אנציקלופדיה תלמודית:נזיר עולם

הגדרת הערך - דיניו של נזיר עולם.

מהותו, מקורו וגדרו

מהותו

נזיר עולם, היינו אדם שקיבל עליו נזירות לעולם^[1]. ערך זה עוסק בדינים שנתייחד בהם נזיר עולם משאר נזיר. על הדינים שנוהגים בנזיר, ע"ע נזירות. על נזיר שמשון, ע"ע נזירות שמשון.

מקורו

נזיר עולם, שדינו שאם הכביד שערו מיקל בתער^[2], נלמד מהלכה למשה מסיני^[3]. ויש מן הראשונים שכתבו שנזיר עולם כלול בפרשת נזירות שבתורה, שהכתוב "כי יפלִא לנדור נדר נזיר לה'"^[4], מלמד שיכול אדם לאסור עצמו באיזה נזירות שיהיה, וביניהם נזיר עולם^[5]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שעיקר נזיר עולם נלמד מבאשלום^[6].

גדר הנזירות

נזירותו של נזיר עולם, בדעת הראשונים הסוברים שנזיר עולם מגלח כל ל' יום^[7], יש מן הראשונים שכתבו שנזיר עולם קיבל עליו הרבה נזירויות, ולכן מגלח ומביא קרבנותיו כל ל' יום^[8]. וכן יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, הסוברים שמגלח כל שערו כל י"ב חודש^[9], ולדעתם סוברים הם שהגילוח הוא חובה^[10], שבתום כל י"ב חודש מסתיימת נזירותו וחלה עליו נזירות חדשה^[11], והיינו שעיקר נזירות עולם היא נזירות אחת, אלא שמתחלקת לתקופות זמן של י"ב חודש, ולענין תגלחת מצוה היא כנזירות אחת, והרי הוא כנזיר שנטמא שמגלח שיערו אף על גב שאסור בתגלחת רשות^[12], וצידדו לומר, שאם אכל חצי שיעור קודם שנזרק עליו אחד מן הדמים של הקרבן שמביא, וחצי שיעור אחר כך, אין מצטרפים, שב' נזירויות אין מצטרפים, לסוברים כן^[13].

עשה של קדוש יהיה

נזיר עולם, יש מן האחרונים שכתבו שמחויב במצות עשה של "קדֹש יהיה גדל פרע שער ראשו"^[14] שנאמרה בנזיר^[15]. ויש מן האחרונים שכתבו שהמצוה של גידול פרע - שפרע הוא שלשים יום^[16] - לא נאמרה בנזיר עולם^[17].

נזירות עולם ליום אחד

נזירות עולם, יש מן האחרונים שכתבו שלא נאמרה בה ההלכה שאין נזירות פחות משלשים יום^[18], ויכולה להיות אפילו יום אחד, ולדעתם אותה שכתבו ראשונים שהאומר הריני נזיר יום אחד לפני מיתתי הרי זה אסור לשתות יין ולגלח לעולם^[19], היינו שנעשה נזיר עולם^[20]. ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם שאף בנזירות עולם נאמרה ההלכה שאין נזירות פחות משלשים יום^[21].

בשאר דיניו

נזיר עולם, בשאר דיניו מלבד תגלחתו^[22] הרי הוא כנזיר רגיל, ונוהג בכל אישי ישראל, ואסור בכל הדברים שנזיר אסור בהם, ואם נטמא מביא קרבן טומאה, וישנו בשאלה לחכם, ומופלא הסמוך לאיש יכול להזיר עצמו^[23].

הלשונות

האומר הריני נזיר עולם, הרי זה זה נזיר עולם^[24]. וכן האומר הריני נזיר כל ימי חיי, הרי זה נזיר עולם^[25].

"הריני נזיר לעולם"

האומר "הריני נזיר לעולם", נחלקו בו ראשונים: יש מן הראשונים סוברים שנעשה נזיר עולם^[26], שכיון שלא הזכיר זמן כוונתו להיות לעולם^[27], וביארו אחרונים בדעתם, שעיקר הנזירות הוא קציבת זמן, וכל שלא קצב זמן, אינו בכלל נזירות רגילה שבתורה, אלא בכלל ההלכה המיוחדת של נזיר עולם, ולכן כשאמר "לעולם" ולא קצב זמן, הרי זה נזיר עולם, שאם לא כן אינו יכול להיות נזיר כלל^[28]. ויש מן הראשונים סוברים שאינו נעשה נזיר עולם אלא נזיר לעולם, ואסור לו לעולם לגלח שיערו^[29], וביארו אחרונים בדעתם, שאין עיקר הנזירות קציבת הזמן, אלא דין בנזירות, שצריך לנהוג נזירות בכל הזמן שקיבל על עצמו, ולכן אפשר לקבל נזירות רגילה בלא זמן קצוב, והאומר "נזיר לעולם" דנים בו שקיבל נזירות רגילה עד עולם, ואינו חשוב שקיבל עליו להיות נזיר עולם אלא כשאמר "נזיר עולם"^[30].

