אנציקלופדיה תלמודית:מקוה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - מקום כינוס מים הכשר לטבילה* לטהרה ולקדושה[1].

מהותו ותנאיו

מקוה הוא מקום שנתכנסו בו מים[2], שאינם נובעים[3], כגון שנקוו בו מי גשמים - או שהגיעו אליו מים ממעין* ונפסק חיבורם ממקור הנביעה, לסוברים שדינו כמקוה[4] - והמים הם באשבורן כלומר שאינם זוחלין* אלא עומדים[5], וכלשון הכתוב יקוו המים וגו' אל מקום אחד[6] - להבדיל ממעין* בו המים נובעים מהקרקע או מחוברים למקום נביעתם[7], וכשר אף בזוחלין[8] - וכשר הוא לטבילת טהרה של אדם או כלים* טמאים[9], או לטבילת-כלים* שהיו של גוי* ונכנסו לרשות ישראל[10], ולהשקה* למים טמאים כדי לטהרם[11], ולמים שאובים כדי להכשירם למקוה[12], ולמקוה שלא היתה הוייתו על ידי טהרה כדי להכשירו[13].

מים שבמקוה אינם חשובים "מים חיים", ואינם כשרים לטבילת טהרה של זב*, שנאמר בה "מים חיים"[14] - וצריך שתהיה במעין דוקא, שמי מעין הם מים חיים[15] - ולא למים הנצרכים להזאה* על מצורע*[16], שאף בהם נאמר: מים חיים[17], ולא למים הנצרכים למי-חטאת* של פרה-אדומה*[18], שאף בהם נאמר: מים חיים[19]. על כך שיש מן הגאונים שסוברים שזבה אינה נטהרת על ידי טבילה במקוה אלא צריכה מים חיים כמו זב, ושלא נתקבלו דבריהם להלכה, ע"ע זבה[20]. על מי הכיור* הכשרים לקדוש-ידים-ורגלים*, שנחלקו תנאים אם מי מקוה הניתנים בכיור לכך, או שצריך שיהיו מים חיים דוקא, ע"ע כיור[21].

כדי שמקוה יהיה כשר נאמרו בו כמה תנאים, מהם מן התורה ומהם מדרבנן: שהמים לא יהיו שאובים*[22]; שהמים לא ינתנו למקוה על ידי אדם ("תפיסת יד אדם")[23]; שיצירתו ("הוייתו") תהיה על ידי טהרה (דבר שאינו מקבל טומאה) לסוברים כן[24]; שהוא לא יהיה בכלי אלא בקרקע[25]; שהמים לא יהיו נמשכים והולכים (זוחלין*) אלא נחים ("אשבורן")[26]; שיהיו בו ארבעים סאה* מים[27]; שיהיו בו מים ולא שאר משקים[28]; שלא ישתנה מראה המים[29]. על פסול זוחלין, ע"ע זוחלין, על פסול שאובין ע"ע שאובין. על כך שמעין חלוק ממקוה ואינו נפסל אם מימיו זוחלין, או אם נשתנה מראה מימיו, ושיש סוברים שאין צריך שיהיו בו ארבעים סאה* מים, ע"ע זוחלין[30] וע' מעין.

על הים* הגדול ושאר ימים, אם דינם כמקוה אף על פי שיש בהם נביעה לפי שנאמר ולמקוה המים קרא ימים[31], או שדינם כמעין, ושיש אומרים שהים הגדול דינו כמקוה, ושאר ימים דינם כמעין, ושיש אומרים שדינם כמעין לענין שכשר בזוחלין, ואין דינם כמעין להיחשב "מים חיים", ע"ע זוחלין[32] וע' ים[33] וע' מעין.

על כך שמים שבמקוה אינם מקבלים טומאה, ושמן התורה אינם מקבלים טומאה אף אם יש בהם רביעית בלבד, ושמדרבנן מקבלים הם טומאה אם יש בהם פחות מארבעים סאה, ע"ע טמאת משקים[34].

חורים וסדקים שבמקוה

חורים וסדקים שבמקוה שמימיהם מחוברים למקוה נידונים כחלק מהמקוה ומטבילים בהם[35], ואין צריך שיהיו מחוברים חיבור של שפופרת הנוד כבהשקה[36], אלא אפילו חיבור כל שהוא[37], ואפילו אינו אלא טופח* על מנת להטפיח[38], שחיבורם למקוה אינה השקה, שהשקה היא חיבור של שני מקואות נפרדים, וכדי לעשותם אחד צריך חיבור של שפופרת הנוד, אבל החורים והסדקים שבמקוה הם חלק מהמקוה עצמו, ולפיכך די להם בחיבור כל שהוא[39]. על עוקת המערה, היינו חפירה שתחת שטח המקוה ודומה לכיפה, ויש מפרשים שהיא שוקת שבסלע שעומדת אצל המקוה, אימתי חשובה כחלק מהמקוה, ודי לה בחיבור כל שהוא כבחורים וסדקים שבמקוה, ואימתי חשובה בפני עצמה וצריכה חיבור של שפופרת הנוד, ע"ע השקה[40].

שיעורו

שיעור מי המקוה הוא ארבעים סאה*[41], וכן דרשו: אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור[42], יכול מה מעין מטהר בכל שהוא אף מקוה יטהר בכל שהוא, תלמוד לומר אך מעין, המעין מטהר בכל שהוא והמקוה בארבעים סאה[43], ועוד דרשו: ורחץ במים את כל בשרו[44] - ולא כתב ורחץ בשרו[45] - מים שכל גופו - של אדם* בינוני[46] - עולה בהם - שיהיה בהם די כדי לכסות את כל הגוף כאחת[47] - וכמה הם, אמה* על אמה - שאדם מחזיק אמה בעובי עם המלבושים[48] - ברום שלש אמות - שכך הוא גובה אדם לבד הראש והצואר[49], וכשיכנס למים יעלו המים למעלה משלש אמות[50], וגם קצת ירכין את ראשו לתוך המים בשעת הטבילה[51], ויש ראשונים שסוברים שגובהו של אדם הוא שלש אמות יחד עם הראש[52] - ושיערו חכמים שהם ארבעים סאה[53]. אמה על אמה שאמרו, הוא במרובע ולא בעיגול[54]. אמה על אמה ברום שלש אמות שאמרו, כתבו ראשונים שאינו אלא לתת שיעור לכמות המים, ואף מקוה שרחב יותר מאמה ואינו גבוה שלש אמות, אם יש בו ארבעים סאה כשר[55]. אמות שאמרו, כתבו ראשונים, שהן באמות של ששה טפחים[56], ובאמות שוחקות[57], דהיינו באמה בת ששה טפח וחצי אצבע[58]. אמה על אמה ברום שלש אמות שאמרו, כתבו ראשונים שהם שיעור המים שבמקוה, אבל החריץ שבו המים צריך להיות גדול יותר משיעור זה, כדי שכשיכנס הטובל ויתפחו המים ישארו שם ארבעים סאה[59].

ארבעים סאה שאמרו, נחלקו ראשונים ואחרונים אם הוא מן התורה או מדרבנן: יש סוברים שאינו אלא מדרבנן, שמן התורה אם כל גופו של הטובל מתכסה בפחות מארבעים סאה אף על פי שאין שם ארבעים סאה, וכגון שהוא ננס, המקוה כשר[60], ודרשות שדרשו שצריך שיהיה בו ארבעים סאה[61] אינם אלא אסמכתא* בעלמא[62], ויש סוברים שאם אין ארבעים סאה אף אם כל גופו של הטובל מתכסה במים הרי הוא פסול מן התורה[63], שכך קבלו מסיני שהכתוב ורחץ את כל בשרו במים, מלבד שבא ללמד שצריך שיהיה כל גופו במים, בא ללמד שיש שיעור למים שבמקוה, והוא שגופו של אדם בינוני יעלה בהם, ושיערו חכמים שהם ארבעים סאה[64].

היו בו פחות מארבעים סאה, אמר ר' שמעון - וכן אמרו ר' זירא[65] ורב יוסף[66] - אפילו חסר קרטוב - כמשקל דינר[67] - הרי הוא פסול[68]. היה חסר פחות מקרטוב, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שהוא כשר, שחסר קרטוב שאמר ר' שמעון הוא בדוקא, אבל אם חסר פחות מקרטוב כשר[69], ויש סוברים שאף אם חסר פחות מקרטוב פסול[70].

שמימיו מרודדים

מקוה שיש בו ארבעים סאה אלא שמימיו מרודדים ואינם ראויים לטבילת אדם, נחלקו ראשונים אם הוא חשוב כמקוה חסר: יש סוברים שכיון שאי אפשר לטבול בו דינו כמקוה חסר, ושלשה לוגים מים שאובים פוסלים אותו כשם שהם פוסלים מקוה ששיעורו חסר[71], ולדעה זו, השקה של מקוה מים שאובים למקוה זה, אינה מכשירה את המקוה השאוב[72], ויש סוברים, שאף על פי שאי אפשר לטבול בו מכל מקום כיון שיש בו ארבעים סאה אין דינו כמקוה חסר, ושלשה לוגים מים שאובים לא פוסלים אותו[73], ולדעה זו, השקה של מקוה מים שאובים למקוה זה מכשירה את המקוה השאוב[74].

לטבילת כלים מטומאתם

לטבילת כלים מטומאתם, אף מקוה שאין בו ארבעים סאה כשר מן התורה אם יש בו כדי להטביל את הכלי בבת אחת - ואף לסוברים שלטבילת אדם הוא פסול מן התורה[75] - והוא שיש בו רביעית*[76], שהכתוב ורחץ במים את כל בשרו[77] ממנו דרשו שצריך שיהיה במקוה ארבעים סאה[78], בטבילת אדם אמור[79], אבל בטבילת כלים די בכל שהוא מקוה, וכשיש בו רביעית הוא קרוי מקוה, אבל כשיש בו פחות מרביעית אינו קרוי מקוה כלל[80]. מדרבנן, מקוה שאין בו ארבעים סאה פסול אף לטבילת כלים[81], שמא יטבילו בו אף כלים גדולים ולא יהיה בו כדי להטביל את הכלי בבת אחת[82].

מקוה של רביעית שיש בו די כדי להטביל כלי בבת אחת - כגון להטביל מחט - שכשר מן התורה לטבילת כלי מטומאתו[83], שנפלו בו מים שאובים או מי פירות לא פסלהו, אולם להטביל בו כלי גדול שאינו עולה ברביעית, ועולה במקוה מחמת שנתרבו המים על ידי השאובים או המי פירות, פסול הוא אף מן התורה, שכל השיעור צריך שיהיה מים כשרים[84].

על טבילת כלי סעודה חדשים הניקחים מגוי, שנחלקו ראשונים אם מן התורה די לה במקוה של רביעית מים ואינה צריכה ארבעים סאה אלא מדרבנן, כבטבילת כלים מטומאתם, או שאף מן התורה צריך לה מקוה של ארבעים סאה, ע"ע טבילת כלים[85].

על טבילת ידים* במקוה כשהיא במקום נטילת-ידים*, כגון לאכילת חולין או תרומה, שנחלקו אם די לטבול במקוה שיש בו רביעית, או שצריך שיהיה בו ארבעים סאה, ע"ע נטילת ידים.

בטבילת ידים לאכילת קדשים

טבילת ידים שתיקנו לאכילת קדשים[86], לסוברים שטבילת ידים במקוה הבאה במקום נטילה ידים צריכה ארבעים סאה[87], אף היא צריכה ארבעים סאה[88]. לסוברים שטבילת ידים במקוה הבאה במקום נטילה ידים די לה במקוה של רביעית[89], נחלקו אחרונים אם אף טבילת ידים במקוה לאכילת קדשים די ברביעית: יש סוברים שאף לאכילת קדשים די ברביעית, שכיון שטבילת ידים לקדשים אינה אלא תקנה מדרבנן לא הצריכו בה ארבעים סאה[90], ויש סוברים, שאף לסוברים שלטבילת ידים הבאה במקום נטילת ידים די במקוה של רביעית, טבילת ידים לאכילת קדשים צריכה מקוה של ארבעים סאה[91], שבמקום שצריך נטילה, כיון שנטילה עצמה נעשית ברביעית[92] אף טבילה שבאה במקומה תיקנו שתהיה ברביעית, אבל טבילת ידים לאכילת קדשים שאינה באה במקום נטילה - שאין נטילה מועלת בה, אלא צריכה טבילה דוקא[93] - צריכה ארבעים סאה כבשאר טבילות[94].

צירוף זוחלין לשיעור

מים זוחלין, נחלקו ראשונים ואחרונים אם הם מצטרפים למים שאינם זוחלין להשלים שיעור ארבעים סאה למקוה: יש סוברים שאם הזוחלין הם מיעוט הם משלימים את השיעור[95] - שהם בטלים במים שאינם זוחלין וחשובים כעומדים[96], או משום שלדעתם פסול זוחלין אינו במהות המקוה, אלא בטבילה, ולפיכך יכולים הם להיות חלק מהשיעור, והטובל יטבול במים שאינם זוחלין[97] - ולפיכך אמר ר' יהודה שמקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות וירדו שנים וטבלו זה אחר זה, והיו רגליו של הראשון נוגעות במים אף השני טהור[98], שהמים שעל גוף הראשון חשובים כמחוברים למקוה[99], ואף על פי שהם זוחלין, שנוטפים ונזחלים מעל גופו, מכל מקום מצטרפים הם לשיעור המקוה[100], ויש סוברים שאין הם משלימים לשיעור[101], והטעם שהמים שעל גוף הראשון משלימים, הוא משום שמים זוחלין שחוזרים מאיליהם למקוה אינם פסולים משום זוחלין[102].

צירוף שני חלקי מקוה

מקוה שיש בו ארבעים סאה ומחולק מצד לצד בסל גדול של נצרים - ופי הסל בולט מעל המים[103] - ואין בנקבים שבסל נקב בשיעור שפופרת הנוד - שאם כן החלקים מצטרפים מדין השקה[104] - אף על פי שהמים מחוברים באויר שבין הנצרים, מכל מקום הם כשני מקואות ואין הם מצטרפים לשיעור מקוה[105]. על כך שאם היו ארבעים סאה בצד אחד, ובצד האחר פחות מארבעים סאה, וכשתצרף את הנקבים הקטנים שבאויר שבין הנצרים יהיה בהם שיעור של כשפופרת הנוד, שנחלקו ראשונים ואחרונים אם הצד החסר חשוב שיש בו שיעור על ידי צירופו למקוה השלם, ע"ע השקה[106].

על צירוף מקואות על ידי השקה להשלים את השיעור, הן מקוה חסר למקוה שלם, והן שני מקואות חסרים לצרפם לשיעור מקוה שלם, ע"ע השקה[107].

המים

מים* הכשרים למקוה - האמורים בכתוב: מקוה מים[108] - מלבד מים ממש, יש דברים נוספים שחשובים כמים לענין דין זה, יש שחשובים כמים ממש וכשרים לעשות בהם מקוה בתחילה, כלומר שיהיו הם כל המקוה, ויש שאינם חשובים כמים ממש[109], ואינם כשרים אלא להעלות את המקוה, היינו להשלים מקוה של מים ששיעורו חסר, ויש שאינם חשובים כמים כלל ואינם כשרים אפילו להעלות את המקוה[110].

מי פירות ושאר משקים

יין ושמן ושאר מי פירות, וציר* - יש מפרשים ציר היוצא מדגים מלוחים[111], ויש מפרשים שציר היוצא מדגים כשר למקוה שברייתו מן המים, אלא הוא ציר של בשר וכדומה[112] - ומורייס - שומן היוצא מדגים מלוחים[113], ויש מפרשים שאין הוא שומן היוצא מדגים ששומן היוצא מדגים כשר למקוה שברייתו מן המים, אלא הוא שומן היוצא מבשר וכדומה[114] - ותמד* - שנותנים מים בחרצנים או בזגים או בשמרים של ענבים וכשנגמרת תסיסתו הרי הוא כיין[115] - משהחמיץ - ושכר[116] - אינם כשרים למקוה[117], ואפילו דם, שנקרא בכתוב מים - שנאמר על הארץ תשפכנו כמים[118] - אינו כשר[119], ואף אם המשיך מי פירות ושאר משקים למקוה של מים, ויש בו רוב מים, אין הם כשרים[120] - ואף על פי שמים שאובים שהמשיכם למקוה שיש בו רוב שאינם שאובים, כשרים[121] - שנאמר אך מעין ובור מקוה מים[122], ו"מים" אמור על כל הכתובים בפסוק, הן על מעין הן על בור והן על מקוה, וכאילו אמר מעין מים ובור מים ומקוה מים, ולפיכך דרשו שהוא בא למעט שלשה דברים: א) ששאר משקים שאינם מים - כגון מי פירות[123] - פסולים למקוה. ב) שאפילו המשיך אותם למקוה ויהיו בו רוב מים, הם פסולים. ג) שאפילו דם שנקרא בכתוב מים, פסול למקוה[124].

פסול מי פירות ושאר משקים למקוה, נחלקו בו ראשונים אם הוא מן התורה או מדרבנן: א) יש סוברים שהוא מן התורה[125], שהרי דין זה דרשו מהכתוב[126]. ב) ויש מי שסובר שאינו אלא מדרבנן[127], ודרשה שדרשו אינה אלא אסמכתא בעלמא[128]. ג) ויש סוברים, שאם אין להם מראה מים הפסול הוא מן התורה, ואם יש להם מראה מים הפסול הוא מדרבנן[129]. ד) ויש סוברים, שמקוה העשוי משאר שבעה משקים מלבד מים וטל*, והם יין* שמן* דבש* דם* או חלב*[130], פסולים הם מן התורה, שהואיל ומקבלים הם טומאה[131] היאך יטהרו את הטובל בהם - ומים אף על פי שהם מקבלים טומאה[132], מכל מקום בעודם בקרקע אין הם מקבלים טומאה[133] - אבל משקים שאינם משבעה משקים - הואיל ואין הם מקבלים טומאה, לסוברים כן[134] - אינם פסולים מן התורה, אלא מדרבנן[135].

בנוספו מי פירות

מקוה שהיו בו ארבעים סאה מים ונתנו לתוכו מי פירות - או שאר משקים - ומי הפירות הם הרוב, פוסלים הם את המקוה[136] - מן התורה, לסוברים שמי פירות פסולים מן התורה[137] - ואף על פי שמקוה שיש בו ארבעים סאה ונתנו לתוכו מים שאובים, אף אם השאובים הם רוב מכשיר הוא אותם[138], אין זה אלא בשאובים שבחיבורם למקוה הוכשרו - שנטהרו ונזרעו מחדש[139] - אבל מי פירות שנתחברו למקוה לא הוכשרו, וכיון שהם הרוב פוסלים הם את המקוה[140]. היו מי הפירות מיעוט - ולא שינו את מראה המים[141] - אין הם פוסלים את המקוה[142].

להשלים שיעור מקוה

מי פירות - או שאר משקים - אינם משלימים שיעור מקוה, ולפיכך אם היו בו שלושים ותשע סאה מים, ונפלה לתוכו סאה אחת מהם אין היא משלימה אותו לשיעור ארבעים סאה[143].

בנפל סאה ונטל סאה

היו בו ארבעים סאה מים, ונפלה לתוכו סאה אחת של מי פירות, וחזר ונטל מתוכו סאה, הרי הוא כשר[144], ואף על פי שנמצא שמי פירות משלימים את הארבעים סאה - שסאה שחזר ונטל רובה מים, שאין בה אלא אחד מארבעים ואחד מי פירות לפי חשבון[145] - מכל מקום כיון שכשנפלו מי הפירות למקוה הם נתבטלו בתוכו, כל הארבעים ואחת סאה כשרות למקוה, וכשנטל סאה נמצא שנשארו ארבעים סאה כשרות[146]. היו בו ארבעים סאה מים, ונפלה לתוכו סאה של מי פירות, ונטל סאה, וחזר ונתן סאה של מי פירות ונטל סאה, וכן עשה כמה פעמים, דעת רוב הראשונים שאם נשתייר רובה מים - היינו שעשה כן עד י"ט פעמים, ונשתיירו כ"א סאה כשרים[147] - הוא כשר[148], ויש ראשונים שסוברים שאינו כשר אלא כשעשה כן פעם אחת, אבל אם חזר ונתן סאה מי פירות ונטל סאה, פסול[149].

