אנציקלופדיה תלמודית:נחירה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - המתת בעלי חיים שבאופנים מסוימים מתירה אותם לאכילה.

פתיחה

נחירה היא המתת בעלי חיים, שלא על ידי שחיטה*, כגון קריעת בעל חיים לאורכו מנחיריו עד החזה[1], או קריעת הסימנים לארכם[2] או לרחבם[3].

נחירה, מצינו אופנים שונים שמתירה בהם, הערך שלפנינו עוסק בנחירה שהיתה במדבר לאחר יציאת מצרים, ובנחירת בעלי חיים שאין בהם שחיטה* כגון עופות, ובגדרי נחירה בבני נח. על בני נח אם מצוים על נחירה, ע"ע בן-נח[4].

גדרה

התירה

נחירה שהיתה במדבר[5], יש שכתבו שגדרה היה שבעלי החיים שנעשתה בהם מיתה על ידי אדם, ולא מאליה, לא היו חשובים על ידה נבלה*[6]. ויש מן האחרונים שכתבו שגדרה היה מעשה המתיר, כשחיטה*[7]. ויש שכתבו שנחירה שהיתה במדבר[8], לא היתה התר כלל, והבשר הנחור היה בשר נבלה, אלא שהותרה אכילת נבלה[9]. נחירה שבעופות ושאר הניתרים[10], יש מן הראשונים והאחרונים שנראה מדבריהם שכל שהיא מיתה הנעשית על ידי אדם, ולא מאליה, מתירה[11]. ויש מן הראשונים והאחרונים סוברים שהיא מעשה המתיר כשחיטה[12]. נחירה שבן-נח* מחויב בה – לסוברים כן[13] - אינה התר כלל, אלא אופן להוציא מידי אבר-מן-החי*[14].

בסימנים

נחירה שהכשירה במדבר, כתבו ראשונים ואחרונים שאם נעשתה בסימנים הכשירה[15], לפי שנקראת בתורה שחיטה – שהיא בסימנים[16] - בכתוב: הצאן ובקר ישחט להם[17], לסוברים שבנחירה הדברים אמורים[18]. ויש מן האחרונים שכתבו שאף שלא בסימנים הכשירה[19].

נחירה בעוף – לסוברים שהתרו על ידי נחירה[20] - כתבו ראשונים ואחרונים שהנעשית בסימנים מתירה[21], לפי שהוקש לבהמה – שהתרה על ידי שחיטה[22] - בכתוב: זאת תורת הבהמה והעוף[23], מה בהמה בסימנים[24], אף עוף בסימנים[25], או שנלמד מן הכתוב: ושפך את דמו[26], דרך שפיכה, שהיא בסימנים[27]. ולדעתם, יש שכתבו שחותך הסימנים[28]. ויש שכתבו אף עוקר הסימנים[29]. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שנחירה בעוף הנעשית שלא בסימנים, אף היא מתירה[30].

נחירה בעוף בסימן אחד – לסוברים שעוף אינו ניתר אלא בנחירה בסימנים[31] - כשרה[32], לפי שנחירה בעוף כמליקה*, שהיא בסימן אחד[33].

נחירה שנתחייבו בה בני נח – לסוברים כן[34] - כתבו ראשונים ואחרונים שהיא נחירה בסימנים[35]. ויש מן האחרונים שכתבו שמחייבת נחירה במפרקת ורוב בשר וסימנים[36]. ויש מן האחרונים שכתבו שאינה צריכה להיות בסימנים[37].

הלכות שחיטה במדבר

נחירה במדבר שהיתה בהגרמה* - לסוברים שנחירה במדבר היתה בסימנים[38] - יש מן האחרונים שכתבו שפסלה בנחירה, שלא היתה במקום שחיטה[39], ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שהגרמה היתה כשרה בה[40]. שהיה* דרסה* חלדה* ועקור*, לא היו פוסלים בנחירה[41].

על ידי בן נח

נחירה במדבר שנעשתה על ידי בן-נח*– לסוברים שנחירה התירה במדבר[42] – יש מן האחרונים שכתבו שלא התירה לישראל[43], שלדעתם בן נח אינו מצוה על הנחירה[44], וכל שאינו בתורת נחירה, נחירתו פסולה, מן הכתוב: וזבחת ואכלת[45], אותו שהוא בר זביחה אכול מזבחו[46]. ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם שהתירה נחירת בן נח במדבר, לפי שלא היתה מעשה המתיר[47], ולא היה שייך בה דין בר זביחה[48].

