אנציקלופדיה תלמודית:מרקד

הגדרת הערך - איסור מלאכת מרקד בשבת וביום טוב.

המלאכה

המרקד - היינו המנפה קמח בנפה להסיר ממנו את הסובין^[1] - הוא אחד משלושים ותשעה אבות-מלאכות* האסורים בשבת שמנו חכמים במשנה^[2], וחשוב אב מלאכה לפי שהיה במשכן - ומלאכות שהיו במלאכת משכן הן החשובות אבות מלאכות^[3] - שאת סממני הצבע, של התכלת והארגמן ותולעת השני, היו מרקדים בנפה כדי להפרידם מהפסולת המעורבת בהם^[4]. ולדעת הראשונים הסוברים שאף המלאכות שנעשו לצורך הקרבנות הן בכלל מלאכות המשכן ולמדים אבות מלאכות אף מהן^[5], למדים מלאכת מרקד ממנחה של קרבן תמיד ומחבתין* של כהן גדול וממנחת מלואים*, שכל אלו באו מן הזרע ומן הקציר, והיתה בהם מלאכת הרקדה^[6].

בטעם שחשובה מלאכה בפני עצמה

גדרה של מלאכת מרקד - וכן של בורר* וזורה* - הוא הפרשת הפסולת מן האוכל^[7], ושלשתן אינן אלא כשהאוכל והפסולת מעורבים זה בזה ואינם מחוברים יחד, שאם הם מחוברים ומפרידם הרי זה דש*^[8]. זורה בורר ומרקד, אמרו אביי ורבא, שאף על פי ששלשתן מעין מלאכה אחת הן, מכל מקום כיון שכל אחת מהן היתה במשכן, נחשבת כל אחת מהן לאב מלאכה בפני עצמה^[9], ואם עשה שלשתן בהעלם אחד חייב שלש חטאות^[10], ובטעם הדבר שאינן דומות למלאכות דומות שהיו במשכן ואינן נחשבות כל אחת לאב מלאכה בפני עצמה, יש מן הראשונים שכתבו, שמרקד זורה ובורר אינן נעשות בזמן אחד, אלא בזה אחר זה^[11], ויש שהוסיפו לבאר שבכל עשיית פת נצרכות שלושתן^[12], שצריך תחילה לזרות את החיטים, ואחר כך לבררם, ואחר כך לרקד את הקמח^[13], ואילו זורע* ונוטע, אף על פי שהיו במשכן, אינן נחשבות כל אחת אב מלאכה^[14], שבכל מין אין עושים אלא מלאכה אחת, שמין שזורעים אין נוטעים, וכן להיפך, ושתי הפעולות, זריעה ונטיעה ענינן אחד^[15], ויש שכתבו שמרקד, זורה ובורר אינן נעשות בדבר אחד, שהזורה הוא בתבן, והבורר בצרורות, והמרקד בקמח ובסובין^[16], וכל מלאכה עומדת בפני עצמה^[17], ואילו אורג* ומדקדק, וכן מעבד* ומולח, אינן נחשבות כל אחת אב מלאכה - לסוברים כן^[18] - שהן נעשות באותו דבר^[19], והאחת מכשירה ומשלימה את האחרת^[20], ויש שכתבו שאין מעשיהן שוים^[21], שהזורה הוא ברוח, בורר ביד, ומרקד בכלי^[22], ואין אחת המלאכות יכולה לברור מה שחברתה בוררת^[23], ואילו אורג ומדקדק, וכן דש* ומנפץ, אין מעשיהם חלוקים^[24].

