ברכת המזון

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־17:54, 16 בדצמבר 2008 מאת Yeshivaorgil bot (שיחה | תרומות) (הוספת הערות שוליים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ארבע הברכות שמברכים אחר אכילת פת: ברכת הזן, ברכת הארץ, ברכת בונה ירושלים וברכת הטוב והמטיב[1].מצווה מן התורה לברך אחר אכילת מזון, שנאמר (דברים ח, י): "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך". אין מברכים ברכת המזון אלא לאחר סעודה שאכלו בה פת או לאחר אכילת פת בלבד. שיעור גודלה של הפת שלאחר אכילתה חייבים לברך ברכת המזון הוא "כזית" ומעלה. את הפת בשיעור "כזית" אוכלים בתוך פרק זמן הנקרא "תוך כדי אכילת פרס".ברכת המזון פוטרת את כל סוגי המאכלים והמשקאות שנאכלו ונשתו בתוך הסעודה, ולכן אין מברכים אחריהם ברכה נוספת. גם מאכלים שמברכים עליהם בעת הסעודה לפני אכילתם (יין ומאכלים שאינם באים מחמת הסעודה) נפטרים בברכת המזון.

הערות שוליים

  1. בגמרא ברכות (מח, ב) אמרו: "משה תיקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם המן" - ברכת הזן היא הברכה הראשונה של ברכת המזון, שפתיחתה היא: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הזן את העולם כולו" וגו'. וחתימתה: "ברוך אתה ה' הזן את הכל". יהושע תיקן להם ברכת הארץ כשנכנסו לארץ - ברכת הארץ היא הברכה השניה של ברכת המזון: "נודה לך ה' אלהינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה" וגו'. וחתימתה: "ברוך אתה ה' על הארץ ועל המזון". דוד ושלמה תיקנו ברכת "בונה ירושלים" - היא הברכה השלישית של ברכת המזון: "רחם נא ה' אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך" וגו', וחתימתה: "ברוך אתה ה' בונה ברחמיו ירושלים". דוד תיקן "על ישראל עמך ועל ירושלים עירך", ושלמה תיקן "על הבית הגדול והקדוש". שלש ברכות אלה - ברכת הזן, ברכת הארץ וברכת ירושלים - מרומזות הן בכתוב, כמו שדרשו חכמים (ברכות שם): "וברכת את ה' אלהיך" - זו ברכת הזן, "על הארץ" - זו ברכת הארץ, "הטובה" - זו ברכת בונה ירושלים, וכן אומר הכתוב (דברים ג, כה): "ההר הטוב הזה", ופירשו חכמים: זו ירושלים. מכאן סוברים רבים ששלש ברכות אלו מן התורה הן, כלומר שבירכו אותן גם קודם שבאו דוד ושלמה, אלא שדוד ושלמה תיקנו את הנוסח, "לפי מה שנתווספה טובה לישראל", לאחר כיבוש הארץ ובניין ירושלים. הנוסח הקבוע של ברכת המזון, ניתקן על ידי אנשי כנסת הגדולה. ברם, הברכה הרביעית שבברכת המזון, ברכת "הטוב והמטיב", ניתקנה ביבנה כנגד הרוגי ביתר, כמו שאמרו: אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תיקנו ביבנה "הטוב והמטיב", "הטוב" - שלא הסריחו, ו"המטיב" - שניתנו לקבורה. ומכאן שברכה זו אינה אלא מתקנת חכמים. יש סוברים, שברכה זו נתקנה זמן רב לפני חורבן ביתר, אלא שבראשונה לא היתה אלא הודאה לה' על כל הטוב אשר גמלנו, ומשניתנו הרוגי ביתר לקבורה תיקנו לומר בה "הטוב והמטיב".