נחירה בעוף הנעשית על ידי בן נח – לסוברים שעל ידי ישראל מתירה[49] - יש מן האחרונים שכתבו שאינה מתירה לישראל[50], שלדעתם בן נח אינו מצוה על הנחירה[51], או שחיוב בן נח בנחירה[52], אינו כחיוב ישראל בנחירה[53], וכל שאינו בתורת נחירה, נחירתו פסולה[54], מן הכתוב: וזבחת ואכלת[55], אותו שהוא בר זביחה אכול מזבחו[56], או מן הכתוב וקרא לך ואכלת מזבחו[57] שזבחו אסור לך[58]. ויש מן הראשונים שכתבו שמתירה לישראל[59], שלדעתם בן נח מצוה על הנחירה[60], וחשוב בתורת נחירה[61], או שאף שלדעתם בן נח אינו מצוה על הנחירה, אין צריך בנחירת עוף שהנוחר יהיה בתורת נחירה[62], שנחירה אינה מעשה המתיר כשחיטה[63] או שלדעתם פסול "אינו בתורת" הוא מהלכות שחיטה[64], ועוף נתמעט מהלכות שחיטה[65].

על חיוב כסוי-הדם* בנחירה, ע"ע כסוי-הדם[66]. על הנוחר בעזרה, אם עובר משום חלין-שנשחטו-בעזרה*, ע"ע[67]. על נחירת אותו-ואת-בנו*, אם שייך באיסור אותו-ואת-בנו, ע"ע[68].

במדבר ובארץ ישראל

במדבר

נחירה, אם התירה לישראל* ביציאתם ממצרים בהיותם במדבר, בשר בהמת חולין לאכילה, לדעת ר' יוסף נחלקו בה תנאים[69], ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו כן אף לדעת רבא[70]: ר' ישמעאל אומר לא התירה[71]. ר' עקיבא אומר התירה[72], שהכתוב צוה על שחיטת בהמה רק בכניסתם לארץ-ישראל*[73], מכלל, שקודם כניסתם לארץ, לא הוצרכו שחיטה[74]. בטעם הדבר שנחירה התירה לדעת ר' יוסף, כתבו אחרונים לפי שלא נצטוו עדין על השחיטה[75]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שלדעת רבא לכל התנאים התירה נחירה בשר בהמה לאכילה[76], לפי שמחמת שהיו ישראל סמוכים למשכן*, נאסר עליהם לשחוט בהמת חולין, שלא יראה כשוחט קדשים בחוץ[77], והותרה נחירה, שאינה דומה לשחיטת קרבנות*, שנחירה פסולה בקרבנות[78]. ולדעתו, קודם הקמת המשכן, לא התירה נחירה בשר בהמה לאכילה, לפי שקודם הקמת המשכן לא היו קרבנות, ושחיטת בהמת חולין לא היתה נראית כקדשים הנשחטים בחוץ, ולא נאסרה שחיטתה, וכן בשר חיה או עוף – לסוברים יש שחיטה לעוף מן התורה[79] - או בהמה בעלת מום, לא התירה אותם נחירה לאכילה, לפי שפסולים לקרבן[80], ואין נראים בשחיטתם כקדשים הנשחטים בחוץ[81], ולא נאסרה שחיטתם, ולא התירה נחירה אלא בהמות תמימות, שנאסרה שחיטתם[82], או לפי שנאסר לישראל לשחוט חולין שלא יראו כשוחטים לעבודה-זרה*, ולא הותרו רק בשחיטת קדשים, ולפי שבמדבר לא מלו כדין[83], וערל* אסור באכילת קדשים[84], ולא יכולים היו לאכול בשר, התירה התורה בשר חולין בנחירה, שאינו נראה כשוחט לעבודה זרה, שעבודתה כעבודת קדשים[85]. ויש מן האחרונים שכתבו לדעת ר' יוסף שנסתפק בבשר נחירה שנכנס לארץ ישראל אם מותר[86], שלכל התנאים התירה נחירה בשר חולין לאכילה[87].

בארץ ישראל

נחירה – אף לסוברים שהתירה במדבר בשר בהמה לאכילה[88] - משנכנסו ישראל לארץ-ישראל*, אינה מתירה בשר בהמה לאכילה – מן התורה[89] - מן הכתוב: כי ירחק ממך המקום וכו' וזבחת[90]. לפי שהיתה להם הרחבה ויכולים היו לאכול בשר, צותה התורה שיאכלו בשר רק בקיום מצות שחיטה[91] או לפי שהותרה שחיטה, ואין טעם להתיר נחירה[92]. אף משגלו מהארץ, נחירה אינה מתירה[93], אף שפסקה רחבתם[94].