שלג וברד

שלג* וברד וכפור - ברד דק[150] - וגליד - קרח[151] - בעודם קרושים, נחלקו תנאים וראשונים בדעתם אם הם כשרים למקוה: א) יש סוברים ששלג כשר ואפילו אם המקוה כולו שלג[152], ששלג הוא כמים[153], מהם סוברים שאף ברד או כפור או גליד כשרים אפילו אם המקוה כולו עשוי מהם[154], ומהם סוברים שברד כפור וגליד אינם כשרים אלא להשלים מקוה של מים ששיעורו חסר, אבל אם כולו או רובו עשוי מהם, פסול[155]. ב) ויש סוברים, שהן שלג והן ברד כפור וגליד פסולים להיות כולו או רובו של שיעור מקוה, ואינם כשרים אלא להשלים מקוה של מים ששיעורו חסר[156], שאין הם חשובים כמים ממש, ודומים הם לטיט הנרוק שחשוב כמים לענין השלמה, ולא חשוב כמים להיות כולו או רובו של מקוה[157]. ג) ויש סוברים שאם אין מים במקוה אלא שכולו עשוי מהם, הוא פסול, ואם יש מים במקוה הוא כשר, אף אם אין במים רוב שיעור מקוה[158], לפי ששלג ברד וגליד חשובים כמים, אלא שאם המקוה כולו עשוי מהם הוא פסול לפי שמקוה צריך להיות מונח על גבי קרקע[159], והואיל ושלג או ברד או כפור אינם יחידה אחת אלא כל קורט וקורט מהם עומד בפני עצמו[160], החלק העליון אינו חשוב כמונח על גבי הקרקע אלא על גבי החלק שתחתיו[161] - ואינו דומה למים בהם כל הטיפות מחוברות וכולן חשובות כמונחות על גבי הקרקע[162] - ועוד שאי אפשר שארבעים סאה מהם יגעו בטובל[163] - משום שכל קורט וקורט עומד בפני עצמו אין נוגעים בו אלא החלקים שסמוכים לגופו, ואינם דומים למים שכל הטיפות מחוברות כאחת וכשטובל בהם חשוב כטובל בכולן[164], או משום שכשנכנס הטובל בהם בתחילת כניסתו כובש אותם ויוצר גומא שאינה חוזרת למקומה, וכשנכנס עם שאר גופו יש אויר שמפסיק בינו לבינם, ואינם דומים למים שהנכנס בהם אינו יוצר גומא, שהמים חוזרים למקומם[165] - אבל להשלים מקוה של מים ששיעורו חסר הם כשרים אפילו אם המים הם מיעוט, שהמים מצרפים את השלג או הברד והכפור להיות חלק מהם, ולפיכך חשובים הם כמונחים על גבי קרקע, והטובל יטבול במים וחשוב הוא כטובל אף בהם[166]. ד) ויש סוברים שהם פסולים אפילו להשלים שיעור מקוה[167], שאין הם חשובים כמים כלל, אלא כאוכל[168].

אופן מדידת שלג

אופן מדידת שלג למקוה - כגון מדידת סאה של שלג להשלמת מקוה שחסר בו סאה, לסוברים שהיא מועילה[169], או מדידת ארבעים סאה במקוה שכולו שלג, לסוברים שהוא כשר[170] - כתבו ראשונים שאין מודדים אותו כמות שהוא תפוח וחלול[171], ונחלקו באופן המדידה: יש שכתבו שמודדים לפי מה שהיה אילו מיעכו אותו כעין ברד וכפור[172], ויש שכתבו שמודדים אותו לפי המים שהיו מתהוים ממנו אילו הפשיר[173].

שלג שנפשר במקוה

שלג שהובא למקוה כשהוא קרוש ונפשר והיה למים, נחלקו ראשונים אם לסוברים ששלג קרוש פסול להיות כולו או רובו של מקוה[174], הם כשרים להיות כולו או רובו של מקוה: יש סוברים שהם כשרים שהרי עתה הם מים[175], ויש סוברים שהם פסולים[176], שהואיל ובשעת הבאת השלג למקוה הוא היה פסול, אף כשנפשר והיה למים הם פסולים[177].

על שלג שהובא למקוה בכלים אם נפסל משום שאובים, ע"ע שאובים.

דבר שברייתו מן המים

דבר שתחילת ברייתו מן המים - כגון יבחושים אדומים[178], הם כמין יתושים בלא כנפים שרגילים לגדול בשולי חביות יין[179] - אמר ר' שמעון בן גמליאל שמטבילים בו[180], וכן אמר ר' יצחק בר אבדימי שמטבילים בעינו של דג גדול[181], שאף היא מבריית המים[182], וכתבו ראשונים שהיינו דוקא באופן ששומן העין נימוק בחורו[183], ונעשה מים[184], וכן יבחושים אדומים שמטבילים בתוכם, כתבו אחרונים שהיינו דוקא כשריסקום ועשאום כמים[185], ויש שכתבו שאפילו לא נימוק שומן העין ולא נתרסקו היבחושים מטבילים בתוכם[186]. וכתבו אחרונים שאף דם של דג, הואיל והוא דבר שתחילת ברייתו מן המים מטבילים בו[187]. ונחלקו ראשונים ואחרונים אם חכמים נחלקו על ר' שמעון בן גמליאל, ואם הלכה כמותו: יש סוברים, שדברי ר' שמעון בן גמליאל הם לשיטתו שדבר שברייתו מן המים העומד במקום המחבר בין מקואות בשיעור של שפופרת הנוד אינו ממעט בשיעור של שפופרת הנוד[188], אבל חכמים שסוברים שממעט מהשיעור[189] - וכן הלכה[190] - סוברים שדבר שתחילת ברייתו מן המים פסול למקוה[191], מהם סוברים שהלכה כר' שמעון בן גמליאל[192], ומהם סוברים שהלכה כחכמים[193], ויש סוברים, שאף חכמים סוברים שדבר שתחילת ברייתו מן המים כשר למקוה[194].

דבר שתחילת ברייתו מן המים שכשר למקוה, לסוברים כן, כתבו ראשונים שהיינו אף לעשות מקוה בתחילה[195], ויש מן הראשונים שסובר שאינו כשר אלא להשלים שיעור מקוה[196].

מלח

מלח*, שנינו במשנה שהוא כשר להשלים שיעור של מקוה חסר[197] - ואפילו קודם שנמס במי המקוה[198] - בטעם הדבר כתבו אחרונים הואיל והוא תולדת המים[199]. ונחלקו אחרונים, יש סוברים שרק להשלים שיעור מקוה הוא כשר, אבל מקוה שכולו מלח - אפילו הוא נמס והיה לנוזל[200] - פסול[201], משום שמלח אינו חשוב כמים אלא אם כן הוא מעורב במים, שכשמתערב במים כיון שהוא מתולדת המים חוזר הוא להיות מים ממש[202], או משום שהוא בכלל הדברים שאינם מים ממש, כגון טיט הנרוק, שכשרים להשלמת שיעור מקוה ואינם כשרים להיות כולו של מקוה[203], ויש סוברים שאף מקוה שכולו מלח, כשר[204]. יש אחרונים שסוברים בדעת ראשונים, שהתנא של התוספתא - שאמר שמלח שנימוח אינו מכשיר לטומאה[205] - חולק על המשנה וסובר שמלח אינו חשוב כמים כלל ואינו כשר אף להשלים שיעור של מקוה חסר[206].

מלח שאמרו שכשר למקוה - לסוברים כן - יש אחרונים שכתבו שהוא דוקא מלח שמגיע ממים, שחשוב כמים וכשר למקוה, אבל מלח שחופרים מהקרקע, אינו חשוב כמים ופסול[207], ויש סוברים שאף מלח שחופרים מהקרקע כשר, שאף הוא חשוב כמים[208].

טיט

טיט הנרוק[209] - הקרוי כן מלשון רוק, שהוא דליל ודביק כרוק[210], ויש מפרשים מלשון הרקה[211], שהוא רך וראוי להריקו מכלי לכלי[212] - אינו כשר להיות מקוה בתחילה[213], אך הוא כשר להעלות את המקוה[214], ואפילו אם הוא עומד בפני עצמו מתחת למים או בצידם[215]. חלק העפר שבטיט, כתבו אחרונים שאף הוא מצטרף להעלות את המקוה[216], ויש שצידדו שאינו מצטרף[217]. שיעור רכותו של טיט הנרוק שאמרו שכשר להעלות את המקוה הוא שתהיה פרה שוחה ושותה ממנו, שאם הוא עבה עד שאין פרה שוחה ושותה ממנו אינו מעלה את המקוה[218], שכיון שהוא עבה כל כך אינו קרוי מים אלא טיט[219]. שיעורים נוספים ברכותו של טיט שנינו במשנה: ר' מאיר אומר טיט שהקנה יורד מאליו - שאם ישימו בו קנה הוא ישקע בטיט מאיליו[220] - ר' יהודה אומר מקום שאין קנה המדה עומד - שאם יציבו בו קנה שמודדים בו לא יעמוד אלא יטה לצד[221] - אבא אלעזר בן דולעאי אומר מקום שהמשקלת יורדת - שאם יניחו עליו משקולת העופרת של בנאים היא תשקע[222] - ר' אליעזר אומר היורד בפי חבית[223] - כדי שירד בפי כלי ידוע שפיו צר[224], - ר' שמעון אומר הנכנס בשפופרת הנוד - שפופרת של קנה שמניחים על פי נוד כדי לשפוך לתוכו, ושיעור קוטר חללו הוא שתי אצבעות[225] - ר' אליעזר בר צדוק אומר הנמדד בלוג[226], הוא כלי שמחזיק ששה ביצים[227], וכששופכים את הטיט לתוכו הוא מתפשט אילך ואילך עד שנעשה שטוח מלמעלה כדרך דבר נוזלי[228], ויש מפרשים שהוא כלי שפיו רחב יותר משפופרת הנוד, והכונה היא שהטיט יכול להכנס באותו פתח בלי שיהיו צריכים לדחוף אותו לתוך הכלי[229], ומידות אלו ששנינו במשנה, כתבו ראשונים, שבכל מידה הטיט עבה מבמדה שנשנית קודם לה, שבמדה של ר' יהודה הטיט עבה מהמידה של ר' מאיר, ובשל אבא אלעזר בן דולעאי הוא עבה מבשל ר' מאיר, ובשל ר' אליעזר הוא עבה מבשל אבא אלעזר בן דולעאי, ובשל ר' שמעון מבשל ר' אליעזר, ובשל ר' אליעזר בר צדוק מבשל ר' שמעון[230]. וכתבו ראשונים שאף התנאים שבמשנה סוברים שהשיעור של טיט המעלה את המקוה הוא שפרה שוחה ושותה ממנו, אלא שנחלקו מה שיעור עובי הטיט אותו פרה שוחה ושותה, והשיעור שכל אחד מהם אמר הוא השיעור שלדעתו פרה שוחה ושותה[231], ויש שחולקים וסוברים שטיט שאמרו התנאים את שיעורו במשנה, עב מהטיט שפרה שוחה ושותה ממנו[232], מהם שכתבו שמכל מקום מעלה הוא את המקוה[233], ומהם שכתבו שאינו מעלה את המקוה[234], ומהם שכתבו שכשהטיט מעורב במים והמים עכורים מטיט השיעור בו הטיט מעלה את המקוה הוא שפרה שוחה ושותה, וכשהטיט עומד בפני עצמו, כגון בצד המים או על גבם, השיעור בו הטיט מעלה את המקוה הוא השיעור שאמרו התנאים[235].

טבילה בטיט שמשלים שיעור מקוה

טיט הנרוק שפרה שוחה ושותה ממנו שהשלים אתו שיעור מקוה, נחלקו ראשונים אם טובלים אף בטיט: א) יש סוברים, שאף על פי שטובלים במים, אין טובלים בטיט, ולדעתם זהו שאמרו ר' אליעזר ר' יהושע שמקוה שיש בו ארבעים סאה מים וטיט, והטיט נמצא בצד אחד והמים בצד אחר מטבילים במים ואין מטבילים בטיט[236]. ב) ויש סוברים שטובלים אף בטיט[237], ואותה שאמרו ר' אליעזר ור' יהושע שאין מטבילים בטיט, היינו בטיט עבה יותר מטיט שפרה שוחה ושותה[238], על שיעור עוביו של טיט זה, עי' לעיל[239].

בטעם הדבר שטיט שמשלים שיעור מקוה חשוב כמים לענין השלמת השיעור, ואינו חשוב כמים לענין שיהיה אפשר לטבול בתוך הטיט - בטיט שפרה שוחה ושותה ממנו, לסוברים כן[240], או בטיט עבה יותר, לסוברים כן[241] - כתבו אחרונים, ששני דינים יש במים שבמקוה, שיהיו בו קיבוץ מים של ארבעים סאה, ושהטובל יטבול במים, והטבילה אינה צריכה להיות בכל הארבעים סאה, וטיט אף על פי שהוא חשוב כמים, ומשום כך משלים שיעור ארבעים סאה, מכל מקום אין הוא ראוי לטבילה, ולפיכך הטובל במים של מקוה שיש בו ארבעים סאה של מים וטיט, עלתה לו טבילה שחשוב כטובל במים ולא בטיט[242].

נפט

נפט כתבו אחרונים שאין דינו כמים[243], ויש אחרונים שהסתפקו אם חשוב כמים הואיל והוא נובע מן הארץ[244].

פחות משלשה לוגים מים שאובים

פחות משלשה לוגים מים שאובים, אף על פי שאם נפלו למקוה חסר לא פסלוהו\[245], מכל מקום אין הם כשרים להשלים שיעור של מקוה חסר[246].

על מים שנשתנה המראה שלהם ממראה מים, עי' להלן[247].

מיקומו

בקרקע

המקוה צריך להיות בקרקע, וכן דרשו בתורת כהנים מהכתוב אך מעין ובור מקוה מים[248]: מה מעין עיקרו בקרקע - כלומר שהמים נוגעים בקרקע[249] - אף מקוה צריך שיהיה עיקרו בקרקע[250], לפיכך מקוה שבספינה פסול[251], וכתבו ראשונים שמטעם זה אמרו שמקוה שבתוך כלי פסול[252] - אף באופן שאינו נפסל משום שאובין, כגון שנתמלאו המים בכלי שלא מדעת[253] - שהרי שולי הכלי מפרידים בין המים לקרקע[254]. ויש סוברים שהטעם שהמקוה צריך להיות בקרקע לפי שמים התלושים מהקרקע הם דבר המקבל טומאה[255], והטובל בהם מטמא אותם, והיאך יטהרו הם אותו[256], ולדעתם דרשה שדרשו בתורת כהנים אינה באה ללמד על כשרותו של המקוה לטבילה - שלדעתם הכתוב אינו מדבר על כשרותו של מקוה לטבילה אלא על כך שמים שבמקוה אינם נטמאים[257] - אלא על מים שבמקוה שאינם נטמאים אם עיקרו בקרקע, אלא שממילא למדים אנו שרק מקוה שעיקרו בקרקע כשר לטבילה, שאם לא כן מימיו מקבלים טומאה ואינו כשר לטבילה[258]. ויש מי שסובר שמקוה שבכלי אינו פסול מן התורה אלא מדרבנן[259], ודרשה שדרשו בתורת כהנים אינה אלא אסמכתא בעלמא[260].

על גג בנין

מקוה שעל גג בנין כשר[261], שאף על פי שמי המקוה צריכים להיות נוגעים בקרקע ושלא יהיה דבר מפסיק ביניהם[262], מכל מקום כיון שהבנין עומד על הקרקע ומחובר לו, אין הוא חשוב כדבר המפסיק בין המים לקרקע, והרי זה כאלו מי המקוה נוגעים בקרקע[263].

בכלי שמחובר לקרקע

כלי שקבעו בקרקע ועשה בו מקוה, לדעת ר' אליעזר שכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע[264], אין הוא חשוב כלי אלא כחלק מהקרקע, והרי הוא כשר[265], לדעת רבנן שמחובר לקרקע אינו כקרקע[266], הרי הוא פסול[267], לפי שהיה עליו שם כלי קודם שקבעו, ואין הוא חשוב כקרקע[268]. חקק בית קיבול בקרקע עצמה, כגון שחקקו בסלע שבקרקע, אפילו לדעת רבנן אין הוא חשוב ככלי אלא כקרקע, ומקוה שבתוכו כשר[269]. קבעו ולבסוף חקקו, כלומר, שקבע אבן גדולה וכדומה בקרקע ואחר כך חקק בו בית קיבול, כתבו ראשונים ואחרונים שכיון שקבע אותה קודם שהיתה כלי, אף לדעת רבנן הרי היא כקרקע עצמה, ומקוה שבתוכה כשר[270], ויש חולקים וסוברים שאף קבעו ולבסוף חקקו אינו כשר לדעת רבנן אלא בטבילות הנצרכות מדרבנן - כגון טבילת כלי זכוכית שהיו של גוי לסוברים שהיא מדרבנן[271] - אבל לטבילות הנצרכות מן התורה - כגון לטבילת נדה* - פסול[272], שמן התורה קבעו ולבסוף חקקו אינו חשוב כקרקע, אלא שרבנן הקלו בטבילות שאינם אלא מדבריהם להחשיבו כקרקע[273].

ביש בו נקב

כלי שיש בו נקב פעמים שמקוה שבתוכו כשר - שבטל ממנו תורת כלי[274], או משום שהטעם שמקוה שבכלי פסול הוא לפי שהמים אינם חשובים כמונחים בקרקע, לסוברים כן[275], וכשיש בו נקב המים חשובים כמונחים בקרקע[276] - ונחלקו ראשונים בגודל הנקב, ואם צריך לכך תנאים נוספים: א) יש סוברים, שאם הנקב הוא בשוליו די בנקב כל שהוא, ואם הוא בצידו סמוך לשוליו ממש צריך שהנקב יהיה כשפופרת הנוד, ואם הוא לא סמוך לשוליו והכלי יכול לקבל מים ואפלו כל שהוא, אין נקב מועיל בו[277]. ב) ויש סוברים, שגודל הנקב תלוי בסוג הכלי - ומלבד זאת צריך לדעתם לחבר את הכלי לקרקע או לעשות בו מעשה שנראה כעין בנין, כדלהלן - כלי שנקב המטהרו - היינו נקב המבטל ממנו תורת כלי לענין שלא יקבל טומאת-כלים* - קטן משיעור שפופרת הנוד - כגון כלי-חרס* שנקב המטהרו הוא כמוציא זית[278] - צריך שגודל הנקב יהיה נקב המטהרו, וכלי שנקב המטהרו גדול משיעור שפופרת הנוד - כגון בכלי-עץ* שנקב המטהרו הוא כמוציא רימון[279], שגדול יותר משיעור שפופרת הנוד[280] - - די בנקב של כשפופרת הנוד, וכן כלי שאינו מקבל טומאה - כגון כלי-גללים-כלי-אבנים-וכלי-אדמה* - צריך נקב של כשפופרת הנוד, ולדעה זו מלבד הנקב צריך לקבוע את הכלי בקרקע, או לסתום את הנקב בסיד ובצרורות - כדי שיראה שהוא כעין בנין, ולא כלי או שבר כלי[281] - אבל אם סתם בסיד או גפסיס, מין סיד שלבן יותר מסיד[282], בלבד, כיון שאין דרך לבנות בהם ללא צרורות, אין זה כעין בנין, ומקוה שבתוכו פסול[283].

במימיו מחוברים למעין או למקוה שבקרקע

מקוה שבכלי שהיו מימיו מחוברים בהשקה* למעין או למקוה שבקרקע, כגון שהיה בכלי נקב כשפופרת הנוד - על שיעור שפופרת הנוד, ושהוא השיעור להשקה, ע"ע השקה[284] - דרכו היו מימיו מחוברים למעין או מקוה, או שהיו מי מעין עוברים על גביו בשיעור של שפופרת הנוד, נחלקו ראשונים אם הוא כשר: א) יש סוברים שהוא כשר[285], שכיון שהמים שבמעין או במקוה מחוברים למים שבכלי הרי הוא כטובל במים שחוץ לכלי[286], ולפיכך אמרו שמטבילים כלי בתוך כלי שיש בפיו כשפופרת הנוד[287], וכן אמרו ששידה ותיבה שבים מטבילין בהם אם הם נקובים כשפופרת הנוד[288], ולדעתם אותה שאמרו שמעין שהעבירו על גבי השוקת - שאינה חצובה בסלע אלא היא כלי שקבוע בקרקע - המקוה שבתוך השוקת פסול[289], ואף על פי שיש שם השקה למעין, היינו באופן שלא היה במעין ארבעים סאה קודם שנכנס לשוקת, שלדעתם מעין אינו מטהר אדם עד שיהיה בו ארבעים סאה[290]. ב) ויש סוברים שמן התורה הוא כשר, אלא שבאופנים מסויימים גזרו רבנן שהוא פסול[291], ונחלקו בהם: מהם סוברים שאם הכלי קבוע בקרקע גזרו שהוא פסול, משום שפעמים שקובעים אותו במקום מוצא המים ואין שם חיבור בשיעור שפופרת הנוד - כגון שנקב מוצא המים הוא צר ואין בו כשפופת הנוד[292], ויש מפרשים כגון שבפתח הכלי לא יהיה כשפופרת הנוד[293] - ויבואו להכשיר אף אותו[294], ולפיכך אמרו שמעין שהעבירו על גבי השוקת - שאינה חצובה בסלע אלא היא כלי שקבוע בקרקע[295] - המקוה שבתוך השוקת פסול[296], שאף על פי שיש שם השקה הואיל וקבועה היא בקרקע הרי היא מקוה פסול[297], ומהם סוברים שאם הכלי מוקף במעין או במקוה, וכגון שהוא בתוך המעין או המקוה, הוא מקוה כשר אפילו מדרבנן - ואפילו אם הוא מחובר לקרקע[298] - אבל אם הוא עומד בצידו של המעין או המקוה גזרו רבנן שהשקה לא תועיל לו - ואפילו הוא תלוש מהקרקע[299] - גזירה שמא יטביל בתוך כלי שאינו מחובר למקוה ומעין, ולפיכך אמרו שמעין שהעבירו על גבי השוקת המקוה שבתוך השוקת פסול, שאף על פי שיש שם השקה הואיל ואין היא מוקפת במעין הרי זה מקוה פסול[300]. ג) ויש סוברים שהוא פסול אף מן התורה, שאף על פי שמימיו מחוברים למעין או למקוה מכל מקום הוא בתוך כלי, ומקוה שבכלי פסול[301]. ד) ויש סוברים, שאם הכלי משוקע במים ומי המעין או המקוה עוברים על גביו בשיעור של שפופרת הנוד, הרי זה כשר, שהטובל בו אינו חשוב כטובל בכלי אלא במעין או במקוה, ואם היה מחובר על ידי שהיה בו נקב כשפופרת הנוד פסול, שהטובל בו חשוב כטובל בכלי[302].

