אנציקלופדיה תלמודית:משיכה

הגדרת הערך - אחת מדרכי הקנינים, שהקונה מושך את החפץ הנקנה.

הקנין וגדרו

משיכה היא אחת מדרכי הקנינים במטלטלים, שהמושך חפץ, נקנה לו^[1]. המשיכה שייכת בכמה אופנים, שמושך החפץ עצמו^[2] או שמעשיו גורמים לבהמה שתלך מאליה, בין שמביא הבהמה אליו, כגון קורא לבהמה והיא באה אליו, ובין שמוליכה הלאה ממנו, כגון שמכישה במקל והיא רצה מלפניו^[3].

גדר הקנין

בגדר קנין משיכה, יש מן הראשונים והאחרונים שנראה בדבריהם שהוא הכנסת החפץ לרשות הקונה^[4], ויש מהם סוברים שגדרה הוא הוצאה מהמוכר והכנסה לרשות קונה^[5]. ויש מן הגאונים שנראה בדבריהם שהוא מעשה קנין של עקירת החפץ ממקומו^[6]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שגדר משיכה היא מעשה קנין^[7], שבמשיכתו מראה בעלות על החפץ הנקנה^[8]. ויש מן הראשונים שמחלקים בין משיכת מטלטלים לבין משיכת בעלי חיים, שמשיכת מטלטלים אינה אלא במביאם אליו, אבל המגלגלם ממנו, אף על פי שהסיעם הרבה ממקומו לא קנה^[9], אבל משיכת בעלי חיים עיקרה להנהיגם לפניו ולא שיביאם אצלו^[10].

גלגול מטלטלים הלאה ממנו

המגלגל מטלטלים ממנו והלאה, אינה משיכה, שעיקר משיכת מטלטלים היא בהבאה אליו^[11].

על קנין משיכה לאחר זמן, ע"ע מהיום ולאחר זמן^[12]. על משיכה קודם פסיקת דמים, ע"ע קנין.

רוכב ומנהיג ברגליו

רוכב ומנהיג ברגליו קונה^[13] - אף לסוברים שרוכב סתם אינו קונה^[14] - שהיא משיכה גמורה^[15], שאף להנהיג ברגלים דרך הנהגה היא^[16]. ואף שנים שרוכבים על בהמה אחת ומנהיגים ברגליהם, רכיבת שניהם חשובה משיכה, ואף על פי שאחד יושב אחרי חבירו, ודרך הנערים לנוח מאחורי אדוניהם^[17]. על רוכב ומנהיג ברגליו ברשות הרבים, עי' להלן^[18].

רוכב

רוכב, באופנים שקונה^[19], יש מן הראשונים סוברים שקנינו משום משיכה^[20]. ויש מן הראשונים סוברים שקונה מטעם אחר^[21].

רוכב על בהמה שנעה ממקומה כשיושב עליה, דעת סתם גמרא, שקונה^[22], לפי שהבהמה הולכת מחמת כובד ישיבתו עליה^[23]. לדעת תנאים הסוברים שהיושב בקרון ששור וחמור מוליכים אותו, אינו לוקה משום כלאי-בהמה*^[24], כתבו ראשונים בדעת סתם גמרא שרוכב אינו קונה, וזהו שאמר רב יהודה בשם שמואל: רוכב ומנהיג אחד קונה ואחד לא קונה, דהיינו שרוכב אינו קונה^[25]. לפי שלדעתם, הליכת הבהמה מעצמה היא ולא מחמת רכיבתו^[26], והוא גורם בלבד להליכתה^[27]. בדעת תנאים הסוברים שהיושב בקרון ששור וחמור מוליכים אותו, לוקה משום כלאי בהמה^[28], יש מן הראשונים שנראה מדבריהם שקונה^[29]. ויש ראשונים שכתבו שאף לדעתם אינו קונה^[30].