בשר שהותר במדבר בנחירה, והכניסו אותו ישראל עמהם בכניסתם לארץ ישראל, נסתפקו בגמרא אם היה מותר באכילה[95], יש מן האחרונים שפרשו הספק לפי שכבר חל בו התר אכילה על ידי הנחירה אם נאסר באיסור-עשה* של שחיטה[96]. ויש מן הראשונים והאחרונים שפרשו הספק באופנים אחרים[97].

בשר שהותר במדבר בנחירה, והכניסו אותו ישראל עמהם בכניסתם לארץ ישראל, יש מן האחרונים שכתבו שאף לצד שהיה אסור באכילה[98], טומאת נבילה לא היתה בו, שכיון שבשעת מיתה לא היתה בו טומאה, שנחירתו טיהרתו[99], אין טומאת נבילה חלה אחר מיתה[100].

הניתרים בה

עופות

עופות - לסוברים שאין שחיטה לעוף מן התורה[101] - הרבה מן הראשונים והאחרונים סוברים שאינם מותרים אלא על ידי נחירה בסימנים[102], לפי שהוקשו לבהמה בכתוב: וזאת תורת הבהמה והעוף[103], מה בהמה בסימנים[104] אף עוף בסימנים[105]. ויש מן האחרונים שנראה בדבריהם שאינם צריכים נחירה[106]. מדברי חכמים אין נחירה מתירה עופות[107].

דגים

דגים אינם צריכים נחירה[108]. לפי שנחירה נקראת שחיטה בכתוב: הצאן ובקר ישחט להם[109] - לסוברים שנחירה התירה במדבר[110] - ודגים שלא כללם הכתוב עמהם אלא נכתב בהם אסיפה, בכתוב: אם את כל דגי הים יאסף להם[111], מלמד שבאסיפה בלבד מותרים, או אף לסוברים שנחירה לא התירה, לפי שלשון אסיפה משמעה אסיפה בלבד, וממעטת נחירה[112].

חגבים

חגבים, יש מן האחרונים שכתבו בדעת גאונים שצריכים נחירה[113], לפי שלדעתם, בני נח נצטוו בכל בעלי החיים על הנחירה[114], ובסיני לא נאמר לישראל ציווי על חגבים, לפיכך נשאר חיוב נחירה לישראל, כדין כל מצוה שנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני, שלישראל נאמרה ולא לבני נח[115]. ולדעת הרבה ראשונים וכן אחרונים בדעת גאונים אינם צריכים נחירה[116], מן הכתוב: אוסף החסיל[117], שבאסיפה בלבד מותרים[118]. או לפי שהוקשו לדגים – שאינם צריכים נחירה[119] - בכתוב: זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרמשת במים ולכל נפש השרצת על הארץ[120], הרומשת במים אלו הדגים, והשורצת על הארץ אלו החגבים[121].

דרנים

דרנים - תולעים הנמצאים בין עור ובשר הבהמה[122] – אינם מותרים על ידי נחירה[123] – אף לסוברים שחיוב נחירה שנאמר לבני נח נשאר לישראל בסיני[124] – שחשובים כחלק מבשר הבהמה ואין להם התר אלא כבהמה[125].

מפרכסת

נחירה בעוף – לסוברים שמתירה לישראל[126] - אם מתירה מפרכסת*, יש מן האחרונים שכתבו שאינה מתירה[127], לפי שהתר מפרכסת נלמד מן הכתוב תזבח ואכלת[128], ואינו אלא בזביחה ולא בנחירה[129], או לפי שנחירה אינה מדין שחיטה[130]. ויש שכתבו שמתירה[131], שנחירה בעוף היא כשחיטה[132].

נחירה לבן-נח* - לסוברים שבן נח מצוה על הנחירה[133] - אם מתירה מפרכסת – לסוברים שבישראל מתירה[134] - נחלקו בה אחרונים: יש שכתבו שמתירה, כשחיטה[135]. ויש שכתבו שאינה מתירה[136], לפי שהתר מפרכסת, לישראל נאמר על ידי שחיטה, בכתוב: בני ישראל[137], ולא לבן נח[138]. או לפי שבשחיטה – שאין צריך בה נטילת כל החיות, שמועיל בה רוב סימנים[139] - נתחדש התר מפרכסת, ובנחירה – שצריך נטילת כל החיות שלא מועיל בה רוב סימנים, לסוברים כן[140] - לא נתחדש בה התר מפרכסת[141].

