אנציקלופדיה תלמודית:משיחה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - נתינת שמן על אדם או חפץ בעת שמתקדש בקדושה מסוימת או בעת שמתמנה למשרה מסוימת.

פתיחה

אנשים או חפצים המיועדים לקדושה מסוימת, כגון קדושת כהן גדול, וקדושת המשכן וכליו, או למינוי מסוים, כגון מלכות, טעונים משיחה קודם שיתקדשו באותה קדושה או שיתמנו באותו המינוי.

המשיחה ציותה עליה תורה, שנאמר: ומשחת בו את אהל מועד ואת ארון העדת ואת השלחן ואת כל כליו ואת המנרה ואת כליה ואת מזבח הקטרת ואת מזבח העלה ואת כל כליו ואת הכיר אות כנו וכו' ואת אהרן ואת בניו תמשח[1], וכן נאמר: והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה[2], וכן בשמואל נאמר כשמשח את דוד: ויקח שמואל את קרן השמן וימשח אתו[3].

משיחת הטעונים משיחה, נעשית בשמן המיוחד למטרה זו, והוא שמן-המשחה*, עליו עי' ערכו.

המשיחה את הטעונים משיחה בשמן המשחה, כתבו ראשונים ואחרונים בדעתם, שהיא חלק ממצות עשה שנאמרה בפרשת שמן המשחה בכללותה, שענינה קיום דינו של שמן המשחה, והיינו עשייתו והמשיחה בו[4].

במהות המשיחה כתבו ראשונים, שענינה פעולה המורה על גדולת הדבר הנמשח[5].

הנמשחים

משיחה מצינו במשכן* ובכליו, באהרן, בבניו - לסוברים כן[6] - ולדורות בכהן-גדול*, במלך* ובמשוח-מלחמה*, ועל כך עי' להלן.

המשכן וכליו

המשכן וכליו, ציותה תורה למושחם בשמן המשחה, שנאמר: ומשחת בו - בשמן המשחה - את אהל מועד ואת ארון העדות ואת השלחן ואת כל כליו ואת המנרה ואת כליה ואת מזבח הקטרת ואת מזבח העלה ואת כל כליו ואת הכיר ואת כנו[7], והמשיחה מקדשתם, כמו שממשיך הכתוב: וקדשת אתם והיו קדש קדשים[8].

על ההזאה שהזו על המזבח החיצון משמן המשחה שבע פעמים, מלבד המשיחה שנמשח כשאר הכלים[9], ע"ע הזאה[10] וע' מילואים.

חלקי המשכן שנמשחו

חלקי המשכן שנמשחו, נחלקו בהם אחרונים: יש סוברים שכל חלקי המשכן נמשחו[11], ויש שנראה מדבריהם שלא נמשחו אלא יריעות המשכן[12].

כלים שנעשו לאחר חנוכת המשכן

כלי שרת שנעשו לאחר חנוכת המשכן, אינם טעונים משיחה, והמשיחה אינה מועילה בהם[13], שנאמר בכלי המשכן: וימשחם ויקדש אותם[14], ומשמע שאותם הכלים שהיו בחנוכת המשכן בלבד במשיחה, אבל לדורות מתקדשים אף בלא משיחה, ואין לומר שלדורות כשם שמתקדשים בעבודה בהם[15], כך מתקדשים אף במשיחה, שהכתוב תולה את קדושתם בשירות, שנאמר: אשר ישרתו בם בקדש[16], שדוקא העבודה בהם היא שמקדשתם[17], ויש מן האחרונים שכתבו בדעת הספרי, שאין ממעטים כלים שנעשו לאחר הקמת המשכן מהצורך במשיחה, ומכל מקום דורשים מהכתוב וימשחם ויקדש אותם, שהמשיחה שמשח משה את הכלים, נמשכת על הכלים שלאחר מכן על ידי העבודה בהם[18], וכתבו ראשונים שכיון שהכלים אינם טעונים משיחה, אף כשהיה שם שמן המשחה, לא היו מושחים אותם[19], ויש אחרונים שכתבו שאף על פי שאין הכלים טעונים משיחה, מכל מקום אם היה שם שמן המשחה היו מושחים בו[20]. ויש שכתבו שנחלקו תנאים אם הכלים שמחנוכת המשכן ואילך טעונים משיחה, ויש תנאים שסוברים שאף הכלים שמחנוכת המשכן ואילך אינם מתקדשים אלא במשיחה[21].

כלי שרת שעשה משה ונמשח בשמן המשחה, אם לאחר מכן יצא לחולין - על האופן בו כלי שרת יוצא לחולין, ע"ע כלי שרת[22] - יש מן האחרונים שכתבו שאין הוא מתקדש אלא במשיחה בלבד, שאת הכלים שעשה משה הטעינה תורה משיחה[23], ויש מצדדים שאף הוא מתקדש בעבודה[24].

אהרן הכהן

אהרן הכהן, ציותה תורה למושחו בשמן המשחה כדי לקדשו לכהונתו[25], שנאמר: ואת אהרן ואת בניו תמשח וקדשת אתם לכהן לי[26].

בני אהרן

בני אהרן, נחלקו ראשונים אם ציותה תורה למושחם בשמן המשחה כדי לקדשם לכהונתם: יש סוברים שציותה תורה למושחם, שהרי נאמר ואת בניו תמשח וקדשת אתם לכהן לי[27], ויש סוברים שלא ציותה תורה למושחם, שהרי לא מצינו בתורה שנעשתה משיחה אלא באהרן בלבד, אבל בבניו לא מצינו משיחה[28], ומה שנאמר ואת בניו תמשח, היינו בהזאות שהזו מהשמן ומדם איל המילואים על אהרן ובניו בשבעת ימי המילואים - על הזאות אלו ע"ע הזאה[29] - אבל לא במשיחה[30].

בתחיית המתים

בזמן תחיית-המתים*, אמר רבי יהודה בתורת כהנים, שאין אהרן ובניו צריכים משיחה נוספת, אלא הם עומדים בקדושתם, שנאמר: זאת משחת אהרן ומשחת בניו[31], היא בלבד[32], ויש מן הראשונים שמשמע מדבריהם שאהרן ובניו ימשחו לכהונה פעם נוספת, שבשעה שמתו בטלה משיחתם[33].

על כך שבנוסף למשיחה שנמשחו אהרן, וכן בניו - לסוברים כן[34] - אף הזו עליהם משמן המשחה ודם איל המילואים, ע"ע הזאה*[35] וע' מילואים.

כהן גדול

כהן גדול, בעת שמתמנה לכהונתו מושחים אותו בשמן המשחה[36], שנאמר: והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה[37]. על כך שמלבד המשיחה בשמן המשחה אף מרבים את הכהן בבגדי כהונה גדולה, ועל כך שבזמן שאין שם שמן המשחה, מרבים את הכהן בבגדים בלבד, ע"ע כהן גדול[38].

במקום שיורש את הכהונה

היה אביו או אחד ממורישיו כהן גדול ומת ונתמנה תחתיו - על כך שיורש קם תחת מורישו לכהונה גדולה, ועל האופנים שאינו קם תחתיו, ע"ע כהן גדול[39] וע' חזקת שררה[40] - הרי הוא טעון משיחה, שנאמר: והכהן המשיח תחתיו מבניו, אף בנו של כהן גדול היורש מאביו את הכהונה טעון משיחה בשעה שמתמנה[41].

בנמשח בעודו הדיוט

כהן שנמשח בעודו הדיוט מאיזה טעם, כגון שנעשה משוח מלחמה, כתבו אחרונים שאינו טעון משיחה בכדי להתמנות לכהן גדול, ומינויו הוא בריבוי בגדים בלבד, שעל ידי המשיחה הראשונה הוא חשוב משוח, ולפיכך אלעזר הכהן, הואיל ונמשח בשמן המשחה בימי המילואים, אף בשעה שנתמנה לכהונה גדולה, לא היה טעון משיחה נוספת[42], וכן פנחס שנמשח כמשוח מלחמה - לסוברים כן[43] - אף בשעה שנתמנה לכהונה גדולה - לסוברים כן[44] - לא היה טעון משיחה נוספת[45].

מלך

מלך מבית דוד, בעת שמתמנה למלכותו מושחים אותו בשמן המשחה[46], וכן מצינו בדוד: ויקח שמואל את קרן השמן וימשח אתו[47], וכן בשלמה נאמר: ויקח צדוק את קרן השמן מן האהל וימשח את שלמה[48], וכן ביואש מלך יהודה נאמר: וימליכו אתו וימשחהו[49], וכל אותן משיחות היו בשמן המשחה[50].

מקורה

במקור הדבר שמלך נמשח בשמן המשחה, יש ראשונים שכתבו שהוא מהכתוב: שמן משחת קדש יהיה זה לי[51], ולא אמרה תורה יהיה לאהרן ולבניו, ללמד שיהיה לכל מי שיבחר בו ה' למשיח קדשו, ואף המלך בכלל, כמו שנאמר: מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו[52]. ויש ראשונים שסוברים, שמשיחת מלך אין לה מקור מן התורה[53], אלא כך היתה קבלה ביד ישראל[54].

