אנציקלופדיה תלמודית:מצוה הבאה בעבירה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - מצוה הנעשית עם עבירה שבאופנים שונים אינה מצוה.

הדין וגדרו

הדין

העושה מצוה שקיומה כרוך בעבירה, כגון שגזל בהמה והקדישה והקריבה[1], לא קיים מצוה[2], אפילו דיעבד[3], שנאמר: והבאתם גזול ואת הפיסח[4], השוה הכתוב גזול לפיסח, מה פיסח - שפסול להקרבה[5] - אין לו תקנה לעולם להקריבו, אף גזול אין לו תקנה לעולם, משום שהוא מצוה הבאה בעבירה[6], ועוד נלמד מהכתוב: כי אני ה' אוהב משפט, שונא גזל בעולה[7], אמר הקדוש ברוך הוא, ממני ילמדו בני ויבריחו עצמן מן הגזל[8], ואם שנוא הוא כל שכן שאינו מתקבל[9], ומהכתוב: קרבנו[10], למעט הגוזל בהמה, והקדישה לאחר יאוש*, שפסולה להקרבה[11], אף על פי שעל ידי יאוש ושינוי-רשות* שמחמת ההקדש, ההקדש חל[12], פסולה משום מצוה הבאה בעבירה[13], ומהכתוב: לך[14], למעט סוכה גזולה, שאינו יוצא בה ידי חובה[15], שהוא משום מצוה הבאה בעבירה[16], ומהכתוב: ובצע ברך נאץ ה'[17], משלו משל למה הדבר דומה, לאחד שגנב סאה של חיטים, טחנן ואפאן, והפריש מהן חלה, היאך זה מברך, שאם מברך אינו אלא מנאץ[18], והוא משום מצוה הבאה בעבירה[19], ובירושלמי דרשו מהכתוב: אלה המצות[20], אמר ר' אילא, אם עשיתן כמצותן הן מצוות, ואם לאו אינן מצוות[21]. ויש סוברים בדעת אמוראים, שחולקים וסוברים שמצוה הבאה בעבירה, מצוה[22]: בדעת שמואל שאמר שלולב גזול ביום טוב שני כשר[23], יש סוברים שמכשירו אף במקדש, אף על פי שכל שבעה נטילת לולב במקדש מהתורה[24], ואף על פי שזו משום מצוה הבאה בעבירה, לדעתו מצוה היא[25], וכן בדעת ר' יהודה שאמר שחטאת הגזולה שהקדישה לאחר יאוש, מכפרת[26], יש מפרשים שהוא סובר שעל ידי יאוש ושינוי השם שמחמת ההקדש נקנית הבהמה להקדש, ואף על פי שהיא מצוה הבאה בעבירה, שמחמת מצות ההקדש נעשית עבירה שיוצאת הגזילה מרשות בעליה - ויש סוברים שחשובה מצוה הבאה בעבירה מפני שבאה מכח גזל, אף על פי שכבר הגזל נקנה לו קודם המצוה[27] - אינה פסולה[28], ומכפרת[29], וכן בדעת ר' יוסי בירושלמי, שאמר באוכל מצה גזולה: אין מצוה עבירה[30], יש מפרשים שאף על פי שהיא מצוה הבאה בעבירה, יצא ידי חובה[31]. על מצוה דרבנן הבאה בעבירה עי' להלן: המצוה[32].

הטעם

בטעם שמצוה הבאה בעבירה פסולה, כתבו ראשונים שהוא לפי שסניגורו נעשה קטיגורו[33], ויש ראשונים שכתבו שהטעם לפסול לפי שהקב"ה שונאה[34], ולכך אין ראויה מצוה הנעשית עם עבירה לצאת בה, שאין הקב"ה רוצה במצוה זו[35].

תוקפו

בתוקף הפסול של מצוה הבאה בעבירה, נחלקו ראשונים: יש סוברים שמהתורה אינו יוצא בה ידי חובה[36]. ויש סוברים שמהתורה יוצא ומדרבנן אינו יוצא[37], וכל הכתובים המלמדים על מצוה הבאה בעבירה[38], לדעתם אינם אלא אסמכתא*[39]. ומהאחרונים יש שכתבו שמחלוקת אמוראים היא, שלדעת ר' יוחנן שמצוה דרבנן הבאה בעבירה, פסולה[40], פסול מצוה הבאה בעבירה מהתורה, ולכך פסלו חכמים מצוה דרבנן, שכל תקנות שתיקנו חכמים כעין של תורה תיקנו[41], ולדעת שמואל שמצוה דרבנן הבאה בעבירה, כשירה[42], פסול מצוה הבאה בעבירה מדרבנן, ולכך לא פסלו חכמים אלא במצוה מהתורה[43].

מהותו

במהות פסול מצוה הבאה בעבירה מהתורה, יש סוברים שהוא פסול בחפץ שנעשית בו המצוה, שמחמת העבירה אינו ראוי למצוה[44], שפסול מצוה הבאה בעבירה למדים משהשווה הכתוב גזול לפיסח, שהוא פסול בחפץ[45], ולכך אין נפסלת המצוה אלא מחמת עבירה שהיא איסור-חפצא*, הגורמת לפסול בחפץ[46], ונפסלת מצוה אפילו מחמת עבירה שאינה בשעת המצוה, כגון לולב של אשרה* או של עיר הנדחת*, לסוברים כן[47], שכיון שנפסל החפץ, פסול לעולם למצוה[48], ויש מפרשים שכן דעת ר' יוסי בירושלמי שאמר שהטעם שמצה גזולה אין יוצא בה ידי חובתו, מפני שהיא עצמה עבירה, והקורע קריעה על מתו בשבת יצא ידי חובה, מפני שהוא עבר עבירה[49], שלדעתם כוונתו שמצה גזולה האיסור בגופה, ולכך פסול משום מצוה הבאה בעבירה, אבל קריעה על מתו בשבת, אין האיסור בגוף הבגד, אלא האיסור מחמת הזמן שהוא איסור גברא, ולכך אין פסול משום מצוה הבאה בעבירה[50], ומטעם זה סוכה גזולה שכשירה[51], ואינה נפסלת משום מצוה הבאה בעבירה, כתבו ראשונים שהוא מפני שקרקע אינה נגזלת, ואין המצוה מוציאה את הסוכה מבעליה[52], ולכך העבירה אינה בגוף הסוכה, אלא על האדם העושה[53], וזה טעם הסוברים שהגוזל שופר ותקע בו יוצא ידי חובת מצות תקיעת שופר[54], לפי שעיקר המצוה היא שמיעת קול שופר[55], ואין גזל בקול[56], ואף על פי שגוף השופר גזול, אין נפסלת המצוה בעבירה, לפי שאין העבירה בגוף המצוה – שמיעת קול שופר – אלא על האדם העושה[57], והגוזל בהמה והקדישה, ושחטה בחוץ, שפטור מהתורה משום שחוטי חוץ[58], לפי שפסול להקרבה משום מצוה הבאה בעבירה[59], אף על פי שקנאה הקדש ביאוש ושינוי רשות[60], הרי זה לדעתם לפי שפסול מצוה הבאה בעבירה בגוף הבהמה, ולכך אינה ראויה להקרבה בפנים, וכל שאין ראוי להקרבה בפנים, אין חייבים עליו משום שחוטי חוץ[61]. ויש סוברים שפסול מצוה הבאה בעבירה מהתורה, הוא שמחמת העבירה אינה ראויה המצוה לצאת בה, ולכך נפסלת המצוה אף מחמת עבירה שאינה איסור בחפץ, אלא האדם אסור לעשותה, כגון עבירה שאיסורה מחמת הזמן[62], שבעבירה מהתורה אין חילוק בין איסור בחפץ או איסור על האדם[63]. על פירוש דברי הירושלמי לדעתם, עיין: המצוה[64]. ויש סוברים ששני דינים הם, שמהכתוב אלה המצות, שדרש בו ר' אילא בירושלמי, אם עשיתן כמצותן הן מצוות ואם לאו אינן מצוות[65], למדים שהוא פסול במצוה, שאינה נעשית כהלכתה, ומהכתוב והבאתם גזול ואת הפיסח[66], למדים שהפסול בחפץ שנעשית בו המצוה, שפסול גזול כפסול פיסח[67]. במצוה הבאה בעבירה דרבנן, יש שכתבו בדעת ראשונים שהפסול בחפץ שנעשית בו המצוה, ואין פוסלת מצוה אלא עבירה שבחפץ[68] - אפילו לסוברים שמצוה הבאה בעבירה מהתורה הפסול במצוה, ואף עבירה שעל האדם העושה פוסלת את המצוה[69] - וזה הטעם לדעתם שהעולה ביום טוב לסוכה שבראש האילן, ויושב בה, יצא ידי חובה[70], אף על פי שאסור מדרבנן להשתמש באילן ביום טוב[71], ואין נפסלת מצות ישיבת-סוכה* משום שבאה בעבירה, כיון שהעבירה היא איסור על האדם העושה, ובאיסור דרבנן אינה פוסלת מצוה[72]. ויש אחרונים שסוברים שאין חילוק בין עבירה מדרבנן לעבירה מהתורה, ואף עבירה מדרבנן שעל הגברא פוסלת מצוה, כמו בעבירה מהתורה לסוברים כן[73].

פעולתו

העושה מצוה בעבירה, כגון הגוזל בהמה והקדישה והקריבה[74], יש סוברים שעובר איסור, שפסול מצוה הבאה בעבירה נלמד מפיסח[75], שהוא קרבן פסול[76], והמקדישו והמקריבו עובר באיסור ולוקה[77]. ויש סוברים שהעושה מצוה הבאה בעבירה, פסולה המצוה אבל אינו עובר איסור, והמקדיש בהמה גזולה והמקריבה אינו לוקה, אלא שלא עלתה לרצון[78].

המצוה

מצוה דרבנן

העושה מצוה מדרבנן שיש לה עיקר מהתורה ועובר עבירה בעשייתה, לדעת ר' יוחנן בשם ר' שמעון בר יוחאי שהנוטל לולב* גזול ביום טוב שני בגבולין – שנטילתו מדרבנן[79] - לא יצא[80] - אף על פי שאין צריך שיהא הלולב שלו[81] - לא קיים מצוה[82], ויש מן האחרונים שכתבו שכן דעת ר' לוי בירושלמי שאמר שלולב גזול פסול שסנגורו נעשה קטגורו[83], שמטעם זה פוסל אפילו ביום טוב שני שפסול מדרבנן[84]. ולדעת שמואל שאמר שלולב גזול כשר ביום טוב שני[85], קיים מצוה[86], ויש מן האחרונים שכתבו שכן דעת ר' חייה בירושלמי שאמר שלולב גזול פסול משום לכם*[87], שמטעם זה פסול ביום טוב ראשון בלבד - שבו נאמר לכם[88] - אבל אינו פסול ביום טוב שני משום מצוה הבאה בעבירה[89], וכתבו אחרונים שסובר שמואל שמצוה הבאה בעבירה פסולה מדרבנן[90], ולא פסלו אלא במצוה מהתורה, ולא במצוה דרבנן[91]. מצוה דרבנן שאין לה עיקר מהתורה, נחלקו אחרונים בדעת ראשונים, יש סוברים שאפילו לדעות שמצוה דרבנן שיש לה עיקר מהתורה נפסלת בעבירה[92], קיים מצוה[93]. ויש שנראה שסוברים שלא קיים מצוה[94]. וכתבו ראשונים שמצוה דרבנן הבאה בעבירה חמורה יותר, לפי שעובר עבירה כדי לקיים מצוה שאינו מחוייב בה מהתורה, יותר מזכיר עוון להיתפס[95], ואפילו לסוברים שמצוה מהתורה נפסלת בעבירה אבל מצוה דרבנן אינה נפסלת בעבירה[96], מן הדין מצוה דרבנן ראויה לפוסלה יותר, אלא שבדרבנן מקילים יותר[97]. להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שהלכה כר' יוחנן שמצוה דרבנן הבאה בעבירה פסולה[98], ששמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן[99], כל שכן כשנאמר בשם ר' שמעון בר יוחאי[100]. ויש סוברים שהלכה כשמואל שמצוה דרבנן הבאה בעבירה כשירה[101], שרב אשי שהוא אחרון סובר כמותו[102].

