מיתת בית דין אינה דוחה שבת

אין מבצעים מיתת בית דין ביום השבת.

התורה הזהירה במצות "לא תעשה" מיוחדת שלא לענוש את חייבי מיתות בית דין בשבת, באומרה: "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת", והוכיחו בגמרא, כי הוראת "מושבות" האמור במקרא זה, היא מושב בית דין, וכוונת המקרא לאסור הבערת אש המיוחדת לבית דין - היא אש המובערת לשם התכת העופרת בה מבצעים את פסק דינם של החייבים מיתת שריפה.

וקיבלו חכמים, כי אין כוונת התורה לאסור בזה מיתת שריפה בלבד, אלא כוונתה לאסור ביצוען של כל מיתות בית דין וכן ביצוע עונש מלקות, ולא נקטה התורה איסור מיתת שריפה, אלא לדוגמא.

והטעם שהוצרכה התורה לאיסור מיוחד, על אף שיש בכל עונשי בית דין או איסור מלאכה או חשש מלאכה? ביארו בגמרא, כי אלמלא אזהרה מיוחדת זו, היינו מתירים לענוש את החייבים, כי היינו לומדים "קל וחומר" מעבודת הקרבנות שהותרה בשבת, אף שגם בה יש מלאכת "שוחט". לכך באה אזהרה זו ללמדנו שלגבי עונשי בית דין, אף על פי שמצוה הם, איסור המלאכה בתקפו עומד.