ביורש

הקם למלוך תחת אביו או מורישו שהיו מלכים ומתו, אינו טעון משיחה[55], ובטעם הדבר אמרו בירושלמי שדורשים מהכתוב בדוד: קום משחהו כי זה הוא[56], הוא טעון משיחה ואין בנו טעון משיחה[57]. בבבלי אמרו טעם אחר, משום שירושה היא המלכות לבן[58], ונחלקו אחרונים: יש שנראה מדבריהם שאין טעון משיחה אלא המתמנה למלכות, לפי שענין המשיחה הוא מינוי למלכות על ידה, לסוברים כן[59], והיורש את המלכות אינו טעון מינוי, לסוברים כן[60], ויש שכתבו שבירושת המלוכה הוא יורש אף את מעלת המשיחה[61].

במקום מחלוקת על היורש

מלך שמת והניח יורש, והיתה שם מחלוקת על מלכות היורש, ולאחר מכן מלך, אף לסוברים שמחלוקת על המלכות אינה מבטלת את ירושת המלכות, ואף אינה מצריכה מינוי חדש למלך שהתמנה - על מחלוקת על היורש אם מבטלת את ירושת המלכות, ואם אף לסוברים שאינה מבטלת את המלכות מכל מקום מצריכה מינוי חדש, ועל החולקים על המלכות, ע"ע חזקת שררה[62] וע' מלך - כתבו ראשונים שהבן המתמנה למלכות טעון משיחה, כדי לסלק את המחלוקת ולהודיע שהוא המלך[63].

מלכי ישראל

מלכי ישראל אין מושחים אותם בשמן המשחה[64], שנאמר בדוד: קום משחהו כי זה הוא[65], זה טעון משיחה ואין אחר טעון משיחה[66].

קודם שנבחר דוד

קודם שנבחר דוד למלך, יש סוברים שכל מלך נמשח בשמן המשחה, ומשיחת שאול, הנזכרת בכתוב: ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו[67], היתה בשמן המשחה[68], ויש סוברים שאף קודם שנבחר דוד אין מושחים מלכים בשמן המשחה, ומשיחת שאול לא בשמן המשחה היתה אלא בשמן אפרסמון[69]. על הטעם שהוצרך למשיחה בשמן אפרסמון, עי' להלן[70].

משיחתם בשמן אפרסמון

מלך ממלכי ישראל שיש מחלוקת על מינויו למלכות, אף על פי שאין מושחים אותו בשמן המשחה[71], מושחים אותו בשמן אפרסמון[72], כדי לסלק את המחלוקת ולהודיע שהוא המלך[73], ומטעם זה יהוא נמשח למלכות, לפי שנחלק על המלכות עם יורם בן אחאב[74], ויש מן האחרונים שכתבו שזה הטעם ששאול נמשח בשמן אפרסמון - לסוברים כן[75] - לפי שהיתה שם מחלוקת עם בני בליעל[76]. קודם שמלך דוד, יש מן האחרונים שכתבו שמושחים בשמן אפרסמון כל מלך בעת שמתמנה למלכותו, ולדעתם זה הטעם ששאול נמשח בשמן אפרסמון, לסוברים כן[77]. מלך ממלכי ישראל המולך על כל ישראל - כגון מלכות שאול שהיתה על כל ישראל - יש מן האחרונים שכתבו שמושחים אותו בשמן אפרסמון בעת שמתמנה למלכותו, ולדעתם זה הטעם ששאול נמשח בשמן אפרסמון, לסוברים כן[78].

משוח מלחמה

משוח-מלחמה*, בעת שמתמנה לכהונתו, מושחים אותו בשמן המשחה[79], וכתבו אחרונים שלמדים כן מהכתוב: אשר יוצק על ראשו שמן המשחה[80], ודורשים: זה משוח מלחמה[81].

פעולתה בהם

בכלי המשכן

משיחת כלי המשכן קידשה את הכלים, הן להכשירם לעבודות הטעונות כלי שרת[82], הן לקדש את הנוגע בהם, ככלי שרת[83], הן לקדשם בקדושת הגוף, לסוברים כן[84].

בבני אהרן

בני אהרן, הואיל ונמשחו בשמן המשחה, מצדדים ראשונים שדינם ככהן גדול וכמשוח מלחמה שאסורים בפריעה ופרימה[85], שנאמר בבני אהרן: ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו וכו' כי שמן משחת ה' עליכם[86], ויש מצדדים שמותרים בפריעה ופרימה, ככהן הדיוט[87], ובימי המילואים בלבד היו אסורים בפריעה ופרימה[88].

בכהנים

משיחת כהן, כתבו אחרונים שאין היא המעשה בו מתמנה הכהן לכהונה גדולה, אלא ענינה קידוש הכהן בקדושת "כהן משיח"[89], הנותנת על כהן שקדוש באותה קדושה כמה דינים, כגון שאסור בפריעה ופרימה[90] ולהטמא לקרובים[91] ולישא אלמנה[92], וכן שמצווה לישא בתולה[93], וכתבו אחרונים, שהואיל והמשיחה מקדשת את הכהן הנמשח אף על פי שאינו מתמנה על ידה לכהונה גדולה, זה הטעם שמשוח מלחמה נוהגים בו דינים אלו[94], לפי שאף הוא נתקדש במשיחה בקדושת "כהן משיח"[95].

במלך

משיחת מלך, לסוברים שאין לה מקור מן התורה[96] כתבו אחרונים - ויש שכתבו כן אף לסוברים שיש למשיחת מלך מקור מן התורה[97] - שהיא נעשית בעת שמתמנה המלך למלכות, כדי שיראו העם מפניו, וכדי לקדשו כ"משיח", אבל אין היא המעשה בו מתמנה המלך למלכות[98], ויש אחרונים שכתבו שלסוברים שיש למשיחת מלך מקור מן התורה, המשיחה היא המעשה בו מתמנה המלך למלכות[99].

עיכובה

משיחת מלך - לסוברים שלמדים אותה מהפסוקים[100] - יש אחרונים שכתבו שהיא מעכבת במינוי המלכות, שאם לא נמשח המתמנה למלכות, אין הוא חשוב מלך[101].

פועלת פעולה עולמית

משיחה בשמן המשחה, כתבו אחרונים שפועלת את פעולתה בדבר הנמשח, לעולם, וזה הטעם שאף על פי שכהן גדול שנתרבה בבגדים ולא נמשח בשמן המשחה, אם עבר מכהונתו מחמת מום, אין נוהגים בו דיני כהן גדול, לסוברים כן[102], מכל מקום כהן גדול שנמשח בשמן המשחה ועבר מחמת מום, נוהגים בו דיני כהן גדול[103], וכן זה הטעם שאף על פי שאבני היכל שנשרו ממקומם מותר לטמא לגעת בהם, מכל מקום חלקי המשכן שנתפרקו ממקומם הרי הם בקדושתם ואסור לטמא לגעת בהם[104], וכן זה הטעם שכלי שרת שהיו בימי משה ונתקדשו על ידי משיחה בשמן המשחה, שנשתמשו בהם גויים - והשתמשות גויים בכלי שרת שנתקדשו על ידי העבודה בהם ולא על ידי משיחה, כגון הכלים שלאחר הקמת המשכן, מוציאה את הכלים לחולין, לסוברים כן[105] - הרי הם בקדושתם[106].

צורת המשיחה

באהרן

משיחת אהרן לכהונה גדולה, נאמר בה: ויצק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אותו לקדשו[107], יציקה ומשיחה שתי נתינות מהשמן הן[108], יציקה היינו בכלי, ומשיחה היינו ביד[109], היציקה היא על ראשו, והמשיחה בין ריסי עיניו[110], ונחלקו תנאים בסדרן: יש סוברים שתחילה יוצקים על ראשו ולאחר מכן מושחים בין ריסי עיניו, שכך סדרן בכתוב, ויש סוברים שתחילה מושחים בין ריסי עיניו ולאחר מכן יוצקים על ראשו, שמשיחה עדיפה מיציקה, שמשיחה נוהגת אף בכלי שרת, אבל יציקה אינה נוהגת בכלי שרת[111]. לדעת הסוברים שיוצק תחילה ולאחר מכן מושח, נחלקו בו מאיזה שמן הוא מושח: יש סוברים שנוטל מהשמן היצוק על ראש הכהן ומושח ממנו[112], ויש סוברים שנוטל שמן מהכלי ומושח ממנו[113].