שעל גבי כלי

מקוה שעל גבי כלי שאין לו בית קיבול, כגון שעל גבי שולחן או ספסל, או שעל גבי אחורי כלי שיש לו בית קיבול, מדין תורה הוא כשר[303], מדרבנן נחלקו תנאים: ר' יוסי סובר שגזרו שלא לטבול בו - שמא יטבול בתוך כלי שיש לו בית קיבול[304] - ולפיכך אמר ר' יוסי שאסור להטביל על גבי ספסל[305], ור' יהודה סובר שלא גזרו גזירה זו[306], הלכה כר' יוסי[307], עבר וטבל על גבי כלים אלו, נחלקו ראשונים יש שכתבו שלא עלתה לו טבילה[308], ויש שכתבו שעלתה לו טבילה[309]. ונחלקו ראשונים באלו אופנים ובאלו כלים גזרו: א) יש סוברים שבכל כלים גזרו, שחששו שהרואה יאמר שכשם שמותר לטבול על גבי אחורי כלי או על גבי כלי שאין לו בית קיבול, מותר אף לטבול בתוך כלי[310], ומכל מקום אם הכלי מנוקב, שמותר לטבול בתוכו[311], אין חשש לגזירה זו ומותר לטבול על אחוריו[312]. ב) ויש סוברים, שלא גזרו אלא בכלי מחובר לקרקע, שחששו שמא יחבר כלי במעין אצל מוצא המים במקום שלא יהיו המים שבתוכו מחוברים למעין בשיעור שפופרת הנוד ויטבלו בתוכו, וכשם שגזרו - לדעתם[313] - משום חשש זה שלא לטבול בכלי שמימיו מחוברים בהשקה למעין או מקוה אם הוא מחובר לקרקע[314]. ג) ויש סוברים, שאף לדעת ר' יוסי לא גזרו אלא בכלים המקבלים טומאה אף מגבם - שהואיל והם נטמאים בין אם נגעו בתוכם בין אם נגעו בגבם, חששו שיאמרו מה לי לטבול על גבם מה לי לטבול בתוכם[315] - אבל על גבי כלים שאינם מקבלים טומאה אלא בתוכם, כגון על גבי כלי חרס[316], או שאין מקבלים טומאה כלל, לא גזרו[317]. ד) ויש סוברים, שלא גזרו שלא לטבול על גביהם אלא כשמעין עובר כולו על גביו, שאילו היו נכנסים לתוך כלי שיש לו בית קיבול היו נפסלים מלטבול אפילו במים שנמשכים מחוץ לכלי[318], אבל לטבול על כלי שמונח בתוך המקוה תחת רגלי הטובל מותר לטבול על גביו[319]. ה) ויש סוברים, שלא גזרו אלא על גבי כלים שאין להם בית קיבול גזרו שלא לטבול על גביהם, גזירה שמא יטבול בתוך כלי שיש לו בית קיבול, אבל על גבי אחורי כלי שיש לו בית קיבול לא גזרו, שכיון שדרך להעמיד כלים שיש להם בית קיבול כשפיהם למעלה, וזה כפוי על פיו, יודעים הרואים ששינו להניחם כך מפני שאם היו מונחים כדרכם היה אסור לטבול בהם[320]. על כך שלא תעמוד אשה על גבי כלי חרס המונח בתוך המקוה ותטבול, לפי שהיא מפחדת שמא יתהפך תחתיה ותיפול ולא תטבול כראוי, ע"ע טבילה[321].

הוייתו

המים צריכים להגיע למקוה בידי שמים, וכן דרשו בתורת כהנים מהכתוב אך מעין ובור מקוה מים[322]: מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים, ולפיכך מקוה שמימיו שאובים*, שמילא בכתיפו ועשה מקוה, הרי הוא פסול, שאין זה בידי שמים[323]. מאידך, יצירת חלל המקוה בו יתאספו המים אינה צריכה להיעשות בידי שמים, שמלבד שהשוה הכתוב את מקוה למעין השוה אותו גם לבור, שהוא מפעולת האדם, לפיכך אף על פי שהגעת המים למקוה צריכה להיות בידי שמים, כשם שהיא במעין, יצירת חלל המקוה אינה צריכה להיעשות בידי שמים, כשם שהיא בבור[324].

על פסול מקוה של מים שאובים, שנחלקו אם הוא מן התורה, או שאינו אלא מדרבנן ודרשת התורת כהנים אסמכתא* בעלמא היא, ושיש סוברים שאם המים נשאבו בכלים שמקבלים טומאה, פסול מן התורה, ואם נשאבו בכלים שאינם מקבלים טומאה, אינו פסול אלא מדרבנן, ושיש סוברים שאם היו רביעית שאובים בתחילה - ויש סוברים שלשה לוגים בתחילה - אף אם השאר באו בידי שמים פסול, ע"ע שאובים.

בתפיסת יד אדם.

מקוה שמימיו ניתנו לתוכו מתוך ידי אדם ("תפיסת יד אדם") בלא שאיבה בכלי, כגון שנטל מים בחופניו והשליכם למקוה, או שהוליך ברגליו מים למקוה[325] או ששאב בכלי נקוב - שאינו חשוב כלי להחשיב את המים כשאובים[326] - ונתנם במקוה, נחלקו בו ראשונים: א) יש סוברים שהוא פסול[327], וכן אמרו: לגיון - אדם חשוב ההולך בסוסים ומרכבות וחיילותיו עמו[328] - העובר ממקום למקום, וכן בהמה העוברת ממקום למקום, וזילפו בידיהם וברגליהם ועשו מקוה, הרי הוא כשר[329], משמע שהבהמות הם שזילפו, אבל אם אנשי החיל עצמם היו מזלפים בידיהם ורגליהם הוא פסול, שהמים באו למקוה בתפיסת יד אדם[330], אלא שנחלקו אם הוא פסול מן התורה או מדרבנן, מהם סוברים שהוא פסול מן התורה[331], שכשניתנו בתפיסת ידי אדם אין זה כנעשה בידי שמים[332], ומהם סוברים שאינו פסול אלא מדרבנן[333], ודרשה שדרשו מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים, אינה אלא אסמכתא* בעלמא[334]. ב) ויש מי סובר שהוא כשר, כיון שלא היו שאובים בכלי[335], ואותה שאמרו לגיון העובר וזילפו ועשו מקוה כשר, היינו אף ברגלי אנשי החיל עצמם[336]. על שלשה לוגים מים שניתנו במקוה חסר על ידי תפיסת ידי אדם אם פוסלים את המקוה, עי' להלן[337].

שלא בכונה

מקוה שמימיו ניתנו לתוכו מתוך ידי אדם שלא בכוונה, נחלקו ראשונים ואחרונים אם חשוב כבאו לתוכו בתפיסת ידי אדם: א) יש סוברים, שאינו חשוב כבאו בתפיסת ידי אדם, שכל שבא שלא בכוונה חשוב כבא בידי שמים[338]. ב) ויש סוברים, שאף אם ניתנו שלא בכוונה חשוב כבאו בתפיסת ידי אדם, ופסול[339]. ג) ויש סוברים שחילוק יש בין אופן שלא איכפת לו שיבואו המים למקוה, לאופן שהוא רוצה שלא יבואו למקוה, שאם לא איכפת לו חשוב כבאו בתפיסת ידי אדם, ואם הוא רוצה שלא יבאו ואף על פי כן באו, אין זה חשוב כבאו בתפיסת ידי אדם אלא כבאו מאיליו, וכשר, וכתבו, שלפיכך כתבו ראשונים: שהשואב מקוה כדי לנקותו, וירא שמא אחר שיחסרו ארבעים סאה יחזרו למקוה שלשה לוגים מהכלי שמוציאים בו את המים, ויפסלוהו, יקוב את הכלי ששואב בו בשוליו ואז לא יחשבו המים כשאובים[340], שאף על פי שהמים מגיעים למקוה מתוך ידיו - ושלשה לוגים מים שבאו בתפיסת יד אדם פוסלים את המקוה, לסוברים כן[341], כשם שמים שאובים פוסלים את המקוה[342] - מכל מקום כיון ששואב את המים כדי להוציאם, ודאי שאינו רוצה שיפלו חזרה, אין הם חשובים כבאו בתפיסת ידי אדם אלא כבאו מאיליהם[343].

על מקוה שמימיו ניתנו לתוכו בידי אדם, ולא ניתנו בגופו אלא בכוחו, אם פסול משום תפיסת ידי אדם, ע"ע כוחו[344].

בהמשכה מתפיסת יד אדם

מקוה שמימיו באו לתוכו בהמשכה - על המשכה, ע"ע שאובים - מתפיסת יד אדם, כגון ששאב מים ממעין בחופניו והניחם על הקרקע ונמשכו לתוך מקוה, נחלקו אחרונים אם לסוברים שתפיסת ידי אדם פוסלת, אף הוא פסול: יש סוברים שהוא כשר, שפסול מים שבאו בתפיסת יד אדם אינו אלא כשהמים באים מתוך ידיו ישירות למקוה, אבל אם הם באים מתוך ידיו להמשכה ומשם למקוה, אין בכך פסול תפיסת יד אדם[345], ויש סוברים שהוא פסול, שמים שיש בהם תפיסת יד אדם אף על פי שלא היו בכלי דינם כשאובים - שכן גדר פסול שאובים הוא שהם חשובים כתלושים ממוקמם, וכן תפיסת יד אדם מחשיבה את המים כתלושים[346] - וכשם שמקוה שמימיו היו שאובים והמשיכם לתוכה פסול, לסוברים כן[347], כך הוא פסול[348].

על ידי טהרה.

מקוה שהוייתו על ידי דבר המקבל טומאה, נחלקו ראשונים אם הוא פסול: יש סוברים שפסול[349], ופסול זה הוא מן התורה[350], וכן דרשו מהכתוב אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור[351], הוייתם על ידי טהרה תהא[352], ויש סוברים שמקוה שהוייתו על ידי דבר המקבל טומאה כשר[353], שכך קיבלו שהדרשה אמורה על מעין בלבד, ולא על מקוה ובור[354], או שפסול הוייתו על ידי דבר המקבל טומאה שייך רק בדבר בו יש חלות, ולפיכך שייך הוא במעין בו יש חלות - שחשיבותו כמעין הוא מחמת שהוא נובע ממקור המעין[355] - ולא שייך הוא במקוה שאין בו חלות - שחשיבותו כמקוה אינו מחמת דבר אחר[356] - אלא הוא דבר שממילא[357].

בדבר האחוז בדבר המקבל טומאה

מקוה שמימיו הגיעו אליו על גבי דבר שאינו מקבל טומאה האחוז בדבר שמקבל טומאה, כגון אדם שאוחז מקל או קנה או דף של עץ כדי להביא מים על גביהם למקוה - שהאדם הוא דבר המקבל טומאה, ומקל וקנה והדף אינם מקבלים טומאה, שכן הם פשוטי כלי עץ[358] - יש סוברים שנחלקו בכך תנאים, שר' יהודה סובר שכיון שהם אינם מקבלים טומאה, אף על פי שהאדם האוחזם מקבל טומאה, אין זה חשוב כהוייתו על ידי דבר המקבל טומאה, ור' יוסי סובר שכיון שהאדם האוחז אותם מקבל טומאה, חשוב כהוייתו על ידי דבר המקבל טומאה[359], להלכה כתבו ראשונים שחשוב כהוייתו על ידי דבר המקבל טומאה[360].

בשמירת שיעור המקוה

שמירת שיעור המקוה שלא יחסר על ידי דבר המקבל טומאה, כגון מקוה שנפרצה שפתו ואם לא יסתום הפירצה יצאו מים ולא יהיה בו ארבעים סאה, ובא לסותמו על ידי דבר המקבל טומאה, כתבו ראשונים שהרי זה חשוב הוייתו על ידי דבר המקבל טומאה[361].

במניעת פסילתו

מניעת פסילת מקוה על ידי דבר המקבל טומאה, כגון מקוה שנפרץ והתחילו מימיו לזחול וסותם את הפירצה על ידי דבר המקבל טומאה כדי שלא יפסל משום זוחלין, נחלקו ראשונים בדעת תנאים: יש סוברים שלדעת ר' יוסי חשוב כהוייתו על ידי דבר המקבל טומאה, לפי שלולי הסתימה יפסל המקוה, ונמצא שדבר שמקבל טומאה מקיים את המקוה, ולדעת רבי יהודה אין זה חשוב הוייתו על ידי דבר המקבל טומאה לפי שאין הדבר המקבל טומאה יוצר את המקוה, אלא רק מונע מונע את פסילתו[362], ושהלכה כר' יוסי[363], ויש סוברים שלא נחלקו רבי יוסי ורבי יהודה בדבר זה, ואף רבי יוסי סובר שאינו חשוב הוייתו על ידי דבר המקבל טומאה, ושכן הלכה[364].

במניעת פסילתו בעתיד

סתימה בדבר המקבל טומאה הבאה לשמור שלא יפסל בעתיד, כגון שסותם כדי שלא יתמעט מארבעים סאה - וכגון שאין זחילתו ניכרת שמימיו נוטפים או נבלעים בקרקע מעט מעט, ואינו פסול משום זוחלין[365] - צידדו אחרונים שאינה פוסלת משום הויה על ידי טומאה אף לסוברים שסתימה שבאה למנוע פסול זוחלים וכדומה פוסלת משום הויה על ידי טומאה[366], שכשסתמה למנוע זחילה, קודם הסתימה לא יכול היה לטבול במקוה, והסתימה מונעת את הפסול, ומשום כך חשוב הויה על ידי דבר המקבל טומאה, מה שאין כן כשסותם כדי שלא יתמעט מארבעים סאה, יכול היה לטבול אף קודם הסתימה, ונמצא שהסתימה אינה מהוה את המקוה[367].

הגבהת מקוה כדי שיהיה אפשר לטבול בו

מקוה שיש בו ארבעים סאה ומימיו מרודדים ואינו יכול לטבול בו את כל גופו, נחלקו אחרונים אם יכול להניח כלים כדי להגביה את המים שיהיה אפשר לטבול בו: יש סוברים שכיון שלולי הגבהת המים לא יכול היה לטבול, הגבהתם על ידי כלים חשובה כהוייתו על ידי דבר המקבל טומאה[368], ויש סוברים, שכיון שהמקוה כשר אף לולי הגבהת המים, שהרי יש בו ארבעים סאה, אין הגבהת המים חשובה כהויית המקוה, וכשר אף אם עושה כן על ידי כלים[369]. ויש שכתבו שלסוברים שמקוה שמימיו מרודדים ואינם ראויים לטבילה אין דינו כמקוה חסר[370] - ואינו נפסל על ידי שלשה לוגים מים שאובים - הגבהת המים אינה חשובה כהויית המקוה, ואינה פסולת את המקוה כשנעשית על ידי כלים, ולסוברים שכשמימיו רדודים דינו כמקוה חסר[371], הגבהת המקוה חשובה כהויית המקוה, ופוסלת את המקוה כשנעשית על ידי כלים[372].

אם השקה מועילה להכשיר פסול של הווייתו על ידי טומאה, ואם ההשקה עצמה יכולה להיעשות על ידי דבר המקבל טומאה, ע"ע השקה[373].

הפוסלים אותו

שלשה לוגים בתפיסת יד אדם

שלשה לוגים מים שניתנו על ידי תפיסת ידי אדם - על תפיסת ידי אדם, עי' לעיל[374] - במקוה שאין בו ארבעים סאה נחלקו ראשונים אם פסלוהו כשם ששלשה לוגים מים שאובים* שנפלו למקוה חסר פסלוהו[375]: א) יש סוברים שפסלוהו[376], ושמשום כך אמרו שהסוחט שלשה לוגים מים מתוך כסותו למקוה חסר, פוסל את המקוה[377], שאף על פי שלמים שבתוך כסות אין דין שאובים - שהרי מים שבכלי שמנוקב בשוליו אינם חשובים כשאובים[378], ואין לך כלי מנוקב בשוליו גדול מכסות[379] - מכל מקום כיון שהם נכנסו למקוה על ידי תפיסת יד אדם, פוסלים את המקוה[380], וכן אמרו: המטביל סגוס - בגד עב של צמר[381] - במקוה של ארבעים סאה מכוונות, ועקרו מן המקוה וזבו ממנו שלשה לוגים מים לתוך המקוה, הרי הוא פסול[382], שאף על פי שלמים שבסיגוס אין דין שאובים, מכל מקום כיון שהם נכנסו למקוה על ידי תפיסת יד אדם, פוסלים הם את המקוה[383], וכן אמרו: שהמסנק - מלשון מסלק[384] - ממקוה את הטיט ותלש אותו מהמקוה ונמשכו ממנו שלשה לוגים לתוך המקוה, פסול[385], ומשמע אפילו באופן שמסלק את הטיט שלא על ידי כלי אלא בידיו, ופסול משום שחזרו למקוה מתפיסת ידי אדם[386]. ב) ויש סוברים שמים שבאו על ידי תפיסת ידי אדם אינם פוסלים את המקוה[387].

על שלשה לוגים מים שאובים שנפלו למקוה שאין בו ארבעים סאה, שפוסלים אותו, ושיש מי שסובר שאף מקוה שיש בו ארבעים סאה, אם הוסיפו עליו מים שאובים והם הרוב, פסלוהו, ובאלו אופנים חשובים המים שאובים, ע"ע שאובים.

שינוי מראה

מקוה נפסל בשינוי מראה[388], כגון שנפל לתוכו יין* - או מוחל[389] - כמין מים הזבים מהזיתים[390] - ושינו את מראה המים[391]. ונחלקו אמוראים: יש סוברים שרק שמן* יין דם* חלב* ודבש*, שהם משבעה משקים[392], או שאר פירות וירקות שסחט אותם בידים ואחשביה* בסחיטתו[393], פוסלים את המקוה בשינוי מראה - שהם משקים חשובים והמראה שלהם ראוי לבטל את המים[394] - אבל שאר מי פירות וירקות שנסחטו מאיליהם, וכן שאר נוזלים, אין פוסלים את המקוה בשינוי מראה[395], ויש סוברים שאף פירות וירקות שנסחטו מאיליהם, ואפילו אין הם עומדים להסחט כלל, וכן שאר נוזלים, פוסלים את המקוה בשינוי מראה[396], וכן הלכה[397].

בלא נתערב במקוה הדבר המשנה את המראה

מי צבע[398] - או מי כבשים[399] - שנפלו למקוה ושינו את מראהו, נחלקו תנאים: ר' מאיר אומר שפסלו את המקוה[400], ור' יוסי אומר שלא פסלוהו[401], שאין שינוי מראה פוסל את המקוה אלא כשגוף הדבר המשנה את המראה מעורב בו, אבל אם צבעו בלבד מעורב במקוה, אין הוא פסול משום שינוי מראה[402], הלכה כר' יוסי[403]. הדיח בו סלי זיתים וסלי ענבים - מלכלוך היין והשמן שדבוק בהם[404] - ושנו את מראיו כשר[405], הואיל וגוף הדבר המשנה את המראה לא נתערב במקוה[406], וכן סממנים או אוכלים שנשרו במקוה ושינו את מראהו, כתבו ראשונים שלא פסלהו, הואיל ולא נתערב בו גוף הדבר המשנה את המראה[407]. וכתבו אחרונים, שאף ר' מאיר שאמר שמי צבע פוסלים בשינוי מראה סובר שהדיח בו סלי זיתים וכו' אינו פוסל[408], שמי צבע שם משקה עליהם, ולפיכך אף על פי שאין הצבע בא מהמים עצמם הרי הם פוסלים, אבל סלי זיתים וענבים אינם משקה[409].

בסממנים או אוכלים שנימוחו

סממנים או אוכלים שנימוחו במקוה ושינו את מראהו, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם אם פוסלים בשינוי מראה: יש סוברים שכיון שגוף הדבר המשנה את המראה נימוח בתוך המים ומחמת כן נשתנה המראה, הרי הוא פסול משום שינוי מראה, ורק אם לא נימוחו, אלא ששרה סממנים או אוכלים והצבע שיצא במים שינה את המראה, דומה להדיח בו סלי זיתים וכו' וכשר[410], ויש סוברים שאפילו אם נשתנה המראה מחמת שגוף הסממנים או האוכלים נימוחו בתוכו, דומה הוא להדיח בו סלי זיתים וכו' וכשר, שאין המקוה נפסל בשינוי מראה אלא אם כן נשתנה על ידי משקה[411], שהטעם שפסלו רבנן בשינוי מראה - לסוברים שהפסול הוא מדרבנן[412] - הוא משום שחששו שיבואו לטבול במקוה של מי פירות עצמם, וחששו במשקים דוקא, שרק מהם שייך לעשות מקוה[413].

על ידי טיט עפר וחול

מקוה שנשתנה מראהו על ידי עפר וטיט שמעורבים בו, כתבו אחרונים שאין הוא פסול[414] - אף לסוברים שפסול שינוי מראה הוא אף שלא על ידי משקה[415] - משום שדרך מים להיות מעורב בהם עפר וטיט ואין זה שינוי מראה[416], או משום שבזמן קצר הטיט והחול שוקעים מאיליהם ויחזור מראה המים לקדמותו[417], או משום שאין זה שינוי מראה בגוף המים, שאין טיט ועפר מזדווגים יפה עם המים, ורק לעיני הרואה נראה שנשתנה מראם[418].

מעצמם

מקוה שנשתנו מראה מימיו מעצמם - כגון שעמדו זמן ארוך באויר חמה, ונעשו ירוקים[419] - כשר, שאין מקוה נפסל משום שינוי מראה אלא כשהמראה נשתנה מחמת דבר אחר שנפל בו[420].

נשתנה ריחם או טעמם

אין המקוה נפסל בשינוי ריח, כגון שנעשו מימיו סרוחים[421], וכן אין הוא נפסל בשינוי טעם, כגון שנעשו מימיו מלוחים[422], שאף מים ששינוי טעמם או ריחם קרואים מים[423].