טומאת נבלה

טומאת נבלה* אם היתה בבהמה נחורה במדבר – לסוברים שנחירה התירה בהמה לאכילה במדבר[142] - יש שכתבו שהיתה טהורה מטומאת נבילה[143]. ויש שכתבו שהיתה טמאה טומאת נבילה[144].

באופנים שנחירה אינה מתירה לישראל באכילה[145] - לסוברים שבמדבר טיהרה מטומאת נבילה[146] - יש מן האחרונים שנסתפקו אם מטהרת מידי טומאת נבילה[147]. ויש מן האחרונים שנראה בדבריהם שאינה מטהרת מידי טומאת נבילה[148].

על בן-פקועה* אם צריך נחירה, ע"ע בן-פקועה[149]. על כך שהנחירה מטהרת מידי טומאת נבלה* ע"ע. על נחירת טריפה, אם מטהרת מידי טומאת נבלה*, ע"ע טרפה[150]. על כך שנחירה אינה עושה טרפה*, ע"ע[151]. על כך שהנוחר אינו חייב בתשלומי ארבעה-וחמישה*, ע"ע[152].

הערות שוליים

  1. רש"י חולין יז א ד"ה והנוחר; עי' רע"ב חולין פ"ה מ"ג. ועי' רש"י חולין פה ב ד"ה נוחרו, שהיינו חונקו, ועי' ביאור הר"י פערלא לרס"ג מנין סה הפרשיות (מילואים) סי' ח' ד"ה וגם דבריו, שרש"י מפרש את הברייתא שם, שהיא לסוברים אין שחיטה לעוף מן התורה, שנחירה מכשירתו, עי' ציון 102, ולכך הוכרח לפרש באופן שאינו מכשיר.
  2. שו"ת הרשב"א ח"ג סי' שסג; התרומה הקדמה להל' שחיטה.
  3. התרומה שם. ועי' שו"ת הרשב"א שם, שלרחבן היא שחיטה.
  4. ציון 236 ואילך.
  5. עי' להלן: במדבר ובארץ ישראל.
  6. עי' אבודרהם ברכת המצות בשאלת ה"ר אברהם ב"ר יצחק אב"ד הובא בתמים דעים סי' קעט; מלא הרועים שבת עה ב; מקור מים חיים יו"ד סי' כא ס"א; עי' שו"ת שו"מ מהדו"ת ח"א סי' ט; שו"ת אחיעזר יו"ז סי' ז; משנת יעבץ יו"ד סי' ג אות ו, בד' הרמב"ם שחיטה פי"ד הי"ז.
  7. ע"ע שחיטה. שו"ת עונג יו"ט סי' צב, בד' חי' הר"ן חולין יז א, ועי"ש, בד' הרא"ש חולין פ"א סי' כג; עי' ישועות מלכו ק"ש פ"ג ה"ב, שאינו כשר אלא בר זביחה; שו"ת בית שערים יו"ד סי' יב; ביאור הר"י פערלא לרס"ג מנין שישים וחמש הפרשיות (מילואים) סימן ח ד"ה גם אפשר ועי"ש ד"ה וראיתי להרמב"ם, בד' הרמב"ם שם; כלי חמדה ואתחנן סי' א ד"ה ולפ"ז; עי' שו"ת להורות נתן חט"ו סי' ס. ועי' ציונים 135, 50 ואילך.
  8. עי' להלן: במדבר ובארץ ישראל.
  9. כלי חמדה פר' דברים סי' א בד' הרמב"ם שם. ועי' תשב"ץ ח"ב סי' קי, שבמדבר ודאי נאסרו בטריפה ועי' משנת יעבץ שם אות ד שכ"ש שנאסרו בנבילה.
  10. עי' להלן: הניתרים בה.
  11. התרומה הקדמה להל' שחיטה צד א; עי' פלתי סי' כז ס"ק ב ושו"ת אחיעזר יו"ד סי' ז ס"ק ט צד א ונאות יעקב סי' ז, בשמו; מקור מים חיים יו"ד סי' כא ס"א צד ב בד' מהר"ם מרוטנבורג, שנחירת גוי כשרה; קה"י חולין סי' י בד' תוס' חולין כח א ד"ה תיהני; משנת יעבץ יו"ד סי' ג אות ו לד' הירושלמי נזיר פ"ד ה"ו, שאין דין חולין בעזרה בנחירת עוף; קרני חגבים סי' ג בד' רס"ג צד ב, עי' ציון 116. ועי' ציון 21 ואילך, אם נחירה היא בסימנים דוקא.