משיחת אהרן, אמרו בגמרא שהיתה כמין "כי" יווני[114] - שנחלקו בה ראשונים: יש סוברים שהיא בצורת x[115], ויש סוברים שהיא בצורת c[116], או ח[117], או ט, כהפרשת אגודל מאצבע[118], או כמין נ או כ[119] - ונחלקו ראשונים במקום בראש הכהן ובאופן בו מושחים אותו בצורת "כי": יש סוברים - לדעת הסוברים ש"כי יוונית" היינו c - שהיה מצרף את השמן שנתן בעין אחת לשמן שיצק על ראשו ומשם לשמן שבעין השניה, ועל ידי כן נעשה השמן בצורת c (או ח)[120], ויש שמשמע מדבריהם שאת השמן שיצק על הראש בלבד היה מושח על הראש בצורת c, שהיה מתחיל למשוח מצד אחד של הראש עד לעורף ומושח את העורף לאורכו, וחוזר ומושח את הצד השני של הראש, ואת אורך המצח אינו מושח[121], ויש סוברים שהמשיחה בצורת "כי יוונית" היא במשיחה שמשח בין עיניו, שהיה מושח בצורה זו את כל עין ועין, אבל את השמן שיוצק על הראש אין מושחים[122]. ויש מן הראשונים שמשמע מדבריהם - לדעת הסוברים ש"כי יוונית" היינו x - שלא היה מושח בידו בצורה זו, אלא אחר שהיה יוצק על הראש היה השמן יורד על ראשו אילך ואילך בצורה זו[123].

בבני אהרן

בני אהרן, נחלקו ראשונים באופן משיחתם לכהונה - לסוברים שנמשחו[124] - יש סוברים שנמשחו כדרך שנמשח אהרן[125], שנאמר: ומשחת אתם כאשר משחת את אביהם[126], ויש סוברים שנמשחו במשיחה באצבע, שנאמר בהם ומשחת אתם, אבל לא יצקו מהשמן על ראשם, שלא נאמרה יציקה אלא באהרן בלבד[127].

במשכן ובכליו

המשכן וכליו נמשחו במשיחה באצבע ולא ביציקה מן הכלי[128], וכתבו ראשונים ואחרונים שמשיחתם היתה כמין "כי יוונית" במקום כלשהו בהם[129], ויש מן האחרונים שכתבו שהמשכן כולו והכלים כולם נמשחו, ואף על פי שלא היה סיפק לכך מכמות השמן שהיתה י"ב לוג, הרי נס נעשה בשמן שכולו קיים לעולם[130].

בכהן גדול

כהן גדול, נמשח כדרך שנמשח אהרן, ביציקה ובמשיחה[131], שלמדים ממשיחת אהרן לכהונה גדולה למשיחת כהנים גדולים לדורות[132].

במשוח מלחמה

משוח מלחמה, משיחתו ככהן גדול[133], שנאמרה בו יציקה על ראשו, בכתוב: אשר יוצק על ראשו שמן המשחה[134], ודורשים: זה משוח מלחמה[135], ומשמע שמשיחתו שוה למשיחת כהן גדול שנאמרה בו יציקה[136].

במלך

משיחת מלך אמרו בגמרא שהיא בנתינת שמן על ראשו כעין נזר[137], כדמות עיגול סביב על ראשו[138], ונחלקו ראשונים: יש שכתבו שמשיחתו באצבע ולא ביציקה מן הכלי[139], ויש מן הראשונים שכתבו שאף מלך יוצקים שמן מכלי על ראשו ומושחים באצבע בין ריסי עיניו כעין נזר[140].

שיעורה

שיעור השמן הנצרך למשיחת מלכים וכהנים - וכן למשכן וכליו, לדעת הסוברים שנמשחו במקום כלשהו בהם[141] - היא בכל שהוא[142], ויש מן הראשונים שכתב, ששיעור משיחת מלך הוא מלא הקרן בה הוא נמשח[143].

עשייתה

הזמן בו נמשחו המשכן וכליו

המשכן וכליו נמשחו בשבעת ימי המילואים[144], שנאמר בימי המילואים: ויקח משה את שמן המשחה וימשח את המשכן ואת כל אשר בו ויקדש אתם וכו' וימשח את המזבח ואת כל כליו ואת הכיר ואת כנו לקדשם[145], ונחלקו אחרונים: יש שכתבו שמשיחה זו נעשתה בכל יום משבעת ימי המילואים[146], שכך נצטוה משה מפי הגבורה, ונרמז הדבר בכתוב: ומשחת אתו לקדשו שבעת ימים תכפר על המזבח וקדשת אתו[147], לקדשו מיותר שהרי נאמר וקדשת אתו, ונרמז כאן שאף המשכן וכליו, כיון שטעונים קידוש, טעונים משיחה שבעה ימים[148], ויש שנראה מדבריהם שלא נצטוו לעשות משיחה זו בכל יום ויום מימי המילואים, אלא פעם אחת בלבד, ולפיכך כלי המשכן לא נמשחו אלא פעם אחת, אבל המשכן, הואיל ופירקו משה בכל יום מימי המילואים והקימו מחדש - על כך, ועל מנין הפעמים שפירק והקים משה את המשכן בכל יום, ע"ע מילואים - משח אותו בכל פעם שהקימו, וכן המזבח, נמשח בכל פעם שהקימו את המשכן[149].

בשמיני למילואים

ביום השמיני למילואים, לדעת הסוברים שהוא א' בניסן[150], נחלקו אחרונים אם נצטוה משה למשוח בו את המשכן וכליו: יש סוברים שנצטוה למושחם אף בשמיני, מלבד המשיחה שבשבעת ימי המילואים, שנאמר: ביום החדש הראשון באחד לחדש וכו' ומשחת את המשכן ואת כל אשר בו וכו'[151], ויש סוברים שלא נצטוה למושחם בשמיני[152], והכתוב ומשחת את המשכן וכו', היינו בשבעת ימי המילואים[153]. אף לסוברים שנצטוה למושחם בשמיני, לא נאמרה משיחה זו אלא למצוה ולא לעכב[154].

בשמיני למילואים, נחלקו אחרונים בדעת הירושלמי אם המשכן וכליו נמשחו בו: א) יש שכתבו שלדעת הסוברים שהוא בא' בניסן[155], נחלקו בכך תנאים בירושלמי, שיש סוברים שנמשחו, שהרי נצטוו למושחו באותו יום, לסוברים כן[156], ולכך נאמר במשכן: וימשח אותו[157], שמקרא מיותר הוא, שהרי נאמר: וימשחם[158], ובא ללמד שאף בשמיני משחו, ויש סוברים שלא נמשח, ואף על פי שנצטוה למושחם, לסוברים כן, מכל מקום הואיל ולא נאמרה משיחה זו אלא למצוה, לגודל חביבות אותו היום לפני ה', החשיב להם כאילו משחוהו, ולכך נאמר וימשח אותו, ומשמע מדבריהם שלסוברים שהוא בח' בניסן[159], לא נמשחו בו המשכן וכליו, שהרי לדעה זו לא נצטוו למושחו באותו יום[160]. ב) ויש סוברים, שמחלוקת התנאים בירושלמי אינה אלא במשכן ובמזבח בלבד, שיש סוברים שנמשחו - ואף לסוברים ששמיני למילואים הוא ח' בניסן - הואיל ולדעתם פירק משה את המשכן והקימו באותו היום - על הדעות החולקות בדבר, ע"ע מילואים - ובעת הקמת המשכן והמזבח בימי המילואים יש למושחם[161], ויש סוברים שלא נמשחו, שלדעתם בשמיני לא פירק משה את המשכן[162], אבל כלי המשכן, שבפירוקו לא אירע בהם דבר, לא הוצרכו למשיחה, ולדברי הכל לא נמשחו בשמיני[163]. ג) ויש סוברים, שאף במשכן ובמזבח לא נחלקו תנאים, לפי שהכל מודים שפירק משה את המשכן בשמיני והקימו, ומשח את המשכן והמזבח[164].

משיחת המשכן בעודו מפורק

המשכן, נחלקו אחרונים אם נמשח כשהוא מפורק או כשהוא מחובר: יש סוברים שנמשח כשהוא מפורק[165], ואינו צריך משיחה נוספת לאחר שהוקם, שנאמר: ויהי המשכן אחד[166], די לו במשיחה שכבר נמשח קודם שהוקם, ואינו טעון משיחה נוספת אחר הקמתו[167], ויש סוברים שנמשח כשהוא מחובר, שנאמר: ויהי המשכן אחד, ללמד שיש למשוח את המשכן אחר שנתחברו חלקיו ונעשה אחד[168].

המשיחה שבכל פעם שהקימו את המשכן

משיחת המשכן והמזבח שבכל הקמה שהקימו את המשכן, יש מן האחרונים שכתבו - לדעת הסוברים שהמשכן נמשח כשהוא מפורק[169] - שנחלקו בה תנאים בירושלמי, שתנא קמא סובר שהיתה קודם הקמתו, ור' יוסי בן ר' יהודה סובר שהיתה שתי פעמים, קודם הקמתו ולאחר הקמתו, ואף המשיחה שלאחר הקמתו אינה כשהמשכן מחובר בדוקא, אלא לסוברים שמשיחת המשכן אינה במקום כלשהו בו אלא בכולו[170], אחר שהקים משה את המשכן בכל יום היה חוזר ומפרקו כדי למשחו שוב אחר הקמתו מכל צדדיו[171].

