אנציקלופדיה תלמודית:מתנה על מה שכתוב בתורה (א)

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך – עשיית חלות בתנאי שיתקיים דבר נגד הכתוב בתורה.

פתיחה

לשון "מתנה על מה שכתוב בתורה", מצינו בתלמוד ובפוסקים ביחס לשני עניינים שונים: א) לענין עשית חלות בתנאי שיתקיים דבר נגד הכתוב בתורה, ולפיכך אין התנאי יכול להתקיים, שיש שאף על פי שהתנאי אינו מתקיים, החלות חלה, ועל כך דן הערך שלפנינו. ב) לענין החלת חלות שלא יתקיימו בה חלק מדיני אותה חלות האמורים בתורה, ועל כך ע"ע מתנה על מה שכתוב בתורה (ב).

התנאי

הכלל

הבא להחיל חלות ומתנה שלא תחול אלא אם כן יתקיים דבר שהוא נגד התורה, שאין דבריו יכולים להתקיים, שאי אפשר לעקור דבר הכתוב בתורה[1], כגון המקדש אשה על מנת שלא יתחייב בשאר כסות ועונה - שאין יכולים לחול אלא קדושין שמתחייב בהם שאר כסות ועונה, כדין התורה לסוברים כן[2] - החלות חלה, ואף על פי שתלה אותה בתנאי[3], וכתבו ראשונים שזוהי שאמר רבי מאיר, שהמקדש אשה על מנת שלא יתחייב לה בשאר כסות ועונה, הרי זו מקודשת ותנאו בטל[4], וכן המקדש אשה על מנת שאם ימות ללא בנים, לא תזדקק ליבום* המעשה קיים והתנאי בטל, לפי שהתנה על מה שכתוב בתורה[5]. בטעם הדבר נחלקו ראשונים: יש שכתבו שלפי שכח תנאי לבטל מעשה נלמד מתנאי בני גד ובני ראובן[6], אין תנאי מועיל אלא מעין מה שהם התנו, והם לא התנו בדבר הכתוב בתורה[7], או שלפי שכל התנאים שמצינו במקראות[8], אינם בדבר הכתוב בתורה, משמע שאין תנאי חל אלא בענין זה[9]. ויש שכתבו שכיון שאין התנאי יכול להתקיים, אין זו אלא הפלגת דברים - בדרך ליצנות[10], או בכדי לצער או לבדוק את האדם שעושה עמו את התנאי[11] - ואינו תנאי[12] - אף לסוברים שתנאי בפעולה שאי אפשר לקיימה, אינו חשוב הפלגת דברים[13] - שאין בדעתו שיהא התנאי קיים[14], ואנן-סהדי* שאין פיו ולבו שוים בזה[15], ולדעתם במקום שאין לחוש להפלגת דברים - על המקומות בהם אין לחוש להפלגת דברים עי' להלן[16] - התנאי קיים והמעשה בטל[17]. ויש שכתבו שמאחר שקיום התנאי בדבר הכתוב בתורה, בא לבטל חלק מן המעשה - ואין המעשה יכול להתקיים כאשר התנאי מתקיים[18] - וכל תנאי שקיומו עוקר חלק מן המעשה אינו תנאי, כגון במקדש אשה על מנת שלא יתחייב בשאר כסות ועונה, שמאחר שהמעשה חל במקצתו - שהקידושין מצאו מקום לחול, לפי שהתנאי יכול להתקיים, שלא יתן לה שאר כסות ועונה[19] - חל בכולו[20], וכתבו אחרונים שלדעתם המתנה בדבר שאין קיומו עוקר חלק מן המעשה, כגון האומר לאשה הרי את מגורשת על מנת שתאכלי בשר חזיר, אינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[21]. על הסוברים שמטעמים אחרים אינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, עי' להלן[22]. ויש מן הראשונים שכתבו שהעושה חלות ומתנה שלא תחול אלא אם כן יתקיים דבר שהוא נגד התורה, החלות בטלה, שהרי אין התנאי מתקיים[23], ואותה שאמר רבי מאיר במקדש אשה על מנת שאין לה עליו שאר כסות ועונה, שהיא מקודשת ותנאו בטל[24], התנאי הוא שהאשה תמחל שלא יחול חיוב שאר כסות ועונה, ודבר זה אין בידה למחול, שהתורה חייבה שכל נושא אשה יתחייב בחיובים אלו[25], וכיון שהתנה עמה תנאי שאינו מסור בידה, אין התנאי חל[26], או שהתנאי חל והתקיים, שהיא מחלה, אלא שאין מחילתה מועילה[27].

תשלומים אסורים

הנותן דבר לחבירו על מנת שהתשלום עבורו יהיה באיסור, כגון הלואה בעד תשלומי ריבית*, שמאחר שאינו יכול לשלם מחמת האיסור, בטלה ההלואה, ויכול לתבוע את מעותיו קודם זמן הפרעון - לסוברים כן[28] - כתבו אחרונים הטעם שאינו בכלל מתנה על מה שכתוב בתורה, שהמעשה קיים והתנאי בטל - לסוברים כן[29] - שדוקא כשתולה את המעשה בדבר חיצוני, המעשה יכול להתקיים אף ללא קיום התנאי, אבל שינוי מתנאי התשלום, מבטל את המעשה, שלא היתה הנתינה אלא בעבור התשלום כפי שהתנו[30], וכן לענין האומר לאשה שאסורה לו, הרי לך טלה באתתנך, ולבסוף לא בא עליה, שצריכה להחזיר לו את הטלה[31], בארו אחרונים שאין אומרים שכיון שהביאה אסורה, יהא התנאי בטל ומעשה המתנה קיים, לפי שלא ניתן האתנן אלא בשכר הביאה[32], וכן לענין המקדש אחת מחייבי-כריתות*, שאין קידושין תופסים בהן[33], שאינה צריכה להחזיר את המעות[34], בארו אחרונים שאין אומרים שמאחר שהקידושין אסורים, יהא התנאי בטל והמעשה קיים, לפי שלא ניתן הכסף אלא בעד הקידושין[35].

בינו לבין עצמו

תנאי בדבר הכתוב בתורה, שאדם עושה בינו לבין עצמו, כגון בקבלת נזירות, נחלקו ראשונים אם אף בו אדם מפליג בדברים, לסוברים שתנאי בדבר הכתוב בתורה שעושה עם אדם אחר אינו אלא הפלגת דברים[36]: יש סוברים, שדוקא כשעושה עם אדם אחר, הוא מפליג בדברים, בכדי לצערו או לבדקו, אבל לעצמו, אין אדם מפליג בדברים[37], ולכן בתנאי שעושה בינו לבין עצמו, חל התנאי, אף בדבר הכתוב בתורה, וכיון שאין התנאי יכול להתקיים, המעשה בטל[38]. ויש סוברים שהפלגת דברים שייכת אף כשעושה בינו לבין עצמו, שאינו עושה אלא ליצנות, וכוונתו שהמעשה יחול[39], ולכן המעשה קיים אף שהתנאי בטל[40].