גדר המצוה

המצוה הנפסלת כשבאה עם עבירה, מצינו בקרבן בו נאמר הפסול[103], וכן בלולב*[104] ושופר[105]. מצוה שאינה באה לרצות, יש סוברים שאין לפוסלה משום מצוה הבאה בעבירה, שלא מצינו פסול במצוה כשבאה עם עבירה, אלא מצוה הדומה לקרבן שפסלה הכתוב[106], שהיא מצוה הבאה לרצות - ומצות לולב באה לרצות לפי שמהללים ומשבחים בו כדי לרצות[107], וכן מצות שופר מרצה לקב"ה, שמזכירה עקידת יצחק[108] - אבל מצוה שאינה באה לרצות אינה נפסלת בעבירה[109], ומטעם זה סוכה וציצית - שהן מצוות שאינן באות לרצות - הגזולים נתמעטו מכתוב, ולא משום מצוה הבאה בעבירה[110], שלדעתם אין הטעם שפסלם הכתוב משום מצוה הבאה בעבירה, אלא הוא פסול בפני עצמו, ודוקא גזול פסול, ולא הנעשה בו עבירה אחרת[111]. ויש סוברים שכל מצוה נפסלת כשבאה בעבירה[112], וכן אמרו בירושלמי במצה גזולה, שאין יוצאים בה ידי חובה[113], וכתבו ראשונים הטעם משום מצוה הבאה בעבירה[114].

שופר

התוקע בשופר גזול, שיש סוברים שיצא ידי חובה[115], יש שכתבו בטעם הדבר, שאין בשופר פסול משום מצוה הבאה בעבירה, מהכתוב יום תרועה יהיה לכם[116], מכל מקום[117], היינו יום שלכם אף על פי שאין השופר שלכם[118]. והרבה סוברים שאין חילוק בין תקיעת שופר לשאר מצוות, מהם סוברים שאין פסול משום מצוה הבאה בעבירה מטעמים אחרים[119], ומהם סוברים שלא יצא ידי חובה משום מצוה הבאה בעבירה[120].

העבירה

תוקף העבירה

עבירה מהתורה, פוסלת מצוה[121]. עבירה מדרבנן, יש סוברים שפוסלת מצוה מהתורה[122], ולדעתם זה הטעם שהאוכל מצה של טבל* הטבול מדרבנן - כגון שנזרעה התבואה בעציץ* שאינו נקוב[123] - אין יוצא ידי חובת אכילת-מצה*[124], ואין מזמנים עליו[125], והאוכל מרור* טבל או של מעשר שני חוץ לירושלים, אף על פי שחיובם במעשר, כשאר ירקות, מדרבנן[126], אינו יוצא ידי חובת אכילת-מרור*[127], והנוטל לולב גזול גזל מדברי-סופרים*, כגון הגוזל מציאת חרש-שוטה-וקטן*[128], שאינו גזל אלא מפני דרכי-שלום*, לסוברים כן[129] – אף על פי שאינו יוצא בדיינים[130], ולכך נחשב לכם*, לסוברים כן[131] - אינו יוצא ידי חובה משום מצוה הבאה בעבירה[132]. ויש שכתבו בדעת ראשונים שחולקים וסוברים שעבירה דרבנן אינה פוסלת מצוה[133]. וכתבו אחרונים שהטעם שעבירה דרבנן אינה פוסלת מצוה, משום שהיא איסור על האדם, ואינה אוסרת את החפץ[134], ואיסור שעל האדם אינו פוסל מצוה[135], על הטעם שלדעתם מצה של טבל טבול מדרבנן אינו יוצא ידי חובה, ע"ע טבל[136]. על הטעם שלדעתם מרור של טבל אינו יוצא ידי חובה, ע"ע מרור. ויש שכתבו בדעת הראשונים הסוברים שהמוציא מצה בשבת מרשות היחיד לרשות הרבים אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח[137], שמחלוקת אמוראים בירושלמי בזה, שלדעת חכמים שסוברים שהקורע על מתו בשבת אין העבירה פוסלת את המצוה, ויצא ידי חובה[138], והמוציא מצה בשבת מרשות היחיד לרשות הרבים, אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח משום מצוה הבאה בעבירה[139], דוקא עבירה מהתורה - כמוציא מרשות לרשות[140] - פוסלת מצוה, אבל עבירה מדרבנן - כקורע על מת[141] - אינה פוסלת מצוה, ולדעת ר' יוסי שחולק על חכמים וסובר שאף המוציא מצה מרשות היחיד לרשות הרבים יצא ידי חובה בפסח[142], עבירה דרבנן פוסלת מצוה[143]. ויש אחרונים שכתבו שלסוברים שמצוה דרבנן אינה נפסלת על ידי עבירה[144], אף עבירה דרבנן אינה פוסלת מצוה, ולסוברים שמצוה דרבנן נפסלת על ידי עבירה[145], אף עבירה דרבנן פוסלת מצוה[146].

בשוגג

העושה מצוה ונעשית עימה עבירה בשוגג, יש ראשונים שנראה מדבריהם שלסוברים שמצוה הבאה בעבירה, פסולה המצוה[147], אף מצוה זו פסולה[148], שהיה לו לבדוק יפה יפה ולא היה בא לידי שגגה[149], ולדעתם שופר של שלמים* שהתוקע בו - בשוגג[150] - לא יצא[151], הוא משום מצוה הבאה בעבירה[152], ויש שכתבו שהאוכל בשוגג מצה של איסור, שלא יצא ידי חובה[153], לדעתם הוא משום מצוה הבאה בעבירה[154]. ויש ראשונים שנראה מדבריהם שעבירה בשוגג אינה פוסלת מצוה[155], שאין המעשה מאוס כל כך למצוה כיון ששוגג הוא[156], על הטעם שלדבריהם התוקע בשופר של שלמים לא יצא, ע"ע תקיעת שופר. ויש אחרונים שכתבו שמחלוקת התלמודים בדבר, שנחלקו בדרשה ממנה למדים דין מצוה הבאה בעבירה, שלדעת הבבלי שמצוה הבאה בעבירה נלמדת מהכתוב שהשוה גזול לפיסח[157], מזיד פסול, אבל שוגג אינו נפסל, ולדעת הירושלמי שמצוה הבאה בעבירה נלמדת מהכתוב אלה המצוות[158], שאמר ר' אילא, אם עשיתן כמצותן הן מצוות ואם לאו אינן מצוות[159], אפילו בשוגג נפסלת המצוה שהרי לא עשאה כהלכתה[160]. ענין עבירה מדרבנן בשוגג האם נחשבת עבירה, ע"ע איסור דרבנן[161].

באונס

מצוה שנעשית עימה עבירה באונס, יש אחרונים שסוברים שאפילו לסוברים שעבירה בשוגג פוסלת מצוה[162], עבירה באונס אינה פוסלת מצוה[163], שהעושה עבירה באונס התורה פטרתו[164], ואין מביא קרבן[165], שאינו נחשב שעבר עבירה שמה היה לו לעשות[166]. ויש סוברים שאף עבירה באונס פוסלת מצוה[167], שמעשה עבירה אף שבאונס נעשה, שנוי הוא, ואין ראויה מצוה הנעשית עם עבירה זו לצאת בה[168].

איסור קל

העושה מצוה ונעשית עמה עבירה שהיא איסור קל, כגון איסור שבידו לתקן[169], יש שכתבו בדעת ראשונים שאין המצוה נפסלת בעבירה[170], שדוקא עבירה הדומה לגזל שממנו נלמד פסול מצוה הבאה בעבירה[171], שאין בידו לתקן - שאם יקבל הגזלן את הגזילה במתנה נחשב לדבר חדש, ואין מתוקנת הגזילה[172] - פוסלת[173], וזה הטעם שהאוכל מצה של טבל שיש בה כמה כזיתים, אין המצוה נפסלת בעבירה לסוברים כן[174], לפי שבידו לתקן את איסור הטבל, שיש לו כמה כזיתים ויכול להפריש תרומות ומעשרות[175], והגוזל מעכו"ם חפץ ומקיים בחפץ מצוה, שאין המצוה נפסלת בעבירה לסוברים כן[176], הטעם משום שגזל עכו"ם איסורו מדרבנן מפני חילול ה'[177], ואיסור קל הוא, ואינו פוסל מצוה[178]. ויש ראשונים שנראה מדבריהם שאף איסור קל פוסל מצוה[179].

לענין ברכה על איסור: ע"ע ברכות הנהנין[180], וע' ברכת המצוות[181].

היחס בין המצוה לעבירה

תלות העבירה במצוה

מצוה שמסייעת לקיום העבירה, כגון הגוזל בהמה והתייאשו בעליה, ואחר כך הקדישה, שלסוברים יאוש אינו קונה[182], על ידי שעושה מצוה ומקדיש, נעשה שינוי-רשות*, ויוצא מרשות הבעלים ונקנה להקדש[183], ואין מצות השבה בחפץ הגזול[184], הרי זו מצוה הבאה בעבירה[185]. מצוה שאינה מסייעת לקיום העבירה, כגון הגוזל לולב ונטלו קודם שהתייאשו בעליו, שבשעת מצות נטילת לולב*, עובר במצות השבת הגזילה[186], יש סוברים שלא יצא, שנפסלת המצוה בעבירה[187]. ויש סוברים שיצא, שאין מצוה הבאה בעבירה פסולה, אלא מצוה הגורמת לעבירה[188] - ולדעתם הגוזל לולב ונטלו לצאת בו, שאינו יוצא ידי חובתו משום מצוה הבאה בעבירה[189], אינו אלא אם נטלו אחר יאוש, לסוברים שיאוש אינו קונה[190], על ידי קדושת המצוה הרי זה כאילו מכרו[191], ויוצא מרשות הבעלים על ידי יאוש ושינוי רשות[192] - וזה הטעם לדעתם שהאוכל מצה של טבל יצא ידי חובתו, ואין נפסלת המצוה בעבירה, שמצות אכילת-מצה* אינה מסייעת לעבירת הטבל להתקיים, אלא מחמת עצמה היא[193].

