אנציקלופדיה תלמודית:נזירות שמשון

הגדרת הערך - דיני נזירות שמשון.

פתיחה

על שמשון, נאמר בכתוב: וירא מלאך ה' אל האשה ויאמר אליה הנה את עקרה ולא ילדת והרית וילדת בן, ועתה השמרי נא ולא תשתי יין ושכר ולא תאכלי כל טמא, כי הנך הרה ויֹלַדְתְּ בן ומורה לא יעלה על ראשו וכו' כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן עד יום מותו^[1]. ומכאן ששמשון היה נזיר.

הערך שלפנינו עוסק בנזירות שמשון, ועל הדינים שבהם היא שווה לנזירות רגילה שבתורה או שונה ממנה. על הדינים שבנזירות רגילה, ע"ע נזירות.

מקורה, גדרה ודיניה

נזירותו של שמשון עצמו

נזירותו של שמשון, שהמלאך ציוה על אמו שיהיה נזיר אלקים^[2], נחלקו בה תנאים וראשונים ואחרונים בדעתם: א) בדעת ר' שמעון, שהאומר נזיר שמשון לא אמר כלום, שלא מצינו בשמשון שיצאתה נזירות מפיו^[3], יש מן הראשונים שנראה בדעתם שנזירותו היתה נזירות, אלא שלא נדר בנזיר, ואף אביו לא הדירו בנזיר, אלא היה נדור בנזיר מבטן אמו ממילא^[4], ומאת המקום היה שנצטוו אביו ואמו לשמרו בתורת נזיר^[5]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שנזירותו של שמשון לא היתה נזירות, שהרי נטמא למתים ואין נזירות לחצאים, כיון שמעולם לא קיבל נזירות אלא ה' ציוה עליו על ידי המלאך להיות נזיר^[6], וכן יש מן האחרונים שכתבו בדעת ר' שמעון, שדברי המלאך על נזירותו של שמשון לא היו אלא הוראת שעה בלבד, ואינו מדין נזירות, ולא חלו עליו העשין והלאוין של נזיר, ולכן לדעתם אילו שמשון היה שותה יין - שאסור לנזיר - לא היה עובר איסור אלא משום שעובר על דברי הנביא^[7]. ב) בדעת ר' יהודה, שהאומר נזיר שמשון הריהו נזיר^[8], יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו ששמשון היה נזיר שלא על ידי נדר אלא בגזירת המלאך^[9], ולא היה נוהג בנזירות אלא במה שהפרישו המלאך^[10], וכן יש מן האחרונים שכתבו בדעתו, ששמשון הוקדש בקדושת נזירות על פי ה' ונתחייב בלאוין ועשין של נזיר^[11]. ויש מן הראשונים שכתבו שהמלאך ציוה לאביו שיורה לשמשון לקבל נזירות, וכן עשה וקיבל על עצמו נזירות בנדר^[12], וכתבו בדעתם, שהיה נזיר מבטן בהדרת המלאך אלא שהוסיף וקיבל נזירות מעצמו^[13]. ויש מן הראשונים שכתבו שאביו הדירו בנזירות, ומשום כך חל על שמשון נדר נזיר, לסוברים שהאב מדיר את בנו בנזיר^[14], וכתבו בדעתם, שהיה נזיר מבטן בהדרת המלאך, אלא אביו הוסיף להזירו^[15]

"נזירות שמשון"

נחלקו תנאים וראשונים ואחרונים בדעתם, אם ישנו בתורה סוג נזירות השוה בדיניו לדיני הנזירות של שמשון (להלן: נזירות שמשון): א) לדעת ר' יהודה, וכן הלכה, ישנה נזירות שמשון, והמקבל עליו נזירות כשמשון - על הלשונות המועילים, עי' להלן - הריהו נזיר^[16]. ב) בדעת ר' שמעון, שהאומר נזיר שמשון לא אמר כלום, שלא מצינו בשמשון שיצאת נזירות מפיו, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שישנה נזירות שמשון, ולא אמר ר' שמעון שלא אמר כלום אלא כשאמר "הריני כשמשון", שלא התפיס בדבר הנדור, אבל כשאמר "הריני נזיר כשמשון" הריהו נזיר^[17]. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו בדעתו, שאין נזירות שמשון^[18], שאין נזירות לחצאים^[19], וכל נזירותו של שמשון לא היתה אלא הוראת שעה, ולא היתה מדין נזירות^[20], ובכלל פרשת נזיר שבתורה אין נזירות שמשון^[21].