במקום אנן סהדי

בתנאי שחל בלא שיפרשו אותו, ש"אנן-סהדי*" שדרך בני אדם להקפיד עליו, בחלות שפועלים - שבדבר שאינו כתוב בתורה, הרי זה מעכב את החלות, כאילו התנו כן בפירוש[41] - כגון יבמה שנפלה ליבום לפני מומר* - שאנן סהדי שלא נתקדשה על דעת שתיפול ליבום לפניו, לסוברים כן[42] - נחלקו אחרונים בדעת ראשונים, האם התנאי קיים בדבר הכתוב בתורה: יש סוברים שהתנאי בטל, כדין מתנה על מה שכתוב בתורה[43]. ויש סוברים שהתנאי קיים, ונתבטלו הקידושין למפרע[44], שדוקא במקום שמתנה בפירוש, אין התנאי חל, שמכיון שאין התנאי יכול להתקיים, אין זו אלא הפלגת דברים - לסוברים כן[45] - אבל בתנאי שחל בלא שיפרשו אותו, לא שייך טעם זה[46], או לפי שדוקא כשמתנה בפירוש, אין התנאי קיים, משום שנראה כמתחבל לבטל דבר תורה ומצות השם, ולכך זממו לא תתקיים, ולא במקום שאין תחבולה להפר ולבטל מצוה, אלא שאנן סהדי שדרך בני אדם להקפיד עליו[47].

שלא בכוונת עקירה

המתנה על מה שכתוב בתורה ולא התכוין לעקור, אלא שטעה וחשב שאין התנאי כתוב בתורה, כגון שחשב שאפשר לקיים מצוה, באופן שאין בו קיום מצוה, שקבל עליו נזירות, והתנה לגלח בבית-חוניו* מפני שהיה סבור שמצוה בגילוח בבית חוניו, כמו בבית המקדש - יש שכתבו בדעת תנאים שתליית המעשה בתנאי חלה, וכיון שהתנאי אינו יכול להתקיים, המעשה שנתלה בו בטל[48], לפי שהטעם שתליית מעשה בתנאי בדבר הכתוב בתורה אינה חלה, הוא משום שאינו דומה לתנאי בני גד ובני ראובן - לסוברים כן[49] - וכל שאינו מתכוין לעקור דבר מהתורה, אפשר ללמדו מתנאי בני גד וראובן[50], או לפי שהטעם שלא חלה תליית מעשה בתנאי בדבר הכתוב בתורה, הוא משום שהוא מפליג בדברים - לסוברים כן[51] - וכשאינו מתכוין לעקור דבר מהתורה אינו מפליג[52], ויש שהוסיפו שהוא הדין במקדש אשה על מנת שאין עליו שאר כסות ועונה, וסבור היה שאין חיוב בדבר, שהתנאי קיים והקידושין בטלים[53]. התנה לבטל מצוה שמחוייב בה, וידע שהוא מבטל את קיומה, אלא שטעה וחשב שיש רשות שלא לקיימה, כגון שהתנה לגלח את נזירותו בבית חוניו, מפני שהיה סבור שהגילוח שם מותר, אף על פי שאין קיום מצוה אלא בהקרבה בבית המקדש, כתבו אחרונים בדעת ראשונים שחשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, שהמעשה קיים, אף על פי שהתנאי בטל[54], לפי שאינו חפץ לקיים מצוה[55].

עקירה על ידי אחר

המתנה על מנת שאדם אחר יבטל דבר הכתוב בתורה, כגון האומר לאשה, הרי את מגורשת על מנת שתאכלי בשר חזיר, אמר רב אדא בריה דרב איקא שאינו בכלל מתנה על מה שכתוב בתורה, ואם לא קיימה את התנאי, המעשה בטל - לסוברים שאין לחוש להפלגת דברים בתנאי זה[56] - שמתנה על מה שכתוב בתורה הוא דוקא במקום שעושה התנאי עוקר דבר מהתורה, ולא כשאדם אחר עוקר[57], ובארו ראשונים הטעם לפי שאין העקירה לאלתר בשעת נתינת הגט, אלא לאחר זמן כשתאכל[58], ודחה רבינא טעם זה - אלא שלדעתו מטעם אחר המתנה על מנת שתאכל בשר חזיר התנאי קיים[59] - שכיון שעקירתה באה לקיים את התנאי שלו, הרי זה חשוב שהוא העוקר[60], שאילו לא היה מתנה, לא היתה אוכלת חזיר[61].

בכולל עם דברים שאינם כתובים בתורה

המתנה בדבר הכתוב בתורה, וכלל בתנאו אף דברים שאינם כתובים בתורה, כגון המתנה עם אשתו שלא ישא עוד אשה - ועלול לבוא על ידי כך לביטול פריה ורביה*, ובכלל התנאי שלא ישא אף נשים שאין ראויות להוליד, שהנמנע מלישא אותם אינו עובר על ביטול פריה ורביה - יש מן האחרונים סוברים שמתוך שחל התנאי בדבר שאינו כתוב בתורה, חל אף על הדבר הכתוב בתורה, והמעשה בטל, מכיון שאין התנאי יכול להתקיים[62]. ויש שכתבו שדוקא כאשר כולל בתנאו פעולות שוות, כמו בכולל שלא ישא נשים שיש מצוה לישא, עם אלו שאין מצוה לישא, חל התנאי אף בדבר הכתוב בתורה, אבל כשכולל בתנאו פעולות חלוקות, כמו במקדש אשה על מנת שלא יתחייב לה שאר כסות ועונה, אף על פי שחל התנאי על חיוב שאר וכסות - לסוברים שתנאי על מה שכתוב בתורה, חל בדבר שבממון[63] - אינו חל על העונה - לסוברים כן[64] - לפי שהם פעולות חלוקות[65]. ויש שכתבו שאין התנאי חל בכולל, אלא כאשר לא הזכיר במפורש את הדבר הכתוב בתורה, כגון במתנה עם אשתו שלא ישא אחרת, ולא הזכיר את הנשים שבמניעת הנישואין עמם עוברים על הכתוב בתורה, אבל כאשר הזכיר במפורש את הדבר הכתוב בתורה הוזכר במפורש, כגון במקדש אשה על מנת שלא יתחייב לה שאר כסות ועונה, שאף על פי שחל התנאי על חיוב שאר וכסות - לסוברים כן[66] - אינו חל על העונה - לסוברים כן[67] - לפי שהדבר הכתוב בתורה הוזכר במפורש[68]. אבל הרבה אחרונים סוברים שאף בכולל, אין תנאי חל על דבר הכתוב בתורה[69].

בתנאי שאינו כפול

התולה מעשה בתנאי בדבר הכתוב בתורה, ואמר שאם יתקיים התנאי יתקיים המעשה, ולא כפל ואמר שאם לא יתקיים התנאי, לא יחול - שבתנאי בדבר שאינו כתוב בתורה, מפרשים את כונתו, שאם לא יתקיים התנאי, לא יתקיים המעשה, שמכלל-לאו-אתה-שומע-הן* לסוברים כן[70] - יש מן הראשונים שכתבו שאף במקום שאין בו חסרון משום מתנה על מה שכתוב בתורה - כגון בתנאי שעושה בינו לבין עצמו, לסוברים כן[71] - התנאי בטל והמעשה קיים, שהואיל והוא מתנה על דבר הכתוב בתורה, מפרשים שכוונתו היא שאם לא יתקיים התנאי, יתקיים המעשה בלא התנאי[72], ואין אומרים בזה מכלל לאו אתה שומע הן, שמסתבר שאין רצונו לעשות פעולה נגד התורה[73], ואין דבריו אלא בדרך איום וגוזמה[74]. ויש סוברים שאף בתנאי על דבר הכתוב בתורה, מפרשים שכוונתו היא שאם לא יתקיים התנאי, לא יחול המעשה[75].

