אנציקלופדיה תלמודית:משתמרת לביאה פסולה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - דין אכילת-תרומה* לאשת-כהן* שעומדת להיבעל בביאה אסורה.

הדין וגדרו

אשה שהתקדשה לכהן, כשביאתו בה אסורה, כגון אלמנה* שהתקדשה לכהן-גדול*, או גרושה שהתקדשה לכהן הדיוט, נחלקו בה תנאים אם אוכלת היא בתרומה: א) לדעת חכמים ורבי מאיר אינה אוכלת בתרומה[1], ואף על פי שהיא בת-כהן*[2], משום שהיא משתמרת - מצפה לבא[3] - לביאה פסולה[4]. ובמקור הדבר שאינה אוכלת בתרומה, אמר רבי מאיר שקל-וחומר* הוא, שהרי אף המתקדשת בקידושי רשות לישראל אינה אוכלת בתרומה[5], כל שכן בקידושי עבירה שלא תאכל בתרומה[6]. בירושלמי אמרו בטעמם של חכמים, שלמדו את איסור אכילתה בתרומה מן הכתוב[7], שחכמים לומדים הויה הויה, מן הכתוב כי יהיה נערה מאורסה לאיש[8], שאף הכתוב "ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל"[9] - שממנו למדים שאף הנשאת לכהן שאסורה לו, אינה אוכלת בתרומה[10] - מדבר ב"הויה" שמשעת אירוסין, והמתקדשת לכהן שאסורה לו, כבר משעת אירוסין אינה אוכלת בתרומה[11]. ב) ולדעת רבי אלעזר ורבי שמעון מותרת היא לאכול בתרומה[12], שאף המשתמרת לביאה פסולה אוכלת בתרומה[13]. ובטעם שלדעתם, אין למדים שלא תאכל בקידושי עבירה, קל וחומר מקידושי רשות שאינה אוכלת בתרומה[14], פירשו בברייתא שדוקא בקידושי רשות אינה אוכלת בתרומה, לפי שאין הבעל ראוי להאכיל בתרומה במקום אחר, ואין ללמוד מהם לקדושי עבירה, שראוי להאכיל במקום אחר[15], באשה שכשרה להינשא לו[16]. בירושלמי אמרו בטעמם של רבי אלעזר ורבי שמעון, שהכתוב ובת כהן כי תהיה לאיש זר - שממנו למדים שאף האסורה לכהן ונישאת לו, אינה אוכלת בתרומה[17] - מתפרש דוקא על הויה של שעת נישואין, ולא על שעת אירוסין[18], ויש מפרשים שלמסקנת ירושלמי, טעמם של רבי אלעזר ורבי שמעון משום שלמדים מן הכתוב ולא יחלל[19], שאינה נפסלת אלא כשתבעל ותיעשה חללה[20]. ונחלקו ראשונים בדעת רבי אלעזר ורבי שמעון, יש סוברים שלדעתם אף בת ישראל שהתקדשה לכהן, שלמשנה ראשונה אוכלת בתרומה בשעה שהגיע זמן הנישואין אף אם לא נשאת[21], אוכלת היא בתרומה[22], שהרי היא קנין כספו, וכל זמן שלא בא עליה לא נתחללה[23], ויש סוברים שלא אמרו רבי אלעזר ורבי שמעון שאוכלת בתרומה, אלא בבת כהן שהתקדשה לישראל, אבל בת ישראל שהתקדשה לכהן אף לדעתם אינה אוכלת[24], שלא הכשירו לאכלה מחמתו, מאחר שהוא אסור לקיימה[25], ואינה כבת כהן שהתקדשה לכהן, שכיון שכבר אכלה לא ראוי לאסרה[26], או שבת כהן לכהן אוכלת אף מחמת עצמה[27]. להלכה יש מן הראשונים סוברים שהמשתמרת לביאה פסולה אינה אוכלת בתרומה[28], ויש מן הראשונים סוברים שאוכלת[29].

גדרו

בגדר הדין שמשתמרת לביאה פסולה אינה אוכלת בתרומה, יש מן הראשונים סוברים שאינו אלא מדרבנן[30], ונחלקו ראשונים בגדרו, יש סוברים שעשאוה חכמים כאילו כבר נבעלה ונפסלה מלאכול בתרומה[31], ויש סוברים שגדר הפסול הוא קנס שקנסוה חכמים משום שעומדת לעשות עבירה[32]. ויש מן האחרונים מוסיפים עוד, שאף לסוברים בדעת רבי אלעזר ורבי שמעון, שבת ישראל שהתקדשה לכהן האסור בה, אינה אוכלת בתרומה[33], אינו אלא מדרבנן[34], שראו חכמים לאסרה שלא תעלה למעלת כהונה בקידושי עברה[35]. וכן יש מן האחרונים מוסיפים, שאף כשהבעל כהן ואינו ראוי להאכיל במקום אחר, שאינה אוכלת בתרומה אף לדעת רבי אלעזר ורבי שמעון, לסוברים כן[36], אינו אלא מדרבנן[37]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, וכן יש מפרשים בדברי ירושלמי, שהוא איסור מן התורה[38].