תלות המצוה בעבירה

מצוה שקיומה הוא מחמת העבירה, כגון הנוטל לולב גזול - שאלמלא גזל לא היה לולב זה בידו לצאת בו - הרי זו מצוה הבאה בעבירה[194], ואפילו יש ברשותו לולב אחר שאינו גזול, כל שנוטל את הלולב הגזול לצאת בו, פסול, שקיום המצוה בחפץ שנעשתה בו, הוא על ידי עבירה[195]. מצוה שיכולה להתקיים בלא שתיעשה עבירה, אין זו מצוה הבאה בעבירה[196], שאינה מתועבת כל כך לפני הקב"ה[197], כגון הנוטל לולב של אשרה* או של עיר-הנדחת* יצא ידי חובה, אף על פי שנעשתה עבירה בלולב, כיון שאף בלא שנעשית עבירה אפשר לקיים את המצוה[198], וזה טעם הסוברים שהגוזל שופר ותקע בו יצא ידי חובתו, משום שעיקר המצוה בשמיעת קול שופר, ואין גזל בקול[199], ואף על פי שגוף השופר גזול, אין נפסלת המצוה, שכיון שיכול לתקוע ולצאת ידי חובה בלא להגביה את השופר, אין המצוה מחמת העבירה[200], אף איסור שאפשר לתקנו, כגון טבל, שמצינו שיש סוברים שאינו פוסל מצוה, כגון האוכל מצה של טבל שיש בה כמה כזיתים, שיכול לתקן קודם אכילתו[201], יש מן האחרונים שכתבו שכוונתם שכיון שיכול לתקן ולקיים את המצוה בלא עבירה, אף אם לא תיקן, נחשב שהמצוה אינה מחמת העבירה, ולכך מקיים את המצוה[202]. ויש סוברים שהאוכל מצה של טבל שיש בה כמה כזיתים, אינו יוצא ידי חובתו, משום מצוה הבאה בעבירה[203], ואף על פי שיכול להפריש תרומות ומעשרות קודם שאוכל, עדין המצוה מחמת העבירה[204], שכל עוד לא הפריש, כשאוכל מצה נמצא שמחמת שעובר באיסור טבל בא לקיים מצות מצה[205]. מצוה שאינה מחמת העבירה, שאינה חשובה מצוה הבאה בעבירה לסוברים כן[206], אף על פי שהעבירה מתקיימת בזמן המצוה, אין זו מצוה הבאה בעבירה[207], וזה טעמו של ר' יוסי בירושלמי שאמר שטעם ר' שמעון בן יהוצדק שהקורע קריעה על מתו בשבת יצא ידי חובתו, מפני שהוא עבר עבירה[208], שכיון שאף בחול יכול לקרוע ולצאת ידי חובה, לא הועילה העבירה בחפץ בו מקיים את המצוה, לקיום המצוה, לפיכך אין פסולה קריעתו משום מצוה הבאה בעבירה[209]. ויש שכתבו בדעת ראשונים שאף לסוברים שמצוה שיכולה להתקיים בלא שתעשה עבירה, אינה נפסלת משום מצוה הבאה בעבירה[210], אם נעשית המצוה בזמן קיום העבירה, הרי זו מצוה הבאה בעבירה ופוסלת העבירה את המצוה[211], ומטעם זה פסלו מצת טבל אפילו יש בה כמה כזיתים ובידו להפריש תרומות ומעשרות ולתקן את האיסור קודם שיאכל, משום מצוה הבאה בעבירה, אף על פי שאין המצוה מחמת העבירה[212]. ויש חולקים על כל זה וסוברים - וגורסים כן בתלמוד - שאפילו יכולה המצוה להתקיים בלא העבירה, וקדמה העבירה לקיום המצוה, כגון נטילת אתרוג של אשרה* או עיר-הנדחת*, הרי זו מצוה הבאה בעבירה[213].

זמן עשיית העבירה

עבירה הנעשית בזמן קיום המצוה, כגון הגוזל בהמה והקדישה, שעל ידי ההקדש גורם לשינוי רשות, ומאבדה מבעליה, לפי שאינו חייב להשיבה לנגזל[214], הרי זו מצוה הבאה בעבירה[215]. עבירה שנעשתה קודם קיום המצוה, ובזמן קיום המצוה כבר לא נעשית עבירה, כגון הגוזל לולב והתייאשו בעליו, שלסוברים שיאוש קונה[216], קנאו קודם שמקיים בו מצוה, יש סוברים שאפילו המצוה אינה יכולה להתקיים בלא העבירה, אין זו מצוה הבאה בעבירה[217], וזה הטעם, לדעתם, שהגוזל עצים וסיכך בהן, שקנה את העצים מתקנת-השבים*[218], יוצא ידי חובה[219], ואינו פסול משום מצוה הבאה בעבירה - אף על פי שסוכה גזולה פסולה משום מצוה הבאה בעבירה[220], שבזמן קיום מצות ישיבת סוכה[221], עושה עבירה, שלא משיב את הגזילה לבעליה[222] - משום שבזמן קיום המצוה כבר קנה את העצים ואין עליהם חובת השבה[223], ולא נעשית עבירה בזמן קיום המצוה[224], והגוזל לולב ושיפהו שקנאו בשינוי מעשה[225], שכשר לנטילה[226], ואינו פסול משום מצוה הבאה בעבירה - אף על פי שלולב גזול פסול לנטילה משום מצוה הבאה בעבירה[227] - הטעם לדעתם, משום שבשעת קיום המצוה כבר קנה את הלולב, ואין עליו חובת השבה[228], ואין נעשית עבירה בזמן קיום המצוה[229], והדס שענביו מרובים על עליו, שאסור למעטן ביום טוב משום תיקון כלי[230], ואם עבר ומיעטן כשר[231], ואין נפסל משום מצוה הבאה בעבירה, הטעם לדעתם משום שבזמן הנטילה אין נעשית עבירה[232], וכן נכרי שעשה שופר וקצץ הושענא ביום טוב, לדעתם, אין נפסל משום מצוה הבאה בעבירה מטעם שבזמן קיום המצוה אין נעשית עבירה[233], וזה הטעם שהגוזל חפץ מעכו"ם וקיים בו מצוה ידי חובתו לסוברים כן[234], ואין נפסלת המצוה בעבירה, אף על פי שגזל עכו"ם אסור מהתורה[235], לפי שאין חובת השבה בחפץ הגזול, ואינו עובר עבירה אלא בשעת הגזילה, ובשעה שמקיים את המצוה אינו עובר עבירה[236], ומטעם זה לדעתם, מצה גזולה יוצא בה ידי חובה[237] - אף על פי שבשעת קיום המצוה עושה עבירה שאינו משיב את החפץ לבעליו[238] - ואינה פסולה משום מצוה הבאה בעבירה, כיון שקונה את המצה בשינוי על ידי הלעיסה[239], קודם בליעת המצה שהיא זמן קיום המצוה[240], אין נעשית עבירה בזמן קיום המצוה[241], וכן בדעת ר' יוסי בירושלמי שאמר אין מצוה עבירה[242], יש מפרשים שכוונתו שמצה גזולה מברך עליה לבסוף, ואינה פסולה משום מצוה הבאה בעבירה, כיון שקנה בשינוי קודם המצוה, אין נעשית המצוה בזמן קיום העבירה[243], וכן בדעת בית הלל שאמרו אתנן* חיטים ועשאן סולת, קרב על גבי מזבח[244], כתבו ראשונים שאין פסול משום מצוה הבאה בעבירה - אף על פי שאתנן זונה פסול להקרבה מהכתוב לא תביא אתנן זונה וכו' בית ה' אלקיך[245] - כיון שנעשה שינוי - הטחינה - קודם קיום המצוה - ההקרבה - פסקה העבירה מהחפץ[246], ואין נעשית המצוה בזמן קיום העבירה[247], וכן כתבו בדעת הסוברים שהגוזל סאה חיטים וטחנה לשה ואפאה, והפריש ממנה חלה, מברך, ואין זה מנאץ[248], וכן בדעת ר' יהודה שאמר שהגוזל בהמה והקדישה לאחר יאוש, מכפרת[249], כתבו ראשונים שהטעם שאין נפסלת משום מצוה הבאה בעבירה הוא משום שקנאה ביאוש קודם ההקדשה[250]. ויש חולקים וסוברים שאפילו אם בזמן קיום המצוה כבר נעשתה העבירה, הרי זו מצוה הבאה בעבירה[251] - אם אין המצוה יכולה להתקיים בלא העבירה[252] - מהם סוברים שאפילו אם גזל חפץ וקנאו בשינוי מעשה קודם המצוה, הרי זו מצוה הבאה בעבירה[253], וכן כתבו ראשונים בדעת בית שמאי שאמרו באתנן חיטים ועשאן סולת, שאינו קרב על גבי מזבח[254], שפסול משום מצוה הבאה בעבירה, אף על פי שנעשה שינוי בחפץ ולכך בזמן קיום המצוה אין נעשית עבירה[255], וכן כתבו בדעת ר' אליעזר בן יעקב שהגוזל סאה של חיטין וטחנה לשה ואפאה והפריש ממנה חלה, אין זה מברך אלא מנאץ[256], וכן בדעת ר' יונה בירושלמי שאין עבירה מצוה[257], יש מפרשים כוונתו שמצה גזולה שלעסה וקנאה על ידי שינוי אין לברך עליה אף לבסוף, אפילו שאין העבירה - הגזילה - בזמן קיום המצוה - הבליעה[258] - כיון שאין יכולה המצוה להתקיים בלא שתעשה עבירה, נפסלת המצוה[259], ומהם סוברים שדוקא כשקנה את החפץ ביאוש נפסלת המצוה בעבירה, אבל אם קנאו בשינוי, שוב אין נפסלת המצוה בעבירה שהיתה קודם לעשייתה[260], שהרי זה כחפץ אחר שלא נעשתה בו עבירה מעולם[261]. ויש אחרונים שכתבו שאף לסוברים שעבירה שלא בזמן המצוה פוסלת את המצוה, זהו דוקא אם העבירה בגוף החפץ, אבל עבירה שאינה בגוף החפץ, אף שאין המצוה יכולה להתקיים בלא העבירה, אין נפסלת המצוה על ידי העבירה[262], כגון המועל בשופר של עולה* והוציאו לחולין[263], ואחר כך תקע בו, אף שמתקיימת מצוות תקיעת שופר מחמת עבירת המעילה, יצא[264], כיון שעבירת המעילה קודמת למצות התקיעה, ואינה בגוף החפץ[265].

מצוה המחזקת עבירה

העושה מצוה, ובשעת קיומה על ידה גורם לעבירה להתחזק, כגון הגוזל מצה ואכלה כדי לצאת בה ידי חובת אכילת-מצה*, שמחמת שמקיים מצוה ואוכלה גורם ששוב אינו יכול לקיים מצות השבת הגזילה, שזה עיקר הגזילה[266], נפסלת המצוה על ידי העבירה, אף לסוברים שמצוה הבאה בעבירה באופן שאין בה חיזוק לעבירה, אינה נפסלת[267], ומטעם זה המדליק נרות חנוכה בשמן גזול אינו יוצא ידי חובה, אף לסוברים שמצוה דרבנן הבאה בעבירה, כשירה[268], כיון שבשעת קיום המצוה מתחזקת העבירה, שעל ידי ההדלקה שוב אינו יכול לקיים מצות השבה בשמן[269], וקריעה* על מת - שהיא מצוה דרבנן[270] - בבגד גזול, אינו יוצא ידי חובה[271], משום מצוה הבאה בעבירה, אף לסוברים שמצוה דרבנן אינה נפסלת בעבירה[272], כיון שבשעת קיום המצוה מתחזקת העבירה[273].

מצוה הגורמת עבירה

מצוה שמחמת קיומה נגרמת עבירה, כגון התוקע בשופר של שלמים*, שאם יוצא ידי חובת תקיעה, הרי נהנה משלמים - לסוברים מצוות להנות נתנו[274] - ועבר עבירה - שאסור להנות משלמים[275] - ואם אינו יוצא, אינו נהנה ולא עבר עבירה[276], פסולה, אף לסוברים שמצוה הבאה בעבירה, כשירה[277], שאם מורים שיצא ידי חובה, נמצא שגורמים שיעשה עבירה, וכאילו מורים לו לכתחילה שיעבור עבירה, לכך אינו יוצא ואינו עובר עבירה[278], וזה הטעם שערלה* וכלאי כרם* שאסורים בהנאה[279], פסולים לנסכים משום מצוה הבאה בעבירה[280], אף לסוברים שמצוה הבאה בעבירה כשירה[281], שאם נכשירם לנסכים הרי נהנה, ועבר עבירה[282]. ויש שכתבו בדעת הראשונים שסוברים שהטעם שהקורע על מתו בשבת עובר עבירה מהתורה[283], הוא מכיון שיוצא בקריעה זו ידי חובתו[284], מתקן הוא[285] - אף על פי שאם לא יצא ידי חובתו, אינו עובר עבירה מהתורה, שלא תיקן - שחולקים וסוברים שאפילו מצוה שמחמת קיומה נגרמת עבירה, כשירה[286]. מצוה שאינו מחוייב לעשותה עתה, ומחמת קיומה נעשית עבירה, יש שכתבו בדעת ראשונים שסוברים שהטעם שהקורע על מתו בשבת עובר עבירה מהתורה[287], הוא מכיון שיוצא בקריעה זו ידי חובתו[288], מתקן הוא[289] - אף על פי שאם לא יצא ידי חובתו, אינו עובר עבירה מהתורה, שלא תיקן - שכשירה המצוה, אף על פי שמצוה שמחוייב לעשותה עתה שגורמת שתעשה עבירה, פסולה, שלדעתם טעם פסול עבירה שקיומה מחמת קיום המצוה, הוא משום שמצוה זו מתועבת לפני הקב"ה לפי שגורמת עבירה, וזה דוקא אם מחוייב לעשות את המצוה עתה, אבל אם יכול לעשות המצוה בזמן אחר ולא תעשה עימה עבירה, אף על פי שעשאה עתה, אין המצוה מתועבת כל כך[290].