זמן חלות הקדושה על הכלים

כלי המשכן, אמרו במדרש שאף על פי שנמשחו בזה אחר זה, לא נתקדשו עד שנמשחו כולם, שנאמר: וימשחם ויקדש אתם, אחר שנמשחו כולם נתקדשו[172].

המידות שהיו במשכן

המידות שהיו במשכן ונמשחו - מידות הלח, ונחלקו תנאים אם אף מידות היבש[173] - לדעת הסוברים שמשיחת הכלים לא היתה במקום כלשהו בהם בלבד, אלא הכלים כולם נמשחו[174], כתבו אחרונים שנחלקו תנאים אם נמשחו ונתקדשו הן מתוכן והן מגבן, שר' יאשיה סובר שמידות הלח נמשחו ונתקדשו בין מתוכן ובין מגבן, ומידות היבש נמשחו ונתקדשו מתוכן בלבד ולא מגבן, שנאמר: וימשחם ויקדש אתם[175], אתם משמע בתוך הכלי בלבד, וממעטים מידות היבש שלא נמשחו ונתקדשו אלא בתוך הכלי, ואין ממעטים מידות הלח, שהכתוב וימשחם מדבר בכלי המזבח שהם מידות הלח, ומשמע שבהם היתה משיחה יתירה מאשר במידות היבש[176], ור' יונתן סובר שמידות הלח נמשחו ונתקדשו מתוכן בלבד ולא מגבן, שנאמר אתם, למעט מידות הלח מבחוץ, ומידות היבש לא נמשחו ונתקדשו כלל, שלדעתו אינן כלי שרת אלא כלי חול הן[177], ולדעת הסוברים שמשיחת הכלים היתה במקום כלשהו בהם בלבד[178], כתבו אחרונים שהכל מודים שנמשחו במקום כלשהו בהם בלבד, אלא שכלי שקדושתו אינה אלא בתוכו - מידות הלח, לסוברים כן[179], ומידות היבש, לסוברים כן[180] - יש למושחו במקום כלשהו בתוכו[181].

הזמן בו נמשח אהרן

אהרן הכהן נמשח בשבעת ימי המילואים[182], שנאמר בימי המילואים: ויצק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אתו לקדשו[183]. המשיחה היתה בכל יום מימי המילואים[184], וכתבו ראשונים שלמדים כן ממה שדרשו לענין כהן המתמנה לכהונה גדולה שמושחים אותו שבעה ימים, מהכתוב: למשחה בהם ולמלא בם את ידם[185], הוקשה משיחה לריבוי בגדים, מה ריבוי בגדים שבעה ימים, שנאמר: שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו[186], אף משיחה שבעה, או שלמדים סתום מן המפורש, כשם שריבוי בגדים מפורש שהוא שבעה, כך משיחה שבעה[187], ומשמע שאף משיחת אהרן היתה שבעה ימים[188], ויש שכתבו שלמדים כן מהכתוב: כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם[189], והיינו שכל מה שעשו ביום הראשון מימי המילואים, צוה ה' לעשותו בכל יום ויום מהם[190].

בשמיני למילואים, לדעת הסוברים שהוא בא' בניסן[191], יש מן האחרונים שמשמע מדבריהם שאהרן נמשח בו, מלבד המשיחה שבשבעת ימי המילואים, שנאמר: ביום החדש הראשון באחד לחדש וכו' ומשחת אתו[192], ויש ראשונים ואחרונים שמשמע מדבריהם שלא נמשח בשמיני, שהכתוב ומשחת אתו היינו בשבעת ימי המילואים[193].

הזמן בו נמשחו בני אהרן

בני אהרן, לסוברים שמלבד ההזיה שהזו עליהם בשבעת ימי המילואים, אף נמשחו[194], נחלקו ראשונים ואחרונים אימתי נמשחו: א) יש ראשונים שסוברים שנמשחו בשבעת ימי המילואים, בכל יום מהם, ובשמיני למילואים לא נמשחו, כמשיחת אהרן שהיתה בשבעת ימי המילואים ובשמיני לא נמשח, לסוברים כן[195], שנאמר: ומשחת אתם כאשר משחת את אביהם[196]. ב) ויש מן האחרונים שכתבו, שלסוברים שא' בניסן הוא היום הראשון לשבעת ימי המילואים, בני אהרן נמשחו בשבעת ימי המילואים, שנאמר: ביום החדש הראשון באחד לחדש וכו' ומשחת אתם כאשר משחת את אביהם, ולסוברים שא' בניסן הוא שמיני למילואים, נמשחו בשמיני למילואים[197], ומהם יש שכתבו שנחלקו בדבר תנאים בירושלמי, שר' יוסי סובר שנמשחו בשבעת ימי המילואים, שלדעתו א' בניסן הוא הראשון לשבעת ימי המילואים, ור' יהודה סובר שנמשחו בשמיני למילואים, שלדעתו א' בניסן הוא השמיני למילואים[198].

משך משיחת כהן גדול

כהן גדול, לכתחילה מושחים אותו שבעה ימים רצופים[199], שנאמרו בכהן משיחה וריבוי בגדים - על ריבוי הבגדים הנעשה בכהן המתמנה לכהונה גדולה, ע"ע כהן גדול[200] - ובריבוי בגדים פירשה תורה שהוא שבעת ימים, שנאמר: שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו[201], ובמשיחה לא פירשה תורה כמה ימים היא, ולמדים סתום מן המפורש, או משום שנאמר: למשחה בהם ולמלא בם את ידם[202], מילוי ידים היינו ריבוי בגדים, והוקשו משיחה וריבוי בגדים זה לזה, כשם שריבוי בגדים שבעה ימים, כך משיחה שבעה ימים, ובדיעבד אפילו נמשח פעם אחת בלבד נעשה כהן גדול, שנאמר: אשר ימשח אתו[203], כל שנמשח הרי הוא כהן גדול[204]. על דין הכהן באותם שבעה ימים שנמשח בהם, ע"ע כהן גדול[205].

משוח מלחמה, כתבו אחרונים שנמשח פעם אחת בלבד, ואינו טעון משיחה שבעה ימים, שהואיל ולא למדו משיחה שבעה אלא מריבוי בגדים[206], משוח מלחמה הואיל ואינו משמש בשמונה בגדים אלא בארבעה[207], אין למדים את משיחתו מריבוי בגדים[208], ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם שמשיחתו לכתחילה שבעה ימים ככהן גדול, שמשוח מלחמה בכלל כהן גדול לענין המקראות שנאמרו במשיחה[209].

ביום

כהן גדול אין מושחים אותו אלא ביום, שנאמר: ביום המשח אותו[210]. במלך ומשוח מלחמה, נחלקו אחרונים אם כיון שבמשיחתם לא נאמר ביום, מושחים אותם אף בלילה: יש סוברים שמושחים אותם אף בלילה[211], ויש סוברים שאינם נמשחים אלא ביום, לפי שהדרשה "ביום המשח" היא בכל הנמשחים[212], ועוד - אף אם הדרשה אינה בכל הנמשחים - שמשוח מלחמה בכלל כהן גדול לענין המקראות שנאמרו במשיחה[213], ובמלך יש ללמוד ממה שנאמר במשיחת שאול: ויהי כעלת השחר וכו' ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו[214].

המשכן וכליו, כתבו אחרונים שלא נמשחו אלא ביום, שאף בהם נאמר: ביום המשח אותו[215].

המקום בו נעשית

משיחת מלך, נעשית בסמוך למעיין[216], שנאמר: והורדתם אתו אל גחון ומשח אותו שם[217], ובטעם הדבר אמרו בגמרא שהוא לסימן טוב שתמשך מלכותו כמעיין שאין מימיו מכזבים[218], וכתבו אחרונים שהטעם שהצריכו מלך לסימן זה, שכיון שאין מושחים אותו אלא במקום שיש מחלוקת[219], עושים לו סימן טוב שלא תפסק מלכותו על ידי מחלוקת[220].

משיחת כהן גדול ומשוח מלחמה, כתבו אחרונים שנעשית בעזרה, שדבר שנתקדש בכלי שרת אין מוציאים אותו מן העזרה שלא לצורך[221], ואף השמן נתקדש על ידי ההין שהוא כלי שרת, לסוברים כן[222].