כשאינו מאכיל במקום אחר

המשתמרת לביאה פסולה, כאשר הבעל אינו ראוי להאכיל בתרומה במקום אחר - על האופנים שחשוב שאינו ראוי להאכיל במקום אחר, עי' להלן[39] - כתבו ראשונים שאף לדעת רבי אלעזר ורבי שמעון שאלמנה שהתקדשה לכהן גדול, אוכלת בתרומה[40], כאשר אינו ראוי להאכיל במקום אחר אינה אוכלת בתרומה[41], ואפילו היא בת-כהן*[42], וכתבו שלפיכך כשהיא משתמרת לביאת חלל*, אינה אוכלת בתרומה[43]. ואף כשהבעל הוא כהן שאוכל בתרומה, יש מן הראשונים שמפרשים בדעת אמוראים שהסתפקו שאף לדעת רבי אלעזר ורבי שמעון כשאינו ראוי להאכיל במקום אחר, אינה אוכלת בתרומה[44], ולדעתם, אשה שהתקדשה לכהן פצוע-דכא* - שאסורה בביאתו[45] - שאוכלת בתרומה[46], אינו אלא משום שפצוע דכא חשוב שראוי להאכיל במקום אחר[47]. ויש מן הראשונים שמפרשים בדעת אביי - וכן יש מפרשים בדברי ירושלמי[48] - שחולק וסובר שלדברי רבי אלעזר ורבי שמעון אוכלת בתרומה, אף על פי שאינו ראוי להאכיל במקום אחר[49], כל שהוא עצמו ראוי לאכול בתרומה[50], וכתבו שמטעם זה שנינו שאשת כהן שנעשה פצוע דכא לאחר שנשאת אוכלת בתרומה[51] - כל שלא נבעלה ונפסלה בביאתו[52] - ואף על פי שלביאורם בדעת אביי, פצוע דכא אינו חשוב כמאכיל במקום אחר[53].

האופנים שחשוב בהם שאינו ראוי להאכיל בתרומה במקום אחר, לדעת אביי הוא כשאינו ראוי להאכיל משום קנין אישות, ואפילו שראוי להאכיל את עבדיו ושפחותיו הכנענים[54], שאין למדים קנין אישות מקנין עבדים[55], ופירשו אחרונים שטעם אכילתם חלוק הוא, שאשת כהן אוכלת משום שכשהתקדשה לכהן, יש לה דין כהונה מחמתו, ואילו עבד ושפחה אוכלים משום שאכילתם אינה אכילת זרות, והיא כמו אכילת בהמתו של הכהן[56]. ולדעתו כהן פצוע-דכא*, אינו חשוב שראוי להאכיל במקום אחר, מחמת שרשאי להאכיל את עבדיו ושפחותיו הכנענים[57] - על הטעם שלדעת אביי, אשת כהן שנעשה פצוע דכא אחר הנישואין אוכלת בתרומה, כל שלא נבעלה[58], עי' להלן[59] - לדעת רבא אף אם ראוי להאכיל עבדיו ושפחותיו הכנענים חשוב כראוי להאכיל במקום אחר[60], ויש מן האחרונים מפרשים טעמו משום שסובר שאף אכילת אשת כהן בתרומה, אינה אלא משום שהיא קנינו של הכהן, וכמו בעבדיו ובשפחותיו[61], ולדעתו, הטעם שלדברי רבי אלעזר ורבי שמעון, פצוע דכא כהן שקידש, אשתו אוכלת בתרומה[62], משום שפצוע דכא חשוב ראוי להאכיל במקום אחר, לפי שמאכיל בעבדיו ושפחותיו הכנענים[63].

כשאינו מאכיל וכבר אכלה

כשכבר אכלה בתרומה בהיתר כשהיא ברשות הבעל, כגון אשת כהן שנעשה פצוע-דכא* אחר שנישאת, לסוברים שכשאינו ראוי להאכיל במקום אחר לדברי הכל אינה אוכלת בתרומה[64], יש מן הראשונים שסוברים שאוכלת היא בתרומה[65] - ואפילו לסוברים שלדברי רבי מאיר משתמרת לביאה פסולה שכבר אכלה אינה אוכלת בתרומה[66], אינו אלא לדעתו שהמשתמרת לביאה פסולה אינה אוכלת[67], שלא די בזה שכבר אכלה בכדי שתאכל בתרומה אפילו שהיא משתמרת לביאה פסולה, אבל לדעת רבי אלעזר ורבי שמעון שהמשתמרת לביאה פסולה אוכלת בתרומה[68], אלא שצריך שיהיה ראוי להאכיל במקום אחר[69], ודאי מועיל הטעם שכבר אכלה, שתוכל לאכול בתרומה אפילו שאין לו להאכיל במקום אחר[70] - ובגדר הדבר שכשכבר אכלה בתרומה, אוכלת אף כשאין לבעל להאכיל במקום אחר, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שנחלקו בו אמוראים, שלדעת רבא, אינו אלא משום שנשאר לה הדין כהונה שיכולה לאכול בתרומה[71], ולדעת אביי הוא משום שכיון שכבר אכלה מחמת הבעל, חשוב שהבעל מאכיל אותה בתרומה[72].

כשכבר אכלה

המשתמרת לביאה פסולה, לדעת רבי מאיר שאינה אוכלת בתרומה[73], כשכבר אכלה בתרומה בהיתר ברשות בעלה, כגון אשת כהן שנעשה פצוע-דכא* לאחר שנשאת, שאסורה להבעל לו[74], והיא משתמרת לביאתו, שהרי היא אשתו[75], נחלקו אמוראים בדבר: א) לדעת רבי יוחנן אוכלת בתרומה[76], ולדעתו אותה ששנינו שאשת כהן שנעשה פצוע דכא לאחר שנשאת אוכלת בתרומה[77] - כל שלא נבעלה ונפסלה בביאתו[78] - היא אף לדברי רבי מאיר שהמשתמרת לביאה פסולה אינה אוכלת בתרומה, שמכל מקום זו אוכלת בתרומה[79], לפי שכבר אכלה[80], בהיתר, קודם שנעשה פצוע דכא[81]. ובירושלמי אמרו, שאף אם לא אכלה ממש, אם היתה נראית לאכול, אוכלת בתרומה[82]. ב) ולדעת רבי אלעזר אינה אוכלת בתרומה[83], ולדעתו אותה ששנינו שאשת כהן שנעשה פצוע דכא לאחר שנשאת אוכלת בתרומה[84], אינו אלא לדעת רבי אלעזר ורבי שמעון שהמשתמרת לביאה פסולה אוכלת בתרומה[85].