הכשר מצוה

מצוה כגון שחיטה*, נטילת-ידים*, וטבילה*, שעיקר המצוה הוא התוצאה והמעשה אינו אלא הכשר למצוה, אין נפסל מעשה המצוה כשנעשה עם עבירה[291], שטעם פסול מצוה הבאה בעבירה הוא שאין סניגורו נעשה קטיגורו[292], ואין זה שייך אלא בעיקר המצוה, ולא בהכשר מצוה[293], ומטעם זה לולב שנאגד בעבירה, כגון לולב גזול שאגדו וקנאו על ידי כך בשינוי* מעשה[294] - לסוברים שצריך לאוגדו[295] - אינו נפסל לנטילה משום מצוה הבאה בעבירה[296], שאגד לולב אינו אלא הכשר מצוה[297], והבא על הערוה והוליד ממנה ממזר, שקיים מצות פריה-ורביה*[298], ואין נפסלת המצוה בעבירה, הוא מטעם שהביאה אינה אלא הכשר לעיקר המצוה - הולדת הוולד[299], ועיקר המצוה אינו בא בעבירה[300], והבא על יבמתו נדה שקנאה[301], ואין נפסלת המצוה בעבירה, אף על פי שנדה אסורה ביבום[302], הוא מטעם שמעשה הביאה אינו אלא הכשר לעיקר המצוה - קנין יבמתו[303], ועיקר המצוה אינה באה בעבירה[304], והשוחט בהמה מסוכנת בסכין של עבודה זרה, ששחיטתו כשירה[305], ואינה נפסלת בעבירה[306], אף על פי שאסור לשחוט בהמה מסוכנת בסכין של עבודה זרה[307], הוא מטעם שמעשה השחיטה אינו אלא הכשר לעיקר המצוה - אכילת בשר שחוטה[308], וזה טעם הסוברים שהגוזל שופר ותקע בו שיצא ידי חובה, משום שעיקר המצוה היא שמיעת שופר ואין גזל בקול[309], ואף על פי שגוף השופר גזול, אין נפסלת מצות תקיעת שופר, משום שגוף השופר אינו אלא הכשר לעיקר המצוה, שמיעת קול שופר[310], ויש שכתבו בדעת ראשונים הסוברים שהגוזל בהמה והקדישה לאחר יאוש, כשירה למזבח[311], ואין פסולה משום מצוה הבאה בעבירה[312] - אף על פי שסוברים ששאר מצוות מהתורה הבאות בעבירה, פסולות[313] - הוא מטעם שלדעתם מעשה ההקדשה נחשב הכשר מצוה, ולכך עבירה בזמן ההקדשה אינה פוסלת את ההקרבה שהיא עיקר המצוה[314]. ויש שכתבו שהכשר מצוה לצורך מצוה שחייב בה, הבא בעבירה, פוסל את עיקר המצוה, כגון המתפלל בסידור גזול שאינו יכול להתפלל בלעדיו, פוסל את עיקר המצוה - התפילה[315], שהכשר מצוה למצוה חיובית נחשב כחלק מגוף המצוה[316], והרי זה כעיקר מצוה הבאה בעבירה, שפסולה[317]. על הסוברים שאפילו עבירה שלא בשעת המצוה, פוסלת את המצוה עי' להלן: העבירה[318].