הערות שוליים

  1. שמות ל כו - ל.
  2. ויקרא כא י.
  3. שמואל א טז יג.
  4. עי' סהמ"צ לרמב"ם שורש י' ושם מ"ע לה, ועי' זהר הרקיע מ"ע קכג, וקנאת סופרים מ"ע לה, ור"י פערלא לרס"ג עונש יא ד"ה ועכ"פ מתבאר, ומעשי למלך כהמ"ק פ"א ה"א אות ב, וחי' הגרי"ז כריתות ה ב ד"ה והתניא, בד'. ועי' רדב"ז לרמב"ם ריש הל' כהמ"ק שכ' בד' רמב"ם בע"א, וצ"ב.
  5. החינוך מ' קז, וכעי"ז במו"נ ח"ג פ' מה. ועי' אברבנאל שמות ל כב העיקר הא', ואילך.
  6. עי' ציון 26, ועי' ציון 27 שי"ח.
  7. שמות ל כו – כט (ועי' שם מ ט - יא). ועי' ויקרא ח יא, שמלבד משיחת המזבח אף הזו עליו משמן המשחה, ועי' רמב"ן וגור אריה שם.
  8. שמות שם. עי' רש"י שם כט וגור אריה שם ושפתי חכמים שם אות ח, (ולא ש"וקדשת אתם" הוא מעשה נוסף שיש לעשות בהם מלבד המשיחה).
  9. עי' ציון 6.
  10. ציון 470 ואילך.
  11. עי' מהרז"ו למד"ר פר' נשא פי"ב סי' טו ד"ה ראשון; עי' צפנת פענח שמות ל טז ומתנו"ע פ"ב הי"ח וביא"מ פ"ג הי"א ובתנינא ע' 146. ועי' פ"מ יומא פ"א ה"א ד"ה היה משה, שהקרשים נמשחו, וצ"ע אם לד' הם בלבד נמשחו, או כל חלקי המשכן.
  12. עי' ז"ר לילקו"ש פ' נשא סוס"י תשיא; עי' רד"ל למד"ר שם ד"ה ואחד; עי' עץ יוסף שם ד"ה ואחד, בפי' המד"ר שם וילקו"ש שם, ועי' מהרז"ו שם ד"ה אחד שכ' בפי' המד"ר בע"א.
  13. ברייתא סנהדרין טז ב וש"נ; רמב"ם כהמ"ק פ"א הי"ב.
  14. שם ז א.
  15. ע"ע חנוך כלי המקדש ציון 94 ואילך.
  16. במדבר ד יב.
  17. גמ' שם וש"נ; עי' רמב"ם שם, וע"ע הנ"ל ציון 96.
  18. שו"ת חת"ס או"ח סי' לז ועמק הנצי"ב לספרי נשא פיס' מד, בד' ספרי שם, ועי' פי' הראב"ד שם שדרשת הספרי כדרשה שבציון 17, (ועי' כתר כהונה שם אות קמז שפי' הספרי בע"א, אבל עי' סהמ"צ לרמב"ם ע' לה והראב"ד הנ"ל ורבינו הלל שם, שדרשת הספרי לענין שאי"צ למשוח את הכלים שנעשו לאחר חנוכת המשכן).
  19. עי' רבינו יונה סנהדרין שם ד"ה משיחתן; עי' מאירי שם ד"ה כל.
  20. מזל שעה כהמ"ק שם בפי' ראשון ושואל ומשיב קמא ח"ג סוס"י מב, בד' רש"י ע"ז נב ב ד"ה והקדשנום, ועי' ציון 21 שי"ס בד' רש"י בע"א.
  21. עי' הג' ר"ב רנשבורג שם, ותשובה מאהבה או"ח ח"ב סוס"י רפה, וחת"ס שם, בד' רש"י שם, ובד' תוס' מנחות נז ב ד"ה רבי, לד' ר' יאשיה ור' יונתן במנחות שם שדורשים את הכתוב וימשחם ויקדש אותם לדרשה אחרת, ועי' קר"א שם ועמק הנצי"ב שם שכ' בד' תוס' שם בע"א. ועי' כתר כהונה שם שדן אם לד' זו עשו כלים חדשים בזמן בית שני, שבאותו זמן לא היה שמן המשחה, ע"ע שמן המשחה.
  22. ציון 28, וציון 56 ואילך, וציון 81 ואילך.
  23. שאלת הכהנים תורה יומא יב א ד"ה ויש לישב.
  24. מקד"ד קדשים סי' ב ד"ה ובזה אתי.
  25. הוריות יא ב; כריתות ה ב.
  26. שמות ל ל, ועי' הכתב והקבלה שם בשם הגר"א ש"וקדשת אתם" אינו מעשה נוסף שיש לעשות בהם, אלא המשיחה היא שתקדשם. ועי' שם כט ז ושם מ יג.
  27. שמות ל ל, ועי' ציון 24. רמב"ן ויקרא ח יב בפי' ראשון ושני; עי' מלבי"ם פר' צו אות קעג, ועי"ש שכ"כ בד' גמ' הוריות שם וכריתות שם; עי' העמק דבר שמות כט ח ושם ויקרא שם י; אמבוהא דספרי נשא ז א אות ה, בד' ספ"ז שם. ועי' רמב"ן שם, שאע"פ שבעשייה לא נאמר שמשח את בני אהרן, כדלהלן, מ"מ כללה תורה את הדבר בכתוב: ויקרב משה את בני אהרן וכו' כאשר צוה ה' את משה, ויקרא שם יג, שעשה כפי שנצטוה.
  28. עי' ויקרא שם יב - יג, ושם שם כא.
  29. ציון 450 ואילך.
  30. רמב"ן שם בפי' שלישי; עי' מלבי"ם שם אות מא ואות קעג, ואמבוהא דספרי שם ז א אות ה, בד' מד"ר פ' נשא פי"ב סי' טו. ועי' העמק דבר שמות שם מש"כ בד' גמ' הוריות שם וכריתות שם לד' זו. במדב"ר נשא פי"ב סי' טו; רמב"ן דלהלן; ראב"ע וחזקוני שמות שם. ועי' קרבן אהרן לתו"כ צו מכילתא דמילואים. ועי' התוהמ"צ סי' קפח שיטה נוספת.
  31. ויקרא ז לה.
  32. תו"כ פ' צו פר' יא פר' יח אות א.
  33. עי' השגות רמב"ן לסהמ"צ שורש ג' בסופו, ועי' אמרי כהן סי' מז ד"ה אכן, שמצדד שאף לד' רמב"ן לא ימשחו, ועי' עזרת כהנים שם בתוספות העזרה ואמבוהא דספרי סו"פ נשא אות כא.
  34. עי' ציון 25.
  35. ציון 450 ואילך.
  36. יומא ה א; הוריות יא ב; כריתות ה ב; רמב"ם כהמ"ק פ"א ה"ז ושם פ"ד הי"ב ובסהמ"צ ע' לה.
  37. ויקרא כא י. סהמ"צ לרמב"ם שם.
  38. ציון 271 ואילך.
  39. ציון 136 ואילך.
  40. ציון 111 ואילך. על אופנים שונים שאין הראוי לירש מתמנה, עי"ש ציון 219 ואילך. כך שהיינו בכל הראוי לירש, עי"ש ציון 216 ואילך.
  41. הוריות יא ב; כריתות ה ב; רמב"ם כלי המקדש פ"א ה"ז. בטעם הס"ד שאינו טעון משיחה, ובגדר מה שנתחדש שטעון משיחה, עי' חי' רא"ל מלין ח"ב סי' נח אות א, ואבנ"ז יו"ד סי' שיב אות טז ואילך.
  42. שפ"א כריתות ה ב ד"ה כ"ג; חי' הגר"ח (מישור) יומא עג א בענין משוח מלחמה; חי' הגרי"ז סוטה מב א וזבחים קא ב, ועי' שפ"א שם וחי' הגרי"ז שם שהוכיחו מהכתוב: והלבשתם את אלעזר בנו, במדבר כ כו, ולא כ' למושחו, וכ"מ ברמב"ן שם שלא היה שם אלא ריבוי בגדים, ועי' חי' הגרי"ז זבחים שם ד"ה לפי, שדחה הראיה.
  43. עי' זבחים קב א: בן בנה משוח מלחמה, ורש"י שם ד"ה בן בנה. ועי' מל"מ איסו"ב פי"ז הט"ו, שהיינו רק למ"ד שפנחס נתכהן בימי המילואים או כשהרגו לזמרי, שם קא ב, אבל למ"ד שנתכהן כששם שלום בין השבטים, גמ' שם, לא היה משוח מלחמה, שאותה מלחמה שהיה בה משוח, לסוברים כן, היינו מלחמת מדין, עי' רש"י שם, ובאותה שעה עדיין לא נתכהן.
  44. עי' ירושלמי יומא פ"א ה"א: ומנין שהוא מתמנה וכו', וקה"ע שם ד"ה נגיד, בד'; עי' מד"ר קהלת י אות יז. ועי' רש"י שמואל א ב ל שמשמע שלא היה כה"ג.
  45. חי' הגר"ח שם; חי' הגרי"ז זבחים שם, ועי' שם ושם שכ' בד' ירושלמי יומא פ"א ה"א, שלסוברים שמשוח מלחמה משמש בח' בגדים, ולד' לא שייך בו ריבוי בגדים, הוא מתמנה במינוי בעלמא.