אומדן דעת האדם

האומר דבר שיש לפרשו בשני פנים, שאחד מהם הוא תנאי בדבר הכתוב בתורה, יש שכתבו בדעת תנאים, שאנו אומדים שדעתו לאופן שאין בו משום מתנה על מה שכתוב בתורה, שבדבר הכתוב בתורה התנאי בטל[76], ולכן לוי המוכר שדה לישראל, על מנת שיהיו המעשרות שלו, מפרשים שדעתו לשייר לעצמו את מקום המעשרות - שבכך אינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[77] - ואין דעתו להתנות שיהיו המעשרות שלו, שבכך הוא חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[78].

על כהן המוכר פרה לישראל, ואומר לו חוץ מן המתנות שבה, או שאומר לו על מנת שהמתנות שלי, אם חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, ע"ע זרוע-ולחיים-וקבה[79]. על ישראל המוכר פרה לחברו, ואמר על מנת שהמתנות שלי, שתנאו קיים, ואינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, ע"ע הנ"ל[80]. על לוי המוכר שדה לישראל, ואמר לו על מנת שמעשר ראשון שלי, או על מנת שתתן לי את המעשרות, אם חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, והאם חשוב דבר שבממון, או דבר שבאיסור, ע"ע תרומות ומעשרות. על האומר הרי עלי תודה על מנת שאצא בה ידי חגיגה, או הריני נזיר על מנת שאגלח ממעות מעשר שני, שיש סוברים שאינו יוצא ידי חגיגה, ואינו מגלח ממעות מעשר, לפי שהתנה על מה שכתוב בתורה, ע"ע דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין[81].

הדבר שבא לעקור

בעקירת חיובים

מתנה על מה שכתוב בתורה מצינו במתנה לעקור חיובים הכתובים בתורה, כגון במקדש אשה על מנת שלא יתחייב בשאר כסות ועונה[82], וכן מצינו לענין ירושה, שהמנחיל לאחד מיורשיו יתר על חלקו בירושה - שהתורה נתנה כח להנחיל את כל הנכסים לאחד מן היורשים, לסוברים כן [83]- ואמר המוריש שלאחר מיתת היורש יעברו הנכסים לאדם אחר, שלא כסדר הירושה הכתוב בתורה, שאין לשני כלום, לפי שהתנה על הכתוב בתורה[84], היינו אף על גב שהתנה את ההנחלה בתנאי שלאחר היורש יקבל פלוני, ההנחלה קיימת והתנאי בטל, כדין מתנה על הכתוב בתורה, שהמעשה קיים והתנאי בטל[85].

תנאי על מעשה האדם

המתנה על מנת שיעשה אדם מעשה שלא כמו שכתוב בתורה, כגון שמתנה שיעבור אדם עבירה, כגון שאומר לאשה הרי את מגורשת על מנת שתאכלי בשר חזיר - לסוברים שאף כשמתנה שאדם אחר יבטל דבר מהתורה, חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[86] - כתבו ראשונים בדעת אמוראים שאינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, ואם לא יתקיים התנאי - כשאין לחוש להפלגת דברים בתנאי זה[87] - המעשה יתבטל[88], לפי שאין התנאי על דיני התורה שלא יחולו, אלא על מעשה האדם, ומאחר שאין האדם מוכרח לעשות, אינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[89]. וכן כתבו ראשונים שהמגרש אשה על מנת שתנשא לראובן, ותהא אסורה על שמעון אחיו, אינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, ואף על פי שאם תנשא לראובן וימות בלא ולד, לא תוכל להתייבם לשמעון מחמת התנאי, לפי שיכולה היא שלא להנשא לראובן, ולא יחולו הגירושין[90]. ואותה שאמר רבי טרפון בתוספתא, ובברייתא בירושלמי, שהמגרש אשה על מנת שתהא אסורה לפלוני, חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, שמא תנשא לאחיו של אותו שאסורה לו, וימת בלא ולד, ולא תוכל להתייבם מחמת התנאי[91], פרשו ראשונים שאין זה ענין לדין "מתנה על מה שכתוב בתורה", שהרי יכולה היא שלא להנשא לאחיו של האסורה לו, אלא פרשוה בענין אחר[92]. וכן לענין האומר הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומטמא למתים, שדנו בו בתלמוד משום מתנה על מה שכתוב בתורה[93], כתבו אחרונים שהיינו דוקא כשמתנה על דין התורה, שיהא מותר בשתיית יין ובטומאה למתים, אבל אם מתנה על מנת שישתה יין ויטמא למתים באיסור, אינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[94]. ויש שכתבו בדעת ראשונים, שהדבר תלוי בכוונת המתנה בתנאו, שאם כוונתו שלא יעברו על דברי תורה, כגון במגרש אשה על מנת שתאכל בשר חזיר, ורצונו שהאשה לא תאכל ולא תתגרש, אינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, אבל כשכוונתו שיעברו על דברי תורה, חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[95], ולכן כהן המוכר פרה לישראל, ואמר לו על מנת שהמתנות שלי, חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה - לסוברים כן [96] - לפי שהכהן רוצה שהמקח יתקיים, והלוקח יתן לו את המתנות[97]. על טעמים אחרים, שתנאי לעבור עבירה אינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, עי' לעיל ולהלן[98].

בדינים מדרבנן שעשו בהם חיזוק

העושה חלות ומתנה את קיומה בעקירת דבר שתקנו חכמים, שעשו בו חיזוק לדבריהם - באופנים שעשו בהם חיזוק, לסוברים כן[99] - כגון המקדש אשה על מנת שלא יתחייב לה כתובה, שאינו יכול לעקור חיוב כתובה - לסוברים כן[100] - המעשה קיים, אף שאין התנאי מתקיים, כדין מתנה על מה שכתוב בתורה, שהמעשה קיים, אף שהתנאי בטל[101].

בדינים שלא עשו בהם חיזוק

העושה חלות ומתנה את קיומה בעקירת איסור מדרבנן, שלא עשו בו חיזוק לדבריהם - באופנים שלא עשו בהם חיזוק, לסוברים כן [102]- ואין התנאי יכול להתקיים, לפי שאין חכמים מניחים אותו לעבור על דבריהם, כגון המוכר דבר, ותולה את קיום המקח בדבר שיש בו ריבית מדרבנן, המעשה בטל, שדוקא במתנה בדבר הכתוב בתורה, המעשה קיים, אף שהתנאי בטל, ולא בדבר שאסור מדרבנן[103], שלא איכפת לחכמים שיתבטל המעשה שנתלה בתנאי[104]. במקום שביטול המעשה, גורם שיתבטלו דברי חכמים, כגון המלוה מעות לחבירו על מנת שלא תשמטנו שביעית - בזמן הזה, ששביעית מדרבנן, לסוברים כן[105], ואף אינה חשובה דבר שעיקרו מהתורה, שתקנוהו כעין של תורה, לסוברים כן[106] - ובביטול מעשה ההלואה, המעות שביד הלוה חשובים פקדון, וחוזרים למלוה, ומתבטלים בכך דברי חכמים שאמרו שהשביעית תשמט את החוב, נחלקו אחרונים: יש סוברים שהמעשה קיים, אף על פי שאין התנאי מתקיים, שאם לא כן מה הועילו חכמים בתקנתם[107]. ויש סוברים שאף בזה, כיון שלא נתקיים התנאי, בטל המעשה[108].