מצוה על ידי אחר

חפץ הנעשית בו עבירה על ידי אחד ומצוה על ידי אחר, נחלקו ראשונים, יש סוברים שבאופן זה אין העבירה פוסלת את המצוה[319], שהטעם שעבירה פוסלת מצוה הוא שאין סניגורו נעשה קטיגורו[320], ובעבירה שנעשתה על ידי אחר אינה קטיגור לעושה המצוה[321]. ויש סוברים שאף באופן זה פוסלת העבירה את המצוה[322]. ויש אחרונים שמחלקים בין עבירה שבגוף החפץ כגון גזל, שאז אפילו אם נעשית המצוה על ידי אחר, פסולה, כיון שהחפץ עצמו פסול, לבין עבירה שאינה בגוף החפץ, כגון עבירה שמחמת הזמן[323], שאם נעשית המצוה על ידי אחר, כשירה[324].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' ציון 187 ואילך.
  2. ↑ עי' דברי ר' יוחנן בשם רשב"י סוכה ל א ודברי ר' רמי בפסול לולב הגזול; ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יהוצדק בירו' שבת פי"ג ה"ג, עי' ציון 213 ואילך; ר' יונה שם ובחלה פ"א ה"ה במצה גזולה, עי' ציון 262 ואילך; ר' אילא שם, עי' ציון 20 ואילך; עולא בגיטין נה א שפוסל חטאת גזולה, לדעת ר"ח ותוס' ב"ק סז א ד"ה אמר וגיטין שם ד"ה מאי בשם ר"ת ור"י, ועי' רשב"א שם שכ"ד רש"י שם ד"ה כרת.
  3. ↑ רא"ש סוכה פ"ג סי' טו; ראב"ד הלכות לולב; שו"ת נוב"י תנינא סי' קלג קלד בד' תוס' סוכה ל א ד"ה משום; ריט"א בכורות פ"ח סוף דף נו ב; נהר שלום סי' תרעג, ועי' משנ"ב סי' כה ס"ק נד שהביא עוד אחרונים שדעתם כן. ועי' שו"ת יד אליהו סי' כג שסובר שלכתחילה אינו יוצא אבל בדיעבד יוצא, וע"ש שדבריו אינם כתוס' בכמ"ק. ועי' שד"ח מערכת מ' כלל עז אות יב.
  4. ↑ מלאכי א יג.
  5. ↑ ע"ע מומי בהמה.
  6. ↑ ר' יוחנן בשם רשב"י סוכה ל א לגי' שלפנינו ורש"י שם ד"ה אף. ועי' רא"ה וריטב"א שם, שיש נוסחאות שאין גורסות כן בגמ'.
  7. ↑ ישעיהו סא ח.
  8. ↑ ר' יוחנן בשם רשב"י סוכה שם. ועי' נוב"י תנינא או"ח סי' קלד מדוע צריך ר' יוחנן ללמוד מב' כתובים.
  9. ↑ רמב"ם איסורי מזבח פ"ה ה"ז: ואין צריך לומר, ועי' ציון 35.
  10. ↑ ויקרא א ג.
  11. ↑ אביי בב"ק סו ב ורבא שם סז ב.
  12. ↑ ע"ע שנוי רשות.
  13. ↑ תוס' סוכה ל א ד"ה הא; תוס' שאנץ (הובא בשטמ"ק) ב"מ כו ב; מלחמות סוכה שם (יד ב); שו"ת הרשב"א סי' תתקסח. ועי' ציון 39 דעות שאין ללמוד מכתוב זה.
  14. ↑ דברים טז יג.
  15. ↑ עי' סוכה ט א וע"ע סוכה.
  16. ↑ רא"ה וריטב"א שם בתירוץ שני, ושם פירשו מדוע צריך ללמוד מהבב"ע אף מכתוב זה. ועיי"ש בתירוצם הראשון, ובציון 37 שיש סוברים שאין ללמוד מכתוב זה.
  17. ↑ תהילים י ג.
  18. ↑ ראב"י בתוספתא סנהדרין פ"א, הובא בסנהדרין ו ב ובב"ק צד א.
  19. ↑ תוס' ותוס' הרא"ש ותוס' רבינו פרץ סוכה ל א ד"ה משום; רא"ש שם פ"ג סי' ג.
  20. ↑ ויקרא כז לד.
  21. ↑ ירו' חלה פ"א ה"ה ושבת פי"ג ה"ג, לענין אכילת מצה גזולה.
  22. ↑ עי' להלן.
  23. ↑ סוכה שם.
  24. ↑ ע"ע לולב.
  25. ↑ בעל המאור שם (יד ב) שהוכיח שהלכה כשמואל שלא חוששים למהבב"ע, ממה שאמרו בגמ' שם ל ב שיקנו האוונכרי את ההדסים ביאוש ושינוי השם, ומשמע אפילו ביו"ט ראשון שהוא מהתורה; רמב"ן וריטב"א סוכה כט ב, שהמשנה שפסלה לולב הגזול מדברת במקדש; רא"ה וריטב"א שם ט א בתירוץ א' שלכך ממעט סוכה גזולה מכתוב; כס"מ לולב פ"ח ה"א וכפות תמרים סוכה ל א בפירוש הב' בדברי הרמב"ם שם. ועי' ציון 85 ואילך ושאג"א סי' צח.
  26. ↑ גיטין נה א.
  27. ↑ עי' ציון 256. רבנו קרשקש שם ב.
  28. ↑ עי' ציון 187 ואילך.
  29. ↑ תוס' גיטין שם ד"ה מאי וב"ק סז א ד"ה אמר, וכתבו שאין לגרוס שם בדעת ר' יהודה, קסבר יאוש כדי קני. ועי' ציונים 316 ואילך 254 ואילך.
  30. ↑ ירו' חלה פ"א ה"ה ושבת פי"ג ה"ג.
  31. ↑ ר"א פולדא חלה שם; קה"ע שבת שם; פני משה שם ושם. ועי' ציונים 49 ואילך 213 ואילך.
  32. ↑ ציון 79 ואילך.
  33. ↑ ר"ן (יג ב) סוכה ל א (יג ב) ע"פ הירו' שם פ"ג ה"א, ועי' ויק"ר אמור פרשה ל.
  34. ↑ עי' רמב"ם איסורי מזבח פ"ה ה"ט, ע"פ הגמ' שבציון 7 שמהבב"ע נלמד מהכתוב שונא גזל בעולה.
  35. ↑ מנח"ח מ' שכה ושד"ח מערכת מ' כלל עז אות ט.
  36. ↑ תוס' סוכה ל א ד"ה משום, שלולב גזול פסול ביו"ט ראשון אינו מהכתוב "לכם" אלא משום מהבב"ע; ר"י ור"ת הובאו בתוס' גיטין נה א ד"ה מאי וב"ק סז ד"ה אמר, שפירשו דברי עולא שחטאת הגזולה אינה מכפרת, משום שהוא מהבב"ע, (עי' תוס' סוכה ט א ד"ה ההוא שכ"כ בדבריהם), ועי' שד"ח מערכת מ' כלל עז שכ"מ ברשב"א וריטב"א גיטין שם שהביאו פירוש ר"י ור"ת; שאג"א סי' צו בדעת הרמב"ם איסורי מזבח פ"ה ה"ט, שכתב שאין מביאים מנחות ונסכים לא מן הטבל ולא מן החדש מפני שהיא מהבב"ע, אבל נתקדשו להפסל, ויהיו כקדשים שנפסלו, ובפסול מדרבנן פשוט שנתקדשו להפסל, ולא צריך לאומרו; רא"ש פסחים פ"ב סי' יח, וערוך השולחן סי' תנד סי"א בדעתו; ריטב"א סוכה ט א מהירו' שהובא ציונים 2 21.
  37. ↑ תוס' ותוס' הרא"ש סוכה ט א ד"ה ההוא, ממה שמיעטו שם סוכה גזולה מכתוב ולא משום מהבב"ע. ועי' ציון 16; ר"י מלוניל שם (יג ב); רמב"ן פסחים לה ב ממה שמיעטו שם מצה של טבל מכתוב ולא משום מהבב"ע. ועי' שאג"א סי' צט שלדעה שבציון 23 שלשמואל מצוה דרבנן הבאה בעבירה, כשירה, ומצוה מהתורה פסולה, משמע שמהבב"ע דרבנן, ולכן לא תקנו במצוה דרבנן כעין דאורייתא (ועי' ציון 43), וכ"ה אף לר"י שבציון 82, אלא שלדעתו חכמים אף במצוה מדבריהם פסלו כשנעשית עם עבירה.
  38. ↑ עי' ציון 4 ואילך.
  39. ↑ רמב"ן פסחים שם, ועי' חת"ס שבציון 43. ועי' תוס' סוכה ט א ד"ה ההוא שהמיעוט "קרבנו" ולא הגזול שלדעת ראשונים שבציון 13 הוא משום מהבב"ע, פסולו משום שכל שבשעה שהקדיש לא היה שלו, אינו נחשב קרבנו, ואע"פ שקנה ביאוש ושינוי השם, ועי' עיטור הלכות לולב ורמב"ן גיטין נה ב שקרבן גזול התמעט משום שיאוש אינו קונה, ולכך אינו נחשב קרבנו, ועי' פני יהושע ב"ק סז א ד"ה וקשה לר"י.
  40. ↑ עי' ציון 82.
  41. ↑ ע"ע כל דתקון רבנן ציון 1 ואילך.
  42. ↑ עי' ציון 86.
  43. ↑ נוב"י תנינא או"ח סי' קלד וצל"ח סוכה ל א; חת"ס גיטין נה ב, וכתב ששמואל אינו דורש כל הדרשות שבציון 4 ואילך, פרט לדרשה שבציון 7 ואילך, שאי אפשר להכחיש הכתוב, וכתוב זה מדברי קבלה ואינו מהתורה. ועי' ציון 23.
  44. ↑ ראשונים שבציון 52; שו"ת בנין ציון סי' מא; שערי יושר שער ג פי"ט; אחרונים שבציון 57 בדעת ראשונים.
  45. ↑ עי' ציון 4 ואילך, שערי יושר שם.
  46. ↑ שו"ת בנין ציון שם.
  47. ↑ עי' ציון 218, ועי' תוס' סוכה ל א ד"ה משום שהקשה שיפסל מטעם זה.
  48. ↑ זכרון שמואל סי' כט אות ה. ועי' קובץ שיעורים ח"ב סי' לג אות ג עוד נפק"מ אם הפסול במצוה או בחפץ.
  49. ↑ שבת פי"ג ה"ג.
  50. ↑ ב"י יו"ד סי' שמ; פני משה שבת שם; שו"ת בנין ציון שם. ועי' ציון 214 ואילך.
  51. ↑ סוכה לא א.
  52. ↑ ריטב"א שם.
  53. ↑ שערי יושר שם בדעת הראשונים הנ"ל.
  54. ↑ ירו' סוכה פ"ג ה"א דעת ר' חייא ור' יוסי וב"י או"ח סי' תקפו בביאורו; רמב"ם שופר פ"א ה"ג; שבלי הלקט ראש השנה סי' רצג; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תמא; רא"ש ר"ה פ"ג סי' ט; טור סי' תקפו; שו"ע שם ס"ב.
  55. ↑ ע"ע תקיעת שופר.
  56. ↑ ירו' שם דעת ר' לעזר; רמב"ם שם; רשב"א שם.
  57. ↑ דברי ירמהו שופר פ"א ה"ג, ורשימות שיעורים ב"ק סז א אות ב בשם הגר"ח.
  58. ↑ גיטין נה ב.
  59. ↑ תוס' שם ע"א ד"ה מאי.
  60. ↑ עי' תוס' הנ"ל.
  61. ↑ ע"ע שחוטי חוץ. דגל ראובן ח"א סי' ד אות ב.
  62. ↑ שבלי הלקט סי' שסט שהמוציא מצה מרשות לרשות אינו יוצא בה ידי חובתו, ועי' ציון 143 ואילך; שו"ת כתב סופר או"ח סי' קכז; שו"ת תורת חסד או"ח סי' לא; שער"י שער ג פי"ט בדעת המנחת חינוך מ' שכה, שכתב שהיושב בסוכה גזולה בשאר ימים, שפסולה משום מהבב"ע, אינו מקיים מצות סוכה, אבל אינו מבטלה בידיים כאוכל חוץ לסוכה, אלא דומה למי שלא אכל בשאר ימים שלא קיים מצוה, אך גם לא ביטלה, והיינו משום שמהבב"ע החפץ כשר והמצוה פסולה. ועי' ציון 78; שד"ח מערכת המ"ם כלל עז אות ה שכ"מ מרש"י פסחים לה ב ד"ה דמאי ולט א ד"ה ובדמאי, ותוס' סוכה ל א ד"ה משום, שהקשו שתפסל מצת טבל משום מהבב"ע, אע"פ שטבל הוא איסור על האדם, (וע"ע איסור חפצא ציון 45 ואילך מחלוקת ראשונים בכל איסורי תורה האם הוא איסור חפצא או גברא), ועי' שו"ת ויען יוסף או"ח סי' שפג שהביא ראיה לדבריהם מירו' שבציון 21, שדורשים לפסול מהבב"ע מהכתוב "אלה המצות", משמע שהפסול הוא שאין זו מצוה כהלכתה.
  63. ↑ תורת חסד שם ע"פ הגמ' פסחים מח א.
  64. ↑ ציון 213 ואילך.
  65. ↑ עי' ציון 21.
  66. ↑ עי' ציון 4 ואילך.
  67. ↑ משנת ר' אהרן שו"ת סי' י ועי' ציון 44. ועי' שו"ת דגל ראובן ח"א סי' ד כתב שמהכתוב "והבאתם גזול ואת הפיסח" למדים בגזל בלבד שעליו דיבר הכתוב שהוא איסור בחפץ, ומהכתוב "אלה המצות" למדים לשאר מצוות שהוא איסור במצוה.