המקור

במקורה של נזירות שמשון, כתבו ראשונים ואחרונים שהיא הלכה למשה מסיני^[22], וכן בדעת ר' חנינא בירושלמי, שנזירות שמשון אינה תורה^[23], כתבו אחרונים בדעתו שהיא הלכה למשה מסיני^[24]. וכתבו אחרונים, שעיקרה מהלכה למשה מסיני, אלא שנתבארו הלכותיה בדברי הנביא^[25]. ויש מן הראשונים שכתבו שנזירות שמשון כלולה בפרשת נזירות שבתורה, וכשהתורה אמרה "כי יפליא לנדור נדר נזיר"^[26], כוונתה שיכול לנזור נזירות, בין נזירות סתם ובין נזירות עולם או בנזירות שמשון^[27]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת הירושלמי בדעת ר' יודה, שנזיר שמשון מטמא למתים^[28], שנזירות שמשון נלמד מן הכתוב "כפי נדרו אשר ידֹר^[29], שאפילו לא נדר אלא בנזירות שמשון שהיה מותר בטומאה, הרי הוא נזיר^[30]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ר' חנינא בירושלמי שנזירות שמשון היא מדברי קבלה, ואינה כדברי תורה, לסוברים כן^[31]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ר' חנינא בירושלמי, שהיא מדרבנן^[32], ותמהו על דבריהם^[33].

גדר הנזירות

גדר נזירות שמשון, לסוברים שהיא הלכה למשה מסיני^[34], יש מן האחרונים שכתבו שנזירות שמשון היא חלק מפרשת נזיר שבתורה, והיינו שההלכה למשה מסיני גילתה שבפרשת נזירות שבתורה כלולה אף נזירות שמשון, ולכן לוקים על נזירות שמשון^[35]. וכעין זה, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שההלכה למשה מסיני לא חידשה נזירות חדשה לגמרי, אלא שיש חלות נזירות כמו נזירות רגילה שבתורה, אלא שאינה נזירות גמורה^[36]. ובדעת ר' חנינא בירושלמי, שנזירות שמשון אינה תורה^[37], יש שכתבו שנזירות שמשון היא פרשת נזירות חדשה, היינו שלעומת כל נזירות, אחרי שהנודר מקבל על עצמו נזירות, התורה אוסרת עליו כל הדינים הכתובים בפרשת נזיר, בנזירות שמשון התורה לא קבעה שום דינים, אלא שכאשר מקבל עליו נזירות שמשון הוא מקבל על עצמו בנדר לאסור בכל מה ששמשון היה אסור, וכל פרטי האיסור החלים עליו אינם מצד פרשת נזיר שבתורה אלא מצד קבלתו^[38]. ויש מן האחרונים שכתבו שנזירות שמשון אינה בגדר נדר - שאמירתו היא שאוסרת על עצמו - אלא בגדר דין - שהתורה קבעה את האיסורים למי שקיבל על עצמו נזירות שמשון - ולדעתם זה הטעם שאי אפשר להישאל על נזירות שמשון^[39].

קדושתו

קדושתו של נזיר שמשון, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, ששונה קדושתו מקדושת נזיר רגיל, שבנזיר רגיל האדם בקבלת הנזירות מחיל על עצמו קדושת נזיר, אך בנזירות שמשון, אין האדם מחיל על עצמו קדושה, אלא רק מגלה דעתו ורצונו שהוא חפץ בקדושת נזירות שמשון, וההלכה ניתנה שמי שחפץ בקדושת נזירות שמשון מקדשים אותו מן השמים כמו שמשון בעצמו^[40], ולדעתם זהו שכתבו ראשונים, בטעם שנזירות שמשון אינה בשאלה^[41], שהוא לפי ששמשון על ידי המלאך קיבל הנזירות^[42], שכל נזיר שמשון קדושתו אינה חלה על ידי אמירתו אלא על ידי שמים^[43].