אמר שלא יחול נגד התורה

העושה חלות בתנאי שהוא דבר הכתוב בתורה, ותלה את תנאו בעיקר הדין, שאמר שאם התנאי אינו סותר את הדין, יהיו המעשה והתנאי קיימים, ואם התנאי סותר לדין, יהיו המעשה והתנאי בטלים, תנאו קיים והמעשה בטל, לפי שאינו בא לבטל מה שכתוב בתורה, אלא שבאופן זה אינו חפץ בחלות[109].

התחייבות לקיים חיוב תורה

המחייב את עצמו לשלם ממון לחבירו, אם יקיים דבר שחייב בו מהתורה, חיובו חל, ואינו בכלל מתנה על מה שכתוב בתורה, שהרי הוא רוצה להפסיד נכסיו, ויקיים מצוותו ויפרע מה שקבל עליו[110].

במקום ספק

התולה חלות בתנאי שספק - שעתיד להתברר[111] - האם הוא עוקר דבר מהתורה, כגון האומר לאשתו הרי זה גיטך על מנת שתאכלי בשר חזיר, ובידה שלא לאכול ולא להתגרש, נחלקו בו ראשונים ואחרונים בדעת אמוראים: בדעת רבינא כתבו אחרונים, שהתנאי קיים[112], וכן כתבו אחרונים בדעת שמואל[113], ויש שכתבו כן אף בדעת רב[114], וכן כתבו אחרונים בדעת ראשונים שכתבו שהמתנה שלא ישא אשה אחרת על אשתו, התנאי קיים, ואינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, שמא ישהו עשר שנים בלא ולד, ומחוייב לישא אשה אחרת, משום ביטול פריה-ורביה*, היינו משום שאינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, אלא כשידוע בשעת התנאי שעוקר דבר מהתורה, וכאן אינו ודאי עוקר, שאפשר שתלד, או שיגרשנה[115], ויש שכתבו בדעתם שהיינו דוקא כשבידו לפעול שלא ייעקר לבסוף דבר מהתורה, כגון שמתנה על מנת שלא תאכל חזיר, שבידה להמנע מאכילה, אבל כשאין הדבר תלוי בידו, התנאי בטל[116]. ויש שכתבו בדעת רב - ויש סוברים כן אף בדעת רבינא[117] - שאף במקום ספק, התנאי בטל[118]. ויש מחלקים לדעת רב, בין מקום שהתועלת בתנאי היא על הצד שייעקר לבסוף דבר מהתורה, כגון במוכר שאם תהא אונאה במקח לא יוכל הלוקח לתבוע את זכותו, שהתועלת בתנאי היא על הצד שיהא אונאה במקח, שאין התנאי קיים, אבל כאשר התועלת בתנאי היא אף על דבר שאינו כתוב בתורה, כגון המתנה שלא יקח אשה נוספת על אשתו, ושמא ישהו בלא ולד, ויבוא לידי ביטול פריה ורביה, התנאי קיים מאחר שהתועלת בתנאי היא גם על הצד שיהיו לו ילדים, ולא ייעקר דבר מהתורה[119], ויש שאין מחלקים בין מקום שהתועלת היא בעקירה למקום שאין התועלת בעקירה[120]. ויש מחלקים לדעת רב, בין מקום שעיקר התנאי בא לבטל דבר הכתוב בתורה, כגון מוכר שמתנה על מנת שאין בו הונאה, שאין התנאי חל, אף שיש ספק אם ייעקר לבסוף דבר הכתוב בתורה[121], לבין מקום שעיקר התנאי אינו בא לעקור דבר הכתוב בתורה, אלא שספק שמא יבוא לבסוף לידי עקירה, שהתנאי חל, כגון במקדש אשה על מנת שלא ישא עליה אשה אחרת, שעיקר התנאי אינו בא לעקור דבר הכתוב בתורה, אלא שיש חשש שמא יבוא לידי ביטול פריה ורביה[122]. על לשון התנאי שמועיל לדעתם במקום ספק, עיין להלן[123].

בלשון התנאי

בלשון התנאי שמועיל במקום ספק, לסוברים שבמקום שעיקר התנאי אינו בא לעקור דבר הכתוב בתורה[124], כתבו אחרונים שהמקדש אשה, והתנה בלשון שאם ימות ותזדקק אשתו ליבום, לא יחולו הקידושין למפרע, הרי עיקר התנאי הוא נגד דבר הכתוב בתורה, ואין התנאי חל[125]. התנה בלשון שאם תיפול לפני יבם, לא יחולו הקידושין נחלקו אחרונים: יש סוברים שחשוב שעיקר התנאי הוא נגד התורה, ואין התנאי חל[126], ויש סוברים שאף בלשון זו, אינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, כיון שאינו מתנה על עיקר המצוה, שמשמעות הענין הוא שהנפילה קיימת, אלא שהוא עוקר את הקידושין למפרע[127]. התנה בלשון שאם אמות ויהיה לי זרע, יחולו הקידושין, ואם אמות בלא זרע, לא יחולו הקידושין, נחלקו אחרונים, יש סוברים שאינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, שאין במשמעות לשון זו כלל עקירת דבר הכתוב בתורה[128], ויש סוברים שאף בלשון זו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, כיון שעיקר כוונתו לעקור דבר תורה[129].

בשני ספקות

במקום שיש שני ספקות האם התנאי עוקר דבר מהתורה, נחלקו אחרונים בדעת ראשונים האם התנאי קיים, לסוברים שבמקום שיש ספק אחד התנאי בטל[130]. יש סוברים שהתנאי קיים[131]. ויש סוברים שהתנאי בטל[132].

ספק שאינו עתיד להתברר

כשיש ספק שאינו עתיד להתברר האם התנאי הוא בדבר הכתוב בתורה, כגון המתנה שלא ישא אשה אחרת על אשתו, ושמא ישהו עשר שנים בלא ולד, ומחוייב לישא אשה אחרת, משום ביטול פריה-ורביה*, ואין עתיד להתברר שבשעת התנאי לא היתה ראויה ללדת, שאפשר שמחמת חולי שאירע לאחר הנישואין או מסיבה אחרת לא ילדה, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שהתנאי קיים, גם לסוברים שבספק שעתיד להתברר התנאי בטל[133]. ויש מהאחרונים שמשמע מדבריהם בדעת ראשונים, שאין חילוק בין ספק שעתיד להתברר לספק שאינו עתיד להתברר[134].

ביעוד

המוכר את בתו לאמה-העבריה* על מנת שלא לייעד, נחלקו בו תנאים ואמוראים בדעתם, האם חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה: לדעת רבי מאיר, שאמר שהתנאי קיים, אמר חזקיה שאינו חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה[135], לפי שנאמר וכי ימכר איש את בתו לאמה[136], פעמים שאינו מוכרה אלא לאמה בלבד[137]. לדעת חכמים התנאי בטל, לפי שחשוב שהתנה על דבר הכתוב בתורה[138].

על המקדיש לשקלים* יתר על הסכום שחייב בו, ע"ע הקדש[139].