  68. ↑ תורת חסד או"ח סי' לא.
  69. ↑ עי' ציון 62 ואילך.
  70. ↑ רש"י סוכה כב ב ד"ה כשרה.
  71. ↑ ע"ע שבות.
  72. ↑ תורת חסד שם ושו"ת זית רענן או"ח ה"ה פתיחה, שכ"מ בגמ' פסחים מח א, שדוקא באיסור תורה אין לחלק בין איסור חפצא לאיסור גברא.
  73. ↑ עי' ציון 62 ואילך. שד"ח מערכת המ' כלל עז אות יג.
  74. ↑ עי' ציון 187 ואילך.
  75. ↑ עי' ציון 4 ואילך.
  76. ↑ ע"ע בעל מום (קרבן) ציון 1 ואילך.
  77. ↑ ע"ע בעל מום (קרבן) ציונים 31 106. רמב"ן גיטין נה ב ושו"ת בית שערים או"ח סי' שמז בדעתו.
  78. ↑ שו"ת בית שערים שם בדעת הרמב"ם איסורי מזבח פ"ה ה"ז. ועי' שו"ת שואל ומשיב מהדו"ד ח"ב סי' רי שצידד כן. ועי' ציון 62 הדעות שהיושב בסוכה גזולה בשאר ימי החג, אינו עובר עבירה אלא שלא קיים מצוה, ואף שהיא מהבב"ע.
  79. ↑ ע"ע נטילת לולב.
  80. ↑ סוכה ל א ותוס' שם כט ב ד"ה בעינן.
  81. ↑ ע"ע נטילת לולב.
  82. ↑ תוס' שם, ועי' ראשונים שבציון 23 שהמשנה מדברת בנטילה מהתורה, במקדש, עי' ראשונים שבציון 95 שכ"ש שלא יצא בנטילה מדרבנן בגבולין, כיוון שהיא אינה מצוה מהתורה, והוא עושה בה עבירה, יותר מזכיר עוון.
  83. ↑ עי' ציון 32.
  84. ↑ פני משה סוכה פ"ג ה"א, ועי' מראה הפנים שם.
  85. ↑ שם ל א, אמר שמואל שביו"ט שני מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול.
  86. ↑ תוס' שם ד"ה מתוך; רא"ש שם פ"ג סי' ג; תוס' רא"ש שם כט ב; כפות תמרים שם ולחם משנה לולב פ"ח ה"א, בד' הרמב"ם שם, ולדעתם במצוה דאו' פוסל שמואל משום מהבב"ע, עי' רמב"ם איסורי מזבח פ"ה ה"ט, ופהמ"ש סוכה פ"ג מ"א שחשש בדאורייתא למהבב"ע, ועי' כפות תמרים שמדברי שמואל שם ל א מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול, משמע שביו"ט ראשון שאינו יוצא בשאול אינו יוצא בגזול כלל, ואפילו לאחר יאוש, אע"פ שקנה ואין חיסרון מדין "לכם", משום שהוא מהבב"ע. ועי' ראשונים שבציון 23 שהמשנה מדברת בנטילה מהתורה, במקדש, עי' מלחמות שם (טו א) וריטב"א שם, שאף במצוה דרבנן סובר שמואל שאין פסול משום מהבב"ע, ואע"פ שחמורה יותר, עי' ציון 95.
  87. ↑ סוכה פ"ג ה"א.
  88. ↑ ע"ע לכם ציון 9 ואילך.
  89. ↑ פני משה שם, ועי' מראה הפנים שם.
  90. ↑ עי' ציון 37.
  91. ↑ עי' ציון 43.
  92. ↑ עי' ציון 79 ואילך.
  93. ↑ גופי הלכות כללי אות מ' כלל שטז; ארעא דרבנן מערכה מ אות שנט; צל"ח פסחים לה ב בדעת תוס' שבציון 82.
  94. ↑ כ"מ מכל האחרונים שלא הזכירו חילוק בדעת תוס' שבציון 82.
  95. ↑ ראב"ד שו"ת סי' ז; מלחמות סוכה ל א (יד ב); ריטב"א שם כט ב; ארחות חיים הלכות לולב, ושו"ת כתב סופר סי' צח בדעתו; ר"ן סוכה שם (יד א).
  96. ↑ עי' ציון 86.
  97. ↑ כתב סופר שם.
  98. ↑ רב פלטוי גאון הובא ברי"ץ גיאת הל' לולב עמ' קלו; בה"ג סי' טו; ראב"ד לולב פ"ח ה"ט ותשובות ופסקים סי' ו ושכ"ד הרי"ף; מלחמות סוכה ל א (יד ב); ר"י מלוניל שם (יג ב); אור זרוע ח"ב סי' שו; רא"ה שם; רא"ש שם פ"ג סי' ג; ריא"ז פסחים פ"ב ה"ד וה"ה; ר"ן סוכה שם (יג ב); רמ"א סי' תשמט ס"ה; מטה יהודה סי' תרמט ס"ק א שכ"ד שו"ע שם ס"א.
  99. ↑ עירובין מז ב.
  100. ↑ מלחמות שם, ועי' בתשובות ופסקים לראב"ד שם ורא"ש שם טעמים נוספים.
  101. ↑ רי"ץ גיאת הל' לולב עמ' קלו מהירו' סוכה פ"ג ה"ו אמר ר' יצחק בר נחמן בשם שמואל כל הפסולין אינן פוסלין אלא ביו"ט הראשון בלבד; רמב"ם לולב פ"ח ה"א וה"ט, ולח"מ וכפות תמרים שבציון 23 בדעתו; פסקי רי"ד סוכה ל א; מרדכי שם סי' תשמז; עיטור הל' לולב (מהד' רמ"י דף פט ג); מג"א סי' תרמט ס"ק טו שכ"ד שו"ע שם ס"ה.
  102. ↑ רי"ץ גיאת ועיטור שבציון 101.
  103. ↑ עי' ציון 4 ואילך.
  104. ↑ סוכה ל א.
  105. ↑ עי' ציונים 120 ואילך, 155 ואילך. ועי' ציון 115 ואילך.
  106. ↑ עי' ציון 4 ואילך.
  107. ↑ ע"ע נטילת לולב.
  108. ↑ ע"ע שופר.
  109. ↑ תוס' הרשב"א משנץ ותוס' רבינו פרץ פסחים לה ב הובאו ברמב"ן ריטב"א מהר"ם חלאווה ור"ן שם.
  110. ↑ סוכה ט א.
  111. ↑ כ"מ מראשונים שבציון 109. ועי' ראשונים שבציון 16, ומנחת חינוך מצוה שכה, שפירשו הגמ' באופן אחר.
  112. ↑ תוס' סוכה ל א ד"ה משום, שאף לגבי ברכה אם היה בעבירה אין זה מברך אלא מנאץ; רמב"ן פסחים לה ב; ריטב"א פסחים שם וסוכה ט א; ראשונים שבציון 16 שאף סוכה גזולה שפסלה הכתוב, הוא משום מהבב"ע.
  113. ↑ שבת פי"ג ה"ג.
  114. ↑ רמב"ן פסחים לה ב וריטב"א שם וסוכה ט א. ועי' רא"ש פסחים פ"ב סי' יח שמשמע בגמ' שם לח ב שפסול מצה גזולה מגז"ש לחם לחם האמור במצה ובחלה, ועי' שאג"א סי' צד שהאריך.
  115. ↑ ירו' סוכה פ"ג ה"א דעת ר' חייא ור' יוסי וב"י או"ח סי' תקפו בביאורו; רמב"ם שופר פ"א ה"ג; ראב"ד בהשגות שם; שבלי הלקט ראש השנה סי' רצג; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תמא; רא"ש ר"ה פ"ג סי' ט; טור סי' תקפו; שו"ע שם ס"ב.
  116. ↑ במדבר כט א.
  117. ↑ ירו' שם דעת ר' יוסי.
  118. ↑ מרכה"מ שופר שם בדעת הראב"ד בהשגות שם.
  119. ↑ ראשונים שבציון 115. עי' ציונים 54 ואילך, 204 ואילך, 314 ואילך.
  120. ↑ ר' הושעיה בירו' סוכה פ"ג ה"א וב"י או"ח סי' תקפו בביאורו; אור זרוע סי' רעד הובא בהגהות אשרי; ר"ן ר"ה כח א בשם הרא"ה. ועי' ב"י שם שמהבבלי משמע כן.
  121. ↑ משנה סוכה כט ב לולב הגזול פסול, ובגמ' שם ל א ותוס' שם ד"ה משום, שהוא משום מהבב"ע.
  122. ↑ רש"י שבציונים 124 127 ופסחים לה ב ד"ה דמאי ור"ן שם, ושער המלך לולב פ"ח ה"ה בדעתם; מרדכי סוכה סי' תשמז, וכתב סופר או"ח סי' קכז בדעתו, שאפילו מלאכת עכו"ם שהיא איסור דרבנן קל יותר משאר איסורי דרבנן, עי' עירובין סח א ומג"א סי' רסא ס"ק ז, פוסל משום מהבב"ע; שורשי הים ברכות פ"א הי"ט, ע"פ הרמב"ם איסורי מזבח פ"ה ה"ט, שכל הנסכים שיש בהם איסור פסולים משום מהבב"ע, ובפסחים מח א ה"א לפסול נסכים שהם מוקצה (שאינו אסור אלא מדרבנן, ע"ע מוקצה).
  123. ↑ ע"ע עציץ וע' תרומות ומעשרות.
  124. ↑ פסחים לה ב ועי' רמב"ם חמץ ומצה פ"ו ה"ז. רש"י שם ד"ה טבול, ושד"ח מערכת מ' כלל עז אות ז בדעתו.
  125. ↑ ברכות מז ב. ארעא דרבנן מערכת מ אות שס. על הסוברים שברכה פסולה משום מהבב"ע אפילו במקום ששאר מצוות אינן פסולות, ע"ע ברכות הנהנין ציון 90, שהגוזל מאכל אפילו אם קנאו בשינוי קודם הברכה פסול לברכה, ועי' ציון 225 ואילך.
  126. ↑ ע"ע ירק ציון 119.
  127. ↑ עי' רש"י פסחים לט א ד"ה ובדמאי, ופסחים לט ב וארעא דרבנן מערכת מ אות שס.
  128. ↑ ע"ע גזל ציון 385, וע' דרכי שלום ציון 66, וע' חרש שוטה וקטן ציון 78 ואילך. וע"ע קטן, באיזה קטן הדברים אמורים.
  129. ↑ ע"ע גזל ציון 386, ושם ציון 388 להלכה. וע"ש ציון 391 ואילך, מח' אם כ"ה בכל גזל שמדבריהם.
  130. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 387.
  131. ↑ ע"ע לכם ציון 785 ואילך.
  132. ↑ שער המלך לולב פ"ח ה"א. על הסוברים שלולב גזול, אפילו גזל גמור, כשקנאו קודם קיום המצוה, אין שייך מהב"ע, עי' ציון 222, ועי' שד"ח מערכת מ' כלל עז אות ז.
  133. ↑ שד"ח מערכת מ' כלל עז אות ז בדעת תוס' נדרים י א ד"ה אדם שכתבו שמה שאמרו ר"ה כח א שהתוקע בשופר של שלמים אינו יוצא משום שהנהנה משלמים עובר באיסור תורה (עי' שטמ"ק מנחות ד ב שעובר בלא יחל דברו), ופסול משום מהבב"ע, ולא כתבו משום שעובר באיסור דרבנן, עי' רש"י מנחות ד ב ותוס' נזיר כד ב ד"ה שלאחר. וע"ע שלמים.
  134. ↑ ע"ע איסור חפצא ציון 64.
  135. ↑ שו"ת תורת חסד או"ח סי' לא אות ה, ועי' ציון 68 ואילך. ועי' ציון 73 שיש סוברים שאף איסור שעל האדם פוסל מצוה.
  136. ↑ ציון 739 ואיס לך.
  137. ↑ שבלי הלקט סי' שסט, ועי' ציון 144.
  138. ↑ שבת פי"ג ה"ג.
  139. ↑ שם, עי' מחזיק ברכה סי' תרסד ס"ק ב שלדעה שבציונים 142 148, דברי הירו' כך אני אומר הוציא מצה מרשות היחיד לרשות הרבים אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח, הוא דעת חכמים. ועי' קה"ע ופני משה שם שהוא בלשון תימה ומדברי ר' יוסי.
  140. ↑ ע"ע מוציא.
  141. ↑ ע"ע קריעה.
  142. ↑ ירו' שם.
  143. ↑ שד"ח מערכת מ' כלל עז אות ז בשם מחזיק ברכה סי' תרסד. ועי' ציונים 49 ואילך, 213 ואילך, הטעם שלר' יוסי הקורע בשבת והמוציא מצה מרשות לרשות יצא ידי חובה.
  144. ↑ עי' ציון 101.
  145. ↑ עי' ציון 98.
  146. ↑ שאג"א סי' צד ושד"ח שם בשם ערך השולחן סי' תרמט אות ג, ועי' צל"ח פסחים לה ב שמשמע מדבריו שכמו שמצוה שאין לה עיקר מהתורה אינה נפסלת בעבירה, עי' ציון 93, כ"כ אף עבירה שאין לה עיקר מהתורה אינה פוסלת מצוה. ועי' תפארת ישראל פסחים פ"ב אות לג שחולק וסובר שאיסור חמור יותר, ופוסל אף בדרבנן.
  147. ↑ עי' ציונים 2, 82.
