד' זוהר במקו"א; תפלה לדוד (עמאר) משפט ברכת ענ"י סי' ה, בד' זוהר ח"א דף נג ע"ב וח"ג דף קיט ע"א.
  1358. א"ר שם ס"ק יא, בד' אגודה סוכה סי' יט; מקדש מלך שם, בשם רח"ו, בדיוק ל' הזוהר שם.
  1359. עי' ב"י או"ח סי' ד וסדר היום כוונת נט"י ולבוש שם סט"ו ועטרת צבי שם ס"ק יט וט"ז שם ס"ק יא ופמ"ג שם א"א סק"א ומ"ב שם ס"ק לד.
  1360. לבוש או"ח סי' ד סט"ו; דברי חכמים (פוחאוויטשר) מקור חכמה סי' ד ס"ז; עי' מג"א שם ס"ק יד, בשם לבוש וסדר היום, ועי' להלן (שבסדה"י לא כתב כן – הפנייה למקום שבו מצויינת הסתירה בין המג"א בשמו וכו'); עי' באה"ט שם ס"ק יז, בשם לבוש וסדר היום; הגהת הר"י ניניו לתשובת הרא"ש שרעבי שבציון 1364; ערה"ש שם סי"ג; עי' מ"ב שם ס"ק לד.
  1361. עי' כנה"ג שם הגב"י אות י, שהביא להלכה סדר היום שבציון 1351; ד"ח לרא"ש ברכות פ"ט סי' כג ס"ק עז, ע"פ סוכה כו ב: וכמה שינת הסוס שיתין נשמי, ושהלבוש בציון הקודם נמשך אחר לשון הזוהר, וסותר לדבריו שם סט"ז על השינה ביום, ושבמקום שמפורש בגמ' אחרת מהזוהר, הולכים אחר הגמ'; א"ר שם ס"ק יא וארה"ח שם ארץ יהודה ס"ק סד, בשמו.
  1362. רמ"א שם סט"ו; ח"א כלל ב ס"ד; ארה"ח שם לב הארץ סט"ו. וצ"ב טעמם.
  1363. שו"ע הרב שם סט"ו.
  1364. עי' נהר שלום (שרעבי) דף כ ע"ב; תשובת הרא"ש שרעבי שבקונט' שפת אמת, בסו"ס אמת ליעקב, שאלה מא (דף קז ע"א).
  1365. הגהת ר"י ניניו לתשובת הרא"ש שרעבי שם.
  1366. הגהת ר"י ניניו שם; בא"ח שנה א' תולדות אות יג.
  1367. עי' הגהת ר"י נינו שם; בא"ח שם.
  1368. עי' הגהת ר"י ניניו שם.
  1369. ציון 1405.
  1370. ציון 1263 ואילך.
  1371. עי' להלן: הברכה, וע"ע ברכת המצוות.
  1372. ע"ע חציצה: בנטילת ידים.
  1373. ר"ח שם, ובד' וילנא הוגה כדלפנינו.
  1374. ר"ח שבת קט א; ערוך ע' בת חורין.
  1375. ברייתא שם.
  1376. ברייתא שבת קט א, לגירסתנו.
  1377. מאירי שם; טור או"ח סי' ד.
  1378. רש"י שם ד"ה בת חורין; עי' מאירי שם; טור שם; עי' א"ח הל' נט"י סי' יא.
  1379. מאירי שם.
  1380. רש"י שם ד"ה ומקפדת.
  1381. מאירי שם; עי' טור שם; עי' א"ח שם.
  1382. רש"י שם ד"ה ומקפדת.
  1383. רש"י שם; מאירי שם; עי' טור שם; עי' א"ח שם. ועי' מצת שמורים שער הברכות ד"ה וסדר נטילה, טעמים ע"פ הקבלה מדוע הרוח מקפידה עד שיטול ג' פעמים דוקא.
  1384. ברייתא שבת קט א, לגי' ערוך ע' בת חורין וכתי"מ.
  1385. ר"ח שבת שם: העין, ובד' וילנא הוגה: גב העין; ערוך שם.
  1386. מיוחס לר"ן שם, בשם ר"ח.
  1387. ס' הנייר סי' כו; מרדכי ברכות רמז רב; מאירי שבת קט א; טוש"ע או"ח ד ב.
  1388. עו"ת שם סק"ד; מ"ב שם סק"י.
  1389. עו"ת שם; ט"ז שם סק"ג; מ"ב שם.
  1390. רי"ף; רמב"ם תפלה פ"ד ה"ב; רא"ש. ועי' סדור רס"ג עמ' פח.
  1391. עי' לח"מ שב"ע פ"ג ה"ב וארה"ח סי' ד ארץ יהודה סק"ד, בד' הרמב"ם.
  1392. מרכה"מ (חעלמא) שם, בד' הרמב"ם.
  1393. לח"מ שם, בד' הרמב"ם; ארה"ח שם, בד' הרמב"ם, ושהוא כיש"ש שבציון הבא. ועי' בלח"מ ומרכה"מ שם שתמהו מדוע בשב"ע שם פסק להלכה שאשה נוטלת ידה ביוה"כ ומאכילה לתינוק, וביומא עז ב וחולין קז ב מובא שהדין הוא משום שיבתא, ופירש רש"י ביומא שם ד"ה מדיחה וחולין שם ד"ה התם דהיינו רוח רעה. ועי' בארה"ח שם שיישב דהיינו מפני שהרמב"ם דרכו להעתיק להלכה הדינים הנמצאים בתלמוד, ונפק"מ אם יש מקום שעדיין שורה שם רוח רעה.
  1394. יש"ש חולין פ"ח סי' י וסי' לא.
  1395. עי' ציון 295.
  1396. יש"ש שם סי' לא.
  1397. מעשה רב סי' ה; מ"ב סי' ד סק"י, בשמו; קב הישר פי"ג; תכלאל עץ חיים למהרי"ץ סדר הנהגת הבוקר, בשם היכל הקודש (וצ"ב שבהיכל הקודש פ"ג כותב שיערה ג' פעמים) וקב הישר; כה"ח שם סק"ח, שכן נוהגים אנשי מעשה ושכן ראוי לנהוג, כדי לצאת מידי המחלוקת שבציון 2312 ואילך.
  1398. מעשה רב שם; מ"ב שם, בשמו; קב הישר שם; עי' תכלאל שם, בפירוש; עי' כה"ח שם.
  1399. כה"ח שם.
  1400. 1073 תכלאל שם סדר הנהגת הבוקר, בשם היכל הקודש וקב הישר, וצ"ב שבהיכל הקודש שם כותב שיערה ג' פעמים (עי' ציון 1072) ובקב הישר שם שיערה על כל יד בנפרד ד' פעמים.
  1401. עי' ציונים 1387, 1397.
  1402. עי' ציונים 1218, 1222.
  1403. יד אהרן (אלפנדרי) או"ח סי' ד בהגב"י ותפלה לדוד (עמאר) משפט ברכת ענ"י סי' ה, בשם האר"י; דברי חכמים (פוחאוויטשר) מקור חכמה סי' ד ס"ז; ח"א כלל ב ס"ד; קצש"ע סי' ב ס"ח; ארה"ח סי' ד לב הארץ סי"ג; מ"ב שם ס"ק כט, בשם האחרונים.
  1404. עי' ציונים 1280 ואילך, 1296 ואילך. עו"ת שם סק"ט; דברי חכמים שם; עי' שו"ע הרב שם סי"ד; קצש"ע שם; באה"ט שם ס"'ק טז, בשם עו"ת ויד אהרן (עי' ציון 1403); עי' מ"ב שם, בשם האחרונים.
  1405. עי' ציון 1354 ואילך. דברי חכמים שם; ח"א שם; שו"ע הרב שם סט"ו; קצש"ע שם; עי' מ"ב שם, בשם האחרונים.
  1406. עי' ציונים 1387, 1397.
  1407. עי' שעה"כ דרושי ברכות השחר ופע"ח שער הברכות פ"ה ועו"ת שער התפילה (יג ב), ושכן נמצא בזוהר כת"י (בפע"ח מבואר שמוסב על זה); עי' שו"ע האר"י הל' נט"י דשחרית ס"ב; עט"ז סי' ד סק"ד; עי' מג"א שם סק"ז, בשם הכתבים; ח"א כלל ב ס"א, בשם י"א; דה"ח דיני נט"י דשחרית ס"ו, בשם מג"א שכתב בשם הכתבים; ערה"ש שם סט"ו; מ"ב שם סק"י, ובשעה"צ אות טז שהוא בשם מג"א וח"א ודה"ח.
  1408. ב"י או"ח סי' ד, ביישוב הזוהר עם הזוהר, ביישוב הב', ומלשונו ומהד"מ הארוך שם שהביא רק יישוב זה, משמע שהוא מסקנת דבריו, ועי' להלן היישוב הא'; ד"מ הארוך שם, בשמו; שעה"כ ופע"ח ועו"ת שם; עי' שו"ע האר"י שם; עי' עט"ז שם, בשמו; מצת שמורים שער הברכות ד"ה וסדר נטילה; לבוש שם ס"י; ח"א שם; דה"ח שם, בשם מג"א שכתב בשם הכתבים (עי' ציון 1407); ערה"ש שם.
  1409. לבוש שם. ועי' בסדר היום כוונת נט"י, טעם ע"פ הקבלה, ונרמז בשו"ע הרב שם ס"י.
  1410. ב"י שם; ד"מ הארוך שם, בשמו; שעה"כ ופע"ח ועו"ת שם; עי' שו"ע האר"י שם; עי' עט"ז שם, בשמו; מצת שמורים שם; לבוש שם; ח"א שם; דה"ח שם, בשם מג"א שכתב בשם הכתבים (עי' ציון 1407); ערה"ש שם.
  1411. עי' שו"ע הרב או"ח סי' ב ס"ד וס"ו וסי' ד ס"י.
  1412. ע"ע ימין: במקום של כבוד וחשיבות. ערה"ש שם.
  1413. לבוש שם.
  1414. סדר היום שם. ועי' בלבוש שם טעם נוסף ע"פ הקבלה.
  1415. ב"י שם; ד"מ הארוך שם, בשמו; שעה"כ ופע"ח ועו"ת שם; עי' שו"ע האר"י שם; עי' עט"ז שם, בשמו; מצת שמורים שם; ח"א שם; דה"ח שם, בשם מג"א שכתב בשם הכתבים (עי' ציון 1407); ערה"ש שם.
  1416. שעה"כ ופע"ח ועו"ת שם; עי' שו"ע האר"י שם; עי' עט"ז שם, בשמו; עי' ח"א שם.
  1417. עי' שעה"כ שם; עי' עו"ת שם; שו"ע האר"י שם; עט"ז שם, בשמו; מג"א שם, בשם הכתבים.
  1418. שעה"כ שם; עי' פע"ח שם. ועי' מצת שמורים שם, טעם ע"פ הקבלה מדוע הרוח מקפידה בדילוג בסירוגין דוקא.
  1419. סדר היום כוונת נט"י; קב הישר פי"ג.
  1420. זכור לאברהם (אלקלעי) ח"א או"ח אות נ; חסד לאלפים או"ח סי' ד סק"ג; ארה"ח סי' ד לב הארץ ס"י; יפה ללב ח"א או"ח סי' ד סק"ז, בשם זכור לאברהם וחסד לאלפים וארה"ח.
  1421. סדור יעב"ץ דיני נט"י; פתח הדביר ח"א או"ח סי' ד אות ה; עי' תכלאל עץ חיים למהרי"ץ סדר הנהגת הבוקר, בשם מהריצ"ע, ודחה, שודאי העושה כדעת האר"י יוצא ידי חובת סדר היום, כיון שסו"ס נוטל כל יד ג' פעמים, ומכל מקום סיים שהמחמיר תע"ב; יפה ללב שם, בשם סדור יעב"ץ ופתח הדביר, והסכים להם; כף החיים (פלאגי') סי' ח אות כב.
  1422. עי' ציונים 1387, 1397.
  1423. סדור הרב סדר הנטילה.
  1424. עי' סדור הרב שם.
  1425. עי' להלן ואילך. עי' סדור הרב שם.
  1426. פמ"ג או"ח סי' ד א"א סק"ד; עי' מ"ב שם ס"ק יז.
  1427. להלן ואילך.
  1428. שו"ע הרב מהדו"ת או"ח סי' ד ס"א וסדור הרב סדר הנטילה.
  1429. שו"ע הרב שם וסדור הרב שם.
  1430. עי' להלן ואילך.
  1431. תהלים כו ו. שו"ע הרב שם וסדור הרב שם.
  1432. עי' סדור הרב סדר הנטילה.
  1433. סדור הרב שם. על חיוב נטילה לאחר עשיית צרכים, עי' להלן ואילך.
  1434. סדור הרב שם. על חיוב נטילה זו, עי' להלן ואילך.
  1435. סדור הרב שם. על חיוב נטילה זו, עי' להלן ואילך.
  1436. סדור הרב שם.
  1437. עי' להלן ואילך.
  1438. על מהותו, עי' להלן ואילך. רמב"ם תפלה פט"ו ה"ה; טור או"ח סי' קכח, בשמו; שו"ע שם ס"ו; לבוש שם ס"ז; שו"ע הרב שם ס"ח.
  1439. ע"ע קדוש ידים ורגלים. רמב"ם שם; טור שם ועו"ת שם ס"ק יג ומ"ב שם ס"ק כא, בשמו; לבוש שם; עטרת צבי שם סק"ח; שו"ע הרב שם.
  1440. ע"ע נשיאת כפים.
  1441. לבוש שם.
  1442. להלן ואילך.
  1443. עי' להלן והלאה. עולת ראיה ח"ב במלואים שבסוה"ס, שכן היה מנהג הראי"ה קוק.
  1444. עי' ב"י או"ח סי' שכח; שו"ת מהר"י הלוי (ונציה שצ"ב) כלל ה סי' לט, בשאלת השואל; שו"ע הרב או"ח סי' קכח ס"י; ערה"ש שם סט"ו.
  1445. זוהר ח"ג דף קמו ע"ב, והובא בב"י שם; ב"י שם, ששמע שכן נהגו בספרד; שו"ע שם ס"ו; לבוש שם ס"ז; עי' ב"ח שם, בשם מחזור ישן, בשם מהר"י מולין, והובא בט"ז שם סק"ג* ועטרת צבי שם סק"ט ועטרת זקנים שם; פרישה שם סק"ה, בשם הזוהר; שו"ת מהר"י הלוי שם, בשאלת השואל, בשם קצת מקומות; שו"ע הרב שם; דה"ח הל' נשיאת כפים ס"ג; ערה"ש שם סי"ד וסט"ו.
  1446. זוהר שם, והובא בב"י שם, ובקיצור בב"ח שם; עי' לבוש שם; עי' שו"ע הרב שם;
  1447. זוהר שם, והובא בב"י שם; לבוש שם; שו"ע הרב שם.
  1448. עי' זוהר שם, והובא בב"י שם; שו"ע הרב שם.
  1449. ע"ע בית המקדש: שמירתו.
  1450. ע"ע הנ"ל ציון 436 ואילך.
  1451. ערה"ש שם סט"ו, בטעם הב'.
  1452. ע"ע נשיאת כפים. פר"ח שם ס"ו.
  1453. ב"ח או"ח סי' קכח, בד' מהר"י מולין שבציון הבא, והובא בשכנה"ג שם הגב"י אות ג.
  1454. ע"ע בכור אדם.
  1455. ב"ח שם, בשם מחזור ישן, בשם מהר"י מולין, והובא בט"ז שם סק"ג* ועטרת צבי שם סק"ט ועטרת זקנים שם ושכנה"ג שם; חסד לאלפים שם ס"ג; בא"ח שנה א' תצוה אות ז.
  1456. ע"ע הנ"ל: בכור לכהן. ב"ח שם, בד' מהר"י מולין שבציון הקודם, והובא בשכנה"ג שם וא"ר שם סק"י ומג"א שם סק"ז, ועי' בשכנה"ג שם שכן הנהיג באיזמיר; עטרת זקנים שם, שכ"כ בתשובה אחת; דה"ח הל' נשיאת כפים ס"ג; חסד לאלפים שם; כה"ח (פלאג'י) סי' טו אות עא; בא"ח שם.
  1457. מחה"ש שם סק"ז.
  1458. עי' מג"א שם; מחה"ש שם.
  1459. כה"ח שם סק"מ, שכ"מ מהזוהר שם, ושלא ראה מי שנוהג כדברי האחרונים שבציון הקודם.
  1460. שכנה"ג שם, שכן כתב בתשובה ע"פ הזוהר שבציון 1445; א"ר שם, בשמו; דה"ח שם, בשם א"ר; חסד לאלפים שם; בא"ח שם.
  1461. מטה משה סי' רס; שו"ע או"ח קנח יב; לבוש שם סי"ב;
  1462. עי' טור או"ח סי' קנח;
  1463. רמב"ם ברכות פ"ו ה"כ;
  1464. תשובת רב האי בתשוה"ג שע"ת סי' קצו.
  1465. סוטה ד ב;
  1466. גמ' שם; רמב"ם שם ה"כ: כאוכל; טוש"ע או"ח קנח יב.
  1467. יחזקאל ד יג. גמ' שם; טור שם.
  1468. מאירי סוטה ד ב;
  1469. שלחן של ארבע שער א; א"ר סי' קנח ס"ק כד, בשם מטה משה (עי' בציון הבא); מגן גבורים שם סק"מ, בשם א"ר שכ' בשם מטה משה, ושכ"ה בתניא (עי' בציון הבא), ובקצת טורים (גירסאות) בטור;
  1470. תשובת רב האי בתשוה"ג שע"ת סי' קצו; מאירי סוטה שם וקונ' בית יד שי"א; משה משה סי' רס, שי"ג כן בטור; א"ר שם, בשם תניא (עי' ציון הבא) ומטה משה, וא"ז שם ס"ק טו, בשם מטה משה; מגן גבורים שם, בשם א"ר שכ' בשם מטה משה, ושכ"ה בתניא, ובקצת טורים (גירסאות) בטור; (בא"ר וא"ז הביאו מהמטה משה: שמעתי, ואינו במטה משה אלא במעיו"ט חולין פ"ח סי' יט סק"צ).
  1471. תניא רבתי סי' כב, בשם י"מ, לגי' ד' מנטובא וד' קרימונא. ועי' בהערות המהדיר (מוה"ק) שבד' ורשא הוגה כציון הקודם; שלחן של ארבע שם;
  1472. מאירי שם.
  1473. תשובת רב האי שם.
  1474. מחז"ו סי' נ, בדעה הא', ועי' במהד' גולדשמידט (הל' סעודה סי' ג), שהיא תוספת הנמצאת אך ורק כת"י לונדון; שבה"ל סי' קלז, בשם ס' גימטריאות; תניא רבתי סי' כב, בדעה הא'; טור או"ח סי' קנח, לגי' הב"י שם וד"ח לרא"ש חולין פ"ח סי' יט סק"צ וטור ד' ונציה ש"י;
  1475. טור או"ח סי' קנח, לגי' חלק מהדפוסים (עי' בשינויי נוסחאות במהד' מכון המאו"ר), ובד' ורשא נמצא בשם ס"א.
  1476. רש"י סוטה ד ב ד"ה כל האוכל.
  1477. שטמ"ק שם, בד' רש"י; לבוש או"ח סי' קנח סי"ב.
  1478. יחזקאל ד יב. שטמ"ק שם ופרישה או"ח סי' קנח סק"י (במהד' מ"י ס"ק יא), בד' רש"י;
  1479. יחזקאל שם יג. עי' שטמ"ק ופרישה שם, בד' רש"י.
  1480. רש"י יחזקאל ד יג.
  1481. רש"י סוטה שם; לבוש שם.
  1482. או"ז ח"א סי' עט, בשם ר"ח;
  1483. מחז"ו סי' נ, בשם אית דאמרי, ועי' במהד' גולדשמידט (הל' סעודה סי' ג), שהיא תוספת הנמצאת אך ורק כת"י לונדון.
  1484. רש"י סוטה ד ב ד"ה כל האוכל; שו"ת רדב"ז ח"א סי' טו, בד' רמב"ם ברכות פ"ו ה"כ.
  1485. רש"י שם.
  1486. לבוש או"ח סי' קנח סי"ב.
  1487. עי' ציון 1466.
  1488. נחלת צבי או"ח סי' קנח ס"ק יב.
  1489. תר"י ברכות מא ב בדפי הרי"ף.
  1490. מ"ב סי' קנח ס"ק מה;
  1491. פרישה שם ס"ק יב; מ"ב שם;
  1492. עי' להלן ואילך.
  1493. עי' ציון 1544 ואילך, הסוברים שאז אי"צ ניגוב. פרישה שם.
  1494. או"ז ח"א סי' עט, בשם ר"ח;
  1495. מאירי סוטה ד ב.
  1496. קונ' בית יד למאירי שי"א.
  1497. עי' ציון 1485 ואילך.
  1498. לבוש או"ח סי' קנח סי"ב, עיי"ש סי"ג שהוא דוקא לטעם זה. .
  1499. עי' ציון 1489 ואילך.
  1500. לבוש שם סי"ג, בצד הא', לד' זו.
  1501. עי' לבוש שם, בצד הב', לד' זו.
  1502. עי' ד"ח לרא"ש ברכות פ"ז סי' לד ס"ק קב ומלבושי יו"ט או"ח סי' קנח ס"ק יב; ט"ז שם ס"ק יג;
  1503. ט"ז שם.
  1504. עי' ד"ח שם.
  1505. תשובת רב האי בתשוה"ג שע"ת סי' קצו: הרחיצה; או"ז ח"א סי' עט, בשם מורי רבינו יהודה בר יצחק שכ' בשם ר"ת.
  1506. עי' תוס' סוכה לט א ד"ה עובר; תוס' ר"י שירליאון ברכות נא א: מצוה; שלחן של ארבע שער א. עי' תוס' סוכה שם; תוס' ר"י שירליאון שם; עי' תוס' שאנץ שם; עי' או"ז שם.
  1507. תוס' שם; רא"ש סוכה פ"ג סי' לג.
  1508. ע"ע סוחט. ס' הנייר סי' כו.
  1509. להלן ואילך.
  1510. להלן ואילך.
  1511. תשב"ץ סי' רפז; מג"א סי' קנח ס"ק יז, בשמו; מגן גבורים שם אלף המגן סק"מ, בשם תשב"ץ ומג"א;
  1512. פמ"ג שם א"א ס"ק יז; מ"ב שם ס"ק מה, בשמו;
  1513. תוספ' ידים פ"ב;
  1514. סמ"ג עשין כז; ס' הנייר סי' כו; קונ' בית יד למאירי שי"א; מרדכי ברכות רמז רב; ב"י או"ח סי' קנט, בשם מהר"י ן' חביב, בד' רמב"ם ברכות פ"ו ה"ה;
  1515. ב"י או"ח סי' קנח, בד' סמ"ג ומרדכי שבציון הקודם;
  1516. עי' ציון 1489 ואילך. שו"ת רדב"ז ח"א סי' טו, בד' סמ"ג ומרדכי שבציון 1514; לבוש או"ח סי' קנח סי"ג; נחלת צבי שם ס"ק יב;
  1517. רדב"ז שם;
  1518. לבוש שם; נחלת צבי שם
  1519. לבוש שם; עי' פרישה שם ס"ק יב;
  1520. לבוש שם.
  1521. ויקרא יא לו. רדב"ז שם.
  1522. עי' ציון 1485 ואילך. יש"ש חולין פ"ח סי' לט, בד' הסמ"ג והמרדכי שבציון 1514; ט"ז שם ס"ק יג, בשמו, והסכים לו;
  1523. יש"ש שם, בד' הסמ"ג והמרדכי; ט"ז שם, בשמו, והסכים לו; מחה"ש שם, בד' הב"ח;
  1524. יש"ש שם, בד' הסמ"ג והמרדכי; ט"ז שם, בשמו, והסכים לו;
  1525. יש"ש שם, בד' הסמ"ג והמרדכי; ט"ז שם, בשמו, והסכים לו; א"ר שם ס"ק כה, בשם רש"ל וב"ח (עי' ציון 1539) ומג"א (עי' ציון הנ"ל) וט"ז; מחה"ש שם, בד' הב"ח;
  1526. יחזקאל ד יג.
  1527. ט"ז שם.
  1528. בה"ל שם ד"ה כאלו אוכל, בד' ר"ח שבציון 1494;
  1529. רי"ף; רמב"ם; רא"ש; טור;
  1530. עי' ציון 1485 ואילך.
  1531. שו"ת רדב"ז ח"א סי' טו; לבוש או"ח סי' קנח סי"ג; נחלת צבי שם ס"ק יב.
  1532. לבוש שם.
  1533. רדב"ז שם; לבוש שם, בצד הא'.
  1534. לבוש שם, בצד הא'. ועי' בט"ז שם ס"ק יג, שדחה, שהרי ר' אבהו אמורא הוא ואינו יכול לחלוק על ברייתא.
  1535. רדב"ז שם.
  1536. לבוש שם, בצד הב'.
  1537. עי' ציון 1513 ואילך.
  1538. מג"א סי' קנח ס"ק יח: נ"ל;
  1539. שו"ע או"ח קנח יג וקנט יט; יש"ש חולין פ"ח סי' לט; פני יצחק שער עב אפי רברבי סי' יו; עי' ב"ח או"ח סי' קסה; מג"א סי' קנח ס"ק יח, בשמו; ט"ז שם ס"ק יג; שכנה"ג שם הגב"י אות יח, בד' יש"ש שם וב"ח שם; א"ר שם ס"ק כה, בשם רש"ל וב"ח ומג"א וט"ז, והסכים להם, וסי' קנט ס"ק כב וא"ז שם ס"ק יג, בשם רש"ל וב"ח, והסכים להם; עו"ת סי' קנח ס"ק יא, וסותר לעו"ת שבציון 1541, וצ"ב;
  1540. שו"ת רדב"ז ח"א סי' טו, בד' כל בעלי ההלכות שהשמיטו התוספתא, והסכים להם; פמ"ג או"ח סי' קנט משב"ז ס"ק כז, בשם הלבוש (ועי' בלבוש שבציון הבא ואילך, וצ"ב);
  1541. עי' לבוש או"ח סי' קנח סי"ג, שהביא שתי הדעות ולא הכריע; נחלת צבי שם ס"ק יב: ולדינא צ"ע; עו"ת סי' קנט ס"ק כג, וסותר לעו"ת שבציון 1539, וצ"ב;
  1542. פמ"ג או"ח סי' קנח משב"ז ס"ק יג, בשם הלבוש (עי' בציון הבא);
  1543. לבוש או"ח סי' קנט סי"ט, בד' רש"י שבציון 1485 ואילך, לשיטתו בציון 1536; שכנה"ג סי' קנח שם, בשמו;
  1544. ב"י או"ח סי' קנח, ושו"ע שם יג; ב"ח שם, וסותר לב"ח שבציון 1549, וצ"ב;
  1545. ב"י שם.
  1546. עי' ציון 1489 ואילך. לבוש שם סי"ג, לצד זה; עי' פרישה שם ס"ק יב;
  1547. לבוש שם.
  1548. עי' ב"י שם;
  1549. יש"ש חולין פ"ח סי' לט; ב"ח או"ח סי' קסה, וסותר לב"ח שבציון 1544, וצ"ב; מג"א סי' קנח ס"ק יח, בשמו; עי' ט"ז שם ס"ק יג; שכנה"ג שם הגב"י אות יח, בשם רש"ל וב"ח; א"ר שם ס"ק כה, בשם רש"ל וב"ח ומג"א וט"ז, והסכים להם;
  1550. עי' ציון 1485 ואילך.
  1551. לבוש או"ח סי' קנח סי"ג, לצד זה.
  1552. עי' ציון 1485 ואילך.