  12. עי' התרומה שם צד ב בשם רבינו יצחק ברבי שמואל, שבנחירה צריך כיסוי הדם; רשב"א חולין כח א, ומקור מים חיים יו"ד סי' כא ס"א ונאות יעקב סי' ז וקה"י חולין שם בביאורו; מלא הרועים שבת שם; שו"ת פרי יצחק ח"ב סי' כג; שו"ת שבט סופר יו"ד סי' כז; חי' רמ"ש חולין יט ב; שו"ת אחיעזר שם צד ב; משנת יעבץ שם לד' הבבלי קידושין נז א לביאור הרשב"א שם, שיש דין חולין בעזרה בנחירת עוף. ועי' ציונים 50 ואילך, 132.
  13. עי' ציון 4.
  14. נאות יעקב סי' ז; משנת יעבץ שם.
  15. צל"ח חולין יז א; חי' רע"א יו"ד סי' יג ס"א; חי' חת"ס חולין טז ב ד"ה שבתחילה; מקור מים חיים יו"ד סי' כא ס"א לד' רש"י חולין יז א ד"ה אלא לר"ע שנחירתן במדבר היתה שחיטתן; ישועות מלכו ק"ש פ"ג ה"ב; שו"ת בית שערים יו"ד סי' טו; כלי חמדה ואתחנן סי' א.
  16. ע"ע הנ"ל.
  17. במדבר יא כב.
  18. חולין יז א, ועי' ציון 72 ואילך. חי' רע"א שם.
  19. מלא הרועים שבת עה א; מקור מים חיים יו"ד סי' כא ס"א לד' הרמב"ם שחיטה פ"ד הי"ז, שהשוה נחירה שבמדבר לנחירת בני נח.
  20. עי' ציון 102.
  21. ע"ע שחיטה. רש"י חולין כז ב ד"ה אין שחיטה ורש"ש שם בביאורו ושם כח א ד"ה לטהרה; עי' תוס' נזיר כט א וחולין כ א; קובץ שיטות קמאי נזיר כט א וחולין יח א בשם רבינו יצחק ברבי שמואל ובתרומה הקדמה להל' שחיטה צד ב בשמו; רמב"ן חולין כז ב; רשב"א שם כח א ושו"ת ח"ג סי' שסג; עי' חי' הר"ן שם כז ב; פי' הרא"ש נזיר שם ד"ה אין שחיטה; מהר"ם חולין כח א ד"ה ר' חיא; קה"ע נזיר פ"ד ה"ו ד"ה אפילו; ראש יוסף חולין כ א ושושנת העמקים כלל יא ד"ה ודע; צל"ח סנהדרין נט א וחולין יז א וכז ב; חי' חת"ס חולין כז ב ד"ה ועי' לעיל; קר"א זבחים סט ב; שו"ת ברית אברהם סי' לא ס"ק יא; מלא הרועים שבת עה א; מקור מים חיים יו"ד סי' כא ס"א; שו"ת יהודה יעלה יו"ד סי' צו; שו"ת שו"מ מהדו"ת ח"א סי' ט; שו"ת בית יצחק (שמלקיש) יורה דעה א סי' לז ס"ק ו; שו"ת כתב סופר יו"ד סי' יח; אמרי בינה שחיטה סוף סי' יג; שו"ת בית שערים או"ח סי' רנד ויו"ד סי' נה; שו"ת פרי יצחק ח"ב סי' כג; שו"ת שבט סופר יו"ד סי' כז; כתר המלך מלכים פ"ט ה"א; שפ"א שבת קח א; הרי בשמים שבועות ז א; שלמי תודה חולין לג א; חי' רמ"ש חולין יט ב; ביאור הר"י פערלא לרס"ג מנין שישים וחמש הפרשיות (מילואים) סימן ח ד"ה ונחזי אנן, ועי"ש ד"ה וראיתי להרמב"ם, בד' הרמב"ם שחיטה פ"ד הי"ז; שו"ת אחיעזר יו"ד סי' ז; מקד"ד טהרות סי' מג ס"ק א; קרני חגבים שם צד א.
  22. ע"ע שחיטה.
  23. ויקרא יא מו.
  24. ע"ע הנ"ל.
  25. צל"ח חולין כז ב בביאור הברייתא שם.
  26. ויקרא יז יג. ע"ע שחיטה, שמכתוב זה למדים שאין שחיטה לעוף מן התורה.
  27. קה"י חולין סי' י.
  28. שו"ת הרשב"א ח"ג סי' שסג.
