מילון הראי"ה:נשמת ההויה (הנשמה האלהית העצמית שבהויה המחיה אותה)

העילוי התמידי של ההויה, שהוא יסודה האלהי, הקורא אותה להמצא ולהשתכלל [א"ק ב תקלב]. ע"ע נשמת העולם.