  1553. עי' יש"ש חולין פ"ח סי' לט; עי' מחה"ש סי' קנח ס"ק יח, בד' הב"ח שבציון 1549;
  1554. עי' ציון 1494. בה"ל שם ד"ה כאלו אוכל.
  1555. ב"ח או"ח סי' קסה.
  1556. עי' לבוש שם סי"ג, שהביא שתי דעות ולא הכריע;
  1557. ב"י או"ח סי' קנח ושו"ע שם יג;
  1558. עי' ציון 1489 ואילך.
  1559. ב"י שם;
  1560. עי' לבוש שם סי"ג, שהביא שתי דעות ולא הכריע;
  1561. עי' ציון 1485 ואילך.
  1562. לבוש שם.
  1563. שכנה"ג או"ח סי' קנח הגה"ט אות ה: ויראה לי; ברך את אברהם לר"א פריסקו סי' א אות י: ונ"ל וצ"ע, ע"פ דיוק הל' של רי"ו בשם י"מ שבציון 2696: כל דין נט"י; שו"ת דברי שלום (מזרחי) או"ח ח"ב סי' ט אות א, בשמו, ודחה, ושם אות ב, בד' טור או"ח סי' קנח ואהל מועד שער הברכות דרך ה נ"ד ונ"ט, ושם אות ג הסכים להם (ועי' בעולה לדינא שבסו"ד שם, וצ"ב);
  1564. עי' ברך את אברהם שם, בד' רי"ו בשם י"מ;
  1565. עי' להלן ואילך.
  1566. דברי שלום שם, בד' הב"י שבלהלן;
  1567. פמ"ג או"ח סי' קנח משב"ז ס"ק יג; שו"ת דברי שלום (מזרחי) או"ח ח"ב סי' ט אות א, בד' ר"ח שבציון 1354 ורש"י ויש"ש שבלהלן ומאירי שבציון 1357.
  1568. פמ"ג שם;
  1569. עי' להלן ואילך.
  1570. דברי שלום שם, בד' רש"י ויש"ש שבלהלן;
  1571. עי' ציון 1494.
  1572. עי' דברי שלום שם, בד' ר"ח שבציון 1494.
  1573. עי' ציון 1495 ואילך.
  1574. דברי שלום שם, בד' המאירי שבציון 1496.
  1575. עי' ציון 1461 ואילך.
  1576. קונ' בית יד למאירי שי"א.
  1577. על חיוב נטילה זו, עי' להלן ואילך. עי' קונ' בית יד למאירי שם.
  1578. על חיוב נטילה זו, עי' להלן ואילך. ברכת אברהם לר"א צרפתי ח"ג סי' עו, ע"פ רש"י שבציון 94 וטור או"ח סי' קנח, וברכת אברהם שם סי' עז, ע"פ טור שם וסי' צב וקצור פסקי הרא"ש ברכות פ"ז סי' לד ופסחים פ"א סי' י, וברכת אברהם שם סי' עח, בד' מרדכי ברכות רמז קצב;
  1579. מג"א סי' ד סק"ו, בשם ברכת אברהם (עי' בציון הקודם); שו"ע הרב שם ס"ז; מצות ראיה או"ח סי' ד ס"ו ד"ה והנה כפי הנראה, בשם ארה"ח ושכ"מ מהפוסקים.
  1580. קונ' בית יד למאירי שם; כ"מ מברכת אברהם שם סי' עו וסי' פ; שכנה"ג או"ח סי' קנח הגה"ט אות ה, בשמו;
  1581. יחזקאל ד יג.
  1582. עי' ציון 1467.
  1583. עי' ברכת אברהם שם סי' עו.
  1584. עי' להלן.
  1585. עי' להלן ואילך.
  1586. ע"ע ברכות: שם ומלכות.
  1587. ברכת אברהם שם.
  1588. עי' ציון 900 ואילך.
  1589. עי' אחרונים שבציון 2359.
  1590. כ"מ ממעשה הגאונים סי' סב ופרדס (עהרענרייך) עמ' קפז, בשם ר' יצחק בר' יהודה; רא"ש ברכות פ"ט סי' כג, לפי נחלת צבי סי' ד סק"ז ומגן גבורים סי' ד אלף המגן סק"ד ושלטי גבורים סק"ד, ועי' ציון 1602 שי"מ בע"א; רא"ה ברכות פ"ח לרי"ף דף מא ע"א (עמ' קע במהד' מאינץ); מרדכי ברכות רמז קצב, לפי ב"י או"ח סי' ד; ר"ן חולין קה ב (לז ב).
  1591. עי' ציון 924 ואילך.
  1592. מגן גבורים שם ושם, בד' הרא"ש, ע"פ הרא"ש שבציון 924.
  1593. עי' ציון 940 ואילך.
  1594. לבוש שם ס"א; עי' שו"ע הרב שם ס"א וס"ג.
  1595. עי' ציון 1617 ואילך.
  1596. לבוש שם.
  1597. עי' ציון 901 ואילך.
  1598. לבוש שם.
  1599. רמב"ם ברכות פ"ו ה"ב, לפי ערה"ש או"ח סי' ד ס"ו וס"י; שו"ת הרשב"א ח"א סי' קצא; אהל מועד שרק ק"ש דרך ה נתיב ב; אבודרהם שחרית של חול, הסובר שיש צורך בכח גברא (עי' להלן ואילך), לפי ב"י או"ח סי' ד.
  1600. רמב"ם שם, לפי ערה"ש שם; שו"ת הרשב"א שם; אבודרהם שם, לפי ב"י שם.
  1601. עי' ציון 940 ואילך. עי' שו"ת הרשב"א שם; עי' אהל מועד שם.
  1602. רא"ש ברכות פ"ט סי' כג, לפי ערה"ש שם ס"א וס"י, ועי' ציון 1590 שי"מ בע"א.
  1603. עי' ציון 912 ואילך.
  1604. זוהר ח"א דף קפד ע"ב, והובא בב"י שם, ושם שהוא כד' הרשב"א שבציון 1599.
  1605. חולין קו ב.
  1606. שו"ת הרשב"א שם.
  1607. ברכות טו ב.
  1608. שו"ת הרשב"א שם.
  1609. שו"ע או"ח ד ז.
  1610. עי' רמ"א שם; עי' לבוש שם ס"א; עי' שו"ע הרב שם ס"א.
  1611. רמ"א שם, לפי מג"א שם סק"ו; עי' לבוש שם; עי' שו"ע הרב שם ס"ג.
  1612. נחלת צבי שם סק"ז, בד' השו"ע והרמ"א.
  1613. ח"א כלל ב ס"ג.
  1614. לבוש שם; שו"ע הרב שם.
  1615. מו"ק שם; מגן גבורים שם שלטי גבורים סק"ד; ערה"ש שם ס"י.
  1616. להלן ואילך.
  1617. עי' ציון 341 ואילך.
  1618. עי' ציון 518 ואילך.
  1619. רמב"ם ברכות פ"ו ה"ו, ע"פ ידים פ"א מ"ב וחולין קז א; טוש"ע או"ח קנט א.
  1620. ציון 688 ואילך.
  1621. ציון 689 ואילך.
  1622. ציון 695 ואילך.
  1623. בה"ג ברכות פ"ו; מעשה הגאונים סי' סב ופרדס (עהרענרייך) עמ' קפז ואגור סי' קצט, בשם ר' יצחק בר' יהודה; מחז"ו סי' נ; רשב"א חולין קז א, בשם בה"ג והתוס'; עי' א"ח הל' נט"י סי' ד;
  1624. עי' ציון 1599 ואילך.
  1625. עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' קצ;
  1626. עי' רמב"ם שבציון 1628; עי' אהל מועד שבציון הבא; עי' טוש"ע או"ח קנט יד.
  1627. אהל מועד שער ק"ש דרך ה נ"ב.
  1628. רמב"ם ברכות פ"ו ה"ה.
  1629. ס' הנייר סי' כו; מרדכי ברכות רמז רב.
  1630. תוה"ק ב"ו ש"ג; לבוש או"ח סי' קנט ס"כ; ב"ח שם; עו"ת שם ס"ק כד.
  1631. עי' תוה"א שם; תוה"ק שם.
  1632. עי' תוה"ב שם; לבוש שם; ב"ח שם, ע"פ חולין קו א; עי' עו"ת שם.
  1633. עי' שו"ת מהרי"ל סי' קנד: ולכאורה.
  1634. עי' שו"ת מהרי"ל סי' קנד: ולכאורה.
  1635. עי' להלן ואילך. השואל בשו"ת מהרי"ל שם (מ"י), לצד זה.
  1636. עי' ציון 1632 ואילך. השואל שם, לצד זה, לפי הגהת המהדיר שם.
  1637. עי' להלן ואילך.
  1638. עי' רדב"ז שבציון הבא.
  1639. שו"ת רדב"ז ח"ד סי' רצד; לקט הקמח או"ח הל' נט"י בסעודה ובהמ"ז, בשמו.
  1640. רדב"ז שם.
  1641. להלן ואילך.
  1642. להלן ואילך.
  1643. ציון 1513 ואילך.
  1644. להלן ואילך.
  1645. עי' להלן ואילך.
  1646. קונ' בית יד למאירי ש"ו, בדעה הא'.
  1647. עי' בית יד שבציון 1649.
  1648. בית יד שם, בדעה הא'; ריטב"א ברכות ס ב.
  1649. בית יד שם, בדעה הב'.
  1650. עי' להלן ואילך.
  1651. בית יד שם, שכן פרשו רבים.
  1652. רש"י שם ד"ה הנוטל; מ"ב סי' קנט ס"ק צג; ערה"ש שם סל"ח;
  1653. רש"י שם;
  1654. תוה"ב ב"ו ש"ג, והובא בב"י שם; שו"ע שם יח; לבוש שם סי"ח;
  1655. מ"ב שם;
  1656. ברייתא בגיטין שם, לגי' רש"י שם ד"ה הנוטל וד"ה ואחת; עי' תוה"ב שם; עי' שו"ע שם; עי' לבוש שם;
  1657. עי' בה"ג ברכות פ"ו; עי' מחז"ו סי' נ; תוה"ב ב"ו ש"ג; עי' שו"ע שם יז; עי' לבוש שם ס"ו; עי' שו"ע הרב שם סכ"ד; ערה"ש שם סל"ח;
  1658. תוה"א שם; עי' שו"ע הרב שם; עי' ערה"ש שם;
  1659. עי' להלן ואילך. לבוש שם; מג"א שם ס"ק כט; שו"ע הרב שם; ערה"ש שם; מ"ב שם ס"ק צב;
  1660. תוה"ק שם; שו"ע שם; שו"ע הרב שם; ערה"ש שם;
  1661. קונ' בית יד למאירי ח"ב.
  1662. עי' להלן ואילך.
  1663. עי' להלן ואילך.
  1664. עי' להלן ואילך.
  1665. עי' תוס' ברכות נ ב ד"ה בורא, בשם י"מ; כ"מ מהל' נט"י לראב"ד שבכלבו סי' כג (אך הלשון שם מגומגמת, ונ' יותר שבט"ס נשמטה המילה יין, והוא כהל' נט"י לראב"ד שבציון 1677); רשב"א ברכות נ ב, בשם הראב"ד, והסכים לו, וסותר לתוה"ב שבציון 1688 ואילך, וצ"ב, ותוה"א ב"ו ש"ב, בשם הראב"ד; רא"ש ברכות פ"ז סי' לא, בשם הראב"ד, ונ' שהסכים לו; קיצור פסקי הרא"ש שם; קונ' בית יד למאירי ש"ד; שלחן של ארבע ש"א, והובא בבדה"ב לב"י או"ח סי' קס; שו"ע שם יב, בשם יש מי שאומר; ד"מ שם סק"ב, בשם התוס' והכלבו;
  1666. עי' רשב"א שם ושם, בשם הראב"ד, וכתב הרשב"א שסותר למש"כ הראב"ד בהל' נט"י (עי' ציון 1677); רא"ש שם, בשם הראב"ד: בשום משקה; בית יד שם: בכל משקה; שלחן של ארבע שם, והובא בבדה"ב שם;
  1667. רשב"א ברכות שם, בשם הראב"ד: כטבילה לתרומה; רא"ש שם, בשם הראב"ד;
  1668. עי' להלן ואילך. תוה"א שם, בשם הראב"ד;
  1669. ע"ע מקוה. רשב"א שם, בשם הראב"ד: כטבילה לתרומה; רא"ש שם, בשם הראב"ד;
  1670. תוה"א שם, בשם הראב"ד: כל המשקין; מאירי שם, בשם גדולי המפרשים;
  1671. ויקרא טו יא. תוס' שם, בשם י"מ; רשב"א ורא"ש שם, בשם הראב"ד;
  1672. עי' להלן. רשב"א ורא"ש שם, בשם הראב"ד;
  1673. בית יד שם, במסקנה.
  1674. תוספ' ברכות פ"ד, לגי' הגר"א בשנות אליהו ברכות פ"ז מ"ח; ברייתא בברכות נ ב, לגי' בה"ג הל' קידוש והבדלה, ולגי' רש"י שם ד"ה משנתן לתוכו, בלשון אחר, ושכן מצא בבה"ג, ולגי' הגר"א בשנות אליהו שם ובהגהות הגר"א לגמ' שם אות א; עי' ברייתא בירו' ברכות פ"ו ה"א;
  1675. עי' תוספ' ברכות פ"ד, לגירסתנו וגי' רש"י שם ד"ה משנתן לתוכו; ברייתא בגמ' שם, לגירסתנו ולגי' רש"י שם ד"ה ונוטלין וד"ה משנתן לתוכו, בלישנא קמא.
  1676. תוה"א שם, בד' הראב"ד שבציון 1665 ואילך, ושלד' הראב"ד בהל' נט"י שלו המחלוקת בנט"י המכשירה לאכילה.
  1677. הל' נט"י לראב"ד (נד' בתוך מים ראשונים (רבינוביץ) עמ' קה) לגי' כ"י א"ח, וסותר למובאות בשם הראב"ד שבציון 1665 ואילך, ועמד ע"ז בתוה"א שבציון 1666; עי' הל' נט"י לראב"ד שם, לגי' תמים דעים סי' סו;
  1678. עי' קונ' בית יד שבציון 1673.
  1679. הל' נט"י לראב"ד שם, לגי' תמים דעים שם;
  1680. עי' הל' נט"י לראב"ד שם, לגי' תמים דעים שם;
  1681. עי' להלן ואילך.
  1682. מג"א סי' קס ס"ק יח, לד' זו.
  1683. עי' מרדכי ברכות רמז קצו; רמ"א או"ח קס יב, בשם י"א.
  1684. עי' מרדכי שם; עי' ב"ח שם; עטרת צבי שם ס"ק יט; ט"ז שם ס"ק יא;
  1685. עי' מרדכי שם; רמ"א שם;
  1686. עו"ת שם ס"ק טו; עי' מג"א שם ס"ק יח, לד' זו;
  1687. עי' להלן ואילך. עו"ת שם;
  1688. עי' תוה"א ב"ו ש"ו; תוה"ק שם, וסותר לרשב"א שבציון 1665, וצ"ב; שו"ע או"ח קס יב, בשם י"א;
  1689. עי' תוה"א שם; תוה"ק שם; שו"ע שם, בשם י"א;
  1690. עי' תוה"א שם; תוה"ק שם; שו"ע שם, בשם י"א;
  1691. עי' תוה"א שם; עי' תוה"ק שם; שו"ע שם, בשם י"א;
  1692. ע"ע ברכת היין ציון 1 ואילך וע' ברכות הנהנין ציון 21. עי' תוה"א שם; תוה"ק שם;
  1693. עי' תוה"א שם;
  1694. עי' תוה"א שם.
  1695. עי' רש"י ברכות נ ב ד"ה ונוטלין; תוס' שם ד"ה בורא ותוס' ר"י שירליאון שם ורא"ש שם פ"ז סי' לא, בד' רש"י; ועי' הגהות הגר"א שם סק"ב, שמחק ד' רש"י.
  1696. או"ז ח"א סי' ס, בד' רש"י; שו"ע או"ח קס יב, בשם יש מי שאומר;
  1697. עי' תוה"א ב"ו ש"ב, בד' רש"י;
  1698. רש"י שם ד"ה משנתן לתוכו, בד' חכמים, לגי' הל"א שבלהלן; או"ז שם, בד' חכמים;
  1699. או"ז שם.
  1700. ע"ע הלכה ציון 222 ואילך. או"ז שם.
  1701. ע"ע הלכה ציון 726 ואילך. או"ז שם.
  1702. או"ז שם;
  1703. או"ז שם, ע"פ רש"י שם ד"ה אין מברכין.
  1704. עי' או"ז שם; עי' הג"א ברכות פ"ב סי' יא, בשמו;
  1705. או"ז שם;
  1706. או"ז שם; הג"א שם, בשמו; רמ"א שם;
  1707. או"ז שם; הג"א שם, בשמו;
  1708. או"ז שם;
  1709. רמ"א שם;
  1710. ד"מ שם סק"ג.
  1711. עי' ב"י שם, שדחה מחמת זה ד' האו"ז, והד"מ שבציון הקודם מיישבו.
  1712. ברייתא בירו' ברכות פ"ו ה"א, לגירסתנו. ועי' פנ"מ ופני אריה ותבונה שם. ועי' גיה"ש לירו' שם, בטעם שלא הביאו הפוסקים שום ראיה מהירו', וע"ע הלכה ציון 169 ואילך.
  1713. ירו' שם.
  1714. רשב"א ברכות נ ב, בשם הראב"ד.
  1715. עי' ציון 1661 ואילך.
  1716. קונ' בית יד למאירי ש"ה, ע"פ ידים פ"א מ"ג.
  1717. עי' ציון 1623 ואילך.
  1718. ס' האשכול (אלבק) ח"א עמ' 38; כלבו סי' כג; א"ח הל' נט"י סי' ג; כס"מ ברכות פ"ו ה"ה, בד' הרמב"ם שם; שו"ע או"ח קנט יד;
  1719. ע"ע מעין. מ"ב שם ס"ק עז;
  1720. ס' האשכול שם; שו"ע שם; לבוש שם סי"ד;
  1721. ע"ע מקוה. כס"מ שם, ע"פ רמב"ם מקואות פ"ט ה"ו;
  1722. ע"ע מקוה.
  1723. ע"ע מקוה. ס' האשכול שם.
  1724. ע"ע מקוה.
  1725. לבוש שם; עו"ת שם ס"ק יז, בשמו;
  1726. רש"י חגיגה יח ב ד"ה ולקודש וגיטין טו ב ד"ה ואחת בשטיפה וחולין קו א ד"ה חמי טבריא; או"ז ח"א סי' סא; מרדכי ברכות רמז רב; טור או"ח סי' קנט; עי' רי"ו תא"ו נט"ז ח"ו (קמו ג); כלבו סי' כג; א"ח הל' נט"י סי' ג;
  1727. ע"ע מקוה. טור שם;
  1728. רמב"ם שבציון הבא; עי' ראשונים שבציון 1726; עי' ס' האשכול שבציון 1731; עי' תוה"ב ב"ו ש"ב, וסותר לרשב"א שבציון 1736, וצ"ב; שו"ע או"ח קנט יד, בשם י"א;
  1729. רמב"ם ברכות פ"ו ה"ה.
  1730. ע"ע מקוה.
  1731. ס' האשכול שם; עי' או"ז שם;
  1732. תוספ' מקואות פ"א.
  1733. עי' להלן ואילך. ב"י או"ח סי' קנט, ע"פ פהמ"ש לרמב"ם מקואות פ"א מ"ז.
  1734. ב"י שם, בד' הרמב"ם שבציון 1729.
  1735. תר"י ברכות מא א בדפי הרי"ף, בשם מורו; ריטב"א חולין קו א; עי' שו"ע או"ח קנט יד, בשם י"א; עי' לבוש שם, בשם י"א;
  1736. תר"י שם, בשם מורו; רשב"א חולין שם, וסותר לתוה"ב שבציון 1728, וצ"ב; ריטב"א שם; עי' שו"ע שם, בשם י"א; לבוש שם, בשם י"א;
  1737. ע"ע טבילת כלים ציונים 460, 465.
  1738. ע"ע טבילת כלים ציונים הנ"ל.
  1739. עי' להלן ואילך. תר"י שם, בשם מורו.
  1740. ע"ע מקוה.
  1741. לבוש שם;
  1742. עי' ב"י שם: ונראה; שו"ע או"ח קנט יד: ונקטינן כדברי המיקל;
  1743. עי' שו"ע שם;
  1744. ב"י שם;
  1745. כ"מ מד"מ שם סק"ד, בד' הב"י שם; עי' יש"ש חולין פ"ח סי' יד; לבוש שם סי"ד;
  1746. רמ"א שם;
  1747. רמב"ם ברכות פ"ו ה"ה; עי' טוש"ע או"ח קנט טז, בשמו;
  1748. שו"ע הרב שם סכ"ג; בה"ל ד"ה ולהראב"ד, בשמו, ובשם רוב הפוסקים, ובד' הטור שם והשו"ע שם ז.
  1749. ראב"ד שם; עי' שו"ע שם, בשמו;
  1750. ע"ע בעל קרי ציון 255. ראב"ד שם.
  1751. ע"ע הנ"ל ציון 257, ועיי"ש ציון 256 שיש מהאמוראים המתירים אף לטבול במים שאובים בכלים. ראב"ד שם.
  1752. לח"מ שם, בד' הראב"ד שם;
  1753. כס"מ ברכות פ"ו ה"ה, בשם יש מחכמי המערב, בד' הרמב"ם; שו"ע שם; ערה"ש שם סל"ו.
  1754. כ"מ משו"ת רדב"ז ח"ד סי' רצד.
  1755. ע"ע זוחלין: פסולם.
  1756. ב"י שם; בהגר"א שם.
  1757. שו"ע שם טו.
  1758. עי' חולין קז א; עי' רמב"ם ברכות פ"ו ה"ד; רא"ש ידים פ"א מ"א; עי' קונ' בית יד למאירי ש"ג ושי"ד; עי' טוש"ע או"ח קס יג; ערה"ש שם סכ"א; מ"ב שם ס"ק סו.
  1759. לבוש או"ח סי' קס סי"ג; עי' ערה"ש שם.
  1760. רע"ב שם.
  1761. נזיר לח א; גיטין טו ב.
  1762. רש"י גיטין שם ד"ה מרביעית. ועי' מלא"ש ידים שם, שצריכים שניהם, שצריכים לאחד רביעית מים (עי' ציון 1758 ואילך) וגם שהכלי לכה"פ יחזיק רביעית מים (עי' להלן), ועי' משנה אחרונה שם.
  1763. נזיר שם; גיטין שם; חולין קז א. בכת"י פרמה 3173 של המשנה ידים שם: נותנין לו.
  1764. ידים שם, והובא בגמ' שם ושם ושם.
  1765. עי' להלן ואילך. תוס' חולין שם ד"ה ולא.
  1766. עי' להלן ואילך. תוס' שם.
  1767. עי' להלן ואילך.
  1768. עי' ציון 2040 ואילך. תשב"ץ קטן סי' רפה; א"ח הל' נט"י סי' ב, בשם הר"מ; שו"ע או"ח ד ו.
  1769. ע"ע ידים (טומאת ידים) ציון 1 ואילך.
  1770. ע"ע מקוה. הל' נט"י לראב"ד (נד' בתוך מים ראשונים (רבינוביץ) עמ' קיא), בטעם הא', והובא בכלבו סי' כג ותמים דעים סי' סז; קונ' בית יד למאירי ש"ג; מלבושי יו"ט סי' קנח סק"י, בשם הכלבו, ומעיו"ט לרא"ש חולין פ"ח סי' טו סק"ת, בשם הכלבו, בטעם הא'; עטרת צבי סי' קס סק"כ.
  1771. ע"ע הנ"ל. הל' נט"י לראב"ד שם, בטעם הא', והובא בכלבו שם ותמים דעים שם; מעיו"ט שם, בשם הכלבו; עטרת צבי שם.
  1772. הל' נט"י לראב"ד שם, בטעם הא', והובא בכלבו שם ותמים דעים שם; בית יד שם; מעיו"ט שם, בשם הכלבו; עטרת צבי שם.
  1773. הל' נט"י לראב"ד (נד' בתוך מים ראשונים (רבינוביץ) עמ' קיא), בטעם הב', והובא בכלבו סי' כג ותמים דעים סי' סז; מעיו"ט לרא"ש חולין פ"ח סי' טו סק"ת, בשם הכלבו, בטעם הב'. ועי' לבוש או"ח סי' קנח ס"י: שיערו חכמים דמים ברביעית סגי לנטילת ידים, ובמלבושי יו"ט שם, שהוא כטעם הב' שבכלבו.
  1774. עי' להלן ואילך.
  1775. עי' להלן ואילך.
  1776. הל' נט"י לראב"ד שם, והובא בכלבו שם ותמים דעים שם.
  1777. עי' להלן ואילך.
  1778. הל' נט"י לראב"ד שם, והובא בכלבו שם ותמים דעים שם; מעיו"ט לרא"ש חולין פ"ח סי' טו סק"ת, בד' הכלבו שם.
  1779. עי' להלן.
  1780. הל' נט"י לראב"ד שם, והובא בכלבו שם ותמים דעים שם.
  1781. עי' ציונים 1865 ואילך, 1875 ואילך.
  1782. קונ' בית יד למאירי ש"ג.
  1783. לבוש או"ח סי' קס סט"ו.
  1784. מ"ב שם ס"ק פב.
  1785. עי' תוספ' פ"א, והובאה בר"ש ידים פ"ב מ"ב ותוה"א ב"ו ש"ב; תוה"ק שם; שו"ע שם טו; לבוש שם; שו"ע הרב שם סי"ט; ערה"ש שם סכ"ד.
  1786. כה"ח שם ס"ק פד.
  1787. ערה"ש שם.
  1788. כה"ח שם, בהו"א, ודחה, שזה פשוט שלא גרע מנוטל יד אחת (עי' ציון הבא).
  1789. עי' תוספ' שם, והובאה בר"ש שם ותוה"א שם; לבוש שם סי"ג; שו"ע הרב שם.
  1790. לבוש שם.
  1791. עי' תוספ' שם, והובאה בר"ש שם ותוה"א שם; עי' לבוש שם; שו"ע הרב שם.
  1792. ערה"ש שם.
  1793. לבוש שם.
  1794. עי' ציון 1862.
  1795. עי' ציון 1825. כ"מ מרש"י שם ד"ה הא לחד; עי' רמב"ן ורשב"א שם; לבוש או"ח סי' קס סי"ג.
  1796. קונ' בית יד למאירי ש"ג.
  1797. כ"מ מרגמ"ה חולין קז א ד"ה ולא היא; עי' ערה"ש שם סכ"א, ע"פ רע"ב (ור"ש) שבציון 1915.
  1798. עי' רגמ"ה שם ד"ה ל"ק; ערה"ש שם.
  1799. ציון 2040 ואילך.
  1800. לבוש או"ח סי' קס סי"ד; עי' ערה"ש שם סכ"ד.
  1801. לבוש שם; עטרת צבי שם ס"ק כד.
  1802. לבוש שם.
  1803. תוה"ק ב"ו ש"ג; א"ח הל' נט"י סי' יח, בשם הרשב"א, והובא בב"י שם; שו"ע שם יד; יש"ש חולין פ"ח סי' כח, בד' הר"ש שבציון 1808; לבוש שם; שו"ע הרב שם סי"ח; כ"מ מחסד לאלפים שם ס"י; עי' בא"ח שנה א' שמיני אות יא; ערה"ש שם.
  1804. עי' חסד לאלפים שם; בא"ח שם; ערה"ש שם; עי' כה"ח שם ס"ק פב, בשם חסד לאלפים ובא"ח.