יש מן האחרונים שכתבו שקדושתו קלושה לעומת נזיר רגיל, ולדעתם ההיתר לנזיר שמשון להיטמא למת^[44], אינו כהיתר נזיר רגיל להיטמא למת מצוה, אלא משום קלישות הקדושה^[45].

עשה של "קדוש יהיה"

נזיר שמשון, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאינו בכלל העשה של "קדוש יהיה"^[46], שנאמר לגבי נזיר, שלא מצאנו בשמשון שהמלאך קראו "קדוש", ואף על פי שנזיר שמשון אסור בתגלחת - שעליה נאמר "קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו^[47] - מכל מקום אינו קרוי קדוש, שהרי מותר להיטמא למתים^[48].

ספק נזירות שמשון

ספק נזירות שמשון - שבנזירות רגילה, להלכה ספיקה להקל^[49] - כתבו אחרונים שהולכים בו להחמיר^[50], ולדעתם מטעם זה, מי שאמר הריני נזיר שמשון לאחר כ' יום וחזר ואמר הריני נזיר מעתה, שנסתפקו בתלמוד אם חלה עליו הנזירות לאחר כ' יום^[51], הכריעו ראשונים להחמיר שהנזירות חלה אחר כ' יום ואינו מגלח לנזירות שחלה מעתה^[52]. והטעם, מהם שכתבו שהוא לפי שנזירות שמשון אינה בשאלה, ולא אמרו שספק נזירות להקל אלא בנזירות שישנה בשאלה^[53], ומהם שכתבו שהוא לפי שבנזירות שמשון אין ספיקו חמור מודאו^[54]. וכתבו אחרונים, שבין בספק בלשון הנוזר אם התכוון לנזירות ובין בספק בהלכה, כגון שנחלקו הפוסקים אם חלה נזירות באופנים מסוימים, הדין הוא שספק נזירות להחמיר^[55]. ויש מן האחרונים שכתבו, שספק נזירות שמשון להחמיר הוא דוקא כשודאי כוונתו לנדור בנזירות, אלא שיש ספק האם כוונתו היתה אף לאופן מסוים, וכגון שנדר נזירות אם יש בכרי זה מאה כור, שמצד נדרו יש כאן נדר אלא שיש ספק האם חל נדרו, אבל באופן שיש ספק האם נדר כלל, וכגון שהוא אומר שלא נדר ויש מי שאומר ששמע שנדר, אין זה ספק נזירות שמשון ולא הולכים בו להחמיר^[56].

לזמן

נזירות שמשון, כשקיבלה בסתם, היא לעולם^[57]. וכתבו אחרונים, שאף אם התנה שתהיה לזמן קצוב, אין תנאו מועיל^[58], כיון שנזירות שמשון היא לעולם, וכשם שאי אפשר לקבל נזירות רגילה בפחות מל' יום^[59], או משום שאין נזירות שמשון לחצאים, כשם שאי אפשר לקבל נזירות ולהיות מותר בחרצנים^[60], או שכך נאמרה ההלכה למשה מסיני שנזירות שמשון היא לעולם^[61].

מצות "גדל פרע"

נזיר שמשון, אף על פי שאין בו גילוח לעולם^[62], כתבו אחרונים שמכל מקום יש בו מצות גידול פרע שנאמרה בנזיר, שמצות גידול השיער בנזיר היא מצוה עצמית ואינה רק לצורך הגילוח שבסיום הנזירות^[63].

בחוץ לארץ

נזירות שמשון, אם נוהגת בחוץ-לארץ*, לסוברים שבנזירות רגילה כופים אותו לעלות לארץ ישראל, מפני טומאת ארץ העמים^[64], נזירות שמשון, כיון שמותר בה בטומאה, נוהגת בחוץ לארץ, ואין כופים אותו לעלות^[65]. על הסוברים שמטעמים אחרים אין נזירות בחוץ לארץ, ע"ע נזירות.