אכילת עבדיה בתרומה

עבד-כנעני* של בת כהן המשתמרת לביאה פסולה - לסוברים שאינה אוכלת בתרומה[86] - כתבו אחרונים שאינו אוכל בתרומה[87], ואינו כשאר עבד של כהן שאוכל בתרומה[88], שכיון שהיא נפסלה, גם עבדיה אינם אוכלים בתרומה[89]. ומן האחרונים יש מסתפקים שאוכל הוא בתרומה[90], שאינה אלא כמו ערל* וטמא* שאף על פי שאינם אוכלים בתרומה[91], מאכילים את עבדיהם בתרומה[92], משום שאינם פסולים מתרומה, ואינו אלא כמו שפיהם כואב להם, שהרי ראוים לאכול לאחר זמן[93].

השימור

בקידושין

המתקדשת לאחד מן הפסולים, חשובה כמשתמרת לביאה פסולה, שאינה אוכלת בתרומה, לסוברים כן[94].

בקידושין מדרבנן

אף המתקדשת בקידושין שמועילים רק מדרבנן, כתבו אחרונים שחשובה כמשתמרת לביאה פסולה[95].

בזיקה

יבמה* שנפלה ליבום לפני כמה אחים כהנים, ואחד מן האחים חלל*, אמר רבין שאינה אוכלת בתרומה[96], מפני זיקת החלל[97], וכתבו ראשונים שאף אם אחד האחים הכשרים עשה בה מאמר* אינה אוכלת בתרומה[98], שהרי עדיין היא משתמרת לביאת החלל שהיא ביאה פסולה[99], שאין המאמר קונה בה קנין גמור[100], שאינו מועיל אלא מדרבנן[101].

בחופה לסוברים שאינה קונה

כשנכנסה לחופה בלא שהתקדשה, לסוברים שחופה אינה קונה[102], או לסוברים שחופה אינה קונה בפסולות[103], יש מן הראשונים שסוברים שאינה חשובה משתמרת לביאה פסולה[104], שהרי לא קנה אותה[105]. ויש מן הראשונים סוברים שלדעת רב חשובה כמשתמרת לביאה פסולה, ואינה אוכלת בתרומה[106], ואף על פי שלא קנאה, כיון שקרובה לביאה נפסלת מלאכול בתרומה[107].

כשכבר היתה קנויה לו

משתמרת לביאה פסולה - לדעת רבי מאיר שאינה אוכלת בתרומה[108] - שנשאת ועדיין לא נבעלה, כגון שנכנסה לחופה, שעושה נישואין[109], אף בנשים הפסולות לו, לסוברים כן[110], יש מן הראשונים שמפרשים שנחלקו אמוראים אם חשובה כמשתמרת לביאה פסולה אף משום החופה, שלדעת רמי בר חמא חשובה כמשתמרת אף משום החופה[111], שהרי הטעם שחופה עושה נישואין, משום שמזדמנת לביאה של בעל, ולפיכך כשאותה הביאה פסולה חשובה יותר משתמרת לביאה פסולה[112], ולדעתו אם כבר אכלה בתרומה בזמן האירוסין מחמת הבעל, כגון שהגיע זמן הנישואין לסוברים שאוכלת בתרומה[113], אף לסוברים שלדעת רבי מאיר משתמרת לביאה פסולה שכבר אכלה בהיתר ברשות הבעל, אוכלת בתרומה[114], מכל מקום אם הוסיף בה חופה אינה אוכלת, שחשובה כמשתמרת לביאה פסולה משום הקנין שהוסיף בה[115]. ולדעת אמוראים אחרים אינה חשובה כמשתמרת לביאה פסולה משום החופה שהוסיף בה[116], שדוקא בשעה שקונה אותה חשובה כמשתמרת לביאה פסולה, שכיון שקנה אותה להיות שומרת לו לביאה פסולה, אותו השימור פוסל הוא, אבל באשה שכבר היתה קנויה לו אלא שהוסיף בה חופה, אף לדעת רבי מאיר אין החופה מוסיפה סיבה לעשותה כמשתמרת לביאה פסולה[117].

כשאין הוכחה שעומדת להבעל

משתמרת לביאה פסולה, כאשר אין הוכחה שהיא עומדת להבעל באיסור, כגון אשת-כהן* שנעשה פצוע-דכא* לאחר הנישואין, אף היא חשובה כמשתמרת לביאה פסולה[118]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת אביי שחולק על זה, וסובר שדוקא כשקידש אשה האסורה לו, שכיון שסתם קידושין הם על מנת לנושאה, גזרו חכמים שלא תאכל בתרומה כדי שלא יבא עליה, אבל כשנעשה פצוע דכא לאחר נישואין, שאין הוכחה שעומד לבא עליה באיסור, אינה חשובה משתמרת לביאה פסולה[119].

כשמת הבעל או גירשה

מת הבעל או גירשה קודם שנשאת, אינה נפסלת[120], שהרי כבר אינה משתמרת לביאה פסולה[121]. על הסוברים שלדברי רבי מאיר שהמשתמרת לביאה פסולה אינה אוכלת בתרומה[122], כשנכנסה לחופה* ולא נבעלה, אף אם התאלמנה או התגרשה פסולה מן התרומה, ע"ע חופה[123].

בכמה מקומות דנו לדעת רבי אלעזר ורבי שמעון שהמתקדשת לכהן שאסור בה, אוכלת בתרומה[124], אם במקומות שהיא משתמרת לביאה פסולה בשימור הקרוב יותר לביאה, אם אוכלת בתרומה:

בחופה לסוברים שקונה

כשלא נתקדשה לכהן, אלא נכנסה לחופה* - לשם קידושין - עם הכהן שאסורה בביאתו, לסוברים שחופה קונה[125], ולסוברים שהיא קונה אף בנשים האסורות להנשא לו[126], אם היא כמתקדשת לכהן שאסורה בביאתו, שלדעת רבי אלעזר ורבי שמעון מותרת לאכול בתרומה[127], יש מן הראשונים שמפרשים שנחלקו אמוראים בדבר, לדעת רב, אינה אוכלת בתרומה[128], שדוקא במתקדשת בקידושי כסף וכיוצא, סוברים רבי אלעזר ורבי שמעון שמותרת לאכול בתרומה, לפי שאינם קרובים לביאה, אבל בחופה שקרובה לביאה, אף לדעתם החמירו בה חכמים שתהיה חשובה משתמרת לביאה פסולה, ולא תאכל בתרומה[129], ולדעת רמי בר חמא אוכלת בתרומה[130], שלדעתו אף כשנכנסה לחופה היא כמו המתקדשת בקידושי כסף וכיוצא שאינה חשובה משתמרת לביאה פסולה[131].