  148. ↑ תוס' סוכה ט א ד"ה ההוא שמשמע שהמתמעט מהכתוב לך, שדרשו לפסול סוכה גזולה, נפסל משום מהבב"ע, ושו"ת שנות חיים סי' רנז בדעתם; תוס' שם ל א סוד"ה משום שמשמע שכל שנתמעט מהכתוב לא תאכל עליו חמץ, שדרשו ממנו לפסול כל מצה שיש בה איסור, נפסל משום מהבב"ע, וריט"א בכורות פ"ח סוף דף נו ב בדעתם, ועי' שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' רצה ואמרי בינה ח"ד ענין מהבב"ע שמפרשים דברי התוס' בע"א; תוס' שם ד"ה הא ובגיטין נה א ד"ה מאי ובב"ק סז א ד"ה אמר שמשמע שאף שהקונים מהאוונכרי שוגגים הם, לדעה שבציון 256 יש לפסול משום מהבב"ע, ושו"ת יהודה יעלה או"ח סי' צט בדעתם; ריט"א שם בדעת רמב"ם שבציון 158; פרי יצחק ח"א סי' מב בדעת ריטב"א ור"ן שבציון 157.
  149. ↑ ריט"א שם דף נז א ע"פ רמב"ם שגגות פ"ה ה"ו.
  150. ↑ עי' דברי רב יהודה בגמ' שלהלן שהתוקע בשל עולה יצא, שכיון שמעל יצא לחולין, ומעילה אינה אלא בשוגג, ע"ע מעילה.
  151. ↑ ר"ה כח א.
  152. ↑ ריטב"א ור"ן שם, ופרי יצחק ח"א סי' מב בדעתם, ועי' ציון 137 מה היא העבירה.
  153. ↑ עי' רמב"ם חמץ פ"ו ה"ז שכל שאין מברכים עליו ברכת המזון אין יוצאים בו ידי חובת מצה, ובברכות פ"א הי"ט כתב שהאוכל דבר איסור אפילו בשוגג לא יברך ברכת המזון, וריט"א שבסמוך בדעתו.
  154. ↑ ריט"א בכורות סוף דף נו ב, ולדעתו הפסול משום מהבב"ע, וכ"ה בירו' שבציון 303 שהבא על הערוה והוליד וולד קיים פו"ר משום שמדובר שבא בשוגג. ועי' ציון 304 ואילך שיש שפירשו בע"א.
  155. ↑ ספר הישר סי' קכ בהוספות ושו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' רצה ואמרי בינה ח"ד ענין מהבב"ע בדעתו, שרב הונא שאמר לאוונכרי שיגזזו הנכרים ולא הם, אע"פ שרוב שדות אינן גזולות, חשש שמא יתגלה למפרע שהקרקע גזולה, ומשמע שאין חשש אלא משום לכם, ולא משום מהבב"ע, משום שרוב קרקעות אינן גזולות ולכך הוא שוגג; מרדכי סוכה סי' תשמז שנראה מדבריו שהדס שמיעטו שוגג אין פסול משום מהבב"ע, ושו"ת מהר"ם שיק שם בדעתו; רמב"ן ורשב"א יבמות קג א וריטב"א ר"ה כח א שהתוקע בשופר של שלמים בשוגג אינו יוצא כדי שלא יהנה ולא ימעול, ולא כתבו משום מהבב"ע, ומהר"ם שיק שם וחמדת שלמה או"ח סי' כט בדעתם, ועי' שד"ח מערכת המ"ם כלל עז אות ח.
  156. ↑ שו"ת שבט סופר או"ח סי' עז. ואפשר שהכוונה שכיוון ששוגג הוא אין סניגרו נעשה קטיגורו, עי' ציון 32.
  157. ↑ עי' ציון 4 ואילך.
  158. ↑ ויקרא כז לד.
  159. ↑ עי' ציון 21.
  160. ↑ שו"ת יהודה יעלה או"ח סי' צח.
  161. ↑ ציון 22 ואילך.
  162. ↑ עי' ציון 153 ואילך.
  163. ↑ ריט"א הלכות בכורות פ"ח סוף דף נו ב.
  164. ↑ ע"ע אונס ציון 2 ואילך.
  165. ↑ ריט"א שם ע"פ רמב"ם שגגות פ"ה ה"ו.
  166. ↑ ריט"א שם. ושם פירש הירו' יבמות פ"ב ה"ו לגירסת רמב"ן רשב"א וריטב"א שם כב ב שהבא על הערוה והוליד ממנה בן קיים פו"ר, ואין נפסל משום מהבב"ע כיון שמדובר שבא באונס.
  167. ↑ פרי יצחק ח"א סי' מב שמוכח כן מתוס' שבציון 153 כמו שהוכיחו שעבירה בשוגג פוסלת מצוה.
  168. ↑ עי' ציון 35.
  169. ↑ עי' תורת חסד או"ח סי' ל אות ג ואבן ישראל חמץ ומצה פ"ו שהוכיח מנזיר שנחשב איסור קל כיון שיכול להשאל על נזירותו, ע"ע איסור חמור ציון 9.
  170. ↑ עי' להלן ציונים 179 183.
  171. ↑ עי' ציון 4 ואילך.
  172. ↑ תורת חסד שם.
  173. ↑ תורת חסד ואבן ישראל שם.
  174. ↑ רמב"ן פסחים לה א.
  175. ↑ תורת חסד או"ח שם. ועי' ציון 206 ואילך.
  176. ↑ עי' ציון 239.
  177. ↑ ע"ע גזל הגוי ציון 49 ואילך.
  178. ↑ עי' שד"ח מערכת מ' כלל עז אות ז שמש"כ מג"א ומחצה"ש סי' תרלז ס"ק ג ע"פ רש"י סוכה ל א ד"ה מאי, שגזל עכו"ם מדרבנן ולכך אינו פסול משום מהבב"ע, הוא דוקא באיסור גזל עכו"ם שאסור משום חילול ה', ולכך קלוש איסורו. ועי' ציון 239 ואילך.
  179. ↑ ראשונים שבציון 208, שהאוכל מצת טבל אינו יוצא יד"ח משום מהבב"ע.
  180. ↑ ציון 84 ואילך.
  181. ↑ ציון 86 ואילך.
  182. ↑ ע"ע יאוש ציון 458 ואילך.
  183. ↑ ע"ע שינוי רשות.
  184. ↑ ע"ע שינוי רשות.
  185. ↑ תוס' גיטין נה א ד"ה מאי וב"ק סז א ד"ה אמר בשם ר"י; מלחמות סוכה ל א (יד ב); רא"ה שם; רשב"א גיטין נה א; ריטב"א שם וסוכה כט א ולה ב; ר"ן גיטין שם; מרדכי סוכה סי' תשמז וכת"ס או"ח סי' קכז בדעתו. ואע"פ שעבירה בהכשר מצוה אינה פוסלת את המצוה עי' ציון 296 ואילך, עי' שו"ת אגודת אזוב סי' כא אות ח ואבן האזל איסורי מזבח פ"ה ה"ז אות ב שהקדש מכלל מעשה המצוה ואינו הכשר מצוה בלבד. ועי' ציון 316.
  186. ↑ עי' שעה"מ לולב פ"ח ה"ה.
  187. ↑ ר"ן סוכה ל א (יג ב) ד"ה ולענין, הובא בב"י סי' תרמט, ועי' בראשונים שבציון 208 שהאוכל מצת טבל פסול משום מהבב"ע, אע"פ שאין מסייעת המצוה לקיום העבירה, ובראשונים שבציון 206 שהאוכל מצת טבל יצא ידי חובתו ואין פסולה המצוה בעבירה, מפני שבידו לתקן, ולא מפני שהמצוה אינה מסייעת לעבירה, ובראשונים שבציון 256 שעבירה הנעשית קודם למצוה הרי זה מהבב"ע.
  188. ↑ ריטב"א פסחים לה ב ור"ה כח א ד"ה ולענין וסוכה כט ב ד"ה והדרנן.
  189. ↑ סוכה ל א.
  190. ↑ ע"ע יאוש ציון 458 ואילך.
  191. ↑ ע"ע שינוי רשות.
  192. ↑ ריטב"א סוכה שם.
  193. ↑ ריטב"א פסחים שם.
  194. ↑ תוס' סוכה ל א ד"ה משום; רא"ש שם פ"ג סי' טו; תוס' הרא"ש שם לה א, וכ"מ לדעות שבציונים 190 256 ואילך.
  195. ↑ כתב סופר או"ח סי' לה, וע"ש שאפשר שאפילו לדעה שבציון 23 ואילך, שלא סוברים מהבב"ע, מודים שאופן זה שפסול משום מהבב"ע, שכיון שיכול לעשות בהיתר ועושה באיסור מכעיס יותר ומאוס יותר.
  196. ↑ ראשונים שבציון 199. ועי' פנ"י סוכה ל א, שלפ"ז שמואל שמכשיר לולב גזול ביו"ט שני, סובר שיש פסול מהבב"ע, אלא שביו"ט שני יכול לצאת בשאול, א"כ הגזל אינו גורם למצוה, ועי' הגהות ר"ש טויבש שם.
  197. ↑ עי' ציון 34 ואילך שזהו טעם פסול מהבב"ע. עי' כת"ס או"ח סי' קכז ד"ה ויש לעיין.
  198. ↑ תוס' סוכה ל א ד"ה משום, וכתבו שהגירסא בגמ' שם לה א: מ"ט כיון דלשרפה קאי כיתותי מכתת שיעוריה, ועי' ציון 218; רא"ש שם פ"ג סי' טו; תוס' הרא"ש שם לה א.
  199. ↑ עי' ציון 54 ואילך.
  200. ↑ יד המלך שופר פ"א ה"ג.
  201. ↑ רמב"ן פסחים לה א.
  202. ↑ שו"ת תורת חסד או"ח סי' ל אות ג. ועי' ציון 179 ואילך.
  203. ↑ רש"י פסחים לה ב ד"ה טבול לט א ד"ה ובדמאי; פיה"מ לרמב"ם נדרים פ"ב מ"ב; ר"י מלוניל ברכות מה א (לב ב); מהר"ם חלאוה פסחים שם; ר"ן שם (יא א). ועי' תורת חסד שם ששיטת רש"י שיש כזית אחד שאינו יכול לתקן.
  204. ↑ עי' ציון 207.
  205. ↑ נובי"ת או"ח סי' קלו; שפ"א סוכה ל א; שו"ת אגרות משה קדשים וטהרות ח"ב סי' ט.
  206. ↑ עי' ציון 201.
  207. ↑ שעה"מ לולב פ"ח ה"ה ע"פ תוס' סוכה שם ד"ה משום, ואחרונים שבציון 214. ועי' כת"ס או"ח סי' קכז.
  208. ↑ ירו' שבת פי"ג ה"ג.
  209. ↑ פר"ח סי' תנד ס"ק ד; חק יעקב שם ס"ק ה; קה"ע שבת שם; שאג"א סי' צט; חת"ס סוכה שם. ועי' ציון 50.
  210. ↑ עי' ציון 201.
  211. ↑ הגהות ריח"ל מייזליש סוכה שם בד' תוס' שם ד"ה משום.
  212. ↑ הגהות ריח"ל שם. ועי' ירו' שבציון 213 ואילך, ואפשר שמפרשו כדעה שבציון 50. ועי' ציונים 206 ואילך, 208 ואילך.
  213. ↑ עי' ר"ח סוכה לה א ופיה"מ לרמב"ם שם פ"ג מ"א, שגרסו: של אשרה וכו' פסול משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה, ועי' רמב"ם לולב פ"ח ה"א שאשרה אע"פ שבטלוה פסולה ללולב, ועי' מ"מ שם שהוא משום מהבב"ע, ועי' לעיל ציון 47 שלשיטה זו פסול מהבב"ע הוא דוקא כשהפסול בחפץ. ועי' כס"מ ולח"מ שם שפירשו דברי הרמב"ם באופן אחר. ועי' ערל"נ שם ל א שפירש לר"ח ורמב"ם שאשרה ועיר הנידחת יש עבירה בשעת המצוה. ועי' ריטב"א שם לה א שפירש בשם ראב"ד שאשרה ועיר הנדחת הוא חשש שמא יריח בו ויגיע לידי עבירה שנהנה מאיסור. ועי' ציון 203.
  214. ↑ עי' ציון 187 ואילך.
  215. ↑ סוכה ל א.
  216. ↑ ע"ע יאוש ציון 450 ואילך.
  217. ↑ ראשונים שבציון 190, וכת"ס בדעת מרדכי שבציון 237.
  218. ↑ סוכה לא א. ע"ע תקנת השבים וע' גזל ציון 103.
  219. ↑ סוכה שם.
  220. ↑ שם כז ב ורש"י שם לא א ד"ה אבל.
  221. ↑ ע"ע סוכה.
  222. ↑ עי' ציון 191.
  223. ↑ עי' ציון 223.
  224. ↑ תוס' ב"ק סז א ד"ה אמר וגיטין נה א ד"ה מאי; רמב"ן גיטין שם ע"ב; ריטב"א שם. ועי' פנ"י ב"ק שם ותפארת יעקב גיטין שם מש"כ ליישב לדעה שבציון 256.
  225. ↑ ע"ע שינוי.
  226. ↑ ירו' סוכה פ"ג ה"א, ועי' פני משה וקה"ע שם.
  227. ↑ עי' ציון 191 ואילך.
  228. ↑ ע"ע שינוי.
  229. ↑ מלחמות סוכה ל א (יד א) ור"ן שם (יג ב).
  230. ↑ ע"ע הדס ציון 215 ואילך.
  231. ↑ סוכה לב ב.
  232. ↑ שעה"מ לולב פ"ח ה"ה וכת"ס או"ח סי' קכז ע"פ מרדכי סוכה סי' תרמז.
  233. ↑ שם.