מלקות

נזיר שמשון, לוקה על איסורי הנזירות^[66], או משום שהוא בכלל נזירות שבתורה^[67], או שאמנם היא הלכה למשה מסיני, אך ההלכה חידשה שאפשר לנדור נזירות כזו שהיא לחצאין^[68]. וכתבו אחרונים, שנזיר שמשון העובר על נדרו לוקה על כל כוס וכוס ששותה וכן על כל תגלחת שעושה^[69]. על הסוברים שנזירות שמשון אינה אלא מדרבנן, שנראה מדעתם שאינו לוקה, עי' לעיל^[70].

תגלחת מצורע בנזירות שמשון

נזיר שמשון שנצטרע, אם יכול לגלח כל שערו בטהרתו מהצרעת^[71] - שבנזיר רגיל שנצטרע, אמרו בו שמגלח שערו, ואף על פי שחיוב הגילוח של מצורע הוא עשה, ואיסור הגילוח של נזיר הוא עשה ולא תעשה, ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה, מכל מקום כיון שנזירות ישנה בשאלה, העשה של גילוח מצורע דוחה את איסור הגילוח של נזיר^[72] - נחלקו בו אחרונים: יש מן האחרונים סוברים, שכיון שנזיר שמשון שאינו בשאלה^[73], הרי שאין העשה של גילוח מצורע דוחה את העשה ולא תעשה של איסור גילוח שיער הנזיר, ואם נצטרע נזיר שמשון, לאחר טהרתו אינו מגלח שערו^[74]. ויש מן האחרונים שכתבו, ומהם שכתבו כן בדעת ראשונים, שנזיר שמשון שנצטרע מגלח כל שיערו לאחר טהרתו^[75], ואף על פי שאינו בשאלה, מכל מקום שם נזיר אחד הוא ודינו ככל נזיר שבעולם^[76], או שרוב הנזירים שבעולם מועילה בהם שאלה, ואם כן לעולם העשה של גילוח מצורע דוחה את עשה ולא תעשה של איסור גילוח בנזיר^[77], או שאיסור גילוח בנזיר הוא קל לגבי חובת גילוח מצורע ונדחה מפניו^[78]. לסוברים שנזיר מצורע מגלח כל שערו שכיון שנטמא הנזיר בימי צרעתו ואינו קדוש בהן, נתבטל ממנו העשה של קדוש יהיה, ואין בו אלא לאו הנדחה מפני עשה^[79], כתבו אחרונים שאף נזיר שמשון שנצטרע, שאין בו אלא לאו הנדחה מפני העשה של גילוח מצורע, מגלח כל שערו בטהרתו^[80].

טומאה

נזיר שמשון מותר להיטמא למתים^[81]. במקור הדין, יש מן הראשונים שכתבו שהוא מן הכתוב בשמשון "ויך מהם שלשים איש ויקח את חליצותם"^[82], וקיבלו חז"ל שקודם הרגם ואחר כך הפשיטם, ונטמא להם^[83], וכתבו ראשונים, שאילמלא שהיה מקור בכתוב, לא היינו אומרים שיהיה מותר להיטמא למתים, שאין סברא שתהא הלכה שאין דינו כדין נזירות שבתורה^[84]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שהוא מהלכה למשה מסיני^[85].

הקלה בתער ותגלחת

נזיר שמשון, אף אם הכביד שערו אינו מיקל בתער^[86], ואסור בתגלחת לעולם^[87], ונלמד מהלכה למשה מסיני^[88].

הבאת קרבנות

נזיר שמשון אינו מביא קרבן טומאה, המוטל על כל נזיר שנטמא^[89], שמותר לו להיטמא אף לכתחילה^[90].

הסכמת הקדמונים

כתבו אחרונים שהסכמת הקדמונים שלא ידור שום אדם בנזירות שמשון, שמתוך שחמורה היא שאינה נתרת בשאלה^[91], יבואו בה לידי תקלה^[92].