  46. הוריות יא ב; כריתות ה ב; רמב"ם כלי המקדש פ"א ה"ז ומלכים פ"א ה"ז ובסהמ"צ ע' לה ובפהמ"ש כריתות פ"א מ"א; סמ"ג ע' קסו; החינוך מ' קז. ועי' ראב"ע שמות ל לג בפי' הארוך, שמלכי בית דוד אין מושחים אותם בשמן המשחה, שהרי בתורה לא נאמר כן, והמשיחה שמצינו שנמשחו לא היתה בשמן המשחה, ואע"פ ששלמה נמשח בשמן המשחה, כמו שמשמע מהכתוב: ויקח צדוק את קרן השמן מן האהל, מלכים שם, והשמן הנמצא באהל הוא שמן המשחה, עי' רש"י שם ורד"ק שם לח, היה זה הוראת-שעה, ע"ע, רמב"ן שמות שם שאין כן דעת רבותינו, ועי' ציון 49 ואילך על המקור מן התורה למשיחת מלכי בית דוד בשמן המשחה.
  47. שמואל א טז יג.
  48. מלכים א א לט.
  49. מלכים ב יא יב.
  50. הוריות שם; כריתות שם.
  51. שמות ל לא.
  52. תהלים פט כא. רמב"ן שם שם לג. ועי' שמחת יהודה (נג'אר) כריתות ה ב ד"ה ובו נמשחו, ויפה תלמוד הוריות יא ב ד"ה ובו, שלמדים גז"ש, שבשמן המשחה נאמר: יהיה זה, שמות ל לא, ובדוד נאמר: קום משחהו כי זה הוא, שמואל א טז יב, או ממה שנאמר בשמן: יהיה זה לי, ובדוד נאמר: כי ראיתי בבניו לי מלך, שם שם א, וכן נאמר בדוד: ומשחת לי, שם שם ג.
  53. ראב"ע שם שם לא, בשם גאון; עי' תוס' רא"ש שם ד"ה ובו, ור"י פערלא לרס"ג עונש יא ד"ה וכן נראה בד'.
  54. ראב"ע שם שם לא, בשם גאון, וכ"כ ר"י פערלא שם בד' תוס' רא"ש שם.
  55. הוריות יא ב; כריתות ה ב; ירושלמי סוטה פ"ח ה"ג; רמב"ם כלי המקדש א יא ושם מלכים א יב.
  56. שמואל א טז יב.
  57. ירושלמי שם.
  58. הוריות שם; כריתות שם.
  59. עי' ציון 97.
  60. ע"ע מלך, ושם שי"ח. עי' ספרי דבי רב פ' שופטים פיס' קנז ונובי"ק חו"מ סי' א וחת"ס או"ח סי' יב וחי' רא"ל מלין ח"ב סי' נח אות א ומשנת יעבץ יו"ד סי לו אות ב, בד' גמ' שם ושם: ירושה היא.
  61. עי' אבנ"ז יו"ד סי' שיב אות יד; הר אפרים הוריות סי' יז ד"ה ואחרי. וכעי"ז בחי' רא"ל מלין ח"ב סי' נח אות ב בסופו.
  62. עי"ש ציונים 211 – 215 שי"ס שמחלוקת מצריכה מינוי חדש, ושם ציונים 208 – 209 שי"ס שבמקום מחלוקת אין הבן יורש את המלכות מאביו כלל, ולדעות אלו אם נתמנה הבן הרי הוא כמלך חדש המתמנה שטעון משיחה, ע"ע הנ"ל ציון 207.
  63. עי' רמב"ם כהמ"ק פ"א הי"א ומלכים פ"א הי"ב ובפהמ"ש כריתות פ"א מ"א, ע"פ גמ' הוריות יא ב וכריתות ה ב, ועי' הדעות שבציון 60 שכ' בד' גמ' שם בע"א. ועי' אבנ"ז יו"ד סי' שיב אות ו וכלי חמדה דברים יז יד, שאף משיחה זו בכלל משיחת מלכים שמותר לעשותה בשמן המשחה ואין בה איסור משום סך משמן המשחה, לפי שהיא צורך המלכות, ועי' חי' הגרי"ז כריתות שם ד"ה אולם, טעם נוסף.
  64. הוריות יא ב; כריתות ה ב; רמב"ם כלי המקדש פ"א ה"ז ומלכים פ"א ה"י.
  65. שמואל א טז יב.
  66. הוריות שם; כריתות שם.
  67. שמואל א י א.
  68. עי' רמב"ם מלכים פ"א ה"ז, ומאירי הוריות יא ב ד"ה משיחה, בד'; עי' קרית ספר שם אזהרת שנג; שו"ת רמ"ע מפאנו סי' קב; יפה מראה לירושלמי שקלים פ"ו ה"ג ד"ה ומלכים; חסדי דוד סנהדרין פ"ד ה"ו ד"ה והא; עי' באר שבע הוריות שם ד"ה מלכי, וערול"נ כריתות ה ב בפי' שני, בד' רש"י כריתות שם ד"ה ולא, ובד' תוס' שם ד"ה מלכי; הורה גבר הוריות יא ב ד"ה מלכי, ואילך, ועי' שער יוסף שם ד"ה מלכי. ועי' מאירי שם, שמשיחה זו אע"פ שהיא בשמן המשחה, אינה כמשיחת דוד, אלא היה שאול כגזבר על המלכות מצד שבט יהודה, עד שימצא מהם ראוי למלכות.
  69. רד"ק שם; אברבנאל שם; אלשיך שם; עי' כס"מ מלכים פ"א ה"י; עי' זרע אברהם (כטורזא) הוריות יא ב ד"ה ת"ר, וערול"נ כריתות שם בפי' ראשון, בד' רש"י שם ובד' תוס' שם; קרן אורה הוריות יא ב ד"ה מלכי; מלבי"ם שם. ועי' אבות הראש קונ' שמן ראש דף לט א ואילך, שהאריך בענין זה.
  70. ציונים 74 - 76.
  71. עי' ציון 62.
  72. הוריות יא ב; כריתות ה ב; רמב"ם כהמ"ק פ"א הי"א ומלכים פ"א ה"י.
  73. רמב"ם כהמ"ק שם.
  74. עי' מלכים ב ט. הוריות שם; כריתות שם.
  75. עי' ציון 67.
  76. עי' שמואל א י כז. עי' חסדי דוד סנהדרין פ"ד ה"ו ד"ה והא.
  77. ערול"נ כריתות שם ד"ה בתוד"ה מלכי, בד' רש"י שם ד"ה ולא, ובד' תוס' שם ד"ה מלכי.
  78. כס"מ מלכים שם. ועי' הורה גבר הוריות שם ד"ה מלכי.
  79. רמב"ם כלי המקדש פ"א ה"ז ומלכים פ"ז ה"א.
  80. ויקרא כא י.
  81. חקרי לב (חזן) או"ח סי' קיט ד"ה שוב, ואמבוהא דספרי במדבר ז א אות ה, ע"פ גמ' הוריות יב ב.
  82. חזו"א מנחות סי' ל ס"ק א.
  83. רש"י שמות ל כט ושבועות טו א ד"ה מקדשתן; מאירי סנהדרין טז ב ד"ה כל.
  84. ע"ע כלי שרת ציון 28 וציון 56. רש"י שם; רבינו יונה סנהדרין שם ד"ה משיחתם; מאירי שם; חי' הר"ן שם ד"ה משיחתן.
  85. ע"ע כהן גדול ציון 791 ואילך, וע' משוח מלחמה.
  86. ויקרא י ו – ז. רמב"ן שם בפי' שני.
  87. ע"ע הנ"ל ציון 798 ואילך.
  88. רמב"ן שם בפי' ראשון.
  89. חי' הגרי"ז סוטה מב א ד"ה יומא, ואילך, בשם ר"ח מבריסק; חי' רא"ל מלין ח"ב סי' נח אות א.
  90. ע"ע כהן גדול ציון 791 ואילך.
  91. ע"ע הנ"ל ציון 755 ואילך, וע' טמאת כהנים; טמאת קרובים ציון 582 ואילך.
  92. ע"ע אלמנה לכהן גדול.
  93. ע"ע בעולה לכהן גדול. חי' הגרי"ז שם.
  94. ע"ע משוח מלחמה.
  95. חי' הגרי"ז שם.
  96. עי' ציון 51.
  97. עי' ציון 49 ואילך. עי' הר אפרים הוריות סי' יז ד"ה ואחרי, וכ"מ מאבנ"ז יו"ד סי' שיב אות יד, (ועי' חי' רא"ל מלין שם אות ב בסופו), ועי' ציון 59.
  98. עי' חקרי לב או"ח סוס"י קיט (ועי' אחרונים שבציון 95).
  99. עי' חקרי לב שם; חי' רא"ל מלין ח"ב סי' נח אות א; משנת יעבץ יו"ד סי' לו אות ו, וכ"מ מאחרונים שבציון 58.
  100. עי' ציון 95 - 54.