להלכה, יש מן הראשונים שכתבו שרוכב קונה^[31], ובדעתם יש מן הראשונים שכתבו שהוא כדעת התנאים הסוברים שהיושב בקרון ששור וחמור מוליכים אותו, לוקה משום כלאי-בהמה*^[32]. ויש מן הראשונים שכתבו שהלכה כדעת שמואל שאינו קונה^[33]. לפי שלא נזכר במפורש חולק עליו^[34], ובגמרא יישבו כל הקושיות עליו^[35] או לפי שאין דרך לרכב בלא להנהיג ברגלים^[36]. אשה הרוכבת, יש מן הראשונים שכתבו שאף לסוברים שרוכב אינו קונה בלא שמנהיג ברגליו^[37], אשה שרוכבת ואינה מנהיגה ברגליה, קונה, לפי שדרך אשה לרכב בלא להנהיג ברגליה^[38]. ומדברי שאר ראשונים שלא חלקו בדבר, נראה שאינה קונה^[39]. ויש מן הראשונים שחלקו שבמקח וממכר, רוכב אינו קונה, ובמציאה והפקר, רוכב קונה^[40].

רוכב על בהמה ועומדת במקומה

רוכב על בהמה ועומדת ממקומה, יש מן הראשונים סוברים שאינו קונה^[41]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שלדעת סתם גמרא קונה משום משיכה^[42], לפי שדרך הבהמה להלך כשרוכבים עליה, והרכיבה היא סיבה שתלך מחמתו^[43]. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו בדעתם שקונה מטעם אחר^[44]. ויש מן האחרונים שנראה בדבריהם בדעתם שאינו קונה^[45]. לדעת רב יהודה בשם שמואל שאמר: רוכב ומנהיג אחד קונה ואחד לא קונה – שלדעתם ברוכב על בהמה שאינה זזה ממקומה הדברים אמורים^[46] - אמרו בתלמוד שרוכב אינו קונה^[47], לפי שסובר ששיעור משיכה האמור בבהמה שתעקור יד ורגל^[48], אף ברוכב נאמר^[49].

על רוכב ומנהיג או שני מנהיגים או שני רוכבים כאחד, אם קונים ואיזה חלק ע"ע קנין.

על השוכר את מקום החפץ על מנת לקנותו, שיש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שהוא כעין משיכה, ע"ע חצר^[50].

הרשות

ברשות המוכר

משיכה ברשות המוכר, אינה קונה^[51]. משיכת דברים שאינם בני הגבהה*, כגון בהמה, ברשות המוכר, יש מן הגאונים סוברים שקונה, שלדעתם משיכה יש לה להועיל ברשות המוכר, אלא שאינה מועילה, לפי שאפשר לקנות ברשות המוכר בהגבהה^[52], לפיכך דברים שאינם בני הגבהה, נקנים ברשות המוכר בהגבהה, שמשיכת דברים אלו במקום הגבהה היא^[53]. המשיכה שאמרנו שקונה ברשות המוכר, יש מן האחרונים שכתבו בדעת גאונים שאינה אלא במשיכה שאוחזה בידו ומושכה, אבל משיכה שקורא לה והיא באה, אינה קונה ברשות המוכר^[54].

בכליו של מוכר

משיכת כלי של מוכר לקנות חפץ שבו, יש מן הראשונים שכתבו שאינה קונה^[55], שכמשיכה ברשות המוכר היא^[56], ועי' להלן טעמים נוספים^[57]. ויש מן הראשונים שכתבו שקונה^[58], ואינה חשובה כמשיכה ברשות המוכר לפי שעשה מעשה משיכה אף בכלי, ומשיכת הכלי מועילה לחפץ שבו^[59] או לפי שחשוב משיכה בחפץ עצמו שהוציאו מרשות המוכר, ואין הכלי מבטל משיכת החפץ^[60]. משיכת חפץ הנמצא בתוך כלי של המוכר, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שקונה^[61], ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאינה קונה, שהיא משיכה ברשות המוכר^[62].

מטלטלים ברשות הרבים

משיכה ברשות הרבים, אביי ורבא סוברים שאינה קונה מטלטלים^[63], לפי שרשות הרבים אינה קנויה לקונה, ולא שייך בה הכנסה לרשות^[64], או לפי שאין לו בה רשות למשוך^[65] והרבים מעכבים את המשיכה^[66], ואין מניחים את חפציהם בה, ואין בה הוראת בעלות^[67]. בדעת רבינא שבאר את הברייתא שהגונב כיס בשבת והיה מגרר ויוצא, פטור, שהרי איסור שבת וגנבה באים כאחד^[68], במוציא לרשות הרבים^[69], נחלקו ראשונים: יש מן הראשונים סוברים שאף לדבריו אינה קונה^[70]. ויש מן הראשונים סוברים שלדעתו קונה^[71]. משיכת מטלטלים שאינם בני הגבהה, כגון בעלי חיים שאי אפשר להגביהם, יש מן הגאונים סוברים שקונה ברשות הרבים, שלדעתם משיכה יש לה להועיל ברשות הרבים, אלא שאינה מועילה, לפי שאפשר לקנות ברשות המוכר בהגבהה*^[72], לפיכך דברים שאינם בני הגבהה, נקנים ברשות הרבים בהגבהה, שמשיכת דברים אלו במקום הגבהה היא^[73]. משיכה שאמרנו שקונה ברשות הרבים, יש מן האחרונים שכתבו בדעת גאונים שאינה אלא במשיכה שאוחזה בידו ומושכה, אבל משיכה שקורא לה והיא באה, אינה קונה ברשות הרבים^[74].