הערות שוליים

  1. ↑ ע"ע מתנה על מה שכתוב בתורה (עקירת דבר הכתוב בתורה).
  2. ↑ ע"ע הנ"ל: בדבר שבממון.
  3. ↑ תוס' כתובות נו א ד"ה הרי בשם ר"י; רמב"ן ב"ב קכו ב ריטב"א כתובות שם; תוס' רא"ש שם; חי' הר"ן שם.
  4. ↑ ברייתא כתובות נו א וש"נ. ראשונים הנ"ל. ועי' ציונים 26 ואילך, 146, שי"מ הברייתא בע"א.
  5. ↑ ברייתא בירושלמי ב"מ פ"ז ה"ז.
  6. ↑ ע"ע תנאי.
  7. ↑ תוס' שם בשם ר"י; תוס' רא"ש שם. ועי' ציון 12, שלדעתם אין חוששים להפלגת דברים בתנאי זה. ועי' ציונים 50, 55, לענין עקירה שלא בכונה.
  8. ↑ עי' גמ' קידושין סא א - סב א.
  9. ↑ תוס' גיטין עה א ד"ה לאפוקי.
  10. ↑ תוס' הרא"ש כתובות שם בשם ר"ת. ועי' ציון 39.
  11. ↑ רמב"ן ב"ב שם. ועי' ציון 37.
  12. ↑ ר"ת מובא בת"י ובתוס' רא"ש כתובות שם וברמב"ן ב"ב קכו ב; רשב"א כתובות שם, ובשו"ת הרשב"א ח"ב סי' שנז; ריטב"א כתובות שם; חי' הר"ן שם. ועי' רשב"א כתובות שם שמשמע שלמד כן בדברי ר' יהודה בן בבא בירושלמי ב"מ פ"ז ה"ז, ועי' פני משה שם שביאר בע"א. ועי' חזו"א אה"ע סי' נו ס"ק יג ד"ה ובעיקר, שלדעת ר"י שבציון 7, דוקא התולה במעשה שא"א לקיימו, חשוב מפליג בדברים, ולא כשא"א לקיימו מחמת עיכוב הדין. ועי' מחנ"א הל' ריבית סי' לז, שבגמ' גיטין פד א-ב משמע שאי"ז הטעם, שהגמ' דנה שם לענין גירושין בתנאי שהאשה תאכל בשר חזיר, אם זו הפלגת דברים, ואח"כ שאלו שם ותיפו"ל דהוי מתנה עמשכ"ב, משמע שמתנה עמשכ"ב אינו מטעם הפלגת דברים, ועי' שרשי הים הל' אישות פי"ב הי"ז שלמסקנא זהו הטעם, וצ"ב בדבריו של"מ כן מלשון הגמ', ועי' חידושי רבי שמואל נדרים סי' ו הערה ג. ועי' ציון 52, על עקירה שלא בכונה.
  13. ↑ ע"ע תנאי, שנחלקו תנאים לענין מתנה על מנת שתעלה לרקיע. תורא"ש כתובות שם, וצ"ב טעם החילוק.
  14. ↑ ר"ת בתוס' רא"ש ובתוס' הרשב"א שם.
  15. ↑ פנ"י כתובות שם.
  16. ↑ עי' ציון 37.
  17. ↑ עי' ראשונים ואחרונים שבציונים הנ"ל.
  18. ↑ נתיה"מ סי' ריב ס"ק ד בדעת הרמב"ן ב"ב (ושא"ר) דלהלן.
  19. ↑ רמב"ן דלהלן.
  20. ↑ רמב"ן קידושין כג ב וב"ב קכו ב. עי' רש"י ב"מ צד א ד"ה אפילו, שכיון שאמר לה הרי את מקודשת לי נתקדשה, וכשמבקש שלא להתחייב בשכו"ע הוא מתנה עמשכ"ב, ורמב"ן שם בדעתו, שאין לך דבר בתורה שאפשר לעשותו לחצאין בתנאי הבא לבטל מקצת ולקיים מקצת. וצ"ב למה הוא חל במקצתו, והלא בזה אנו דנים, האם חלים קידושין ללא חיוב שכו"ע.
  21. ↑ עי' גמ' גיטין פד ב שכ"מ ממחלוקת אביי ורבא שם א. עי' מחנ"א הל' ריבית סי' לז ושרשי הים הל' אישות פי"ב הי"ז ע"פ דברי רבינא שבציון 87, וצ"ב של"מ כן בלשונו של רבינא, ועי' ציון הנ"ל, וציון 108, שי"מ דברי רבינא בע"א.
  22. ↑ ציונים 88 ואילך, 57 ואילך.
  23. ↑ רמב"ן שם בשם ואיכא מאן דתריץ; ר' דוד טעבלי, מובא בצלעות הבית (בסוף ספר בית מאיר) סי' ו, בדעת מהר"י מברונא שמובא ברמ"א אה"ע סי' קנז ד, שמועיל תנאי לענין שלא תפול לפני יבום, ועי' אחרונים שבציונים 118, 158 שמפרשים דברי מהר"י מברונא בע"א. ועי' תוס' כתובות שם: ואין לומר. ועי' תוס' ורמב"ן שם שדחו שיטה זו, ע"פ גמ' נזיר שבציון 89, שדנו על מתנה עמשכ"ב לענין נזיר, ושם א"א לתרץ כמו בציונים 26 ואילך, ועי' רמב"ן שם, שי"ל שמדובר שם בתנאי שאינו כפול (לסוברים שהוא מועיל, ע"ע תנאי) ולכן המעשה קיים, עי' ציון 72, ועי' ר"ד טעבלי שם, שנחלקו לשיטתם, אם להלכה צריך תנאי כפול, (ע"ע תנאי).
  24. ↑ עי' ציון 4.
  25. ↑ ראשונים דלהלן.
  26. ↑ ע"ע תנאי.רמב"ן ב"ב שם בשם איכא מאן דתריץ.
  27. ↑ עי' תוס' כתובות שם, שדנו לפרש כן את דברי ר"מ שבציון 4, ועי"ש שדחו. על ביאורים אחרים בברייתא שבציון 24, עי' ציונים 3, 146. וע"ע מחילה, שיש מחילה שמהותה סילוק, וא"כ י"ל שאף אם לא חלה המחילה, מכל מקום היא מצידה מסתלקת ומוותרת על זכותה.
  28. ↑ ע"ע ריבית.
  29. ↑ עי' ציון 3.
  30. ↑ חוו"ד יו"ד קסא ס"ק ה. ועי"ש שהוכיח מאתנן ומקדש אחותו (עי' להלן). על סברות אחרות שאין בתשלומי ריבית משום מתנה עמשכ"ב עי' ציונים 20, 88.
  31. ↑ גמ' ע"ז סב ב.
  32. ↑ נתיה"מ שם.
  33. ↑ ע"ע חיבי כריתות, ציון 75 ואילך.
  34. ↑ ע"ע קידושין, שנחלקו אם המעות פקדון או מתנה.
  35. ↑ נתיה"מ שם. וצ"ב בגדר הדבר, מתי חשוב דבר חיצוני.
  36. ↑ עי' ציון 12.
  37. ↑ רמב"ן ע"פ ר"ת שבציון הנ"ל. ועי"ש שמה שמצינו דין מתנה עמשכ"ב בנזירות, עי' ציון 89, הוא כשלא כפל תנאו, עי' ציונים 72 ואילך.
  38. ↑ רמב"ן שם.
  39. ↑ תוס' הרשב"א בשם ר"ת שבציון 12, שאף בכה"ג שייך הפלגת דברים.
  40. ↑ תוס' הרשב"א שם.
