אנציקלופדיה תלמודית:נוגע בדבר

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - מי שיש לו הנאה מדין או מעדות, הפסול לדון או להעיד בדבר.

גדרו ודיניו

דינו

מי שיש לו הנאה מדבר, חשוב נוגע בדבר[1], ופסול לדון או להעיד על הדבר[2]. בין כשעדותו על דבר שיש לו רווח ממנו[3], ובין כשעדותו על דבר אחר וכתוצאה מכך יהיה לו רווח, חשוב נוגע[4]. על חילוקי דינים בין שני סוגי נוגע אלו, עי' להלן[5]. על נוגע המעיד בדבר לחובתו, עי' להלן[6]. על הסוברים שהמעיד על ממון שלו גם בלי שיש לו הנאה בדבר - ונקרא בלשון ראשונים "בעל דבר"[7] - פסול לעדות, ע"ע עדות.

גדרו

בגדר פסול נוגע נחלקו ראשונים ואחרונים, יש סוברים, שאינו נאמן משום שחשוד לשקר בשביל ההנאה שיש לו בעדות[8], ופסולו בתורת ודאי, שכל שחוששים שמא משקר, אינו נאמן כלל[9]. ויש שסוברים שאינו נאמן משום שאינו חשוב עד, לפי שלדעתם המעיד על עצמו אינו עד, שאין אדם מעיד לעצמו[10], וכשיש לו הנאה בדבר הרי הוא חשוב כמעיד לעצמו, ואינו עד[11] - ואף על פי שהמעיד על ממונו, כגון המעיד על שורו שחייב סקילה, אינו חשוב כמעיד לעצמו[12], כשיש לו הנאה בדבר הרי הוא חשוב כמעיד על עצמו[13] - ומקצת ראשונים חולקים וסוברים, שנוגע חשוב עד, לפי שאינו חשוב כמעיד על עצמו, כשם שהמעיד על ממונו אינו חשוב כמעיד על עצמו[14]. ויש שסוברים שנוגע פסול מטעם קרוב* הפסול לעדות[15], ולדין[16], לפי שלדעתם אדם חשוב קרוב לעצמו[17], וכשיש לו הנאה בדבר, לדעתם הרי הוא חשוב כמעיד על עצמו[18]. ויש שסוברים שיש חילוק בין סוגי נוגע, שהמעיד על רווח שיש לו בדבר, חשוב כמעיד על עצמו, ופסול מטעם קרוב, והמעיד על דבר אחר וכתוצאה מכך יש לו ריווח בדבר, אינו חשוב כמעיד על עצמו, ופסול משום שחשוד לשקר[19]. ויש שסוברים שבהנאה של ממון, חשוב שמעיד לעצמו, ופסולו מטעם קרוב, ובהנאה שאינה של ממון - שיש סוברים שחשוב נוגע מחמתה[20] - פסולו משום שחשוד לשקר[21]. על חילוקי דינים שיש סוברים שנובעים מגדר דין נוגע, עי' להלן[22].

מהתורה או מדרבנן

נוגע, פסולו מן התורה[23], ויש שכתבו שאפשר שפסולו מדרבנן[24], ויש אחרונים שכתבו, שיש חילוק בין סוגי נוגע, שכשמעיד על רווח שיש לו שפסולו משום שחשוב שמעיד על עצמו, לדעתם[25], פסול מהתורה, וכשמעיד על דבר אחר ויש לו ריווח כתוצאה מכך, שפסולו משום שחוששים שישקר, לדעתם[26], פסולו מדרבנן[27].

ישנם חילוקי דינים הנובעים מגדר דין נוגע, שתלוי במחלוקת אם גדרו משום חשש שקר[28], או גדרו משום שחשוב מעיד על עצמו[29], כדלהלן:

לחובתו

נוגע המעיד לחובתו, נחלקו ראשונים: יש שסוברים שאינו פסול[30], וכתבו אחרונים, שלדעתם נוגע פסול משום שחשוד לשקר[31], ולחובתו אינו חשוד לשקר[32], ומקצת ראשונים מצינו, שגם שלדעתם נוגע פסול משום קרוב, לחובתו אינו פסול[33], ואף על פי שקרוב פסול להעיד בין לזכות ובין לחובה[34], לפי שאינו נוגע אלא על זכותו אבל על חובתו אינו נוגע, ולכך כשמעיד על חובתו אינו חשוב כמעיד לעצמו[35]. ויש שסוברים שפסול לחובתו[36], וכתבו אחרונים שלדעתם, נוגע פסול מפני שחשוב עדות על עצמו, ואדם קרוב* אצל עצמו[37], ומאחר שחשוב נוגע על הדבר מחמת הזכות שיש לו בו, פסול להעיד בדבר אף לחובתו[38].

בדבר העשוי להתגלות

במלתא-דעבידא-לאגלויי*, כגון להעיד על יחוסו של אדם - שדבר העשוי להתגלות הוא, שאפשר לבדוק אחריו עד שיבורר הדבר[39] - כתבו ראשונים שאף על פי שנוגע הוא כשר לעדות[40], שבדבר העשוי להתגלות אין משקרים[41], ולדעתם פסול נוגע מפני שחוששים שישקר[42]. וכן יש אחרונים שצדדו, שבעדות אשה להתירה לבעלה, לסוברים שנאמן משום מלתא-דעבידא-לאגלויי*[43], לדעת הסוברים שנוגע פסול משום שישקר[44], אינו פסול, לפי שבדבר שעשוי להתגלות אין חשש שישקר[45].

במיגו

עד שיש לו נגיעה מפני חיוב ממון שמתחייב לולי עדותו, ויש לו מיגו* להפטר מאותו חיוב, אינו נוגע[46]. ויש מן האחרונים שסוברים, שדווקא כשעדותו על דבר אחר וכתוצאה מכך נפטר מחיובו, שפסולו משום חשש שקר לדעתם[47], כשיש לו מיגו להפטר, אין חוששים לשקר, ואינו נוגע, אבל כשעדותו על פטורו מחיובו, שפסולו משום קרוב לדעתם[48], גם כשיש לו מיגו להפטר, חשוב נוגע[49].

נוגע לדבריו

נגיעה הקיימת רק על הצד שדיבורו אמת, כגון שומר המעיד על הפקדון שתפסו בעל חוב ממנו שלא כדין, שחשוב הוא נוגע מפני שלדבריו חייב הוא להחזירו ליד בעליו מידי התופס שלא כדין, ועל ידי עדותו יוחזר הממון לבעליו, נראה מדברי ראשונים שחשוב הוא נוגע[50], ופירשו אחרונים, שלדעתם פסול נוגע מפני שחשוב כקרוב[51], וגם נגיעה הקיימת רק על הצד שדבריו אמת, חשוב נוגע[52], וכתבו אחרונים שלדעת הסוברים שפסול נוגע משום חשש שקר[53], אין חשוב הוא נוגע, שמאחר שהנגיעה קיימת רק על הצד שדיבורו אמת, אין חשש שמשקר[54]. על היודע על עצמו שהוא נוגע, ובית-דין* אינם יודעים שהוא נוגע, אם יכול להעיד, ע"ע מדבר-שקר-תרחק[55].

כשלדבריו אינו נוגע

כשלפי עדותו אינו נוגע, כגון שטר הבא לפנינו, וחתום עליו עד שידוע שנעשה נוגע אחר הזמן הכתוב בשטר, כתבו אחרונים, שלדעת הסוברים שנוגע פסול משום חשש שקר[56], אין סומכים על עדותו, מפני שחוששים שעתה שיקר והעיד בשטר על הזמן שעדיין לא נעשה נוגע, ולדעת הסוברים שנוגע פסול משום קרוב[57], סומכים על עדותו, לפי שאין חוששים ששיקר, ובשעה שחתם לא היה קרוב[58].

כשידוע שדבריו אמת

נוגע שידוע שדבריו אמת, כגון נוגע שהבעל דין מודה שדבריו אמת, וחתום הוא בשטר, יש שסוברים שחשוב עד כשר, והשטר מועיל[59], ופירשו אחרונים בדעתם, שפסול נוגע משום חשש שקר[60], וכשאנו יודעים שאינו משקר, העד כשר[61]. ויש שסוברים, שהעד פסול[62], מפני שלדעתם פסול נוגע משום שחשוב כקרוב[63], וקרוב אינו פסול משום חשש שקר אלא גזרת-הכתוב* הוא[64].

אדם שאינו חשוד לשקר

אדם שידוע שאינו משקר, כגון משה או אהרון, חשוב נוגע[65], וגם לסוברים שפסול נוגע מפני חשש שקר[66], אינו נאמן, שכל נוגע מעוורות עיניו ואינו רואה האמת, ומדמה לעצמו שדבריו אמת[67], ויש מן האחרונים שכתבו, שלסוברים שפסול נוגע מפני חשש שקר, נאמן[68].

עדותו כטענת ודאי

עדותו של נוגע שתחשב כטענת ודאי לבעל דין, כתבו ראשונים, שאף על פי שטענה על פי עדות של עד קרוב* חשובה כטענת ודאי – המועילה לחייב שבועת-היסת* לסוברים כן[69] - לפי שאינו חשוד לשקר אלא פסול מגזרת הכתוב*[70], טענה על פי עדותו של נוגע אינה חשובה כטענת ודאי, לפי שאין לסמוך על עדותו[71].

בעדות לקיום הדבר

בעדות הנצרכת לקיומו של דבר - כגון עדי קידושין* או גירושין*[72] - נחלקו ראשונים, יש סוברים שנוגע פסול לעדות קיום, ואין חלים הקידושין או הגירושין[73], ויש שסוברים, שחלים הקידושין או הגירושין, לפי שאם יסתלק מההנאה יהיה נאמן להעיד על הקידושין[74], ולכך אף מתחילה העדות מתקיימת בהם, שאם אי אתה אומר כן, נמצא קידושין קיימים ברצון העדים להסתלק מההנאה[75]. ויש מן האחרונים שכתבו, שנוגע על עדות הקיום ולא על עדות הבירור, כגון שמקבלים שכר בשביל שיתקיימו הקידושין ולא בשביל שיתבררו הקידושין, אינו פסול משום נוגע שפסולו משום שחשוד לשקר לדעתם[76], לפי שעל קיום הקידושין לא שייך חשש שקר[77].

ישנם חילוקי דינים הנובעים מגדר דין נוגע, שתלוי במחלוקת אם חשוב הוא כעד אלא שפסול לעדות[78], או שאינו חשוב כעד[79], כדלהלן:

תחילתו בפסול

עד שהיה מתחילה נוגע ונפסל לעדות, ולאחר מכן, פסק מלהיות נוגע, כגון שנסתלק מזכותו בדבר[80], נחלקו ראשונים, יש שסוברים שדינו כשאר פסולי עדות, שעד אינו כשר אלא כשתחילתו וסופו בכשרות[81], וכשהיה מתחילה נוגע הרי תחילתו בפסלות, ופסול עתה לעדות[82], ויש שסוברים שכשר לאותה עדות, מפני שלדעתם נוגע אינו חשוב עד[83], ואינו נעשה עד אלא משעה שנסתלקה נגיעתו, ונמצא שתחילתו בכשרות[84], ויש שסוברים שכשר לאותה עדות, מפני שלאותו אדם שהיה מתחילה פסול להעיד עליו - כלומר הוא עצמו - אינו מעיד עליו עתה[85], ויש שסוברים שכשמתחילה היה בידו להסתלק מההנאה, אינו חשוב תחילתו בפסלות, וכשר לאותה עדות[86]. נוגע שהסתלקה נגיעתו אחר שהעיד, גם לדעת הסוברים שנוגע שפסקה נגיעתו כשר, אחר שהעיד, לא הוכשר לעדות ואינו יכול לחזור ולהעיד בדבר[87].