  1805. עי' חסד לאלפים שם; עי' בא"ח שם; ערה"ש שם; עי' כה"ח שם, בשם חסד לאלפים ובא"ח.
  1806. עי' להלן ואילך. ערה"ש שם.
  1807. עו"ת שם ס"ק יז; כה"ח שם, בשמו; א"ר שם ס"ק לב וא"ז שם ס"ק כד, בשם עו"ת, ושכ"מ בשכנה"ג (עי' ציון 1811).
  1808. ר"ש ידים פ"א מ"א.
  1809. ר"ש שם.
  1810. תוספ' ידים פ"ב, לגי' ר"ש שם, וכעי"ז בכת"י וינה שם ובהגה' הגר"א לתוספ' שם (וכן בבהגר"א לשו"ע שם ד"ה צריך כו' הביא גי' הר"ש, וסותר קצת לבהגר"א לתוספ' שם, שנ' שגורס ומפרש התוספתא באחד, וצ"ב) ובזר זהב ומנחת בכורים שם, ולפנינו הגי' משובשת.
  1811. עי' דמשק אליעזר חולין פ"ח סי' טז אות יא; שכנה"ג שם אות נז, בשמו; א"ר שם, בשם עו"ת (עי' ציון 1807), ושכ"מ בשכנה"ג; כה"ח שם, בשם שכנה"ג שכ' בשם דמשק אליעזר, ובשם א"ר.
  1812. עי' יש"ש שם, בד' הר"ש שם; דמשק אליעזר שם; שכנה"ג שם, בשמו; עי' א"ר שם, בשם עו"ת (עי' ציון הנ"ל), ושכ"מ משכנה"ג; כה"ח שם, בשם שכנה"ג שכ' בשם דמשק אליעזר, ובשם א"ר; עי' בהגר"א שם ד"ה צריך כו'.
  1813. רב יעקב מנהר פקוד ורב אשי בחולין קז א.
  1814. יש"ש חולין פ"ח סי' כ; מגן גבורים שם, בשמו. ועי' שכנה"ג שם אות נח ומגן גבורים שם.
  1815. עי' יש"ש שם.
  1816. עטרת צבי שם; א"ר שם, בשם עו"ת (עי' ציון הבא), ושכ"מ משכנה"ג (עי' ציון 1812), וכעי"ז בא"ז שם; עי' שו"ע הרב שם.
  1817. עי' עטרת צבי שם; עי' עו"ת שם, ע"פ דמשק אליעזר שם; א"ר וא"ז שם, בשם עו"ת ושכ"מ משכנה"ג (עי' ציון הנ"ל); עי' שו"ע הרב שם.
  1818. ידים פ"א מ"א.
  1819. תוספ' ידים פ"א, לגי' שבמלא"ש שם.
  1820. תוספ' שם, לגירסתנו וגי' שטמ"ק נזיר לח א.
  1821. נזיר שם; גיטין טו ב; חולין קז א.
  1822. ידים שם, לגירסתנו וגי' כת"י קופמן וכת"י פרמה 2596, והובא בגמ' שם ושם ושם (עי' בציון הקודם); ר' מאיר בתוספ' ידים פ"א, לגירסתנו: ואף; ר' יוסי בתוספ' שם, לגי' שבמלא"ש שם. משנה שם, לגי' כתי"מ של המשנה: ואף, ובכת"י פרמה 3173: או.
  1823. חולין שם, ורש"י ד"ה הא לחד וד"ה אשיעורא וד"ה דקאתו; ר"ש ידים שם.
  1824. עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה הא לחד; עי' ר"ש שם; עי' רא"ש חולין פ"ח סי' טו.
  1825. גמ' שם; רש"י שם ד"ה הא לחד; ר"ש שם.
  1826. תוה"א ב"ו ש"ב.
  1827. רמב"ם מקואות פי"א ה"ח; עי' פהמ"ש לרמב"ם שם; רא"ש חולין פ"ח סי' טו; קיצור פסקי הרא"ש הלכות קטנות הל' נט"י; טוש"ע או"ח קס יג; עי' רע"ב ידים שם.
  1828. עי' ציון 1758.
  1829. רא"ש ידים פ"א מ"א.
  1830. עי' טוש"ע או"ח קס יג, ע"פ המשנה שבציון 1956 והראשונים שבציון 1957 ואילך.
  1831. עי' להלן: חציצה. עי' ראשונים שבציון 1962.
  1832. עי' ערה"ש או"ח סי' קס סכ"א, ע"פ רע"ב (ור"ש) שבציון 1915.
  1833. נזיר לח א.
  1834. ידים פ"א מ"א. עי' פהמ"ש לרמב"ם שם; עי' רא"ש נזיר שם, וסותר לרא"ש שבציון 1838, וצ"ב; עי' תוי"ט ידים שם; א"ר למשנה שם.
  1835. פהמ"ש לרמב"ם שם; א"ר שם.
  1836. תוספ' שם, לגי' שבמלא"ש שם.
  1837. תוספ' ידים שם, לגירסתנו וגי' שטמ"ק נזיר שם. ועי' בשטמ"ק שם, שיש מגיהים ע"פ ברייתא בגמ' שם: ר' זכאי, וטעות היא.
  1838. עי' רא"ש ידים שם, וסותר לרא"ש שבציון 1835, וצ"ב.
  1839. רא"ש שם.
  1840. עי' רש"י נזיר שם ד"ה בפלוגתא; משנה אחרונה ידים שם.
  1841. רש"י נזיר שם.
  1842. ר' יוסי בתוספ' שם, לגי' שבמלא"ש שם והגהות הגר"א לתוספ' שם.
  1843. משנה אחרונה שם.
  1844. ר' יוסי בידים פ"ב מ"ד. משנה אחרונה שם פ"א מ"א.
  1845. משנה אחרונה שם.
  1846. עי' ציונים 1818 ואילך, 1840 ואילך. ועי' ציון 1827 שכן הלכה.
  1847. רמב"ם מקואות פי"א ה"ח; עי' פהמ"ש לרמב"ם ידים שם; רע"ב שם, בשמו.
  1848. עי' רמב"ם שם; פהמ"ש לרמב"ם שם; רע"ב שם, בשמו.
  1849. עי' להלן ואילך.
  1850. פהמ"ש לרמב"ם שם; רע"ב שם, בשמו.
  1851. רמב"ם שם.
  1852. עי' להלן. פהמ"ש לרמב"ם שם.
  1853. כס"מ מקואות שם, בד' הרמב"ם.
  1854. פהמ"ש לרמב"ם שם.
  1855. ידים פ"א מ"א.
  1856. פהמ"ש לרמב"ם שם.
  1857. עי' ציון 1773.
  1858. עי' ציון 1769 ואילך. הל' נט"י לראב"ד (נד' בתוך מים ראשונים (רבינוביץ) עמ' קיא), והובא בכלבו סי' כג ותמים דעים סי' סז.
  1859. ידים פ"א מ"א.
  1860. עי' הל' נט"י לראב"ד (נד' בתוך מים ראשונים (רבינוביץ) עמ' קיא ועמ' קיג), והובא בכלבו שם ותמים דעים שם.
  1861. תר"י ברכות מב א בדפי הרי"ף; עי' רי"ו תא"ו נט"ז ח"ו (קמו ד), בשם הראב"ד, ודחה; מגן גבורים סי' קס שלטי גבורים סק"י, בד' הראב"ד שבציון 1858.
  1862. עי' רגמ"ה חולין שם; עי' רש"י שם ד"ה הא לחד; עי' ר"ש ורא"ש ורע"ב ידים שם ורא"ש חולין פ"ח סי' טו; עי' תוה"ב ב"ו ש"ב; עי' רי"ו תא"ו נט"ז ח"ו (קמו ד).
  1863. עי' רא"ש ידים פ"א ה"א, וסותר לרא"ש שבציון 1875, וצ"ב; תוה"א ב"ו ש"ב, בשם רבינו שמשון.
  1864. רא"ש שם.
  1865. רמב"ן חולין קז א.
  1866. רמב"ן שם; רשב"א שם, ושכן פי' הרמב"ן, והובא בב"י או"ח סי' קס, והוסיף שכ"כ הרא"ה; תוה"א שם, בשם י"מ; ד"ח לרא"ש חולין פ"ח סי' טו ס"ק נו, בד' הרא"ש, בפי' הא'.
  1867. רש"י ע"ז עג א ד"ה צרצור.
  1868. רמב"ן שם.
  1869. רשב"א חולין שם, ושכן פי' הרמב"ן.
  1870. ע"ע ניצוק. רשב"א שם.
  1871. לבוש או"ח סי' קס סי"ג; שתילי זיתים שם ס"ק מא, בשמו.
  1872. תוה"ק ב"ו ש"ב, בדעה הא', ושכן דעת רבותיו.
  1873. מ"ב שם סק"ע.
  1874. מג"א שם סק"כ, ע"פ תה"ד סי' רנט, בשם תוס' בסוטה, ונמצא לפנינו בפסקי תוס' שם סי' ה; א"ר שם ס"ק כט ושתילי זיתים שם ס"ק מא וערה"ש שם סכ"ב, בשם המג"א; מגן גבורים שם אלף המגן סק"ל, בשם מג"א וא"ר.
  1875. רש"י חולין קז א ד"ה הא לחד; ר"ש ידים פ"א מ"א; רע"ב שם, ובסו"ד שרבותיו לא פירשו כרמב"ם שבציון 1847 ואילך (ולכאו' פירשו כפירוש זה); רא"ש חולין פ"ח סי' טו, וסותר לרא"ש שבציון 1863 ואילך, וצ"ב; תוה"ק ב"ו ש"ב, בשם יש מתירין; טור שם.
  1876. עי' תוה"ק שם ושו"ע שם; ב"ח שם ומטה יהודה שם סק"ב, בד' הרא"ש והטור; עי' ד"ח לרא"ש שם ס"ק נו, בפי' הב'.
  1877. תוה"ק שם; עי' רע"ב שם; שו"ע שם.
  1878. עי' ר"ש שם על המשך המשנה; עי' א"ר למשנה שם; משנה אחרונה שם.
  1879. עי' להלן ואילך.
  1880. משנה אחרונה שם.
  1881. טור שם; ערה"ש שם סכ"ב, בשם המג"א (עי' ציון 1874).
  1882. מ"ב שם ס"ק עג, בשם הטור (עי' בציון הקודם); ערה"ש שם, בשם המג"א (עי' ציון 1874).
  1883. יש"ש חולין פ"ח סי' כח; מלבושי יו"ט סי' קס סק"ח, בשמו, והובא בא"ר שם סק"ל וא"ז שם ס"ק כג; בה"ל שם ד"ה הואיל ובשעה, בד' הראב"ד ותר"י, ושכן פסק רש"ל להלכה, ושכ"מ בא"ר ובהגר"א.
  1884. יש"ש שם, ע"פ הראשונים שבציון 1861.
  1885. עי' להלן.
  1886. יש"ש שם, ע"פ פהמ"ש לרמב"ם ידים פ"א מ"א.
  1887. כ"מ מבדה"ב לב"י שם; שו"ע או"ח קס יג, בדעה הא', וא"ר שם ס"ק לא, שכן דעת השו"ע למעשה, שהרי הביא דעה זו בסתם, ועי' ציון 1890 שי"מ בע"א; לבוש שם סי"ג, בדעה הא'; שו"ע הרב שם סט"ז, בשם י"א;
  1888. מטה יהודה שם סק"ב, בד' השו"ע שם; כה"ח שם ס"ק עט, בשמו; מ"ב שם ס"ק עד.
  1889. ב"ח שם, בד' השו"ע שם; הגהת ר' ישראל בנימין שבהגהות מהר"א אזולאי ללבוש שם, והובא בברכ"י שם אות יב; א"ר שם ס"ק לא; מגן גבורים שם אלף המגן ס"ק לא, בשם הברכ"י שכ' בשם מוהר"ר ישראל בנימין, ובשם הא"ר, והסכים להם; מטה יהודה שם סק"ב, בד' הרא"ש והטור; שתילי זיתים שם ס"ק מד; עי' בהגר"א שם ד"ה ובלבד כו', לד' זו, וד"ה ויש מתירין, ועיי"ש בד"ה ויש מתירין שכן פשט הגמ'; עי' שו"ע הרב שם סט"ז, בדעה א'; כה"ח שם ס"ק עט, בשם מטה יהודה וא"ר.
  1890. טור שם; שו"ע שם סי"ג, בשם יש מתירים, ובב"ח שם שכן דעת השו"ע למעשה, שכל ספק טהרה בידים טהור (ע"ע ידים (טומאת ידים) ציון 287 ואילך מחלוקת תנאים, וציון 290 שכן הלכה), ועי' לעיל ציון 1887, שי"מ בע"א; והובא בא"ר שם, ודחה; לבוש שם, בשם יש מתירין; א"ר שם, בשם הב"ח בד' השו"ע, ודחה; שו"ע הרב שם, בדעה א'.
  1891. שו"ע הרב שם; מטה יהודה שם סק"ב.
  1892. מטה יהודה שם.
  1893. מטה יהודה שם, לד' זו; כה"ח שם ס"ק עט, בשמו.
  1894. מ"ב שם ס"ק עד.
  1895. עי' ציון 1878. עי' מ"ב שם.
  1896. ב"י או"ח סי' קס: אפשר; יש"ש חולין פ"ח סי' כח, בשמו: נראה, והסכים לו; ד"ח לרא"ש חולין פ"ח סי' טו ס"ק נו, בשם הב"י: אפשר; שתילי זיתים שם ס"ק מג, בשם ב"י ול"ח; שו"ע הרב שם סט"ז; עי' תפא"י שבציון 1963, בשם הב"י.
  1897. ב"י שם; יש"ש שם, בשמו, והסכים לו; ד"ח שם, בשם הב"י; שתילי זיתים שם ס"ק מג, בשם ב"י ול"ח: מרחיצת; שו"ע הרב שם.
  1898. עי' להלן. שו"ע הרב שם.
  1899. ב"י שם; יש"ש שם, בשמו, והסכים לו; עי' שו"ע הרב שם.
  1900. עי' ערה"ש או"ח סי' קס סכ"ב.
  1901. ערה"ש שם; כה"ח שם ס"ק עז.
  1902. כה"ח שם ס"ק עח.
  1903. עי' כה"ח שם ס"ק עז. ועיי"ש טעם נוסף ע"פ הקבלה.
  1904. שו"ע הרב שם סט"ז; עי' מ"ב שם ס"ק עד ובה"ל שם ד"ה הואיל וד"ה ויש מתירין. וצ"ב אם הכה"ח שבציון 1902 מודה לזה.
  1905. ציון 1974 ואילך.
  1906. ידים פ"א מ"א.
  1907. תוספ' ידים פ"א, לגי' שבמלא"ש שם.
  1908. תוספ' שם, לגירסתנו וגי' שטמ"ק נזיר לח א.
  1909. עי' ציון 1818 ואילך.
  1910. ידים פ"א מ"א, לגירסת ר"ש שם וטוש"ע או"ח קס יג וכת"י קופמן, מינכן, פרמה 2597 ופרמה 3173; ר' מאיר בתוספ' שם פ"א, לגירסתנו; ר' יוסי בתוספ' שם, לגי' שבמלא"ש שם. במשנה שם, לגירסתנו: מחצית.
  1911. רמב"ם מקואות פי"א ה"ח; עי' רא"ש חולין פ"ח סי' טו; קיצור פסקי הרא"ש הלכות קטנות הל' נט"י; טוש"ע או"ח קס יג.
  1912. ר"ש שם.
  1913. עי' להלן. עי' ערה"ש או"ח סי' קס סכ"א, בד' הרע"ב (ור"ש) שבציון 1915.
  1914. עי' להלן ואילך.
  1915. ר"ש שם, בתחי' דבריו; רע"ב שם; עטרת צבי שם ס"ק כב; מג"א שם ס"ק כא, בשם הר"ש; מ"ב שם ס"ק עו.
  1916. זר זהב ומנחת בכורים לתוספ' שם.
  1917. מג"א שם, בשם הר"ש, ומ"ב שם: לכן אסורים.
  1918. עי' להלן.
  1919. ר"ש שם; רע"ב שם; עטרת צבי שם; עי' מג"א שם, בשם הר"ש; עי' מ"ב שם.
  1920. עי' ציון 1910.
  1921. עי' ציון 1937.
  1922. שעה"צ שם אות עה.
  1923. ר"ש שם, במסקנה; עי' א"ר למשנה שם; משנה אחרונה שם.
  1924. משנה אחרונה שם.
  1925. עי' ציון 1847 ואילך.
  1926. עי' רמב"ם שם.
  1927. רמב"ם שם, לגבי הדין שבציון 1932 ואילך.
  1928. תוספ' ידים פ"א, לגי' שבמלא"ש שם פ"א מ"א.
  1929. תוספ' שם, לגי' כת"י וינה.
  1930. עי' ציון 1837.
  1931. ר' יוסי בתוספ' שם, לגי' כת"י וינה; ר' מאיר בתוספ' שם, לגי' שבמלא"ש שם. ועי' בזר זהב ומנחת בכורים שם.
  1932. ר' יוסי בתוספ' שם, לגירסתנו, ועי' הגהות הגר"א שם. לכאו' לדעת הראשונים הסוברים שר' יוסי במשנה ידים שם סבור שלעולם אין לפחות מרביעית לכל אחד ואחד (עי' ציון 1834 ואילך), מחצי לוג נותנין לשנים, אבל לא לשלושה.
  1933. ידים פ"א מ"א.
  1934. תוספ' ידים פ"א, לגי' שבמלא"ש שם.
  1935. תוספ' שם, לגירסתנו וגי' שטמ"ק נזיר לח א.
  1936. עי' ציון 1818 ואילך.
  1937. ידים שם; תוספ' שם.
  1938. רמב"ם מקואות פי"א ה"ח; עי' רא"ש חולין פ"ח סי' טו; קיצור פסקי הרא"ש הלכות קטנות הל' נט"י; טוש"ע או"ח קס יג.
  1939. עי' ציון 1847 ואילך.
  1940. רמב"ם שם.
  1941. ראב"ד שם.
  1942. עי' להלן ואילך.
  1943. עי' להלן ואילך.
  1944. כס"מ שם, בד' הראב"ד.
  1945. רא"ש ידים שם; עי' טור שם; עי' יש"ש חולין שם סי' כח, בשם הר"ש, ושכן ד' התוס' והרא"ש.
  1946. עי' רא"ש שם.
  1947. רא"ש שם; עי' טור שם; יש"ש שם, בשם הר"ש, ושכן ד' התוס' והרא"ש.
  1948. רא"ש חולין שם; טור שם.
  1949. שו"ע שם ולבוש שם סי"ג: שלוש פעמים, ועי' מ"ב שם ס"ק עז; שו"ע הרב שם סי"ז: ג' פעמים או ב' פעמים; ערה"ש שם סכ"א, בהשמטת מס' הפעמים.
  1950. תוספ' ידים פ"א, לגי' שבמלא"ש שם פ"א מ"א.
  1951. תוספ' שם, לגי' כת"י וינה.
  1952. עי' ציון 1837.
  1953. ר' יוסי בתוספ' שם, לגי' כת"י וינה; ר' מאיר בתוספ' שם, לגי' שבמלא"ש שם.
  1954. ר' יוסי בתוספ' שם, לגירסתנו וגי' הגהות הגר"א שם. לכאו' לדעת הראשונים הסוברים שר' יוסי במשנה ידים שם סבור שלעולם אין לפחות מרביעית לכל אחד ואחד (עי' ציון 1834 ואילך), מלוג נותנין לארבעה, אבל לא לחמישה.
  1955. ידים פ"ב מ"ג; תוספ' ידים פ"ב.
  1956. משנה שם.
  1957. רמב"ם ברכות פ"ו ה"י; ר"ש שם; טוש"ע או"ח קס יג.
  1958. רמב"ם שם.
  1959. עי' רא"ש שם; טוש"ע שם.
  1960. פהמ"ש לרמב"ם שם; תפא"י שם יכין ס"ק לא; מ"ב שם סק"פ;
  1961. פהמ"ש לרמב"ם שם.
  1962. עי' להלן: חציצה. פהמ"ש לרמב"ם שם; עי' רע"ב שם; תפא"י שם;
  1963. תפא"י שם, ע"פ ב"י שבציון 1896, והלכתא גבירתא שם.
  1964. עי' ציונים 1847 ואילך, 1883 ואילך.
  1965. רמב"ם ברכות פ"ו ה"י.
  1966. עי' ציונים 1862, 1887 ואילך.
  1967. עי' ציון 1937.
  1968. עי' ציונים 1874, 1881 ואילך. תפא"י ידים פ"ב מ"ג יכין ס"ק לא, ע"פ מג"א סי' קס סק"כ.
  1969. עי' ציונים 1866, 1875.
  1970. טוש"ע או"ח קס יג.
  1971. הלכתא גבירתא לתפא"י שם.
  1972. עי' ציונים 1866, 1887.
  1973. תפא"י יכין שם, ובהלכתא גבירתא שם השמיט.
  1974. תוספ' ידים פ"ב, והובא בר"ש ורא"ש ידים פ"ב מ"ג; רע"ב שם; תפא"י שם יכין סק"ל.
  1975. מ"ב סי' קס ס"ק עח.
  1976. עי' תפא"י שם; מ"ב שם.
  1977. פהמ"ש לרמב"ם ידים פ"ב מ"ג; עי' ר"ש שם; עי' עטרת צבי שם ס"ק כג; עי' בהגר"א לתוספ' שם; מ"ב שם ס"ק עט.
  1978. פהמ"ש לרמב"ם שם, והובא בתוי"ט שם; עטרת צבי שם; עי' תפא"י שם; מ"ב שם.
  1979. עי' להלן ואילך. תוספ' שם, והובא בר"ש ורא"ש שם; רע"ב שם; תפא"י שם.
  1980. עי' זר זהב ומנחת בכורים שם.
  1981. עי' בהגר"א שם.
  1982. תפא"י שם.
  1983. עי' להלן ואילך. תוספ' שם, והובא בר"ש ורא"ש שם; רע"ב שם; תפא"י שם.
  1984. תפא"י שם.
  1985. תוספ' שם, והובא בר"ש ורא"ש שם; רע"ב שם; תפא"י שם.
  1986. בהגר"א שם.
  1987. עי' ציון 1910.
  1988. עי' ציון 1912.
  1989. ר"ש שם, והובא בתוי"ט שם; זר זהב ומנחת בכורים שם; כ"מ ממ"ב שם.
  1990. ע"ע ידים (טומאת ידים) ציון 287 ואילך מחלוקת תנאים, וציון 290 שכן הלכה. עי' ר"ש שם, והובא בתוי"ט שם; זר זהב ומנחת בכורים שם.
  1991. תפא"י שם.
  1992. עי' ר"ש ידים פ"ב מ"ב; עי' תוה"ק ב"ו ש"ב; עי' שו"ע או"ח קס טו.
  1993. רשב"ג בתוספ' ידים פ"א, והובאה בר"ש שם ותוה"א שם.
  1994. עי' ר"ש שם.
  1995. רשב"ג שם: יחזור השני, ומשם בתוה"ק שם ושו"ע שם, ובמ"ב שם ס"ק פ"ג ובה"ל שבלהלן, דהיינו הראשון, ובמ"ב שם שכ"מ מהלבוש.
  1996. ר"ש שם; עי' תוה"ק שם; עי' שו"ע שם; לבוש שם סט"ו; שו"ע הרב שם סי"ט; עי' ערה"ש שם סכ"ד;
  1997. ערה"ש שם;
  1998. עי' להלן ואילך. ר"ש שם.
  1999. עי' להלן.
  2000. מ"ב שם ס"ק פד.
  2001. עי' להלן. לבוש שם; עי' ערה"ש שם;
  2002. תוה"ק שם; שו"ע שם; שו"ע הרב שם; ערה"ש שם;
  2003. מ"ב שם ס"ק פה.
  2004. עי' להלן ואילך. תוה"ק שם; שו"ע שם; לבוש שם; שו"ע הרב שם; עי' ערה"ש שם.
  2005. עי' לבוש שם;
  2006. עי' להלן.
  2007. עי' להלן ואילך. בה"ל שם ד"ה ואח"כ חזר.
  2008. בה"ל שם.
  2009. לבוש שם; עטרת צבי שם ס"ק כב וד"ח לרא"ש חולין פ"ח סי' טו ס"ק נז, בשמו. ועי' בד"ח שם שנלמד מהר"ש ידים פ"א מ"א.
  2010. עי' להלן. לבוש שם.
  2011. עי' להלן.
  2012. עי' להלן ואילך, שזה טעם מדוע שניים נוטלין ברביעית. לבוש שם.
  2013. לבוש שם.
  2014. לבוש שם.
  2015. עי' להלן. לבוש שם.
  2016. עי' להלן ר"ש וכו'.
  2017. לבוש שם.
  2018. עי' מג"א שם ס"ק כב ומחה"ש שם.
  2019. עי' ציון 1758.
  2020. עי' רי"ף שבת סב ב (כח ב) ורא"ש שם ע"פ הגמ' שבציון הבא (ובקיצור פסקי הרא"ש השמיט); פסקי מהרי"ח שם; טוש"ע או"ח קנח י; לבוש שם ס"י; שו"ע הרב שם סט"ו. והרמב"ם השמיט.
  2021. שו"ע הרב שם.
  2022. עי' שבת סב ב; עי' טוש"ע שם; לבוש שם; שו"ע הרב שם.
  2023. מ"ב שם ס"ק לח, בשם האחרונים.
  2024. של"ה שער האותיות אות הקו"ף - קדושת האכילה, בהגה"ה; א"ר שם ס"ק כב וא"ז שם ס"ק יג ובאה"ט שם ס"ק יז ומגן גבורים שם אלף המגן ס"ק לו, בשמו; שו"ע הרב שם; פתח הדביר ח"א או"ח סי' קנח אות יב, בשם א"ר ובאה"ט שכתבו בשם השל"ה; כה"ח שם ס"ק פא, בשם של"ה א"ר ושו"ע הרב; מ"ב שם, בשם האחרונים.
  2025. של"ה שם: רבה.
  2026. של"ה שם.
  2027. של"ה שם; א"ר וא"ז שם, בשמו; עי' שתילי זיתים שם ס"ק כג, בשם המג"א ושל"ה, וצ"ב שבמג"א אינו; שו"ע הרב שם; כה"ח שם, בשם של"ה א"ר ושו"ע הרב; מ"ב שם, בשם האחרונים.
  2028. עי' של"ה שם; מ"ב שם, בשם האחרונים.
  2029. שארית יעקב (אלגאזי) פ' בהעלותך דף סא ב ד"ה ועוד יתפרש, בשם מוהר"ש פרימו, ביישוב קושית תוס' ר"ה ד א ד"ה בשביל, ביישוב הב', והובא בקיצור בפתח הדביר שם; כה"ח שם, בשם פתח הדביר.
  2030. פתח הדביר שם, בד' מוהר"ש פרימו.
  2031. עי' ח"א כלל לו ס"א; מ"ב שם, בשם האחרונים. ועי' כה"ח שם סק"פ: מניעה ממקום אחר.
  2032. כה"ח שם.
  2033. להלן.
  2034. זוהר ח"א דף פח ע"א, והובא במעבר יבק שפתי רננות פי"ט ופתח הדביר ח"א או"ח סי' קנח אות יב.
  2035. מעבר יבק שם, והובא בפתח הדביר שם.
  2036. עי' ציון 2029 ואילך.
  2037. עי' להלן ואילך. פתח הדביר שם, בצד הא'.
  2038. עי' ציון 2023 ואילך.
  2039. פתח הדביר שם, בצד הב', ע"פ דעת זקנים מבעלי התוס' דברים יא ח, ואבודרהם שחרית של שבת, על למוד תורה הרבה.
  2040. עי' ראשונים שבציון 2044.