כשנשאת

משתמרת לביאה פסולה שנשאת ועדיין לא נבעלה, יש מן הראשונים שמפרשים בדעת רמי בר חמא, שלדברי רבי אלעזר ורבי שמעון שהמתקדשת למי שאסורה בביאתו אוכלת בתרומה[132], אף אם נכנסה לחופה ולא נבעלה, אוכלת היא בתרומה, ואפילו שלביאורם בדעת רמי בר חמא חופה מועילה לעשותה כנשואה[133]. וכן יש מפרשים בדעת רבי יוסי בן רבי בון בירושלמי שאף כשנישאת כל שלא נבעלה אוכלת בתרומה[134]. ויש מפרשים בדעת ירושלמי שאף לדברי רבי אלעזר ורבי שמעון מכל מקום אם נישאת לו, אינה אוכלת בתרומה[135].

הביאה הפסולה

באיסור דרבנן

כשהביאה אינה אסורה אלא מדרבנן - כגון חלוצה-לכהן*, לסוברים כן[136] - אינה חשובה כמשתמרת לביאה פסולה, ומותרת לאכול בתרומה[137], ופירשו אחרונים שכיון שהדין שמשתמרת לביאה פסולה אינה אוכלת בתרומה, אינו אלא מדרבנן, לסוברים כן[138], לא גזרו כשהביאה אסורה רק מדרבנן[139]. וכן אמר רבין שיבמה* שנפלה ליבום לפני כמה אחים כהנים, ואחד מהם עשה בה מאמר*, אוכלת היא בתרומה[140], ואינה חשובה כמשתמרת לביאה פסולה - שהרי אין מאמרו מעכב על אחיו מלבא עליה[141], ולא פקעה זיקת אחיו[142], וכשם שהיא משתמרת לביאתו כך היא משתמרת לביאת אחיו[143], שהיא ביאה האסורה[144] - כיון שאין ביאת אחיו אסורה אלא מדרבנן[145], ודוקא המשתמרת לביאה פסולה מן התורה אינה אוכלת בתרומה, ולא כשמשתמרת לביאה פסולה מדרבנן[146]. ויש מן האחרונים שמפרשים שהדבר תלוי במחלוקת אמוראים, שלדעת רבי יוחנן המשתמרת לביאה פסולה דרבנן אינה חשובה כמשתמרת לביאה פסולה, ולפיכך לדעתו "בעלת הגט" - יבמה שהיבם נתן לה גט, שביאתה אסורה עליו[147] - שחשובה כמשתמרת לביאת היבם האסורה - שהרי מן התורה עדיין היא זקוקה לו[148] - אוכלת בתרומה, משום שהביאה אינה אסורה אלא מדרבנן[149], ואינה אלא משתמרת לביאה פסולה מדרבנן[150], אבל לדעת ריש לקיש שבעלת הגט אינה אוכלת בתרומה[151], משום שלדעתו דוקא משתמרת לאחד מהשניות* לעריות שאסורות בביאה מדרבנן, ואיסורן שוה בכל האנשים[152], אינה חשובה כמשתמרת לביאה פסולה, לפי שאף אם יבא עליה הכהן אינה נפסלת מן התרומה[153], אבל כשמשתמרת לביאת איסור כהונה, כגון חלוצה, שהביאה פוסלת אותה[154], אף על פי שאינו איסור אלא מדרבנן, חשובה כמשתמרת לביאה פסולה[155], ולפיכך בבעלת הגט, שהוא איסור שגזרו משום חלוצה[156], לדעת ריש לקיש חשובה כאיסור כהונה, ואם בא עליה פסלה[157], ולפיכך אף על פי שאינו אלא איסור מדרבנן, חשובה כמשתמרת לביאה פסולה[158].

ביאת עבירה שאינה נפסלת בה

המשתמרת לביאה האסורה שאינה פוסלת אותה מתרומה - כגון בוגרת שאסורה לכהן-גדול* לסוברים כן[159], שאף אם בא עליה אינה נפסלת בביאתו[160] - יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שחשובה כמשתמרת לביאה פסולה, ואינה אוכלת בתרומה[161], שלדעתם גדר הדין שמשתמרת לביאה פסולה אינה אוכלת בתרומה, הוא קנס שקנסוה חכמים כיון שהולכת לעבור עבירה של ביאת איסור[162]. ומטעם זה, לדעתם בוגרת שהתקדשה לכהן גדול חשובה כמשתמרת לביאה פסולה ואינה אוכלת בתרומה[163]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאינה חשובה כמשתמרת לביאה פסולה[164], שלדעתם גדר הדין שהמשתמרת לביאה פסולה אינה אוכלת בתרומה, הוא משום שגזרו חכמים לדונה כאילו כבר נבעלה[165], ולפיכך דוקא כשמשתמרת לביאה שנפסלת בה מן התרומה, חשובה כמשתמרת לביאה פסולה[166]. ומטעם זה, לדעתם בוגרת שהתקדשה לכהן גדול אינה חשובה כמשתמרת לביאה פסולה[167], שהרי אף אם נבעלה לכהן גדול לא נפסלה מן הכהונה[168].

כשהקידושין היו בהיתר

משתמרת לביאה פסולה, כאשר הקידושין היו בהיתר והפסול נעשה לאחר הקידושין - כגון שנעשה פצוע-דכא* לאחר הקידושין - יש מן הראשונים סוברים שאינה חשובה כמשתמרת לביאה פסולה[169], שהטעם שמשתמרת לביאה פסולה אינה אוכלת בתרומה, אינו אלא קנס דרבנן, לסוברים כן[170], וזו שלא זימנה עצמה לביאה פסולה מעולם ובהיתר התקדשה, ועומדת היא להתגרש, אין קונסים אותה שלא תאכל אף קודם שהתגרשה[171]. ויש מן הראשונים סוברים שחשובה משתמרת לביאה פסולה, ואינה אוכלת בתרומה[172], ומהם שכתבו שאינו אלא משום שלא-פלוג-רבנן*[173].