קבלתה וביטולה

הזכיר שם העצם

האומר הריני כשמשון או כבן מנוח - שהם שמות העצם^[93] - יש מן הראשונים סוברים שאין בכך קבלת נזירות, ואף אם יאמר שניהם יחד "הריני כשמשון בן מנוח", אלא צריך להוסיף סימן נוסף - שם תואר^[94] - כבעל דלילה או כמי שעקר דלתות עזה או כמי שנקרו פלישתים את עיניו, שללא ג' הסימנים - שמשון בן מנוח וסימן נוסף - לא מוכח שכוונתו לשמשון הנזיר^[95], שאף כשיאמר "שמשון בן מנוח" עדיין יש לומר שאין כוונתו לנזירות, שיש כמה שמשון בן מנוח בעולם, ורק כשמזכיר שמות העצם עם התארים על שם אחד מהמאורעות שקרו לשמשון, מוכח שכוונתו לנזירות^[96]. ויש מן הראשונים שכתבו שאינו נעשה נזיר עד שיאמר את כל הסימנים: כשמשון בן מנוח, כבעל דלילה, כמי שעקר דלתות עזה, כמי שניקרו פלישתים את עיניו^[97]. ויש מן הראשונים, ואחרונים בדעת ראשונים, שכתבו שדי בכך שיאמר כשמשון או כבן מנוח, היינו אחד משמות העצם של שמשון, ונעשה בכך נזיר^[98], ומהם שכתבו זהו ששנינו בירושלמי שכינויי שמשון כשמשון, כגון שאמר שמשוך שמשור וכדומה^[99]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים לחלק, שאם אמר את המילה "נזיר" הריהו נזיר אפילו כשאמר רק "הריני נזיר כשמשון", אבל אם לא אמר את המילה "נזיר" אזי אפילו אמר "הריני כשמשון בן מנוח" אינו נזיר עד שיוסיף אחד מג' הסימנים^[100]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאם אמר כשמשון בן מנוח, הריהו נזיר, וכן אם הזכיר נזיר ואמר הריני נזיר כשמשון, הריהו נזיר^[101].

הכחיש דבריו

הכחיש דבריו ואמר שלא נתכוון לנזירות, יש מן הראשונים שכתבו, וכן כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שדוקא כאשר אמר בתחילה הריני כשמשון או כבן מנוח - שלדעתם באמירה כזו נעשה נזיר^[102] - נאמן לומר שלא נתכוון לנזירות, אבל אם אם בתחילה הוסיף אחד מהתארים, כגון שאמר הריני כשמשון בן מנוח בעל דלילה, אינו נאמן לומר שלא נתכוון לנזירות, שמוכח מדבריו שכוונתו לנזירות^[103]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שאף אם הוסיף אחד מהתארים ואמר הריני כשמשון בן מנוח בעל דלילה, נאמן להכחיש ולומר שלא נתכוון לנזירות, שהרי סתם נדרים להחמיר ופירושם להקל^[104].

אמר אחד מהתארים

אמר אחד מהתארים: כבעל דלילה או כמי שעקר דלתות עזה או כמי שנקרו פלישתים את עיניו, בדעת הסוברים שכשאמר הריני כשמשון בן מנוח אינו נזיר עד שיוסיף אחד מהתארים^[105], נחלקו: יש מן הראשונים שכתבו, וכן כתבו אחרונים בדעת ראשונים, כשלא אמר אלא אחד מהתארים בלבד, הריהו נזיר, שבתארים אלו ודאי התכוון לנזירות שמשון^[106]. ויש מן הראשונים סוברים, שבאחד מהתארים לחוד אינו נעשה נזיר, עד שיאמר אחד מהם בנוסף לשמשון בן מנוח^[107]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים לחלק, שאם אמר בעל דלילה, אינו מועיל עד שיאמר זאת בנוסף לשמשון בן מנוח, שיש לומר שיש אשה אחרת בעולם ששמה דלילה ולא התכוון לשמשון, אבל כשאמר "כמי שעקר דלתות עזה" או "כמי שנקרו פלישתים את עיניו", שדברים אלו לא ארעו אלא בשמשון, ואם כן כוונתו ודאי לנזירות שמשון, ומועיל^[108].