  2041. לבוש שם ס"א; שו"ע הרב שם ס"ג.
  2042. עי' להלן ואילך. לבוש שם.
  2043. עי' להלן ואילך.
  2044. עי' להלן ואילך. תשב"ץ קטן סי' רפה; מרדכי ברכות רמז קצב, בהגה"ה, בשמו, והובא בד"מ שם סק"א; א"ח הל' נט"י סי' ב, בשם הר"מ, והובא בב"י שם; עי' עטרת צבי שם סק"ט.
  2045. עי' ציון 924 ואילך.
  2046. עי' לבוש שם.
  2047. עי' ציון 940 ואילך.
  2048. עי' לבוש שם.
  2049. עי' ציון 900 ואילך.
  2050. עי' לבוש שם; ח"א כלל ב ס"ג.
  2051. שו"ע או"ח ד ו; אחרונים שבציון 2041; ארה"ח שם לב הארץ ס"ו.
  2052. מקו"ח (הכהן) שם סק"ו.
  2053. מקו"ח שם סק"א דברי חכמים (פוחאוויטשר) מקור חכמה סי' ד סולת בלולה סק"ה, בשמו.
  2054. מקו"ח שם; דברי חכמים שם, בשמו.
  2055. דרישה או"ח סי' ד סק"א, בד' שו"ת הרשב"א ח"א סי' קצו (שיכול לברך הברכות קודם נט"י).
  2056. עי' דרישה שם, בד' הא"ח שבציון 2044.
  2057. נהר שלום (שרעבי) דף יט ע"ג וע"ד.
  2058. נהר שלום שם ע"ג.
  2059. עי' ציון 2051.
  2060. מ"ב סי' ד ס"ק טו.
  2061. עי' אחרונים שבציון 2041; ח"א כלל ב ס"ג; כ"מ משו"ע הרב שם ס"א וס"ג; מ"ב שם, בשם האחרונים, ובשעה"צ שם אות כג, דהיינו פמ"ג א"א סק"ד ושאר אחרונים, ע"פ שו"ע שם ס"ז.
  2062. עי' ס' היראה לרבנו יונה; עי' טור או"ח סי' ד.
  2063. עי' ברכות טו א; רמב"ם תפלה פ"ד ה"ב; אהל מועד שער הברכות דרך ה נ"א; טוש"ע או"ח צב ד ושו"ע שם ד כב.
  2064. כ"מ מרא"ש ברכות פ"ט סי' כג; שו"ת מהרי"ל סי' קנד.
  2065. עי' רב חסדא בגמ' שם; רמב"ם ק"ש פ"ג ה"א; אהל מועד שם.
  2066. עי' מאירי ברכות ס ב.
  2067. רבינא בשם האי צורבא מרבנן דאתא ממערבא בגמ' שם: בעפר ובצרור ובקסמית; רמב"ם ק"ש שם ותפלה שם.
  2068. רמב"ם שם ושם; ס' חסידים (מרגליות) סי' יח; מג"א סי' ד ס"ק כד, בשמו; שו"ע הרב או"ח סי' צב ס"ד; כה"ח או"ח סי' ד סק"ק, בשם ס' חסידים ומג"א ושו"ע הרב.
  2069. ח"א כלל ז סי' ב; כה"ח שם, בשמו.
  2070. רמב"ם ק"ש שם.
  2071. טוש"ע שם, ע"פ גמ' שם.
  2072. תהלים כו ו.
  2073. רבא בגמ' שם.
  2074. לבוש או"ח סי' ד סכ"ב.
  2075. מצות ראיה שם ס"א ד"ה כתב ב"י.
  2076. ע"ע מקצה. רבנו מנוח ק"ש פ"ג ה"א; כס"מ שם, בשמו; שתילי זיתים סי' ד ס"ק לג, בשם הכס"מ; כה"ח שם סק"ק, בשם שתילי זיתים שכ' בשם כס"מ, וסי' צב סק"ל.
  2077. עי' שו"ת מהרי"ל סי' קנד.
  2078. שו"ת מהרי"ל שם.
  2079. בראשית כ ה. שו"ת מהרי"ל שם.
  2080. ע"ע מצוה הבאה בעברה. רש"י תהלים שם.
  2081. משנה סוכה כט ב. רש"י תהלים שם. ועי' רד"ק ומאירי שם, שביארו כעי"ז, שלא הקרבתי הקרבנות בלא תשובה על חטאיי.
  2082. עי' רבנו מנוח ק"ש פ"ג ה"א, בשם רבינו יעקב; עי' רא"ש ברכות פ"ט סי' כג; ברכת אברהם לר"א צרפתי ח"ד סי' פ, ע"פ מרדכי ברכות רמז קצב.
  2083. בדה"ב לרא"ה ב"ו ש"ה; שו"ת מהרי"ל סי' קנד.
  2084. שו"ת מהרי"ל שם.
  2085. שו"ת מהרי"ל שם, ע"פ הגמ' שבציון 930.
  2086. שו"ת מהרי"ל שם.
  2087. עי' ציון 2117 ואילך.
  2088. רבנו מנוח שם, בטעם הב' בחילוק בין ק"ש לתפילה.
  2089. שו"ע או"ח ד כב; ברכת אברהם לר"א צרפתי ח"ד סי' פ, בד' מרדכי ברכות רמז רב, בפי' הב'; פרישה או"ח סי' ד סק"ג ודרישה שם סק"א; ערה"ש שם סי"ט.
  2090. עי' ציון 900 ואילך.
  2091. עי' ציון 1376 ואילך. דרישה שם.
  2092. עי' ציון 1383. ד"ח לרא"ש שם ס"ק עט, בד' שו"ע שם, ע"פ שבת קט א. ועי' ציון 1376 ואילך, שכ"ה לאחת הגירסאות בגמ' שם, וציון 1384 שי"ג בע"א.
  2093. עי' ציון 1599 ואילך.
  2094. ד"ח שם, בד' שו"ע שם, ע"פ זוהר ח"א דף קפד ע"ב.
  2095. ערה"ש שם.
  2096. עי' ציון 2089.
  2097. עו"ת שם ס"ק יג; תכלאל עץ חיים למהרי"ץ סדר הנהגת הבוקר, בשמו, והסכים לו.
  2098. עי' עו"ת ותכלאל שם, שדחו מטעם זה הברכת אברהם שבציון 2100; שתילי זיתים שם ס"ק לד, בד' השו"ע שבציון 2089, ובשם עו"ת, והסכים להם.
  2099. עי' ברכת אברהם שם, בד' מרדכי שם, בפי' הא'.
  2100. ברכת אברהם שם: ונראה לפי"ז; שכנה"ג שם הגה"ט אות ז, בשמו; עו"ת סי' ד ס"ק יג, בשם ברכת אברהם, ודחה; עי' שתילי זיתים שם, בשם שכנה"ג שכ' בשם ברכת אברהם; תכלאל עץ חיים למהרי"ץ סדר הנהגת הבוקר, בשם שכנה"ג ומג"א (וצ"ב, במג"א אינו) שכ' בשם ברכת אברהם, ודחה.
  2101. ציון 2373 ואילך.
  2102. ציון 795 ואילך.
  2103. להלן ואילך.
  2104. עי' ציון 2062 ואילך.
  2105. עי' אחרונים שבציון 2108. על נטילה זו, עי' להלן ואילך.
  2106. ראבי"ה ברכות סי' נא; מרדכי ברכות רמז מה והגמ"י תפלה פ"ד ה"ב וטור או"ח סי' צב, בשמו.
  2107. עי' ב"י או"ח סי' צב, בד' רמב"ם תפלה פ"ד ה"א וה"ב וטור או"ח סי' רלג.
  2108. שו"ע או"ח צב ה; לבוש שם ס"ה; שו"ע הרב שם ס"ה; ערה"ש שם ס"ט.
  2109. שו"ע הרב שם.
  2110. עי' להלן ואילך. פרישה שם סק"ז; שו"ע הרב שם; מ"ב שם ס"ק כד.
  2111. ערה"ש שם.
  2112. מג"א שם סק"ג; ערה"ש שם.
  2113. עי' ראבי"ה שם, בשם יש מי שאומר; טור שם, בשם י"א.
  2114. ראבי"ה שם, בשם יש מי שאומר; עי' ר"ן פסחים קטו ב (כה א), לפי ב"י שם.
  2115. עי' ב"י שם, לד' זו.
  2116. טור שם, בשם הרא"ש.
  2117. פי' רב האי שבאוצה"ג ברכות הפירושים סי' סה: ומסקי רבנן; תוס' ר"י שירליאון ברכות טו א, בד' הערוך, ובמהדיר שם שכוונתו לע' גבל א'.
  2118. ברכות טו א, לגירסתנו וגי' רב ניסים גאון שם ובה"ג ברכות פ"ב וסדר"ע ח"א סי' פד ורי"ף שם (ח א-ב), ותוס' שם ד"ה אמאן ורא"ש שם פ"ב סי' יא, בשם יש ספרים, ותר"י שם, בשם מקצת ספרי הגמ', ותוס' ר"י שירליאון שם, ורשב"א שם, בשם הספרים; עי' רמב"ם תפלה פ"ד ה"ב; עי' ר"י מלוניל שם; ראבי"ה ברכות סי' נא; הגמ"י שם, בשמו; עי' מרדכי ברכות רמז מה, בשמו; מאירי שם, בשם יש שאין גורסין.
  2119. עי' גמ' שם; עי' רמב"ם ק"ש פ"ג ה"א.
  2120. גמ' שם, לגירסתנו וגי' הרי"ף שם; רמב"ם תפלה פ"ד ה"ג; ראבי"ה שם.
  2121. גמ' שם, לגירסתנו וגי' רב ניסים גאון שם ורי"ף שם; ראבי"ה שם.
  2122. סדר"ע ח"א סי' פד; טור או"ח סי' רלג, בשמו; מאירי שם.
  2123. מאירי שם.
  2124. ע"ע מיל. סדר"ע שם; טור שם, בשמו; רב ניסים גאון ברכות שם; רמב"ם שם ה"ב; רשב"א שם, בשם רב האי.
  2125. ע"ע אמה. רמב"ם שם.
  2126. גמ' שם, לגי' תוס' שם ורא"ש שם, בשם יש ספרים, ע"פ פסחים מו א.
  2127. עי' גמ' שם, לגירסתנו; רמב"ם שם.
  2128. עי' גמ' שם, לגירסתנו; רמב"ם שם: בצרור או בעפר או בקורה.
  2129. עי' גמ' שם, לגירסתנו וגי' הרי"ף שם; סדר"ע שם; טור או"ח סי' רלג, בשמו; רי"ף שם; רמב"ם שם ה"ג.
  2130. עי' ראשונים שבציון הבא; ראבי"ה שם.
  2131. גמ' שם, לגירסתנו וגי' הרי"ף שם; גמ' שם, לגי' הרמב"ם שם, לפי הכס"מ שם; סדר"ע שם; טור שם, בשמו; ס' חסידים (מרגליות) סי' יח; ס' המאורות שם; פסקי רי"ד שם.
  2132. גמ' שם, לגירסתנו; גמ' שם, לגי' הרמב"ם שם, לפי הכס"מ שם, וסותר לב"י שבציון הבא, ועי' בהגר"א או"ח סי' צב ד"ה יותר ממיל וביאור חדש מספיק לרמב"ם שם, שחזר בו בכס"מ ממש"כ בב"י; סדר"ע שם, טור שם, בשמו; רי"ף שם; ס' חסידים שם; ס' המאורות שם; פסקי רי"ד שם.
  2133. גמ' שם, לגי' הרמב"ם שם, לפי ב"י או"ח סי' צב, וסותר לכס"מ שבציון הקודם, עיי"ש; טור או"ח סי' צ, לפי דרישה שם סי' צב.
  2134. עי' גמ' שם, לגירסתנו וגי' הרי"ף שם; עי' סדר"ע שם; עי' טור שם, בשמו; רמב"ם שם.
  2135. תוס' ברכות טו א ד"ה אמאן: ונראה דלא גרסינן ליה, ע"פ הסברא שאין לחלק בין ק"ש לתפילה וע"פ ברכות כב א; תר"י שם טו א (ח א), בשם רבני צרפת, ושם (ח ב), בשם נוסחאות המדוייקות, ושם (ח א), שהגירסא שעל פיה יש חילוק היא פירוש שהכניסו בספרי הגאונים הראשונים (ועי' בהערות המהדיר לר"י שירליאון שם שבכת"י הגי': בספרי' הגאונים הראשונים); תוס' ר"י שירליאון שם, בשם מ"ר, שהגירסא שעל פיה יש חילוק אינה בספרים ישנים גם לא בספרים חדשים ורש"י לא פירש כאן כלום; או"ז ח"א סי' נד, ע"פ הסברא הנ"ל וע"פ ברכות כב א; רא"ש שם פ"ב סי' יא ותוס' רא"ש שם טו א, שהגירסא שעל פיה יש חילוק אינה בספרים ישנים, וגם רש"י לא פירש כן (כ"ה בתוס' רא"ש שם וכן הגיה במעיו"ט שם סק"צ ברא"ש), ושנראה שאין גורסים אותה, ע"פ הסברא הנ"ל, ובתוס' רא"ש שם גם ע"פ ברכות כב א; מרדכי ברכות שם רמז מה ואגודה שם פ"ב סי' מא, בשם ר"י, ע"פ הסברא הנ"ל; עי' הגמ"י תפלה פ"ד ה"ב, בשם ר"י, ושכ"מ בערוך וברש"י בברכות.
  2136. עי' תוס' שם.
  2137. תוס' שם: שלא; מרדכי שם ואגודה שם, בשם ר"י; או"ז שם.
  2138. ע"ע קריאת שמע.
  2139. ע"ע תפלה.
  2140. רא"ש שם.
  2141. ס' המאורות ברכות שם, בשם בה"ג (והוא כרש"י פסחים מו א ד"ה לגבל, ואינו בבה"ג לפנינו), וסותר לבה"ג בציון 2147, וצ"ב.
  2142. עטרת ראש ברכות שם, בד' תר"י שם.
  2143. עי' ציון 2117 ואילך.
  2144. רש"י לרי"ף ברכות טו א (ח ב); או"ז ח"א סי' נד, בשם רש"י; רשב"א שם, בשם מפרשים
  2145. סדר"ע ח"א סי' פד.
  2146. רשב"א שם, בשם מפרשים.
  2147. סדר"ע שם; בה"ג ברכות פ"ב, וסותר לס' המאורות בשם בה"ג שבציון 2141, וצ"ב.
  2148. ע"ע קריאת שמע. ר"י מלוניל ברכות טו א.
  2149. עי' ר"י מלוניל שם; עי' רבנו מנוח ק"ש פ"ג ה"א, בטעם הא'.
  2150. ס' המאורות שם: דרויח זמנה; ר"י מלוניל שם.
  2151. ע"ע שחרית.
  2152. ע"ע הנ"ל.
  2153. ר"י מלוניל שם.
  2154. פסקי רי"ד שם.
  2155. מאירי ברכות טו א.
  2156. ע"ע קריאת שמע.
  2157. תר"י ברכות טו א (ח ב), לצד זה; כס"מ ק"ש פ"ג ה"א.
  2158. ע"ע תפלה. עי' תר"י שם, לצד זה.
  2159. ע"ע בעל קרי ציון 266. רשב"א שם.
  2160. רבנו מנוח ק"ש פ"ג ה"א, בטעם הב'.
  2161. עי' רבנו מנוח שם, בטעם הב'; מאירי שם, בשם י"מ.
  2162. רבנו מנוח שם, בטעם הב'.
  2163. רשב"א שם.
  2164. מאירי שם, בשם י"מ.
  2165. רבנו מנוח שם, בטעם הב'.
  2166. עטרת ראש ברכות טו א, בד' רש"י שבציון 2144, לשיטתו בתר"י שבציון 2142.
  2167. עי' ציון 2117 ואילך.
  2168. עי' ציון 2120 ואילך.
  2169. מ"ב סי' צב ס"ק יז, ובשעה"צ שם אות יג שכן מוכח מהטור והרמב"ם, ונראה שכוונתו לטור שבציון 2122 (בשם רב עמרם) ולרמב"ם תפלה פ"ד ה"ב.
  2170. עי' ציון 2117 ואילך.
  2171. עי' ציון 2120 ואילך.
  2172. עי' ציון 2144 ואילך.
  2173. סדר"ע ח"א סי' פד; טור או"ח סי' רלג, בשמו.
  2174. ד"ח לרא"ש ברכות פ"ב סי' יא ס"ק לח וט"ז או"ח סי' צב סק"א, בד' הרי"ף.
  2175. עי' ציון 2148 ואילך.
  2176. ר"י מלוניל ברכות טו א.
  2177. עי' מאירי שם; אחרונים שבציון 2179.
  2178. עי' ציון 2155. מאירי שם.
  2179. שו"ע שם ד; לבוש שם ס"ד; שו"ע הרב שם ס"ד; ערה"ש שם ס"ח. ועי' בד"ח לרא"ש ברכות פ"ב ס"ק לח (ונזכר בקיצור בא"ז שם סק"ג) ושתילי זיתים שם סק"ח בפי' פסק השו"ע.
  2180. עי' ציון 2117 ואילך.
  2181. עי' להלן ואילך.
  2182. עי' דרישה או"ח סי' צב.
  2183. סדר"ע ח"א סי' פד; טור או"ח סי' רלג, בשמו; רי"ף ברכות טו א (ח א-ב); רמב"ם ק"ש פ"ג ה"א ותפלה פ"ד ה"ב; ר"י מלוניל שם; ראבי"ה ברכות סי' נא; מאירי שם.
  2184. תר"י שם (ח ב), בשם מורי הרב; רא"ש שם פ"ב סי' יא; טור שם, בשם התוס'.
  2185. שו"ע או"ח צב ד.
  2186. שו"ע או"ח רלג ב.
  2187. ט"ז שם סק"א, בד' השו"ע.
  2188. פמ"ג או"ח סי' צב משב"ז סק"א, בד' השו"ע, בפי' הא'.
  2189. פמ"ג שם, בד' השו"ע, בפי' הב'.
  2190. ע"ע מנחה.
  2191. ע"ע מנחה.
  2192. פמ"ג שם, בד' השו"ע, בפי' הג'.
  2193. ערה"ש או"ח סי' רלג סט"ו, בד' השו"ע: ואפשר.
  2194. ערה"ש או"ח סי' צב ס"ח; בה"ל סי' צב ד"ה אבל אם, בד' הרי"ף והרמב"ם והשו"ע, מ"ב שם ס"ק יח: לכתחלה.
  2195. ערה"ש שם; בה"ל שם, ע"פ ח"א שבלהלן (לגבי נט"י לסעודה).
  2196. דרישה שם, בד' תוס' חולין קכב ב ד"ה לגבל, לפי בה"ל שם; דרישה שם, בד' הטור, ששם רק כתב שאם יש שהות חייב לחזר אחר מים, ולא הביא חילוק בין אחריו ללפניו, ובסי' רלג הביא מח' הראשונים שבציון 2117 ואילך; פמ"ג או"ח סי' צב משב"ז סק"א, בד' השו"ע, בפי' הא'.
  2197. ב"ח או"ח סי' רלג; עו"ת שם סק"ב וא"ר סי' צב סק"ו, בשמו; עי' ח"א כלל ז סי' ב, בשמו.
  2198. עי' ד"ח לרא"ש ברכות פ"ב סי' יא ס"ק לט, ע"פ אגודה חולין פ"ט סי' קמט שהובא בב"י או"ח סי' צ; עי' א"ז סי' צב סק"ב; שו"ע הרב שם ס"ד.
  2199. מג"א סי' צב סק"ה, ע"פ שו"ת הרשב"א ח"א סי' קנג; שתילים זיתים שם סק"י, בשמו; שו"ע הרב שם ס"ו; ערה"ש שם ס"ט.
  2200. שו"ע הרב שם; עי' ערה"ש שם.
  2201. מג"א שם; שו"ע הרב שם.
  2202. שו"ע הרב שם.
  2203. עי' פמ"ג שם א"א סק"ג; מ"ב שם ס"ק כט, בשמו.
  2204. עי' להלן ואילך.
  2205. עי' להלן ואילך. עי' ב"י וב"ח או"ח סי' קכח; עו"ת שם ס"ק יב; עי' פר"ח שם ס"ו; א"ר שם סק"ח; מ"ב סי' קכח ס"ק יט, בשם כל הפוסקים.
  2206. עו"ת שם ס"ק יב; כה"ח שם ס"ק לו, בשמו ובשם א"ר שבציון הקודם ובשם האחרונים שבציון 2211.
  2207. כ"מ מח"א כלל לב סי' ח; עי' דגול מרבבה שם למג"א סק"ט; שעה"צ שם ס"ק כד, שכ"מ מדגול מרבבה.
  2208. עו"ת שם ס"ק יב; מגן גבורים שם סק"ח, בשמו; ח"א כלל לב ס"ח; מ"ב שם סק"כ, בשם האחרונים, ובשעה"צ שם אות כג, דהיינו עו"ת וח"א ומגן גבורים, ושכ"מ מהפר"ח.
  2209. עי' להלן ואילך. עו"ת שם; מגן גבורים שם, בשמו; עי' ח"א שם; מ"ב שם, בשם האחרונים (עי' בציון הקודם).
  2210. על חיוב נטילה זו, עי' להלן ואילך. עי' ח"א שם; מ"ב שם, בשם האחרונים (עי' ציון 2852).
  2211. עי' להלן ואילך. עו"ת שם; מגן גבורים שם, בשמו; ח"א שם; מ"ב שם, בשם האחרונים (עי' ציון 2852); כה"ח שם, בשם עו"ת וא"ר שבציון 2205 וח"א ומ"ב.
  2212. על מהותו, עי' להלן ואילך. רמב"ם תפלה פט"ו ה"ה; טור או"ח סי' קכח, בשמו; שו"ע שם ס"ו; לבוש שם ס"ז; שו"ע הרב שם ס"ח.
  2213. מ"ב שם ס"ק כא.
  2214. עי' אדני פז (העקשיר) סי' קכח ס"ו, שכן היה מנהג מקומו.
  2215. עי' ציון 2823 ואילך. אדני פז (העקשיר) סי' קכח ס"ו, ביישוב הא'.
  2216. אדני פז שם, ביישוב הב', בד' השו"ע שם (ועי' ציון 2832 ואילך).
  2217. אדני פז שם.
  2218. מג"א סי' תקיא ס"ק יא: נוהגין קצת; ט"ז שם סק"ח: קצת קהילות; א"ר סי' קכח סק"ח: מנהגא; שו"ע הרב סי' תקיא ס"ז: מקצת מקומות; מגן גבורים סי' קכח אלף המגן סק"ח: המנהג.
  2219. ציון 54 ואילך.
  2220. ציון 1437 ואילך.
  2221. עי' ציון 2290 ואילך.
  2222. עי' ציון 2599 ואילך.
  2223. עי' ציון 2694 ואילך.
  2224. עי' ציון 2444 ואילך.
  2225. עי' ציון 2487 ואילך.
  2226. עי' ציון 2556 ואילך.
  2227. עי' ציון 2494 ואילך.
  2228. עי' ציון 2550 ואילך.
  2229. סדור רס"ג עמ' פח, לגבי נט"י שחרית, וכ"מ מסדור רס"ג עמ' קלו לגבי נט"י לדבר שטיבולו במשקה, ועמ' קמה, לגבי נט"י לפני אכילת פת; השואל בתשוה"ג ליק סי' צא ותשוה"ג שע"ת סי' קצו, בשם מקצת חכמים; תשובת רב האי בתשוה"ג שע"ת שם, וסותר לתשובת רב האי שבציון 2254 ואילך, וצ"ב; עי' תשובות רבנו אברהם בן הרמב"ם סי' פג, בשם רב האי; תוס' ברכות נא א ד"ה מעיקרא: נהגו העם; עי' תוס' פסחים ז ב ד"ה על ותוס' שאנץ שם ותוס' ר"י שירליאון ברכות שם; ראבי"ה סי' קיב ואלף קט; או"ז ח"ב סי' שיג; שבה"ל סי' קלו ותניא רבתי סי' כב, בשם יש מברכין; רמב"ן פסחים שם, וסותר למובא בשמו בשו"ת הרשב"א שבציון 2254, וצ"ב; ס' היראה לרבנו יונה, לגבי פת, וכ"מ מס' היראה לרבנו יונה, לגבי נט"י שחרית; תר"י ברכות ס ב (מד ב); עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקח, שכן המנהג; רא"ש ברכות פ"ז סי' לד וסוכה פ"ג סי' לג ותוס' רא"ש שם; תוס' ר"פ ברכות שם: נהגו, ותוס' ר"פ פסחים שם; עי' אהל מועד שער הברכות דרך ה נ"ד: ואפשר.
  2230. מדרש רות (זוה"ח דף פו ע"ב).
  2231. תוס' ר"י שירליאון שם.
  2232. עי' תוס' שאנץ פסחים שם; עי' תוס' ר"פ שם, בשם ר"י; ריטב"א שם.
  2233. רמב"ן שם.
  2234. עי' להלן ואילך.
  2235. עי' להלן.
  2236. תוס' פסחים שם, בתי' הא', וברכות שם; תוס' שאנץ פסחים שם, בתי' הא'; תוס' ר"י שירליאון ברכות שם, בתי' הא'; רא"ש ברכות שם ותוס' רא"ש שם, בתי' הא'; תוס' ר"פ פסחים שם, בשם ר"י, וברכות שם; אבודרהם ברכת המצות ומשפטיהם, בתי' הא'.
  2237. רא"ש פסחים פ"א סי' י; רי"ו תא"ו נט"ז ח"ו (קמז ב), בשם ר"י.
  2238. תוס' ר"י שירליאון ברכות שם; תוס' רא"ש שם; עי' רא"ש פסחים שם; תוס' ר"פ שם, בשם ר"י; עי' רי"ו שם, בשם ר"י.
  2239. תוס' רא"ש שם; עי' רא"ש שם; עי' רי"ו שם, בשם ר"י.
  2240. רא"ש ברכות שם; אבודרהם שם.
  2241. עי' ציון 1466. תשובת רב האי בתשוה"ג שע"ת שם; תוס' פסחים שם, בתי' הב', וסוכה לט א ד"ה עובר; תוס' שאנץ שם, בשם ר'; תוס' ר"י שירליאון ברכות שם, בתי' הב'; או"ז שם; רא"ש ברכות שם ותוס' רא"ש שם, בתי' הב', ורא"ש פסחים שם וסוכה שם; תוס' ר"פ שם; אבודרהם שם, בתי' הב'.
  2242. תשובת רב האי שם: עיקר הרחיצה; עי' תוס' סוכה שם; תוס' ר"י שירליאון שם; עי' תוס' שאנץ שם; עי' או"ז שם.
  2243. תוס' סוכה שם; רא"ש סוכה שם.
  2244. רא"ש ברכות שם; אבודרהם שם.
  2245. תשובת רב האי שם; עי' תוס' שם ושם; תוס' ר"י שירליאון שם; עי' או"ז שם; עי' שבה"ל סי' קלו, בשם מורי הר"ר מאיר; שו"ת הרשב"א שם: אפשר; רא"ש ברכות שם וסוכה שם; עי' אהל מועד שם: ואפשר; טור או"ח סי' קנח; אבודרהם שם; רי"ו שם, בשם י"מ.
  2246. תשובת רב האי שם; עי' תוס' שם ושם ותוס' ר"י שירליאון שם ושו"ת הרשב"א שם ורא"ש שם ושם ופסחים שם ואבודרהם שם; כ"מ מראבי"ה סי' אלף קט, וסותר לראבי"ה שבציון 2275, וצ"ב; שבה"ל שם, בשם מורי הר"ר מאיר; תניא רבתי שם, שכן מצא בשם ה"ר מאיר; טור שם; רי"ו שם, בשם י"מ.