משיכה מרשות הבעלים לרשות הרבים, יש מן הראשונים סוברים שאינה קונה^[75]. ויש מן הראשונים סוברים שקונה^[76].

בעלי חיים ברשות הרבים

משיכת בעלי חיים ברשות הרבים, יש מן הראשונים סוברים שאינה קונה, ככל מטלטלים^[77]. ויש מן הראשונים סוברים שקונה^[78], לפי שיש רשות לבהמה להתהלך ברשות הרבים^[79], או לפי שגדר קנין משיכה בבעלי חיים הוא מעשה קנין שמוציאו ממקומו^[80]. רוכב ומנהיג ברגליו, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שאף לסוברים שאין משיכה קונה ברשות הרבים^[81], ברוכב ומנהיג ברגליו, קונה^[82], שרכיבה דרכה ברשות הרבים^[83]. ויש מן הראשונים סוברים שאינו קונה, כמשיכה^[84].

על משיכה בגנבה* ברשות הרבים ע"ע גנבה^[85].

שאינה לרשות הקונה

משיכה שאינה לרשות הקונה, יש מן הראשונים והאחרונים בדעת ראשונים סוברים שאינה קונה, לפי שלדעתם גדר משיכה היא הכנסה לרשות^[86]. ויש מן הראשונים סוברים שקונה^[87], לפי שלדעתם גדר משיכה היא מעשה קנין^[88].

בסימטה

משיכה בסמטה* קונה^[89].

על משיכה לצדי רשות הרבים אם קונה, ע"ע סמטה.

הנקנים בה

במקח

משיכה במקח אם קונה מן התורה, שנינו במכילתא: משכו וקחו לכם צאן^[90], ר' יצחק אומר בא הכתוב ללמדך על בהמה דקה, שהיא נקנית במשיכה^[91], ובירושלמי אמרו שזהו טעם חכמים האומרים במשנה שבהמה דקה נקנית במשיכה^[92], שלדעת תנאים אחרים אינה נקנית במשיכה, אלא בקנינים אחרים^[93]. ויש מן התנאים שדרשו הכתוב לדברים אחרים^[94]. ונחלקו אמוראים בדעת חכמים במשנה שאמרו: מטלטלים קונים את המטבע^[95], דהיינו שהקונה מטלטלים ומשכם, חייב לשלם עליהם, ואין יכולים הקונה והמוכר לחזור בהם, שמשיכה קונה^[96]: לדעת ריש לקיש משיכה קונה מן התורה^[97], מן הכתוב: וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך^[98], ודרש מיתור הכתוב: או קנה, שסמכו ליד, שכל דבר נקנה כשיוצא מיד זה ליד זה^[99]. ויש מן האחרונים שכתבו שמשיכה קונה מן התורה מסברא, והכתוב: מיד עמיתך^[100], נדרש למעט קנינים אחרים^[101]. לדעת ר' יוחנן, יש מן הראשונים והאחרונים סוברים שמשיכה אינה קונה אלא מדברי חכמים^[102], שדורש הכתוב: מיד עמיתך^[103], לדברים אחרים^[104], ומשיכה הוא קנין גרוע, שאינו קונה^[105]. ואף לסוברים שמשיכה קונה מסברא^[106], נתמעט קנין משיכה מן הכתוב: מיד עמיתך^[107], ודורשים מיד עמיתך באחד^[108], בכסף* - שלדעתו קונה מן התורה^[109] - ולא במשיכה^[110], ויש מן האחרונים שכתבו בטעם שמשיכה אינה קונה, לפי שקנין משיכה הגרוע, אינו קונה במקום שמועיל קנין כסף החשוב, לפי שאין קנין גרוע קונה במקום קנין חשוב^[111], וחכמים תקנו שמשיכה קונה, שאם יקנה בכסף, שמא יעמוד החפץ באונס בסכנת איבוד, כגון שתיפול דליקה ברשות המוכר, ולא יטרח המוכר להציל, ויאמר לקונה נשרף חפצך בעליה^[112], אבל הקונה במשיכה אין לחשוש לכך, שבדרך כלל מביאו לביתו^[113]. ויש מן הראשונים והאחרונים סוברים שאף משיכה קונה מן התורה^[114], לפי שאף הוא דורש: מיד עמיתך^[115], או לפי שסברא היא שמשיכה קונה^[116] שכיון שמושך החפץ מביאו לרשותו^[117]. לדעת ר' שמעון שאמר: כל שהכסף בידו, ידו על העליונה^[118], דהיינו שהקונה מטלטלים בכסף ולא משכם, אף על פי שהקונה אינו יכול לחזור מן הקנין, המוכר, שהכסף בידו, יכול לחזור בו^[119], משיכה קונה כדעת ר' יוחנן^[120].