לסוברים שאמירת שמשון או בן מנוח לחוד מועילה^[109], יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאף אם אמר אחד מן התארים: בעל דלילה או שעקר דלתות עזה או שניקרו פלישתים את עיניו, הריהו נזיר, אם מפרש דבריו שנתכוון לשמשון, שאין ידוע על אדם אחר שארעו לו דברים אלו מלבד שמשון ואם כן כוונתו לנזירות^[110].

התרתה ע"י חכם

נזירות שמשון אין לה התרה על ידי חכם^[111]. במקור הדין, יש מן הראשונים שנראה מדבריהם, וכן יש מן האחרונים שכתבו, שהוא מדאוריתא^[112], והטעם שאין לה התרה, כתבו ראשונים ששמשון קיבל עליו נזירות על ידי המלאך^[113], ונזירות שמשון לעולם היתה^[114], וביארו בדעתם, שהמתפיס נזרו בנזירות של שמשון, כיון שנזירות שמשון היתה לעולם אף נזירותו היא לעולם^[115], או שהמקבל על עצמו נזירות שמשון, בקבלתו אינו מחיל קדושה על עצמו, אלא מגלה רצונו להיות נזיר כשמשון, ומן השמים מחילים עליו את הקדושה, ולכן אינו יכול להישאל עליה^[116], או שהמקבל על עצמו נזירות שמשון, הרי הוא כתולה בדעת המלאך שהזיר את שמשון, וכנודר על דעת רבים שאין לו התרה, לסוברים כן^[117]. ויש שכתבו הטעם שאין לה התרה, שנזירות שמשון אינה נדר אלא דין^[118]. ויש שכתבו הטעם, שבגוף הנזירות שקיבל עליו כלול גם איסור שאלה על הנזירות, ואיסור השאלה הוא חלק מהנזירות^[119], או שנזירות שמשון במהותה היא לעולם, ואם יתיר נדרו, נמצא שלא היתה כאן נזירות שמשון והיה אסור בכל האיסורים כנזיר רגיל^[120]. ויש מן האחרונים שכתבו שבכלל ההלכה למשה מסיני של נזירות שמשון, שלא יהיה לה התרה^[121]. ויש מן האחרונים שכתבו שהוא מדרבנן^[122], והטעם, משום שנזירות שמשון עצמה אינה אלא מדרבנן, לסוברים כן^[123], או מחשש שהרואים שהתירו לנזיר שמשון את נזרו, יחשבו שהיה נזיר רגיל לזמן, ויאמרו שלנזיר לזמן מותר להיטמא למתים^[124], או שכיון שנזירות שמשון במהותה היא לעולם, וכאשר יתיר חכם את הנזירות נמצא שלא היתה כאן נזירות מעולם והפסיד כל שכרו^[125], או שכיון שתלה נזירותו בדבר שלא היה על ידי נדר אלא על ידי מלאך במצות היוצר, ואין דרך בני אדם לנדור בענין זה, החמירו בו כנודר על דעת רבים שאין לו התרה^[126].

כאשר טרם התחיל לנהוג בנזירות, יש מן הראשונים שכתבו, שיכול לבוא לדיין להתיר והדיין ימצא לו פתח ויתיר לו הנזירות^[127]. על הנודר בנזירות ובא לחזור בו טרם שהתחיל לנהוג נזירות, אם יכול לחזור בו משום שדיבור מבטל דיבור, ע"ע נזירות.

התנה שיוכל להתיר

התנה בנזירותו שנוזר על מנת שיוכל להתיר אצל חכם, יש מן האחרונים שנסתפקו אם חשוב שמתנה על מה שכתוב בתורה, ותנאו אינו חל, כמתנה הריני נזיר על מנת שאוכל לשתות יין שאין תנאו חל^[128], או שכיון שהדין שאינו יכול להתיר נזירות שמשון אינו כתוב בתורה, אינו חשוב כמתנה על מה שכתוב בתורה, ותנאו חל^[129].