פסול שיכול להפקיעו

משתמרת לביאה פסולה, כשהפסול יכול להפקע, יש מן האחרונים שנראה מדבריהם שאינה חשובה משתמרת לביאה פסולה[174], ומצדדים שמזה שהמתקדשת לכהן פצוע-דכא* חשובה משתמרת לביאה פסולה, לסוברים כן[175], מוכח שפצוע דכא אין לו רפואה[176].

כשהפסול בביאה שניה

משתמרת לביאה פסולה, כשהביאה הפסולה אינה אלא בביאה שניה שבנישואין, כגון בת כהן שנפלה ליבום* לפני יבם שאסור בה באיסור לאו, שמן התורה מותרת להבעל לו בביאה ראשונה משום מצות יבום, לפי שעשה-דוחה-לא-תעשה*[177], כתבו אחרונים שחשובה משתמרת לביאה פסולה, משום הביאה השניה, שאין בה היתר[178], והיא ביאה פסולה[179].

הערות שוליים

  1. תנא קמא במשנה יבמות נו ב, ור"מ בברייתא יבמות שם.
  2. רש"י ותוס' ורשב"א ומאירי וריטב"א ופרי"ד ור"א מן ההר יבמות שם.
  3. עי' רש"י שם עה א ד"ה מאן ופי' ריב"ן שם נז א.
  4. גמ' שם נו ב בביאור דעת ר' מאיר.
  5. ע"ע אכילת תרומה ציון 95.
  6. ברייתא יבמות שם, וריטב"א שם בביאורה. ועי' חת"ס יבמות שם (מהד' מכון חת"ס, ירושלים תשמ"ח, עמ' סו) וחידושי ושיעורי רב"ב יבמות סי' לז אות ב שאף לברייתא זו שהמקור מק"ו, גדר הפסול הוא משום שמשתמרת לביאה פסולה, (ועי' בחידושי ושיעורי רב"ב שם שהוסיף לבאר, שאף מתקדשת לזר, הטעם שאינה אוכלת בתרומה אינו משום שקנויה לזר, אלא משום שהיא משתמרת לביאת זרות, ועומדת להיות לאיש זר, עי"ש מקורו, ומזה למדנו שק"ו למשתמרת לביאת עבירה שלא תאכל בתרומה), ועי' קר"א יבמות שם ונז א שהק"ו אינו טעם לדין משתמרת לביאה פסולה, אלא הוא סיבה נוספת לפסלה מתרומה, משום שקנויה למי שאינו יכול להאכילה, ור"מ אמר טעם זה כנגד ד' ר"א ור"ש דלהלן, שאע"פ שחולקים על דין משתמרת לביאה פסולה, מ"מ היה להם להודות ולפסלה מתרומה, מחמת הק"ו.
  7. עי' ירו' דלהלן.
  8. דברים כב כג.
  9. ויקרא כב יב. קה"ע יבמות פ"ו ה"ג ורידב"ז יבמות שם בד' ירו' שם. ועי' פנ"מ יבמות שם שפי' שהירו' למד כן מכתוב אחר.
  10. עי' ירו' שם וקה"ע שם בביאורו, ועי"ש שהכתוב לאיש זר מתפרש לאיש שהיא זרה אצלו אע"פ שהוא כהן ואינו זר. ועי' תו"כ אמור פ"ה סי' ח, וע"ע אכילת תרומה ציון 184 ואילך.
  11. ירו' שם. ועי' אחרונים שבציון 38 שאף לד' ירו', גדר הפסול הוא משום שמשתמרת לביאה פסולה.
  12. משנה וברייתא שם.
  13. גמ' שם. ועי' ציונים 41 ואילך, 128 ואילך, על אופנים שאף לדעתם המשתמרת לביאה פסולה אינה אוכלת.
  14. עי' לעיל ציון 6.
  15. יבמות שם.
  16. רש"י שם.
  17. עי' ציון 10.
  18. ירו' יבמות פ"ו ה"ג, ועי' קה"ע שם ורידב"ז שם ביאורים שונים במקור הירו' שהויה היא דוקא בשעת נישואין. ועי' ירו' שם שתמהו על דעה זו, ולא תירצו.
  19. ויקרא כא טו.
  20. עי' קה"ע לירו' שם ד"ה הכא.
  21. ע"ע אכילת תרומה ציון 36 ואילך.
  22. לשון שני ברש"י יבמות נו ב, ועי"ש שכן עיקר; רמב"ן יבמות שם; פי' ריב"ן יבמות שם; תוס' ישנים יבמות שם.
  23. רש"י שם; ריב"ן שם; תוס' ישנים שם.
  24. עי' לשון ראשון ברש"י שם; עי' תוס' יבמות שם, ושכ"מ מגי' ר"ח ביבמות שם; עי' תוס רא"ש יבמות שם; תוס' מהר"ם מרוטנבורג יבמות שם; ריטב"א שם; ר"א מן ההר שם.ועי' חזו"א אה"ע סי' קלד לדף נו ב, שלד' זו, גם בת ישראל שכבר אכלה בתרומה, ונעשית משתמרת לביאה פסולה, לסוברים שחשובה כמשתמרת לביאה פסולה, עי' ציון 83, דינה כבת כהן שלד' ר"א ור"ש אוכלת בתרומה.
  25. ריטב"א שם.
  26. חזו"א שם. ולשיטתו שבציון 33 שטעם ראשונים הנ"ל שבת ישראל אינה אוכלת, אינו אלא מדרבנן.
  27. חזו"א שם בפי' ב: ואפשר; ר"ד דייטש בס' הזכרון נר למאה עמ' כח; שיעורי ר"ד פוברסקי יבמות נו ב אות סא.
  28. עי' רמב"ם תרומות פ"ד ה"ז וכס"מ ור"י קורקוס שם בד'; פרי"ד יבמות נו ב, ועי' דבריו שבציון הבא; יש"ש יבמות פ"ו סי' יז.
