חזקת שלוש שנים

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אדם שהחזיק בנכס[1] חבירו כדרך בעלים שלוש שנים, והבעלים הקודם לא מחה נאמן לומר שהוא הבעלים.

בסיס וטעם הדין

בגמרא (ב"ב כט.) מבואר שהטעם שחזקה היא בשלוש שנים[2], משום שדרך האנשים לשמור שטרותיהם במשך שלוש שנים, ולאחר מכן מאבדים אותם.

דברים אלו מהוים הסבר לפרק הזמן של החזקה (שלוש שנים), אך לא לעצם החזקה[3]. לכן, הציעו המפרשים כמה הסברים לחזקת שלוש שנים:

אך בשיעורי רבנו אבי עזרי (בבא בתרא כח. ה סוף ד"ה ומעתה נראה) ביאר בדעת הנימוקי יוסף שאינה תקנת חכמים, אלא שחכמים קבעו מה נחשב מחזיק כדרך שהבעלים מחזיקים בשלהם)}}.

בדינים שונים

גט אשה, החזקה מועילה בו, שסומכים על גט ששייך לאשה מדין חזקת שלוש שנים (גיטין כ:).

פרטי הדין

כל חזקה שאין עימה טענה אינה חזקה (בבא בתרא מא. במשנה). ובטעם לזה מצאנו שלוש דעות:

  1. לשיטה שחזקה היא אומדנא מכך שלא מיחה[9] - האומדנא הזו אינה הוכחה גמורה (ולכן לשון הרמב"ן היא "רגליים לדבר"), וצריך טענה בשביל לחזק אותה (מנחת אשר בבא בתרא יח-ב ד"ה ולהנ"ל).
  2. לשיטה שחזקה היא תקנת חכמים ללקוחות שלא יפסידו[10] - כיוון שכל התקנה נועדה לטובת הלקוח, תקנו רק במקרה שהלקוח עצמו טוען (מנחת אשר בבא בתרא יח-ב ד"ה וכעין).
  3. אך הקהילות יעקב נשאר על כך בצ"ע (בבא בתרא יז-ג, הובא במנחת אשר בבא בתרא יח-ב ד"ה וכעין).

שבועת היסת - נחלקו הראשונים האם המחזיק צריך גם להישבע שבועת היסת (שאע"פ שאין נשבעים על הקרקעות - שבועת היסת כן נשבעים): לריטב"א לא נשבע, כיוון שהחזקה עומדת במקום עדים או שטר (וכשיש עדים או שטר אין צריך להישבע), ולרמב"ם צריך להישבע (ריטב"א בבא בתרא כח. ד"ה וכל, והביא את הרמב"ם). וגם הרמב"ם מצריך שבועה רק כשהמערער בא בטענת ברי (ריטב"א שם בשם הרשב"א).

חוזק

בסעיף זה נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה[11].

מרא קמא, חזקת שלוש שנים מוציאה ממנו (בבא בתרא כח. במשנה). ואדרבה, כל מה שצריך את חזקת שלוש שנים הוא דווקא כשיש מרא קמא, שאם לא כן מספיקה גם ישיבת יום אחד בקרקע (ריטב"א רא"ש ונימוקי יוסף בבא בתרא כח., רשב"ם כט: ד"ה עליו).

ראה גם

הגדרה

אדם שנמצא בקרקע שלוש שנים והבעלים הקודם לא מחה בו (הסוגיות בבבא בתרא פרק ג).

לדוגמא, ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ביתא, אמר ליה מינך זבינתיה ואכלתיה שני חזקה (בבא בתרא ל.).

נקראת גם חזקת קרקעות.


הערות שוליים

  1. ר' להלן שדין זה לא נאמר בכל הנכסים, אלא דוקא בקרקעות, עבדים ועוד. לדוגמא במטלטלין זוכה המוחזק מייד.
  2. ור' בערך חזקת קרקעות שיש הסוברים שחזקה נוצרת בפחות משלוש שנים.
  3. כלומר: גם אם הבעלים מאבד את שטרו לאחר שלוש שנים, זה לא מהוה עילה שניתן לו לשבת בקרקע, שכן מנין שהוא בעלים ואיבד שטרו או לא היה לו שטר מעולם, אלא שירד לקרקע חברו בגזילה?
  4. משמע מדברי הרמב"ן שהראיה נוצרת מייד, אלא שעד שלוש שנים העדר השטר מעכב מלהשתמש בה (וכ"ה להדיא בריטב"א: באכילה אחת). מאידך, בספר נתיבות המשפט (סי' קמד ביאורים ס"ק ג בתו"ד) הוכיח שהראיה נוצרת לכל אחד ואחד בזמן אחר (שכן יש אנשים שמוחים מהר ויש שמחכים). להסבר זה, סדר הסוגיה (ב"ב כט.) מובן, לאחר ההסבר שהחזקה נוצרת ע"י השתיקה, שאולת הגמרא מדברי בר אלישיב שמוחים מייד, וא"כ להם חזקה תהיה מיידית, ומתרצת שעדיין יש אחוי שטרך עד שלוש שנים, ודו"ק.
  5. משום שדרך הקונים קרקע (ואפילו בכסף -עי' קידושין כו. וברש"י ד"ה לא קנה) לדאוג לשטר מכר.
  6. יש הטוענים שאין זה ההסבר לדברי הרמב"ן, והם מביאים לדבריהם כמה הוכחות: (א) להסבר זה, לקטן צריכה להיות חזקה מייד, שכן הוא איננו שומר את שטרו. אך הרמב"ן (שם בסו"ד) שולל זאת, "דא"כ מי שאין לו דעת הרויח, לא מצינו אותו אלא מפסיד". וטענה זו איננה מובנת להסבר שחזקה היא ראיה. (ב) אם הבסיס לחזקה הוא שתיקת הבעלים, חובת ההוכחה של המחזיק שהבעלים מחה. אולם ברור שחובת ההוכחה למחאה מוטלת על המחזיק. (ג) הרמב"ן בעצמו כותב במק"א (ב"ב לה: ד"ה והני מילי בתוך שלוש - בשם י"מ) שחזקה היא תקנת חכמים.
  7. יש המפקפקים בייחוס שיטה זו לריטב"א, מטעמים שונים.
  8. במהד' תש"נ. אך במהד' הקודמת (תשמ"ח): סי' יז.
  9. הבאנו את המחלוקת בזה לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמה.
  10. הבאנו את המחלוקת בזה לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמה.
  11. בערך חוזק ההכרעות דנו בכללים שמסבירים מדוע הכרעה אחת עדיפה על חברתה, וכן הבאנו שם את סדר כל ההכרעות מהחזקה אל החלשה.