הריני כשמואל

שמואל הנביא, לדעת ר' נהוראי היה נזיר עולם, ונלמד בגזירה שוה "מורה" "מורה" משמשון, מה מורה האמורה בשמשון - "ומורה לא יעלה על ראשו"^[31] - הוא נזירות, אף מורה האמור בשמואל - "ומורה לא יעלה על ראשו"^[32] - היינו נזירות^[33], ואמו הדירתו והריהו נזיר עולם^[34], ומהכתוב "וישב שם עד עולם"^[35] נלמד שלא ביטל נזירותו כשהגדיל^[36]. ולדעת ר' יוסי, לא היה נזיר, ומורה שנאמר בו הכוונה שלא תהא עליו אימת בשר ודם^[37].

הלכה כר' נהוראי^[38], ולפיכך האומר הריני כשמואל הרמתי, כבן חנה, כבן אלקנה, כמי ששסף את אגג בגלגל, הריהו נזיר עולם^[39].

וכתבו אחרונים, שאם אמר הריני כשמואל הרמתי הרי הוא נזיר, אבל אם אמר הריני כשמואל, או שאמר הריני כבן חנה בלבד, או כבן אלקנה בלבד, אינו כלום, שאינו מוכח שכוונתו לשמואל הנביא^[40]. ועוד כתבו, שאם אמר הריני נזיר כשמואל הרמתי, חלה נזירות, אך עדיין יכול לפרש דבריו, וצידדו לומר שאף כשאמר הריני כשמואל הרמתי בן חנה בן אלקנה כמי ששיסף את אגג בגלגל, עדיין יכול לחזור ולפרש דבריו ולומר שלא נתכוון לשמואל הנביא, שנזירותו של שמואל אינה דבר מפורסם^[41].

כשער ראשי; כעפר הארץ; כחול הים

האומר הריני נזיר כשער ראשי או כעפר הארץ או כחול הים, לדעת תנא קמא, הריהו נזיר לעולם, ומגלח אחת לל' יום^[42], והיינו שקיבל עליו מספר נזירויות כמנין שערות ראשו וכדומה, ולכן כל שלשים יום היא נזירות בפני עצמה^[43]. לדעת רבי, אינו מגלח כל שלשים יום^[44], שכיון שאמר הריני נזיר, נזירות אחת ארוכה קיבל עליו כשיעור שער ראשו^[45]. ונחלקו בדעתו: יש מן הראשונים סוברים שהיא נזירות רגילה אלא שאינו יכול להשלימה ואינו מגלח לעולם^[46], שכיון שקיבל נזירות אחת כמנין שערו הרי הוא כאומר הריני נזיר מאה שנה^[47]. ויש מן הראשונים סוברים שהרי הוא נזיר עולם ומגלח כל י"ב חודש^[48], שכיון שאמר "הריני נזיר" "נזיר" בלשון יחיד, נתאחדה הנזירות^[49].

האומר הרי עלי נזירות כשער ראשי כעפר הארץ או כחול הים, הרי הוא נזיר לעולם, בזה אף לדעת רבי, הרי הוא נזיר לעולם, שקיבל עליו נזירויות כמנין שערו ראשו^[50].

להלכה, כתבו ראשונים שבין כשאמר הריני נזיר כשער ראשי וכדומה ובין כשאמר הרי עלי נזירות כשער ראשי, יגלח כל ל' יום ויתחיל למנות נזירות שניה ל' יום ושוב יגלח, עד שימות^[51].