  29. מאירי יבמות נו ב בשם גאוני ספרד; תוס' רי"ד יבמות שם, ועי' ציון הקודם; שו"ת חכמי פרובינציא סי' נו.
  30. עי' תוס' יבמות נז ב ד"ה רב וערול"נ וקר"א יבמות שם בד' (ועי' ציון הבא שי"ח), ותוס' גיטין פה א ד"ה חוץ; תוס' רא"ש גיטין שם; תוס' חד מקמאי יבמות נו ב; עי' ריטב"א יבמות נט א, ועי' ציון 171; קרי"ס תרומות פ"ז. וכ"מ בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג ד' ברלין סי' קסה. ועי' חת"ס שבציון 38. ועי' חזו"א אה"ע סי' קלד לדף נו ב, שהוכיח כד' זו. ועי' חזו"א שם בביאור גמ' שבציון 6 שמקורו של ר"מ, הוא מק"ו, ועי' ציון 38.
  31. תוס' חד מקמאי שם.
  32. עי' דרך אמונה תרומות פ"ז הכ"ג בביאור ההלכה, בד' ראשונים שבציון 164 ואילך, שהוא אף במשתמרת לביאת עבירה שאינה נפסלת בה.
  33. עי' ציון 24.
  34. חזו"א שם.
  35. חזו"א שם.
  36. עי' ציון 44 ואילך.
  37. חזו"א שם.
  38. חת"ס יבמות נז ב (מהד' מכון חת"ס, ירושלים תשמ"ח, עמ' נט ועמ' סו) וערול"נ יבמות נז ב, בד' ירו' שבציון 7, שלמדים דין זה מן הכתוב; חת"ס שם בד' רמב"ם תרומות פ"ז הכ"א; ר"ד דייטש בס' הזכרון נר למאה עמ' כז, בד' רש"י יבמות נו ב, ועי' דרך אמונה תרומות פ"ז ציון ההלכה אות רטז; קר"א יבמות נז ב. ועי' ערול"נ שם וקר"א שם, שכ"מ מגמ' שבציון 6 שמקורו של ר"מ, הוא מק"ו, ועי' ציון 30. ועי' חת"ס שם (עמ' ס) שנקט שהוא מח' הסוגיות, ועי' ציון 119. ועי' חת"ס שם (עמ' סו) שצידד שכ"ה גם לד' התוס' ביבמות שבציון הקודם, ודבריהם לא נאמרו אלא באופנים שאף לר"א ור"ש אינה אוכלת בתרומה, לסוברים כן, עי' ציון 24. ועי' ר"י קורקוס תרומות פ"ז ה"ד, שכ' בתו"ד שפסולה מה"ת, ועי' דרך אמונה שם בציון ההלכה ס"ק קנד, שטס"ה.
  39. ציון 54 ואילך.
  40. עי' ציון 12 ואילך.
  41. עי' להלן. וכ"מ מגמ' שבציון 15 ואילך.
  42. רש"י שבציון הבא.
  43. רש"י יבמות נח ב ד"ה לדברי הכל ופי' ריב"ן יבמות שם, ע"פ גמ' שם.
  44. עי' גמ' שם נז א, ורמב"ן שם בביאורה. ועי' ציון 37 שי"ס שאינו אלא מדרבנן.
  45. ע"ע פצוע דכא.
  46. רב אלעזר בשם רב אושעיא שם נו ב, בד' רבי אלעזר ורבי שמעון.
  47. עי' גמ' שם נז א, ועי' ציונים 63, 72, על הטעם שחשוב שראוי להאכיל במק"א.
  48. עי' פנ"מ יבמות פ"ו ה"ג ד"ה ה"ג מ"ט בד' ירו' שם. ועי' קה"ע שם שפי' ירו' בע"א.
  49. רב אב"ד שהובא ברמב"ן ורשב"א יבמות שם (ועי' רשב"א שם שכן עיקר), וריטב"א יבמות שם בשם הרב.
  50. פנ"מ שם בד' ירו' שם.
  51. משנה יבמות ע א; רמב"ם תרומות פ"ז הי"ג.
  52. ע"ע זונה ציון 264 ואילך וע' פצוע דכא. עי' רש"י ור"א מן ההר יבמות שם ומאירי שם נו ב, בביאור משנה הנ"ל: ולא ידעה, ועי' תוי"ט יבמות פ"ח מ"א.
  53. עי' ראשונים שבציון 49 בד' אביי יבמות שם.
  54. גמ' יבמות נז א. ועי' קה"ע יבמות פ"ו ה"ג ד"ה אית, שנקט כן גם בד' ירו' שם, ועי' פנ"מ שם שביאר ירו' שם בע"א.
  55. גמ' שם.
  56. חידושי ושיעורי רב"ב יבמות סי' לז אות ד, בביאור גמ' שם; בית האוצר כלל קסח. ועי' אחרונים הנ"ל במקור הדבר לחלק בין אכילת אשה לעבד.
  57. ע"ע פצוע דכא. יבמות שם.
  58. עי' משנה שבציון 51.
  59. ציון 72, ועי' ציון 53 שי"מ טעמו משום שסובר שא"צ שיהיה ראוי להאכיל במק"א.
  60. יבמות שם.
  61. בית האוצר שם.
  62. עי' ציון 46.
  63. ע"ע הנ"ל. יבמות שם.
  64. עי' לעיל.
  65. עי' תוס' ורמב"ן וי"מ ברשב"א יבמות נז א בד' אביי ורבא שם, שנקטו שאוכלת בתרומה לדעת ר"א ור"ש.
  66. עי' ציון 83.
  67. עי' ציון 1 ואילך.
  68. עי' ציון 12 ואילך.
  69. עי' ציון 41 ואילך.
  70. תוס' רא"ש יבמות נז א. וכעי"ז בתוס' חד מקמאי שם עה א.