להלכה יש מן הראשונים והאחרונים שפסקו כר' יוחנן^[121]. ויש מן הראשונים שפסקו כריש לקיש^[122]. על משיכה, לסוברים שאינה אלא מדברי חכמים, אם מועילה לדינים מן התורה, ע"ע קנין דרבנן.

במציאה ובהפקר

במציאה ובהפקר שלא שייך בהם קנין כסף, כתבו ראשונים ואחרונים שאף לסוברים שמשיכה אינה קונה אלא מדברי חכמים^[123], במציאה והפקר קונה מן התורה^[124]. לפי שמשיכה הוא קנין חשוב ביותר ומסברא קונה בכל מקום, ובמקח וממכר הוא שנתמעט מן הכתוב: מיד עמיתך^[125], ומציאה והפקר לא נתמעטו, לפי שאינם בכלל מיד עמיתך^[126] או לפי שכשאין חיוב כסף כנגד המשיכה, פשוט מסברא שהמשיכה קונה^[127].

במתנה

במתנה, שלא שייך בה קנין כסף, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שאף לסוברים שמשיכה אינה קונה אלא מדברי חכמים^[128], במתנה קונה מן התורה^[129], שכל שאין חסר כסף בקניה, קונה במשיכה^[130] . ויש מן הראשונים שכתבו שאינה נקנית מן התורה במשיכה^[131].

בקונה במלוה

הקונה במלוה, שקונה בתורת כסף בחוב שחייב לו המוכר – אף לסוברים שאינו קונה משום כסף^[132] - ובמשיכה, יש מן האחרונים שכתבו שלסוברים שמשיכה קונה מן התורה במתנה^[133], הקונה במלוה ובמשיכה, קונה מן התורה, לפי שאין חסר כסף בקנין זה^[134]. ויש מן האחרונים סוברים שאינו קונה אלא מדברי חכמים^[135].

הנקנים בהגבהה

דברים שדרכם בהגבהה* ואין דרך למשכם כלל – דהיינו דברים קלים^[136] - אינם נקנים במשיכה^[137], דברים שדרכם בהגבהה ודרכם לפעמים במשיכה, יש מן הראשונים שכתבו שנחלקו בהם אמוראים, יש מן האמוראים סוברים שנקנים במשיכה^[138]. ויש מן האמוראים סוברים שאינם נקנים במשיכה^[139]. ויש מן הראשונים שכתבו שלכל הדעות אינם נקנים במשיכה^[140]. דבר שדרכו בהגבהה ומונח על דבר שנקנה במשיכה, כגון כלים על גבי בהמה, משיכת הדבר שנקנה במשיכה מועילה אף לדבר הקנה בהגבהה, שהוא כחלק ממנו^[141].

בהמה

בהמה גסה אם נקנית במשיכה, נחלקו בה תנאים וראשונים בדעת תנאים ואמוראים: חכמים בברייתא אומרים שנקנית במשיכה^[142], וכן סובר רב^[143]. בדעת ר' מאיר ור' אליעזר שאמרו שנקנית במסירה^[144], וכן סובר שמואל^[145], יש מן הראשונים סוברים שאינה נקנית במשיכה, לפי שאין דרכה בכך^[146]. ויש מן הראשונים סוברים שנקנית במשיכה, לפי שקנין משיכה עדיף מקנין מסירה^[147]. לדעת ר' שמעון אינה נקנית במשיכה^[148].