כמלוא הבית; כמלוא הקופה

האומר הריני נזיר כמלוא הבית או כמלוא הקופה, בודקים אותו, אם אמר לא היה בדעתי שאהיה נזיר כל ימי ולא נתכוונתי אלא להאריך זמן הנזירות זמן מרובה הרי זה נזיר שלשים יום בלבד, ואם אמר סתם נדרתי רואים את הקופה כאילו היא מלאה חרדל ויהיה נזיר כל ימיו, ויש לו לגלח משנים עשר חדש לשנים עשר חדש ויביא קרבנותיו כשאר נזירי עולם^[52], וכתבו אחרונים הטעם, שכשאמר "כמלוא הבית" או "כמלוא הקופה" לא הזכיר דבר שיחול עליו מנין הנזירות - ואינו כשערות הראש או כחול הים, שהאומר הריני נזיר כשער ראשי קיבל נזירויות הרבה^[53], שהם דברים נפרדים^[54] - ולכן אומרים שקיבל עליו נזירות אחת שהיא נזירות עולם^[55].

יום אחד לפני מיתתי

האומר הריני נזיר יום אחד לפני מיתתי, שכתבו ראשונים שאסור לו לשתות יין ולהטמא לגלח לעולם^[56], יש מן האחרונים שכתבו שהרי הוא נזיר עולם^[57], ויש מן האחרונים שכתבו שאינו נעשה נזיר עולם^[58], ומפרשים דבריו שכוונתו שתחול הנזירות ל' יום קודם מיתתו^[59].

תגלחתו

מיקל בתער

נזיר עולם שהכביד שערו, מיקל בתער^[60]. מקור הדין, יש מן הראשונים שכתבו שנלמד מאבשלום, שהיה נזיר עולם - שנאמר: ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון^[61], וסתם נדר משמע נזירות^[62], או שמכך שלא היה מגלח אלא מזמן לזמן משמע שהכביד עליו שערו ונדר נזירות^[63], או שקבלה בידינו שהיה נזיר עולם^[64] - ונאמר בו שהיה מגלח ראשו, בכתוב: ובגלחו את ראשו והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו^[65], וכתבו ראשונים, שאף על פי שלדעתם נזיר עולם נלמד מהלכה למשה מסיני^[66], מכל מקום נצרכים לללמוד מהכתובים שמיקל שערו, שאין סברא שתהא הלכה שאין דינו כדין נזירות שבתורה^[67]. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שהוא מהלכה למשה מסיני^[68], והסמיכו חכמים דין זה על הכתובים באבשלום^[69]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שהוא מדברי נביאים^[70].

חובת גילוח

ההקלה בתער כשהכביד שערו, יש מן הראשונים שכתבו שאינה חובה אלא רשות^[71]. ויש מן האחרונים שכתבו שנחלקו בזה ראשונים, שלסוברים שאינו מגלח שיערו לגמרי כל י"ב חודש^[72], אין כאן מצות עשה של גילוח, ולסוברים שמגלח שיערו לגמרי^[73], יש מצות עשה של גילוח כשאר נזיר בסיום נזירותו^[74], ואם אינו מגלח, עובר בבל תאחר תגלחתו^[75]. ויש מן האחרונים שכתבו שאף לסוברים שמגלח שיערו לגמרי, שאינה מצוה לגלח כנזיר, אלא רשות בידו לגלח^[76]. בדעת ר' יוסי הסובר שמגלח מערב שבת לערב שבת^[77], כתבו אחרונים שהגילוח אינו חובה אלא היתר בידו לגלח, שהרי אינו משלים אפילו נזירות רגילה שהיא לל' יום^[78].

גילוח כל השיער

נזיר עולם שמגלח שיערו כשהכביד, יש מן הראשונים סוברים שאינו רשאי לגלח כל שערו לגמרי, אלא רק מיקל^[79], וכן אינו מקיף ראשו^[80]. והטעם, כתבו אחרונים שמצד איסור גילוח שבנזיר, אינו רשאי לגלח כל ראשו, ומצד איסור הקפת הראש אינו רשאי להקיפו^[81], וביארו אחרונים שלדעת ראשונים אלו אין על נזיר עולם מצוה לגלח כל י"ב חודש אלא רשות בידו^[82]. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שמגלח כל שערו לגמרי^[83], וכתבו ראשונים שאינו סותר לאיסור התורה על נזיר לגלח שערו בכתוב "תער לא יעבֹר על ראשו"^[84], שכתוב זה לא נאמר בנזיר עולם אלא בנזיר לזמן מסוים^[85], וביארו אחרונים בדעתם שיש מצוה על נזיר עולם לגלח שערו^[86].