  2247. שו"ע הרב או"ח סי' קנח סט"ז.
  2248. תר"י שם.
  2249. רב חסדא בפסחים ז ב, ומסקנת הגמ' שם.
  2250. ע"ע ברכת המצוות ציון 154 ואילך.
  2251. עי' תוס' פסחים שם ד"ה על, בשם ר"י.
  2252. רמב"ן שם.
  2253. עי' תר"י שם.
  2254. השואל בתשוה"ג ליק סי' צא ותשוה"ג שע"ת סי' קצו, בשם מקצת חכמים; תשובת רב האי בתשוה"ג ליק שם, וסותר לתשובת רב האי שבציונים 2229, 2241 ואילך, 2254 ואילך, וצ"ב; ותשובת רב האי בתשוה"ג שע"ת שם, בשם יש מן הראשונים; ס' המקצועות סי' ד, בשם ר"ח ורבותינו הגאונים, והובא באו"ז ח"א סי' עט; עי' ס' הישר (החידושים) סי' תו; עי' רמב"ם ברכות פ"ו ה"ב, לגבי נט"י לאכילה, לק"ש ולתפילה, וחמץ פ"ח ה"א, לגבי נט"י לדבר שטיבולו במשקה, וה"ו, לגבי נט"י לפני אכילת פת; תשובות רבנו אברהם בן הרמב"ם סי' פג; שבה"ל סי' קלו ותניא רבתי סי' כב, בשם יש מברכין; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקח והמיוחסות לרמב"ן סי' קנא, בשם הרמב"ן, והסכים לו, וסותר לרמב"ן שבציון 2229, וצ"ב; אהל מועד שער הברכות דרך ה נ"ד, בשם הר"מ.
  2255. תשובת רב האי שם; רבנו מנוח ברכות פ"ו ה"ב: סתם לכלוך; שו"ת הרשב"א שם ושם.
  2256. תשובת רב האי שם; שו"ת הרשב"א שם ושם.
  2257. רב חסדא בפסחים ז ב, ומסקנת הגמ' שם. תשובת רב האי שם; ס' המקצועות שם; עי' תשובות ר"א בן הרמב"ם שם.
  2258. ע"ע ברכת המצוות ציון 149 ואילך.
  2259. עי' ס' המקצועות שם; תשובות ר"א בן הרמב"ם שם.
  2260. תשובות ר"א בן הרמב"ם שם.
  2261. ס' הישר שם, בשם הרב ר' יעקב והרב ר' שמשון; רבנו מנוח שם פי"א ה"ז, בשם רבינו יעקב.
  2262. רבנו מנוח שם פ"ו ה"ב; שו"ת הרשב"א שם ושם.
  2263. רבנו מנוח שם.
  2264. עי' להלן ואילך.
  2265. עי' להלן ואילך.
  2266. עי' להלן ואילך.
  2267. שו"ת הרשב"א שם ושם.
  2268. עי' ס' המקצועות סי' ד: כך ראינו לרבותי' שמברכין כשמנטל השמש מים על ידיו ואם אין לו שמש מברך בשעה שמתחיל ליטול, והובא באו"ז ח"א סי' עט; שבה"ל סי' קלו, לגבי נט"י לסעודה; עי' ס' הנייר שבציון 2274; עי' רי"ו שבציון 2273.
  2269. שבה"ל שם.
  2270. עי' ציון 2231 ואילך. ס' הנייר סי' כו.
  2271. עי' להלן ואילך.
  2272. עי' להלן ואילך.
  2273. רי"ו תא"ו נט"ז ח"ו (קמז ב), שכן ראה רבותיו נוהגים, והובא בב"י או"ח סי' קנח.
  2274. ס' הנייר שם: נהגו העולם.
  2275. כ"מ מראבי"ה סי' קיב, וסותר לראבי"ה שבציון 2246, וצ"ב; או"ז ח"א סי' עט, בשם מורי רבינו יהודה בר יצחק שכ' בשם ר"ת; ריטב"א פסחים ז ב; הגהות אש"רי ברכות פ"ב סי' יא, בשם או"ז; ד"ח לרא"ש שם פ"ז סי' לד ס"ק קא, בשם הגהות אש"רי ונשאר בצ"ע.
  2276. עי' ציון 1466. או"ז שם, בשם מורי רבינו יהודה בר יצחק שכ' בשם ר"ת.
  2277. עי' קונ' בית יד למאירי שי"א.
  2278. עי' להלן ואילך.
  2279. בית יד שם.
  2280. עי' בית יד שם.
  2281. עי' ציון 2229 ואילך.
  2282. כ"מ מתוס' פסחים ז ב ד"ה על; עי' תוס' ר"י שירליאון ברכות נא ב; עי' תוס' רא"ש שם ורא"ש שם פ"א סי' י, וסותר לרא"ש שבציון הבא, וצ"ב, ועי' ציון 2284 ואילך; עי' תוס' ר"פ פסחים שם, וסותר לתוס' ר"פ שבציון הבא, וצ"ב; עי' רי"ו תא"ו נט"ז ח"ו (קמז ב).
  2283. תוס' ברכות שם ד"ה מעיקרא; רא"ש ברכות פ"ז סי' לד ופסחים פ"א סי' י, וסותר לרא"ש שבציון הקודם, וצ"ב, ועי' ציון הבא ואילך; תוס' ר"פ ברכות שם, וסותר לתוס' ר"פ שבציון הקודם, וצ"ב; עי' אבודרהם ברכת המצות ומשפטיהם.
  2284. עי' ב"י או"ח סי' קנח, בד' תוס' ורא"ש שבציון 2282 ותוס' ורא"ש שבציון הקודם.
  2285. ב"י שם, בד' הראשונים הנ"ל.
  2286. ציון 2290 ואילך.
  2287. עי' ציון 2695 ואילך.
  2288. ציון 2712 ואילך.
  2289. ציון 2599 ואילך.
  2290. טור או"ח סי' מו.
  2291. על הטעמים לרחיצה זו, עי' לעיל להלן ואילך.
  2292. ברכות ס ב; רמב"ם תפלה פ"ז ה"ד; טוש"ע או"ח ד א.
  2293. עי' רא"ש ברכות פ"ט סי' כג; עי' עץ יוסף שם.
  2294. עי' להלן ואילך.
  2295. עי' ציון 21 ואילך.
  2296. רא"ש שם.
  2297. עי' מרדכי ברכות רמז קצב, שיש בנ"א המברכים כן (וצ"ב כיצד יישבו זאת עם הגמ' שבציון 2292), ודחה.
  2298. תהלים כו ו. מרדכי ברכות שם.
  2299. עי' להלן. גמ' ברכות כו א; מרדכי שם.
  2300. עץ יוסף שם, לד' זו.
  2301. עי' להלן.
  2302. עי' רא"ש שם.
  2303. ציון 14 ואילך. ושם ציון 17, על הדעה שאין מברכים על מצוות דרבנן.
  2304. ציון 196 ואילך.
  2305. ציון 6 ואילך.
  2306. ציון 1218 ואילך.
  2307. ציון 1240 ואילך.
  2308. ציון 1296 ואילך.
  2309. ציון 1360.
  2310. עי' ציון 898 ואילך.
  2311. ברכות ס ב; רמב"ם תפלה פ"ז ה"ד; טוש"ע או"ח ד א.
  2312. שו"ע שם, לפי אמרי נועם לגר"א ברכות שם; עי' ערה"ש שם ס"ה. ועי' להלן ואילך, שיש חולקים.
  2313. המנהיג דיני תפילה סי' א, בשם רב נטרונאי, שכן מנהג כל ישראל; תשב"ץ סי' ריז, שכן מנהג מהר"ם, והובא בכלבו סי' ב, ומשם בב"י או"ח סי' ד; הגהת ר"פ לתשב"ץ שם, שכן מנהג אשכנז, והובא בכלבו שם; שו"ת מהרי"ל החדשות סי' א, שכן מנהג פשוט בכל אשכנז; אגור סי' פט, בשם מהרר"י מולן (המהרי"ל), והובא בב"י או"ח סי' ו; טור או"ח סי' ו, שהרשות בידו לעשות כן; מהר"י אבוהב לטור שם, בשם הסמ"ק, ועי' בצביון העמודים לסמ"ק סי' קנא ס"ק רצט, שלא נתברר מהיכן דייק כך בד' הסמ"ק; ד"מ שם סק"ד, שכן מנהג האשכנזים; שו"ע שם ס"ו, בשם יש נוהגין; שו"ת מהרש"ל סי' סד, שכן הוא נוהג; ברכת אברהם לר"א צרפתי ח"א סי' כט, שכן המנהג באשכנז, טוליטולא וקאטלוניא; שו"ע הרב שם ס"ב, בשם יש נוהגים. ועי' סדר"ע סי' א, שהמנהג בספרד שהחזן מתחיל ומברך על נט"י, להוציא מי שאינו יודע (עי' ציון 2316).
  2314. עי' שו"ת מהרי"ל שם.
  2315. שו"ת מהרי"ל שם.
  2316. המנהיג דיני תפילה סי' א, בטעם הא'; שו"ת מהרי"ל החדשות סי' א; אגור סי' פט, בשמו, והובא בב"י או"ח סי' ו; לבוש שם ס"ב, בטעם הב'. ועי' ברכת אברהם לר"א צרפתי ח"א סי' כה, מש"כ לדחות.
  2317. שו"ת מהרי"ל שם. ובקצת שינוי באגור שם, בשמו: ואע"פ שלפעמים מברכים בבה"כ אע"פ שאין שם מי שאינו בקי, מכל מקום לא חילקו, והובא בב"י שם.
  2318. המנהיג דיני תפילה סי' א, בטעם הב'.
  2319. ע"ע ברכת המצוות: עובר לעשייתן.
  2320. עי' ציון 2229 ואילך.
  2321. עי' ציון 2231 ואילך.
  2322. מהר"י אבוהב לטור או"ח סי' ו; ברכת אברהם לר"א צרפתי ח"א סי' סד; לבוש שם ס"ב, בטעם הא'; עי' ט"ז שם סק"ד, בד' יש נוהגין שבשו"ע שם ס"ו.
  2323. ע"ע ברכות השחר ציון 198. מהר"י אבוהב שם, בצד הא'.
  2324. ע"ע הנ"ל ציון 197. מהר"י אבוהב שם, בצד הב'.
  2325. מהר"י אבוהב שם.
  2326. עי' ציון 940 ואילך.
  2327. ב"י או"ח סי' ו; שו"ע הרב שם ס"ב.
  2328. תשובת חכם מק"ק אשכנזים בסלוניקי בברכת אברהם לר"א צרפתי ח"א סי' כו. ועי' ברכת אברהם שם סי' כז-כח, מש"כ לדחות.
  2329. תשובת חכם מק"ק אשכנזים בסלוניקי בברכת אברהם לר"א צרפתי ח"א סי' כז. ועי' ברכת אברהם שם סי' כז-כח, מש"כ לדחות.
  2330. תשובת חכם מק"ק אשכנזים בסלוניקי בברכת אברהם לר"א צרפתי ח"א סי' כז. ועי' ברכת אברהם שם סי' כז-כח, מש"כ לדחות.
  2331. ע"ע ברכות השחר ציון 175 ואילך, ועיי"ש ציון 177 שכן המנהג.
  2332. תשובת כמהר"ר בנימין ז"ל ראש הישיבה בברכת אברהם לר"א צרפתי ח"א סי' כח. ועי' ברכת אברהם שם סי' כט, מש"כ לדחות.
  2333. עי' ציון 929 ואילך. עי' שו"ת מהרש"ל סי' סד.
  2334. שו"ת מהרש"ל שם; ברכת אברהם לר"א צרפתי ח"א סי' סג; מעשה רב סי' ג. ועי' ח"א שבציון 2342, ויתכן שאף הוא טעם נוסף.
  2335. תשב"ץ שם, בשם מהר"ם, והובא בכלבו שם; רמ"א שם; לבוש שם ס"ב.
  2336. מהרי"ל הל' תפילה אות ו; עי' טור או"ח סי' ו; רמ"א שם; שו"ע הרב שם ס"ג.
  2337. מהרי"ל שם, שכן נהג; רמ"א שם; תשובת כמהר"ר בנימין ז"ל ראש הישיבה בברכת אברהם לר"א צרפתי ח"א סי' כט; ב"ח שם, בד' הטור שם, ע"פ שו"ת הרא"ש כלל ד סי' א; לבוש שם ס"ב; שו"ע הרב שם.
  2338. עי' ציון 929 ואילך.
  2339. עי' להלן.
  2340. מעשה רב סי' ג, וסותר למעשה רב שבציון 2353, וצ"ב; בה"ל סי' ד ד"ה ואפילו, בשמו.
  2341. עי' ציון 924 ואילך.
  2342. ח"א כלל ז ס"ו, ע"פ מג"א סי' ד סק"א, בד' הרא"ש שבציון הנ"ל; בה"ל סי' ד ד"ה ואפילו, בשמו.
  2343. רמ"א שם, בשם יש נוהגין; שו"ע הרב שם ס"ד: מה שנוהגים.
  2344. שו"ע הרב שם.
  2345. עי' הגהת רבנו פרץ לתשב"ץ שם: "אבל אנו" (הנוהגים במנהג צרפת), והובא בכלבו שם; ב"י או"ח סי' ד, שכן המנהג בספרד, ואו"ח סי' ו, שכן מנהג בני ספרד; עי' שו"ע שם ס"ב, שכן מנהג בני ספרד (ועי' ציון 2313 מנהג טוליטולא וקאטלוניא); שו"ע הרב שם ס"ה, בשם יש נוהגין.
  2346. הגהת רבנו פרץ לתשב"ץ שם: "אבל אנו" (הנוהגים במנהג צרפת), והובא בכלבו שם; עי' אחרונים שבציון הקודם.
  2347. אגור שם, והובא בב"י שם.
  2348. ע"ע ברכת המצוות: עובר לעשייתן.
  2349. ט"ז שם סק"ד, בד' בני ספרד; שו"ע הרב שם.
  2350. שו"ע הרב שם.
  2351. טור או"ח סי' ו.
  2352. ב"י או"ח סי' ו, שכן עיקר; ד"מ שם סק"ד, שכן מנהגו; שו"ע הרב שם ס"ה; מ"ב שם סק"ט, שכן הסכמת האחרונים.
  2353. עי' אחרונים שבציון 2312; מעשה רב (מהד' מוה"ק) סי' ג, מכת"י מוה"ק, וסותר למעשה רב שבציון 2340, וצ"ב.
  2354. לבוש שם ס"ב.
  2355. עי' שו"ת מהרש"ל סי' סד; ברכת אברהם לר"א צרפתי ח"א סי' סו; מטה משה עמוד העבודה סי' ד, בשם כלבו בציון 2313 שכ' בשם ר"ם ואגור שבציון הנ"ל שכ' בשם המהרי"ל ושו"ת מהרש"ל; שכנה"ג שם הגב"י אות ג, בשם ברכת אברהם ומטה משה.
  2356. עי' ציון 2345 ואילך.
  2357. עי' ציון 2345 ואילך.
  2358. מחב"ר או"ח סי' ד אות א, בד' מהר"ם ניגרין שבציון הבא, ובמסקנתו, ודחה סדר היום שבציון 2362, והובא בשע"ת שם סק"א; המגיה בשלמי צבור סדר האשמורת ודיני נט"י אות א, בד' מהר"ם ניגרין שבציון הבא; ארה"ח סי' ד ס"א, שכן דעת המקובלים (ועי' במקורות בהמאיר לארץ סק"ג, וחלקם על היסוד שאסור לברך כל עוד הרוח הרעה שורה על הידים); מ"ב שם סק"ב, בשמו, שיש מחמירין.
  2359. אור צדיקים סי' א ס"ה, בשם הגהות ס' היראה למהר"ם נגר"ו; דברי חכמים (פוחאוויטשר) מקור חכמה סי' ד סולת בלולה סק"א, בשם ס' היראה שחיבר ר"מ נגרא; ארה"ח סי' ד ס"א, שכן דעת המקובלים; מ"ב שם, בשמו, לד' זו.
  2360. ארה"ח סי' ד לב הארץ ס"א, שכן דעת המקובלים; מ"ב שם, בשמו, לד' זו. על אמירת ברכות קודם נט"י שחרית, ע"ע ברכות השחר ציון 187 ואילך.
  2361. עט"ז שם סק"ג*, בשם סדר היום (עי' ציון הבא); מ"ב שם.
  2362. סדר היום כוונת נטילת ידים (כד' שבציון 2246); כנה"ג שם הגה"ט אות ג ועט"ז שם, בשמו; באה"ט שם סק"א, בשם סדר היום וברכת אברהם, ועי' ציון 2368 ואילך שדעת הברכת אברהם אינה כן, וצ"ב; ערה"ש שם סט"ו; מ"ב שם, ועי' ציון 2370 שכ' "אין צריך" להמתין, ומשמע שסובר כדעה הבאה; בא"ח שנה א' תולדות אות ה, בד' האר"י ובשם סדור הרש"ש; בארות יצחק לפסקי מהרי"ץ הל' הנהגת האדם בבוקר סכ"ב, שכן המנהג בכל קהילות תימן.
  2363. עי' בא"ח שם, בד' האר"י ובשם סדור הרש"ש.
  2364. עי' סדר היום שם.
  2365. עי' ציונים 1376 ואילך, 1387 ואילך. ועי' ציון 1390 ואילך, ד' החולקים. בא"ח שם, בד' האר"י: בסירוגין (עי' ציון 1407 ואילך, ועי' ציון 1419 שיש החולק).
  2366. בא"ח שם, בד' האר"י.
  2367. תכלאל עץ חיים למהרי"ץ, סדר הנהגת הבוקר, בפירוש, בשם הט"ז, ונ' שכוונתו לט"ז סי' קנח ס"ק יב, וצ"ב, כי שם דן בנט"י לסעודה שבהם הניגוב מעכב והוא חלק מהמצוה, ובתכלאל דן בנט"י שחרית שהניגוב אינו מעכב בהם (עי' להלן ואילך).
  2368. עי' להלן ואילך. ברכת אברהם לר"א צרפתי ח"ג סי' עו.
  2369. ברכת אברהם שם; כ"מ מארה"ח שם, בשם הפוסקים.
  2370. מ"ב שם.
  2371. עי' תכלאל עץ חיים שם; כה"ח שם סק"ח, שכן נוהגים אנשי מעשה ושכן ראוי לנהוג.
  2372. עי' כה"ח שם.
  2373. עי' ציון 2062 ואילך.
  2374. ס' המאורות ברכות טו א; רבנו מנוח ק"ש פ"ג ה"א ותפלה פ"ד ה"ב וריטב"א ברכות ס ב וא"ח הל' נט"י סי' יב, בשם הראב"ד; רא"ש ברכות פ"ט סי' כג: ונראה; מאירי ברכות טו א, לגבי נט"י לק"ש ותפילה, בשם קצת מפרשים, ושם ס ב, לגבי היוצא מבית הכסא, וקונ' בית יד ש"א, לגבי נט"י לק"ש; רי"ו תא"ו נט"ז ח"ו (קמז ב).
  2375. תהלים כו ו. רא"ש שם, ע"פ הגמ' שבלהלן. (חיוב נטילה לתפילה)
  2376. מהר"ן שפירא לטור שם (נד' בטור הוצ' אל המקורות ובילקוט מפרשים של הטור מהד' מכון המאו"ר), בתי' הא'.
  2377. עי' מהר"ן שפירא שם.
  2378. עי' ציון 48 ואילך.
  2379. מהר"ן שפירא שם.
  2380. עי' ציון 21 ואילך.
  2381. מהר"ן שפירא שם, בתי' הב'.
  2382. ח"א שם, ביישוב קו' המג"א שם ס"ק כה. ועי' מגן גבורים שם שלטי גבורים סק"ו, מש"כ ליישב הקו'.
  2383. עי' ציון 2627 ואילך.
  2384. עי' ציון 2633.
  2385. עי' ציון 2072 ואילך. מצות ראיה או"ח סי' ד ס"ו ד"ה מה שהקשה, בד' השו"ע, ביישוב קו' המג"א שם ס"ק כה.
  2386. עי' ציון 898 ואילך.
  2387. ארה"ח שם ארץ יהודה ס"ק כא, ביישוב קו' המג"א הנ"ל.
  2388. טוש"ע או"ח ד כב; לבוש שם סכ"ב; ח"א כלל ז ס"ד; שו"ע הרב שם ס"ג; דה"ח דיני נט"י שחרית סי"ד; ארה"ח שם לב הארץ סכ"ב וארץ יהודה שם; מ"ב שם ס"ק נח, בשם כל האחרונים, ובשעה"צ אות עט, דהיינו לבוש ודה"ח וארה"ח וח"א.
  2389. ס' הפרדס לר"א ממונתשון ש"ט פ"ה סי' ד, שכן השיב הרשב"א לריטב"א.
  2390. ס' הפרדס לר"א ממונתשון ש"ט פ"ה סי' ד, בשם הריטב"א.
  2391. עי' ציון 2627 ואילך.
  2392. בהגר"א או"ח סי' ד סכ"ב ד"ה ויברך וכו', בד' הרשב"א ותר"י שבציונים 2627, 2629 ואילך; מ"ב שם, בשם י"א, ובשעה"צ אות עח, דהיינו הגר"א, ושכן מ' קצת מהמג"א שם.
  2393. בהגר"א שם.
  2394. ע"ע קדוש ידים ורגלים. עי' ציון 940 ואילך.
  2395. מצות ראיה שם ס"ו ד"ה מה שהקשה, בד' הרשב"א.
  2396. תהלים כו ו.
  2397. ס' הפרדס לר"א ממונתשון ש"ט פ"ה סי' ד, בשם מורו, והסכים לו.
  2398. עי' ציון 2374 ואילך.
  2399. עי' להלן ואילך.
  2400. עי' להלן ואילך.
  2401. על חיוב נטילה זו, עי' ציון 843 ואילך. א"ר סי' קכח ס"ק יב.
  2402. עי' הגהות מנהגים (טירנא) מנהג של יום חול אות כה.
  2403. הגהות מנהגים שם.
  2404. עי' ציון 2062 ואילך. הגהות מנהגים שם.
  2405. עי' ציונים 1387, 1397.
  2406. עי' ציון 1423.
  2407. סדור הרב סדר הנטילה.
  2408. עי' ציון 2040 ואילך, ועי' ציון 2051, שכן ההלכה.
  2409. מצות ראיה סי' ד ס"א ד"ה כתב ב"י, ע"פ א"ח שבציון 1768.
  2410. עי' ציון 1257 ואילך.
  2411. עי' ציון 924 ואילך. פמ"ג או"ח סי' ד משב"ז סק"ט.
  2412. עי' ציון 1242 ואילך. עי' פמ"ג שם א"א ס"ק יא.
  2413. עי' ציון 900 ואילך.
  2414. עי' ציון 1252 ואילך.
  2415. א"ר שם סק"ח, ע"פ יש"ש חולין פ"ח סי' מא ומג"א שם ס"ק יג.
  2416. עי' פמ"ג משב"ז שם; הגהות רעק"א למג"א שם ס"ק יא.
  2417. עי' פמ"ג שם.
  2418. עי' ציון 940 ואילך. פמ"ג שם, בד' המג"א שם סק"א וסק"ב, שדחה טעם הרא"ש; עי' הגהות רעק"א שם.
  2419. עי' ציון 1248 ואילך. עי' פמ"ג א"א שם.
  2420. עי' ציון 1296.
  2421. רמ"א בשו"ע או"ח סי' ד סי"ג; לבוש שם סי"ד; דברי חכמים (פוחאוויטשר) מקור חכמה סי' ד ס"ז.
  2422. לבוש שם.
  2423. עי' שו"ע הרב שם סי"ד.
  2424. עי' מלבושי יו"ט שם סק"ב, שהק' מדוע הלבוש לא כ"כ.
  2425. עי' מג"א שם ס"ק יג; מ"ב שם ס"ק לב.
  2426. עי' ציון 1288 ואילך. כ"מ ממג"א שם; עי' בה"ל שם ד"ה ויטלם בלא, בשם האחרונים.
  2427. עי' ציון 2421.
  2428. עי' עו"ת סי' ד סק"ט.
  2429. מ"ב שם ס"ק לג: נראה, ע"פ שע"ת שם סק"ה (כצ"ל וסק"ד הוא ט"ס).
  2430. עי' ציון 924 ואילך.
  2431. מ"ב שם, ע"פ ח"א כלל ז ס"ו.
  2432. עי' ציון 940 ואילך.
  2433. בה"ל שם ד"ה ויטלם בלא.
  2434. להלן ואילך.
  2435. עי' ציון 2051.
  2436. עי' ציון 2040 ואילך.
  2437. עי' עטרת זקנים סי' ד סק"ג*; שו"ע הרב שם ס"ג; מ"ב שם ס"ק טו.
  2438. שו"ע הרב שם.
  2439. עי' ציון 2055 ואילך.
  2440. דרישה שם סק"א, בד' הרא"ה שבלהלן (כל מים הפסולים לנט"י דוקא לסעודה אבל לתפילה מהני) ובד' הא"ח שבציון 2044.
  2441. עי' להלן ואילך.
  2442. עי' עטרת זקנים סי' ד סק"ג*; שו"ע הרב שם ס"ג; מ"ב שם ס"ק טו.
  2443. שו"ע הרב שם.
  2444. עי' להלן ואילך.
  2445. מעשה הגאונים סי' סב והפרדס לרש"י (עהרענרייך) עמ' קפח, בשם ר' יצחק בר' יהודה; רמב"ם ברכות פ"ו ה"ב; שו"ת ר' אברהם בן הרמב"ם סי' פג; סמ"ג עשין כז; רבנו מנוח ק"ש פ"ג ה"א ותפלה פ"ד ה"ב, בשם הר"מ והראב"ד; ס' הנייר סי' כו; ס' הפרדס לר"א ממונתשון ש"ט פ"ה סי' א.
  2446. תשובות גאונים קדמונים סי' פט, ודחה השמועה שכ' השואל בשם בה"ג שאינו מברך אלא בשחרית בלבד, ואפילו לסעודה אינו מברך; ראשונים שבציון הקודם; ס' המאורות ברכות טו א, בשם הר"מ והראב"ד; עי' א"ח הל' נט"י סי' יב, בשם תשובה לא' מהגאונים ובשם הראב"ד; עי' תשובת מהר"ם שבשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' מא ושו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף קכד; עי' הגמ"י ברכות פ"ו ה"ב, בשם מורי רבינו שיחיה בתשובה; עי' מרדכי ברכות רמז רה; ריטב"א ברכות ס ב; עי' אגור סי' ד, בשם המרדכי; ע' עי' הגהות מנהגים (טירנא) מנהג של יום חול אות כה, בשם מהרי"ל ומהרי"ו.
  2447. מעשה הגאונים שם והפרדס שם, בשם ר' יצחק בר' יהודה: לתפלה וללמוד תורה (עי' להלן), וכעי"ז בשבה"ל תפילה סי' ג, בשמו; עי' ס' הנייר סי' כו.
  2448. עי' ציון 715.
  2449. עמוס ד יב. ראשונים שבציון הקודם, מלבד ס' הנייר.
  2450. עי' להלן ואילך.
  2451. עי' להלן ואילך.
  2452. ריטב"א שם.
  2453. מאירי ברכות טו א, בשם אחרוני הרבנים; עי' מהרש"ל לסמ"ג עשין כז (מהד' מ"י), בד' הרא"ש, וסותר לרא"ש שבציון 2476, וצ"ב.
  2454. מאירי שם, בשם אחרוני הרבנים.
  2455. עי' מאירי שם, בשם אחרוני הרבנים.
  2456. עי' להלן ואילך.
  2457. עי' ציון 714.
  2458. תהלים כו ו. עי' מהרש"ל שם, בד' הרא"ש.