בהמה דקה לדעת חכמים נקנית במשיכה^[149]. לדעת ר' מאיר ר' אליעזר ור' שמעון אינה נקנית במשיכה^[150].

ספינה

ספינה – המונחת כדרכה במים – נחלקו ראשונים בדעת תנאים אם נקנית במשיכה: לדעת חכמים נקנית במשיכה. בדעת רבי שאמר שספינה נקנית במסירה*, יש מן הראשונים שכתבו שנקנית במשיכה^[151], ויש מן הראשונים סוברים שאינה נקנית במשיכה^[152].

ספינה המונחת ביבשה, כתבו ראשונים שאינה נקנית במשיכה, שאין זו דרך משיכתה^[153].

עציץ נקוב

משיכת עציץ נקוב שיש בו זרעים: לקנות את העציץ, קונה^[154], שהוא תלוש^[155]. לקנות את הזרעים, אינה קונה^[156], שהם מחוברים, ודינם כקרקע*^[157].

משיכת עציץ נקוב לקנות כלים שעליו, יש מן האחרונים שכתבו שאף לסוברים שמשיכה בכליו של מוכר, קונה^[158], משיכה בעציץ נקוב, אינה קונה, לפי שהכלים במקומם עומדים, ומשיכת העציץ אינה חשובה משיכה למה שעליה, לפי שעציץ כקרקע, ומה שמונח בקרקע, אינו חשוב שנמשך^[159].

עבד עברי

עבד-עברי* אינו נקנה במשיכה. בטעם הדבר כתבו אחרונים שלסוברים שאין משיכה מן התורה^[160], לא תקנו חכמים משיכה בעבד עברי בין במוכר עצמו ובין במכרוהו בית דין^[161], לפי שלא שייך בו החשש נשרפו חיטיך בעליה, ובמוכר עצמו שמכירת איסור היא^[162], אף מטעם שלא תקנו למכירת איסור^[163], לסוברים משיכה קונה מן התורה מן הכתוב: מיד עמיתך^[164], אינו נקנה במשיכה, לפי שאינו בכלל הכתוב, שמשמע מיד עמיתך ולא עמיתך עצמו^[165].

עבד כנעני

עבד-כנעני*, שנינו בתלמוד: אמר שמואל עבד כנעני נקנה במשיכה^[166]. יש מן האחרונים שכתבו שהוא מן התורה - אף לסוברים שמטלטלים אינם נקנים במשיכה מן התורה^[167] - שמשיכה קונה מסברא בכל מקום^[168]. ועבד כנעני לא נתמעט מן הכתוב: מיד עמיתך^[169], לפי שהכתוב שנאמר במטלטלים, ועבד כנעני הוקש לקרקע^[170]. משיכה שעבד כנעני נקנה בה, בעבד גדול, אינה אלא בתוקפו ומביאו אצלו, אבל קורא לו והוא בא, אינה משיכה שנקנה בה^[171], לפי שלדעת עצמו הוא בא^[172]. בעבד קטן, אף קורא לו והוא בא, קונה^[173]. אמר האדון לעבד לך אל הלוקח, כתבו האחרונים שחשובה משיכה^[174].

וע"ע עבד כנעני

בגוי

גוי המושך מקח, לסוברים שישראל קונה בכסף מן התורה^[175], גוי קונה במשיכה מן התורה, מן הכתוב: לעמיתך, ודורשים לעמיתך בכסף ולגוי במשיכה^[176]. לסוברים שישראל קונה במשיכה מן התורה^[177], גוי אינו קונה במשיכה, מן הכתוב: לעמיתך. ודורשים לעמיתך במשיכה ולגוי בכסף^[178].

בהפקר

גוי המושך הפקר – אף לסוברים שאינו קונה במשיכה מן התורה במקח^[179] – קונה^[180]. ויש מן האחרונים סוברים שאינו קונה אלא בכסף בתנאי שאף ימשוך, וכל שמשך קונה משעת נתינת הכסף^[181].