פלגינן דבורא

כשעל מקצת מהעדות חשוב נוגע ועל מקצת מהעדות אינו נוגע, כגון, שמעיד על פלוני שגזלו, שעל חיוב הגזילה חשוב נוגע ועל פסול גופו של אותו פלוני - לעדות ולשבועה[88] - אינו נוגע, יש שסוברים שדינו כשאר עדות, שלדעת אמוראים הסוברים שבעדות פלגינן-דבורא* – כלומר, מחלקים את דיבורו – ומקבלים מקצת דיבורו[89], נאמן על אותו מקצת שאינו חשוב נוגע[90]. וכן לסוברים שאין אומרים פלגינן דיבורא אלא כשעל אותו מקצת דיבורו שלא התקבל אינו חשוב עד[91], לדעת הסוברים שנוגע אינו חשוב כעד[92], מקבלים מקצת דיבורו של נוגע[93], ולדעת הסוברים שנוגע חשוב כעד[94], אין מקבלים מקצת דיבורו[95]. ויש שסוברים, שבנוגע לא פלגינן דבורא[96], לפי שחשוד להעיד את כל העדות בשביל עצמו[97], שלדעתם פסול נוגע משום שחשוד לשקר[98].

עדות שבטלה מקצתה

עדות-שבטלה-מקצתה* בנוגע, כגון כת אחת של שלשה עדים שאחד מהם נמצא נוגע, יש שסוברים, שדינו כשאר עדות, שלסוברים שנוגע אינו חשוב כעד[99], אינו מבטל שאר העדות כדין שעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה[100], לפי שמי שאינו חשוב עד אינו מבטל שאר העדות מדין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה[101], ולסוברים שנוגע חשוב כעד[102], הרי הוא מבטל שאר העדות כדין שעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה[103]. ויש אחרונים שסוברים, שלדעת הסוברים שנוגע פסול משום חשש שישקר[104], אין אומרים בו עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, לפי שאין עדותו בטלה אלא שאין אנו מאמינים לו שמא משקר, ואם האמת כדבריו הרי הוא עד כשר[105].

נגיעה מלמפרע

נגיעה מלמפרע, כגון המעיד לפסול אחת משתי כיתי עדים הבאים לחייבו שאינו חשוב נוגע בשעת עדותו לפי שעדיין יש כת אחרת המועילה לחייבו[106], ולאחר שהעיד נפסלה הכת האחרת ואינה מועילה לחייבו, ונתגלה שהיה נוגע, למסקנת התלמוד אינו נעשה נוגע מלמפרע[107], מאחר שנתקבלה עדותו בהכשר[108], שכל זמן שאינו יודע מנגיעתו אינו חשוב נוגע[109].

נגיעה הניכרת אחר העדות

נגיעה הניכרת לפנינו רק אחר שהעיד, כגון עד שחתם על שטר חוב, ואחר כך קנה את השטר בזול מיד המלווה[110], או גזבר המעיד על ממון שהוא של צדקה, ואחר כך נתנו לקרובו שיש לו הנאה ממנו[111], כתבו ראשונים שאינו פסול משום נוגע[112], לפי שבשעת עדותו אין נגיעה הניכרת[113]. על הנאה עתידית אם חשוב נוגע, עי' להלן[114].

סילוק נגיעה בהודאת בעל דין

עד שמסולקת נגיעתו מחמת הודאת בעל דין, כגון שהיה נוגע מחמת חיוב ממון שמתחייב לולי עדותו, ובעל-דין מודה שאינו חייב, יש ראשונים שסוברים שאין עדותו חשובה עדות, במקום שצריך עדים ולא מועיל הודאת-בעל-דין*, כגון בעדות קיום קידושין וגירושין[115], ויש ראשונים שסוברים, שמאחר שמסולקת הנגיעה, חשוב הוא עד גמור, ומועיל לעדות קיום קידושין וגירושין[116]. על נוגע אם מועיל לעדות קיום קידושין וגירושין, עי' להלן[117].

חשש קנוניה

אין חוששים לקנוניה בשביל נגיעה, ולכך אחד מהשותפים בממון - שבעודו שותף, חשוב נוגע על הממון[118] - שהסתלק מחלקו והקנהו לשותפו, כשר לעדות[119], ואין חוששים שמא עשה קנוניה שאחר כך יחזור ויהיה שותף בממון[120].

קרוב לנוגע

קרוב* של נוגע בדבר, יש סוברים שאף על פי שקרוב פסול להעיד על קרובו[121], אינו פסול להעיד בדבר, לפי שאינו חשוב עדות על קרובו, שהדבר שמעיד עליו, אינו ממון של קרובו אלא רק יש בו הנאה לקרובו[122]. ויש שסוברים, שקרוב של נוגע שיש בו ריווח ממון, פסול להעיד – בין לזכות ובין לחובה[123] - שכל שיש בו ריווח ממון לקרובו הרי הוא בכלל מעיד על קרובו, וקרוב של נוגע שאין בו ריווח ממון אלא הנאה שאינה של ממון שחשוב נוגע לסוברים כן[124], כשר להעיד[125]. על קרוב של נוגע שיש סוברים שפסול משום שהוא עצמו חשוב נוגע, עי' להלן[126].

ספק נוגע

ספק שמא המעיד נוגע בדבר, פסול משום נוגע[127], ואפילו אם ימצא שיש לעד הנאה בדרך רחוקה ונפלאה, אינו כשר לעדות ולדין[128], וכן מצינו, המעיד על ממון שמכרו שיעמוד ביד הלקוח, שחשוב נוגע מפני שחפץ שיעמוד הממון ביד הלקוח, כדי שיוכל בעל חובו – הגובה מלקוחות[129] - לגבות מאותו ממון[130], ואפילו אין ידוע שיש לו בעל חוב, יש ראשונים שסוברים שחוששים שמא יש לו בעלי חוב[131], ויש ראשונים שסוברים, שאין חוששים שמא יש לו עוד בעלי חוב[132], לפי שחוב בשטר – הגובה מלקוחות – יש לו קול[133]. אפילו עדותו על מטלטלין שאין בעל חוב גובה אותם מלקוחות[134], חוששים שמא היו משועבדים אגב* קרקע, שבעל חוב גובה מהם[135], ואפילו אם ידוע שלא שעבד המטלטלין אחר שקנאם, חוששים שמא שעבדם קודם שקנאם[136], לסוברים שמועיל לשעבד ממון קודם שקנאו[137]. וכן מצינו, במעיד על קרקע שתיהיה ביד ראובן ולא ביד שמעון, והיה המעיד מערער על הקרקע ששלו היא, חשוב נוגע[138], שחוששים שמא סבור שהשני קשה בדין יותר מהראשון, ולא יוכל לדון עם השני להוציא הקרקע מידו[139]. דבר שיש לו ממנו תועלת שלא יחשב "לווה רשע ולא ישלם" שחשוב נוגע לסוברים כן[140], כשנראה שאינו מקפיד להקרא לווה שאינו משלם, יש שסוברים שאינו חשוב נוגע[141], ויש שסוברים שחשוב נוגע לדעתם, כי מי יודע מה בליבו[142]. על ספק הנאה, עי' להלן[143]. עד שיש ספק בדין אם חשוב נוגע, כתבו ראשונים, שחשוב ספק עד, שאין מקבלים עדותו לכתחילה, ואם קבלו עדותו אין מוציאים מיד המוחזק[144].

להראות כנוגע

הדן את הדין וזיכה אחד, או המעיד לטובת אחד, אף על פי שאם קנה אחר כך את הממון מאותו שזיכהו או שהעיד לטובתו, אינו חשוב נוגע על דינו או על עדותו[145], אינו רשאי לקנות ממנו את הממון אחר כך מפני החשד[146], שיחשדוהו שדן בדבר והיה נוגע[147], אבל שניים המעידים או שדנו, רשאים לעשות כן, מפני ששניים אינם חשודים, אבל בעל נפש לא יעשה כן[148], שלא יהיה נראה שזיכהו בשביל שיתננה לו בזול[149], ועל זה נאמר הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו[150].

עדות בני הקהל

צרכי הקהל, תקנות הקהל, והקדש הקהל – לצדקה וצרכי מצווה - אף על פי שבני הקהל חשובים נוגעים בדבר לדברים אלו[151], מנהג בישראל לקבל את בני הקהל לעדות[152], שיש כוח ביד בני העיר לקבל על עצמם פסולי עדות[153], ויש שכתבו, שאין תוקף מנהג זה, אלא רק במקום שיש מנהג קבוע וידוע לקבל לעדות את בני הקהל[154], ויש שכתבו שמאחר שכבר הוקבע מנהג זה בשולחן-ערוך[155], חשוב מנהג קבוע לדורות[156]. צורך אדם בעניני הקהל, כגון זכויות גבית המס של אותו אדם, אינו בכלל המנהג[157].

ההנאות הפוסלות

גדר ההנאה הפוסלת

המעיד על דבר שיש לו ממנו ריווח[158], או מניעת הפסד[159], או שמקבל שכר על מנת שיזכה חבירו בדין, חשוב נוגע[160], וכן המעיד על דבר הגורם לדבר אחר שיש לו ממנו הנאה, חשוב נוגע[161], שהרי בעדותו רוצה באותו ההנאה שתבוא[162], ולכך פסול נוגע תלוי בדעת הדיין ועוצם בינתו, שיבין בעיקרי המשפטים, וידע דבר הגורם לדבר, ויעמיק לראות אם ימצא שיש לעד הנאה בעדות זו, אפילו בדרך רחוקה ונפלאה[163]. וכן מצינו, מלווה* המעיד לטובת הלווה לקיים בידו קרקע כשאין ביד הלווה קרקע אחרת כדי החוב, חשוב נוגע, לפי שמחמת עדותו יהיה ביד הלוה קרקע שיוכל לגבות ממנה המלווה חובו[164]. וכן ערב* המעיד לטובת הלווה לקיים בידו קרקע כשאין ביד הלווה קרקע אחרת כדי החוב, חשוב נוגע, לפי שמחמת עדותו יהיה ביד הלוה קרקע שיוכל המלוה לגבות ממנה חובו ולא יגבה חובו מהערב[165]. וכן אריס* המעיד על שדה אריסותו לטובת מי שהורידו לאריסות השדה, חשוב נוגע, באופן שמרוויח חלקו בפירות השדה מחמת עדותו[166], על האופנים שאריס מרוויח חלקו בפירות השדה מחמת עדותו, ע"ע אריס[167]. על חילוקי דינים בין המעיד על דבר הגורם לדבר אחר שיש לו ממנו הנאה, לבין המעיד על דבר שיש לו בו הנאה, עי' לעיל[168].

הנאות שאינם פוסלות

מצינו מיני רווחים שאינו חשוד לשקר מחמתם ואינו חשוב נוגע, כגון ריווח שבין שדה זיבורית לבינונית, שמלווה המעיד לטובת הלווה לקיים בידו קרקע בינונית, ויש כבר ביד הלווה קרקע זיבורית, יש שסוברים שאינו חשוב נוגע מפני הריוח שיהיה לו לגבות קרקע בינונית ולא זיבורית[169], שאינו חשוד לשקר משום ריוח כזה[170], ויש שסוברים שחשוב נוגע מחמת ריוח זה[171]. וכן ריווח של אריס* בחלקו בפירות השדה שעדיין לא גדלו, יש ראשונים שסוברים, שאינו חשוב נוגע, שמאחר שאינו מפסיד על עבודתו – שגם בלא שנשכר כאריס יקבל שכר כדין יורד-לנכסי-חבירו*[172] - ואפשר שיהיה קלקול בפירות שיגדלו, לא יעיד שקר מחמת ריוח זה[173], ויש שסוברים, שחשוב נוגע מחמת ריוח זה[174]. הנאה פחות משווה פרוטה*, נסתפקו אחרונים אם חשוב נוגע[175]. ריווח שלא יצטרך לעמוד בדין ולהוציא ממון מיד מי שחייב לו, חשוב נוגע מחמת אותה הנאה[176]. ריווח שיוכל לעמוד בדין – להוציא את ממונו[177], ויש אומרים אף לקיים בידו ממונו[178] - עם אדם נוח בדין, במקום עם אדם קשה בדין, חשוב נוגע[179], ויש ראשונים שכתבו שללשון שני בתלמוד, אינו חשוב נוגע[180]. ריווח הבא מאליו, כגון המעיד על דבר ומחמת כך נפסל מאליו עד שבא לחייבו, כגון שמעיד על משפחתו שהיא ממשפחת עבדים הפסולים לעדות[181], לדעת רב אחא נחלקו תנאים בדבר: לדעת רבי מאיר אינו חשוב נוגע, לפי שאינו מעיד אלא על משפחתו והוא ממילא נפסל[182], ואינו מעיד העדות משום עד זה[183], ולדעת חכמים אף על פי שעדותו על דבר אחר ונפסל זה מאליו, חשוב נוגע[184]. והלכה כחכמים[185].