בכבר נשתנה מראהו בדבר שאינו פוסל

יין או מוחל שנפלו למקוה והיה בהם כדי לשנות את מראהו, אלא שקודם שנפלו הם כבר נשתנה מראה המקוה בדבר שאינו פוסל אותו, כגון על ידי סלי זיתים או ענבים[424], כתבו אחרונים, שרואים את המקוה כאלו קודם שנפלו היין והמוחל היה לו מראה מים, והרי הוא פסול משום שינוי מראה[425].

שיעור השינוי

בשיעור שינוי מראה הפוסל נחלקו ראשונים: יש סוברים, שכל שנשתנה צבע המים מכמות שהיה, אף על פי שלא נשתנה למראה יין או למראה שאר דבר הפוסל בשינוי מראה, פסול[426], ויש סוברים שאינו נפסל משום שינוי מראה עד שישתנה למראה יין, או למראה שאר דבר הפוסל בשינוי מראה[427].

הפסול מן התורה או מדרבנן

פסול שינוי מראה נחלקו ראשונים ואחרונים אם הוא מן התורה או מדרבנן: א) יש סוברים שהוא מן התורה[428]. ב) ויש סוברים שאינו אלא מדרבנן[429], שגזרו משום שהרואה אותו טובל יחשוב שטובל במי פירות, ויבא לטבול במי פירות עצמם[430]. ג) ויש מי שסובר שאם נפלו למקוה יין או חלב וכדומה ונשתנה מראהו למראה יין או חלב, המים חשובים כיין או חלב ופסולים מן התורה, ואם נשתנה מראהו אלא שלא נשתנה למראה יין או חלב, אף על פי שהוא פסול - לסוברים כן[431] - מכל מקום אינו פסול אלא מדרבנן[432]. בתורת כהנים דרשו פסול שינוי מראה מהכתוב מקוה מים[433], ולא מקוה כל משקים כולם[434], ולסוברים שפסול שינוי מראה אינו אלא מדרבנן, הדרשה היא אסמכתא בעלמא[435].

גדר הפסול

בגדר פסול שינוי מראה נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים שכיון שמראה המים נשתנה ליין או למי פירות בטל מהם שם מים, והרי הם כיין מזוג או כמי פירות שפסולים למקוה[436]. ב) ויש סוברים שלא בטל מהמים שם מים, וטעם הפסול הוא משום שאף על פי שבדרך כלל בתערובת חשיבות הדבר נקבע על ידי רוב, שנאמר אחרי רבים להטות[437], במקוה גילתה תורה שחשביתו תקבע על ידי מראהו[438]. ג) ויש סוברים, שלא בטל מהמים שם מים, ואין חשיבות המקוה נקבע על ידי מראהו, אלא שכיון שמראה היין או שאר מי פירות ניכרים במים, אין הם בטלים ברוב המים[439], והרי זה מקוה של מים ויין, או של מים ומי פירות, והתורה אמרה מקוה מים[440] דוקא[441]. ד) ויש סוברים, שדרשה שדרשו מהכתוב מקוה מים ולא מקוה כל משקים כולם[442], מלמדת שמלבד שמקוה צריך להיות מים צריך הוא אף להראות כמים[443].

בנשתנה מראה חלק מהמקוה

מקוה שנפל לתוכו יין או מוחל - או שאר דברים הפוסלים בשינוי מראה - ושנו מראה חלק ממימיו, אם נשארו ארבעים סאה שיש להם מראה מים, טובלים במקום שיש מראה מים, ואין טובלים במקום שאין מראה מים[444], ואין חוששים שאם יטבול במקום שיש מראה מים יבא לטבול אף במקום שאין מראה מים[445]. נשארו פחות מארבעים סאה שיש להם מראה מים, אין טובלים אפילו במקום שיש מראה מים[446], בדיעבד אם טבל במקום שיש מראה מים, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם אם עלתה לו הטבילה: יש סוברים שלא עלתה לו טבילה[447], ויש סוברים שעלתה לו טבילה[448], שמעיקר הדין אפשר לטבול במקום שיש מראה מים, ותיקנו שלא יטבול שם שמא יבוא לטבול אף במקום שאין מראה מים, אבל בדיעבד עלתה לו טבילה[449].

תיקונו

מקוה שנפסל בשינוי מראה, כיצד תקנתו: אם לא היו בו ארבעים סאה מים קודם שנפל בו הדבר ששינה את המראה, ימתין עד שירדו גשמים ויחזרו מראיו למראה מים[450], ששינוי מראה אינו פוסל את המים לגמרי עד שצריך להוציא אותם, אלא כיון שחזר ונשתנה מראיהם למראה מים חזרו להכשירם[451]. ואם היה במקוה ארבעים סאה מים כשרים קודם שנשתנה מראהו, ממלא ושואב לתוכן עד שיחזרו מראיו למראה מים[452], שמקוה שלם אין השאובים פוסלים אותו[453].

צירוף היין לשיעור בחזרו למראה מים

מקוה חסר שנפל לתוכו יין וכדומה ושינה את מראהו, וירדו גשמים ותיקנו את מראהו, נחלקו ראשונים אם אף היין מצטרף להשלים את שיעורו: יש סוברים שאף היין מצטרף להשלים[454], ויש סוברים שאינו מצטרף[455].

צירוף שאובים שנפלו אחר שנשתנה המראה

מקוה חסר שנשתנה מראהו, שאין שלשה לוגים מים שאובים שנפלו לתוכו פוסלים אותו, לסוברים כן[456], וירדו גשמים וחזר מראהו למראה מים, והגשים יחד עם השלשה לוגים שאובים השלימו אותו לארבעים סאה, כתבו ראשונים ואחרונים בדעתם, שאף על פי שיין ששינה את המראה אינו מצטרף להשלים השיעור, לסוברים כן[457], מכל מקום השאובים מצטרפים להשלים השיעור[458].

מים שנשתה מראיהם למראה יין אף על פי שאין הם פוסלים מקוה חסר בשלשה לוגים שאובים[459], מ"מ אין הם מעלים את המקוה[460].

תקונו על ידי המשכה

מקוה חסר שהיה בו רוב שיעור מקוה ונפסל בשינוי מראה, נחלקו ראשונים ואחרונים אם יכול לתקן את מראהו על ידי שימשיך אליו מים שאובים - על המשכה, ע"ע שאובים - יש סוברים שדינו כשאר מקוה חסר שאם היה בו רוב שיעור מקוה - לסוברים שהמשכה מועילה רק כשהיה בו רוב שיעור מקוה[461] - יכול להכשירו על ידי המשכה[462], ויש סוברים שלא מועילה בו המשכה[463] או משום שגזרו שלא להכשירו על ידי המשכה, שמא לא יחזור מראהו למראה מים עד שימשיך הרבה מים וידחו את המים הראשונים עד שיהיה בהם פחות מרוב שיעור מקוה[464], או משום שכיון שנשתנה מראה המים אין זה חשוב שיש במקוה רוב שיעור מקוה כשר, ולפיכך לא מועילה לו המשכה כשם שאין היא מועילה למקוה שאין בו רוב שיעור מקוה[465].

על מקוה חסר שנשתנה מראהו, שאינו נפסל אם נפלו לתוכו שלושה לוגים מים שאובים, כדרך שאר מקוה חסר שנפלו לתוכו שלושה לוגים מים שאובים שנפסל, ושיש חולקים, ע"ע שאובים.