שיעורה

במטלטלים

שיעור משיכה במטלטלים, יש מן הראשונים סוברים שהוא בכל שהוא^[182], לפי שכל שמשכם כל שהוא, אינם נמצאים במקומם הראשון^[183]. ויש מן הראשונים סוברים שצריך למשוך את כל החפץ^[184], דהיינו שיונח הקצה האחרון במקום שהיה הקצה הראשון^[185], שעקירה מרשות מוכר היא כשיוצא החפץ מכל המקום שעמד בו^[186], או שהוא חשיבות בקנין משיכה שנמשך כל החפץ על ידה ויוצא ממקומו^[187], או לפי שאין משיכה אלא בסמטה* או ברשות שאינה של שניהם^[188], וחפצים שברשויות אלו, חשובים ברשות בעליהם^[189], לפיכך צריך להוציאו לגמרי ממקומו, שלא יהיה אגוד ברשות המוכר^[190], ולטעם זה, המושך מרשות הרבים לסימטה, אינו צריך למשוך את כל החפץ ולהוציאו ממקומו לגמרי, לפי שרשות הרבים אינה קנויה למוכר, ואין החפץ אגוד ברשות המוכר^[191]. ויש מן הראשונים סוברים שנחלקו בו אמוראים - שנחלקו בשיעור משיכת ספינה^[192] - לרב שיעורה הוא כל שהוא, ולשמואל צריך למשוך את כולו^[193], ולדעתם הלכה כשמואל^[194].

בבהמה

שיעור משיכה בבהמה נחלקו בה תנאים, חכמים אומרים ששיעורה עקירת יד ורגל^[195], דהיינו משיכת כל שהוא^[196]. ור' אחי או ר' אחא אומר ששיעורה עקירת ארבע רגלים^[197], שחשובה כמשיכת כולה^[198]. בטעם הסוברים ששיעור משיכה הוא כולה – אף לסוברים שבמטלטלים שיעורה הוא בכל שהוא^[199] - נחלקו אמוראים וראשונים ואחרונים בדעתם, לדעת רב צריך בבהמה משיכת כולה לפי שכל שלא עקרה כל רגליה, נמצאת במקומה^[200]. לדעת שמואל יש מן הראשונים שכתבו שבבהמה משיכת כל שהוא אינה חשובה, לפי שנעה ממקומה בעצמה^[201]. בטעם הסוברים ששיעור משיכה הוא עקירת יד ורגל - אף לסוברים שבמטלטלים צריך למשוך את כל החפץ^[202] - אמר שמואל לפי שעומדת לעקירת שאר רגליה^[203], וחשובה כעקירת כולה חוץ למקומה^[204]. הלכה כחכמים^[205]. על שיעור משיכה ברוכב על גבי בהמה, עי לעיל^[206].

בספינה

שיעור המשיכה בספינה, נחלקו בה אמוראים, רב סובר ששיעורה בכל שהוא, לפי שכל שמשכה כל שהוא, אינה נמצאת במקומה הראשון^[207]. ויש מן הראשונים סוברים בטעמו לפי שבמים אף בכל שהוא חשובה שנעקרה ממקומה^[208]. ושמואל סובר ששיעורה הוא כולה^[209] - אף לסוברים שבמטלטלים שיעורה בכל שהוא^[210] – שבספינה משיכת כל שהוא אינה חשובה, לפי שממשיכה לנוע מעצמה ממקומה^[211], שהמושך גורם למים לנוע והספינה נעה ממילא על המים^[212]. הלכה כשמואל^[213].

מרשות הרבים לסימטה

נמשך החפץ שיעור משיכה ברשות הרבים – שאין משיכה קונה בה^[214] - והמשיך ונמשך כל שהוא לסימטה – שמשיכה קונה בה^[215] - יש מן הראשונים שכתבו שנקנה, לפי שנעשתה משיכת כולו ברשות הרבים, אלא שאינו קונה בה, ומשיכת כל שהוא לסימטה, מצטרפת^[216], שבהכנסת כל שהוא לסימטה, מראה בעלות על החפץ^[217], או שהכנסת מקצת החפץ לרשותו, חשובה הכנסה לרשות^[218]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שחלק הנכנס לסימטה, נקנה, והחלק שברשות הרבים, אינו נקנה, לפי שרשות הרבים אינה מעכבת את מעשה הקנין, אך מעכבת את חלות הקנין^[219]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שלא קנה, לפי שחשובה כמשיכת מקצת החפץ, שמשיכה ברשות הרבים אינה חשובה משיכה כלל, ומשיכת מקצת החפץ אינה קונה^[220].

לסירוגין

משיכת חצי חפץ ולאחר זמן משיכת חציו השני כתבו אחרונים שאינה קונה, לפי שנתבטלה המשיכה הראשונה^[221].