הפרתה ע"י בעל

אשה הנודרת בנזירות שמשון, יש מן האחרונים סוברים שהבעל מיפר, אף על פי שהחכם אינו מתיר, לפי שהחכם אינו מתיר אלא על ידי שאלה וחרטה, ונזירות שמשון לפי ששמשון הודר על ידי המלאך לא שייך בו שאלה, אבל הבעל שמיפר בלא שאלה וחרטה, יוכל להפר^[130]. ויש סוברים שאף הבעל אינו יכול להפר, שכל שהחכם אינו מתיר הבעל אינו מיפר^[131].

חזרה תוך כדי דיבור

הנודר נזירות שמשון, יש מן האחרונים שכתבו שיכול לחזור בו בתוך-כדי-דיבור*, וככל נדר שמועילה בו חזרה תוך כדי דיבור^[132]. ויש מן האחרונים שכתבו שאינו יכול לחזור בו בתוך כדי דיבור, שכל שאינו בשאלה לחכם אין יכול לחזור בו בתוך כדי דיבור, לסוברים כן^[133], שכיון שאינו בשאלה מוכחש אין אפשרות לחזרה מדיבורו, ונזירות שאינה בשאלה^[134], אינה בחזרה בתוך כדי דיבור^[135].

תנאי בנזירות שמשון

תנאי בנזירות שמשון, כתבו אחרונים שאינו מועיל^[136], שכל שאינו בשליחות אינו בתנאי, לסוברים כן^[137], ואף על פי שנזירות רגילה היא בתנאי, היינו משום שישנה בשליחות של הבאת קרבנות הנזיר^[138], אבל נזיר שמשון שאין בו קרבנות, שוב אין בו שליחות ואין בו תנאי^[139], או שבנזירות רגילה מועיל תנאי משום שישנה בשאלה^[140], אבל נזירות שמשון שאינה בשאלה^[141], אין מועיל בה תנאי^[142]. ובדעת האחרונים הסוברים שבחלויות שבדיבור כנדר מועיל תנאי אף שאינם בשאלה^[143], כתבו אחרונים שבנזירות שמשון מועיל תנאי אף שאינה בשאלה^[144].

ביטול הנזירות מעיקרה

נזירות שמשון, כאשר אומר שלא היתה כוונתו לנדור כלל, אף על פי שבנדרים כשאומר שלא היתה כוונתו לנדור, מדרבנן צריך התרה אצל חכם, שלא יאמרו שיש נדר שהותר מעצמו ללא התרת חכם^[145], יש מן האחרונים שכתבו שבנזירות שמשון, כיון שאין לה התרת על ידי חכם^[146], הרי שאם נצריך לו ללכת אצל חכם, יחשבו שיש לה התרה, ולכן עדיף להעמיד הדין על עיקרו שכאשר אומר שלא היתה כוונתו לנזור אין כאן נזירות כלל, ללא צורך בהתרת חכם^[147].

אמירת "אפילו נזירות שמשון" בהתרת נדרים

נהגו ישראל לומר נוסח התרת נדרים בערב-ראש-השנה*, בו מתירים נדרים של העבר ומוסרים מודעא על ביטול הנדרים של להבא^[148]. בנוסח המופיע בסידורים נאמר "וכל מיני נזירות שקיבלתי עלי ואפילו נזירות שמשון"^[149], ונחלקו אחרונים אם יש לקיים נוסח זה: יש שכתבו שאין לומר זאת, שהרי נזירות שמשון אינה בשאלה^[150], ויש שכתבו שיש לומר זאת^[151], שממה נפשך, לצד שנזירות שמשון יש לה התרה מן התורה^[152], הרי שמבקש התרה מן התורה כדי להינצל מעוון נדרים החמור, ולצד שאין לה התרה מן התורה^[153], הרי שבסוף הנוסח אומר שאינו מבקש התרה עבור אותם נדרים שאין להם התרה^[154], או שנזירות שמשון יש לה התרה לדבר מצוה^[155], או שהכוונה היא להתיר אם נדר על דבר מסוים שאם יעבור על נדרו יהיה נזיר שמשון כקנס על שעבר על נדרו, ובזה מועילה התרה^[156].

הערות שוליים