  101. עי' רדב"ז כהמ"ק פ"א הי"ב; חקרי לב או"ח סי' קיט ד"ה והנה אמת, ואילך; הר אפרים הוריות סי' טז ד"ה ונראה, (ועי"ש שמ"מ דין מלך זה כמלכי ישראל שאינם טעונים משיחה, עי' ציון 62). ולכא' לסוברים שבמקום שיש מחלוקת על היורש טעון משיחה מעיקר הדין, עי' ציון 60, בהכרח אין המשיחה מעכבת אלא בזמן שיש שמן, שהרי היתה מחלוקת על מלכות צדקיהו, עי' הוריות יא ב וכריתות ה ב, ובזמנו לא היה שמן המשחה, שנגנז בימי יאשיהו, ע"ע שמן המשחה, ועי' צפנת פענח הוריות יא ב ד"ה התם שבט.
  102. ע"ע כהן גדול ציון 84, ועי"ש ציון 85 שי"ח.
  103. ע"ע הנ"ל ציון 59 ואילך.
  104. עי' תוס' יומא מד א ד"ה בשילה, וצפנת פענח דלהלן בד'.
  105. ע"ע כלי שרת ציון 81 ואילך, ועי' צפנת פענח דלהלן שהיינו בכלים שלא נמשחו בלבד. וע"ע הנ"ל ציון 91 ואילך, שי"ס שאין כלי שרת יוצאים לחולין ע"י השתמשות גויים.
  106. צפנת פענח איסו"ב פי"ז ה"א.
  107. ויקרא ח יב.
  108. הוריות יב א; כריתות ה ב.
  109. חומש לקט בהיר ויקרא ח יב בשם מפרשי רש"י, וכ"מ באברבנאל פ' כי תשא שמות ל כב העיקר הה'.
  110. גמ' שם ושם.
  111. עי' ציון 126. גמ' שם ושם. ועי"ש ושם, שלד' זו מש"כ תחילה ויצק ואח"כ וימשח, הפי' ויצק לפי שכבר נמשח. ועי' רמב"ם כהמ"ק פ"א ה"ט לגבי כה"ג שמשיחתו ביציקה ומשיחה, עי' ציון 129, שיוצק תחילה ואח"כ מושח.
  112. קר"א הוריות שם, בד' רמב"ם שם.
  113. קר"א שם ויריעות שלמה שם, בד' גמ' שם, ועי' יריעות שלמה שכ"כ גם בד' רמב"ם שם.
  114. הוריות יב א; כריתות ה ב; רמב"ם כהמ"ק פ"א ה"ט.
  115. עי' הערוך ע' כי (ועי' תפא"י זבחים פ"י יכין אות לז שכ' בד' בע"א ע"פ ד' תוס' מנחות עה א ד"ה כמין, וצ"ע); עי' בד' לפנינו ברש"י כריתות שם ד"ה כמין, ועי' מסורת הש"ס הוריות שם בד' רש"י שם שכ"כ (וצ"ע מד' רש"י שם בד"ה כמין, שמשמע שהצורה היא ח), וכ"כ בכמה ד' ברמב"ם שם, ועי' תפא"י שם.
  116. עי' רמב"ם שם מהד' פרנקל שכ"כ ע"פ כת"י, ועי' ילקוט שינויי נוסחאות שם.
  117. רבנו גרשום שם ד"ה כמין; עי' רש"י הוריות שם ד"ה כמין.
  118. רבנו גרשום מנחות עד ב ד"ה כמין; רש"י כ"י שם ד"ה כי.
  119. עי' רש"י שמות כט ב; תוס' שם עה א ד"ה כמין, בשם יש מפרשים.
  120. עי' רש"י כריתות ה ב ד"ה כמין, והוריות יב א ד"ה כמין וד"ה נותנין, וישועות מלכו כהמ"ק פ"א ה"ט בד'.
  121. עי' רבנו גרשום כריתות שם ד"ה כך; עי' מאירי הוריות שם ד"ה בתחלה.
  122. עי' רמב"ם שם ובפהמ"ש כריתות פ"א מ"א, וקרן אורה הוריות שם ד"ה בתחלה, וישועות מלכו שם, בד', ועי' רד"ק שבציון 138 שמשמע שסובר כן.
  123. עי' הערוך שם.
  124. עי' ציון 25.
  125. רמב"ן ויקרא ח יב בפי' ראשון; עי' מלבי"ם פר' צו אות קעג; עי' העמק דבר שמות כט ח ושם ויקרא ח י; אמבוהא דספרי נשא ז א אות ה, בד' ספ"ז שם, (ועי' ספ"ז שם שבני אהרן נמשחו כמין כי, אבל לא מפורש שיצקו על ראשם, וצ"ע).
  126. שמות מ טו.
  127. רמב"ן שם בפי' שני, ע"פ הכתוב בשמות כט ז.
  128. עי' הוריות יב א וכריתות ה ב, ורש"י הוריות שם ד"ה שכן.
  129. רש"י שמות כט לו ושם ל כו; חזו"א קדשים סי' כז ס"ק יא (כ"כ מדעתו); עי' חי' הגרי"ז מנחות נז ב ד"ה מדת, וכ"מ בהעמק דבר שמות ל כז ובמשך חכמה שם.
  130. ע"ע שמן המשחה. עי' פ"מ יומא פ"א ה"א ד"ה ר' יוסי, בד' ירושלמי שם; יריעות שלמה כהמ"ק פ"א הי"ב.
  131. עי' הוריות יב א; עי' כריתות ה ב; רמב"ם כהמ"ק פ"א ה"ט. ועי' רמב"ם שם, שיוצק תחילה ואחר כך מושח, כסוברים שכך היה אצל אהרן, עי' ציון 109.
  132. עי' רמב"ם שם, וכ"מ מגמ' שם ושם.
  133. מאירי הוריות יב א ד"ה כשמושחין; אמבוהא דספרי פר' נשא ז א אות ה.
  134. ויקרא כא י.
  135. הוריות יב ב.
  136. אמבוהא דספרי שם.
  137. עי' הוריות יב א וכריתות ה ב, ורש"י שם ד"ה כמו; רמב"ם כהמ"ק פ"א ה"ט. ועי' פהמ"ש לרמב"ם כריתות פ"א מ"א שנותנים על מצחו, וצ"ע אם זו ד' אחרת.
  138. עי' רש"י הוריות שם ד"ה כמין; עי' רש"י כריתות שם; מאירי הוריות שם ד"ה כשמושחין.
  139. מאירי שם; שער יוסף שם ד"ה תני חדא.
  140. רד"ק מלכים א א לח.
  141. עי' ציון 127.
  142. עי' כריתות ו ב, ותוס' שם ד"ה מלכים, בד'; עי' מרכה"מ כהמ"ק פ"א ה"י, ושער יוסף הוריות יא ב ד"ה אמנם, ומנ"ח מ' קז בסופו, וערול"נ כריתות שם ד"ה אבל, וליקוטי הלכות שם עין משפט אות ע, ואבהא"ז שם, בד' רמב"ם שם.
  143. רד"ק מלכים א א לח.
  144. ירושלמי יומא פ"א ה"א; ספרי פ' נשא ז א, וכ"מ בהוריות ה ב ובתו"כ פ' צו מכילתא דמילואים פסוק י.
  145. ויקרא ח י – יא, ועי' שם שם לג שאותה פרשה עוסקת בשבעת ימי המילואים. על הציווי שנצטוה משה למושחם בשבעת ימי המילואים, לסוברים שימי המילואים התחילו בכ"ג אדר, ע"ע מילואים, ואע"פ שבכתוב לא נאמרה משיחת המשכן וכליו (מלבד המזבח, עי' שמות כט לו) אלא בא' ניסן, עי' שם מ א ואילך, עי' העמק דבר שבציון 146.
  146. העמק דבר ויקרא ח י, וכ"מ בתו"כ פ' צו מכילתא דמילואים אות ט לגי' הגר"א שם.
  147. שמות כט לו – לז.
  148. העמק דבר שם, ועי"ש שכאן נצטוה משה אף על משיחת המשכן וכליו בשבעת ימי המילואים, ועי' ציון 143.
  149. עי' פ"מ יומא פ"א ה"א ד"ה מ"ד נתפרק, ואילך, וקה"ע שם ד"ה ה"ג שבעת, ואילך, בד' ירושלמי שם, ומשמע מדבריהם ששאר הכלים שלא אירע בהם מאומה בפירוק המשכן, לא הוצרכו אלא למשיחה אחת. ועי' כריתות ה ב: ובו נמשחו המשכן וכליו ואהרן ובניו כל שבעת ימי המילואים, ולסוברים שכלי המשכן נמשחו פעם אחת בלבד, צ"ל ש"כל שבעת" אינו אלא באהרן ובניו, וכ"מ קצת ברש"י שם ד"ה וכי. ועי' קה"ע שם שכ' בד' הירושלמי שיש תנאים שחולקים וסוברים שהמזבח נמשח פעם אחת בלבד, ועי"ש שד' צ"ב, ועי' מרה"פ שם ד"ה דכתיב, שא"א לפרש כן, ובפ"מ שם פי' בע"א.
  150. ע"ע מילואים.