  41. ↑ ע"ע אנן סהדי ציון 442 ואילך.
  42. ↑ ע"ע משומד. תרוה"ד דלהלן.
  43. ↑ עי' תרוה"ד סי' רכג שהוכיח מתשובת מהר"מ שבהגה"מ נשים סימן כט (והוא בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס פראג, ח"ד סי' תקסד), שאנן סהדי אינו מועיל יותר מתנאי מפורש, ובני אהובה הל' אישות פ"א ה"ו שכן מסקנת תרוה"ד, ועי' ציון 44, שיש חולקים בדעת תרוה"ד.
  44. ↑ עי' נוב"י מהדו"ק אהע"ז סי' נו, בדעת תרוה"ד שם, שיש לצדד שלא כמשמעות מהר"ם שבציון הנ"ל, ע"פ גמ' ב"ק קי ב, שדנו על יבמה שנפלה למוכה שחין, שתצא בלא חליצה, משום שלא נתקדשה על דעת כן, ועי' ציון הנ"ל, שיש חולקים בדעת תרוה"ד; עי מהר"א ברודא, שבתשובת מעיל צדקה סי' א, שיש לקיים את הס"ד של התרוה"ד שם. ועי' ציון 158, שי"מ דברי הגמ' שם בע"א.
  45. ↑ עי' ציון 12.
  46. ↑ בני אהובה שם, בביאור הס"ד בתורה"ד שם, ועי' ציון 43 שלדעתו אי"ז מסקנת תרוה"ד.
  47. ↑ שם, בביאור הס"ד בתרוה"ד שם. עי"ש שהוכיח מתוס' כתובות נו א ד"ה הרי, שזהו הטעם שמתנה עמשכ"ב לא חל.
  48. ↑ עי' משנה מנחות קט א, שהמקבל נזירות ע"מ לגלח בבית חוניו יצא, ופי' רבא שם, שהיינו באדם שאומר שאינו מוכן לטרוח ולהיות נזיר, אלא אם די לו שיביא קרבן בבית חוניו, ועי' תוס' כתובות נו א ד"ה הרי בשם ר"י (וכן הוא בתוס' הרשב"א שם בשמו, וברמב"ן ב"ב קכו ב) שהיינו שהיה סבור שאין איסור בהקרבה בבית חוניו, (ו"יצא" ששנינו, היינו שלא חלה עליו נזירות) ומחנ"א דיני ריבית סי' לט וחזו"א שבציון 53, בדעתם, ועי' ציון 105, שי"מ דבריהם בע"א. ועי' פנ"י שם, שכ"מ בדברי רבינא, נזיר יא א, שדוקא האומר הריני נזיר על מנת שאשתה יין ואטמא למתים, חשוב מתנה על מה שכתוב בתורה, ולא כשאומר, סבור הייתי שחכמים מתירים לי. ועי' תוס' נזיר יא א ד"ה דהוי, שביארו את דברי רבא שם בע"א. ועי' מחנ"א הל' מלוה ולוה סי' לט שתמה על התוס' (ושא"ר) מגמ' גיטין פג א, ודחה את הראיה מהמשנה שם, ועי' עצי ארזים אה"ע סי' לח ס"ק יט שצ"ע למה לא הובאו דבריהם בפוסקים, ועי' פסקי הלכות יד דוד ח"ב פ"ו אות מ שלהלכה מקודשת מספק, לפי שלא מצא בראשונים פסק חתוך בזה.
  49. ↑ עי' ציון 7.
  50. ↑ עי' תוס' וראשונים הנ"ל. ועי' אחרונים שבציון 47, שיש מבארים הטעם שתנאי אינו חל בדבר הכתוב בתורה, משום שנראה כמתחבל לבטל דבר תורה ומצוות ה', וי"ל שלכן דוקא כאשר הוא מתכוין לעקירה.
  51. ↑ עי' ציון 12.
  52. ↑ פנ"י שם; פסקי הלכות יד דוד ח"ב פ"ו אות מ.
  53. ↑ יד דוד שם; חזו"א סי' נו ס"ג יג ד"ה ובעיקר. ועי' הפלאה כתובות נו א, שנקט בפשיטות שאף לתוס' שבציון 48, כשטעה ולא ידע את חיוב שאר וכסות, או כתובה, או איסור אונאה, התנאי בטל והמעשה קיים, וכתב שיש לחלק בין שאר כסות ועונה לבין קרבנות במקדש חוניו, וצ"ב בדבריו, ועי' ראשון לציון ביצה כ א, שלענין שאר כסות ועונה, הולכים אחר רוב העולם שיודעים את החיוב, וצ"ב.
  54. ↑ עי' ר"י שבציון 48, שהתנאי קיים כשסבור שמקיים מצוה, וקול סופר למשניות מנחות פי"ג מ"י בדעתם, שדוקא בכה"ג.
  55. ↑ קול סופר שם. וצ"ב הטעם, והלא אין בדעתו לעבור איסור, ואפשר ע"פ המבואר בציון 7, שהטעם שא"א להתנות בדבר הכתוב בתורה, משום שאינו דומה לבני גד וראובן, והם גם לא בקשו להפטר ממצוה.
  56. ↑ ע"ע תנאי.
  57. ↑ גמ' גיטין פד ב. על סברות אחרות שאין בגירושין ע"מ שתאכלי בשר חזיר משום מתנה עמשכ"ב עי' ציונים 21, 88 ואילך, 108 ואילך.
  58. ↑ ריטב"א שם.
  59. ↑ עי' ציון 88.
  60. ↑ גמ' שם.
  61. ↑ ריטב"א שם. ועי' חידושי הגר"ח כתובות עד א, שלפי שהמעשה שלו חשוב למעשה גירושין על ידי קיום התנאי, נמצא שתליית המעשה בתנאי חשובה כעקירה של עושה התנאי.
  62. ↑ עי' מבי"ט ח"א סי' קלט; עי' מהריב"ל ח"ג סי' נד, שתמה על שו"ת הרא"ש כלל לג סי' א, שתנאי שלא ישא אשה אחרת אינו חל, והרי כולל אף נשים שאין ראויות להוליד, ושו"ת תורת אמת סי' סד בדעתו, שהוא משום שמתנה עמשכ"ב, חל בכולל, ועי' ציון 69, שי"מ דברי מהריב"ל בע"א; עי' מהרי"ט ח"ב יו"ד סי' מז, שהרא"ש שם סובר שתנאי שלא ישא אחרת אינו חשוב כולל, וארעא דרבנן מהדו"ק מערכת אות מ סי' תט, בדעתו, שהיינו משום שמתנה עמשכ"ב, חל בכולל. ועי' תורת אמת וארעא דרבנן שם, שהוא כעין מה שמצינו לענין נשבע בדבר הכתוב בתורה, שחלה השבועה כשכולל בה אף דברים שאינם כתובים בתורה (ע"ע שבועה). ועי' ציון 249.
  63. ↑ עי' להלן: בדבר שבממון.
  64. ↑ עי' ציונים 376 ואילך.
  65. ↑ תורת אמת שם, כעין מה שמצינו חילוק זה לענין כולל בשבועה, לסוברים כן (ע"ע שבועה).
  66. ↑ עי' להלן: בדבר שבממון.