גדר מרקד

גדרה של מלאכת מרקד, וההבדל בינה לבין בורר* וזורה*, נחלקו בהם ראשונים, ואחרונים בדעתם: א) יש ראשונים סוברים שעיקר החילוק הוא באיכות הפעולה, שמרקד אינו אלא בברירה הנעשית בכלי, כגון בנפה או בכברה, ואילו בורר נעשה ביד וזורה בסיוע הרוח^[25]. וכתבו האחרונים שכן מוכח מדברי הירושלמי, שאמר שאשה המערבת חיטים - כדי להסיר מהם את הפסולת^[26] - חייבת משום מרקד^[27]. ויש שכתבו בביאור הדברים, שבמלאכת מרקד שעל ידי כלי, הברירה נעשית מאליה, ולא על ידי מעשה האדם, שהאדם אינו אלא מניע את הנפה, והקמח יורד ממילא, ואילו במלאכת בורר שהברירה נעשית ביד, הברירה היא על ידי מעשה האדם ממש^[28]. ונחלקו לדעה זו: יש ראשונים סוברים, שבכל ברירה בכלי יש משום מרקד, בין אם האוכל דק יותר והוא יורד למטה והפסולת נשארת בכלי למעלה, כבריקוד קמח מהסובין, ובין אם האוכל גס יותר והוא נשאר בכלי למעלה והפסולת יורדת למטה^[29], ויש סוברים שאין משום מרקד אלא באופן שהאוכל יורד למטה והפסולת נשארת בכלי למעלה, כבריקוד קמח מהסובין, אבל אם האוכל נשאר למעלה בכלי והפסולת יורדת, כבברירת קטניות בכלי, אין זה מרקד אלא בורר^[30]. ב) ויש שכתבו בדעת ראשונים, שעיקר ההבדל בין שלשת המלאכות הוא בדבר שאותו מרקדים או זורים או בוררים, שמלאכת מרקד היא בקמח, היינו בחיטים לאחר טחינתן, שמפריד הסובין מהקמח, ואילו בורר וזורה הן בהפרדת הפסולת מהחיטים בעודן שלמות לפני טחינתן^[31], וכן שאר דברים ששייך בהם טחינה, כגון קטניות, אין בהם משום מרקד בברירתם בעודם שלמים^[32]. ודבר שאין בו פעולת טחינה, או פעולה הדומה לה, וכן כל דבר שאינו דומה לא לחיטים ולא לקמח, יש בו משום מרקד^[33], וכן מצינו שהמשמר, היינו שנותן יין במשמרת כדי לסננו משמריו, יש בו משום מרקד, לסוברים כן^[34]. לדעה זו, מרקד אינו דוקא בברירה בכלי, ולכן קמח שמעורב בו מעט סובין, ואפשר לבוררו ביד, יש בברירתו ביד משום מרקד^[35].

כללי המלאכה

הכללים שנאמרו במלאכת בורר, לענין אופני הברירה המותרים והאסורים, אמורים אף לענין מלאכת מרקד, ולכן, ברירת אוכל מתוך פסולת ביד לצורך אכילתו לאלתר, שאין בה משום בורר^[36], אין בה אף משום מרקד^[37]. ומן האחרונים יש מצדדים לומר, שמשום מלאכת מרקד אסורה אף ברירה של אוכל מתוך פסולת ביד כדי לאוכלו לאלתר^[38].

בדבר לח

בדבר לח, יש מן הראשונים שכתבו, שנחלקו אמוראים אם יש משום מרקד, שר' זירא שאמר שהמשמר בשבת, היינו שנותן שמרי יין לתוך משמרת, והיין זב ויורד למטה, והשמרים נשארים בכלי - שחייב לדעת חכמים^[39] - חיובו משום מרקד^[40], סובר שאף בדבר לח יש משום מרקד^[41], ורבה שאמר שהמשמר חייב משום בורר^[42], סובר שאינו חייב משום מרקד, לפי שאין מרקד אלא בדבר יבש^[43]. ויש ראשונים סוברים שאף לדעת רבה יש בדבר לח משום מרקד^[44].