הנאה שאינה ממון

הנאה שאינה ריווח ממון, יש שסוברים שחשוב נוגע[186], ויש סוברים שאינו חשוב נוגע[187], על הסוברים שיש חילוק בגדר הפסול בין הנאה של ממון להנאה שאינה של ממון, עי' לעיל[188]. וכן מצינו, שמניעת גנאי מעצמו שלא יאמרו שטעה בדין, חשוב נוגע לדעת הסוברים שהנאה שאינה ממון חשוב נוגע[189]. וכן דיינים המעידים על כשרותו של הדיין השלישי, שאם פסול הוא, גנאי הוא להם שישבו איתו בדין[190], יש ראשונים שכתבו שחשוב נוגע[191], שלדעתם גם בהנאה שאינה ממון חשוב נוגע[192]. וכן להסיר מעליו הגנאי שבנו המיר דתו, חשוב נוגע לדעתם[193], וכן דבר שגנאי אם לא יהיה בעיר, כגון מאור בית הכנסת, או ספרים של בית הכנסת, או תכריכי מת, חשובים בני העיר נוגעים בדבר[194]. וכן שיתעשרו עניים הסמוכים עליו, שהנאה היא לו שיתעשרו עניים הסמוכים עליו[195], ויש ראשונים שנראה מדבריהם, שאינו חשוב נוגע[196]. וכן מצינו, שהנאה שיתקיים רצונו חשוב נוגע לדעתם, כגון חבורת אנשים המחויבים למטרה מסוימת, ואחד מבני החבורה מעיד על אדם שהוא מכלל החבורה, שחשוב נוגע בעדות מפני טובת הנאה שיש לו בכך שיהיה בכלל החבורה ויתקיים רצונם[197], וכן חבורה שקבעו להנקם מאדם מסוים, ומעיד אחד מהחבורה על אדם שהוא מכלל החבורה, כי הנאה היא לו שמתקיים רצונם[198], וכן הנאה שיש לקהל חזן שקולו ערב, חשוב נוגע[199]. וכן דבר שיש לו ממנו תועלת שלא יחשב "לווה רשע ולא ישלם[200]" בעיני הבריות[201], כגון בעל חוב שאין לו ממה לשלם, ועל ידי עדותו יוכל לשלם חובו, שחשוב נוגע[202], יש שסוברים שחשוב נוגע אף על פי שאינה הנאה של ממון[203], ויש סוברים שאינו חשוב נוגע אלא מפני שמחמת שלא ירצה להקרא רשע כשיהיה לו יתר על מזונותיו בצמצום, יתנו לבעל חובו, וחשוב מניעה זו הנאת ממון[204]. קרובו של נרצח, או הנרבע באונס, שבודאי רוצה בחובתו של הרוצח או הרובע[205], יש ראשונים שסוברים שאינו חשוב נוגע[206], לפי שאינו ריווח ממון[207], ויש ראשונים שסוברים שחשוב נוגע[208], לפי שלדעתם, גם בהנאה שאינה של ממון חשוב נוגע[209]. ממון שאינו שלו אלא שיש לו בו טובת-הנאה*, כלומר שבידו ליתנו למי שירצה, לדעת הסוברים שטובת הנאה אינה ממון[210], יש שסוברים שאינו חשוב נוגע[211], לפי שלדעתם הנאה שאינה ממון לא חשוב נוגע[212], ויש שסוברים, שאף שטובת הנאה אינה ממון לסוברים כן, ההנאה שבידו ליתנו למי שירצה חשוב נוגע[213], שלדעתם גם הנאה שאינה ממון חשוב נוגע[214]. מניעה שלא יקרא גזלן בפני הבריות, כגון המעיד על קרקע שמכרה לאחר, שלא גזלה[215], יש שסוברים שחשוב נוגע[216], ויש ראשונים שנראה מדבריהם שאינו חשוב נוגע[217]. מניעה שלא יהיה לאדם תרעומת עליו, כגון מכר שלא באחריות, ובא המוכר להעיד שאינו גזול ושלא יצא המקח מיד הלוקח[218], נחלקו ראשונים, יש שסוברים שאינו חשוב נוגע[219], שלדעתם הנאה שאינה של ממון אינה חשובה נוגע[220], ויש שסוברים שחשוב נוגע[221], ויש סוברים, שחשוב נוגע מדרבנן[222]. קיום מצווה, יש שסוברים שחשוב הנאה לענין נוגע[223], ויש שסוברים שמצוות-לאו-להנות-ניתנו*[224], ואינו נחשב הנאה לענין נוגע[225]. הנאה שיש לעיר ספר תורה, חשוב נוגע גם לסוברים שהנאה שאינה של ממון אינו חשוב נוגע, לפי שבני עיר שאין בה ספר תורה, עניות גדולה היא זו[226].

הנאה עתידית

הנאה שאינה עתה בעולם, אלא תיהיה בעתיד - ואינה מזומנת עכשיו לבוא וצריך לבטוח שמא תבוא בעתיד[227] - כגון שעל ידי עדותו יוכל בעל חובו לגבות חובו, ואין לו הנאה בכך, מפני שאין לו עתה נכסים לשלם בהם חובו, ובעתיד יהיה לו נכסים – וגם אין לו הנאה עתה שלא יקרא לווה רשע ולא ישלם[228], כגון בחוב מחמת נזק[229], או שאין מקפיד להקרא כן, לסוברים כן[230] - כתבו ראשונים, שאינו נחשב נוגע[231], שדבר רחוק שישקר בשביל עושר עתידי[232], ויש שסוברים שחשוב נוגע[233]. ויש שכתבו, שנוגע שמעיד על רווח ממון שיש לו, שלדעתם פסול מהתורה[234], גם בהנאה עתידית חשוב נוגע, וכשמעיד על דבר של אחר ויש לו ריווח כתוצאה מכך, שלדעתם פסול מדרבנן[235], בהנאה עתידית אינו פסול[236]. על נוגע לאחר העדות עי' לעיל[237]. הנאה התלויה בדעת אחר, כגון תשלום אם יזכה חבירו בדין – שחשוב נוגע[238] – התלוי בדעת המשלם שאם ירצה לא ישלם, כתבו ראשונים, שחשוב כהנאה שתיהיה בעתיד, שלדעתם אינו חשוב נוגע, שהרי אין ההנאה מזומנת בשעת העדות, אלא צריך לבטוח בדעתו שישלם לו[239], ויש שסוברים, שכשהדבר ודאי שישלם לו, חשוב נוגע[240]. עד שיהיה לו מוניטין מחמת עדותו, כגון חוקר שאומנתו להביא ראיות לבית דין, יש מן האחרונים שכתבו שחשוב נוגע, ואינו כהנאה עתידית לפי שהמוניטין מזומן לו[241], ויש שסוברים שאינו חשוב נוגע, שאינו אלא כהנאה עתידית שאינו חשוב נוגע לדעתם[242].

ממון ציבורי

בן העיר, חשוב נוגע על דבר שהוא ממון העיר[243], שכולם שותפים בו[244], אפילו אינו נהנה ממנו, כגון שיש עוד מרחץ בעיר, חשוב נוגע[245]. וכן על דבר שנהנה ממנו, אפילו אינו שותף בממון[246], וכן חשוב נוגע על השתתתפות של אדם בדבר שבני העיר מחויבים בו, כגון השתתפות בבניית חומותיה[247], ובצדקה המיועדת לעניי העיר[248], ובמיסים[249], שהרי יש לו חלק באותו ממון[250]. על ספר תורה של העיר שכולם שותפים בו, אם אינו נהנה ממנו, כגון שיש ספר תורה אחר באותה עיר, יש מן האחרונים שסוברים, שאינו חשוב נוגע, לפי שאינו עומד אלא לשמיעה ואין בו הנאה גדולה, ועוד שמצוות-לאו-להנות-ניתנו*[251], ויש אחרונים שסוברים שספר תורה הרי הוא כשאר ממון העיר[252]. הדרים במדינה, כתבו אחרונים שחשובים נוגעים על הממשל שבמדינה, כגון על חברי הממשלה וסמכותם, או על נבחרי הציבור וסמכותם, שהרבה עיניני ממון ושאר צרכים תלוים בהם[253]. הסתלקות מהנאה בממון של בני העיר, אם הוא מעות שקונים בהם צרכי העיר, או שמשלמים בהם מיסי המלך, אם יתן מעות לצרכי העיר או למיסים כפי חלקו בממון זה, אינו נחשב נוגע[254]. ובדבר שנהנים בגופו, כגון מרחץ, ובית הכנסת, יש שסוברים, שמועיל שמסתלק מזכותו בממון[255] – על ידי שמקנה חלקו לשאר בני העיר[256] – ויש שסוברים, שאין מועיל שמסתלק מזכותו, שהרי ודאי יהנה מאותו ממון[257]. ספר-תורה* של העיר, לדעת הכל אין מועיל מה שמסתלק מזכותו, שהרי לשמיעה עומד[258], ומחויב לשמוע קריאת-התורה*[259] מספר תורה זה[260]. כשיש עוד ספר תורה בעיר, או עוד מרחץ בעיר - לסוברים שחשוב נוגע[261] - לדעת הכל מועיל שמסתלק מזכותו, שהרי יכול שלא להנות מאותו ספר תורה או אותו מרחץ[262]. על המנהג לקבל לעדות בני הקהל אף על פי שנוגעים בדבר, עי' לעיל[263].

מקבל שכר

הנוטל שכר מחבירו על מנת שיזכהו בדין, כתבו ראשונים שחשוב נוגע[264]. וכן שדכן, הנוטל שכר על השידוך, ונהוג שאם יתפרדו לא יטול שכרו, חשוב נוגע על הקידושין[265]. מסדר הקידושין, הנוטל שכר על סידור הקידושין, יש שסוברים שחשוב נוגע על עדות הקידושין[266], ויש שסוברים שאינו חשוב נוגע[267]. וכן מסדר הגט הנוטל שכר הרבה על סידור הגט, יש ראשונים שסוברים שחשוב נוגע על עדות הגט[268], ויש שנראה מדעתם שאינו חשוב נוגע[269]. הנוטל שכר על עדותו או דיניו, יש שסוברים, שאם נוטל יותר מכדי שכר טרחו בשביל שישתדל לדונו או להעידו יפה, חשוב נוגע[270], ויש שסוברים שאינו חשוב נוגע, שלדעתם פסול נוגע הוא מפני שחשוב מעיד על עצמו כשיש לו הנאה בעדות[271], והנוטל שכר אינו מעיד על עצמו לפי שאין לו ריווח מהנידון של העדות עצמה[272]. ויש שסוברים, שחשוב נוגע מדרבנן, לפי שלדעתם המעיד על דבר שאין לו בו הנאה, אלא שגורם לדבר אחר שיש לו ממנו הנאה, אינו נוגע אלא מדרבנן, והנוטל שכר על עדותו[273], אין לו הנאה בנידון עצמו אלא כתוצאה מממנו[274]. על הנוטל שכר לדון שדיניו בטלים משום קנס שקנסוהו חכמים, ע"ע בית דין[275], וע' עדות. העושה חסד עם העד קודם עדותו, כגון שפטרו לפנים משורת הדין מחוב שהיה חייב לו, יש ראשונים שסוברים שחשוב הוא כנוגע בעדות[276], ויש ראשונים שסוברים שאינו נוגע[277], שאין עד נעשה נוגע מפני שעשה לו טובה[278].