  151. שמות מ ב ושם ט. הרחב דבר שם שם יא, וכ"כ בהעמק דבר ויקרא ח י. ומשמע מד' שלסוברים שבא' ניסן התחילו שבעת ימי המילואים, ע"ע מילואים, הכתוב ומשחת את המשכן וכו' היינו בשבעת ימי המילואים, אבל בשמיני למילואים לא נמשחו.
  152. עי' פ"מ שבציון 162 וקה"ע שבציון 160, שלד' משיחה הוצרכה בשמיני רק במשכן והמזבח הואיל ונתפרקו והוקמו באותו יום, ולא משום ציווי שנאמר למשוח באותו יום, (ולא משמע בד' שהיינו רק לסוברים שהמשכן הוקם בא' ניסן).
  153. עי' רמב"ן שבציון 194.
  154. הרחב דבר שם.
  155. ע"ע מילואים.
  156. עי' ציון 149.
  157. במדבר ז א.
  158. במדבר שם.
  159. ע"ע הנ"ל.
  160. עי' ציון 148 ואילך, שהסוברים שנצטוו למשוח את המשכן וכליו בשמיני למילואים, היינו רק לסוברים שהוא בא' בניסן. הרחב דבר שמות מ יא, בד' ירושלמי יומא פ"א ה"א.
  161. עי' ציון 147.
  162. עי' קה"ע שם ד"ה בשמיני, בד' ירושלמי שם.
  163. עי' פ"מ דלהלן וקה"ע שם, שלא דנו אלא במזבח הואיל ונתפרק עם המשכן, ומשמע ששאר הכלים אי"צ משיחה, ועי' ציון 150.
  164. עי' פ"מ שם ד"ה פשט, בד' ירושלמי שם.
  165. עי' פ"מ יומא פ"א ה"א ד"ה היה משה, ואילך, בד' ת"ק שם ור' יוסי ב"ר יהודה שם; רד"ל למד"ר פ' נשא פי"ב סי' טו ד"ה ואחד, בד' ר' שמעון בן לקיש שם, (ועי' ציון 166 לגבי ד' ר' איבו בשם ר' תחליפא שם).
  166. שמות לו יג.
  167. רד"ל שם, בד' ר' שמעון בן לקיש שם.
  168. ז"ר לילקו"ש במדבר סוס"י תשיא, ועץ יוסף למד"ר שם ד"ה ואחד, בד' ר' שמעון בן לקיש שם ושם, ועי' שם ושם שר' איבו בשם ר' תחליפא דורש הכתוב בע"א, וצ"ע אם חולק על דין זה.
  169. עי' ציון 163.
  170. עי' ציון 128.
  171. פ"מ יומא פ"א ה"א ד"ה היה משה, ואילך, בד' ירושלמי שם, ועי' קה"ע שם שכ' בד' הירושלמי בע"א, ועי' ראב"ד לתו"כ סו"פ צו.
  172. מד"ר פ' נשא פי"ב סי' טו, ומהרז"ו שם ד"ה ראשון, בד'. ועי' במד"ר שם שיש דורשים מ"וימשחם ויקדש אותם", שאחר שמשח כל כלי בפנ"ע חזר ומשח את כולם בב"א בלי הפסק, וצ"ע אם לד' נתקדשו רק במשיחה השניה וזה הטעם שנתקדשו כולם כאחד, וא"כ חולק על הסוברים שם שנתקדשו כשסיים למשוח את הכלי האחרון.
  173. ע"ע כלי שרת ציון 236 ואילך וציון 247 ואילך.
  174. עי' ציון 128.
  175. במדבר ז א.
  176. עי' רש"י מנחות נז ב ד"ה וימשחם; תוס' שם ד"ה רבי.
  177. ע"ע הנ"ל ציון 251 ואילך. עי' חזו"א קדשים סי' כז ס"ק יא, וחי' הגרי"ז מנחות שם, בד' ר' יאשיה ור' יונתן שם.
  178. עי' ציון 127.
  179. עי' ציון 179, שלד' זו ר' יונתן במנחות שם סובר שהמשיחה מקדשת את מידות הלח מתוכן בלבד.
  180. עי' ציון 178, שלד' זו ר' יאשיה במנחות שם סובר שהמשיחה מקדשת את מידות היבש מתוכן בלבד.
  181. עי' חזו"א שם; עי' חי' הגרי"ז שם, ועי' שם ושם שמח' ר' יאשיה ור' יונתן שם היא אם המשיחה מקדשת את הכלים מבפנים בלבד או אף מבחוץ.
  182. עי' שמות כט ז; עי' ויקרא ח יב; כריתות ה ב.
  183. ויקרא ח יב, ועי' שם שם לג שאותה פרשה עוסקת בשבעת ימי המילואים. על הציווי למשוח את אהרן בשבעת ימי המילואים, עי' שמות כט ז.
  184. עי' כריתות שם, ורש"י שם ד"ה וכי, בד'.
  185. שמות כט כט.
  186. שם שם ל. ע"ע כהן גדול ציון 298 ואילך.
  187. עי' יומא ה א, ותוס' שם ד"ה איתקש, בד', וע"ע הנ"ל שם.
  188. עי' רש"י כריתות שם ד"ה וכי.
  189. ויקרא ח לד.
  190. יפה תואר ויקרא פר' י סי' ח, ע"פ רש"י ויקרא שם.
  191. ע"ע מילואים.
  192. שמות מ ב ושם יג. עי' העמק דבר שמות כט ח ושם ויקרא ח י, ועי' הרחב דבר שבציון 158.
  193. עי' פ"מ וקה"ע שבציון 150, וכ"מ ברמב"ן שם ח יב, ועי' העמק דבר ויקרא שם בד'.
  194. עי' ציונים 123, 125.
  195. עי' ציון 191. עי' רש"י כריתות ה ב ד"ה וכי, בד' גמ' שם, וכ"מ ברמב"ן ויקרא ח יב.
  196. שמות מ טו. עי' רמב"ן שם, ומשמע מד' שהיינו אף לסוברים ששמיני למילואים הוא א' ניסן, ואע"פ שנאמר באותה פרשה: ביום החדש הראשון באחד לחדש, שם שם א, מ"מ הכתוב ומשחת אתם, אין כוונתו לעשות כן ביום החדש הראשון באחד לחדש, אלא בז' ימי המילואים, שהרי ד' רמב"ן שם שא' ניסן הוא שמיני למילואים.
  197. מלבי"ם פר' צו סי' קעג; העמק דבר שמות כט ח, ושם ויקרא ח י, ועי"ש שלסוברים שנמשחו בשמיני, ד' הגמ' שם שבני אהרן נמשחו בשבעת ימי המילואים, היינו בהזיה שהזו עליהם מהשמן בז' ימי המילואים.
  198. מלבי"ם שם, ועי' קה"ע שם ד"ה ותחת. ועי' פ"מ שם שכ' בד' הירושלמי בע"א.
  199. יומא ה א; רמב"ם כלי המקדש פ"ד הי"ג.
  200. ציון 271 ואילך.
  201. שמות כט ל.
  202. שם שם כט.
  203. ויקרא טז לב.
  204. יומא שם, ותוס' שם ד"ה איתקש.
  205. ציון 317 ואילך.
  206. עי' ציון 202.
  207. ע"ע משוח מלחמה.
  208. ערוה"ש קדשים סי' יח אות ב.
  209. עי' מנחה חדשה שבציון 210.
  210. ויקרא ו יג. תו"כ פ' צו פר' ג אות ד; רמב"ם כהמ"ק פ"ד הט"ו.
  211. מנ"ח מ' קח אות ז.
  212. מנחה חדשה מ' קח אות ג, ע"פ הגמ' הוריות יב א שסברו לרבות מלך ומשוח מלחמה לפר כהן משיח לפי שנאמר בו: המשיח, ויקרא ד ג.
  213. מנחה חדשה שם, ע"פ תו"כ פר' צו פ"ה אות א שסברו לרבות משוח מלחמה להבאת חביתי כה"ג לפי שנאמר בהם: הכהן המשיח, ויקרא ו טו.
  214. שמואל א ט כו - י א. מנחה חדשה שם. ועי' אברבנאל שמות ל כב העיקר הי"ב.
  215. במדבר ז פד. ז"ר לילקו"ש במדבר סי' תשטז.
  216. הוריות יב א; כריתות ה ב; רמב"ם כהמ"ק פ"א הי"א ומלכים פ"א הי"א.
  217. מלכים א א לג – לד. גמ' שם ושם.
  218. גמ' שם ושם, ומאירי הוריות שם בד'. ועי' מאירי שם, שאין בכך משום לא תנחשו, ויקרא יט כו, לפי שאי"ז דרך נחש, אלא כדי לעוררו לנהוג במלכותו באופן שתהיה קיימת כמעיין.
  219. עי' ציון 61.
  220. מהרש"א שם ד"ה אין.
  221. עי' תוס' זבחים כ ב ד"ה יציאה, ותוס' מנחות ט א ד"ה ריש לקיש.
  222. ע"ע שמן המשחה. יריעות שלמה כהמ"ק פ"א ה"ט.