אוכל מתוך פסולת

ברירת אוכל מתוך פסולת, יש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שנחלקו אמוראים אם יש בה משום מרקד, שלדעת ר' זירא שחיובו של המשמר הוא משום מרקד^[45], אף בברירת אוכל מתוך פסולת יש משום מרקד, שהמשמר חשוב כבורר אוכל מתוך פסולת^[46], וכן לדעת הראשונים הסוברים שרבה, שאמר שחיובו של המשמר הוא משום משום בורר^[47], מודה לר' זירא שיש בו משום מרקד, אלא שסובר שיש בו גם משום בורר^[48], יש בברירת אוכל מתוך פסולת משום מרקד^[49], ולדעת הראשונים הסוברים שרבה חולק על ר' זירא, וסובר שאין במשמר אלא משום בורר ולא משום מרקד^[50] - וכן לדעת שמואל בירושלמי שאמר שהמשמר חייב משום בורר, ולא משום מרקד^[51] - אין מלאכת מרקד אלא בבורר פסולת מתוך אוכל, כגון במרקד קמח להוציא הסובין, שכיון שהסובין נשארים בנפה שבידו, חשוב שבורר פסולת מתוך אוכל, אבל הבורר אוכל מתוך פסולת, כגון המשמר, שכיון שאינו אוחז את המשמרת בידו, חשוב כבורר אוכל מתוך פסולת, אין בו משום מרקד^[52].

כשאינו עושה פעולה בפסולת

הפרדת אוכל מפסולת מבלי לעשות פעולה בפסולת כלל, יש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שנחלקו אמוראים אם יש בה משום מרקד, שלדעת ר' זירא שחיובו של המשמר בשבת הוא משום מרקד^[53], יש משום מרקד אף כשאין נעשית פעולה בפסולת כלל, שהרי המשמר אינו עושה כלל פעולה בשמרים בשעת הברירה, אלא הם מונחים במקומם, והיין זב מהם^[54], וכן לדעת הראשונים הסוברים שרבה, שאמר שחיובו של המשמר הוא משום משום בורר^[55], מודה לר' זירא שיש בו משום מרקד, אלא שסובר שיש בו גם משום בורר^[56], יש משום מרקד אף כשאין נעשית פעולה בפסולת^[57], ולדעת הראשונים הסוברים שרבה חולק על ר' זירא, וסובר שאין במשמר אלא משום בורר ולא משום מרקד^[58], אין משום מרקד אלא כשעושה במשך כל זמן הברירה פעולה בפסולת ובאוכל ביחד, כגון בריקוד קמח בכברה, שעל ידי ניענוע הכברה שבה האוכל והפסולת נברר מין אחד מחבירו, ולא במשמר, שבשעת הברירה אינו עושה כלל פעולה בשמרים^[59].

בדבר שאינו אוכל

אף בדבר שאינו אוכל, כגון בעפר, יש משום מרקד^[60].

בדבר שאינו גידולי קרקע

הפרדת פסולת שאינה גדולי-קרקע*, יש מן האחרונים שכתבו שאין בה משום מרקד מן התורה, שכן הרקדת הסממנים שבמשכן הייתה לצורך הפרדת פסולת שהיא גידולי קרקע^[61]. ומכל מקום מצינו מלאכת מרקד אף בעפר^[62].

בפסולת שאינה מגופו

הפרדת פסולת שאינה באה מגופו של האוכל, אלא נפלה לתוכו מבחוץ, כגון הרקדת קמח כדי לנפותו מצרורות ועפר שנפלו לתוכו, כתבו ראשונים שיש בה משום מרקד^[63]. ומן האחרונים יש מצדדים לומר, שאין מרקד אלא בהפרדת פסולת הבאה מגוף האוכל, כמרקד קמח מהסובין שבו, בדומה לריקוד שהיה במשכן, שהפסולת באה מתוך האוכל עצמו, ולא בפסולת שנפלה לתוך האוכל מבחוץ^[64].