חבר וקרוב

מי שדעתו קרובה אצל חבירו, ויש לו הנאה בזכותו, כתבו ראשונים, שאינו חשוב נוגע מחמת זה[279]. משרתו הנמצא עמו בבית ויש לו הנאה בזכותו, שהרי נהנה עמו יחד, יש סוברים שחשוב נוגע[280], ויש סוברים שהרי הוא כחבירו אוהבו שאינו חשוב נוגע[281]. שונא הרודף אחרי אדם ומבקש להתנקם בו, יש אחרונים שסוברים שהנרדף חשוב נוגע, ואין לך נוגע גדול ממנו[282], ויש שסוברים שאינו חשוב נוגע[283]. קרוב של מי שיש לו הנאה בדבר, כתבו אחרונים שאינו חשוב נוגע, שלא מצינו שפסלה תורה קרוב* אלא מגזירת מלך[284], אבל אינו חשוד לשקר בשביל קרובו[285], ויש מן האחרונים שנראה בדעתם, שחשוב נוגע מפני ההנאה שיש לקרובו[286].

מי שהדבר באחריותו

אפוטרופוס, על הממון שהוא אפוטרופוס עליו – כשאינו מקבל חלק בממון – אינו חשוב נוגע[287], וכן גזבר של צדקה על ממון הצדקה - כשאינו מקבל חלק בממון - אינו חשוב נוגע[288]. מורשה, כלומר מי שיש לו הרשאה* לדון בבית דין במקום הבעל-דין*[289], על ממון המורשה - ואין לו אפשרות ליטול חלק בממון[290], או כשאינו מקבל שכר אם יזכה בדין[291] - אינו חשוב נוגע[292]. דיינים המעידים לקיים את פסק דינם, אינם חשובים נוגעים בדבר[293]. עד המעיד לקיים דבריו הראשונים שהעיד, כגון עדות שנגבית בבית דין שלא כדין, ובא להעיד שוב כדין, כתבו אחרונים שחשוב נוגע[294], ויש שסוברים שאינו חשוב נוגע[295].

ספק הנאה

כשהמעיד אינו יודע בודאות שתבוא לו הנאה מעדותו, אינו חשוב נוגע אלא בדבר שדרך בני אדם לחוש להם במשאם ומתנם[296], כגון מלוה המעיד לקיים קרקע ביד הלוה ויש ללווה קרקע אחרת כדי חובו, אף על פי שאפשר שיבוא בעל חוב אחר ויגבה את הקרקע האחרת ולא יהיה לו ממה לגבות חובו, אינו חשוב נוגע[297], לפי שכשיש קרקע ביד הלוה לאחריות החוב, אין דרך בני אדם לחוש במשאם ומתנם שמא לא תהיה הקרקע ביד הלווה לפרעון החוב[298]. וכן לוקח קרקע באחריות, המעיד לקיים קרקע שביד המוכר ויש למוכר קרקע אחרת כדי אחריותו, אף על פי שאפשר שמא הקרקע האחרת גזולה היא או שמא יטרוף בעל חוב אותה ולא יהיה ממה לגבות אחריותו, אינו נוגע[299], לפי שכשיש קרקע ביד המוכר לאחריות המקח, אין דרך בני אדם לחוש במשאם ומתנם שמא לא תהיה הקרקע ביד הלווה לפרעון החוב[300], ואם אין אין ביד המוכר קרקע אחרת כדי אחריותו, חשוב הלוקח נוגע[301], שכן דרך בני אדם הקונים שדה באחריות, לחוש לקיום קרקע ביד המוכר שתהא כדי אחריותו[302]. על ספק נוגע, עי' להלן[303].

לפסול עד או דיין המחייב אותו

לפסול עד הבא לחייב אותו, כגון שמעיד עליו שהוא גזלן* הפסול לעדות[304], או שהוא קרוב* הפסול לעדות[305], אם בלעדי אותו העד לא יתחייב בדין, חשוב נוגע[306], ואם גם בלעדי העד יוכל להתחייב בדין, אינו חשוב נוגע, כגון שיש שני כיתי עדים המחייבים אותו, והוא בא לפסול אחת מהם, אינו חשוב נוגע, שגם כשאחת פסולה תועיל השניה לחייבו[307], אמר בעל דינו שיש לו שני כיתי עדים, ובאה רק כת אחת, לדעת הסוברים שהאומר שיש לו שני כיתי עדים, אינו צריך לברר דבריו ולהביא גם את השניים האחרים[308], יש ראשונים שסוברים בדעת תנאים שחשוב נוגע, מאחר שאינו צריך להביא את הכת השניה, ויכול עתה לומר אין לי עוד עדים[309], ומעלה בדעתו שאין לחבירו כת אחרת[310], ויש ראשונים שסוברים בדעת תנאים שאינו חשוב נוגע, מאחר שיכול להביא את הכת השניה[311]. והלכה שחשוב נוגע[312]. ולדעת הסוברים שצריך לברר דבריו ולהביא גם את הכת השניה[313], יש שסוברים שאינו חשוב נוגע, שהרי הכת השנייה לבדה תועיל לחייבו[314], ויש שסוברים שחשוב נוגע, שחוששין שמא הכת השניה תהיה פסולה[315]. ולדעת הסוברים שצריך לברר דבריו, ולהביא שתי כיתי עדים כשרים[316], חשוב נוגע, לפי שכשפוסל כת אחת, לא תועיל הכת השניה לחייבו[317]. לפסול דיין שברר חבירו בעל דינו בזבל"א*, כתבו ראשונים, שדינו כלפסול עד, וחשוב נוגע[318], ויש שסוברים, שאינו חשוב נוגע, לפי שיכול חבירו לברור לו דיין אחר[319].

באיסורים

עד אחד

עד-אחד* הנאמן באיסורים[320], הנוגע בעדות, כתבו ראשונים שנאמן[321], אף על פי שיש בו ריווח ממון[322], ויש שנסתפקו אם נאמן[323]. בעדות-אשה* להתירה לבעלה, ובקינוי וסתירה שנאמן בהם עד אחד[324], יש שסוברים שכשם שנאמנים בהם פסולי עדות כגון קרוב או אשה[325], כך נאמן בהם נוגע[326]. ויש שסוברים שנוגע פסול בעדות אשה[327], שיש חשש שמשקר[328], ובדעת הסוברים שפסול נוגע הוא מדרבנן[329], כתבו אחרונים, שכשם שנאמנים גזלן ורשע בעדות אשה מדרבנן[330], כך נוגע נאמן בעדות אשה[331]. על דעת אחרונים שסוברים, שבעדות אשה להתירה לבעלה, לסוברים שנאמן משום מלתא-דעבידא-לאגלויי*, אינו פסול, עי' להלן[332].

הוראה

בהוראה, אף על פי שהוא נוגע כגון להורות לעצמו, סומכים על ההוראה[333], וכן כתבו ראשונים שאדם מורה על כתמים* של אשתו לטהרה[334], ויש שסוברים שאינו נאמן אלא כשלא הוחזק האיסור, מפני שנאמן כעד-אחד* נאמן באיסורים אף על פי שהוא נוגע[335], אבל כשהוחזק האיסור, שעד אחד אינו נאמן בו לסוברים כן[336], כשמורה לעצמו, אין סומכים על הוראתו[337]. ויש ראשונים שנראה מדבריהם, שלשעצמו אין אדם מורה, אבל מורה לאשתו ולקרוביו[338]. ויש שנסתפקו אם נוגע כשר להורות[339].

שמועה בהלכה

להעיד על שמועה ששמע בדבר הלכה – ואין בעל השמועה קיים[340] - כשהיה נוגע בדבר, כגון שנעשה מעשה הנוגע אליו, אין סומכים על שמועתו[341]. ויש שסוברים, שגם כשהורה הוראה ומביא שמועה לקיים הוראתו, חשוב כנוגע בדבר[342]. המדמה דבר מתוך דין ידוע - ואין הדמיון פשוט בעיני כל[343] - יש שסוברים שגם בזה אין סומכים עליו[344], ויש שסוברים, שסומכים עליו, מאחר שמביא ראיה ועיקר לדבריו[345].