  67. ↑ עי' ציונים 376 ואילך.
  68. ↑ עי' מל"מ הל' אישות פ"ו ה"י וכנה"ג הגהות טור אה"ע סי' לח, כעין מה שמצינו חילוק זה לענין כולל בשבועה, לסוברים כן (ע"ע שבועה).
  69. ↑ עי' תורת אמת שם, שעל הסוברים שבציון 62 להביא ראיה לדבריהם; עי' שו"ת מהרח"ש אהע"ז סי' מז שהמהריב"ל שבציון הנ"ל, אינו עוסק בדין מתנה עמשכ"ב, שאינו חל בכולל; עי' כנה"ג שם שכן הסכמת האחרונים; ארעא דרבנן שם, שכן הסכמת הפוסקים; עי' קצוה"ח סי' סוס"ק ג שהמהרי"ט שבציון הנ"ל, אינו עוסק בדין מתנה עמשכ"ב, שאינו חל בכולל. ועי' תורת אמת שם שאינו דומה לשבועה שחלה ע"י כולל (עי' ציון הנ"ל) שדוקא שבועה החמורה חלה בכולל, אבל לענין תנאי לא מצינו. ועי' תורת אמת שם וקצוה"ח שם שכ"מ מהסוברים בדעת רבי יהודה, שהמקדש ע"מ שלא יחול חיוב שכו"ע, התנאי חל על שאר וכסות, ולא על עונה, עי' להלן: בדבר שבממון וציון 376. ועי' ציון 49, שיש לדחות, ועי' כנה"ג שבציון הנ"ל שדחה עוד שי"ל שלא מדובר שם בתנאי אחד להיפטר מג' החיובים.
  70. ↑ ע"ע מכלל לאו אתה שומע הן, וע' תנאי.
  71. ↑ עי' ציון 37.
  72. ↑ רמב"ן ב"ב קכו ב; שטמ"ק ופנ"י ומגן גיבורים כתובות נו א, בדעת תוס' שם ד"ה הרי, ועי' הפלאה שבציון 75, שפי' דברי תוס' בע"א. ועי' ציונים 23, 37.
  73. ↑ סופר מהיר גיטין סי' מה אות ג (הוצאת דעת סופר) בדעת הרמב"ן שם.
  74. ↑ מגן גיבורים שם בדעת תוס' (ושא"ר) שם.
  75. ↑ עי' ריטב"א כתובות נו א; עי' הפלאה כתובות שם בדעת תוס' שבציון 72.
  76. ↑ עי' ברייתא ב"ב סג א, ורא"ש שם פ"ז סי' ד, שכוונתו לשיור ולא לתנאי, לפי שאינו יכול להתנות, ושו"ת דברי חיים חו"מ ח"א סי' לא, וגידולי שמואל ב"ב שם, בדעתו שהוא משום שבתנאי הוא חשוב מתנה עמשכ"ב, וכש"כ הרא"ש בחולין פ"י סי' ח בביאור גמ' זו. ועי' מחנ"א הל' דשלב"ל סי' ה, שמפרש את דברי הרא"ש בע"א. ועי' גדו"ש שהקשה על פי' זה, ומפרש את דברי הרא"ש בע"א.
  77. ↑ ע"ע תרומות ומעשרות.
  78. ↑ ע"ע הנ"ל. ראשונים ואחרונים הנ"ל.
  79. ↑ ציון 302 ואילך.
  80. ↑ ציון 311א.
  81. ↑ ציון 95.
  82. ↑ ברייתא כתובות נו א, וש"נ.
  83. ↑ ע"ע ירושה: הנחלה לאחד היורשים.
  84. ↑ עי' ציון 137.
  85. ↑ רשב"ם ב"ב קלג א ד"ה כדשלח.
  86. ↑ עי' ציון 57.
  87. ↑ ע"ע תנאי.
  88. ↑ עי' רבינא בגמ' גיטין פד ב, שתנאי לעבור עבירה אינו חשוב מתנה עמשכ"ב, לפי שלאו ודאי קעקר, וריטב"א בשם רבינו, וחי' הר"ן שם, בדעתו, שהיינו לפי שלא התנה על דיני התורה, אלא על מעשה האדם, ושרשי הים הל' אישות פי"ב הי"ז ד"ה ולע"ד לא נתקררה, בדעתם. ועי' ציונים 21, 108, שי"מ דברי רבינא בע"א.
  89. ↑ ראשונים הנ"ל.
  90. ↑ רשב"א גיטין סג א. ועי"ש שמה שדנו בגמ' שם על כגון זה, אינו מדין מתנה עמשכ"ב, אלא מטעמים אחרים.
  91. ↑ תוספתא גיטין פ"ז ה"א ; ירושלמי גיטין פ"ט ה"א.
  92. ↑ עי' רשב"א שם.
  93. ↑ עי' גמ' נזיר יא א.
  94. ↑ קוב"ש קידושין אות קכו.
  95. ↑ מחנ"א דיני ריבית סי' לז, ע"פ תוס' חולין קלד א ד"ה חוץ, שמכירת פרה ע"י כהן בתנאי שיתן את המתנות לכהן, חשוב מתנה עמשכ"ב. ועי' אחרונים שבציון 192, שפי' דברי הרא"ש שבציון הנ"ל (ולכאו' כן יפרשו אף בדברי תוס' שם) בע"א.
  96. ↑ ע"ע זרוע ולחיים וקיבה ציון 308.
  97. ↑ מחנ"א שם.
  98. ↑ עי' ציונים 21, 57, 108. ועי' מחנ"א הל' ריבית סי לז שלדעת דעת ר"ת (ושא"ר) שבציון 12, שהטעם שמתנה על משכ"ב תנאו בטל, משום שזו הפלגת דברים, כשמתנה לעבור איסור, אין זו הפלגת דברים, שאפשר לעבור איסור, ותמה ע"ז שבגמ' שם ל"מ שזה הטעם.
  99. ↑ ע"ע חכמים עשו חיזוק לדבריהם: הכלל וגדרו.
  100. ↑ ע"ע כתובה ציון 1336 ואילך.
  101. ↑ עי' גמ' כתובות נו א, בדעת רבי יהודה, שא"א לבטל את חיוב כתובה, והתנאי בטל. ועי' מל"מ הל' מלוה ולוה פ"ח ה"א, שמש"כ המהרשד"ם שבציון 99, שהמתנה לעקור דבר מדרבנן, המעשה בטל, כיון שאין התנאי מתקיים, היינו במקומות שלא עשו בהם חיזוק.
  102. ↑ ע"ע חכמים עשו חיזוק לדבריהם: הכלל וגדרו.
  103. ↑ עי' מהרשד"ם יו"ד סי' סט, לענין איסור ריבית, ומל"מ הל' מלוה ולוה פ"ח ה"א בדעתו, שהיינו במקומות שלא עשו בהם חיזוק. ועי' מהרשד"ם שם שכ"מ מהלשון מתנה על מה שכתוב "בתורה". ועי' מהרשד"ם שם, שגדולה מזו אמרו בגמ' גיטין פד ב, שהמגרש ע"מ שתאכל האשה בשר חזיר אינו חשוב מתנה עמשכ"ב, כיון שיכולה לאכול, ועי' מעשה רוקח הל' אישות פ"ו ה"ט, שצ"ב בדימוי לגמ' שם.
  104. ↑ מל"מ שם.
  105. ↑ ע"ע שביעית.
  106. ↑ עי' ציון 272.
  107. ↑ מל"מ שם בתי' ראשון, ע"פ מה דקי"ל שתנאי שלא תשמט שביעית חשוב מתנה עמשכ"ב.