ריקוד שלא כדרכו

קמח נקי ומנופה, שנפל לתוכו צרור או קיסם, כיון שהדרך להוציאו מהקמח אינו על ידי הרקדתו בנפה, אלא על ידי נטילתו בידו, הרקדתו בנפה חשובה מלאכה שלא כדרכה, שאינה אסורה מן התורה^[65].

כשאין פסולת כלל

מין אחד שאין בו פסולת כלל, אין בו משום מרקד מן התורה^[66], ולכן קמח שכבר הרקידוהו, אין בהרקדתו פעם נוספת כדי ליפותו, משום מרקד^[67], וכן קמח מצה, שנדבק מעט ממנו, ורוצה לרקדו כדי להפריד את מה שנדבק, אין בכך משום מרקד^[68], ומכל מקום מדרבנן אסור לרקד אף דבר שאין בו פסולת כלל^[69].

הרקדת סולת מקמח

הרקדת סולת מתוך הקמח, יש אחרונים שכתבו שיש בה משום מרקד^[70], וכן אמרו בירושלמי^[71], ואף על פי שאף הקמח ראוי לאכילה, ואינו חשוב פסולת - ובהפרדת דבר הראוי לאכילה על כל פנים על ידי הדחק אין משום בורר*^[72] - מכיון שקמח וסולת חשובים שני מינים - ובשני מינים יש משום בורר אף על פי שראויים לאכילה^[73] - יש בו משום מרקד^[74], ומכל מקום מכיון שאין בתערובת פסולת גמורה, אינו אלא תולדת מרקד^[75]. ולדעת הסוברים שאין מרקד אלא בבורר פסולת מתוך אוכל^[76], כתבו אחרונים שהרקדת סולת מתוך קמח, שחשובה ברירת אוכל מתוך פסולת, כיון שהסולת נשארת בנפה שבידו, אין בה משום מרקד^[77].

ברירת תבן בכברה

ברירת תבן - היינו קשין של תבואה חתוכים^[78] - בכברה, כדי שירד המוץ^[79], היינו זקן השבולת העליון, שאינו ראוי אף למאכל בהמה^[80], שהוא דק יותר, דרך נקבי הכברה^[81], ששנינו בה שאסורה^[82], וכן נתינת הכברה עם התבן והמוץ על גבי מקום גבוה בשביל שירד המוץ, ששנינו בה שאסורה^[83], יש מן הראשונים שכתבו - וכן אמרו בירושלמי^[84] - שאיסורו משום מרקד^[85]. ונראה מדברי הראשונים שאין איסורו אלא מדרבנן^[86], ומן האחרונים יש מצדדים לומר, שהוא לפי שאין דרך ריקוד בתבן^[87].

שיעורה

שיעור מלאכת מרקד להתחייב עליה - בדבר העומד לאכילה^[88] - הוא בכגרוגרת*^[89], במאכל בהמה, כמלא פי הגדי^[90], ובסממני צבע, כדי לצבוע בו בגד קטן^[91]. ויש מן האחרונים שכתבו, ששיעור זה צריך שיהיה באוכל בלבד בלא צירוף הפסולת^[92], ויש אחרונים שכתבו, שמדברי הירושלמי נראה שאין צריך אלא שבין הכל יהיה כגרוגרת^[93]. על הרקדה של פחות מכשיעור, שנחלקו ראשונים אם אסורה מן התורה ככל חצי-שעור*, או שאינה אסורה אלא מדרבנן, ע"ע חצי שעור^[94].

הזורה הבורר והמרקד, אם עשה כל מלאכה פחות מכשיעור, ובין כולן יש כשיעור, יש מן האחרונים שכתבו שמצטרפות לכשיעור, שהרי תכלית פעולתן אחת^[95], ואינן חלוקות אלא להחמיר ולא להקל^[96]. ויש מן האחרונים שכתבו שאינן מצטרפות לכשיעור^[97], שכיון שהתורה חלקתן לשלש מלאכות, כל אחת היא אב בפני עצמו כאילו לא היה דמיון ביניהן^[98].

הערות שוליים