הערות שוליים

  1. על הטבילות לטהרה ולקדושה ע"ע טבילה ציון 1 ואילך.
  2. עי' רמב"ם מקואות פ"ד ה"א ובפיה"ש מקואות פ"ב מ"ז. ועי' שו"ת אבנ"ז יו"ד סי' רעא אות ה וסי' רעג אות ב, שקרקע המקוה הוא עיקר המקוה, ומים למקוה הם כמו מחיצות ואויר לבית.
  3. פיהמ"ש לרמב"ם שם פ"א ה"ז.
  4. ע"ע מעין שאם הוא מחובר למקום הנביעה דינו כמעין, ושי"ח וסוברים שאם המים זוחלין אפילו אינו מחובר למעין דינו כמעין, ושי"ח וסוברים שאפילו אינם זוחלין ואינם מחוברים למעין, דינו כמעין הואיל ובא ממעין.
  5. מרדכי שבועות סי' תשמה הובא בב"י יו"ד סי' רא עמ' רלו (מהדו' מ"י); פי' הרא"ש נדרים מ א.
  6. בראשית א ט. מרדכי שבועות סי' תשמה.
  7. ע"ע מעין.
  8. ע"ע זחילה ציון 64 וע' מעין.
  9. ע"ע טבילה ציון 12 ואילך, על המקור לכך מהכתובים ע""ע הנ"ל ציון 39 ואילך.
  10. ע"ע טבילת כלים.
  11. ע"ע השקה ציון 1 ואילך.
  12. ע"ע הנ"ל ציון 120 ואילך.
  13. ע"ע הנ"ל ציון 165 ואילך. ועי"ש שי"ח.
  14. ויקרא טו יג.
  15. ע"ע מעין. ע"ע זב ציון 511 ואילך.
  16. ע"ע הזאה ב ציון 6 וע' טהרת מצורע ציון 277 וע' מי חטאת וע' מצורע.
  17. ויקרא יד ה. ע"ע הזאה ב ציון 31 ואילך וע' מי חטאת.
  18. ע"ע מי חטאת וע' פרה אדומה.
  19. במדבר יט יז. ע"ע מי חטאת וע' מעין.
  20. ציון 283 ואילך.
  21. ציון 85 ואילך.
  22. עי' להלן ציון 323 וע' שאובים.
  23. עי' ציון 327 ואילך. ועי' ציון 336 שיש מי שחולק.
  24. עי' ציון 349 ואילך.
  25. עי' ציון 252 ואילך.
  26. ע"ע זוחלין.
  27. עי' ציון 41 ואילך.
  28. עי' ציון 117 ואילך.
  29. עי' ציון 388 ואילך.
  30. ציון 7 ואילך.
  31. בראשית א י.
  32. ציון 77 ואילך.
  33. ציון 88 ואילך.
  34. ציון 292 ואילך.
  35. מקואות פ"ו מ"א: חורי המערה וסדקי המערה, ועי' ש"ך יו"ד רא ס"ק קכד, שמערה הוא מקוה שעיקר מקואות שלהם היו במערות, ועי' ר"ש שם, שדינים השנויים במשנה שם במערה נוהגים בכל מקוואות; רמב"ם מקואות פ"ח ה"ב; שו"ע יו"ד רא נח.
  36. ציון 236 ואילך.
  37. רמב"ם ושו"ע שם; ר"ש ורע"ב שם.
  38. חזו"א מקואות תנינא סי' ט ס"ק ו.
  39. משנה אחרונה שם; עי' חידושי ר"ח על הש"ס סי' תכ; חי' מרן רי"ז הלוי מקואות פ"ו ה"ג ד"ה והנה בתוס'.
  40. ציון 239 ואילך.
  41. עי' מקואות פ"א מ"ז ופ"ה מ"ו; רמב"ם מקואות פ"ד ה"א; טוש"ע יו"ד רא א. על כך ששיעור ארבעים סאה הוא תנאי במהות המקוה, ואם הוא אף תנאי בטבילה, עי' קובץ שיעורים פסחים אות קפד וחי' רבי ראובן מקואות סי' ג וזכרון שמואל סי' פ ושו"ת אג"מ או"ח ח"א סי' קעח ענף ה ושיעורי רבי יחיאל מיכל מקואות פ"ב מ"י ד"ה ואשר.
  42. ויקרא יא לו.
  43. תו"כ שמיני פרשה ט.
  44. ויקרא טו טז.
  45. רשב"ם פסחים קט ד"ה כל.
  46. שער המים להרשב"א ש"א; מאירי נדה סז ב ד"ה כבר.
  47. רש"י עירובין ד ב; רשב"ם שם. ועי' שו"ת ריב"ש סי' רצד, שפי' בע"א: מים שגופו בטל בהם, ועי' פרי דעה פתיחה להל' מקואות השער הב', ועי' שו"ת חת"ס יו"ד סי' רט ד"ה דברת, כי אדם בינוני ארכו שלש אמות כעומק המקוה ורוחב גבו קרוב לאמה כרוחב המקוה וצ"ל שעביו של אדם הוא בקירוב חצי אמה, והוא חצי שיעור של מקוה, ומה שאמרו מים שכל גופו עולה בהם ר"ל כל גופו בטל בהם חד בתרי, שהאדם מחזיק כ' סאה ומקוה צריך להיות מ' סאה פעמיים כשיעור האדם, ועי' מקוה טהרה (גרינוואלד) ס"ק קמא ד"ה ואחרי, ושערי טהר (וואלק) ח"ד תורת המים סי' א אות ח ד"ה ונלע"ד, ואילך, ושיעורי רבנו יחיאל מיכאל מקואות פ"ו מ"ג ד"ה ועיין עוד.
  48. תוס' חגיגה יא א ד"ה אמה. ועי' חת"ס שבציון 47.
  49. תוס' דלהלן. וע"ע אדם ציון 32.
  50. תוס' שבת צב א ד"ה אישתכח, ובעירובין מח א ד"ה גופו, וביומא לא א ד"ה אמה, ובפסחים קט ב ד"ה ברום. ועי' שו"ת ריב"ש סי' רצד, שהטעם שצריך שיהיה אמה על אמה ברום שלש אמות הוא משום שצריך שיהיה מלא מים כשיבא האדם לטבול, לא שיהיה הוא מכוסה במים בהתפחת המים מחמת גופו, וצ"ע.
  51. תוס' עירובין שם ובחגיגה שם ד"ה ברום.
  52. ע"ע הנ"ל ציון 30.
  53. חגיגה שם, וש"נ. ועי' חזו"א יו"ד סי' קמא ה, שבכדי שיעלה כל גופו יתכן אף בפחות ממ' סאה, אבל חכמים למדו שצריך שיהיה די מים שגופו עולה בהם בקל, ולזה צריך מ' סאה.
  54. ב"י ושו"ע יו"ד שם. ועי' ב"י שם שכן משמע בפרק עושין פסין, ועי' חדושי הגהות שם שצ"ל ערבי פסחים, ושהמדפיסים החליפו ר"ת ע"פ וכתבו עושין פסין במקום ערבי פסחים. ועי' לחם ושמלה סי' רא שמלה ס"ק ג, שהק' שכדי לכסות כל גופו די בעגול, ומנין למדו חז"ל שהאמה על אמה הוא מרובע.
  55. שו"ת הרשב"א ח"א סי' תתיח; רי"ו נכ"ו ח"ה, ושכן כתבו גאונים; שו"ע שם.
  56. בעה"נ לראב"ד שער המים עמ' קט; עי' שו"ע שם. ע"ע אמה ציון 8 ואילך ששלש מדות שונות יש באמה, ואחת מהן היא ששה טפחים.
  57. שו"ת תשב"ץ ח"א סי' יז. על אמה שוחקת ועל אמה עצבת ע"ע הנ"ל ציון 31 ואילך. ועי' ב"י שם עמ' רכה (מהדו' מ"י), נראה מדבריו שאין צריך שוחקות אלא כשחיוב הטבילה הוא מן התורה, שבשל תורה החמירו שצריך שוחקות, ועי' שד"ח מערכת ט כלל ד ד"ה אחר, בדעתו.
  58. עבוה"ק לרשב"א ש"א סו"ס ג, הובא בתשב"ץ שם לענין שיעור מקוה; עי' שו"ע שם.
  59. תוס' פסחים קט ב ד"ה ברום; רבינו יהונתן שבועות (ה ב); שו"ע יו"ד רא א. ע"כ שנחלקו אם באופן שהמים יוצאים מהמקוה בשעת הטבילה מחמת תפיחתם, אף בלאו הכי המקוה פסול משום זוחלין, ואף אם ישארו בו מ' סאה אין הטבילה כשרה, עי' פת"ש יו"ד שם ס"ק ג וע' זוחלין ציון 41.
  60. עי' מהר"ם חלאוה פסחים יז ב ד"ה ואקשינן; השואל בשו"ת ריב"ש סי' רצד; לבוש יו"ד סי' רא ס"א, ועי' שד"ח מערכה ט כלל לא; ב"ח יו"ד סי' קכ בד' ב"י יו"ד סי' רא בד' הסוברים שמעין כשר לטבילת אדם אף שאין בו ארבעים סאה (ע"ע מעין), ועי' שד"ח שם כלל ד ד"ה והנה דברי, וחזו"א יו"ד סי' קמא ס"ק ה שפי' דברי ב"י בע"א; ב"ח יו"ד סי' קכ בד' ר"י בר שמואל שהובא בסמ"ג עשה רמח, ועי' חזו"א שם ושד"ח שם שפי בע"א; ב"ח שם; עי' פרישה שם סי' רא ס"ק כא, ועי' פרישה ודרישה שבציון 63, וצ"ע; קרבן אהרן שמיני פרשה ט; מלבושי טהרה סי' רא ס"ב, ועי"ש שכ' שכן מפורש בתר"י ברכות (מא א ד"ה ונראה) ועי' פמ"ג או"ח סי' קנט מ"ז ס"ק יח ושד"ח שם ד"ה הנה, ושם כלל לא, וחזו"א שם, שפי' דברי תר"י בע"א, ועי' ישועות יעקב יו"ד סי' רא פי' הארוך ס"ק ב בד' תלמידי רבנו יונה שהובא בשטמ"ק כתובות קד א ד"ה ותלמידי; תפא"י מקואות פ"ב מ"א אות ב; קונטרס דברי סופרים לר"א וסרמן סי' ו אות ה בד' רשב"א ב"ב כט א, ועי' רשב"א שבציון 63, וצ"ע.
  61. עי' לעיל.
  62. עי' ב"י שם; לבוש שם; ב"ח שם.
  63. שו"ת חות יאיר סי' קצב אות ע בד' רש"י פסחים יז ב ד"ה בקרקע; בעה"נ לראב"ד שער המים סי' ג; תוה"ב שער המים ש"א; ריב"ש שם; שו"ת תשב"ץ ח"א סי' יז; עי' תרומת הדשן סי' רנח; עי' פרישה שם ס"ק ג ודרישה שם ס"ק ג, ועי' פרישה שבציון 60, וצ"ע; חות יאיר שם; ישועות יעקב שם; דברי אמת סוף קונטרס ג ד"ה אני טרם, וקונטרס ט סי' ג; חזו"א שם.
  64. תוה"ב שם. ועי' ריב"ש שם.
  65. ר"ה יג א.
  66. כתובות קד א.
  67. עי' רמב"ם דלהלן, ותשב"ץ דלהלן בדעתו. וע"ע מדות ומשקלות.
  68. מנחות קג ב.
  69. תשב"ץ ח"א סי' יז בד' הרמב"ם מקואות פ"ה ה"ט, ועי' ב"י יו"ד סי' רא בדעתו, ועי' פרי דעה יו"ד שם שפתי לוי ס"ק ג שפי' בד' הרמב"ם בע"א; עי' חיבור לטהרה מקואות כלל ב אות ב בד' טור יו"ד שם, ועי' מקוה מים (מייזליש) סי' ט אות ד שפי' דברי הטור בע"א.
  70. תוס' ר"ה יג א ד"ה חסר; ב"י שם; ש"ך שם ס"ק ג; תוס' יו"ט מקואות פ"ג מ"א.
  71. ע"ע שאובים. עי' רא"ה בבדק הבית בית ז שער ז (ל א), ועי' משמרת הבית שם שנראה שהסתפק אם זו כוונת הרא"ה, ועי' גינת ורדים דלהלן; דברי אמת סוף קונט' שלישי ד"ה וראיתי להרא"ה; עי' גדולי טהרה ס"ק מו בד' לבוש יו"ד רא סו וט"ז שם ס"ק פ; עי' שו"ת חת"ס יו"ד סי' ריב. כשאפשר לטבול בו בשכיבה בלבד, או שקטן בלבד יכול לטבול בו בשכיבה, אם נפסל בשאובים לד' זו, עי' דבר שמואל דלהלן, וקונטרס מקוה טהרה (קויפמאן) סתירת איסור ב, ושערי טהר ח"ד סי' טז ד"ה וראיתי בקונטרס, ואילך.
  72. חת"ס שם; שו"ת מהר"ש ענגיל ח"ב סי' נג ד"ה ובאמת.
  73. רשב"א בשו"ת ח"א סי' תתיח ובמשמרת הבית שם; עי' גידולי טהרה ס"ק מו בד' ש"ך יו"ד סי' רא ס"ק קמ; שו"ת דבר שמואל סי' קא; שו"ת גינת ורדים יו"ד כלל ד סי' א. ועי' לחם ושמלה סי' רא שמלה ס"ק קיא.
  74. חת"ס שם; שו"ת מהר"ש ענגיל שם.
  75. עי' ציון 63.
  76. עי' פסחים יז ב, ופי' ב ברש"י נזיר נח א ד"ה דבטלוה, ותוס' שם ד"ה והא, ומאירי שם ופי' הרא"ש שם ושטמ"ק שם בשם הר' עזריאל, בפי' דברי הגמ' שם.
  77. ויקרא טו טז.
  78. עי' ציון 53.
  79. רש"י פסחים שם ד"ה בקרקע.
  80. רש"י פסחים שם; שו"ת הריב"ש סי' רצד. על הרמב"ם שהשמיט דין זה, עי' קר"א נזיר שם ד"ה ועיין, ושו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב ס' מא אות ה.
  81. נזיר שם לפי פי' הראשונים שבציון 76.
  82. מאירי שם.
  83. עי' לעיל.
  84. שו"ת הרי"ד סי' סב ד"ה ואתה. ומבואר בדבריו שלכלי גדול שאינו עולה ברביעית שצריך שיהיה בו כדי להטבילו בבת אחת, הוא אף דין בשיעור המקוה, ולא רק במעשה הטבילה.
  85. ציון 462 ואילך.
  86. ע"ע אכילת קדשים ציון 181.
  87. ע"ע נטילת ידים.
  88. עי' רש"י חגיגה יח ב ד"ה ולקודש. ועי' רש"י חולין קו א דפסקינהו, וב"י או"ח סי' קנט בדעתו, שסובר שלטבילת ידים כשהיא במקום נטילה צריך מ' סאה.
  89. ע"ע נטילת ידים.
  90. חיבור לטהרה הל' נטילת ידים סי' קנט אות כה בד' רבנו יונה ברכות (מא א) ד"ה נראה למורי, ועי' עצי אלמוגים בציון 91 בד' רבנו יונה; עי' תורת חיים (סופר) או"ח שם ס"ק לט ד"ה אמנם.
  91. עצי אלמוגים סי' קנט ס"ק כג ד"ה והא, בד' הראב"ד מקואות פ"ט ה"א ורבנו יונה שם ורשב"א חולין קו א, ועי' חיבור לטהרה בציון 90 בד' רבנו יונה; חיבור לטהרה שם בד' רשב"א שם.
  92. ע"ע נטילת ידים.
  93. משנה חגיגה יח ב.
  94. חיבור לטהרה שם בד' הרשב"א חולין קו א.
  95. מהרי"ק שורש קנו; חי' רבי ראובן מקואות סי' ג ד"ה ועוד דמצינו, בד' ר"ש מקואות פ"ה מ"ו.
  96. מהרי"ק שם.
  97. עי' אמרי משה סי' א אות יד; חי' רבי ראובן שם.
  98. מקואות פ"ז מ"ו.
  99. עי' גיטין טז א.
  100. מהרי"ק שם.
  101. עי' רא"ש הל' מקואות סי' יא וטוש"ע יו"ד רא נ שמקוה שנפרץ אחד מכתליו והמים יוצאים דרך הסדק, ולא ישארו בו מ' סאה אחר שיצאו המים שעד הסדק, פסול, שהמים שמעל הסדק זוחלין, מבואר מדבריהם שאין מצטרפים את הזוחלין שמעל הסדק להשלים שיעור ארבעים סאה למקוה שתחת הסדק; עי' ריב"ש סי' רצב, שהטעם שהמים שעל גופו של ראשון מצטרפים הוא משום שחוזרים למקומם ואין זו זחילה, מבואר שאם היתה זו זחילה לא היו מצטרפים; עי' ביאור הגר"א שם ס"ק צא שהפסול בזוחלין הוא משום שחשובים קטפרס, וקטפרס אינו חיבור (ע"ע קטפרס), וכיון שכן זוחלין אינם מצטרפים לשיעור ארבעים סאה, ונראה שלדבריו אפילו זוחלין שהם מיעוט אינם מצטרפים, שהרי אין בהם חיבור; חזו"א יו"ד סי' קכז ס"ק ב ומקואות תנינא סי' ט ס"ק ח.
  102. ריב"ש שם; עי' ש"ך יו"ד ס"ק ל; חזו"א שם ושם. וע"ע זוחלין ציון 36 ואילך.
  103. תוס' רי"ד חגיגה כב א.
  104. ע"ע השקה ציון 202 ואילך.
  105. רבא חגיגה שם; שו"ע ורמ"א יו"ד רא נב. על הרמב"ם שהשמיט דין זה, עי' דבר אברהם ח"א סי' יז אות יב.
  106. ציון 272 ואילך.
  107. ציון 202 ואילך.
  108. ויקרא יא לו.
  109. עי' לשון מאירי מקואות פ"ז ד"ה המשנה הראשונה, ובעלי הנפש להראב"ד שער המים סי ב שינוי מהדורות ציון 25 אות ב (מהדו' בוקוולד) וחזו"א מקואות תנינא סי' ו ס"ק א: "כמים שאינם גמורים".
  110. עי' להלן.
  111. עי' רא"ש מקואות פ"ז מ"ב; תפא"י שם. וע"ע ציר.
  112. חיבור לטהרה כלל ב ס"ק קלו וחזו"א מקואות תנינא סי' ו ס"ק ט, בד' הסוברים שמטבילים ביבחושים ובעינו של דג (עי' ציונים 180, 181), ושלדבריו הוא הדין שמטבילים בציר של דגים.
  113. תפא"י שם. ועי' רש"י נדרים נא ב ד"ה ובציר, וע"ז לח א ד"ה כסא, ותוס' נדרים שם ד"ה ומותר, וע"ע הנ"ל.
  114. חיבור לטהרה שם וחזו"א שם בד' הרמב"ם שם. ועי' חי' הגרי"ז זבחים כב א בסוף דבריו. ועי' תוס' אנשי שם שם על תוס' יו"ט ד"ה והציר, בשם שש המערכת, שפי' בע"א.
  115. עי' רש"י עירובין כז ב ד"ה תמד, ור"ש ורא"ש ורע"ב מעשרות פ"ה מ"ו. וע"ע תמד.
  116. עי' רמב"ם מקואות פ"ז ה"ד.
  117. עי' מקואות פ"ז מ"ב; עי' חולין פד א; עי' רמב"ם שם ה"ד וה; עי' טוש"ע יו"ד רא כד.
  118. דברים יב טז.
  119. חולין פד א.
  120. עי' חולין שם ורש"י שם ד"ה זוחלין, וריטב"א שם, ועי' רש"ש שם שפי' בע"א.
  121. ע"ע שאובים. רש"י שם. ועי"ש שהיינו באופן שרבו מי גשמים על השאובין שנמשכו.
  122. ויקרא יא לו.
  123. עי' תוס' יבמות פב ב ד"ה נתן.
  124. חולין שם. ועי' ריטב"א שם שלא הוצרכו מיעוט נוסף למעט דם שהמשיכו לרוב מים, שכיון שגילה הכתוב שדין דם כדין שאר משקים, ממילא הוא כמותם אף לענין שאם המשיכו לרוב מים הוא פסול. ועי' רלב"ג סוף פרשת שמיני התועלת הכ"ו השרש החמישי שכ' שפסול מי פירות נלמד מהכתוב "במים יובא" (ויקרא יא לב), "במים" ניקודו בפתח, לומר שאין כל מים במשמע, ולא כפי שכתבה תורה לגבי הכשר (ע"ע) "אשר יבוא עליו מים" (שם לד) שם מים כוללים שבעה משקים, ע"ש התועלת הכ"ה השרש התשיעי, וצ"ע שבגמ' בחולין שם למדו פסול מי פירות מכתוב אחר.
  125. תוס' יבמות פב ב ד"ה נתן; מרדכי שבועות סי' תשמה בשם ר"י; שו"ת הרי"ד סי' סב ד"ה ואתה; תוס' רא"ש יבמות שם; גידולי טהרה גבה בתחילת הסימן. ועי' חיבור לטהרה כלל ב ס"ק צג שכן דעת כל הפוסקים. ועי' מקוה טהרה (גרינוואלד) ס"ק עח.
  126. עי' לעיל. תוס' שם; שו"ת הרי"ד שם.
  127. מרדכי שבועות שם בשם ריב"א, ועי' ערול"נ יבמות פב ב, שיש ראיה לדבריו מסוגיא שם.
  128. חיבור לטהרה שם.
  129. עי' רמב"ן רשב"א מאירי וריטב"א יבמות שם, ונחל אשכול הל' מקואות עמ' 136 אות ח בדעתם; ישועות יעקב יו"ד סי' רכ ס"ק כב.
  130. ע"ע דבש ציון 72 ואילך, וע' דם ציון 1 ואילך, וע' הכשר ציון 451 ואילך, וע' חלב ציון 170 ואילך, וע' יין ציון 51 ואילך, וע' משקה וע' שמן.
  131. ע"ע טמאת משקים ציון 209 ואילך.
  132. ע"ע הנ"ל שם.
  133. ע"ע הנ"ל ציון 293 ואילך, ועי"ש ששאר שבעה משקים מקבלים טומאה אפילו הם בקרקע.
  134. ע"ע הנ"ל ציון 212 ואילך.
  135. גולת עליות פ"ז מ"ג פסקה ב אות ב וג.
  136. עי' ציון 146 ואילך.
  137. עי' לעיל. תוס' יבמות פב ב ד"ה נתן.
  138. ע"ע שאובים.
  139. גולת עליות דלהלן. וע"ע הנ"ל.
  140. גולת עליות פ"ז מ"ג פסקה ב.
  141. עי' ציון 388 ואילך.
  142. עי' מקואות פ"ז מ"ג וד.
  143. עי' מקואות פ"ז מ"ב וג; עי' רמב"ם מקואות פ"ז ה"ד וה; טוש"ע יו"ד רא כד.
  144. מקואות פ"ז מ"ב; רמב"ם פ"ז ה"ו; טוש"ע יו"ד רא כד.
  145. עי' רש"י יבמות פב ב ד"ה נתן; ר"ש שם.
  146. רש"י שם. ועי' חזו"א מקואות קמא סי' ח ס"ק ב, שהק' מדוע במקוה שלם בטול ברוב מועיל להחשיב את מי הפירות כמים, ואילו כשנפלו למקוה חסר אין הוא מועיל להחשיבם כמים (עי' ציון 143), ועי' שירי טהרה (אריק) מקואות פ"ז מ"ג ד"ה ובסברא זו, וברכת שמואל יבמות סי' כא אות ח ושו"ת אגרות משה יו"ד ח"א סי' קכ ענף א ד"ה והנכון, ומקוה ישראל (וינטרוב) סי' כא וראשי שערים יבמות סוף סי' לג ושיעורי רבי יחיאל מיכל מקואות אות פה.
  147. טוש"ע שם. ועי' שו"ת רע"א קמא סי' רכא אות ט וסי' רכב אות כה, שהק' למה לא יוכל לעשות כן שלשים פעמים ויותר ועדיין ישאר רוב מים, שהרי כשנוטל נוטל מהתערובות לפי חשבון (עי' ציון 145), א"כ בכל פעם שנותן לתוכו מי פירות, פוחת בנטילת המים.
  148. רש"י שם, ותוס' שם ד"ה נתן, ורמב"ן רשב"א וריטב"א שם, ור"ש ופי' הרא"ש מקואות שם ורא"ש הל' מקואות סי' א ויח, בפי' דברי רב יהודה בר שילא בשם ר' אסי בשם ר' יוחנן יבמות שם, ועי' ב"י שבציון 149, שפי' בד' הרמב"ם בע"א בד' רבי יוחנן; טוש"ע שם. על הטעם שמדרבנן לא הצריכו ששים לבטלו, ככל תערובת לח בלח, ע"ע בטול ברוב ציון 81.
  149. ב"י יו"ד סי' רא עמ' רסא (מהדו' מ"י) וכס"מ מקואות פ"ד ה"ז בד' הרמב"ם שם פ"ז ה"ו, ועי' לחם ושמלה שם שמלה ס"ק נב, שלולי דברי הב"י הי' מפרש דברי הרמב"ם כד' הראשונים שבציון 148; גידולי טהרה נחל ס"ק כה בד' בעה"נ לראב"ד שער המים סי' ד שינוי מהדורות ציון 10 (מהדו' בוקוולד), ועי' לחם ושמלה שם שפי' דברי הראב"ד בע"א. בטעם דעה זו שאין מועיל נתן סאה ונטל סאה כמה פעמים, עי' חיבור לטהרה כלל ב ס"ק צז.
