פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט שצ י

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־12:57, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט שצ י

סעיף י[עריכה]

התרנגולים מועדים להלך כדרכן ולשבר. היה חוט או רצועה קשור ברגליהם, ונסתבך כלי באותו החוט ונתגלגל ונשבר, משלם חצי נזקא. הגה: זהו לשון הרמב"ם, והוא סתום, אבל אחרים כתבו: והיה חוט או משיחה קשורה ברגלה, אם גררה ושברה בו כלי דרך הלוכה, משלם נזק שלם; זרקו ושבר בו, משלם חצי נזק. (ואם הזיק אחר שנח, פטור). בד"א, בחוט של הפקר או שיש לו בעלים והצניעו ונקשר מאליו; אבל אם החוט של בעל התרנגול ולא הצניעו, אפילו נקשר מאליו ושבר ע"י זריקה, חייב נזק שלם (טור ס"ג), דחצי נזק דצרורות אינו אלא בהתיזה דבר הפקר, אבל אם התיזה דבר (של בעלים) ולא הצניעו, חייב נזק שלם. ואם החוט של אחרים, בעל החוט חייב, בין הזיק התרנגול דרך גרירה או דרך זריקה, הואיל ולא הצניע חוט שלו. ואם הזיק החוט לאחר שנח, חייב משום בור המתגלגל. בד"א, בתרנגול של הפקר; אבל אם יש לתרנגול בעלים, אם הזיק דרך גרירה שניהם משלמין ביחד. ואם הזיק דרך זריקה, בעל התרנגול נותן רביע ובעל החוט שלשה חלקים. ואם הזיק לאחר שנח, בעל התרנגול פטור ובעל החוט חייב הכל. ועיין לקמן סי' תי"א יתבאר בדיני בור. וכל זה בנקשר מאליו, אבל אם קשרו אדם ברגל התרנגול אז הקושר חייב בכל ענין, אפילו יש לחוט בעלים (טור). והוא הדין אם היה החוט מונח במקום מוצנע, והניחו אדם במקום תורפה ועל ידי זה נקשר בתרנגול, הוי כאילו קשרו בידים (ב"י בשם התוספות שם ובשם הרא"ש).

ב"ק יט,ב: התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר וכו'. אמר רב הונא: לא שנו אלא שנקשר מאליו, אבל קשרו אדם - חייב. נקשר מאליו מאן חייב? אילימא בעל הדליל, היכי דמי? אי דאצנעיה, אנוס הוא! ואי לא אצנעיה, פושע הוא! אלא חייב בעל תרנגול, מאי שנא כוליה נזק דלא? דכתיב: כי יפתח איש בור, ולא שור בור, חצי נזק נמי איש בור ולא שור בור! אלא, מתני' בדאדייה אדויי, וכי אתמר דרב הונא - בעלמא אתמר: דליל הפקר, אמר רב הונא: נקשר מאליו - פטור, קשרו אדם - חייב. משום מאי חייב? אמר רב הונא בר מנוח: משום בורו המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה.

א. לשון השו"ע לקוחה מהרמב"ם אלא שהרמב"ם סיים שמדובר דוקא בקשרו אדם והוסיף עוד פרטי דינים, והראב"ד השיג הרבה על דבריו, וכתב הסמ"ע שאולי בגלל זה השו"ע האריך רק את תחילת דבריו, משום שאפשר להעמידם לפי ההלכה.

לפי שיטת הרא"ש והרמ"א כשיש לתרנגול בעלים ולדליל אין (או שיש אך הוא הצניעו) אז בדרך הילוכו חייב נזק שלם, ואם היזיק בצרורות חצי נזק ואם משהו הוזק ע"י החבל רק לאחר שהחבל נח (שאז החיוב הוא מטעם בור המתגלגל) פטור משום שנאמר "וכי יכרה איש בור" ולא תרנגול. אם יש לדליל בעלים שפשע ולא הצניעו ולתרנגול אין - בעל הדליל חייב תמיד נזק שלם, בגלל שפטור צרורות יש רק כשמתיז דבר הפקר (תוס' והרא"ש לומדים זאת מהמניח סכינו ומשאו בראש הגג ובאה רוח והפילתם והזיקו שחייבים), והפטור הנלמד מ"כי יכרה איש" גם לא מסייע לו בגלל שזה נחשב שהוא זה שחפר הבור. במקרה שיש בעלים לשניהם הם מתחלקים ביחס לחיוביהם. לכן בדרך הילוכו שכ"א מהם חייב נזק שלם הם מתחלקים חצי חצי, ובצרורות שבעל הדליל חייב נזק שלם ובעל התרנגול חצי - בעל התרנגול משלם רבע ובעל הדליל שלושה רבעים, ובבור המתגלגל שבעל התרנגול פטור - בעל הדליל משלם הכל. אם מישהו קשר את הדליל לתרנגול הוא חייב תמיד לשלם את כל הנזק, גם אם יש בעלים לתרנגול ולדליל.

סיכום שיטת הרא"ש והרמ"א:

מקרא: תרנגול = בעל התרנגול

דליל = בעל הדליל

1 = נזק שלם

תרנגול
דרך הילוכו צרורות בור (הוזק אחר שהחבל נח)
הפקר יש בעלים הפקר יש בעלים הפקר יש בעלים
דליל הפקר/בעליו הצניעו תרנגול - 1 תרנגול - ½

תרנגול פטור

  • א
בעליו פשע ולא הצניעו דליל - 1

תרנגול - ½

דליל - ½

דליל - 1

  • ב

תרנגול - ¼

דליל - ¾

דליל - 1 דליל - 1
מישהו קשר הקושר - 1 הקושר - 1 הקושר - 1 הקושר - 1 הקושר - 1 הקושר - 1

הערות:

א. בעל התרנגול פטור משום שנאמר "כי יכרה איש" ולא תרנגול. מיעוט זה לא עוזר לבעל הדליל שפשע, כי זה נחשב שהוא כרה את הבור.

ב. דין צרורות הוא רק כאשר מתיזה הפקר, אחרת חייב נזק שלם, כפי שניתן ללמוד מהמניח סכינו ומשאו בראש הגג.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.