נדר ראית בכור ונגע

על התרת-נדרים* של עצמו, שאין אדם מתיר נדרי עצמו, ע"ע התרת נדרים[346], נראה מדברי ראשונים שהוא משום נוגע[347]. על התרת בכור מפני מומו, שאין אדם מתיר בכור של עצמו[348], כתבו אחרונים, מפני שחשוב כהתרת נדרים שלא התירו אלא ביחיד מומחה[349], ולפיכך אין סומכין עליו בשל עצמו[350]. על ראית נגעים*, שאין אדם רואה נגעי עצמו[351], כתבו אחרונים שהוא מפני שחשוב כריבים – כלומר דיני ממונות – שאין אדם מעיד בו לעצמו[352], שהרי הוקשו נגעים לריבים[353].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' להלן.
  2. ↑ עי' ב"ב מג א; רמב"ם עדות פט"ו ה"א ופט"ז ה"ד; טוש"ע חו"מ ז יב, לז א.
  3. ↑ עי' ב"ב מד א, על שותף המעיד על ממון השותפות, ור"י מיגאש שם מ ב; עי' מאירי שם מג א; עי' ריב"ש סי' שלט; עי' מרדכי סנהדרין אות תרצג. עי' קצוה"ח סי' לז ס"ק ה, ואבני מילואים סי' לה ס"ק א, ונובי"ק אה"ע סי' כז, שהמעיד על ממונו פסולו משום נוגע, ועי' ציון 8, ועי' ציון 243 על עדות בן העיר החשוב שותף בממון בני העיר, שפסולו משום נוגע, ועי' רשב"א ב"ב שם, וריטב"א ב"ב שם (אמנם עי' רמב"ם עדות פט"ו ט"ז, שלא הוזכר לשון "נוגע" על אופן זה) ומד' ראשונים אלו לכאורה משמע, שהמעיד על ממונו, אינו פסול משום "בעל דבר" אלא משום נוגע, וע"ע עדות שיש פוסלים משום "בעל דבר" (ועי' ציון 7), ולכאורה אף לדבריהם שפסולו משום נוגע, אינו אלא באופן שאינו שאינו בעל-דין*, כגון שאינו תובע או נתבע באותו הנידון שבא להעיד עליו, אלא שמעיד לשותפו שנתבע באותו ממון, וממילא מעיד על ריווח ממון שיש לו.
  4. ↑ עי' ב"ב מה א, ולהלן ציון 161 ואילך.
  5. ↑ ציונים 19, 27.
  6. ↑ ציון 30 ואילך.
  7. ↑ עי' רשב"א ב"ב מד א; עי' ריטב"א שם, וקידושין מג ב; עי' ר"א אב"ד שבשו"ת חכמי פרובינציה סי' ה; עי' שו"ת הרא"ש כלל ו סי' טו כא; עי' ריב"ש סי' פב. ועי' ציון 3, ד' רשב"א וריטב"א, שעדות בן העיר החשוב שותף בממון בני העיר, פסולו מטעם נוגע, ולכאורה סותר לדבריהם שבציון זה שהמעיד על ממונו חשוב "בעל דבר" ופסול משום כך. (אמנם עי' שיעורי ר' שמואל שם, שממון בני העיר שהוא רכוש ציבורי, אינו שותף גמור, ואין בן העיר חשוב בעל דבר). ולכאורה לד' הסוברים, שהמעיד על ריווח ממון שיש לו, פסולו מטעם נוגע (עי' לעיל ציון 3), אין פסולו משום "בעל דבר",
  8. ↑ נמוק"י ב"ב מג; מהריב"ל שם בלשון ראשון; סמ"ע סי' לז ס"ק א; ש"ך שם ס"ק א. ועי' נובי"ק אה"ע סי' כ"ז, שגם המעיד על דבר שלו, פסולו רק מפני שחשוד לשקר, ועי' ציונים 3, 7. ולכאורה טעם זה שייך גם לפסול הנוגע לדון.
  9. ↑ שיעורי ר"ש רוזובסקי מכות ב ב אות צא. ועי' רשב"א ור"ן קידושין מג ב, שנוגע בעדות קידושין ה"ה ספק קידושין, ופסק כן שו"ע אה"ע לה ב, וביש"ש קידושין פ"ב סי' ג, הקשה, מדוע חשוב ספק קידושין, ועי' ח"מ שם ס"ק ג שיישב, ומ' מדברי יש"ש וח"מ שנוגע פסול בודאי ולא בתורת ספק. אמנם לכאורה לס' שגזלן הפסול לעדות, פסולו רק בתורת ספק שמא משקר (ע"ע פסולי עדות) לכאורה גם נוגע לסוברים שפסולו משום חשש שקר, פסולו יהיה בתורת ספק. ועי' ציון 127 ואילך, על ספק נוגע.
  10. ↑ ע"ע קרוב אצל עצמו ציון 14 ד' הסוברים כן. על גדר הדבר, ועל החילוק בין עד פסול למי שאינו בן עדות, ע"ע הנ"ל ציון 11 ואילך.
  11. ↑ ר"י מיגש ב"ב מה א; רבוותא ברמב"ן ב"ב מג א; עי' תשו' הר"א אב"ד הובא בתשו' חכמי פרובינציה חו"מ סי' לח; שו"ת הריב"ש סי' קסט וסי' קצה. ויל"ע אם מטעם זה נוגע לא יהיה חשוב דיין, שה"ה כדן לעצמו.
  12. ↑ ע"ע אדם קרוב אצל עצמו ציון 34.
  13. ↑ ריב"ש שם. וע"ש שמה שמצינו שאין אדם קרוב אצל ממונו, היינו כשאין לו הנאה בכך.
  14. ↑ עי' רשב"א ב"ב מג א; עי' תומים סי' לו ס"ק ה, בדעת ראב"ד ורא"ש. ועי' סה"ת שער נא ח"ד סימן ט, ושו"ת הרא"ש כלל ג סי' יג, שיש בנוגע דין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, והרי מי שאינו בן עדות אין אומרים בו עדות שבטלה (ע"ע עדות שבטלה מקצתה), ועי' ציון 103. ועי' ריטב"א קידושין מג ב, שנוגע חשוב עד (אלא שלדעתו המעיד על ריווח ממון שיש לו, חשוב "בעל דבר", עי' לעיל ציון 7, ואינו חשוב עד).
  15. ↑ עי' סנהדרין כז ב, ורמב"ם עדות פי"ג ה"א.
  16. ↑ עי' ירושלמי סנהדרין פ"ג ה"ט, ורמב"ם שם פט"ז ה"ד.
  17. ↑ ע"ע אדם קרוב אצל עצמו.
  18. ↑ רבינו יונה ב"ב מה א; מהריב"ל ח"א סי' יט בלשון שני; מהר"ם לובלין ב"ב מד א; לבוש חו"מ לז א. ועי' נתיה"מ סי' לד סק"א, שאע"פ שאין אדם קרוב אצל ממונו (ע"ע אדם קרוב אצל עצמו ציון 34), היינו דווקא כשמעיד לחייב שורו סקילה, אבל כשיש לו ריווח חשוב מעיד על עצמו. ולטעם זה נוגע פסול לדון, שהרי קרוב פסול לדון, עי' רמב"ם עדות פט"ז ה"ד.
  19. ↑ עי' קצוה"ח סי' לז ס"ק ה, ועי' ציון 27, שלדעתו המעיד על ריווח ממון שיש לו פסולו מהתורה, והמעיד על דבר הגורם ריווח, פסולו מדרבנן. ועי' ריטב"א קדושין שם, שגם חילק בין המעיד על דבר הגורם ריווח ממון לבין המעיד על ריווח ממון שיש לו, אלא שס' שהמעיד על רווח ממון שיש לו, חשוב "בעל דבר", ואינו חשוב עד, והמעיד על דבר הגורם ריווח, חשוב נוגע וחשוב עד פסול, ועי' ציון 14.
  20. ↑ עי' ציון 187.
  21. ↑ קובץ שיעורים כתובות אות נז.
  22. ↑ ציון 27 אם פסולו מהתורה או מדרבנן, וציון 30 ואילך על נוגע לחובתו, וציון 81 ואילך על נוגע שהוכשר, וציון 90 ואילך בפלגינן דיבורא, וציון 103 בעדות שבטלה מקצתה, וציון 50 על נוגע לדבריו, וציון 59 על נוגע שידוע שדבריו אמת, וציון 236 על הנאה עתידית, וציון 273 על הנוטל שכר להעיד.
  23. ↑ עי' משאת בנימין סי' צח; עי' מהריב"ל ח"א סי' יט; שו"ת פנ"י ח"ב סי' סד.
  24. ↑ עי' חלקת מחוקק סי' לה סק"ג; עי' מוצל מאש סי' מז.
  25. ↑ עי' ציון 19.
  26. ↑ עי' ציון 19.
  27. ↑ קצוה"ח סי' לז ס"ק ה.
  28. ↑ עי' ציון 8.
  29. ↑ עי' ציון 11 ואילך.
  30. ↑ עי' רשב"א ב"ב מג ב; עי' ר"ן שם; עליות דרבינו יונה מה א; נמוק"י ב"ב מג.
  31. ↑ עי' ציון 8.
  32. ↑ סמ"ע סי' לז ס"ק א; ש"ך שם ס"ק א.
  33. ↑ עליות דרבינו יונה שם.
  34. ↑ ע"ע קרוב.
  35. ↑ ש"ך שם. ועי' עליות דרבינו יונה שם.
  36. ↑ עי' תשו' הרא"ש כלל ו סי' כא, ותומים סי' לז ב"ק כא בדעתו.
  37. ↑ עי' ציון 17.
  38. ↑ עי' מהריב"ל ח"א סי' יט; עי' קצוה"ח סי' לז ס"ק ט. ועי' חכמת שלמה סי' לז ס"ק א, שכתב בדעת ראשונים הנ"ל, שהטעם שנוגע פסול להעיד לחובתו משום שכל שפסול להעיד בדבר לזכות פסול גם להעיד בו לחובה, שעדות שבטלה לענין זכות בטלה גם לענין חובה, וע"ש שבבע"ד שאין בו דין עדות שבטלה מקצתה (ע"ע עדות שבטלה מקצתה) כשר להעיד לחובה, וע"ע עדות.
  39. ↑ עי' רש"י כתובות כב א ד"ה גלוי. ועי' תוס' שם ד"ה תרי. ועי' ערוך לנר סנהדרין כג ב, שיש אופנים שיחוס אינו עשוי להתברר, ועי' ציון 181 ואילך.
  40. ↑ רש"י שם ע"פ גמ' שם; פסקי רי"ד שם. ועי' ריטב"א שם, שאין החשש בגמ' שם משום שקר, אלא משום דמיון, ועי' נהור שרגא שם, שלדעתו אין ראיה לנוגע. ועי' רמב"ם עדות פ"ו ה"ז, וכס"מ שם, שנידון הסוגיא אינו משום שבדבר העשוי להתגלות נאמן. ולדעת הס' שנוגע אין פסולו משום חשש שקר, לכאורה גם בדבר העשוי להתגלות אינו נאמן.
  41. ↑ רי"ד שם.
  42. ↑ עי' ציון 8. קובץ שיעורים כתובות אות נז.
  43. ↑ ע"ע עדות אשה.
  44. ↑ עי' ציון 8. ולדעת הסוברים שפסולו משום קרוב (עי' ציון 18), נאמן לעדות אשה שהקרוב והאשה עצמה נאמנים בה (ע"ע עדות אשה).
  45. ↑ נובי"ק אה"ע סי' כז. ועי' ציונים 320 ואילך, 324 ואילך, עוד טעמים להאמין נוגע בעדות אשה.
  46. ↑ עי' קידושין מג ב.
  47. ↑ עי' ציון 19.
  48. ↑ עי' ציון 19.
  49. ↑ קה"י קידושין סי' מא, וב"ב סי' יט, ע"פ ריטב"א ור"ן כתובות פה א.
  50. ↑ ריטב"א כתובות פד ב, וחידושי ר"ש שקופ ב"ב סי' יג בדעתו; עי' קצוה"ח סי' לב ס"ק ב. ועי' רשב"א ור"ן שם, שהשומר המעיד על תפיסת הבע"ח, ונפטר בזה מחיובו, חשוב בעל דבר, ולדעתם אין ראיה לדין נוגע, עי' ציון 7. ועי' קצוה"ח סי' קכא ס"ק ד, שפירש הסוגיא באופ"א.