משיכה על ידי דבר אחר

משיכה בהמה לקנות כלים שעליה

משיכת בהמה לקנות כלים שעליה, בדעת ר' חסדא בירושלמי שאמר שהמושך בהמה מעוברת לקנות ולדה, קונה, כמושך בהמה לקנות משא שעליה^[222], נחלקו ראשונים ואחרונים: יש מן הראשונים שכתבו שקונה^[223]. ויש מן הראשונים שכתבו שאינה קונה^[224]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שמשיכה שקונה את הבהמה, קונה כלים שעליה, ומשיכה שאינה קונה את הבהמה, אינה קונה כלים שעליה^[225]. בדעת הבבלי שהמושך בהמה כפותה, קונה כלים שעליה משום חצר^[226], במושך בהמה שאינה כפותה, אם קונה כלים שעליה משום משיכה, נחלקו ראשונים: יש מן הראשונים שכתבו שקונה^[227]. ויש מן הראשונים שכתבו שאינו קונה^[228]. ויש מן הראשונים והאחרונים סוברים שנסתפקו בה אמוראים^[229]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שמשיכה שקונה את הבהמה, קונה כלים שעליה, ומשיכה שאינה קונה את הבהמה, אינה קונה כלים שעליה^[230]. בטעם הסוברים שאינה קונה, כתבו ראשונים שהמשיכה הנעשית בכלים עצמם על ידי משיכת הבהמה, אינה חשובה משיכה, לפי שהכלים במקומם ואינם נמשכים^[231] או לפי שאינם נמשכים מכוחו, שהבהמה הולכת מעצמה^[232] או לפי שהיא כמשיכה ברשות המוכר^[233], ומשיכת הבהמה אינה מועילה לכלים, לפי שמשיכת בהמה שהולכת בעצמה, שונה ממשיכת כלים שהאדם מושכם, ומשיכת בהמה אינה שייכת ואינה מועילה לכלים^[234], או לפי שאינה נעשית בסיס לכלים שעליה^[235]. משיכת בהמה לקנות עוברה או משא שעליה שרגילה בו, יש מן הראשונים שכתבו שקונה, לפי שהם בטלים לגבי הבהמה^[236]. ומדברי ראשונים אחרים נראה שעובר ומשא שרגילה בו, דינם ככל כלים^[237].

רוכב על מנת לקנות כלים שעל גבי הבהמה, אינו קונה, לפי שמשיכה מועטת היא, שאינו עושה דבר בגופה ומעצמה הולכת מעט מחמתו^[238].

על האומר לחברו בסתם משוך וקנה, ומשך בהמה לקנות כלים שעליה, אם קונה, ע"ע קנין.

משיכת חפץ לקנות כלים שעליו

משיכת חפץ לקנות כלים שעליו, יש מן הראשונים סוברים שקונה^[239], שהרי נמשכים מכוחו^[240] או לפי שמשיכת החפץ מועילה לכלים שעליו, שמשיכתם שוה^[241] או לפי שהחפץ והכלי שעליו חשובים כדבר אחד^[242] או לפי שהחפץ חשוב בסיס ויד לכלי שעליו^[243]. או לפי שהחפץ חשוב בסיס לכלי שעליו^[244]. ויש מן הראשונים שכתבו שאינו קונה, שהכלים עומדים במקומם ואינם נמשכים^[245].

משיכת בהמה כפותה לקנות כלים שעליה

משיכת בהמה כפותה לקנות כלים שעליה, יש מן הראשונים שכתבו שהיא כבהמה מהלכת, ולסוברים שמשיכת בהמה לקנות כלים שעליה אינה מועילה^[246], משיכתה אינה מועילה לכלים שעליה, לפי שמשיכת בהמה אינה שווה למשיכת כלים, שסתם בהמה נקנית על ידי הילוך^[247] ואינה חשובה משיכה בכלים עצמם לפי שאין הבהמה חשובה בסיס לכלים שעליה^[248]. ויש מן הראשונים שכתבו שקונה, שבהמה כפותה הרי היא כחפץ^[249]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שמשיכה שהבהמה נקנית בה, קונה כלים שעליה, ומשיכה שאין הבהמה נקנית בה, אינה קונה כלים שעליה^[250].