  2459. מאירי שם, בשם אחרוני הרבנים.
  2460. רבנו מנוח ק"ש פ"ג ה"א, בשם רבינו יעקב; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקצה: בשעת, וח"ה סי' קטז, שכן קיבל מרבותיו וכן הוא נוהג; עי' שו"ת הרשב"א ח"ז סי' תקלה (ואינו לרשב"א), בשם ר"ת ובשם הרשב"א שכ' בשם הרמב"ן; א"ח הל' נט"י סי' יב, בשם ר"ת.
  2461. עי' להלן.
  2462. עי' להלן.
  2463. עי' להלן ואילך.
  2464. רבנו מנוח שם, בשם רבינו יעקב; א"ח שם, בשם ר"ת.
  2465. סדר"ע ח"א סי' פד.
  2466. עטרת צבי סי' ז סק"ג; ט"ז שם סק"א; שו"ע הרב שם ס"א.
  2467. עי' להלן ואילך. ט"ז שם.
  2468. עי' להלן ואילך. ט"ז שם, בד' הרשב"א; בהגר"א שם ד"ה ולא כו'; שו"ע הרב שם.
  2469. בהגר"א שם; שו"ע הרב שם: לאכילה.
  2470. שו"ע הרב שם.
  2471. עי' להלן ואילך.
  2472. עי' שו"ע הרב שם.
  2473. עי' להלן.
  2474. עי' להלן ואילך.
  2475. שו"ע הרב מהדו"ת או"ח סי' ד ס"א. ועי' באחרונים שבציון 932, שמשום שמשום רוח הרעה לא היו מתקנים ברכה.
  2476. תשובת מהר"ם שבשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' מא ושו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף קכד; עי' הגמ"י שם, בשם מורי רבינו שיחיה בתשובה; הרא"ש בברכות פ"ט ס' כג ובשו"ת הרא"ש כלל ד סי' א ובתשובת הרא"ש שבטור או"ח סי' ז ותוס' רא"ש יומא ל א; רי"ו תא"ו נט"ז ח"ו (קמז ב), בשם המפרשים.
  2477. תשובת מהר"ם שם ושם.
  2478. עי' תוס' רא"ש יומא ל א.
  2479. עי' להלן ואילך.
  2480. תוס' רא"ש שם.
  2481. מצות ראיה או"ח סי' ד סי"ג, בד' הרא"ש. ועי' ציונים 1916, 1921 ואילך, שלד' הרא"ש אין מברכים על הנטילה שלפני אמירת ד"ת, או לאחר עשיית צרכיו, כשאינו עומד להתפלל.
  2482. עי' שו"ע או"ח ז א, וט"ז שם סק"א ועטרת צבי שם סק"ג; ב"י שם סי' צב; רמ"א שם ס"ה; לבוש שם ס"ה; עי' מקו"ח (הכהן) שם סי' ז סק"ד ד"ה עוד תדע, ע"פ הקבלה; ח"א כלל ז ס"ה; שו"ע הרב שם ס"א ומהדו"ת סי' ד ס"א; עי' ארה"ח סי' ז המאיר לארץ סק"ב; מ"ב שם סק"ג, בשמו.
  2483. עי' ציון 2460 ואילך.
  2484. ע"ע ברכות: בספק. ב"י או"ח סי' צב; שו"ע הרב או"ח מהדו"ת סי' ד ס"א.
  2485. ב"י שם; שו"ע הרב שם.
  2486. מעשה רב סי' ג וסג.
  2487. עי' ציון 803 ואילך.
  2488. מעשה הגאונים סי' סב והפרדס לרש"י (עהרענרייך) עמ' קפח ושבה"ל תפילה סי' ג, בשם ר' יצחק בר' יהודה; סמ"ק סי' קפא, בשם רבותינו; כלבו סי' כג, בשם ה"ר יצחק ז"ל ורבו; עי' מרדכי ברכות רמז רה; עי' קונ' בית יד למאירי ש"א; עי' אגור סי' ד, בשם המרדכי; עי' א"ח הל' נט"י סי' יב, בשם תשובה לא' מהגאונים ובשם הראב"ד.
  2489. עמוס ד יב. מעשה הגאונים שם והפרדס שם, בשמו: לתפלה (עי' להלן) וללמוד תורה; שבה"ל שם, בשמו: לתפלה ולתלמוד תורה.
  2490. עי' להלן ואילך.
  2491. מהר"י אבוהב לטור או"ח סי' ז, לד' זו.
  2492. תשובת מהר"ם שבשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' מא ושו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף קכד; הגמ"י ברכות פ"ו ה"ב, בשם מורי רבינו שיחיה בתשובה; שו"ת הרא"ש כלל ד סי' א ותוס' רא"ש יומא ל א; עי' ראשונים שבציון 2460; עי' גאונים וראשונים שבציונים 2510, 2514.
  2493. עי' שו"ע או"ח ז א; עי' לבוש שם ס"א.
  2494. עי' להלן ואילך.
  2495. עי' גאונים וראשונים שבציון 2497; כ"מ מבה"ג ברכות פ"ו; המנהיג דיני תפילה סי' א; שו"ת הרשב"א ח"א סי' קצ והמיוחסות לרמב"ן סי' קצג, בשם הראב"ד, וסותר למובאות בשם הראב"ד שבציונים 2508, 2531, וצ"ב; עי' מאירי ברכות טו א, במסקנה; מאירי שם ס ב, בדעה הא'; טור או"ח סי' ז, בשם י"א; ריטב"א ברכות ס ב; כ"מ מאבדורהם ברכות השחר.
  2496. המנהיג שם; שו"ת הרשב"א ח"ה סי' קטז, בשם השואל שראה איש שבא מארץ מרחקים יודע ספר שהיה נוהג כן; טור שם.
  2497. מחז"ו סי' סז; א"ח הל' נט"י סי' יב, בשם תשובה לגאון ובשם הראב"ד; עי' שו"ת הרשב"א ח"א שם והמיוחסות לרמב"ן שם, בשם הראב"ד.
  2498. א"ח שם, בשם תשובה לגאון ובשם הראב"ד.
  2499. מחז"ו שם; א"ח שם, בשם תשובה לגאון ובשם הראב"ד.
  2500. מחז"ו שם.
  2501. א"ח שם, בשם תשובה לגאון ובשם הראב"ד.
  2502. עי' מחז"ו שם; א"ח שם, בשם תשובה לגאון ובשם הראב"ד.
  2503. עי' טור שם, בשם י"א; עי' ריטב"א שם.
  2504. טור שם, בשם י"א.
  2505. טור שם, בשם י"א; עי' ריטב"א שם.
  2506. עי' להלן ואילך.
  2507. שו"ת הרשב"א ח"א שם, בשם הראב"ד. ועי' מהר"י אבוהב לטור או"ח סי' ז. לד' זו שברכת-אשר-יצר (ע"ע) לעולם סמוכה לברכת נט"י, בטעם שאומרים בברכת אשר יצר מלכות, עי' מגן גבורים שם שלטי גבורים סק"א.
  2508. תשובת רב נטרונאי באוצה"ג התשובות סי' שסט ותשובות רנ"ג או"ח סי' ט ושבה"ל תפילה סי' א ותניא רבתי סי' א, לפי שבה"ל שם סי' ג; סדר"ע ח"ב סי' קנג; עי' תשובות גאונים קדמונים סי' פט; מעשה הגאונים סי' סב והפרדס לרש"י (עהרענרייך) עמ' קפח, בשם ר' יצחק בר' יהודה; שבה"ל שם, בשם רבינו יצחק, והסכים לו; אגור סי' ד, בשם שבה"ל שכ' בשם רבינו יצחק ב"ר יהודה; עי' תשובת מהר"ם שבשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' מא ושו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף קכד; עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' קצ והמיוחסות לרמב"ן סי' קצג, שכן מקובל ממורו, ושכן הוא נוהג, ושו"ת הרשב"א ח"ה סי' קטז, שכן קיבל מרבותיו וכן הוא נוהג, ושו"ת הרשב"א ח"א סי' תשנד, בשם ה"ר יונה, ושו"ת הרשב"א ח"א סי' תקצה; עי' הגמ"י ברכות פ"ו ה"ב, בשם מורי רבינו שיחיה בתשובה; עי' הגהות סמ"ג סי' קפא, והובא בכלבו סי' כג, בשם ר"ף; הרא"ש בשו"ת הרא"ש כלל ד סי' א ותשובת הרא"ש בטור או"ח סי' ז; עי' מאירי ברכות טו א, בשם י"מ; מאירי שם ס ב, בשם יש חולקים; עי' א"ח הל' נט"י סי' יב, בשם תשובה לא' מהגאונים ובשם הראב"ד, וסותר למובאות בשם הראב"ד שבציונים 2495, 2531, וצ"ב; עי' אגור סי' ד, בשם הרא"ש, ובשם תשובת הרשב"א שכ' בשם ה"ר יונה; עי' ראשונים שבציון 2460; עי' גאונים וראשונים שבציונים 2510, 2514.
  2509. מעשה הגאונים שם והפרדס שם, בשם ר' יצחק בר' יהודה; תשובת הרא"ש שם: כשעושה צרכיו או מטיל מים.
  2510. תשובות גאונים קדמונים שם; שבה"ל שם, בשם רבינו יצחק.
  2511. תשובת רב נטרונאי שם.
  2512. שו"ת הרשב"א ח"א סי' קצ והמיוחסות לרמב"ן סי' קצג, שכן מקובל ממורו ושכן הוא נוהג, ושו"ת הרשב"א ח"א סי' תשנד, בשם הר"ר יונה: ומי שטיבולו; אגור שם, בשם תשובת הרשב"א שפירש בשם ה"ר יונה.
  2513. עי' להלן ואילך.
  2514. תשובת רב נטרונאי שם; תשובות גאונים קדמונים שם: לסעודה או לתפילה; שבה"ל שם סי' ג, בשם רבינו יצחק: לסעודה ולתפילה.
  2515. עי' להלן ואילך.
  2516. שבה"ל שם, בשם רבינו יצחק: ולשחרית.
  2517. עי' להלן ואילך.
  2518. שו"ת הרשב"א ח"א סי' קצ והמיוחסות לרמב"ן שם, שכן קיבל ממורו ושכן הוא נוהג, ושו"ת הרשב"א ח"ה שם, שכן קיבל מרבותיו וכן הוא נוהג, ושו"ת הרשב"א ח"א סי' תשנד, בשם הר"ר יונה; אגור סי' ד, בשם תשובת הרשב"א שכ' בשם ה"ר יונה.
  2519. מעשה הגאונים שם והפרדס שם, בשם ר' יצחק בר' יהודה.
  2520. עי' ציון 2550.
  2521. עטרת צבי סי' ז סק"ב.
  2522. שו"ת הרשב"א ח"א סי' קצ והמיוחסות לרמב"ן שם; כ"מ משו"ת הרא"ש שם.
  2523. שו"ת הרשב"א שם ושם; עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תשנד.
  2524. עי' להלן ואילך.
  2525. מאירי שם.
  2526. עו"ת סי' ז סק"א, בד' שו"ת הרשב"א ח"א סי' קצ;
  2527. עי' להלן ואילך.
  2528. לבוש שם ס"א.
  2529. עי' להלן ואילך.
  2530. לבוש שם ס"ב.
  2531. המנהיג דיני תפילה סי' ט, בשם י"א; שבה"ל תפילה סי' ג ואגור סי' ד, בשם הר"ר אלחנן; עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקצה, בשם הרב ר' אשר; שו"ת הרשב"א ח"ה סי' קטז, בשם הראב"ד, וסותר למובאות בשם הראב"ד שבציונים 2495, 2508, וצ"ב; תוס' ר"פ יומא ל א; טור או"ח סי' ז, בשם י"א; אגור שם, בשם י"א, ובשם אביו.
  2532. שו"ת הרשב"א שם, בשם הראב"ד.
  2533. עי' להלן ואילך.
  2534. עי' תוס' ישנים יומא ל א, בשם ר"ת; עי' המנהיג שם; שבה"ל שם, בשם הר"ר אלחנן.
  2535. עי' המנהיג שם; שבה"ל שם בשם הר"ר אלחנן;
  2536. שו"ת הרשב"א שם, בד' הראב"ד; שו"ת הרשב"א ח"א שם, בד' הרב ר' אשר; עי' כלבו סי' כג, בשם ר"ת, וסותר לר"ת שבציון הבא ואילך, וצ"ב.
  2537. תוס' ישנים יומא ל א, בשם ר"ת, וסותר לכלבו בשם ר"ת שבציון הקודם, וצ"ב; סמ"ג עשין כז, בשם רבינו יעקב.
  2538. עי' ציון 2551.
  2539. תוס' ישנים שם, בשם ר"ת; סמ"ג שם, בשם רבינו יעקב; כלבו סי' כג: והלכה.
  2540. שו"ע או"ח ז א; ד"מ הארוך שם; לבוש שם ס"א; עי' מקו"ח שם סק"ד ד"ה עוד תדע, ע"פ הקבלה; שו"ע הרב שם ס"א; ערה"ש שם ס"ב.
  2541. ד"מ הארוך שם.
  2542. ב"י שם; ארה"ח שם המאיר לארץ סק"ב; שלחן הטהור שם זר זהב סק"א.
  2543. ארה"ח שם; בה"ל שם ד"ה להתפלל, בשמו; ערה"ש שם ס"ב, בשם ארה"ח, ודחה
  2544. עי' ציון 2531.
  2545. עי' ציון 2476. ארה"ח שם.
  2546. עי' ציון 2695 ואילך.
  2547. פמ"ג שם משב"ז סק"ה ד"ה תשובה; בה"ל שם, בשמו; ערה"ש שם, בשם פמ"ג, ודחה.
  2548. שלחן הטהור שם זר זהב שם.
  2549. ציון 2476 ואילך.
  2550. כ"מ מסמ"ק סי' קפא, בשם רבותינו; כלבו סי' כג, בשם ה"ר יצחק ז"ל ורבו; מהר"י אבוהב לטור או"ח סי' ז, בשם מפרשים.
  2551. תוס' ישנים יומא ל א, בשם ר"ת; סמ"ג עשין כז, בשם רבינו יעקב; סמ"ק שם: והלכתא; עי' ס' האשכול (אלבק) ח"א עמ' 56; עי' ראשונים שבציון 2460; עי' גאונים וראשונים שבציונים 2510, 2514.
  2552. ס' האשכול שם.
  2553. רמ"א או"ח ז א; עטרת צבי שם סק"ב;
  2554. עי' ציון 2551.
  2555. תוס' ישנים יומא ל א, בשם ר"ת.
  2556. עי' להלן ואילך.
  2557. מאירי סוטה לט א, שכן פירשו רבים; טור או"ח סי' קכח; אגודה מגילה סי' לד, בשם יש גאונים, והובא בד"מ שם סק"ד.
  2558. עי' להלן.
  2559. תהלים קלד ב. עי' מאירי סוטה שם.
  2560. מאירי שם, בשם יש חולקין; אגודה מגילה שם, שכן המנהג, והובא בד"מ שם.
  2561. עי' להלן ואילך.
  2562. עי' ח"א כלל לב ס"ח.
  2563. עי' להלן ואילך.
  2564. עי' להלן ואילך. א"ר שם ס"ק יג, בתי' הב', ע"פ שו"ת הרשב"א ח"א סי' קצ וקצא.
  2565. עי' להלן ואילך.
  2566. עי' להלן ואילך.
  2567. א"ר שם, ושהטור הסובר שצריך לברך על הנטילה (עי' ציון 2557) יחידי בדבר, ושכ"מ מהאגודה שבציון הנ"ל, ושבזה יש ליישב תמיהת המג"א שם סק"ט על מנהג העולם שלעולם אין מברכים על הנטילה, ואף אם נגע במקום המטונף קודם לכן (עי' להלן); ערה"ש שם סי"ד, בשמו, ודחה, שמכיון שבגמ' אמרו שחייב בנט"י (עי' להלן), ודאי חייב לברך.
  2568. שו"ע או"ח קכח ו; ד"מ שם סק"ד: דטוב שלא לברך.
  2569. עי' להלן ואילך.
  2570. בדה"ב לב"י שם, לפי א"ר שם ס"ק יג; שו"ע שם, לפי עו"ת שם ס"ק טז; עי' ד"מ שם.
  2571. ע"ע ברכות: בספק. ערה"ש שם סי"ג.
  2572. ע"ע ברכות: שם. בדה"ב שם.
  2573. עי' מג"א סי' קכח סק"ט; מ"ב שם ס"ק כד, בשמו; ח"א כלל לב ס"ח.
  2574. עי' להלן ואילך. ח"א שם.
  2575. עי' ח"א שם.
  2576. ערה"ש שם סי"ד, ע"פ מג"א שבציון 2573 ואילך.
  2577. א"ר שם ס"ק יג; מ"ב שם, בשמו; ערה"ש שם.
  2578. א"ר שם, לשיטתו שבלהלן; מ"ב שם, בשמו.
  2579. עי' להלן ואילך. ערה"ש שם.
  2580. עי' ערה"ש שם.
  2581. עי' ערה"ש שם.
  2582. מג"א סי' קכח סק"ט; ח"א כלל לב ס"ח.
  2583. ערה"ש שם, ע"פ מג"א שם.
  2584. באה"ט שם סק"י, ע"פ מג"א שבציון הבא; חסד לאלפים או"ח סי' קכח ס"ד; בא"ח שנה א' ויצא אות ח; עי' מ"ב שם ס"ק כד.
  2585. מג"א שם, לשיטתו בציון 2573 שחייב לברך; האחרונים שבציון הקודם.
  2586. ציון 2874 ואילך.
  2587. עי' להלן ואילך.
  2588. עי' להלן ואילך.
  2589. נהר שלום (וינטורה) סי' קכח אות ד ועו"ת שם ס"ק טז וא"ר שם ס"ק יב, בד' השו"ע שם ס"ז (והוא לכאו' כתי' הא' בא"ר שם ס"ק יג).
  2590. עו"ת שם.
  2591. פר"ח שם; עי' א"ר שבציון 2563 ואילך.
  2592. נהר שלום (וינטורה) סי' קכח אות ד, בד' השו"ע שם ס"ז.
  2593. עי' ציון 2560. נהר שלום שם.
  2594. עי' א"ר שבציון 2563 ואילך.
  2595. עי' להלן ואילך.
  2596. פתח הדביר ח"א או"ח סי' קכח אות ז, ע"פ שו"ע שם ס"ז ומג"א שם סק"ט; כה"ח (פלאג'י) סי' טו אות סז, בשמו.
  2597. פתח הדביר שם.
  2598. עי' א"ר שבציון 2563 ואילך.
  2599. עי' להלן ואילך.
  2600. טוש"ע או"ח קנח יא (כד' שבציון 2229 ואילך); לבוש שם סי"א; שו"ע הרב שם סט"ז; ערה"ש שם סט"ז. ועי' בב"י ושו"ע שם שנ' שלדעתו העיקר שצריך לברך קודם הנטילה.
  2601. שו"ע שם (כד' שבציון 2273, והביאו בב"י שם).
  2602. כל הראשונים והאחרונים שבציון 2600, מלבד השו"ע (כד' שבציון 2246); כה"ח שם ס"ק פג, שכן המנהג, ע"פ שער המצוות פ' עקב. ועי' ערה"ש שם, שנ' שלדעתו אין קפידא אם נוטל קודם שפשוף, או נטילה שנייה, או קודם ניגוב.
  2603. עי' סדור רס"ג עמ' קמה; עי' רמב"ם ברכות פ"ו ה"ב וחמץ פ"ח ה"ו; עי' הל' נט"י לראב"ד (נד' בתוך מים ראשונים (רבינוביץ) עמ' צט), בשם תשובות קדמוניות, ושם (עמ' קד), בשם פסקות של ראשונים; עי' ס' הנייר סי' כו; עי' ס' היראה לרבנו יונה; עי' רא"ש ברכות פ"ט סי' כג ושו"ת הרא"ש כלל ד סי' א; עי' טור או"ח סי' רעא, בשם רב עמרם, וסי' תפו; שו"ע או"ח קנח א.
  2604. עי' ציון 2292. בהגר"א שם ד"ה ויברך.
  2605. עי' ציונים 74 ואילך, 284 ואילך, 341 ואילך.
  2606. ע"ע ברכת המצוות ציונים 1 ואילך, 14 ואילך. כ"מ מתשובות גאונים קדמונים סי' פט, בביאור ד' רבא בחולין קו א; בהגר"א שם, ע"פ שבת כג א בנר חנוכה. וכ"מ מאהל מועד שער הברכות דרך ה נתיב א, שמברך משום שהיא מצוה. ועי' תשובות גאונים קדמונים שם, שדחה השמועה שכ' השואל בשם בה"ג שאינו מברך אלא בשחרית בלבד, ואפילו לסעודה אינו מברך.
  2607. עי' להלן ואילך.
  2608. עי' ציון 1599 ואילך.
  2609. עי' ציון 1625.
  2610. סמ"ג עשין כז; עי' רי"ו תא"ו נט"ז ח"ו (קמו ג), בשם יש מי שכתב (וט"ס שם, ובמקום "שמברך", צ"ל "שאינו מברך").
  2611. מעשה הגאונים סי' סב והפרדס לרש"י (עהרענרייך) עמ' קפח ולקוטי הפרדס דף י ע"ב - יא ע"א ושבה"ל סי' קלג, בשם ר' יצחק בר' יהודה; רי"ו שם.
  2612. עי' ציון 21 ואילך.
  2613. לבוש או"ח סי' קנט ס"כ, לד' זו.
  2614. מחה"ש שם סק"ל, לד' זו.
  2615. עי' תר"י ברכות מא א בדפי הרי"ף, בשם י"מ.
  2616. עי' להלן.
  2617. מעשה הגאונים ופרדס ושבה"ל שם, בשם ר' יצחק בר' יהודה; סה"ת סי' עז; סמ"ג שם; ריקאנטי סי' פד; תשב"ץ קטן סי' רעט; מרדכי ברכות רמז רב; כלבו סי' כג, בשם הר"מ; א"ח הל' נט"י סי' ד (והובא בשו"ת הרשב"א ח"ז סי' תקלד), בשם י"א; אגור שם, בשם שבה"ל, שכ' בשם ר"י בר"י, ובשם אביו ר' יהודה (לנדא), שכן היה נוהג וכן קיבל מרבותיו; מהרי"ל הל' נט"י אות א; הג"ה במהרי"ל שם במהד' מ"י, שכן הנהיג ר' יודא לנדא; השואל בשו"ת מהרי"ל (מ"י) סי' קנד; סמ"ק צוריך סי' קעח אות קלה.
  2618. סה"ת שם; סמ"ג שם; ריקאנטי שם; רשב"א חולין קז א ונמוק"י שם (נד' בתוך שיטת הקדמונים), בשם התוס'; מרדכי שם; קונ' בית יד למאירי שי"א, בדעה הא'; טור או"ח סי' קנט; אהל מועד שער הברכות דרך ה נ"ה, בשם תוס', ודחה; ריטב"א חולין קו א, בשם מקצת רבותיו, ודחה; א"ח שם, בשם י"א; סמ"ק צוריך שם.
  2619. רשב"א ונמוק"י שם, בשם התוס'.
  2620. ע"ע טבילה ציון 264.
  2621. תר"י שם, בשם י"מ.
  2622. כלבו שם, בשם יש מברכין; א"ח שם, בשם י"א.
  2623. כלבו שם, בשם יש מברכין.
  2624. א"ח שם, בשם י"א.
  2625. ע"ע ברכות: שינוי המטבע.
  2626. עי' שו"ת מהרי"ל שם.
  2627. שבה"ל סי' קלג, בשם אחיו ר' בנימין; תר"י ברכות מא א בדפי הרי"ף, בשם מורי הרב; רשב"א חולין קז א, בשם רבינו הרב, ושכן עיקר, ובשם הגאונים; שו"ת הרשב"א ח"א סי' קצ, שכן מקובלים ברבותינו, וח"א סי' תשנד; תשובת הרשב"א שבכלבו סי' כג, בשם רז"ל; תשובת הרשב"א שבא"ח הל' נט"י סי' ד, בשם רבותיו ובשם הגאונים; קונ' בית יד למאירי שי"א, בדעה הב'; אהל מועד שער ק"ש דרך ה נ"ב, בשם הרשב"א ושכן נהגו; עי' אהל מועד שער הברכות דרך ה נ"ה, בשם רבינו יונה, והסכים לו; נמוק"י שם, בשם רבי, ובשם הגאונים; ריטב"א שם קו א, שמצא כתוב בשם הרב ושקיבל ממורו; רי"ו תא"ו נט"ז ח"ו (קמו ג), בשם י"מ והרשב"א; אגור שם, בשם שבה"ל בשם י"מ.
  2628. שבה"ל שם, בשם אחיו ר' בנימין.
  2629. עי' רשב"א חולין שם, בשם רבינו הרב; שו"ת הרשב"א שם סי' קצ; עי' שו"ת הרשב"א שם סי' תשנד; עי' תשובת הרשב"א שבכלבו שם; עי' ריטב"א שם; כ"מ מא"ח שם (ו"הטבילה" הוא ט"ס וצ"ל והנטילה); מ"ב סי' קנט ס"ק צו, בשם הרשב"א.
  2630. עי' תר"י שם, בשם מורי הרב; רשב"א חולין שם, בשם רבינו הרב; עי' שו"ת הרשב"א שם סי' תשנד; עי' נמוק"י שם, בשם רבי; עי' ריטב"א שם; עי' אהל מועד שם, בשם רבינו יונה; עי' עטרת צבי שם ס"ק לה; מ"ב שם, בשם הרשב"א.
  2631. רי"ו בשם, בשם י"מ והרשב"א.
  2632. שו"ת הרשב"א שם ושם; ט"ז שם ס"ק כא, בשמו; בית יד שם.
  2633. עי' תר"י שם, בשם מורי הרב; עי' רשב"א חולין שם, בשם רבינו הרב; שו"ת הרשב"א שם סי' קצ; עי' שו"ת הרשב"א שם סי' תשנד; בית יד שם: היד; עי' עטרת צבי שם; מ"ב שם, בשם הרשב"א.
  2634. בית יד שם.
  2635. תר"י שם, בשם מורי הרב; עטרת צבי שם.
  2636. בית יד שם.
  2637. עי' ציון 21 ואילך.
  2638. עי' לבוש שם ס"כ; עו"ת שם ס"ק כד.
  2639. עי' להלן. עי' לבוש שם; עי' עו"ת שם.
  2640. עי' לבוש שם; עו"ת שם.
  2641. עי' שו"ע הרב או"ח סי' קנט סכ"ד וסדור הרב סדר נט"י לסעודה אות ט, שהביא טעם זה, ולכאו' לטעם שבציון 2628 אינו.
  2642. שו"ע הרב שם וסדור הרב שם; כה"ח שם ס"ק צה, בשמו, ודחה.
  2643. ס' הנייר סי' כו, וצ"ב. ונראה שיש שם ט"ס, ובמקום "נטילת" צ"ל "טבילת", וכן הלשון בריקאנטי ומרדכי שבציון 2617 ואילך.
  2644. עי' להלן ואילך.
  2645. עי' ציון 1652 ואילך.
  2646. לבוש או"ח סי' קנט ס"כ: ונראה לי; מג"א שם סק"ל, בשם הלבוש; עי' ערה"ש שם סל"ט, בשם המג"א; ח"א כלל לט ס"ט; עי' שו"ע הרב שם סכ"ד; מ"ב שם ס"ק צג, בשם האחרונים.
  2647. עי' ציון 2614.
  2648. מחה"ש שם סק"ל.