  51. ↑ עי' ציון 18.
  52. ↑ ע"ע עדות. חי' ר"ש שקופ שם. ועי' ציון 54.
  53. ↑ עי' ציון 8.
  54. ↑ חידושי הרי"מ על חו"מ סי' לו ס"א.
  55. ↑ ציון 87 ואילך.
  56. ↑ עי' ציון 8.
  57. ↑ עי' ציון 18.
  58. ↑ נתיה"מ סי' לז ס"ק א, ע"פ ב"ב קנט א. וע"ע פסולי עדות.
  59. ↑ עי' סמ"ע סי' סו ס"ק נד, וש"ך שם ס"ק עב; עי' נובי"ק אה"ע סי' כז.
  60. ↑ עי' ציון 8.
  61. ↑ רעק"א חו"מ סי' סו.
  62. ↑ קצוה"ח שם ס"ק כה; נתיה"מ שם ס"ק ל.
  63. ↑ עי' ציון 18.
  64. ↑ ע"ע קרוב. עי' רעק"א שם.
  65. ↑ עי' אור החיים במדבר יד י. וכ"מ מכך שלא הוזכר בפוסקים, שדיין נוגע שאינו חשוד לשקר, אינו פסול, ועי' בשמרו משפט (שלזינגר) עמוד יב. ולס' שפסול נוגע משום קרוב (עי' ציון 18) אף משה ואהרון פסולים, ע"ע קרוב, ועי' ראשונים ואחרונים שבציון 68.
  66. ↑ עי' ציון 8.
  67. ↑ תשובות והנהגות כרך ג סימן תלב. ועי' אמונה ובטחון פ"ג.
  68. ↑ ספר הזכרון (טייב) מערכת נ. ועי' תרוה"ד סי' שח, ומהר"ם ב"ב מד א, ושו"מ קמא ח"ב סי' קמד, ויד המלך הל' גזילה פי"ג ה"ה, ודברי מלכיאל ח"ה סי' רסד אות יב, שמ' מדבריהם, שרק אם פסול נוגע משום קרוב, משה ואהרון אינם נאמנים בנוגע.
  69. ↑ ע"ע שבועת היסת.
  70. ↑ ע"ע קרוב.
  71. ↑ תרוה"ד סי' שח; רמ"א חו"מ עה כג. ועי' תרוה"ד שם: וה"ה כבעל-דין עצמו שאין לסמוך על עדותו, ולכאורה דעתו כסוברים שפסול נוגע משום שאינו חשוב עד, עי' ציון 8, ועי' שו"מ קמא ח"ב סי' קמד.
  72. ↑ ע"ע עדות.
  73. ↑ עי' רשב"א קידושין מג ב, וע"ש בשם ירושלמי; עי' ר"ן שם. (וע"ש, שחשוב ספק קידושין, וצריכה גט, ועי' יש"ש קידושין פ"ב ס"ג, שהקשה שמאחר שחשוב נוגע, מדוע הוא ספק קידושין, ועי' חלקת מחוקק סי' לה ס"ק ג מדוע חשוב ספק קידושין)
  74. ↑ עי' ציון 84 דעת הסוברים כן.
  75. ↑ מאירי שם בשם גדולי הדורות (ולכאורה כוונתו לרמב"ם אישות פ"ג הט"ז, ששליח הקידושין נעשה עד לקידושין, ועי' ר"ן שם, שמ' מדבריו שגם בקידושי כסף שחשוב נוגע, ועי' קהילות יעקב קידושין סי' מא בדעת הרמב"ם) וע"ש שמשמע, שנחלקו בזה ר' בון ור' יוסי בירושלמי קידושין פ"ב ה"א; עי' ח"מ סי' לה ס"ק ג; אגרו"מ אה"ע ח"ב סי' כו ענף ה. ועי' מאירי שם שמשמע, שבכל עדות על איסור, יש לחשוש לאיסור גם קודם שהסתלקו, מכיוון שיכולים להסתלק ויהיו נאמנים, ועי' ח"מ שם. ועי' רבינו ירוחם תא"ו נתיב כב ח"ג דעת יש מן הגדולים. ועי' חלקת מחוקק שם, בתירוץ ראשון.
  76. ↑ עי' ציון 8.
  77. ↑ שו"ת משנה הלכות ח"ו סי' רסד.
  78. ↑ עי' ציון 14.
  79. ↑ עי' ציון 11.
  80. ↑ עי' ב"ב מג א.
  81. ↑ עי' ב"ב קכח א.
  82. ↑ הגה"מ הל' עדות פט"ז ה"א, בשם רבינו ברוך.
  83. ↑ עי' ציון 11.
  84. ↑ רמב"ן ב"ב מג א בשם הראב"ד.
  85. ↑ רמב"ן שם.
  86. ↑ סמ"ע סי' לג ס"ק כג.
  87. ↑ נובי"ק אה"ז סי' כז.
  88. ↑ ע"ע גזלן; בעדות, בשבועה.
  89. ↑ ע"ע פלגינן דבורא.
  90. ↑ עי' ריב"ש סי' שלט.
  91. ↑ ע"ע הנ"ל.
  92. ↑ עי' ציון 11.
  93. ↑ עי' ריב"ש שם; שו"ת הריטב"א סי' נב.
  94. ↑ עי' ציון 14.
  95. ↑ שו"ת הרא"ש כלל ג סי' יג; עי' רשב"א ב"ב מד א.
  96. ↑ מרדכי
  97. ↑ ש"ך חו"מ סי' לד ס"ק כח.
  98. ↑ עי' ציון 8.
  99. ↑ עי' ציון 11.
  100. ↑ ריב"ש סי' קצח. וע"ש סי' קצה ב"בעל דבר" שאינו מבטל שאר העדות.
  101. ↑ ע"ע עדות שבטלה מקצתה.
  102. ↑ עי' ציון 14.
  103. ↑ סה"ת שער נא ח"ד סימן ט; שו"ת הרא"ש כלל ג סי' יג; עי' רשב"א ב"ב מד א; עי' רמ"א חו"מ סי' לו ס"א, וש"ך שם ס"ק טו בדעתו. ועי' תומים סי' לו ס"ק ה.
  104. ↑ עי' ציון 8.
  105. ↑ נובי"ק אה"ע סי' כז; חידושי הרי"מ על שו"ע חו"מ סי' לו ס"א. ועי' ציון 59 ואלך על נוגע שידוע שדבריו אמת.
  106. ↑ עי' ציון 307.
  107. ↑ עי' מסקנת הגמ' סנהדרין כג ב. ועי' רש"י שם ד"ה נמצאת בלשון שני, ומהרש"א שם, שדווקא כשהגיעו שתי הכיתות לפנינו ולא ידענו מפסולם בשעת עדותו, אבל אם אין הכת השניה לפנינו, וכשהגיעה לפנינו, נפסלה, חוששים שידע מפסולה של כת שניה, ומתחילה היה נוגע, ועי' חכמת שלמה שם.
  108. ↑ רש"י שם, וד"ה כבר.
  109. ↑ שיעורי ר' דוד שם. וע"ש, שבין אם פסול נוגע משום חשש משקר או משום שאדם קרוב אצל עצמו (עי' ציון 8 ואילך) כשאינו יודע מנגיעתו אינו חשוב נוגע.
  110. ↑ עי' בעל התרומות דלהלן.
  111. ↑ עי' שו"ת ריטב"א דלהלן.
  112. ↑ עי' בעל התרומות שער נא ח"ה סי' א, הובא טוש"ע חו"מ סי' סו סכ"א, ועי' ב"ח ופרישה שם בדעתו; שו"ת ריטב"א סי' קסז; ריב"ש סי' רי.
  113. ↑ שו"ת ריטב"א שם. ועי' ב"ח ופרישה שם.
  114. ↑ ציון 219.
  115. ↑ ע"ע עדות. רשב"א מג א בלשון ראשון; ר"ן שם.
  116. ↑ רשב"א שם בלשון שני.
  117. ↑ ציון 72 ואילך.
  118. ↑ עי' ב"ב מג א.
  119. ↑ עי' ב"ב שם.
  120. ↑ עי' רשב"ם שם ד"ה והתניא; רשב"א שם; שיטמ"ק שם.
  121. ↑ ע"ע קרוב.
  122. ↑ עי' ריטב"א ב"מ יד א בשם יש שכתבו; מחנ"א עדות סי' א; רעק"א חו"מ סי' לז ס"ג ד"ה בש"ך. ולדעת הס' שנוגע פסול מטעם קרוב, שמחמת שיש לו הנאה בדבר חשוב כמעיד על עצמו, ואדם קרוב אצל עצמו (עי' ציון 18) לכאורה גם קרובו פסול להעיד, שחשוב כמעיד על קרובו.
  123. ↑ עי' שער משפט סי' קכג ס"ק י, שהרי קרוב פסול בין לזכות ובין לחובה. ועי' ציון 286.
  124. ↑ ציון 186 187.
  125. ↑ שו"ת רשב"א ח"ב סי' פא; תומים סי' לז ס"ק ד, והובא בנתיה"מ שם ס"ק ח. ועי' רשב"א וריטב"א ב"ב מג א, שקרובי בני העיר פסולים להעיד על בני העיר, משום שנוגעים בעדותם לקרוביהם, ועי' תוס' ב"ק ח ב ד"ה דינא, שקרובי מוכר פסול להעיד לקונה כשלמוכר יש ריווח ממון. ועי' שו"ת הרשב"א שם, שגם המעיד בדבר שיש בו הפסד ממון לקרובו, ה"ה בכלל המעיד על קרובו שפסול לעדות.
  126. ↑ 286.
  127. ↑ עי' להלן. ומשמע שפסולו בתורת ודאי, ואינו כספק בדין אם חשוב נוגע, שחשוב ספק נוגע, עי' להלן ציון 144.
  128. ↑ עי' רמב"ם עדות פט"ז ה"ד; שו"ע חו"מ לז כא. ועי' להלן.
  129. ↑ ע"ע אחריות.
  130. ↑ ב"ב מד א, ועי' ציון 202.
  131. ↑ תוס' ב"ב מו ב ד"ה לוקח; רמב"ן שם; רשב"א שם.
  132. ↑ רשב"א ב"ב מה א, בשם ראב"ד; עליות דרבינו יונה שם, ושם מו ב בשם י"א. ועי' רמב"ן שם בשם ראב"ד.
  133. ↑ רשב"א שם, בשם הראב"ד.
  134. ↑ ע"ע אחריות ציון 8.
  135. ↑ ע"ע אגב ציון 32 ואילך.
  136. ↑ עי' ב"ב מה ב; רמב"ם עדות פט"ז ה"ד; טוש"ע חו"מ לז טז.
  137. ↑ ע"ע דבר שלא בא לעולם ציון 75 ואילך.
  138. ↑ עי' ב"ב מג ב.
  139. ↑ עי' ב"ב שם, ונמוק"י שם.
  140. ↑ עי' ציון 202.
  141. ↑ סמ"ע סי' לז ס"ק כד.
  142. ↑ ש"ך שם ס"ק יא.
  143. ↑ ציון 296 ואילך.
  144. ↑ עליות דרבינו יונה ב"ב מג ב.
  145. ↑ עי' ציון 112 ואילך.
  146. ↑ עי' יבמות כד ב, ועי' ריב"ש דלהלן.
  147. ↑ עי' ריב"ש סי' תצח. וע"ש שבדבר שאין פסול נוגע, כגון באיסורין, עי' ציון 320 ואילך, אין איסור מפני חשד.
  148. ↑ חולין מד ב, ותוס' שם ד"ה וכן.
  149. ↑ רש"י שם ד"ה הרחק. ועי' גמ' שם, שבדבר ששומתו קבועה, אין חשד זה.
  150. ↑ אבות דר"נ פ"ב ה"ב.
  151. ↑ עי' ציון 243 ואילך.
  152. ↑ שו"ת הרא"ש כלל ה סי' ד; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תתיא; שו"ע חו"מ לז כב, וע"ש ז יב.
  153. ↑ שו"ת הרשב"א שם.
  154. ↑ שב יעקב חו"מ סי' ח.
  155. ↑ שו"ע שם.
  156. ↑ פתחי תשובה סי' יז ס"ק יד.
  157. ↑ עי' פ"ת חו"מ סי' ז ס"ק כט, בשם שו"ת שארית יוסף סי' יא.
  158. ↑ עי' להלן ציונים 164 ו166.
  159. ↑ עי' להלן ציון 165.
  160. ↑ עי' להלן ציון 264. וע"ש שי"ס שהמקבל שכר על עדותו, גם חשוב נוגע.
  161. ↑ עי' להלן.
  162. ↑ עי' רמב"ם עדות פט"ו ה"ה, ופט"ז ה"ד.
  163. ↑ עי' רמב"ם עדות פט"ז ה"ד; עי' שו"ע חו"מ לז כא.
  164. ↑ ב"ב מו ב; טוש"ע חו"מ סי' לז סי"ג. ועי' עליות דרבינו יונה שם, שאע"פ שיש בידו מטלטלים שיכול לגבות ממנו חובו, אינו סומך אלא על הקרקע.