  108. ↑ מל"מ שם בתי' שני. ועי"ש שלפי"ז הטעם שבשביעית תנאו בטל (עי' ציון 103) הוא משום שי"ל שחשוב שעקרו מהתורה, עי' ציון 272.
  109. ↑ חי' הרי"ם כתובות נו א ע"פ משנה נזיר יא א, שהאומר הריני נזיר, וסבור היה להיות מותר ביין או בטומאה למת, שאינו נזיר, לסוברים כן, ע"ע נזיר. ועי"ש שמפרש כן בביאור התוס' שבציון 48, (וכן הוא ברמב"ן ב"ב קכו ב) ועי' ציון הנ"ל שי"מ דבריהם בע"א
  110. ↑ שו"ת הרא"ש כלל לג א.
  111. ↑ עי' ציונים 129 ואילך.
  112. ↑ עי' גמ' גיטין פד ב, שרבינא מבאר את משמעות דברי אביי ורבא, שגרושין ע"מ שתאכל האשה בשר חזיר, אינו חשוב מתנה עמשכ"ב, משום שאין זו עקירה בודאי, שבידה שלא לאכול, ונתיה"מ סי' ריב ס"ק ד, וארעא דרבנן מהדו"ק מערכת אות מ סימן תט, שהיינו משום שבמקום ספק התנאי קיים. ועי' ציונים 21, 87, שי"מ דברי רבינא בע"א. ועי' בציון 57, שר' אדא מבאר באופ"א את הטעם שבגירושין ע"מ שתאכל בשר חזיר, אינו חשוב מתנה עמשכ"ב, ונדחו דבריו.
  113. ↑ עי' ב"מ נא ב, שלדעת שמואל תנאי לעקור דבר שבממון חל במקום ספק, (עי' ציון 109) ועי' שו"ת תורת אמת סי' סד ונתיבות משפט (אלגאזי) ספר מישרים נתיב כג ח"ח (דף רכו ב) וארעא דרבנן מהדו"ק מערכת אות מ סימן תט ושו"ת מהרשד"ם יו"ד סי' קט, שה"ה לענין מעשה שנתלה בתנאי בדבר הכתוב בתורה, שהתנאי קיים במקום ספק.
  114. ↑ עי' ב"מ נא א, שלדעת רב תנאי שלא יהא אונאה במקח, בטל, אף במקום שיש ספק בדבר, ועי' תורת אמת סי' סד ד"ה תו, בתי' ראשון (וכעי"ז בתי' שני), ושו"ת מהרשד"ם יו"ד סי' קט, ונתיבות משפט (אלגאזי) ספר מישרים נתיב כג ח"ח (דף רכו ב), שאף לדעתו תנאי עמשכ"ב חל במקום ספק, אלא שבדבר שבממון צריכים למחילת חברו, ולדעתו אין מחילה מועילה במקום ספק (ע"ע מחילה).
  115. ↑ שו"ת הרא"ש כלל לג סי' א, ושו"ת לחם רב סי' נא בדעתו, ועי' ציונים 118, 127, 129, 491, שי"מ דברי הרא"ש בע"א.
  116. ↑ חכמת שלמה או"ח סי' קח ס"ח.
  117. ↑ עי' שרשי הים שבציון 87 בדעת ראשונים, שפי' דברי רבינא שם, בע"א.
  118. ↑ עי' שו"ת תורת אמת סי' סד, בתי' שלישי ושרשי הים שם וארעא דרבנן מהדו"ק מערכת אות מ סימן תט, שלדעת רב שבציון 110 שתנאי שלא יהא אונאה במקח, בטל, אף במקום שיש ספק בדבר, ה"ה לענין תליית חלות בתנאי. ועי' שו"ת מהר"ח או"ז סי' מא, בשם אביו, שהקשה על האומר הרי זה גיטך על מנת שלא תכנסי לבית פלוני כל ל' יום, למה אינו חשוב מתנה עמשכ"ב, שאם יהיה שם חולה, לא תוכל לבקרו.
  119. ↑ בני אהובה הל' יבום וחליצה פ"א ה"ו, בדעת הרא"ש שם.
  120. ↑ עי' אחרונים שבציון 111, שהשוו את דברי הרא"ש לענין תנאי שלא ישא אחרת, לספק אונאה.
  121. ↑ מהר"א ברודא שבשו"ת מעיל צדקה סימן א, ע"פ גמ' שבציון 110; מעיל צדקה סימן ב.
  122. ↑ מהר"א ברודא שם ע"פ הרא"ש שבציון 111, ועי' ציון הנ"ל וציונים 127, 129, 491, שי"מ דברי הרא"ש בע"א; מעיל צדקה שם בדעת מהר"י מברונא שברמ"א אה"ע סי' קנז ד, שמועיל תנאי לענין שלא תפול לפני יבום, ועי' אחרונים שבציונים 23, 158 שמפרשים דברי מהר"י מברונא בע"א.
  123. ↑ ציונים 120 ואילך.
  124. ↑ עי' ציונים 117 ואילך.
  125. ↑ מהר"א ברודא בשו"ת מעיל צדקה סי' א, ע"פ ברייתא בירושלמי ב"מ פ"ח ה"ח.
  126. ↑ מהר"א ברודא בשו"ת מעיל צדקה סימן ג; מעיל צדקה סימן ב, באופן ראשון.
  127. ↑ מעיל צדקה סי' ב, באופן שני.
  128. ↑ מעיל צדקה סי' ב וסי' ד.
  129. ↑ מהר"א ברודא שם.
  130. ↑ עי' ציונים 114 ואילך.
  131. ↑ שו"ת תורת אמת סי' סד, בתי' שלישי, שמש"כ הרא"ש שבציון 111, שתנאי שלא ישא אחרת התנאי חל משום שמא תלד ושמא יגרשנה, היינו דוקא משום שיש ב' ספקות, ועי' ציון הנ"ל וציונים 118, 129, 491 שי"מ את דברי הרא"ש בע"א.
  132. ↑ עי' שו"ת משאת משה חו"מ ח"א סי' ג, שהוכיח שלא מצינו חילוק בין ספק אחד לב' ספקות.
  133. ↑ עי' ציונים 113 ואילך; שרשי הים אישות פי"ב ה"ז, ד"ה ולע"ד נר' ליישב, שמש"כ הרא"ש שבציון 111, שתנאי שלא ישא אשה אחרת קיים משום ספק, היינו דוקא כשאינו עתיד להתברר, ועי' ציונים 111, 118, 127, 491, שי"מ את דברי הרא"ש בע"א.
  134. ↑ עי' אחרונים שבציונים הנ"ל, בדעת הרא"ש שלא חילקו בדבר.
  135. ↑ ברייתא קידושין יט ב ובירו' קידושין פ"א ה"ב ובמכילתא דרשב"י שמות כא ז.
  136. ↑ שמות כא ז.
  137. ↑ גמ' קידושין שם. ועי' ציונים 216 ואילך, שי"מ שיטת ר"מ בע"א.
  138. ↑ ברייתא שבציון 131.
  139. ↑ ציון 340.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:מתנה_על_מה_שכתוב_בתורה_(א)&oldid=159810"