לסוברים שאינו רשאי לגלח כל שיערו לגמרי^[87], יש מן האחרונים שכתבו, שלסוברים שנזיר רגיל שמגלח ראשו, אף כשמשאיר שיעור באורך השיער כדי לכוף ראשו לעיקרו עובר בעשה של "גדל פרע"^[88], הרי שבנזיר עולם נתחדש שרשאי לחתוך שיערו ולהשאיר כדי לכוף ראשו לעיקרו ואינו עובר בעשה^[89], ולסוברים שבנזיר עולם שמגלח ראשו, אף כשהשאיר פחות מכדי לכוף ראשו לעיקרו אינו עובר בעשה^[90], צידדו לומר אותם אחרונים שבנזיר עולם נתחדש שיכול לחתוך שיערו ולהשאיר אף פחות משיעור כדי לכוף ראשו לעיקרו^[91].

גילוח בתער

הגילוח שנזיר עולם עושה, כתבו ראשונים ואחרונים שכתבו שהוא דוקא בתער ולא במספרים^[92], מהם שכתבו הטעם, שצריך לעשות קצת שינוי מדרך הגילוח הרגילה שהיא במספרים^[93], ומהם שכתבו הטעם, שגילוח נזיר עולם כשהכביד שערו הוא מצוה, לסוברים כן^[94], וכל תגלחת מצוה נעשית דוקא בתער, לסוברים כן^[95]. בדעת הראשונים הסוברים שאינו מגלח כל שיערו^[96], יש מן האחרונים שכתבו שלדעה זו אין הגילוח מצוה^[97], ולכן אינו מגלח בתער דוקא^[98], ומהם שכתבו שאף אסור לו לגלח בתער^[99].

שריפת השיער תחת הדוד

נזיר עולם שמגלח שערו כשהכביד, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים ששערו טעון שילוח תחת הדוד בו מתבשלים קרבנותיו, כדין כל נזיר שמגלח שערו בסיום נזירותו^[100].

זמן הגילוח

הזמן שהוא בכלל הכביד שערו, שבו נזיר עולם מגלח, יש מן הראשונים סוברים שנחלקו בו תנאים^[101]: א) לדעת רבי, לומדים משמשון שהיה נזיר עולם, והיה מגלח כל י"ב חודש^[102], שבשיעור זמן זה חשוב הכביד שערו^[103], שנאמר בשמשון "ובגַלְחו את ראשו והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגִלחו"^[104], ולמדו "ימים" "ימים" בגזירה שוה מבתי-ערי-חומה* - שנאמר בהם "ימים תהיה גאֻלתו"^[105] ונאמר בהם "עד מלאת לו שנה תמימה"^[106] ומשמע ש"ימים" הנאמר בהם הוא שנה^[107] - מה שם י"ב חודש אף כאן י"ב חודש^[108]. ב) לדעת ר' נהוראי, מגלח אחד לשלשים יום, כמו שמצינו אצל כהנים שמתגלחים אחד לל' יום^[109], שבשלשים יום השיער מכביד^[110] ולכך נצטוו לגלח כל ל' יום^[111], וכשם שבקדושת עולם של כהנים כל ל' יום השיער מכביד ומגלחים, כך בקדושת עולם של נזיר עולם מגלח כל ל' יום^[112]. ג) לדעת ר' יוסי, מגלח מערב שבת לערב שבת, שכן מצינו בבני מלכים שמגלחים מערב שבת לערב שבת^[113], והיינו שכל ח' ימים השיער מכביד להצריך קצת גילוח^[114].

ויש מן הראשונים סוברים, שלא נחלקו התנאים אלא באבשלום, אבל נזיר עולם מגלח כל ל' יום, שבל' יום השיער מכביד^[115], ובדעתם יש מן האחרונים שכתבו לחלק, שכאשר אמר "הריני נזיר עולם", דינו לגלח כל ל' יום, וכאשר אמר "הריני נזיר כאבשלום", נחלקו בו התנאים^[116].

ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שזמן י"ב חודש הוא הלכה למשה מסיני, והלימוד מאבשלום אינו אלא אסמכתא^[117].

להלכה, כתבו ראשונים שנזיר עולם מגלח כל י"ב חודש^[118]. ויש מן הראשונים שכתבו שנזיר עולם מגלח כל ל' יום^[119].