  150. עי' פהמ"ש להרמב"ם מקואות פ"ז מ"א; מאירי מקואות שם.
  151. עי' פהמ"ש שם ומאירי שם ורע"ב מקואות שם: מים שקפאו על פני הארץ או על פני המים. ועי' שטמ"ק זבחים כב א אות ג, וצ"ע.
  152. מרדכי שבת סי' שלב בשם רבנו שמריהו, וב"ח יו"ד סי' רא עמ' רסד (מהדו' מ"י) ושו"ת חת"ס יו"ד סי' ר בד' רא"ש מקואות סי' יח, בד' אנשי מידבא בשם ר' ישמעאל מקואות פ"ז מ"א, ועי' ש"ך שם ס"ק עא שאפשר שד' הרא"ש כד' שבציון 156, ושכן כ' האגור בשם הרא"ש, ועי' שאילת דוד הל' מקואות סי' ג (ה ג) נדפס בס' פסקי הלכות יד דוד סוף ח"א בד' הרא"ש שת"ק במשנה שם חולק על אנשי מידבא בשם ר"י, וסובר כד' שבציון 156, ושכן דעת הרא"ש להלכה; עי' ב"י יו"ד רא עמ' רסה (מהדו' מ"י) וב"ח שם ומג"א סי' קס ס"ק טז, בד' הרמב"ם מקואות פ"ז ה"ג, ועי' אחרונים שבציון 156 שפי ד' הרמב"ם בע"א, ועי' חזו"א מקואות תנינא סי' ו ס"ק ג ד"ה והנה; עי' מרדכי שבת סי' שלב בשם רבנו שמריה (כך נראה שגרס ב"י, ולפנינו רבנו שמחה) ור"ב ממגענצא, ושכן הורה רבנו שמחה בתחילה אלא שחזר בו; מאירי מקואות שם בשם יש מי שסוברים; עי' ב"י שם, ושכן נראה במשנה שם ובפוסקים, אלא שכ' שלמעשה אין להקל לעשות כן באיסור דאורייתא הואיל וה"ר אליעזר ורבינו שמחה שבציונים 156, 161 חולקים; מהרי"ל הל' טבילה; ד' א ברמ"א יו"ד רא ל; לבוש שם סעיף ל; מג"א שם.
  153. עי' חזו"א שם ס"ק א. ועי"ש שלד' זו הטעם שאין שלג פוסל בג' לוגים שאובים (עי' מקואות שם, וע' שאובים) אע"פ ששלג הרי הוא כמים, משום שפסול ג' לוגים שאובים הוא מדרבנן (ע"ע הנ"ל), ולא גזרו בשלג, וכולו שאוב, לסוברים שפסול מן התורה (ע"ע הנ"ל), פסול אף בשלג, ושכן כ' רז"ה בהשגות על בעה"נ סי' ב (מהדו' בוקוולד).
  154. ב"ח שם בד' הרא"ש שם.
  155. ב"ח שם בד' הרמב"ם שם.
  156. האשכול (רצב"א) מקואות סי' נה ובעה"נ לראב"ד שער המים סי' ב אות ג וסי' ד אות יא (מהדו' בוקוולד), וש"ך יו"ד שם ס"ק עא וגולת עליות פ"ז מ"א פסקא א אות ג בד' רמב"ם שם (ועי' אחרונים שבציון 152 שפי ד' הרמב"ם בע"א) וחזו"א שם ס"ק ב בד' ר' אליעזר מביה"ם במרדכי שם, ושו"ת חת"ס יו"ד סי' ר ושאילת דוד הל' מקואות סי' ג (ה ג) נדפס בס' פסקי הלכות יד דוד סוף ח"א, בד' רש"י סוכה יט ב ד"ה לא, ושבת קמד ב ד"ה רב פפא, ופסקי הלכות שם בד' הרא"ש, בד' ת"ק מקואות שם. ועי' ראב"ד שם שאנשי מידבא שם בשם ר' ישמעאל אינם חולקים על ת"ק בדבר זה, ומה שאמרו בשם ר' ישמעאל שיביאו שלג ויעשו מקוה בתחילה, היינו שיהיה כשר אחר שיפשיר, אבל בעודו קרוש הוא פסול, ועי' לחם ושמלה ס"ק סב בד' רש"י שבת שם, ופסקי הלכות שם בד' הרא"ש שאנשי מידבא בשם ר' ישמעאל חולקים על ת"ק וסוברים כד' שבציון 152, אלא שהרא"ש פסק כת"ק, ועי' חזו"א שם, שאף ר"ע בשם ר' ישמעאל במשנה שם מודה לדין זה, ומה שאמר ששלג אינו מעלה, היינו באופן שהוא פסול משום שאוב.
  157. עי' ציון 213 ואילך. חזו"א שם. ועי' נובי"ת או"ח סי' נז (מבן המחבר) ד"ה ועוד, שכ' טעם אחר מדוע שלג לא כשר להיות רובו או כולו של מקוה, אע"פ שהוא כשר להשלים שיעור מקוה.
  158. עי' מרדכי שם בשם רבנו שמחה ורמ"א שם דעה ב, וחזו"א שם ס"ק ג ד"ה והנה, בדעתם.
  159. עי' ציון 250.
  160. עי' רש"י נדה יז א ד"ה לא.
  161. עי' ב"י שם עמ' רסו (מהדו' מ"י) בביאור דברי רבנו שמחה שם, ועי' מרחשת דלהלן. ועי' חזו"א שם שפי' בע"א.
  162. מרחשת סי' לג אות יב. ועי' ב"י שם שאכן הוקשה לו במה חלוק שלג ממים.
  163. רבנו שמחה במרדכי שם. ועי' ב"י שם עמ' רסו שלפי הד' שבציון 152 צ"ל שאין צריך שכל מי ארבעים סאה יגעו בבשרה.
  164. שירי טהרה (אריק) מקואות שם; מרחשת שם; שו"ת בית א"ב חמישאי יו"ד סי' רנ; עי' שיעורי רבנו יחיאל מיכל מקואות שם.
  165. חזו"א שם ס"ק ג.
  166. שיעורי רבנו יחיאל מיכל מקואות שם.
  167. עי' בעה"נ שם סי' ב מהדו' בוקוולד הע' 26 (ממהדו' קודמות), וחזו"א שם ס"ק א בד' רז"ה שם ורבנו שמריהו שם, בד' ר"ע בשם ר' ישמעאל מקואות שם. ועי' חזו"א שם ס"ק ב בד' ר"א במרדכי שם, שחולק וסובר שאף לד' ר"ע בשם ר"י שלג כשר להשלים ואפילו בתחילה, ומה שאמר שאינו מעלה, היינו באופן שנפסל בשאוב.
  168. בעה"נ שם.
  169. עי' ציון 156. האשכול (רצב"א) הל' מקואות סי' נה; בעה"נ להראב"ד שער המים סי' ב אות ג (מהדו' בוקוולד); רא"ש הל' מקואות סי' יח.
  170. עי' ציון 152. רמ"א דלהלן.
  171. ראשונים ואחרונים דלהלן.
  172. האשכול שם; בעה"נ שם; ב"י יו"ד סי' רא, ועי' שו"ע יו"ד שם ל דפו"ר ובמהדו' מ"י: שמיעך חללו, וממהדו' קרקא ואילך הושמט; רמ"א שם.
  173. עי' רי"ו תא"ו נכ"ו ח"ה (רכו ד); עי' ש"ך יו"ד סי' רא ס"ק עב; מלאכ"ש מקואות פ"ז מ"א.
  174. עי' לעיל.
  175. בעה"נ להראב"ד סי' ב אות ד (מהדו' בוקוולד), ושאילת דוד הל' מקואות סי' ג (ה ג) נדפס בס' פסקי הלכות יד דוד סוף ח"א, בד' רש"י רש"י סוכה יט ב ד"ה לא, ושבת קמד ב ד"ה רב פפא, ובד' הרא"ש הל' מקואות סי' יח, בפי' דברי אנשי מידבא מקואות פ"ז מ"א, ועי' ציון 176 אם לד' הראב"ד ת"ק במשנה שם חולק, ועי' שאילת דוד שם שלד' רש"י והרא"ש ת"ק במשנה שם לא חולק.
  176. האשכול (רצב"א) הל' מקואות סי' נה, והגהות רע"א על הש"ך יו"ד סי' רא ס"ק עא ולחם ושמלה שם שמלה ס"ק סב ושאילת דוד שם, בד' בעה"נ לראב"ד שער המים סי' ב שינוי מהדורות (מהדו' בוקוולד) הע' 25 אות א, בד' ת"ק מקואות שם, ועי' שו"ת חת"ס יו"ד סי' ר, נראה מדבריו שחולק על דברי האחרונים הנ"ל שלדעתו ד' הראב"ד היא שת"ק מודה לאנשי מידבא שכשר להיות כולו או רובו של מקוה, וכ"כ שו"ת משנת רבי אהרן יו"ד סי' כט אות לא ושו"ת אג"מ יו"ד ח"א סי' קכ ענף ב ד"ה וזה. ועי' חזו"א מקואות תנינא סי' ו סוף ס"ק ב. ועי' בעה"נ שם שינוי מהדורות ציון 24 (מהדו' בוקוולד) שלד' ר"ע בד' ר' ישמעאל מקואות שם, שלג שהופשר במקוה אינו משלים שיעור מקוה אף אם הוא מיעוט.
  177. האשכול ובעה"נ שם. ועי' גולת עליות פ"ז מ"א פסקא א אות ד, שנתקשה בסברא זו, שלמה יפסל אם לא היה ראוי בשעה שהובא.
  178. זבחים כב א; רמב"ם מקואות פ"ח הי"א; שו"ע יו"ד רא לג.
  179. רש"י שם ד"ה יבחושין. ועי' רמב"ן ויקרא יא יא.
  180. זבחים שם, ועי' תוס' יו"ט מקואות פ"ו מ"ז בד' ר"ש ידים פ"ב מ"ב שדין זה אמר רשב"ג במשנה מקואות שם; רמב"ם מקואות שם; שו"ע שם. על הגמ' והרמב"ם והשו"ע שנקטו לשון "מטבילים", ולא לשון "טובלים", עי' ערוך השולחן שם סעיף קנ ושו"ת בית א"ב חמישאה יו"ד סי' רנ אות ו ד"ה וכשאני.
  181. זבחים שם; רמב"ם מקואות שם; שו"ע שם. על הטור שלא הביא דין זה, ולא את דין טבילה ביבחושים אדומים, עי' ערוך השולחן שם. ועי' חיבור לטהרה כלל ב סוף ס"ק קלד, שהק' היאך טובלים בעינו של דג, והרי המקוה צריך להיות על גבי קרקע (עי' ציון 250) וגוף הדג מפסיק בין עינו לקרקע, ועי' חזו"א מקואות קמא סי' ח ס"ק ג ד"ה והא, שהדג עצמו חשוב כמים, ומים שעל גבי קרקע חשובים כולם כמונחים על גבי קרקע, ולפיכך אפילו אם הדג מונח על גבי הקרקע, ולא בתוך מים, הרי זה כטובל במקוה שבקרקע, ועי' לבנון נטע יו"ד שם ס"ק פז ושיעורי ר' משולם דוד הלוי זבחים שם.
  182. בעלי הנפש להראב"ד שער המים סי' ד אות יא (מהדו' בוקוולד). ולשון הרמב"ם שם צ"ע, ועי' לשון בעלי הנפש שם סי' ג שינוי מהדורות ציון 41 (מהדו' בוקוולד), וצ"ע.
  183. רש"י שם ד"ה בעינו; בעלי הנפש להראב"ד שם סי' ג אות כג; מאירי מקואות פ"ד מ"ה.
  184. בעלי הנפש שם; מאירי שם.
  185. לבוש יו"ד שם סל"ג; מג"א סי' קסב ס"ק יז; מקוה טהרה (גרינוואלד) הל' מקואות ס"ק פה; שו"ת דברי מלכיאל ח"ב סי' סג; עי' חזו"א יו"ד צג ס"ק א.
  186. עי' מהרי"ל הל' נדה אות ח שטובלים בכרי של דגים; עצי אלמוגים סי' קס ס"ק יז; עי' חיבור לטהרה כלל ב ס"ק קלד בד' הרמב"ם.
  187. חזו"א מקואות קמא סי' ח ס"ק ח, ועי"ש שאינו פסול משום שינוי מראה שכיון שעושים מקוה מדבר שתחלת בריתו מן המים, מראה הדם הוא המראה המבוקש.
  188. מקואות פ"ו מ"ז. ע"ע השקה ציון 334.
  189. מקואות שם.
  190. ע"ע הנ"ל ציון 335.
  191. בעלי הנפש להראב"ד שם סי' ג אות טו (מהדו' בוקוולד); תוס' יו"ט מקואות שם בד' הרא"ש והטור; מג"א סי קס ס"ק יז.
  192. בעלי הנפש שם; מג"א שם.
  193. תוס' יו"ט שם בד' הרא"ש והטור שלא הביאו את הדין שמטבילים ביבחושים.
  194. ב"י יו"ד שם עמ' רפז (מהדו' מ"י); משנה אחרונה מקואות שם; חיבור לטהרה כלל ב סוף ס"ק קלה, בד' הראב"ד שבציון 196; מעשה אורג על מקואות שם; לבנון נטע יו"ד שם ס"ק פז; חזו"א שם; חי' הגרי"ז זבחים שם. ועי' בדברי האחרונים הנ"ל מדוע לד' חכמים דבר שגידולו מהמים ממעט בשופפרת הנוד אע"פ שכשר להיות מי מקוה, וע"ע השקה ציון 337.
  195. עי' רש"י זבחים כב א ד"ה אפי' בעינייהו, בביאור דברי הגמ' שם, ועי' כס"מ מקואות פ"ח הי"א; מאירי מקואות פ"ד מ"ה ד"ה היתה כלי; מהרי"ל הל' נדה אות ח. ועי' קר"א שם שהק' מדוע דבר שתחילת ברייתו מן המים כשר לעשות מקוה בתחילה ואילו מלח אינו כשר אלא להשלים שיעור מקוה, לסוברים כן, עי' ציון 201.
  196. בעלי הנפש להראב"ד שער המים סי' ג שינוי מהדורות ציון 41 וסי' ד שינוי מהדורות ציון 11 (מהדו' בוקוולד), ועי' חיבור לטהרה כלל ב ס"ק קלה, שהראב"ד יפרש דברי הגמ' שם בע"א מפי' רש"י שם; עי' חיבור לטהרה שם ס"ק קלד בד' הרמב"ם מקואות פ"ח הי"א.
  197. מקואות פ"ז מ"א; רמב"ם מקואות פ"ז ה"ג; עי' נוב"י דלהלן תשובה א בד' הר"ן פסחים לט ב (יב א).
  198. נוב"י דלהלן תשובה ב.
  199. נוב"י דלהלן; דברי חיים הל' מקואות סמ"ה. וע"ע חמץ ציון 573 וע' מים וע' מלח. ועי' נוב"י דלהלן (מבן המחבר) תשובה ב, שאף אם המלח לא נימוח במים הוא כשר להשלים שיעור מקוה. ועי' מי מעין סי' רא ס"ק לט, שדבר שהוא תולדת המים חלוק במהותו מדבר שברייתו מן המים (על ברייתו מן הים עי' ציון 180 ואילך).
  200. עי' נוב"י שם תשובה ב, ובחו"מ תנינא סי' סג ד"ה ומה שכתב מר; עי' משנ"ב סי' קנח יח. ועי' חי' הגי"ז זבחים כב א ד"ה רשב"ג.
  201. עי' ר"מ פישר בנוב"י שם תשובה ג; דברי חיים שם בד' ת"ק במקואות שם; ערוך השולחן יו"ד רא קמו.
  202. ר"מ פישר שם ע"פ חי' הגהות מהרל"ח לטור או"ח סי' תנה.
  203. עי' ציון 214. ערוך השולחן שם.
  204. נוב"י שם (מבן המחבר) תשובה ג וחזו"א שם בד' רא"ש הל' מקואות סי' יח; דברי חיים שם בד' אנשי מידבא מקואות שם.
  205. תוספתא מכשירין פ"ג.
  206. נובי"ת או"ח סי' נז (מבן המחבר) תשובה א ופמ"ג או"ח סי' תסב מ"ז ס"ק ג, בד' בעלי הנפש להראב"ד שער המים סי' ב אות א וסי' ד אות יא (מהדו' בוקוולד) ובד' טור יו"ד רא, ובקיצור פסקי הרא"ש מקואות סי' יח, שהשמיטו מלח מכלל המשלימים שיעור מקוה, ועי' מאירי מקואות שם שאף הוא השמיט מלח, ועי' ב"י שם שאכן הק' על הטור מדוע השמיט מלח, ועי' נוב"י שם שלד' הטור כך היא אף דעת הגמ' פסחים לט ב, ושלד' הטור מוכח מהגמרא שם שלא גורסים במשנה במקואות שם מלח בכלל המשלימים שיעור מקוה, שאל"כ היה לה לפסוק כסתם משנה, ועי' דברי חיים על סמ"ה שכ' באופן אחר לתרץ מדוע השמיט מלח, שהמשנה במקואות שם שסוברת שמלח הוא בכלל המשלימים היא כרשב"ג במקואות פ"ו מ"ז, ושת"ק שם חולק וסובר שמלח אינו משלים, והטור פסק כת"ק, ועי' חיבור לטהרה כלל ב סמ"ז, אופן אחר בטעם שהשמיט הטור מלח. וע"ע חמץ ציון 573 ואילך.
  207. ר"א ליסא בנו"ב שם, ע"פ ד"מ או"ח סי' תסב, שמחלק כן לעניין חמץ; ערוך השולחן שם בד' הטור שם שהשמיט מלח.
  208. נוב"י שם (מבן המחבר) תשובה ב. ועי' חזו"א מכשירין סי' ד אות ח. וע"ע מים וע' מלח.
  209. כן היא גירסת הראשונים דלהלן במשנה מקואות פ"ז מ"א, וכן הוא במשנה שלפנינו ובסוכה יט ב, אולם בזבחים כב א הגירסא היא טיט הנדוק, ועי' רש"י שם ד"ה נדוק.
  210. פיה"ש לרמב"ם מקואות שם.
  211. ערוך ערך טיט; רש"י סוכה יט ב ד"ה טיט; בעלי הנפש להראב"ד שער המים סי' ב אות א (מהדו' בוקוולד).
  212. רש"י וראב"ד שם. ועי' ערוך שם שפי' בע"א.
  213. רש"י סוכה יט ב ד"ה והטובל, בביאור דברי הגמ' שם, ואף תוס' שם ד"ה טיט, שפי' דברי הגמ' באופן אחר, מודים בדין, כדלהלן, ועי' גולת עליות שם, וכן מבואר במקואות פ"ב מ"י, שאין טובלים במקוה שכולו טיט, שטיט האמור שם הוא טיט הנרוק, עי' ציון 231, ועי' ציון 232 שי"ח.
  214. מקואות פ"ז מ"א; רמב"ם מקואות פ"ז ה"ג ופ"ח ה"ט; טוש"ע יו"ד רא לב. ועי' שו"ת דברי מלכיאל ח"ב סי' סג ד"ה והנראה, מנין לחז"ל שטיט הנירוק משלים שיעור מקוה. ועי' חזו"א מקואות קמא סי' ח ס"ק ב ד"ה והנה, שהטעם שטיט משלים שיעור מקוה, הוא משום שמקום גידולו ("רביתיה") של טיט הוא במים.
  215. עי' מקואות פ"ב מ"י.
  216. דברי מלכיאל ח"ב סי' סג ד"ה והנראה; באר היטב על התורה מצורע טו טז דף עב עמ' א; תועפות ראם סי' כו אות קצג; חזו"א מקואות קמא סי' ד ס"ק ח; אג"מ או"ח ח"א סי' קעח ענף ה.
  217. גולת עליות מקואות פ"ב מ"י פסקא א אות א.
  218. זבחים כב א; רמב"ם מקואות פ"ח ה"ט; שו"ע יו"ד רא לב.
  219. חידושי רבי ראובן מקואות סי' י אות א.
  220. פיה"ש לרמב"ם ורע"ב מקואות שם. ועי' מאירי שם.
  221. פיה"ש לרמב"ם מאירי ורע"ב שם.
  222. פיה"ש לרמב"ם ורע"ב שם. ובמאירי שם: שאם יניחו עליו חוט המשקולת הוא יורד מאליו, וחוט המשקולת זה הוא שהבנאים עושים, ובדיל בראש החוט.
  223. כך היא הגירסה במשנה שלפנינו ובר"ש, ובפיהמ"ש לרמב"ם ומאירי שם גרסו חבייה, והוא כלי שהיה אצלם והיו קורין אותו חבייה (פיהמ"ש לרמב"ם שם).
  224. פיהמ"ש לרמב"ם שם; ר"ש שם; פי' הרא"ש שם. ועי' ר"ש שם בשם ה"ר משה שפי' בע"א.
  225. פיהמ"ש לרמב"ם שם.
  226. מקואות פ"ב מ"י.
  227. רע"ב שם.
  228. רש"ש מקואות שם.
  229. תפא"י שם יכין אות עג; חזו"א מקואות קמא סי' ד אות ח. ועי' חזו"א שלפ"ז נמדד, שאמר ר' אלעזר בר צדוק, הוא לאו דוקא.
  230. פיהמ"ש לרמב"ם ופי' הרא"ש שם ומאירי שם ורע"ב שם.
  231. תוס' סוכה שם ד"ה טיט, ור"ש מקואות שם: אפשר; ב"י יו"ד שם עמ' רסו (מהדו' מ"י) ומשנה אחרונה שם וערוך לנר סוכה שם בד' הרמב"ם מקואות פ"ז ה"ט, ועי' חסדי דוד מקואות פ"ג ה"ד; עי' כלבו סי' קמו. ועי' מלאכת שלמה מקואות שם, מבואר בדבריו ששיעורים שאמרו במשנה אינם שיעורים לטיט המעלה את המקוה (וצ"ע שלפני כן הביא את דברי תוס' ור"ש הנ"ל, ולא כ' שפירושו חולק על דבריהם), וכ"כ ערוך לנר שם, ועי' חי' הגר"א מקואות שם שרצה לפרש כן, ודחה.
  232. אחרונים דלהלן.
  233. ערוך לנר סוכה שם בד' רש"י שם. ולדעה זו ההבדל בדין בין טיט זה לטיט שפרה שוחה ושותה ממנו, שבטיט שפרה שוחה ושותה ממנו שהשלימו בו שיעור מקוה טובלים אף בטיט עצמו, ובטיט זה אין טובלים אלא במים, עי' ציון 238.
  234. תפא"י מקואות פ"ב בועז אות י; לחם ושמלה שם שמלה ס"ק סד בד' הרמב"ם שם.
  235. משנה אחרונה שם.
  236. מקואות פ"ב מ"י. תוס' סוכה יט ב ד"ה טיט ובזבחים כב א ד"ה אפילו; ר"ש מקואות פ"ב מ"י; עי' רא"ש הל' מקואות סי' ג. ועי' מקואות שם שמ"מ לד' ר' יהושע אם המים נמצאים מעל הטיט מטבילים אף בטיט.
  237. עי' רש"י סוכה שם ד"ה לא, ותוס' שם בדעתו.
  238. ערוך לנר סוכה שם בד' רש"י שם.
  239. ציון 226.
  240. עי' ציון 236.
  241. עי' ציונים 237, 238.
  242. קובץ שיעורים פסחים סי' קפד; עי' חי' רבי ראובן מקואות סי' ג ד"ה ועוד דמצינו; אג"מ או"ח סי' קעח ענף ה; חידושי רבנו יחיאל מיכל מקואות פ"ב מ"י אות כח. ועי' זכרון שמואל סי' פ סוף אות ג.
  243. שו"ת אמרי דוד סי' רכב אות ב; פסקי תשובה ח"ב סי' רז; עי' מנחת שלמה תנינא סי' עז אות ב. ועי' משפטיך ליעקב יו"ד סי' נז.
  244. אמרי יושר ח"ב סי' לא; דברי חנה קונטרס דברי תורה עמ' ז. ועי' באר יצחק (אויש) מקואות סוף ס"ק נב, והגהות על האמרי יושר שם בס' אמרי צבי (פרומר) עמ' שלה, והערות רבנו הגרי"ש אלישיב חולין פד א.
  245. ע"ע שאובים.
  246. מקואות פ"ז מ"ב; רמב"ם מקואות פ"ז ה"ד.
  247. ציון 388 ואילך.
  248. ויקרא יא לו.
  249. עי' מרדכי שבועות הל' מקואות רמז תשמה בשם רבנו יואל. ועי' מי שילוח סוף הקדמה לסי' ד, שאין צריך שיהיה בקרקע דוקא, שהרי מקוה שעל גג כשר (עי' ציון 261), אע"פ שדינו כתלוש, אלא עיקר הדרשה היא שלא יהיה בכלי (וצ"ע שמדרשה זו ממעט בתו"כ מקוה שבספינה, עי' ציון 251), ועי' שו"ת דברי חיים יו"ד ח"א סי' מז ד"ה נהי, וחי' ר"ח הלוי מקואות פ"ו ה"ד ד"ה ונראה, שחולקים על דבריו, ועי' חזו"א כלים סי' יט ס"ק ד.