  71. חידושי ושיעורי רב"ב יבמות סי' לז אות א, בד' התוס' יבמות נז א, בד' רבא יבמות שם שא"א לדון שפצוע דכא חשוב שראוי להאכיל תרומה במק"א, מחמת זה שאשת פצוע דכא אוכלת כשכבר אכלה. ועי' ערול"נ יבמות שם ואפשר שכוונתו כד' זו.
  72. חידושי ושיעורי רב"ב שם בד' תוס' שם בד' אביי יבמות שם, שפצוע דכא חשוב שראוי להאכיל תרומה במק"א, מחמת זה שאשת פצוע דכא שכבר אכלה, אוכלת בתרומה. ועי' ערול"נ שם.
  73. עי' ציון 1 ואילך.
  74. ע"ע פצוע דכא.
  75. ר"א מן ההר יבמות עה א, בביאור גמ' דלהלן.
  76. עי' להלן. ועי' ר"א אב"ד שהובא ברמב"ן ורשב"א יבמות נז א שכ"ה גם לד' רבא יבמות שם.
  77. עי' ציון 51.
  78. עי' ציון 52.
  79. יבמות עה שם.
  80. יבמות שם.
  81. תוס' ישנים ור"א מן ההר יבמות שם.
  82. ירו' יבמות פ"ו ה"א.
  83. עי' להלן. ועי' ר"א מן ההר יבמות נז א שכ"כ גם בד' אביי יבמות שם.
  84. עי' לעיל.
  85. יבמות עה א.
  86. עי' ציון 1 ואילך.
  87. עי' כס"מ תרומות פ"ז הכ"ג, ודרך אמונה תרומות שם בביאור ההלכה בד'; רדב"ז שם הכ"א.
  88. ע"ע אכילת תרומה ציון 53 ואילך.
  89. רדב"ז שם.
  90. קר"א יבמות נח ב.
  91. ע"ע אכילת תרומה ציון 139 ואילך בערל, וציון 162 ואילך בטמא.
  92. ע"ע הנ"ל ציון 152 בערל וציון 174 בטמא.
  93. עי' גמ' יבמות סו א ורש"י שם בביאורה. דרך אמונה תרומות שם הכ"ג בביאור ההלכה.
  94. עי' ציון 1. עי' משנה וברייתא שבציון הנ"ל.
  95. קר"א יבמות נח ב, ע"פ גמ' יבמות שם, שחשובה משתמרת משום זיקה לחוד, אע"פ שי"ס שזיקה אינה אלא מדרבנן, ע"ע זיקה ציון 19.
  96. יבמות נח ב; רמב"ם תרומות פ"ז הכ"ב.
  97. רמב"ם שם.
  98. רש"י יבמות שם ד"ה לדברי; רמב"ם שם.
  99. רש"י שם; עי' רמב"ם שם.
  100. רמב"ם שם.
  101. ע"ע הנ"ל ציון 57. רדב"ז תרומות שם בד' הרמב"ם שם.
  102. ע"ע חופה ציון 258 ואילך.
  103. ע"ע הנ"ל ציון 277 ואילך.
  104. רמב"ן יבמות נז ב. וכ"מ בד' ר"י בתוס' שם ד"ה רב, שפי' דעתו של שמואל שאין חופה לפסולות, משום שחופה אינה קונה, ולא נפסלה מאכילת תרומה.
  105. רמב"ן שם.
  106. רמב"ן שם בד' רש"י יבמות שם, בביאור ד' רב יבמות שם שיש חופה לפסולות. ועי' רמב"ן שם בסוף דבריו, שכ"כ אף לד' עצמו, בביאור קו' הגמ' שם נח א.
  107. רמב"ן שם בד' רש"י הנ"ל.
  108. עי' ציון 1 ואילך.
  109. ע"ע חופה ציון 108 ואילך.
  110. ע"ע הנ"ל ציון 287.
  111. רמב"ן יבמות נז ב בד' רמי בר חמא שם נח א.
  112. רמב"ן שם.
  113. ע"ע אכילת תרומה ציון 36.
  114. עי' לעיל ציון 76 ואילך.
  115. רמב"ן שם בביאור ד' רמי בר חמא שם.
  116. רמב"ן שם (לגי' רא"ז מלצר שם), בביאור קו' הגמ' על רמי בר חמא, יבמות שם.
  117. רמב"ן שם.
  118. עי' גמ' יבמות עה א, וערול"נ יבמות נז א בביאורה.
  119. ערול"נ שם, בד' אביי יבמות שם. ועי' חת"ס יבמות נז ב (מהד' מכון חת"ס ירושלים תשמ"ח עמ' ס), שנקט שלסוברים שמשתמרת לביאה פסולה אינו אלא פסול מדרבנן, עי' ציון 30, אינו אלא באופן שקידשה והכין עצמו לבעול, אבל כשנעשה פצוע דכא, אינה חשובה כמשתמרת לביאה פסולה, אלא לסוברים שהוא מן התורה, עי' ציון 38.
  120. משנה יבמות נו ב; רמב"ם תרומות פ"ז הכ"א.
  121. מאירי ופרי"ד יבמות שם. ועי' ר"א מן ההר יבמות שם.
  122. עי' ציון 1.
  123. ציון 282.
  124. עי' לעיל ציון 12.
  125. ע"ע חופה ציון 252 ואילך.
  126. ע"ע הנ"ל ציון 277 ואילך.
  127. עי' ציון 12 ואילך.
  128. תוס' יבמות נז ב ד"ה רב בד' רש"י יבמות שם (והובא ברמב"ן וברשב"א יבמות שם), בד' רב יבמות שם. ועי' שו"ת מהר"ם מרוטנבורג ד' ברלין סי' קסה, בד' רש"י גיטין פה א ד"ה מתרומתיך.
  129. תוס' שם ע"פ גמ' שם נח א. והיינו, כד' שבציון 30 שהמשתמרת לביאה פסולה, אינה אוכלת בתרומה מדרבנן.
  130. תוס' שם בד' רש"י הנ"ל, בדעת רמי בר חמא שם נח א.
  131. תוס' שם.