  29. השואל בשו"ת הרשב"א שם.
  30. עי' אבודרהם שם, לענין נחירה שיתה במדבר; תוי"ט חולין פ"ה מ"ג ד"ה ונתנבלה; מלא הרועים שם, לענין נחירה שהיתה במדבר, עי' ציון 5; מקור מים חיים יו"ד סי' כא ס"א, בד' הרמב"ם שחיטה פ"ד הי"ז, לענין נחירה שהיתה במדבר; עי' העמק שאלה שאילתא קכד אות א; קרני חגבים סי' ג בד' רס"ג; עי' שו"ת להורות נתן חט"ו סי' ס.
  31. עי' ציון 102.
  32. חי' הר"ן חולין כז ב; חי' רמ"ש שם יט ב.
  33. ע"ע מליקה. חי' רמ"ש שם.
  34. עי' ציון 4.
  35. תוס' חולין צא א; שו"ת ברית אברהם סי' לא ס"ק יא;
  36. שו"ת בית שערים יו"ד סי' טו וסי' נב ד"ה אלא לפ"ז ביתר ביאור.
  37. מקור מים חיים יו"ד סי' כא ס"א.
  38. עי' ציון 21.
  39. ע"ע הגרמה. פנים יפות שמות כט לח.
  40. רשב"א חולין כח א. וצ"ע שהרי היא נחירה שלא בסימנים.
  41. התרומה הקדמה להל' שחיטה; רשב"א שם.
  42. עי' ציון 72 ואילך.
  43. ישועות מלכו ק"ש פ"ג ה"ב; שו"ת בית שערים יו"ד סי' טו.
  44. ע"ע בן נח ציון 236 ואילך.
  45. דברים יב כא.
  46. ע"ע שחיטה. ישועות מלכו שם, שלענין בר זביחה, נחירה כשחיטה.
  47. עי' ציון 6.
  48. מקור מים חיים יו"ד סי' כא ס"א.
  49. עי' ציון 102.
  50. מקור מים חיים יו"ד סי' כא ס"א, בד' הרשב"א חולין כז א; ביאור הר"י פערלא לרס"ג מנין סה הפרשיות (מילואים) סימן ח ד"ה וראיתי בתשובות מהר"ם; נאות יעקב סי' ז; משנת יעבץ יו"ד סי' ג אות ה לד' הרשב"א תוהב"ק ב"א ש"א והרמב"ם אבוה"ט פ"ב ה"י, שזביחת בן נח פסול משום ע"ז, עי' רמב"ם שם, ונחירה כשחיטה, ופוסל אף בעוף.
  51. ע"ע בן נח ציון 236 ואילך.
  52. עי' ציון 14.
  53. עי' ציון 12. נאות יעקב שם.
  54. מקור מים חיים שם; ביאור הר"י פערלא לרס"ג שם, שלענין בר זביחה, נחירה כשחיטה; משנת יעבץ שם.
  55. דברים יב כא.
  56. ע"ע שחיטה. ביאור הר"י פערלא לרס"ג שם, שלענין בר זביחה, נחירה כשחיטה.
  57. שמות לד טו.
  58. ע"ע שחיטה. משנת יעבץ שם.
  59. שו"ת מהר"ם מרוטנבורג ח"ג (ד"ק) סי' ר הובא ברא"ש יומא פ"ח סי יד ובהג' מרדכי שבת סוף רמז תסד (ד' לד); מקור מים חיים יו"ד סי' כא ס"א, בד' הסוברים שנחירה שהיתה במדבר היתה בסימנים. ועי' ביאור הר"י פערלא לרס"ג שם.
  60. ע"ע בן נח שם.
  61. ביאור הר"י פערלא לרס"ג שם.
  62. מקור מים חיים שם; שו"ת עונג יו"ט סי' נג בהערה; שו"ת מענה אליהו סי' כב, לסי' לה בהגהה; משנת יעבץ שם.
  63. עי' ציון 11. מקור מים חיים שם.
  64. ע"ע שחיטה.
  65. ע"ע הנ"ל. נאות יעקב שם; משנת יעבץ שם.
  66. ציונים 379 ואילך, 469, 547, ו1293.
  67. ציונים 89, ו98.
  68. ציון 70.
  69. חולין יז א בדעת תנאים דלהלן.
  70. חולין שם. עי' מ"מ וכס"מ ולח"מ שחיטה פ"ד הי"ז.
  71. עי' חולין שם.