  234. ↑ רש"י סוכה ל א ד"ה מאי; מלחמות שם (יד ב); רבינו ירוחם נתיב ה ח"ג דף נח ב; שלטי גיבורים סוכה יג ב. ועי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תתנב וכפות תמרים סוכה שם ושער המלך גזילה פ"א ה"ב שפירשו דברי רש"י בע"א.
  235. ↑ ע"ע גזל הגוי ציון 37.
  236. ↑ חתם סופר סוכה שם ד"ה אך ושו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"א סי' ס. ועי' ציון 181 ואילך.
  237. ↑ עי' פסחים לח א שאין אדם יוצא במצת מע"ש, ולא אמרו שם שאין יוצא במצה גזולה, ועי' רא"ש שם פ"ב סי' יח וירו' שבת פי"ג ה"ג.
  238. ↑ עי' ציון 191 ואילך.
  239. ↑ עי' כתובות ל ב.
  240. ↑ ע"ע מצה.
  241. ↑ ריטב"א סוכה לה א.
  242. ↑ שבת פי"ג ה"ג.
  243. ↑ חת"ס סוכה כט ב. ועי' ציון 30.
  244. ↑ ב"ק צד א.
  245. ↑ דברים כג יט. ע"ע אתנן ציון 72.
  246. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 123 ואילך.
  247. ↑ מלחמות סוכה ל א (יד ב). ועי' ציון 259 ואילך.
  248. ↑ עי' סנהדרין ו ב שנחלקו בפירוש הכתוב בצע ברך נאץ ה'. מלחמות שם. ועי' ציון 261.
  249. ↑ גיטין נה א.
  250. ↑ רמב"ן רשב"א ריטב"א ור"ן גיטין נה ב. ועי' ציונים 28 316 ואילך .
  251. ↑ רש"י סוכה ל ב ד"ה וקרקע; תוס' גיטין נה א ד"ה מאי וב"ק סז א ד"ה אמר בשם ר"ת; בעל המאור סוכה ל א (יד א), ועי' ציון 259 ואילך שכ"כ ראשונים ואחרונים בדעת תנאים ואמוראים; ט"ז סי' יא ס"ק ה בדעת הרמב"ם ציצית פ"א הי"א.
  252. ↑ עי' כתב סופר או"ח סי' קכז שאף הדעה שבציון 256 סוברת כדעה שבציון 201. ועי' ערל"נ שהסתפק בזה. ועי' ציון 218 שיש סוברים שאפילו אם יכולה המצוה להתקיים בלא העבירה פסול משום מהבב"ע.
  253. ↑ ראשונים שבציון 260 ואילך; עי' תוס' שבציון 256 שהקשה לדעות שבציון הנ"ל מאוונכרי שמשמע שאם קנו בשינוי אינה נפסלת המצוה; ט"ז שם בדעת הרמב"ם.
  254. ↑ עי' ציון 249.
  255. ↑ מלחמות סוכה ל א (יד ב). ועי' ציון 249 ואילך.
  256. ↑ סנהדרין ו ב. מלחמות שם. ועי' ציון 253 ואילך.
  257. ↑ חלה פ"א ה"ט ושבת פי"ג ה"ג.
  258. ↑ עי' ציון 245.
  259. ↑ חת"ס סוכה כט ב. ועי' מקו"ח סי' תנד ביאורים ס"ק א שכיון שלעיסה צורך אכילה נחשב שבשעת המצוה נעשית העבירה.
  260. ↑ תוס' רי"ד סוכה לא א; פנ"י ב"ק סז ב ד"ה אף; חת"ס סוכה ל א ד"ה ואיידי, ועי' מהרש"א שם ל ב בדעת רש"י שבציון 256, שע"י יאוש ושינוי כשירה המצוה.
  261. ↑ חת"ס שם וקה"י שם סי' כא.
  262. ↑ שפ"א שם ל א.
  263. ↑ ע"ע עולה.
  264. ↑ שפ"א שם שכ"מ מהגמ' ר"ה כח א מדברי רבא, שלסוברים מצוות ליהנות ניתנו, דוקא אם המעילה לאחר התקיעה אינו יוצא, אבל אם מעל קודם תקיעה משמע שיצא.
  265. ↑ שפ"א שם. וכ' שהגוזל בהמה וקנאה ביאוש , ואח"כ הקדישה שלדעה שבציון 256 פסול משום מהבב"ע, אפילו אם יאוש קונה ואין העבירה בזמן המצוה, כיוון שחייב דמי הגזילה, כל זמן שלא שילם, נחשב שישנה לעבירת הגזל בחפץ.
  266. ↑ שנות חיים ח"א סי' קסב ממה שהגוזל ושברה בידיים משלם כשעת שבירה, ע"ע גזל ציון 189, לפי שהוא גוזלה עתה מהבעלים.
  267. ↑ עי' ציונים 23 ואילך, 85 ואילך. שנות חיים שם; אחרונים שבציונים 274 278; שד"ח מערכת מ' סי' עז אות כ. ועי' ציון 30 שיש סוברים שדעת ר' יוסי שאף מצה גזולה יצא בה ידי חובה, ויש סוברים שלכ"ע אינו יוצא ידי חובה.
  268. ↑ עי' ציונים 85 ואילך, 101.
  269. ↑ נהר שלום סי' תרעג.
  270. ↑ ע"ע קריעה.
  271. ↑ שם.
  272. ↑ עי' ציונים 85 ואילך, 101.
  273. ↑ שו"ת בית שערים יו"ד סי' תמו ושו"ת להורות נתן ח"ז סי' פד, ובזה יישבו השו"ע שבציון 101 שפסק כשמואל שלולב הגזול ביו"ט שני שהוא מדרבנן אינו פסול משום מהבב"ע, ואילו בקריעה בבגד גזול פוסל משום מהבב"ע, ע"ע קריעה. ועי' אמרי בינה או"ח סי' ט שהאריך.
  274. ↑ עי' ר"ה כח א.
  275. ↑ עי' ציון 137.
  276. ↑ עי' ר"ה שם דעת ר' יהודה.
  277. ↑ עי' ציונים 23 ואילך, 85 ואילך, ועיי"ש שיש שפירשו שכן דעת ר' יהודה, ועי' מהר"ם שיק שבסמוך.
  278. ↑ רמב"ן ורשב"א יבמות קג ב ריטב"א ר"ה כח א וריט"א הלכות בכורות דף סד א אות ג ושמחת יו"ט סי' מב דף קסה ב ומהר"ם שיק או"ח סי' רצה בדעתם, ועי' מהר"ם שיק שם שלכך דברי ר' יהודה שבציון 26 ואילך אינם סותרים דבריו שבציון 281.
  279. ↑ ע"ע כלאי כרם (ב) ציון 1 וע' ערלה.
  280. ↑ רמב"ם איסורי מזבח פ"ה ה"ט.
  281. ↑ עי' ציון 23 ואילך, ועי' ציון 25 שיש שפירשו שכן דעת הרמב"ם.
  282. ↑ כתב סופר או"ח סי' קכז, ומש"כ הרמב"ם שם, מפני שהיא מהבב"ע שהקב"ה שונאה, אין פירושו ככל מהבב"ע שהעבירה פוסלת את המצוה, אלא שלא מורים לו לעשות מצוה וע"י כך תעשה עבירה.
  283. ↑ שבת קה ב.
  284. ↑ שם.
  285. ↑ תוס' שם ד"ה הא.
  286. ↑ כת"ס או"ח סי' קכז. ועי' ציון 293 ואילך שפירש התוס' בע"א.
  287. ↑ שבת שם.
  288. ↑ שם.
  289. ↑ תוס' שבציון 289.
  290. ↑ כת"ס או"ח סי' קכז. ועי' ציונים 201 ואילך, 212 ואילך, דין מצוה שאין קיומה תלוי בעבירה. ועי' ציון 289 ואילך שפירש התוס' בע"א.
  291. ↑ אחרונים שבציונים 302 305.
  292. ↑ עי' ציון 32.
  293. ↑ חתן סופר דף קא אות יג.
  294. ↑ ע"ע שינוי.
  295. ↑ ע"ע אגד ציון 35 ואילך.
  296. ↑ עי' סוכה ל א שהקשו בגמ' לסוברים לולב צריך אגד, שע"י זה יקנו האוונכרי בשינוי מעשה, ולא חששו שמצות האגד באה עם עבירת הגזל.
  297. ↑ שו"ת אגודת אזוב סי' כא אות ח ויד יוסף סי' תנד.
  298. ↑ ירו' יבמות פ"ב ה"ו לפירוש רמב"ן ורשב"א שם כב ב.
  299. ↑ ע"ע פריה ורביה.
  300. ↑ מנח"ח מ' א; פרי יצחק סוס"י מב; שד"ח מערכת מ' כלל עז אות יז בשם אחרונים; קובץ הערות סי' יא.
  301. ↑ ע"ע יבום ציון 161 וע' יבמה שאינה עולה ליבום ציון 302.
  302. ↑ ע"ע יבמה שאינה עולה ליבום ציון 301.
  303. ↑ ע"ע יבום ציון 10 ואילך.
  304. ↑ שם ציון 164 ואילך. קובץ הערות סי' יא.
  305. ↑ עי' ש"ך יו"ד סי' י ס"ק ה.
  306. ↑ עי' ציון 218 דעת הסוברים שפסול כגון אשרה ועיר הנדחת נחשב עבירה בשעת המצוה, ופסול משום מהבב"ע.
  307. ↑ ע"ע סכין של שחיטה.
  308. ↑ שד"ח מערכת המ' כלל עז אות יז.
  309. ↑ עי' ציון 54 ואילך.
  310. ↑ שו"ת חסד לאברהם או"ח מהדו"ת סי' לא. ועי' ציון 320 ואילך שיש סוברים שבמצוה שחייב בה אף הכשר מצוה פוסל עיקר המצוה.
  311. ↑ רמב"ם איסורי מזבח פ"ה ה"ז, כדעת ר' יהודה גיטין נה א.
  312. ↑ עי' ציון 187 ואילך.
  313. ↑ עי' רמב"ם שהובא בציון 25.
  314. ↑ אבן האזל איסורי מזבח שם אות ב. ועי' ציונים 28 190.
  315. ↑ שד"ח שם אות יח בשם בית אב סי' טז סניף לד בשם ספר חסידים. ועי' ציון 54 ואילך, דעות שהתוקע בשופר גזול יצא, לפי שעיקר המצוה היא שמיעת התקיעה, ואין גזל בקול.
  316. ↑ עי' פסחים סה ב שהכשר קרבן פסח שא"א לפסח בלעדו, דוחה שבת כפסח עצמו, ועי' פסקי תוס' זבחים אות סט שהכשר מצוה שא"א לקיים המצוה בלעדו, דוחה ל"ת, אף אם הל"ת אינו נעקר בזמן קיום העשה.
  317. ↑ עי' ציונים 2 82 ואילך. קובץ אדרת אליהו עמ' ש – שב. והכשר מצוה הבא בעבירה שבציון 296 ואילך, שאינו פוסל עיקר המצוה, ביאר שהוא הכשר למצוה שאינה חיובית אלא צורך האדם, וצ"ע מאגד לולב שבציון 299 ואילך.
  318. ↑ ציון 256 ואילך.
  319. ↑ אורחות חיים לולב סי' ט; כלבו סי' עב; קרבן נתנאל פסחים פ"ב אות מ שכ"מ מהרא"ש שפוסל מצה גזולה משום גז"ש לחם לחם, ולא משום מהבב"ע; מג"א סי' תרמט ס"ק ג שכ"מ מרש"י סוכה ל ב ד"ה וקרקע; שו"ע שם ס"א בשם יש מי שאומר.
  320. ↑ עי' ציון 32 ואילך.
  321. ↑ ביאור הגר"א סי' תרמט ס"ק ג.
  322. ↑ בה"ג לולב עמ' רג, הובא במלחמות סוכה ל א (יד ב); שבה"ל סדר חג הסוכות סי' שסט וערך לחם סי' תרמט אות ב בדעתו; שמחת יו"ט סי' מב דף קסה א שכ"מ מתוס' שם ל א ד"ה משום שכתב שכל לולב שפסולו משום לכם נפסל משום מהבב"ע, ולולב שגזלו אחד ויוצא בו אחר קודם יאוש פסול משום לכם, וממה שכתב תוס' שם שלולב אשרה ועיר הנדחת יפסל משום מהבב"ע, ואע"פ שעושה המצוה לא עשה את העבירה, ועי' הגהות רעק"א סי' תרמט ס"ק ג שאם אחר עושה מצוה לאחר יאוש אפילו אם אינו קונה, מסתפק תוס'; שמחת יו"ט שם שכ"מ מריטב"א שם לה א שכתב שאי אפשר לפסול אתרוג אשרה ועיר הנדחת משום מהבב"ע כיון שלא נעשתה עבירה באתרוג עצמו ולא כתב משום שהמצוה ע"י אחר; מטה יהודה סי' תרמט ס"ק א שכ"מ מהשו"ע שם ס"א, ועי' ביה"ל שם ד"ה מפני; רמ"א סי' שם ס"ה. ועי' מג"א שם ס"ק ג שכן מוכח מסוכה ל ב שאמרו שיקנה הגוי ההדסים ביאוש, והאוונכרי בשינוי רשות, ומשמע שבלא שיקנה הגוי פסול לאחר משום מהבב"ע. ועי' ביאור הגר"א שם ס"ק ג ודגול מרבבה שם ופרמ"ג שם א"א ס"ק ג מש"כ לדחות.
  323. ↑ עי' ציון 62 ואילך.
  324. ↑ יהודה יעלה סי' ג הובא בשד"ח מערכת המ' סי' עז אות יג.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:מצוה_הבאה_בעבירה&oldid=159329"