  132. עי' ציון 12 ואילך.
  133. עי' רמב"ן יבמות נז ב בדעת רמי בר חמא שם נח א. רמב"ן שם.
  134. קה"ע לירו' יבמות פ"ו סוף ה"ג, בד' ר' יוסי בן ר' בון, ועי' פנ"מ שם שפירש דבריו בע"א.
  135. פי' ר"ח קניבסקי לירו' יבמות שם, בד' אמוראים בירו' שם שטעמם של ר"א ור"ש, כיון שהם מפרשים שהויה היא נישואין, עי' ציון 18.
  136. ע"ע חלוצה לכהן ציון 7 ואילך.
  137. עי' גמ' יבמות נח ב; רמב"ם תרומות פ"ז הכ"ג. ועי' רשב"א ומאירי וריטב"א שם נו ב שלפ"ז ביארו שהתנא במשנה יבמות שם שנקט שהחלוצה אינה אוכלת אינו בדוקא, והתנא נסרך בלשונו משום ששנינו שם שהגרושה נפסלת, ובשאר מקומות גרושה וחלוצה נשנו יחד, ועי' רדב"ז תרומות שם בפי' ב, שהתנא שם סבר שחלוצה אסורה לכהן מן התורה, וכד' שבע' חלוצה לכהן ציון 15, ועי' שו"ת מהר"י אסאד סי' מז סוד"ה וניחא.
  138. עי' ציון 30.
  139. ישרש יעקב יבמות נח ב.
  140. יבמות שם.
  141. רש"י יבמות שם ד"ה משתמרת; פי' ריב"ן יבמות שם; ריטב"א יבמות שם; ר"א מן ההר יבמות שם; מאירי יבמות שם.
  142. פי' ריב"ן שם.
  143. רש"י שם; פי' ריב"ן שם.
  144. ע"ע מאמר ציון 157
  145. ע"ע הנ"ל ציון 57 ואילך ד' הסוברים שמאמר קונה מדרבנן, ושכן הלכה.
  146. גמ' יבמות שם, וריטב"א ופי' ריב"ן שם בביאורה.
  147. ע"ע גט יבמין ציון 11.
  148. פי' ריב"ן שם.
  149. ע"ע הנ"ל ציון 22 ואילך.
  150. גמ' יבמות שם.
  151. יבמות שם.
  152. ע"ע שניות.
  153. ע"ע חלל ציון 584.
  154. ע"ע הנ"ל ציון 407.
  155. ישרש יעקב שם.
  156. ע"ע גט יבמין ציון 27.
  157. ישרש יעקב שם.
  158. ישרש יעקב שם.
  159. ע"ע בעולה לכהן גדול ציון 59 ואילך.
  160. עי' רמב"ם איסורי ביאה פי"ט ה"ד, וע"ע חלל חללה ציון 46.
  161. עי' להלן.
  162. דרך אמונה תרומות פ"ז הכ"ג בביאור ההלכה. ועי"ש שהוא כמו שמצינו שהנושא נשים בעבירה, פסלוהו חכמים מדיני כהונה עד שיגרשם, ע"ע גרושה לכהן ציון 53 ואילך וע' חלל ציון 109 ואילך.
  163. עי' תוס' יבמות נז ב ד"ה רב ונט א ד"ה מהו, וריטב"א יבמות נט א ודרך אמונה שם בד', ותוס' רא"ש יבמות נט א. חידושי וביאורי רב"ב יבמות סי' לז אות ג; דרך אמונה שם.
  164. עי' להלן. וכ"מ מקר"א יבמות נט א, שתמה בד' ראשונים שבציון הקודם, למה חשובה משתמרת לביאה פסולה. וכ"מ במאיר לעולם ח"א סי' יב.
  165. עי' להלן. ועי' ציון 31.
  166. עי' דרך אמונה שם בד' ראשונים דלהלן. ולכאו' כ"ה לשאר ראשונים שבציון הנ"ל.
  167. דרך אמונה שם בד' רש"י ור"א מן ההר יבמות נט א.
  168. עי' לעיל. דרך אמונה שם.
  169. תוס' מהר"ם מרוטנבורג יבמות נז ב, ועי' ר"י בתוס' מהר"ם מרוטנבורג נט א, שנקט שהדבר תלוי במח' אמוראים בגמ' יבמות שם; ריטב"א יבמות נט א.
  170. עי' ציון 30.
  171. ריטב"א שם.
  172. תוס' יבמות נז ב ד"ה רב ונח ב ד"ה אימור ונט א ד"ה מהו; עי' תוס' ישנים יבמות נח ב. ועי' ר"י שבתוס' מהר"ם מרוטנבורג שבציון 169.
  173. תוס' מהר"ם מרוטנבורג שם.
  174. עי' להלן. ועי' ציונים לתורה כלל לט ד"ה והנה לפי, שבאופן שהאיסור עתיד להפקע לאחר זמן, אינה חשובה כמשתמרת לביאה פסולה, שהרי אינה משתמרת שיבעלנה דוקא באיסור.
  175. עי' ציון 83.
  176. שו"ת עין יצחק ח"א אה"ע סי' יא ס"ק יז: מוכח קצת; שו"ת בית דוד (רובין) קו"א סי' א סוד"ה והנה אחר, ועי"ש שהוסיף שעכ"פ הוא בחזקת שלא תעלה לו רפואה. ועי' חשוקי חמד יבמות נז א, שכיון שצריך מעשה בכדי לרפאותו, חשובה כמשתמרת לביאה פסולה.
  177. ע"ע עשה דוחה לא תעשה. ע"ע יבמה שאינה עולה ליבום ציון 721 ואילך.
  178. ע"ע הנ"ל ציון 724 ואילך.
  179. ערול"נ יבמות עד ב; עי' המאיר לעולם ח"א סי' יב, לצידודו שם שבביאה ראשונה כיון שיש בה היתר, אינה נפסלת, ואינה חשובה כביאה פסולה.