  165. ↑ ב"ב שם; רמב"ם עדות פט"ו ה"ו; טוש"ע שם. וע"ש, שערב* קבלן, שיכול המלוה לגבות ממנו אע"פ שיש ללוה קרקע כדי החוב (ע"ע ערב) י"ס שאע"פ שיש ביד הלוה קרקע אחרת, חשוב נוגע, מפני שחפץ שיהיה ביד הלווה שתי קרקעות שיוכל לגבות ממנו ברווחה, ומפני זה לא יבוא לגבות ממנו.
  166. ↑ ב"ב שם; רמב"ם שם ה"ה; טוש"ע שם ס"ב.
  167. ↑ ציון 94 ואילך.
  168. ↑ ציונים 19, 27.
  169. ↑ תוס' ב"ב מז א ד"ה קבלן בלשון ראשון; רא"ש שם פ"ג סי' מט. טור שם.
  170. ↑ רא"ש שם.
  171. ↑ עי' תוס' שם בלשון שני, וב"ח חו"מ סי' לז סי"ג בדעתם. ועי' ב"י שם בדעת תוס'.
  172. ↑ ע"ע.
  173. ↑ יד רמ"ה ב"ב מו ב.
  174. ↑ עי' רשב"ם ב"ב שם ד"ה דליכא, וטור חו"מ סי' לז ס"ב בדעתו. ועי' פרישה שם שלא מוכרח שדעת רשב"ם כן.
  175. ↑ כסף הקדשים סי' יז ס"א.
  176. ↑ עי' תוס' שם ד"ה קבלן.
  177. ↑ עי' ש"ך חו"מ סי' קכג ס"ק כד. וע"ש שכשעומד לדין על חיוב ממון, אינו חשוב נוגע כעומד בדין עם אדם נוח.
  178. ↑ עי' שער משפט סי' לז ס"ק ה, בדעת בעל התרומות שער נא ח"ד ס"ט, וטור סו כב. ועי' נובי"ת סי' י שפי' ד' בעה"ת וטור באופ"א.
  179. ↑ עי' ב"ב מג ב. ועי' להלן ציון 139.
  180. ↑ עליות דרבינו יונה ב"ב מג ב.
  181. ↑ ע"ע עדות.
  182. ↑ סנהדרין שם.
  183. ↑ רש"י שם ד"ה אמשפחה.
  184. ↑ סנהדרין שם, ויד רמ"ה שם. ועי' ציון 41, שעדות על יחוס, אין בה פסול נוגע, מפני שהדבר עשוי להתברר, ועי' ערוך לנר שם, שיש אופנים שיחוס אינו עשוי להתברר.
  185. ↑ יד רמ"ה שם; עי' טוש"ע חו"מ יג ד.
  186. ↑ מהריב"ל ח"ג סי' קכא.
  187. ↑ מהרי"ט ח"א סי' יד, וח"ב חו"מ סי' פ.
  188. ↑ ציון 21.
  189. ↑ מהריב"ל שם.
  190. ↑ עי' רש"י כתובות כא ב ד"ה משחתמו.
  191. ↑ עי' רש"י שם; ב"י סי' לז.
  192. ↑ מהריב"ל שם.
  193. ↑ שו"ת צ"צ (לובביץ) אה"ע סי' מח.
  194. ↑ שו"ת הרא"ש סי' כה כלל ל. ועי' ציון 226.
  195. ↑ רמב"ם עדות פט"ו ה"ג, ע"פ גמ' ב"ב מג א; טור חו"מ סי' ז סי"ב, וטוש"ע שם סי' לז ס"כ.
  196. ↑ עי' רשב"ם שם, ד"ה דכיוון דרווח, וב"י חו"מ סי' ז סי"ב. וע"ש שלד' רק על סכום שקצוב לתת להם, חשוב נוגע.
  197. ↑ מהריב"ל ח"א סי' מג, הביאו רעק"א חו"מ סי' לז סכ"א. ועי' ציון 294 שהנאה שיתקיימו דבריו חשוב נוגע לדעתם.
  198. ↑ מהרשד"ם יו"ד ח"א סי' קיא, הביאו רעק"א שם ס"א; עי' מהריב"ל ח"א סי' לו. ולכאורה דווקא בדבר שקבעו בפירוש להנקם, חשוב הנאה שמתקיים רצונו, אבל בלא זה אינו נוגע שהרי שונא כשר להעיד.
  199. ↑ מהריב"ל ח"א סי' מ"ג.
  200. ↑ תהילים לז, כא.
  201. ↑ עי' רמב"ן ב"ב מה א. ועי' מהר"ם ב"ב שם, וסמ"ע סי' לז ס"ט, שנוח לו להעיד שקר שאין הבריות ידעים שמעיד שקר, מלהיות ניכר בין הבריות לווה רשע שלא משלם (ועי' מהר"ם שם, שטעם זה נצרך לס' שפסול נוגע, משום שחשוד לשקר, ולא משום שנחשב קרוב אצל עצמו, עי' ציון 8).
  202. ↑ עי' ב"ב שם.
  203. ↑ עי' שו"ת רשב"א ח"ב סי' פא; עי' מהריב"ל שם.
  204. ↑ מהריב"ל ח"ג סי' קכא בדעת הסוברים שצריך הנאת ממון.
  205. ↑ עי' מהרי"ט דלהלן. ועי' סנהדרין לג ב, ורש"י שם ד"ה חובתיה.
  206. ↑ עי' מרדכי סנהדרין אות תרצה, וע"ש שאפילו הנרצח עצמו כשר לעדות.
  207. ↑ מהרי"ט סי' פב; רדב"ז ח"ד סי' רלא.
  208. ↑ עי' רא"ש כלל נז ס"ב. ועי' רש"י מכות ו א ד"ה הרוג, שנרצח חשוב קרוב, לפי שאדם קרוב אצל עצמו, וע"ש בתוס' שחשוב בעל דבר. ועי' ציון 282 על שונא הרודף אחר אדם, שי"ס שחשוב הנרדף נוגע.
  209. ↑ עי' מהרי"ט שם; עי' קצוה"ח סי' לז ס"ק ד.
  210. ↑ ע"ע טובת הנאה.
  211. ↑ רמ"א חו"מ סי' לז ס"ט, בדעת שו"ת ריטב"א סי' קסז.
  212. ↑ קצוה"ח שם ס"ק ד.
  213. ↑ ש"ך שם ס"ק י.
  214. ↑ עי' קצוה"ח שם.
  215. ↑ עי' ראשונים שבציון הבא, ועי' סמ"ע סי' לז ס"ק מא, שנקרא גזלן דווקא כטוענים עליו שגזל קרקע, אבל במטלטלין אינו נקרא גזלן, שיכול לומר קניתיו מאחר, משא"כ בקרקע שם בעליה עליה, וע"ש ש"ך וט"ז שנחלקו עליו.
  216. ↑ עליות דר"י ב"ב מד ב; טור סי' לז.
  217. ↑ רמב"ן שם ד"ה אין.
  218. ↑ עי' תוס' ב"ב מג א ד"ה מפני.
  219. ↑ תוס' שם בלשון ראשון.
  220. ↑ מהרי"ט ח"א סי' יד.
  221. ↑ עי' תוס' שם בלשון שני; טור חו"מ סי' לז.
  222. ↑ עי' ש"ש ש"ז פכ"ג, בדעת רשב"א גיטין כז א.
  223. ↑ עי' ב"י סי' לז, על הנאת שמיעת ס"ת.
  224. ↑ ע"ע.
  225. ↑ תיקון משה ח"ה, בהלכה למשה דף קסו ב אות כב.
  226. ↑ מהרי"ט שם, בשם רשב"ם ב"ב מב א. ואפשר שמשום כך, יצטרכו לקנות ס"ת, וחשוב הנאת ממון. ועי' טור סי' לז וב"י שבספר תורה חשוב נוגע, משום שמשתמש בה לקריאה.
  227. ↑ תרוה"ד סי' שנד בדעת תוס' דלהלן.
  228. ↑ עי' ציון 203.
  229. ↑ עי' ש"ך חו"מ סי' יז ס"ק יא.
  230. ↑ עי' ציון 141.
  231. ↑ עי' תוס' ב"ב מה א ד"ה מאי; רשב"א שם, בשם הראב"ד; הג"א ב"ב פ"ג סי' מב; שו"ע חו"מ לז י.
  232. ↑ רשב"א שם, בשם הראב"ד.
  233. ↑ עי' ב"ח סי' עז ס"ז, בדעת טור שם. ועי' ש"ך שם ס"ק יג שדחה דבריו.
  234. ↑ עי' ציון 27.
  235. ↑ עי' ציון 27.
  236. ↑ קצוה"ח סי' לז ס"ק ה.
  237. ↑ ציון 112.
  238. ↑ עי' ציון 264.
  239. ↑ תרוה"ד סי' שנד.
  240. ↑ ב"י חו"מ ס"ס לז; ש"ך חו"מ סי' קכג ס"ק כב.
  241. ↑ ר"י קלופט, בקובץ קול תורה שנה יז חוברת י יא, עמוד ט.
  242. ↑ קובץ תשובות ח"ב סי' קלה.
  243. ↑ עי' ב"ב מג א, ורשב"ם שם ד"ה ראיה. ועי' תומים סי' לז שגם כשאינו נהנה ממנו כגון כשיש ס"ת אחר בעיר זו, חשוב נוגע, מפני שיש לו זכות בס"ת.
  244. ↑ עי' נדרים מז ב, ורשב"ם ב"ב ד"ה ראיה.
  245. ↑ עי' שו"ת הרא"ש כלל ג סי' יג, ודרישה סי' ז סוס"ק יז, וסי' לז ס"ק יג בדעתו. ועי' ציון 251.
  246. ↑ עי' ב"ב שם, ורשב"ם שם ד"ה דלשמיעה. וע"ש שאפילו אם הסתלק מזכותו באותו ממון, עדיין חשוב נוגע, מפני שנהנה ממנו, ועי' שו"ת הרא"ש כלל ג סי' יג, וטור חו"מ סי' ז, שאם יש עוד ממון כזה בעיר, כגון שיש שני ס"ת, אינו חשוב נוגע אם הסתלק מזכותו, שהרי יכול להנות מהס"ת השני. ועי' דרישה חו"מ סי' ז בדעת שו"ת רא"ש שם, שכשיש עוד ס"ת באותו בית הכנסת ואין טירחה לקרות בו, אפילו בלא סילוק אינו חשוב נוגע על ספר תורה האחר.
  247. ↑ עי' ב"ב שם, ורשב"ם שם ד"ה לבני עירי, ודרישה סי' לז יב. ועי' דרישה שם, שחשוב נוגע, מפני שע"י שיתן זה חלקו, יתמעטו תשלומי כל בני העיר.
  248. ↑ ב"ב שם. ועי' נמוק"י שם, שדווקא כשקיבלו על עצמם לפרנסם, או שכופין אותם לפרנסם, חשובים נוגע. ועי' ציון 185 שנחלקו ראשונים, האם חשובים נוגע, על סכום יותר ממה שהוקצב לעניים.
  249. ↑ שו"ת הרא"ש כלל נח סי' ג.
  250. ↑ שו"ת הרא"ש שם.
  251. ↑ דרישה סי' לז ס"ק יב בדעת שו"ת הרא"ש שם. ועי' דרישה סי' ז סוס"ק יז, שפירש שו"ת הרא"ש באופ"א.
  252. ↑ לבוש סי' סי' ז סי"ב בדעת שו"ת הרא"ש שם.
  253. ↑ ויואל משה, מאמר שלשת השבועות אות קעב.
  254. ↑ עי' רשב"ם שם ד"ה וליסלקו, על מעות לצרכי העיר; עי' שו"ת הרא"ש כלל נח סי' ג, על מעות לצרכי מס המלך.
  255. ↑ רמב"ם פט"ו ה"א; שו"ע חו"מ לז יח.
  256. ↑ עי' ב"ב שם, ורשב"ם שם ד"ה ליסתלקו. ועי' אבן האזל שכנים פ"ב ה"י, בדעת הרמב"ם, שבממון העיר אי"צ קנין, אלא מועיל סילוק בלא קנין, לפי שמממון בני העיר אינם כשותפין שיש לכל אחד רק מחצה.
  257. ↑ טור חו"מ סי' לז; רמ"א שם. ועי' דרישה סי' ז, שהדברים אמורים בדבר שנהנים בגופו, אבל בדבר שקונים עמו צרכי העיר, מועיל סילוק כדלעיל ציון 254.
  258. ↑ ב"ב שם.
  259. ↑ ע"ע.
  260. ↑ עי' מהר"ם שם.
  261. ↑ עי' ציון 252.
  262. ↑ שו"ת הרא"ש כלל ג סי' יג. ועי' ציון 246.
  263. ↑ ציון 152 ואילך.
  264. ↑ עי' תרוה"ד סי' שנד; עי' ב"י ס"ס לז.
  265. ↑ כנה"ג חו"מ סי' לז ס"ק מה, בדעת שו"ת מהרימ"ט אה"ע סי' כז.
  266. ↑ שו"ת יד הלוי אהע"ז סי' כה.