  72. חולין שם; רמב"ם שחיטה שם.
  73. עי' ציון 90.
  74. חולין שם.
  75. שו"ת עונג יו"ט סי' נג.
  76. שו"ת עונג יו"ט שם ואו"ש ואהא"ז שחיטה שם בד' הרמב"ם שם.
  77. ע"ע שחיטה (קדשים) וע' קרבנות.
  78. ע"ע הנ"ל. שו"ת עונג יו"ט שם לדעת הרמב"ם שם, שבמדבר נאסרה שחיטה והותרה נחירה.
  79. ע"ע שחיטה.
  80. ע"ע קרבנות.
  81. ע"ע שחיטה (קדשים).
  82. שו"ת עונג יו"ט שם; שו"ת בית שערים יו"ד סי' יב, ועי"ש, שבכתוב שלמדים ממנו התר נחירה, עי' ציון 73, מפורש רק בקר וצאן.
  83. ע"ע ברית מילה ציון 138 ואילך.
  84. ע"ע ערל וע' אכילת קדשים ציון 53 ואילך.
  85. ע"ע עבודה זרה. או"ש שם.
  86. עי' ציון 95.
  87. חק נתן שחיטה שם.
  88. עי' ציון 72 ואילך.
  89. רדב"ז שחיטה פ"ד הי"ח.
  90. דברים יב כא. ע"ע שחיטה. חולין יז א; רמב"ם שם, ועי"ש, שהוא מן הכתוב: כי ירחיב ה' אלוקיך את גבולך וכו' וזבחת מבקרך ומצאנך.
  91. תפארת יעקב שם.
  92. עי' שו"ת עונג יו"ט שם; או"ש שם.
  93. משנה שם טו ב וגמ' שם יז א בביאורה.
  94. תפארת יעקב שם.
  95. חולין יז א. ועי' מער"ק שחיטה פ"ד הי"ז, שתמה על השמטת הרמב"ם לספק זה.
  96. צל"ח שם, בד' רש"י שם ד"ה שהכניסו ישראל, שהספק על העבר ולדרוש ולקבל שכר בלבד נאמר; כלי חמדה ואתחנן סי' א ד"ה אמנם.
  97. ע"ע הואיל ואישתרי ציון 58 ואילך; שו"ת נוב"י מהדו"ת יו"ד סי' סד.
  98. עי' ציון 95.
  99. עי' ציון 143.
  100. ע"ע נבלה. צל"ח חולין יז א; הג' ר"ב פרנקל על שו"ת נוב"י שם.
  101. ע"ע שחיטה. ועי"ש, שמדברי חכמים צריך שחיטה.
  102. רש"י חולין כז ב ד"ה אין שחיטה ומהר"ם שם כח א בדעתו; עי' תוס' שם לג א ד"ה אחד ושלמי תודה שם בביאורו ותוס' כריתות כ ב; רמב"ן חולין כז ב; רשב"א חולין כח א ושו"ת ח"א סי' שסד; יש"ש חולין פ"ב סי' ב; צל"ח סנהדרין נט א; ראש יוסף חולין כ א; חת"ס חולין כז ב; שו"ת יהודה יעלה יו"ד סי' צו; קר"א זבחים סט ב; אמרי בינה דיני שחיטה סי' יג; שו"ת עונג יו"ט סי' נג בהערה; חי' רמ"ש חולין יט ב; כתר המלך מלכים פ"ט ה"א; ביאור הר"י פערלא לרס"ג מנין סה הפרשיות (מילואים) סימן ח ד"ה ואע"ג דלמ"ד וד"ה אמנם כדי ועי"ש עוד.
  103. ויקרא יא מו.
  104. ע"ע שחיטה.
  105. צל"ח חולין כז ב בביאור הברייתא שם.
  106. באר שבע חולין צא א; עי' שו"ת אחיעזר ח"ב יו"ד סי' ט ס"ק ט בשם פלתי סי' סב ס"ק ב; שו"ת בית יעקב (צויזמיר) סי' קסב בד' רש"י נזיר כט א ד"ה ה"ג סבר לה.
  107. ברייתא חולין כח א.
  108. עי' רמב"ם שחיטה פ"א ה"ג; תוהב"ק ב"ב ש"ה.
  109. במדבר יא כב.
  110. עי' ציון 17.
  111. שם.
  112. תוהב"ק שם; עי' חי' רע"א חולין יז א; ביאור הר"י פערלא לרס"ג מנין סה הפרשיות (מילואים) סימן ח ד"ה מיהו בדגים וד"ה איברא, ועי"ש בד' הרמב"ם שם.