  250. תו"כ שמיני פרשה ט. ועי' חיבור לטהרה כלל ד ס"ק א, שאף הסוברים שמקוה שכולו שאובים כשר מן התורה (ע"ע שאובים) והדרשה שדרשו בתו"כ שם מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים, אינו אלא אסמכתא בעלמא (ע"ע הנ"ל), מודים שהדרשה שלמדו מקוה ממעין למעט מקוה שבספינה ושבכלי אינה אסמכתא בעלמא, ועי' ציון 260 שי"ס שאף דרשה זו היא אסמכתא בעלמא.
  251. תו"כ שם.
  252. מקואות פ"ו מ"ה; עי' רמב"ם מקואות פ"ו ה"ד; טוש"ע יו"ד רא ו ושו"ע שם קצח לא. עי' תוס' ב"ב סו ב ד"ה מכלל; ר"ש מקואות פ"ב מ"ג; שו"ת הרשב"א ח"ה סי' סג ובשער המים להרשב"א ש"ג; רא"ש ב"ק פ"ז סי' ג ובהל' מקואות סי' א; ר"ן שבועות פ"ב הל' נדה (ה א) ד"ה תנו; ביאור הגר"א שם ס"ק כט.
  253. ע"ע שאובין. מקוה ישראל (גרודזנסקי) ענף יא מקור מים חיים אות א, ועי' שם שכ' אופנים נוספים שאינו פסול משום שאובים ופסול משום מקוה שבכלי. ועי' חיבור לטהרה כלל ד סוף אות כ.
  254. מרדכי שם בשם רבנו יואל. ועי' שם שגדר פסול טבילה בכלים הוא משום שהמים שבתוכם חשובים שאובים, ועי' לחם ושמלה סי' רא שמלה ס"ק כג, שכן ד' רש"י חגיגה כא ב ד"ה בכלי, ובנזיר לח א ד"ה דבטלוה, וכן מפורש בראבי"ה סי' תתקפח ד"ה תנן עירוב, וסי' תתקפט ד"ה ובפרק מרובה, וכ"כ נוב"י יו"ד סי' קמב ד"ה והנה במס', ועי' שירי טהרה קונטרס אחרון מקואות פ"ה מ"ב ד"ה ומ"ש בחידושי, שכ' להיפך, שהטעם ששאובים פסולים הוא משום שכשהיו בכלי היו תלושים מהקרקע, ושוב אינם חשובים כמחוברים לקרקע אם חזרו והניחום בקרקע, ועי' חיבור לטהרה כלל ד ס"ק כ שהק' אם הפסול הוא משום שאובים, מדוע כשנכנסו מים לכלי שלא מדעת הוא מקוה פסול, ועי' מי השלוח סי' ג סי"ג. ועי' גידולי טהרה סי' ד ד"ה אבל, שטעם הפסול במקוה שבכלי הוא משום שמים שבכלי אינם מקוה, ובכתוב (ויקרא יא לו) נאמר מקוה ולא נאמר כלי.
  255. עי' מהר"ם מרוטנבורג מקואות פ"ה מ"א; מרדכי שם בשם ר"י ושו"ת חת"ס יו"ד סי' ריג ד"ה וראיתי קדמון, בשם קדמון. ועי' חת"ס שם שלימוד זה הוא לסוברים שטומאת משקים היא מן התורה (ע"ע טמאת משקים ציון 2), אבל הסוברים שהוא מדרבנן (ע"ע הנ"ל ציון 8 ואילך) לומדים שמקוה שבכלי פסול מדרשה שבציון 250. ועי' שו"ת אמרי אש יו"ד סי' פא וחיבור לטהרה כלל ד ס"ק א וגלת עליות פ"ד מ"ה אות יג ולבנון נטע סי' רא ס"ק יח ד"ה והלום, ושו"ת פרי השדה ח"ד קונ' נחלי מים אות טז, ושירי טהרה קונטרס אחרון מקואות פ"ה מ"ב ד"ה ומ"ש בחידושי, בדעתם.
  256. חת"ס שם בשם קדמון.
  257. עי' ברייתא פסחים טז א ורש"י שם ד"ה אך, וחת"ס שם ד"ה והנה.
  258. עי' חת"ס שם ד"ה וראיתי קדמון; חיבור לטהרה שם.
  259. עי' ביאור הגר"א יו"ד שם ס"ק לד בד' ר"ש מקואות פ"ה מ"ב הסובר שאפשר לטבול בתוך כלי תלוש המחובר למעין ע"י מי מעין שנגררים עליו בשיעור של שפופרת הנוד, ולפי דברי הגר"א נראה שאף הרא"ש שם שכ' שהטעם שאין מטבילים בכלי המחובר למעין ע"י מים שנגררים מהמעין על שפת הכלי הוא מגזירה דרבנן שמא יטביל בכלי שאינו מחובר למקוה, סובר שמקוה שבכלי אינו פסול אלא מדרבנן, אכן, לפי מש"כ בחי' ר"ח הלוי מקואות פ"ו ה"ד, שפסול טבילה בכלי הוא משום שאינו טובל במים שבקרקע (עי' ציון 249) וכשיש נקב של שפופרת הנוד המחבר את המים שבכלי למקוה או למעין הרי הם חשובים כמונחים על גבי קרקע, וכשרים לטבילה אף באופן שלא בטל מהם שם כלי, נראה שאין ראיה מדברי הר"ש שפסול מקוה שבכלי הוא מדרבנן, שכשמי המעין נגררים על הכלי אף כשטובל בכלי הרי הוא כטובל מחוץ לכלי, ועי' שו"ת בית אפרים יו"ד סי' נג ד"ה אך באשר"י וישועות יעקב יו"ד שם ס"ק יז ד"ה אמנם, וע"ע השקה ציונים 319 ואילך; אזני יהושע (סיגל) סי' ג אות ה בד' הכס"מ מקואות פ"ו ה"ד בד' הרמב"ם שם; עי' זכר יצחק סי' ס שדייק כן מלשון הרמב"ם מקואות פ"ד ה"א. ועי' בית שלמה יו"ד ח"ב סי' מח בד' הראב"ד בעה"נ שער המים פ"ב, שמתחילה ר"ל כן וחזר בו. וע"ע כלים ציון 809.
  260. ביאור הגר"א שם; אזני יהושע שם.
  261. האשכול (רצב"א) הל' מקואות סי' נ, ושו"ת הרשב"א ח"א סי' תת, ועי"ש שהביאו ראיה ממדות פ"ה מ"ג שבית הטבילה שהי' כה"ג טובל ביו"כ היה על גג בית הפרוה; רמ"א יו"ד רא ז.
  262. עי' ציון 250.
  263. עי' דברי חיים דלהלן; מקוה ישראל ענף יא ס"ק ג. ועי' דברי חיים מקואות סל"ו ד"ה והנה, שהק' לפי הנוב"י שכלי שקבעו ולבסוף חקקו פסול למקוה לטבילות שהן מן התורה, ואינו חשוב כחלק מהקרקע (עי' ציון 272), מדוע בנין חשוב כחלק מהקרקע, ומבואר בדבריו שבית חשוב כ"תלוש ובסוף חיברו", וע"ע מחובר לקרקע, שנחלקו אם בית חשוב כתלוש ובסוף חיברו או כמחובר מעיקרו.
  264. עי' ב"ב סו א, וע"ע מחובר לקרקע.
  265. עי' ב"ב שם וט"ז או"ח סי' קנט ס"ק ח.
  266. עי' ב"ב שם וע' הנ"ל.
  267. עי' ב"ב שם; טור יו"ד רא; עי' שו"ע שם ז ורמ"א שם.
  268. טור שם. ועי' להלן שנחלקו אם לד' רבנן אף קבעו ובסוף חקקו פסול.
  269. עי' שו"ת תורת חיים למהרח"ש ח"ג סי' כא ד"ה איברא וד"ה והנה ה"ה; משנ"א מקואות פ"ד מ"ה; תפא"י שם ובפרה פ"ה מ"ז. עי' פמ"ג סי' או"ח קנט מ"ז סוף ס"ק ח. וע"ע כלים ציון 185 ואילך, וע' מחובר לקרקע.
  270. רא"ש הל' מקואות סי' ח; עי' טור סי' רא ושו"ת מהרח"ש ח"ג סי' כא ושו"ת באר יעקב סי' רא, בדעתו, ועי' נוב"י דלהלן שפי' דברי הטור בע"א, ועי' שו"ת בית שלמה יו"ד סי' מח שדברי הנוב"י דחוקים בד' הטור; ש"ך שם ס"ק כא; דברי חיים הל' מקואות סעיף לו. ועי' שו"ת חת"ס יו"ד סי' קצח, שאין לפקפק ולהרהר על הוראת המקילים בדין זה, וכי"ז כ' חזו"א יו"ד סי' קלג ס"ק יד, שהסומך על המקילים יש לו על מי לסמוך.
  271. ע"ע טבילת כלים ציון 179. נוב"י דלהלן. ועי"ש שאשה הטובלת מחמת כתם אע"פ שטובלת טבילה שהיא מדרבנן לכתחילה לא תטבול שם, שמי יודע שטובלת מחמת כתם, אבל בדיעבד עלתה לה טבילה.
  272. נוב"י יו"ד תנינא סי' קמב; ביאור הגר"א שם ס"ק לד; שו"ת רע"א מהדו"ק סי' לט.
  273. נוב"י שם בד' רבנן ב"ב סו א. וכ"כ ט"ז או"ח קנט ס"ק ח בד' רבנן שם. ועי' יד רמה ב"ב שם אות מד, שכ' בע"א בד' רבנן שם, שמן התורה קבעו ולבסוף חקקו הוא כמחובר ואינו חשוב כלי, אלא שרבנן החמירו בטבילות שהם מן התורה שיחשב ככלי, וכ"כ עצי אלמוגים או"ח שם ס"ק י ד"ה ועל הקושיא, וכן מבואר בישועות יעקב יו"ד סי' רא ד"ה ועדיין. וע"ע כלים ציון 235 ואילך.
  274. כס"מ מקואות פ"ו ה"ד וב"י יו"ד רא עמ' רלח ואילך (מהדו' מ"י).
  275. עי' ציון 254.
  276. חי' רי"ז הלוי מקואות שם ד"ה והנה בתוספתא.
  277. רא"ש הל' מקואות סוף סי' ח, בד' רבי אליעזר ב"ר יוסי בתוספתא מקואות פ"ד; רי"ו נכ"ו ח"ה רכו ע"א, וב"י יו"ד שם עמ' רלט (מהדו' מ"י); עי' ש"ך שם סוף ס"ק כה, בד' ר"ש מקואות פ"ד מ"ה ובד' תוה"ב לרשב"א שער המים סוף שער ה ובד' דעה א בשו"ע שם מ.
  278. עי' כלים פ"ג מ"א ושבת צה ב ורמב"ם כלים פי"ט ה"ב, שזה שיעור הנקב בכלי חרס כדי שלא יטמא. ב"י שם עמ' רמ.
  279. עי' רמב"ם כלים פ"ו ה"ב.
  280. ב"י שם.
  281. ב"י שם עמ' רמא. ועי"ש שאם גרר את הכלי על גבי הארץ או על גבי סיד ונסתם הנקב מחמת מה שנדבק בו באותה גרירה, ואחר כך מרח בטיט סביבות הנקב כדי להעמיד את מה שנדבק בו בשעת גרירה, כשר, שאף זה כעין בנין, שמה שנדבק בו על ידי הגרירה הוא כצרורות ומירוח הטיט הוא במקום סיד שטחים בבנין.
  282. ערוך ערך גפס; ש"ך שם ס"ק יא.
  283. ב"י שם בד' הרמב"ם מקואות פ"ו ה"ג וד; שו"ע שם ז.
  284. ציון 230א ואילך.
  285. רבי יוסף טאיטאסק (הובא בב"י יו"ד סי' רא ובפסקי הגאון מהרי"ט סי' ג) וב"ח שם וש"ך שם ס"ק כז, בד' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רכח, ועי' שער המים להרשב"א ש"ג, ועי' ב"י שם שפי' דברי שו"ת הרשב"א שם בע"א. ועי' ב"ח שם שדין זה לא היה ברור לרשב"א.
  286. עי' שער המים שם ואחרונים הנ"ל בדעתו. ועי' אמרי משה סי' א אות כו.
  287. ע"ע טבילה ציון 128.
  288. מקואות פ"ו מ"ה.
  289. מקואות שם מ"א.
  290. ע"ע מעין שנחלקו בכך ראשונים. רשב"א שם ושם ואחרונים הנ"ל בדעתו.
  291. ר"ש מקואות פ"ה מ"ב; רא"ש מקואות פ"ה מ"א ובהל' מקואות סי' ט ובשו"ת סוף כלל שלושים; מאירי מקואות פ"ה מ"א.
  292. גידולי טהרה נחל ס"ק יא; שו"ת רע"א מהדו"ק סי' מ; משנה אחרונה מקואות פ"ה מ"א.
  293. ט"ז יו"ד סי' קצח ס"ק לא; ש"ך שם ס"ק מו, עי' מחצה"ש שם. ועי' מקוה טהרה (גרינוואלד) ס"ק כז שהק' לפי' זה מה לי אצל מוצא המעין או בהמשכו.
  294. ר"ש שם מ"ב. ועי' שו"ת רע"א שם, שהטעם שלא גזרו כשאין הכלי מחובר לקרקע, שכשאינו מחובר הוא מונח באופן עראי, וכשמניחו באופן עראי אין חשש שיניחנו במקום שאין במוצא המים כשפופרת הנוד, ועי' במשנה אחרונה שם שפי' בע"א. ועי' גידולי טהרה שם, שלדעה זו גזרו רק כשקבעו את הכלי במשך זרימת מי המעין, אבל אם קבעו סמוך לנהר או למקוה ומחובר בשיעור שפופרת הנוד כשר.
  295. ר"ש ורא"ש שם מ"א.
  296. מקואות שם.
  297. ר"ש שם מ"ב. ועי' מקוה טהרה שם, שלד' זו רק באופן שהמים שבכלי מושקים למעין גזרו רבנן, אבל במושקים למקוה או לים כשר אפילו אם הכלי קבוע בקרקע, לפי שבהם לא שייכת הגזירה של שמא יקבעו אותו במקום מוצא המים.
  298. ב"י דלהלן.
  299. עי' ב"י יו"ד סי' קצח בד' הרא"ש.
  300. רא"ש מקואות פ"ה מ"א ובהל' מקואות סי' ט ובשו"ת כלל ל סי' ב.
  301. עי' מהר"ם מרוטנברג מקואות שם; עי' גידולי טהרה ס"ק יא וסי' ד ד"ה אבל, בד' ריטב"א מכות ד א בשם הרא"ה; גידולי טהרה ס"ק יא בד' רמב"ם ושו"ע שהשמיטו דין שידה ותיבה שבים (עי' ציון 288); שו"ת צמח צדק פסקים יו"ד סי' רא ס"ק א, בד' הרמב"ם מקואות פ"ט ה"ט ובפהמ"ש שם ובד' בעה"נ לראב"ד שער המים סי' ב. וכן נראה מב"י שם סי' רא ובכס"מ מקואות פ"ו ה"ד שהק' מדוע בשידה ותיבה שבים די בנקב כשפופרת הנוד ולא הצריכו נקב המטהרם כדי לבטלם מתורת כלי, ולא תירץ שאינו משום ביטול תורת כלי אלא משום השקה ולפיכך די בשפופרת הנוד, ועי' שו"ת רע"א מהדו"ק סי' מ ד"ה ודברי, ולחם ושמלה שם שמלה ס"ק כה, שהקשו כן על דברי הב"י, וכן נראה בביאור הגר"א שבציון 259. ולדעה זו הטעם שמטבילים כלי בתוך כלי, י"ל שאין זה מדין השקה, אלא שכיון שהכלי שקוע כולו במים, רואים את המים שבתוך הכלי החיצון כחלק מהמים שבחוץ, ונמצא שהכלי הפנימי טובל בעיקר המקוה, וכעין סברא זו כ' ביאור הגר"א שם ס"ק לד וגלת עליות פ"ה מ"א פסקא א אות ג, ועי' לשון הרא"ש מקואות סי' ט: הכלי הפנימי הוא נטבל בתוך המקוה וכו' אבל כלי המחובר למעיין.
  302. ראבי"ה סי' תתקפח ד"ה תנן עירוב.
  303. עי' להלן.
  304. ר"ש ורא"ש על המשנה דלהלן.
  305. מקואות פ"ה מ"ב.
  306. עי' משנה שם ורא"ש הל' מקואות סי' ט, שר' יהודה שם חולק.
  307. רמב"ם מקואות פ"ט ה"י; שו"ע יו"ד רא יב.
  308. ראב"ד ורשב"א דלהלן; ב"י יו"ד סי' קצח בד' טור סי' רא; שו"ע שם קצח לא.
  309. ש"ך יו"ד סי' קצח ס"ק מג וסי' רא ס"ק לז, בד' טור בד' הרא"ש דלהלן. ועי' ב"י יו"ד סי' קצח אופן ב בד' הרא"ש דלהלן, שהטור הסתפק בד' הרא"ש אם בדיעבד צריך לחזור ולטבול.
  310. ב"י שם אופן א וש"ך שם סי' רא ס"ק לז, בביאור שיטת הרא"ש הל' מקואות שם ופירוש המשנה מקואות פ"ה מ"ב; רע"ב שם.
  311. עי' ציון 277 ואילך.
  312. ב"י שם.
  313. עי' ציון 294.
  314. ר"ש מקואות שם.
  315. ערוך השולחן שם סס"ט. ועי' ש"ך יו"ד רא ס"ק לג, שכ' שאין סברא לחלק בין טבילה ע"ג כלי חרס לטבילה ע"ג כלי עץ.
  316. ע"ע טמאת כלים ציון 86.
  317. בעה"נ לראב"ד שער הטבילה סי' א, העתיקו ר"ן שבועות פ"ב (ו ב), נראה שמסכים לדעתו; תורת הבית הקצר שער המים ש"ז ובשו"ת ח"א סי' תתכח; בדק הבית שם; רבנו ירוחם נתיב כו ח"ה; שו"ע יו"ד סי' קצח לא.
  318. ע"ע שאובין.
  319. ב"י יו"ד שם אופן א בד' הרמב"ם מקואות פ"א הי"א ופ"ט ה"י ובד' הטור שם וסי' רא. וכעי"ז כ' ב"ח בד' הרמב"ם שם ושם. וע"ע טבילה ציון 741 ואילך, שמ"מ לא תעמוד אשה על גבי כלי ותטבול לפי שהיא מפחדת ולא תטבול כראוי.
  320. ב"י שם סי' קפח אופן ב שם ושם; ב"ח שם בד' הטור והרא"ש שם.
  321. ציון 741 ואילך. ועי' ב"י יו"ד שם, שלדעת הרא"ש שבציון 310 שאסור לטבול אחורי כל הכלים, צ"ל שגזירה זו היא באופן שהכלי מנוקב (עי' ציון 312) שאם לא כן אף לולי גזירה זו אסור.
  322. ויקרא יא לו.
  323. תו"כ שמיני פרשה ט. ועי' רש"י חגיגה יא א ד"ה במים, ורשב"ם פסחים קט א ד"ה כדתניא, שכ' דרשה אחרת לפסול שאובים, ועי' תוס' חגיגה שם ד"ה במי, שהק' מדוע לא כ' רש"י כדרשת התו"כ, ועי' שיח יצחק חגיגה שם וחיבור לטהרה כלל ב ס"ק יט.
  324. עי' פהמ"ש לרמב"ם מקואות פ"ב מ"ז.
  325. בעה"נ לראב"ד שער המים סי' ג אות ד (מהדו' בוקוולד).
  326. ע"ע שאובים.
  327. ראשונים שבציונים 331, 333. פסול תפיסת ידי אדם אם הוא פסול בפני עצמו, או שהוא בכלל פסול שאובים, נראה שנחלקו בכך ראשונים ואחרונים, בבעה"נ לראב"ד שכ' שתפיסת ידי אדם אינו פוסל בג' לוגים (עי' ציון 387) כשם ששאובים פוסלים (ע"ע שאובים), נראה שהוא פסול בפני עצמו, וכן נראה בדבריו שם בשם ויש מי שאומר, וכן נראה מדברי רבני וינציה שבציון 345 שכ' שמקוה שבא כולו בהמשכה מתפיסת ידי אדם כשר, אע"פ שמקוה שבא כולו בהמשכה ממים שאובים פסול, מאידך רבני איטליא שבציון 348 כ' שפסול תפיסת ידי אדם הוא משום שאובים, וכן משמע מלשון משנה אחרונה מקואות פ"ב מ"ו, ועי' רא"ש שבציון 333, ועי' ציון 346, ועי' זכר יצחק סי' נו, שכ' ששני דינים הם, ושפסול שאובים הוא פסול במים, ופסול תפיסת ידי אדם הוא פסול בעשיית המקוה.
  328. בעה"נ שם.
  329. תוספתא מקואות פ"ג.
  330. בעה"נ שם שינוי מהדו' ציון 10 (מהדו' בוקוולד); עי' תוה"ב הארוך שער המים ש"ה. ועי' בעה"נ שבציון 338 שפי' שאפילו אם זילפו ברגלי בני האדם כשר הואיל וזילפו שלא בכוונה, ועי' ציון שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת. ועי' ר"ש מקואות פ"ב סוף מ"ט.
  331. האשכול (רצב"א) הל' מקואות סי' נ בשם יש מי שאומר, וכ' שכן מסתבר; בעה"נ לראב"ד שער המים סי' ג אות ד בשם ויש מי שאומר, ובשינויי מהדו' ציון 5 (מהדו' בוקוולד), ועי' שו"ת המיוחסות לרמב"ן סוף סי' רלא בשם הראב"ד, ועי' חי' הראב"ד בב"ק סז א ד"ה שאני, פי' ב.
  332. האשכול שם; בעה"נ שם.
  333. האשכול שם אופן ב; חיבור לטהרה כלל ב ס"ד אופן ב בד' רש"י חגיגה יא א ד"ה במים: עי' בעה"נ שם: ולי נראה דלא שנא וכו' ולאו מילתא היא וכו'. ועי' רא"ש מקואות סי' ב, ששלשה לוגים שאובים פוסלים אפילו אינם שאובים בכלי, ומשמע שאין זה אלא בפסול שלשה לוגים, אבל בכולו שאוב, שהביא שם בסי' א שי"ס שהוא פסול מדאורייתא, אינו פסול אלא כששאוב בכלי, ומשמע שאף כששואב ומביא את המים למקוה בתפיסת ידי אדם אינו פסול מן התורה, אלא שמדרבנן פסול מדין שלשה לוגים שאובים, ואכן עי' דברי חיים פתיחה להלכות מקואות אות ד, שכ' שמדברי הרא"ש נראה שאינו פסול מן התורה.
  334. האשכול שם.
  335. עי' מאירי מקואות פ"ז מ"ג בשם קצת חבורים קדומים. ועי' שו"ת הרא"ש תשובות נוספות שבהוצאת מוריה סי' נה. ועי' בעה"נ שם שבתחילה רצה לומר כן, אלא שבסוף דבריו חזר בו.
  336. בעה"נ שם.
  337. ציון 376 ואילך.
  338. בעה"נ לראב"ד שער המים סי' ג אות ד (מהדו' בוקוולד); ב"ח יו"ד רא ד"ה ומ"ש לא שנא, בכוונת דברי שו"ת מיוחסות לרמב"ן סי' רלא בשם הראב"ד. ועי' ט"ז וש"ך דלהלן שפי' דברי שו"ת המיוחסות לרמב"ן בע"א.
  339. ט"ז שם ס"ק כז; ש"ך שם ס"ק מו.
  340. רא"ש הל' מקואות סי' ח; טוש"ע יו"ד שם מ.
  341. עי' ציון 376.
  342. ע"ע שאובים.
  343. ש"ך שם.
  344. ציונים 242, 243.
  345. רבני וינציה בס' משבית מלחמות, הובא בשו"ת גינת ורדים יו"ד כלל ד סי' ד.
  346. מקוה ישראל (פאנו) אות יא ע"פ תרומת הדשן סי' רנד.
  347. ע"ע שאובים.
  348. רבני איטליא בס' פלגי מים (פורטו) ובס' מקוה ישראל (פאנו), הובא בשו"ת גינת ורדים שם; רבני צפת ובכללם הר"מ גלאנטי.
  349. רש"י זבחים כב ב ד"ה הוייתן; ר"ש מקואות פ"ה מ"ה; שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רכח ובמיוחסות לרמב"ן סי' רכז; מאירי מקואות שם; עי' פי' הרא"ש שם, ועי' שו"ת שהרא"ש שבציון 353; טוש"ע יו"ד רא מח ומט ונ. ועי' ר"ש שם, שיתכן שר' יהודה ור' יוסי נחלקו אם יש פסול של הויה ע"י דבר המקבל טומאה, וכן נראה מדברי הרע"ב שם ד"ה אין.