הכביד שיערו כבר בעת קבלת הנזירות

נזיר עולם, שכבר בעת קבלת הנזירות הכביד עליו שיערו, יש מן האחרונים שכתבו שאינו מגלח שיערו אלא לאחר י"ב חודש, לסוברים כן^[120], שאינו חשוב "הכביד שיערו" אלא בשיער שהכביד בזמן הנזירות^[121].

מקצת היום

נזיר עולם, ביום שמגלח אינו צריך להמתין עד הערב, אלא אומרים בו מקצת היום ככולו ומגלח אחר הבאת קרבנותיו^[122].

גילוח בתוך הזמן

נזיר עולם, יש שצידדו לומר שאם גילח בתוך הזמן של הכביד שערו, עובר על הלאו של "תער לא יעבור על ראשו" שנאמר בנזיר, וכמו שמצינו בשמואל שהיה נזיר עולם^[123], ונאמר בו "ומורה לא יעלה על ראשו"^[124].

נטמא בתוך הזמן

נזיר עולם שנטמא בתוך י"ב חודש ונתגלח תגלחת טומאה, נסתפקו בירושלמי האם יכול להתגלח שוב בתום י"ב חודש מתחילת הנזירות או שצריך להמתין י"ב מגילוח של טומאה^[125].

הבאת קרבנות

נזיר עולם, כשמגלח שיערו שהכביד^[126], מביא קרבן שלש בהמות^[127], חטאת עולה ושלמים^[128], והם אותם קרבנות האמורים בנזיר טהור שמביא בתום ימי נזירותו^[129]. דין זה נלמד בהלכה למשה מסיני, והסמיכוהו על הכתוב באבשלום^[130].

חיוב הקרבנות

הבאת הקרבנות, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שבסוף כל י"ב חודש, חייב להביא קרבנותיו, ואם אינו מביא, עובר בבל תאחר, ואם הביא קרבן אחד מג' הקרבנות, מתחייב בכל הקרבנות^[131], והטעם, שלדעה זו כל י"ב חודש מסתיימת הנזירות ומתחילה נזירות חדשה^[132]. וכן בדעת הראשונים הסוברים שנזיר עולם חשוב שקיבל עליו נזירויות הרבה, ולכן מגלח כל ל' יום^[133], נראה שיש חובה עליו להביא קרבנות ככל נזיר בסיום נזירותו^[134]. ובדעת הראשונים הסוברים שאינו מגלח שערו לגמרי^[135], כתבו אחרונים שאין דין הבאת קרבנות אלו כחובת הבאת הקרבנות בנזיר רגיל בסיום נזירותו^[136].

תנופת זרוע בשילה ומצות

נזיר עולם שמביא קרבנותיו כשמגלח, יש מן האחרונים שצידדו לומר שאין בו מצות תנופת הזרוע הבשילה והמצות, שישנה בכל נזיר בסיום נזירותו^[137], ולדעתם זה הטעם שאף על פי שאין בבמה תנופה^[138], נזיר עולם יכול לגלח שערו בבמה* לסוברים כן^[139].

סדר הפעולות: גילוח וקרבנות

בסדר הפעולות של נזיר עולם, גילוח השיער והבאת הקרבנות - שנזיר רגיל בסיום נזירותו, מביא קרבנותיו ואחר מגלח^[140] - יש שכתבו בדעת ראשונים שקודם מביא קרבנות ואחר מגלח, כנזיר רגיל בסיום נזירותו^[141]. ובדעת הראשונים הסוברים שאינו מגלח שערו לגמרי^[142], שנראה שסוברים שהתגלחת הינה רשות ואינה כתגלחת של סיום נזירות בנזיר רגיל^[143], יש שכתבו שהגילוח הוא שמחייב הבאת הקרבנות, ומכל מקום צידדו לומר שקודם מביא קרבנות ואחר מגלח, ככל נזיר^[144], וכן יש מן האחרונים שכתבו, שאף על פי שנזיר רגיל בתחלת טהרתו אם גילח על אחד מג' קרבנותיו יצא^[145], נזיר עולם שמגלח שערו, שאין זו תגלחת טהרה אלא שהותר לו לגלח כשהכביד שערו, קודם צריך להביא את ג' קרבנותיו ורק אחר כך יכול לגלח^[146]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שיכול לגלח אף אחר הבאת אחד מג' הקרבנות^[147].

שאר איסורי נזירות ביום הגילוח

נזיר עולם, ביום שמגלח שיערו, כתבו אחרונים שאסור ביין וטומאה ולוקה עליהם^[148].

הערות שוליים