  2649. שו"ע או"ח קנט כ; מהרש"ל לסמ"ג עשין כז (מהד' מ"י), בשם הרשב"א, ושכן עיקר, ומהרש"ל לטור שם (נד' בטור הוצ' אל המקורות), בשם הרשב"א, ונ' שהסכים לו; ב"ח שם, בשם הרשב"א ובשם הגה' מהרש"ל, והסכים להם; נחלת צבי שם סק"כ, בשם מהרש"ל בביאורו לסמ"ג ומ"ו (הב"ח), והסכים להם; לבוש שם ס"כ, בשם י"א, ובא"ר שם ס"ק כג דייק מהשמטתו סוף דברי הרמ"א על הדעה החולקת: וכן עיקר, שסובר כן; כ"מ ממג"א שבלהלן; עי' שכנה"ג שם הגב"י אות מ, בסופו; כ"מ מא"ר שם; דה"ח דין כלי הראוי לנטילה סי"א; שתילי זיתים, בגוף השו"ע; קצש"ע סי' מ ס"ז; כה"ח שם ס"ק צה; מ"ב שם ס"ק צז, בשם האחרונים, ובשעה"צ שם אות עח, דהיינו רש"ל וב"ח ושכנה"ג ומג"א וא"ר ודה"ח.
  2650. כה"ח שם.
  2651. רמ"א שם, בשם י"א, ושכן עיקר; לבוש שם, בשם י"א.
  2652. ערה"ש שם סל"ט.
  2653. סדור הרב סדר הנטילה; קצות השלחן סי' ב ס"ח, בשמו.
  2654. סדור הרב סדר נט"י לסעודה אות ט; קצות השלחן סי' לד ס"ג.
  2655. עי' ציון 2641 ואילך. שו"ע הרב שם סכ"ד וסדור הרב שם; קצות השלחן שם.
  2656. עי' ציון 2627 ואילך, ועי' ציון 2649, שכן דעת רוב הפוסקים.
  2657. עי' להלן ואילך. פני יצחק שבציון 2660.
  2658. עי' להלן ואילך. פני יצחק שם.
  2659. ע"ע מקוה. מ"ב שם ס"ק צט.
  2660. פני יצחק שער עב אפי רברבי סי' יו; מג"א שם ס"ק לא, בשמו; ח"א כלל לט ס"ט, בשם המג"א; שו"ע הרב שם סכ"ד, בשם יש מי שהכריע, ובציונים שהוא הפני יצחק והמג"א; ערה"ש שם סל"ט, בשם יש מי שהכריע, ובציונים שהוא המג"א; מ"ב שם, בשם האחרונים, ובשעה"צ אות עט, דהיינו מג"א בשם פני יצחק וח"א והגר"ז.
  2661. פני יצחק שם.
  2662. ח"א שם, ע"פ מג"א סי' קס סק"ז.
  2663. שכנה"ג שם הגב"י אות מ, לפי כה"ח שם ס"ק צה; עי' שו"ע הרב שם, שהביא הד' הקודמת, בשם יש מי שהכריע.
  2664. ערה"ש שם: דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד.
  2665. שכנה"ג שם הגב"י אות מ; א"ר שם ס"ק כג, בשמו; פמ"ג שם א"א ס"'ק לא, בשם א"ר שכ' בשם שכנה"ג.
  2666. עי' להלן.
  2667. כה"ח שם ס"ק צה, בביאור המנהג שבציון הקודם.
  2668. עי' ציון 2663.
  2669. עי' ציון 2656 ואילך.
  2670. פמ"ג שם, בביאור המנהג שבציון 2665.
  2671. עי' ציון 2656 ואילך.
  2672. עי' ציון 1652 ואילך.
  2673. עי' פמ"ג שם א"א סק"ל: נראה לי.
  2674. עי' ציון 2627 ואילך, ועי' ציון 2649, שכן דעת רוב הפוסקים.
  2675. עו"ת סי' קנט ס"ק כד; כה"ח שם ס"ק צה.
  2676. ע"ע ברכות: בספק. כה"ח שם.
  2677. עי' ציון 2617, ועי' ציון 2654 ואילך שיש מהפוסקים הפוסקים כן.
  2678. סדור הרב סדר נט"י לסעודה אות ט; קצות השלחן סי' לד ס"ג.
  2679. עי' ציון 359 ואילך.
  2680. ב"י או"ח סי' קנח, במסקנה, ושו"ע שם א, לפי כה"ח שם סק"ז, ועי' ציון 2682 שי"מ בע"א; ט"ז שם סק"ב; מג"א שם סק"ב; א"ר שם סק"ב; באה"ט שם סק"ב, בשם הט"ז ומג"א; בהגר"א שם ס"א ד"ה אינו וכו', בפי' ירו' ברכות פ"ו ה"ו; החיד"א בברכ"י סי' קנח אות ג ומחב"ר שם אות ב, בשם הט"ז ומג"א ועוד, והסכים להם; שו"ע הרב שם ס"א; דה"ח דיני נט"י לסעודה ס"א; שתילי זיתים שם סק"ב; ערה"ש שם ס"ג; מ"ב שם סק"ח, ובשעה"צ שם אות ז שהוא מט"ז ומג"א וא"ר וגר"א ושאר אחרונים, ודלא כלבוש ושל"ה (עי' ציון 2682); קצות השלחן סי' לו ס"ג.
  2681. כה"ח שם, שלכן יכולים לברך, שאין אומרים ספק ברכות להקל נגד המנהג (ע"ע).
  2682. ב"י שם במסקנה ושו"ע שם, לפי מו"ק שם, ועי' ציון 2680 שי"מ בע"א; לבוש שם ס"א; מג"א שם, בשם השל"ה; באה"ט שם, בשם השל"ה והלבוש; כה"ח שם, שכן ראוי לפסוק משום ספק ברכות להקל אפילו נגד מרן, ושאם יש מקום שנהגו בו שלא לברך, אין למחות בהם, ועי' ציון 366.
  2683. מו"ק שם, בד' הרשב"א: שמא; נתיב חיים סי' קנח למג"א סק"ב, בד' הרמב"ם שם (ועי' ציונים 361, 362, 365, שי"מ בע"א) וע"פ חגיגה יח ב: כאן באכילה דנהמא כאן באכילה דפירי, ועי' במחב"ר סי' קנח אות ב, שדחה הדיוק מהגמ' ורמב"ם.
  2684. עי' נתיב חיים סי' קנח למג"א סק"ב לשיטתו שבציון 2683.
  2685. ע"ע ברכה שאינה צריכה. לבוש שם.
  2686. לבוש שם. ועי' להלן ואילך הסוברים שצריך לאכול כביצה כדי לברך על נט"י.
  2687. לבוש שם; מג"א שם, בשמו; באה"ט שם, בשם השל"ה והלבוש.
  2688. לבוש שם.
  2689. ע"ע ברכות הנהנין ציון 112 ואילך.
  2690. ע"ע הנ"ל: עיקר וטפל.
  2691. עי' לעיל ציון 406 ואילך.
  2692. עמק ברכה ח"א עשרה כללים כלל ז בהגה"ה, והובא בשל"ה שער האותיות אות הקו"ף - קדושת האכילה (סי' שכג במהד' יד רמה); מג"א סי' ריב סק"ג, בשם השל"ה; בית מנוחה דיני נט"י לסעודה ס"ב, בשם המג"א שכ' בשם השל"ה; הגהות רעק"א לדה"ח דיני נט|י לסעודה ס"ג; ערך השלחן (טייב) או"ח סי' ריב אות ג; כה"ח (פלאג'י) סי' כב אות ט; מ"ב סי' קנח סק"י; כה"ח שם ס"ק כב, בשם השל"ה ובית מנוחה וכה"ח (פלאג'י), והסכים להם.
  2693. עי' ציון 401 ואילך. עי' של"ה שם; עי' מ"ב שם.
  2694. עי' להלן ואילך.
  2695. תשובת רב כהן צדק שבתשוה"ג שערי תשובה סי' רפז; סדר"ע ח"ב סי' פא ותשובת רב עמרם שבסדר"ע שם סי' פג, ועי' ציון 2699 שיש המוסרים בשמו כדעה הנגדית, וצ"ב; עי' סדור רס"ג עמ' קלו; עי' תשובה לגאון בגנזי שכטר ח"ב עמ' 258; סדר "אלהי הרוחות לכל בשר" לרבי יוסף טוב עלם, בנוסח שבסידורים אשכנזים ישנים (ובחלק מהסידורים החדשים הגיהו: ואינו מברך); עי' רי"ץ גיאת פסחים עמ' קא ד"ה נטל, בשם רב האי; סדור רש"י סי' שפ; מחז"ו סי' צז; סדר ליל פסח שלאחר פי' רשב"ם לפסחים שבכתי"מ, ונדפס בדק"ס סוף מס' פסחים וכ' שכנראה הוא מרבינו שמעיה; שכל טוב שמות עמ' 127; עי' רמב"ם חמץ פ"ו ה"א; המנהיג הל' פסח סי' ס; תוס' פסחים קטו ב ד"ה (קטו א) כל, בשם כל סדרים, ודחו; עי' רוקח סי' רפג; עי' שבה"ל סי' ריח; שו"ת הרשב"א ח"א סי' קצ, בשם מורו הרב, ושכך הוא נוהג; רא"ש שם הל' פסח בקצרה; קונ' בית יד למאירי שי"א, לפי שו"ת דברי שלום (מזרחי) או"ח ח"ב סי' ט אות ג; עי' מרדכי שם בהסדר בקצרה, בשם רשב"ט, שכ' בשם רבותיו; טור או"ח סי' תעג, בשם הגאונים וה"ר שמעיה בשם רש"י; רי"ו תא"ו נט"ז ח"ו (קמז ג), בשם י"מ; עי' א"ח סדר ליל הפסח סי' יג וכלבו סי' נ, בשם הר"ש ורוב הפוסקים, וא"ח שם סי' יב; ד"ח לרא"ש חולין פ"ח סי' י ס"ק מא, בד' הראשונים שבציון 528 ואילך; בהגר"א או"ח סי' קנח ס"ד ד"ה בלא ברכה, בשם כל הגאונים ורוב הפוסקים.
  2696. רי"ו שם, בשם י"מ.
  2697. עי' להלן ואילך. רא"ש פסחים שם.
  2698. עי' להלן ואילך. עי' רא"ש שם; עי' ד"ח לרא"ש חולין שם.
  2699. העיטור עשרת הדברות - מצה ומרור, דף קלד טור ג במהד' רמ"י, לפי פתח הדביר שם אות רלב ע"פ טור דלהלן, ועי' נתיבות שמואל שם אות יב, שפירש בע"א; תוס' פסחים קטו ב ד"ה (קטו א) כל; מנהגים דבי מהר"ם עמ' 25; עי' מרדכי שם בהסדר בקצרה בשם רשב"ט, שמצא בסדר"ע (ועי' ציון 2695, שלפנינו בסדר"ע כדעה הנגדית, וצ"ב), ושכן נראה לרשב"ט; טור או"ח סי' תעג, בשם מהר"ם מרוטנבורג ובשם העיטור; רי"ו תא"ו נט"ז ח"ו (קמז ג), בשם י"מ, ושכן נראה עיקר; א"ח סדר ליל הפסח סי' יג וכלבו סי' נ, בשם הר"ם; ס' המנהגים לר"א קלויזנר סי' קז, בשם רב עמרם גאון; בהגר"א או"ח סי' קנח ס"ד ד"ה בלא ברכה, בשם התוס', ודחה.
  2700. עי' ציון 541 ואילך. תוס' שם.
  2701. הגמ"י חמץ פ"ח ה"א, בשם הר"מ; עי' א"ח וכלבו שם, בשם הר"ם.
  2702. מנהגים דבי מהר"ם שם; תשב"ץ קטן סי' צט; א"ח וכלבו שם, בשם הר"ם.
  2703. העיטור עשרת הדברות - מצה ומרור, דף קלד טור ג במהד' רמ"י.
  2704. תוס' שם; עי' מרדכי שם, בשם הרשב"ט, בטעם הב'; עי' תשב"ץ קטן שם; עי' א"ח וכלבו שם, בשם הר"ם.
  2705. מרדכי שם, בשם הרשב"ט, בטעם הב'.
  2706. ע"ע ברכה שאינה צריכה. תוס' שם.
  2707. מרדכי שם, בשם הרשב"ט, בטעם הא'.
  2708. ע"ע ברכות ציון 163.
  2709. חיבור לטהרה סי' קנח סק"י, בד' רשב"ט שבציון 2707.
  2710. עי' ציון 2695 ואילך.
  2711. תשובת רב כהן צדק שבתשוה"ג שערי תשובה סי' רפז; סדר"ע ח"ב סי' פא; סדור רס"ג עמ' קלו; סדר "אלהי הרוחות לכל בשר" לרבי יוסף טוב עלם, בנוסח שבסידורים אשכנזים ישנים, ועי' ציון 2695; עי' רי"ץ גיאת פסחים עמ' קא ד"ה נטל, בשם רב האי; סדור רש"י סי' שפ; מחז"ו סי' צז; סדר ליל פסח שלאחר פי' רשב"ם לפסחים שבכתי"מ, ונדפס בדק"ס סוף מס' פסחים וכ' שכנראה הוא מרבינו שמעיה; שכל טוב שמות עמ' 127; המנהיג הל' פסח סי' ס.
  2712. עי' ציון 2229 ואילך.
  2713. כ"מ מסדור רס"ג עמ' קלו.
  2714. עי' ציון 2254 ואילך.
  2715. עי' רמב"ם חמץ פ"ח ה"א.
  2716. ב"י או"ח סי' קנח וסי' תעג ושו"ע או"ח קנח ד ותעג ו; יש"ש חולין פ"ח סי' יח, שלמרות שהמהר"ם שבציון 545 ואילך דעת יחיד הוא, סומכים עליו לענין ברכה; שו"ת רדב"ז ח"ד סי' עח, בשם מקצת הפוסקים; לבוש או"ח סי' קנח ס"ה, במסקנה; ב"ח שם, בשם האחרונים, והסכים להם; ט"ז או"ח סי' קנח סק"ו וסי' תעג סק"ז; פמ"ג או"ח סי' קנח מ"ז סק"ו; שו"ע הרב או"ח סי' קנח ס"ג וסי' תעג ס"ד; ערה"ש או"ח סי' קנח ס"ה.
  2717. עי' ציון 2695 ואילך. ב"י או"ח סי' קנח; עי' לבוש שם.
  2718. עי' ציון 545 ואילך. ב"י או"ח סי' תעג; עי' לבוש סי' קנח שם; עי' שו"ע הרב סי' קנח שם.
  2719. ב"י שם ושם.
  2720. ע"ע ברכות ציון 148 ואילך. שו"ע הרב שם; מגן גבורים סי' קנח שלטי גבורים סק"ו; מ"ב שם.
  2721. עי' ציון 545 ואילך. יש"ש שם; עי' ט"ז שם סק"ו; שו"ת גו"ר או"ח כלל א סי' לז; חיבור לטהרה שם סק"י, בד' השו"ע, בפי' הא', ע"פ דיוק ל' השו"ע שם ד: צריך נטילה בלא ברכה, ולא "ולא יברך על נטילה זו".
  2722. עי' ציון 2707 ואילך. חיבור לטהרה שם, בד' השו"ע, בפי' הב', ע"פ דיוק ל' השו"ע שם: ואפי' אין ידיו נוגעות במשקה צריך נטילה בלא ברכה.
  2723. עי' ציון 557 שכתבו הפוסקים שרוב העולם אינם זהירים בנטילה, ועי' ציון 561 שיש מקומות שזהירים בנטילה זו. שכנה"ג שם הגב"י אות ג.
  2724. שכנה"ג שם; מ"ב שם סק"כ.
  2725. ערה"ש שם.
  2726. ע"ע ברכה שאינה צריכה: האיסור ומקורו וע' לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא ציון 21 ואילך.
  2727. עי' א"ר או"ח סי' קסג סק"ג, בד' השו"ע; פמ"ג או"ח סי' קנח מ"ז סק"ו. ומתאים לטעמים שבציונים 2717 ואילך, 2721, אך לא לטעם שבציון 2722.
  2728. טור או"ח סי' תעג; עי' שו"ת מהרש"ל סי' פח; שו"ת רדב"ז שם, בשם רוב הפוסקים; בהגר"א או"ח סי' קנח ס"ד ד"ה בלא ברכה; ערה"ש שם, בשמו.
  2729. עי' להלן ואילך. טור שם; שו"ת מהרש"ל שם, בשמו, והסכים לו; שו"ת רדב"ז שם, בשם יש מי שכתב ובשם הטור.
  2730. עי' להלן.
  2731. ב"י או"ח סי' קנח.
  2732. ציון 80 ואילך.
  2733. עי' להלן ואילך.
  2734. טור או"ח סי' קסו, בסתם;
  2735. עי' הגמ"י ברכות פ"ו הי"ז, בשם תשובת מורי, וה"כ, בד' ירו' שבציון 2743; עי' טור שם, בסתם, ובשם הרא"ש, ובד' ירו' שם; שו"ע שם, בשם י"א: שצריך ליזהר;
  2736. ר' חייא בר אשי אמר רב בברכות מב א; "כך שנו חכמים" בדב"ר פ"ב ס"י; רב הונא אמר רב בילק"ש ויצא רמז קל ו-ויקרא רמז תלט.
  2737. מרדכי שם רמז רז בהגה"ה, בשם אית דמפרשי; הגמ"י ברכות פ"ו הי"ז, בשם תשובת מורי, וה"כ, בד' ירו' שבציון 2743; טור או"ח סי' קסו, בסתם, ובשם הרא"ש, לפי ב"י וב"ח שם;
  2738. עי' הגמ"י שם הי"ז, בשם תשובת מורי, וה"כ, בד' ירו' שם; טור שם, בסתם, ובשם הרא"ש, ובד' ירו' שם;
  2739. תהלים קלד ב. ר' זעירא בשם ר' אבא בר ירמיה בירו' שם פ"א ה"א ושוח"ט מזמור ד; שוח"ט מזמור קלד, בסתם; ילק"ש תהלים רמז תרעח, בסתם; רב חייא בר אשי בשאילתות שאי' נד (ועי' ציון 2736, ונ' ששילב יחד הירו' והבבלי);
  2740. ע"ע מים אחרונים.
  2741. עי' להלן. מעיו"ט לרא"ש שם פ"ו הל"א סק"צ; מלא הרועים סוטה לט א.
  2742. בית הלל בברייתא ברכות נב ב וירו' שם פ"ח ה"ב. וכעי"ז בתוספ' שם פ"ה הכ"ו.
  2743. ר' יוסי בי ר' בון בירו' שם פ"א ה"א ושוח"ט מזמור קלד וילק"ש שם; ר' זעירא בשם ר' אבא בר ירמיה בשוח"ט מזמור ד; עי' רבה בר אבהו בדב"ר שם. ועי' מדרש רות (זוה"ח דף פו ע"ב), והובא בראשית חכמה שער הקדושה פט"ו: דצריך למסמך ברכה לנטילה, ומבואר שם שמוסב על נט"י של מים ראשונים, אבל צ"ב אם המדובר על סמיכת ברכת על נט"י לנטילה, או ברכת המוציא לנטילה.
  2744. שאלת הרוקח בראבי"ה סי' קנא, וכ"מ מרוקח סי' שכט; ראבי"ה שם קנד, וסותר לראבי"ה שבציון 2750, וצ"ב; רשב"א שם; שטמ"ק שם; חרדים לירו' שם, בד' הירו' שבציון 2739 (אבל בד' הבבלי כ' כראשונים שבציון 2750);
  2745. חרדים לירו' שם. ועי' בילק"ש ויצא רמז קל, ברוב הד': תיכף לנט"י ברכה, תיכף לנט"י אחרונה ברכת המזון, אך בתחי' דבריו שם: שלושה תכיפות הן, ומונה ארבעה, ושמא תיכף לנט"י אחרונה וכו' היינו ביאור לתיכף לנט"י ברכה, וכן בחלק מהד' אינו, וכן בילק"ש ויקרא רמז תלט אינו.
  2746. ראבי"ה סי' אלף פח, בשם אביו (רבינו יואל), ושכן עיקר, וסי' קיב; טור או"ח סי' קסו, בשם רבינו יואל; שו"ע שם, בשם י"א: שאי"צ ליזהר;
  2747. עי' ראבי"ה סי' קיב; טור שם, בשם רבינו יואל;
  2748. ראבי"ה סי' אלף קט;
  2749. ראבי"ה סי' אלף פח, בשם אביו (רבינו יואל), ושכן עיקר;
  2750. רש"י ברכות מב א ד"ה נטילת; תוס' שם ד"ה תכף; רמב"ם ברכות פ"ו ה"כ, לפי כס"מ שם וב"י שם; ראבי"ה סי' קנא, וסותר לראבי"ה שבציון 2744, וצ"ב; עי' תוס' רא"ש שם, וסותר לרא"ש שבלהלן , וצ"ב; מרדכי שם, בשם רבינו יהודה; הגמ"י שם, בשם תוס' ורבינו שמחה; מאירי שם; טור שם, בשם הרי"ף והרמב"ם ורבינו יואל; ב"ח שם, בד' הרי"ף שם (ל א);
  2751. רש"י שם; עי' תוס' שם; רמב"ם שם; עי' תוס' רא"ש שם; עי' הגמ"י שם, בשם תוס' ורבינו שמחה; מאירי שם;
  2752. ב"ח שם, בד' הרי"ף והרמב"ם שהשמיטו הדין, וסוברים שתיכף לנט"י ברכה, היינו מים אחרונים; ט"ז שם סק"א, בשמו;
  2753. עי' ברכות מו ב, ורש"י ד"ה לאלתר מייתו.
  2754. שו"ת מהרש"ל סי' לד ויש"ש חולין פ"ח סי' מב.
  2755. ב"ח שם, בד' הרי"ף והרמב"ם.
  2756. עי' ציון 2743.
  2757. מהרש"ל שם ושם.
  2758. מהרש"ל שם ושם.
  2759. תניא רבתי סי' כז (ושבה"ל סי' קמט) והגהות מוהר"א אזולאי ללבוש או"ח סי' קפא אות ב, לפי ברכ"י שם אות ג; בהגר"א או"ח סי' קסו ד"ה וי"א כו', לד' זו.
  2760. בהגר"א שם; מאיר נתיב לר"ש סיריליאו לירו' שם, ע"פ סנהדרין פט ב.
  2761. באר אליהו לבהגר"א שם.
  2762. פי' מהרז"ו לדב"ר שבציון 2743.
  2763. עי' ציון 2739.
  2764. ראבי"ה ח"א שו"ת סו"ס קנד, בשם פ' אלו דברים בירו', ואינו לפנינו; עי' תוס' סוטה לט א ד"ה כל; עי' תניא רבתי שם ושבה"ל שם; כ"מ מרשב"ץ ברכות מב א; ר"ש סירליאו לירו' שם. ועי' מה"פ לירו' שם ומאיר נתיב לר"ש סיריליאו שם.
  2765. פרישה שם סק"א, לד' זו.
  2766. לבוש שם, לד' זו.
  2767. ט"ז שם סק"א, לד' זו; שו"ע הרב שם, לד' זו; עי' ערה"ש שם ס"א; מ"ב שם סק"א;
  2768. תוס' פסחים קו ב ד"ה זימנין, והובא במג"א שם סק"א;
  2769. תוס' שם, ביישוב הגמ' שם עם הברייתא שבציון 1562, והובא במג"א שם; תוס' ר"פ שם;
  2770. ערה"ש שם ס"א, בשם המג"א (עי' להלן);
  2771. ערה"ש שם, בשם המג"א (עי' ציון הבא);
  2772. תוס' שם, בשם ר"ת, ביישוב הגמ' שם עם הברייתא שבציון 1562, והובא במג"א שם סק"א;
  2773. עי' בציון 2767.
  2774. עי' שו"ע הרב או"ח סי' קסו, לד' זו; מ"ב שם סק"א, ובשעה"צ שם אות ב, שהוא בשמו;
  2775. מ"ב שם;
  2776. שו"ע הרב שם; מ"ב שם;
  2777. שו"ע הרב שם; מ"ב שם, ובשעה"צ אות ד שהוא בשם האחרונים, ובניגוד לפמ"ג המסתפק בזה;
  2778. פמ"ג שם משב"ז סק"ב, לד' זו: והיינו בדיבור אחד הוי הפסק; עי' ערה"ש שם, לד' זו.
  2779. ערה"ש שם.
  2780. עי' ציון 2733 ואילך.
  2781. עי' טור או"ח סי' קסו, בשם הרא"ש; לבוש שם, לד' זו;
  2782. שו"ע הרב שם; מ"ב שם סק"ב;
  2783. שו"ע הרב שם;
  2784. ד"מ שם סק"א ורמ"א שם, ע"פ תוס' סוטה לט א ד"ה כל; לבוש שם;
  2785. ערה"ש שם ס"ב, בד' הרמ"א שבציון הקודם;
  2786. ערה"ש שם, בשם ראיתי מי שמקפיד.
  2787. ערה"ש שם.
  2788. עי' שו"ת מהרש"ל סי' לד ויש"ש חולין פ"ח סי' מב; ערה"ש או"ח סי' קסו ס"א, בד' השו"ע שם;
  2789. ערה"ש שם;
  2790. ט"ז שם סק"א; ערה"ש שם, בשמו;
  2791. עי' מג"א שם סק"א; עי' ט"ז שם; שתילי זיתים שם סק"א, בשמו;
  2792. עי' מג"א שם סק"א, שהביא התוס' שבלהלן; ערה"ש שם, בשם המג"א;
  2793. ט"ז שם, בד' הרי"ף ורבינו יואל; שתילי זיתים שם, בשמו;
  2794. שו"ע או"ח קסו; מהרש"ל שם ושם; ט"ז שם סק"ב, בשמו; לבוש שם; שו"ע הרב שם;
  2795. עי' מ"ב שם סק"ב;
  2796. שו"ע המקוצר או"ח סי' כח ס"ב, שכן מנהגינו (התימנים).
  2797. שו"ע שם, שכן נוהגים (התימנים).
  2798. של"ה שער האותיות אות הקו"ף - קדושת האכילה (סי' קנז במהד' יד רמ"ה).
  2799. של"ה שם, למרות שיטתו בציון הקודם; מג"א שם סק"ב, בשמו; שתילי זיתים שם סק"ג, בשם מג"א שכ' בשם השל"ה;
  2800. תהלים כג.
  2801. שו"ע הרב שם; ערה"ש שם ס"ב, בשם יש שכתבו, ודחה;
  2802. שו"ע הרב שם;
  2803. עי' ערה"ש שם;
  2804. של"ה שם (ס' רכג במהד' יד רמ"ה); א"ז שם סק"א וא"ר שם סק"א, בשמו;
  2805. עי' ציון 2794.
  2806. מהרש"ל שם ושם; ב"ח שם, בשמו, ודחה; מג"א סי' קסה סק"ד, וסותר למג"א בציון 2809, ועי' במחה"ש שם מש"כ ליישב;
  2807. עי' ציון 2788.
  2808. מהרש"ל שם ושם;
  2809. ב"ח שם סי' קסו; עי' א"ז שם סק"א, בשמו; מג"א סי' קעט סק"ב, לפי א"ר סי' קסו סק"א, וסותר למג"א שבציון 2806, ועי' מחה"ש סי' קסה סק"ד מש"כ ליישב; ט"ז או"ח סי' קסו סק"א; א"ר שם סק"א, בשם הב"ח וט"ז; מ"ב שם סק"ב, ובשעה"צ אות ו, שהוא בשם א"ר ושאר אחרונים, ודלא כרש"ל;
  2810. על חיובה, עי' לעיל ציון 843 ואילך.