  350. שו"ת חת"ס סי' קצט; דברי חיים הל' מקואות סעיף לז, ועי' מקוה ישראל שאף לסוברים שפסול שאובים הוא מדרבנן, מודים שפסול הוייתו ע"י דהמ"ט הוא מן התורה.
  351. ויקרא יא לו.
  352. עי' רבי יוחנן משום רבי יוסי בר אבא זבחים שם. רש" שם; ר"ש שם; שו"ת הרשב"א ובמיוחסות לרמב"ן שם; פי' הרא"ש שם.
  353. שו"ת הרא"ש כלל לא סי' ז וב"י יו"ד סי' רא עמ' רפח (מהדו' מ"י) וחי' ר"ח הלוי מקואות פ"ט ה"ט, בד' הרמב"ם מקואות פ"ו ה"ב ובפיה"ש מקואות פ"ד מ"ג, ועי' גלות עליות שם פסקה ב אות יב, שדחה ראייתם בד' הרמב"ם; מרדכי שבועות סי' תשמו בשם הרא"ם; עי' שו"ת הרא"ש שם, שעלה בלבו לומר כן, אלא שאינו רשאי להקל, ועי' רא"ש שבציון 352.
  354. שו"ת הרא"ש שם; חי' ר"ח הלוי מקואות פ"ט ה"ט ד"ה אכן, אופן א. ועי' תוס' יו"ט מקואות פ"ה מ"ו, שדברי הרא"ש דחוקים מאד, שמדוע דרשו את "יהיה טהור" על מעין הכתוב בתחילת הפסוק, ולא על בור ומקוה הכתובים לפניו, וי"ל לפי דברי האחרונים דלהלן שסברא יש שדוקא במעין יש פסול של הוייה על ידי דבר המ"ט. ועי' רא"ש שם שכ' שהטעם שלא דרשו על בור ומקוה שצריך שיהיה ע"י טהרה "לפי שהם כשרים בידי אדם", נראה כוונתו שמקוה הואיל והוא כשר במקצת תפיסת ידי אדם, עי' ציון 324, הוא כשר אף בהוייתו ע"י טומאה.
  355. אבנ"ז יו"ד סי' רעה אות ג, וכעי"ז בסי' רפט אות ה.
  356. אבנ"ז שם.
  357. חי' ר"ח הלוי שם. ועי' שערי טהר (וולק) ח"ד סי' ד ד"ה וראיתי (עמ' לב).
  358. ע"ע טמאת כלים ציון 485. ועי"ש ציון 461 ואילך אופנים בהם פשוטי כלי עץ מקבלים טומאה. עי' פרישה יו"ד סי' רא ס"ק נא; עי' ט"ז שם ס"ק נח. ועי' ש"ך שם ס"ק קד, שמ"מ פשוטי כלי עץ מקבל מדרבנן, ועי' משמרת הבית יו"ד שם עמ' רסט (מהדו' מ"י) ובשו"ע שם סי"ד שאף במקבלי טומאה מדרבנן פסול, ועי' לחם ושמלה שמלה ס"ק פד.
  359. פי' הרא"ש מקואות פ"ה מ"ה ובהל' מקואות סי' יא ובשו"ת הרא"ש כלל לא סי' ז בפי' מחלוקת ר' יהודה ור' יוסי מקואות שם. ועי' פיהמ"ש לרמב"ם שם וראשונים שבציון 362 שפי' את מחלוקתם בע"א.
  360. טוש"ע יו"ד שם מח. ועי' ב"י שם עמ' רפב (מהדו' מ"י) שיש להחמיר ולפסוק כן, אע"פ שיש שפי' מחלוקת ר' יהודה ור' יוסי בע"א (עי' פיהמ"ש לרמב"ם שם וציון 363).
  361. פי' ב בפי' הרא"ש מקואות פ"ה מ"ה ובה' מקואות סי' יא בד' ר"ש שם בביאור המשנה שם ובשו"ת הרא"ש כלל לא סי' ז, בד' ר"ש שם בביאור המשנה שם.
  362. עי' ר"ש שם: יתכן, ומאירי ורע"ב שם, בביאור מחלוקת ר' יוסי ור' יהודה מקואות שם; עי' ד' א בשו"ע שם נ וביאור הגר"א שם ס"ק צד.
  363. שו"ת הרא"ש כלל לא סי' ז וטור יו"ד שם, בד' הר"ש שם; ד' א בשו"ע שם.
  364. רא"ש הל' מקואות שם ובשו"ת הרא"ש כלל לא סי' ז; שו"ע שם ד' ב וביאור הגר"א שם ס"ק צה.
  365. ע"ע זוחלין ציון 50, ועי"ש ציון 61 שי"ח וסוברים שחשוב זחילה.
  366. עי' לעיל.
  367. נוב"י יו"ד תנינא סי' קמב ד"ה ומעתה.
  368. לבוש יו"ד רא סו; עי' דברי חמודות הל' נדה סי' כב אות פב; ט"ז שם ס"ק פ.
  369. ש"ך שם ס"ק קמ.
  370. עי' ציון 73.
  371. עי' ציון 71.
  372. גידולי טהרה נחל ס"ק מו; חיבור לטהרה כלל ב ס"ק יג; עי' מקוה טהרה (גרינוואלד) סוף ס"ק קלב. ועי"ש שכתבו שאכן שורש מחלוקת הלבוש הט"ז והש"ך הנ"ל היא אם מקוה שמימיו מרודדים חשוב כמקוה.
  373. ציון 165 ואילך.
  374. ציון 327 ואילך.
  375. ע"ע שאובים.
  376. האשכול (רצב"א) הל' מקואות סי' נ ובעה"נ לראב"ד שער המים סי' ג אות ד (מהדורת בוקוולד) בשם ואיכא מאן דאמר, הובא בשו"ת המיוחסות לרמב"ן סי' רלא. ועי' האשכול ובעה"נ שם, שלא יהיה טפל, היינו מים שאובים שאינם פסולים אלא מדרבנן, וגזרו שיפסול בשלשה לוגים, חמור מן העיקר, היינו מים שבאו ע"י תפיסת ידי אדם שפסולים מן התורה, ודאי שיפסלו לשלשה לוגים.
  377. מקואות פ"ג מ"ג.
  378. ע"ע שאובין.
  379. ראב"ד שם.
  380. ראב"ד שם בשם איכא מאן דאמר.
  381. ר"ש על המשנה דלהלן.
  382. עי' מקואות פ"ז מ"ו; תוספתא מקואות פ"ג; עי' רמב"ם מקואות פ"ח הי"ב; טוש"ע יו"ד רא סג.
  383. ראב"ד שם שינוי מהדורות ציון 8 (מהדורת בוקוולד).
  384. פיהמ"ש לרמב"ם המשנה דלהלן.
  385. מקואות פ"ב מ"ו.
  386. ראב"ד שם בשם איכא מאן דאמר.
  387. בעה"נ לראב"ד שם. ועי"ש איך דחה את הראיות הנ"ל.
  388. עי' להלן.
  389. כך הגירסה במשניות שלפנינו ובשבת קמד ב, ובמשניות שבדפוס נפולי הגירסא היא "מיחל", וברמב"ם ובשו"ע דלהלן כתבו "מוהל".
  390. עי' רש"י שם ד"ה נפל; רע"ב על המשנה דלהלן. וע"ע שמן.
  391. מקואות פ"ז מ"ג; רמב"ם שם וה"ט; טוש"ע יו"ד רא כה. ועי' מיוחס לר"ן שבת קמד ב בשם רבנו יהונתן בד' רב חסדא, שסובר ששינוי מראה פוסל רק מקוה חסר, ושרב פפא שם סובר שפוסל אפילו מקוה שאינו חסר, ועי' אשכול (רצב"א) הל' מקואות סי' נה שמפורש במשנה מקואות פ"ז מ"ג ששינוי מראה פוסל אפילו מקוה שלם, ועי' טל תורה לירושלמי ערלה פ"ב ה"ג, שהירושלמי סובר כד' רב חסדא כפי שפירשו רבנו יהונתן, אכן, להלכה דעת כל הראשונים והפוסקים ששינוי מראה פוסל אף מקוה שלם.
  392. ע"ע הכשר ציון 451.
  393. ע"ע אחשביה ציון 24.
  394. חזו"א מקואות קמא סי' ח ס"ק ח. ועי' מיוחס לר"ן שם.
  395. עי' רב נחמן ואביי שבת קמד ב, ובביאור דבריהם עי' רשב"א שם ד"ה הא דאמר רב פפא, וריטב"א שם ד"ה רב חסדא, וגולת עליות פ"ז מ"ג פסקה ב וחזו"א מקואות קמא סי' ח ס"ק ח.
  396. עי' רבא ורב פפא שבת שם, ובביאור דבריהם עי' רשב"א וריטב"א וגולת עליות וחזו"א שם.
  397. רמב"ם שם ה"א; רשב"א שם; עי' שו"ע שם כז.
  398. כך הגרסה בעירובין כט ב ובמכות ג ב, וכ"כ בטוש"ע דלהלן, אבל במשנה דלהלן הגרסה מי הצבע, וכ"כ הרמב"ם דלהלן, ועי' מלאכ"ש שם, שי"ג הצבע ב"סגול" ויש גורסים ב"קמץ", ועי' ריטב"א מכות ג ב, שהם מים שהצבע נוטל בהם ידיו ומשתנים מראיהם, נראה שגרס הצבע בקמץ, ועי' מאירי על המשנה דלהלן שפי' ששרה סמנים במים והמים קבלו מהם צבע.
  399. עי' תו"כ דלהלן.
  400. תו"כ שמיני פרשתא ט ה"ד, הובא באשכול (רצב"א) הל' מקואות סי' נה ובבעלי הנפש להראב"ד שער המים סי' ב אות י (מהדו' בוקוולד). ועי' ב"י יו"ד רא עמ' רסב (מהדו' מ"י) וכס"מ שם ה"ח, שאין מי שחולק על ר' יוסי, וצ"ע שהב"י עצמו (שם עמ' רסג) הביא את דברי התו"כ הנ"ל.
  401. מקואות פ"ז מ"ג.
  402. האשכול שם; בעלי הנפש שם אות ז; רשב"א שער המים שער ט (לח ב). בטעם הדבר שצריך שגוף הדבר יהיה מעורב במקוה, כ' שירי טהרה (אריק) מקואות שם, משום שטעם פסול שינוי מראה הוא משום שהדבר המשנה את המראה לא בטל ברוב המים (עי' ציון 439), ואם גוף הדבר המשנה את המראה אינו נמצא במים לא שייכת סברא זו, והק' לפי מה שכתב הראב"ד שפסול שינוי מראה הוא מדרבנן שחששו שמא יטבול במי פירות גופם (עי' ציון 430), מה לי אם נתערב גוף הדבר או צבעו, ועי' גולת עליות מקואות שם פסקא א סוף אות א.
  403. רמב"ם מקואות פ"ז ה"ח; טוש"ע יו"ד רא כה.
  404. הלכתא גבירתא מקואות שם.
  405. מקואות שם; רמב"ם שם ה"ז; טוש"ע שם.
  406. ראשונים שבציון 402. ועי' דברי מלכיאל ח"ד סי' עו מדוע בסלי זיתים וענבים אין שינוי המראה חשוב כבא ע"י דבר שיש בו ממש, והיינו מי הפירות והלחלוחית שנדבקה בסלים, ועי' חזו"א קמא סי' ס"ק ח, שתי' ע"פ שיטתו שאין שינוי מראה פוסל כשהשינוי לא היה ע"י משקה (עי' ציון 411).
  407. האשכול (רצב"א) הל' מקואות סי' נה; בעלי הנפש שם. ועי' ציון 411, שי"ס שאף אם הסממנים או האוכלים נימוחו במים לא פסלוהו.
  408. גולת עליות שם תחילת מ"ג; חיבור לטהרה כלל ב ס"ק צט.
  409. גולת עליות שם. ועי' חיבור לטהרה שם שכ' בע"א. עי' ציונים 411, 413.
  410. עי' ציון 405. גולת עליות פ"ז מ"ג פסקה ב בד' האשכול (רצב"א) הל' מקואות סי' נה ובד' בעלי הנפש להראב"ד שער המים סי' ב אות ז ובהשלמת לשינוי מהדורות שם (מהדו' בוקוולד) ובד' רשב"א בשער המים שער ט (לח ב); שו"ת דברי חיים ח"ב סי' קב; עי' לבנון נטע סי' רא ס"ק עד; מ"ב סי' קס ס"ק ד. על מקוה שנשתנה מראיתו מחמת ריבוי הטובלים, או מחמת זיעת הטובלים בו, אם חשוב שגוף הדבר המשנה נמצא בו, עי' דברי חיים הל' מקואות סעיף מג ולבנון נטע שם ודברי מלכיאל ח"ה סי' רמד.
  411. משנה אחרונה מקואות פ"ז מ"ג וגולת עליות שם בד' הרמב"ם מקואות פ"ז ה"א והי"ב; משנה אחרונה שם; שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' יג בשם רב אחד. ועי' משנה אחרונה שם שדקדק כן מהמשנה שם. ועי' חזו"א או"ח סי' כב ס"ק ט ומקואות קמא סי' ח ס"ק ח וידים סי' ה ס"ק ט.
  412. עי' ציון 429.
  413. גולת עליות שם; שו"ת מהרש"ם שם.
  414. אחרונים דלהלן.
  415. עי' ציון 410. ועי' שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' יג ד"ה ועתה.
  416. עי' שו"ע הרב או"ח סי' קס ס"א; מ"ב שם ס"ק ג. ועי' משנה אחרונה מקואות פ"ד סוף ה"ד.
  417. עי' פמ"ג או"ח סי' קס מ"ז ס"ק א וא"א ס"ק יב; שו"ת דברי חיים ח"ב סי' קב; מ"ב שם. ועי' מנחת פיתים (אריק) יו"ד סי' רא סכ"ה.
  418. חזו"א או"ח כב ט.
  419. פרישה או"ח סי' קס ס"ק ב.
  420. רמב"ם מקואות פ"ז הי"ב; בעלי הנפש לראב"ד שער המים סי' ב אות ט וסי' ד אות ד (מהדו' בוקוולד); שו"ע יו"ד רא כז.
  421. תוס' סוכה יט ב ד"ה טיט, ובחולין קו א ד"ה מים; רמב"ם מקואות פ"ז ה"א; רא"ש חולין פ"ח סי' ט; רלב"ג סוף פר' שמיני. ועי' ראשונים שם שכן מפורש בחולין קו א, ועי' כס"מ שכן מפורש בשבת יד א.
  422. רמב"ם ורא"ש שם ורלב"ג שם. ועי' לחם ושמלה סי' רא שמלה ס"ק נז שכן מפורש בירושלמי תרומות סוף פ"י לענין שפוסלים בג' לוגים, וה"ה לענין שכשרים למקוה.
  423. רלב"ג שם.
  424. עי' ציון 405
  425. שירי טהרה (אריק) מקואות פ"ז מ"ג. ועי' שו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' מב, שדן בנשתנה המראה בצירוף יין ומי צבע, והיין לבדו אין בו די כדי לשנות את המראה, אם פסול משום שינוי מראה. ועי' הערות רמ"י ויינר לאור זרוע בקובץ ראשונים לה' נדה ומס' מקואות עמ' רפ ורפא.
  426. האשכול (רצב"א) סי' נה; בעלי הנפש להראב"ד שער המים סי' ב אות ט (מהדו' בוקוולד); מאירי מקואות פ"ז ד"ה המשנה השנית; ב"י יו"ד סי' רא עמ' רסג (מהדו' מ"י); ש"ך שם ס"ק סו. ועי' בעלי הנפש שם שהביא ראיה מלשון המשנה מקואות פ"ז מ"ג, ועי' גלת עליות פ"ז מ"ה ושירי טהרה (אריק) מקואות שם מ"ג ד"ה כיצד יעשה.
  427. חזו"א מקואות תנינא סי' ה ס"ק יב ד"ה ש"ך, בד' תוס' חולין פז א ד"ה רואין. ועי' לשון קרית ספר מקואות פ"ז.
  428. עי' השמטות משטמ"ק זבחים עח ב; קרית ספר מקואות פ"ז; ב"ח או"ח סי' שכ ד"ה ומ"ש ושאר; משנה אחרונה מקואות פ"ז מ"ג; חבור לטהרה ס"ק צט ושו"ת בית שלמה יו"ד מהדו"ק סי' קעא ושו"ת מהרש"ם ח"א סי' קכב ד"ה ובעיקר, בד' רמב"ן יבמות פב ב ורשב"א שם ד"ה הא דתנן, וריטב"א שם ד"ה נתן סאה, ונמוק"י שם (כו א), ועי' שירי טהרה (אריק) מקואות פ"ז מ"ג ד"ה ובזה נסתר, והלכה ברורה (וילהלם) סכ"ה עמ' קנט, שכ' שאין ראיה מדברי הראשונים הנ"ל שהפסול הוא מן התורה; שו"ת דברי חיים ח"ב יו"ד סי קב ושו"ת מהרש"ם ח"א סי קכב ד"ה ובעיקר, וח"ג סי יא ד"ה אך, בד' לבוש יו"ד סי' רא סכ"ה וכח; אג"מ יו"ד ח"א סי' קכ ענף ח.
  429. בעלי הנפש להראב"ד שער המים סי' ב שינוי מהדורות ציון 25 אות ב, וציון 32 (מהדו' בוקוולד), וחבור לטהרה שם בדעתו, ועי' אמרי יושר ח"ב סי' ה אות ג, שכ' שאפשר שד' הראב"ד שאינו פסול אלא מדרבנן; גידולי טהרה גבא תחילת סי' רא וס"ק עו; גולת עליות פ"ז מ"ג פסקה ב אות ב; תפ"י מקואות פ"ז מ"ג יכין אות לב; שו"ת מהרש"ם ח"א סי' קכא ד"ה ובעיקר, וח"ג סי' רכג, בד' רש"י מכות ג ב ד"ה לא; שו"ת מהרש"ם ח"ג שם סי יא ד"ה והנה בתשו', בד' תוס' יו"ט מקואות שם; לחם ושמלה סי' רא שמלה ס"ק קיג; חזו"א מקואות תנינא סי' ה ס"ק יב. ועי' פמ"ג או"ח סי' שכ א"א ס"ק א.
  430. עי' בעלי הנפש שם ציון 26; גולת עליות שם; עי' תפ"י שם.
  431. עי' ציון 426.
  432. אבנ"ז יו"ד סי' קפא ס"ק ב; דברי מלכיאל ח"ד סי' עו ד"ה לזה נראה. עי' שירי טהרה (אריק) מקואות שם ד"ה ולכאורה חשבתי, שרצה לומר כן, וכ' שזה דוחק.
  433. ויקרא לו לו.
  434. תו"כ שמיני פרשה ט.
  435. בעלי הנפש שם ושם; שו"ת דברי חיים יו"ד סי' קב.
  436. עי' ציון 117. רלב"ג סוף פרשת שמיני; עי' לבוש יו"ד שם כה; דברי חיים הל' מקואות ס"ק מ ומא; חבור לטהרה כלל ב ס"ק קג; חזו"א מקואות קמא סי' ח ס"ק ח וידים סי' ה ס"ק ט.
  437. שמות כג ב.
  438. עי' השמטות משטמ"ק זבחים עח ב; אג"מ שם ד"ה וראיה גדולה.
  439. קרית ספר מקואות פ"ז; שירי טהרה מקואות פ"ז מ"ג ד"ה ונראה דדעת הראב"ד; אג"מ יו"ד ח"א סי' קכ ענף ז ד"ה וזה שאם; עי' שו"ת מהרש"ג ח"א יו"סי' פ.
  440. ויקרא לו לו.
  441. אג"מ שם. ועי' דרשת תו"כ שבציון 434. ועי' שירי טהרה שם שכ' בע"א, שאע"פ שהיין אינו בטל, מ"מ יש במקוה ארבעים סאה מים, ואינו פסול אלא מדרבנן (עי' ציון 429, שי"ס שפסול שינוי מראה הוא מדרבנן) שפסלו מקוה של מים ויין.
  442. עי' ציון 434.
  443. שיעורי רבי שמואל מכות אות קפ ד"ה ובפשוטו; שיעורי רבינו יחיאל מיכל מקואות פ"ז מ"ה אות צא.
  444. עי' רמב"ם מקואות פ"ז ה"ט; ראב"ד שם; ב"י יו"ד סי' רא עמ' רסג (מהדו' מ"י) ושכן משמע בהדיא במשנה מקואות פ"ז מ"ד; ש"ך יו"ד סי' רא ס"ק סז.
  445. משנה ראשונה מקואות שם.
  446. מקואות שם; רמב"ם מקואות שם; טוש"ע יו"ד שם כו.
  447. כס"מ ומרכה"מ שם וחס"ד מקואות פ"ה ה"ח, בד' הרמב"ם שם; ראב"ד מקואות שם; ר"ש שם; טור שם; רע"ב שם.
  448. תוס' חדשים וחזון נחום מקואות שם וחי' הרז"ה מקואות אות עה, בד' הרמב"ם שם, ועי' מרכה"מ שם שכן סבר הראב"ד שם בד' הרמב"ם. ועי' שיעורי רבי שמואל מכות אות קפב.
  449. שיעורי רבי שמואל שם.
  450. מקואות פ"ז מ"ג; רמב"ם פ"ז ה"ט; טוש"ע יו"ד רא כה. ועי' חזו"א מקואות קמא סי' ח ס"ק ט, שאע"פ ששאובים לא פוסלים מקוה חסר שנשתנה מראה מימיו (ע"ע שאובים), מ"מ אין הם מעלים אותו, ולפיכך צריך מי גשמים דוקא, ועי' גידולי טהרה נחל ס"ק כז ומקוה ישראל ענף שישי מקור מים חיים ס"ק יא ולחם ושמלה שם ס"ק נח, שכ' בע"א מדוע צריך מי גשמים דוקא, ועי' ציון 464.
  451. פרישה שם אות לו; משנה אחרונה שם.
  452. מקואות שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  453. ע"ע שאובים. ר"ש שם. ועי' ע' הנ"ל שד' רוב הראשונים שאפילו אם הרוב שאובים המקוה כשר, ושיש ראשונים שסוברים שצריך ששאובים לא יהיו הרוב.
  454. ראב"ד מקואות פ"ז הי"ב, ושזו כוונת התוספתא מקואות פ"ה, ועי' אשכול (רצב"א) סוף סי' נה עמ' 136 שאף הוא פי' כן בכוונת התוספתא, אלא שכ' שלא משמע כן במשנה, ועי' נחל אשכול שם אות כ. בטעמו של הראב"ד, עי' גלות עליות פ"ז מ"ג פסקה ב אות ג וחזו"א מקואות תנינא סי' ה ס"ק יד.
  455. עי' אשכול שבציון 454; ב"י סי' רא עמ' רסד (מהדו' מ"י) וכס"מ שם בד' הרמב"ם שלא הביא דין זה, ובד' ר"ש מקואות פ"ז מ"ד שפי' התוספתא הנ"ל בע"א, עי' ציון 458; ש"ך שם ס"ק סט בד' רמ"א שם.
  456. ע"ע שאובים.
  457. עי' ציון 455.
  458. ב"י סי' רא עמ' רסד (מהדו' מ"י) וכס"מ מקואות פ"ז הי"ב בד' ר"ש מקואות פ"ז מ"ד בכוונת התוספתא מקואות פ"ה.
  459. ע"ע שאובים.
  460. חזו"א מקואות קמא סי' ח ס"ק ט ותנינא סי' ה ס"ק יג ד"ה ג"ל.
  461. ע"ע שאובים, ועי"ש שי"ס שהמשכה מועילה אפילו לא היה בה רוב שיעור.
  462. מאירי מקואות פ"ז מ"ג; עי' תוס' יו"ט שם; גולת עליות שם פיסקא ב אות ד; תפא"י שם בועז אות ה.
  463. ט"ז יו"ד רא ס"ק לח; גידולי טהרה נחל ס"ק כז.
  464. ט"ז שם. ועי' פרי דעה טורי זהב שם, שאף אם המשיך והיו מ' סאה קודם שיצאו הראשונים, והוסיף והמשיך וכשנשתנה המראה יצאו הראשונים, אין ההמשכה כשרה, ואע"פ שמקוה שלם שנשתנה מראהו יכול להוסיף אפילו שאובים ואף אם יצאו הראשונים קודם שנשתנה המראה הוא כשר, אין זה אלא משום שבמקוה שלם היה לו שעת הכושר קודם שנשתנה המראה, אבל מקוה חסר שלא היה לו שעת הכושר, אינו כשר אם יצאו הראשונים קודם שנשתנה המראה, וכעי"ז כ' בלחם ושמלה שם שמלה ס"ק נח, ועי' פרי דעה שם שכתב לתרץ אף בע"א.
  465. גידולי טהרה שם, ועי' לחם ושמלה שם, שהיא סברא נכונה.