  267. ↑ עי' שו"ת חוות יאיר סי' יט, ושו"ת בנין ציון קנז שם בדעתו; עי' שו"ת יהודה יעלה (אסאד) אה"ע חו"מ סי' מ; שו"ת מהר"י ברונא ס"ס צד. ועי' שו"ת בנין ציון שם, שטעמו מפני שאין השכר על עצם חלות הקידושין, אלא על סידור הקידושין, כגון חופה בעשרה וברכת נישואין. על הסוברים שבעדות לקיום הדבר, אין פסול נוגע, עי' ציון 75 ואילך. על פסול מסדר-קידושין לעדות, מדין נוטל שכר על עדותו שעדותו בטלה (ע"ע עדות) או מדין אין שליח נעשה עד, ע"ע הנ"ל.
  268. ↑ עי' הלכות הגט למרדכי סי' תנג; עי' ד"מ אה"ע סי' קל בשם המרדכי גיטין סי' כז; שו"ע אה"ע סדר הגט (אחרי סימן קנד) סעיף ד בשם י"א, ותפארת יעקב אה"ע סי' קל ס"ק לה בדעתם.
  269. ↑ עי' ב"י אה"ע סי' קל שנחלק על מרדכי דלעיל.
  270. ↑ מהריב"ל ח"א סי' יט בלשון א; עי' גט פשוט סי' קכ ס"ק ט. וע"ש שכנוטל שכר טרחו בלבד, דיניו בטלים רק משום קנס, ע"ע עדות.
  271. ↑ עי' ציון 13 ואילך.
  272. ↑ מהריב"ל שם, בלשון ב.
  273. ↑ עי' ציון 27.
  274. ↑ קצוה"ח סי' לז ס"ק ה.
  275. ↑ ציון 744.
  276. ↑ רשב"א ב"ב כט א.
  277. ↑ רבינו יונה שם.
  278. ↑ נתיה"מ סי' קכא ס"ק יא.
  279. ↑ מהרי"ט ח"ב חו"מ סי' פ. וע"ש שאינו עדיף מאוהב או שונא, שנאמן לעדות, מפני שלא נחשדו ישראל על כך, ע"ע עדות. וע"ש שדעתו שרק בהנאה של ממון חשוב נוגע (עי' ציון 187) אולם לכאורה כשדעתו קרובה לחבירו, לדעת הכל, אינו חשוב נוגע, שהרי אוהב כשר להעיד.
  280. ↑ רדב"ז ח"א סי' שיב; תומים סי' לז ס"ק; עי' אור החיים במדבר יד י.
  281. ↑ עי' שו"ת ר"י מיגאש סי' קסב; רדב"ז ח"ג סי' א קכח (נו). וסותר לרדב"ז דלעיל, ועי' פ"ת חו"מ סי' לג ס"ק א.
  282. ↑ שו"ת מהרש"ל סי' לג, ע"פ תוס' מכות ו א ד"ה אלא, ועי' מהרש"ל סנהדרין ט ב תוד"ה לרצונו; כנה"ג הגהות טור סי' לג אות ד. ולדעתם, מה שמצינו ששונא כשר לעדות, ע"ע עדות, הוא בסתם שונא שאינו רודף אחריו ומבקש להתנקם בו.
  283. ↑ תומים סי' לג ס"ק ב; עי' חן טוב אה"ע סי' יז ס"ק כג.
  284. ↑ עי' ב"ב קנט א, ורמב"ם עדות פי"ג הט"ו.
  285. ↑ מחנ"א שם; רעק"א חו"מ סי' לז ס"ג ד"ה בש"ך.
  286. ↑ עי' ש"ך חו"מ סי' נא ס"ק י, וסי' קכג ס"ק כו, ומחנ"א עדות סי' א, ומעשה בצלאל על הרקאנטי סי' תקמח בדעתו. ועי' ש"ך חו"מ סי' לז ס"ק י, בדעת שו"ת ריטב"א סי' קפז. ועי' ש"ך קכג שם, שאינו פסול אלא כשמעיד לזכותו.
  287. ↑ שו"ת הרא"ש כלל פז סי' ג; טור חו"מ סי' רצ; שו"ע חו"מ סי' לז ס"ח; שו"ת מהר"ם חלאווה סי' ו. ועי' מהר"ם חלאווה שם, שצדד שאם יש להם תועלת שמכבדים אותם בשביל זה, או שע"י עדותם נפטרים מהמלכות שמפקחת על נכסי היתומים, שחשובים נוגעים.
  288. ↑ שו"ת הרשב"א ח"א תרמב; שו"ע חו"מ לז ט. על גזבר שיש לו טובת הנאה שיכול לחלק למי שירצה עי' ציון 210 ואילך.
  289. ↑ ע"ע הרשאה.
  290. ↑ טור קכג בשם הרמב"ן בתשובה. וע"ע הרשאה ציון 39 ואילך, דעת הסוברים, שאין המורשה יכול לעכב לעצמו חלק בממון המורשה. ועי' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' שצא.
  291. ↑ טור שם. וע"ש שאם נוטל שכר בין יזכה בדין ובין לא יזכה, אינו חשוב נוגע.
  292. ↑ בעל התרומות שער נ ח"ג תשובה לגאון; שו"ת הרי"ף סי' קנז; העיטור אות ה הרשאה בשמו; מרדכי ב"ק סי' עז; טור קכג בשם הרמב"ן בתשובה; שו"ע שם קכג י, ועי"ש בבאור הגר"א ס"ק כה שציין לקדושין מג א בשליח .נעשה עד כשאינו נוגע בעדות. וע"ע הרשאה ציון 326.
  293. ↑ שו"ת הרא"ש כלל ו סי' טו; טוש"ע חו"מ כג ב, ושו"ע שם לז ח.
  294. ↑ שו"ת מהרש"ל סי' יא.
  295. ↑ עי' ב"י חו"מ סי' כח בשם ר' מנחם, ורמ"א שם סט"ו; מהריב"ל ח"ג סי' קד; ט"ז חו"מ שם ס"ק טו. ועי' תוס' קידושין מג ב ד"ה מהשתא, ועי' השיב משה סי' אה"ע סי' סה אות מט.
  296. ↑ עי' לבוש סי' לז סי"ג, ועי' להלן.
  297. ↑ ב"ב מו ב.
  298. ↑ לבוש שם.
  299. ↑ ב"ב מו ב, ורשב"ם שם ד"ה לוקח ראשון.
  300. ↑ לבוש שם.
  301. ↑ עי' ב"ב שם. ועי' תוס' שם ד"ה לוקח.
  302. ↑ לבוש שם.
  303. ↑ ציון 127 ואילך.
  304. ↑ ע"ע עדות.
  305. ↑ ע"ע עדות.
  306. ↑ עי' סנהדרין כג ב. ועי' יד רמ"ה שם. ואם מעיד על דבר אחר, ואותו העד נפסל מאליו, עי' ציון 181.
  307. ↑ ש"ך חו"מ סי' לז ס"ק ו, ע"פ סנהדרין שם, וע"פ רבינו ירוחם נתיב ב ח"ה. ועי' סמ"ע שם ס"ק טו; עי' מהרש"א שם בדעת רש"י שם ד"ה נמצאת.
  308. ↑ ע"ע עדות.
  309. ↑ רש"י סנהדרין שם, ד"ה ורבנן, ללשון ראשון בדעת חכמים; עי' תוס' שם ד"ה ורבנן. ועי' מהרש"א שם, שגם ללשון שני ברש"י הדין כן.
  310. ↑ רבינו ירוחם שם.
  311. ↑ רש"י שם, ד"ה נמצאת, ללשון שני בדעת ר"מ; עי' ר"ן שם.
  312. ↑ רבינו ירוחם שם, הובא ד"מ סי' לז, וסמ"ע שם ס"ק טו, וש"ך שם ס"ק ו.
  313. ↑ ע"ע עדות. ולד' זו, אם בירר דבריו והביא את שני כיתי העדים, מועיל אפילו אם אחת מהם פסולה.
  314. ↑ רש"י שם, ד"ה מחלוקת, ללשון ראשון בדעת ר"מ.
  315. ↑ רש"י שם ד"ה נמצאת, בקושיתו על לשון ראשון.
  316. ↑ ע"ע עדות.
  317. ↑ רש"י שם, ד"ה נמצאת, ללשון שני בדעת חכמים.
  318. ↑ טוש"ע חו"מ יג ד.
  319. ↑ שער משפט שם ס"ק א. ועי' רש"י סנהדרין כג ב ד"ה א"ר אלעזר, שמ' שדיינים יכול לפסול, ועי' ר"ן שם בדעת רש"י. ועי' להלן ציון 307.
  320. ↑ ע"ע עד אחד.
  321. ↑ רמב"ם שחיטה פ"י הי"ד; ריב"ש סי' תצח; שו"ת רא"ם סי' ע; נובי"ק אה"ע סי' כז, ע"פ יבמות פח א.
  322. ↑ שו"ת רא"ם שם.
  323. ↑ עי' ימי שלמה (קמחי) הל' עדות פ"ה ה"ד.
  324. ↑ ע"ע עדות אשה, וקינוי וסתירה.
  325. ↑ ע"ע עדות אשה, וקינוי וסתירה.
  326. ↑ ש"ש ש"ז פ"ז.
  327. ↑ משאת בנימין סי' צח. ויל"ע אם ס' שגם בדבר העשוי להתגלות, נוגע פסול. או משום שסובר שאין נאמנותו של העד משום שהוא עשוי להתגלות, אלא משום שהאשה מדייקת.
  328. ↑ עי' ציון 8 הסוברים כן.
  329. ↑ עי' ציון 24 ואילך.
  330. ↑ ע"ע עדות אשה.
  331. ↑ מהריב"ל ח"א סי' יט.
  332. ↑ ציון 44 ואילך.
  333. ↑ עי' תוס' בכורות לא א ד"ה דהא; עי' ריב"ש סי' תצח; חקרי לב יו"ד סי' קצו; שו"ת חוות יאיר סי' קכב.
  334. ↑ תוס' נדה כ ב, ד"ה ד"ה כל; רשב"א שם; ריטב"א שם; ר"ן שם.
  335. ↑ עי' ציון 321.
  336. ↑ ע"ע עד אחד.
  337. ↑ שו"ת רא"ם סי' ע; עי' ר"ש נגעים פ"ב מ"ה, וט"ז יו"ד סי' יח ס"ק טו. ועי' בית הלל סי' שיב ס"ק א, שלס' שבעלים נאמן על שלו אפילו כשהוחזק האיסור (ע"ע עד אחד) סומכים על המורה לעצמו. ועי' חקרי לב שם, שלס' שע"א נאמן באיסורים גם כשהוחזק האיסור, או כשבידו להתיר האיסור, סומכים על המורה לעצמו גם כשהוחזק האיסור.
  338. ↑ מאירי נדה כ ב.
  339. ↑ שו"ת ימי שלמה קמחי קסג עמוד ד. ועי' ציון 323 שנסתפקו גם על עדות באיסורים.
  340. ↑ עי' גמ' דלהלן, ועי' רש"י שם ד"ה דהא, שכשבעל השמועה קיים, הרי דבר העשוי להתגלות ואין חוששים לשקר, ועי' ציון 45. ועי' ריטב"א שם, שכשבעל השמועה קיים, מדייק בהוראתו ואין חוששים שיאמר בדמיון.
  341. ↑ עי' יבמות עז א, ותוס' שם ד"ה אם; רמ"א יו"ד רמב לו. ועי' ריטב"א שם, ורמ"א שם, שדווקא בשמועה ששמע, אבל כשאומר דבר מסברא ומביא ראיה לדבריו, סומכים עליו.
  342. ↑ ר"א מן ההר יבמות שם, בדעת רש"י שם, ולא נמצא ברש"י שלפנינו; עי' מאירי שם בלשון שני. ועי' ברכי יוסף יו"ד סי' רמב אות לט, שאם פקפקו על הוראתו, והביא את השמועה לחיזוק דבריו, כו"ע סוברים שחשוב כנוגע בדבר.
  343. ↑ עי' רבינו ירוחם דלהלן, וש"ך שם ס"ק כא בדעתו.
  344. ↑ רבינו ירוחם נתיב ב ח"ה בשם הרא"ש; רמ"א שם.
  345. ↑ רבינו ירוחם שם בשם רמ"ה.
  346. ↑ ציון 208.
  347. ↑ עי' ריב"ש תצח. ועי' נדרים פא ב, שנלמד מהכתוב, לא יחל דברו, שאינו מתיר נדרי עצמו.
  348. ↑ נגעים פ"ב מ"ה.
  349. ↑ ע"ע התרת נדרים ציון 144. ע"ע בכור בהמה ציון 218.
  350. ↑ שו"ת רא"ם סי' ע; עי' שו"ע הרב יו"ד הל' שחיטה קו"א סי' יח הערה י; ערוך השולחן יו"ד סי' יח סעיף מט.
  351. ↑ ע"ע נגעים.
  352. ↑ עי' ציון 10 ואילך.
  353. ↑ עי' סנהדרין לד ב. שו"ת רא"ם שם. ועי' חקרי לב יו"ד סי' קצו, שכ' טעם אחר על אין אדם רואה נגעי עצמו.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:נוגע_בדבר&oldid=159847"