  2811. תוס' סוטה לט א ד"ה כל, בד' רש"י שם, והסכימו לו; הגמ"י (קושטא) תפלה פט"ו ה"ה, בשם רבינו שמחה; ב"י או"ח סי' קכח ופר"ח שם ס"ו וכה"ח שם ס"ק לה, בד' זוהר ח"ג דף קמו ע"ב; עי' אחרונים שבציון 2864; בא"ח שנה א' תצוה אות ח.
  2812. על חיוב נטילה זה, עי' להלן ואילך.
  2813. עי' תוס' שם; עי' הגמ"י שם, בשם רבינו שמחה; ב"י וב"ח שם ופרישה שם סק"ה, בד' הטור שם; ב"י שם, שכן ראוי לנהוג, ושו"ע או"ח קכח ו; ב"י ופר"ח וכה"ח שם, בד' זוהר שם; שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשעח, בשם איכא מ"ד; לבוש שם ס"ז; מג"א שם סק"ט, בד' הרמב"ם שם, ועי' ציונים 2824, 2843 שי"מ בע"א, ועי' ציון 2840 ואילך, שר' אברהם בן הרמב"ם כתב בשם הרמב"ם בע"א; פר"ח שם ס"ו, שכיון שבזוהר משמע כן, ובש"ס דילן לא מבואר, ראוי לנהוג כן, ועי' ציון 2824; חסד לאלפים שם ס"ג; שו"ע הרב שם ס"ח; בא"ח שם אות ז; כה"ח שם ס"ק לח.
  2814. עי' כס"מ תפלה פט"ו ה"ה.
  2815. תהלים קלד ב.
  2816. עי' ציון 648.
  2817. תוס' שם, בטעם הא'; הגמ"י שם, בשם רבינו שמחה, בטעם הא'; לבוש שם ס"ו; מ"ב שם ס"ק יט. ועי' תוס' שם, שהביאו ראיה מירו' ברכות פ"א ה"א, שמכתוב זה למדים שתיכף לנט"י ברכה, וכתבו שלמרות שלירו' נסוב על בהמ"ז, מכיון שלבבלי כתוב זה הוא על נשיאת כפים, יש ללמוד דין זה משם, ועי' הגמ"י שם.
  2818. תוס' שם, בטעם הב'.
  2819. עי' לעיל להלן ואילך.
  2820. עי' תוס' שם.
  2821. עי' תוס' שם.
  2822. הגמ"י שם, בשם רבינו שמחה, בטעם הב'.
  2823. עי' כס"מ תפלה פט"ו ה"ה וב"י או"ח סי' קכח.
  2824. תוס' סוטה לט א ד"ה כל, בשם רש"י (ולפניניו ברש"י אינו), שכך אמר רבו, ושהגהת תלמיד היא, ומרש"י שם מוכח שאינה נכונה; הגמ"י שם, בשם רבינו שמחה, שכ"מ מרבינו המחבר, ושאינו לשונו אלא הגה מתלמיד; שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשעח וב"ח או"ח שם ופר"ח שם ס"ו, בד' הרמב"ם שם, ועי' ציונים 2813, 2843 שי"מ בע"א; עי' מעשה רקח תפלה שם, בד' הרמב"ם שם; פר"ח שם, שכן נראה לו עיקר, ועי' ציון 2813.
  2825. עי' ציון 854 ואילך.
  2826. ב"י שם, בד' הרמב"ם שם.
  2827. עי' ציון 852 ואילך.
  2828. ע"ע קדוש ידים ורגלים. מג"א שם סק"ט.
  2829. עי' לעיל ציון 847.
  2830. עי' להלן ואילך.
  2831. ב"י שם, לד' הרמב"ם, בתי' הב'; ב"ח שם, לד' הרמב"ם; פר"ח שם ובאר יהודה תפלה שם, שכן משמע מדיוק ל' הגמ' בציון 847; באר שבע סוטה לט א, בדחייה הב'; חי' ר' מאיר שמחה שם.
  2832. עי' להלן ואילך.
  2833. עי' להלן ואילך.
  2834. עי' להלן ואילך.
  2835. ע"ע חזקה (ב). ב"י שם, לד' הרמב"ם, בתי' הא'; באר שבע שם, בדחייה הא'.
  2836. עי' להלן ואילך.
  2837. פר"ח שם ס"ו, בתי' הא'.
  2838. פר"ח שם, בתי' הב'.
  2839. ע"ע נשיאת כפים.
  2840. על חיוב נטילה זו, עי' ציון 700 ואילך. כס"מ תפלה פט"ו ה"ה וב"י או"ח סי' קכח, בשם א"ח, שכ' בשם תשובת ר"א בן הרמב"ם, שכ' בשם הרמב"ם ומורי הלכה (והוא לכאו' המספיק לעובדי ה' שבציון הבא).
  2841. על חיוב נטילה זו, עי' ציון 712 ואילך. המספיק לעובדי ה' לר"א בן הרמב"ם (דנה) עמ' 213, בשם הרמב"ם ופוסקי הלכה; תשובת ר"א בן הרמב"ם שבציון הקודם, בשם הרמב"ם ומורי הלכה (והוא לכאו' המספיק לעובדי ה' הנ"ל).
  2842. עי' ציון 924 ואילך.
  2843. המספיק לעובדי ה' שם; פרוש רבינו סעיד ן' דוד עדני תפלה פט"ו ה"ה, בד' הרמב"ם שם, ועי' ציונים 2813, 2824 שי"מ בע"א.
  2844. על חיוב נטילה זו, עי' להלן ואילך. עי' המספיק לעובדי ה' שם.
  2845. על חיוב נטילה זו, עי' להלן ואילך. עי' המספיק לעובדי ה' שם.
  2846. עי' המספיק לעובדי ה' שם, בדחיית ד' אחד מחכמי יוון.
  2847. עי' ציון 854 ואילך.
  2848. פרוש רבינו סעיד ן' דוד עדני תפלה שם, בד' הרמב"ם שם.
  2849. ב"י או"ח סי' קכח, שכן ראה האשכנזים נוהגים וששמע שכן נהגו בספרד; ב"ח שם, שכן המנהג; כנה"ג שם הגב"י אות ג, שכן מנהג קושטנדינא וכל אגפיה; כה"ח שם ס"ק לה, שכן המנהג בירושלים.
  2850. ב"י ושו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשעח, שכן המנהג במצרים; שתילי זיתים שם ס"ק יח ותכלאל עץ חיים למהרי"ץ בהל' ברכת כהנים ופירוש ר"י קאפח לרמב"ם תפלה פט"ו ה"ה, שכן מנהג התימנים.
  2851. כה"ח שם.
  2852. עי' להלן ואילך. עו"ת שם ס"ק יב; מגן גבורים שם סק"ח, בשמו; ח"א כלל לב ס"ח; מ"ב שם סק"כ, בשם האחרונים, ובשעה"צ שם אות כג, דהיינו עו"ת וח"א ומגן גבורים, ושכ"מ מהפר"ח.
  2853. ע"ע נשיאת כפים שחיוב הנשיאה מן התורה הוא פעם אחת ביום, וחכמים תיקנו שישאו כפים בכל התפילות שביום, ושם, בטעם שאין נושאים כפים במנחה, אלא בתענית בלבד.
  2854. שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשעח, שכן המנהג במצרים, והובא במג"א סי' קכח סק"ו; כנה"ג שם הגב"י אות ג, שכן מנהג קושטנדינא וכל אגפיה; שו"ע הרב שם ס"ט, בשם יש מקומות.
  2855. עי' ציון 2811 ואילך. ועי' ציון 2849 שיש הנוהגים כן.
  2856. עי' מנהג קושטנדינא שבכנה"ג שם; עי' שו"ת חת"ס או"ח סי' כב, בד' התוס' שבציון 2813.
  2857. עי' ציון 2824 ואילך. ועי' ציון 2850 שיש הנוהגים כן.
  2858. רדב"ז שם, שכן המנהג במצרים, והובא במג"א שם; שו"ע הרב שם, בשם יש מקומות.
  2859. רדב"ז שם, והובא במג"א שם.
  2860. בגדי ישע לשו"ע שם ס"ו, לד' זו.
  2861. שו"ע המקוצר או"ח סי' כ ס"ג, שכן מנהג התימנים
  2862. עי' ציון 659 ואילך.
  2863. תוס' סוטה לט א ד"ה כל, ע"פ שיעור סמיכה תיכף לשחיטה העולה מזבחים לג א ומדות פ"ה מ"א, ועי' בבאר שבע סוטה שם מה שתמה עליהם; מג"א סי' קכח סק"ט, בשמם, ועי' במג"א סי' קסו, שתמה עליהם; עי' שו"ע הרב או"ח סי' קכח ס"ח וסי' קסו ס"א; חסד לאלפים או"ח סי' קכח ס"ה, בשם י"א; בא"ח שנה א' ויצא אות ח.
  2864. מג"א סי' קכח שם וא"ר שם ס"ק יג, בשמו: ברצה; שו"ע הרב או"ח סי' קכח ס"ח.
  2865. פמ"ג שם א"א סק"ט; בה"ל שם ד"ה חוזרים ונוטלים, בשמו, עיי"ש שמ' שמסכים לו; בא"ח שם.
  2866. בא"ח שם.
  2867. חסד לאלפים שם ס"ה.
  2868. המספיק לעובדי ה' לר"א בן הרמב"ם (דנה) עמ' 213, בשם אחד מחכמי יון.
  2869. א"ר שם, בד' השו"ע שם ס"ו, שהשמיט, והסכים לו; ח"א כלל לב ס"ח, שכן המנהג; עי' חסד לאלפים שם, במסקנא.
  2870. עי' ציון 2823 ואילך. עי' א"ר שם; ח"א שם.
  2871. עי' ציון 659 ואילך.
  2872. עי' בה"ל סי' קכח ד"ה חוזרים ונוטלים.
  2873. בה"ל שם, ע"פ פמ"ג שבציון 2865.
  2874. ע"ע הסח הדעת.
  2875. עי' ב"י או"ח סי' קכח; עי' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשעח; עי' עו"ת שם ס"ק יב; עי' מגן גבורים שם אלף המגן סק"ח, בשמו; פמ"ג שם א"א סק"ט, בד' הרמב"ם תפלה פט"ו ה"ה, ע"פ רמב"ם ביאת מקדש פ"ה ה"ג.
  2876. עי' ציון 835 ואילך.
  2877. ב"י שם, לד' הרמב"ם, בתי' הא'; באר שבע סוטה לט א, בדחייה הא'; עי' עו"ת שם; עי' מגן גבורים שם, בשמו; עי' ח"א שם; עי' מ"ב שם ס"ק כג, בשם האחרונים, ובשעה"צ אות כג, דהיינו עו"ת וח"א ומגן גבורים, ושכ"מ מהפר"ח.
  2878. ח"א שם.
  2879. עי' ציון 861. עי' ח"א שם.
  2880. עי' ח"א שם.
  2881. עי' ציון 872 ואילך.
  2882. ב"ח או"ח סי' קכח; עו"ת שם ס"ק טו א"ר שם ושע"ת שם סק"ט, בשמו; מגן גבורים שם אלף המגן ס"ק יא, בשם ב"ח וא"ר; מ"ב שם ס"ק כג, בשם האחרונים.
  2883. על חיוב הנטילה לפני התפילה, עי' ציון 712 ואילך.
  2884. ע"ע הסח הדעת. על נטילה זו, עי' ציון 898 ואילך.
  2885. עי' ראבי"ה ברכות סי' נא; עי' מרדכי ברכות רמז מה והגמ"י תפלה פ"ד ה"ב וטור או"ח סי' צב, בשמו; עי' טור שם, בשם הרא"ש; עי' ב"י או"ח סי' צב, בד' רמב"ם תפלה פ"ד ה"א וה"ב וטור או"ח סי' רלג.
  2886. עי' ציון 830 ואילך, ועי' ציון 840 שכן הלכה.
  2887. ערה"ש או"ח סי' צב ס"ט.
  2888. עי' להלן ואילך. פרישה שם סק"ז; שו"ע הרב שם ס"ה; מ"ב שם ס"ק כד.
  2889. מג"א שם סק"ג; ערה"ש שם; מ"ב שם ס"ק כו.
  2890. מ"ב שם.
  2891. שו"ע שם ה; לבוש שם ס"ה; עי' א"ר סי' רלג סק"ז; שו"ע הרב סי' צב שם; עי' מגן גבורים סי' רלג אלף המגן ס"ק יא, בשם מג"א (עי' ציון 741) וא"ר; ערה"ש סי' צב שם; עי' מ"ב סי' רלג ס"ק יט.
  2892. עי' ראבי"ה שם, בשם יש מי שאומר; עי' טור או"ח סי' צב, בשם י"א; כ"מ מב"י שם, בד' ר"ן פסחים קטו ב (כה א).
  2893. שו"ע הרב שם, לד' זו.
  2894. דרישה או"ח סי' צב, בד' הטור, ששם הביא מח' הראשונים שבציון 2883 ואילך, אבל בסי' רלג, לגבי תפילת מנחה, השמיט.
  2895. ציון 795 ואילך.
  2896. ציון 834.
  2897. מגן גבורים סי' רלג אלף המגן ס"ק יא, בשם המג"א שבציון הבא.
  2898. מג"א שם סק"ח; א"ר שם סק"ז ובאה"ט שם ומ"ב שם ס"ק יח, בשמו; מגן גבורים שם, בשם המג"א, והסכים לו.
  2899. מג"א שם; א"ר ובאה"ט ומ"ב שם, בשמו.
  2900. עי' להלן ואילך.
  2901. א"ר שם; באה"ט ומ"ב שם, בשמו; עי' מגן גבורים שם, בשם א"ר.
  2902. מ"ב שם.
  2903. ערה"ש שם סט"ו, בשם א"ר (עי' ציון 2901).
  2904. שעה"צ סי' תריג אות ח, ע"פ מג"א סי' רלג סק"ח.
  2905. רש"י ערובין יז א ד"ה במחנה; ר"י מלוניל למשנה שם; בהגר"א או"ח סי' קנח ס"ח ד"ה מי שהיה, שכן עיקר. ועי' רמב"ן שם יז ב ורשב"א שם יז א שדנו בגודל המחנה (ע"ע מלחמה) ולא הזכירו שהיא היוצאת למלחמה, ועי' בהגר"א שם.
  2906. טור שם.
  2907. משנה ערובין יז א; רי"ף ורא"ש שם; מדרש שמואל פכ"ג סי' ט; רמב"ם מלכים פ"ו הי"ג; סמ"ג עשין קיח.
  2908. עי' ציון 341 ואילך. עי' גמ' שם יז ב; עי' רמב"ם בפהמ"ש שם וברכות פ"ו ה"ג ומלכים שם; עי' סמ"ג שם; רע"ב ערובין פ"א מ"י; עי' שו"ע הרב או"ח סי' קנח סי"ד; עי' ערה"ש שם סי"ד.
  2909. עי' ציון 518 ואילך. עי' ד"ח לרא"ש חולין פ"ח סי' יז ס"ק עב בסו"ד.
  2910. פהמ"ש לרמב"ם שם.
  2911. רמב"ם שם; עי' א"ח הל' נט"י סי' יג, בשם הירו' (ואינו לפנינו).
  2912. ע"ע מלחמה. ר"י מלוניל למשנה שם; מלאכת שלמה שם וב"ח או"ח סי' קנח, בשמו; כ"מ ממרדכי ברכות סי' רז; פ"מ למשנה שבירו' ערובין פ"א ה"י; תפא"י שם.
  2913. ע"ע הנ"ל. ר"י מלוניל שם; מלאכת שלמה שם וב"ח שם, בשמו.
  2914. ירו' שם; רמב"ם מלכים שם, ועי' כס"מ ואו"ש שם; מלאכת שלמה שם וערה"ש או"ח סי' קנח סי"ד, בשם הירו'.
  2915. קה"ע לירו' שם.
  2916. עי' רש"י שופטים ז ג; עי' ר"י קרא שם; רד"ק שם, בפי' הא'.
  2917. שופטים שם. ירו' שם.
  2918. פ"מ לירו' שם. ועי' בקה"ע שם שני ביאורים אחרים.
  2919. ירו' שם.
  2920. קה"ע שם.
  2921. עי' פהמ"ש לרמב"ם ור"י מלוניל למשנה ערובין יז א; כ"מ מערה"ש או"ח סי' קנח סי"ד.
  2922. ע"ע מיל.
  2923. עי' להלן ואילך. כ"מ מר"י מלוניל שבציון 2921, והובא בשכנה"ג שם הגב"י אות טז; א"ר שם סק"כ, בשם שכנה"ג.
  2924. עי' להלן ואילך. ר"י מלוניל למשנה שם; ב"ח שם, בשמו; עי' עצ"א סי' קנח ס"ק טז, בשם מהר"ם מרוטנבורג בחידושיו להלכות דמס' עירובין, ועי' ציון הבא; ערה"ש שם.
  2925. עצ"א שם.
  2926. עי' להלן ואילך.
  2927. ד"ח לרא"ש חולין פ"ח סי' יז ס"ק עב ע"פ ב"י או"ח סי' קסג.
  2928. עי' להלן ואילך.
  2929. עי' להלן ואילך. עי' ד"ח שם.
  2930. שו"ת מטה יוסף ח"ב סי' יח אות לב בשם מהר"א אמיגו; עצ"א סי' קנח ס"ק טז ע"פ מהר"ם מרוטנבורג בחידושיו להלכות דמס' עירובין שהובא שם; עי' ערה"ש שם סי"ד ע"פ ל' המשנה ערובין יז א.
  2931. עי' להלן.
  2932. עצי אלמוגים שם.
  2933. ערה"ש שם.
  2934. עי' להלן ואילך.
  2935. ר"י מלוניל למשנה ערובין יז א; מלאכת שלמה שם, בשמו; עצי אלמוגים סי' קנח ס"ק טז, בשם מהר"ם מרוטנבורג בחידושיו להלכות דמס' עירובין.
  2936. א"ח הל' נט"י סי' יג, והובא בב"י או"ח סי' קנח; שו"ע שם ח; לבוש שם ס"ח ושו"ע הרב שם סי"ד: שהוא; עי' ערה"ש שם.
  2937. תוס' ערובין כא ב ד"ה מוטב ותוס' רא"ש שם ע"פ משנה שם יז א; א"ח שם: היה לו סכנה, ע"פ ירו' שהביא שם, וצ"ב מה הראיה; שו"ת הרשב"א ח"ז סי' תקלה (ואינו לרשב"א); שו"ע שם; שו"ע הרב שם; עי' ערה"ש שם; מטה יוסף שבציון 2995 ואילך, בד' הרמב"ם, ועי' ציון 2993 ואילך שי"מ בע"א.
  2938. עי' תוס' שם; תוס' רא"ש שם: מרחיצת ידים; שו"ת הרשב"א שם; עי' א"ח שם; שו"ע שם; שו"ע הרב שם; ערה"ש שם. ועי' ב"י שם שכ"נ ממרדכי ברכות סי' רד, וצ"ב מה הראיה.
  2939. עי' ציון 341 ואילך.
  2940. עי' ציון 518 ואילך. עי' ד"ח לרא"ש חולין פ"ח סי' יז ס"ק עב בסו"ד.
  2941. א"ח שם: בלא רחיצה.
  2942. עי' ציון 2905 ואילך. תוס' רא"ש ערובין כא ב ע"פ משנה שם יז א.
  2943. עי' מג"א סי' קנח ס"ק יד ומגן גבורים שם אלף המגן ס"ק לב: דדמי; בהגר"א או"ח סי' קנח ס"ח ד"ה מי שהיה, עיי"ש שכ' שאינו מוכרח.
  2944. לבוש שם ס"ח; שתילי זיתים שם ס"ק כא, בשמו.
  2945. שו"ע הרב שם שכ"מ מתוס' ערובין כא ב ד"ה מוטב.
  2946. שו"ת הרשב"א שם, ע"פ ירו' שהביא שם, ואינו לפנינו: ירחץ; א"ח שם: חייב לרחוץ.
  2947. עי' מג"א סי' קנח ס"ק יד; בהגר"א שם ד"ה מי שהיה, לפי ברכת אליהו לבהגר"א שם; מ"ב שם ס"ק לד ע"פ דיוק ל' השו"ע שם (וא"ח שם).
  2948. שו"ת מטה יוסף ח"ב סי' יח אות לב ע"פ דיוק ל' השו"ע שם ח (וא"ח שבציון 2936).
  2949. מטה יוסף שם.
  2950. שו"ע או"ח קנח ח; לבוש שם ס"ח; ערה"ש שם סי"ד.
  2951. שו"ע הרב שם.
  2952. ע"ע מיל.
  2953. עי' להלן ואילך. כ"מ מצורת הבאת ר"י מלוניל שבציון 2924 בשכנה"ג שם הגב"י אות טז; א"ר שם סק"כ, בשם שכנה"ג.
  2954. מג"א שם ס"ק יד, ע"פ ר"י מלוניל שבציון 2924 וע"פ ל' השו"ע שם; שתילי זיתים שם ס"ק כא ובאה"ט שם ס"ק טו, בשם המג"א; ערה"ש שם; מ"ב שם ס"ק לה: מיל.
  2955. כ"מ משכנה"ג שם; א"ר שם, בשמו.
  2956. מג"א שם; כ"מ מבהגר"א שם ד"ה מי שהיה; מ"ב שם ס"ק לד, ובשעה"צ אות לז שמקורו מהמג"א וגר"א.
  2957. עי' להלן ואילך.
  2958. ד"ח שבציון 2927 ומלבושי יו"ט או"ח סי' קנח סק"ט; א"ר שם סק"כ ומגן גבורים שם אלף המגן ס"ק לג בשמו, והובא הא"ר בפמ"ג שם א"א ס"ק יד; עטרת צבי שם ס"ק יא: לאכול ע"י מפה; פמ"ג שם, בשמו; א"ז שם ס"ק יב בשם נחלת צבי: יאכל ע"י מפה; שו"ת מטה יוסף ח"ב סי' יח אות לב; מגן גבורים שם ובאה"ט שם ס"ק טו בשמו; עי' פמ"ג שם בתחילת דבריו (וייתכן שהוא ביאור לד' המג"א); שתילי זיתים שם ס"ק כא, בשם א"ז; ערה"ש שם סי"ד, בשם יש מי שאומר: לכרוך ידיו במפה, ודחה; מ"ב שם ס"ק לו.
  2959. ד"ח ומלבושי יו"ט שם; א"ר ומגן גבורים שם בשמו.
  2960. עי' להלן ואילך.
  2961. עי' להלן ואילך. עי' ד"ח ומלבושי יו"ט שם; עי' מגבן גבורים שם בשמו; עי' עטרת צבי שם; עי' באה"ט שם; עי' מ"ב שם.
  2962. מטה יוסף שם, לשיטתו בציון 2949.
  2963. מטה יוסף שם אותיות לא ולב בשם מהר"א אמיגו, ע"פ סתימת לשון השו"ע והרמ"א שם ח לעומת או"ח קסג א, ובאות לב דחה; עצ"א וערה"ש שבציון 2930.
  2964. מטה יוסף שם ושם בשם מהר"א אמיגו.
  2965. פר"ח או"ח סי' קנח ס"ח ע"פ תוס' שבציון 2970; שתילי זיתים שם ס"ק כא בשמו. ועי' ציון 2971.
  2966. לח"מ שבציון 2993 ואילך, בד' הרמב"ם, ועי' ציון 2995 ואילך שי"מ בע"א; עי' רי"ף לע"י ערובין כא ב.
  2967. ברייתא בערובין כא ב; מדרש משלי פ"ט (בנוסח הרגיל, ובמהד' בובר אינו).
  2968. תוס' שם ד"ה מוטב; ב"י או"ח סי' קנח.
  2969. עי' ציון 2936 ואילך.
  2970. תוס' שם ד"ה מוטב, והובא בב"י או"ח סי' קנח; תוס' רא"ש שם; תוס' ר"פ שם, בתי' הא'; עיון יעקב לע"י שם; שו"ת מטה יוסף ח"ב סי' יח אות לג, בד' הרמב"ם ברכות פ"ו הי"ט, ועי' ציון 2993 ואילך שי"מ בע"א; ערה"ש שם סי"ד.
  2971. מטה יוסף שם; ערה"ש שם.
  2972. מעיל שמואל בחי' על הרמב"ם שבסוה"ס ברכות שם, בד' התוס' שם, בתי' הא'.
  2973. ע"ע יהרג ואל יעבור ציון 488 ואילך.
  2974. מעיל שמואל שם, בד' התוס' שם, בתי' הב'.
  2975. ע"ע הנ"ל ציון 475 ואילך.
  2976. עי' מעיל שמואל שם; יד המלך (לנדאו) ברכות פ"ו הי"ט, בד' הרמב"ם שם.
  2977. מעיל שמואל שם: הסכנה מצויה; יד המלך שם: ויכול להיות. ועי' עצ"א סי' קנח ס"ק טז ופתח עינים ערובין שם.
  2978. מעיל שמואל שם, בד' התוס' ערובין שם, בתי' הג'; אהל יצחק ברכות שם, בשמו.
  2979. עיון יעקב לע"י שם. ועי' ציון 86 ואילך חומר המזלזל בנט"י.
  2980. שערי העבודה לרבנו יונה סי' נא.
  2981. ע"ע יהרג ואל יעבור: בשעת השמד. ישרש יעקב לע"י ערובין שם: אערקתא דמסאנא (ע"ע הנ"ל ציון 513 ואילך), בד' הרמב"ם שבעבירות שאמרה תורה יעבור ואל יהרג אסור להחמיר על עצמו וליהרג (ע"ע הנ"ל ציון 475 ואילך).
  2982. עי' ברייתא סנהדרין סה א.
  2983. פתח עינים ערובין שם.
  2984. תוס' ר"פ שם בתי' הב'.
  2985. תפא"י ברכות פ"א מ"ג.
  2986. ע"ע טומאת אוכלים ציון 16. אך ע"ע ולד הטומאה ציון 94 מחלוקת אמוראים בירו' אם אכן כך הדבר.
  2987. עצ"א שם.
  2988. עי' ישוע"י סי' קנח סק"ג.
  2989. ישוע"י שם; עצ"א שם.
  2990. עצ"א שם.
  2991. רמב"ם ברכות פ"ו הי"ט.
  2992. עי' ציון 2967. כס"מ ולח"מ ואהל יצחק שם, ועוד.
  2993. עי' לח"מ שם, בד' הרמב"ם שם.
  2994. עי' לח"מ שם. ועי' קול בן לוי ובן ידיד שם.
  2995. שו"ת מטה יוסף ח"ב סי' יח אות לג ובאר יהודה ברכות שם, בד' הרמב"ם שם.
  2996. עי' ציון 2970 ואילך. עי' מטה יוסף שם; באר יהודה שם.
  2997. מטה יוסף שם.
  2998. באר יהודה שם.
  2999. מטה יוסף שם; באר יהודה שם.
  3000. עי' בן ידיד שם.
  3001. עי' בן ידיד שם.
  3002. בן ידיד שם.
  3003. יד המלך (לנדא) שם.
  3004. עי' ציון 2977 ואילך. יד המלך שם.
  3005. רמב"ם ברכות פ"ו הי"ט.
  3006. עי' להלן ואילך.
  3007. עי' ציון 2020, שאע"פ ששיעור נט"י ברביעית יוסיף ליטול בשפע.
  3008. כ"מ מקול בן לוי ברכות שם.
  3009. קול בן לוי שם.
  3010. להלן ואילך.
  3011. עי' ציון 2936 ואילך.
  3012. עי' ציון 2948 ואילך.
  3013. שו"ת מטה יוסף ח"ב סי' יח אות לב.
  3014. מהרש"א ערובין כא ב בח"א: אפשר; ערה"ש או"ח סי' קנח סי"ד.
  3015. עי' ציון 2905 ואילך. מהרש"א שם.
  3016. עי' ציון 2967 ואילך.
  3017. עי' ציון 2970 ואילך. מהרש"א שם; ערה"ש שם.