משיכת אדם לקנות כלים שעליו

משיכת אדם לקנות כלים שעליו יש מן הראשונים סוברים שלסוברים שנסתפקו אמוראים במשיכת בהמה לקנות כלים שעליה^[251], אף במשיכת אדם נסתפקו אמוראים^[252]. ויש מן הראשונים סוברים שקונה^[253]. ויש מן הראשונים סוברים שאינו קונה^[254], לפי שהאדם עצמו אינו נקנה במשיכה^[255].

שלא כדרך

משיכת חמור והנהגת גמל

משיכה בחמור והנהגה ובגמל, שאין דרכם בכך - שדרך חמור בהנהגה ודרך גמל במשיכה^[256] - במציאה והפקר, לדעת ר' יהודה בין משיכה בחמור ובין הנהגה בגמל אינם קונים^[257], לפי שאין בהמה נקנית אלא כמו שרגילים בהנהגתה^[258]. לדעת חכמים, יש מן הראשונים סוברים שנחלקו אמוראים בדעתם: יש מן האמוראים אומרים שמשיכה בחמור אינה קונה, ויש מן האמוראים אומרים שהנהגה בגמל אינה קונה^[259]. ומהם יש סוברים שלדעת סתם גמרא בין משיכה בחמור ובין הנהגה בגמל קונים^[260]. ויש מן הראשונים סוברים שלדעת הסוברים שרכוב קונה^[261], נחלקו אמוראים בדעתם^[262], ולדעת הסוברים שרכוב אינו קונה^[263], בין משיכה בחמור ובין הנהגה בגמל קונים^[264]. ויש מן הראשונים שכתבו שבין משיכה בחמור ובין הנהגה בגמל קונים, שלא נחלקו אמוראים בדעתם אלא לענין אחר^[265].

במקח וממכר, יש מן הגאונים שכתבו שבין משיכה בחמור ובין הנהגה בגמל קונים^[266]. ויש מן הראשונים סוברים שלסוברים שבמציאה והפקר אינם קונים^[267], אף במקח וממכר אינם קונים^[268].

בהמה כפותה

משיכת בהמה כפותה שדרכה בהליכה, יש מן הראשונים שכתבו שקונה^[269], שכל שהאדם מושך חשוב כדרכו^[270]. ויש מן הראשונים שנסתפקו בדבר^[271].

משיכה מצויה שאין דרכה בכך

משיכה מצויה אף על פי שאין דרכה בכך, קונה^[272]. המוכר לחברו ואומר לו שלא יקנה אלא במשיכה שדרך בני אדם בה, שאינו קונה אלא במשיכה שדרך לקנות בה^[273], נחלקו ראשונים באופנים בהם דרך בני אדם במשיכה של רכיבה והנהגה: סתם בני אדם, דרכם לרכב בשדה ולהנהיג בסימטה^[274]. יש מן הראשונים שכתבו שאין דרכם להנהיג ברשות הרבים, לפי שעוברים ושבים מפסיקים בינם ובין הבהמה^[275]. ויש מן הראשונים שמשמע בדבריהם שדרכם בכך^[276]. יש מן הראשונים שכתבו שאין דרכם לרכב בסימטה^[277], משום צניעות^[278], ודרכם לרכב ברשות הרבים^[279], לפי שאין דרך להנהיג בה^[280]. ויש מן הראשונים שכתבו שדרך סתם בני אדם לרכב בסימטה, ואין דרכם לרכב ברשות הרבים^[281], לפי שמתביישים^[282]. יש מן הראשונים שכתבו שדרך להנהיג בשדה^[283]. ויש מן הראשונים שכתבו שאין דרך להנהיג בשדה, שהוא מקום רחב, לפי שהיא בורחת אילך ואילך^[284].

אדם חשוב, דרכו לרכב^[285], לפי שרכיבה היא דרך כבוד^[286] או לפי שאינו מתבייש^[287]. ואין דרכו להנהיג^[288]. אדם מזולזל – כגון המטפל בגידול בהמות או עבד^[289] או אדם שאינו בינוני^[290] - דרכו לרכב^[291], לפי שאינו מתבייש לרכב בפני בני אדם^[292].

אשה, יש מן הראשונים סוברים - לגירסתם בגמרא^[293] - שדרכה לרכב^[294], לפי שאין דרכה להנהיג, לפי שאין בה כח לאחוז הבהמה, שמא תנתק ממנה^[295]. ויש מן הראשונים סוברים – לגירסתם בגמרא^[296] – שאשה חשובה דרכה לרכב, ונראה מדבריהם שאשה סתם אין דרכה לרכב^[297].

הערות שוליים