  113. ביאור הר"י פערלא לרס"ג מנין סה הפרשיות (מילואים) סימן ח ד"ה מעתה עפ"ז הובא בקרני חגבים סי' ג בד' רס"ג, שחגב מת אסור.
  114. ע"ע בן נח ציון 236 ואילך.
  115. ע"ע בן נח: מצוה שנשנית ולא נשנית בסיני. ביאור הר"י פערלא לרס"ג שם.
  116. עי' רש"י שבת צ ב ד"ה אי הכי; עי' רמב"ם שחיטה פ"א ה"ג; עי' תוס' שבת שם ד"ה דלא לימרו; העיטור ש"ב הל' שחיטה ד"ה הג' ושם בשם ר"נ גאון; שו"ת הרשב"א ח"א סי' שסד; עי' רמ"א יו"ד יג א; כנה"ג יו"ד סי' ו הגב"י ס"ק ז בד' רס"ג; ביאור הר"י פערלא לרס"ג שם בשם רב האי גאון; קרני חגבים סוף סי' ג ועי"ש בד' הרס"ג, שחגב מת אסור.
  117. ישעיהו לג ד.
  118. רמב"ם שם.
  119. עי' ציון 108.
  120. ויקרא יא מו.
  121. ביאור הר"י פערלא לרס"ג שם ד"ה אמנם עדיין בד' הבה"ג שחיטת חולין סוף סי' ס הובא ברש"י חולין סו א ד"ה ומר.
  122. רש"י חולין סז ב.
  123. עי' גמ' חולין שם.
  124. עי' ציון 114 ואילך.
  125. ע"ע שחיטה, שלא שייכת בהם שחיטה. ביאור הר"י פערלא לרס"ג מנין סה הפרשיות (מילואים) סימן ח ד"ה ומעתה עפ"ז.
  126. עי' ציון 102.
  127. פלתי סי' כז; שו"ת ברית אברהם סי' כה ס"ק ד ולה ס"ק י; תפא"י טהרות פ"א מ"ג בועז אות ט; שו"ת מראה יחזקאל סי' קכט; עי' תפארת ירושלים טהרות שם; מרומי שדה חולין כ ב.
  128. דברים יב טו. ע"ע מפרכסת.
  129. שו"ת ברית אברהם סי' לא ס"ק יא; תפא"י שם.
  130. עי' ציון 11. שו"ת אחיעזר ח"ב יו"ד סי' ז ס"ק ט צד א ונאות יעקב סי' ז, בד' הפלתי הנ"ל.
  131. רע"א הובא בתפא"י שם; שו"ת בית יצחק (שמלקיש) יורה דעה א סי' לז ס"ק ו; שו"ת אחיעזר שם צד ב; נאות יעקב שם.
  132. ע"ע מפרכסת וע' שחיטה. ועי' ציון 12. שו"ת אחיעזר שם צד ב; נאות יעקב שם.
  133. עי' ציון 4.
  134. עי' ציון 132.
  135. ע"ע שחיטה. תפארת ישראל (מהר"ל) פי"ט; ביאור הר"י פערלא לרס"ג שם ד"ה ועכ"פ בשם מי שרצה לומר. ועי' ציון 7.
  136. ס' זכרון לר' משה ליפשיץ בשם ר' יעקב זאב יוסקוביץ; ביאור הר"י פערלא לרס"ג שם ד"ה גם אפשר בשם רבינו יהודאי גאון; נאות יעקב סי' ז.
  137. ויקרא יא ב.
  138. ע"ע מפרכסת. ביאור הר"י פערלא לרס"ג שם.
  139. ע"ע שחיטה.
  140. עי' ציון 36.
  141. שו"ת בית שערים יו"ד סי' טו.
  142. עי' ציון 71 ואילך.
  143. צל"ח חולין יז א, ועי' ציונים 7, 21.
  144. כלי חמדה פר' דברים ס"ק א, ועי' ציון 9.
  145. עי' ציונים 90, 106.
  146. עי' ציון 143.
  147. ביאור הר"י פערלא לרס"ג מנין סה הפרשיות (מילואים) סימן ח ד"ה ואמנם יל"ע.
  148. עי' צל"ח חולין יז א והג' ר"ב פרנקל על שו"ת נוב"י מהדו"ת יו"ד סי' סד, שדוקא בשר שננחר במדבר, טהור.
  149. ציון 26 ואילך.
  150. ציון 830 ואילך.
  151. ציון 611.
  152. ציון 72 ואילך.